קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 991
    • כ
    היום שאחרי
  • כנפיים //
    • הוא היה כאן אתמול, והלך, כמו שהוא בא.

    לא שממש חשבתי שמשהו ישתנה. יש לי ותק של שנים, הוא תמיד כזה.
    לא באמת קיוויתי שהכל ייראה אחרת הפעם.
    פסימי הוא אופטימי עם נסיון. ואני יש לי כזה איתו.

    בכל שנה מחדש הוא בא, ועושה אוירה של פחד וחושך, מדגיש את הריק.
    את החלל הזה שנפער לו מזמן ולא מצליח להתאחות. אפילו לא מתחיל.

    בהתחלה אין לי כח אליו.
    גם לדבר שחסר מתרגלים.
    בטח אם לא היה לך אותו מעולם.
    וכשהוא מגיע, דומע ועלוב, עצוב ומדכא, אני מנסה להתנער ממנו.

    אל תדביק אותי בזה.
    יש לי מספיק מכל אלו בלעדיך.
    אתה בא, והולך. יש לך בכלל מושג מה עובר עלי בנתיים?
    בין מפגש אחד שלנו לבא אחריו, אני עוברת. בטח שעוברת. וחלקיקים חלקיקים ממך פזורים על פני כל הימים שעומדים מפעם אחת ועד לפעם הבאה שניפגש.

    ככה אני אומרת לו, אבל הוא מתעקש, ונשאר. יש לו את הזמן שלו.
    שעה ועוד שעה עוברות, וגם אני כבר מותשת. מולו, אני לא אוכלת ולא שותה. איך אפשר? לאט אני נותנת לו לגעת בלבי פנימה, והעצב שלו מחלחל גם אלי. כואב, מחליש ועצוב עצוב.

    אני מתבוננת בו. אותו דבר כמו בשנה שעברה, בדיוק אותו דבר. וכשהשעות עוברות אני יודעת, שהרסיסים שפגשתי כל הימים מאז שהיה פה לאחרונה, הם כולם חלקים ממנו. הכל קשור להכל. עם הזמן שעובר והדקות המטפטפות, אני נוגעת, וכואבת עוד קצת.

    לא יודעת אם אני בוכה אותו, את תשעה באב, ששעותיו הדואבות מטפטפות לאיטן,
    או אותי, את מציאותי החסרה והלא מכירה. את האובדן שעבורי הוא בראשיתי כמו הירח והחושך העמוק, כמו הכאב.

    אני יודעת שהוא שוב ילך, וישאיר אחריו שיגרה מרוצפת שברים שברים של כאב.

    אני יודעת.
    ידיעה של בעל הנסיון.

    והוא אכן הלך, כמו שהוא בא, ואני שוב נותרתי צודקת ויודעת כל.
    הלך כמו לפני שנה ושנתיים ועשור.

    הלך בלי לחולל שום שינוי. בלי להביא את הנס. בלי לתת סוף טוב ליום שהוא.
    הלך בלי בשורה בצאתו. הלך בלי להביא ימים אחרים אתו.

    ורק עכשיו, כשהוא כבר לא כאן, אני מרגישה את הגעגוע הזה, הצורב. את התחינה.

    געגוע למה שהיה ואיננו, שלא זכיתי להכיר, למה שלא היה לי מעולם.
    געגוע לבשורה שהיתה אמורה להיות, לסוף הטוב הקרוב, האוהב.

    אני מזיזה אותו בזהירות, את הגעגוע, ושם, קטנטנה ועדינה, שברירית וידועת מכאוב, אני מוצאת אותה.
    אז היא בכל זאת היתה שם, וגם עכשיו נשארה.
    מצטנפת לה ליד התקווה.
    אמונה.
    • תודה
    Reactions: anotherית, פררו רושה, מישי ועוד 29 משתמשים32 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כנפיים
    תודה על התגובות!! @שני זאת אני :) הראשון הוא בעצם זה שמופיע עכשיו שני. אותו באמת אהבת יותר? זה...
  • 710
    • ה
    מיומנו של תן מיילל
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • ועוד מנפלאות נופשי עמך בית ישראל...

    באותו הלילה היה שקט במיוחד. נפש חייה לא נראתה במרחב ואפילו המוזר הזה עם העיגול הלבן על הראש והפרווה בצידי הפנים שמגיע כל לילה ומטביע את עצמו כמה פעמים במעיין שמתחת לגשר, זה שנמצא ממש אחרי מטע הזיתים הגדול. המעיין שעל ידו מצוי בית השועלים שתמיד מפחידים אותנו כאשר אנחנו מעזים להתקרב קצת ולהרוות את צימאוננו. אפילו הוא לא הגיע באותו הלילה.

    הלכנו לישון קצת רעבים. משום מה העכברושים נכנסו לדיכאון אמצע הקיץ ואפילו לא שרבבו את קצת חוטמם מפתחי המחילות. קרבנו אל הבתים, אולי השאירו משהו בשבילנו מחוץ לקופסאות הפח הירוקות שהחתולים אוהבים להסתובב סביבם. אפס, כלום, נאדה, גורנישט, אפילו לא זנב של סרדין מצוי.

    ואז החלו היללות. לרגע סמרה פרוות ראשנו. האם פלשה לאזורנו משפחה זרה והיוותה לה את מרחב מחייתנו לבית ולמפעל הזנה?! נכנסנו לעמדת קרב, הסתדרנו במבנה התקפי וחידדנו את אוזנינו לשמוע מאין באות ועולות אותן היללות.

    כמעט ונפלנו מרגלינו כשהבנו שהיללות באות מתוככי אחד הבתים. מישהו ממין האדם ישב וקונן על משהו. מבין רסיסי היללות הצלחנו לשמוע כמה קטעי משפטים. משהו על שועלים שהילכו בו. הבנו שמשהו נורא כנראה קרה. אם אפילו האדם בוכה בגלל השועלים, כנראה שצרה גדולה מרחפת מעל ראשינו. בטח בימים הקרובים נראה חדירה והשתלטות של משפחות שועלים חדשות שיגזלו את מזוננו, יחמסו את מקור חיינו, יגרשונו מבתינו, וילחמו בנו עד למפלתנו.

    הלכנו לישון עצובים וחרדים. הקטנים לא הצליחו להירדם וייללו בחולשה עד שנפלו על מקומם מעייפות. נתנאל, הגבר החזק והמוביל נשאר לשמור בכניסה למאורה גם אחרי שכבר על עמוד השחר.

    יום נוסף עבר. בסוף הצלחנו להירדם וסוף כל סוף שקעה השמש. התעוררנו לעוד לילה, קמנו והתארגנו ליציאה.

    לפתע נשמעו מבחוץ רעשים, קולו, התרחשויות, תזוזות, רחשים, תנודות. משהו קורה במרחב. הכרזנו על מצב חירום, ארזנו במהירות את כל מטלטלנו, חילקנו תפקידים והתכוננו לתזוזה. מי יודע מה ילד לילה. מבט אחרון על המאורה המוכרת והחמימה, אולי אלו הן הדקות האחרונות שאנו חיים כאן במרחב הזה. האם נזכה לשוב לכאן מתי שהוא?!

    הנקבות הסתדרו בראש הקבוצה לקדם כל רעה שלא תבוא. בראשם צועד בעוז נתנאל - זכר האלפא שלנו. מאחור מתאספים שאר הזכרים, מגוננים ומגנים מכל מתקפה שלא תבוא מאחור. ובאמצע צעדו הקשישים, מטפלים בעוללים ובגורים, שומרים לבל תיפלט אף יללה תועה. שקט - זוהי הססמה. אם נצליח לשמור על שקט מוחלט יש לנו מצב להתגבר על כל אויב שהוא.

    נתנאל כופף לכיווננו את אוזנו הימנית. האות ניתן ויצאנו בצעדה חרישית אל תוך הלילה. הסטנו את השיח המחפה על הכניסה למאורה והשתחלנו החוצה. עברנו את ארבעת הסלעים הגדולים, התקדמנו בין שיחי הבר, החוחים, האזרד. הגענו אל שטח החצץ. אם נצליח לעבור אותו בדממה מוחלטת, הרי שנגיע אל מעבה השיחים הסובב את כל העמק ונוכל להתפרס סביב ולצפות בכל המתרחש. אבן קטנה מידרדרת תחת רגלו של אחד הקשישים. קפאנו על מקומותינו, עומדים ללא תזוזה. נתנאל נותר עם יד אחת באוויר, סובב את ראשו לאחור וסימן בעיניו לאות שקט. נקווה שלא עלו עלינו. עוד טעות אחת כזאת וכולנו מחוסלים.

    המתנו את ששת שניות הדממה הידועות מתרגולי החירום שלנו. צליל לא נשמע. המשכנו בזהירות יתר, עקב בצד ציפורן. משתדלים שרק הטפרים יהיו אלה שיגעו בקרקע, זנב מקופל, עיניים נעות ימינה ושמאלה, מידי שלשה צעדים סיבוב חצי ראש ובילוש קדימה ואחורה.

    הגענו אל שביל העפר. עצירה קצרה והחצייה החלה. סימני צמיגים מרובים חרצו את הקרקע, הרבה יותר מן הרגיל, משהו מתרחש שם בתוך העמק. עברנו בשלום את שביל הגישה וחדרנו אל מעבה השיחים. כאן כבר הרגשנו הרבה יותר בטוחים. נתנאל עצר מעבר לדרדרת האבנים המחברת בין השביל לעמק והקבוצה החלה להתקדם לפי הוראותיו. אחד ימינה אחד שמאלה. מתקדמים בתוך מעגל השיחים הסובב את העמק, עוברים תן על פני רעהו ונעצרים במרחק של עשרה צעדים האחד מן השני.

    המעגל הושלם והספירה לאחור החלה. יללה בודדת נשמעה ממרחק וכולנו זינקנו קדימה. שלשה קפיצות ושרבוב ראש מבעד למעבה השיחים.

    במרכז העמק, על שפת המעיין הצלול המפכה מקיר הסלע, נשפך אל ברכת האבן וממשיך לזרום בין קני הסוף, ישבו במעגל תשעה יצורים ממין האדם. יושבים על מחצלת קש מחוררת, בידי אחד מהם גיטרה, השני מקרב אל פיו מפוחית, אחד נוסף מטה את ראשו אל כינור עתיק והשאר פוצחים את פיהם בזמר.

    ועולה המנגינה ומסתלסלת, מטפסת ומלטפת את העמק כולו. חודרת בינות לענפי העצים, זורמת עם פלג המים על גבי הסלעים החלקים, שוטפת את שטחי הבור הריקים, מנחמת את הדרדרים יבשי הפרח ושדופי הקנה. עולה ומחייה את הטבע, נוסכת כוחות חדשים בבעלי הכנף, מעודדת את רחשי הלב הנשבר ומבטיחה לעצמה כי לא לחינם הלכה היללה הבוכייה מליל אמש. לא לריק התבזבזה הקינה העצובה על בית ומקדש, על השראה ושכינה ועל אבא אחד גדול שיושב ומצפה, מחכה רק לעוד יללה אחת מבניו אהוביו.

    אוווווהההוווווווווווווווווווו.
    • תודה
    Reactions: יהודי נוסף, L_M, פררו רושה ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    הקונספירציה! אצל נתן גלנט זה "חתולות" כמנהג ירישליים
  • 846
    • I
    שיר מי שמחובר
  • I.Q //
    • מִי שֶׁלֹּא מְחֻבָּר
    לְאָבִיו וְאִמּוֹ,
    לֹא מְחֻבָּר לִזְקֵנָיו,
    וַאֲבוֹתָם וְאָבוֹת אֲבוֹתֵם.

    מִי שֶׁלֹּא מְחֻבָּר לְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא מְחֻבָּר לִכְאֵב, לֹא מְחֻבָּר לְשִׂמְחָה.
    לֹא מְחֻבָּר לָעֵצִים, לַאֲבָנִים, לֶהָרִים.

    מִי שֶׁלֹּא מְחֻבָּר לְאָבִיו וְאִמּוֹ
    לֹא מְחֻבָּר לִסְבִיבָתוֹ לֹא מְחֻבָּר לַאֲנָשִׁים.

    מִי שֶׁלֹּא מְחֻבָּר לְאָבִיו וְאִמּוֹ
    לֹא מְחֻבָּר לְאַבְרָהָם וְשָׂרָה.
    לֹא מְחֻבָּר לֶאֱלֹקֵיהֶם.

    מִי שֶׁלֹּא מְחֻבָּר לְאָבִיו וְאִמּוֹ, לֹא מְחֻבָּר לִכְלוּם.
    • תודה
    Reactions: יעקב1245, יוסף שחק, tosfot ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    אם הכל מובן, טוב ויפה..ומחובר
  • 725
    • S
    שיר בוא יבוא
  • stars //
    • בוא יבוא / ב.א.
    תשעה באב תשע"ט

    במוצ"ש
    תשעה באב
    איכה
    קינה
    גם קצת רעב

    בלב
    כמיהה עזה
    היכן המשיח?
    מתי הגאולה?

    אך בנוסף
    אולי
    גם תהייה
    נסתרת
    חבויה ---

    --- בוא יבוא?!

    אולי במוצ"ש
    נמצא עצמנו
    על כנפי נשרים
    ירושלימה נישאים
    אל בית המקדש

    האומנם?!
    וכי חשנו בה
    בביטחון?
    באמונה?

    בדור שכולו זכאי
    או חייב
    בוא יבוא
    האדון
    אל היכלו

    אל ייאוש!
    לפחות כחייבים...
    אך העיקר ---

    --- בוא יבוא!
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, מירה, מענדי מ ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    ראיתי הסבר זה בשם האדמו"ר מחב"ד (מאמרי אדה"ז הקצרים, עמ' תג. מאמר 'אל תצר את מואב' לאדמו"ר...
  • 748
    • ש
    שיר נֵזֶר מַמְלָכוֹת
  • ש. צ. וינמן //
    • פתאום נזכרתי בשיר שכתבתי בשנה שעברה ופורסם, לא כאן.
    הכאב, שצבט את ליבי אשתקד. העמיק.
    הכל נשאר כשהיה, כאב, אבלות ותקווה לגאולה השלימה, השנה.


    נֵזֶר מַמְלָכוֹת

    גָּלָה כְּבוֹדֵנוּ
    נִדְחַק נֶחְבָּא
    בֵּין נִצְנוּצֵי
    חוּצוֹת.

    גָּלָה כְּבוֹדֵנוּ
    כֻּסָּה עָפָר
    לִכְלוּךְ שֶׁל
    אַשְׁפַּתּוֹת.

    גָּלָה כְּבוֹדֵנוּ
    נִמְחָה נִמְחַק
    מִכָּל סִימָן
    וָאוֹת.

    גָּלָה כְּבוֹדֵנוּ
    נִקְבַּר הֻטְמַן
    -------------כִּמְעַט
    -------------------קוֹלוֹ
    ------------------------נָדַם
    ----------------------------וְלֹא זְכַרְנוּהוּ עוֹד.


    וּפִתְאוֹם
    יָבוֹא גּוֹאֵל בְּזֶה הַזְּמַן
    יַשְׁקֶה
    בְּטַל
    יַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת

    יָסִיר הַלּוּט
    יָשִׁיב כָּבוֹד
    אֲזַי
    יִזְרַח אוֹרֵינוּ
    בְּכָל הָעוֹלָמוֹת.

    וְלַכֹּל,
    רֹאשׁ נִהְיֶה
    ----------- נֵזֶר מַמְלָכוֹת.
    • תודה
    Reactions: stars, Chagit Weksler, קווי מתאר ועוד 24 משתמשים27 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shira bira
    מקסים. אהבתי את המבנה. משרת ומחדד את המשמעות היטב.
  • 1K
    • גולדברג.
    מכתב אל המשנה ליוהמ"ש הגב' דינה זילבר
  • גולדברג. //
    • (נכתב בעקבות מאורעות הימים האחרונים בנושא האפליה המגדרית).

    לכב' המשנה ליוהמ"ש גב' דינה זילבר.

    נוכחתי לראות שהנושא של אפליה מגדרית נוגע מאד לליבך, ולקחת זאת כפרויקט אישי ע"מ למגר את התופעה הנוראית הזאת. אי לכך התיישבתי לכתוב מכתב על מספר בעיות בנושא, שמכאיבים לי מאד.

    1. תמיד אהבתי ילדים, ובמיוחד את הקטנים שבהם. אני אוהב להאכיל אותם, נהנה לשחק איתם, כיף לי לחתל אותם, והכי אוהב את החינניות שבהם, את השובבות ואת הקופצנות שמשמשת אותם תדיר. כשאני מטפל בהם, זה מספק אותי מאד. מאד מאד. אך כשאין לי אפשרות כזו, אני מרגיש חסר, וזה מפריע לי בתפקוד היומיומי.

    אני חושב שאני מקצועי מספיק בתחום, ואולי אף יותר ממטפלות רבות אחרות, ורבים יכולים להעיד על כך.
    • אני מומחה לזהות את חברת הטיטולים שהילד לבש בבוקר.
    • כשהילד בוכה תמיד אהיה הראשון שאזהה את הסיבה לכך.
    • אני יודע טוב מכולם להבחין בין סימילאק למטרנה וחלב שאוב.
    • אם הילד עייף, אני מאפשר לו תמיד לנוח, גם אם אני זקוק לעזרתו.
    • לעולם לא אגביה את קולי על הילד. ובטח שלא ארים את ידי עליו.
    • מצד שני גם לא אניח לאף ילד להרים את ידו על חברו, ובטח שלא עלי.
    • תמיד אדע להתאים לילד את המשחק המתאים.
    • אוכל תמיד לחנך אותו כפי הצורך.
    ובעקבות הדברים הנ"ל, כבר זה זמן רב שאני מעוניין לפתוח משפחתון בביתי, עסק שמכניס כסף רב, ויותר מכך, כאמור, אני מחובר מאד לעבודה כזו.
    וכאן מתחילה הבעיה. פניתי כבר לכל הגורמים הרלוונטיים, החל מהרכזת האזורית מטעם התמ"ת, ועד לשרים בכירים בממשלת ישראל, ועדיין לא נעניתי לבקשתי. או שלא השיבו לי על המכתב (כך נהגו רובם), או שהשיבו כי מקצוע זה נועד אך ורק לנשים שעושות חיל בתחום כבר אלפי שנים.

    2. דבר נוסף שטורד את מנוחתי מאד. כבר תקופה ארוכה שאני עוקב אחר המפלגות המתמודדות לכנסת מידי כחודשיים, כל מפלגה עם התעמולה שלה. כל אחת עם מנהגיה וחוקיה, פיימריז ומחלוקות פנימיות. אידיאולוגייה שמשתנה מידי מערכת בחירות. אך על דבר אחד אף אחד לא מתפשר, הלא הוא המקום השמור לאישה, מקום של כבוד השמור במיוחד לאישה שתתנדב להתמודד במקום השלושים ושמונה.
    אך דבר אחד עדיין לא הסבירו. במידה ותהיה מפלגה שחברות בה רק נשים, מלבד המקום שיהיה שמור מן הסתם לאישה, מדוע אין מקום שמור לגבר? ישנם גברים רבים שיקפצו על המציאה.

    אשמח שתטפלו בבעיות המוזכרות למעלה מהר ככל היותר. דהיינו, 1. שיש צורך לאשר פתיחת משפחתונים ועבודה במעונות גם לגברים. 2. לחייב כל מפלגה שתשמור מקום מיוחד לגבר, ע"מ שיוכל להתמודד בה.

    בתודה מראש.​

    שמואל קומביננסקי
    יו"ר שדולת הגברים
    12.08.2019​
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, !Dreams, elis56 ועוד 24 משתמשים27 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    איתך עם זה... למרות שאני חייב לציין לשבחי(...) שקיבלתי על עצמי בל"נ שלא להעיר אף פעם לבחור צעיר...
  • 1K
    • כ
    שיר חופשה סופר אקטיבית
  • כנפיים //
    • תנו כפיים תנו כפיים
    בואו ונקפוץ למים!
    הי הופ! הי הופ!
    אחר כך נוכל לחרופ!

    מי יבוא איתי ברגל?
    מי שוער ב"אל הדגל"?
    מי יודע לנפנף?
    הבשר כאן משתזף!

    כדורגל, אופניים,
    טניס מעולה בשניים,
    משולש של אבטיח,
    והפיקניק רק פתיח!

    ים גבוה! איזה כיף!
    יאללה! מה אתה עייף?
    יש קאייאקים, בוא תשב!
    על כל דבר אתה חושב!

    הי, פרה! אולי נרכב?
    על הסוס אנ'לא יאהב,
    היא מכשכשת בזנב,
    נמאס לה רק לתת חלב!

    בוא נקפוץ מראש הברוש!
    בוא נ'תערב! ניתן בראש!
    החבורה הזו שקטה,
    לכו לכו למיטה!

    קדימה חבר'ה לא לחלום!
    רק התחלנו את היום!
    מה אתם כבר מותשים?
    אל תשבו פה כמו קשישים!

    בואו בואו אחריי!
    מה אתם מ'סתכלים עלי?
    יאלה יאלה ישנונים!
    נו, תזיזו עניינים!

    מרגישים מסוחררים?
    חלשלושים ולא כשירים?
    אין מספיק אדרנלין?
    אולי תקיאו ריטלין!

    כל השנה אני מתאים,
    ת'קצב ש'לי לאיטיים,
    זה הזמן שלי עכשיו!
    בחופש היפר הוא כוכב!!
    • תודה
    Reactions: AUVI, הוגה, riki18 ועוד 30 משתמשים33 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הפקות כתיבה
    הפקות כתיבה
    אוי מסכנה האמא;):rolleyes::cool:
  • 989
    • נ
    דיון זכויות יוצרים לשם לעסק
  • נתיבה //
    • מישהי סיפרה לי על העסק שלה
    ואני בתמורה סיפרתי לה על שלי (מיתוג פרסום ועיצוב, אם שאלתם)
    סיכמתי איתה שאשלח לך חוזה
    והיא שאלה אותי אם בחוזה יהיה כלול שאני אתן לה שם
    סיכמנו שאכליל
    היא אמרה תני דוגמא
    ונתתי
    בעלמא...
    והיא התלהבה
    נטלה כנפיה וברחה...

    מה אפשר לעשות

    ואל תגידו לי ייאוש מדעת
    כי את זה כבר עשיתי...
    • תודה
    Reactions: מלכי וולף ו-יעקב12452 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נתיבה
    תודה @אפקטכתיב את ממש יעילה:) מקווה שלפי סימני היושר שנתנו בה היא אכן תחזור ואם לא, נמצא...
  • 2 3K
    • א
    עזרה רדו לנו מהזנב
  • ארבע //
    • פסיקתו השערורייתית של בית המשפט בנצרת, שאסר לקיים אירוע בהפרדה, הציתה בי תחושות של זעם אין אונים.
    אם מדברים על הדתה ומבכים את ממדיה והשתלטותה על המרחב הציבורי-חינוכי, הרי שאין דוגמה טובה יותר מפסיקה זו להחלנה התערבותית ופטרונית.

    ואני רוצה למחות. לזעוק בקול גדול: עד כאן. חדלו לכם. הניחו לנו את החלקה הקטנה שלנו שמורה ופרטית ומוגנת. אל תחריבו אותה ברגל גסה. רוצה לחבר עצומה ולהניע סיפי עולם. שידעו שאכפת לי, ולך. ולך. ולך. לכם. לכולנו.

    רק מה, שלהי הקייטא, וכל הילדים בבית, והמזגן שהגז אזל בו, ממלאים את מוחי בעננות לבנבנות-אפרפרות של קצף חלול. לא מצליחה לשרבט מילות מחאה זולת המשפט הבלתי ממלכתי וחסר העידון: 'רדו לנו מהזנב'.

    אז מעזה לזרוק כאן מיני אתגר למי שיש את לבו ורצונו, לחבר איזו מחאה כתובה, חדה, נחרצת, בדברים היוצאים מן הלב, שנריץ במדיה החרדית ונחתים עליה את ההמונים.

    דעתכם?
    • תודה
    Reactions: חנון, הפקות כתיבה, shira bira ועוד 20 משתמשים23 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפקטכתיב
    תודה רבה! בחיים לא הייתי חושבת על זה!
  • 1K
    • א
    הצעה לאוחזים בעט
  • ארבע //
    • מקווה שהודעתי עומדת בתקן, אין כאן פרסום לשם מסחר, הכל לש"ש, וגם הכותבים יוכלו להפיק מהעניין תועלת.

    חברה שלי יצאה במיזם מיוחד, שמטרתו החדרת חשיבותה של ההודיה היומיומית לה'.
    היא הקימה אתר שעוסק בנושא, וכדי להעשירו בתוכן רקמה מבצע לפיו בין שולחי החומרים יוגרלו 400 שקלים במזומן


    כך היא כתבה:

    רוצים לזכות ב400 ₪ מזומן ישירות לחשבונכם?
    רוצים לפרסם את עצמכם ללא עלות?
    רוצים ששמכם יתנוסס בראש כתבה?
    רוצים לתת קצת מעצמכם למען הרבה רוחניות?
    רוצים להודות לו על כל חסדיו שהוא עושה עימנו?
    רוצים לסייע לנו בהפצת תודה להשם?
    המבצע הזה הוא בדיוק בשבילכם!


    אתר     "אבא, תודה!" יוצא במבצע מעניין בדיוק בשבילכם-
    במהלך כל חודש אב תשע"ט תוכלו לשלוח אלינו פוסטים מקוריים משלכם בנושא "תודה להשם"
    (אפשר להתפרס גם על נושאי אמונה, ציפיה לישועה, הכרת הטוב, וכח התפילה)
    הפוסטים יכולים להיות לקשת רחבה של גילאים החל מגילאי 6 ועד 166.

    ניתן לשלוח מאמרים, חיזוקים, ווארטים, דפי עבודה או יצירה, טקסטים מנוקדים שירים
    וכמובן סיפורי ישועות וסיפורים אישיים שקשורים לנושא.


    החומרים ישלחו אלינו למייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> בצירוף שימכם, אישור פרסום לפוסט ששלחתם, ודרכים ליצירת קשר עימכם.

    עד לתאריך ראש חודש אלול תשע"ט.

    ניתן להיכנס להגרלה מס פעמים לפי כמות הפוסטים שתשלחו. שכן כל פוסט נכנס להגרלה.
    אי"ה בב' אלול נערוך הגרלה בין כל שולחי הפוסטים ואחד ממכם יזכה בנוסף לפרסום גם ל400 ₪ מזומנים שיכנסו לחשבונכם בתוך שבוע מעת פרסום תוצאות ההגרלה
    לשאלות נוספות ניתן כמובן לשלוח אלינו מייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
    • תודה
    Reactions: א-ירושלמית, stars, בר כוכבא ועוד 11 משתמשים14 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    נכנסת לנושא כבד, בדבר האמון בהגרלות ובקמפיינים שמשיקים אותם. זה שנים שאני לא מצליח כ"כ להבין...
  • 1K
    • ר
    שיר עַל אֵלֶּה אֵינִי בוֹכִיָּה / קינה
  • ראש לשועלים //
    • אֶבֶן תַּחַת אֵבֶל / קינה / ראש לשועלים

    זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ,
    בִּינוּ בּוֹעֲרִים וְהַסְכִּיתוּ.
    בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם,
    לֹא יָזִיזוּ עַצְמוֹתָם.

    שָׁבַת מְשֹוֹשֹ לִבֵּנוּ,
    פַּס מֵזִכְרוֹנֵנוּ.
    נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ
    אֵבֶל הֲבָלִים מַכְאוֹבֵינוּ.

    נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ,
    ל"ע. לֹא עָלֶיהָ מַאֲוָויֵינוּ.
    אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ,
    מְחַל, כִּי רַבּוּ עֲווֹנֵינוּ.

    עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ,
    כִּי לֹא דָוֶה לִבֵּנוּ.
    עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ,
    יַעַן נִסְתְּמוּ דִּמְעוֹתֵינוּ.

    עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם,
    בְּלִבֵּנוּ הַדּוֹמֵם,
    שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ.
    שִׁגְרָה דּוֹחֶקֶת: בּוֹא.

    אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב,
    פָּנֵינוּ פְּנֵי שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶֹב.
    כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר,
    מַטְנוּ מִבּוֹר לְחוֹר.

    לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ,
    תֹאבַד וְתַּשְׁכִּיחֵנוּ.
    תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים,
    עַד כִּי נְבַלֶּה בַּנְּעִימִים.

    הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה
    שְׁלַח יָדְךָ מִחוֹר ונִכְאוֹבָה
    חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם
    אָז נַכִּיר חֵן שֶׁמִקּוֹדֶם.

    כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ -
    כָּלוּ כְּבָר כָּל קִיצֵּינוּ.

    קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד,
    הֲלֹא אַתָּה אָמַרְתָּ -
    'הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ
    וְשַֹמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ'
    וְאוֹתוֹ הֶאֱמַרְתָּ:
    'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד'.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הנף מקלדת, יוחנן ק, וי שלוק ועוד 30 משתמשים33 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    K
    kiwi
    איזה שיר עמוק. משורה לשורה מרגישים את זה יותר. מצמרר כמה שזה נכון! במהלך תשעה באב ניסיתי כל הזמן...
  • 852
    • ה
    מזבח
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • חלל האולם הגדול הואר באחת. עשרות הנרות הודלקו ואור רך שטף את עיטורי האבן המחוטבים בעמודי השיש המפוארים. מלמעלה שוטף האור, מלמטה עולים האדים. עולים ומבעבעים בינות לתמרות העשן הלבנבן המשווה למקום אווירה ערטילאית ומקודשת.

    הוא הגיע לפתח המקדש. שטף ידיו ורגליו, קרצף גופו בשמנים בושמתיים משובחים, שפצף את המים הזכים והצלולים בינות לשערות ראשו המגודלות, חפצף את זקנו המהודר הזולג שלא על פי מידותיו חפן אותו בשתי ידיו ומשך כה וכה, כיבה את זרם המים, עלה ונסתפג.

    על קולב עשוי שנהב בגוון הפנינה תלתה הגלימה. הוא נטלה ועטף בה את גופו. גלימה לבנה עשויית בד רך ומלטף. סובב את האבנט הצחור הלוך וסבוב סביב בטנו, קשר את קצות האבנט ופונה אל שולחן השיש שעל יד פתח המקדש.

    המנחה כבר חיכתה לו שם שיבוא ויטלנה. קערה מהודרת, מלאה בריבועי אבטיח אדמדמים, משולשי מלון בוהקים, ובראש הערימה שני דובדבנים, פרי הפטל בשני צבעים ופירות יער בצבעים עזים ומסעירים. שני גביעי זכוכית לבנה מלאים במשקה סיידר תפוחים תוסס ומבעבע. דלי כסוף מלא קוביות קרח זכים וטהורים. וסלסלת נצרים שבה שוכנים לבטח שלושה בקבוקי בירה גולדסטאר 11 לא מסונן.

    הוא נטל את המנחה בשתי ידיו והחל צועד אט אט לעבר מזבח השיש. עיניו ניצתו באש זרה, ידיו רעדו בהתרגשות ורגליו כמעט ומעדו אל הרצפה הלחה.

    עלה את המדרגה הראשונה, הניח רגל ימין על המדרגה השנייה, כופף את גופו קדימה והניח את המנחה על אדן המזבח. הוא נשם עמוקות ופיו נפער בהתרגשות בראותו את הקצף הלבנבן, הזך והקדוש עולה לקראתו. הוא החל בראשו את הספירה לאחור.

    שלוש. שתיים. משהגיע לאחד זינק אל תוך המזבח...

    מזבח הג'קוזי.



    ...בתקופה האחרונה עסקתי בהשכרת צימרים לימי בין הזמנים.

    לאחר כמה טלפונים שבהם הסברתי לאנשים מה מכיל הצימר שלנו ומדוע כדאי להם לבחור דווקא בו. שמתי לב למשהו מעניין.

    אצל רוב האנשים השאלה השנייה או השלישית זה האם יש ג'קוזי.

    נכון זה כיף, זה משחרר את הגוף, זה מזרים את הדם, וואלה.

    אבל מכאן ועד לשאול האם יש ג'קוזי עוד לפני שמבררים בכלל האם המטבח כשר, האם יש עירוב במושב בשבת, האם אפשר לנתק את הטלוויזיות בחדרים.

    קצת עפנו רחוק מידי.

    לא?
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, L_M, פררו רושה ועוד 31 משתמשים34 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    כתוב מעולה! קרעת אותי!:p
  • 2 3 5K
    • מ
    חזור בך בן אדם, חזור בך!
  • מטאלי //
    • הוא נכנס אל חדר השיעורים ידו לופתת את הגמרא בטבעת חנק, "אוףףף עוד פעם השיעור הזה, אין לי עצבים" סינן כמו לעצמו תוך שהוא יורה את הגמרא מתוך ידו אל השולחן המתקלף שבחדר השיעורים של רֶבּ שִֹמְחֶה.

    לבושו מוקפד, חזותו נאה, ודמותו התמירה משדרת מבלי יודעין ארשת רוגע מלכותית, אולם נדמה היה כי בינו לבין רוחו שוררת מלחמה מתמדת, הנפש והגוף מסוכסכות האחת עם רעותה במלחמה שתוצאותיה חזויות מראש, כך לפחות הוא סבר.

    ישוב הייתי לצידו, מביט בו בהערצה מהולה בתמהון, על מה יצא הקצף? הלא חזותו מוכיחה עליו כי יש לו "שַייכֶעס" לעולמה של תורה מה פשר המרמור שהסתנן מאליו מידי צהרים עת קרַב השיעור לבוא?

    באותו היום "התעלה מעל עצמו", שצף של "ברכות" נשפכו מפיו כסריותה של ים הנפלטת אל שפתה.
    קפאתי על יושבי בתדהמה, ובפרץ בלתי נשלט נפניתי אליו, מביע את תרעומתי על ה"פנינים" שזה עתה נתגלגלו מפיו.

    "אני נגד ישיבות", הגיב לי שלא ממין העניין, "גם כך אני רגל בחוץ, אין לי צל של מושג מה אני עושה כאן" כך בחד משמעיות פתר את כל תמיהותי.

    באיחור של רגע הבנתי שכעת העכבר הוליד הר, ואם עד עתה הגיגיו היו לי לחידה, הרי שכעת התחלפו היוצרות ודמותו האצילית הפכה בעיני לחידה האמיתית, מפני שאלו משפטים הצפויים להשמע מפי נוער מתמודד, אך מה לבית הקברות אצל פרח כהונה זה?

    תמיד אמרו לי שאני חקרן לא קטן, הפעם הרשתי לנבואה זו להגשים את עצמה, וכשבאמתחתי גם טצדקי לחפירה הנכחית בסברי שיש בידי לסייע ולו במעט, נברתי בסביבתו הקרובה אודותיו, לא הופתעתי מהמידע שדליתי מכיוון שאני כמו המידע סברנו כי ממדובר בבחור:
    • אינטלגנט וחושב.
    • מוכשר מאד.
    • עוֹיבֶד השם אמיתי.
    • תפילותיו לשם דבר בישיבה.
    • בן למשפחה טובה.
    אך מאד הופתעתי מהניגודים שבין אישיותו להתנהגות שם בחדר השיעורים.
    היתכן כי באותה אישיות טמונים הניגודים הללו?
    ושמא לא הבנתי את דבריו ביום האתמול?
    כך או כך לא מצאתי כל חיבור בין האינפורמציה שגיבבתי אודותיו לבין דיבוריו והתנהגותו התמוהה בחדר השיעורים של רֶבּ שִמחֶה.

    כעת עמדתי מול חידת היקום!

    בכדי לוודא את תחושותי, תזמנתי את עצמי פעמים נוספות אל חדר השיעורים המחניק הוא צלח את המבחנים בכבוד הראוי לגינוי ומפעם לפעם הוסיף עוד כהנה וכהנה.
    כל אימת שדיבר על התורה, ראיתי חשרת עננים שחורים מכסה את פניו, הוא פער את פיו בבוטות וזלזול, נדמה היה כי צמחה לה אישיות אחרת לנגד עיני.

    אך תמיד כשנשתתק, חזרתי לראות דמות אצילית מיוסרת קמעא, נפש צעירה אבודה בנפתולי החיים, נפש החיה בעולם שכולו טוב, נוגעת לא נוגעת באושר האין סופי ומקללת את היום שנולדה שם!

    חיים של אבסורד...
    • תודה
    Reactions: stars, חחח, חיים השלישי ועוד 33 משתמשים36 //
    48 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    אני חוזר על דבריי. מי שבא להכיל ולאהוב, לא מפתח וויכוח. אפשר לשאול את אלו שמתעסקים בקירוב...
  • 1K
    • ש
    זעקת המאובנים
  • שיילה //
    • אני אוהב את הבית שלי. את הריח המיוחד של הרהיטים הישנים, את רחש חלונות העץ הנרעדים במסילותיהם, הקירות המתפוררים חסרי הבידוד, אפילו טפטוף הברז במטבח מהווה חלק אינטגרלי ברקע יחד עם צקצוקי הלטאות, גרגור היונים ושקשוק כנפי העטלפים.

    ישנם אנשים המחזיקים בביתם אקווריום עם שנים שלושה דגים שתקנים, בפינה זנוחה בסלון. אצלנו בבית חיים עשרות או מאות יצורים קטנים וגדולים, מהם שותקים מהם דברנים חלקם יפי תואר וחלקם מעוותי מראה, משל הוצאו מספר בדיוני. המתבונן באריחי הרצפה בביתי יכול לזהות אותם, מעין חתך רוחבי של שכבות מאובנים חיים המביטים במבט חולמני או לוחמני, אצורים בתוך האריחים ומחכים לרגע שבו תשבר הבלטה וירוצו הם אל החופש.

    גם כתם הרטיבות ליד האמבטיה קיבל צורה של צל אדם בעל שיעור קומה כפוף מעט, אולי קרוב משפחה של הרב שצויר בפחם על ידי נרות השבת בוויטרינה. הסדק שנוצר בקיר בסלון קיבל צורה של טרנטולה ענקית. הילדים מספרים שבשעות הלילה המאוחרות צועדת הטרנטולה ומתמקמת במרכז השבר בחלון שקיבל צורה של קורי עכביש.

    לפני חודש בערך אשתי החליטה שהיא רוצה לשפץ. המטבח הארכיאולוגי כבר לא מספיק לכל העדר, אמרה, ובצדק. למחרת הזמנו קבלן מפורסם שהגיע, הציץ, נתן הצעת מחיר, והלך.

    כשאין ברירה אין ברירה, שברנו חסכונות והלכנו על זה.

    עכשיו אני נמצא בחנות קרמיקה מול עשרות דגמים של אריחים מתים חסרי חיות, שתיקה לבנה אחת ארוכה, המהדהדת מקצה החנות ועד סופה.

    אם ראיתם אדם יושב ובוכה ליד מכולה מלאת פסולת בניין, סביר להניח שזה אני.
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, פררו רושה, מנוחה כהן ועוד 36 משתמשים39 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    אז גם אצלכם זה היה ככה? הקטע הגדול זה שאצלנו בבית הדמויות גם היו מדברות אחת עם השנייה. אמיתי היה...
  • 4K
    • S
    ביקורת ספרות הרים סביב לה- רחל פומרנץ
  • shira bira //
    • 1. עוד לפני שאעסוק בספר עצמו בואו נדבר על הפיל הלבן שבחדר: למה לקח לרחל פומרנץ הלא היא מלכה שפס כ"כ הרבה זמן (19 שנים ליתר דיוק) לאזור אומץ ולתרגם את הספר.
    למיטב זכרוני היא חששה שהספר ייתפס כליברלי מדי וכן מביקורת על דמויות שאינן יהודיות. חשש שלדעתי אינו רלוונטי. עברנו מרחק שנות אור וצנזורה.
    אז מלכה שפס, אנא תרגמי את כל ספרייך. מגיע לנו לקבל את הכתיבה האינטלגנטית שלך יותר מפעם ב-19 שנים.

    2. את הספר פתחתי עם הר של ציפיות. בכל זאת, מדובר בסופרת מעולה. כזו שלדעתי עומדת בשורה הראשונה של הספרות החרדית. הן מבחינת כתיבה והן מבחינת התוכן והסוגיות בהן היא דנה בספריה.
    אבל האמת היא שמעט התאכזבתי. הספר אינו עומד בשורה אחת עם ספריה הקודמים וזאת בעיקר כי אין מספיק בשר. ואני אפרט:

    3. זהירות ספוילרים לפניכם:
    בספר מתואר סיפורם של ארבע דמויות: שני גרי צדק- רפאל ושרון ,חוזר בתשובה בשם יעקב ויונה- רווקה חרדית מתבגרת מראש העין.
    בבמהלך הסיפור דרכי כולם מצטלבות לא מעט בסיועם האדיב של הזוג הזכור לטוב: לאה ושמואל ויינגרטן (מעת לקרוע ועת לתפור.
    התהליכים הפנימיים ששרון עוברת עד לגיורה לא מספיק קיימים ולא מספיק ממצים, ההכרה האמיתית בכך שיש בורא לעולם ובסיבות הנכונות שיש להתגייר לא ממש ברורה ומהימנה
    האפיונים של הדמויות לא מספיק חדים ולא מספיק מתומללים. הן מתקבלות שטוחות למדי ובעיקר ,כמה חבל העלילה בעלת הפוטנציאל לא מנוצלת ונכתבת במינימליזם מוגזם. דוגמא? בבקשה:
    הדינמיקה הזוגית שבין רפאל ליונה כמעט ולא קיימת. בניגוד לזוגיות המורכבת של שמואל ולאה שתוארה ברגישות ובעדינות דרך אנקדוטות שונות ונוגעות אצל רפאל ויונה אנחנו עולים על כביש מהיר: פגישה ואז הופ חתונה, הופ נסיעה לחול והתמודדות מול משפחתו.
    בזוגיות כ"כ לא שגרתית חובה בעיני להתעכב על פרטים ולתאר יותר אפיזודות כדי לשוות לסיפור אמינות ולהצעיד את הגיבורים שלב אחר שלב בדרך לסוף הטוב המיוחל.
    בפינת הנודניקית: למה כל פעם שצריך לקדם את העלילה רפאל צריך לחלות?.

    4. כל המתרגמים של פומרנץ לאורך השנים- קצבורג, הופנר וגם מאיר שמרו באופן מובהק על רוח הכתיבה המקורית אבל נראה כי הפעם יש מעט סרבול.
    המשפטים בעלי תחביר ארוך ונורכב מדי מה שוגרם לקריאה להיות מייגעת מעט.
    פינת הנודניקית #2 : באחד מן הפרקים לאה מציינת כי בסיטואציה מסוימת הצד ה"אנטי קלריקלי" שלה התעורר לחיים.
    אנטי קלריקלי אינו מונח ששגור על לשונם של דוברי עברית. מן הראוי היה לתרגמו.
    .

    לסיום -ספר נחמד אם כי הפחות טוב מבין ספריה של פומרנץ.
    נחכה שיתרגמו את פעמונים ורימונים..
    • תודה
    Reactions: R DESIGN, האגריד -בוצי פוליקמן, !Dreams ועוד 30 משתמשים33 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shira bira
    לעניין הדלילות כן. לא יודעת אם להצטער או לשמוח.
  • 742
    • מ"ם
    וייסעו ויחנו ואתחנן (45)
  • מ"ם //
    • ב"ה.

    שָׂא עֵינֶיךָ יָמָהּ -
    אֶל חוֹפִים נִפְרָדִים
    שְׁאוֹן גַּלְגַּל וְגַלִּים.
    וּרְאֵה עַד כַּמָּה
    אֲפִלּוּ יְלָדִים
    רֹאשׁ לֹא מְגַלִּים.

    שָׂא עֵינֶיךָ צָפוֹנָה -
    אֶל מַסְלוּלֵי נְחָלִים
    בִּשְׁמוּרוֹת לִשְׁמוּרִים.
    וּרְאֵה כִּי כִּבְעֵת צִנָּה
    בְּכוֹבַע וְצִיצִית מְהַלְּכִים
    גַּם כְּשֶׁלֹּא אֲמוּרִים.

    שָׂא עֵינֶיךָ תֵּימָנָה -
    אֶל עֹמֶס כְּבִישׁ שֵׁשׁ
    בּוֹאֲכָה רֹאשׁ הָעַיִן.
    וּרְאֵה בִּזְמַן הַהַמְתָּנָה
    אִישׁ לְרֵעֵהוּ מְגַשֵּׁשׁ
    הֲיֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת אִם אַיִן.

    שָׂא עֵינֶיךָ מַעֲרָבָה -
    אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
    מֵעַל הַלּוּנָה פַּארְק.
    וּרְאֵה כִּי כְּמוֹ בַּיְּשִׁיבָה
    מִנְיָן מִנְחָה בְּמִגְבַּעַת
    אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפְּקָק.

    כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה -
    בְּקָיָאק אוֹ סִירַת גּוּמִי
    בְּלִי לִפְגֹּשׁ אַבְרֵכִים בְּכַמּוּת.
    יוֹשְׁבִים בַּתָּוֶךְ כִּבְמַחֲזֶה
    לְהַשְׁלִים דַּף הַיּוֹמִי
    בָּאֲגוּדָל מוּנָף וּמֵצַח קָמוּט.

    עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה -
    אֶל צִבּוּרִיּוּת חֲרֵדִית
    כֹּה חֲבוּטָה.
    וּרְאֵה כִּי אַל דְּאָגָה
    זוֹ הָעִדִּית שֶׁבָּעִדִּית
    בִּמְאוּם לֹא הִשְׁתַּנְּתָה.


    *
    להשלמת התמונה והמחשת האווירה:

    IMG-20160809-WA0005.jpg
    IMG-20160809-WA0005.jpg
    • תודה
    Reactions: פררו רושה, אברהםהעברי, תודה לה' ועוד 22 משתמשים25 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    זה טוווב...
  • 700
    • Y
    מעשה ביהודי תמים
  • yonatanr //
    • בין הזמנים אב.

    נופש בעיירה פריפריאלית מנומנמת, גדושת 'עמך' למיניהם.

    נכנס להתפלל מנחה באחד מבתי הכנסת המזוהים על פי ה'מגן דוד' שבפתחיהם. שליח הציבור מנעים בקולו בנוסח שלא שמעתי אי פעם, הצבור שמוט על הספסלים, מי בנמנומו ומי באייפונו.

    נשאר לאחר התפילה ללמוד משהו, למלא את הנשמה. בית הכנסת חשוך למחצה, אני לבדי, מלבד טיפוס שנראה 'צדיק' אמיתי, מסוגף, צנום, פאות ארוכות וזקן מדובלל.

    לפתע מופיע בפתח זקן מקומט, בורר כיפה מהסלסילה שבפתח ומניח על ראשו.

    בלי שהיות, נוטל סידור ונעמד ל'עמידה', לאחר שסיים ברכת 'מחיה המתים' הוא פונה אלי ושואל 'אומרים את זה?' כשהוא מצביע על ה'קדושה'...

    אני גוער בו 'שה! לא מדברים באמצע התפילה! לא, לא אומרים את זה, את זה אומרים רק בציבור'. הוא, נעבאך, לא שומע טוב, וזקוק שאני אסביר לו כמה פעמים...

    לאחר גמר ה'תפילה' הוא נזכר. 'היי! אני צריך להניח תפילין!'... תכף ומיד הוא שואל אותי 'תוכל לעזור לי להניח את התפילין?'

    אין לי שום נסיון בהנחת תפילין של עדות המזרח, ולאחר שטעמתי את נודניקיותו, סירבתי בנימוס 'לא, אני לא יודע איך מניחים'.

    הזקן לא התייאש, הוא גילה בפינה הרחוקה את אותו 'צדיק'. 'היי, אתה שם, תוכל לעזור לי? אני צריך להניח תפילין!' היהודי כמובן ננער מתלמודו, ונפנה בסבר פנים יפות לעזור לו לגלגל את התפילין סביב זרועו וראשו. נבוך, הוא פונה אלי 'אתה יודע איך מגלגלים אצלם את התפילין, מבחוץ לפנים או להפך?!' אני מחוה לו בתנועת 'אין לי מושג', וחוזר ללימודי, כשמזוית העין אני עוקב אחר הזוג המעניין.

    לאחר שהסתיימה סאגת התפילין, הצדיק מתעניין אצל הזקן על חייו, ועל הרגשתו, כשהוא בתורו שמח לפרט לו את כל סאת צרותיו, איך שהרופא הרשע ההוא לא הסכים לתת לו את המרשם, ושאשתו עושה לו את המוות בבית, וכן הלאה.

    כשסוף סוף הסתיימו הסיפורים וכל המסתעף, נזכר הצדיק שיש גם צורך ללמד זכות על עם ישראל. כשבוודאי עולים בראשו סיפורי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נפנה הוא אל הזקן 'בכמה כסף אתה מוכן למכור את המצווה של הנחת התפילין?!', אוזניי התחדדו כדי לשמוע את תשובת הזקן.

    'למכור?! למה למכור?! קח בחינם! אתה יהודי כל כך טוב, אני מוכן לתת לך בחינם את זכות המצווה'!
    • תודה
    Reactions: soomsum, פררו רושה, mirie ועוד 22 משתמשים25 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    למה לנצל? הוא רצה לשמוע ממנו 'חס ושלום, אני לא מוכר את המצוה בעד כל הון שבעולם!' אלא שהתפקשש לו...
  • 940
    • ה
    מחשבה אחת - על חורבן וריח.
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • הריח. אוי, הריח הנורא הזה של עשרות אלפי גופות שדופות נשרפות, ריח הדם החם התוסס על מדרכות שבורות, ריח הגוויות השקופות הנרקבות להן לאטם בחצרות. כבר לא ריח של בשר שמן המתאכל לאטו, אלא ריח של עור צפוד ועצמות יבשות המתפצחות תחת להבות האש כקיסמים דקיקים, מעט שרירים נמסים ושאריות שומן מבעבעות על האבנים הרותחות. ושם למעלה, המצב הרבה יותר גרוע. שאגת קרב וחרב מתנופפת בחוזקה, מנפצת עוד ראש ומרסקת גולגולת נוספת, עוד אחת מני רבות הפזורות לכל מלוא העין.

    ערב תשעה באב. העיניים עצומות, הידיים תומכות בראש המורכן, המצח חרוש קמטים, ובפנים סערה. המחשבות ממלאות את הראש, המוח מאיים להתפוצץ. בית המקדש, חורבן, איכה ישבה בדד, גלות, רדיפות, צרות, גירושים. הנה עוד שנייה, עוד רגע קט והם יגיעו, הדמעות. דמעות הצער על שכינתא בגלותא. דמעות של עצב המסכמות בתוכן שנים של גלות, של רדיפה, יגון, צער ואכזבה. דמעות ששפכו מיליוני יהודים בכל הדורות.

    הציבור כולו יושב על הרצפה, אבל ודומע, קורא את הקינות ובוכה. ואני בתוכם, יושב ומחכה. מחכה לצער שישטוף את ליבי, מחכה לבכייה שתפרוץ מתוכי, מנסה להרגיש את חורבנה של ירושלים, את צערה של השכינה שגלתה מביתה. אבל משום מה, הדבר היחיד שעולה לי בראש זה גלים שוצפים, קוצפים ומתפרצים, מרטיבים את כפות הרגליים אל מול שקיעה מדהימה. עיני קוראות עוברות חולפות על המילים הכואבות של מגילת איכה, אבל משום מה מבין השורות אני מבחין רק בצימר שמחכה לנו בעוד שבוע, במסלולי ההליכה שאני הולך לקרוע, באטרקציות, במשחקים, ובשינה העריבה שבה אני הולך לשקוע. אני מנער את ראשי בחוזקה מנסה להעיף ממני הלאה את המחשבות הסוררות הללו, מנסה להריח את אותו הריח נורא של עשרות אלפי גופות שדופות נשרפות, אך משום מה הריח היחיד שאני מצליח להריח הוא ריח החופש שמחכה לנו כאן, מעבר לפינה.

    רעש הזזת הספסלים מקפיץ אותי מתוך הדמיון המתוק. אוף, כבר סיימו את התפילה ואני? אני מה? איפה אני הרגשתי את החורבן?! אבן קטנטנה חודרת אל תוך הקרוקס, דוקרת ומציקה בשאלה כואבת. מה לי ולחורבן? למה אני לא מצליח להתחבר לצער הזה? איפה הכאב שלי על המצב הנורא שבו אנו מצויים בגלות הנוראה, במקום להגיע לנקודה הכי פנימית ואמתית של תיקון המהות של כל אחד ואחד מאתנו. איפה אני ואיפה בית המקדש?!
    בוקר. תסכול. למה בכלל לקום אם כל מה שאני יעשה היום זה רק לחלום על הים? בשביל מה בכלל ללכת לתפילה אם במקום להתפלל אני רק יתכנן את הטיול? מדוע לומר קינות אם הפה אולי ימלמל, אך הלב יהיה עמוק בתוך הג'קוזי בצימר המפנק?!

    כבר שתיים בצהריים, אין אבל, אין צער על החורבן. רק נקיפות מצפון ושנאה עצמית. ועכשיו הראש גם כבר התחיל לכאוב. שימותו כל הרומאים, דווקא באמצע הקיץ הם היו צריכים לעשות את תשעה באב?! החולצה נדבקת לגוף מרוב זיעה, ומה כל הצער הזה בכלל שווה אם כל מה שהוא גורם זה רק מעט הפרעות בחלומות המתוקים לקראת החופש, מילא הייתי מרגיש את חורבן הבית, אבל עכשיו? מה כל זה שווה?! החום מציק, הרעב מעיק ואני נרדם.

    ואז זה קורה ואני חוזר לשם. בעיני אני רואה את המראות, אוזני שומעים את הקולות וכל גופי רועד ללא שליטה, מרעב של חודשים, מחום האש הרעבתנית האוכלת הכול, ומפחד. פחד אדיר שממלא כל תא ותא בגוף, עוטף אותך מבפנים, וחונק אותך למוות. פחד ממשהו הרבה יותר מפחיד ממוות, פחד מהדבר הנורא ביותר שיכול לקרות עלי אדמות. פחד שבית המקדש יישרף, המקום שממנו לא זזה שכינה מעולם, הבית של כולנו שלשם היינו מגיעים בעת שמחה ואליו היינו בורחים בעת צרה, המקום שממנו יורד כל השפע, המקום שנמצא עמוק בתוך הלב אצלי, אצלך, אצל כולנו. המקום שבו יכולנו לפגוש את אבא שבשמים מתי שבא לנו בלי שום הסתר או מחיצה.

    הנה הם כבר בתוך העזרה, עוד רגע קט והם בקודש הקודשים, לא, זה לא יכול לקרות, לאאאאאא!!!

    "דני, קום קום, כבר יצא הצום, אפשר כבר לאכול, יאללה בין הזמנים".

    אני פוקח את עיני בחרדה. לא, זה לא אמיתי, מה שווה עכשיו בין הזמנים אם בית המקדש עוד לא נבנה??? איזה טעם יש לאוכל אם אנחנו עדיין בגלות האיומה??? יושב על המיטה, מקופל אל תוך עצמי, הידיים תומכות בראש המורכן, העיניים עצומות...

    ודמעה אחת גדולה שאומרת הכל.
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, פררו רושה, elis56 ועוד 21 משתמשים24 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    האגריד -בוצי פוליקמן
    ההשראה לחזור אל בית המקדש דווקא ע"י חלום הגיעה לי משיר מסוים באידיש: "א' שיינער חולעם" שבו...
  • 2 3K
    • ש
    כבלים של גנרטור / שיחה על-מונית 4
  • שיילה //
    • לאחר טילטולים מרובים בין יחידות דיור זערוריות, האיר האור בקצה המסדרון. דירה נחמדה שלשה חדרים עם אופציה לחדר נוסף בסלון. בעפולה.

    קבענו שעה לחתימת חוזה ושתיית לחיים, לא כל יום קונים דירה. קצת לוחץ לי בחזה אבל אני צעיר אז כנראה אין מה לדאוג.

    בירור קצר על שעות האוטובוסים הראה שמן הסתם אין עדיין חסידויות בעפולה כך שהתחבורה מתוזמנת לפי שעות הליטאים הישנוניים.

    אין מנוס, לוקחים מונית.

    נסיעה כזו במונית רגילה עולה כמעט כמו הדירה. אך אל דאגה, בשביל זה יש על המקרר את מוניות 'הצדיקים'.

    הזמנתי 'צדיק' אחד בחצי מחיר, לקחנו בייביסיטר בשביל הקטנים וירדנו למטה.

    נהג חרדי חביב תושב עפולה חיכה לנו עם רכב פרטי. הזמנתם מונית? אכן.

    יצאנו לדרך, מקווים שיהיה לטובה. על הדרך אספנו את השווער שמשלם נתח נכבד מהדירה, אין לי מושג מהיכן ישיג את הכסף וגם לו כנראה שאין, אולי ימכור כליה או משהו.

    הנהג הציע לנו וופלים, ביקשתי ממנו רשות לעשר על כל החבילה, מעיניו הבנתי שאין לו מושג מה אני רוצה אבל מה אכפת לו. שאלתי את השווער אם אני יכול לחלל על המטבע שלו ועישרתי, לקחתי עוד פיסה זעירה להפרשת חלה עטפתי וזרקתי לפח.

    "אפשר לשאול משהו?" שאל הנהג והוציא את האוזניה.

    "בשמחה" ענה השווער שלי, אני די שקט בסביבתו.

    "ההכשר לא עושה את כל הדברים האלה במפעל?"

    "נכון ההכשר אמנם מפריש תרומות ומעשרות במפעל אך היות וההלכות הנוגעות בדבר מרובות מאד, בכמויות האסטרונומיות שהם מתעסקים, כמעט בלתי נמנע שיהיו טעויות. את הבעיות האלה ניתן למנוע בכמה שניות של מעשר."

    "על פי הלכה אבל אפשר לסמוך על ההכשר, אז למה לסבך את החיים?"

    "צודק, אבל יש רווח נוסף מכל ה'עסק' הזה, ידיעת ההלכות. כשילד מגיע מטיול של החיידר שטיילו באיזה פרדס קטפו פירות ולקחו הביתה, או שהלכת בשוק וקנית ירקות מבסטיונר גוי או יהודי בדימוס. מי שרגיל במעשרות יעשר, ומי שלא, יכול להכשל חס וחלילה באכילת טבל."

    "זה לא רק החזונאישניקים שמעשרים ולא מטלטלים וכאלה?"

    "ממש לא", התכעס השווער, "אתה מזכיר לי שפעם הלכתי בקריית ספר וראיתי זוג הולך עם עגלה מחוץ לגבולות העירוב, צעקתי אליהם שאין שם עירוב, צעק לי הבעל בחזרה- 'אנחנו לא חזונאישניקים' , ה' ירחם."

    החלטתי להתערב, "יש משהו מאד מבורך וקריטי בהתעסקות סביב מצוות" , אמרתי. לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי, "מצוות כמו- הכשרת בשר, הפרשת תרומות ומעשרות, עירוב, גנרטור בשבת וכדומה, הדברים הללו כל התעסקות בהם מעלה את המודעות ההלכתית, יש הרבה נשים שאינם יודעות שאסור לבשל כבד שלא נצלה תוך שלשה ימים מהשחיטה וזה איסור אכילת דם מהתורה. יש כאלו שבמקום שאין עירוב כלל מטלטלים בתוך הבניין ואינם יודעים שצריך עירוב חצירות, ויש עוד הרבה דוגמאות רחמנא ליצלן. וכל זאת רק מחוסר מודעות."

    "לא למדתי את הנושאים האלה אף פעם", ראיתי אפילו דמעה בזווית עינו.

    השווער שלי ניתר ממקומו, מטאפורית כמובן, הנה דאגת שלא יהיה לך עם מי ללמוד, תראה מה סיבב המסובב.

    אז חברותא כבר יש לי.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ליטאי פשוט, חנה אביטל, Violinist ועוד 37 משתמשים40 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאן
    @שיילה נראה שפיצחת את השיטה איך מקבלים featured
  • 1K
    • C
    שיר ירושלים של זהב
  • chani t //
    • ירושלים של זהב
    מוקדש בחום לכל הירושלמים לשעבר שעדיין ירושלמים בנשמה...

    ציון ציון
    הלא תשאלי
    האם לאסיריך
    שלום,

    מטבח וחדרון
    זה שטח כללי
    והמחיר-
    בגדר חלום,

    ציון ציון,
    אדמתך
    היא קדושה
    מתחתייך
    אנו
    לה
    עפר,

    חדר פצפון
    להורים
    פלוס שישה
    בחניון
    במחסן
    של בית ספר,

    ציון ציון
    אויר של קדושה
    ואור יקרות
    לך משוך,

    רק שכחו
    להתקין כאן חלון
    וחנוק
    וצפוף
    וחשוך,

    רק רצינו לדבוק
    באדמתך הקדושה,
    אך היא
    זהב
    ונחושת
    ואור

    ואין לנו כלל
    מליונים שלושה
    אז עזבנו,
    בתפילה
    שנחזור...
    • תודה
    Reactions: HennyS, נחליאלי(ת), !Dreams ועוד 28 משתמשים31 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כנפיים
    תיארתי לעצמי, רק שאז אני לא הייתי...
  • 2 3K
    • מ. י. פרצמן
    כבולה
  • מ. י. פרצמן //
    • החדר היה אפל, אור הדמדומים העמום לא הצליח להפר את האוירה הקודרת.
    היא הביטה בו בשקט. שומרת מרחק. לא עוצמה הייתה בו, אף לא תזכורת מהדמות מלאת החיים שהיה בעבר. רק דמות רופסת, דוממת ושקטה.
    "אל תמות", היא לחשה. "אל תמות. בבקשה".
    הוא לא ענה. כאילו היה כבוי, מנותק.
    "אני יודעת שלא נשאר לך הרבה זמן לחיות". היא השתנקה, בולעת את רוקה. כל תגובה לא הגיעה מהגוף הגוסס שמולה. "אני יודעת שזה יקרה בקרוב. אבל..." קולה נשבר. "אל תמות".
    הצפצופים בחלל הבהירו לה את המציאות הכואבת.
    "בבקשה", היא יבבה. "אל תמות. אני לא יכולה לחיות בלעדיך".
    צפצוף חד וארוך קטע את יפחותיה. היא נדרכה, מביטה בו בעיניים קרועות.
    לרגע אחד נדלק בו האור, ואז הוא מת.
    היא החוירה, יבבה קצרה ומבוהלת נמלטה מגרונה. בהתה בו במבט מיוסר. המסך, שחור וחלק, הודיע לה שעד שלא תשיג מטען אין לה פלאפון.
    • תודה
    Reactions: משולש ברמודה, ליבי!!!, שיילה ועוד 71 משתמשים74 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    נכון מאד!!! ועוד איך... למרות שיש דברים מסוימים שיחסית כן משותפים...
  • 822
    • RACHELIZ
    סיפור בהשראת תהפוכות הפורום
  • RACHELIZ //
    • חייבת לציין שהמשל לא ממש דומה לנמשל וכן גם הרגשתי לא כזו ברורה וחלקה וחד משמעית כמוהו, אבל עדיין חושבת שלא נורא להקשיב לו. אז בואו נתחיל:


    לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה, היה הייתה ממלכה.
    בין שדותיה המוריקים והירוקים, שכנו בתי חימר חומים שהשתלבו נהדר במראה הבראשיתי והיפהפה.

    על הגבעה הגבוהה ישב לו בגאון ובעוז ארמון קסום למראה; קירות אבן רחבים, מסותתים להפליא; עמודים מלופפים בצמחיה מטפסת שנראתה כמשיכת מכחול - תמכו במרפסת גדולה ורחבת ידיים, ממנה השקיפו לעיתים המלך והמלכה; גג עשוי זהב מבריק שנשתקפה בו השמש שזרחה ממעל.

    מבט ממעוף הציפור גילה מעין נהרות נהרות של עפר שנבעו מכל מחוז וכפר וזרמו ישירות לארמון. זהו אחד מחוקי היסוד בממלכה: כל נתין רשאי להגיע ישירות אל הארמון מבלי לערוך סיבוב מתיש בין הכפרים השונים.

    ואכן, המלך והמלכה היו רחומים וקשובים לבקשות העם והתאמצו להשביע רצונם ככל שידם הייתה משגת והכל בנועם ובמתינות, בחיוך ובמאור פנים.

    באיגרת הממלכה - שעברה בירושה ממלך למשנהו - נכתב כי המלכים - מתוקף תפקידם ויכולתם - נועדו לשרת את העם ולהיטיב עמו ואין להם לנצל את תפקידם הרם בכדי לפגוע ולצער את הנתינים שתלויים בחסדם ובטוב ליבם.

    אך צל אחד העיב מעל שמי הממלכה המופלאה. המסיכות.
    תושבי הממלכה הסתובבו במסיכות על פניהם כאות ענווה וצניעות, ירושה מדורות קדומים.

    מסורת המסיכות לכשעצמה, לא הפריעה לתושבים מאחר ולכך הורגלו מאז הוקמה הממלכה. אולם, היו נתינים אשר נצלו את ההסוואה שעל פניהם ופגעו ביושבי העם באין מפריע.

    ויהי היום אשר הגיעו מים עד נפש.
    בעל מסיכה כסופה אשר כיסתה היטב את עיניו הרעות, פגע באחד התושבים והרגו, לאחר מכן נמלט וקול צחוקו הפרוע הלך והדהד עד שנעלם בעיקול הדרך.

    הכפר כולו היה כמרקחה. תושביו הסתגרו בבתיהם בפחד ואימה, לא העזו להוציא את קצה מסיכתם מעם מפתן הבית.
    האוכל נגמר בכליהם והרעב טיפס בבטנם.

    לאחר מספר ימים החליט תושב אמיץ לסור לארמון ולדרוש כי יטכסו עיצה כיצד למגר את העניין בטרם הוא יצבור תאוצה.

    הדבר עורר את כעסם ובהלתם של המלך והמלכה והם החליטו לקיים אסיפת חירום מיידית לכל האצילים.

    הממלכה לא רצתה לפגוע במסורת המסיכות ונדרש פתרון שיתן מענה הגון הן למסורת והן לבעיה שנוצרה בחסותה.

    באסיפה הועלו טענות לכאן ולכאן וכל פתרון הושב על גבי משקולת כדי לראות לאן נוטה הכף. קשה היה להכריע מאחר וכל פתרון בהכרח פוגע בצד השני.
    עד שהוצע רעיון מופלא בפשטותו: כל תושב יוזמן לארמון, ימסור את כתובתו ויסיר את המסיכה מעל פניו לרגע קל. והיה ואם וכאשר יישנה מאורע שכזה, המלך יגיע לאותו הכפר ויזהה את פני בעל העבירה בהתאם לתיאורי עדי הראיה, יגש לביתו ויגרש אותו לאלתר מממלכת החסד.

    ששים ושמחים יצאו כרוזי המלך והכריזו על החוק החדש אשר נועד להגן ולשמור על התושבים האהובים.

    ומני אז שררו השקט והשלווה מעל הממלכה כולה והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

    סווווווף.
    • תודה
    Reactions: stars, !Dreams, mirie ועוד 32 משתמשים35 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ברא"י
    פה מתחיל העניין והיופי, ממש אהבתי את המשפטים האלה
  • 6 7 8
    • נעול
    23K
    • פ
    דיון זה היה משפט חזק.
  • פרפר סגול //
    • מכירים את זה,
    שהרבה אחרי שסימתם לקרוא ספר ו/או כל טקסט אחר,
    אחד המשפטים מתברג לכם חזק ואולי אתם אפילו עושים בו שימוש?

    זה המקום למשפטים יחודיים כאלו.
    ובקשר ל"שלח תודה"-אם מותר לבקש, שלחו אותה למשפט שמלמד אתכם מעצם קריאתו.
    מסקרן אותי מה המשפט שיקבל את מספר התודות הגבוה ביותר.
    בהצלחה.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, שולמית רוז, move move ועוד 18 משתמשים21 //
    157 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    מדברי הרמב"ם בהקדמתו לשמונה פרקים: ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן...
  • 2K
    • ש
    דל-פון גאה/ שיחה על-מונית 2
  • שיילה //
    • באותו היום הייתה ביקורת של משרד הדתות בכולל בו אני לומד, ואני למזלי נופל על משכבי עם וירוס ידידותי.

    אחרי כמה טלפונים ווואצפים בהולים, הרגעתי את הציבור, לוקח מונית ובא.

    יצאתי אל החום הבני ברקי עם צעיף וסוודר עם פסים, כך בקול מאונפף ובאף סמוק, התחלתי לנופף לכיפות הצהובות.

    אז הוא עצר לי, סרוג חינני, נעים להכיר- צחי.

    לאן צריך?

    רחוב הכבושים 13 מכיוון הרבי ממילנובסק, אמרתי, מתקשה להעביר את ה'ממים' דרך האף.

    קיבלת אחי, אמר, והפעיל מונה חכם בסמארטפון המסורבל שלו.

    תראה את הטכנולוגיה של היום, מי היה מאמין איזה גאונות, שערי חכמה, בוא שים לב, אני לוחץ פה ו...

    אחי אתה לא איתי, מה קרה? הכל כשר פה. מה הקטע שלכם? מילא בלי רדיו, בלי טלוויזיה אבל בלי אינטרנט? חביבי, העולם צועד לשם, עוד מעט הכל יעבור לאינטרנט.

    צודק, אמרתי לו, מה שצריך גם לי יש, אבל בלי כל הטומאה המטפטפת מהמכשיר הזה.

    אחי, באמא שלי, מאז שקניתי את המכשיר הזה, לא השתמשתי איתו לכלום חוץ מהאפליקציות של המוניות וגם ההיא שעושה אותך זקן, זה משהו היסטרי, אתה חייב לראות.

    לא מעוניין, תודה. אם תרצה אסביר לך גם למה אבל תהיה אמיתי איתי.

    בטח, מילה של צחי, כולם יודעים, ברזל.

    יש לך ילדים? שאלתי.

    בטח, שלושה, איזה מתוקים ישתבח שמו, חכמים, עם ראש טוב, קשים... ה' יעזור, הדור של היום לא פשוט, קשה להם.

    נכון מאד, באמת קשה להם ואני יסביר לך מדוע קשה להם.

    כל אדם שמתרגל לדבר מסוים מאבד את היכולת להתפעל ממנו. לדוגמא, אדם העובד בגבהים מאבד את פחד הגבהים, וגם אדם העובד בזבל כבר לא מריח זבל. תחשוב רגע מה אם האדם שעובד בגבהים ירצה להרגיש פעם פחד גבהים, הוא יצטרך לקפוץ ממטוס או כדור פורח, וגם זה, אחרי שיתרגל כבר לא יספק אותו.

    הרגש האנושי בנוי בצורה שהוא מתרגש מדברים שאינם רגילים אצלו- או כי הם חדשים, או כי הוא משתמש בהם במינון. קח דוגמא קיצונית יותר אך רלוונטית יותר, לפני יותר ממאה שנה כשהומצא הוידאו ה'ראי-נוע' סרטים אילמים, עם כיתוב או בלי, זה היה היסטריה שוברת קופות. עד שהתרגלו האנשים והתקדמו לוידאו שחור לבן עם קול, אז הגיע הצבעוני ואז התלת מימד, כל השלבים האלה הם תוצאה ישירה של שחיקת הרגש. אם תקרין היום סרט שחור לבן מרצד, אף אחד לא יעיף מבט, זה כבר לא מרגש.

    אנחנו, החרדים השמרנים, איך שאתם קוראים לזה, השארנו את הרגש שלנו במצב הרגיש שאצלכם היה בימי קדם, מה שנראה לכם כנסיון קל, אצלינו הוא נסיון קשה פי כמה. ומצד שני הרווח כולו שלנו להתענג ולהתרגש מהחיים הפשוטים בלי הרעב לזיקוקים וחידושים. לכן מן הסתם הבן שלי מתרגש כשאני קונה לו ארטיק רמזור מטפטף, הרבה יותר ממה שהבן שלך התרגש כשקנית לו אייפון.

    הנה תעצור לי פה. דיברתי הרבה, הגרון שלי דואב.

    תשמע, כך צחי תוך ספירת העודף, אין לי מה לענות לך אני חווה את זה על בשרי, אני כל בוקר יורד למרצדס ולא מבין איפה ההתרגשות, הגאווה שהייתה לי כשקניתי אותה ו...וואלה מה אני יגיד לך חידשת לי משהו.

    יצאתי מהמונית, ונשמתי עמוק, כמה האויר של בני ברק צח לעומת המוניות עם האויר של תל אביב.
    • תודה
    Reactions: קצר ולענין, אבן דרך, חנה אביטל ועוד 55 משתמשים58 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    זה אני אוהב! לצערנו לא חסרים אברכים שכן מתנצלים, גם אם הם מהזן המתנזר.
  • 503
    • מ
    שיר בין המצרים
  • מטריה //
    • "וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה"
    "דג גדול - זכר היה והיה עומד בריווח ולא נתן לב להתפלל, רמז הקב"ה לדג והקיאו לתוך פיה של נקבה שהיתה מלאה עוברים והיה שם בדוחק, ויתפלל שם שנא' ממעי הדגה".


    יוצא לי לפעמים
    להביט על עצמי מבחוץ,
    לא מזהה את הדמות
    עם החיוך המאולץ ולחוץ.

    "זו אני?"
    חייבת להיות כאן טעות!
    מי מלל ומי פילל
    שאשנה כך זהות?

    לא כך דמיינתי,
    לא זה היה החזון,
    אלו לא החיים
    שתכננתי לשאת בגאון.

    אני מרגישה כמו שחקנית
    בתוך תפאורה זרה;
    אל תקראנה לי נעמי,
    קראנה לי מרה.

    קיוויתי ורציתי
    את הטוב, הנוח והמוכר,
    ציירתי לעצמי עתיד
    עולה בדרך הישר.

    אך השנים שחלפו
    דחפו אותי משם בבעיטה:
    "כאן זה לא גן שושנים,
    אל תציעי לך מיטה!"

    אעשה הכל, אני מבטיחה
    אם רק אצא מן המצר,
    אני לא אוהבת להיות פה
    חשוך לי, וקר.

    אז אומר ה':

    לא ילדתי,
    זה בדיוק העניין;
    צאי מאזור הנוחות
    ועשי לך קניין.

    קראי אלי
    בעוני, בצרה,
    ומבטן שאול תעלה
    זעקה גדולה ומרה.

    זה המקום -
    בשבילך הוא מושלם
    דווקא כשצפוף לך -
    תמצאי אותי שם.

    נהר יסובבך,
    גליו יתנפצו אלי חוף,
    אך את תעלי על גבם
    ותחבקי את הנוף.
    • תודה
    Reactions: stars, סימי ב., הפקות כתיבה ועוד 20 משתמשים23 //
    0 תגובות
  • 7 8 9 18K
    • ר
    הודעה חשובה לקהל גולשי פרוג בכלל, ולאוהדי הכתיבה בפרט
  • רותי רפפורט //
    • לקהל כותבי פרוג ואוהדי הכתיבה!

    בימים אלו שוקדים מנהלי פרוג על התייעלות האתר, ועל כן הוחלט לחלק את פורום הכתיבה לפי תחומי הכתיבה השונים. הפורום הכללי ימשיך לשמש במה לעוסקים בכתיבה מקצועית, לשיתוף חומרים ולדיונים מקצועיים.

    כדי לשמר את חברותכם בפורום או להצטרפות יש להגיש בקשת הצטרפות ל"קהילת כתיבה מקצועית" בלינק הבא:

    https://www.prog.co.il/joinable-user-groups/קהילת-כתיבה-מקצועית.175/act?action=join

    במקביל, יש לשלוח את שם הניק, השם המלא (האמיתי...) כתובת וטלפון + קטע כתיבה מקצועי פרי עטכם, בן 200 מילים, לצורך התרשמות, למייל:<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

    יתקבלו בעז"ה אלו שרמת הכתיבה שלהם תענה על התואר "אוחזים בעט".

    בט"ו באב יעודכן הפורום למתכונת החדשה וייכללו בו רק אלו ששלחו את הפרטים הנדרשים ועונים על הקריטריונים.

    בכל שלב ניתן להגיש בקשה חוזרת, הבקשות ירוכזו ויאושרו פעם בחודש.

    נשמח לראותכם שוב בפורום החדש!

    מנהלי הפורום.
    • תודה
    Reactions: יוסף שחק, מ. ברא"י, Ruti Kepler ועוד 11 משתמשים14 //
    177 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ"ם
    מ"ם
    בוקר טוב. לצערי, מדיניות ההכלה, הסובלנות ומתן האפשרות לכל אחד להביע את דעתו בחופשיות, שגרמה...
  • 1K
    • הדוויג
    שיר שואלים הילכו בה
  • הדוויג //
    • מָה בּוֹכִים כֻּלָּם עָלֶיהָ ?
    יוֹשְׁבִים עַל קַרְקַע, כְּבָר שָׁנִים.
    מָה רוֹצִים הֵם אֲבֵלֶיהָ?
    אוּלַי הֵם קְצָת מְיֻשָּׁנִים.

    יְרוּשָׁלַיִם עִיר בְּנוּיָה.
    הִיא מוֹדֶרְנִית, מִתְקַדֶּמֶת.
    אָז עַל מָה אַתְּ כֹּה דְווּיָה?
    עוֹד בּוֹכָה, לֹא מִתְנַחֶמֶת.

    הֵן יֵשׁ בָּהּ שׁוּק וְאִצְטַדְיוֹן,
    וְגַם רַכֶּבֶת שֶׁל קִדְּמָה.
    וְגַן וְרָדִים וּמוּזֵאוֹן,
    אֲפִילּוּ בִּנְיְנֵי אֻמָּה.

    וּפֶסְטִיבָל וְתֵאַטְרוֹן,
    קוֹלְנוֹעַ, וְגַם מָרָתוֹן.
    וְיֵשׁ אָפְנָה וְגַם קַנְיוֹן,
    וְיֵשׁ לָהּ רַדְיוֹ וְעִיתּוֹן.

    יֵשׁ אַטְרַקְצְיּוֹת, חֲוָויוֹת,
    עִנּוּגִים, חַדְרֵי בְּרִיחָה.
    גַן בּוֹטָנִי, גַּן חַיּוֹת,
    זֶה גַּן עֵדֶן שֶׁל פְּרִיחָה.

    יְחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָהוּ,
    חֲנֻיוֹת שָׁם לְמַכְבִּיר.
    עָמוֹס מִיכָה וְיִרְמִיָהוּ,
    מִסְעֲדוֹת, מָזוֹן מָהִיר.

    מִשְׂרְדֵי הַמֶּמְשָׁלָה,
    כְּנֶסֶת, וְגַם שַׁגְרִירוּת,
    נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לָהּ,
    וּפוֹרַחַת תַּיָּרוּת.

    הִנֵּה כִּי כֵן בְּנוּיָה הָעִיר.
    לְמִי קְרָאתֶם חֲרֵבָה?
    מְקוֹם בִּלּוּי לְכָל צָעִיר,
    וּמִצְעַד הַתּוֹעֶה בָהּ.


    עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ,
    שׁוּעָלִים בָּהּ מְהַלְּכִים.
    רַבִּי עֲקִיבָא שׂוֹחֵק עוֹדֶנּוּ,
    אֲבָל הֵם כְּבָר לֹא בּוֹכִים.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: כוכבה ה., HennyS, מירער ועוד 102 משתמשים105 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוצרת כתיבה
    שורת סיום- שורת המחץ! ממש מעורר למחשבה.
  • 874
    • ש
    דמעות צפת
  • שיילה //
    • רוח חרישית מלטפת בלחש את פלומת ערפילי הבוקר, אור השחר מפלס את דרכו בין העששיות המרצדות, ציפורים נרגשות מצייצות מחרכי סמטאותיה של העיר הקדושה, צפת.

    דמות כפופה צועדת לאיטה, נתמכת בכתלים, כמו שואבת כח מן ההיסטוריה שבהם. בידיה כד מים קטן וצלוחית. את הדרך הזו היא צועדת כל יום עוד מאז שהייתה קטנה, אז אבא היה חוזר מ'תיקון חצות' מתיישב על קצה מיטתה, לוטף את לחיה, ואומר בדמעות- שפרה צדקת שלי, את תקבלי את פני הגואל, את תשקי את החמור. חמורו של משיח, במים זכים.

    היא הולכת לבית הכנסת לקרוא תהילים לפני התפילה. לחזות מבעד למחיצה במקובלים, זקני צפת, שוחים בעמקי הזוהר בשרעפי קודש. ובתפילה, עיניה העצומות זולגות דמעות חמות כמעיין מפכפך. מתפללת היא על עם ישראל ועל השכינה שנמצאת בגלות, על בית המקדש שיבנה ועל תחיית המתים. מרעישה עולמות עליונים.

    לאחר התפילה מדדה היא לכיוון ביתה. הדרך קשה בגילה, המדרגות תלולות והסמטאות צרות אך היא לא נאנחת ולא מתלוננת, עם ישראל בגלות.

    בסמטה צדדית הייתה מתיישבת לנוח על גרם המדרגות, מוזגת מים לצלוחית ורוחצת את פניה, מניחה לאוויר הצפתי לקרר את לחייה הקמוטות.

    "את צריכה עזרה?" שאלו אותה נערות ונשים צדקניות.

    "לא" הייתה עונה בהחלטיות.

    רק יחידי סגולה ידעו שהיא מחכה למישהו שיעזור לה. לה ולעם ישראל.

    היא מחכה למשיח.
    • תודה
    Reactions: חנה אביטל, Violinist, neomy21 ועוד 25 משתמשים28 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    סיפור זה הוא סיפורה של 'סימטת משיח' הצפתית. אמיתי לגמרי.
  • 2K
    • S
    "מיומנו של נוסע מתמיד"
  • stars //
    • בעקבות השראה מהרעיון הנפלא של @מנוחהלה באשכול "מיומנה של נוסעת מתמידה" (ראו כאן: https://www.prog.co.il/threads/מיומנה-של-נוסעת-מתמידה.460198/) עלה ברעיוני להרחיב את מעגל סיפורי הנסיעות לנסיעות ברחבי העולם.
    ולא, שלא תטעו - לא מדובר כאן בהכרח בסיפורים אקזוטיים ו/או מעוררים השראה במיוחד. גם סתם סיפורים קטנים ונחמדים יתקבלו בברכה. בדיוק כמו מה שאני מתכונן להעלות לכאן עוד רגע.

    הבהרה: שם האשכול נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לשני המינים באותה מידה.
    וברצינות - שיניתי את שם האשכול רק בגלל שם האשכול הנ"ל.
    • תודה
    Reactions: אספרסו, מ. י. פרצמן, undo ומשתמש 1 נוסף4 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    stars
    סליחה, משום מה כך היה נראה לי.
  • 718
    • י
    שיר אַיֵּה // בין המצרים ג
  • ישיר //
    • אַיֵּה

    אַיֵּה הוּא בִּנְיַן מִקְדָּשִׁי
    אַיֵּה הוּא מְקוֹם קְדוֹשִׁי
    מַדּוּעַ יָרַד לִשְׁפָלִים
    וְלֹא אֶמְצָאֶנּוּ, קָדְשִׁי

    אֵיפֹה הוּא מְקוֹם כֹּהֲנִים
    וְקֹדֶשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים
    מַדּוּעַ עַכְשָׁיו שׁוּעָלִים
    אָתָר לְמִרְבַּץ הַתַּנִּים

    הֵיכָן קוֹל שִׁירַת בְּנֵי לֵוִי
    זִמְרַת מַהֲלָל בְּנָוִי
    מַדּוּעַ רַק קוֹל חִלּוּלִים
    מִשְׁפִּיל וּמַנְמִיךְ אֶת גֵּוִי

    אַיֵּה כַּפָּרַת קָרְבָּנוֹת
    מִזְבֵּחַ לִדְמֵי מַתָּנוֹת
    שֵׁרוּת עֲזָרָה בְּכֵלִים
    דַּרְגּוֹת קְדֻשַּׁת מַחֲנוֹת

    אֵיפֹה מְנוֹרַת הַמָּאוֹר
    מִזְבֵּחַ זָהָב בַּל שְׂאוֹר
    שֻלְחַן לְחָמִים מְעֻלִּים
    וְשֶׁפַע בְּרָכָה גַּם רֹב אוֹר

    הֵיכָן הוּא אֲרוֹן עֵדוּתִי
    שְׁבָרִים וְלֻחוֹת שֶׁל דָתִי
    זִכְרוֹן מַעֲמָד רַב חֵילִים
    מָתַי שׁוּב אֶזְכֶּה קְדֻשָּׁתִי

    אַיֵּה לְשָׁכוֹת חֲדָרִים
    אַיֵּה כָּל פְאֵר הֲדָרִים
    אֵיכָה אֲתָאֵר בְּמִלִּים
    מָקוֹם הֶחְרִיבֻהוּ זָרִים

    אֵיפֹה כְּבוֹד עַמִּי נֶעֱלַם
    בְּעֵת נִפְזְרוּ בָּעוֹלָם
    וְאֵיךְ יִגְבְּהוּ וְעוֹלִים
    בִּלְתִּי בְּנוֹת בִּנְיַן הֵיכָלָם

    הֵיכָן אֲחַפֵּשׂ נֶחָמָה
    הָמֵר יְקָרִי אֵין בְּמָה
    אֵ-לִי נָא בְּנֵה בְּגִילִים
    בֵּיתְךָ בִּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה
    • תודה
    Reactions: L_M, פררו רושה, אפכא מסתברא ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יעקב1245
    כשיבנה בית המקדש עדיין יוכלו להתגעגע כך?
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה