קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 526
    • ה
    שיתוף - לביקורת דודי דופק.
  • הווה פשוט //
    • אותי?!

    אחותו אני?
    רעייתו?
    יונתו תמתו?

    הביטו בי בנות ירושלים, מקרוב.
    איפה יוֹנִיוּת ואיפה תום.

    שחורה אני כאהלי קדר
    איומה בלי גבולות

    אלו רק ביעותי לילה, יפתי,
    את ישנה.

    אבל רחמנא לבא בעי
    ולבך ער, דרוך ונכון.

    פשטתי את 'קטונתי'
    רצחתי את הרגליי
    וקמתי אני לפתוח לדודי

    והנה דודי עבר חמק
    הותיר אחריו ענן אבק
    אך ברור שזה משחק
    איי נואו הי'ז קמינג בק

    הן ראיתי את היד ששלחת מן החור
    מכפות המנעול עדיין מטפטף המור

    ואדע, דודי יושב במסתרים
    וכותב עלי את שיר השירים

    .
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אתיס, מאה מם, נודד ועוד 22 משתמשים25 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    ג'יחניק
    וואו
  • 266
    • T
    שיתוף - לביקורת צָעַקְתִּי לָהּ גַּם
  • tmr //
    • אַתָּה צוֹעֵק לָהּ לָקוּם
    אַבָּא
    הִיא לֹא שׁוֹמַעַת
    אַבָּא
    הִיא שׁוֹקַעַת הִיא
    צוֹלֶלֶת בְּלִי דֶּרֶךְ חֲזָרָה

    צָעַקְתִּי לָהּ גַּם
    צָעַקְתִּי לָהּ בְּעוֹדִי מְכַסָּה אוֹתָהּ
    בַּשַּׂק צָעַקְתִּי לָהּ
    צָעַקְתִּי לָהּ אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי
    צָעַקְתִּי לָהּ פִּתְחִי לִי
    תַּמָּתִי
    שְׁתֵּינוּ אוֹתָהּ בְּרִיָּה
    הַגְמִיעִינִי מִתַּרְדֵּמָתֵךְ

    אַבָּא הִיא יְשֵׁנָה
    וַאֲנִי אַבָּא
    לֹא
    אַבָּא תִּצְעַק
    נִצְעָק יַחַד
    נְאָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה


    דּוֹדִי, וְאוּלַי מִשְּׁנֵינוּ
    לִבָּה יְהֵא עֵר
    לִבִּי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רפב, מאה מם, לרקוד על הירח ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה. עייפתי מלצעוק לה. הגמיעיני מתרדמתך. תני לי מה'מנוחה' שלך.
  • 253
    • T
    שיתוף - לביקורת אֵיךְ זֶה פָּשׁוּט
  • tmr //
    • סַפֵּר לִי אֵיךְ זֶה פָּשׁוּט
    לִלְחֹשׁ בְּאוֹתָהּ נְשִׁימָה דְּקִיקָה

    אַל תִּכְלְלֵנִי בְּסֵפֶר בֵּינוֹנִיִּים.
    וְלֹא לְחֶנֶק, וְלֹא לְרָעָב.
    אַל בָּרְשָׁעִים.
    ואִם זֹאת וְעִם זֹאת
    אֵ-לִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: משולש ברמודה, אתיס, אבי 10000 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 310
    • א
    שיתוף - לביקורת דרכו של דור אחרון
  • אפרוח מבושל //
    • דרכו של דור אחרון:

    דור אחרון, אפל ומדכא,

    משיח בדרכו ופעמי גאולה.

    אך רק חמישית זעירה הן תזכה

    להגיע אל הסוף כעם סגולה.



    רק סולת שבסולת ממשפחה ומעיר

    יגיעו אל השביל הבטוח.

    רק מעט, רק כמעט, רק חלק זעיר

    יזכו לקבל פני משיח.



    אך רבו ניסיונות ויהום העולם,

    ועניה אנו, וכל כך סוערה.

    הכיצד נעמוד כך, איתן מול כולם,

    ולא תאבד אחיזתנו בתורה?!



    כי קול השופר הולך וחזק,

    מתחנן, מבקש שנשמע:

    "מי לה' אלי" הוא זועק,

    אך מרגישים: "ונחנו מה"?!



    נעמוד איתן- ישראל ותורתו,

    נאחז. נילחם בשתי ידיים.

    כי אתך אני ואנחנו אתו,

    ונתגבר. ונוכל. ונעבור את המים.



    כי עד שנזכה ונצא ממצרים,

    נחכה לו, נמתין, נעריך ונוקיר.

    עוד נשאר ונהיה לו אפרים,

    ילד שעשועים, נאמן ויקיר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חנה ש., שולמית רוז, ציני בכיר ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    בע"ה נזכה כולנו לגאולה!
  • 217
    • א
    שיתוף - לביקורת דרכו של דור אחרון
  • אפרוח מבושל //
    • דרכו של דור אחרון:

    דור אחרון, אפל ומדכא,

    משיח בדרכו ופעמי גאולה.

    אך רק חמישית זעירה הן תזכה

    להגיע אל הסוף כעם סגולה.



    רק סולת שבסולת ממשפחה ומעיר

    יגיעו אל השביל הבטוח.

    רק מעט, רק כמעט, רק חלק זעיר

    יזכו לקבל פני משיח.



    אך רבו ניסיונות ויהום העולם,

    ועניה אנו, וכל כך סוערה.

    הכיצד נעמוד כך, איתן מול כולם,

    ולא תאבד אחיזתנו בתורה?!



    כי קול השופר הולך וחזק,

    מתחנן, מבקש שנשמע:

    "מי לה' אלי" הוא זועק,

    אך מרגישים: "ונחנו מה"?!



    נעמוד איתן- ישראל ותורתו,

    נאחז. נילחם בשתי ידיים.

    כי אתך אני ואנחנו אתו,

    ונתגבר. ונוכל. ונעבור את המים.



    כי עד שנזכה ונצא ממצרים,

    נחכה לו, נמתין, נעריך ונוקיר.

    עוד נשאר ונהיה לו אפרים,

    ילד שעשועים, נאמן ויקיר.
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!1 //
    0 תגובות
  • 319
    • ח
    שיתוף - לביקורת חשבון נפש שווה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לילה.

    מחשבנת את חשבון נפשי.

    כל הכבוד לי.

    היום שלחתי ב"ה את הבנות לבית הספר,

    זכיתי לקנות להן תלבושות, מכשירי כתיבה ומחברות,

    ספרים, ועוד ועוד דברים כמו חצאיות, גרביונים, תיקים, בקבוקים.

    תודה לבורא עולמים שהכל מידו, ותודה שזיכה אותנו האימהות

    בכוח לרוץ ולקנות, לקום ולהלביש, לחייך ולאהוב.

    כל הכבוד לי.

    היום סידרתי פינה אחת בבית, ארון חשוב עם בגדים שצריך למיין,

    שידכתי המון גרביים, העברתי כמה מכונות, שטפתי כלים, הכנתי ארוחה חמה

    לצהריים וביצי עין לארוחת ערב.

    כל הכבוד לי.

    היום מישהו העיר לי הערה, וכמובן שהיא לא היתה במקום, אז פשוט אמרתי ל"מישהו הזה" שההערה איננה במקומה, והמשכתי הלאה...

    לומר לעצמי כל הכבוד.

    כן, נסו גם אתם, לפני שאתם נרדמים, (אם לא נרדמתם לפני כן) לפרגן לעצמכם, לשבח את עצמכם, וכן, זהו חלק מאדון "חשבון נפש", שמגיע לבקר.

    מי אמר שלעשות "חשבון נפש" לא כולל בתוכו לחפש את הדברים הטובים שעשינו?

    מי אמר שלעשות חשבון זה לא אומר להעריך את עצמנו?

    מי אמר שלעשות חשבון זה להתעלם ממאמצים שעלו לנו ביוקר?

    כן, חשבון זה לקחת הכל בחשבון ובעיקר את הדברים הטובים.

    הדברים הטובים הם אלו הנותנים לנו כוח.

    כוח כאשר יש דברים שגם גוזלים מאתנו כוח, מקצרים לנו את הנשימה,

    כמו מחויבויות, עבודה קשה, התגברות.

    כל הדברים הללו דורשים מאתנו המון כוחות, כדי לקבל את הכוחות, אנחנו צריכים לתת ערך למעשינו, ואם לא ניתן את הערך, הדברים יגזלו מאתנו כוחות.

    כי ערך הוא מה שמרים אותנו, ואילו חוסר הערכה הוא מה שמפיל אותנו.

    אל תגזלו מעצמכם את חוסר ההערכה.

    זהו החמצן שלכם, הדלק, השמחה והאהבה.

    בואו חשבון!

    כל הכבוד לכם!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, תמרי :), yz ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ממש
  • 338
    • ש
    שיתוף - לביקורת ענן
  • שיבת ציון //
    • בס"ד

    הַעָנָן הַגָּדוֹל לֹא פָּרַשׁ.

    אָזְנַיִם הוּא שָׁלַח וְנִבְהַל.

    הַקְּטַנִּים בָּרְחוּ מִמֶּנּוּ,

    הוּא בָּרַח מֵהֶם,

    הַשָּׁמַיִם הִתְנַקּוּ.



    הָרוּחַ הֶחְזִירָה אוֹתוֹ,

    עָנָן קָטָן הִתְנַגֵּשׁ בּוֹ,

    הוּא כָּעַס,

    רַעַם נִשְׁמַע,

    הַקָּטָן בָּרַח, מְטַפְטֵף מַיִם.

    יָרַד גֶּשֶׁם.



    הַעָנָן הַגָּדוֹל הִרְגִּישׁ אֵיךְ הוּא לְאַט לְאַט נִגְמַר.

    נָמוֹג.

    מְפַזֵּר אֶת כָּל הָאֵדִים שֶׁבּוֹ לְטִפּוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת בִּסְעָרָה.

    לְבּוֹרוֹת שֶׁשּׁוֹתִים מַיִם,

    לְשְּׁלוּלִיּוֹת,

    לְתְפִילַּת עוֹבְרֵי דְּרָכִים,

    לְתְפִילַּת יוֹשְׁבֵי בָּתִּים.

    לְמַּיִם,

    הָמוֹן.

    הוּא נִגְמַר.

    הָיָה פַּעַם עָנָן גָּדוֹל, שֶׁכָּעַס וְנִבְהַל וְצָחַק וְבָּרַח וְחָזַר.

    הָיָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לרקוד על הירח, אש קודש!, אבי 10000 ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    אהבתי!! איזה סגנון כתיבה יפה וזורם
  • 627
    • א
    שיתוף - לביקורת לתת פאר תחת אפר
  • אפרוח מבושל //
    • סיפור חיים של קרובי משפחה ז"ל, (אמיתי לחלוטין):
    נ.ב. סורי על האורך, יותר ממה שכתבתי לא כתבתי.


    גרמניה- ליפציג:

    להבות מתמרות, שורפות ומכלות,

    מאי שם האש מתפרצת.

    יושבים רועדים מקשיבים לקולות,

    שאגות וזכוכית מתנפצת.



    צעדיהם מוצרים כבר תקופה לא קצרה,

    חדשים לבקרים הגזרות ניתכות.

    מתפללים ומצפים לאישור הגירה,

    אך תקועים כאן בינתיים, חיים לפחות.



    אין כניסה לכלבים, ליהודים כל שכן,

    ברחובות מכריזים השלטים.

    נעלמים מכרים, כאן חבר פה שכן,

    מסתתרים, נועלים הבתים.



    הפחד גובר, השאגות כאן קרוב

    וריח עשן עולה מתמר,

    הבזק פתאומי מאיר הרחוב

    כתום, בוהק ומסנוור.



    ממחבוא בזהירות מציצה נערה,

    מביטה ובודקת מה ארע וקרה,

    והנה למולה, כה גדולה הבערה!

    תאניה ואניה, איום ונורא.



    בית הכנסת בוער עד לב השמיים,

    הלם, כאב וחורבן.

    אסון כה נורא, לא הספיקו פעמים?

    בית הכנסת עולה כקרבן.



    אוי נא לנו, חטאנו, נואלנו,

    מחמדינו לחרפה לשמים עולים,

    אז נשרף ההיכל באש עוונותינו,

    אוי ואללי, נשרפין הגווילים.



    ופרחו האותיות בבזיון על הכביש,

    מתערבים זה בזה זכוכיות וקרעים.

    הלב מורתח על מצב כה מביש,

    מאי שם מתקרבת חבורה של פראים---



    משלחים בו עברה וזעם וצרה,

    משלחת מלאכי רעים היא זאת.

    מחללים ומבזים את ספר התורה,

    רוח אפינו, איך ניתן לחזות?!



    "ראה והביטה כי היו לי זוללה"

    כך זועקת לריבון עולמים,

    "ומה נעשה בכזו טלטלה

    ונפשנו נציל מסערת הימים?



    והיה אם תנהיגנו במידת רחמים,

    אתן לך במקום זה הספר.

    אם נזכה, נינצל ממרחץ הדמים,

    אתרום פאר תחת אפר".



    (שנים אחרי כן)

    אנגליה- מנצ'סטר:

    נקישות על הדלת, אורח הגיע,

    ומי זה דופק מבחוץ?

    ידיד משפחה, סוחר כה ידוע

    לדון בעניין כה נחוץ:



    "ספר תורה לי, עתיק ועדין

    ובני, אללי, ירדו מן הדרך.

    וחולה אנוכי, וקרוב יום הדין

    ובזיון ינהגו בו, ללא כל ערך.



    התצילוהו מחרפה? לא אדרוש רוב דמים,

    בזול אמכרנו, עתיק אך שלם!"

    והודו הם יחדיו לריבון עולמים:

    "את נדרי לה' אשלם!"



    מביטים זה בזה מופתעים, נדהמים,

    "נדר נדרת? על מה ומדוע?"

    וסיפרה האישה על אותם הימים

    ונדרה אשר נדרה למפרע.



    "ואני" כך הבעל "עוד לפני המבול,

    ספר היה לי, קדוש, יחידי.

    עמלתי למלטו מתוך הבלבול,

    ובתחילה גם עלה בידי.



    התגברו הצרות ובאו בצרור,

    ואישור יציאה לחברי אל הדרור,

    וכאשר יצא אל החופש לדהור,

    שלחתי עמו את הספר הטהור.



    אך בגד בי חברי, והספר שדד,

    ואני התרסקתי לחלקים.

    כאוב ושבור, עמדתי בדד

    ונדר נדרתי לאלוקים:



    'והיה אם תנהיגני במידת רחמים

    אתן לך במקום זה הספר

    אם אזכה, אנצל ממרחץ הדמים

    אתרום פאר תחת אפר'".



    קיימו בני הזוג את נדרם,

    חסכו מפיתם והספר קנו.

    לבית הכנסת הספר נתרם,

    "קלי ואנווהו" אמרו וענו.



    עליונים ששו. תחתונים עלזו,

    קנו ותרמו הם ספר נוסף.

    במרוצת השנים התבלו, נגנזו,

    אך זכרם עוד שמור, אהוב ונכסף.



    שנים הן עברו, ההורים נפטרו,

    וזכרון הספרים לא חלף.

    חלומות ישנים בלב בן גברו,

    וגעגוע עמוק שעטף.



    בתכלית השלמות עבור המטרה,

    עמל הסופר לכתוב בטהרה,

    ובעזר ה', בלי עין הרע,

    ספר שלישי הצטרף לסדרה.



    ועל מעילו רקום בפאר,

    זיכרון שעמנו ניקח,

    שלא יאבד, שאתנו ישאר:

    "את אשר עשה עמלק-
    לא תשכח!!



    DSCN5144.JPG
    DSCN5144.JPG
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בשלנית, אבינועם גולדברג, מרים מאלעד ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    וואו, מדהים. ממש עשה לי צמרמורת... !כתיבה יפהפיה
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת סיפור שלא שמעתי על עצמי
  • הווה פשוט //

    • זה ספור שלא שמעתי על עצמי, הוא פתח לי את הלב בחריקה
    בחוץ עפה רוח פרא, המגירה היתה ריקה
    אמא לא היתה בבית,
    ואבא לא ראה או לא רצה לראות,
    אני שברתי חלון ודלת,
    שברתי את המוסכמות.

    ביום הזיתי את תקרת השמש
    ודרסתי ברגלי את הלילות
    אספתי ואספתי
    קליפות של עונג
    מילאתי את המגרות.

    הייתי מת לראות ולו תמונה ממשית אחת,
    משפט ישיר אחד בלי פיתולים,
    מבלי לנוס בלי נשימה ממפולות עבר
    לעתידות סתורות בהבזקי קרעים

    ליד האופק איש כפוף פוסע,
    ונעשה קטן קטן בהתרחקו
    באדמת קרח נורא באין רואים כורע
    הסערה תתלוש את מה שלא יקפא בו
    ושרידיו ייספגו בערפל

    אני לא יודע מי זה
    מעולם לא ידעתי
    זה ספור שלא שמעתי על עצמי

    .
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, נועה :), C.G.D ועוד 33 משתמשים36 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיבת ציון
    סיפור שאף אחד עוד לא שמע על עצמו. ואולי כדאי שנתחיל לשמוע. נכנס ישר ללב בהבזק של הלם. יקח זמן...
  • 498
    • ש
    שיתוף - לביקורת לכבוד סיום החופש... חופש? האמנם?
  • שיבת ציון //
    • משתפת בשני טורי פטפטת שכתבתי כשהייתי משועממת ורציתי להתאמן על הקלדה עיוורת.

    בס"ד

    והיום נפטפט על חופש.

    חופש. מה המילה הזאת אומרת לכם? אולי קימה מאוחרת, אולי שעות ארוכות מול ספר מתח לצד קפה ועוגה וקפה ועוגה וקפה ועוגה... (על פי הפילוסופיה הידועה שקפה ועוגה זהו אחד משלושת הדברים שאינם נגמרים לעולם), אולי פשוט שעמום, ואולי שמיים פתוחים ואוויר פסגות צח בבוקר יום של טיול.

    אכן, החופש הגדול הוא רב גוני ומעניין, ובעצם- הוא אינו חופש, חס ושלום. זהו חופש מהלימודים בבתי הספר והזדמנות לראות למה כל אחד משתעבד בשעות הפנאי.

    משתעבד? כן. זוהי אמנם נשמעת מילה מפחידה אבל זוהי המציאות (כאן, בפטפטת, נדבר כמובן על השעבוד הנדמה, המדומה, כי הרי השעבוד האמתי הוא השעבוד של כולנו לה' יתברך, ברוך הוא וברוך שמו). הדבר הקרוי בפי רב: חופש, הוא בעצם: השעבוד הגדול והמגוון בעולם.

    נחקור כאן, בטור הפטפטת, שעבודים שונים של תלמידים בימי ה"חופש":




    [1] בימים אלו ממש מתכנסת ועדה לדון בדרכים למיגור התופעה. כל המעוניין למסור עדות מכלי ראשון (לאחר מינימום 4 שעות ערות!), מכלי שני (קרבת משפחה מדרגה ראשונה בלבד!) או להציע רעיונות ודרכים בועדה, נא לפנות למשרד המערכת של טור הפטפטת.
    [2] לכך לא מתכנסת ועדה מהסיבה שטרם הצלחנו למצוא קרובים מדרגה ראשונה לנפגעי השעבוד שהצליחו להמלט מהמשועבדים הנלהבים ולבוא למסור עדות. זהו אכן שעבוד גורר והרסני, וליבנו אתכם, הורים וקרובים, עד לסוף השעבוד הגדול, סליחה, החופש.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: שימנלה, brachy 100, אש קודש! ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    נהניתי הן מהכתיבה והן מהתוכן. תבורך מקלדתך!
  • 932
    • ג
    שיתוף - לביקורת קול דודי דופק
  • ג'יחניק //
    • קול דודי דופק – פתחי לי /א.ק.​

    מכירים את המשפט הזה?

    בטח, אין אחד שלא מכיר את זה!

    עכשיו עצמו את העיניים ודמיינו, דמיינו את הסיטואציה, איך נראית הסצנה הזאת,

    שקט, אני ישנה, אבל ליבי ער, קצת לפני השכמה, כשעוד מתפנקים קצת במיטה כשיודעים שעוד שניה צריכים לקום.

    פתאום בום, דפיקות בדלת, פיצוצים וצעקות: הלו, פתחי לי, איך את מעיזה, את לא יודעת שאני אמור להגיע, חוצפה שכזאת, תפתחי לי הרגע, היית צריכה להיות מוכנה ממזמן, ועכשיו את מתמהמהת מלפתוח?

    חכי חכי, או שאת פותחת או שלא תיראי אותי יותר.

    ועד שקמתי דודי חמק עבר....

    עצוב.

    או

    בוקר, אני מנמנמת קצת לפני שאני צריכה לקום, נזכרת בהכנות של אתמול בלילה לקראת היום הגדול.

    היום, היום זה קורה, אוטוטו הוא מגיע, שנה שלימה שאני מחכה לו.

    נכון לא כל הזמן חיכיתי לו, ויתכן שעשיתי כמה דברים שהוא לא ישמח לגלות, אבל אני מחכה לו, ממש.

    הוא כבר מגיע, ואני מנצלת את השניות האחרונות.

    ואז זה קורה:

    הדפיקות בדלת , המוכרות, הנעימות, הדפיקות שלו.

    כולי בהתרגשות, בא לי לזנק ולפתוח לו את הדלת, אבל אז אני מסתכלת סביבי ומתמלאת בושה, איך אכניס אותו לכזה מקום, מה הוא יחשוב עליי כשהוא יראה את כל מה שעשיתי בהעדרו,

    נכון, יש לי תירוצים להכל, השארת אותי לבד שנה שלימה, כ"כ קשה היה לי לזכור אותך בכל רגע, ולכן, לכן זה נראה ככה,

    אבל התירוצים לא הצליחו לסלק את הבושה.

    ואז אני שומעת את קולו: פתחי לי- מתחנן, אחותי רעייתי יונתי תמתי, אל לך לחשוש, אני מבין אותך לגמרי, אבל היי מה נראה לך שנה שלימה אני מתגעגע ולזה אני אשים לב, לשטויות הקטנות שמסביב?

    התגעגעתי אלייך! ורק אלייך! ואני יודע שגם את התגעגעת אליי, לא מענין אותי כלום רק רוצה אותך,

    אח"כ בהמשך נטפל בבעיות- ביחד.

    קמתי לפתוח, והוא היה שם! הוא לא חמק עבר.....
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, לבי, טאבו ועוד 17 משתמשים20 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    כתיבה מאד קולחת מצד אחד, אבל חסומה מצד שני כי ריבוי האנטרים ממש מציק בעיניים ותוקע את הרצף. קצת...
  • 948
    • א
    שיתוף - לביקורת באמת יש אנשים כאלה בדורנו הירוד?
  • אפרוח מבושל //
    • נכתב בהשראת עיצוב הכריכה של הספר "מודעות" של תשעת הטיפוסים... אבל צריך הרבה דמיון כדי ליצור את הקשר.

    שעת בוקר מוקדמת, וערפילי שחר ממלאים את הרחוב השקט. יואב הזקן מתקדם לאיטו לאורך הרחוב כשעגלתו עמוסה במודעות אין ספור.

    קשה היא עבודתו של יואב. קשה ומפרכת, ובעלת שכר זעום. בכל בוקר עליו לצאת מוקדם, בטרם ישכימו כולם, ולהדביק את המודעות שהדפיס הבוס שלו, בעל בית הדפוס.

    ואין די בכך. יואב נאלץ לסבול גם את קנטוריהם של הילדים שאינם מבינים שכל מלאכה מכבדת את בעליה, ואת הצקותיהם הרבות. פעמים רבות הם שופכים לו את הדבק, קורעים את המודעות שזה עתה הדביק בעמל ומטפסים על עגלתו הישנה, כשהם מונעים ממנה לזוז ממקומה.

    פעמים רבות נסה יואב למצוא לעצמו עבודה אחרת, אך בכל משרה שניסה, גילה כי חלק מדרישות המשרה הוא לרמות, לשקר ולהתנהג בחוסר הוגנות. כיוון שלא יכל היה לעשות שקר בנפשו, נשאר מדביק מודעות.

    אך גם בעבודה זו, עמדו בפניו נסיונות לא קלים, הכרוכים במאמץ גדול, ומסירות גדולה למען עקרונותיו המוצקים.

    לוח המודעות מעולם לא היה ריק ולעולם לא יהיה, וקשה למצוא בו פינה פנויה. כל מדביקי המודעות מדביקים על מודעות קודמות וחסל.

    אך כפי שכבר הזכרנו, יואב הוא אדם ישר והגון ואינו מוכן להדביק על מודעה קימת. היא היתה שם לפניו, וזו מעין הסגת גבול להדביק מעליה מודעה נוספת. החיפוש אחר שטח פנוי אורך זמן רב מאד, ולכן יואב יוצא מוקדם כל כך, שהרי ההדבקה לוקחת לו זמן כפול.

    "מי שהדביק את המודעה תפס את המקום לפני. אין זה הוגן לכסות לו אותה", כך היה חוזר ואומר בכל פעם שמישהו שאל אותו על כך.

    גם בימים גשומים, ובימי חמסין, ובימי שישי קצרים של שעון חורף, יואב לעולם אינו עובר על עקרונותיו.

    בוקר זה היה סוער מתמיד. ברקים הבהבו ורעמים חזקים הרעידו את העולם. הגשם ניתך ארצה בכמויות שלא נראו מזה שנים בארצנו היבשה, והקור צרב.

    יואב שרך את רגליו במעלה הרחוב, חש שרגליו אינן נושאות אותו יותר, ועגלתו הישנה נדמתה לו כעגלה ללא תחתית אשר לא תתרוקן לנצח.

    הרחוב היה ריק לחלוטין. איש לא יצא החוצה בשעה מוקדמת וסוערת שכזו.

    לפתע פקו רגליו, וכמעט שצנח על המדרכה הנוקשה. "אשב לנוח מעט", מלמל לעצמו, "ואחר כך אמשיך בכוחות מחודשים".

    שיעול כבד הרעיד אותו, וצמרמורות חלפו בגבו.

    "כנראה חליתי, אגמור להדביק את המודעות ואלך לביתי", הרהר יואב.

    אך כמו להכעיס, כל לוחות המודעות היו מלאים כליל ולכן עבודתו שהיתה מפרכת גם כך היתה קשה עליו בכפלים.

    אולי יקל מעצמו את עבודתו הקשה וידביק את מודעותיו היכן שימצא מקום? לא נורא אם תעלה מודעה על חברתה. הרי כשאדם מדביק מודעה הוא לוקח את זה בחשבון, לא?!

    אך לא!

    יואב משרך את רגליו לאיטו, החום הגבוה בו לקה מסחרר את צעדיו, אך על עקרונות היושר שלו- אינו עובר!

    אם תלכו ברחוב, ותראו מודעה שאינה מסתירה אף מודעה אחרת דעו כי יואב הוא זה שהדביק אותה. איש פשוט. המשאיר חותם של יושר בכל מקום שהולך.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: SHIRAMASH, חגי פאהן, yz ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפרוח מבושל
    יש בזה, אבל כתיבה כזאת הרבה יותר יפה...
  • 816
    • ק
    שיתוף - לביקורת סיפורו של אלול
  • קובידובי //
    • שני בחורי ישיבה
    מתחבטים בעיצומו של א-ל-ו-ל
    בין חרדה לשמחה
    ובין שלווה לטלטול

    עד שהם פוגשים
    את ר' מוישה ליבוביץ
    בעל הדרת הפנים
    שדבריו עושים בהם סוויץ

    תובנות על חודש אלול
    מוצגות בצורה של סיפור,
    אשמח לקבל ביקורות על קלקול
    שיבואוני לכלל שיפור.

    להלן מוצג תחילתו של הסיפור
    וכולו מצורף למטה בקובץ.

    סיפורו של
    א - ל - ו - ל

    פרק 1
    אלי ישוב היה בטיבורו של 'בית המוסר' ראשו מונח ברפיון בין זרועתיו, משקפיו מקופלות מושלכות על הספסל שלידו, ומולו דף שכותרתו "אלול" ועליו 'עט' זרוק, מיותם. מימינו ומשמאלו התנגנו קולות נוגים, מפצירים, מחליטים, קובעים, מכריעים, מנצחים וגם בוכים. 'בית המוסר' הישן, עם הספסלים החורקים, הסטנדרים העתיקים ומנורות הליבון המסנוורות; נתן את התחושה ש'הנה אנחנו נמצאים בכבשונו של ר' ישראל', תחושה חמימה זו ליבבה כל צורב צעיר שצעד צעדים ראשונים של 'אלול'.
    במשך השנה 'בית המוסר' היה ריק וחשוך, קורי עכביש השתלשלו מפינותיו, עכברים הילכו בו ושאר מרעין בישין התגוררו בו. כמידי שנה בשנה בהגיע חדש 'אלול' היה ה"שַׁמָשׁ" המיתולוגי נלחם עם הדלת החורקת של 'בית המוסר', וה'דלת' ספק הייתה לוחשת ספק צורמת לו ל'שמש' "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". ואכן שִׁימְעֶן השמש היה שב בתשובה שלימה ואף מקבל על עצמו 'קבלה קטנה' קודם שהיה ניגש לנקות את 'בית המוסר' בסילודין, אבל לדאבונו לא פעם ולא פעמיים בשרו היה נעשה חידודים חידודים מה'אורחים' הקטנים שקנו להם שביתה במשך השנה ב'כבשונו של ר' ישראל'.
    לאחר שסולקו מ'בית המוסר' מיני השרצים, הגיעו אחר כבוד ה'בחורים' שרק עתה שבו מחיקו המרענן של 'בין הזמנים', "הגעתם לישיבה בשביל לנוח אחרי החופש, אה?" היה מלהג בקול 'מוּסָה הַטַבָּח' לכל מי שרק מוכן היה לשמוע אותו. והבחורים, תצילנה אזניהם משמוע דברי ביזוי כה נוקבים על חדש 'אלול' ! היו אצים רצים ל'בית המוסר' כדי לעשות 'תשובת המשקל' על מה 'שחשדו בהם - וכמובן - אין בהם'.
    בימים הראשונים של 'אלול' היה צפוף קצת ב'בית המוסר' הקטנטן, הכל ישבו וניגנו, פיזמו וכתבו לעצמם חשבונות רבים. אבל לאט לאט 'בית המוסר' נשאר במשך שעות ארוכות לבד, מיני השרצים שסולקו במקלו של שִׁימְעֶן שקלו לחדור שוב אל משכנם הישן, במטה הפיקוד של העכברים שלחו אף מספר מרגלים שחזרו ודיווחו שאכן 'האויב נמלט על נפשו' והכל החלו לארוז מזוודות ולשוב 'הביתה'.
    אך פתאום הגיע דיווח מחשיד מהעכבר התורן "שיירות של אויבים נצפו, באים והולכים. המקום חזר שוב לידיים שלהם". הכל קוננו את מר גורלם, וכדרכם הלכו ושפכו את תלנותיהם בפני מלך העכברים "לקחו לנו את הבית, השתלטו לנו על הארמון". והוא, העכבר שבקושי הולך מרוב זקנה - צחק כמו שאף עכבר לא צחק מעולם; "כסילים אתם, 'אלול' עוד לא נגמר ! עכשיו זה השיא, 'סליחות' ואחר כך 'עשרת ימי תשובה'. ואז - הוא המתיק סוד, שהאויבים חלילה לא יאזינו - הם הולכים, הולכים ולא חוזרים עד 'אלול' הבא. אין לי כח להסביר לכם את זה כל שנה מחדש - אמר המלך הזקן לצאצאיו - תבינו, 'אלול' זה פעם אחת בשנה ! זה מתחיל חזק, נרגע קצת ואז מתחזק עוד ועוד ו..נגמר, עד השנה הבאה".
    "כן, נזכרנו - אמרו העכברים - כל שנה זה ככה. אבל מה לעשות, השנה כזאת ארוכה והמוח שלנו כזה קטן, איך נזכור את זה כל השנה?"

    פרק 2
    אלי לא שמע את שיח העכברים, ולא רק בגלל שאוזנו לא יודעת לתרגם את צפצופי השרצים למילים של בני אדם, אלי פשוט היה טרוד במחשבות שהטיסו אותו למחזות של 'אלול'.
    אלי נזכר בצמרמורת בשיחה שהיה נושא המשגיח בישיבה קטנה שלו כל מוצאי שבת תשובה, פניו של המשגיח היו קפוצות, כתפיו היו שחוחות כאילו הוא נושא עליו את כל משא הדור וקולו היה זועק במנגינה של 'הספד'. ה"לֵצִים" של הישיבה קראו לשיחה השנתית הזו "הספד על היצר הרע", אבל לאלי זה היה נשמע יותר כמו "הספד על החיים".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יוסלה באר, בעילום שם, שיבת ציון ועוד 6 משתמשים9 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קובידובי
    בעיקרון זה נכתב כחלק מסדרת סיפורים בהם ר' מוישה ליבוביץ מככב ככזה שמבאר את כל המאורעות בעיניים...
  • 624
    • י
    שיתוף - לביקורת 'משלחה והיא חוזרת'
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • הגעתי שוב. ולא, אינני נוצצת, גם לא מאופרת. אבל אני כאן. מתחננת.

    קבל אותי. אין לי אחר בעולם מלבדך. ראה עוניי, את דמעתי שעל לחיי. הבט אל אוזלת ידיי. רפיוני.

    רוצה להודיע לך ברורות שאני אמשיך לחזור אליך לעולם, גם אם תבעט בי. מקומי כאן. אין לי חיים בלעדיך. גם אם תגרשני - אשוב. בלי החיבוק שלך - בטלים חיי ומבוטלים.

    נכון. זאת פעם המאה שאני דופקת על דלתך. ובטח נמאסתי, אבל אינני מרפה. רק בוכה. מתפללת שאמצא חן הפעם, שתאהבני, תחבקני.

    כן. אני יודעת שצריך מעשים. כולם כבר צעקו לי את זה בדרך לכאן, אבל אני לא מסתכלת על זה. אמרתי להם שאני לא מוכנה לדבר עם אחר מלבדך.

    אתה תבין, אני בטוחה. ראית את הבגידה שלי, את הלכלוך, את חוסר המעש. ואתה - יחידי - רק אתה יודע שאין בליבי בגידה, רק אשמה ושממה נוראה, בדידות איומה.

    פתח לי, אהובי.

    ***

    שובי אליי, יחידתי. כי שבתי אלייך.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מאה מם, לבי, פרפרזה ועוד 18 משתמשים21 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    ואוו, כמה נכון ומרגש. הכתיבה מגישה את התוכן בצורה האופטימאלית. היא פשוט מיוחדת.
  • 552
    • ת
    שיתוף - לביקורת גלגל חוזר | סיפורון קצרצר
  • תמרי :) //
    • בס"ד

    ריח של התחלה גירה את אפי, ולכן שמתי פעמי לכיוון חנות מכשירי הכתיבה.

    מדפים עמוסים בסוגי מחברות, ספירלות, קדמו את פני בססגוניות.

    ידי ליטפו בעדינות מחברות בצבעים שונים, פסטליים וזרחניים. באותו הרגע החלטתי סופית: השנה, המחברות כולן תהיינה מלאות וכתובות!

    בעוד ליבי שלם עם החלטה גורלית זו חברתי הטובה משכבר הימים, מופיעה לה בפתח החנות.

    אני מקדמת את פניה, ומבשרת לה בהתרגשות: "זהו, השנה אני כותבת!"

    והיא, במקום להתפעל מהצעד הכביר הזה, מניפה את ידה בביטול, "אה, באמת? אבל רק להזכירך, שגם בתחילת השנה שעברה טענת את אותה הטענה".

    היא מזכירה לי, וכל האוויר יוצא ממני, ומההחלטה שלי. אבל באותה המהירות שהוא יצא, החזרתי אותו בחזרה.

    "אז מה" אני מתגוננת, "שנה שעברה- באמת שהחומר היה משעמם נורא, ותגידי לי את, איך אפשר לבזבז זמן כה יקר בכתיבת חומר משעמם, איך? " התנשפתי במאמץ להתנצל.

    "טוב, באמת שבזה את צודקת" היא מסכימה איתי לרווחתי, "אבל מה את חושבת? גם השנה תגידי את אותו הדבר! " היא נחרצת.

    "לא!" אני מצהירה, "השנה אלחם ככל יכולתי ואכתוב! "

    היא מהנהנת בהסכמה חלקית, וכעבור כמה דיונים קצרים, שתינו יוצאות מן החנות בידיים מלאות.

    השנה מתחילה, חולפת ומסתיימת.

    ושוב אני מוצאת בתוכי מרץ מחוד לפסוע לעבר חנות מכשירי הכתיבה. וכמו בתזמון מושלם, חברתי הטובה צועדת מעדנות לכיווני.

    "גם השנה? " היא שואלת, ומבט משועשע על פניה, "לא חבל לך על הכסף? יש לי רעיון בשבילך, תשתמשי במחברות שקנינו יחד שנה שעברה! " היא מבריקה, ואני מנידה את ראשי בהתפעלות ואומרת:
    "על רעיון כזה, גם שנה הבאה לא הייתי חושבת! " .
    ****
    נכתב באמת בהשראת הימים והמקרים;).
    • חחח
    • תודה
    Reactions: תמר קרמר, תמרוז, שיר ושבחה ועוד 5 משתמשים8 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    ממש אהבתי! אני כ"כ מזדהה עם הכותבת. אהבתי את הגוף הראשון.
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ג'ימייל, החשבון שלנו נסגר.
  • כותבת הטיוטות //
    • הערה חשובה:
    קטע זה נכתב על בסיס הודעות שראיתי בפרוג.
    ראו זאת ברוח טובה. נא לא לקחת אישית את הדברים.



    ~~~

    בוקר.

    מדליקה את הקומקום, לא שמה לב שהמים בו גם ככה חמים, ואומרת ברכות השחר.

    קפה, תפילה בכוונה ו-יאללה למחשב.



    המחשב לא נדלק.

    מחכה 10 שניות. נדלק.



    נכנסת לג'ימייל. 3 מיילים חדשים.

    התרמה של חסדי אבו-גזר בחודש הרחמים והסליחות, פעקלע של גלנט

    והופס - הודעה מגוגל.

    רואה את הכותרת.

    את רעת הבטחה.



    אני. רעת הבטחה.

    לוקחת נשימה עמוקה.

    מנסה לשכנע את עצמי שזו טעות.

    שעוד רגע תתקבל מייל התנצלות: סליחה, התכוונתי לשלוח לאחותי. I'm sorry.

    אבל לא. ההתנצלות לא מגיעה.



    נכנסת לפרוג, פותחת אשכול חדש נטול פיסוק הגיוני:

    דחוף דחוף דחוף מישהו יודע מה עושים אם גוגל כותב לי שאני רעת הבטחה והוא משקר!!!!



    עוד מייל מגוגל.

    כנראה הבין עם מי יש לו עסק.

    נכנסת.

    את רעת הבטחה.

    שוב.



    שנים שאני בקשר עם גוגל.

    לא קשר מדי חברי, אבל קשר סבבה כזה

    ועכשיו המהלומה הזאת

    הפגיעה הזאת





    ~~~ כעבור 10 שנים, שמחה משפחתית בניו-זילנד



    המלצר מתקרב לשולחן שלנו

    מלצר שנראה קצת -אממ איך לומר את זה? צבעוני. עם אותיות באנגלית עליו.

    משהו שמתחיל ב g רשום עליו. משהו? רשום שם google. צבעוני על גבי לבן.



    גוגל? האתה זה?

    הקריאה יוצאת מפי בלי משים

    צחוק מרושע בוקע מפיו של המלצר

    משום מקום מופיע בידיו הגדולות מגאפון

    "אף אחד לא לזוז" הוא קורא, ידיו אוחזות במקביל במגאפון ובפלאפון שלו.

    אחד האנשים מנסה לרוץ אליו ולעצור אותו.

    מאוחר מדי.



    ~~~ שעה אחר כך.



    "המפקד, מחכים לאור ירוק"

    "יש אישור לפריצה"

    כוח הקומנדו פורץ לאולם

    ידיהם של החיילים המאומנים אוחזות ברובים מסוג כלשהו

    גוגל נתפס ונקשר



    10 שנים עברו מאז. סגרנו חשבון.

    ג'ימייל ג'ימייל, החשבון שלנו נסגר.







    (ככה זה כשאני רואה כותרות תמימות בפרוג והופכת אותן לדרמטיות...)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, קרץ, Rut_a ועוד 53 משתמשים56 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    זה מתוק!!! וטוב!!!!!!! משום מה אהבתי את ה"את רעת הבטחה". ואת השימוש הכזה חכם ב"לסגור חשבון". זה...
  • 653
    • מ
    שיתוף - לביקורת תשובה מיראה- לעינכם. ולעיונכם.
  • מועד לשמחה //
    • היי אז חיכיתי בסבלנות 3 חודשים...
    משהו שכתבתי לפני הרבה זמן, מחכה בסבלנות גם הוא...
    אשמח לביקורת בונה...


    תשובה מיראה


    פפפ פפפפ פאאאאאפ


    רכב שועט בדהרה, אני מפנה חצי מבט, לגודל הזוועה פניו מועדות ישר אלי.

    אני עוצם עיניים, רואה בהילוך איטי את עצמי שרוע מתחת לגלגלים...
    חריקה עזה נשמעת, הרכב עוצר שניה לפני שאני מרוח על הכביש, כמו סטייק דק וצלוי שמחצו במנגל עד שנהיה פסים פסים.

    אני מסדיר נשימה, מחזיר את הלב למקומו הטבעי, ונפנה לסקור במבט מאשים את הרכב הנ"ל.
    מתוך הרכב נשמעת שירת קקופוניה ממוצעת. מבעד לשירת הקופים נשמעת צעקה "ח'צקל, סורי לא התכוונתי, אני בשיעור שישי, עוד לא למדתי ברקס וחניה. (וגם אין לך מושג מה הכפתור של הווליום?)"

    כן, בטח ואני רופא מנתח בשיעור שישי ועוד לא למדתי איך סוגרים את החור שיצרתי במעיים.

    הוא, בטון נחשי ומזמין, טווה לי את המלכודת , "תעלה תעלה, אני אקח אותך..", יותר משאני רוצה לנסוע איתו, רוצה הוא להסיעני מעשה בעלי עוגלע'ס חדשים הנהנים להראות ידע נרחב במכמורות הכבישים(והמדרכות). והיות שהשרב הכבד שיבש דעתי ורוקן אותו משיקול דעת כליל.

    הסכמתי.

    אחחח

    לו רק ידעתי למה נכנסתי, הייתי אומר לפחות את הנוסח המלא של הווידוי כמו יהודי כשר, ולא צועק רק שמעעעעעעעע ישרואאאל בכל כיכר או עיקול מזדמן (לא ידעתי שכיכר זה דבר כ"כ מפחיד. המקסימום שאני זוכר זה שאבא שלי שכח לפנות אז זכינו לסיבוב חינם. לא ידעתי שכיכרות עושות השלמת הכנסה בתור סחרחרות בלונה פארק.)

    הקטע הכי מוזר של נהגים חדשים, זה המילמול העצמי.

    כן אני מכיר את הקונספירציה הזאת, שאנשים שמדברים לעצמם הם אנשים חכמים שבטוחים בעצמם.

    לכל כלל יש יוצא מן הכלל, מכירים?

    זה כולל הסבר מפורט והכי לא בטוח בעצמו, הנה עכשיו אני מתניע, מסובב את המפתח, לא לצד הזה זה הצד שמפוצץ את המטען חבלה שהצמדתי לרכב, הנה אני עושה דרייבינג, לא אני הזזתי לפארקינג עכשיו, זה אומר שאני במצב חניה, טוב רגע, אני שניה מרגיש את הברקס, (ואני שניה מרגיש את הלב שלי.)

    זהו אנחנו מוכנים...(אל, אבל אל תכלול אותי באנחנו שלך!)

    מעיף חצי מבט במראה ושואל בתימהון, אתה, מפחד???

    לא מה פתאום, אני רק רועד, משקשק, תורם כסף לצדקה, ומבטיח להשלים עם השכן ממול.

    על הנסיעה עצמה איני יכול לפרט כלל, כי חוץ מלקרוע לעצמי את עור התוף, להרוס לילדיי בשידוכים, להיזרק מצד אל צד במושב האחורי כמו שק תפוחי אדמה, לייצר חורים בתקרה על כל במפר שנקרא בדרך, להזיז לו את הדוושה לרוורס כי הוא מאז ומעולם לא הסתדר עם כמה פעולות יחד. אבל חוץ מזה הייתי בערפול חושים ובהזיות.



    וזהו, ואז קרה דבר עצוב.

    אין לי יותר פוביות מטרמפים. התקהה הרגש.

    אני רק בקשה, רבינו אני עולה רק עם בוסטר.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יצחקי הלוי, מאה מם, מחשבית ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מועד לשמחה
    האמת לכן כתבתי היות שהשרב הכבד וזה... זה באמת דילמה מה עדיף, להסתכן קצת בנסיעה, או להתבשל בחוץ...
  • 814
    • ל
    שיתוף - לביקורת מצב אפס
  • לרקוד על הירח //
    • הודעה ראשונה שלי פה. באהההה! :sne:
    טוב אז אני די מתרגשת, (נו באמת, על מי את עובדת?!) אני עוקבת סמויה בפורום כבר המוון זמן, ומרגישה שאני מכירה את כולם...;)
    וסופסוף, גם לי יש הרשאת כתיבה, וגם אני אוכל לשתף קצת (או הרבה, תלוי עד כמה המצב יהיה גרוע..) מהגיגיי ומשטויותי, ולקבל עליהן ביקורת.
    אגב ביקורת, בואו נדבר על זה שניה. זה נורא נחמד לקבל "אוי, זה מהמם!" או "וואו. אהבתי" (ואוי לו למי שלא יפרגן...) אבל לא בשביל זה התכנסנו. בבקשה, תנו ביקורת. הביעו את דעתכם. (בין אם היא חיובית, ובין אם היא שלילית.) חשוב לי לשמוע מה אתם חושבים. בין אם אתם סופרים המסתתרים תחת: קרמל-מלוח-שוקולד-פצפוצים-יאמי! ובין אם אתם סתם אנשים נחמדים, כמוני.
    טוב, הקדמה ארוכה מדי.
    יאללה בלאגן!


    זה בא פתאום.
    העניים שלי מוצפות.
    גם הלב.
    ---
    מרגישה מצב אפס.
    יש כאלה,
    שהיו קוראים לזה מכויל.
    אני קוראת לזה,
    מבולבל.
    ---
    הכל עולה בי.
    כל הימים האחרונים,
    השנים,
    הרגעים,
    כל הבחירות.
    ---
    ואין לי כל אליהן.
    לאף אחד.
    נראה לי,
    שהמצפון שלי נכחד.
    ---
    שילכו הבחירות.
    ילכו לעזעזל.
    אבל שיחזרו,
    יום אחד.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: לוטם, ללי99, this.pointer ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    ברוכה הבאה :)! נראה לי שכותבים עיניים.
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת עין אחת פקוחה, השניה זוכרת
  • הווה פשוט //
    • כשהטוב והרע מחליפים תפקידים
    ומתגלגלים מצחוק על הבמה.
    הצופים שסביבי כותשים פופקורן
    ועפעפיהם העמוסים נעים בשעמום.

    אבל אני
    אצלי זו פעם ראשונה.

    דרוש לי עמוד מציאותי להאחז בו
    איזו מנטרה מפוכחת.
    להחזיק בעשר אצבעות אדומות,
    ולשנן

    "זה הכל משחק"
    "זה הכל משחק"

    הרע לובש פפיון חגיגי
    ובזויות עיניו המחייכות
    חריצים דקים של עצב
    מהול באזהרה

    משחק משחק משחק

    אל תפסיק לשנן
    לשניה אל תפסיק !

    אור סגול זרוע מליון ניצוצות זהב
    מי זה הבחור השתקן
    כל כך יפהפה מוכרח להיות רע

    ומי זאת שברקע
    כל כך משעממת חייבת להיות אמת

    רגע
    אני מכיר אותה...
    אני לא מכיר אותה...


    משחק

    משחק

    משחק


    וכשירד המסך ללא תשואות
    ונדלקו הפלורוסנטים החיורים
    רצתי החוצה לקנות פחית קולה לילד יתום

    עין יפה, תלתל, תוֹם, נעלים גדולות מידי...

    הוא גיחך כשאחז בלשונית המתכת

    "פעם ראשונה שלך, הא?!"

    ‏

    .
    • תודה
    • וואו!
    • כועס
    Reactions: אוראל סולטן, ללדת אחרת, שיבת ציון ועוד 25 משתמשים28 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    זה מרגיש כמו מישהו שלוקח את דף הסודוקו ששברתי עליו את הראש שעה ואומר: הא, לא. סתם לימדתי את הבן...
  • 376
    • T
    שיתוף - לביקורת פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
  • tmr //
    • עֹמֶק לֹא חוֹתֵם תִּקְוָה

    לְעִתִּים קְשָׁיִים מַגִּיעִים בְּרֶצֶף

    כָּל תַּחֲנָה עוֹלֶה כְּאֵב אַחֵר

    וְאֵיכְשֶׁהוּ הַלֵּב לוֹקֵחַ כָּל חַיָּיו רֵוֵרְס.



    הֲקַוִּים שֶׁיֵּשׁ בָּךְ

    נוֹעֲדוּ לְצַיֵּר לָךְ הֹוֶה

    מְגֻחָךְ לִכְתֹּב עָלַיִךְ בְּטִיפֵּקְס

    מְגֻחָךְ לִשְׁמוֹר אוֹתָךְ לִנְפִילָה הַבָּאָה

    לִיצֹר מַאֲגָרִים שֶׁל תְּעוּזָה

    לְשִׁמּוּשׁ בְּעֵת הַצֹּרֶךְ



    שְׁעַת הַצֹּרֶךְ בָּאָה וְהוֹלֶכֶת

    וְנִשְׁאֶרֶת הַרְבֵּה

    פִּתְחִי אֶת הַמַּאֲגָרִים

    שָׂרַדְתְּ כְּדֵי לִרְקֹם לָךְ בְּאוֹתָם

    חוּטֵי שְׁנוֹתַיִךְ

    זְרִיחָה בּוֹלֶטֶת



    נוֹעַדְתְּ לִחְיוֹת

    לֹא לַחְסֹךְ אֶת עַצְמֵךְ

    פָּשׁוּט לִהְיוֹת.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: תמרוז, AUVI, אתיס ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    לוח ליבנו. תודה תודה
  • 588
    • ה
    שיתוף - לביקורת עלה קטן שלך
  • הווה פשוט //
    • תמונה2 (2).jpg
    אני עלה
    מאד צעיר
    ועול ימים

    עוד לא למדתי
    להכיר
    את החיים

    אתה עץ גדול הכל יודע
    את תפילתי תמיד שומע

    תן לי קצת כוחות לגבור
    על נסיוני
    כי לא עוזר כל מה שיש לי

    ישנן שנים בהן אלול פורח
    אך השנה ממך אני בורח

    תחזיק אותי חזק
    אלקים שלי
    כי קול שופר מפחיד
    נשמע בעיר

    כשלבי ישן
    ונשמתי קרה
    תחזיק בי
    ותלחש
    "אני אתך"

    .
    תמונה2 (2).jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פרפרזה, RIVKA W, שולמית רוז ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    זה דיאלוג. לא סתירה.
  • 493
    • R
    שיתוף - לביקורת ירח שלי
  • RPO //
    • ירח שלי

    לפעמים השמים ריקים
    ואין בהם אפילו כוכב
    רק חושך שחור לבד
    לבד.

    ויש לילות שצפים ברקיע
    עננים עננים ויופי
    ומשתקף לו אישון
    כירח.

    ואז נדמה לי ירח
    כתם לידה לשמים
    אולי יהיה פה שוב
    מחר.

    יזכיר לי שגם כתם
    יכול להאיר ליפות
    ממש כמו הירח שלי
    לפחות.
    • תודה
    Reactions: שלוימל'ע, אש קודש!, tmr ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    איזה כיף ומחמיא לקרוא תגובה מפורטת שכזו! תודה רבה! לגבי המילה שחוזרת שוב- שמחה שאהבת כי התלבטתי...
  • 2 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת הקטע שאתו הצטרפתי, או: שלום, אני חדשה, ברוכים הנמצאים!
  • שיבת ציון //
    • מתרגשת להשאיר את ההודעה הראשונה. זה הקטע שהצטרפתי אתו, ואשמח (באמת! לא כמו האלה שמבקשים ביקורת ורוצים רק לשמוע: "איזו ביקורת?! זה קטע מדהים! אין שום דבר לבקר עליו!) לביקורת.

    הדמות לבושת השחורים חמקה חרישית אל תוך החצר החשוכה, נזהרת שלא להיתקל בעלים יבשים שיעידו על קיומה. היא הלכה בזהירות על קצות האצבעות, מתכופפת מתחת לחלון חדר הילדים ומשתדלת להצניע את צעדיה עד לדלת הבית.
    חיוך ניצחון קטן עלה על שפתיה שעה שפתחה את הדלת בשקט מוחלט, והיא נזהרה שלא לפלוט צחקוק חרישי.
    בינתיים, אף אחד לא שמע אותה.

    הדמות סגרה אחריה את הדלת בזהירות, מניחה לחושך הגמור להסוות אותה. המטרה- החדר הפנימי. היא הסירה את נעליה בדממה, והחלה לפסוע בגרביה- עקב בצד אגודל, לאורך המסדרון. ידיה גיששו על קירותיו, מתוות לה דרך אל מושא חלומותיה. קדימה, קדימה, עוד יותר, נשימתה נעצרה בכל עת שהגיעה לדלת אחד החדרים וליבה התכווץ בבעתה עם כל משיכת שמיכה או התהפכות מנומנמת. אם יגלו אותה- כל מאמציה ירדו לטמיון.

    'המשימה הזאת נועדה לכישלון' לחש לה קול הרסני ממעמקי מוחה: 'תוותרי, את מסכנת את עצמך לשווא'. היא השתיקה אותו באטימות שסגלה לעצמה במשך השנים. הרי רק עוד דלת אחת נשארה לה לעבור, וכבר היא מגיעה לחדר האחרון.
    אולי הגיע הזמן לנשום לרווחה.

    ידה גיששה באפלה, נוגעת בידית הנכספת ופותחת בזהירות. חיוך התפשט על שפתיה, זה קורה בסוף.
    היא הכניסה רגל אחת, עטוית גרב שחורה, אל תוך החדר. שקט מוחלט. רגל שניה. שקט מוחלט. פסיעה נוספת. הרגל נתקעה בדלת העץ וקול הדהוד קצר נשמע.
    "אמאאא" קול צהלה נשמע מחדר הילדים, ולאחריו דשדוש רגליים יחפות ומשיכה קלה בשמלתה השחורה. בכי רם נשמע מאחת העריסות, מלווה בצלילי התעוררות נוספים.

    האמא נאנחה ומהרה לחדר הילדים. כמעט חשבה שתוכל לישון הלילה.

    הסיפור הזה הומצא בהתחלה בתור סיפור (סוג של צ'יזבאט) שמספרים אותו בעל פה וכל המרבה בתיאורים הרי זה משובח, ועבר לכתב לכבוד הכניסה לקהילת הכתיבה. לא מאד אהבתי את איך שזה יצא, ואשמח שתכתבו לי ותדייקו אותי- איך כותבים בסגנון הזה בצורה טובה?
    תודה! ובאמת מתרגשת להיות בקהילה הזאת...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ח.ד. וחלק, קלימנטינה, שווע ועוד 39 משתמשים42 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    כל השחור השחור הזה הוא הרעיון של צ'יזבט;)
  • 369
    • ש
    שיתוף - לביקורת מאחלת לך
  • שולמית רוז //
    • מאחלת לך

    ילדי,

    את כל הטוב.

    שתאיר

    ותרגיש

    את האור

    בעוצמה

    של זרקור.



    מאחלת לך את כל

    מה שיכול להיות

    והכי

    להרגיש

    ולהיות

    להתפתח

    בדרך שלך

    ולשאוף.



    מאחלת לך

    גם לחלק את האושר

    לחלוק

    ולתת.

    מאחלת לך,

    שתזכה גם אתה

    לאחל לאחרים.



    אמן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, בנני, פרפרזה ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שולמית רוז
    כיף ומרגש לשמוע!
  • 479
    • פרפרזה
    שיתוף - לביקורת עניין של מבט
  • פרפרזה //
    • יש שמישירים מבט;

    ויש שמשפילים מבט.


    יש שמסתכלים על אחרים "מלמעלה";

    ויש שמסתכלים אליהם "בגובה עיניים".


    יש "שלא רואים ממטר";

    ויש "שרואים ככה"...


    יש שמסתכלים בלבן של העיניים;

    ויש שעוצמים עיניים...


    יש שרואים הכל ורוד;

    ויש שרואים הכל שחור-לבן.


    יש שמסתכלים על הכל מהצד;

    ויש שלא גומרים להסתכל.


    יש שרואים את עצמם רק מבחוץ;

    ויש שרואים את החברה רק מבפנים...


    יש שמתסכלים על הקנקן;

    ויש שמסתכלים על מה שבתוכו.


    אך האדם יראה לעיניים;

    ורק ה' יראה ללבב!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לוטם, כל שם שתרצה, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    רק עם מבט מעמיק אפשר לראות תפיסות עולם שונות, הבחירה בעומק היא בחירה בראיית הפנימיות. ראיית...
  • 480
    • R
    שיתוף - לביקורת פסיעות בתשובה
  • RPO //
    • פסיעות של תכלת
    ואויר קדושה
    אלול ברקיע
    וארץ.

    ימים ששגרה
    ודודי מתדפק
    אלול בליבי
    יבש.

    דרכים מתקצרות
    אל ראש ושנה
    נושמת, להחדיר
    תשובה.

    ושאלה מבפנים
    נשמה מחפשת
    לבוא ושופר
    שיגע.

    דמעה של היכן
    ודמעת געגוע
    דודי בשדה
    שיגיע.

    לא מטר ממני
    כאן ואיתי
    אלול שהכי
    בתוכי.



    כל הזכויות שמורות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, ללי99, ג'יחניק ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לך על המילים המחממות!
  • 1K
    • mic003
    שיתוף - לביקורת סיפורו של שיפח.
  • mic003 //
    • סיפורו של שיפח!
    קורות חיים מדכאים של איש נחיתי.​

    אתמול הייתי בשיחה ראשונה אצל הפסיכולוג החדש שסידרו לי. סיפרתי לו שאני מרגיש נורא, שעולם שמתנהל על ידי נשים הוא עולם אכזרי. משום מה הוא הסתכל עליי קצת מוזר ואמר שזו נחיתיות חמורה וזה מעל היכולות שלו.

    לא כל-כך הצלחתי להבין את התמיהה שלו, אבל כשיצאתי מהקליניקה הבנתי הכול.

    את ההארה קיבלתי כששמעתי את אשתו מדברת אליו. זו הייתה אכזריות! היא דרשה ממנו להוריד את הזבל, ללכת לקנות חלב, ולנסוע עד לצד השני של העיר כדי להביא את הילדה מהפעוטון. הוא ניסה למחות, לומר לה שהוא עייף והוא לא ישן חצי לילה בגלל כאבי שיניים, אבל היא פשוט התעלמה והתקשרה לחברה שלה כדי לפטפט על בגדים.

    מסכן... הוא התחנן, הוא אמר לה שאין לו שקט בחיים, ושהוא רק עבד כל היום והוא רעב. אבל היא עשתה לו תנועה עם היד ואמרה לו: ״תפסיק להתבכיין! תהיה פעם אחת גבר! גבר אמיתי היה הולך עכשיו בלי לדבר מילה וחוזר עם פרחים!״ הייתי המום מהצורה בה היא ניצלה את התמימות שלו, תוך כדי שהיא מבהירה לו שהוא בן המגדר הנחות והוא מוכרח לעשות כרצונה.

    היא לא התייחסה אליו כאדם אלא כאובייקט, כאילו הוא איזה רובוט חסר רגשות שהתפקיד שלו בחיים זה רק לשרת אותה. באותו רגע הבנתי שהחברה בה הוא חי מונעת ממנו לראות את האמת. הוא נמצא בתוך גטו שלא מאפשר לו להבין כמה אכזר באמת הוא העולם.

    החלטתי... תקשיבו טוב, החלטתי שאני צריך להעצים אותו!

    חיכיתי לו מחוץ לחדר המדרגות כשהוא ירד להוריד את הזבל. ניגשתי אליו ואמרתי לו שהוא כבול, שהוא מסכן. אמרתי לו שאשתו חושבת שכל התפקיד שלו בחיים זה רק לעשות בעבורה עבודות.

    אתם חושבים שזה עזר?! הוא... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו... הוא אמר לי שאני זה שלא מבין. הוא אמר לי שגבר אמיתי משרת בלי תלונות. הוא אמר לי שבן אדם צריך להיות ג׳נטלמן... כלומר: לפתוח לאשתו את דלת המכונית, לקנות לה פרחים, ועוד כהנה וכהנה דברים. הבנתי שאשתו דיכאה אותו כל כך, עד שהוא כבר פיתח תפיסה עצמית של שיפח. כן – זו המילה! שיפח!

    ניסיתי לספר לו על תנועה עליה קראתי בעיתון, תנועה ליברלית שהתפתחה בעיקר אצל הערבים והבדואים, משהו חדשני שנקרא ׳שוביניזם׳... אני מקווה שאני מצטט את זה נכון. מדובר בתנועה שמטרתה לחתור לאפליה מתקנת, בה גברים יוכלו להרגיש קצת יותר בנוח, ולא להיות מדוכאים לגמרי. הוא לא הסכים לשמוע, מסכן... שבוי כל-כך בתפיסות החשוכות שהנחילה לו אשתו.

    תוך כדי כך, ירדה שכנה עם עגלה. היא ביקשה ממנו, בשיא החוצפה, לזוז! הבנתם?! היא עם עגלה של בוגבו ששוקלת לפי הפרסומים שלוש מאות גרם עם התינוק, והוא עם שקית זבל ששוקלת עשרים וחמש קילו, והוא צריך לזוז ולפנות לה מקום! הלם!

    צעקתי שזה לא חוקי, ושזו הדרה מהמרחב הציבורי. להפתעתי, השכנה הזמינה משטרה.

    אוי... זה היה נורא. הגיעה שוטרת, וכמובן – היא לא הקשיבה לגירסה שלי. כי אני הרי גבר. כמובן שהאמינו לגירסה של השכנה, ולכן מצאתי את עצמי בתא מעצר.

    ומי עקץ אותי שם? יתושים? לא, אנשים, יתושות! כן, קראתי על זה! גם בעולם היתושים, הנשים הן פריווילגיות! הן אוכלות טוב, והגבר... שאריות.

    אחח... אילו היה לי כוח, הייתי אוסף לי מאות אנשים כמוני והייתי יוצא לרחובות דיזינגוף בשאגה להפסיק את האפליה!

    הנה, מקומות התעסוקה לדוגמא! כבר מגיל אפס מחנכים אותנו שנשים הן השולטות. ראיתם פעם בגן ילדים גנן במקום גננת? ראיתם פעם בייביסיטר גבר? הנשים שולטות על מאה אחוז מהתעשייה הזו, וכך הילדים מתרגלים שכשאישה צועקת עליך – אתה חייב לשמוע לה. הן מגדלות דורות של שיפחים אומללים!

    אחחח... חבל רק שהרעיונות שלי לא נשמעים. יכולתי לקבל המון צומי בתקשורת. יכולתי להיות גיבור. עכשיו אני סתם מסכן שהקדים את זמנו.

    אבל אולי... יבוא יום.

    ==
    הבהרה! הכותב אינו מתכוון להעביר שום מסר בסיפור מטופש זה, ואין לו שום דעה אמיתית בנוגע לדיכוי נשים / גברים או כל דיכוי אחר. הסיפור נכתב בשל רגע השראה כביר שנולד אצל הכותב כשפגש בביטוי ׳צעדת השפחות׳ יחד עם הביטוי ׳סבתות המחאה׳.​
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אא-אסתר, ד.ב., מימונית ועוד 31 משתמשים34 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    ציני בכיר
    גאוני
  • 2K
    • ד
    שיתוף - לביקורת חסדי סומכוס
  • דוכסוסטוס //
    • אף פעם לא חשבתי שבגיל תשע כבר אכתוב צוואה, היה נראה לי שאגש למשימה הזו בגיל הרבה יותר מבוגר, אולי אפילו כשאהיה בן מאה, אבל לצערי זו המציאות הכואבת שנקלעתי אליה, וזה הדבר הנכון לעשות ברגעים האחרונים שנותרו.

    אז דבר ראשון אני רוצה שתדעו שהכול משמיים ואל תצטערו יותר מדי, שמעתי פעם מרב חשוב שכמו באוטובוס, גם בחיים כל אחד יורד בתחנה שלו.

    תבקשו בשמי סליחה מבנצי נוימן והחברים שלו על מה שהיה עם המדורת ל"ג בעומר, אפילו שבעיקרון הם אלה שצריכים לבקש סליחה ממני. ותגידו לאלי כץ שבאמת הבטחתי להלפגוט בתחילת השנה שאני ישב לידו ובכלל לא שיקרתי עליו.

    לגבי הירושה – את המגירה של הפרסים תחלקו בין החברים, העיקר לא לתת כלום לשושי. המשחק זיכרון אורות בעצם שייך לי, כי קיבלתי אותו בהגרלה של המתמידים, אני מוריש אותו לדודי בתנאי שהוא ימשיך להרשות לכולם, ואם גם הוא ייפטר צעיר שיוריש לאברימי.

    בעניין הפרס של מרדכי הצדיק – אם זה יהיה סתם משהו פושט כמו חותמת, שיהיה לשושי או לבנות, אבל הם יביאו משהו שווה, אז לדודי או לאברימי. בגלל שהייתי באבות ובנים חצי מהקיץ הם חייבים לתת לי כרטיסים במבצע של סוף הקיץ, ושדודי ואברימי יתחלקו חצי חצי בכרטיסים.

    אני רוצה שתקימו לעילוי נשמתי ארגון גדול שמחלק המון פרסים והפתעות לילדים, ותמסרו למנחם שהוא ילד טמבל ומעצבן ושלא יעיז אפילו להתקרב ללווייה.

    תכננתי לכתוב צוואה ארוכה אבל מגיע התור שלי, אז אני חייב להיכנס לרופא שיניים.

    אז רק דבר אחרון אחרון - בבקשה בבקשה שלא יכתבו במודעות אבל שקוראים לי גם סומכוס, לא גיליתי את זה לאף אחד מהחברים, ואני לא רוצה שיצחקו עלי כל השבעה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תמר ברנשטיין, sap13, תמרוז ועוד 128 משתמשים131 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דוכסוסטוס
    תודה. ליקטתי קצת...
  • 442
    • כ
    שיתוף - לביקורת דפיקות הלב
  • כותב השורות //
    • אלול!
    אותו אלול
    והחזן, אותו חזן
    והשופר, אותו שופר
    רק התוקע קצת יותר מקצוען

    והקול, אותו קול
    והכל נשאר, כמעט אותו דבר
    עברה שנה, מה בנו השתנה?
    חוץ מהגיל וכמה גרמים בקיבה

    אלול!
    אותו אלול
    והדגים, אותם דגים
    עדיין הם מפחדים
    ממה שמחכה בחוץ, וגם בפנים...

    והמים, אותם מים
    והגלים, אותם גלים
    כמו כאבים, כמו הרגלים
    רק הולכים ומתחזקים, ומעייפים...

    אלול!
    אותו אלול
    והדפיקות, אותן דפיקות
    והדלתות, עוד נעולות
    והלב, אותו לב
    אני אולי ישן
    אבל הוא עודנו ער...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, לוטם, אבי 10000 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    מיוחד ממש. שיר כנה ויפה
  • 327
    • T
    שיתוף - לביקורת אַשְׁרֵי הָעָם
  • tmr //
    • וְאָז מָה?
    אָז מָה אִם תִּרְצְחוּ לוֹ אֶת הַקִּירוֹת
    תִּשְׁלְחוּ סַכִּינִים חַדּוֹת בַּפְּרָחִים הַנּוֹבְלִים גַּם כָּכָה
    תְּקַלְּלוּ בַּעֲדִינוּת אֶת בְּחִירֵי לִבּוֹ
    בְּחִירֵי דָּמָיו

    הַאִם הָרַעַשׁ יִתְרַפֵּא אָז,
    הַיַּלְדָּה תַּנִּיחַ רֹאשָׁהּ עַל הַכָּרִית בַּלַּיְלָה וְתִנְשֹׁם
    הַהוּא שֶׁחָבַט בּוֹ בַּכִּסֵּא יֵשֵׁב עָלָיו רָגוּעַ
    וְגוּפוֹת יַמְשִׁיכוּ לְנַסּוֹת לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם

    לִבָּם מֵת
    שִׂמְחָתָם הַתְּמִימָה הֻקְרְבָה שְׁלֵמָה
    עוֹבְרֵי אֹרַח יִהְיוּ לְחַבְרֵיהֶם הַמֻּכָּרִים
    וְהָעֶצֶב יִהְיֶה הָרֵעַ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בַּלַּיְלָה

    אֱ-לֹהַי
    קְרֵבִים יָמֵינוּ מְלֵאֵי הַזִּמְרָה
    עַל הַפַּחַד וְהַבְּעָתָה
    עַל הָאֱמֶת הַמַּחְרִידָה

    וְגַם הַיַּלְדָּה וְגַם הַהוּא יְבַכּוּ בָּהֶם
    אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי
    הָעָם שֶׁה' אֱ-לָהָיו
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, תמר בן דוד, אריה גלבר ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה