קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 417
    • מ
    שיתוף - לביקורת שכחו אותי באוטו.
  • מהממתתת //
    • אני תמיד תמיד אומרת את זה....
    אבל הפעם זה באמת האמת קשקוש.
    הרקע- מקרה מצמרר שנחפשתי אליו. שכחו ילד קטן באוטו והוא הלך לעולמו
    מחכה לביקורת--

    שָׁכְחוּ אוֹתִי בָּאוֹטוֹ,
    אָמְרוּ לִי:
    רַק עוֹד קְצָת
    וְאַתְּ בַּחוּץ.
    הָיָה לִי חַם לוֹהֵט,
    וַאֲנִי כְּבָר לֹא מוֹצֵאת,
    אֲוִיר.
    עָבְרוּ אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב,
    נָתְנוּ לִי בַּחֹשֶׁךְ לִכְאֹב.
    לֹא רָאוּ שֶׁדָּפַקְתִּי,
    עַד זוֹב.
    אָמְרוּ,
    תַּעַזְרִי לְעַצְמֵךְ.אַל תִּתְלִי,
    וּבִמְקוֹמְךָ
    הָיִיתִי מוֹצֵא אֶת דַּרְכְּךָ.
    אֲנִי לֹא הִפְסַקְתִּי לִדְפֹּק,
    לִצְעֹק,
    אֶת כָּל מָה שֶׁבָּעַר
    לִי בִּפְנִים.
    וּמֵהַחַלּוֹן,
    רָאִיתִי אנשׁים שׁלא רָאוּ,
    שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם
    עָלַי רִבּוֹן.
    וַאֲנִי רַק שׁוֹאֶלֶת,
    כַּמָּה אֶפְשָׁר עוֹד לִדְפֹּק?
    אָז זֶהוּ, שֶׁכַּנִּרְאֶה נִגְמַר לָהּ,
    נִגְמַר בָּהּ
    וְרַק הַסִּירֵנוֹת, קָרְעוּ אֶת הַדְּמָמָה.
    הִיא שָׁכְבָה שָׁם,
    מַחְלִיפָה צְבָעִים.
    לֹא יוֹדַעַת אִם לִבְחֹר בַּחַיִּים,
    חַלָּשָׁה מִדַּי,
    מְחֻבֶּרֶת לְאֵינְסְפוֹר מְכוֹנוֹת,
    כָּכָה נִרְאִים, אֲנָשִׁים שֶׁשָּׁכְחוּ אוֹתָם בָּאוֹטוֹ,
    שֶׁאָמְרוּ לָהֶם,
    אוֹטוֹטוֹ, וְאַתֶּם בַּחוּץ.
    הִיא שָׁכְבָה שָׁם.
    עַל מִזְבַּח הָאשֶׁם.
    אָמְרוּ,
    לָמָּה לֹא הָיִית מַסְפִּיק חֲזָקָה,
    וְאִם הָיִיתָ כְּלוּאָה,
    עַל מָה הַצְּעָקָה?
    כַּנִּרְאֶה הָיָה לְךָ מַסְפִּיק אֲוִיר,
    אֲנָשִׁים לֹא נִכְלָאִים, בְּלִי הַצְדָּקָה.
    הִיא שָׁכְבָה שָׁם,
    כְּבָר כַּמָּה שָׁנִים,
    מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה, כְּבָר לֹא מִתְפַּלְּלִים,
    רַק אוֹמְרִים מִלִּים שֶׁל סוֹף,
    וּמְחַכִּים, לַמַּלְאָךְ שֶׁיָּבוֹא לֶאֱסֹף.
    רַק אוֹמֶרֶת, אַף פַּעַם אַל תִּשְׁכְּחוּ
    אוֹתָם בָּאוֹטוֹ,
    אֵין שָׁם אֲוִיר.
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: yes I am, ספרות בנשמה, RACHELEVI ועוד 33 משתמשים36 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    יש כאן כמה דברים. דבר ראשון, עצם ההתעלמות הסביבתית מאדם הזקוק לעזרה: דבר שני, האשמה שבאה...
  • 93
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת אלון וארי במפגש עם שוכני יערות פרימיטיביים
  • הספרן //
    • אלון תיעב 'שחורים' בכל זקיק משערות קוקו הזהוב האסוף והגולש. שנא אותם בכל נימי נפשו הקיבוצניקית, וסלד מהם יותר מפיתה מרוחה בשוקלד.
    זאת למרות שמעולם לא נפגש עם יצור שחור מבחיל, לא ניהל שיחה עם שוכני היערות הפרימיטיביים, אבל הוא ידע היטב לשנוא אותם ואת מה שבעיניו הם ייצגו בעולם. כסף, שחיתות ובורות.

    וכמו להכעיס, החרדי הראשון שנפגש אותו, שוחח עמו, ואפילו הכיר אותו יותר מדי טוב... היה אחיו הצעיר.
    ארי, חזר בתשובה בטיול בהודו, בעקבות מפגש הרסני בבומבי עם חבדניק שחור ש"שטף לו את המוח ברותחין".
    ומהר מאוד החליט 'השטוף מוח' לחתוך על הטיול, ודוך לישיבה חרדית בארץ.
    מאז השנאה של אלון לשחורים התעצמה כל כך, שכל יום כשחלב את הפרות בקיבוץ, היה צורח, "חרדים ארורים תמשיכו לחלוב אותנו". והפרה הגועה רק שלהבה אותו יותר ויותר. "שחורים ארורים גוזלי נשמות, עוד יבוא יומכם ותובלו יחד עם הפרות לבית השחיטה".

    כשאחיו ארי ביקש ממנו להצטרף אליו לשבת בישיבה, אלון כמעט נחנק. "אתה רציני? אתה יודע מה אני חושב עליהם!", שוכח לרגע שזה כולל גם את אחיו.
    אבל ארי התעקש, ובסוף הצליח לשכנע אותו.

    עכשיו אלון הקיבוצניק עם הקוקו הזהוב יושב בספסלים האחוריים באולם בית המדרש, בוהה ב"ים השחורים" שגועש מסביבו, מקשיב לצעקות הלימוד ההדדיים, ורואה את ארי משתתף בחגיגה.

    "מאי נפקא מינה?!" מישהו מירכתי האולם ספק צעק על, ספק צעק אל - החברותא שלו.

    "נפקא מינה לקידושי אישה", ענה השני בטון נחרץ.

    "מי אמר שאדון נפקא מינה בכלל רוצה להתחתן?" הרהר לעצמו. כפייה חרדית.

    אחר כך, כשהביע את תרעומתו בפני ארי, אחיו חייך חיוך קטן ואמר, "עזוב, זה משהו שקשור ללימוד". אבל התשובה הזו עצבנה את אלון. כי גם כשהגישו בסעודה דג אפרורי עם גזר גמלוני לייפות את הדגיג שאיבד זה מזמן את 'צורת הדג' ומישהו הציע לו "קח גפילטע פיש", אלון תהה, "ממתי קוראים לדג 'גפילטע'?"

    בינתיים הצמד חמד של אדון 'נפקא מינה' נגשו לרב עם זקן ארוך שישב בירכתי האולם. אלון עקב אחריהם כל העת.

    "הוא צודק", השיב הזקן הארוך לצעיר שהמשיך להתווכח כי גדר הדברים לא נמדד בנפקא מינה.

    השבת בישיבה גרמה לאלון לכאב ראש. הוא לא הבין מילה ממה שהם אומרים, לא בלימוד ולא בסעודה. "'זמירעס', גפילטע פיש, התערבבו עם נפקא מינה, מיגו, וחלוית...? מה זו השפה הזאת בכלל?" הוא שאל את עצמו.

    אבל משהו בכל זאת קרה לו שם. משהו בלהט שלהם, בשמחה הפנימית נגע בו. הוא התחיל לחשוב. לחקור. לשאול שאלות.

    עברו כמה שבועות. אלון מצא את עצמו קורא ספרים על יהדות, מדבר עם רבנים, מתווכח, שואל שאלות, ואפילו מתחיל לקיים מצוות פר אקסלנס בלי שאחיו ארי ידע מזה.

    למרות שרצה לשמח את אחיו הצעיר, לספר לו שגם הוא מגשש בפסיעות מדודות במסלול השחור... אבל לבסוף קיבל החלטה לא לגלות לו, לפחות לא בשלב הזה, שלב הגישושים.
    "אם אגלה בסוף שהכל עורבא פרח והדתיים שטפו גם לי את הראש איזה פנים יהיה לי לאכזב את ארי?" הרהר לעצמו. והחליט לכמוס את סודו במעמקי הלב. ובשיחות טלפון השבועיות שערך עם אחיו לא אמר מילה.

    אבל היה עניין אחד שכל פעם ששוחח עם ארי עמד על דל שפתיו, מה זה נפקא מינה, מיגו, חלויות, זמירעס', ועוד ביטויים מביטויים שונים שנחשף אליהם בישיבה, אך ברגע האחרון הבליג והדחיק, ממשיך לתהות לעצמו בלי להעז לשאול גם לא את הרבנים שהיה מתייעץ איתם.

    "תגיד", הוא שאל את ארי בטלפון באחד הפעמים שכבר אזר אומץ לספר לו שאחיו הגדול גם נשאב לחור השחור.., "מה זה ומי זה בדיוק 'נפקא מינה'?".

    ארי צחק. "מה נזכרת עכשיו?".

    אלון גיחך. "רציתי לשאול אותך באותה שבת אבל אז הגפילטע והזמירעס' בלבלו אותי לגמרי"....

    "נפקא מינה זה אומר 'מה ההבדל', 'מה יוצא מזה'". השיב ארי.

    "אה, עכשיו הכל ברור. אז מה הנפקא מינה מזה שאני חוזר בתשובה?!" מפתיע את אחיו הקטן.

    ארי שתק. עיכל לרגע, ואז בפרץ של שמחה אמיתית זרק לאחיו "אלון, יש הרבה נפקא מינות בבשורה שלך! הנעמת לי כעת יותר מהזמירעס', הזמירות בשבת!".

    אלון חייך שוב. "כן, רק תעשה טובה בלי הגפילטע"...

    מבטיח.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מחוברת לעצמי, kshir, ימים טובים יבואו ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 75
    • ה
    שיתוף - לביקורת מאמינה?
  • הכל כבר תפוס //
    • נמצאת עמוק בגלות.

    לא מצליחה לדמיין את הרגע,

    את האור שישטוף

    שמבטיחים לך שיבוא...



    כזה עמוק בחושך

    אולי לא רוצה לדמיין...

    מפחדת!!!!

    (להתאכזב?)



    לא מסוגלת לראות אור,

    לא רוצה...

    אז למה אמרתי שאני מאמינה?


    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: איוליס, בחלל הריק, BA BA ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל כבר תפוס
    תודה על המשוב! משמח לשמוע...
  • 423
    • אלעזר 1
    שיתוף - לביקורת שקט בתחנה
  • אלעזר 1 //
    • אנחנו גרים מעל התחנה. כן, אנחנו הם אלו שגרים מעל התחנה. זה אומר שאנחנו יודעים לאיפה כל קו נוסע, ואם נתקעתם ואין אף אחד בתחנה אולי תעלו קומה אחת, תדפקו ופשוט תשאלו. אין מצב שלא נדע את התשובה.

    לגור מעל התחנה זה אומר להתעורר מהשנ"צ כל פעם שילד חייב לנסות את הכפתור שבשלט הדיגיטלי בתחנה, רק כדי לשמוע עוד פעם את הרובוט המקריין, שלא מתעייף לחזור על ההודעה בפעם העשירית.

    אנחנו למשל התעייפנו, כי בשתיים ורבע בלילה חזרה משפחת לוינשטוק מדורון-עילית עם 3 ילדים + תינוק מטולטל-דרך ואבא עייף שמנסה ביד אחת להחזיק את הילדים ("מוישי אל תרד לכביש!") וביד השנייה לדלות את העגלה המקופלת מהצד השני של תא המטען (חוק טבע, תמיד לפני התחנה שאנחנו יורדים בה האוטובוס פונה שמאלה וכל המטען מציית בדומיה).

    לגור מעל התחנה זה אומר שכבר הפסקנו לספור "נהג רגע", לא בגלל שנגמרו המספרים, אלא בגלל שהסוללה שלנו נגמרה, אחרי שסמינר בנות-זלפה החליט שמוקד היציאה למחנה המרגש והנדיר לא יכול להיות בקצה העיר, והסדרן של חברת דרכי-שוהם קבע בפסקנות שזו התחנה הכי מרווחת בכל העיר. בעיקרון הוא צודק, הבעיה מתחילה בכך שהוא צודק כפול חמישה אוטובוסים, ממשיכה בכך שגם התחנה ממול הוסבה לחנייה קצרת מועד (פריקת משקאות קלים לכבוד שבת למכולת הסמוכה, מי מעז לפגוע בשבת...?), ומסתיימת בכך שהנהג של קו 3 לא יכול לעצור בתחנה בסיטואציה שנוצרה. אחרי סיום יצירת הכאוס מתחילה החגיגה האמיתית. מלפנים ומאחור יש אוסף ססגוני של רכבים, כולם שרווים בעיצומו של ניסוי צופרים פעיל, המקובל כסגולה להפגת פקקים ופורקן רגשות אוניברסלי.

    ואז הברקנו. הברקנו כמו זגוגית-תחנת-אוטובוס אחרי ניקיון בזרם אוויר דחוס (אם אתם לא מכירים, לא נורא). הרמנו טלפון לטכנאי המזגנים ושאלנו "מה המזגן שהכי מטפטף?", הוא היה בטוח ששמיעתו התרופפה בעקבות החום, וענה מה שענה. אבל אנחנו לא הסתפקנו בזה, ירדנו לשטח, חרשנו רחובות שלמים עד שהגענו למסקנה החד-משמעית.

    לא בזבזנו זמן ומייד הרמנו טלפון למתקין המזגנים, איירקון די-שינר, אנחנו רוצים להזמין מזגן של **** (השם המלא שמור במערכת בעקבות חשש לשוה"ר). הוא עשה עצמו כאינו שומע זמנית וביקש לשמוע שוב, אבל אנחנו בשלנו. "אתם יודעים שהמזגן הזה מטפטף יותר מכל מזגן אחר?", "כן". הוויכוח נמשך עד שנטפנו זיעה כמו מזגן **** (השם שמור, כנ"ל), אבל בסוף הוא נכנע.

    היום יש לנו מזגן, ואנחנו כבר לא מזיעים בכל פעם שאוטובוס מתקרב לתחנה בשתיים בלילה. פשוט, הצינור של המזגן מטפטף בנחת אל חזית התחנה, מרענן את הבאים בתחומה בזרזוף נעים המפיג את החום באמצעים 100% טבעיים.

    הילדים מדווחים על ירידה של 50% במפלס הרעש, ואנחנו שוקלים לקנות מזגן שני. וכמובן, תודה לעוברי האורח ולנוסעים שנושאים בדומיה את העול הקשה של מניעת הרטבת המדרכה, גם במחיר של ספיגת רטיבות קלילה באמצעות אריגים לבישים למודי ספיגה. תודה לכולם!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: כחולת עיניים, CN, Tamar171 ועוד 48 משתמשים51 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מעולההה! גם הרעיון הרטוב וגם הכתיבה המעניינת. לעולים ויורדים מהאוטובוסים שבטוחים שבכל הדירות...
  • 306
    • R
    שיתוף - לביקורת ממלכת הרוח- אלגוריה אקטואלית
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • אֵי שָׁם, שׁוֹכֶנֶת מַמְלָכָה נֶאֱצֶלֶת, מַמְלֶכֶת הָרוּחַ.

    מַמְלֶכֶת עֲרָכִים וּמוּסָר מְשַׂגְשֶׂגֶת, הַמֻּנְהֶגֶת בִּידֵי הַמֶּלֶךְ הָאֶחָד.


    אוּלָם, מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹתֶיהָ שׁוֹכֶנֶת מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל.

    אֶזְרָחֶיהָ אֵלּוּ צֶאֱצָאֵיהֶם שֶׁל גּוֹלֵי מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

    אוֹתָם שֶׁחָשְׁקוּ בְּחַיֵּי עֲרָפֶל, חַיִּים- שֶׁאֵינָם- חַיִּים.


    חָלְפוּ הַשָּׁנִים, מַמְלֶכֶת הָעֲרָפֶל הִתְעַצְּמָה, הִתְפַּתְּחָה

    אוּלָם מֵיטִיבֵי רְאוּת וָלֵב מַבְחִינִים הֵיטֵב,

    שֶׁהִיא אֵינָהּ אֶלָּא אַשְׁלָיָה.

    מַמְלֶכֶת עֲרָפֶל שֶׁכָּמוֹהָ.


    עִם הַזְּמַן, הִכִּירוּ בְּכָךְ אַף אֶזְרָחֶיהָ,

    אוּלָם כֹּחַ וְאֹמֶץ לָשׁוּב לֹא מָצְאוּ---

    אֶת רִגְשׁוֹתֵיהֶם תִּעֲלוּ לְשִׂנְאַת הַמַּמְלָכָה הָאֵם,

    וְחָזוֹן הִצִּיבוּ לָהֶם: לְהָנִיס אֶת הָרוּחַ אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגָּדוֹל.

    נוֹעֲצוּ בְּשָׂרֵי שְׁאוֹל וְצִבְאוֹתֶיהָ, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה בִּנְחִישׁוּת.


    מֵעֵבֶר לַחוֹמָה, מְחֻיָּכִים וְרַעֲנַנִּים, אָרְבוּ זָרִים

    הִצִּיעוּ מִתַּאֲווֹתֵיהֶם וְהֶבְלֵיהֶם לַסַקְרָנִים חַלְשֵׁי הָאֹפִי

    וְהֵם עָזְבוּ, בַּהֲמוֹנֵיהֶם.

    הֶהָמוֹן הִנְהֵן בְּעֶצֶב, הִרְכִּין רֹאשׁ בְּהַשְׁלָמָה,

    בָּרוּר הָיָה לַכֹּל כִּי אֵלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיוּ אֶזְרְחֵי- אֱמֶת.

    וְרַק הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ וְנֶאֱבַק בַּדְמָעוֹת.


    אח"כ שָׁבוּ נְצִיגֵי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁכֵנָה וְהִכּוּ:

    הֵם סִמְּאוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן הַתָּם בְּמַעֲנָקִים פְּעוּטִים:

    פָּרָה שְׁמֵנָה לָאִכָּר, רְצוּעַת עוֹר לַסַּנְדְּלָר...

    לֹא הָיָה כְּפָר שֶׁלֹּא נוֹתַר בּוֹ בֵּית שָׁמֵם.

    מַמְלֶכֶת הָרוּחַ כֻּלָּהּ כָּאֲבָה עַד מְאוֹד.


    מוּבָן הָיָה לַכֹּל שֶׁהַמִּתְרַחֵשׁ הוּא אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי

    בְּתוֹלְדוֹת שְׁתֵּי הַמַּמְלָכוֹת, בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.


    כָּעֵת, בטוֹב לִבָּם בַּנַּעֲשֶׂה,

    לָרִאשׁוֹנָה הָגוּ אַנְשֵׁי הָעֲרָפֶל בְּקוֹל רָם אֶת מַטְּרַת- הָעָל:

    אֶת טוֹבֵי הָאֶזְרָחִים הֵם רוֹצִים אֲלֵיהֶם.

    אִם אֵין אַתֶּם חֲפָצִים בְּמִלְחָמָה,

    הָבוּ לָנוּ מֵעַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם, מִכְסַת אֶזְרָחִים.


    בְּמַמְלֶכֶת הָרוּחַ נֶעֶצְרָה הַנְּשִׁימָה.

    אֶזְרָחֶיהָ תָּלוּ מַבָּט חָרֵד בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה,

    אוּלָם הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ הִסְתַּגֵּר בְּחַדְרוֹ בִּשְׁתִיקָה.


    מְהוּמָה בָּרְחוֹבוֹת.

    פְּקִידֵי הַמֶּלֶךְ צִוּוּ לְהִתְעַלֵּם מֵהַנֶּאֱמָר,

    אֶזְרָחִים מְבֹעָתִים אָטְמוּ אָזְנָם בְּכֹחַ, כַּמְּצֻוֶּה.

    אֲחֵרִים לֹא הִצְלִיחוּ בְּכָךְ, וְעָקְבוּ בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת

    אַחַר הַזָּרִים שֶׁהִתְקַבְּצוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם סְבִיב הַחוֹמָה.

    "אַחֲרֵי הַכֹּל", נִלְחֲשָׁה בַּשָּׂדוֹת הָאִוֶּלֶת,

    "הָעֲרָפֶל אַף הוּא יְסוֹדוֹ בָּרוּחַ".


    בְּהֶעְדֵּר דְּבַר הַמֶּלֶךְ, הֻטְּלָה הָאַחְרָיוּת הַכְּבֵדָה עַל שָׂרָיו:

    אֵלּוּ קוֹרְאִים לְהֵעָנוֹת לַמִּכְסָה וּלְהַצִּיל אֶת הַמַּמְלָכָה,

    אֵלּוּ מְסָרְבִים מִכֹּל וָכֹל לְוַתֵּר אַף עַל אֶזְרָח אֶחָד,

    אֵלּוּ דְּבֵקִים בְּהוֹרָאָה הַקּוֹדֶמֶת, וּמַמְשִׁיכִים לְהִתְעַלֵּם...


    אַנְשֵׁי הַמַּמְלָכָה הַשְּׁנִיָּה חָגְגוּ אֶת הַבִּלְבּוּל וְהַבֶּהָלָה,

    בְּחָסוּתָם הֵפִיצוּ אִיּוּמִים רַבְרְבָנִיִּים שׁוֹנִים עַל הַמַּמְלָכָה, עַל הָרוּחַ.

    מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ, תַּחַת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

    אוּלָם הַפַּעַם, בִּהְיוֹת הַמֶּלֶךְ מְסֻגָּר בִּדְמָמָה,

    הָיוּ שֶׁיַּרְאוּ, וּבְלֵב-לֹא-שָׁלֵם הֵרִימוּ יָדַיִם, וְעָזְבוּ.

    הָיְתָה זוֹ מַכָּה בַּבֶּטֶן הָרַכָּה, אֵבֶל שָׂרַר בָּרְחוֹבוֹת.

    וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ, וּבִכְיוֹ לֹא יִשָּׁמַע...


    וְהַיּוֹם, הַיּוֹם הַזֶּה, רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחַת הַמַּמְלָכָה

    בְּהִוָּדֵעַ הַדָּבָר בַּחוּצוֹת

    הַיּוֹם חָצוּ אֶת הַגְּבוּל שְלוֹשָׁה מִנְּסִיכֵי הַמַּמְלָכָה----


    וְהַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ עוֹדֶנּוּ מְסֻגָּר בְּחַדְרוֹ,

    אוּלָם אֶת בִּכְיוֹ תּוּכְלוּ לִשְׁמֹעַ בְּעִמְקֵי נִשְׁמַתְכֶם.


    מֵעוֹלָם לֹא נֻצְּחָה מַמְלֶכֶת הָרוּחַ,

    וּלְעוֹלָם לֹא תְּנֻצַּח.

    הַמַּמְלָכָה הָאַחַת וְהַיְּחִידָה, מַמְלֶכֶת הָאֵינְסוֹף.

    אוּלָם בָּנִים כֹּה רַבִּים הִיא אִבְּדָה,

    בָּנִים כֹּה רַבִּים אִבְדוּהָ---
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, סוסה כתומה, הכל כבר תפוס ועוד 26 משתמשים29 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    וואו! איזו ביקורת נדיבת לב ואכפתית! תודה רבה כ"כ! חלק מהאי הבנות נובעים מהקיצוצים במילים... יש...
  • 255
    • א
    שיתוף - לביקורת ואם ינקדו.
  • אוראל סולטן //
    • וְאִם יִקְרְעוּ אֶת גּוּפִי,
    לֹא יִמְצְאוּ דָּם.
    וְאִם אֶת נִשְׁמָתִי,
    גַּם לֹא מִילִּים.

    וְאִם יִקְרְעוּ תִּקְוָותִי,
    לֹא יָחוּשׁוּ בָּהּ.
    וְאִם יִקְרְעוּ תְּפִלָּתִי,
    כְּלוּם יִמְצְאוּ, וּדְּמָמָה.

    וְאִם יִקְרְעוּ עֲתִידִי
    אַלְבִּין פָּנַי.
    וְאִם יִקְרְעוּ מִילְּוֹתַי,
    אֲנַקְּדֵם.

    וְאִם יִקְרְעוּ אֱמוּנָתִי,
    אַאֲמִין.
    וְאִם יִקְרְעוּ שַׂרְעַפַּי,
    אַשְׁרָף.

    וְאִם יִקְרְעוּ דִּמְעוֹתַי,
    אֶפְתַּח שְׂעָרָן.
    וְאִם יִקְרְעוּ הַפְּתָחִים,
    אַשְׁלֵיכֶם.

    וְאִם יִקְרְעוּ אֶת רוּחִי,
    אֶזְעַק מָרוֹם.
    וְאִם אַתְּ אַכְזָבָתִי,
    אָז אֶשְׁתֹּק.

    וְאִם יִקְרְעוּ תּוֹרָתִי,
    לְוַאי יַאֲחוּ.
    וְאִם יַחֲזִירוּ אֱמוּנָתִי,
    לְוַאי לְלִבִּי.

    וְאִם יַחֲזִירוּ הַדָּם,
    וְאִם יַחֲזִירוּ אָדָם,
    לְוַאי וְלֹא רַק,
    אֶת גּוּפִי.

    _ _ _

    "דרש רבא: מאי דכתיב 'קרעו ולא דמו'? אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ... ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים... וא"ר אלעזר שערי דמעות לא ננעלו." (בבא מציעא נט.)


    מרגיש שהשיר הזה בא לעולם בעיקר בזכות הקטעים של הניקית     @%תמר% שחידדו אצלי את הסגנון הזה והרגשות הרבים שהוא טומן בו.

    תודה רבה רבה על הכל ושכוייח גדול על כל הקטעים נוגעים והמחזקים!

    נ.ב: קטע הגמרא עבר מעט עריכה לצורך ההבנה וההתאמה לפורמט...
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מנוחה כהן, חסדיאל שופק, איש המילה הכתובה ועוד 24 משתמשים27 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה רבה על הכל!!! זאת באמת הזדמנות להגיד שכוייח גדול על כל השירים המחזקים והנפלאים שנותנים...
  • 420
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת איך הגיע השם 'יויו סיני' למשחק הדיאבולו? הסיפור האמיתי...
  • שועל ספרות. //
    • לפני שנים רבות היה אדם תמים ולו בנים שלושה

    לחנות שם פעמיו לקנות לפעוטות משחק לחופשה

    ראה הוא משחק ובו שני עיגולים מחוברים יחדיו

    ובחבילה היה גם חבל עם מקלות בשתי קצוותיו


    האב המסור לקח את המשחק בידיו והביט בחלקים

    איך משחקים בזה, מאיפה זה הגיע, ואיך לו קוראים?

    את שאלותיו הרבות הפנה הוא אל המוכר החסיד

    צ'אלמר שהיה עסוק בטלפון ולא היה לו כוח למטריד


    איך קוראים לדבר הזה, מאיזו מדינה זה מגיע

    טרטר את המוכר שבטלפון ברבר תוך שהוא מזיע

    "נו, רק תענה לי על השאלות, לא שאלתי משהו רציני

    רק איך קוראים לו, והאם המשחק המוזר הזה סיני?"


    עזב המוכר את הטלפון בזעם אינסופי וצעק עליו בקול

    "יא יא, סיני! בסיידר? אתה רוצה לקנות, או רק לשאול?"

    יצא האב מהחנות כשבידיו משחק הדיאבולו הססגוני

    ולילדיו סיפר "קניתי משחק! המוכר קרא לו 'יויו סיני'..."
    • חחח
    • תודה
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, א.&ש., נח שוורצברגנדרוביץ ועוד 54 משתמשים57 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    איכותי? יא יא איפה מיוצר? סיני בעיקרון מבחינתי השילוב של @שועל ספרות. והמילים "הסיפור אמיתי" זה...
  • 141
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת נשמה טובה לוחשת
  • צביה ר. //
    • נְשָׁמוֹת טוֹבוֹת צוֹעֲקוֹת
    בְּאָזְנַי
    כַּמָּה אֲנִי קְטַנָּה.
    מַאֲמִינָה לָהֶן.
    מִתְכַּוֶּצֶת עוֹד.
    צוֹעֶקֶת יַחַד אִתָּן.
    צוֹרַחַת
    עַד הִתְחָרְשׁוּת.
    עַד דְּמָמָה
    מְדַמֶּמֶת בִּי.
    שׁוֹתְקוֹת הַנְּשָׁמוֹת.
    שׁוֹתֶקֶת אֲנִי.
    וּמִתּוֹךְ הַדּוּמִיָּה
    לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנַי
    נְשָׁמָה טוֹבָה בֶּאֱמֶת.
    לְחִישָׁה רַכָּה,
    עֲמֻקָּה.
    מוֹחָה דְּמָעוֹת אֲדֻמּוֹת.
    צְרוּדָה וּדְמוּמָה
    אֲנִי לוֹחֶשֶׁת אִתָּהּ.
    רוֹצָה כָּל כָּךְ
    לְהַאֲמִין.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הבזק של שפיות, מתבגרת, Wanderer ועוד 21 משתמשים24 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    איזה כיף. תודה! חחח יצאת מעולה! כי התכוונתי באמת לשתי המשמעויות. גם לנשמות טובות חיצוניות, וגם...
  • 180
    • ת
    שיתוף - לביקורת כל הכיסאות תפוסים.
  • תילה. //
    • עוֹד לִפְנֵי
    שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲבֹר בְּמַעֲבַר הָאַבְטָחָה רָאִיתִי שֶׁ
    כָּל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.

    הִתְקַדַּמְתִּי עוֹד קְצָת.
    וְכָל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.
    הֵם פְּרוּסִים לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב הַמַּבְרִיק
    הַמַּבְרִיק הַזֶּה וְ -
    כָּל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.
    כֹּל.

    אֲנָשִׁים נִכְנָסִים.
    נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים אֲבָל -

    כָּל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.

    וּכְבָר חָצִיתִי אֶת שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת.
    עוֹד מַעֲבַר אַבְטָחָה אַחֲרוֹן.
    וְ -

    כָּל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.

    רוֹאָהּ אַתְּ, יְרוּשָׁלַיִם,
    כָּל הַכִּסְאוֹת תְּפוּסִים.
    רוֹאָהּ אַתְּ אֵיךְ בָּאוּ כֻּלָּם עַד אֵלַיִךְ.
    וְאַתְּ,
    שָׁכַחְתְּ מִלָּבוֹא.

    אֲפִלּוּ הַכִּסֵּא הַשָּׁבוּר הָעוֹמֵד בַּפִּנָּה כְּבָר נִתְפַּס.
    גַּם הוּא מְחַכֶּה וּמַמְתִּין.

    וְעוֹד לֹא הִגַּעְתְּ,
    כָּל הַכִּסְּאוֹת כְּבָר תְּפוּסִים.
    עוֹד לֹא הִגַּעַתְּ וְהֵם
    תְּפוּסִים.

    כָּל הַכִּסְּאוֹת.
    כֹּל.

    אֵיפֹה אַתְּ,
    יְרוּשָׁלַיִם.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: דינה מילר, הבזק של שפיות, הכל כבר תפוס ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    תודה חוה. כיף לשמוע.
  • 96
    • R
    שיתוף - לביקורת ארבעה בנים, מלחמה אחת
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • אַרְבָּעָה בָּנִים, מִלְחָמָה אַחַת.

    שִׁבְעִים פָּנִים
    מַכְתִּיבוֹת לִי בָּבוּאָה.
    אַרְבָּעָה בָּנִים
    מְשַׁמְּשִׁים בִּי בְּעִרְבּוּבְיָה.

    אֶחָד חָכָם-
    כֹּסֶף, וְשׁוֹאֵף וְרוֹצֶה,
    וְאֶחָד רָשָׁע-
    מוֹרֵד וּבוֹעֵט וְחוֹצֶה.
    אֶחָד תַּם- לֹא מְאַבֵּד וְלֹא מוֹצֵא,
    וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ-
    לִשְׁאֹל, וּלְהֵעָנוֹת- כְּפֹעַל יוֹצֵא.

    וּכְבָר 20 שְׁנוֹת לְחִימָה
    בֵּין הַצְּבָאוֹת הַחֲמוּשִׁים
    וּבְלַהַט הַקְּרָב, וְהַמְּהוּמָה
    שַׁעַל אַחַר שַׁעַל נִכְבָּשִׁים.

    וְיָבוֹא יוֹם, וְיִשְׁקְטוּ הַקְּרָבוֹת
    וְאֵיכָכָה אֶשָּׂא פָּנַי אֶל מֶלֶךְ
    וְאַדְמוֹתָיו שֶׁנָּתַן בְּיָדִי- חרוכות וַחֲרָבוֹת
    נִשְׂרְפוּ הַגְּשָׁרִים, וְאָבְדָה לָהּ הַדֶּרֶךְ...

    וְאִם לֹא אֻאֲשַׁם בִּמְּרִידָה
    בָּעֲרִיקָה, בְּהִשְׁתַּמְּטוּת, בְּסִיּוּעַ לָאוֹיֵב
    קוֹרְאִים לְזֶה בְּגִידָה-
    אֲנִי לֹא מַסְפִּיק נִלְחַמְתִּי- בַּלֵּב.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: בחלל הריק, דיונון, חוה אייזן ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה רבה! צודקת, משמיטה אצלי. שמחה לשמוע, תודה!
  • 144
    • ח
    שיתוף - לביקורת ציפי והאופנים....
  • .חיה פ //
    • מעשה באופנים

    לציפי עוד שניה יש יומולדת, היא מתרגשת, היא רוצה מתנה ליומולדת, בקשה מאבא. אבא. תקנה לי בבקשה אופניים!!!! אני רוצה!! א ו פ נ י ם. אבא מקשיב. אבא רשם. שמח. ציפי לא יודעת אבל הוא כבר הכין לה אופניים מזמן.... אבל ציפי,היא ילדה קטנה בינתיים, לא למדה עדיין לרכוב על אופניים, הוא ישמור לה את זה, כשתהיה בנויה עוד יותר. חזקה עוד יותר. תדע לרכוב עליהם... קודם שתדע ללכת לבד ורק אז אופניים. אז הוא לוחש לה את זה ושומר לה אותם, וציפי, לא קבלה אופניים בינתיים. אבל ציפי לא שומעת... ציפי רוצה אופנים.ועכשיו!!! אז היא מבקשת שוב. אבא, מתי נקנה לי אופנים? אני רןצה א ו פ נ י ם . ממש עוד מעט יש לה יומולדת. חשוב לה עד היומולדת לקבל אופנים. להרבה חברות שלי יש אופניים, אבא, אתה יודע? רק לי אין! אני גם רוצה! אני לא חווה את עצמי בצורה חיובית בלעדיהם, אתה יודע? אני פיזית מדכאת בי כוחות... אבא הקשיב. אבא שומע. הוא תמיד שומע את ציפי. והוא שמח. כי הרי יש לה אופניים. הוא הכין לה,הוא כבר קנה! בול למידה שלה. לא גדולים מידי. ולא קטנים מידי. אופניים שיתאימו בדיוק למידות של ציפי! זה אצלו. הוא רק מחכה שהיא תגדל טיפה, מה לא ברור? רק טיפה! אם היא תתנהג יפה, ותקשיב בקולו, גם כשמשהו לא מריח לה כל כך טוב, ומתחשק לה נורא לדחוף את דעותיה האישיות והתאוריות המוזרות שלה, והיא תרכין את הראש, אז הוא יקנה לה. אבל רק שתרגע. ועכשיו תרגע. כי הוא יודע מה הוא עושה!!! אז הוא לוחש לה, ציפי, מי אוהב אותך הכי בעולם? אבא שלך! מי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לך? אבא! אז תנשמי, את תקבלי אופניים , אבל לא עכשיו.. .אבל ציפי לא שומעת. היא מתעלמת, אולי. אין לה אופניים, נקודה. היא לא רואה אופניים אז הוא לא אוהב אותה. הוא שכח אותה!! הוא פיזית שכח אותה!!!! ציפי רוצה אופניים ועכשיו! אז למה אבא לא קונה לה??? היא בוכה יותר חזק. אני רוצה אופניים. ובכלל לא אכפת לי כלום! וגם לא מה שטוב! אבא אתה מתעלם ממני??? ואבא רואה אותה. הוא מסתכל. והוא שמח, שוב. כי היא רוצה אופניים ויש לו אפניים מיוחדות בשבילה. איזה כיף שהיא רוצה אותם. אבל הוא גם בוכה. כי ציפי בוכה. והיא עצובה. והיא לא מבינה שהוא כבר הכין לה. מה לא ברור, ציפי!!! אז הוא בוכה איתה. חזק הוא בוכה. כי גם היא בוכה חזק. הרי מי שיודע להיות שמח מאוד, הוא לפעמים עצוב מאוד. הכל חזק אצל ציפי. עוד יום עובר. ואותו דבר... ציםי מסיקה מסקנה שאבא לא אוהב אותה. מה כבר ביקשתי, אופניים לדהור עליהם? היא עצובה. חבל. חבל שציפי לא מבינה, שהאופניים מתחבאות ממש לידה, אבל היא לא תקבל אותם שנייה לפני שהוא ירגיש שהיא מוכנה לרכוב עליהם. כי אבא אוהב אותך ציפי. הכי בעולם.
    ואבא חזק. ואבא גיבור. שום דבר לא שובר אותו. איזה כיף שאבא אף פעם לא נאנח.... ככה הוא לא נשבר מהדמעות שלה. וממשיך לעשות אתה מה שהכי טוב ל ה .
    וחבל. שלפעמים אנחנו כמו ציפי.... בוכים. או בורחים. ולא סומכים עליו מספיק...

    אז.... דבר ראשון אשמח לביקורת
    ודבר שני אשמח לדעת אם הייתי ברורה
    .
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: 1122קובי, ספרות בנשמה, חיפאית!!!! ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    קטע יפה וכל כך אמיתי! היה כדאי לקצר אותו קצת, יש בו מעט חזרתיות.
  • 2 2K
    • ת
    שיתוף - לביקורת איחוד זירות: אל-חזור + ממלכה במבחן
  • תהילה בצלאל //
    • מרגע שחשבתי על האופציה, ידעתי שאעשה את זה, רק לא ידעתי מתי.
    נ.ב קטן: אל-חזור לא היה לפניי, אז אם נפלו טעויות – תאשימו אותי, מקסימום אקפוץ בזמן לתקן…


    אנשים לא קמים לתחייה. לא בטרם הגיע גואל. ומוות, אם נקבע לאדם, לא יכול להידחות מפני רצונו של איש אחד, גם לא אלפים.

    באנחה מדביק יוחנן את הסימנייה הכחולה לספר, בדיוק בשורה התשיעית של עמוד חמש מאות וארבעים, סוגר ומניח על שולחן הסלון. הוא עוד ישוב אליו, חייבת להיות דרך, הוא רק צריך למצוא אותה.

    ואולי בכלל עדיף שיתייעץ עם מיכאל? עדיף. בהחלט.

    "אתה רוצה לחזור לתקופת כוזר?", אחיו מגיב באדישות, "נצטרך בשביל זה הרבה חשמל. יותר מדי אפילו".

    "רק לדקות בודדות, אני רוצה לראות את המאורע במו עיניי, לראות אם יש דרך הצלה...".

    מיכאל מניד בראשו, "זה מסוכן, יוח. אנחנו לא יכולים לגרום לפרדוקסים בזמן, אולי רק אחרי שיהיה לנו איזשהו פיצוח לגבי התפצלות העולמות הקוונטים".

    יוחנן שומט כתפיים. אחיו תמיד מקובע כל כך. מלבד לעניינים הנוגעים למחקרי הזמן, הוא לא מוכן לזוז טיפונת מהכללים. מילא היה מדובר בחיים האמיתיים, מדובר רק בספר, ספר! אפילו אותה סופרת יש להם, חבל שהוא לא יכול לשלוח לה מכתב או משהו, למחות על המצב הקיים.

    קשה לחיות בספר. לדעת שאתה מוגבל לפסיקים, נקודות, פסקאות, עמודים ופרקים. אבל מדהים כמה אפשר לפעול מתוכו, אפילו לחזור בזמן!

    רגע, רגע. יוחנן מנסה לתפוס את קו המחשבה שעלה עליו לפני שנייה בודדת. אם ספר מורכב ממילים, מה קל יותר מלקחת טיפקס, למרוח על המילים הלא רצויות ולהחליפן באחרות, נחמדות יותר?

    כלומר - לעבוד על עצמו? לא. ממש לא. הוא צריך פתרון טוב יותר, כזה שלא יקריס את ממלכה במבחן על חמשת (או ארבעת?) ספריו אבל יאפשר לו לבצע את זממו. אבל איזו דרך יש לו להותיר את המילים כפי שהן ובכל זאת להציל את יקוואל? איזו?

    אין. אלא אם ימצא בחור אחר שיתנדב להתפוצץ במקומו ולהגיד את אותן מילים שאמר יקוואל לאולה שניות לפני מותו. אהמממ. טוב, זה הזוי. הרי אף אחד לא יסכים לכך, אולי רק אם הוא ממילא עומד למות ולא יהיה לו אכפת לזכות בשלב מאוחר יותר בכבוד שיוענק לו בעצם זיהויו כנסיך שהציל את כוזר האמיתית כאשר איסתרק יבין את שאירע.

    הוא רק הולך ומסתבך. אם לא פרדוקסים למיניהם שעלולים לצוץ, מזמן היה חוזר לעבר, מאיץ ביקוואל לרוץ במורד ההר ולא להתעכב לרגע מול ברכיהו המעצבן!

    ברכיהו! איך לא חשב על זה עד עכשיו? איך הוא נראה בכלל, הנסיך - סוחר האפל הזה?! בעצם, מה משנה מראהו אם הוא יכול להביא עמו מהעולם עתידני מישהו שיוכל לעשות לו ניתוח קוסמטי קל באמצעות איפור, עדשות עיניים, צבע שיער וכריות לשינוי תווי הפנים? הוא קרא על זה באיזה ספר, זה אמור להיות פשוט בהרבה מלחזור בזמן.

    יומיים אחר כך הופכות ההשערות לעובדות והתקווה למציאות. אבל יקוואל, שנשלף מהעבר דקות בודדות בטרם נחת עליו אחד הסלעים אינו מרוצה מהעולם בו הוא נמצא. "החזר אותי לעבר", הוא מנדנד לו, "עדיפה לי עשרת מונים נוקשותו של אחי מעולמכם המבלבל".

    "איסתרק חושב שאתה מת", יוחנן משאיר למיכאל לפרש את המצב, הוא עושה את זה בלי התכווצויות פנים מוזרות או מילים שסותרות את עצמן בניסיון להראות את המציאות אחרת, "כך שזו בעיה שתחזור לזמן שלך ותוכיח לכולם שהם טעו".

    "המלך איסתרק", מתקן יקוואל בזעף, "ובכלל איני מבין מהי הבעיה - טענתם שאולה טעה לחשוב שברכיהו הוא אני, לא יקרה דבר אם הוא יבין את טעותו".

    יוחנן זוקף את גבו בהפתעה, "כלומר שיבינו שלא אתה מתת אלא ברכיהו? זה באמת רעיון מעולה!".

    "רק שלא תוכל לחזור לזמן הנוכחי שבו עזבת, אלא שנתיים אחר כך, כאשר ידעו כולם על מותך", מציג מיכאל את העובדה הפשוטה.

    "קצת יותר משנתיים", מדייק יוחנן. "אבל תהיה לנו בעיה עם המראה שלך, לא נוכל לעשות לך טיפול פנים שיחזיק לעד. אתה לא גופה". הוא אינו מצליח שלא לחייך במילים האחרונות. "ושנתיים הן הרבה זמן לנער שהופך לבחור".

    יקוואל נאנח, "עולמכם העתידני רק מזיק לפעילות מוחכם", קולו גוער, "תחזירו אותי לתקופת הזמן ממנה לקחתם אותי, אמשיך בזהות בדויה למשך הזמן הרצוי ואחזור כשאמצא לנכון".

    יוחנן מכווץ את עיניו, "משום מה -", הוא אומר בקול מוטרד, "נדמה לי שתעדיף להישאר בזהות בדויה לנצח".

    "אם אכן אחליט לעשות זאת -", חיוך נפרש על פניו של יקוואל, "תהיה זו עוד החלטה מוצלחת שלי".

    "לא כל ההחלטות שלך היו מוצלחות", יוחנן מעקם אף, "ליתר דיוק, רק האחרונה הייתה כזו".

    "החלטותיו של אדם הן אלה שקובעות את גורלו", יקוואל מתרצן. "הייתי שלם עם ההחלטה שלי, אתם אלה ששיניתם את הגורל שבא בעקבותיה. אל תעשו זאת שוב, הניחו לי לעשות את שלי. שבעתי מאנשים המורים לי את דרך חיי, גם אם במבט לאחור הם צדקו".

    "כרצונך, הוד נסיכותך", יוחנן קד באופן נלעג.

    מיכאל מתבונן בשניים בגבינים מכווצים, "אז מחזירים אותך? אתה בטוח?".

    "בטוח כפי שלא הייתי מעולם", משיב הנסיך, קומתו זקופה ועיניו התכולות נוצצות, "ברצוני לחזור אל כוזר, במהירות האפשרית".
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: עברייה, חוי!, תסריטאית ועוד 67 משתמשים70 //
    39 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    בדיוק! יאללה! תהני! אם לא מהעלילה אז מהכתיבה..
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת טרגדיית השלימזל ב'משנת יוסף'
  • שועל ספרות. //
    • "אני הולך לעשות את ה'משנת יוסף'!" הכרזתי לחלל הבית.

    "שוב? אולי תבין כבר שזה לא בשבילך..." ניסתה אשתי את מזלה. "ניתן לאחד הילדים".

    "למה לא בשבילי, למה?" קולי הפגוע ניסר את חלל הבית לחתיכות.

    "אתה צריך שאני אזכיר לך? הביצים שבוע שעבר..."

    "אוי באמת! אני הייתי אמור לראות שהאופניים של בייגלין עומדות שם?" זכרונן של הביצים מרות הגורל שסיימו את חייהם על בגדיהם של אנשים תמימים אכן לא מש ממני. "אפשר לחשוב כמה עולה תבנית ביצים..."

    "כן, מילא הביצים, אבל מה אשמים האנשים נשים וטף שחזרו לביתם עטורי סירחון? רגע, מה עם הגבינות? אותן אתה גם זוכר?"

    "די, תפסיקי, את יודעת שזו השיטה שלי, אני משאיר בכל מיני נקודות את הדברים ואחר כך לוקח אותם..."

    "אני יודעת. אבל לשכוח בקצה הלובי של הבניין שלוש גבינות בחום של קיץ שאורי בץ היה יוצא מגדרו עליו? ושגילו אותן רק אחרי שהבניין הסריח ברמה כזו שכולם היו בטוחים שרינה הזקנה נפטרה, ופרצו לה למסכנה לבית בשלוש בצהריים?"

    "באמת לא נעים. שחררו אותה כבר מהבית חולים אחרי הכוויות מהתה שנשפך עליה מהבהלה? לא משנה. די! אני יוצא! את תראי שאני יכול והכל יהיה טוב!"

    ------------------------------

    הגעתי לשם.

    'וואו, הגזימה הפעם! מה זה? שורש ברוקולי? כוסות זכוכית ושק תפוחי אדמה ענק? שילוב מפחיד! כמות מוצרים עצומה ועוד דברים שאנחנו אף פעם לא קונים דווקא בשבוע שאני צריך להוכיח את עצמי?'

    עבדתי כמו חמור. באמת. באימה איומה שלא לשכוח ולא לשבור כלום.

    העליתי את העגלה המפוצצת וההר שמעליה שאיים עשרות פעמים ליפול, במאמצי על אל ביתי.

    "ראית דיתי? את הכל הבאתי בלי לשבור כלום!" אמרתי בדמעות מהזיעה שנכנסה לעיני, צונח על הספה באפיסת כוחות.

    ----------------------------

    טענו שהתעלפתי.

    טוב, איך אתם הייתם מגיבים כשהתגלה לכם שטעיתם באות אחת בשם המזמין בדף, ואת כל עבודת הפרך המזוויעה עשיתם בשביל השכן הכי שנוא עליכם בבנין?!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אין דברים כאלה, כפתור אדום, Avraham89 ועוד 101 משתמשים104 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    וואו! אהבתי את האמת המסתתרת מאחורי שכבת הסרקזם. תודה!
  • 168
    • I
    שיתוף - לביקורת אִלּוּ מַרְגִּישׁ הָיָה הָאָדָם
  • I.Q //
    • ב״ה

    אִלּוּ מַרְגִּישׁ הָיָה הָאָדָם
    כַּאֲשֶׁר נֶעֱלָב וְאֵינוֹ עוֹלֵב,
    אֵיךְ לְפֶתַע – נֶהְפַּךְ לְאִישׁ אַחֵר,
    אֵיךְ מוֹחוֹ וְלִבּוֹ
    נַעֲשִׂים זַכִּים יוֹתֵר
    וּקְרוֹבִים עוֹד קָט
    אֶל עִלַּת הָעִלּוֹת
    וְסִבַּת הַסִּבּוֹת –
    הָיָה יוֹצֵא
    וְשָׁר בְּשִׁירִים
    וּבִמְחוֹלוֹת.

    אִלּוּ מַרְגִּישׁ הָיָה הָאָדָם
    אֵיךְ מַעֲשָׂיו טְהוֹרֵי הַלֵּב –
    הֵם שֶׁבּוֹנִים
    אֶת זְרִיחַת הַמָּחָר הַצָּפוּן.

    וְכָל שְׁאָר מַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ
    וְתַחְבּוּלוֹתָיו,
    אוֹתָם שָׂחִים בְּכָל בָּתֵּי הָעִיר –
    אֵינֶנּוּ שָׁוֶה מְאוּמָה.

    שָׂשׂ הָיָה וְשָׂמֵחַ
    וּמִתְמַלֵּא בְּעֹז
    וּבִגְבוּרָה.

    כֹּה אָמַר הַשֵּׁם
    לְהוֹלְכֵי שׁוּלֵי הַדֶּרֶךְ,
    הַנֶּעֱלָבִים:

    יָדַעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל,
    מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם מְחַשְּׁבִים חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
    וְאֵין אַתֶּם דָּנִים
    בְּפֵרוֹתָיו וּבִפְרִי פֵּרוֹתָיו –

    וְכָל יִשְׁעֲכֶם
    בְּטוּב הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ,

    תָּבִיאוּ
    אֶת הָעָם הַזֶּה
    אֶל הָאָרֶץ
    אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הכל כבר תפוס, Avigail Amram, אינפרא ועוד 20 משתמשים23 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    מדהים! הייתי מחליפה.
  • 201
    • （
    שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
  • （*＾-＾*） //
    • היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
    אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
    מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
    סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
    מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
    הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
    מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


    סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
    "היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
    "אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
    "אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
    "הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
    האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?



    התינוק שלי נולד עם פיגור.
    בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
    חסר לו כוריזום!!!!
    העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
    "אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
    "אמא... מוישי ראה אותו!"
    ו—ויפחות חנקו את גרוני.
    אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
    "ומה?"
    "העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
    הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
    "אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
    "הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
    אמא קינחה את אפה ואמרה:
    "לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
    אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
    כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...



    (6 שנים אחרי)

    "אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
    "את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
    "נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
    "מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
    "אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
    הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."



    "שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
    "קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

    אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

    בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
    "אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

    הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
    הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
    אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

    וזהו.
    נגמר הזמן.

    את כל השכנים הוא לא אמר!
    גם את כל החברים הוא לא אמר!
    ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

    אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

    תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
    "רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

    בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

    זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

    תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

    "תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
    "זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

    אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
    "אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

    באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
    "אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

    אפרופו השוואת...
    חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...



    רפאל

    "אין לי כמעט חברים!
    טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
    היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
    אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

    אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
    אני חושב מה המספר שאחרי 999.
    כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
    אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

    אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
    כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
    בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
    אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

    אוף, התבלבלתי.
    ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
    אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
    "אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

    שמחתי.
    אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
    כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

    טוב.
    אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
    חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אחת מהעולם הגדול..., רעיוניסט בסדר גודל, ברסלבית148 ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    המשך! פליז!!!
  • 531
    • %
    שיתוף - לביקורת את אלופת עולם. אחות.
  • %תמר% //
    • אַתְּ לֹא יוֹדַעַת לִהְיוֹת נֶאֱהֶבֶת.

    וְזֶה בְּסֵדֶר,
    לִמְּדוּ אוֹתָךְ לֹא לָדַעַת.

    לֹא אָהֲבוּ.
    וְאִם כֵּן,
    לֹא יָדְעוּ אֵיךְ.

    אַפְ'פַּם לֹא אָהֲבוּ אוֹתָךְ,
    לֹא כְּמוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לָךְ.
    וְאַפְ'פַּם לֹא הִכַּרְתְּ חֹם וְאַהֲבָה אֲמִתִּיִּים.

    לֹא, אַל תַּגִּידִי לִי שֶׁכֵּן וְהַכֹּל בְּסֵדֶר. וְאַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁאוֹהֲבִים. אַל.

    לְאַהֲבָה יֵשׁ דֶּרֶךְ, אָחוֹת.

    מַכִּירָה אֶת הַמִּלָּה דֶּרֶךְ?
    יוֹדַעַת מָה הַפֵּרוּשׁ?
    יֵשׁ דֶּרֶךְ!

    אַהֲבָה צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת. לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם. לֹא לְנַחֵשׁ אוֹתָהּ.

    וְצָרִיךְ לֶאֱהֹב נָכוֹן.

    וְלָאו דַּוְקָא מְדֻבָּר בְּ-
    אִמָּא שֶׁתֹּאמַר לָךְ⁠
    בַּת יָפָה שֶׁלִּי,
    אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ.

    כֵּן אָחוֹת,
    אַתְּ אוּלַי בַּת יָפֶה שֶׁל אִמָּא,
    אוּלַי.
    אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ לֶאֱהֹב,
    יֵשׁ דֶּרֶךְ.

    וְלֹא אַנְ'לֹא מְדַבֶּרֶת עַל אַהֲבַת אַגָּדוֹת.
    מַגִּיעַ לָךְ שֶׁיֹּאהֲבוּ אוֹתָךְ⁠
    וּבְיֹשֶׁר, יָפֶה אַחַת.

    אִי אֶפְשָׁר לֹא לֶאֱהֹב אוֹתָךְ.

    וְזֶה לֹא אַשְׁמָתֵךְ שֶׁאַתְּ לֹא יוֹדַעַת לִהְיוֹת נֶאֱהֶבֶת,
    רַק תִּשְׁתַּדְּלִי לִלְמֹד.

    כִּי מַגִּיעַ לָךְ אָחוֹת.
    וַאֲנִי אוֹמֵר אֶת זֶה שׁוּב,
    מַגִּיעַ לָךְ.

    וְאַתְּ יוֹדַעַת, לִפְעָמִים אַתְּ חוֹשֶׁבֶת
    שֶׁאַתְּ לֹא בְּסֵדֶר,
    וְשֶׁאַתְּ לֹא יָפֶה,
    כִּי אַתְּ חַיָּה חַיִּים שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱהֹב אֶת הָעַצְבוּת כְּדֵי לִשְׂרֹד אוֹתָהּ,
    שֶׁצָּרִיךְ לְחַבֵּק אוֹתָהּ לִפְעָמִים כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לִנְשֹׁם.
    אַתְּ לוֹמֶדֶת לְהַבִּיט לָהּ בָּעֵינַיִם וְלִבְכּוֹת אִתָּהּ,
    כִּי כָּכָה שׂוֹרְדִים אוֹתָהּ לִפְעָמִים. אֶת הָעַצְבוּת. וְזֶה יָפֶה.

    וְזֶה בְּסֵדֶר.

    זֶה בְּסֵדֶר אָחוֹת,
    אֲבָל תִּתְּנִי גַּם לְאֹשֶׁר לְבַקֵּר אוֹתָךְ לִפְעָמִים.
    גַּם כְּשֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי,
    וְחוֹנֵק.
    גַּם כְּשֶׁאַתְּ לֹא.
    כִּי אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹב מֵאַנְשֶׁהוּ כּוֹחוֹת.

    תְּנִי לַטּוֹב לִשְׁטֹף אוֹתָךְ.
    וְתַמְשִׁיכִי לִחְיוֹת.
    וְלִשְׂרֹד.

    אַתְּ אַלּוּפַת עוֹלָם.

    אָחוֹת.


    --
    אחותך.



    --
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, הכל כבר תפוס, אל תעזבי ידיים ועוד 55 משתמשים58 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    איזה שיר מיוחד שיר עם המון לב .... ואמת
  • 24
    • ח
    שיתוף - לביקורת האר פניך
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    היום הלכתי ברחוב וראיתי איש מחייך.
    זה היה פלא גדול.
    מעולם לא ראיתי איש מחייך.
    תמיד ראיתי אנשים הולכים בפנים חתומות,
    כאילו שום דבר אינו נוגע בהם.
    אפילו עפעף לא נע.

    וכשהאיש ההוא חייך,
    ראיתי איך תווי פניו מתעקלות,
    והעיקול הזה, הוסיף לפניו שמחה, יופי וחן.
    ואמרתי בליבי,
    כמה טוב היה לו היו בני האדם
    מחייכים זה לזה ברחובה של עיר.

    כשזכרתי את החיוך ההוא,
    עלתה בי בת שחוק קטנה.
    ואז ראיתי,
    אנשים סביבי נדהמים מן המחזה
    אשר כמוהו לא ראו מימיהם.
    הבטתי בהם,
    ואט אט זוויות הפה החלו מתעקלות,
    חיוכים ראשונים עלו מזה זמן רב.
    מחזה פלאים.

    אנשים הלכו ברחובה של עיר
    והאירו פנים זה לזה.

    וחשבתי בליבי:
    כמה נפלא היה העולם
    אם היו לובשים את החיוך הזה
    בכל יציאה לרחוב,
    ומעניקים אותו לרעיהם.
    כמה תיקונים היה אפשר לתקן
    בהארת הפנים הזאת.
    כמה מחלוקות היה אפשר ליישב.

    ואז החיוך נמחק מפני.
    משהו בי נזכר,
    כמה קשה לנו לקבל זה את זה,
    כמה מהר אנחנו שופטים, מתרחקים,
    כמה מעט אנחנו מוכנים לראות באמת.

    ושוב הלכתי ברחובה של עיר.
    ושוב, פנים חתומות סביבי.
    הקסם נעלם.
    כאילו לא היה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: רות ב., .חיה פ, אוראל סולטן ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 87
    • י
    שיתוף - לביקורת אַל תִּתֵּן לִי לִטְבֹּעַ, אַבָּא
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • נָכוֹן, כֻּלָּם שׂוֹחִים
    אֲבָל דַּי
    אֲנִי צָנוּם וְכָל-כָּךְ אָבוּד

    הַיְּלָדִים בְּגִילִי מִסְתַּדְּרִים
    מִשְׁתּוֹלְלִים בַּהֲנָאָה

    אֲבָל מָה זֶה מְשַׁנֶּה
    בִּשְׁבִילִי זֶה מַפְחִיד נוֹרָא

    אַל תִּתֵּן לִי לִטְבֹּעַ, אַבָּא
    קַח אוֹתִי לְחוֹף מִבְטָחִים

    בְּבַקָּשָׁה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: םKZPWDYU, אש קודש!, אוראל סולטן ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    תודה, מרגש!
  • 255
    • R
    שיתוף - לביקורת ילדה כזאת
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • ילדה כזאת.
    מרגיזה
    מרתיחה,
    משחיזה
    מטיחה.
    בועטת
    יורקת,
    מורטת
    חורקת.

    ילדה כזאת,
    היא אבודה
    יודעת שטועה.
    היא לכודה
    מורחקת, בודדה.
    כושלת
    מדחי אל דחי,
    קשה לאיית
    בכי.

    ילדה כזאת,
    מבקשת
    לחזור,
    מתעקשת
    לבחור.
    מתרגשת
    לגעת,
    חולשת
    לדעת.

    ילדה כזאת.
    אולי צודקת,
    אולי טועה
    כשהיא צועקת
    היא בעצם בוכה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ימים טובים יבואו, איוליס, חנה ש. ועוד 30 משתמשים33 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה רבה על התגובה המושקעת! בקשר ל"קשה לאיית בכי": האמת שאני התכוונתי לקושי שלי לשכתב את הבכי...
  • 171
    • י
    שיתוף - לביקורת הלב שלי-המשך
  • ילדה של אלוקים //
    • כתבתי לפני כמה זמן שיר בשם לב שלי
    והרגשתי צורך לכתוב לו המשך...


    ישבתי לידו והוא בכה וסיפר,
    ורק אז הבנתי כמה הוא שומר.
    כמה רגעים היתי נגדו בתמים,
    אותו תמיד ידעתי איך להאשים,
    ואחרים יצאו תמיד צודקים,
    לו תמיד היה מה לתקן,
    כאילו היה רק גוזל בקן,
    ולא ידע דבר מה על החיים.
    ותמיד כשהוא העז לומר כמה מילים,
    סקלתי אותו באבנים,
    ודחקתי אותו כמו שה תמים.
    לא יכולתי לשאת אותו מעולם,
    למרות שאם הייתי רק פעם אחת מקשיבה,
    הייתי מבינה שהו בצידי על הסירה.
    הוא מנסה לדאוג לי שהיה איזון,
    ולא ניפול למים,
    ואז איך נדע לקום,
    חיבקתי אותו, את הלב שלי.
    והבטחתי לו שמהפעם ולעולם,
    הוא היה הפזמון שלי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אלישבע .ט, ימים טובים יבואו, קרב ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    תודה רבה לכולם!!!!
  • 78
    • א
    שיתוף - לביקורת כל יום מדברת אתך
  • איוליס //
    • כל יום מדברת אתך
    גם על הקשיים.
    מסתובבת בעולם שלך,
    מבקשת עוד מילים

    כל יום מחפשת אותך,
    בין הכוכבים.
    מחייכת לעצים שלך,
    וגם לאנשים

    כל יום מודה לך,
    שבראת לי חיים.
    מברכת את הברכות שלך,
    מתרגשת, לפעמים

    כל יום בוכה אליך,
    עם דמעות ומכתבים
    מתפללת, שתשמור עלי
    בת של אלוקים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, חנה ש., tmr ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיקולו
    שיר חמוד ומביא הזדהות
  • 162
    • ח
    שיתוף - לביקורת מי יכול לנגב דמעות של עם שלם?
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    בשעת הליל, כשהרחובות כבר נמים את שנתם, במוצאי יום מנוחה, יצאנו כהרגלנו בקודש אל עבר הר ציון, זה שכנת בו.

    כבר במורדות ההר עולה בלב תחושת קדושה, כשלימיננו שלט "רחוב אליהו הנביא", ואנו מתקדמים במעלה ההר.

    רק יחידי סגולה, אלו שהצטרפו אל מועדון שבורי הלב, זכאים לשפוך את ליבם בבכי המטהר את הלב ופותח שערים נעולים.

    ואם תשאלו על מה ולמה זכיתי להצטרף אל מועדון שבורי הלב, ורבות אנחותי וליבי דווי,
    הרי די אם אספר לכם את הגיון ליבי על צער שבויי בת עמי, הנתונים ביד צר.

    ומיד עם קומי בשחרית, עוד לפני לגימה, לבי עמהם בצרתם.
    ואיך יכול לב יהודי לשמוע בצרת אחיו, ולהחריש?
    וזעקתם עולה בקרבי בכל עת שליבי הומה.

    כיצד בחור יהודי זך ומופלא שבוי בידי קליפה, בחור צעיר בן 24, וזעקתי מגעת עד כיסא הכבוד.

    ריבונו של עולם, אלון בן עדית, בנך, מצוי הוא בשבי ואינו יכול להגיע לשאת תפילה כאן, במקום דוד מלך ישראל חי וקיים.
    וכל ושאר אחינו הנתונים בצרה ושביה, שמותיהם חרוטים על לוח לבי, ודמעותיי מבקשות רחמים בעדם.
    לכן באתי אני, שליחה בשמו ובשם כל החטופים, אנא אבא מלך רחמן, יהי רצון כאילו הגיע אלון בעצמו וכאילו זעק את זעקתו.
    אני זועקת ממעמקי נשמתי, זעקה שאף אחד אינו יכול לשמוע, מלבדך בעל הרחמים.
    ואני רק שליחה לומר ולעורר את רחמיך. ואתה, אבא, מלך גדול, חוס ורחם, ויגולו רחמיך על מידותיך.

    ותוך כדי תפילתי, בפנים מכוסות, עולות שוב ושוב דמעות הנובעות מבאר מים חיים,
    משורש נשמות עם ישראל, הקשורות כולן כאיש אחד בלב אחד אל שורשן.

    טעות אחת טעיתי, וטישו אין.
    פניתי לאחת היושבות במקום, בלחישה:
    "יש לך אולי טישו?"

    והרבנית, בקול רם וברור, פונה לקהל הקדוש:
    "יש כאן מישהי עם טישו אולי?"

    אבל לאף אחת אין נייר שיכול לנגב דמעות של עם שלם המצוי בצער.

    הרבנית פונה אליי למראה פניי הדומעות:
    "אולי את צריכה עצה טובה? תגידי לי מה הבעיה, ואני אייעץ לך."

    לרגע עלתה בת שחוק על שפתי.
    כמה נפלא... אולי אספר לה את כל מסכת התלאות שעליה אני מבקשת רחמים?

    "את יכולה להביא לי את המשיח?" שאלתי, בקול של תקווה שידע שאין בפיה תשובה.

    אבל למרבה הפלא, הרבנית שולפת מתיקה חוברת מהודרת, "תפילת הרש"ש, סגולה לכל עת".
    "זו תפילה על הגאולה, תגידי אותה."

    אמנם לא הבנתי, אך זכיתי לומר.
    נזכרתי שהתפללתי בדרכי:
    ריבונו של עולם, שים נא בפי את המילים שאתה רוצה לשמוע.

    ואם לא די בזה, כשהבטתי בלבנה היפה, ביקשתי:
    שנזכה, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יאיר שבעתיים.

    והנה, כשאני קוראת את התפילה שלא הכרתי, עומדות המילים הללו ממש לנגד עיניי:
    מספרות לי שיש מי שמדייק לנו את כל המעשים,
    שהכול ממנו,
    ואכן, עוד מעט קט יגיע היום.

    "והיה אור הלבנה כאור החמה, וממנה יימשך שפע גדול ורב כח למלכא משיחא, ונחה עליו רוח ה’."

    *מוצאי שבת קודש פרשת פנחס הלא הוא אליהו מבשר טוב.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מקצה הארץ-:), אהרן 1, Achinoam ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תודה, חשוב לי הפידבק הזה. בפרט שאני בהחלט משקיעה זמן בכתיבה, ובאמת כותבת מתוך אידיאל. האמת...
  • 75
    • I
    שיתוף - לביקורת שֶׁמִּשְׂתָּרַעַת מִקָּצֶה לְקָצֶה
  • I.Q //
    • ב״ה

    עֵינֵיהֶם בָּרְקוּ,
    הֵם זָעֲקוּ
    בִּגְרוֹנוֹת נִחָרִים: אֱמֶת
    אַחַת.
    אַחַת וְתוּ לֹא.

    תְּחִלָּה הַכֹּל שָׁתְקוּ.
    כִּי מִי יֹאמַר מַשֶּׁהוּ?
    מִי יָרִים רֹאשׁוֹ כְּנֶגְדָּם – אוֹמְרֵי הָאֱמֶת הַצְּרוּפָה?
    מִי שֶׁיָּעֵז – יֵחָשֵׁב מְהַסֵּס, סַפְקָן וּמוּג לֵב.
    וְעוֹד כָּהֵנָּה שִׁבְרֵי לֻחוֹת.


    לְאַט לְאַט חִלְחֲלָה הָאֱמֶת הַפְּנִימִית יוֹתֵר,
    זוֹ שֶׁמַּבִּיטָה סָבִיב
    עַל כְּלַל הָעֲרָכִים הַמֻּנָּחִים לְפִתְחֵנוּ,
    שֶׁרוֹאָה אֶת הַתְּמוּנָה
    שֶׁמִּשְׂתָּרַעַת מִקָּצֶה לְקָצֶה,
    שֶׁמַּחְשֶׁבֶת שְׂכַר מִצְוָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ.

    זוֹ שֶׁחוֹשֶׁשֶׁת
    כִּי בִּזְעָקוֹת בְּגָרוֹן נִחָר
    מְהוּלָה אַלִּימוּת,
    מָהוּל טֵרוּף.

    אַט אַט קָמִים הַגִּבּוֹרִים
    שֶׁאֵינָם חַתִּים מִן הָעֶלְבּוֹן,
    שֶׁחֲזָקִים לִמְצֹא בְּתוֹךְ עַצְמָם
    עָצְמָה פְּנִימִית שֶׁכָּזוֹ –
    לוֹמַר: עַד כָּאן.

    שֶׁמְּבִינִים
    כִּי רַק הַדִּין יִקֹּב אֶת הָהָר,
    אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לִבְנֵי האָדָם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מגבת, חוה אייזן, אוראל סולטן ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מדהים! אהבתי את הכתיבה ה
  • 96
    • ד
    שיתוף - לביקורת בִּקַּשְׁתִּי לָתֵת
  • דודה //
    • בָּרֶגַע הַהוּא,
    רוֹצָה הָיִיתִי
    אֶת כָּל עוֹלָמִי לָתֵת,
    כְּדֵי לַחֲבֹשׁ לְמַכָּתֵךְ,
    לְהַטִּיף עַל סִבְלֵךְ צֳרִי.
    אַךְ לֹא מָצָאתִי בּוֹ, בְּעוֹלָמִי,
    הַתְּרוּפָה הַנִּצְרֶכֶת לָךְ.
    וְכַפִּי,
    עוֹלָם בְּתוֹכָהּ,
    פְּשׁוּטָה, מְבַקֶּשֶׁת לָתֵת,
    נוֹתְרָה תְּלוּיָה בָּאֲוִיר.
    וְנוֹתַר כְּאֵבֵךְ פּוֹעֵם.

    וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתִי עֵינַי,
    מֵעִם עוֹלָמִי הֶחָפוּן בְּכַפִּי,
    מֵעַל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לָתֵת
    וְלֹא הָיָה בִּי,
    רְאִיתִיךְ,
    וְהִנֵּה אוֹר בְּעֵינַיִךְ עָלָה,
    וְהִנֵּה נִרְפְּאָה מַכָּתֵךְ,
    וּפִצְעֵךְ הָיָה לְגֶלֶד.

    אֲזַי דִּבַּרְתִּי אֶל לִבִּי,
    כִּי הַרְבֵּה תְּרוּפוֹת
    לוֹ לַמָּקוֹם,
    וְשָׁב וְרָפָא לָךְ.

    אני מתלבטת, אולי הקטע האחרון מיותר?
    אולי כדאי לתת לקורא להשלים בעצמו את המסר?
    מה דעתכם?
    • תודה
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, ל.מ, אוראל סולטן ועוד 4 משתמשים7 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    דעות שונות, מגוונות ומחכימות! תודה!
  • 51
    • sol key
    שיתוף - לביקורת אמונה-
  • sol key //
    • (מתוך דבריו של רבי אלימלך מליז'ענסק.)

    "באותה השעה,

    ימתח ה' חבל-

    של אמונה.

    מקצה העולם,

    ועד קצהו.

    ורק מי שיחזיק חזק,

    לא יפול ולא ימעד.

    יזכה לאורו של משיח,

    יזכה להדבק בו".

    ----

    אמונה,

    מהי אמונה?

    לומר כל יום 13 עיקרים?

    להתפלל 3 תפילות בכוונה?

    לדבר עם ה'?

    מזה אומר?


    לא הכל אני מבינה.

    יש לי שאלות,

    מחשבות

    תמיד ידעתי

    שלהאמין -

    זה לדעת שיש אלוקים,

    לא מעבר.

    וטעיתי,

    האמונה הזאת,

    שכולם מדברים.

    קיימת לכל אחד ואחד,

    בפנים,

    בתוך הלב.


    הנשמה שלי,

    ירדה לעולם,

    עם אמונה טבעית.

    זה הקשר שלה להקב''ה,

    אי אפשר לעקור את

    האמונה הזו.

    את החיבור,

    את הקשר,

    אבל אפשר רק

    להעצים אותו.


    אני בחורה מאמינה,

    מאמינה ש-

    "אין דבר רע

    יורד מלמעלה"

    הכל מכוון מדוייק

    המסלול ברור,

    רק אני מתלבטת

    לאן לפנות,

    אם לימין או לשמאל.


    במה לבחור,

    ברע או בטוב,


    המלחמה הזו,

    קיימת אצלי,

    עמוק בפנים.

    האמונה הזו,

    קיימת אצל כולן,

    באותו מקום,

    מאותו מקום.


    כל אחת,

    יודעת,

    שיש אחד-

    למעלה,

    יחיד!

    ומיוחד!!

    שמקשיב בכל רגע,

    דואג,

    מלווה,

    מוביל-

    לדבר הטוב ביותר.

    והבחירות שלי,

    שלך,

    של כולנו-

    בשבילו,



    אני מקבלת באהבה,

    כל דבר שה' שולח לי,

    אני מאמינה,

    שהכל מכוון במחשבה,

    במיוחד עבורי,

    כי אני -

    יהודיה

    והוא- אבא שלי.    ​
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: .חיה פ, בחלל הריק, חנה ש. ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    הרהורים מעוררים! תודה שחלקת איתנו, @sol key
  • 42
    • ג
    שיתוף - לביקורת על הגיוס
  • גאון הדור הזה //
    • במדינה קטנה במזרח התיכון
    סוערות הרוחות בעוז וגאון
    קרועה מפולגת המדינה מבפנים
    מה ייעשה למשתמט שאינו מפנים

    פתח השר הבכיר ואמר
    אני אהפוך לו כל מתוק למר
    נפגע לו בדתות וגם במעונות
    גם בארנונה יותר אין הנחות

    הוסיף רעהו לנאום בגאון
    לא יוכל לנהוג ולהוציא רישיון
    נטיל איסור על טיסות לחו"ל
    שיהיו לאיומים על מה לחול

    התערבה הרועצת המשפטית לממשלה
    לא אשתוק עד שאעשה בהם כלה
    אנתק להם את חמצן החיים
    עד שכולם יהפכו חיילים

    אבל לא יוכלו לו הם לא מבינים
    כי הוא דבק בתורת החיים
    ומה בצע בכל הגזירות
    האם נעזוב מסורת אבות

    התורה היא חיינו היא האויר לנשימה
    ולא תעזור שום מזימה
    נשאר דבוקים בתורה לעד
    בלי לפחד משום צבא ויעד

    והיושב בשמים נוקם נקמתם
    וכל עמלם ישוב בראשם
    הן הביטו וראו מידה ושכנגדה
    איך נוהג העולם קבל עם ועדה

    מאיימים על ישראלים הטסים בעולם
    לכלא תלכו בגלל עלילת דם
    אומרים להם הרי אתם בצבא
    מבצעים פשעי מלחמה בחדוה

    עוצרים המימון מבטלים עסקאות
    על יהודים באירופה זורקים כסאות
    לא מוכנים להשכיר בתים ומלונות
    ועדיין לא שתה הממשלה ליבה לזאת

    שכל אשר יעשו ללומדי התורה
    תקבל מדינת ישראל בתורה
    המידה כנגד מידה כה גלויה
    וניכר לעין כל כנגד מי היא תלויה

    הן אבינו הרחמן נוקם נקמתנו
    משיב שבעתיים לחיק מענינו
    וגדל בזאת כבוד התורה והבורא
    ניכר היכן כבוד ה' שורה

    אל תגעו במשיחי מגיני הדור
    אני כל פרצותיהם אגדור
    וידעו בזאת כל בני העולם
    למי האבא הגדול מכולם
    • שכוייח!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 139167, אש קודש!, ה. רז ועוד 6 משתמשים9 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    יפה!! ממש נהניתי! הקצב מצוין ומתנגן. וכמובן הרעיון החשוב והנכון.
  • 255
    • R
    שיתוף - לביקורת איזה דור!!!
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • דּוֹר שֶׁנָּפַל, שֶׁכָּשַׁל וְכָרַע
    דּוֹר שֶׁפּוֹסֵחַ בֵּין טוֹב לְרַע
    דּוֹר שֶׁחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה וְקָטָן
    דּוֹר שֶׁמַּכִּיר פְּנֵי שָׂטָן.
    דּוֹר שֶׁעָיַף מֵאַלְפֵי שָׁנִים
    דּוֹר שֶׁשָּׁכַל בָּנוֹת וּבָנִים
    דּוֹר שֶׁלֹּא יָדַע אֶת יוֹסֵף
    דּוֹר מִתְנַתֵּק, מִתְרוֹפֵף.
    דּוֹר מוּזָר, לֹא מוּבָן, לֹא בָּרוּר
    דּוֹר שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בֵּין בָּרוּךְ לְאָרוּר
    דּוֹר חַלָּשׁ, עָיֵף וְנִסְחָב
    דּוֹר מִטַּלְטֵל, ניתַק וְנִסְחָף.
    דּוֹר טוֹעֶה, תּוֹהֶה וְשׁוֹאֵל
    דּוֹר צָמֵא לִרְאוֹת פְּנֵי גּוֹאֵל
    דּוֹר שֶׁעֵינֵי כָּל נִשָּׂאוֹת אֵלָיו.
    דּוֹר שֶׁרָחַק מִמֶּלֶךְ, וְקָרַב לָאָב
    דּוֹר חַלָּשׁ, שֶׁעָיֵף מִלִּצְעֹד
    דּוֹר שֶׁנִּשָּׂא בְּחֵיק מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.
    דּוֹר שֶׁקָּם, מִתְנַעֵר מֵעָפָר
    דּוֹר שֶׁיִּשְׁמַע תְּרוּעַת שׁוֹפָר.

    שיר נוסף שכתבתי כנערה, הכתיבה בהתאם ויחד עם זאת אהבתי...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: סוסה כתומה, .חיה פ, איש המילה הכתובה ועוד 35 משתמשים38 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    @סבתא חביבה איך פספסתי את התגובה שלך? שמחה שאהבת, תודה שעדכנת שכך. ממש! הזוי איך שהמסר נשאר...
  • 81
    • ש
    שיתוף - לביקורת מה עושה פה השמש?
  • שמואל אגסי //

    • הַלַכְתִּי לְדַרְכִּי, הֶחשתִּי פְּעָמַי,​

    וּבַדֶּרֶךְ לֹא זְרוּעָה, סָלַלְתִּי נְתִיבַי, ​

    מִנֶּגֶד לָהּ, לַשֶּׁמֶשׁ, נָשָׂאתִי צְעָדַי, ​

    וְאֶל נֶגֶד שְׂדוֹת רָעָב, תָּלִיתִי אֶת עֵינַי.​



    אֶת מְבֻקָּשִׁי אַף לִי, לֹא יָדַעְתִּי לְהַסְבִּיר,

    אֶת מָחוֹל רִגְשׁוֹתַי, לֹא הִגְדַּרְתִּי לְהַכִּיר,

    גַּם עַל דְּמָעוֹת אוֹתָם שָׁפַכְתִּי, לֹא תָּהִיתִי לְהָאִיר,

    גַּם פִּרְאוּת נְשִׁימָתִי, לֹא טָרַחְתִּי לְהַסְדִּיר.

    ​

    וְגַם אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, לֹא עָזְרָה לִי בְּמַסָּע,​

    וְטִרְשֶׁיהָ הַפְּרוּרִים, נקְמוּ בִּי כָּל פְּסִיעָה​

    וּבוֹרוֹת וּסְדָקִים, מִלְאוּ אֶת אַדְמָתָהּ​

    וּלְכָל אֶבֶן, לְכָל סֶלַע, הָיְתָה אֵיזוֹ מִלָּה.​

    ​

    וְכָךְ שָׁעוֹת צָעַדְתִּי, בְּחוֹל וּבשְׁמָמָה,​

    מִבּוֹרוֹת דְּרָכִים שָׁתִיתִי, מִשִּׁקְתוֹת הַבְּהֵמָה,​

    וְעֵשֶׂב חַם אָכַלְתִּי, וּמַר לִי הוּא הָיָה, ​

    בְּצֵל שִׁטָּה יָשַׁבְתִּי, וְתָפַסְתִּי שָׁם תְּנוּמָה.​


    וּלְאַחַר שָׁעוֹת מִסְפָּר, מָצָאתִי אֶת חֶפְצִי, ​

    הָאֲוִיר הֵחֵל לָנוּעַ, לִפְרוֹעַ שְׂעָרִי,​

    וְהַחוֹל מִתַּחְתַּי, חַם ורַכְרוּכִי​

    גַּלֵּי הַיָּם אָסְפוּנִי, כָּחֹל וְאֵין סוֹפִי.​


    וְעוֹדִי שָׁם מִשְׁתּוֹלֵל, שׁוֹעֵט בְּמֵי הַיָּם, ​

    סוֹבַבְתִּי אֶת רֹאשִׁי, עֵינַי נָשָׂאתִי גַּם,​

    גַּם הִיא פֹּה, הַשֶּׁמֶשׁ, עִם חִיּוּךְ מֻתָּשׁ וְחַם,​

    כְּמוֹתִי עָבְרָה הַדֶּרֶךְ, חָצְתָה אֶת הָעוֹלָם.​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, המהר"ל מפרוג, כותבת הפחדים ועוד 12 משתמשים15 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    כתיבה מיוחדת מאד עם דימויים שלא מוצאים בכל מקום הבית האחרון יפהפה
  • 222
    • R
    שיתוף - לביקורת תמיד היתה המרפסת---
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • תמיד היתה המרפסת. רחבה, נעימה, אחורית, נשכחת. היו שם הפרחים שאהבתי, שורת אדניות בשלל צבעים. היה שם הערסל, שמרגע שהרגליים שלי היו מספיק ארוכות בכדי לבעוט בגדר, הייתי מתנדנדת בו במשך שעות. הלוך חזור, חץץץ- חץץץץ.
    שלווה רכה כזאת... שקט... כמה עולמות היו במרפסת! כמה חלומות! כמה חיים...
    כשבשעון הוורוד שלי נפגשו המחוגים ממש בסמוך לספרה 5, נפרדתי מהערסל בחיבוק, לחשתי לו- "אל תפחד, מחר אני אחזור" ורצתי הביתה. לא רציתי שהמרפסת תראה בקלוני, כשיקראו לי בנזיפה: שיעורי בית עשית כבר? ומה המורה אמרה? לא רציתי שהפרחים יהיו עצובים איתי...
    השעון המשיך לתקתק, תקתוקים קצובים, מהירים. מחוג רודף אחר מחוג, פוגש בו לחלקיק שניה וממשיך במירוץ האינסופי.
    גם הוא בורח...?

    שנים רבות חלפו מאז, הערסל נעשה מהוה כל כך, ולולאת הברזל שחרקה הרגיזה את אבא, שפסק את גורלו לאשפה. הפרחים נבלו, ואני בכיתי עליהם כ"כ.

    כשעזבתי את הבית, המרפסת בכתה. חשופה, כאובה. לא הייתי שם, אבל אני יודעת.
    לא היה לי כלום משלי. אכלתי מה שהזדמן לידי, עשיתי לילות עם חברות, מדי פעם הנחתי ראש על ספסל אבן בגינה צדדית. לא זכרתי מי אני, מה אני עושה כאן, אף אחד לא חיפש אותי. לא אבא, לא אמא, אף אחד...

    ולילה אחד, כשהלכתי ברחוב צדדי, שמעתי בכי ילדותי. קפצתי. תמיד אני קופצת כשאני שומעת בכי. הרמתי את הראש, ממש מעלי הייתה מרפסת. ערסל חורק. נרעדתי. בתוך הערסל שכב מכורבל, ילד. ילד מתוק, עדין. אולי בן 8, או 9. לא יותר. והבכי שלו, עייף, פגוע- נגע בי, עמוק. בנקודה הכי פנימית בנפש, שלא זכרתי שעוד קיימת בי. או שאולי בנשמה? משהו הזדעזע בי, ואז נשבר. הסתובבתי, והתחלתי לרוץ. זאת לא הייתי אני שהלכה, לא אני מצאתי את דרכי הביתה- זאת היתה המרפסת ששלחה אלי יד, חבקה אותי והצמידה את ראשי אל ליבה.

    כשעמדתי בפתחה, מצמצתי בהלם. דמעות חנקו את גרוני, את עיני, אבל לא את ליבי.
    לא הכרתי אותה. עייפה, זקנה, בתוך האדניות נראו קיני יונים, ועל הרצפה היו פזורים זרדים, עטיפות איגלואים שילדי השכנים השליכו מן הסתם, גזירי עיתונים מצהיבים וכמה ארגזים אטומים.
    ברעד, ברגש שחשבתי שנקבר מזמן, בכל האהבה והגעגוע שבעולם, חיפשתי לי מקום בחיקה, ולא מצאתי.
    הבטתי בה, ולא היו מילים בפי. לא היתה לי נחמה להציע לה. חלקנו שתינו מציאות עלובה.
    בודדות, מרוקנות, חלשות...

    הרכנתי ראש, עיניים ירוקות מצמצו בחזקה, ומאי שם נשרו דמעות בנות 19.
    וכבר לא הייתי לבד. היינו שתינו, יחד.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, נחמי פורתא, AUVI ועוד 21 משתמשים24 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה רבה! מדהים! אני כ"כ שמחה שנכנסת לעומק--- לגמרי ככה! ב"ה על כל תובנה שיצאה מהסיפור הזה, כל...
  • 162
    • R
    שיתוף - לביקורת שאלה, בכוחה לשנות חיים.
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • כבר שנים מנסה להמיר
    סימני שאלה- בסימני קריאה.
    כבר שמתי פס על העולם.
    נשאר לי רק להניח נקודה
    תחתיו.
    אבל אני מהססת,
    כי סימן קריאה
    הוא גם סימן קריעה.

    שיר שכתבתי כנערה, האם זה עובר או שלא כאן המקום לחומרים נוסטלגיים?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, דיונון, Avigail Amram ועוד 23 משתמשים26 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה