קהילת כתיבה מקצועית

נכתב ע"י דולפין כחול:
טוווובבב....
אחרי החלטת כתיבה נחושה וקריאת הסדרה שוב ושוב למען יצירת אייל אוטנטי, זה הגיע...
אייל כמו אייל, לא יוצב לשירות מילואים פשוט, אלא יקבל משימה רצינית. הוא גויס למילואים במוסד, אגב מכירה מישהו שגויס למילואים בשב''כ, ככה שהבנתי שיש כזה דבר ושם עמלים על פריצות סייבר רועי , ועבודה מסביב לשעון בחסימת פורצים לאתרים משמעותיים כמו דואר ישראל, מערכת יירוט ריח קלמנטינות, וכו'.
זהו ניסיון ראשון בכתיבת סגנון זה, ראו הוזהרתם!

לא ארוך, אני יודעת, אבל מי שמצא השראה אשמח לקבלה על פי סימנים....

אורי הרים עיניים עייפות ממסך המחשב, מביט בדלת הנפתחת בלאות שהומרה בחיוך מידי כשראה את הנכנס ''אייל!''
''כן, זה אני''. הוא סקר את המקום שהיה לו לבית, מתיישב על הכיסא הריק מול מפקדו לשעבר.
''מה אתך? עם המשפחה?'' אורי הזיז את הניירת האינסופית שהצטברה בדממה על השולחן הגדול, רוכן לעבר הסוכן שלו.
''משתדלים להיות בסדר.'' במבטו ניצוצות זעם, כאב ורצון לנקמה מתחרים על המקום הראשון. ''אורי... מה... מה קרה? איך?''
הרמס''ד השפיל את עיניו לרגע, ואז הישיר אותם חזרה, סמכותיות בקולו ''נדלג על זה עכשיו. יקומו וועדות חקירה, יעופו ראשים, אבל זה לא יהיה קשור אליך בשום צורה. הייתה פאשלה רצינית, ואין ספק שיש יותר מבוגד אחד מתוך המערכת שהעדיף להתעלם מההערכות הברורות.'' הוא דמם לרגע ''ממך נבקש משהו אחר.'' רגע ארוך הוא גישש במגירת השולחן, ואז שלף תיקייה, תמונה נעוצה בראשה ''יחיא סינוואר. מכיר?''
אייל הנהן, דומם.
''תרכיב לך צוות. יש לך יד חופשית ממני לכל מה שתצטרך.''
''אלי.'' הוא ירה, מתרומם, לוקח את תיקיית הקרטון הדקה.
''תקבל.''

תגובות, בבקשה.

אז סוף סוף, כאמור, קיבלתי אישור מהצנזורה לחשוף את הסיפור המלא מאחורי מותו של סינוואר. אייל, הבמה שלך.

"אפרת?" מופתעת, הסתובבה, סוקרת במבט בלתי מפוענח את מדיו המלוכלכים, מלאי הבוץ והאבק "אייל!! אתה... חשבתי שתחזור לשבת!"
"ביקשתי מאורי אישור חריג. לא שהייתי צריך אישור, אבל טוב להיצמד לנהלים מדי פעם. מה... מה איתך? איפה כולם?" השתוקקות בקולו הלאה, העייף.
"לאלישמע נמאס להרוס את הבית, הוא עבר לטפל בבית של אבא שלך. חוגלת יצאה לסיבוב עם שילה, ואליצפן אצל חבר. להכין לך משהו לשתות? לאכול?" חרדה עמומה בקולה. הוא לא חזר סתם. אייל רוצה לומר לה משהו, להכין אותה למשהו.
"שבי, אני אכין." נעליו הכבדות הותירו שאריות בוץ יבשות על הרצפה שסיימה לשטוף כמה דקות לפני שהגיח בפתאומיות. "קפה?"
"מה פתאום. תחליף בגדים קודם" אפרת סקרה בביקורתיות שוב את בגדיו המרובבים.
אייל הצדיע, נעלם בכיוון האמבטיה.
היא החלה לקצוץ ירקות לסל