Title

שאלות ודיונים

שאלות, בקשות עזרה, דיונים ונספחים בנושא הבינה המלאכותית

בינה מלאכותית >> תוכן מקצועי

לאתגר:
אם הייתם שומעים על השכן שלכם שלמד "כתיבה שיווקית" במשך שניים וחצי, וסיים לפני שנה, כנראה הייתם מרחמים. מה יעשה עם הידע הזה עכשיו? מי בכלל ישלם לו על הזמן שלו עכשיו, עם הנסיון האפסי שלו?

ובוודאי שכולנו חשים בזה. כי הנה, מה הטעם להשקיע שנים בללמוד לצייר, לעמול על סקיצה ועוד סקיצה - אם הבינה ממילא עושה גם עושה, והעיתונים מלאים גם מלאים בציוריה נפלאים? וכמה זמן יקח עד שגם הקומיקסים יבוצעו כולם היטב בבינה?...

וללמוד גרפיקה ובניית אתרים? באמת? היום עושים הכל עם AI!
ואם נרצה דווקא לדעת לשלוט היטב בתורת העיצוב - נוכל ללמוד עם מיטב כלי הבינה, זמינים, פשוטים, מהירים.

וגם פה ושם תסביכים בנפש. בקטנה. למה להתבזות ולפתוח הכל מול איש מקצוע? בוא נתייעץ עם הבינה. מה עושים, מה הבעיה שלי, וכולי.

כמובן שהמצב לא ככה, ויש פער עצום במחוייבות וביכולת של בעלי מקצוע טובים בכל תחום - אל מול התוצאות הבינוניות של הבינה. (סיפור ושיתוף אישי - למטה) אבל אלו אנשים שנמצאים בתחום כבר שמה שנים טובות. אבל מתחילים? את מי הם מעניינים?

ובמילים פשוטות.
אם רק סיימת ללמוד מקצוע "דיגיטלי" כלשהו, כנראה אתה צריך להתאמץ פי 10 כדי להכנס לתחום ולמצוא לעצמך נישה ולקוחות.

העניין הוא שיש לי תחושה שבלי ששמנו לב, כל העולם כולו עבר להילוך תשע, במקום הילוך חמש.
אם בעשורים האחרונים הכל הלך ונהיה מהר, מהר יותר ויותר, היום זה כבר קצב מסנוור. כל יום יש חידושים נוספים, סוכנים שעושים לך סדר בתיקיות במחשב, ריטוש תמונות, יצירת סרטונים, כתיבת בדיחות, בונים לך אתר, מדברים איתך, מוצאים לך מחיר טוב למוצר שאתה רוצה, הכל מהר ומהר יותר.

השאלה שלי היא... אנושית לגמרי. ויש לה כמה ענפים.
איך מחזירים לעצמנו את האוויר?
איך מייצרים לעצמנו תחושה של חיים נינוחים, שלווים, יציבים ומסודרים, מול השטיפון האינסופי והעצום של השינויים, של העדכונים, של הפחד מהעולם שהולך ונמס ונוצר מחדש בצורה מבעיתה מול עינינו (ילדים בני 17 יוצרים כלים שהופכים את כולנו, כולל כולנו, אבל ממש כולנו, לכאלו שעושים עבודות ידניות איטיות ומיותרות)?

שימו לב - אני לא שואל איך לתקן את העולם - העולם לא צריך תיקון, הבורא עושה טוב יותר וטוב יותר - אני רק חושב בקול:
איך אנחנו מחזקים דווקא עכשיו ומייצרים לעצמנו מקום רגוע?

אני מדבר גם על תעסוקה והשכלה. לדעת שאנחנו שולחים את הבנות שלנו ללמוד מקצוע ומשלמים את ה 2000 שקל וצפונה בצדק, כדי שתהיה ליענטע שלנו פרנסה גם עוד 10 שנים. אוקיי, שילמנו, נשלם, נלווה כסף, אבל בעידן שלהיום - זה נרה שחבל להוציא שקל ללמוד משהו. אפילו קורס בסיסי בהכרת כלי AI שעוד חודשיים כבר יהיו עם יכולות אחרות.

או:
אנחנו הולכים למרכז כיוון/הכוון משהו דומה ומקבלים מלגה ולומדים מקצוע - שעוד שנתיים תהיה לנו ממנו בע"ה פרנסה...
מה הכיוון שאנחנו צריכים לקחת?
מה הכיוון שאתם לוקחים?


לפני שבוע סיפר לי מישהו על פלוני אלמוני שישב לצידו, והתכתב נמרצות עם הגיפיטי. תקשיב, הוא אמר לי בתדהמה, הגיפיטי ממש יודע מה לכתוב! איך לעשות מודעה! מה יש לך למכור לו בכלל? בתור איש מילים, אתה יודע... אז גיחכתי ואמרתי לו שבסוף, אני מביא ללקוח אחריות אישית ומחוייבות אישית - וגם נסיון אמיתי, דברים שאין ולא היה לבינה. החבר שמע ולא התלהב. בסדר. אלא מה עשה הבורא ברחמיו? כנראה כדי לחזק את ברכיי הרפות - והם אכן רפות, כמו שראיתם באשכול, הפחד מהשינויים והתזזיתיות שקורית פה! והנה מה קרה: כעובר שבוע מתקשר אליי אותו פלוני אלמוני הנזכר לעיל, כן כן! וביקש דחוף מודעה. מהר! ושלח לי את כל ערימות התכתובת הבלתי נגמרת עם הבינה "שיהיה לך". וברוך השם נפל לי רעיון מיוחד וטוב, והכנתי לו מודעה עם הנחיות לגרפיקה, והלקוח "עף" על זה עד הגג... אני לא בטוח מה המסר בסיפור הזה, אבל הוא נתן לי אישית כוח וחוסן להבין שעם כל הכבוד לבינה - יש לבעלי מקצוע ונסיון מוכח עדיפות מטורפת בפער על כל בינה שהייתה ותהיה. זהו.


תודה על הזמן שלכם.
מכירים את הרגע הזה? לילה, כולם כבר אמורים לישון, אבל האחים הקטנים (או הילדים) עם עיניים פקוחות לרווחה ודרישה חד-משמעית: "סיפור! אבל משהו שעוד לא שמענו!".

אחרי יום עבודה עמוס, הראש שלי היה ריק מרעיונות. פתחתי את המודל וזרקתי לו את הדבר הראשון שעלה לי לראש: "תכתוב להם על עגבנייה שרוצה לטוס לירח". חשבתי שזה יסגור לי את הפינה בחמש דקות, אבל מה שקרה שם באמת – גרם לי להבין כמה הכלי הזה הוא הרבה יותר מרק "מנוע תשובות".

מכאן זה נהיה מעניין (וזה בטח קרה גם לכם):

  1. הוא זרם איתי בטירוף: כל פעם שהוספתי דרישה הזויה – "שילבשו קליפות בלוטים", "שיבנו חללית מספגטי", "שיטוסו בתוך מכונת כביסה" – המודל לא רק זרם, הוא בנה עולם שלם. הוא המציא דמויות עם אופי (קישוא איטי, פלפל חריף בלחץ) ולא שכח שום פרט לאורך חמישה פרקים.
  2. ויז'ואל בשידור חי: פתאום קלטתי שאני לא צריך רק לדמיין. המודל פשוט התחיל "לצייר" את הסיפור תוך כדי תנועה. כל פרט קטן שתיארנו בטקסט הופיע בתמונות מפורטות ומצחיקות. הילדים היו מהופנטים למסך, וגם אני מצאתי את עצמי מחכה לראות איך תיראה "פחית השימורים" שהפכה לחללית.
  3. סגירה שנתנה לי נוק-אאוט: לקינוח, אחרי שהסיפור נגמר והם כבר התחילו לנמנם, ביקשתי סיכום. המודל פשוט שלף שיר ארוך, מחורז וקצבי שסיכם את כל ההרפתקה.
התובנה שלי? בסוף, אנחנו רגילים להשתמש ב-AI לעבודה ה"רצינית" – קופי, עיצוב או תכנות. אבל הרגעים האלה, שבהם אנחנו משחררים את הרסן ונותנים לו להיות פרטנר אמיתי לקריאייטיב חופשי, הם אלו שמראים את העוצמה האמיתית של הכלי הזה. הוא יודע להחזיק הקשר, להחליף סגנונות ולייצר חוויה שלמה מאפס.

יצא לכם גם להשתמש בו למשימות "חינוכיות" או משפחתיות כאלה ולקבל תוצר שהשאיר אתכם פעורי פה? שתפו בתגובות!

עכ"ל של ג'מיני.


כל מה שהוא כתב אמיתי - חוצמזה שהטקסט הנ"ל גם נבע ממנו.

Gemini_Generated_Image_rcv21prcv21prcv2.png




הנה השיחה:
לאתגר:
    • נעול
    36
  • משפט הקוגל הגדול: פושע חברתי או אסטרטג מבריק?​




    פרופיל א': חסידי ה"קראנץ'" (לוחמי הקצוות)

    אלו האנשים שמחפשים את האקשן. עבורם, קוגל בלי התנגדות של הציפוי השחום הוא סתם פירה עם יחסי ציבור.

    • הטיפוס: אדם תכליתי, אוהב אתגרים, ובעל יכולת ניווט מרשימה בין המזלגות בדרך לפינה הפנויה האחרונה.
    • הפילוסופיה: "החיים קשים, וגם הקוגל שלי צריך להיות כזה".
    • הסיכון: כוויות בדרגה קלה בחיך כי הם לא יחכו שהתבנית תתקרר לפני שהם יבצעו את ה"חטיפה".

    פרופיל ב': חסידי ה"רך" (שומרי הנשמה)

    אלו שמאמינים שהיופי נמצא בפנים. הם מחפשים את המרקם הענני, את הטעם העמוק של תפוח האדמה שספג הכל באהבה.

    • הטיפוס: אדם רגוע, מחפש יציבות, כזה שלא צריך "רעש" (קראנץ') כדי ליהנות מהחיים.
    • הפילוסופיה: "אל תסתכל בקנקן (או בקראסט), אלא במה שיש בתוכו".
    • היתרון: הם תמיד יקבלו את המנה שלהם, כי הרוב עסוקים בלריב על הפינות.



    השאלה המוסרית: האם "גנב הפינות" הוא פושע?

    כאן הדיון הופך למרתק. נציג את שני צדי המתרס:

    1. התביעה (החברה): "מדובר באנוכיות טהורה! אדם שמגיע לתבנית ולוקח את כל ארבע הפינות משאיר את שאר המשתתפים עם ריבוע חסר אופי. זוהי פגיעה באמנה החברתית הבלתי כתובה: 'פינה אחת לכל סועד'".
    2. ההגנה (הפרקטיקה): "זהו חלוץ! הוא מזהה הזדמנות ולוקח אותה. חוץ מזה, מישהו חייב 'לפרוץ את הדרך' כדי שאחרים יוכלו להגיע למרכז הרך בקלות. הוא למעשה מקריב את עצמו למען הכלל (בזמן שהוא נהנה מכל ביס פריך)".



    איך פותרים את הסכסוך?

    הפתרון המודרני הוא כמובן קוגל אישי בתוך מנג'טים. כך לכולם יש 360 מעלות של קצוות פריכים ומרכז רך בעת ובעונה אחת. שלום בית אמיתי.
    ביקשתי מGPT שיקלל בצורה סאטירית ומצחיקה, זה מה שקיבלתי...

    שיהיה לך יום עם גרב רטובה בדיוק כשאתה ממהר.
    שכל הרמזורים יתחלפו לאדום ברגע שאתה מתקרב, ואז לירוק כשאתה כבר לא שם.
    שיתקע לך השיר הכי מעצבן בעולם בלופ אינסופי במוח, בלי לדעת מאיפה הוא הגיע.




    שכל פעם שתתיישב בנוחות – מישהו יקרא לך.
    שכל פעם שתקרא למישהו – הוא לא יענה.
    שכל עט שתרים יפסיק לכתוב אחרי האות הראשונה,
    ושכל עט שמישהו אחר משתמש בו יכתוב מושלם.



    שיתבלבל לך הצד של האוזניות,
    שהקפה יהיה חם מדי ואז קר מדי,
    ושכשסוף-סוף יהיה מושלם — ייגמר.



    שכשתשב סוף־סוף בנוח — תיזכר במשהו דחוף.
    וכשתקום לעשות אותו — תשכח מה זה היה.



    שכל סרטון שתרצה לדלג בו
    יעצור בדיוק על הפרצוף הכי מוזר.

    שכל פעם שתגיד “רק עוד דקה”
    יעברו חמש.
    וכל פעם שתגיד “יש לי זמן”
    ייגמר לך הזמן.

    שכל שקית שתפתח תיקרע עקום,
    וכל עט שתקבל “בטוח עובד” — לא יעבוד.

    שכל פעם שתגיד בדיחה ותהיה בטוח שהיא קורעת —
    יהיה שקט כזה…
    ואז מישהו יגיד:
    “לא משנה, תמשיך.”

    שכל פעם שתקבל מחמאה —
    תהיה בטוח שהיא צינית.
    וכל פעם שזו באמת צינית —
    תאמין לה.

    שכשתשלח הודעה “רק אל תעביר” —
    היא תועבר.
    ועוד עם “😂😂😂”.

    שדווקא כשאתה מספר סיפור “מטורףףף”
    מישהו יגיד:
    “כן… סיפרת את זה כבר.”



    שכשאתה תנסה לצאת מרשים —
    תיתקע לך מילה באמצע,
    ואז תחליף אותה במשהו הרבה יותר גרוע.



    שכל פעם שתגיד
    “סמוך עליי”
    מישהו יענה:
    “עזוב, אני אבדוק לבד.”



    שכשתנסה להיות רציני —
    ייצא לך צחוק לא רצוני.
    שתנסה לעצור אותו —
    הוא יהפוך לנחירה קטנה.
    שמישהו ישאל:
    “אתה בסדר?”

    שכל פעם שתהיה בטוח שאתה לבד —
    תדבר לעצמך בקול.
    ומאחוריך יגידו:
    “כן… גם אני חושב ככה.”

    שאתה מנסה להיראות דרמטי בכניסה למסיבה —
    הדלת נדלקת עליך, אתה נופל כמעט על מישהו,
    והחברים שלך צוחקים כאילו זה חלק מהתוכנית.

    אתה מנסה לשבת בנחת, סוף סוף,
    והכיסא שלך מחליט שהוא עייף וקרס.
    אתה נופל חצי, רק כדי להישאר חצי על הרצפה וחצי על הספה



    שכל פיצה שתחמם במיקרוגל — תהיה חמה מהחוץ וקרה מהפנים.

    שכל תוכנה תחליט לעדכן דווקא כשאתה באמצע פרויקט,
    ושכל עדכון ייקח פי שתיים מהזמן שהבטיחו לך.



    שכל גרב שתבחר תהיה תמיד הגרב הלא מתאימה,
    ושכל גרב שתנסה לייבש — תמצא אותה רטובה בבוקר.



    שכל קובץ שאתה צריך להדפיס — ייתקע במדפסת,
    ושכל קובץ מיותר יודפס דווקא פעמיים.



    אז בסוף, אחרי שכל הגרב הרטובה, הכיסאות הקרסים, הפיצות הקרות והעטים המשתוללים כבר עשו את שלהם —
    אתה רק יכול לשבת, לנשום עמוק, ולצחוק.
    כי החיים הם אוסף של רגעים קטנים שמנסים לעצבן אותך,
    אבל אם תצחק עליהם מספיק חזק — אתה כבר מנצח.

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה