קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • Y
    הוגן או לא הוגן?
  • yonatanr //
    • הרינגטון המוכר מתנגן לו ברקע, המכשיר נשלף מהכיס, מספר כשר נראה על הצג. לוחץ על הכפתור הירוק.

    "הלו".

    "שלום, מדברים כאן מארגון כפתור ופרח. אנו עוסקים בחסד גדול מאד, וכעת רצינו לשמח אותך במבצע מיוחד שיצאנו אליו ממש עכשיו. אתה תורם לנו סכום סמלי, ומקבל בתמורה דירה!"

    "דירה ממש, כאילו?"

    "כן! דירה אמיתית, בעלת שתי קומות, מרוהטת ומפוארת, אם רק תעזור לנו להמשיך את המפעל הגדול שלנו, תקבל אותה במתנה! מה המספר אשראי שלך?"

    "הי, רגע, רגע. תוכלי רק לומר לי היכן נמצאת הדירה הזו?"

    "הדירה נמצאת בחיפה. לגבי הרחוב – תן לי לברר רגע אחד - כן, זה ברחוב הכלנית. יש ממנה נוף מדהים משקיף לים, אתה תהנה מכל רגע!"

    "הי, במקרה אני חיפאי. רחוב הכלנית? זהו איזור חילוני לחלוטין! איך אני אמור לגור שם?!"

    "תראה, אדוני. אנחנו נותנים לך דירה במתנה עם נוף מדהים לים, תעשה איתה מה שאתה רוצה! מבחינתי תיקח את הדירה לאיזור החרדי. גם כשאתה קונה רכב אתה שואל איפה הוא נמצא?!"

    "אני שומע. אבל רק תני לי רגע להיזכר --- כן! היה לי דוד זקן שגר ברחוב הזה. רחוב של בתים חד קומתיים מעץ, מלאים בטרמיטים ועובש. אבל למה פרסמתם על בית דו קומתי? את יודעת מה – אני חושב שאני מבין. כן, פעם אחת בילדותי ישנתי עם אחיי בעליית הגג הטחובה שלו, עם כל העכבישים והמקקים. בוודאי לזה התכוונתם".

    "אדוני, אתה מעוניין או לא?!"

    "בוודאי שאני מעוניין. אתם כל כך נדיבים, מוכנים לתת דירה במתנה. יתכן שאני אפילו אתרום פעמיים. רק תבררי לי קודם כמה אנשים הולכים להיכנס למבצע הזה".

    "אני מבררת, תמתין על הקו".

    "אתה על הקו, אדוני? אומרים כאן שתרמו כבר אלף, והצפי הוא לחמשת אלפים תורמים".

    "אם כן סגרנו. אתם הולכים לתת לי במתנה דירה, במקרה שאני אזכה בהגרלה שתערכו בין חמשת אלפים תורמים, ואני הולך לתרום לכם במקרה שתזכו בהגרלה שאני עורך בין חמשת אלפים פתקים, כשמתוכם 4998 פתקים לבנים. ואם בדיוק אחד הפתקים שהשם שלכם כתוב עליו יעלה בהגרלה, אני מבטיח שאני אתרום לכם את הסכום המזערי שביקשתם, 800 שקלים לחודש כפול 12 חודשים, לעשר שנים".

    בצד השני נשמע צליל ניתוק צורם.

    כולי פליאה. מה יש, ההצעה שלי לא הוגנת? מה לא פיר כאן?!


    הסיפור לא אירע במציאות, ואין לו שום קשר לארגון או להגרלה ספציפיים.

    אשמח לביקורת.
    • תודה
    Reactions: בר כוכבא, נעמה :), מהודר! ועוד 34 משתמשים37 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    הוא הבטיח להכפיל את התרומה, אז הוא קיים את ההבטחה בכך שיהיו שני פתקים בהגרלה לתרומה, במקום פתק...
  • 2K
    • ע
    חרדי ברכבת
  • עוד אחד //
    • בוקר טוב לכל האנשים החשובים.
    אני מרגיש אסקופה נדרסת למול כל הכותבים המוכשרים שמאכלסים את הפורום הסגור-סגור הזה.
    שקלתי הרבה אם להעז לכתוב כאן בפורום ולחשוף את עצמי לביקורת מקצועית צולפת, אבל הרצון להוציא החוצה ולשתף גבר על שיקולי האי נעימות והזמן והנני מוכן ומזומן לקבל על עצמי עול הביקורת.


    מה הסיפור שלי?
    אני נוסע כל יום לעבודה ברכבת ישראל מפה לשם ומשם לפה.
    לא עובר יום שאני לא נחשף לחוויה כזו או אחרת. חוויות שמלמדות אותי הרבה על החיים, מעמידות אותי בדילמות לא פשוטות ומעניקות לי הרבה חומר למחשבה.
    תרשו לי לשתף אתכם כל יום במה שעובר על חרדי שעושה את דרכו ברכבת ישראל.

    נתחיל מהיום.
    יום חמישי כא מנחם-אב

    מכירים את זה שכשאתם בבית יש לכם את כל הזמן שבעולם אבל ממתי שאתם יורדים לתחנה אתם מתעצבנים על כל איחור בתחבורה הציבורית... אז לא רק שהאוטובוס איחר הוא גם ממש התעכב בכל תחנה! זה מתסכל אותי לפעמים, האיטיות ה'להכעיס' של הנהגים, למה הם לא יכולים קצת להזדרז?

    זו הסיבה שאני גם לא אוהב לדעת את זמן היציאה של הרכבת מהתחנה. אחרת כל הנסיעה מהאוטובוס לתחנת הרכבת אני יושב עם שפתיים קפוצות וידיים קמוצות וכל נוסע שמשתרך בתחנה זוכה למבט נזעם ממני...

    האמת הסיפור הזה קרה לי די ממזמן. האוטובוס איחר כדרכו בחול וכשהוא התקרב לתחנה אני רואה את הרכבת נכנסת לרציף. איך שהאוטובוס הואיל בטובו לעצור (ורק אח"כ) לפתוח את הדלתות (- כאילו למה אי אפשר לפתוח את הדלתות תוך כדי עצירה?) פרצתי בריצה למתחם הרכבת, העברתי את הדברים בעמדת המגנומטרים ושעטתי אחוז טירוף לרכבת. רצתי כל כך מהר מה שמסביר את ההשתטחות שלי על רצפת הרציף....
    כל החילונים הסתכלו עלי - כל אחד עם המבט והדעה הקדומה שלו...
    לא התייחסתי, פשוט קמתי ועליתי לרכבת ממשש בכאב את הברך.
    כשעליתי לרכבת גיליתי את החור הגדול במכנסיים ~~~ הרגשתי כמו ילד קטן וטיפש...
    מאז אני כבר לא טס לרכבת (רק הולך מהר, כלומר רץ בעדינות), מקסימום מחכה לרכבת הבאה שמגיעה לאחר חצי שעה.

    יש משהו ברכבת שגורם לאנשים להרגיש בבית.
    היום התיישבה לידי אשה עם שתי ילדים. לאחד הילדים נפל שן, איזו חגיגה עשו שם לשן הראשונה שנפלה...
    זה קורה רק בישראל ורק ברכבת.
    מסתבר שלמרות החספוס והציניות יש לנו הישראלים תום ואחדות שורשית שצפה במקומות וזמנים מסוימים.
    • תודה
    Reactions: סופריא - הוצאה לאור, בר כוכבא, נעמיתוש ועוד 47 משתמשים50 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sefi T
    דווקא בגלל שיש חילונים שתופסים את הדמות של החרדים כמשהו נעלה ומוסרי, מחובתנו לשמור על התדמית...
  • 1K
    • ה
    אפשר לנסות משהו קצת שונה?
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • משום מה, יש לי במהלך היום כמה פרקי זמן קצרים בהם מצוי אני במקום מסוים.
    ובאותו המקום, מולי, על אדן השיש אני מבחין בבקבוק מלא בנוזל ולתומי אני מתחיל לקרוא את הוראות ההפעלה שעל הטיקט האחורי.
    והמוח הלמדני המשתייף לקראת הסתערות על סוגיות הגמרא, להבדיל אלף אלפי הבדלות (מעניין כמה מוצשי"ם היו צריכים לעבור בכדי למלאות את כל מכסת ה'הבדלות' הללו), מתחיל לנסות ולהבין את עומקם של דברים.
    הביטו בעצמכן/ם והיווכחו בעומק העניין:
    תמונה1.jpg
    במילים פשוטות: מדובר בחומר שנקרא "טייגר". מה תפקידו? אינני יודע. משום מה תפקיד החומר כתוב אך ורק בשפה הערבית.

    הלאה. לאחר שהיצרן פירט לנו את מרכיבי החומר, הוא עובר לבאר את הוראות השימוש. וכאן מגיעה ההפתעה הגדולה. הוראות השימוש כתובות באופן הפונה אך ורק למגזר הנשי.
    או במילים אחרות, הנשים תפקידן לנקות את האסלות. גברים כנראה עסוקים בעבודות קצת יותר מכובדות.
    ראו בעצמכן/ם:

    תמונה2.jpg
    שמתן לב? "שיפכי"! "נקי"!

    ווייטער. מה קורה כאשר נעבאך נוצר מגע בעיניים ואת זקוקה לעזרה ראשונה, תכף ומיד המשיכי לקרוא את ההוראות:

    תמונה3.jpg

    אופס. כאן חלה תמורה. לפתע ההוראות פונות אל הזכר: "שטוף" מיד במים, "פנה" לייעוץ רפואי.
    ומה עם עיניה של הרבנית ממעלה הבקבוק? הרי היא זו שמנקה - לפי טענתם כמובן, וא"כ עיניה הן אלו שחלילה עלולות להיפגע מן החומר?!

    ואז אתה ממשיך לחשוב מה הפשט עד שנופל לך האסימון.
    הרי כאשר נוצר מגע של החומר עם העיניים, אוטומטית הן נעצמות באינסטינקטיביות,
    ואם כן איך את יכולה לקרוא את הכתוב מה לעשות בשעת מצוקה?
    אלא על כרחך שבעוד עינייך עצומות לפתי את הבקבוק ורוצי אל בעלך המשרדה בכדי שיוכל להורות לך מה לעשות.

    קיצע'ר הדרת נשים מן השורה הראשונה.

    וד"ל ודו"ק ואשכ"ח ואכמ"ל
    תמונה2.jpg
    תמונה1.jpg
    תמונה3.jpg
    • תודה
    Reactions: L_M, נחליאלי(ת), st הפקות ועוד 35 משתמשים38 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    פשוט נטלנו רשות מ @מ. י. פרצמן ... ;)
  • 751
    • א
    חדש בישיבה
  • אשר שרבר //
    • ריח של התחלה, שנה חדשה.

    ב' אלול הצעירים כבר בפנים הוא מגיע יום יומיים באיחור, בינינו, אין לו מה לעשות בבית, והוא מתגעגע לסטנדר. יום איחור זה סביר למעמדו.

    יעקב חוצה את הכביש מהתחנה לחצר הישיבה, בודק מה השתנה, את התשובה הוא יודע בלי לראות, כבר שנה רביעית והכל אותו דבר, אבל תמיד הוא מרגיש כאילו זה מקום חדש, אסוציאציות של חדש מתקשרות במוחו, מוזיקה של התחלה.

    הוא עולה לחדר בפנימיה הצפונית מניח את התיק על המיטה, שולף כמה חולצות מגוהצות ותולה בארון.

    אפילו חדר חדש כבר אין, הוא מהרהר, הכל כרגיל. חברותות הוא ממשיך חברי חדר נשארו כולם, אפילו הריח של השמפו מהמקלחת נותר של הוואי עם תערובת של פינוק כחול.

    הוא יורד ללובי המוביל לבית המדרש, בצד טורים טורים של כובעים וחליפות תלויים בסדר מופתי, רואים שבית המדרש עוד לא מפוצץ, הוא חושב, לא הגעתי אחרון, אחרת גם מעקה המדרגות היה מקום ראוי לחליפה, וכל פינה שיש בה מסמר או זווית בולטת.

    מה אתה אומר, מה אנחנו עושים איתם? שואל אותו מוישי מקצה המסדרון. חייבים לסיים עם זה אחת ולתמיד, להילחם בכל הכוח.

    מה הפעם? הוא חושב, מה פספסתי ולא סיפרו לי.

    את המעדנים והקורנפלקס קיצצו מזמן מהתפריט של הבוקר, המזגנים בחדרים כבר שנתיים לא עובדים בלילה, ההנהלה לא נכנעה אז כשהם נלחמו, בסוף הכסף מנצח הרהר בעוגמה. אבל מה עוד אפשר לקצץ להם?

    הוא מתלבט אם למשוך זמן או לחשוף את בורותו בנייעס החמים של הישיבה, הוא זורק בלון ניסוי.

    אני עוד לא החלטתי, הוא אומר, נראה איך זה יתפתח.

    אתה נורמלי? תוקף מוישי, ככה זה מתחיל, אחר כך אי אפשר לעצור את זה, היום הם מסתובבים בין הרגליים ומחר נכנסים לך לקישקעס' ואחר כך כל מקום נעשה להם היתר, אני אומר לך אנחנו חייבים לחתוך עם זה מיד, לא לוותר על אחד.

    תקשיב, אני לא מוכן כל פעם שלא מסתדר לכם משהו להרים את כולם ולהתחיל מלחמת עולם, בסוף עוד משפילים אותנו עד עפר. אני חושב עדיין, מתלבט כמו שאמרתי לך. אבל נראה לי שהפעם אני הולך להגיד למנהל ולראש ישיבה שיש להם גיבוי מהבחורים, ואדרבה אם הם רוצים אנחנו אפילו נצעיד את זה קדימה. יעקב נוטה לעברו כמו לוחש לו בסוד, ופעם הבאה הם עוד יתעצו איתנו לפני, אתה תראה.

    מוישי מסתכל עליו בעיניים עגולות ולא מצליח לעצור את עצמו, מתלבט אולי יש איזה נייעס שהוא לא מכיר.

    אני לא יודע על מה אתה מדבר, ואם יש איזה שינויים בישיבה אדרבה כמו שאתה יודע אני תמיד אתך, אבל את החור של הנמלים בחדר צריך לרסס עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי, ישך' כמה שקלים לK300?
    • תודה
    Reactions: ה' יעזור, soomsum, stars ועוד 23 משתמשים26 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    נשמע לי כמו איזה סיפור הזוי מלוויה של רבנית ידועה על כמה ילדות שהתרוצצו מתחת למיטה ונוצר סיכון...
  • 1K
    • מ"ם
    אדרבה
  • מ"ם //
    • ב"ה.


    רטט של התרגשות חלף בגוום ורטט של מכשיר סלולרי חלף בכיסם.

    ההודעה הקצרה שהגיעה לכתבים הפוליטיים בישרה על מסיבת עיתונאים בה יכריז הרמטכ"ל לשעבר מר בני גנץ על הקמת מפלגה בראשותו. המסיבה נקבעה לשעה שמונה בערב, שעת שיא בצריכת התקשורת של המוני עמך בית ישראל.

    רבע שעה לאחר מכן, רטטו המכשירים שוב. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו מיהר להודיע על מסיבת עיתונאים מצדו בשעה שבע בערב. שעה שהיא פחות שיא, אך מעלתה בכך שהיא קודמת בשעה שלמה לשעה שמונה האמורה. סיבה למסיבה.

    המצלמות היו מכוונות היטב לפניו של ראש הממשלה. הזרקורים האירו את אגלי הזיעה שנצצו על מצחו כאלפי יהלומים קטנטנים. ראש הממשלה כחכח בגרונו ופתח בקול הבריטון המפורסם:

    "בעוד כשעה, עומד הרמטכ"ל לשעבר מר בנימין גנץ להכריז על הקמת מפלגה. ברצוני לברך אותו על כך. אני מכיר את בני במשך שנים רבות, משירותו הצבאי. הוא "מענטש", איש יחסי אנוש מעולים, נעים לעבוד איתו גם כאשר מדובר בצמתים של החלטות קשות. בני הוא אדם משכמו ומעלה פשוטו כמשמעו וגם כמדרשו.

    "מקווה מאוד שתהיה לנו הזכות לעבוד יחד, כל אדם כמוהו שמצטרף לעשייה הלא-קלה, זו ברכה. בהצלחה רבה בני, ברוך הבא!"

    שעה אחר כך, בני התמיר לא נותר חייב.

    "ראש הממשלה בנימין נתניהו מוביל את ישראל לפסגות שלא הכירה. מעמדנו בעולם מעולם לא היה טוב יותר. ניסיונו רב השנים מתבטא בכל תחום, ואני שמח להצטרף ובטוח שאוכל לתרום מכישרוני לקידום ישראל, בכל תפקיד אותו יבחר ראש הממשלה לתת לי, בהתאם להצלחתי בבחירות, בעזרתכם!"

    מחיאות כפיים רועמות נשמעו באלפי מוניות ישראל. הכתבים הפוליטיים פיהקו.

    *

    חודש לאחר מכן, בשרשרת אירועים פוליטית מעניינת שמחקה סוף סוף את הפיהוק המדבק, התאחדו למפלגה אחת מפלגות "חוסן לישראל", "יש עתיד" ו"תלם". בתחילה היה נראה שהכל הולך על תלמי מנוחות, אך מהר מאוד התחילו החריקות.

    "זה ממש לא בסדר. לא לעניין. אני מתבייש". נשמע קולו הברור של מר בני גנץ, בהקלטה שאי אפשר לסרב לה. "מר יאיר לפיד מביא את כל הפעילים שלו, את כל המנגנון המפלגתי המשומן, את כל האנרגיות... החבר'ה שלו תולים שלטים בכל הארץ, ואנחנו בקושי הקמנו משהו. הוא היה צריך להיות מקום ראשון! מה אני מביא, בסך הכול עיניים כחולות, מטר תשעים ורזומה צבאי... אני ממש מתבייש מולו. כל הכבוד לו!"

    מר לפיד נותר חייב לשעתיים בלבד. אחרי שעתיים דלפה שיחת מסרונים שלו עם אחד ממכריו ומקורביו.

    "מה אני עושה עם בני הזה? בלעדיו היינו בקושי עשרה מנדטים. הוא מקפיץ אותנו לרמות אחרות לגמרי. איך נוכל להודות לו על כך? תקפיץ לו איזו עוגת גבינה בבוקר, כהכרת תודה. אני חושב שצריכים לפתוח את ההסכמים בינינו מחדש, קיבלנו יותר מדי".

    "אבל בבוקר הוא בסיור בבני ברק", השיב המקורב במסרון, באותה שיחה מודלפת.

    "אז תדאג שהעוגה תהיה כשרה למהדרין, בד"ץ". חתם לפיד את השיחה.

    *

    ואכן, למחרת בבוקר סייר מר גנץ בבני ברק יחד עם ראשי המפלגות החרדיות. הם בחרו לפתוח את הסיור באחד מגדולי תלמודי התורה בעיר, בשעת הבוקר בה חוצים מאות התלמידים את החצר בדרכם לכיתות.

    "יו.. יו.. יו.. יוסף ה' עליכם, עליכם ועל בניכם!" התרגש בני גנץ. הוא לא שבע מלהביט על ילדי החמד, לומדי התורה לשמה.

    מסכת ההדלפות לא דילגה גם על הח"כים החרדיים, ממש בעיצומו של הסיור.

    "הסקרים נותנים לנו יותר מש"ס? אלו שטויות". רשף גפני, האיש והאנרגיות. "ש"ס יקבלו יותר מאיתנו, זה בדוק. הם היחידים שמביאים קולות מבחוץ, זו עובדה. אחוז החסימה?! בדיחה לא מוצלחת. רד לחוף בטבריה, חפש את האדם שנראה לך הכי רחוק מחרדיות, ושאל אותו מה הוא מצביע. רק ש"ס".

    כשנשאל דרעי בראיון ליומן הצהריים על הדברים, השיב בחיוך: "על זה נאמר "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו". המפלגה שלנו היא כבן עבור יהדות התורה, וביחד נעשה נחת רוח לבורא העולם. רק אתמול נכנסתי להתברך אצל הגרח"ק, שבירך אותי שאצליח לסייע ללומדי התורה. ביציאה, לחש לי צביקה יעקובזון הבלתי נלאה שעל זה נאמר: ר' חיים על צווארו ויעסוק בתורה!"

    ביציאה מהאולפן, קידם אותו שלט ענק ובו מרוחה תמונה גדולה של ידידו משכבר הימים, אביגדור ליברמן.

    "כן למדינה יהודית, כן למדינת הלכה". טען השלט ומיליון רוסים נענעו בראשם לאות "דא".
    • תודה
    Reactions: Mici1, soomsum, אני וביתי ועוד 37 משתמשים40 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    תגובת אחי (שאין לו הרשאת כתיבה וגם אין לו ניק ;), רק שולחת לו מידי פעם לינקים לקטעים נבחרים) ...
  • 2 3K
    • K
    דיון סגנון כתיבה שמבוסס על...?!
  • kiwi //
    • שלום לכם חברי פרוג ומתעניינים בכלל!

    אני חדשה כאן ושמחה על הבמה ועל ההזדמנות לקשר בלתי אמצעי (מה זה, בכלל?) עם חובבי כתיבה וקריאה.

    רציתי לשתף אתכם במשהו שקורא לי במהלך הקריאה- כתיבה ואשמח שתחוו את דעתכם:

    אני כותבת, למגירה, עם רצון כלשהו להוציא לאור אי פעם סיפור מושלם (מה שלא קרה, בינתיים, לצערי). ושמתי לב לתופעה מעניינת שאולי דנתם עליה בפורום ואולי לא: לאחר שאני קוראת, הכתיבה הסמוכה שלי לאותה קריאה דומה בסיגנון לספר האחרון שקראתי. למשל- קראתי את מ. להמן בעיבוד פרידמן? הסגנון שלי זהה לסגנון הנ"ל. קראתי מהללאל? הסגנון שלי מתובל במשפטים עסיסיים בנוסח קינן. קוראת את דבורי רנד? מכניסה מילים תאורים עמוקים במילים קצרות. קוראת את חיים ולדר? הסגנון נעשה מסקרן, עם הומור עצמי מסוים (מקווה שהגדרתי את כל זה בסדר)

    בקיצור, זה קורה לעוד כותבים?

    אני מחבבת את זה, אבל זה נראה לי די מביך אם אוציא לאור והקוראים המנוסים יבחינו בגניבת-סגנון –שלא-במתכוון.

    אני אשלח לכם מספר קטעים, ותנסו לראות אם אתם מזהים את הסגנון, או שזו רק תחושה שלי.
    • תודה
    Reactions: אבן דרך, אלישבע הרץ, stars ועוד 18 משתמשים21 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    K
    kiwi
    יפה מאוד להבין שזה קורה לעוד אומנים ובעוד תחומים. תודה על השיתוף!
  • 676
    • פ
    בהשראת אשכול ''מהו המשפט האחרון שתאמר רגע לפני מותך''. אשמח לביקורת
  • פסיק //
    • שקופית1.GIFמצגת של Microsoft PowerPoint חדש.jpg
    שקופית1.GIF
    מצגת של Microsoft PowerPoint חדש.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אבן דרך, תודה לה', בר כוכבא ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 2 3 4K
    • ו
    דיון חוק מרפי בפעולה....
  • וו החיבור //
    • חוק מרפי הוא כלל פופולרי היתולי, הגורס כי בכל מצב נתון, אם יש סיכוי לכך שאירועים יתרחשו שלא כשורה, הם אכן יתרחשו שלא כשורה. הוא מנוסח לרוב כ⁻"כל דבר שיכול להשתבש, אכן ישתבש" (הגדרה מילונית)

    החיים מזמנים לנו שפע הזדמניות וסיטואציות בהם הצד הגרוע וודאי ינצח- יש לכם משפטים/תובנות/אמירות/הסתייגויות מהחוק הנ"ל? זה המקום...

    אגב, חוק מרפי קובע שכעת מה שירוץ לכם בדמיון ילך למישרים ולא תמצאו איזה נעבך אחד לרפואה...
    • תודה
    Reactions: יהודי נוסף, פררו רושה, L_M ועוד 5 משתמשים8 //
    49 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    (מתוך אתר הידברות)
  • 1K
    • ל
    הפגנה חוקית
  • לילך אור //
    • אחד אחד הם מתקבצים. המטרה ברורה לפניהם, והם רוצים להגיע אליה במהירות.

    השמן, שחום פנים, מבחין פתאום בהתקהלות חוקית, שנואה. גיבוב של חברים למטרה. כולם רוצים להמשיך הלאה, ומהר. רק שהמבואה רחבה והמעבר צר, מה שיוצר צוואר בקבוק מאיים. הוא נעצר סנטימטר מאחורי ההתקהלות, מחפש פרצה לעבור דרכה, להמשיך אל יעדו. מביט קדימה, אל תפר הצוואר, ומבחין, בקושי, בגלל המרחק הרב, באחד שמן יותר ממנו, ממש ענק, המדדה קדימה באיטיות.

    הוא מתנשף. עובר לבדוק את טיבו של סביבתו הקרובה יותר.

    סבא זקן וחביב, בריטי במקור, תמים ומאופק עד אימה, עומד לפניו. השחום מחליט שמתאים לסבאלה חביב שכזה לוותר לו על המקום. הוא מתקדם צעד אחר צעד, בעקביות נטולת פשרות, אחר הזנב האפור, ממתין לשניית כושר. וכשמעפעף לרגע הזקן, נוטל פיהוק של עמל, מסתנן הכהה שמאלה, מנופף לסבא לשלום, כמעט ונתקע בלבקן נמוך ומצוי, אבל מצליח להתקדם ולהיעמד לפני הסבא.

    לפניו עומד עכשיו אדום אחד, קטן ומנומש, שמביט בו בעיניים אחוריות, מלוכסנות. הוא שונא את הסינים הללו. מנסה לעקוף גם אותו. הסיני מתעצבן. צועק עליו בקול. שחום הפנים לא מסמיק. מחכה לעוד שנית כושר, שבאה בדמות מרווח ימני ניסי.

    ימינה. להתקדם. לחתוך חזרה שמאלה. להתעלם מצרחותיו של האדום. שיוהו. לא קל.

    אבל הצוואר מתקרב אליו, והתגמול שווה את התלאות.

    הסיני דורש נקמה, ולבקן נוסף, שרובץ לפניו, מחליט לעשות איתו יד אחת. הם נעמדים אחד על יד השני, ומתיישבים. לא נזוז מפה.

    השחום נוהם, אבל הם מתעקשים. לא נזוז מפה.

    הקרב נעשה צפוף. איטלקי תמיר מתערב, כמעט והודף את הלבקן העממי. הסיני נזעק להגנתו. האיטלקי מגרגר בקול מאיים. הסבאלה מנסה להיעלם תחת המהלומות ההדדיות, לא רגיל לראות כאלה בארץ הולדתו, אבל חוטף מכה מדגלון של דו גלגלי שמתפתל ביניהם, אץ לתחילת התור.

    דקה שלימה עוברת במהלומות הדדיות, צעקות הבאים אחריהם מתבלות את הסלט התוסס, עד שנכנע הלבקן הנמוך ומתקדם אל המרווח שנוצר בשישים השניות שעברו.

    הסיני מחשב מסלול ומחדש, ומתקדם גם הוא, לא שוכח לתת את האקורד האחרון למריבה.

    השחום מתעלם. מורגל. ממשיך לחפש את הדרך המהירה ביותר לעבור את ההתגודדות.

    ככה זה כל בוקר.

    פקק.
    • תודה
    Reactions: אהבת עולם, avyasy, פררו רושה ועוד 27 משתמשים30 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לילך אור
    היום נהג האוטובוס היה נחמד. ראה את הצורך שלי להגיע בזמן לעבודה. עקף את כולם. קיבל את הנזיפות...
  • 2K
    • RACHELIZ
    יאללה
  • RACHELIZ //
    • אי אפשר שלא להיזכר בשיר הזה.
    השיר שעודד את רוחנו והזרים לנו אדרנלין בדם.
    ותודו, יש לו חרוזים ממש מעניינים.

    *

    אתה נראה כמו סוס יאור,
    יש לך שכל של ציפור
    עדיף שתישאר בבור
    כי בקרוב ... אתה תמות !!!
    אתה פשוט אידיוט גמור,
    עם שיגעון גדלות חמור
    אתה שטן ! או בקיצור
    אתה חלאת האנושות !

    גם אם תזרוק עלינו טילים
    או תאיים על הגלילים
    החברים שלך מסוריה ואיראן
    גם אם תפיל כאן עוד קטיושות
    תדע שאין כאן שום יאוש עוד
    יחד נתגבר על הצרה

    יאללה
    יא נסראללה
    נדפוק אותך אינשאללה
    נחזיר אותך לאללה
    עם כל החיזבאללה
    יאללה
    יא נסראללה
    תלך מפה יא זבללה
    נצעק כבר מלמעלה
    שזה הסוף שלך

    אתה עלוב, אתה קטן,
    אתה מזכיר אורנג אוטן
    יש`ך כינים על הזקן
    ובקרוב תעוף מכאן
    אתה ג`וק מת, אתה בואש,
    אתה מתחיל להתייאש
    צה''ל אותך רק מבקש
    כדי לשרוף אותך באש !!!

    גם אם תזרוק עלינו טילים
    או תאיים על הגלילים
    החברים שלך מסוריה ואיראן
    גם אם תפיל כאן עוד קטיושות
    תדע שאין כאן שום יאוש עוד
    יחד נתגבר על הצרה

    יאללה
    יא נסראללה
    נדפוק אותך אינשאללה
    נחזיר אותך לאללה
    עם כל החיזבאללה
    יאללה
    יא נסראללה
    תלך מפה יא זבללה

    (הועתק מאנשהו אקראי מהרשת)

    *

    תנו כבוד, עבדתי קשה לסדר את השורות ;)
    סתם שאלה, בכל זאת קהילת כתיבה:
    המשפט - "החברים שלך מסוריה ואיראן" - לאן הוא שייך? לא חסר כאן משהו?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נעמה :), קפיץ ועוד 12 משתמשים15 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    לא נראה לי...
  • 912
    • מ"ם
    אין שופטים אדם בשעת צערו (48)
  • מ"ם //
    • ב"ה



    וִתַּרְתִּי
    לַשָּׁכֵן מִלְּמַעְלָה
    שֶׁפָּרַץ, הִרְחִיב וְהִזִּיק
    הֶחֱשִׁיךְ, חָסַם וְהֶחֱנִיק

    וִתַּרְתִּי
    לַשָּׁכֵן מִלְּמַטָּה
    שֶׁבָּלַע אֶת הֶחָלָל
    עַל עֵרֶךְ הַדִּירָה שֶׁצָּלַל

    וִתַּרְתִּי
    לַנֶּהָג מִשְּׂמֹאלָהּ
    בַּמָּקוֹם בּוֹ הוֹפְכִים
    לְאֶחָד שְׁנֵי נְתִיבִים

    וִתַּרְתִּי
    לַסַּפְסָל מִקָּדִימָה
    עַל מַזְּגָן וּתְרִיסִים
    שֶׁיְּכֻוַּן רַק אֵלֵיהֶם כְּפָרִיצִים

    וִתַּרְתִּי
    עַל מִמּוּשׁ וְקִיּוּם
    צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף
    אֵין בִּי עוֹד כּוֹחַ לַהֲדֹף

    וְיִתַּרְתִּי
    אֶת קִיּוּמִי בָּעוֹלָם
    מָבוֹי מְפֻלָּשׁ, אַסְקֻפָּה
    אֵינִי קַיָּם – מַשְׁמָע אֲנִי רִצְפָּהּ


    וְאִם יוֹם אֶחָד
    יִבְלַע אוֹתִי כָּרִישׁ
    לֹא תֵּדְעוּ שֶׁהָיִיתִי
    אֱוִיל מַחֲרִישׁ
    לֹא מוֹתִיר אַחֲרַי
    רְכוּשׁ לְהוֹרִישׁ
    אוֹ מַאֲבָק לְדוֹרוֹת
    וְאוֹיְבִים לְהַפְרִישׁ
    וִתַּרְתִּי מֵרֹאשׁ
    עַל יְכֹלֶת לְהַשְׁרִישׁ
    וָאִוָּתֵר לְבַדִּי
    כְּאָבָק לְהַבְרִישׁ.


    (במנגינת "הכל תירוצים")
    • תודה
    Reactions: הייטקיסטית, יהודי נוסף, L_M ועוד 32 משתמשים35 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    לא נראה לי אומלל, יותר כמו מיותר. "האדם הוא סך כל מלחמותיו" לא אמר אף אחד אף פעם, אבל זה די נכון.
  • 879
    • ש
    גיוס כללי
  • ש. צ. וינמן //
    • טור שפרסמתי בעבר, ונזכרתי בו היום.
    כי יש מצבים שחוזרים על עצמם, והרגשות הנילווים סוערים בעוצמה גדולה יותר מפעם לפעם...
    כמו במצב הזה...


    תהנו.

    גיוס כללי

    אולי לא תצאי לדרך, אמרו לי בבית. הכריזו על גיוס כללי, ואת עתידה לנסוע בנתיב עמוס במיוחד.

    למרות זאת נסעתי, אי אפשר היה לדחות את הפגישה המתוכננת לזמן אחר. רגוע יותר. כמו כן אני טיפוס שיעדיף לספוג קשיים ולדלג על מהמורות ולא לוותר על לוח הזמנים שלי.

    היה שווה.

    כבר מרחוק הבחנתי בהם, עומדים בקבוצות ובודדים. לחלקם התלוו הורים וחלקם עמדו לבד.

    צעירים. בעלי עיניים בורקות מלאות חיוניות ושמחה, פנים חלקות ואדמומית רגשנית עליהן. הולכים לכבוש את העולם. המונח על כף ידם. מדים חדשים ומגוהצים, ותיקים עמוסים עד להתפקע לצידם.

    תארתי לעצמי כיצד בכל תיק מונחים הבגדים מגוהצים, בערמות מסודרות ומחויילות. בסמוך אליהם חוגגת קבוצת כדורי הגרביים. ומסביב אינסוף פריטים נחוצים יותר או פחות, פריטים שנדחסו בידי האם למרות המחאות, שלא צריך וכבר כבר אני חוזר.

    הלב נפרק אל התיקים.

    הם עמדו בקבוצות, נטולי עול ולא יודעים כי עיני כולם נשואות אליהם בתפילה ובתקווה. כולם עומדים כצבא הכן לרשותם. לסייע בידם לכבוש את היעדים המסומנים. להגן עלינו.

    הם עמדו צוחקים בלא לדעת את המערכות הניטשות בחזית אליה הם נשלחים, לבדם. ללא אב ללא אם ללא אחים ואחיות.

    הם עמדו נרגשים ותחושת החשיבות נמזגת בכל הופעתם,

    ואני חשבתי על החזית הקשה והתובענית. חזית ללא פשרות והפוגות. חזית מרושתת באין ספור מכשולים ונסיונות, וכל המערכה נשענת על גבם, תלויה בדבקות שלהן בביצוע המשימות בצורה המיטבית.

    הצטופפתי עימם בתחנה, נדחקת לפינה צדדית.

    כל מפגש של חבר נוסף הביא גל של טפיחות עידוד ושמחה. שמחתי כל כך בשבילם, אין כמו חברה טובה ומעודדת לצמיחה ולביצוע משימות על הצד הטוב ביותר.

    הרעננות נדפה מהם בגלים. וקיויתי למענם, למען העם כולו, שהרעננות לא תפוג והחיוניות רק תגבר. ושום אבק של שדה קרב לא יכהה את מבטם הצלול.

    ולא, איני משלה את עצמי, כי זהו מצג של פתיחה. והמציאות בשטח לעיתים שונה, לפרקים היא קשה ומפרכת מיזעת ומתישה. מלאת סיפוק אמנם, אך דורשת את המיטב.

    וחשבתי הרבה על האמהות,

    כל אם באשר היא, בין אם באה ללות את בנה, או שלחה את ליבה עימו, כולן עומדות מאחור, וליבם פועם שעה שעה בדאגה ובמסירות, לצייד את הבן כנדרש בחומר וברוח.

    הגיתי בדמעות שנספגו בודאי אל תוכם של התיקים, גם אם חסיני מים הם. הדמעות בודאי חדרו אל תוכם.

    דמעות של בקשה, של חרדה ותחינה שישוב הבן בשלום משדה הקרב, שלא יפגע עת ניצב הוא בעמדה בודדת ויפול לבדו ללא יד אם רחומה שתספיג את דמעתו המאובקת, ותעודד אותו כי עוד יקום וישתקם וימשיך הלאה בחיים.

    שיכיר את מקומו.

    שיעריך את מעמדו.

    שישוב בשלום. שלם.

    ראיתי את הבחורים שעמדו לבדם, וחששתי כל כך, האם ימצאו חבר וכתף תומכת. עיניים מקשיבות ופה מעודד.

    וראיתי את ההורים שנתלוו אל הבנים מנפנפים להם לשלום, וממשיכים לעמוד ולהביט בדממה שממלאה את האויר בדוק של מסירות לאחר שהפליגו האוטובוסים לדרכם.

    והם נסעו, לבד. וכל כך ביחד. ביחד עם התפילות והתחינות, שלהם, של ההורים שהגיעו ושל ההורים שליוו את ילדיהם מביתם ושל כל הדורות שקדמו. שיצמחו כולם בתורה וביראת שמים ובכל מידה נכונה.
    • תודה
    Reactions: קריה נאמנה, מנצפך, כנפיים ועוד 24 משתמשים27 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אכן שלב קשה... בעז"ה הנחת תאפיל על הקושי.
  • 632
    • ת
    רכבת אחים.
  • תהילה ברג //
    • יש לי אח ואחות, שחיים על רכבת, שנוסעת מתל אביב מהר.
    לא כולם מתל אביב שם על הרכבת, יש שם כמה אחים שלי מעפולה ואחיות מהרצליה.
    דוהרת היא, הרכבת. המלאה באחיי.
    אוי, אל התהום.
    הרבה אני בוכה עליהם, על האחים שלי.
    על כולם.
    על אלו שנולדו על הרכבת ומעולם לא ראו אויר נקי, ועל אלו שקפצו והצטרפו ברצונם למסע.
    על חלקם שיודעים שקיים עולם נוסף מחוץ לרכבת.
    ועל היודעים והלא יודעים על יעדה של הרכבת.
    מחוסרת בלמים היא הרכבת, ועצירה אינה אחת האופציות.
    הדבר היחיד שאפשר לנסות, זה לזרוק חמצן ומים דרך החלונות,
    וכל הרוצה, יתפוס,
    ולהושיט יד לקופצים מהחלונות, לעזור להם לאחר בנחיתה להתרגל לעולם שבחוץ.

    חלקו הגדול של ליבי נימצא גם כן, על הרכבת. לכל מקום שאליו פונים אחיי, ליבי מצטרף. ברצותו ושלא ברצותו.
    גם אם מבלים הם בפח הזבל השכונתי.
    קשר של דם, מוות והר סיני הוא קשר ניצחי.
    משפחה זה משפחה.


    ----

    אפטר:
    ר' נח וינברג היה אומר, שהעולם הזה זה רכבת שדוהרת אל התהום.
    והתפקיד שלנו זה לעמוד מבחוץ ולהוציא את מי שרק אפשר. פשוט למשוך אותם החוצה. בכח.
    ולהתפלל תמיד אפשר.
    ועכשו, כשישבתי בישיבה בעבודה עם קולגות שלי, שישבו שם כעל חוף ים, והם אחים שלי,
    היה לי עצוב. עלי, עליהם ועל הביחד שלנו.
    • תודה
    Reactions: efshar, Y2023, חיים השלישי ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א יודעלע
    נוגע ללב! ומעורר מחשבות ותפילות בסגנון: מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך...
  • 843
    • ה
    שיר הולכת
  • הני ר. //
    • הני רוזנבלום-הולכת אחריך

    זוכרת אני את השביל הישן
    בו צעדנו יחד אני ואתה.
    נתתי לך את הלב העקשן
    מנגינה של חסד הייתה

    חשבתי אז כמו עכשיו
    שהטוב ימשיך כך לנצח
    והוא כמו עובר,לא שב
    חומק תחת כל פתח

    נגעתי באבק הדרכים,
    ידיי מלאו ברפש
    ולא התחברו הכרכים
    ולא התמלאה הנפש

    וכשהסכמתי-הסכנתי,להרפות
    משהו חדש בי נפתח
    זה היום שצוחק מהלילה
    לא שואל.נכנס,נמתח

    וזה שנים שמחכים
    ואהבה פתאום זורמת
    מתחברים, שוכחים
    מוכנים אחרייך ללכת

    רק תשמיע קול
    רק תגיד לנו לבוא.

    נמחוק את הדמעות
    נרוץ אלי חומות

    מבטיחים,לא שואלים שאלות
    • תודה
    Reactions: תהילושש, אשר שרבר, הפקות כתיבה ועוד 13 משתמשים16 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מם יוד
    שיר יפה מאד. אחרי פיסוק יש לתת רווח של אות.
  • 1K
    • S
    ראיון עבודה כושל, טיפ קטנטן........
  • Sefi T //
    • יום שישי בבוקר כ"ב באב, התחיל הכי טוב שיכול להיות.
    ברקע כמו תמיד ריחות של חלות פריכות שעוטפות את הבית באווירה שבתית, מיוחדת. שאין שני לה.
    אני יושב עם הקפה ואיך לא עם העיתון הנצחי מדפדף קלות שתי דפים אחורה, שלוש קדימה ....אורו עיני, אני רואה שם משהו שכבר הרבה זמן אני רוצה לראות. מודעה של דרושים להייטק. בלי לעיין יותר מדי, נשמע לי טוב אז אני מחליט ללכת על זה.
    אני מתקשר אל המספר המוצג שם, עונה לי אדם שנשמע סימפטי וספונטני למדי."אתה לא מאמין" הוא אומר. בדיוק לפני רגע התקשר אלי אדם שביטל, אתה יכול לבוא אפילו עכשיו. אני קופץ משמחה, כמעט כמו שהודיעו לי שכבר התקבלתי,זה שמחה של מובטלים אני חושב. האנשים שעובדים בנינו לא יוכלו להבין את זה.......
    אני מתקשר למשה - חבר ילדות שלי בכול אופן נסיעה לירושלים, קצת רחוק ממקום מגורי, יהיה נחמד להעביר את הנסיעה עם חבר טוב. משה מסכים כצפוי למרות שיש לו את כל הסיבות שלא. רכב טרנטה משנת 1998, יום שישי הלחץ מרחף באוויר.....
    אני תמיד אומר שכל אחד צריך לפחות חבר אחד כמו משה, אדם נוח כזה.
    אחרי חצי שעה, אני מוצא את עצמי בדרך לירושלים, עוברת עוד שעה קלה ואנחנו מגיעים למקום, הוא עושה רושם טוב.
    משה מחכה לי בחוץ, אני נכנס עם פרק תהילים ותקוות גדולות שילך טוב.
    אחרי שאלות ההיכרות המעצבנות, המראיין שואל אותי איך האנגלית שלך? אני מתחיל קצת להתגמגם, להסמיק. לשאלה כזאת, לא ציפיתי. כנראה מרוב התלהבות, לא שמתי לב לדרישות התפקיד. איכשהו אני עונה לו שאנגלית לא שפת אם אבל יחסית טובה.
    אני מניח שהוא שמע את הספק בקולי, אחרת הוא לא היה מבקש בוחן קטנטן. לי אין אפשרות לסרב, אז אני מסכים.
    ברשותכם אני מדלג על הרגעים המביכים בהם הוא שואל אותי אם אני רוצה להתקדם בעבודה ואני עונה לו באנגלית מגומגמת שאני מתכוון חצי יום ללמוד וחצי לעבוד ועוד כהנה וכהנה שאלות בסגנון, שהוא שואל על א' ואני עונה על ת'.
    לאחר כמה דקות הוא מסיים בנאום חמקני, בסגנון של במידה והנתונים שלך יתאימו אנו ניצור איתך קשר......
    בקיצור, אני יוצא משם עם ציפיות קבורות, אבל מאמין שהכול זה מלמעלה.
    המבט של משה קצת נזוף, מה איתך יום שישי היום שכחת? כבר הייתי בטוח שהתחלת לעבוד, הוא אומר.
    זה נכון חלקית אני משיב לו. ומסביר את פשר דברי, עוד לפני שהוא שואל. אני יתחיל לעבוד על עצמי בלי נדר. אני מספר לו את הרושם שניסיתי לעשות ולאילו בושות זה גרם......
    במקום הזה, אני כבר לא יעבוד. אני מסכם את המאורע המביך חלומות על דירה נאה יותר ורכב חדיש מתנפצים למול עיני אחד אחד בתורו.
    אבל לפחות משהו אחד ועיקרי לקחתי איתי מכל הסיפור הזה וזה המסקנה.
    שמעתי פעם משפט חכם שאומר שמי שמנסה לעשות רושם, זה בדיוק הרושם שהוא עושה. אני רק יכול להגיד שהמשפט הזה בדוק ומנוסה!!
    הערת הכותבת:
    האמת שהסיפור הזה, הוא לא שלי (הוכחה לכך שהוא נכתב בלשון זכר) אבל אני כתבתי אותו וסיפורים כאלה בכלל לא הזויים ויכולים להתרחש בכל עת, חשבתי מה קורה לכל אלו שמנסים לעשות רושם טוב בראיונות עבודה. ואז נולד הקטע הזה. האמת, שאין שני לרושם ראשוני.
    • תודה
    Reactions: אסתיג, י. גולד, undo ועוד 15 משתמשים18 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sefi T
    תודה!! האמת שבתור מי שעוסקת בתחום המשחק והכתיבה, יוצא לי הרבה לשלב בינהם. סגנון כתיבה שמבוסס על...
  • 1K
    • ת
    הוא לבדו עשה.
  • תהילה ברג //
    • קמתי טוב הבוקר, הייתי אחרי חופש של שבע ימים.
    לאחר שקט של שבוע.
    קמתי מלאת סיפוק שעבר שבוע מאז ההחלטה לברוח,
    ועמדתי בקבלה. שבוע.

    זה היה יום שני שעבר, שהרגשתי שזהו, שהעולם מסתחרר סביבי,
    ואני צריכה ללכת.
    אז הלכתי.
    נכנסתי הביתה, לקנוכיה שלי.

    התקפלתי לי אל תוך עצמי, נשאבת אל תוך המקום שאני הכי אוהבת,
    לבד, עם ההיא שאני הכי אוהבת.
    וביליתי. עם הפיצול שלי. עם אהבת הנפש שלי.
    עם האני שהוא רק שלי.
    דיברתי איתה אישית, לראשונה מזה זמן.
    דנתי איתה על סוגיות מעניינות,
    והעיקר שרבנו, הרבה.
    והיה לי טוב.

    העולם היה לי הנוף, וצפיתי בו מבעד לשריון.
    עקבתי אחרי הרצים, העמוסים, אחרי אלו שאין להם זמן לחשוב.
    ראיתי את הזוחלים, את הנחשלים ובהיתי בנופלים.
    צחקתי מבעד לחומות, על חוסר השליטה.
    לעגתי על קטנותם.
    בזתי להם, לעולם כולו.
    אהבתי לבוז. לכולם.


    הרגשתי טוב עם עצמי,
    ככה, עם העצמאות והבדידות.
    החיים שלי נוהלו על אצבע אחת קטנה.
    והאצבע הזו הייתה שלי.
    לא רדפתי, קינאתי לא הייתי חלק מהאטמוספרה שלהם.
    הייתי לי שבוע בכוכב לכת נפרד.
    ששם יש קובעת חוקים אחת.


    שליטה עושה לי טוב.
    שליטה על אנשים חזקים עושה לי עוד יותר טוב.
    אז שלטתי על עצמי, שליטה מלאה.
    שלטתי על הקשרים שלי,
    על מרחב הכניסה אלי פנימה,
    ומזה שבוע אין יוצא ואין בא.


    ועכשו עבר שבוע,
    ואני, שאוהבת לעמוד בהחלטות בכבוד,
    ועד הסוף.
    אני שומעת את הצער של ייצר השליטה שלי,
    מקשיבה לשמחה של ייצר אהבת הבריאה,
    ומתעלמת משתיהם.
    כשליט שלפעמים מתעלם מיועציו.
    וחוזרת לקחת חלק עם העולם שכה בזתי לו.
    כי כך החלטתי.
    ואני עומדת בכל החלטותי.


    יצאתי מהבית זקופה. מכירה בערכי.
    הכל בשליטה.
    עד הכאב ברגל שמנע ממני ללכת בקצב המתוכנן,
    שגרם לי להפסיד את האוטובוס, לאחר לעבודה,
    ליפול,
    ולצלוע כל היום.

    לצלוע וללגלג.
    להיראות מגוחך ולצחוק.
    ואהבתי את זה, את קטנות האדם.
    אהבתי ללעוג לאדם על אופסת ידו.
    אהבתי לבוז לעולם כולו.
    • תודה
    Reactions: soomsum, L_M, !Dreams ועוד 13 משתמשים16 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תהילה ברג
    אפשר עוד?
  • 899
    • ה
    בדמייך חיי
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • ערב שבת קודש.

    במרתף היין הקריר עומדים דוודי הנירוסטה בשורה, מכילים בקרבם את היין החדש. לפני שבוע בצרנו את הענבים, מן הכרם אל היקב. בראשון ושני סחטנו, כעת הגיע היין לשיא תסיסתו. אני פותח את דלת הברזל ומדליק את האור, מסיט את הבריחים ודוחף את דלת העץ הכבדה, נכנס למרתף, שורת חביות עץ אלון מבציר 2017, שורה נוספת מהבציר הקודם ובצד שמאל הדוודים הענקיים עם הבציר הנוכחי, ערבוב בכל שש שעות, נוטל את הכף הענקית, מטפס על סולם העץ הצהוב ומסיט את מכסה הדוד הראשון, סחרחורת, ריח עז פורץ החוצה ומפוצץ את ראשי, הארומה העזה שוטפת את מוחי, הרגל רוטטת על כפיס העץ, יד נאחזת בדופן הדוד, העיניים מביטות פנימה, שכבה עליונה מוצקה שהספיקה להצטבר בששת השעות האחרונות, תוחב את הכף פנימה, שובר את השכבה הקשה ומערבבה עם הנוזל שלמטה, יין תוסס בצבעים עזים, סוער ורוגש, כמעט חי, בסגול ופסטל ובורדו ואדום, אדום עז ומבעבע על אבן מסותתת בשפת מעיין, ואראך מתבוססת בדמיך, נערה אחת נרצחה, אביה ואחיה פצועים, דם תוסס על הארץ, רגע של הארה, טיפות יין נושרות מן הכף אל הארץ, פלשבק, יין של קידוש, דם ברית קודש, יין של ד' כוסות, שלולית של דם על קרקע לבנה, טיפות של יין על קיטל צחור, עם ישראל בשלב של שיא התסיסה, יין משתבח בחביות, עם ישראל מזדכך בגלויות, טובלים את הזרת בכוס ומטפטפים, ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי.
    • תודה
    Reactions: מכונתכתיבה, יעקב1245, soomsum ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תהילה ברג
    איזה יופי!! אתה כותב מעולה! מענג לקרוא.
  • 751
    • U
    הרבנים של היום
  • undo //
    • הים יש רבנים חדשים, רפורמה חרדית. זה משהו חדש. זה הרבנים של הדור החדש, הדור של היום. פעם לא היינו חולמים לשאול אותם, והנה - התחלפו הזמנים והשתנו העתים.
    אלו הם רבנים מזן חדש שלא שיערום אבותינו. בחלומותיהם האפורים ביותר הם לא יכלו לדמיין עם מי יתייעצו ניניהם בכל ענין פעוט.
    אני אישית, ועוד רבים שנסחפו איתי מתייעצים איתם בכל ענין. זה יראה לכם מגוכח, אבל אני אפילו שואלת את הרב החדש שלי מתי לצאת לחתונה בבני ברק. אני גם אברר אצלו האם אני אגיע לשם טרופת נשימה או כמו בת מלך.
    הם גם מאד סימפתיים, הרבנים של היום. לדוגמה, מורה הדרך שלי, הרב כאלקאב שליט"א, מקבל גם נשים וילדים, הוא מרים לי את הטלפון גם בשעות לא שעות ותמיד באותו טון רגוע ושליו. לא משנה אילו רעשי רקע יש בצד שלי. הוא גם אף פעם לא נעלב, הרב החדש שלי, גם כשבחוסר נימוס משווע ניתקתי לו את הטלפון בפרצוף (בלי כוונה אישית). תמיד הוא זמין בשביל להדריך אותי בכל דרכי.
    אין. אין על הרב שלי ועל הרבנים של היום.
    למעוניינים ליצור איתו קשר ולהתבשם מעצותיו המועילות : אפס שבע שתיים, עשרים עשרים מאתים.
    • תודה
    Reactions: shakshuka, soomsum, רעואל ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    כאחד שנוסע אך ורק בטרעמפים, לקח לי כמה רגעים להיזכר של מי המספר הזה. חזק!
  • 5K
    • H
    מיומנו של מעפיל
  • Hola! //
    • כתבתי ועיצבתי יומן בגוף ראשון של נער צעיר ששרד את השואה ועלה בעלייה בלתי ליגאלית לארץ ישראל בתקופת המעפילים. (יומן מסע).
    אשמח לח"ו, הערות, הארות וכו' על הכתיבה והכל.
    כל הזכויות שמורות.
    אבקש לא לעשות שום שימוש כלשהו ביומן ללא רשות.

    קריאה מהנה (:

    1.jpg 2.jpg 3.jpg 4.jpg 5.jpg


    1.jpg
    2.jpg
    3.jpg
    4.jpg
    ועוד 2 נוספים
    • תודה
    Reactions: חיים השלישי, הדוויג, בשמ"ת ועוד 14 משתמשים17 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לילך אור
    תוך כדי הספונג'ה של יום חמישי הגיתי בנושא החושים. הנה התוצאה: "לזוז, ילד", אמר פתאום מישהו...
  • 1K
    • RACHELIZ
    דעתי נשתבשה | שיר?
  • RACHELIZ //
    • עַד כַּמָּה

    דַּעְתִּי עָלַי

    נִשְׁתַּבְּשָׁה

    מֵרֹב אֹרֶךְ

    הַ חֻ פְ שָׁ ה

    אִם הָ'עֵץ' מְסַלְסֶלֶת

    עַל פַּסְטָה מְתֻלְתֶּלֶת ?
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, Angular, ירושלמית0 ועוד 12 משתמשים15 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    מקבלת. תודה!
  • 1K
    • RACHELIZ
    הבית של סבא בני ברק
  • RACHELIZ //
    • הבית של סבא בני ברק


    בכל קיץ היינו נוסעים לבני ברק, לסבא.
    היו לנו שם שלל אטרקציות.
    סימני ההיכר שהגענו היו הרחוב הקטן והשביל שמוביל אל הבניין. שביל עם שני טורים של ריבועי מרצפות גדולים בצבע אפור.

    בסלון הגדול היו לו ספות. אחת מהן ספת יחיד מפוספסת בשחור לבן, כמו זברה.
    הספה הזו הייתה נפתחת למיטה ותמיד רבנו מי ישן עליה. זה שהלך לישון הראשון, זכה בה.
    הספה השנייה הייתה גדולה, בגוון חום בהיר - בז'י במרקם מחוספס ועיגולי עם כריות תואמות. כולנו ישנו בסלון כי מלבד חדר השינה, לא היו עוד חדרים.
    היו שם גם ארון ספרים עם מגירות בעלי ידיות מתנדנדות ושולחן וכסאות עם רגליים עגולות.

    מהסלון יצאה מרפסת והיו לה דלתות מעץ לבן, עם שלבים כאלו שיורדים כלפי מטה, ושלושה סוגי מנעולים; מוט ברזל שמתלבש בסיבוב על וו קטן, מנעול מסתובב בצורת משושה
    ועוד שני מנעולים שנכנסו לחורים בריצפה. נעלנו ופתחנו שוב ושוב. הדלתות לא נפתחו כלפי חוץ, אלא נכנסו לתוך הקיר. איזה קסם!

    סבא היה גר בקומה ראשונה ומחוץ למרפסת היו לו ברזלים כאלו שעליהם היה בונה כל שנה את הסוכה. היינו מטפסים על הגדר ויורדים על הברזלים ומשם ממשיכים לכיוון חצר הבניין, עושים סיבוב, חוזרים לבית ומטפסים שוב על הברזלים. כמה כיף!

    כל מטר בבית היה חתיכת משחק...
    במסדרון הייתה לו מראה בתוך מסגרת מעץ בצבע חום. למראה הייתה מגירה כזו שנפתחת על ידי מפתח קטן. ממש כמו בסיפורי האגדות.

    לקראת סוף המסדרון, בצד שמאל, היה וילון גדול שחיפה על מסדרונון שהוביל לחדרי השירותים והאמבטיה. אהבנו לעבור דרכו וגם לערוך הצגת יחיד. בדרך כלל ללא קהל.

    באמבטיה היה לו כיור מעניין. מאחורי הברז הייתה כמו ידית קטנה שפתחה וסתמה את הכיור. היינו ממלאים את הכיור במים ואז מרימים את הידית ומשחררים את כל המים!

    ליד הכיור הייתה לו ארונית מפלסטיק שהייתה בנויה מחוץ לבית. כיום, מוזר לי לחשוב על כך אבל אז, כל דבר שונה קיבל מקום של כבוד.

    והמזגן. הוא היה אטרקציה של ממש.
    המזגן חלק קיר משותף, בין המטבח לחדר השינה. ואם הצצנו פנימה, יכולנו לראות איכשהו אחד את השני. לפחות חלק מהעין.
    אהבנו לדבר דרך המזגן ולשמוע את הקולות המעוותים שיצאו לנו בחסות הרוח.

    מחדר השינה היה מסדרון סגור שהוביל אל המטבח. היינו משחקים שם "עוכבת", מסתובבים מהמטבח להול מההול לחדר השינה ולמטבח שוב.
    אחח, היו ימים...

    סבא תמיד הביא לנו שוקולדים, חפיסות כאלו קטנות ואישיות. כל חפיסה הייתה מחולקת לקוביות, ממש כמו שוקולד גדול רק בקטן. לא זוכרת שנתקלתי בשוקולד הזה היום.
    הוא חילק לנו גם קוביות סוכר. ככה בלי תיווך של צבעי מאכל.

    כמה אהבנו לבוא לשם!

    משם נסענו לפארק הלאומי ועשינו שייט. רצנו בשביל עם ידיים מאוגרפות קדימה, מחקים את כל הספורטאים. נסענו גם לים ולגני יהושוע
    אבל הבית, משום מה, היה יותר מהכל.

    הכרנו את השכנים של סבא. היינו רואים אותם פעם בשנה. אז, בקיץ. בהתחלה הם היו מציצים עלינו בביישנות מבעד לתריסים של החלונות הגדולים, בהמשך כבר עלינו אליהם קצת.
    איזו נוסטלגיה...

    לא הרבה שנים זכינו לנסוע לבית של סבא.
    בהמשך הוא לא הרגיש טוב, ואחר כך הוא נפטר. הדירה הושכרה והכל היה היסטוריה מתוקה.

    אחרי כמה שנים מכרו את הדירה.

    כששמעתי שמכרו, לא הסכמתי שימסרו את המפתח לפני שאני מבקרת בדירה שוב.

    נסעתי עם אמא שלי לביקור נוסטלגי בבני ברק.
    הגענו לכיוון הבניין, פסענו בשביל, עלינו את שלוש המדריגות, פתחנו את הדלת, באנו להדליק את האור ואבוי - הוא לא נדלק. הבית היה חשוך. איזו אכזבה.
    חשבנו שאולי המפסק הראשי סגור. פתחנו את ארון החשמל בחדר המדריגות ואכן, המפסק היה למטה. הרמנו אותו והאור נדלק! איזה אושר!

    בבת אחת כל הזכרונות פרצו להווה.
    היה מוזר ומצחיק לגלות שהסלון הגדול היה קצת קטן. כנראה שתפיסת המרחב של ילדים שונה מתפיסה של מבוגר.

    עברתי ממקום למקום, נזכרת בכל האטרקציות בערגה.
    צילמתי כל פיסת זיכרון: הדלת של המרפסת, הברזלים, הכיור והידית, המזגן...
    עברתי במסדרון והיי, המגירה של המראה נעלמה! חבל...

    ככה הסתובבתי בבית, נושמת את העבר, שהיה ואיננו.

    אחר כך יצאנו. צילמתי את הבית מבחוץ, גם את השלט של הבניין עם שם הרחוב והמספר. נפרדתי עם צביטה בלב.
    ואז פנינו להסתובב קצת ברבי עקיבא.

    ***

    מאז הביקור, עברו כמה שנים טובות,
    אבל עכשיו, בקיץ, בחופש, פתאום נזכרתי בזה.
    והלב נצבט לי שוב בגעגוע...


    20190826_133855.jpg

    IMG_0583.JPG
    IMG_0583.JPG
    20190826_133855.jpg
    • תודה
    Reactions: הפקות כתיבה, java, SC ועוד 26 משתמשים29 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    עכשיו קולטת שאני כתבתי בטעות כך: פאדיחה לאנושות :o
  • 1K
    • ה
    הרושיבע'
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • "אלול"!

    לק ועוד לק לשונו מלקלקת. ברוגע אין סופי, בהשתבחות חסרת דאגות, כאילו אין מחר. רבוץ על גלגל ים ירוק, ניטל וניתז בין גל לגלגל, מורם וניתק מעומק אל על, נישא ונידף בין מים לשמים. עיניו בעונג עצומות, זקנו המכובד מיטלטל מהכא להתם, רגליו הלפותות בשני מצופים צהובים, מתנופפות על פני המים. ארטיק קרח בצבעי הרמזור נעוץ בידו המונפת כתורן, נעה בצורה אינטנסיבית אחת לארבע שניות לכיוון פיו. קצף הגלים מחליק על גופו, קרני השמש מפזזות בעוז על פניו וכל כולו נופש ורוגע, צובר כוחות ואוסף נשימות עמוקות ונקיות – מצרך נדיר במקצוע כמו שלו – הרושיבע'. הוא בכבודו ובעצמו מנצל את ימי בין הזמנים עד תום.

    בשנים עברו הוא מצא את עצמו רגע לפני פתיחת הזמן החדש, כאשר סדר יומו העמוס להתפקע מטריד את מנוחתו, מוציא אותו משלוות רוחו, ומטיל אותו בסופו של דבר היישר לבית המדרש המלוא וגדוש בבחורי חמד נרגשים, חדשים עם ישנים, היושבים ומצפים למוצא פיו בשיחת הפתיחה לזמן אלול. מצפים לשמוע דברי אלוקים חיים, לקבל טל תחייה, להתמלא בעוז ורצון לעלות ולהתעלות בעבודת ה'. אך דא עקה וראשו מלא וגדוש ברגולציה מתשת, טפסים ותקציבים, רישומים וניהול כספים, ועוד עשרות אלפי פרטים ש'כבר טופלו על ידי מנהל הכספים/המזכירות/הקניין/רואה החשבון/הבנקאי האישי ורק זקוקים לאישורו הסופי'.

    אך לא כן בשנה הזאת. הפעם הוא השכיל להתחיל ולתפעל את המערכת כבר באמצע זמן קיץ ולסגור על כל הפרטים הגדולים והקטנים עד לאמצעו של בין הזמנים. או אז הוא התנער מכל עיסוקיו, ולבקשת אשתו אף כיבה את מכשיר הפלאפון שאינו יודע מנוחה מהי, הודיע לכל אנשי הצוות שמי שמחפש אותו שיחפש בסיבוב, אפילו הילדים והנכדים קיבלו צו הרחקה, וכך יצוא יצאו רק הוא ואשתו אחר כבוד לצימר מפנק השוכן סמוך ונראה לאחד החופים היותר מרוחקים שבארץ ישראל. לא שכאן לא מצאו אותו אי אלו תלמידים ומכרים, אך לכל פונה הוא השיב בנימה מחויכת ש"אם רוצים שה'אלול' יראה כמו שצריך, קודם כל ה'בין הזמנים' צריך להיראות כמו שצריך".

    כעת שרוע הוא על גלגלו בחוף המתרוקן מכל בר דעת המצוי זה מכבר בהתארגנויות אחרונות לקראת הזמן החדש. קולות המתרחצים נדמו, רק רעש הגלים המתנפצים על גופו כשובר גלים מתנייע נשמע באוזניו. הוא פקח את עיניו והביט לעבר השמש העומדת ברום השמים. לפי חישוב גס עוד נותרו מספר שעות עד לשקיעתה של גלגל החמה. מספר שעות שהוא הולך לנצל אותן עד תום.

    הרבנית תליט"א כבר ארזה את בגדיהם בתוך המזוודות ובדיוק כפי שמתאים לדמותה הצדקנית היא שטפה את כל הצימר, סידרה את המצעים ודאגה לכבות את כל האורות. נהג המונית הקבוע של הרושיבע' הגיע למקום וטמן את המיטלטלין בתא המטען. על המושב הקדמי סידרה הרבנית סט בגדים נקי. נעליים מצוחצחות, בגדי לבנים מכובסים, חולצה מגוהצת בקפידה, עניבה חדשה ורצינית, ומעל לכל הפראק הנקי שתלה על קולב בידית האחיזה המקובעת לתקרת המונית, עדיין בתוך הניילון השקוף הנושא את סמלה המסחרי של מכבסת הניקוי היבש הידועה באיכותה.

    הרבנית עלתה אל המונית והם הגיעו אל החוף, ממתינים לרושיבע'. הנהג מיקם את המונית בצמוד לשער הכניסה אל החוף, פתח את הדלת הקדמית והפעיל את שעון העצר. כעת הכל צריך לדפוק כל מבצע צבאי, פקשוש הכי קטן, עיכוב של שנייה והם כבר מאחרים.

    השמש הגיעה עד לקו המים, הוויז הצביע על השעה המדויקת בה הם יגיעו למחוז חפצם, הנהג שלף את המשרוקית וקירבה לשפתיו, עינו הצטמצמה והתמקדה בשעון העצר. סגירת מחוג, שריקה ארוכה, הרושיבע' קופץ מן הגלגל ויוצא מן המים. שריקה נוספת, הרושיבע' מקרצף את גופו תחת זרם המים הקרים, שריקה, הרושיבע' מתנגב, שריקה, הרושיבע' מגיע עד לדלת המונית, שריקה, "מדוע אתה מחריש את אוזניי, הרי אני כבר כאן ותכף מתלבש".

    הכל בדיוק של שניות, הרושיבע' מסדר את כיפתו ומקמט את מצחו בפוזה הידועה של אלול. מיטיב את הפראק, מיישר את העניבה, ומסרק את זקנו במראת הרכב. המונית כבר מזמן דוהרת על הכבישים, הנהג בודק ללא הרף את חשבון הזמן במסלולים השונים ומשנמצא מסלול מהיר יותר תכף ומיד הוא מטה את רכבו למסלול החדש.

    הרושיבע' נוטל מן הדשבורד ספר עב כרס בעל מראה מעורר אימה ופותח אותו במאמר על גדלות חודש אלול. המונית מגיעה בשעטה אל שערי הישיבה, תלמידים 'מבקשים' כבר מחכים על המדרכה בצמוד לשורת הטלפונים הציבוריים. המונית נעצרת, תלמיד מבוגר ניגש ופותח עבורו את הדלת. הוא חופן את הספר מתחת לבית שחיו, נפרד מן הרבנית לשלום ויורד מן המונית. עדת תלמידיו מקיפים אותו ובפרצוף רציני הוא מנענע בראשו לשלום ופוסע אל תוך בית המדרש. חוצה את שורות הספסלים וניגש לארון הקודש. עולה את שלושת המדרגות ומביט אל תלמידיו.

    שורות שורות של ספסלים מלאים וגדושים בבחורים שאימת האלול על פניהם, מוכנים ומחכים לשמוע את שיחת הפתיחה. שקט. ניתן לחתוך את הדממה בסכין. זבוב לא מפריע. הוא מוריד את עיניו לספר ופותח את פיו.

    קול צחוק קלוש נשמע מאחד הספסלים הקדמיים. שנייה עוברת והצחוק הולך וגובר. בחורים רציניים מנסים לחפות בכפות ידיהם על פיהם, העליזים יותר ממלאים פיהם שחוק. אט אט הולך הצחוק וגובר, משתלט על בית המדרש. ממבוגרי הקיבוץ ועד לצעירי הצאן צוחקים בקול רם, דומעים ומשתעלים ולא מצליחים להירגע.

    בו מחסיר פעימה והוא מסתכל להם ישר בתוך העיניים. המבטים כולם מופנים לעבר רגליו. הוא מטה את ראשו.

    כפכפי אצבע בהדפס של חוף ים מעטרים את רגליו היחפות.

    בסערת השניות הוא שכח ללבוש את נעליו.


    הבהרה:
    הקטע הוא קטע קומי ואינו נוגע למציאות כלל.
    וכל מי שמרגיש שהוא יודע באיזה רושיבע' מדובר,
    זהו שלא!
    הרושיבע' הנ"ל מצוי עמוק בתוך דמיוני,
    ואולי כשאגדל ואהיה אני בעצמי לראש ישיבה אשקול לפתוח כך את זמן אלול.
    בינתיים עד שזה יקרה אמשיך למלאות את מקומי ולבצע את תפקידי בתור צנצנת.
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, Rachel Greenstein, soomsum ועוד 33 משתמשים36 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    אגב, רושיבע'ס לא צריכים להתבייש לשכב על גלגל ים, ובדיוק כמו שהם יקבלו שכר מן השמים על השיחה...
  • 2 7K
    • רחל סרולוביץ
    המסננת // כן לציטוט וכן לייחוס // מיטב הפורום על קצה המקלדת
  • רחל סרולוביץ //
    • [הניקית הראשונה שזוכה לחנוך את מטרת האשכול ולהמחיש את כוונתו, מכאן השמיים הם לא הגבול]

    הודעה מקצועית מומלצת מאת     @כנפיים :

    הערה חשובה מאד. תודה.
    חשבתי על זה הרבה כשעלה לי רעיון האתגר הזה. האם זה בכלל שפיט?
    אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה, ואני מקווה שהיא תצדיק את עצמה, שזה שווה אתגר בכל מקרה. ולמה?

    קודם כל, כי עצם הנסיון להיכנס עד הסוף לראש של מישהו, לנסות להכיל אותו, להרגיש אותו, פותח בנו אופקים חדשים.

    דבר נוסף, אחרי הכל אפשר למצוא ספרים שעושים את העבודה הזו יופי, אז סימן שאפשר.

    וחוץ מאלו, חושבת שזו עבודת הנפש של סופר (ושל כל אדם)שרוצה לכתוב מקצועי.
    כמו שחקן שרוצה לשחק היטב דמות מסוימת, הוא חייב להרגיש אותה, לחשוב אותה, לנשום אותה. אם הוא ילמד טקסט בעל פה, ויעשה פרצופים מתאימים, הוא יהיה לחלוטין לא משכנע במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב, הקהל יחשוב שהדמות על הבמה מרמה את עצמה, משקרת, או לפחות לא ממש ברורה.

    אני לגמרי חושבת שסופרים יוצרים הצגות במוחות הקוראים שלהם. אז זה חלק מהעסק בעיניי.

    https://www.prog.co.il/threads/נספח-לאתגר-הדו-שבועי-ניהול-קונפליקטים.446852/page-2#post-6489476


    ***

    הודעת ניהול מאת @מ"ם:

    הסבר על המיזם - כאן:

    https://www.prog.co.il/threads/מיזם-חדש-ומרענן-לימי-הקיץ.453368/

    באשכול זה, רשות הדיבור לממליצים בלבד:
    @רחל סרולוביץ
    @ראש לשועלים
    תודה להם, ובהצלחה.
    • תודה
    Reactions: הדוויג, תמר טל, מ. ברא"י ועוד 7 משתמשים10 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    עריכת תחקיר טוב היא כמו לצלול אל מים עמוקים, שאף פעם לא ראיתי קודם ומעולם לא ידעתי מה מתרוצץ...
  • 890
    • H
    דיון זכויות יוצרים- מה עושים כדי שישמרו עליהם?
  • Hola! //
    • אני כבר הרבה זמן רוצה להעלות לקהילה כאן יומן מסע פרי עטי שהשקעתי עליו המון הן מבחינת כתיבה והן מבחינת עיצוב גרפי,
    אבל אינני מעוניינת שאנשים כאן בפורום ישתמשו בקובץ לצרכיהם הפרטיים- מה שנקרא לשמור על זכויות יוצרים,
    ואין לי דרך לדעת אם מישהו אכן יוריד את הקובץ וישתמש בו או שיכבד את בקשתי ולא יוריד את הקובץ.
    יהיו כאן שיאמרו לי לסמן כל דף ב'איקס גדול לאורכו ולרוחבו אבל גם את זה אפשר לטשטש בפוטושופ....
    מה אפשר לעשות?

    תודה לעונים!
    • תודה
    Reactions: RACHELIZ ו-shira bira2 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליפסקר
    כן. אפשר לעשות "שמור תמונה בשם"
  • 966
    • S
    שיר ירידה לצורך עלייה.
  • Sefi T //
    • יום אחד את למעלה,הכי גבוה שאפשר.
    ופיתאום נופלת למטה, עד למרגלות ההר.
    צעד אחד לא נכון,ושוב נופלת לריצפה.
    ממש כמו ילד קטן,בעת פסיעה ריאשונה.
    מנסה לקום,להתאושש.
    אבל הרגלים כואבות, וכבר התחלת להתייאש.
    והרצון החזק מבפנים,קורא לך לנסות.
    מנסה לקום,לנער את החולות.
    ושוב מנסה,ונפילה מעיקה.
    אבל שום דבר לא יעצור בידך. כי את חזקה!!
    ואחרי כל הנפילות,הרצון ינצח את האכזבות.
    נופלת וקמה,קמה ונופלת.
    ולעולם לא מוותרת.
    כי כל מעידה קטנה,היא הדרך שלך להצלחה גדולה.
    ודווקא הנר הקטן בקצה המנהרה.
    הוא זה, שיאיר לך את האפילה.
    כי כשהמוניטור ,לא מתיישר.
    זה סימן של היכר.
    שאת חיה,קיימת קמה ונופלת.
    ולעולם ,אבל לעולם לא מוותרת.
    קומי ילדה קטנה,התנערי מעפר.
    ואל ייאוש ,אף פעם לא מאוחר
    את עוד תראי,יגיעו ימים יפים.
    ימים של אופק ורוד, ושירת ציפורים.
    בטחי בעצמך,היי חזקה.
    ואל תשברי מנסיונות,כי הם הדרך שלך לישועה!!

    נ.ב השיר נכתב על בחורה מתמודדת(לא עלי:rolleyes:),אבל באיזשהו מקום יכול לדבר אל כל אחד ואחת מאיתנו.
    שמחה לשתף,אשמח לכל תגובה :D :) :D.
    • תודה
    Reactions: ליפסקר, גולדברג., kiwi ועוד 11 משתמשים14 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sefi T
    תודה רבה!! האמת שהשיר עובר תיקוני הגייה דרך האתר,דווקא רציתי ביקורת על התוכן. אבל תודה בכל אופן.
  • 892
    • ג
    שיר עם הארץ
  • גוגלית //
    • ב"ה

    /עם הארץ

    אם תמצאו חול"ה דרככם
    היא לא תבריא, עד תמריא
    וערירי הבכי.

    ואל תוציאו לע"ז מפיכם
    כי לא אבין, לא אאמין
    עברי אנוכי.

    ***

    ולא יצאתי מעודי,
    ולא ארזתי לבדי,
    ולא היכוני ג'ט-לגים.

    ולא אדע מצב טיסה,
    ועת אהיה מצב תיסע
    אז רק לימין הנהגים.

    מכיר אני את מקומי
    ואין בו שעון עולמי
    ולא ביג-בן בלטינית.

    יהודי-פרי זו לא חכמה,
    כובע טמבל זו חומה
    מקורית יותר מסינית.

    וחוט שני פה גלויות:
    בעד ארצנו טוב לחיות
    גם כשלא מכסף הטסים.

    ובור בבדיקת גבולות
    ימלא הארץ בדעות גדולות
    כמים לים במכסים.
    • תודה
    Reactions: נחמי פורתא, טלח, Angular ועוד 16 משתמשים19 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרים קרייטמן
    אהבתי מאד את משחקי המילים! ואת הקלמבורים!!! ואת קריצות ההומור... מקסים!
  • 1K
    • S
    בחירה.
  • Sefi T //
    • הוא עמד שם, ילד קטן בפינה חשוכה ברחוב ארלוזרוב. הרחוב היה נראה חשוך ומאיים מתמיד.
    ילד אחד מול החלטה גורלית, קשה כ"כ.
    אביו ואימו ,כבר לא יכלו לעמוד לצידו בעת ההיא. זה היה רק הוא, לבדו. והוא, קטן כ"כ - בן 7 סה"כ. וכבר צריך לעמוד מול החלטה שכזאת, הזמן לא עמד לטובתו באותם רגעים גורלים, ככול שמחוגי השעון רצים במעגל הזמן ללא התחשבות, הוא מבין שהוא חייב להחליט, כאן ועכשיו.
    הוא מסתכל שוב ימין ושמאל, בפעם המי יודע כמה... כולו תקווה, שאולי מישהו יגיח מאיזה חור, יבוא להושיט לו את היד, לעזור לו בבחירתו הקשה, בהחלטתו המעיקה.....
    לא, לא הייתה שם כזאת דמות, היא הייתה שם רק בדמיון שלו.
    נו, אז אתה בוחר? מחשבותיו נקטעו בין רגע, בעקבות הקול העבה של האדם המגושם מולו .עמד שם אדם,
    בשנות ה40 לחייו עם מראה פנים מאיים, תוקפני. קולו השתלב יפה עם קול הרעמים.
    קור עז היה בחוץ, ואולי זה הייתה הסיבה שבגללה נישארו אנשים עיקשים בבתיהם, מפחדים לצאת לאוויר העולם.
    אנ... אני אנל'יודע במה לבחור, השיב הילד בקול מגמגם.
    אין לי את כול היום, פסק הקול שממולו, אתה תחליט כאן ועכשיו!
    ואם לא, אתה תאלץ שלא להחליט!! אני סוגר.
    בסדר, בסדר. אני אבחר בכתום, הילד שלף את היד הרועדת מהכיס, והושיט אותה אל עבר הארטיק בטעם המשמש.
    • תודה
    Reactions: תהילה ברג, פררו רושה, L_M ועוד 20 משתמשים23 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sefi T
    יש מישהו שיודע? זה יעזור לי מאוד, לאו דווקא לקטע הזה, תודה מראש!!
  • 814
    • ה
    עגולשון שחור גחון
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • הם עמדו שם, באמצעו של השביל הצף המתעקל בתוככי אגמון החולה. קורות העץ של הגשר הארוך היו יבשות וסדוקות ורוח חמה נשבה וייבשה את גוום של כמה עשרות הנערים שפטפטו בקול, גרסו ביסלי וסיפרו בדיחות קרש אחד לשני, בקיצור עשו הכל, אבל הכל, חוץ מלהקשיב לשני המדריכים הצעירים שעמדו במרכז הקבוצה ודיברו בפאתוס.

    הם גללו בהרחבה את ההיסטוריה עתיקת היומין שהחלה כבר לפני עשרים וחצי מיליארדי שנים בדיוק. אז עוד רבצו סביבות האגם גורי פילים, משפחות אריות ואפילו כמה דינוזאורים מגודלים. כאשר הילד המתולתל עצר לרגע מלעיסת המסטיק - השביעי להיום, ושאל בתום כיצד הם יודעים מה היה כאן לפני כל כך הרבה שנים, הם נבוכו לרגע, אבל אז התעשתו במהירות וציטטו את אותן המילים עליהן חזרו בכל רגע של מבוכה או אי ידיעה: "החוקרים של רשות הטבע והגנים בדקו את זה".

    המתולתל קיבל את התשובה בפעם השביעית להיום והמשיך ללעוס את המסטיק תוך כדי שהוא פוזל לעבר קבוצת שפמנונים מדושנים ששחו במרחק של כשני מטר תחתיו, חוכך בדעתו מהי הדרך הטובה ביותר להשליך לכיוונם את גומי הלעיסה בלא שאחד מן המדריכים יבחין במעשה, מה שיגרור נזיפה חמורה בתוספת הסבר מדעי מפולפל שבכל שנה נכחדים מן העולם מאות זנים של בעלי חיים עקב כריתת עצים ולעיסת מסטיקים, וחוץ מזה שלחומר שממנו עשוי המסטיק לוקח בסביבות חמש שנים להתפרק ולחזור אל הטבע, ובינתיים עד אז הוא סותם את פתחי האוורור של האקוויפרים וגורם לחור באוזון להתרחב, מה שגורם להיעלמותם של צבי הים-יבשה מחופי דרום מזרח אפריקה המשוונית.

    המתולתל שלח אט אט את ידו האוחזת במסטיק הקלוקל אל מאחורי גבו וקול פכפוך מים נשמע מתחתיו. עדת השפמנונים החלו להתחרות ביניהם מי הראשון שמצליח ליצור בלון בעזרת המסטיק. המדריכים כמובן לא שמו לב, הם היו עסוקים מידי בהנחלת ערכי הטבע לדור העתיד. המדריך בעל הרעמה הבלונדינית והמתוסבכת נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים שהיו שוחים להנאתם במימי האגם עד שהאנושות הרעילה אותם למוות, בעוד חברו השחרחר שהיה בעל שיער קוצני וקצר החזיק בידו ערמת בריסטולים והדגים על גבם את התהליכים האינטגרלים הגאוגרפים שחווה קרקעית האגם מידי כמה מאות אלפי שנים, מה שמשפיע באופן מידי על הצמחייה רבת הגוונים והמינים שאת שמות ענפיה השונים הוא הקריא מתוך "המדריך לצמחייה תת מימית בישראל".

    עדת הנערים הקולנית, האכלנית והבלתי מתחשבת בחי, בצומח ובדומם, הצליחו להבחין אך בקני סוף יבשים ותו לא. אך המדריך הצעיר תיקן אותם עד מהרה שקני סוף זוהי שגיאה לשונית ממדרגה ראשונה. ישנם קנים וישנו סוף והם שני דברים השונים בתכלית. הם אף ממשפחות שונות ועל כן אין לחבר ביניהם כלל וכלל.

    הסיור נמשך כאשר המדריך מצביע ביד רועדת ובפרצוף נוגה בכמה חבילות במבה ריקות וביניהם צף להנאתו דגיג קרפיון מת, מה שמוכיח מעל לכל ספק שהאנושות שמה לה למטרה להשמיד, לאבד ולהרוס את הטבע הנפלא. שיאו של הסיור הלימודי הגיע כאשר הם הגיעו לקיצו של השביל הצף, מקום שלפי הערכת חוקרי הטבע היווה את מקום מושבה של צפרדע ה"עגולשון שחור גחון" שנכחדה מן העולם על ידי פיתוח התעשייה וייבוש מאסיבי ומזיק של הביצות הרב שנתיות.

    כאן, נעמד המדריך בקצה שביל האבן כשהוא נזהר לא לדרוך על הדשא הסינטטי העומד לפני חידלון, ובעיניים עצומות תיאר בפניהם בפרוטרוט כיצד מרגיש מין שנכחד מעל פני האדמה אך ורק מכיוון שאנשים חסרי תרבות החליטו לייבש את הביצות הנפלאות המהוות כר פורה להתרבות מינים ותתי מינים של יצורים ימיים ויבשתיים כאחד. הם דיברו בפאתוס, מלאים באמוציות של אהבת הטבע. הנערים לעומתם נשנשו, כרסמו, אכלו וטחנו בעיניים בורקות ובפיות פעורים את פצצות הכולסטרול שהכינו עבורם טובי הכימאים והפלסטיקאים בארץ ובעולם. שוק סוער של החלפות התנהל בעוז, צ'יטוס בעד דוריטוס, באגסי בעד פופסי ועוד היד נטויה. גם חמצוצים וסוכריות לא חסרו שם ואפילו מסטיקים בשפע, ולא רק אצל הנער המתולתל.

    כשקצה חוט של ציצית השתלשלה ממכנסי אחד הנערים ונדמתה בעיני המדריך לחכה מפלצתית המיועדת לצוד דגים ולרוצחם נפש באכזריות אין קץ, הוא התלבש על הרך המסכן והוריד לו הרצאה על כל סוגי ומיני דגי הרקק בעולם, דגי הנחלים והברכות, האקווריומים והנהרות. הוא הסביר לו באריכות על שרשרת המזון האגדית וכיצד כל קרפיון שמונים גרם שנמשה ממעין עין צלפחד מעמיד בסכנת הכחדה ממשית את הלוויתן הכחול.

    שעות רבות עוד ייקחו לילדים לחסל את כל ערימות הפחמימות, הסוכרים ושומני הטרנס שמילאו את תיקיהם עד תום ופגעו בכל המערך הזואולוגי, האקולוגי והאגרונומי של הגלובוס המצויים בסכנת הכחדה. החמצוצים הרבים שנאכלו שם סייעו בהרחבת החור באוזון והמסטיקים הדביקים גרמו ליצירת חור שחור משחור שעלול בין רגע לבלוע את כל מערכת השמש, מה שיהווה סכנת חיים מידית לחרגולי הנהרות. ולא נזכיר את העגולשון שחור גחון שכבר נכחד בנסיבות דומות.

    אך כעבור חמישים שנה. כאשר הנערים המזיקים הללו כבר היו נשואים, ורוב ילדיהם גם היו נשואים וכבר החלו בהקמת דור העתיד. כאשר בחופש הגדול באו הנכדים לבקר את סבא, הם יצאו יחדיו לטיול באגמון החולה. או אז הם פגשו שם, על יד המתחם שאי פעם היה מקום מושבו של העגולשון שחור גחון. בין משפחות השפמנונים לנוטריה הפרוותית, הם מצאו את אותם שני המדריכים, עדיין עומדים באותו המקום. לשחור שביניהם קרחת נוצצת במרכז ראשו ומהתסבוך הבלונדיני נותרו רק כמה שערות אחרונות כמזכרת למה שהיה ואיננו עוד. כמו אז, כך היום. עומדים כשלגבם תרמיליהם המהווים את כל רכושם עלי אדמות ומגנים בחירוף נפש על הפרח האחרון של הצלוחיפת הביצתית הנודדת.

    אשה, הם עוד לא מצאו. וכמובן שילדים אין להם, שלא לדבר על נכדים. הם לנים באיזה חדר מתקלף באכסניית נוער מזדקנת ובזמנם הפנוי הם מתרפקים בערגה על משפחות פרוקי הרגליים, וכמובן הם עדיין עובדים באותה עבודת קודש של שמירה על ערכי הטבע.

    הזקן הנרגן בעל שלושת השערות הבלונדיניות המתוסבכות האחת בשלישית במרכז פדחתו, נעמד על קצות אצבעות רגליו האחוריות והסביר בדבקות אין קץ על משפחות פרוקי הרגליים ששחו להנאתם במימי האגם עד שהאנושות וכולי וכולי.

    מאחורי גבו עמדה משפחה של ילדים מתולתלים שלעסו מסטיקים. רגע אחד של חוסר שימת לב מצד הזקן ועשרות מסטיקים מצאו את דרכם אל קרקעית האגם. משפחות השפמנונים תפסו אותם והחלו להתחרות ביניהם מי עושה את הבלון הכי גדול. הם היו עסוקים מידי בתחרות מכדי שיוכלו לשמוע את הסבא עם השפם הארוך ששחה באיטיות ומלמל מבין שיניו התותבות שהוא עוד זוכר את המסטיק הראשון שנזרק למימי האגם, אי שם לפני חמישים שנה על ידי ילד מתולתל.

    ורק עגולשון שחור גחון אחד הצטנף במחבואו שבין הקנים לסוף וצחק לעצמו על כך שכבר עשרות שנים הוא עובד על כל העולם שהוא אינו קיים.


    אגב, קטע זה נכתב לפני כמה שנים לאחר ביקור באגמון החולה.
    לפני תקופה הייתי שוב באותו המקום ולשמחתי קידם את פני שלט: "העגולשון חוזר הביתה"
    כה רבה הייתה שמחתי לגלות כי לאחר שנים שחשבו בכל העולם כי מין זה נכחד מעל פני האדמה,
    בשנתיים האחרונות נמצאו שוב עקבותיו דווקא אצלנו באגמון.
    והנה הוכחה נוספת כי נבואה ניתנה לשוטים!
    (עדיין אין זה אומר כי כל השוטים הינם נביאים אך ברור שעלי זה אומר יותר ממשהו אחד).
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר, פררו רושה, פופאי ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    הקטע הנ"ל נכתב אחרי שלשה ימים רצוף בהם שהיתי עם צמד המדריכים הנ"ל ומכאן בא הזלזול שמתרחב לכל...
  • 945
    • י
    דיון כותבים מקצועיים, איך פרסמתם את סיפורכם הראשון בעיתון??
  • יוצרת כתיבה //
    • בעקבות כמה שכתבו לי באישי, וסתם כך, תחושה פנימית, אני מעוניינת לנסות לפרסם את סיפורי מהאשכול המקביל -בעיתון כלשהו בהמשכים, גם חסר שם...
    אולי זה נשמע יומרני, אבל אני מאמינה שהבסיס של הסיפור מספיק טוב.
    אשמח לכל המקצוענים כאן, וגם לאלו שלא יכולים להגיב, שישלחו לי הודעה אישית עם עצתם.
    אשמח אם מישהי תעביר לפורום הסופרות הסגור, כנראה שם יוכלו לעזור לי יותר.

    תודה רבה לכל מידע.
    (קצת חוששת לפרסם את ההודעה, אבל מקווה שאפשר לסמוך על הקהל המכובד, גם מי שצופה בפורום מאחורי הקלעים:rolleyes:)
    • תודה
    Reactions: תהילה ברג, מ"ם, אשר שרבר ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תהילה ברג
    https://www.prog.co.il/threads/%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%91%D7%9...
  • 1K
    • מ"ם
    ראה הוזהרת! (47)
  • מ"ם //
    • ב"ה.

    עַם זֶה כִּי יִשְׁקַע
    בְּתַהֲבוּלוֹת עוֹלָם וּשְׁאוֹנוֹ
    וּכְמָזוֹר לְכָל מְצוּקָה
    יַעֲסֹק בְּהַגְדָּלַת מָמוֹנוֹ.

    וְהִסְתַּכְּלוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה
    אֶל מָסַכִּים מְרַצְּדִים
    מַדְּדֵי מָטָ"ח וּבוּרְסָה
    בִּגְרָפִים מְרַקְּדִים.

    עָשָׁן שָׁחֹר יִתְאַבֵּךְ
    מֵאֲרֻבּוֹת מִפְעֲלֵיהֶם
    בְּמָבוֹךְ צִנּוֹרוֹת יְסַבֵּךְ
    פְּרוּטוֹת אֶל כִּיסֵיהֶם.

    וְקוֹל יַרְעֵם מִמְּרוֹמִים
    עֲבָדַי הֵם!
    וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים.
    לַכֶּסֶף - שְׁטָרִי קוֹדֵם.


    אוֹ אָז יִרְצַע אֲדוֹנָם
    אֶת הַחֹר בְּאוּזוֹנָם
    לְהַזְכִּירָם –
    כִּי בְּעֶצֶם עֲבָדִים הֵם.
    עַבְדֵי עוֹלָם.
    • תודה
    Reactions: Angular, פררו רושה, נחליאלי(ת) ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    כפי הנראה, כקונטרה לאשכול הסמוך.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה