קהילת כתיבה מקצועית

נסיעה שגרתית ברכבת – קו ירושלים-תל-אביב.

איש מבוגר בלבוש וינטג' מהודר מתיישב לידי, משוחח בטלפון הנייד בעברית צחה ומדודה.

הוא חותם את השיחה ומתחיל לפתח אינטראקציה איתי. מפי יצאו תשובות מנומסות, בעוד מאפי יצא עשן סמיך. אני תכננתי לישון בזמן הזה, לא לארח חברה לטיפוסים טרחניים.

אלא שאז קיבל המפגש תפנית מפתיעה; האיש שלצדי הוא חבר בכיר באקדמיה ללשון העברית.

מילים עבריות תמיד עניינו וריגשו אותו, אז מה הפלא שצמרמורת עזה פקדה את גופי כשהזדמן לי לשוחח עם אחד מכוהני השפה.

השיחה הייתה רשמית ומנומסת. נזהרתי שלא לשגות בלשוני, כמו גשש בשדה זרוע מוקשים.

אבל שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בדקה הרביעית לשיחה, כאשר התברר לי שהדוקטור המכובד ללשון, משמש בזמנו הפנוי ניק בינוני מאוד בקהילת הכתיבה של 'פרוג'.

כתביו מעוררים פיהוק גדול. הם כבדים, מרדימים ונטולי חן. המשובים הדלים שהוא מקבל, פוגעים לו באגו ומעוררים את זעמו. הוא כמובן מאשים בכך את הדור הרדוד של סופרים שצמח כאן: "אנשים היום לא יודעים להעריך עברית עשירה ועסיסית", טען בלהט.

התסכול הרב שנושא עימו על הקהילה וניקיו, התפוצץ עלי במלוא העוצמה כשגילה שאף אני כותב בקהילה תחת השם 'איש המילה הכתובה'.

"מי שמך ליטול בעלות על המילה הכתובה?" החל להשתלח בי ללא נימוסים בסיסיים. "וכי מחיה השפה העברית אתה? או שמא גלגול נשמתו של אליעזר בן יהודה?" העיר בטון גבוה שהתחיל למשוך מבטים מהקרון כולו.

"האמן לי שהמילה הכתובה גדולה פי כמה וכמה ממידותיך! הסר ידך מן השפה הקדושה, ומשוך עטך הזחוח ממילותיה הנאצלות", חתם בהתפייטות ממורמרת.

במבע מובך בלעתי את הרוק ואת העלבון ועניתי לו בעדינות: "אתה צודק, דוקטור. אין אני ראוי להתהדר בכתרה של המילה הכתובה, ואכן זאת לא הייתה כוונתי. ההפך הוא הנכון. אני קורא לעצמי 'איש א-מילה הכתובה', כמו א-סימטריה, א-סימפטומטי, כלומר ההפך מסימטריה וההפך מסימפטומטי".

אפוטרופוס השפה העברית, לא מיהר ללגום משיקוי הבדיות שרקחתי לו: "אינך נכלם לשקר לי בפנים? בקהילה מופיע הניק שלך תחת השם 'איש המילה הכתובה'".

"נכון", השבתי, "אבל כמי שלא מבין כלום במילה הכתובה, אך הגיוני שאתבלבל בין אל"ף לה"א".

בעל כורחו נאלץ המלאך הרע להודות שאני צודק, אבל אף על פי כן היה לו חשוב להבהיר את אי חיבתו אליי: "צודק - צודק, אבל רק שתדע שאתה בלתי נסבל".

"א-נסבל", תיקנתי אותו.

20/1/25

Reactions: בת., דיונון, סוסה כתומה ועוד 51 משתמשים54 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

איש המילה הכתובה

תודה רבה

עודכן לאחרונה 21/1/25

822

שיתוף - לביקורת רק הוא יכול (לבעלי לב מרגיש, רגיש.)

לרקוד על הירח //

20/1/25

Reactions: טקסטיב אונליין, !TILUSH, חיפאית!!!! ועוד 61 משתמשים64 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

ר' יעקב ישראל

הערה קטנה נוספת: הפסוק המדויק הוא: "השוכן איתם בתוך טומאותם".

עודכן לאחרונה 21/1/25

367

שיתוף - לביקורת זכרונות מהקורונה

הווה פשוט //

16/1/25

בעקבות הפוסט של המעיין הנובע @שועל ספרות שעורר את המגפה הנוסטלגית. נזכרתי במשהו שכתבתי בתחילת הקורונה, ושלפתי מהמגרה.

אִישׁ אֶחָד קָטָן וְרָעֵב נִכְנַס לְמִּסְעָדָה
הֻגְּשָׁה לוֹ צַלַּחַת אֹרֶז וַעֲטַלֵּף עַל הָאֵשׁ כְּשֶׁסִּיֵּם קִנֵּחַ אֶת פִּיו וְאָמַר יָפֶה תּוֹדָה
יָצָא לָרְחוֹב הִבִּיט כֹּה וָכֹה ו... הִתְעַטֵּשׁ

הַשָּׁמַיִם תְּכוּלִים וּפְרִיחַת הַדֻּבְדְּבָן מְהַמֶּמֶת וְרָאשֵׁי מְדִינוֹת נִרְדָּמִים בִּישִׁיבָה מְשַׁעֲמֶמֶת אַךְ כַּיָּדוּעַ פַּרְפַּר שֶׁמֵּנִיעַ אֶת כְּנָפָיו כָּאן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִגְרֹם אֵי שָׁם לְהוּרִיקָן

יְדִידֵנוּ מְלֻכְסַן הָעֵינַיִם עֲדַיִן בָּרִיא כְּפָּר
וְהוּא פּוֹסֵעַ לוֹ מַעֲדַנּוֹת בְּחוּצוֹת ווֹאהְן
וְלֹא מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא הוּא הַפַּרְפַּר קְלָף רִאשׁוֹן הֻפַּל, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן

הַמּוֹטַצְיָה הֶחֱדִירָה מוֹטִיבַצְיָה בַּעֲנַן הַיְּצוּרִים שֶׁהִתְרוֹמֵם
וְיָצָא לְמַסַּע תַּעֲנוּגוֹת בֵּינְלְאֻמִּי וּמִי יוֹדֵעַ מָה הוּא זוֹמֵם
אָנִי לֹא נִלְחָץ מֵהַקְּטַנְטַנִּים שֶׁיָּצְאוּ סְבִיב הָעוֹלָם לְשַׁיִט
אָך מָה שֶׁעָלוּל לַהֲרֹג זֶה חֲמֵשֶׁת הַיְּלָדִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּבַּיִת

Reactions: ~נעמי~, גשם יורד, Sara led ועוד 22 משתמשים25 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

Sara led

יפיפה!

עודכן לאחרונה 21/1/25

399

שיתוף - לביקורת טיפול שיניים מחשמל

אני רועד מרופאי שיניים כמו גאלע (רגל קפואה בלע"ז) בלי מעיל בסיביר הקפואה.

הם באים אליי בסיוטי הלילה עם סט הכלים שלהם, צורחים עליי על שאכלתי סוכרייה זעירה ביום שחלף. אין מאושר ממני כשאני מתעורר בבעתה מהחלום הארור.

כבר שנים שאני נמנע מכל אינטראקציה עם האכזריים שברופאים. וזה לא שאיני זקוק לשירותם – זקוק גם זקוק.

עם כל הכבוד למהנדסי עיר התחתית של עזה, הם יכולים לבוא להתרשם וללמוד ממערך המנהרות האדיר שבניתי בעזרת הזנחה רבת-שנים מתחת לשיניי.

האמת חייבת להיאמר: מרפאת שיניים היא בעצם חדר עינויים בחסות החוק. הנידון נאלץ להתיישב על כיסא העינויים, כאשר סביבו כל המכשור והכלים המרושעים ביותר לחוויית עינוי מרבית. נורא ואיום הדבר הזה.

אך לאחרונה מצב השיניים שלי כבר בלתי נסבל. הכאבים עזים מדי מכדי שאוכל להמשיך להתעלם מהם.

במקרה, או שלא במקרה, נקלעתי למודעה של מרפאת שיניים במקומון: "אצלי תהנו מטיפול מהנה ונטול כאב לחלוטין", זעקו המילים מהעמוד לצד תמונה של רופא מחייך בהגזמה.

זה לא שיש לי הרבה ברירות. החלטתי לתת צ'אנס לרופא הנחמד.

ליבי הלם בפראות כשהתבקשתי על ידי הרופא להתיישב על הכיסא. "עכשיו אדליק את המנורה כדי לראות מה מצב השיניים שלך", אמר באדיבות והדליק פרוז'קטור אדיר-ממדים. "זו לא מנורה", הערתי לו בכעס, "זו חנות מפעל של השמש".

הוא התעלם מהערת הביניים והמשיך בשלו בלהט ובתשוקת הכאבה בלתי נשלטת, כאילו לא קיבל 24 לקוחות/נידונים לפניי.

לאחר שורה ארוכה של עקיצות והערות על כך שאני צורך אוכל לא בריא שהורס את שיניי, הוא ניגש לטיפול עצמו, לא לפני שאמר את המשפט השחוק והמיותר ביותר ביקום: "אם כואב לך, תרים את היד".

חשבתי שאולי אצלו זה אכן עוזר, מאחר שהצהיר בראש חוצות שאצלו טיפול שיניים לא כואב.

אבל אז נחלתי אכזבה כואבת, כואבת מאוד, תרתי משמע.

הוא הזריק את מה שהזריק – לדעתי זה היה משקה אנרגיה. החניכיים שלי הפכו לערניות מאי פעם. ואז הביא את המקדחה הקטנה ועוד כליי משחית מסוגים שונים, והתחיל לחרוש במרץ. למיקסום עוצמת הכאב, הוא נעזר במראה קטנה לניטור עצבים עדינים כדי לחפור דווקא בהם.

מיותר לציין שידי הייתה יותר למעלה מאשר למטה, ועוד יותר מיותר לציין שהוא התעלם מכך לחלוטין.

הטיפול הסתיים והוזמנתי לטיפול נוסף, שאליו כבר באתי מוכן הרבה יותר.

לפני שנשכבתי שוב על כיסא העינויים, הוצאתי מהתיק שני חוטי חשמל ארוכים – חוט אחד אדום ואחד נוסף ירוק, וביקשתי מהרופא לחבר אותם אליו.

לשאלתו המבוהלת "מה זה?", עניתי בסבלנות: "אלה מוליכי חשמל סטנדרטיים שבכוחם לשנע זרם חשמלי לגוף שאליו יחוברו. הזרם ישוגר כאשר אחבר את קצה החוט הירוק לאדום".

הוא דרש הסבר מפורט יותר וגם קיבל: "בפעם האחרונה שהייתי פה הרמתי את היד כדי לסמן לך שכואב לי ולא ממש שמת לב. חשבתי שמכת חשמל קטנה תהיה אפקטיבית יותר לעורר את תשומת ליבך למכאוביי"

הרופא השתולל מזעם: "צא מכאן מיד! אני לא מתחבר לדבר הזה בחיים!"

"זכותך להתנגד", אמרתי לו, "אבל מחר אני מארגן לך כתבה מפוארת במקומון, שבמרפאה שלך הטיפולים הכי כואבים".

הוא התחבר לחוטים כמו ילד טוב, וראו זה פלא – הטיפול עבר בטוב ובנעימים. אפס כאב. "מסתבר שכשהם רוצים, הם יכולים", חשבתי לעצמי.

הפעם כבר לא הוזמנתי לטיפול נוסף. בקול מתוסכל ובטון שמנסה להחזיר לעצמו את הסמכותיות האבודה והרמוסה, הוא הזהיר אותי: "תראה, סיימנו את הטיפולים, אבל מעכשיו עליך להימנע לחלוטין ממאכלי ממתקים דביקים וקשים".

ואז, כדי להשאיר לעצמי טעם טוב מהטיפול המהנה, גיליתי לו שהחוטים, באורך כולל של 48 מטר, אליהם היה מחובר, כלל לא היו חוטי חשמל אלא רצועות במבליק טעימות להפליא. ובמבט מתריס התחלתי ללעוס אותן במרץ.

הוא התפוצץ מזעם ורץ להביא את מקדחת השיניים שלו, ואני ברחתי כל עוד שיניי בי.

18/1/25

Reactions: EstherT, דער קרימער, ;בינארית ועוד 58 משתמשים61 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

איש המילה הכתובה

אז סתם חשבתי שהמצאתי את השיטה ;) תודה רבה

עודכן לאחרונה 21/1/25

742

שיתוף - לביקורת מה שצריך ללמוד מהחגיגות על הטנדרים

שנה וכמה חודשים חלפו, והמחזה חוזר על עצמו במדויק. כמו שידור חוזר ממש.

אין דבר מתסכל יותר בעבורי מלראות אותם על הטנדרים המוכרים שלהם, שמחים ורוקדים.

הביגוד אותו ביגוד, התנועות אותן תנועות, הסיסמאות אותן סיסמאות, והאידיאולוגיה אותה אידיאולוגיה.

כאילו לא התרחש דבר בתקופה האחרונה, הם בשלהם, מרגישים מנצחים ומאושרים. הם אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם. נכון שהם מתגוררים בבתים שבורים במקרה הטוב או ברחוב במקרה הפחות טוב, ונכון שלא תמיד יש להם ולמשפחותיהם ארוחה חמה ומזינה, וגם דלק לטנדרים הם בקושי משיגים, אבל הם הכי שמחים בעולם.

סיפרו לנו שהם שבורים ונרדפים, חיים חיי עוני ומחסור ולמעשה בקושי שורדים. והנה הם צוחקים לנו בפנים, מוכיחים לנו בשמחתם המתפרצת שההפך הגמור הוא הנכון. הם חיים ומאושרים, מנצחים את החיים בניגוד לכל היגיון חומרי.

לפני שנה וכמה חודשים ראיתי אותם שמחים ומאושרים, והיום שוב - בדרכי חזרה מיום עמוס וקשה במיוחד בעבודה - ראיתי אותם רוקדים על הטנדר המשונה שלהם.

אני, שיש לי ברוך השם כמעט הכול בחיים האלה, עצבני ומותש מיום אחד פחות מוצלח, ודווקא הם, שהיו אמורים להיכנע ולהישבר מחיים קשים באמת, עדיין כאן ובגדול, מתחת לגשר המיתרים על גג הטנדר, רוקדים ושרים "נ נח נחמ נחמן מאומן".

19/1/25

Reactions: לא נדע, :)CHANI, ש.ב.א ועוד 80 משתמשים83 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

איש המילה הכתובה

תודה רבה רבה!

עודכן לאחרונה 21/1/25

שיתוף - לביקורת ביקור השוויגער שהסתבך

היא נכנסה לביתי.

"אה, משה, לא השתנית!"

"מה שוויגער? למה את מתכוונת?" הובכתי.

"מה זה למה אני מתכוונת? מה זה כאן ליד החלון?"

"ליד הח... אה, נכון, החנוכייה..." כאן כבר הסמקתי.

"למה? למה אתה נשאר כזה, אתה צריך להיות יותר זריז..."

"מה זאת אומרת?" שאלתי בתמימות "זה בדיוק מה שאני, זריז, אפילו הוצאתי כבר חנוכייה לשנה הבאה!"

"אוי, נו, משה, אפילו עם הבדיחות נשארת? תתחיל להיות זריז יותר..."

"את צודקת שוויגער".

"טוב, איפה המרפסת? אני צריכה לנשום אוויר, קצת חנוק פה עם האוקונמיקה".

"לא!"

"מה לא?"

"אה, אפשר בחדר שהכנו לך..."

"אוי באמת, אתה מפחד שאני אראה לכלוך? הכל טוב, אני שנייה יוצאת..."

"לא, אולי.. טוב, נו..."

היא הלכה לשם.

לא המתנתי שהיא תחזור בהלם מהסוכה שעדיין בנויה במרפסת, ולחשתי לאשתי באימה: "תארזי את הקערת ליל הסדר מהצד של השיש!"

19/1/25

Reactions: אבא של הילדים שלו, ת ב, שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 109 משתמשים112 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

שועל ספרות.

רעיון עצום! בדיוק נשאר לי בארון עוד הרבה מ-'ט"ו בשבט' של שנה שעברה!

עודכן לאחרונה 21/1/25

176

שיתוף - לביקורת אל תכאבו אותי יותר.

%תמר% //

20/1/25

משהו ישן שכתבתי....
אשמח לביקורת.
----

פָּתַחְתֶּם לִי דֶּלֶת.
הִבְטַחְתֶּם מָקוֹם.
וְאֵמוּן שֶׁנָּתַתִּי
נִשְׁבַּר שׁוּב. נִגְמַר.

אֲמַרְתֶּם שֶׁדַּי.
שֶׁהַשֶּׁקֶט יָבוֹא.
אָזְנַי כְּבָר חֵרְשׁוֹת.
וְכוֹאֵב לִי. וּמַר.

נוֹתַרְתִּי וְעוֹד
יְשׁוּבָה בְּבֵיתִי.
קוֹץ וְדַרְדַּר
פּוֹצְעִים אֶת רַגְלַי.

חָזַרְתִּי לְכָאן
אֶל בֵּין הַקִּירוֹת.
וְרוּחַ פְּרָצִים
עוֹד נוֹשֶׁבֶת עָלַי.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת.
חָשַׁבְתִּי לִבְרֹחַ.
אֶל מָקוֹם נֶעֱלַם.
בֵּינוֹת הַשְּׁמָמָה.

וּבַבְּקָרִים שֶׁל מָחָר.
נִשְׁאַרְתִּי וְעוֹד.
בְּתוֹךְ מִטָּתִי.
בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה.

זֶהוּ. הָלַכְתִּי.
וּמַהֵר עוֹד אֶבְרַח.
אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹת.
אֶל תּוֹךְ עֲרָפֶל.

אֵין עוֹד אוֹתִי.
הָפַכְתִּי לְפֶרֶא.
אָדָם בְּתוֹכִי.
נִסְדַּק. וְנוֹפֵל.

שָׁלוֹם אֲנָשִׁים.

אַל תִּשְׁכְּחוּ.

שֶׁמִּזְּמַן כְּבָר אָמַרְתִּי.

אַל תִּכְאֲבוּ אוֹתִי יוֹתֵר.

תמר.

Reactions: בת עם סגולה, ללדת אחרת, בחלל הריק ועוד 9 משתמשים12 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

סבתא חביבה

חריזה מעולה לדעתי זה לא ממש בוסר כמו שהתוכן יחסית צעיר.

עודכן לאחרונה 21/1/25

157

שיתוף - לביקורת זרענו ירבה כחול

שלושה כוכבים,
נר ובשמים,
נחיתה מקודש לחול.

שבוע טוב
שירד ממרומים,
וירבה עוללינו כחול.

מדיחה הררים,
מכבסת גבעות,
ושקט יורד מעלַי -

מסובבת ת'ראש
פוחדת לראות
מה עוללו עוללַי - - -

כחול בעיניים,
כחול כל הקיר
וקצת פלסטלינה כתומה.

קישטנו לך אמא,
מה את אומרת?
אומרת – הברכה התקיימה.

18/1/25

Reactions: בת עם סגולה, HennyS, %תמר% ועוד 13 משתמשים16 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 21/1/25

צביה ר.

תודה, מחמם ת'לב. מסכימה איתך לחלוטין. הפריע לי העניין של הקצב, אבל לא מצאתי תחליף ראוי לשמו, אז...

עודכן לאחרונה 20/1/25

368

שיתוף - לביקורת זאב עם כבש

ח.ד. וחלק //

16/1/25

בס"ד

המולה רבתי אפפה את גן החיות הגדול בארץ. תכונה רבה נרשמה בכל משרדי הגן. אנשי הפרסום והשיווק עשו את הלילה בתוך אחד המשרדים וניהלו לילה ער עם מוחות קודחים מרעיונות.

זה היה שווה, למחרת הוצפה המדינה במודעות צבעוניות ומפתיעות: "ימות המשיח! 'וגר זאב עם כבש' - בואו להיווכח איך דבר כזה מתרחש במציאות! מהיום, אתם מוזמנים לבקר בגן החיות ולראות במו עיניכם את חזון העתיד מתממש! כלוב חדש נפתח ובתוכו חיים זאב וכבש יחדיו!"

בתוך שעות רחובות ישראל מלאו בשמועות היסטריות ומגוונות, הדבר הפך לשיחת היום וחצה מגזרים ועדות. מכל מקום נהרו עשרות אלפים לעבר גן החיות לראות במו עיניהם את הפלא הזה מתרחש.

מנהלי הגן גרפו בתוך ימים מיליונים וחייכו לעצמם בסיפוק, הפרויקט הצליח מעל ומעבר!

חרושת השמועות החלה לחרוג מכל פרופורציה אפשרית וגרמה ללחץ אדיר על מוסדות השלטון לברר את העניין עד תום.

הלחץ הגדול הצליח להביא את הממשלה להודיע על ועדת בדיקה מיוחדת שתבדוק את נכונות העניין ותברר היטב אם המנהלים לא החליטו לעקוץ את האזרחים התמימים.

מומחה מיוחד לענייני חיות וחוקר-על בתחום הטבע הודיעו למנהלים על ביקור רב רושם שהם הולכים לקיים בגן החיות. המנהלים חייכו בעונג והזמינו אותם אחר כבוד לבוא ולבקר בגן החיות שמניותיו זינקו בימים אחדים בעשרות אחוזים.

בבוקרו של יום שני בשבוע, הופיעו המומחים בשערי הגן, וקיבלו תדרוך מיוחד מהמנהלים שהבטיחו להם סיור מרתק בכל גן החיות, "תוכלו גם להאכיל את היונים בהנחה של עשרה אחוזים!" הבטיח המנהל הראשי בהן צדק וזכה למבטים מצמיתים מצד המוזמנים.

לאחר שסיימו את הסיור במקום, נפנו שני המומחים לכלוב החדש שהוקם בעומק הגן, וחשף אבסורד רב רושם: זאב וכבש התגוררו יחד באותו כלוב ונראו נינוחים מתמיד! כשהמבקרים צצו, הרימו הזאב והכבש עיניים סקרניות לקראת הבאים, והזאב פלט נהימת שביעות רצון ושביעות סתם כך, לא נראה שברצונו לאכול את הכבש העדין שפעה בעדינות ליד הזאב.

"הזאב שבע?" שאל החוקר תוך כדי ריכוז רב בפלא שלפניו.

"בהחלט!" הגיב המנהל הראשי, "הוא אכל לפני שעה קלה!"

"מה הוא אכל אז?" ביקש המומחה השני לדעת.

"אה, את הכבש של אתמול, למה?"

חטיבה אולטרה חרדית, מה הבעיה?
אחד עוזב, השני נכנס, וחוזר חלילה. אפשרי בהחלט!

Reactions: winter bear, חנוך הכהן, התאומה ועוד 33 משתמשים36 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/1/25

אוראל סולטן

סיפור משעשע עם מסר עוצמתי בהחלט.

עודכן לאחרונה 20/1/25

108

שיתוף - לביקורת הם והן

עליבאבא //

20/1/25

שעה של דילמה, בלתי אפשרית --

הם –

מתועבים, תתי-אדם,

שנאתם אומנותם, מאודם,

ידיהם – מגואלות מן הדם,

ישובו לסורם כל עודם.

הן –

כל חטאן – היותן,

כבר שנה כפסע ממותן,

רוו די מכוסו של השטן,

שרק ישובו בחיותן.

"הם"--??

הכבוד, הלאום, למרמס

אבסורד זועק חמס -

זהו הלב שנמס,

או ישנו סוד שכמס?

הן - -

עיניים מפוחדות, מתחננות

כבר שנה, סובלות, מעונות,

נתנו די והותר קרבנות,

יש כאן הזדמנות לשנות.

עם שיכול, וממשיך, ונלחם,

ולמרות השכול – עוד אבנך וניחם.

Reactions: ר' יעקב ישראל, נסיך על חלל, בתיה רחל ועוד 6 משתמשים9 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/1/25

סבתא חביבה

מיוחד אהבתי את החריזה ואת ההקבלה (כמובן, להבדיל, להבדיל)

עודכן לאחרונה 20/1/25

123

שיתוף - לביקורת כל הדרך

אחיות
שבות
אל חיבוק ענק
שחיכה בידיים פשוטות,
רועדות
יותר מידי.
נופלות
אל זרועות הדמעות
של כולנו
שיוצאות
סופסוף לחופשי.
נושמות
אויר מנוקד
בנתזים רטובים
מסערת הלב.

ברוכות השבות,
אהובות.
דמעותיכן בדמעותינו
יגעו
כל הדרך
אל הגאולה.

20/1/25

Reactions: ST.R, Avigail Amram, ללי99 ועוד 7 משתמשים10 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/1/25

אדם מהשורה

נבו שפיר - למה מנקדים שירה? לניקוד יש מעמד מיוחד ומשונה בשפה העברית, והוא במקרה מייצג שני קצוות...

עודכן לאחרונה 20/1/25

682

שיתוף - לביקורת הלוואי והייתי במקומן

my-m //

20/1/25

ואם תהיה אחת שתתעורר... והיה זה שכרי
רוצה הערות וביקורת!!

הבטתי עליהן מהצד
'הלוואי והייתי במקומן', מקנאה.
הלוואי והייתי חטופה שם
בשבי אכזרי
עם שלם היה צועק את שמי
בחוצות, באולמות, בימים ובלילות
הלוואי והייתי במקומן
לא רואה יום ולא לילה
אפילה אטומה
צרחות בשפה קשה
הלוואי והייתי במקומן
מקבלת מכות בלי הגבלה
בוכה בשקט, בלי דמעה
סובלת כאב וצער של אחרים
הלוואי והייתי במקומן
סובלת צלקות לעולמים
לא יודעת אם יש לזה תרופה אי פעם, בחיים
הלוואי והייתי במקומן
לקול ההמון רצה כל עוד נשמתי
לרכב האדום, המציל העכשווי
הלוואי והייתי במקומן
ולא עומדת כאן,
חטופה ללא שם
בלי תמונה ברורה
הלכה לשבי בידיעה אפופה
ועכשיו, נשארת על אדמת עזה
מוקפת בכמה קטנטנים
יהודיים למחצה
נגררת לעוד כביסה ידנית
נשארת לעולם, בשבי העל אנושי.

Reactions: רחל סרולוביץ, (deleted member), (deleted member) ועוד 18 משתמשים21 //

9 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 20/1/25

צביה ר.

זה נכון. ועצוב.

שיתוף - לביקורת צפיה. גאולה. רפואה.

מינדי שטרן //

20/1/25

מבין גלות ושברים
לבבות חצויים
מרימים ראש
צפיה

בנות ששבות
לעם שזוכה
לטעום קצת
גאולה

פתוח השער
קרן אור שם מלטפת
מאחלת, מייחלת
רפואה

Reactions: מפרש, Avigail Amram, פניני ריין ועוד 8 משתמשים11 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 19/1/25

490

שיתוף - לביקורת אין הדבר תלוי אלא בי

פרפרזה //

19/1/25

Reactions: אלי הבוטח, א. א, רצתה ועוד 37 משתמשים40 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 19/1/25

איש המילה הכתובה

בהחלט

עודכן לאחרונה 18/1/25

202

שיתוף - לביקורת הלוואי ויגמר אחרת

מימיי //

17/1/25

עוד מעט יתחילו רגעים שמחים
המהולים בעצב
רגעים איומים
מעורבבים בהתרגשות
ולכל אחד יהיו שתי דמעות בעיניים
דמעה אחת עבור אלו שחזרו
שתמונתם יורדת מהקיר לתמיד
דמעה נוספת על אלו שנשארו
שיחזרו בדרך אחרת

ויש כאלו שתהיה להם דמעה נוספת
כזו שכנראה תמשיך לזלוג על הלחי
דמעה על אלפי מחבלים משוחררים
שיגרמו לעוד הרבה צער ובכי

Reactions: יוסף בן שאול, (deleted member), (deleted member) ועוד 10 משתמשים13 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 18/1/25

מימיי

תודה! הלוואי הלוואי שירדו רק דמעות התרגשות. שתבוא כבר עכשיו גאולה ויחד איתה ישובו כל החטופים...

עודכן לאחרונה 16/1/25

121

שיתוף - לביקורת אזור סכנה

ציפור חופש //

16/1/25

למה את

חושבת

שבפנים

יותר מוגן?

למה את

חושבת

שרק בחוץ

מסוכן?

את יודעת

מה קורה

בפנים?

זה נורא,

הרבה

יותר

בכל האופנים

זה גומר

עלי

אוכל

מכרסם

עד-

שכבר לא נשאר

שטח אחד

יפה

נקי

ריק.

יותר מאשמח לביקורת...

Reactions: אבינועם גולדברג, Avigail Amram, פרפרזה ועוד 4 משתמשים7 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/1/25

ST.R

מאד יפה. אבל תנסי לצמצם את השורות בכל בית, זה מאד מבלבל לקרוא את זה.. יכול להיות שזה הקטע שלו...

עודכן לאחרונה 16/1/25

802

שיתוף - לביקורת עקב השמועה על נגיף חדש בסין, מספר המלצות שלי למקרה של התראה על נגיף אמת

כיף לקבל כאלו תגובות! תודה!

15/1/25

כששמעתי את השמועה על נגיף חדש המתפשט בסין, שהתבררה אמנם (ככל הנראה...) כשמועה בלבד, הרגשתי את העול הכבד נוחת על כתפיי.

איזה עול, אתם בטח שואלים.

הכנת הציבור לתרחיש דמוי הקורונה.

מכיוון שאני ניתחתי שלל סיטואציות בהן נתקלנו בקורונה, מהן מזוויעות, ומהן עוד יותר מזוויעות (ועוד יותר וכו'), אני רואה חובה לעצמי לשתף את הקהל בהנחיות מיוחדות למען ידעו להתכונן משעה שידווח על נגיף אמת שכזה העומד להגיע.

אז הנה מעט מהן לפניכם, קחו אותן לתשומת לבכם!

המלצה ראשונה: קנו מסכות! מחירי המסכות בתחילת הקורונה הרקיעו שחקים, כך שאנשים נשארו עם אותה מסכה לאורך זמן! מה שגרם להם להתפלל מעומק לב שיידבקו כבר בנגיף למען יאבדו את חוש הריח הנוראי.

המלצה שנייה: לימדו את פרצופי חבריכם ומכריכם ללא הפה והאף! לכשתחזורנה המסכות חלילה תצטרכו לזהות אותם ללא אמצעי הזיהוי הללו! שלא יקרה לכם את מה שקרה לי שעה שחשפתי לחברי סיפור פיקנטי ששמעתי בשכונה, ובאמצע להט הסיפור גיליתי שאני מספר אותו לראש הכולל שלי.

המלצה שלישית: אם אתם בתקופת פגישות, הזדרזו לפני המסכות! שלא יקרה לכם מה שקרה לחברי שנפגש בביתה של בחורה ובסופה של הפגישה הסוערת בה הפרטנרית לא הייתה שותפה כלל, הוא גילה שהוא דיבר עם אמא של המיועדת...

המלצה רביעית: הסבירו כבר עכשיו לשוויגער שלכם במתק שפתיים שמה שאמרתם בסוף הקורונה שאם חס וחלילה יבוא עוד נגיף היא צריכה לעבור להיות איתכם, היה רצון טוב, אבל זה מסוכן, אבל ממש! (אתם יודעים למה... אבל תצטרכו להסביר לה משהו אחר)

המלצה חמישית: בטלו את כל הנופשים שקבעתם! אין צורך! תוכלו להידבק משפחתית בנגיף ולנסוע לנופש על חשבון המדינה!

המלצה שישית: הכינו אלפי דפי יצירה לילדים. לא הייתם רוצים למצוא את עצמכם כמו רבים מתוכנו שעמדו מסתכלים בחוסר אונים על ילדיהם היושבים על גבי המקרר ומציירים על בדל הקיר האחרון שנותר...

המלצה שביעית: למדו היטב את מפת אזורכם! שלא תגלו כמוני בדעיכת הנגיף והקלת ההנחיות, שהקיוסק של הצ'יפס היה בכלל בתוך המאה מטר. ומסתבר שהריצה המטורפת הקבועה מהחנות הביתה, שגרמה לנפילתם של מאות צ'יפסים זכרונם לברכה, הייתה מיותרת. איי, כואב, כואב על אותם הצ'יפסים שנפלו לשווא!

המלצה שמינית: קנו מכונת תספורת ביתית! זה שאתם לא יוצאים מהבית לא אומר שיושבי הבית או הצופים בכם בזום צריכים לחזות בזיו פניו של שימפנז מצוי.

המלצה תשיעית: למדו להשתמש במצלמת הזום! זה לא היה נחמד לאף אחד לדבר איתכם כשכל מה שהוא רואה זה את שערכם על כל תכולתו המגוונת.

המלצה עשירית: קנו הליכון, או כל מכשיר כושר אחר. אחרת, תגלו שגם אחרי שההנחיות יתירו לצאת מהבית, אתם למרבה צערכם לא תוכלו לבצע את הפעולה הזו...

Reactions: yael305, brachy 100, גלגל הצבעים ועוד 74 משתמשים77 //

12 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/1/25

שועל ספרות.

עודכן לאחרונה 16/1/25

314

שיתוף - לביקורת יש לי יום הולדת. גדלתי בשנה?!

נסיך על חלל //

15/1/25

יש לי יומולדת

אני חושב על איך עברה שנה

על כל מה שעברתי

ואיך כלום לא השתנה... (כמאמר המשורר...)

זהו.

באמת לא השתנה.

אותו מראה,

אותה עבודה,

אותו הסטטוס,

הכתוב בתעודה.

אותם תחביבים,

אותו הטעם,

אותם חברים,

חלקם עוד מ "פעם".

השינוי היחיד-

הוא הגיל- המספר.

על זה אני מעיד,

רק הוא לא נשאר.

בעצם. גם אני.

בתוך תוכי. באישיות.

האני הפנימי,

מה שלא נראה בחיצוניות.

במשך השנה היו עליות,

כבשתי יעדים.

היו גם ירידות,

נפלתי לקרשים.

וכל ניסיון,

כל הצלחה,

הרים אותי למעלה,

הגביה בקומה.

ובשביל הכישלונות,.

ניתנה לי מתנה.

יש לי הזדמנות,

קיבלתי עוד שנה.

Reactions: מרימדיה, בניברקית קלאסית, אוראל סולטן ועוד 27 משתמשים30 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/1/25

נסיך על חלל

תודה רבה. אהבתי. נראה לי שגם אני נשארתי טרללה גדלתי בשנה🙈

עודכן לאחרונה 16/1/25

473

שיתוף - לביקורת שומר סף אחד מול תא מורד

מעולם לא הערכתי כל כך את לוחמי השב"ס, או את האחראיים על מחלקות סגורות ושמורות בבתי חולים למתמודדי נפש, כמו עכשיו.

עמדתי שם מול תא דו-מפלסי מלא מפה לפה, מנסה לשמור בכל כוחי שאף אחד מהנוכחים לא יחמוק ויברח. כל מי שנמצא בפנים צריך להיות כאן, בעיקר לטובתו. העולם בחוץ מסוכן עבורם. הם אולי לא תמיד מבינים את זה, אבל אם יחמקו החוצה, הם עשויים לנבול ולהתגלגל למוות איטי ומייסר.

עכשיו אני, איש צר כתפיים, ניצב כאן חסר אונים וכמעט כורע תחת האחריות האדירה שרובצת על כתפיי.

ברוך השם, רוב הנוכחים משתפים עימי פעולה. הם יושבים על מקומם, מגלים הבנה למצבם הייחודי המחייב אותם לשהות כאן.

חוץ מאחד מהם, הוא עומד על מפתן הדלת ונאבק איתי בעוצמה נחושה ומתוחכמת שרק הולכת וגוברת. אני דוחף אותו פנימה ומנסה לטרוק את הדלת, אבל רגע לפני שאני נועל את התא בסיפוק, הוא מצליח לדחוף כף רגל ולחמוק החוצה במבע מרוצה של סורר עיקש.

אין לי את הפריבילגיה לוותר כאן. אני רודף אחריו במהירות של אצן מקצועי, אף על פי שבמקצועי אני בכלל עצלן מקצועי. לבסוף אני מצליח ללכוד אותו בשתי ידיי. בנשימות טרופות אני משליך אותו בעוצמה אל תאו. בכוח הזרוע אני מטיח אותו לפינה, ממנה הוא יתקשה להימלט, אלא שבדיוק אז קופצים עלי עשרה חברים אחרים, שכמו תיאמו עם הברחן המתמיד שברגע שהוא יוכרע, הם יגנו על כבודו.

וככה עמדתי, עייף ושבור, לילה שלם מול המקפיא, נלחם בחבילת ירקות מעורבים, תוהה האם עוגת השמרים שחשקתי בה לפני כ-6 שעות הייתה שווה את כל זה?.

15/1/25

Reactions: ראובן שפירא, דיונון, סוסה כתומה ועוד 49 משתמשים52 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/1/25

איש המילה הכתובה

וואו תודה רבה על המילים החמות, זה ממש לא מובן מאליו. מעריך מאוד. זה בדיוק מה שהייתי רוצה...

עודכן לאחרונה 16/1/25

162

שיתוף - לביקורת ינשוף

אבינועם גולדברג //

15/1/25

שמואל קשר את האופנוע לעץ ונכנס אל היער.
משום שלא היה אפשר לנסוע בין העצים הסבוכים.
הוא פסע בשבילים חבויים, בין ריחות של אדמה ועלים, ונכנס יותר ויותר לעומק, עד שהסבך הירוק שמעליו לא איפשר לראות את השמים.
היה כמעט חושך.
ואז הוא ראה שני אורות דולקים בחשכה. אורות צהובים. מאד צהובים.
היו אלו עיניו הבורקות של ינשוף.
הוא עמד על ענף רחוק והסתכל ישירות עליו.
בתחילה היה מבטו מפחיד.
אך כששמואל התקרב מעט, המבט נעשה סקרני.
כשהתקרב יותר המבט נהיה תובעני.
הוא רצה משהו, הינשוף הזה.
משהו שרק שמואל יכול היה לתת לו.
אבל לא היה לו מושג מה.
"עזור לי" אמרו הפנסים הצהובים.
"אנא, עזור לי".

שמואל החל לדבר אל הציפור הגדולה. אבל זה לא היה נראה בעל השפעה כלשהי.
הינשוף אפילו לא מצמץ.
למעשה, זה היה די מפחיד, העובדה שהוא לא מצמץ. הוא חי בכלל?
שמואל רקע ברגלו, והינשוף פרש שתי כנפיים ענקיות ועף בבהלה.

שמואל הסתכל סביב סביב אך לא ראה יותר את הינשוף, היה חשוך שם. חשוך מאד.

כשיצא מן היער, האופנוע שלו נעלם. על העץ הייתה מודבקת מודעה.
במודעה לא היה כתוב דבר, רק ציור יפה של ינשוף.

שמואל היה אמור להיות מבולבל. אבל למרבה הפלא, הוא חש בהירות.
כאילו למד משהו על אינטרקציה בין כוחות.
הוא יהיה עם עצמו כל יום, החליט, יקדיש לעצמו זמן, יקשיב, יראה, יבין, יבקש.
הדברים החשובים לא תמיד נראים ברור.
הם שוכבים על גבם בתוך הלב, ומחכים, לפעמים מחכים שנים רבות.
והזמן. הזמן הוא זה שמלביש אותם בקסם.
רוח פתאומית חלפה ביער והמודעה התרשרשה.
שמואל פרש את כנפיו בבהלה, ועף.
ואי שם באפלת מעבה היער עמד ינשוף גדול על אופנוע, תפס בכנפיו את הידיות וניסה... מה הוא ניסה? הא חמודי, מה ניסה הינשוף?
הפה הקטן היה פעור והעיניים עצומות היטב.
אבא כיסה אותו עד הסנטר, נשק למצחו, קם והלך אל המטבח.

"נרדם?" שאלה אמא
"נרדם".
אמא חייכה, בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...
אבא פתח את החלון, לאוורר את האדים הסמיכים שעלו מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות" אמרה אמא.
"אגדה היא סיפור מהחיים האמיתיים, סיפור מהחלק של החיים שאין לו ביטוי פיזי, וצריך לקרום לו מציאות חלופית".
"לקרום, או לרקום?" שאלה אמא, אך אבא לא שמע אותה, הוא היה מרוכז בחתיכת נייר שהתעופפה ברוח שבחוץ ופתאום נכנסה מהחלון ונפלה על השיש.
אמא הרימה אותה והסתכלה
"ציור של ינשוף?!"

Reactions: הבזק של שפיות, מַיִם שְׁקֵטִים, מחוברת לעצמי ועוד 17 משתמשים20 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 16/1/25

נחמת שוטים

לאו דווקא. זה עניין של תרגול: )

עודכן לאחרונה 15/1/25

319

שיתוף - לביקורת מעשה מחכם ותם

אבינועם גולדברג //

14/1/25

א. כהן (שם בדוי) היה אדם מבריק.
עם זכרון פנומנלי ויכולת חישוב של שבע ליבות. הוא היה קורא עשרים ספרים חדשים כל שבוע, מפרסם מאמרים אקדמאיים כל הזמן, מתכתב עם עמיתים זוכי פרס נובל ומעלה, עובד על המשוואה הסודית שלו שמגדירה מחדש את חלקיקי הקוונטים ו...
זהו בעצם, פחות או יותר.

יום אחד כשהוריד צנצנת קפה ממדף גבוה, הפיל את צנצנת הסוכר שלידה, על ראשו.
רגע עצם עיניו בכאב, ובמשנהו פקח אותן ואמר "אמ..."

בערב הביך את חבריו הפרופסורים כשלא הצליח להכפיל מספר חד ספרתי.
ואחרי שישב שעתיים ולא הצליח להבין חצי מילה מהמאמר האחרון שהוא עצמו כתב, לקחה אותו אשתו - ב. כהן (שם בדוי) אל הרופא.
"הצנצנת פגעה בהיפוקמפוס - הסביר הדוקטור - הקוגניציה שלו ירדה בתשעים ושלוש אחוז. אבל למרבה המזל זה הפיך לגמרי. שלוש פעמים ביום מהקפסולות הצבעוניות האלה, במשך חמישה עשר יום, והכל יהיה בסדר".
"חמש עשרה כדורים כל יום?" תמה א. כהן, אבל אשתו משכה אותו משם.

בדרך חזור ביקש א. מאשתו להיכנס לבית קפה.
הם ישבו ושתו ושוחחו על דא (גם על הא, אבל בעיקר על דא). היה כיף.
למחרת ישב א. מפהק על הכורסא, ושמט את הספר שלא הצליח לקרוא.
"בואי נעשה משהו מעניין" אמר לאשתו, והם הוציאו את הילדים מהמוסדות ונסעו כולם לים.
אחרי שבוע פתחה אשתו את הארונית הקטנה שליד מטתו של א. ובתוך עיתון מקופל מצאה את קופסת הקפסולות הצבעוניות, כשהיא מלאה לגמרי.
"היי" צעקה לבעלה שישב במרפסת ועישן מול השמש "אתה לא לוקח את התרופות?"
אך א. עשה את עצמו כאילו לא שומע.

Reactions: נח שוורצברגנדרוביץ, נסיך על חלל, מחוברת לעצמי ועוד 23 משתמשים26 //

8 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/1/25

נסיך על חלל

כתיבה ממש יפה והמסר גם. ולגבי זה: זהו. שזה לא בטוח שאין לך את זה. פשוט הלב שלך דיבר. כתיבה היא...

עודכן לאחרונה 15/1/25

821

שיתוף - לביקורת תגידו לי אתם, אני סתם עושה עניין?

"אבל איך אני אדבר איתו?" שאלתי את אשתי באימה.

למה אני צריך את הדוד הזה אצלי בבית?

אז הוא מגיע מאמריקה, והוא צריך מקום להיות בו,

יש לו שפע כסף! שישכור חלק במלון!

הוא לא יודע מילה בעברית, ואני לא מבין מילה בשפתו.

אז למה זה טוב, למה?

"הכל טוב, מה כבר יכול להיות?" שאלה.

"מה כבר יכול להיות? את הרי לא תהיי כאן כשהוא ייכנס, נכון? נניח הוא נכנס ואומר משהו, הרי לי אין מושג למה הוא מתכוון, מה אני עושה איתו?" תהיתי, מצוקה בקולי.

"תפסיק להילחץ... מה נראה לך? הוא יגיד שהוא שמח להיות פה וכו' וכו'"

"נו, אז לפחות תלמדי אותי מה לענות לו!"

"אוקיי, תענה (אני מתרגם כמובן) 'טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!' עכשיו אתה רגוע?"

"לא! אם הוא אומר אחר כך עוד משהו? נו, די! אין לי כח לזה!"

"הכל טוב! הוא ישאל איפה החדר שלו, אז תסמן לו לכיוון חדר האורחים ותאמר (אני שוב מתרגם...) 'נשמח להיות לך לעזר!' אתה מוכן להירגע? אתה סתם עושה עניין!"

תגידו לי אתם, אני סתם עושה עניין?

לאחר בירור קצר של אשתי, מדוע הוא עזב שתי דקות בלבד לאחר שהגיע, התברר מה קרה באמת...

מסתבר שהוא חטף מכות מאיזה תמהוני מרחובנו, וכשהוא נכנס אליי וסיפר לי על כך, הגבתי ברצינות תהומית במבטא אמריקאי מושלם "טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!"

ואם לא די בכך,

כשהוא פלט לכיווני "חוצפה שכזו! אני רוצה לחזור הביתה!" אני עניתי לו בחיוך רחב "נשמח להיות לך לעזר..."

13/1/25

Reactions: ימים טובים יבואו, קנאקדיג, דבורה עיצוב קליפים ועוד 48 משתמשים51 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/1/25

ר' יעקב ישראל

שמחתי לעזור! (אתם לא יודעים איזה כיף זה לקבל ראשון את הפאנצ'ים של @שועל ספרות. ככה טרי... כמו...

עודכן לאחרונה 15/1/25

146

שיתוף - לביקורת שונא לשחרר/שבוי בקונספציה

לגדול נכון //

12/1/25

אני שונא לשחרר.
בעיקר שונא.

את המשחררים,
שמביאים לנו,
את המשוחררים,
להרוג בנו.

אני שבוי בקונספציה,
בעיקר שבוי.

בהסתכלות על העבר,
למידה מטעויות,
קונספציה שזה מכבר,
כינוה שטויות.

כל המלומדים האלופים,
אטומי האזניים.
אוכלי העטלפים
מהמעמד שמעל הביניים.

אני שונא קונספציות,
בעיקר אני,

בכל אופן, גם לי,
יש אגו מנופח.
ואני קצת גבולי,
בהכלת זריקה לפח,

של עוד פרח שיקמול,
עוד משפחת שכול,
של מחר ואתמול.
שלחינם כביכול...

אז אשתוק ודי.
בעיקר אשתוק.

בעצם לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
די כבר לרפיסות!!!!!!!!!

טוב זה לא עוזר,
אז בואו נסיח דעתנו,
שמעתם על "המפזר"?
מסיח ומבלבל את שכלנו.

כמוהו לא תמצאו, המפזר.
הוא דה-בסט בתחומו.
כל פרח הופך לזר,
כמו ילד היפר שעף על עצמו,

מדבר שטויות
העיקר להשכיח
את האתמול, הטעויות,
מורח אותך בטיחַ,
שכיח,
קולח,
מסריח,
או מה שמתחרז עם אבטיח,
בעצם כיחַ,
משכיח,
על מה דברנו בעצם, מיסטר מבטיח?
אה, צחקנו,
שכחנו,
אפשר לחזור לעניינינו.

שכוייחַ.

Reactions: בת עם סגולה, %תמר%, Avigail Amram ועוד 11 משתמשים14 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/1/25

צביה ר.

סגנון מאד מעניין. כתיבה מיוחדת מאד! באמת הפיסוק טיפה דורש שינויים לדעתי.

עודכן לאחרונה 15/1/25

293

שיתוף - לביקורת קונצרט לילי בירושלים

סימפוניה אדירה בהרכב נשפנים מורחב. בקהל, איש אחד והוא אני. לכבודי התקבצו ובאו בכירי הנגנים לביצוע יצירה ממושכת המבוצעת לאורכו של הלילה כולו.

השעה מאוחרת מאוד, אבל עם צלילים שכאלה מי יכול לעצום עין.

הנשפן הסולן מוביל את הלהקה בעוצמה בוטחת, ונשפני המשנה מלווים אותו באקורדים מורכבים. היצירה המתנגנת היא היצירה האלמותית שנכתבה לפני דורות רבים, ומאז התקבעה כיצירת הלילה הפופולארית ביותר בעולם. היא מוכרת בשמה הפואטי: "נחירות אל תוך הלילה". כעת היא זוכה לביצוע מושקע במיוחד מידי לילה, בפנימיית הישיבה שבה אני לומד בשכונת גאולה בירושלים.

פעם, באחד הלילות, כאשר נבצרה ממני השינה בשל הקונצרט הלילי, יצאתי לרחוב לשאוף אוויר ולהנות מהפוגת שקט. לפתע עבר ברחוב אחד מגדולי המקובלים שכבר השכים לקום לעבודת בוראו. בשומעו את הניגון הערב הבוקע מחולנות הישיבה, עצר לידי ופלט ביטוי מבהיל, וכך אמר: "בכוחו ובעוצמתו של ניגון זה להחיות מתים".

אלמלא הקושי הלוגיסטי שבשינוע עשרות מיטות להר המנוחות, הייתי משכיב שם את חברי לישיבה ללילה אחד, כדי לחזות בהתגשמות נבואתו של אותו זקן.

הבעיה שלי מתחילה בכך שאני ציפור לילה. אני תמיד יורד לפנימייה לישון כאשר כל מחוללי הרעש האנושיים כבר מופעלים בעוצמתם הגבוהה ביותר. ואז אין לי כל סיכוי להירדם.

מה לא ניסיתי כדי להילחם בזה?

לילה אחד לאחר התייעצות עם סבתי, פיזרתי על כל מיטות הפנימייה רבעי בצלים. "זה פותח את האף" הבטיחה סבתא. משזה לא עבד עברתי לאמצעים ברוטליים יותר, כדי לנתק את הבוקסרים האנושיים ממקור האנרגיה שלהם - השינה.

לחדר אחד הטלתי דינמיט, בחדר אחר הדלקתי את האור, בחדר נוסף שקשקתי היטב בקבוק סודה, פתחתי אותו, השלכתי וברחתי.

תקוותי הייתה שכל אלה יעירו את דובי הקוטב משנת החורף שלהם, ויאפשרו לי חלון זמן קצר להירדמות שקטה. אך הדובים כדרכם, המשיכו לנחור הלוך ונחור.

הלילה החלטתי לשנות אסטרטגיה: הפעם אני יורד לישון לפני כולם. כשיחל ראשון הנגנים לנשוף את צליליו הצורמים, כבר אהיה שקוע במתיבתא דרקיעא, צופה בחלום ענוג.

כך עשיתי, וזה עבד מצוין. אלא שבאמצע הלילה התעוררתי לסיוט. פקחתי עיניים והנה אני טובע בים של רבעי בצלים, רטוב עד לשד עצמותי מבקבוקי סודה מנוערים ומפויח מעשן נפצים.

מסביבי עדת בחורים זועמים - אלה הנגנים הקבועים של כל לילה. אלא שהפעם הם אינם מנגנים, אלא צווחים עלי בגרון ניחר: שקט כבר! אי אפשר להירדם מהנחירות שלך!

13/1/25

Reactions: קריפטו, Tamar171, רפב ועוד 32 משתמשים35 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 15/1/25

איש המילה הכתובה

😂😂 תודה רבה!!!

עודכן לאחרונה 14/1/25

2 2K

שיתוף - לביקורת תרעלה 14

מֶנַחֵם //

13/1/25

Reactions: לעשות רצון ה', מילה נרדפת, אביר88 ועוד 156 משתמשים159 //

20 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/1/25

אוראל סולטן

מדהים!!! (למרות שהמילה הזאת נראית די נדושה אחרי שכולם כתבו אותה, עדיין החלטתי לכתוב כך, כי זה...

עודכן לאחרונה 14/1/25

264

שיתוף - לביקורת נעים מאד (או שלא)

בבקרים זה היה ממש קל. אפילו קליל.

היא הרתיחה מים לסדרת כוסות שוקו, הפרידה ילדים מסדינים וקורי שינה מעפעפיים, הריצה פרוסות מרוחות, תפוחים קלופים ומיני מזונות, ניגבה טיפות שוקו שהתבלבלו בדרך, ורצה לאוטובוס טרופת נשימה.

האוטובוס.
שם כבר היה הרבה פחות קל, אבל לא נורא בכלל.

תמיד היתה מישהי מוכרת וזמינה לפטפוט עד כלות הנסיעה.
אם לא היתה כזו – העניינים התחילו מעט להסתבך, אבל היא התירה אותם עוד טרם הספיקו.
דפדפה ברשימת אנשי הקשר הלוך ושוב שוב והלוך וחייגה לכל מי שרק היתה פנויה בשעה זו של שחרית.
לעיתים העניינים גילו עזות והמשיכו להסתבך להנאתם, כשלא היתה אף פנויה לרפואה.
אבל היא, לוחמת מנוסה, לא נתנה להם לנצח. תחבה בזריזות זוג אוזניות והאזינה בקשב מלא להרצאות / מתכונים / עדכונים – זה לא באמת משנה.

בעבודה כמובן עבדה. לא היה לה זמן לנשום, וזה היה מושלם.

באוטובוס החוזר בשעת צהריים – חזרה גם היא חזור ושוב על התנהלותה בנסיעת הבוקר.

על המפתן הסתערה עליה קלחת של בכיות – דיבורים – כריות - ציורים – עוגיות - פירורים – כביסה מלוכלכת – כביסה נקיה – מחצית מילדי השכונה – וגם המחצית השניה - - -
וזה היה מעולה.
זה היה הכי טוב שרק יכול להיות.

פחד דקיק העיב תמיד על כל הטוב הזה. הפחד ידע שעוד מעט יצמדו שוב ילדים לסדינים וקורי שינה לעפעפיים, ושקט יבוא לעולם.
הדליקה מוזיקה קולנית שתשתיק את הפחד ואת השקט, חייגה תזזיתית לחברה טובה שתמלא את האוזן לשעה הקרובה, ותשקוט האימה.

שעה עברה מהר מידי והעניינים הרימו ראש, הסתבכו קלות, הגזימו קצת. אבל היא, למרות שהיתה עייפה עד כלות, יכלה להם שוב –
בחסות המוזיקה הפעילה את המיקסר על עוצמה גבוהה ומילאה את המקפיא בעוגות למחצית השנה ומחצית השכונה.

הלכה לישון ללא השתהות, וחוזר חלילה וחלילה.

בוקר אחד בעודה יושבת באוטובוס ומתאוששת מטקס הפרדת ילדים מסדינים, ניגוב טיפות שוקו מבולבלות ושות' – גילתה לחרדתה שסוללת הסלולרי מפרפרת פרפורי גסיסה אחרונים.

העניינים הגזימו הפעם לחלוטין, והסתבכו כמו שרק הם יודעים.

אשר יגורה בא.

היא פגשה את עצמה.

14/1/25

Reactions: שלומיקו, נח שוורצברגנדרוביץ, -רות- ועוד 29 משתמשים32 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/1/25

צביה ר.

תודה רבה. מאד. מכירה כ"כ הרבה א/נשים שעסוקים בבריחה אינסופית מעצמם, דואגים להיות מוקפים בהמון...

עודכן לאחרונה 14/1/25

532

שיתוף - לביקורת אין כמו קפה טוב, אה?

קמתי בבוקר עם מצב רוח טוב.

וואו, חשתי ממש מרומם.

הכנתי לי כוס קפה טוב, ויצאתי איתו לתפילה.

אחד מהדברים האהובים עליי.

לשתות קפה עוצמתי, ולראות את פניהם של כל המתקנאים באדם הרגוע שאני...

גישמאק שכזה...

המבטים הקבועים אכן ניקרו בי.

מצב רוחי היה בשיא.

ואז ראיתי אותו, את ר' נוח שלווצבורג, ההוא שחייב להעיר על כל דבר.

כבר כמה פעמים שהוא העיר לי על הקפה לפני התפילה, כשהתגובה הקבועה שלי היא בסגנון: 'הכל בסדר... זה קפה בלי סוכר, כך שזה מותר לכתחילה למי שנצרך'.

הפעם היה נראה שהוא לקח את זה רמה אחת מעל.

העיניים שלו כמעט יצאו מחוריהן.

הייתי מוכן לקרב.

"מה זה?" הוא קרא לכיווני.

"קפה" עניתי בציניות.

"אסור!" הוא צעק כשכבר עמד סמוך אליי.

"חח לא צריך לצעוק! עכשיו הויכוח הקבוע... לא נמאס לך?"

---------------------

אין צורך שאתאר לכם את השוק, ההלם, הלכלוך, מהרגע שהוא צעק לי "עשרה בטבת, צום!" נכון?

12/1/25

Reactions: מאמין בטוב, פרח וכפתור, מנוחה כהן ועוד 50 משתמשים53 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 14/1/25

שועל ספרות.

מזלי הגדול שהסחרחרת נגרמת כתוצאה מדברים שקורים סביבי, ובשעות לימוד, פשוט לא קורים דברים.

עודכן לאחרונה 14/1/25

104

שיתוף - לביקורת סיפורי סבתא