קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
בעקבות האשכול הזה http://www.prog.co.il/showthread.php?t=272479
ויש כמה מילים לצלמים שביניכם...


האגדה מספרת עליה כמלצרית, יושבת בין לקוח ללקוח בפינה וכותבת על מפית בד משומשת.
האמת רחוקה משם. אבל לא מאוד.
בסיפור האמיתי היא לקוחה שיושבת בקצה בית - קפה אורבאני טיפוסי, בעגלה שלידה מנמנמת התינוקת שלה בשעה שהיא כותבת. ארומה של קפה זול וטפטוף טורדני של גשם בריטי נמזגים לתוך המילים שהעט המהיר שלה כותב ללא הפסקה.
היא יושבת שם כי אין לה חימום בבית, או אולי דווקא בגלל שהתינוקת שלה בוכה בלי הפסקה ואין לה כסף לבייביסיטר.
ההורים שלה רצו שתהיה רופאה או עורכת דין או לכל הפחות מזכירה. משהו שיכניס לה כסף, ומספיק. העיקר שתפסיק להיות עדינה מדי, רחפנית, דמיונית ויוצרת. היא ניסתה, באמת שניסתה. אבל המציאות, או הדמיון- היו חזקים ממנה והכריעו אותה פעם אחר פעם.

הספר שלה כבר כמעט גמור. היא מפחדת שבני תשע לא ממש ירצו לקרוא אותו אם ידעו שכתבה אותו אישה. אז היא בוחרת לעצמה שם עט לא- מסגיר. וניגשת- בלא מעט חשש לדבר עם מוציא לאור שאולי בכל זאת יסכים לתת לה את ההזדמנות.

ג'יי קי רולינג.
וכל השאר- היסטוריה.

היא לא באמת חשבה שהספר שלה יהפוך לרב מכר היסטרי. בחלומותיה הפרועים- והם היו פרועים בהחלט, לא דמיינה שהדפים שנכתבו בעט כחול- יהפכו לספר הנמכר ביותר בעולם אחרי התנ"ך.
היא הייתה זקוקה לכסף, נואשות. וייחלה לעשות משהו שהיא באמת טובה בו. היא גם ידעה גם שהמשהו הזה לא ממש אהוד על הוריה ועל עוד כמה בסביבתה. והמחסום הזה היה גבוה ומאיים.

עד לאותו היום היא הייתה צעירה שניסתה ללא הרף לרצות את הסובבים. הוריה, המורים, בן הזוג שנטש אותה. באותו היום בו נותרה לבדה עם תינוקת, וגמלת רווחה זעומה- הבינה שעליה לעשות מעשה.
לא לבוסס בביצה ולהנציח את הכשלון והתבוסה, לא עוד לעשות מה שכולם רוצים ממנה ולהכשל. אלא לנסות להחלץ מהבוץ, לקחת את מה שהאמינה שתוכל לעשות בצורה הטובה ביותר- ולהגשים אותו. לפרוץ את המחסום ולעוף קדימה. אל המרחב.

לפעמים חלומות מתגשמים.

אבל זה לא קורה אף פעם בלי עבודה קשה. בלי דמעות של נושא- משך- הזרע. אצל ג'יי קיי היו אלו ערימות בלתי- נתפסות של ניירת. ציורים, שרטוטים, מפות ותרשימים. עבודת נמלים מטורפת של שעות על שעות בשביל ספר אחד. עבודה שאולי אין עוד סופר בעולם שהשקיע כדוגמתה. בוודאי שלא סופר אלמוני שאף טקסט אחד פרי עטו לא ראה עדיין אור.

אמונה ביכולות. מאמץ סיזיפי. צמיחה מתוך משבר.

איך ביטאה זאת ג'יי קיי "יש זמן מסוים שבו חל תאריך תפוגה על האשמת ההורים בכך שלא כיוונו אותנו לדרך הנכונה ולמימוש הפוטנציאל שלנו. ברגע הזה אדם צריך לבחור בעצמו. לא לעסוק בהאשמות.".

ואם אתם מרגישים שתאריך התפוגה הזו מגיע גם אצלכם. אז תתניעו קדימה, ועשו את הטוב ביותר מבחינכתם. אל תסתכלו סביב, אל תביטו לאחור, אל תעסקו בפנקסנות מיותרת.
פשוט עשו מה שאתם יודעים לעשות הכי טוב, והשקיעו בזה את המיטב והמירב. אל תחשבו "זו רק עבודת גמר", "ממילא בחיים לא אגיע לרמה של המקצוענים" "זה רק סשן צילומים נסיוני ולכן לא ממש אתאמץ להשקיע".

זכרו לאן הגיעה ג'יי קיי מתוך אמונה ביכולת, שאיפה לשלמות ועבודה לא- קלה. וחתרו לשם, במשוטים שלכם.
בס"ד

פעמים אין ספור בימי חלדנו עומדים אנו בפני דילמה לא פשוטה, אפשר להגדיר זאת כגורל חיינו והכרעת עתידנו. השאלה הגורלית המוטחת בפנינו פעם אחר פעם, ומזעזעת את אמות ספינו, הינה השאלה הנצחית "עוף או שניצל" הנשאלת כבדרך אגב על ידי מלצר מעונב עם כיפונת מרחפת כטפח וטפחיים מעל קוצי ראשו כשעל כל קוץ וקוץ תילי תילים של ג'ל.

לא היינו נדרשים לענינים שבמבט שטחי נראים כמה בכך, לולי שהשאלה המטרידה אינה נותנת לנו מנוח ומדירה שינה מעינינו לילות שלמים לפני מועד הכלולות שהוזמנו אחר כבוד ליטול בה חלק.

בענין זה, מסביר הרב שעפסל שווארצער - פסיכולוג קליני במקצועו, חשוב באמת לשים לב לרחשי ליבנו ובוודאי שלא ניתן להתעלם ממצוקותיו, שכן ההעלמה פירושה טיוח וטאטוא מתחת לשטיח, כך שברבות הימים הענין יחזור אלינו כבומרנג. עדיף להשקיע מעט אנרגיה ומוטיבציה, מסביר הרב שווארצער, מאשר להגרר לקלות דעת בשאלה מהותית זו, כי קלות הדעת ואי כובד ראש סופן מי ישורנה, ורבים וטובים הפילו ברשתם.

התייחסות רצינית לתחושותינו, חשובה היא מאד, מוסיף מר זעליג פליישיג אשר לו וותק ונסיון רב בייעוץ גסטרונומי, וזה נכון תמיד אך בעיקר כשעומדים אנו בפני הדילמה במה לשים קץ לריקנות צלחתנו, אם במנת עוף שאמנם מרשים בהופעתו אך קרביו מלאים הם בעצמות המריקות אותו מכל תוכן, או אולי להעדיף את השניצל שבמבט שטחי נראה דפוק במקצת ולא סימפטי, אך הידיעה שלא ניתן לצפות להפתעות לא צפיות העלולות לצוץ מבעד לציפוי הפריך - ולהפריע למהלך התקין של הפעולה הגסטרונומית בצורה כזאת או אחרת - יכולה להשפיע בהחלט בנידון סבוך וקונפליקטי זה.

לא מומלץ להכריע באבחת מזלג לכאן או לכאן, מתריע ד"ר פליגלעכבוים, אלא יש לערוך סדר בענין זה, ולהביא בחשבון את מכלול השמחות בהם השתתפנו עלי חלד, כי לא הרי רבע מעוף שחגג זה מכבר את יום הולדתו השש עשרה כהרי רבע עוף בן יומו שעל אף רצונו הטוב מטבע הדברים אין ביכלתו להשקיט את רעבוננו, ומאידך לא הרי שניצל מחתונות הגבירים המסתיר תחתיו את הצלחת פלוס שליש שולחן, כהרי שניצל מצומק שעל אף קוטנו, מכיל הוא מחציו והילך קטעים נכבדים של גומי טבעי.

במקביל אי אפשר שלא להתייחס לעובדה שדילמה זו הולכת ונמוגה ממחוזנו, וזאת בשל העובדה שאת מקומו של השניצל הרדוד והחדגוני תופס הסטייק היפני ברוטב חמצמץ אפגניסטני, וחלף העוף הנושן והפרימיטיבי יציעו המלצרים פרגיות מוקפצות ממולאות בגרעינים איראניים, כשמבט קל לצד התקרובת תכריע לטובת הבר הצדדי שבו ניתן עדיין למצוא את הקוגל והצ'ולנט הנוסטלגיים....
  • תודה
Reactions: אברמל1 //
2 תגובות
בעקבות האשכול
http://www.prog.co.il/showthread.php?t=306458

רק עכשיו קראתי את הסיפור.
לאחר קריאת הסיפור, הרגשתי שאני לוקחת את המסר למקום לגמרי לגמרי שונה!!!

מה שצעק בתוכי יותר מכל,
תראו כמה קשר אוהב יכול לעזור, לתמוך לעודד להוות עוגן במים העמוקים ביותר.
השקיעו בקשרים חמים עם מי שנחמד לכם, טפחו אותו ומשם תשאבו כוחות בזמני חולשה.
ואז – מה שתקבלו יעזור לכם.
קריצה, שאלה, טפיחה על השכם, התעלמות או מסיבה. הכל יהיה קביל! הכל יהיה טוב מקסים ומעודד.
זה נראה לי המוטו של הסיפור.
המעשים שעשה יוסי, יכולים היו בקלות להתפרש לכיוונים מאוד לא מחמיאים, ולהוות נקודות כאב נוספות בתוך ים הצער.
אי אפשר לחקות או ללמוד מהמעשים שעשה, כלום!!!
אפשר ללמוד מה עושה האהבה.
האהבה היא משפך, מה שתכניס לתוכה יכנס, ולא משנה מה.
ושוב, אל תחכו שיבואו אליכם. טפחו קשרים השקיעו בעצמכם תנו לנפש את רסיסי האהבה ותחי נפשכם ולאו דווקא בעת צרה חלילה.
קולות הקלדה עסקניים, צלילים של שיחות טלפון, פגישות מסדרון קצרצרות וקפה בכוסות נייר. על השולחן שלי אלף ושתים קבלות ואני חופרת ביניהן ומנסה לאתר את האחת הרלוונטית.
"שלום" ראש כרוך במטפחת צבעונית מציץ לי בדלת בחיוך מסטיקי. "אתם פרסמתם הודעת דרושים?"
"יעל, מחפשת עובדת?" אני פונה לקולגה שעוברת במסדרון. "ייעקובוב מחפש." יעל ממהרת למשרד עם כוס הקפה שלה "יעקובובה מראיינת עכשיו באגף A".
האישה נדרכת מולי. "איפה יעקובוב? אני צריכה לדבר איתו".
"האם שלחת קורות חיים, גברת?"

לאחר שיחת בירור קצרה אני נמצאת למדה כי יעקובוב פרסם בהודעת הדרושים פקס למשלוח קורות חיים. הגברת גיגלה את מספר הפקס, איתרה את שם הגוף וכעת היא ניצבת מולי ומעוניינת להגיש את טופס קורות החיים שלה באופן אישי, יען עז רצונה להעפיל ולהתראות עם יעקובוב ולהפיל לפניו תחינתה לקבלה למשרה.
"יש לי אפשרות לעבוד אחרי צהריים" היא מבשרת לי בקול תרועה.

אני אוזרת את כל האסרטיביות האבודה שלי ומבקשת ממנה שתשאיר את קורות החיים אצלי למען אעבירם ליעקובוב. הגברת מסרבת באלגנטיות. קלוט קלטה שיעקובובה מראיינת עכשיו את אלו שטחו לשלוח את קורות חייהן וקיבלו זימון ומבינה שסיכוייה למשרה אפסיים. לכן היא מתנחלת ליד שולחני ומתחילה לחקור אודות כל מנהלי המשרד ואגפיו למען תמצא בדל קשר עם אחד מבאי המשרד שיסייע לה ויכירנה בפני יעקובוב.

האישה מתנחלת במשרד. שיחות טלפון דיסקרטיות לא מבוצעות. הקבלות ממתינות. היא מבררת מתי נקלוט עובדות חדשות ומציעה להשאיר העתק של קורות החיים שלה. בינתיים יעל מתקשרת ודורשת לסלק את המפגע משטח האגף. יש לה פגישה עוד עשר דקות עם מטופלת והמקום הוא דיסקרטי.
תהליך הסילוק מתגלה כקשה לביצוע- והאישה כקשת הבנה. לבסוף אני מזמינה את המעלית ועוברת אחר כבוד לאגף A יחד איתה.

היא מתיישבת בקצה שורת המחכות לראיון ומודיעה חגיגית שתמתין לתפוס שיחה קצרה עם יעקובובה. אחת מהן מסבירה לה ששיחת תדרוך למרואינות התקיימה זה מכבר, אך הדבר אינו מדריך את מנוחתה. היא מיידעת את כולן על קשריה עם הבוס, המזכירה הראשית (פגישות אקראיות במכולת) ואפילו הסמנכ"ל.


באמת, אנשים. הגיע הזמן שתבינו שב"הכוון" אומרים לכם רעיונות מאד יצירתיים. ללכת למקום עבודה, להציג את עצמכם. זה נשמע טוב, ויכול להיות שזה אפילו עובד.
אבל, בשבילכם- אל תשדרו את הרושם המטריד, הנזקק, המתנשא, המחפש קשרים בכל מחיר.
לחץ, תזכורות חוזרות ונשנות, המלצות מאנשי צוות שונים שיש לך הכרות איתם- יוצרים בדרך כלל על המראיין תחושה של מחנק. תחושה שאתה לא טוב מספיק בפני עצמך.

אל תדחפו דלתות בכח. ברוב המקרים לחיצה על הידית תעשה לכם את העבודה:)
ושתמצאו עבודה טובה, ומהר.
107 תגובות
 תגובה אחרונה 

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה