קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 129
    • ד
    שיתוף - לביקורת רְפָא נָא
  • דודה //
    • אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי,
    נוּגָה הִיא, עַצְבוּת בָּהּ הוֹמָה.
    תִּקְווֹת גָּאוּ, רְצוֹנוֹת פָּעֲמוּ,
    נָחֲלוּ אַךְ מַפַּח וְעָגְמָה.

    קֵל נָא, רְפָא נָא לָהּ,
    עוֹרֵר בָּהּ זִכָּרוֹן נֶעֱלָם-
    אֵיךְ מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ חֻצְּבָה-
    וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ש.ב.א, שוטפת כלים, אש קודש! ועוד 29 משתמשים32 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    תודה!
  • 351
    • א
    שיתוף - לביקורת זעקת הפשקוויל
  • איש המילה הכתובה //
    • אנחנו חבורת מילים כואבת, אכפתית ואלטרואיסטית. לא מאלה שרואים עוול וממלאים פיהם מים.

    התקבצנו יחד על גבי דף לבן, מסומן בשחור צורני מגלגלי רכבים, כדי להשמיע קול זעקה, נוכח הפרצה החמורה שהתרחשה לאחרונה בחומות שכונתנו. היה לא תהיה!

    הגופן המוגזם שלנו....

    רגע... אנחנו תכף ממשיכים איתכם, פשוט נקלענו כאן למערבולת אווירית סוערת בכניסה לבניין. אוי הבטן מתהפכת. אנחנו מסתחררים כאן במעגלים מהירים בהגזמה, יחד עם מארזי חטיפים ריקים, בדלי סיגריה ופחית XL מצ'וקמקת אחת.

    אווו זה נגמר. איזו הקלה, אפשר להמשיך, אז איפה היינו. אהה.

    הגופן המוגזם שלנו, הוא דרכנו להשמיע את מחאתנו האדירה. לזעוק בקול גדול. השורה הבולטת בהגזמה במרכז הדף, היא בימת המחאה המרכזית, עליה ישובות המילים המובחרות שבקרבנו.

    לא נבחל בשום....

    רגע.... סליחה על הקטיעה הנוספת. פשוט יש כאן איזה זקן אחד שמנסה להרים את הדף שלנו כדי לקרוא את תוכנו, ואנחנו ככה חומקים לו באלגנטיות. רגע, בואו נאט מעט את הקצב, כדי ליצור לזקנצ'יק הסקרן אשליה שהוא משיג אותנו, ואופס... נגביר שוב תאוצה ונחמוק במהירות. אוווחחח זה היה טווווב.

    תודה שחיכיתם בסבלנות. זה אגב לא קשור לפעולות המחאה. זה סתם לכיף. משהו בשביל הנשמה.

    אז איפה עצרנו? אה.

    לא נבחל בשום אמצעי במחאתנו ההכרחית. נרד לכבישים ונחסום אותם בגופנו. אם נדרש נישכב גם תחת גלגלי הרכבים. נקדש שם שמיים.

    תגידו שנייה מה זה החור הזה בצידי הכביש. זה לא קבר עתיק שעל עצמותיו בנו באכזריות כביש? אני חייב לקפוץ לבדיקה.

    אוי חשוך פה נורא. מלא מקקים ועכברים.

    אין פה עצמות. רק כדורי פלא לרוב שאבדו לבעליהם הצעירים, ועכשיו משמשים את הזוחלים החמודים לשעשועי פנאי, לכלוך לרוב וכיתוב על הקיר: "תעלת הביוב השכונתית".

    חחח, סתם חשבתי שזה קבר. מצחיק ממש.

    רגע, אבל איך אני יוצא מכאן עכשיו? "גיווואלדדד!".
    • חחח
    • תודה
    Reactions: השנונה..., T;), Tamar171 ועוד 35 משתמשים38 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה, תענוג לקבל משוב משמח שכזה נכון לגמרי תודה על שימת הלב והתיקון, הטמעתי אצלי בקובץ...
  • 321
    • %
    שיתוף - לביקורת בכיו של סבא שלום.
  • %תמר% //
    • אֶתְמוֹל הָיָה י"ח תַּמּוּז.

    אֶתְמוֹל אָכַלְתִּי לֶחֶם,
    נָטַלְתִּי יָדַיִם וְאָכַלְתִּי.

    בְּ- י"ח תַּמּוּז אֵין צוֹם וְ-

    בְּ- י"ח תַּמּוּז בֵּרַכְתִּי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

    לִפְנֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שַׁרְתִּי,
    שַׁרְתִּי כְּמוֹ שֶׁסַּבָּא שָׁלוֹם הָיָה שָׁר.

    שַׁרְתִּי שֶׁ-
    עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל,
    שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ
    בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. וּבְזָכְרִי אֶת צִיּוֹן,
    בֶּכִי שָׁטַף גַּם אוֹתִי.

    וּבָכִיתִי.

    בָּכִיתִי כִּי עוֹדֶנִּי כְּמוֹ סַבָּא שָׁלוֹם
    יוֹשֵׁב וְשָׁר,
    עַל אוֹתָהּ אַדְמַת נֵכָר.
    עַל אוֹתָהּ אֲדָמָה סְדוּקָה.

    וּכְמוֹ סַבָּא שָׁלוֹם עוֹדֶנִּי בּוֹכֶה.

    בּוֹכֶה עַל
    גָּלוּת שֶׁעוֹבֶרֶת שָׁנִים,
    שֶׁנּוֹטֶפֶת דָּמִים,
    וְאַחִים.

    וְעוֹדֶנִּי בּוֹכֶה.

    בּוֹכָה בְּגָלוּת שֶׁדּוֹחֶקֶת לַקִּיר,
    מְשַׁכַּחַת תִּקְוָה.
    וּצְלִילִים מַמְתִּינִים,
    וְשִׂמְחָה מְחַכָּה.
    וְאֵין בָּהּ אוֹר,
    כִּי עוֹדוֹ מְעַמְעֵם
    וְאֵינוֹ זוֹרֵחַ.
    עֲדַיִן אֵינוֹ.

    וְגָלוּת שֶׁדּוֹחֶקֶת,
    מוֹחֶקֶת.
    שׁוֹחֶקֶת.
    גָּלוּת מוֹרֶטֶת חַיִּים.

    וְעוֹדֶנִּי בּוֹכֶה.

    כִּי אַדְמַת נֵכָר הָיְתָה לִי בַּיִת,
    וְרוּחַ פְּרָצִים מְנַשֶּׁבֶת בִּי.
    וְלֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ,
    אֵיךְ לֹא אַעֲלֶה מִקְדָּשׁ עַל חַיַּי,
    אֵיךְ לֹא.

    בְּ- י"ח תַּמּוּז אָכַלְתִּי לֶחֶם
    וְאֵפֶר עַל רֹאשׁ בֵּיצָה. וְ-


    עוֹדֶנִּי בּוֹכָה אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל סַבָּא שָׁלוֹם.


    --
    תמר.

    --
    "עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה,
    עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--
    כִּי־רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי;
    הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב."
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: .חיה פ, אסנת שחור, Avigail Amram ועוד 45 משתמשים48 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ilan p
    מרגש ביותר וחשבתי לעצמי כמה חסר בדור שלנו דמויות הוד כמו סבא שלום ויפה שממשיכי דרכו משתדלים...
  • 2 474
    • ד
    שיתוף - לביקורת וְאַתְּ לוֹחֶשֶׁת
  • דודה //
    • השיר היפה הזה של @מהממתתת , יותר נכון, הסיומת שלו,
    הציפו אותי בחוויה לא קלה מהעבר.

    למעלה מעשור חלף ממנה
    נכתב ע"י מהממתתת:
    ועדיין,
    לא מצליחה למחול.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    וזה מה שעלה פתאום מתוכי.
    לא שיר, לא אמנות. מילים, וכאב.

    חִיּוּךְ בְּעֵינַיִךְ שָׁכַן
    כְּשֶׁסַּכִּין צָץ בְּיָדֵךְ,
    שְׂפָתַיִךְ זָלְגוּ מֶתֶק
    כְּשֶׁנָּעַצְתְּ.

    רְחוֹב מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל
    הוֹמֶה מֵעָלַי,
    שׁוֹכֶבֶת עַל הָאָרֶץ
    מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמִי.

    וְאַתְּ גּוֹחֶנֶת מֵעָלַי,
    לֹא כְּדֵי לַחֲבֹשׁ,
    כְּדֵי לִלְחֹשׁ בְּמֶתֶק:
    עוֹד תּוֹדִי לִי עַל כָּךְ.

    וְיָמִים אֲרֻכִּים
    שֶׁפְּצָעִים יְלַוּוּנִי
    מְדַמְּמִים,
    שֶׁאֶמְאַס בַּכֹּל,
    שֶׁלֹּא אוֹבֶה
    לְהִתְהַלֵּךְ
    בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים.

    עוֹד אֶזְכֹּר:
    רְחוֹב מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל
    הוֹמֶה מֵעָלַי,
    וְאַתְּ לוֹחֶשֶׁת:
    עוֹד תּוֹדִי לִי עַל כָּךְ.

    לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה:
    פְּצָעִים יַגְלִידוּ,
    יָמִים אֲחֵרִים יַחְלִיפוּ
    יָמִים שֶׁאָמַרְתִּי:
    אֵין לִי בָּהֶם חֵפֶץ.

    אַךְ אוֹסִיף עוֹד
    לָתוּר אַחֲרַיִךְ,
    לִלְחֹשׁ עַל אָזְנֵךְ,
    בְּמֶתֶק:
    אַל תְּחַכִּי לְתוֹדָה,
    חַכִּי לִסְלִיחָה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: ש.ב.א, אש קודש!, Avigail Amram ועוד 31 משתמשים34 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    תודה! כי? לא מכירה את רחוב מלכי ישראל?
  • 522
    • R
    שיתוף - לביקורת סבתא. (פרק שני ל'כוס של מלאכים')
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • השיתוף הנוכחי מהווה פרק המשך לשיתוף הקודם:
    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - כוס של מלאכים (שיתוף ראשון, אשמח שתבקרו! כיבוד קל במקום.)

    ואיך ישבנו יחד, צמודות זו לזו. על ספסל רחב ברחוב צדדי. לילה רודף לילה. הרוח צלפה בנו, הקור הירושלמי הרעיד את גוונו. עוברים ושבים נעצו בנו מבטים חוקרים, חומלים. כל זה לא הפריע לנו. יחד ישבנו. את ליטפת אותי באהבת אין קץ, אני תחבתי את ידי הרכה בידך. לפנינו, על מדרגת אבן שחורה משנים, עמדה הכוס. כוס...
    www.prog.co.il www.prog.co.il

    סבתא​

    שוב ישבתי על שרפרף בחדר המתקלף, מנסה, לשווא, לדלות מזכרוני חוויות מהשבוע החולף. ידעתי עד כמה חשובים לך ביקורי אצל סבתא. סבתא שהיא לא אמא שלך, היא אמא של אבא ז"ל. בשמלה נקיה, בצמה מסודרת ובחיבוק היית שולחת אותי לסבתא, בחיבוק היית מקבלת את פני. ככה, שבוע אחר שבוע.

    אני עצמי, לא חיכיתי לביקורים האלו. ילדה הייתי. הבית החשוך השרה עלי אימה, אנחותיה של סבתא העכירו את רוחי, ובאהבתה הזקנה, הקמוטה, לא היה בכדי לחפות על אלו. בקול צרוד היתה דורשת בשלומך. אני משכתי בכתפי, נבוכה. "ברוך השם". ביד מגוידת היתה מלטפת אותי, עיוורת לשריטות הקטנטנות שנוצרו בלחיי.

    "סבתא אוהבת אותך", הבטחת לי בבוקר. "אוהבת כל כך".

    רציתי לספר לסבתא שאני כן אוהבת אותה, שאני יודעת שהיא אוהבת אותי, אך מקל העץ השעון על מיטתה הרתיע אותי פתאום. חפשתי דבר מה לשוחח עליו, להפר את השקט הקודר. מבטי נפל על תמונה קטנה שהודבקה על ארון הספרים. תמהתי: איך לא ראיתי אותה קודם לכן, מעולם? אותיות קטנטנות בתחתית התמונה משכו את תשומת ליבי. "סבתא," שמחתי לשתף, "אמא למדה אותי לקרוא!" קראתי בקול גאה את אותיות הדפוס: "יהו-דה זכרו-נו לבר-כה." חשבתי: עכשיו סבתא תשמח, תכנה אותי "נכדה חכמה". אולי בשבוע הבא אקרא לה את סיפורו של הבמבי? אמא אומרת שאני קוראת ממש כמו ילדת כיתה א'!

    רק אז שמתי לב לשקט שהיטיב את אחיזתו האיתנה בחדר; לסבתא, שפתאום נראתה כפופה מתמיד; לדמעות שנטפו בכבדות מעיניה, מכתימות את החלוק המהוה.

    "סבתא", לחשתי במצוקה, "מה קרה?" קמתי ממקומי שעל השרפרף והנחתי את ידי בתוך ידה, לא חשה בקמטים ששנאתי. עיני בשפתיה החתומות, ליבי בפניה הטובות שכעת הבעתן כאובה. "סבתא, זאת הרגל? שוב היא כואבת?" ניסיתי. ניע ראש קל שלל את האפשרות, לרווחתי. לדאגתי. מה קרה לסבתא? אולי צערתי אותה? קולה של אמא מחה בתוכי: 'מה פתאום, את ילדה נהדרת. סבתא אוהבת אותך כל כך.' נתתי בסבתא מבט בוחן ונענעתי בראשי בהחלטיות: לא בגללי סבתא בוכה. אז מה קרה לסבתא? הבטתי סביב. אולי... אולי האיש בתמונה? רכנתי אל סבתא, מניחה לה ללטף את שערותי. "בגלל האיש שבתמונה את בוכה, סבתא?" הפצרתי בה להגיב, מבוהלת. לשניה קפאה ידה המלטפת, ולאחריה שמעתי את קולה, מהסס: "כככן..." רווח לי למשמע קולה של סבתא. הנה, תכף הכל יתברר ויסתדר.

    נעצתי מבט חד באיש שהפחיד ככה את סבתא הטובה שלי: מצח גבוה, חיוך עדין ועיניים בהירות.
    "מי אתה?" חקרתי בקול חמור ככל שהצלחתי להפיק מגרוני הצעיר. הוא שמר על שתיקה, שפתיו המחויכות לא נעו.
    היתה זו סבתא אפוא, שהשיבה: "אבא שלך".
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, Sara led, Yael Mor ועוד 37 משתמשים40 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה רבה מאוד! כמה משמח לראות שהסאבטקסט הועבר גם הוא לקוראים... מנסה להעלות על הכתב את ההמשך...
  • 267
    • %
    שיתוף - לביקורת נפשך כל כך.
  • %תמר% //
    • יַלְדָּה אַחַת,
    מְתוּקָה,
    לֹא אַתְּ קָרַעְתְּ בָּךְ נֶפֶשׁ.
    וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ יָפָה.

    כָּל כָּךְ יָפָה.

    וְרַק צָרִיךְ⁠
    לְאַט לְאַט
    לִתְפֹּר מֵחָדָשׁ בְּחוּט
    וּמַחַט.

    לִתְקֹעַ,
    לִמְשֹׁךְ.

    לְחַבֵּק נַפְשֵׁךְ בְּתַכִים עֲדִינִים וְיָפִים.

    וּלְחַבֵּק. חָזָק.

    אַל דָּאַג,
    צַלָּקוֹת יַגִּיעוּ, יְתַשְׁתֵּשׁוּ.
    תַּכִים עֲדִינִים יִנְשְׁרוּ.
    נַפְשֵׁךְ תָּאִיר שְׁלֵמוּת.

    וְעוֹד תָּאִירִי.
    וְעוֹד.

    כָּל כָּךְ יָפֶה הִיא
    נַפְשֵׁךְ.

    כָּל כָּךְ.


    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, 160 איי קיו, איוליס ועוד 29 משתמשים32 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    רכות ששורטת עמוק ככה אני מרגישה מול הקטע מדהים
  • 36
    • י
    שיתוף - לביקורת אֲמַרְתֶּם! - - -
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • אֲמַרְתֶּם לִי לִבְעֹט
    לְהִלָּחֵם וְלִשְׂרֹט

    פְּקַדְתֶּם לְהַכְאִיב
    לְהִתְחַסְפֵּס

    אָז עָטִיתִי שִׁרְיוֹן
    מְנֻכָּר וְאָדִישׁ

    וְאֵיךְ אֵינְכֶם בּוֹשִׁים
    לְחַכֵּךְ יָדַיִם בְּדָם
    וּלְהוֹרוֹת אַהֲבָה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, 160 איי קיו ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    תודה על הפידבוק המפרגן! זה אמנם נלקח מהחיים האישית שלי, אבל אני לצערי סבור שזו סצנה מוכרת שיתכן...
  • 213
    • י
    שיתוף - לביקורת לב שלי
  • ילדה של אלוקים //
    • ישבתי לידו, רציתי ללטף, ולא ידעתי אם אפשר.

    ראיתי שהכאב שלו נוטף, אבל לא העזתי לשאול דבר.

    הוא צעק בתדרים שאי אפשר לשמוע,

    ראיתי על הבגדים שהוא מדמם כמו מעיין נובע.

    הרגשתי את הדופק שלו – הוא יכל להפיל הרים,

    והפה שלו היה סדוק, כאילו לא דיבר שנים.

    הסתכלתי לו בעיניים וראיתי טירוף, מה רודף אותו? תהיתי, ולא מצאתי שום תרוץ.

    ואז, אחרי שנים, העזתי לשאול:

    לב שלי, מה מציק לך?


    הוא התחיל לבכות...





    אל תתנו ללב שלכם להגיע למצב כזה,
    תשאלו אותו לפני איך הוא מרגיש.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אלישבע .ט, דובי קטן הלך לגן..., אש קודש! ועוד 27 משתמשים30 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    ילדה של אלוקים
    תודה רבה לכולם! באמת שזה הגיע אחרי הרבה זמן בלי כתיבה, ונותן חשק לעוד. אז שוב תודה זה מחמם את...
  • 36
    • א
    שיתוף - לביקורת אלוקי, נשמה שנתת בי
  • איוליס //
    • זֶה לֹא אֲנִי
    מִזְּמַן אִבַּדְתִּי
    אֶת יְכֹלֶת הַשִּׁפּוּט שֶׁלִּי
    בֵּין טוֹב לְרַע
    אִבַּדְתִּי אֶת הַבְּחִירָה

    מְגַשֶּׁשֶׁת בָּעוֹלָם
    עִוֶּרֶת לִצְבָעִים
    לֹא שׁוֹמַעַת נֶחָמָה
    לֹא מַקְשִׁיבָה,
    לְמִלָּה טוֹבָה

    בּוֹכָה בְּלֵילוֹת קָרִים
    קָמָה בַּבְּקָרִים
    בְּעֵינַיִם יְבֵשׁוֹת,
    שׂוֹרְפוֹת,
    מְשַׂחֶקֶת אֶת הַחַיִּים

    וְרֶגַע אֶחָד,
    שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי
    שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי מוֹדָה,
    כָּל בֹּקֶר,
    אֱלוֹקַי נְשָׁמָה,
    בְּלִי לְכַוֵּן בַּמִּלִּים

    הִיא מִתְעוֹרֶרֶת
    לֹא מְסֻגֶּלֶת,
    כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן,
    לִהְיוֹת מְשֻׁתֶּקֶת

    הִיא זוֹעֶקֶת,
    מְחַפֶּשֶׂת דֶּרֶךְ אַחֶרֶת
    לִחְיוֹת חַיִּים,
    לֹא רַק לִשְׂרֹד אוֹתָם

    הִיא מוֹצֵאת,
    אֲנִי מוֹצֵאת,
    אֶת אַבָּא שֶׁלִּי.

    אֱלוֹקִים.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: NOA#, אש קודש!, .חיה פ ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    ריגשת.
  • 78
    • פ
    שיתוף - לביקורת יום נולד
  • פיקולו //
    • לַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד
    אֵין עֲדַיִן שֵׁם
    הוּא קְטַנְטַן וְחַף מִפֶּשַׁע

    הַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד,
    עָטוּף בְּהָנֵץ שֶׁל זְרִיחָה,
    מַעְתִּיר בִּתְפִלָּה עַל כָּל רֶגַע

    שֶׁיִּגְדַּל בַּתּוֹרָה וְיִהְיֶה
    עָמוּס מַעֲשִׂים טוֹבִים,

    שֶׁיָּשִׁיר בְּרָכָה וְאוֹר,
    יְנַגֵּן בִּרְנָנָה עוֹד תָּוִים,

    וְעֵת יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ,
    יָבוֹא יוֹמוֹ,
    יַבִּיט לַאֲחוֹרוֹ,
    יֶאֱסֹף רְגָעָיו,

    עוֹד יוֹם שֶׁל-

    מָה?

    רַק הוּא לְבַדּוֹ יֵדַע,
    בְּחִירָתוֹ וְדַרְכּוֹ, וְיוֹמוֹ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אוראל סולטן, חנה ש. ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    שיר-של-יום-נעים!
  • 159
    • ת
    שיתוף - לביקורת וְעָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, בַּסְּתָיו.
  • תילה. //
    • אוּלַי מוּטָב שֶׁנַּפְסִיק לְדַבֵּר עַל רְצוֹנוֹת.
    אוּלַי מוּטָב שֶׁתַּפְסִיקוּ לְהַגְדִּיר,
    לִמְדֹּד לִי אֶת כֹּחַ הָרָצוֹן.
    אוּלַי מוּטָב שֶׁנַּפְסִיק כְּבָר לְדַבֵּר עַל זֶה.
    הָאַשְׁמָה מִמֵּילָא לֹא מוֹבִילָה לְשׁוּמָקוֹם.

    תֹּאמְרוּ לִי אֵיךְ זֶה
    שֶׁמַּחֲלָה שֶׁבִּי גּוֹרֶמֶת לָעֵינַיִם לִרְאוֹת,
    רָצוֹן.
    בְּחִירָה בְּרַע
    וּרְדִיפָה אַחַר כָּבוֹד.

    אֵיךְ זֶה.

    שֶׁדִּבַּרְתֶּם בִּי עַל רְצוֹנוֹת כִּי
    מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלִּי,
    עָלִים שֶׁהֵשַׂרְתִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד וְהֵם
    טֶרֶם יָבְשׁוּ.
    עוֹד לֹא הִגִּיעַ סְתָו.
    וְקַיִץ בַּחוּץ.

    עָלִים
    עָלִים שֶׁעוֹד לֹא נָשְׁרוּ וְהֵשַׂרְתִּי
    אוֹתָם בְּכַפּוֹתִי.

    וְאִם תַּדְבִּיקוּ חֲזָרָה עָלִים לָעֵץ,
    סַפְּרוּ לִי.
    וְאֶלְמַד עַל כֹּחַ הָרָצוֹן.
    אֶלְמַד וְלֹא אֶרְפֶּה וְלֹא
    אַפְסִיק.

    כִּי אֵיךְ זֶה מַחֲלָה שֶׁ
    בָּאָה בְּכֹחַ הָרָצוֹן.

    וְעָלִים
    שֶׁנּוֹשְׁרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה,
    בַּסְּתָו.

    תילה.


    אשמח לביקורת. חשוב לי לדעת האם הקטע מספיק מובן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, .חיה פ, 160 איי קיו ועוד 15 משתמשים18 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    @פיקולו תודה. ממש טוב לשמוע ממך. ניתוח של קוראים זה אחד הדברים שגורמים לי להתרגש, זה מדהים בעיני...
  • 276
    • א
    שיתוף - לביקורת מי שלא נמצא ירים את ידו
  • איש המילה הכתובה //
    • היא יכלה להיות עבור תנחום העבודה האולטימטיבית.

    היא אינה דורשת נוכחות מוחית מסיבית בקרקפת. היא מצריכה רק להיות. לנכוח. עם מוח טעון חלקית, או מרוקן עד תום, זה לא באמת משנה.

    המשימה: ללוות את הילדים מביתם לבית ספרם וההפך.

    לא משהו שמחייב מעורבות קוגניטיבית מפוארת.

    זה התאים גם להנהלה. מדוע לשלם לאיש נבון משכורת טובה, כאשר אפשר להציב במקומו את תנחום במשכורת רזה?

    הייתה רק משימה אחת. מעצבנת. משעממת. מעייפת. שכן נדרשה מתנחום: בדיקת נוכחות בכל נסיעה: "מי שאני קורא בשמו ירים את ידו", חזרה על עצמה הפקודה מידי נסיעה.

    כולם הרימו ידם בתורם, חוץ מאשר בימים אחדים בהם ילד אחד או שניים נפקדו. האחרונים לא הרימו את ידם, מן הסתם. תנחום רשם את חיסורם ועדכן בכך את ההנהלה, להמשך טיפול.

    עד שיום אחד הוא החליט להגדיל ראש. לכאורה משימה לא מורכבת למישהו בעל ראש זעיר, או אם תרצו, ראש בעל פוטנציאל הגדלה נואש למימוש. משימה לא מורכבת לכאורה. רק לכאורה.

    "למה עלי להקריא את כל שמות הילדים שביומן, רק כדי לגלות שאולי חסר איזה ילד אחד?", רטן תנחום באוזניי עצמו, "מהיום אפעל אחרת", הבטיח למיתרי קולו הניחרים מרוב הקראות.

    "שימו לב ילדים חמודים", השיק בפתוס את שינוי השיטה, "מהיום אני לא מקריא את כל השמות כדי לבדוק מי נוכח, אלא אני מכריז שרק מי שלא נמצא ירים את היד, ואכן רק מי שאיננו מרים את ידו. ברור?", הילדים חייכו מרוצים וכך גם תנחום הגאון.

    השיטה החדשה הוכיחה את עצמה כמו קסם. לא רק שהעבודה צנחה ב- 99%, אלא שבאופן פלאי גם החיסורים ירדו לאפס. מאז חונכה השיטה החדשה אין יותר חיסורים. מדהים. בכל פעם שהוא קורא בקול, "מי שלא כאן ירים את ידו", כל הידיים נשארות שמוטות למטה.

    כעבור שבועיים התחילו לשים לב בהנהלה שמשהו לא כשורה. אין התאמה בין רשימת הנוכחות בכיתות, לבין זו של ההסעות.

    נציג ההנהלה הצטרף לאחת ההסעות והתחבא בספסל אחורי. כששמע את אופן ניהול הרישום נפל לו האסימון: לאוטובוס הזה אין מלווה! האיש המזוקן הוא כנראה ילד בן 6 מן המניין, עם הורמוני גדילה לא מווסתים.

    הנציג כינס את צוות ההנהלה בצורה בהולה ועדכן אותם לגבי התגלית הנוראית.
    ההחלטה הייתה נחרצת: פיטורים מיידיים!

    תנחום זומן לחדר אספת ההנהלה. המזכיר המפולפל לקח את רשות הדיבור, "לפני כמחצית השעה חידשנו את תעסוקת הצוות בת"ת בשיטה חדשנית", תנחום הקשיב מרותק.

    והמזכיר המשיך, "ביקשנו שרק מי שרוצה להמשיך בתפקידו ירים את ידו. ואתה תנחום, לא הרמת את ידך, ולכן לא תמשיך לעבוד איתנו", הטיל את הפצצה.

    תנחום לא אהב את השיטה כלל, "אבל איך רציתם שארים את ידי אם לא נוכחתי בזמן שזה קרה?", טען בצדק.

    "תקשיב", ענה המזכיר המשועשע, "לא אנחנו המצאנו את השיטה. היא גאונית ולמדנו אותה ממך".

    "רגע", ניסה תנחום להציל את המצב, "ובשיטה החדשה הזאת שלי, אפשר להרים את היד עכשיו וזה יעזור למפרע?", שאל.

    "אתה שואל אותנו? אתה אמור לדעת", ענה המזכיר בעוד הוא ושאר הנוכחים בחדר נחנקים מצחוק בלום.

    "טוב, אז אנסה להרים את ידי עכשיו ונראה אם זה עובד", קבע.

    לתנחום היה אמנם ראש קטן, אך הוא לא עמד בפרופורציה לשאר גופו ולטונוס שריריו האימתני. הוא הרים את ידו, מה שמזכיר יותר צלחת לוויינית אדירת ממדים. הוא כיוון אותה בזווית של 90 מעלות למרכז פניו של המנהל...

    את מה שקרה באירוע שהתחיל בחדר ההנהלה, ונגמר בבית החולים הדסה, נחסוך ממכם.

    רק כשראיתי למחרת את תנחום עובד רגיל בהסעות, הבנתי שלפי השיטה החדשה שהגה, להרים את היד, גם אם באיחור ניכר, לגמרי עובד.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: עמק, T;), מיכאלה- הום סטיילינג ועוד 54 משתמשים57 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על מילים טובות. מפרגנות ומשמחות. הן לגמרי הכוח המניע לכתיבה שלי. ואני מסתובב ימים...
  • 48
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת מלחמת הספינים: בתוך תיאטרון הבובות הפוליטי
  • הספרן //
    • העולם שלנו מלא בספינים. ספינים אינסופיים.
    ספינים שמסתובבים ומסתובבים,
    מערבולות של מניפולציות שמסחררות אותנו שוב ושוב - ספינים.
    והאמת? נטבעת במעמקי השווא.

    אישים פוליטיים, בעלי שררה, עושים עלינו סיבוב ועוד סיבוב.
    חוטים נסתרים מושכים בנו, בובות ראווה בחלון שקוף, נוצץ.
    ולשם מה?
    כדי שנשלשל עבורם את הפתק המרוט בקלפי?
    כדי שנמחא כפיים לפעלולים האינטרסנטיים שלהם?

    לשונם מצופה דבש, מסתירה שיניים רקובות.
    מסכה נוצצת מסתירה תהום ריקנית.
    בפנים - חלל ריק ונבוב, בחוץ - חיוך מלוטש ומילים מצוחצחות.

    כבוד, עושר וכוח מניעים את הדמויות במגרש הפוליטי,
    ואנחנו, ההמון התמים, נצבים כפיונים על לוח המשחק.
    מערבולות של דעות, כזבים שקרים וחלומות שווא מזיזות אותנו מכאן לשם.
    מוליכים אותנו שולל, עיוורים בסבך של הבטחות כזב, כל עלה לוחש שקר חדש.

    האאוטסיידר שמנסה לשבור את הכללים - מודח מיד מהלוח.
    ומי שמיישר קו - מתזז שוב ושוב, לאורך ולרוחב.
    מי שמסרב לרקוד לפי החליל, מושתק,
    ומי שמיישר קו, רץ במסלול אין-סופי.
    מי שמעז לשבור את התבנית - נסדק נשחק, כגרגר אבק ברוח.
    ומי שמיישר קו - נטמע ושוקע, כסלע יצוק באדמה.

    תיאטרון הבובות הפוליטי ביד הבבונאי,
    ברצותו - בובה נוצצת, ברצותו - בובה מחוספסת.
    פעם כך, פעם אחרת - הכל עניין של זמן.
    אבל בסוף, אותה גברת רק שמלה אחרת. אותה גברת, ספינים.

    הם קוראים לזה 'אסטרטגיה', אנחנו מגחכים, 'עוד פוליטיקה'.
    הם מספרים לנו על 'חלומות', אנחנו מתעוררים לסיוטים.
    הם מבטיחים 'שינוי', אנחנו מחכים ל'אותו הדבר'.
    הם מציגים 'חיילים נוצצים' על הלוח, אנחנו יודעים שכולנו רק 'פיונים'.
    הם חוגגים 'ניצחון', אנחנו סופרים פצועים בשטח.
    הם מבטיחים לחוקק את 'החוק', אנחנו מגלים שבנינו 'מגויסים'.
    הם קוראים לזה 'דמוקרטיה', אנחנו קוראים לזה 'סיבוב נוסף'.

    עולם השקר והרמייה היה ונותר נחלת האנושות משחר ימיה.
    אבל - האם נועדנו לנצח להיות בובות? להיות כלי משחק?
    האם לא נוכל לקרוע את החוטים, להתעורר מהחלום הרע?

    אולי, אם נפסיק להסתחרר נוכל סוף סוף לראות את הדרך?!

    אולי.

    משיח נאו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נכון מאוד, ST.R, אוראל סולטן ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 81
    • ח
    שיתוף - לביקורת משפט של עוול
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
    השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
    אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
    האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

    גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
    הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

    לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
    אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
    מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
    ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
    ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

    זה לא טיעון פוליטי.
    זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
    וזה, מה שצריך לתקן.

    טיעון מתמטי־רעיוני:

    תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
    תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
    נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
    אם מתקיים:

    אם מתקיים:

      J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

    ובו בזמן:

      J ∉ Elected Bodies

    אזי מתקיים:

      ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

    ניסוח מילולי של הטיעון:

    נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

    אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

    באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

    במצב כזה, יש:
    • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
    • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
      כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

    ניסוח על פי תורת המשחקים

    הגדרות:
    • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
    • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
    • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
    • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
    מהלך המשחק:
    • G מגישה יוזמה ממשלתית P
    • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
    אם מתקיים:

     J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

    ובמקביל:

     J ∉ Elected

    אז:
    • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
    • J משמר שליטה מעשית
    • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
    מבנה אסטרטגי:

    זהו משחק אסטרטגי עם:
    • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
    • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
    תוצאת המשחק:
    • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
    • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
    • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

    ומה שהיה להוכיח:

    ❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


    📘 תאוריה מערכתית קצרה:

    "כשל הריבונות במערכת סגורה"

    הגדרה:

    מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

    עקרונות התאוריה:

    1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.
    היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

    2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
    • אינו משתנה בהתאם לקלט,
    • אינו ניתן להחלפה,
    • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
      הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
    3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
    נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
    הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
    והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

    4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
    המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
    בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
    זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

    מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

    5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.
    זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

    "False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

    מסקנה (מה שהיה להוכיח):

    ❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

    זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

    לסיכום:

    הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
    הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
    אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
    אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

    כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
    מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
    הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

    וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
    מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

    השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
    כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
    ברור שאין עם מי לדבר.

    וזה, בסופו של דבר,
    מה שהיה צריך לומר.

    * זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: שמעון הכהן, קולי שמעת, הווה פשוט ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אימון- והנחייה בNLP
    אימון- והנחייה בNLP
    גא"מ
  • 132
    • R
    שיתוף - לביקורת הנופלים, הי"ד
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • בס"ד
    נפילתם של חמשת הקדושים בשבוע שעבר, העלתה בי הרהורים רבים.
    כמי שנפלו על קידוש ה', הם נמצאים כעת במקום הגבוה ביותר.
    וכמה מאחינו נפלו למקומות הנמוכים ביותר, במלחמת היצר.
    השם יקום דמם.

    הנופלים

    אין ארון עטוף דגל
    יש רק חטא, ועגל.
    חטא המתאוננים
    ייאוש, אין אונים
    וקברות התאווה.
    ואין להבה
    בבית כנסת חמים,
    ואין זכרון
    להולכים בתמים.
    אין אבלים,
    הבל הבלים.
    ואין מורשת
    רוחנית
    יש אפוד מוכתם,
    חוד וחנית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, חוה אייזן, הווה פשוט ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה! נושא רגיש כ"כ, נגעתי ולא נגעתי...
  • 150
    • R
    שיתוף - לביקורת מצב שבת
  • RPO //
    • צילום מסך 2025-07-11 162925.png
    צילום מסך 2025-07-11 162925.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, RIVKA W, חוה אייזן ועוד 15 משתמשים18 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה! תודה רבה לך!! ואהבתי את הראייה שלך, לא תוכנן כך : )
  • 246
    • מ
    שיתוף - לביקורת ברוך מתיר אסורים
  • מהללו //
    • "ניר, הוא ברח!"
    "מי?" קופץ ניר בחרדה. איך הוא נרדם?
    "ג'אק!"
    פניו של ניר מאבדות באחת את צבען והוא מתרומם במהירות, מעביר מעיניו קורי שינה שאולי דבקו בו.
    כבר מרחוק הוא רואה את הדלת הפרוצה.
    התא ריק.
    ג'אק אכן ברח.
    וזה קרה לגמרי במשמרת שלו!

    מבואס הוא מביט במקום בו היה אמור להימצא ג'אק תוך שהוא מחשב את צעדיו בזהירות.
    כן, הוא מודע היטב להשלכות של מקרים מעין אלו, ומשום כך אין זה פלא כי תחושת חוסר אונים הולכת ומתפשטת בתוכו, מרסקת את בטחונו כליל.
    הוא מנער את ראשו כאחד המבקש לסלק מחשבות אשם שעוד נכונו לו, וחש כי הוא אינו מסוגל לשאת את ההרגשה המטריפה הזו. איך המחדל הזה קרה מתחת לאף שלו?
    ולמה דווקא לו?

    "צור לא יסלח לנו, כלומר... לך", אומר דרור בקול שקט, כאילו קרא את מחשבותיו.
    "אתה לא מחדש לי כלום, חבר. אתה רק מכאיב", מסנן ניר באדישות מזויפת, פוקק את אצבעותיו בתנועות מהירות וחדות.
    "אני בסך הכל מנסה לעדכן אותך במציאות", מסביר דרור בפשטות.
    "אין צורך! אני מודע לה היטב", משיב ניר בקוצר רוח, מבטו נודד בייאוש מעבר לסורגים האפורים.
    "אל תשכח שאני לא קשור לזה!" מתרה דרור, דורך כהרגלו על פצע פתוח ללא רחמים. ואם לא די בכך, מצטרפת כעת גם אצבעו המורה לאות אזהרה.

    "נחמד מצידך", עונה ניר ביבושת, עיגולי זיעה מבצבצים על מצחו, "תמיד ידעתי שאתה חבר נאמן".
    עיניו הגדולות של דרור סוקרות את ניר בבלבול, "באמת?" תמיהה נלווית לקולו.
    "כן", יורה ניר, "רק שלא שיערתי עד כמה".
    "סליחה", ממהר דרור להתנצל, ומיד לאחר מכן מוסיף: "תרצה אולי שאעזור לך להמציא סיפור כיסוי?"
    "צור לא תמים!" מתיז ניר בבוז, מביט שוב בתא הקטן שריח צחנה עולה ממנו. ניכר כי זמן רב איש לא ניסה לנקות אותו. חרקים מתהלכים בו חופשי, ומעופפים למיניהם חגים סביב סביב.
    "הצור תמים פעלו", מנסה דרור להפשיר את האווירה, "אל תדאג, ניר, עלי! סיפור כיסוי - כיסוי".
    "נו, אין לי זמן להגיגים משובשים", חוסר סבלנות ניכר עכשיו היטב בקולו של ניר.
    "חשבתי שתגיד מטופשים", דרור מעצבן ללא תקנה.
    "צודק", עונה ניר בחוסר רצון, "התכוונתי גם מטופשים".
    "תודה".
    "בבקשה".

    "אז מה?" מיואש, מחזיר ניר באחת את הנושא, "איך נצא מזה"?
    "נצא?" דרור המום. "אמרתי לך כבר, אני - לא צריך לצאת. זה רק אתה. ואל תשכח את זה, כן?"
    "גם אם מאוד מאוד ארצה לשכוח, לא אוכל לעשות את זה כל כך מהר", ארשת של כעס עולה על פניו של ניר, והוא ממהר לפסוע אל עבר הדלת, "אני יוצא, דרור. מילה לא לצור!"

    "השתגעת?" דרור נראה כמו אחד הקרוב לאיבוד שפיותו. גם קולו נעשה זר וצונן כאשר הוא אומר: "לאן אתה רוצה לצאת, ניר?"
    "למרדף. מה זאת אומרת לאן?" עוצר ניר באחת את הליכתו ומביט בחברו בתדהמה, "באמת חשבת שאשב כאן ואחכה עד ש... אני לא מסוגל לחשוב על זה אפילו".
    וכך, מבלי להמתין לתגובה כלשהי, משלים ניר את הצעדים הבודדים עד לפתח היציאה. ורק כאשר הוא מגיע סמוך מאוד אל הדלת, הוא שומע את קולו של דרור: "חכה, ניר, הבטחתי לך עזרה".

    הוא עקשן. וכעת הוא גם עומד צמוד אליו, מפתחות מקרקשים בידו.
    "היית רציני?" אור ניצת בתוך עיניו הכבויות של ניר.
    "כן, אני חבר נאמן. הרי אתה בעצמך אמרת את זה קודם", דרור מחייך, ורגע אחר כך הוא מסלק בטבעיות את החיוך היפה ואומר בטון נוקשה: "אבל זכור שהמחדל הזה הוא באחריותך בלבד, ניר! אני הזהרתי אותך! אתה רק הולך ומסתבך!"

    נכון, זו אשמתו. והוא אינו מתכחש לה. אבל עכשיו מעדיף ניר לצאת למרדף בגפו, ובלבד שהבריחה לא תתגלה לצור. כן, הוא יודע שהמהלך הזה עלול להעמיק את התסבוכת שאליה נקלע, אך זה לא משנה כרגע. הפחד המשתק גורם לו לנהוג בחיפזון, והוא ממהר ללחוץ על הידית, לא לפני שהוא שולח מבט חטוף ומתרה בדרור.
    "תישאר כאן. זו העזרה הכי טובה שאתה יכול להגיש לי עכשיו", הוא בורר את מילותיו בדקדקנות, "ואם צור יופיע", לרגע הוא שוקל בדעתו האם יהיה זה הדבר הנכון, "תמציא סיפור כיסוי, כמו שהצעת".

    זהו. ניר בחוץ. והוא אפילו אינו טורח לברר מה היתה הבעתו של חברו לפני שהוא יוצא. הוא פוסע בשתיקה, סורק את האזור כולו בעיניים מצומצמות, מחפש אחר כל שבב מידע, ומקווה מאוד שלא מאוחר מידי. מן הרגע שהבריחה התגלתה - ועד לרגע בו יצא למרדף, חלפו דקות יקרות. ג'אק היה יכול להספיק להרחיק מאוד.
    מאוד מאוד.

    וכאשר הדקות נוקפות, ובסביבה אין כל רמז להימצאותו של ג'אק, שוקל ניר ברצינות האם כדאי בכל זאת להזעיק את דרור.
    אולם בדיוק ברגע בו הוא מוציא מכיסו את מכשיר הקשר, הוא מבחין בו.
    רחוק וגבוה.
    מתמזג בטבעיות מופלאה עם הענף שעליו הוא יושב.

    כמה מוזר, מכל הברואים המתהלכים סביב הוא מביט בעיניו הקטנות דווקא בו.
    הוא מחייך. ניר מרגיש את זה.
    ולמה לא, בעצם?
    סוף סוף הג'אקו האובד חזר לטעום את הטעם המתוק של הדרור.




    תודה ל     @קראנצ' פיסטוק על השראה, הכוונה, וגם על בעיטה כשהיה צריך. והיה צריך : )
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, הווה פשוט, אינפרא ועוד 21 משתמשים24 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    תודה! סתם ככה, יש טיפוסים שגם כאשר הם החליטו משהו - עדיין לוקח לרעיון שבראשם זמן להתבשל...
  • 570
    • ק
    שיתוף - לביקורת דליפה מדאיגה בכור האירוני
  • קראנצ' פיסטוק //
    • הכור הגרעיני של החטיפים בחדרו של אהרן הלך והועשר מיום ליום באין מפריע, עד שהחלה זליגה חמורה ומדאיגה של חומר לחלל הישיבה.

    בתחילה אהרן התעלם, בתקווה שמדובר בכשל חד פעמי, אבל החטיפים המשיכו להיעלם בלילות בקצב מהיר. כשהוא חשש שייווצר איום ממשי על המתקן היקר שמוצב בחדרו, החליט להוכיח לאויביו הסמויים שיש לו דרך להגן על עצמו ולהסיר מעליו את האיום הקיומי של הרעב.

    בתור יריית פתיחה, הוא כתב על גבי אריזות החטיפים באותיות מרתיעות:
    פרטי. גזל. חדר"ג. חרם הקדמונים. תקנת האופים. גזירת הטבחים. מקולקל. ירקתי בפנים. ישנתי על זה. הוכנס לבית הכיסא בעטיפה אחת. נגוע בסלמונלה. רעיל. חשש לזיוף בכשרות. לא הופרשו תרומות ומעשרות. לא הופרשה חלה כדין. נאכל ע"י חולדה. אוחסן בטמפרטורה לא תקינה. נטחן לפני הפסח. פג תוקף, תאריך אחרון לשיווק: 7/5/1945.

    אבל מאזן האימה לא התייצב. האיומים מסמרי השיער לא הרשימו אף אחד, מפלס הממתקים הלך וירד בהתמדה, ואהרן חשש שיאלץ לפתוח בקרוב בתענית הרעב-עד. האוכל של הישיבה לא בא בחשבון מבחינתו, המיקום של חדר האוכל אפילו לא נקלט במכ"מים שלו. הוא תמיד הסתדר מצוין עם היעדר ארוחות מסודרות, החטיפים סיפקו אותו והוא היה שבע ומאושר. למד טוב, אכל טוב וישן טוב, כל מה שבחור שיבה צריך. כעת אלמוניים מאיימים להפר את השלווה הזו.

    אהרן החליט לאבטח את הנכס שלו בכל מחיר. הוא התקין מנעול בעל קוד סבוך, ופנה לישון בשקט. אבל בבוקר למחרת, גילה שניסיון ההתמגנות שלו יורט. שובל תפוצ'יפס הוליך מרגלי הארון אל הבלתי נודע. המנעול נפרץ.

    בלילות הבאים ניסה לערוך מעקבים. הוא שכב במשך שעות מתחת לשמיכה בחדרו האפלולי והציץ בעיניים טרוטות מבעד למשקפת לראיית לילה. אחרי כל לילה כזה, מצא את עצמו מתעורר בבהלה לקול ציוץ הציפורים. הוכחות לפשע פזורות בשפע בזירה, וכיפת הבד שלו שמוטה לצדו בחוסר אונים.

    בלית ברירה, בחר אהרן במדיניות ההבלגה, אבל לאחר חיסול מעדן בכיר - החליט לשנות אסטרטגיה. הגיע הזמן לשלוף את נשק יום הדין, ללחוץ על הכפתור האדום.

    תכנית הגרעין האהרונית נכנסה לכוננות גבוהה.
    בטמבור שליד הישיבה היה צבע מצוין, המוכר נשבע בזקן של חמינאי שהוא אינו יורד במים. אהרן עטה כפפות ומרח את החומר האדום בנדיבות על אריזות החטיפים. הוא הלך לישון בציפייה דרוכה. התרעת צבע אדום לא הופעלה.

    "בוקר ויודע ה'..." מלמל רגע לפני ששקע בתרדמה.
    מחר ייחשף האויב הצבעוני, יתגלה למי יש דם על הידיים.

    בבוקר הוא קם כלביא, לפני שראשונת הציפורים הספיקה לפצות את מקורה. סריקה מהיר של השטח הניבה חיוך מלא סיפוק. הרצפה הייתה זרועה בפירורי ביסלי ותן צ'אפ.

    זה עבד!

    הסוכנים המתוחכמים נפלו במלכודת, עומדים להסגיר את עצמם במו ידיהם. הם הולכים לעוף מהחדר שלו על טיל, לצמיתות.
    הוא נטל את ידיו בחופזה ומיהר לבית המדרש, מתעניין באורח מוגזם באופן הנחת התפילין של יד של כמה חשודים פוטנציאלים. אפס. כולם נקיי כפיים, חפים מסממנים מסגירים.

    אהרן חשק את שיניו והחל לשוטט בישיבה, מתכנן את התגובה החריפה שינחית.
    התכנית לא הושמדה, רק חזרה לאחור. עדיין יש תקווה.
    יתכן שהפושע מנסה כעת להעלים ראיות מול אחד הכיורים. אולי הוא ירד למחתרת, להסתתר במרחב מוגן, ואולי עדין ישן, לאחר שהשמיד הלילה חלק ניכר מהכור.

    'שיקנה לעצמו חטיפים, כמוני, במקום לאכול את תוצאות הפיגוע האטומי של הטבח, ויצליח לישון בשקט בלילות!' רטן בזעף.
    הוא הסתובב בשיבה כמו טיל שיוט חסר מנוח. הכיורים היו נקיים וכך גם כפות ידיהם של הבחורים הישנים. מה הוא פספס?!

    אהרן טפח על מצחו בזעם.
    ידו נעצרה באמצע דרכה.
    הוא בהה בבעתה בכתמים האדומים שדבקו בה.

    כנראה שככה זה, האיום הכי גדול מגיע מבפנים.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, פינגווין, רינתיה ועוד 61 משתמשים64 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    תודה רבה!! חחח מצער לשמוע 🙈
  • 153
    • א
    שיתוף - לביקורת דמעות (לא בדיוק שיר...)
  • אוראל סולטן //
    • אבא, אל תבכה.
    די, תפסיק.
    תנגב את הדמעות מהים.

    אבא, אל תבכה.
    בבקשה, תירגע.
    אנחנו בכינו כבר מספיק בשבילך.

    אבאל'ה שבשמים ובכל מקום,
    תעצור את סערת האנחות הזו,
    ואל תזיל שתי דמעות למים.

    אבאל'ה שבארץ ולמעלה ממנה,
    טיפות מלוחות תעצור בידך.
    תנגב אותן לצד.

    אבא, אל תבכה.
    כי גם אנחנו כבר לא בוכים.
    ולא נבכה עוד לעולם.

    זה לא שהגיעה הגאולה או משהו,
    פשוט אנשים מתים לא יכולים לבכות.
    וליבינו מת מזמן, ויבשו הדמעות.

    אבא, תבכה.
    תבכה עלינו, כי אנחנו כבר לא יכולים.
    תוריד עוד שתי דמעות לים הגדול.

    אבא, תבכה.
    תבכה עלינו.
    תבכה על כהנים שנדקרו בחרב,
    על אלמנות שפגשו את בעליהן.

    אבא, בבקשה, רק תבכה.
    תסתכל עלינו מלמעלה, על העולם הרטוב.
    ואולי הדמעות יתנגבו עוד מעט.

    מלכינו ואלוקינו.
    שים שלום במקומו.
    תשליך להתראות לים.
    ביחד עם שתי הדמעות,
    עד שיאזלו גם הן.

    החוף רטוב בדמעות נוצצות.
    חושך מחשיך אל הים.
    ואני פה, צועד יחף על החול.
    משפיל עיניים בתקווה.

    אבא, תפוס לי את היד.
    תמשוך אותה מהתהום.
    ונביט אחד בשני.
    עינינו דומעות.

    מבוסס על השיר 'אבא אל תבכה' של אברהם פריד, ועל הגמרא עליה נכתב, ועל עוד מספר מקורות (כגון תהילים), שאיני זוכר כעת בדיוק היכן הם.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, כותב בקצב, .חיה פ ועוד 14 משתמשים17 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה רבה!!!
  • 123
    • י
    שיתוף - לביקורת אַנְ'לֹא אִישׁ שֶׁל עִיר
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • אַנְ'לֹא אִישׁ שֶׁל עִיר
    אֲנִי יֶלֶד מְבֻלְבָּל
    צָרִיךְ מֶרְחָב וַאֲוִיר

    אַנְ'לֹא אִישׁ שֶׁל אֲנָשִׁים
    אֲנִי רַק בָּא הוֹלֵךְ
    אַהֲבָה וְלֵב פָּתוּחַ

    אֲנִי רַק, פָּשׁוּט
    וְצָמֵא כְּחֶרֶס
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, צלולה, צביה ר. ועוד 11 משתמשים14 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    תודה על כל התגובות מחממות הלב. יותר מהן, התרגשתי לגלות (גם בפלטפורמה נוספת) עד כמה רבים מזדהים...
  • 276
    • מ
    שיתוף - לביקורת איפה כואב לך?
  • מהממתתת //
    • סתם קשקוש... אשמח לביקורת


    היה לי שריטות,
    על הפנים.
    סימנים למה ששם,
    בפנים.
    הורדתי את הראש,
    ראיתי צרחות.
    את הטירוף בעיניים.
    שאי אפשר לכבות.
    ורק ניסתי לנשום.
    חשבתי, שהם
    האחרונות.
    ועדיין,
    לא ידעתי לבכות.
    ובחלונות,
    ראיתי את הדם.
    ולא היה לי חלומות.
    ולא היה בי אדם.
    ולא הבנתי,
    באמת שלא.
    שיש בי לב.
    ורק רציתי,
    שישאלו, איפה כואב?
    ולא יאמינו לזה שנפלתי
    לזה, שפגשתי בדרך זאב.
    והיום, אני בוכה.
    מלטפת את הצלקות
    את הכחול,
    ועדיין,
    לא מצליחה למחול.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ש.ב.א, אש קודש!, Avigail Amram ועוד 38 משתמשים41 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    מזמן הגעתי למסקנה שכשיושבים סתם לקשקש, יוצאים הדברים הטובים ביותר...
  • 105
    • %
    שיתוף - לביקורת מה זה משנה.
  • %תמר% //
    • וביום ההוא
    שחזרתי
    לא כי רציתי.

    ביום ההוא
    שהוחזרתי.

    הבנתי,
    שלא משנה כמה ארים ראש
    וכמה ידי חסרות אזיקים.
    לא משנה.

    משנה שבסוף הוחזרתי.


    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, צביה ר. ועוד 12 משתמשים15 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    אני? לא. הקב"ה פשוט איתי, והוא החיים. אבל זאת הבמה של תמר המדהימה. אני שבה למקומי, בצללים.
  • 36
    • %
    שיתוף - לביקורת שלום שלום.
  • %תמר% //
    • רָצִיתִי שֶׁתֵּלְכִי,
    לֹא רָחוֹק מִדַּי.
    לֹא קָרוֹב.

    רַק לֹא תַּחַת שִׁלְטוֹן טֵרוֹר.

    שֶׁתֵּלְכִי

    וּכְשֶׁהַלֵּב מְסָרֵב לְהַרְפּוֹת
    זֶה קָשֶׁה,
    זֶה מַכְבִּיד.

    לֵב לֹא נָתַן לִי,
    לֹא הֵנִיחַ.

    רָצִיתִי כָּל כָּךְ,
    כֹּל.
    כָּךְ.
    שֶׁיִּהְיֶה לָךְ טוֹב.

    אָז בִּקַּשְׁתִּי לֵךְ⁠
    וְשׁוּב
    וְהִתְחַנַּנְתִּי אֲפִלּוּ.

    הַרְרֵי מָנִיפּוּלַצְיוֹת שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְעֶבְרֵךְ,

    רַק שֶׁתַּסְכִּימִי.

    רַק שֶׁיִּהְיֶה לָךְ טוֹב.

    נָכוֹן,
    זֶה קָשֶׁה
    לָקַחַת רַגְלַיִם
    וְלָלֶכֶת.

    אֲבָל כְּדַאי שֶׁתֵּלְכִי,
    לֹא רָחוֹק מִדַּי.
    לֹא קָרוֹב.

    שֶׁתֵּלְכִי מִבֵּיתֵךְ⁠
    לְשָׁלוֹם שָׁלוֹם.

    אַל תְּסוֹבְבִי רֹאשֵׁךְ לְבַיִת,
    אַל.

    רַק תִּתְּנִי לִי יָד בַּדֶּרֶךְ,
    שֶׁלֹּא תֵּלְכִי גַּם מִמֶּנִּי.

    וְשָׁלוֹם לְרָחוֹק.

    וְשָׁלוֹם לְקָרוֹב.

    תֵּלְכִי,
    וּתְרַפֵּא נַפְשֵׁךְ.

    אָמַר הַשֵּׁם.


    "
    שָׁלוֹם שָׁלוֹם
    לָרָחוֹק
    וְלַקָּרוֹב
    אָמַר הַשֵּׁם
    וּרְפָאתִיו
    "
    (יְשַׁעְיָהוּ נז, יט)


    --
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: סני, אני לא בוכה, צביה ר. ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 306
    • ה
    שיתוף - לביקורת העאלטר מצפת
  • הודיה לוי. //
    • בס"ד

    קטע שרציתי לכתוב מזמן, אולי כי הרגיש לי שהקול של הרווקים פחות מושמע מזה של הרווקות. ייתכן מהסיבה שהם פחות נוטים לבטא רגש בפומבי וייתכן מסיבות אחרות. בכל אופן אשמח לביקורת


    העליות בכניסה לצפת נוראיות, והן נוראיות עוד יותר כשאני עושה אותן בדרך חזור מהפגישה עם רות דנינו מבאר שבע. 'איזה בר מזל אתה, ארבע וחצי שעות נסעת בשביל לגלות שזה שוב פעם לא מתאים', לועג קול מתוכי.

    אני לא משתיק אותו. לא משתיק קולות שאומרים את האמת. בדרך כלל.

    עוד לפני המשפט הראשון, ידעתי שזה לא זה. הפגישה נמשכה שעה רק בשביל הפרוטוקול. כבר אחרי שעה ורבע מצאתי את עצמי שוב בפיאט המאובקת שלי, תוהה לעצמי למה אין מטוס פרטי שיטיס עאלטרים כמוני למרחקים. מטוסים מיוחדים לבחורים שכבר עברו את הגיל.

    פותח חלון, אולי יכנס קצת אוויר. מישהו מאחוריי צופר, מבקש שאתקדם מהר יותר. הוא לא רואה את הסקודה שנמצאת במרחק יריקה לפני. והאיש שנמצא בה, לא נראה אחד שכדאי להתעסק איתו. גם ככה הרזומה שלי לא מרשים במיוחד, לא חושב שכדאי לי להוסיף לו עוד שורה לא פוטוגונית על התחככות עם עבריינים.

    ממשיך לזחול למעלה. הטלפון מצלצל. 'בורא עולם, בבקשה שזה לא אמא'.

    זאת אמא.

    "שמוליק", הקול שלה, מלא תקווה, מתפזר בחלל הרכב. ופתאום נהיה לי חנוק.

    "שמוליק איך היה?", היא שואלת.

    אני בולע רוק. לא יודע למה הוא חמוץ.

    "אמא זה לא זה", אני אומר בקצרה. כבר אין לי כוח למבוכים.

    "לא?", הקול שלה צונח. גם אני איתו.

    "לא", אני אומר שוב. "נדבר מאוחר יותר, אני בנסיעה".

    "טוב, נדבר בבית", היא נאנחת.

    אני מנתק את השיחה, מגלה שהפקק לא זז. יש עוד שעה לפחות עד שאגיע לבית.

    פותח את החלון השני. אולי ייכנס קצת אויר.

    הזגוגית פתוחה, והכל סגור.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: RPO, אש קודש!, מפרש ועוד 35 משתמשים38 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הודיה לוי.
    תודה רבה. כיף לקרוא. האמת שהייתי קוראת פה בפרוג אפילו, הרבה קטעים על רווקות מאוחרת וכו'. אבל קטע...
  • 111
    • N
    שיתוף - לביקורת הכאב הזה
  • NeWord //
    • הוא לא שלי, הכאב הזה, דוקר את ליבי לפרקים.

    הוא לא שלך, הכאב הזה, רוח יללנית, קנטרנית, צורחת באוזני, צוחקת, מלגלגת.

    הוא לא שלי, הכאב הזה, ובכל זאת מתעקש לסחוט דמעות מעיני.

    הוא לא שלך, הכאב הזה, מדמה לחוש את המבטים העזים דוקרים את גבי.

    הוא לא שלי, אני מתאמצת כל כך להאמין, אני גם לא רוצה בו. ומי אני בכלל, ואיזו זכות יש לי לכאוב כאב שאינו שייך לי?!

    אני לא שלך! מתעקש הכאב להכאיב, הניחי אותי לאחרים – ראויים ממך לחוש אותי!

    אתה לא שלי! צועקת לו בחזרה, אני יודעת את זה! אז למה אתה כל כך מתעקש להתנחל כאן, מול עיני, בתוך ליבי?!

    אני לא שלך, ואין כלל וויכוח, הוא לואט, לוהט, אבל את, את שלהם, הביטי, ליבך קשור! ואם אני שלהם, ואת שלהם... אז, גם אנחנו קשורים, ותחושי אותי, כל עוד הם חשים...

    אשמח לביקורת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, kshir, קרב ועוד 14 משתמשים17 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    וואו, תודה! הרבה פעמים לפני שאני משתפת, יש בי מן חשש כזה שאולי מה שהתכוונתי לא יובן מספיק, לא...
  • 60
    • ג
    שיתוף - לביקורת יז' בתמוז
  • גאון הדור הזה //
    • מתקרב ובא תאריך עצוב
    יז' בתמוז מגיע שוב
    יום תענית ואבל לעם
    על חמש דברים שהיו ואינם

    הראשון הוא כבר בדור המדבר
    משה רבינו את הלוחות שבר
    בעקבות החטא הגדול והנורא
    בחטא העגל כשעבדו עבודה זרה

    והאריכו חז"ל להסביר במסכת עירובין
    את מעלת הלוחות הראשונות להבין,
    אשר לא היה שולט בנו גוי ולשון
    אם היינו זוכים למתן הראשון

    ואילולא נשברו הלוחות, הרי כל הלומד
    לעולם לא היה צריך להתמודד
    לא עם שכחה ולא עם חוסר הבנה
    הכול היה ברור כל מילה כפנינה

    הדבר השני שבאותו יום אירע
    בטל קרבן התמיד וכבתה האורה
    הרי בהיות התמידים על ישראל מכפרים
    כל יום מחדש שוגרה סליחה ממרומים

    ומעת בוטל התמיד בעוונות
    גברה עלינו יד האויב בנצחונות
    וכאשר 'דבר אחר' נעץ בחומה צפרניו
    הזדעזעה כל הארץ מטומאת פניו

    וזה גרם לדבר המר השלישי
    בו ביום נבקעה חומת עיר קדשי
    החל האויב לחדור להיכנס בעיר
    להכות באנשים הבתים להבעיר

    וכך במשך שלושה שבועות
    הסתובבו והרגו בעיר ריבואות
    ירושלים איכה הייתה לחרפה
    אוי כי עוונות הגדישו קופה

    ומקרה רביעי מזעזע ונורא
    גם באותו יום לדאבונינו קרה
    שרף אפוסטמוס את התורה
    הורם הנזר וניטלה עטרה

    השיבה ה' שבעתיים לחיק מענינו
    זעקתנו שמע וראה את מכאובינו
    איך קרעו ושרפו מחמד עינינו
    כי שנאת חינם גברה בינינו

    ודבר חמישי מחריד כל לב
    אירע לעמנו בזה היום הכואב
    העמידו צלם בהיכל המקדש
    להכעיס לא-ל נורא ונקדש

    ונחלקו חכמים על ידי מי הועמד
    האם מנשה המלך הרשע שמרד
    או שגם זאת עולל אפוסטמוס הרשע
    ברוע לבבו ובעריצותו הקשה

    ואנו מתענים ומתפללים שנים אלפיים
    אנא ראה מכאובנו אבא משמיים
    ובקרוב נזכה ויהפכו אלו הימים
    לימי פדות וגאולה בשמחת עולמים
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: אש קודש!, המהר"ל מפרוג, ח.ד. וחלק ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    חריזה משובחת קצב מצוין וכמובן התוכן- חשוב ועצוב!
  • 189
    • כ
    שיתוף - לביקורת איזה שעמום!
  • כותב השורות //
    • אמרו לי לקום -
    אז קמתי!
    העולם נראה היה אותו הדבר
    מאיר וזורח, וכל כך צפוי ומוכר, אפילו גם קצת מיותר...

    אותם אנשים, אותם כעסים, אותם חיוכים, אותם בגדים -
    שעוטפים את הכאב והמרמור שלא באמת קיים כי - הכל בראש... ומ'הלב' - למי אכפת?

    ואני כלום קטן שלא מצליח לשנות את מדד האושר בעולם הזה
    צועד באוטוסטרדה של אנשים שמתחרים ביניהם על 'הדבר הבא' ו'הדבר האמיתי'
    יודע, על פי העבר ועל סמך תחושת הבטן שלי
    שגם מחר אקום ואומר -
    איזה שעמום, אלוקים!

    ולמרות ועם זאת ועל אף שכזאת
    כשאמרו לי לקום, לא המשכתי לישון
    רק אמרתי בדיוק כמו שלשום ואתמול -
    בשביל מה לי לקום?
    בשביל מה היקום?
    מסיבה קיומית או כדי סתם לנסות...
    לכבות את האש ולהסיר מסיכות שתחתן מסתתרות עוד אלפי מסיכות...

    אז אקום גם מחר כשיאמרו לי לקום
    בידיעה שאקום עם אותו שעמום
    רק מחר יום חדש, ויש לו סיכוי...
    להפתיע אותי עם 'מוחין דגדלות'.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הולולו, רבקהנ, NOA# ועוד 12 משתמשים15 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    אין לי ספק. כוונתי היתה אחרת. טעיתי. לא דייקתי במילים. התכוונתי לומר כי ישנם קטעים\שירים שנכתבו...
  • 192
    • נ
    שיתוף - לביקורת יתושים מהסוג ההוא
  • נ. גל //
    • שוב הקיץ בשיאו.
    יתושים שורצים על הרשתות, באים ויוצאים מחריצים שלא ידעתי על קיומם.
    הם גורמים לי לנופף בידיים, להתפוצץ מזעם כשהם עטים עליי, הם נלחמים בי ומכריחים אותי להחזיר מלחמה.
    כמה פעמים כבר ביקרתי בבית מרקחת רק כדי לקנות עוד מכשיר מניעה, תכשיר הגנה וקרם הרגעה. מתי שהוא נאלצתי להוסיף לרשימה גם רסקיו, כי התסכול עולה על כל דמיון.
    אבל אתם יודעים מה החלק הכי קשה?
    שאת היתושים שלי, רק אני רואה.
    הם באים אליי ברגעים שלא ציפיתי להם. אחרי שבדקתי שכל הרשתות סגורות וכל הטריגרים רחוקים. נעולים מחוץ לבית. או בתוכו, תלוי איפה אני נמצאת.
    ובבת אחת הם עטים עליי.
    לא שמתי לב לראשון שהגיע, והנה הם כבר להקה.

    הראשון עוקץ: לא שמת לב, הא? אולי אין לך אחד כזה.
    השני מגרד: יש לי זכות קיום בדיוק כמוך. אולי אפילו יותר. גם אותי אלוקים יצר.
    השלישי חג סביב סביב ולא מגיע אל הנקודה. מעורר רחש לא נעים, מסיח את הדעת.
    הרביעי יושב על הקיר בשקט . מחכה שאתקרב ואז חומק. רק כדי שאחוש כישלון מוחלט. איך נברא עצום, חזק וגדול כמוני - לא יכול לו, ליתוש חסר העכבות הזה.
    החמישי בכלל אוכל את המוח. לא יודעת אם של טיטוס או שלי, כי כמו שאמרתי - המוח אכול. לא פנוי לחשוב. הדעת ממני והלאה.
    וכיוון שאיבדתי את הספירה, אני מניחה שהבאים ברשימה הם גם כן יתושים. להקה, כזו שחגה סביבי ביום ובלילה.


    ואף אחד לא מבין.
    למה אני מנופפת בידיים כשכואב לי?
    למה הידיים אדומות והכל נראה מעוות ונפוח?
    מה הלוחמנות הזו לכם, מה העבודה הזו. את דופקת את היד בקיר ואז צועקת מתסכול. מה הקטע?
    למה את לא יושבת בשקט?
    למה בכלל כואב לך?
    למה את רצה לבית מרקחת ומתחננת לרופא: כלום לא עוזר, דוקטור. תן לי משהו אחר. אני מבטיחה, זו לא אלרגיה. זה יתושים בלתי נראים.
    למה אין לך תקנה.

    וכשיש הפוגה, כשהיתושים שבעים מדמך ואת נוטלת רגע נשימה, את מוצאת את עצמך פותחת את פרוג. כותבת שם על היתושים.
    ולא מאמינה שאי פעם מישהו באמת יבין.

    בקטע נערך ניסיון (בין השאר) לעבור מדיבור בגוף ראשון לגוף שני כדי לייצר יותר הזדהות. לכן, כדי להקל על עצמי, התעלמתי מכך שהיתושים הזכרים לא עוקצים אלא רק הנקבות. כדי להפריד בין הדוברת לבין היתושים.
    אשמח להערות על כך. האם היה עדיף להעביר את הדובר ללשון זכר? האם זה עובד טוב?

    כמובן שגם כל הערה אחרת וכל תגובה תתקבל בברכה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ללי99, מיריכ, Talya kadosh ועוד 17 משתמשים20 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    תודה. אם הקטע עזר לאדם אחר להרגיש שמבינים אותו - כבר קיבלתי את שכרי. נכתב על בעיה מוכרת פחות...
  • 315
    • R
    שיתוף - לביקורת כשמשפט סתמי מטלטל אותי
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • השתתפתי היום בערב ספרות לנשים (המחלקה לספריות, י-ם). היה ערב מקסים ב"ה.
    במהלך הערב, התעוררה תקלה במדונה של השחקנית. בנוסח קצת פחות חגיגי: הרמקול שלה לא פעל.
    נו, קורה. אי אז בימות הסמינר זה קרה פחות או יותר בכל תכנית שהיא.
    פרק תהילים בכוונה, רכזת פעילות שרצה מכאן לשם, מורה צעירה נלהבת שמביאה מאנשהו רמקול חלופי ו... יצאנו. נו.
    כשמדובר בערב מושקע כ"כ, זה כן קצת יותר דרמטי, לא בשביל הקהל (שסה"כ נהנה מכל שניה של מנוחה...) בעיקר בשביל המנחה. במצח מקומט היא קוראת לעובד ההגברה (ככה קוראים לזה?): המדונה לא עובדת! המדונה....
    כמה שניות של המולה, העובד נחפז לבמה, משמיע כמה משפטים קצרים.
    אני, ממקומי, לא שומעת את דבריו.
    אני רק רואה את המנחה מזדקפת, ובהקלה היא מכריזה: יש מישהו למעלה (מצביעה על היציע) שמסדר את העניינים.
    הנהונים בקהל, והיא פותחת בסיפורון נינוח. בלי לחץ, הרי הענין בטיפולו של מומחה ההגברה.
    ענין של זמן עד שהתקלה נפתרת והתכנית מתחילה, בע"ה.
    היתה תכנית מדהימה. באמת. עוצמתית ומהדהדת.
    אבל אני הייתי תפוסה במשהו אחר.
    יש. מישהו! למעלה! שמסדר. את העניינים!
    איזו הקלה!
    די. די לדאוג. די. המומחה לקח הכל על אחריותו. הוא מסדר את העניינים.
    אולי סיפורון קטן, בינתיים? עד שהכל יסתדר?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, א02, אננס מצוי ועוד 39 משתמשים42 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    נכון. האמת שאני קוראת עכשיו את ההודעה שלי, ולא. לא הצלחתי להעביר את העוצמה והרגש... רק אומרת...
  • 396
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת אם רק מפעילי קווי השירות של חברות מסוימות היו כנים, כך בדיוק הייתה נשמעת המערכת לניתוב השיחות...
  • שועל ספרות. //
    • שלום, וחבל שהגעתם ל----

    אם ידועה לכם מספר השלוחה, מה שאין סיכוי בעולם, הקישו אותה כעת.

    כעת אנו תוקעים לכם הודעה משעממת למריחת זמן על איזשהו שירות שניתן להשיג במספר אחר...

    אנו מודיעים לכם על כך שישנן פעולות שאתם יכולים לבצע באתר, כאילו שלא חשבתם על הרעיון הגאוני הזה מראש. וזאת כדי להרוויח עוד כמה לקוחות שהתייאשו מלקבל שירות.

    שימו לב, חלק מהשיחות מוקלטות לצורך הפלתכם בפח במקרה שתסכימו בטעות למשהו שלא התכוונתם אליו.

    זמני המתנה ארוכים כרגיל, עקב חוסר רצון של נציגינו לקבל שיחות, ועקב מיעוטם בעקבות המשכורת הנמוכה.

    להשארת מספרכם כדי שאף אחד מנציגינו לא יחזור אליו לעולם הקישו 0.

    לקבלת שירות בנושא שאין סיכוי אפילו של אחד למיליון שרציתם, הקישו 1.

    לקבלת שירות בנושא שאתם ממש אבל ממש לא קשורים אליו, הקישו 2.

    לקבלת שירות בנושא שאחוז האוכלוסייה שמתעניין בו הוא 0.0004, הקישו 3.

    לקבלת שירות בנושא שאם אתם צריכים אותו אתם במצב מזוויע, הקישו 4.

    עכשיו נבקש מכם: 'אנא הקישו את מספר השלוחה הרצוי', למרות שאנו יודעים שלא הצלחתם לחשוב אפילו לאיזו שלוחה להיכנס.

    ומיד לאחר מכן נלחיץ אתכם ונצהיר: לא הוקשה בחירה.

    וכעת, סוף סוף נוכל לקיים את רצוננו מהתחלת השיחה ונכריז: 'לא הוקשה בחירה, תודה ולהתראות!' ובכך לתת לנציגינו את האפשרות לסיים ברוגע את שלב 596 במשחק הקנדי קראש.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, ברוך בלייער, זומזו ועוד 61 משתמשים64 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    תודה רבה!! אופס... סורי, לא הצלחתי לקצר, ושעדיין יבטא את משמעות הטור... תודה רבה!! חח על זה...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה