קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 218
    • א
    שיתוף - לביקורת חלון ישן
  • אוראל סולטן //
    • בית א':
    וכבר תקופה קשה,
    שאני עומד ולא יודע.
    לאן כל בקשה,
    שלי נעלמה. ואם אתה שומע.

    מסתכל על האופק.
    מרים את היד.
    ריק, שומם, בלי דופק.
    ואין אף אחד.

    מנסה למצוא תשובה קטנה,
    לשאלות של החיים.
    אולי אזכה במתנה,
    ואמצא את העצים נעים.
    ברוח.
    מנסים לתת סימן.

    פזמון א':
    חלון ישן נפתח,
    הלב בכה מאוד.
    פרצוף נופל, מובך.
    אני לא רוצה למעוד.

    לכל סיפור יש התחלה,
    אבל לא תמיד גם סוף.
    אז אשא עיניים בתפילה,
    ואתה תשליך את המצוף.

    בית ב':
    ועוד שנים חולפות,
    וידיים עייפות,
    מבקשות תפילה,
    רוצות לומר עוד מילה.

    ואתה מקשיב,
    מסתכל עלי, מבין תמיד.
    אולי אפול. אביט סביב.
    אך אתה אותי תעמיד.

    רוצה משהו שאני לא בטוח,
    אם הוא טוב ונכון.
    ועלים עוד נושבים ברוח,
    מפזרים לי את הביטחון.
    הצידה.
    מגלים מתי יגיע זמן.

    פזמון ב':
    חלון ישן נסגר,
    הלב נרגע מאוד.
    פרצוף עולה מואר.
    מקווה שאצליח לעמוד.

    לכל סיפור יש התחלה,
    לפעמים גם סוף.
    אז אשא עיניים בתפילה,
    ואתה תחזיק את המצוף.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, ilan p, אחת כזאתי;) ועוד 17 משתמשים20 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    יישר כוח!
  • 372
    • א
    שיתוף - לביקורת אחים - שיר ראשון על האחים ביבס.
  • אוראל סולטן //
    • השיר הנ"ל הגיע בעקבות הפרויקט הזה. מוזמנים להצטרף.

    בעיקרון כתבתי כבר חלק מסוג-של-שיר אחד אותו הקדשתי להם, אך אותו אני רוצה לפרסם רק כשבע"זה - ורק בעזרתו - הם יחזרו.


    שמש זרה מציירת צללים,
    קולות של שנאה, עיניים בלי שם.
    הפה כבר יבש, ננשכו המילים,
    והעולם בחוץ, ממשיך ונושם.

    אי אפשר לעצור את הזמן,
    הוא הולך, מתקתק, פועם וממשיך.
    ימים חולפים, ואין גם סימן,
    שיש פעוט. או גם ילד. שיש אור. לא מחשיך.

    לוחם קטן עוד שומר על תינוק,
    אך ילדים הם לא חומה.
    נדם הבכי, נתלש קול הצחוק,
    שער מזדקן, מאדים בדממה.

    פזמון א':
    אחים של דמעה,
    מחכים לי בקצה החדר.
    אחים שלא חזרו בשום פעימה,
    רק מקווים שיהיה בסדר.

    מלחמות בלי ברזל, חרבות בצינוק,
    אך ילדים לא נועדו להיכנע.
    מכווץ עיניים ילד, מרים ת'תינוק,
    מנסה לשרוד, זועק בתחינה.

    ואבא שבשמיים עוצר את הזמן,
    ויוצאת התקווה, צבועה בכתום.
    והם נמשכים מעלה, מקבלים קצת סימן,
    שנשאר רק עוד קצת עד שיצאו בפתאום.

    שמש מוכרת מציירת צללים,
    קולות אנחה על שניים שחזרו,
    הפה מודה, אומר תהילים,
    והלב יודע שהתפילות הם שעזרו.

    פזמון ב':
    אחים של אמונה בוערת,
    מחכים לי במסדרון.
    אחים שעם תפילה אחת מוארת,
    יוחזרו כדורון.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: שלוואןןן, אחת כזאתי;), חוה אייזן ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הודיה בושארי- ציירת
    הודיה בושארי- ציירת
    אח... אנא ה'!!!
  • 247
    • ח
    שיתוף - לביקורת סיפורו של כותרת
  • ח.ד. וחלק //
    • בס"ד

    יום שלישי י"ג בשבט תשפ"ה.
    כותרת דרמטית הופיעה בשני עיתונים מרכזיים במדינה - 'יגיעות ראשונות' ו'העיתון לאנשים החושבים עצמם לחשובים'.

    בכותרת שנמרחה על פני כמעט עמוד שלם (למישהו עדיין לא ברור כיצד הם מצליחים למלאות כ"כ הרבה עמודים כל יום?) נכתב באותיות אדומות בוהקות: "העוול נחשף: כך ראש הממשלה רוקם מזימות עם השטן", ובכותרת המשנה: דיווח מסעיר מאת הכתב לענייני כזבים אמיעד גליקשטיין חושף כי ראש הממשלה רקם עסקה מחרידה עם האויב לצורך עניינים אישיים. היועמשי"ת: "חייבים למצות עמו את הדין, כולם שווים בפני החוק".

    בפרסום ראשון, אנו מביאים את מה שהתרחש מאחורי הקלעים של הידיעה הזו.

    הכל החל בצהרי יום שני, עת ישב בנינוחות רבה, על קפה מהביל וניקוטין חריף, הכתב המוכשר אמיעד גליקשטיין (שיש כאלו שמכנים אותו, משום מה 'דליפשטיין'), וקרא את הדיווח על כך שארגון הטרור הודיע שהעסקה הוקפאה עד אשר המתווכות ילחצו על המדינה לעמוד בהתחייבויותיהם, שהן, אגב, מובנות לחלוטין - בשביל להחזיר אנשים חפים מפשע, עליך לעמוד ולהתחייב על שלל הבטחות, זה לא בא ברגל..

    הכתב, שאירועי הימים האחרונים איימו על בטחונו ועל זה של סובביו בעקבות הצהרות נועזות מצד נשיא המעצמה הגדולה בעולם, קרא את הדיווח פעם ועוד פעם, כשהצבע מתחיל לחזור לפניו אט-אט. הוא סיים לקרוא פעם עשירית ואז זינק ממקומו בהתלהבות, בעודו מפזר לחלל האוויר משפטים-שעדיף-לא-לצטטם. אשתו שהגיעה במרוצה עצרה באחת, פיה סרב להיסגר עד אשר לקח הכתב את סמארטפונו ויצא בטיסה ישירה מהבית לעבר משרדי העיתון בו עבד.

    בדרך הרים שיחה דחופה למנכ"ל העיתון, ברשותנו מספר ציטוטים מהודעה זו:

    גליקשטיין: "ברור לך שזה מה שקרה, הלא כן?"

    המנכ"ל: "ברור שלא, אבל הקוראים לא יודעים זאת, ובהחלט נראה לי שנוכל ללכת על זה!"

    גליקשטיין: "אוקי, לי זה ברור, אתה רואה סיבה אחרת לכך שארגון הטרור לפתע הקפיא את העסקה - אם לא שראש הממשלה יצר עימם קשר וביקש זאת מהם כדי שיוכל להתחמק שוב ממשפטו על ידי כינוס חירום של הקבינט?

    המנכ"ל: "האמת? לא כל כך הבנתי, אבל בסדר, אתה יכול להתקדם עם זה. הרי אנחנו במלחמה, שמצדה האחת עומדים חלאות אדם פראים ותאבי שלטון, ומהצד השני עומד חמאס. יש לך אור ירוק, יודע מה? תוכל לשתף בכך גם את המתחרים, 'השרץ'".

    גליקשטיין: "סבבה, מחר יש לך כותרת פצצה!"

    וכך נחשפה המזימה הזדונית שצפויה לטלטל עוד ימים ארוכים את מערכת המשפט במדינה עד שהתיקים יקרסו וחוזר כלל-וכלל-לא חלילה.


    נ.ב. כלל האירועים, השמות, הדמויות והמקומות מדומיינים ואין ביניהם לבין המציאות מאומה.
    קרדיט לבנימין ליפקין על חלק מהשורה השנייה בקטע.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נסיך על חלל, אבינועם גולדברג, המאושר! ועוד 15 משתמשים18 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    תודה לך על התגובה הלבבית והחמה! פידבק מקסים שמדרבן אותך לכתוב עוד ועוד. שכוייח!
  • 308
    • %
    שיתוף - לביקורת יש לי שריטה.
  • %תמר% //
    • יֵשׁ לִי שְׂרִיטָה.
    עֲמֻקָּה מַמָּשׁ, עִם דָּם.
    זֶה לֹא הָיָה חָתוּל.
    גַּם לֹא עוֹד סְתָם הִתּוּל.
    יֵשׁ לִי שְׂרִיטָה.
    חָרַט אוֹתָהּ אָדָם.
    וְיֵשׁ בָּהּ גַּם מַסְלוּל.
    וּשְׁבִיל מַמָּשׁ תָּלוּל.

    וְאוֹתָהּ הַשְּׂרִיטָה.
    כּוֹאֶבֶת לִי כָּל כָּךְ.
    קַו אֶחָד אָרֹךְ.
    שֶׁחוֹצֶה לִי אֶת הַלֵּב.
    וְאוֹתָהּ הַשְּׂרִיטָה.
    הִיא בִּלְתִּי תִּשְׁכַּח.
    עוֹר סָדוּק. פָּצוּעַ.
    וְדָם שֶׁעוֹד יוֹשֵׁב.

    לָנֶצַח כְּשֶׁאֶגַּע בָּהּ.
    עִם מֶלַח. עִם דְּמָעוֹת.
    אוֹתוֹ כְּאֵב יָשָׁן.
    יַחְנֹק לִי נְשִׁימָה.
    לָנֶצַח עוֹד אֶפְצַע בָּהּ.
    עִם סַכִּין. מַמָּשׁ אֶחְרֹט.
    וְזִכָּרוֹן עַקְשָׁן.
    יַכְתִּים לִי אֲדָמָה.

    יֵשׁ לִי שְׂרִיטָה.
    וְתָמִיד הִיא תִּשָּׁאֵר.
    עֵדוּת לְאוֹתוֹ רֶצַח.
    שֶׁרָצְחוּ לִי אֶת הַלֵּב.
    יֵשׁ לִי שְׂרִיטָה.
    וְדָם בָּהּ עוֹד סוֹעֵר.
    פּוֹעֶמֶת בִּי לָנֶצַח.
    כְּ-אוֹת הִיא לַכְּאֵב.


    תמר.

    --
    אשמח לביקורת.
    מאד.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אריאל ריבו, בת עם סגולה, קראנצ' פיסטוק ועוד 23 משתמשים26 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    מיוחד ממש יש לך סגנון ייחודי משלך וכיף לגלות עולמות חדשים
  • 131
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת מחשבות בדרך לעבודה
  • חוה אייזן //
    • כשנסעתי השבוע לעבודה
    בוקר לאחר התיעודים המצמררים, העדויות שוברות הלב
    וההבנה שגהינום של ממש מתחולל שעתיים נסיעה ממני

    עלו בי כמה מילים
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מחוברת לעצמי, ST.R, (deleted member) ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 249
    • נ
    שיתוף - לביקורת פרידה עצובה מידיד ותיק
  • נח שוורצברגנדרוביץ //
    • "אתה שומע? אתה צריך לנתק איתו כל קשר!".

    אני יושב מולו, מקשיב ביאוש, כמו נאשם שממתין להקראת גזר דינו, ומהנהן בעינים מושפלות. הוא ממשיך "הוא לא נכנס אליך הביתה! לא עם הזמנה ולא בלעדיה, אתה לא יושב איתו במסעדה, ואתה לא מסיע אותו אפילו לעבודה, גם לא פעם בשבוע!".

    "גם אם אתה רואה אותו באופן אקראי, במכולת השכונתית נניח, אתה לא ניגש אליו! למעשה רצוי אפילו שלא תסתכל עליו, זה יעזור לך יותר להתנתק ממנו בצורה טובה", הוא מפגין את כישוריו הפסיכולוגיים לתפארה.

    אני מהנהן שוב רפות. הוא ממשיך בתקיפות, "אולי הוא נראה לך נחמד ונעים, אבל הוא ממש מזיק לך, אתה אמור להבין את זה לבד טוב מאוד, בתור בעל מקצוע אני אומר לך מניסיון, ואתה לא הראשון שעובר אצלי.. טוב לא יצא לך מזה, תתרחק ממנו".

    אני יושב מולו, אחוז הלם קל. לא דמיינתי שזה כל כך חמור. בסך הכל הוא די נחמד, החזות החיצונית שלו גם היא לא דוחה במיוחד, להיפך.

    "בסה"כ אתה כבר לא בן אדם צעיר" הוא מוסיף בנימה קשוחה. "הכולסטרול שלך גבוה, לחץ הדם לא משהו, והלב גם הוא כבר לא מה שהיה. אם הקשר שלכם ימשיך באותה אינטנסיביות, אתה תמות ממנו, בטוח".

    אני יוצא ממנו ברגלים כושלות. הרי הוא מלווה אותי כל כך הרבה שנים, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי. אני אפילו לא מדמיין את החיים שלי בלעדיו. מה עושים עכשיו? באיזה צורה אנחנו נפרדים?

    אבל, איך אומרים אצלנו, "בעל המקצוע, הוא הקובע", ואם הוא קובע בנחרצות כזו שאני צריך להיפרד ממנו, אז אין ברירה.

    זה לא יהיה קל, את זה אני יודע, אני אתגעגע אליו מאוד, אולי אפילו אזיל דמעה. הוא היה בשבילי ממש מה שנקרא "טעם החיים", אפשר לומר.

    אבל אני אצליח, אין לי ספק בכך. מהיום, כמו שקבע הרופא, חסל סדר המבורגר עם צ'יפס.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יוסף בן שאול, שיבת ציון, מיריכ ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נח שוורצברגנדרוביץ
    תודה על העידוד! תודה על ההערה הנכונה. האמת, הסתפקתי אם להכניס אותו אבל הרופא דרש זאת כל כך...
  • 152
    • ח
    שיתוף - לביקורת עסקת חיים
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    הביטוי "עסקת החטופים", בכל פעם שהוא מושמע, מעלה אי נוחות כבידה.

    המושג כולו מקורו בטעות חמורה.

    להלן הטעויות שנידון בהם:

    1. חטופים הם לא עסקה – חטופים הם אנשים יקרים ואהובים, אי אפשר לעשות עסקה על אנשים, עסקה עושים עם כסף או עם טובין, היכולת להתבטא כלפי אנשים "כעסקה" מעוררת צמרמורת.

    2. עם טרוריסטים/מחבלים לא עורכים עסקאות – כל התנהלותם מבוססת על גניבה שקר ודברים חמורים יותר, אי אפשר לערוך עסקה באופן שאינו הוגן.

    3. יש לנו כמדינה מחויבות כלפי החטופים, בפרט לחיילים וחיילות, תצפיתניות שנשלחו על ידי המדינה ולכן אין כאן שאלה האם השחרור של מחבלים בתמורה היא נכונה, המחויבות קודמת לשאלה של המחיר.

    4. כיהודים האמונים על מידת הרחמים כשרואים ויודעים על מצבם של החטופים אי אפשר שלא להתמלא ברחמים, אי אפשר להשאיר אפילו אדם יהודי אחד בסבל של הגיהנום הזה, זה פשוט לא אפשרי.

    5. היום כשהתקשורת הכלל עולמית חושפת את הנתונים לעיני כל העולם אי אפשר לומר, לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו, לא הבנו. כל העולם עד לזוועה שמתרחשת לנגד עיניו, עד לחומרת המעשה, מעבר לעדות על חטיפת האנשים, עדויות על התעללויות, מראה עיניים על הרעבה, חוקי היסוד של כל אמנה מוסרית תהא אשר תהא מופרים בצורה בוטה.

    חמאס מחזיק בחטופנו בניגוד לכל דעה שיכולה להתקיים בעולם מתוקן, באופן שמשולל כל זכויות יסודיות.

    העסקה המדוברת מאפשרת לחמאס לערוך מסחר ציני כדי להגיע למטרות שליליות נוספות.

    אם מדובר בשחרור מחבלים עם "דם על הידיים", אם מדובר בשיקום היכולות שלו, ואם מדובר על המשך היכולת להרוויח סכומים אדירים מסיוע הומניטרי שמשולשל ישר לכיסי החמאס.

    מצג השווא של עזה ההרוסה, וקורבנות המלחמה הן עדות נוספת לעם שבחר לשנוא ולפגוע בדרך אכזרית.

    כבר כמעט חמש מאות ימים של שבי.

    כבר בתחילתם לא יכולנו להכיל את עומק השבר.

    ועכשיו טיפין טיפין אנו נחשפים לעוד ועוד זוועות שנעשו וממשיכים להתקיים.

    החשיפה הכלל עולמית מלמדת אותנו שיעור בתולדות העולם המודרני, עולם שיודע עולם שמכיר עולם שרואה.

    העוול זועק לשמיים, העסקה מעידה כאלף עדים על מהות הרוע.

    הדרך לעסקה והצורה בה היא נעשית.

    העולם כיום ונשיא מעצמתו – הנשיא טראמפ – בעל הבנה ישרה.

    אבל הבנה ישרה זה לא מספיק כדי להתמודד עם רוע.

    הלב נקרע, הלב בוכה, הנפש צועקת.

    שחררו את בנינו ואת בנותינו – עד החטוף האחרון.

    מיד.

    הדרך היחידה להכניע רוע, זה באמצעות רוע.

    כשאתה רע לרשע, אתה עושה משפט צדק.

    הגיע הזמן, והדרך פרושה לפנינו, לעצור את הזוועה, הגיע הזמן לערוך עסקה טובה.

    להחזיר את הבנים והבנות הביתה עכשיו.

    למי שמבין בעסקים, כמו הנשיא טראמפ, מבין בהסחת דעת, מבין בעמידה על זכויות, מבין שלא מדובר כאן בעסקה, מדובר בחיים.

    הנשיא טראמפ שנבחר בדרך שמצביעה על נס מעל הטבע, שתנועה אחת קטנה הצילה את חייו, ה' יברך אותו לפעול בתנועה אחת קטנה ומדויקת, למטרת שליחות עליונה מאת הבורא.

    תודה לה' על כל אחד ואחת ששב.

    שנזכה לראות בקרוב את כולם שבים.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אהרן 1, אוראל סולטן, שם משתמש: נחוץ ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    למה מאמר פוליטי מדיני - בעל אופי יהודי או תורני לא מתאים לקהילת כתיבה? זו במה שנועדה לפרסם כל...
  • 499
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיתוף - לביקורת כרומופוביה סלקטיבית
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • פרק א
    הוא יושב מול הדוקטור, מנסה להבין לאן הולכות עיניו, מה הוא הולך לבשר לו היום. יש תשובה ברורה? יש תרופה למכתו?

    לפני כמה חודשים הוא קם בבוקר מסוחרר 'עזוב' הוא אמר לעצמו 'אחרי הקפה של הבוקר זה יעבור'. אחרי הקפה של הצהריים זה עדיין לא נרגע, מין תחושת סחרורת כזו, לא ברורה, לא מובנת.

    הוא היה תמים, חשב שזה ייפתר בביקור אצל הרופא משפחה, איזה אקמול או נורופן, או משהו כזה, תרופה שיש בכל בית מרקחת, אתה נכנס, מחכה בתור, וקונה.

    זה לא, הרופא משפחה לא מצא בכלל שום בעיה. הוא ניסה לתת לו מרשם לאיזה כדור, זה לא עזר. גם לא הכדור שנתן הפרופסור מבילינסון, פיתוח בלעדי שלהם או משהו- לא עבד. הוא עם הסחרחורת והכאבי ראש כל הזמן. הם לא עוזבים אותו.

    עד שהגיע הדוקטור הגדול מאמריקה. הוא יודע, כך אמרו לו העסקנים ששלחו אותו אליו. כל רז לא אניס ליה, הם שכנעו. הוא ימצא את הבעיה.

    הוא עדיין לא יודע אם הוא מצא את הבעיה, אבל הוא כבר עשה לו כאב ראש חדש. תלך לפה, תעמוד פה, תעשה CT ואמאראי. תעצום עיניים ותפתח. הרבה בדיקות הוא עשה, כבר יומיים שהוא כאן עם הדוקטור. עושה כל מה שהוא אומר לו.

    "תקשיב" אומר לו הדוקטור, יהודי אמריקאי דובר עברית ברמת לשון הקודש "הבעיה שלך היא כזאת"

    'הוא יודע מה הבעיה?' עולה בו מחשבה 'אני לא מאמין'

    "היא בעיניים. בעיה שלך. אתה לא יכול להביט אל צבעים. זה מטרף את דעתך. זה יוצר בלבול במוח שלך. זה מסוכן לך. אתה יכול להביט רק אל צבע ירוק."

    "מה? מה זה אומר? מה זה הבעיה הזו?" הוא לא מבין מה הרופא אומר לו כאן.
    "אונלי גרין, יאנג-מן אונלי גרין. אסור עליך להיות במקום שהוא לא ירוק לגמרי. כל צבע אחר- משבש את המוח שלך. עושה אותך סחרורת. ויכול להביא גם למקרי מוות חס וחלילה.

    אתה יוצא מכאן, הולך הביתה שלך. ולא רואה שום דבר שהוא לא ירוק? מובן? יאנג-מן?"



    פרק ב.

    חשך עלי עולמי. או שמא עלי לומר- ירק עלי עולמי. אסור לי לראות צבעים אחרים? אני לא אוכל יותר לראות את השקיעה? את הירח מאיר בלילה? לא אוכל עוד להנות מנפלאות הבריאה?

    רגע, זה אומר שאני גם לא אוכל לראות את פניהם של יקירי? של אשתי, של הילדים? אני כלוא.

    לא סתם אמרו חכמים שעני חשוב כמת. זהו, אין לי חיים. איני יכול לצאת מהבית, איני יכול לראות.

    אשתי המדהימה מנסה להרגיע אותי. לא נורא, יעקב, היא אומרת. אנחנו נעשה הכל בשבילך. הכל.

    וודאי, אני מגחך בליבי. וכי איזה ברירה יש להם? נפל עליהם כשם שנפל עלי.

    נו, מה אומר ומה אדבר. הם עמדו במשימה יפה מאד, יש לי חדר צבוע כולו בגווני ירוק. הכל. אור ירוק, שעון ירוק, מזגן ירוק, מצעים. הכל. הם לא חסכו דבר, צבעו את הכל עד לשורש. הרי הדוקטור אמר שזה יכול להוביל למוות ח"ו. אפילו הברגים צבועים ירוק. אמנם בגווניו השונים, זה לא משמים לגמרי. אבל עדיין, חסר לי כל כך הגיוון.

    לפחות זה היה כתום, או צהוב. אני לא אוהב ירוק, לא אהבתי ולא אוהב.

    ילדי נכנסים פעם ביום לחדר, לומר לי שלום, לאבא המסכן שלהם. אני רואה את ניסיונותיהם להראות לי שזה נורמלי, שגרתי. "איזה ילד לא מתאפר בירוק בכבדות כל יום כדי להגיד לאבא שלום?" הם מנסים לשדר. עיניהם עצומות כדי שלא אראה את הלבן של העין. על שערם יש כובע כמובן. בקיצור, לא יודע באיזה צבע דמיינתם את הגיהנום, שלי בצבע ירוק.

    אני יוצא לפעמים מחוץ לחדר, עם מטפחת קשורה על עיניי, שלא אראה, שלא אסתכל. שעיניי לא יחשפו ח"ו למראה שקצת לא ירוק. מרגיש עיוור. לומד לאט לאט לקרוא ברייל. יוצא לטיולים עם ילדי שמשמשים ככלב הנחייה שלי. לא תענוג גדול, אני מבטיח לכם.





    פרק ג.

    עד ששמעתי על חיים.

    גיס של בן דוד של אשתי שמע על הסיפור והודיע שהוא מכיר גם מישהו כזה, ואולי אני ייהנה מחברה של אנשים כמוני. כתף שתבין אותי.

    התברר שהוא לא בדיוק הכיר מישהו כזה, אלא רק שמע מהחברותא שלו שיש כזה דבר. אבל הוא יברר ממי החברותא שלו שמע על המקרה, ויחזור אליי עם הטלפון של ההוא.

    קיצר, לא נלאה אותכם בפרטים. הוא השיג אותו, קוראים לו חיים, והוא באמת מבין גדול בתחום. מסתובב עם המחלה כבר עשר שנים, ויכול לתת לי הרבה מידע עליה.

    התקשרתי אליו, הוא הסביר שזה מתחיל מכרומופוביה סלקטיבית, אבל מה שאני מתאר נשמע כבר ממש מקרה חמור של פריזימה שבורה. והוא רוצה לפגוש אותי.

    גיחכתי, איך לפגוש? אני נעול בבית, הוא נעול בבית. שני עיוורים ירוקים שלא יכולים לעשות כלום.

    הוא התעקש, אמר שאני רק צריך לתת לו את הכתובת, הוא כבר יגיע אליי.

    שעתיים אחר כך (!) אשתי אומרת לי שאיזה איש ירוק אחד מחפש אותי. היא מכניסה אותו הביתה, מציעה לו כוס תפוח-אגס-סברס. אני כבר לא מסוגל לשתות את הספרינג הידוע, אבל אולי הוא כן. "אשמח" אני שומע אותו אומר לה "אולי תביאי גם ליעקב?"

    אני מחייך. יודע את תגובתה של אשתי, היא תביא לי, כדי לא לבזות אותי שכל כך מהר אני שונא את הירוק ירוק הזה. אבל היא תדע שאני לא הולך לשתות ממשהו בצבע ירוק.

    יעקב נכנס לחדר. מאופר בירוק, לבוש בירוק, בטוב טעם יש לומר. יהודי חרדי מבוגר, אני אומד אותו כבן שישים-שבעים. חייכן.

    "שלום עליך רבי יעקב, אפשר לשבת?"

    "בשמחה" אני מזיז בשבילו את הכיסא.

    "זה בסדר, ינגלע. זה בסדר. אני לא כזה זקן. אני יכול להתיישב לבד" הוא מחייך. מביט אל תוך עיניי. "ינגלע, אני מרחם עליך. אני פשוט מרחם עליך."

    מכל האנשים בעולם (שריחמו עלי, אני בטוח) דווקא ממנו לא ציפיתי לאמירה כזאת.

    "אתה שמעת את הבשורה, שאסור לך לראות שום צבע, רק צבע אחד. חזרת הביתה, שינית את חייך. נכנסת לתוך עצמך. צבעת את כל הקירות מסביבך, את כל האנשים מסביבך. את כל מה שמחוצה לך.

    אני רוצה להגיד לך משהו, רב-יענקב. אסור לי לראות ירוק, יש לי זן אחר של המחלה, ווריאנט שונה. מותר לי לראות רק ורוד. כל גוון אחר אסור לי."

    אני נלחץ "רגע, רב חיים, אז אתם עכשיו בעצם מסתכנים?"

    "לא, תיירגע. אל תדאג. אנחנו מחמירים בפיקוח נפש. אבל יש היום ברוך השם המצאה חדשה, רב יענקב." הוא מוציא מהתיק קופסת עדשות "במקום לשנות את כל העולם, תשנה את עצמך."
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אזמרגד, איש פנינים, פינגווין ועוד 49 משתמשים52 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    sh.t.down
    וואו, כתיבה משובחת, ומסר עוצמתי. בהתחלה הייתי בטוחה שזה הולך לכיוון של פאנץ' מבדר שההוא לא הבין...
  • 437
    • נ
    שיתוף - לביקורת להקשיב ללב
  • נסיך על חלל //
    • הפלאפון מצלצל.

    מספר לא מזוהה.

    היא עונה.

    "היי מה נשמע?"

    "ב"ה בסדר מי זו?"

    "זאת----"

    שתיקה. שוק. "מה היא רוצה עכשיו"?

    הן היו חברות עוד בתיכון, אח"כ בשנה א' סמינר. ואז היא התחתנה. הגברת על הקו כמובן.

    חברתה עשתה למענה הכל. עיצוב בר, מתנות, ריצות וקניות. וזהו. כאן זה נגמר.

    היא לא התקשרה אף פעם. מידי פעם היו מגיעים דשי"ם כמו:

    לידת הבת הבכורה - נחשפה דרך חברה משותפת כחודש אחרי...

    שידוך שהרסה בחוסר פירגון משוועה...

    הא...לא התקשרה אף פעם אמרנו? קבלו דיוק: לא התקשרה כמעט אף פעם.

    פעם בשנה/ שנה וחצי היתה מתקשרת. לא בשביל לשאול 'מה נשמע'...

    "דוד שלי- ראש ישיבה עושה מצ'ינג..."

    "אחותי נתקעה בלי תחפושת ואני זוכרת שהיה לכם גמ"ח..."

    אז זהו, עכשיו היא פשוט מנסה להבין מה גרם ל- היא- להתקשר...

    לא היה לה הרבה זמן לחשוב כי ה "חברה" שעל הקו פשוט המשיכה:

    "אני רוצה לנסוע איתך לארוסים של--- מתי את יוצאת?"

    "אני עוד לא יודעת מי נוסעת איתי...כנראה שלא יהיה לי מקום. אני גם לא יודעת אם אצא מהבית שלי או שבכלל מהבית של סבתא שלי- (הכי רחוק---רק שלא תבוא איתי ) היא גרה ליד העבודה שלי, את מבינה?"

    "אה...אבל אין לי בעיה להגיע לאזור הבית של סבתא שלך. מה זה משנה אם אני מגיעה אלייך או אליה?"

    "נראה, אני עוד לא יודעת מה יהיה בסוף, אדע רק באותו יום."

    "טוב, אז ניהיה בקשר. תודיעי לי אם זה מהבית שלך או של סבתא שלך."

    "נראה. בעזרת ה'".

    ניתוק----

    "תחלמי!!!" היא צעקה לחלל הבית.

    היא רווקה בת 25, יש לה הכל. עבודה מסודרת. כסף. משפחה מדהימה. רכב. רק חתן לא. עדיין לא.

    היא לרכב שלה לא מתכוונת להכניס את הגברת הנצלנית---הנסיעה הזו תהיה בשבילה סיוט. ממש כמו להחזיק גחלים לחושות בידיים חשופות במשך 40 דקות.

    'לפעמים צריך להקשיב ללב שלך'. אמר לה אבא. 'אל תעשי את מה שלא טוב עבורך'. הפעם זו אמא.

    כן. הלב שלה הוא לא משחק. היא לא מוכנה שישברו לה אותו פעם אחר פעם.

    לפעמים אנחנו נותנים בלי סוף לאנשים הלא נכונים---

    אנחנו צריכים ללמוד להכניס ללקסיקון שלנו מילה נוספת- חדשה- "לא".

    כן. גם "לא " זו תשובה. וזה בסדר. זה מותר. לא לכל דבר, לכל דרישה, צריך לענות ב "כן".

    לכו אחר הלב שלכם, אחרי הרגשות שלכם, תהיו שלמים עם ההחלטות שלכם, בסופו של דבר אתם מתמודדים איתם- לא אחרים.​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: yes I am, נעצוץ, ליליאן ועוד 29 משתמשים32 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    הובנת לגמרי! הסברת את מה שהבעתי בקטע בצורה הכי מדויקת. תודה.
  • 311
    • ללמוד לכתוב
    שיתוף - לביקורת ידיד זהב או סתם קולגה?
  • ללמוד לכתוב //
    • לפני כמה שבועות נבחר נשיא.

    אחרי שנת בחירות שלימה, עם לא מעט סקנדלים ושערוריות - הוא ניצח.

    הנשיא הזה לא סופר אף אחד ממטר, כולל את החוק היבש.

    הוא עושה כל מה שבא לו, וכופה את דעתו האישית על כולם.

    כל מי שהתנגד לו או מתנגד לו, סופו ידוע מראש.

    לפי כל ההגדרות היבשות - הוא דיקטטור, אבל למרבה האירוניה הוא טוען שכל
    מטרתו זה לשמור על הדמוקרטיה.

    אין לו שום מגבלות, והוא לא מתבייש לעשות שימוש ציני בכח הרב שנמצא בידו.

    את ההשבעה שלו החרימו כמה וכמה נבחרי ציבור, אבל זה לא מזיז לו.

    ולא, אני לא מתכוון לנשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ.

    אני מתכוון לנשיא בית המשפט העליון הלא נבחר, מר יצחק עמית המכונה גולדפריינד.​
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: חנה ש., חסיד הנודד, נסיך על חלל ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ללמוד לכתוב
    ללמוד לכתוב
    ואני אגיד אותה בכל זאת: כי הוא נבחר על ידי הציבור וגולדפריינד לא. והוא בעדינו וגולדפריינד לא...
  • 356
    • א
    שיתוף - לביקורת צחי מציג: נבחרת ישראלית מטורקיה
  • איש המילה הכתובה //
    • צחי בלחץ אטומי. בעוד כמה ימים תתקיים התערוכה השנתית הגדולה, ואין לו מספיק חברים לאייש איתם את כל התקנים הדרושים.

    הטירוף סביב התערוכה רק מתגבר משנה לשנה, הביקוש זינק לשיא חדש, והגיוס הנדרש רחוק ממימוש.

    מפיק כמוהו לא יכול להרשות לעצמו לפשל. בארץ יש לו נבחרת איכותית במיוחד, אבל היא עולה לו יקר מדי. הרווחים אינם מצדיקים את ההשקעה. אין מנוס מגיוס תגבורת מחו"ל.

    בצר לו, פונה צחי לעמיתו בטורקיה, אמיר שמו. הוא מבקש ממנו שיגייס בעבורו בדחיפות נבחרת איכותית ומשובחת במחירים נוחים, רק שייראו כמה שיותר ישראליים מבחינה חזותית. "אין בעיה", עונה אמיר, לא לפני שהוא מוודא שהוא גוזר קופון נאה, "תוך יומיים הם במטוסים בדרך אליך".

    צחי יודע שהנבחרת הישראלית טובה בהרבה, אבל הוא לא עובד בחינם. הישראלים עולים לו יקר, וזה יבוא על חשבון הרווח שלו. מה גם שבמקרה הזה אין משקל לידיעת השפה העברית או הבנת הניואנסים המקומיים לעומק. חברי הנבחרת לא נדרשים לדבר בכלל. כל מה שהם צריכים זה להיראות ייצוגיים, יפים, מרשימים ומזמינים. כל השאר לא באמת חשוב.

    התערוכה מתקרבת בצעדי ענק, הטלפון של צחי מצלצל בבהילות, אמיר על הקו: "צחי, יש בעיה", קולו נושא טון דרמטי, "אני לא מצליח לגייס ייצוגיים, יפים, מרשימים ומזמינים, בעלי חזות ישראלית, בתעריף הדל שלך. במחירים שלך יש לי רק חברה יבשים, מצ'וקמקים ולא מספיק איכותיים".

    צחי מתוסכל, מהרהר שנייה: "טוב, אמיר, אין ברירה, תשלח מה שיש".

    כעבור כמה ימים עשרות אלפי שולחנות בתערוכת טו בשבט מעוצבים בפירות יבשים שנשתבחה בהם טורקיה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., המהר"ל מפרוג, T;) ועוד 39 משתמשים42 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה, מעריך מאוד!
  • 253
    • א
    שיתוף - לביקורת יושפע שפע רב
  • א. פרי //
    • אבא שלי ז"ל התמודד עם פרנסה קשוחה.

    אמנם היה לנו אוכל, קורת גג וכדו', אבל לא היה שפע גדול בדברים מסוימים, והיתה גם דאגה גדולה סביב הפרנסה.

    הבעיות המשיכו גם אצלנו: לקחנו חובות כבר בתחילת הנישואין כדי לשלם שכירות, הייתי בלי עבודה, ובעלי התקשה למצוא כולל הולם.

    היינו בלי כלום.

    עם השנים בעלי המשיך לגלגל חובות, אבל לאט לאט התגלה אופיו האמיתי: הוא לא מסוגל לחיות בעוני ובצימצום.
    אמנם גם אני לא מסוגלת לחיות בעוני, וכל אדם היה מעדיף עושר, אבל זה התבטא בקניות יקרות.

    וכך בעודי דואגת על הפרנסה ועל העתיד, בעלי התחיל לקנות רהיטים יפים, אפילו מפוארים, וילונות מרשימים ועוד חפצים מאוד יוקרתיים.

    ואני,
    לא היו לי כלים להכיל את זה.

    התודעה שלי היתה מצומצמת, תודעה של מחסור, של חרדה ודאגה, היו לי בעיות חברה, חרדות על כל צעד ושעל, והייתי גרה בתוך כלוב של זהב.

    ביותר היה לי קשה לראות את הפער בין הבית שלי לזה של הורי.

    זה טלטל אותי, הרגשתי שאני במקום לא טוב.

    כך - חייתי בבית מפואר ויפה, הכל היה מושלם, אבל הלב שלי נכסס מבפנים.

    לא היתה לי יכולת לקבל את הטוב ואת השפע.


    *

    גם בשנים האחרונות, כשכתבתי ספרים, והם התחילו לצאת לאור, והתחילו להיות לי רעיונות נפלאים, ואנשים קנו את הספרים, והגעתי למימוש עצמי מופלא, גם אז היה לי קשה להכיל את זה.

    לא היתה לי אפשרות להכיל את זה שאנשים מתעניינים בי, וש'בעיות החברה שלי אולי נפתרו'. (יש משהו מעניין בכך שאם יש אדם מוזר - ואני קצת שונה - אנשים מסתכלים עליו בביטול מסוים, וזה לגיטימי, אבל אם הוא פתאום יוצא לאור אז כולם נושמים לרווחה ואומרים: אה, הוא לא סטנדרטי כי הוא אומן, ואז הבעיות החברתיות שלו נפתרות)...

    לא אספר מה עברתי, את התהליך הקשוח מאוד מאוד.

    אבל היתה לי טראומה מהכתיבה שלי, היה לי קשה להיות מצליחה.

    *

    לאחרונה קיבלנו משהו נוסף, יוקרתי.
    התודעה שלי עדיין מתקשה להכיל את זה.
    הייתי מנותקת.
    לא מסוגלת לחשוב שמגיע לי,
    שזה אמיתי.

    *

    אני חושבת על גאולה, ועל כמויות הטוב שנקבל, וקצת מבינה למה הגאולה מתמהמהת.

    כי אם ה' יתברך יציף אותנו באור, בשמחה, בשפע.

    האם נצליח לקבל את זה?

    האם נמשיך להיות מסוכסכים?

    האם התודעה הפגועה שלנו תצליח להחלים, להסכים שמגיע לי טוב, מגיע לזולת טוב, מגיע לי לחוות טוב
    וכן, אני לא צריכה לחבל בטוב של עצמי?

    זו עבודה.
    או שמא העבודה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רוז גרין, ברכי שטיין, המאושר! ועוד 11 משתמשים14 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המאושר!
    וואו! ריגשת! כך אמר האדמו"ר מחב"ד זצוק"ל: העבודה שלנו, בדור הזה - להתחיל לחיות עם תודעה של גאולה!!!
  • 2 2K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת עונשו המהיר של המרחף... וטורים נוספים מתעדכנים!
  • שועל ספרות. //
    • "אלוקינו ואלוקי אבותינו אלוקי אברהם"

    'היי, אני חייב לאברהם שוויגל תשובה על המשכנתא, לא כדאי לי להרגיז אותו, הוא יכול לעכב לי את כל האישורים... נו, תפילה! איפה אני?'

    "ונאמן אתה להחיות מתים..."

    'נו, איך קוראים לתימני הזה שמת עכשיו בתאונת אופנוע? מסכן, אני עוד זוכר איך שהוא היה יוצא לתלמוד תו...' אויש, נו, תפילה! איפה אני עכשיו?'

    "סלח לנו אבינו" 'וואו התקדמתי לא רע!' "כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו..."

    'אויש, הדו"ח על התמרור שהשוטר לא הסכים לסלוח לי, לא שילמתי אותו! נו! לא לעניין... תפילה!'

    "והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו..."

    'אואה, איזה מכות החטיפו לאדם ההוא שנכנס לבית המדרש, זה לא שהוא היה בסדר, הרי אתמול... אוחח... איפה אני?'

    "השיבה שופטינו כבראשונה..."

    'אחח, צורת הבחירה של השופטים היו... היי! מה זה? כבר חזרת הש"ץ? אופס... איזה פדיחות! מנחה של שבת ודפקתי 'סלח לנו' בשיא המרץ!'
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ת.ב.ג., חיים גמזו, גיוון ועוד 53 משתמשים56 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    תודה רבה!!
  • 305
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת גדול יום גשמים
  • צביה ר. //
    • נו, בטח גדול.

    לשקול ברצינות רכישת קייאק למעבר בטוח אל מעבר לכביש – זה לא גדול?
    גדול. כבד. ועמוק.

    לחטוף לפרצוף שליכט עכור וקר ממכונית דוהרת – לא גדול?
    מה זה גדול, ענק. ורטוב. וקר. וחם. 39 מעלות. ואקמול.

    לצפות בעיניים כלות ברצפה השטופה שנקברת בעודה בחיים תחת ערימות בוץ דביק, ולצרוח בקול גדול – מאד גדול – למה לא ניגבתם את הרגליים בכניסה??!
    זה גדול. וסוער. וצרוד מאד.

    לרדוף כל הדרך אחרי שברי ברזל עקומים וחתיכת בד שחורה – גדול. מאד.
    אחרי כמה ריצות כאלה – הוא יהיה רזה וקטן. ויאכל איזה בורקס כדי להרגע. וחוזר. חלילה.

    לגלות את החור בכיס אחרי ימים של מזגנים בכל הבית, מייבש כביסה, תנורים – זה לא גדול?
    גדול. אפשר לתפור. אבל איפה הכסף.

    לכתוב את הקטע הזה – גדול. וכיף. וגשם דופק לי בחלון. השראה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מ.בר, רות ב., מצלמה ועוד 26 משתמשים29 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    לא התכוונתי לקטע הזה ישירות, אלא זו הרגשה כללית שהרגשתי לאחרונה, בעיקר אצלי 😉 ואז כשקראתי את מה...
  • 467
    • נ
    שיתוף - לביקורת הכלב המת. סיפור קצר.
  • נח שוורצברגנדרוביץ //
    • תכננתי קטע קצר עם פאנץ', בסוף יצא סיפור, ונקווה שנשאר משהו מהפאנץ'.

    מילה על הסיפור: מדובר בסיפור שקרה באמת (שמעתי אותו בעצמי כמה פעמים מאחד מבניו של בעל המעשה), כמובן שהוספתי תפאורה רבה, אבל הרעיון של הסיפור אמיתי לגמרי.

    מי שמכיר, לא לגלות את הסוף, ששששש...
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, ח.ד. וחלק ו-אוראל סולטן3 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נח שוורצברגנדרוביץ
    תודה על הביקורת, על המחמאות, ועל ההתייחסות בכלל.. לקחתי לתשומת לבי, תודה. (לגבי הקטע בו נחשף...
  • 381
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת גלגולי נשימות
  • צביה ר. //
    • התגלגלתי מצחוק.
    גם הוא. ממש. לא הפסיק להתגלגל.
    צחקנו לנו יחד עד אובדן נשימה.

    לא יכולתי לראות את פלג גופו שמהסנטר ומטה, אבל אני בטוח שגם הוא החזיק את בטנו העגלגלה שכבר שלחה אותות כאב.
    מחיתי רטיבות משועשעת שהתפרצה מעיני בחוסר נימוס, והופתעתי לגלות שגם מעיניו דמעות מתגלגלות. מצחוק.

    לאט ובטוח הושגה שליטה חלקית על הצחוק שהצטחקק לו בגניחות אחרונות מגרוני.
    חזרה בי נשימתי.
    והוא – ובכן, הוא עדיין התגלגל. אהמ... זה כבר היה די מביך.
    חייכתי חיוך מתנשם, מחזיר לעצמי חמצן אבוד, וחיכיתי. עוד רגע הוא ירגע.
    הרגע לא הגיע.
    התגלגל הוא, התגלגלו הדמעות.

    הוא היה יכול להמשיך כך לנצח, אם לא שקרו פתאום שני דברים:
    הזזתי את העכבר, והוא פסק באחת מגלגוליו, האימוג'י.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: מ.בר, אחת כזאתי;), ת.עקבי ועוד 30 משתמשים33 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    קונספט מקורי, כתיבה מעולה.
  • 168
    • א
    שיתוף - לביקורת סוד אפל
  • אבינועם גולדברג //
    • כיפה כחולה מוקפת יער ירוק מצד אחד ובניינים לבנים מצד שני.
    כשזהב השמש יורד בקשת מרהיבה במרכזה, ונעלם עם ערב אל המקום המסתורי שלשם הוא נעלם תמיד, משאיר אחריו צבע כהה שהולך ומעמיק וגורם לך להישאר על הספסל הזה עוד שעה ארוכה.
    עד אשר ייהפך הכל לקטיפה שחורה, בה נוצצים הכוכבים.

    מי שנמצא עכשיו בבית עסוק בענייניו, רואה רק את החלונות המשחירים.
    אבל מי שנמצא בחוץ, על הספסל בקצה ההר, אינו רואה דבר. אפילו לא את עצמו. רק אפלה סמיכה הממלאת את העולם כולו.

    ברגעים כאלו, דפיקות הלב מאיטות, כמובן. אולי אפילו נעצרות.
    העיניים נשואות למעלה, ממתינות בסבלנות לסודות הגדולים.

    כי אי אפשר לדעת מתי בדיוק, או איך.
    פתאום זה יבוא.

    זה יבוא מכל מקום ומשום מקום.
    זה יבוא חם ואפל, וישטוף פנימה.
    ואתה תשחרר את הכל הכל הכל, ותתן את עצמך בידיו.
    תהפך למיתר רוטט תחת קשתו.
    לבקבוק קריסטל הנמזג ביינו.
    למילים רכות הנלחשות בסתר.
    לשורשים הנאחזים באדמה חדשה.

    וכשאתה פתאום יודע מה הוא לילה.
    אתה טובל בתוך האגם הצלול השחור, ולראשך מעטרים זוהרי כוכב, ואתה מושיט יד ארוכה ומנחמת, אתה מושיט אותה הרחק -
    לעצמך.

    וכשזהב עולה בקשת מרהיבה, דרך מרכז כיפה כחולה וחיוורת, המוקפת יער ירוק מצד אחד, ובניינים לבנים מצד אחר.
    על הספסל בקצה ההר ימצאו אותך.
    וקמת והלכת איתם. והיית כאחד האדם.
    אך מי שיתבונן בעינייך, יתבונן מקרוב.
    יוכל לראות באישוניך סוד שחור, עמוק מאד.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ר' יעקב ישראל, סבתא חביבה, מ. ש ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    קטע פשוט נהדר ...... יצירתי ומסתורי
  • 229
    • א
    שיתוף - לביקורת מלכות ישראל
  • א. פרי //
    • בספר "סדר הפוך" יש ניסיון לברר מה זה בעצם "מלכות ישראל".
    לפניכם קטע מתוך הספר, אולי בהמשך אעלה קטעים נוספים בנושא זה.

    האוטובוס הוביל אותו לשכונת נחלאות והוא החליט לשוטט במקום, מתוך רצון לתכנן את המשך צעדיו. לאחר הליכה נמרצת במשך זמן מה, הוא מצא את עצמו נכנס לחנות ספרים קטנה.

    "אני צריך ספר שמדבר על מלכות ישראל", ביקש מהמוכר.

    המוכר, צעיר הנראה משועמם, מסוג האנשים שגם כשיש להם שפע של חומרי קריאה סביבם, מחשב מהבהב לפניהם, בנוסף לטאבלט המונח על הדלפק והסמארטפון לצידם, והם עדיין מצפים לסף ריגוש חמקמק שטרם הגיע, הוא הראה שמחה של ממש על השאלה של נתנאל הלל, וסקר אותו בעיון. "אני יכול להציע לך ספר בנושא", אמר בנדיבות, "בנוסף, אם אתה צריך את המידע לצורך מחקר, אני מכיר מישהו שמבין מאוד בשלל נושאים: דוד שלי, הרב זאב ראובני. הוא גר כאן בקצה הרחוב. אם הייתה לי אפשרות הייתי הולך אליו מידי יום לשמוע מה יש לו לומר".

    "אתה יכול להשיג לי אותו?" שאל נתנאל הלל.

    "אני מוכן להפוך חצי עולם כדי לעזור לך להשיג אותו. איך קוראים לך?"

    "נתנאל הלל".

    "נעים מאוד, אני זלמן".

    "זלמן", שב נתנאל הלל על דבריו כהד.

    "השם המלא שלי הוא סעדיה-זלמן ראובני". נידב הבחור אינפורמציה נוספת.

    "אתה צוחק עלי?"

    "מהבוקר אני יושב כאן ומתכנן איך לצחוק עליך", חייך המוכר במשובה.

    "חחחח".

    "ותדע לך, נתנאל הלל, שממש מתחשק לי להיות נתין נאמן בממלכת ישראל. המדינה הזאת לא נותנת ביטוי ראוי לייחודיות של העם שלנו".

    "ואם יקראו לכולם סעדיה-זלמן זה יהיה ביטוי ראוי יותר?"

    "לא התכוונתי רק לשמות. אנחנו צריכים להראות לעולם מי אנחנו! בתכל'ס החדשות מלאות במידע לא מחמיא במיוחד, וכולם מתנהלים מתוך רצון לשמור על המצב כמו שהוא. צריך למצוא דרך להביא לידי ביטוי את יופיה האמיתי של ארץ ישראל!"

    "אולי זה בגלל שיש מלחמה נגד הדת, יש מנהיגי ציבור שחושבים שהתורה לא ניתנה לכולם".

    "התורה היא התפארת שלנו, משוש ליבנו", הסכים הצעיר, "אם המדינה הייתה מקבלת עול מלכות שמים ומתנהלת לפי חוקי התורה, זה היה נפלא".

    כעבור מספר דקות מצא נתנאל הלל את עצמו פוסע בזהירות על גבי מרצפות חצר גדולות ורטובות, מדיפות ריח עז של ניקיון.

    הוא נקש על הדלת הלבנה, וכשזו נפתחה כעבור רגע בידי אדם כפוף גוו, חש את ליבו הולם בפראות.

    ככה מתחילות הרפתקאות מסעירות. שיחה עם איש מסקרן כמו הנרי אלברטו, בריחה מידיד שהוא ספק-סוכן-ביטחון-סמוי, ולאחר מכן פגישה עם אדם מסתורי שיש לו בין השאר ידע עשיר, לפי דברי אחיינו מוכר-הספרים המשועמם, על ממלכת ישראל.

    הוא מקווה שזו אינה תחילתה של הסתבכות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, מיקי ג'קי, מרציפן ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 626
    • א
    שיתוף - לביקורת ספורו של קמצן כבד
  • אבינועם גולדברג //
    • בעיר אשדוד ברובע ד' חי בעל קמצן מאד.
    מעולם לא קנה לאשתו פרחים או שוקולד, שלא לדבר על מתנה.
    הוא היה רק כותב, פתקים, פתקים יפים אמנם, אבל בכל זאת...
    הוא היה אוהב כסף מושבע, מכל ארגון צדקה היה מנסה לקבל תמיכה, למרות שהייתה לו עבודה לא רעה בכלל.
    בכל חלוקת חסד הוא תמיד היה הראשון בתור.
    הוא ניצל כל מבצע בסופרמרקט, והשיג את הדילים הכי משתלמים.
    מכל הכסף שצבר הוא לא נהנה בכלל, בגדיו היו פשוטים מאד, כמו גם בגדי אשתו. ומי מדבר על תכשיטים.
    הוא גר בדירה שכורה בשכונה נידחת.
    ומעולם לא הוציא את הארנק לקנות ממתק או לצאת לטיול, או כל הנאה אחרת שצריך לשלם עליה.
    היה נראה שהוא נהנה מעצם השמחה שבאיסוף הכסף, ומהמחשבה על חשבון הבנק שלו.

    יום אחד, התמוטטה אשתו ונלקחה באמבולנס. הרופאים מצאו שהכבד שלה הפסיק לעבוד, והעסקן הרפואי שהוזעק קבע כי יש לבצע השתלה מיידית בחו"ל. העלות של הניתוח והאישפוז, היתה מטורפת, והעסקן היה מבוהל ונבוך, משום שאי אפשר להשיג סכום כזה בזמן הקצר כל כך שהרופאים קצבו למועד הקריטי של הניתוח.

    אבל הבעל הקמצן חייך ואמר.
    מיד אחרי החתונה צלצל אלי רופא המשפחה ואמר לי - דע לך שהכבד של אשתך לא תקין ותוך עשר שנים בערך תצטרכו לעשות השתלה.
    לא ספרתי לה על הטלפון כדי לא להלחיץ אותה, אבל חסכתי מאז בקפדנות שקל לשקל, ותודה לקל יש לי עכשיו את הסכום הדרוש.

    בעלך קמצן כבד, אמר לה הרופא, הוא התקמצן על עצמו בשביל הכבד שלך.
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אזמרגד, רחל רבין, ר' יעקב ישראל ועוד 53 משתמשים56 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבינועם גולדברג
    הכרחיים
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת ההתמכרות הלא מוכרת שלי
  • שועל ספרות. //
    • זה התחיל כמו כל התמכרות.

    שמחה משפחתית כל שהיא, נראה לי חתונה של אח או משהו כזה...

    מישהו הציע לי סיגר, ואני שלא רציתי להיות שונה מכולם, לקחתי.

    וזהו, התמכרתי.

    לא האמנתי לעצמי שזה קורה לי.

    בהתחלה זה היה רק בשמחות, הייתי יכול לגמור עשרה בערב אחד!

    ואז זה נכנס הביתה.

    אשתי לא הבינה מה קורה איתי.

    זה נהיה יומיומי וראו את זה עליי, ממש ראו.

    לאשתי זה הכי כאב, תכל'ס היא ידעה שהיא מספקת לי דברים שמזיקים לי.

    היא ניסתה לדבר על ליבי, אבל אני כבר לא יכולתי.

    אז יום אחד היא הזמינה לי תור לרופא, בתקווה שאולי הוא יצליח לנתק אותי על ידי הסבר על הסכנה.

    נכנסנו אליו, והיא הסבירה לו את התמכרותי הקשה לסיגרים.

    "מה זה קשור אליי? אני לא מטפל בהתמכרויות!" שאל הרופא.

    "אני פשוט רוצה שתסביר לו מה זה גורם לגוף שלו!" טענה אשתי בתוקף.

    "אבל מה זה קשור אליי? אני דיאטן, משמינים הם לא! חח..."

    "טוב, בוא! הולכים!" פנתה אליי אשתי בזעם "זה רופא זה? הוא לא נורמלי! סיגרים שמטוגנים בכמויות שמן ועשויים מבצק עלים נוראי לא משמינים?"
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אווטר AI, בלי רעש, חיים גמזו ועוד 62 משתמשים65 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    יפהפה בעיניי
  • 372
    • ה
    שיתוף - לביקורת תפלת השלווה
  • הווה פשוט //
    • ‏מי לא מכיר את תפלת השלוה.
    כל כך מציאותית, כל כך בריאה, כל כך פרקטית.
    מתאימה לכל נפש בכל שלב ובכל מצב, מרעננת ומרגיעה ועד היום לא איבדה כי הוא זה מזוהרה מאז שנוסחה בידי חכם נוצרי לפני מאה שנה.
    (אם בכל זאת יש כאן עוף מוזר שלא יודע במה מדובר, אז זה כך:
    אלוקי,
    תן בי את השלווה - לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות.
    ואת האומץ - לשנות את מה שביכולתי.
    ואת התבונה - להבדיל ביניהם).

    הרמבם כתב בהקדמה לשמונה פרקים "קבל האמת ממי שאמרה, כשהוא מביא אמיתות מחכמי הגויים.
    שורשי התפלה הזאת והרעיון שבה כבר קיימים המון זמן אצל פילוסופים שונים.
    גם רבי שלמה אבן גבירול כתב משהו דומה לפני אלף שנה:
    "ואמרו, ראש השכל, ההכרה בין ההוה והנמנע, והנחמה במה שאינו ביכולת".

    קצת הפריע לי, למה דבר כעין זה לא מופיע גם בכתבי היהדות, הרי זה כל כך נכון ומועיל.
    אבל אחרי טיפה מחשבה, נזכרתי שכתבתי פעם ש"בנצרות אלוקים על הבמה ואנחנו צופים בו מהאולם, וביהדות זה ההיפך, אלוקים צופה בנו מציגים".
    לא יודע הרבה על נצרות וגם ביהדות עוד יש לי הרבה מה ללמוד. אבל אם לא התקיפו אותי שם על זה, כנראה יש בזה משהו.
    כלומר, הרעיון של התפלה הזאת בעצם לא מלמד אותי שום דבר חדש. רק מעניק לי נעלי ספורט נוחות להסתובב בהן בעולם, הוא נותן לי פארקים מלבלבים להינפש בהם, נופים, טיולים. להסתדר להתנהל להתמודד.
    אבל הוא לא נותן כרטיס כניסה לספריות, לאוניברסיטאות, או לבתי מדרש.
    אנחנו מחפשים מידע נסתר, משהו שאולי נוגד את השכל הרגיל, משהו שלא יכולנו לדעת לבד.
    אנחנו רוצים ללמוד איך להציג.
    ולא רק לקבל מקום בשורה ראשונה בתאטרון וקרטונית פופקורן.

    [מצטער אם לא ברור כל כך, ואולי יצא לי קצת מוגזם או לא לגמרי נכון.
    אני עייף, ואין לי כח לתקן, העיקר רוח הדברים].


    אגב קיימת גם גרסא פרגמטית של התפלה, המתאימה יותר לדור ה"כדור וזהו".
    תן לי קפה - לעשות מה שאני יכול.
    אלכוהול - להשלים עם מה שלא
    וריטלין - להבדיל ביניהם.

    מה שמצחיק אותי בענין.
    אתם יודעים, בכל הקבוצות של מפגשי תמיכה (מהסוג של 12 הצעדים למשל), בסיום כולם נותנים ידיים ואומרים יחד את התפילה הזאת. הם עושים פרצופים של יום כיפור ומתנדנדים או עוצמים עיניים.
    אבל זה מגוחך, כי זו לא תפלה.
    זה לא משהו מיסטי הדורש רמת תודעה אחרת, איזו התקשרות רוחנית טרנסצנדנטית. זה בסך הכל כלי מנטלי פשוט לניהול נכון. לא יותר ממברג או מפתח שבדי.
    זה אמור להיאמר בקול ענייני ובלי תנועות גוף וזיקוקים בעיניים.

    תארו לכם שבסוף הפגישה כולם היו נותנים ידיים וצועקים בקול נרגש פה אחד: "שבע שלוש אפס אפס ארבע תשע שש" שזה המספר חשבון של המדריך, אליו יש להעביר את התשלום.

    ִ​


    טוב, בירברתי מספיק. לסיום הנה הצעה שלי לתפלת שלוה יהודית:
    אלוקי
    * תן לי אומץ וכוחות - לעשות דברים שאי אפשר לעשות אותם בלעדיך.
    * ושלוה - להמנע ממה שאפשר ואני כל כך רוצה לעשות, אבל זה לא מוצא חן בעיניך.
    * וקח ממני את השכל הרציונלי, שמפריע לי להבדיל ביניהם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, אא-אסתר, הדוויג ועוד 28 משתמשים31 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אוי כמה שהשכל הרציונלי מפריע לנו עם ההתחכמויות שלו. אלא אם כן משתמשים בטיעון הרציונלי האומר -...
  • 366
    • ה
    שיתוף - לביקורת דמיונות מתנפצים של חופה, כוס שנשברת. ושיער שמלבין.
  • הפקות ומשחק //
    • אחות.
    עוד נרקוד סביבך. נעוף, נשתגע.
    ניווכח שזה קרה בסוף. שהתפילות עלו, הונצחו שם. שהן ירדו חזרה יחד עם הבאשרט.
    את תעמדי שם, מולנו. מחויכת, אולי אפילו בוכייה.
    ותרצי לשמר את הדמעות המתוקות האלה לנצח. למזכרת.
    לומר לאחרים שזה קורה בסוף.
    שהוא מגיע אחרי כל גלות.
    שיש אור שם, בסוף כל מנהרת החושך.
    ואולי הייתה תקופה של בכי, אולי הלב מתכווץ' אלף פעמים מחדש שוב ושוב. אולי המחשבות הפסיקו והתחילו לקוות בגלגל חוזר של מיליון פעם.
    ואולי היה שם גם ייאוש, דמיונות מתנפצים של חופה. כוס. וחתן.
    של שיער שמלבין.
    אבל בסוף זה קורה, תמיד. מגיע טוב. וטוב אמיתי ומוכן בדיוק בזמן. לא שנייה אחרי או לפני.
    ואז אנחנו אף פעם לא מתחרטים על המסע הארוך, באורך הגלות.
    לא מתחרטים כי הוא הפך אותנו לאנו-עצמנו.
    כי הוא השלים את התיקון.
    כי בזכותו אנו יכולים להגיע ל120 ולומר:
    "גם את זה ניצחתי"!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: טלי בתי, מיריכ, ניק 136772 ועוד 26 משתמשים29 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני טולדו
    עצוב... את כותבת יפה ממש.
  • 297
    • ה
    שיתוף - לביקורת בשביל מה את אמא?
  • הטעם המושלם //
    • מוקדש באהבה לכל בעלות המצפון הלא נכון.
    בשביל מה את אמא?
    כי בישלת ארוחת צהריים משאריות של שבת?
    כי הכנסת את כל הכביסה שניה ורבע אחרי שנגמר המבול?
    כי שכחת בפעם השלישית את האנטיביוטיקה בארון?
    כי הציורים מהתיקיה הם לתפארת הפח?
    כי מעולם לא עניין אותך מהו החטיף האהוב על הבן שלך כדי שיסכים לבוא אלינו?

    לא. לא בשביל זה את אמא.

    את אמא כי את הנשמה של הבית.
    את אמא כי בסוף רק אלייך הוא ירוץ בידיים פשוטות "א-מ-א".
    את אמא כי את הבאת אותם לעולם.
    את אמא כי את פשוט אמא.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מנגינת החיים, ברכי שטיין, ידידים ועוד 28 משתמשים31 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    וואו! חזק ומדויק. באת לי בול בזמן!
  • 2 759
    • א
    שיתוף - לביקורת זכויות יתר על גלגלים
  • איש המילה הכתובה //
    • זהו, עייפתי מזה.

    הזחילות הבלתי נגמרות על המדרכה בשעות העומס כבר מזמן עברו את גבול הטעם הטוב.

    אני ממהר לתפילה בבוקר, ונתקע מאחורי חבורת ילדות שגוררות ילקוטים על גלגלים בעיצוב חסר מעוף. בסך הכול חבורה של ארבע, אבל הן משום מה מתפרסות לרוחב כמו מחסום משטרתי. ואני מאחוריהן צועד על ברגים, רוטן כמו מברגה.

    בחזרה מהתפילה אני אץ לעבודה. עכשיו זו אימא עם עגלת תאומים ועוד שני ילדים רכובים על קורקינטים בצדדיה. צפי משוער להגעה לעבודה לפי ה'וויז' הביולוגי שלי, לפנות ערב.

    ואז ראיתי אותם ונפשי יצאה מקנאה. אלה ציפורי הדרור הנעות בחופשיות, ואיש לא עוצר בעדן. אני מתכוון כמובן לרוכבים על האופניים שלא דופקים חשבון לאיש.

    כולם עושים להם כבוד. הם שועטים על המדרכה. מי שמאס בחייו נותר במקומו, ומי שעדיין סקרן לראות לאן הם יתפתחו בהמשך זז חיש הצדה, והייתה לו נפשו לשלל.

    נראה שמשהו בריחוף הקסום כ- 38 סנטימטרים מעל המדרכה, מקנה לרוכבים זכויות יתר. סדר הצעידה המסועף על המדרכה, הבנוי מזכויות קדימה, נימוס ודרך ארץ, כלל לא נוגע אליהם. הם מפדלים כל הדרך אל היעד בחיוך מתנשא ולא מתנצל.

    חשבתי להצטרף לקהילת הפריבילגים, אבל היות שאני איש שומר חוק, התייעצתי מראש עם חבר עורך דין שגם הוא מתנייד רק באופניים.

    שאלתי אותו האם ועד כמה מעמדם הרם של בעלי האופניים מעוגן בחוק. "בוודאי, במקום להתפלסף פשוט אומר לך את נוסח החוק", הוא הציע. והנה לשון החוק: "לרוכב דו-אופן תינתן עליונות חוקית ברורה במדרכה. ככל שהוא יקרא בקול ביפ ביפ ביפ שלוש פעמים, או לחילופין יצלצל גלינג גלינג פעמיים בפעמון החלוד, הרי שהאחריות כולה עוברת לעוברים והשבים, והרוכב ירכב כטוב בעיניו".

    אז נכון, אני מכיר את עורך הדין הזה היטב, הוא בעל דמיון מפותח ובעיקר מצוי בניגוד עניינים חריף, ועדיין קיבלתי את חוות דעתו המשפטית המגרה שמבטיחה לפתור לי המצוקה הגדולה.

    לא עוד היתקעות מאחורי סבא עם שקיות כבדות, ולא עוד איחורים מעצבנים לפגישות חשובות.

    היום הראשון על האופניים היה תענוג. הרגשתי כמו מרחף על ענן. פידלתי במרץ וכולם במדרכה חלקו לי כבוד גדול. מסתבר שעורך הדין צדק, כולם מכבדים את החוק. טוב, היו כמה שצעקו והתעצבנו עלי, אבל פורעי חוק תמיד יהיו.

    הרגשתי כמו מלך העולם. נשים עם עגלות סטו בחדות לכביש, מבוגרים שקועים בשיחת נייד זינקו בבהלה, איש עם קפה חם ביד נפרד ביגון מהקפה, עם החם הוא דווקא נשאר, אבל בגרביים. כולם, כולל כולם, כיבדו את העליונות החוקית שלי.

    עד שהגיעה אישה אחת שלא דפקה לי חשבון. נסעתי מאחוריה במהירות מופרזת. היא הייתה עם תינוק בעגלה ועם עוד שני קטנטנים לצדה. היא הייתה אדישה לגמרי לצלצולי הפעמון ההיסטריים שלי.

    הבלתי נמנע קרה. התנגשתי בה והעגלה התהפכה. גם אני נפלתי ונחבטתי בעוצמה.

    קמתי חיש להרים את התינוק שנשפך מהעגלה, בעודי צועק על האם: "למה את לא חוגרת את התינוק, איזה חוסר אחריו...."

    אוי, זה צביקי התינוק החמוד שלי עם צווחותיו המוכרות והכובשות, גם אמו המבועתת די מוכרת לי...

    הנפילה הייתה כואבת, הפדיחה עוד הרבה יותר, אבל יותר מכל כאבה שלילת רישיון הנהיגה על אופניים, שקיבלתי לצמיתות מהשוטרת של חיי.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., אימון- והנחייה בNLP, טוב מאוד ועוד 80 משתמשים83 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נח שוורצברגנדרוביץ
    כשאסע מאחוריו עם האופנים שביקשתי לרכוש ממך (ועם הדרכה מתאימה כמובן...), זה הוא שיראה כוכבים. או...
  • 280
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת כשהירדן נחלק למחניים
  • חוה אייזן //
    • חזרתו הכואבת של ירדן ביבס

    ירדן ביבס.png
    ירדן ביבס.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ST.R, sh.t.down, גשם יורד ועוד 15 משתמשים18 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    תודה רבה!!
  • 172
    • א
    שיתוף - לביקורת טיפה בים של מחר.
  • אוראל סולטן //
    • גם אם קשה.
    גם אם לא קל.
    והראש משתגע.
    והגוף מבולבל.

    טיפה בים.
    דמעה ממעל.
    המוח נדם.
    הלב חדל.

    לנסות.
    להמשיך.

    ודווקא מן האכזבה.
    מגיעה התקווה.
    הנפש נרגעת מכאבה.
    והחושך מפנה מקומו ליום הבא.

    בין ערביים. בשקיעות.
    הלב נכנע לשאלות.
    טובע.

    בין המים, בסירות.
    תחת גל, בסערות.
    ממהר, שובר קירות.
    חושב, שובר אמרות.

    לא יודע.
    כמה נשאר עד לבלם.
    ולאן הרצון נעלם.
    והרוך - היכן אבד בעולם.

    לא מבין, לא יודע.
    מה הבעיה.
    אז בינתיים אדע שאתה שומע.
    ואלמד לצוף גם בשקיעה.

    ואם ארצה.
    ואם אדע.
    להקשיב רק לך.
    לצעוק מתוך החשכה.

    להבין אותי מבפנים.
    עד קצה המוח, עד שאלך.
    עוד מילה במילוני תהיה, אחרי שנים.
    ואז אכתוב שיש לי מלך.

    אדע שגם אם לא יהיה לי קל.
    אתגבר בסוף על כל מכשול.
    אשא כפיים ממעל.
    אנצח את הכול.

    ואם הכול עוד נשרף, הכל בוער.
    להבות בפנים זה מה שנשאר.
    כי גם שיבוא המחר.
    אדע שעוד לא מאוחר.

    והטוב עוד לא נגמר.
    ולכן כשבכול הלב חוזה.
    מיד הוא כותב ושר.
    את השיר הזה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ST.R, צביה ר., עץ יפה ועוד 9 משתמשים12 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    חחח. אני מדבר על מגמה כללית, אין לי השתפרותמטר שמודד כל פוסט לעומת הפוסט שקדם לו, אבל אין ספק...
  • 559
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת מסיבת סיום :)
  • צביה ר. //
    • שלא תצא אי הבנה תחת מקלדתי:
    אין בקטע הבא שום כוונה להביע חלילה זלזול וכד' באחד משבעה ימי שבתא,
    כולם חשובים, כולם יקרים, כולם טובים ממקור כל הטוב.
    הקטע נכתב בהומור וכך יש להתייחס אליו.


    יום ראשון
    הוא יום כזה ש-
    בין פיהוק לנמנום רק רוצים לישון.
    ומי זוכר בכלל שהמיטה הכילה אותנו בשבת
    למשך זמן של בייגלה עגול בתוספת שומשום וקצח...

    יום כזה ש-
    רגל שמאל מקבלת בו מקום של כבוד.
    הוא קם עליה בבוקר, ולעיתים לא נדירות-
    ממשיך ומדדה עליה לאורך היום עם כל כובד משקלו.

    זה יום כזה ש-
    איחור לביה"ס או לעבודה מתקבל בהבנה ובסלחנות,
    או לא מתקבל בכלל -
    כי הבוסית הקשוחה התקשתה גם היא להיפרד מן הכרית הרכה...

    יום כזה ש-
    חתולי הרחוב והרחוב הסמוך עורכים מסיבת פיג'מות המונית.
    בתפריט: כל שאריות השבת שהתייבשו וננטשו
    מול אף עקום של ילדים רעבים.

    הוא יום כזה ש-
    בו מחוגי השעון מקיימים בהידור
    עם כל היחודים והכוונות את מצוות: והארכת ימים...
    (לעומת שנישלישירביעיחמישישי שדוגלים בשיטת: זריזין מקדימים).

    יום כזה שהסתיים לו ברגעים אלו ממש.
    עכשיו מסיבת פיג'מות :)
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: כחולת עיניים, הווה פשוט, אהרן 1 ועוד 28 משתמשים31 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    יום כזה שגורם לי להיזכר שעוד מעט שעון קיץ...
  • 487
    • ה
    שיתוף - לביקורת היום אני צ'ייקובסקי
  • הווה פשוט //
    • את הדרך לאימון שלי אני אוהב לעשות ברגל.

    זו מין מדיטציה בתנועה, שמשמשת לי כריכוך הנפש לקראת העיצוב שאפרים יפסל בי.
    (אפרים זה המאמן האישי התותח שלי, והוא לא מרשה לי לקרוא לו אפי... אז גם בפוסטים אני נאמן לו, ורק בלב אני תמיד מכנה אותו אפי. ושישאר בינינו, כן?).

    לרוב אני אוהב ללכת בשקט ולהביט נכחי.
    אך לפעמים, כמו אתמול, אני מקשיב למוסיקה באוזניות.

    זה היה הקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי. אני מאד אוהב אותו, זו יצירה מיוחדת במינה, הקונצ'רטו הזה מכשף אותי.
    כן
    זו בפרוש המילה המתאימה, מכשף.

    ואז אני נזכר שקראתי פעם ספר על צ'ייקובסקי איך שהוא הביא את כתב היד של הקונצ'רטו הזה למורה שלו לבקורת והלה אמר שזה בלאגן אחד גדול ולא ניתן להשתמש בו מבלי לערוך אותו מחדש מהיסוד. אך פטר הצעיר הכריז "לא אשנה אפילו תו אחד"!
    (הוי תודה לקל שהוא עשה זאת).

    היצירה הזאת זכתה להערכה רבה (לפחות אצלי). אני מודה שיש בה משהו מוזר, אבל בזה טמון יופיה,
    ה'נשגב' לרוב לא נמצא ב'מקובל'.

    מחשבות החולפות בראש,
    ובפרט אם הן נשנות שוב ושוב.
    הן משפיעות על הנפש ועל ההתנהגות.

    זו הסיבה שאחרי ספר אקשן אנחנו נעשים קשוחים יותר, ואחרי סיפור מרגש אנחנו כמו חמאה בשמש.

    אז מה שאני רוצה לומר הוא, שהרהרתי הרבה באומץ של צ'ייקובסקי, וקבלתי חשק להיות גם כן אסרטיבי כזה, שלא מתרשם מ"מה יגידו".

    תראו, אפרים הוא לא טיפוס שתלטן ומלחיץ, אבל בכל זאת לפעמים הוא אומר לי דברים שאני מסכים איתם רק בגלל שלא נעים לי ממנו.
    (ואני אומר לעצמי "אדיוט! אתה הרי נמצא כאן בשביל טיפול, כל הענין הוא להיות אמיתי וחשוף לגמרי לפני אפי, וכך אתה פשוט מקלקל הכל!"... ואין לי מה להשיב לעצמי, הוא בהחלט צודק).

    אבל היום...

    היום אני צ'ייקובסקי!

    שמעתם?!

    לא אשנה אפילו תו אחד!!

    החלטה גמלה בלבי, שהדבר הראשון שהוא יאמר לי היום, בין אם הוא ייראה לי מוצלח ובין אם לאו, אומר לו שאני לא מסכים איתו.
    רק בשביל התרגיל,
    בפגישה שלאחריה כבר אספר לו למה התנגדתי, והוא בטח יאהב את הרעיון האמיץ הזה.
    ִ
    ​
    ומה היה סוף הסיפור?
    אין לי חשק לספר!
    זה גם סוג של גבורה מצידי, אני לא חייב לכם כלום, ומותר לי לספר חצאי סיפורים בלי להרגיש אשמה.

    רק זאת אגיד,
    היה נורא נורא מעניין
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: צל של עצמו, אש קודש!, בובה בובה ועוד 49 משתמשים52 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המאושר!
    מדהים! איזה יופי! איזו הבעה עצמית מבורכת. שכוייח גדול. הכי אהבתי את הפנייה הישירה והנעימה...
  • 373
    • נ
    שיתוף - לביקורת הכתובת היתה על הקיר
  • נח שוורצברגנדרוביץ //
    • הכתובת היתה על הקיר.

    כן, בדיעבד אפשר לומר שכבר חמישים שנה, כמעט מאז מלחמת יום הכיפורים, הכתובת היתה על הקיר.

    ואיש לא עשה דבר.

    נכון שמתחלה הכל היה נראה בסדר, אבל מהר מאוד החלו הבעיות להיראות מעל פני השטח.

    ואיש לא עשה דבר, איש לא לא טרח לטפל בענין טיפול יסודי.

    ולא שזה היה כל כך מסובך, הרי ברור לכולם מה היה צריך לעשות, בסך הכל לבחור איש מקצועי ומתאים, שיוכל לעשות את המלאכה כמו שצריך.

    שנים דיברו שצריך לטפל בזה, ושהמצב רק נהיה יותר גרוע. כולם הסכימו שחוסר הטיפול הוא בלתי מתקבל על הדעת, מחדל אחד ארוך ומתמשך.

    רק האחראים על המחדל לאורך השנים, שהתחלפו בקצב די מסחרר יש לומר, הטילו את האחריות על קודמם בתפקיד ו/או על הבא אחריהם.

    לא מתוך כוונות רעות חלילה, הם פשוט העדיפו את השקט, התמכרו למנוחה.

    אפילו נהגי המוניות הביעו את דעתם המלומדת, וביתר שאת בתקופה האחרונה: "צ'מע, אנחנו לא יכולים לנהוג כעיוורים. אם הם לא יסמנו את היעד בצורה ברורה, איך הם חושבים שיגיעו למטרה", נאמו באוזני הנוסע המזדמן המהנהן בהסכמה.

    ועכשיו בשעה חשוכה כל כך, כאשר ניכרות במיוחד התוצאות של ההזנחה המתמשכת, אי אפשר להתאפק ולא להתמלא כעס על המחדל. למה? למה היה צריך דרך כזו ארוכה וקשה רק בשביל להשיג מטרה אלמנטרית כל כך?

    אני רוטן בליבי על ועד הבית, התורן וגם לדורותיו, תוך שאני מתקרב בפעם השלישית לבניין המוזנח.

    מאמץ את עיני בחשיכה, אולי בכל זאת אצליח לקרוא את הכתובת הנראית בקושי על הקיר המאובק והמוזנח, מס' 56, ברוך השם, סופסוף הגעתי.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: rachelita, rrrrrrrrrrrrrr, שועל ספרות. ועוד 27 משתמשים30 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    ניכר שזה לא נכתב מהשרוול, ויש פה השקעה של עריכה.
  • 308
    • S
    שיתוף - לביקורת היו שלום, פולשים.
  • ST.R //
    • היא ישבה שם. ממצמצת מול אור יום, מרגישה את הלבד. פעם ראשונה בתולדות עומדה על אדמת תרשים זו.

    לא היה מי שיצחק לידה, יאמר לה שהכול חלום.

    לא היה מי שיגרוס איתה פופקורן, יצחק על מליחות יתר, על חיים מתוקים.

    לא היה אף אחד. אנשים הציצו בפליאה על הבדידות, מנידים ראש שרואים שמצא לו בית.

    היא לא הסכימה לזה. רצתה לתלות שלט, זה זמני.

    אבל לא היה לה לא דף ולא עט. והיא רק שמטה ידיים בייאוש, מחכה שהוא יברח. ימצא קורבן חדש.

    אך כאילו להכעיס, הוא לא הבין את הרמז. נטמע עמוק יותר במציאות שלה, מכה שורשים.


    אנשים כבר התרגלו לראות אותה מנסה לדחוף אותו הצידה, להילחם. ואז נוחתת בייאוש אל המציאות, מרימה דגל לבן, זמני.

    הבדידות נהמה בלילות. חוגגת קרבן חדש. והיא רק ניסתה לסתום אוזניים, לא לראות, לא לשמוע. לא בהצלחה גדולה.


    בשלב כלשהו, היא התרגלה. התחילה לראות בו בן בית. לא מתנחל. התיידדה אתו, מצאה בו חלקים יפים.

    כמעט ושכחה שקיים מציאות אחרת, שהוא בעצם רק פולש זר.

    האנשים, שקלטו את הידידות. מצמצו בעיניהם, לא מתפלאים. זה מה שקורה לכל הקורבנות שלו.


    הזמן עבר, עושה את שלו. ולבדידות נמאסה מהחברות.

    היא קפאה במסיבת פרידה שהוא ערך לה. לא חס על רגשותיה, רוצה לגמור בטוב.

    ובנהמה מתוסכלת הלך לחפש קורבן אחר. משאיר אותה מנופצת.



    שהאנשים הציצו בחלונות, התפלאו. למה היא לא מחפשת בן בית אחר?

    לא היה לה תשובה לענות להם. אז היא רק שתקה.

    ושתקה, ושתקה. עד שמיתרי הקול איימו לצאת לפנסיה.

    היא נאלצה לדבר.

    אך שהיא ניסתה לחבר הברות, גלתה לחרדתה שהיא שכחה מהו כלי הדיבור. שכחה מהם חיים בחברת אדם.

    הפולש לקח ממנה חלקה טובה שהיה בה. השאיר גוף חי, מדממם.

    נשאר לה רק מבטי אנשים מזלזלים, זיכרון מהעבר הטוב.

    וביום שיסנוור אותה פלאשבק מהעבר, תיזכר איך אנשים היו נדים לה ראש, באותה תנועה כיום. לא תבין למה היא נלחמה כ"כ בפולש. אם הטוב, הגיע איתו.


    ולא יהיה איש שונה משאר האנשים, שיסתכל. ולא יניד ראש. יגיד לה שפלישה זה לא נורמליזציה. גם אם נראה שכן. לא יהיה מי שיגיד לה. כי לחיי האנשים פלש מתנחל מזן חדש. מזן המתבודד. המתעלם.

    ייקח לה זמן לתת לו להיכנס לחייה.
    אבל היא לא תשכח, לעולם. מי הפולש, מי הבעל בית. הספיק לה פעם אחת, ואחרונה.

    וכדי להזכיר לעצמה את זה, היא תסתכל בעצב על אותם אנשים שפעם נדו לה ראש, היום אפשר לנוד להם. חזרה.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: בת עם סגולה, פניני ריין, אני זהו שמי ועוד 9 משתמשים12 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המאושר!
    מעריך מאוד. איזהו חכם - הלומד מכל אדם.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה