התייעצות פערים במשפחה-מתמודדים? איך וכיצד? אשמח לדרכי התמודדות

[אליינה גילברט]

אני מנסה לכתוב בזהירות המתבקשת מנושא כל כך רגיש ונפיץ מקווה שזה בסדר להעלות את זה כאן בפורום

גדלתי במשפחה חרדית קלאסית עם ראש פתוח יחסית(חסידית) לסביבה.
זמן קצר לאחר שהתחתנתי כל המשפחה שינתה כיוון-זה התחיל באחותי שאחרי והמשיך לכולם כולל ההורים.
היום ניתן להגדיר אותם כחסידים מודרניים ממש-מי יותר ומי פחות אבל כולם עם סמארטפונים כמובן, משפחה אחת עם מסך בסלון ועוד משפחה עם מסך בחדר..
ב"ה שומרים תורה ומצוות אבל בסגנון מאד מוכר היום ובטוחה שכולם מבינים..

אני ומשפחתי הקטנה לא כך. בחסדי ה' חשוב לנו מאד החינוך השורשי, הערכים שגדלנו עליהם(לפני השינוי) ושמירת הלכה ב-100% ללא פשרות והקלות.
המצב מעמיד הרבה קשיים וחיכוכים תמידיים בין כולם אבל הקושי הגדול ביותר אצלינו זה ענין המפגשים המשפחתיים.
אנחנו משפחה מאד חמה שמאד אוהבת להפוך כל סיבה למסיבה. כל יומולדת זה חגיגה משפחתית ענקית..
עם השנים והילדים שגדלים והמשפחות שמשתנות זה נהיה קשה עד לכמעט בלתי אפשרי!
בכל מפגש שכזה כמות הערות והביקורות המרומזות ושאינן כבר עוברות את הגבול-
כמו-
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
וכן על זה הדרך...

עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.
וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

ובהנחה שזאת תהיה השאלה הראשונה שתעלה-
ההורים אמנם פחות מבקרים בקול אבל השדר הוא די באותו כיוון ועל זה אני פחות אפרט..

 

[נאווהלה]

אני מנסה לכתוב בזהירות המתבקשת מנושא כל כך רגיש ונפיץ מקווה שזה בסדר להעלות את זה כאן בפורום

גדלתי במשפחה חרדית קלאסית עם ראש פתוח יחסית(חסידית) לסביבה.
זמן קצר לאחר שהתחתנתי כל המשפחה שינתה כיוון-זה התחיל באחותי שאחרי והמשיך לכולם כולל ההורים.
היום ניתן להגדיר אותם כחסידים מודרניים ממש-מי יותר ומי פחות אבל כולם עם סמארטפונים כמובן, משפחה אחת עם מסך בסלון ועוד משפחה עם מסך בחדר..
ב"ה שומרים תורה ומצוות אבל בסגנון מאד מוכר היום ובטוחה שכולם מבינים..

אני ומשפחתי הקטנה לא כך. בחסדי ה' חשוב לנו מאד החינוך השורשי, הערכים שגדלנו עליהם(לפני השינוי) ושמירת הלכה ב-100% ללא פשרות והקלות.
המצב מעמיד הרבה קשיים וחיכוכים תמידיים בין כולם אבל הקושי הגדול ביותר אצלינו זה ענין המפגשים המשפחתיים.
אנחנו משפחה מאד חמה שמאד אוהבת להפוך כל סיבה למסיבה. כל יומולדת זה חגיגה משפחתית ענקית..
עם השנים והילדים שגדלים והמשפחות שמשתנות זה נהיה קשה עד לכמעט בלתי אפשרי!
בכל מפגש שכזה כמות הערות והביקורות המרומזות ושאינן כבר עוברות את הגבול-
כמו-
בעבודה יש לך מחשב עם אינטרנט והואצפ אז למה בבית לא?
אל תתלוננו שאתם לא מעודכנים אם אתם לא מחוברים לקבוצה!(שמעתי שנולד לי אחין ראשון אחרי יומיים מחברה..)
אתם שומרים על הילדים בכספת וזה מה שיתפוצץ לכם בפנים עוד כמה שנים!
תראו איך הילדים נמשכים לטאבלט של הבן דוד שלהם. איזה חסכים!
באנו לקראתכם כל כך והדלקנו במסך בכניסה לילדים הפרשה מספרת לי! אז למה יצאתם עם הילדים לגינה?(בנופש משפחתי בוילה)
אנחנו משפחה שלכם אז למה אתם לא אוכלים אצלינו בפסח? אנחנו גויים?
כולנו רוצות שמלה בסגנון מסוים לחתונה של אח את חייבת להרוס את החגיגה?
למה אתם יושבים בצד ולא משתתפים בשיחה?(המרתקתתת ממש על הסלבס התורן/העוולה החרדית החדשה)
למה אתם לא מזמינים דודים למסיבת חומש של האחין?(שיעיפו לי את הילדים מהחיידר??)
וכן על זה הדרך...

עם הערות וביקורות כאלו עוד יכולתי להתמודד אבל שזה מגיע לביקורת על חינוך הילדים שלי ולפגיעות חמורות מאד בבעלי שלטענתם הוא גורם לי להתנתק מהמשפחה(מה שלא נכון כמובן) ולא נותן לי להיפתח(וברוך ה' שכך!!! הוא באמת זה ששומר עלי אחרת הייתי כבר מזמן נשברת לצערי) זה כבר גרם להתפוצצות רצינית.
וכמובן שבסוף כל מפגש כזה יוצאים מרוקנים, מותשים ולרוב גם פגועים מאד..

מסביבי אני רואה עוד משפחות כאלו שנראה שחיות הרבה יותר בשלווה עם המשפחה השונה.
איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

אשמח לשמוע על דרכי התמודדות נכונים ואמיתיים כי עשינו כל מה שיכולנו וזה לצערינו קרוב מאד לנתק מהמשפחה אם זה ימשיך בכיוון הזה.

ובהנחה שזאת תהיה השאלה הראשונה שתעלה-
ההורים אמנם פחות מבקרים בקול אבל השדר הוא די באותו כיוון ועל זה אני פחות אפרט..

אין לי ניסיון בזה, כך שאני לא יודעת מה לענות
רק רוצה לחזק את ידייך, ולומר לך שאתם צדיקים אמיתיים שמתמודדים עם כזה ניסיון!
ולפום צערא אגרא, ובטוח השכר שלכם עצום והקב"ה גאה בכם על כל התגברות!
זהו, מעבר לזה אני לא יודעת מה לייעץ בפאן הפרקטי
אולי תתייעצי עם אפרת ברזל?

 

[יצאתי להפוגה]

איך אתם עושים את זה??? ועוד יותר-מה אתם מסבירים לילדים שגדלים ורואים את המצב ומבינים יפה מאד שהם הנכדים סוג ב' על סבא וסבתא?

איזה כאב!

 

[לבלוב]

@אליינה גילברט אין לי מה להגיד לך ולייעץ לך מנסיוני.
אבל אני כן רוצה לחזק אותך, ולומר לך שכולי התפעלות מהנהגתך, ואני מבין את הקושי, וכל הכבוד לכם שאתם עומדים בנסיון!
לילדים אפשר להסביר שבאמת אנחנו שונים, והם יבינו את זה, כי כמו שאת כתבת בעצמך ילדים הן לא טיפשים ומבינים!
הם יודעים שהם באמת ה"סוג ב'", ואפי' שזה במת קשה אבל אין ברירה וחייבים להתגבר, וזה הנסיון של הדור.

איך זה עם המשפחה של בעלך?

 

[אליינה גילברט]

@אליינה גילברט אין לי מה להגיד לך ולייעץ לך מנסיוני.
אבל אני כן רוצה לחזק אותך, ולומר לך שכולי התפעלות מהנהגתך, ואני מבין את הקושי, וכל הכבוד לכם שאתם עומדים בנסיון!
לילדים אפשר להסביר שבאמת אנחנו שונים, והם יבינו את זה, כי כמו שאת כתבת בעצמך ילדים הן לא טיפשים ומבינים!
הם יודעים שהם באמת ה"סוג ב'", ואפי' שזה במת קשה אבל אין ברירה וחייבים להתגבר, וזה הנסיון של הדור.

צודק! רק שיש לי ולאחותי ילד באותו גיל בדיוק. והבן שלי בוכה לי בחדר שסבתא לא מתיחסת אליו כשהוא מנסה לספר לה על הסיום בכיתה ואת בן דוד שלו היא לא מפסיקה לנשק ולהשוויץ בו בכל הפלטפורמות האפשריות זה שורף! ואין לי מה לענות לו על זה כי זה נכון.
בדברים יותר "גשמייים" אנחנו באמת מנסים כמה שיותר להחדיר להם את השוני בינינו לא תמיד זה מצליח

איך זה עם המשפחה של בעלך?

זה הנס שלנו!
משפחה הכי מגוונת מבחינה עדתית/רוחנית שתמצאו ביקום נראה לי..
וכולם מסתדרים מדהים עם כולם!!
לכן המסקנה שלי שזה כנראה אופי ולא סגנון

 

[אליינה גילברט]

אין לי ניסיון בזה, כך שאני לא יודעת מה לענות
רק רוצה לחזק את ידייך, ולומר לך שאתם צדיקים אמיתיים שמתמודדים עם כזה ניסיון!
ולפום צערא אגרא, ובטוח השכר שלכם עצום והקב"ה גאה בכם על כל התגברות!

תודה רבה!

זהו, מעבר לזה אני לא יודעת מה לייעץ בפאן הפרקטי
אולי תתייעצי עם אפרת ברזל?

מי זאת?

 

[נאווהלה]

מי זאת?

היא מטפלת רגשית מאוד מוכרת, עם המון ניסיון וחכמת חיים
יש לי את המייל שלה, היא תמיד עונה
תפני אליי באישי אני אביא לך

 

[אליינה גילברט]

היא מטפלת רגשית מאוד מוכרת, עם המון ניסיון וחכמת חיים
יש לי את המייל שלה, היא תמיד עונה
תפני אליי באישי אני אביא לך

אין לי הודעות אישיות. יש לך איך לכתוב לי את המייל שלה?

 

[ר' יעקב ישראל]

ניסיון קשה מאוד!
צריך הרבה כוחות ותעצומות נפש, להתמודדות מורכבת שכזאת.
אחד הדברים החשובים לדעתי, זה לעבור ממקום של תירוצים ומסכנות מול המשפחה, לגאוות יחידה.
להדגיש לעצמינו ולילדינו את האיכות המיוחדת שלנו, כשלנו זה יהיה מספיק ברור הסביבה תקלוט את השדר ותכבד.
בהצלחה גדולה!

 

[רבקהנ]

זה הנס שלנו!
משפחה הכי מגוונת מבחינה עדתית/רוחנית שתמצאו ביקום נראה לי..
וכולם מסתדרים מדהים עם כולם!!
לכן המסקנה שלי שזה כנראה אופי ולא סגנון

זה מצוין שיש לך צד אחר, ככה את יכולה לנסות לראות איך אצלם זה כן עובד.
אבל אני מסייגת שכל משפחה היא שונה ואי אפשר לדרוש מהם להתנהג כמו אחרים. וגם השוואות לא עושות לנו טוב אז חבל להתמקד בהם.
בכלל בוא נצא מהנחה שלשנו אותם כנראה שאי אפשר, אז לפחות נעשה מה שביכולתנו.
כאחת שבמשפחה שלה יש גם לא דתיים, וגם חרדים אך ברמה שונה מאיתנו, אכתוב כמה דברים. תקחי מזה מה שאת חושבת שיתאים לך:
א. אהבה - אהבה פשוטה וכנה לאחים ולאחיות שלי. פשוט להודות לה' שאנחנו לא לבד בעולם ושיש לנו אותם. לחשוב ולספר על המעלות שלהם, על תכונות טובות שיש בהם, על דברים טובים שהם עושים, ואני בטוחה שיש לכל אחד המון מזה.
רק להתמקד בטוב ופחות לחשוב על החלקים השליליים שלהם.
ב. כבוד - גם אם אני מחנכת את הילדים שלי בדרך אחרת כי הנכונה והאמיתית בעיני, אני אזהר מאוד לשמור על הכבוד שלהם. לא לרמז בשום צורה שאני מזלזלת בהם, לא מעריכה או בזה להם ח"ו. לכל אחד יש בחירה וגם אם אני מצטערת עבורם על הבחירות שלהם, אני תמיד אמשיך לכבד אותם.
ממש תקבילי את זה לטקט - כמו שאני לא אשאל את גיסתי האם היא בהריון, ככה אני לא אומר או ארמוז לה כלום על איך שהילדה שלה לבושה.
ג. גבולות ברורים - אם משהו חשוב לך, תסבירי בעדינות ובלי להיכנס לויכוחים שזה התנאי שלך ובלי זה אי אפשר. לדוגמא: תודה ענקית שהזמנתם אותנו, איזה כיף שיש משפחה לבוא אליהם, הילדים קופצים פה מאושר וגם אני כבר מחכה ממש.
דבר אחד שחשוב לנו ממש, בבקשה בלי מסכים כשאנחנו מגיעים. לא רוצה להיכנס לויכוחים עם הילדים מה אפשר ומה לא, וממש רוצה שיהיה אוירה טובה. אז אם תוכלו לסדר את זה, אנחנו נשמח לבוא. אם לא אז אולי תבואו אלינו. פשוט זה משהו שעקרוני לנו ממש. (סתם נתתי דוגמה אולי זה לא הגבול הנכון אבל רעיון)
לא לפחד להזכיר את הגבולות בצורה נעימה והחלטית. ברגע שכולם מודעים מראש ומכבדים אתכם יהיו פחות חיכוכים.
ד. גאווה - בקשר לרגשות של הילדים, זה קשה ועצוב ממש. לדעתי צריך להחדיר בהם את הגאווה שאנחנו לא כמו כולם, וזאת זכות. לא שאחרים לא טובים, אבל אנחנו מיוחדים לטובה. להזכיר ולשנן לפני כל מפגש מהם העקונות שלנו, בדיוק כמו שמזכירים להתנהג בנימוס ולא להשתולל, מזכירים שאנחנו מקפידים על... ונזהרים מ... וכל הכבוד לילדים הצדיקים שלנו שככה מתנהגים, ואולי בזכות ההתנהגות שלהם, ילמדו מהם כמה טוב להיות ככה.
ממש להגיע ממקום של שליחות, להראות כמה שאנחנו שמחים ומאושרים וטוב לנו, לא כדי להשוויץ אלא כי זאת האמת ואנחנו שלמים איתה.
ובקשר לאפליות, כואב הלב לשמוע. צריך לדעתי לדבר ברור, להסביר בעדינות להורים שהילד מצפה מהם ליחס. מקווה שיש בהם מספיק תבונה כדי לתת לו גם אם זה פחות בא להם באופן טבעי. (ורק רוצה לעודד שלפעמים היחס הלא הוגן לנכדים הוא לא רק מהסיבות האלו, אז אשריכם שזאת הסיבה היחידה לפחות יחס מצד ההורים)

 

[מקצה הארץ-:)]

וואו זו חתיכת פרשה שלצערנו הרבה משפחות מתמודדות עמה .
צריך פה זהירות רבה מה לומר ומה לא.
כי זה משפחה ומשפחה לא בוחרים וגם לא זורקים מחיינו..
בגדול הקשר חשוב מאוד לרבות השנים בעיקר עם ההורים, ובגלל שאנו מחויבים בכבודם הזהירות צריכה להיות כפולה ומכופלת.
מה שכן כשהעסק נוגע לרוחניות הבית ושלימות המשפחה הגרעינית שלכם לכאורה בזה אין פשרות!
כי אם אין גדיים אין תיישים ואם לא הם וזרעם אחריהם למה לנו חיים?!

ראשית כל חושבני, שזה מקום לייעוץ מקצועי אצל גדול בישראל וביודעי ומכירי דרך כלל הם הולכים בקו חשיבה של רחוק מתוק, כלומר:
אם זה אפשרי, חשוב מאוד לדבר עם ההורים בשיח גלוי ו"בשימת הדברים על השולחן" על כל התלאות העוברות איתכם בתקופה האחרונה, ובעיקבות השינוי שעבר על המשפחה הצעד שאתם חושבים ועלולים לעשות - חרף הכאב הגדול - בהימנעות ממפגשים משפחתיים כאלה שיכולים לגרום לכם בעיקר עם אותם הבעיתיים בדאגה בעיקר בקרב הילדים. כי בנפשכם הדבר ואין כאן מקום לפשרות (!)
אתם לא אמורים לעמוד בכל פעם מחדש על הפודיום נגד כל הצופים ולהרגיש מסכנים ובמצב של מגננה. ממש לא.

לצערי הרב, זה מאוד מזכיר לי את משפחות בעלי התשובה שמתמודדים עם כגון דא, ויש פעמים שאין ברירה אלא להתרחק.
זו ההוראה הכללית שקבלנו להורות להם.
אך כמובן אתם חייבים, כן חייבים (!) להתייעץ עם מי שגדול ולא יועצים חינוכיים וכאלה אלא גדול בתורה שיודע ומתעסק עם זה ומתחכך עם עמך ישראל בהתמדדויות והאתגרים המשחרים לפתחם חדשים לבקרים.

ועם האחים (אם שייך מבחינתכם) תשמרו על קשר מינימלי אתם לפחות, וכמה שפחות חשיפה של הילדים לשאר מרעין בישין.

ובגאוה גדולה לומר להם (ולנו ולילדים) גם אברהם אמר ללוט [אחיו] אם אימין ואשמאילה. הם בחרו ללכת לצד שמאל יחד עם הזרם, ואנחנו בחרנו בדרך המלך נגד הזרם.
כמו דג איך יודעים אם הוא חי או מת? אם הולך ונסחף יחד עם הזרם להוי ידוע שהוא מת. אך אם שוחה במרץ נגד הזרם ודאי לכולם שהוא חי!

נותר רק לחזק אתכם על הצעד הגדול והקשה הזה שאתם חווים אותו.
שה' יתן לכם כח עוז ותעצומות ללכת איתו יד ביד כבנים אהובים.
ותדעו שהנסיון האחרון הוא המר והקשה שבכולן להיות דבוקים בו יתברך בקשר אמיץ וחזק נגד הקמים עלינו לרעה.

תהיו חזקים, ותזכרו שתמיד יש מי שיגבה ויתמוך בכם!

 

[כשאני לעצמי]

מכיר מאד, תסמונת 'שנה ופירש' בקטנה
1. לחזק את הקשר עם הצד היותר תומך ברדככם.
2. להגיע למיפגשים אבל רק כאלו שיוצרים מינמום חיכוך, לגבי מפגשיים רגישים עדיף לעבוד ולהציע חלופה עם המשפחה או רק הגרעינית....
בהצלחה, ואל יבוש מפני המלעיגים..

 

[אליינה גילברט]

זה מצוין שיש לך צד אחר, ככה את יכולה לנסות לראות איך אצלם זה כן עובד.
אבל אני מסייגת שכל משפחה היא שונה ואי אפשר לדרוש מהם להתנהג כמו אחרים. וגם השוואות לא עושות לנו טוב אז חבל להתמקד בהם.
בכלל בוא נצא מהנחה שלשנו אותם כנראה שאי אפשר, אז לפחות נעשה מה שביכולתנו.
כאחת שבמשפחה שלה יש גם לא דתיים, וגם חרדים אך ברמה שונה מאיתנו, אכתוב כמה דברים. תקחי מזה מה שאת חושבת שיתאים לך:
א. אהבה - אהבה פשוטה וכנה לאחים ולאחיות שלי. פשוט להודות לה' שאנחנו לא לבד בעולם ושיש לנו אותם. לחשוב ולספר על המעלות שלהם, על תכונות טובות שיש בהם, על דברים טובים שהם עושים, ואני בטוחה שיש לכל אחד המון מזה.
רק להתמקד בטוב ופחות לחשוב על החלקים השליליים שלהם.
ב. כבוד - גם אם אני מחנכת את הילדים שלי בדרך אחרת כי הנכונה והאמיתית בעיני, אני אזהר מאוד לשמור על הכבוד שלהם. לא לרמז בשום צורה שאני מזלזלת בהם, לא מעריכה או בזה להם ח"ו. לכל אחד יש בחירה וגם אם אני מצטערת עבורם על הבחירות שלהם, אני תמיד אמשיך לכבד אותם.
ממש תקבילי את זה לטקט - כמו שאני לא אשאל את גיסתי האם היא בהריון, ככה אני לא אומר או ארמוז לה כלום על איך שהילדה שלה לבושה.
ג. גבולות ברורים - אם משהו חשוב לך, תסבירי בעדינות ובלי להיכנס לויכוחים שזה התנאי שלך ובלי זה אי אפשר. לדוגמא: תודה ענקית שהזמנתם אותנו, איזה כיף שיש משפחה לבוא אליהם, הילדים קופצים פה מאושר וגם אני כבר מחכה ממש.
דבר אחד שחשוב לנו ממש, בבקשה בלי מסכים כשאנחנו מגיעים. לא רוצה להיכנס לויכוחים עם הילדים מה אפשר ומה לא, וממש רוצה שיהיה אוירה טובה. אז אם תוכלו לסדר את זה, אנחנו נשמח לבוא. אם לא אז אולי תבואו אלינו. פשוט זה משהו שעקרוני לנו ממש. (סתם נתתי דוגמה אולי זה לא הגבול הנכון אבל רעיון)
לא לפחד להזכיר את הגבולות בצורה נעימה והחלטית. ברגע שכולם מודעים מראש ומכבדים אתכם יהיו פחות חיכוכים.
ד. גאווה - בקשר לרגשות של הילדים, זה קשה ועצוב ממש. לדעתי צריך להחדיר בהם את הגאווה שאנחנו לא כמו כולם, וזאת זכות. לא שאחרים לא טובים, אבל אנחנו מיוחדים לטובה. להזכיר ולשנן לפני כל מפגש מהם העקונות שלנו, בדיוק כמו שמזכירים להתנהג בנימוס ולא להשתולל, מזכירים שאנחנו מקפידים על... ונזהרים מ... וכל הכבוד לילדים הצדיקים שלנו שככה מתנהגים, ואולי בזכות ההתנהגות שלהם, ילמדו מהם כמה טוב להיות ככה.
ממש להגיע ממקום של שליחות, להראות כמה שאנחנו שמחים ומאושרים וטוב לנו, לא כדי להשוויץ אלא כי זאת האמת ואנחנו שלמים איתה.
ובקשר לאפליות, כואב הלב לשמוע. צריך לדעתי לדבר ברור, להסביר בעדינות להורים שהילד מצפה מהם ליחס. מקווה שיש בהם מספיק תבונה כדי לתת לו גם אם זה פחות בא להם באופן טבעי. (ורק רוצה לעודד שלפעמים היחס הלא הוגן לנכדים הוא לא רק מהסיבות האלו, אז אשריכם שזאת הסיבה היחידה לפחות יחס מצד ההורים)

וואו!! ממש בלעתי כל מילה.
א. זה כל כך נכון! רק קשה לצוות על הלב לאהוב מישהו שמזלזל בכם
ב.כמובן! וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות
ג. כולם מודעים להכל זה יותר ענין של בדווקאיות כזאת לדעתי ובא ממקום של-אנחנו חרדים בסגנון שלנו ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות
ד. מדהים! אני מתחילה לנסות
ואפליות-ניסנו לדבר בלי סוף. ההורים בעצמם מודים שזה קשה להם מאד לראות את כל הדבר הזה אבל שנבין שהם הרבה יותר בקשר עם הנכדים והזוגות האחרים דרך שיחות וידאו וקבוצות ושבתות שהם מתארחים בתדירות גבוהה.
לעומתינו שבקושי מגיעים כי נמאס לנו להיות במגננה שבת שלמה וכך יוצא שהם פחות מכירים את הילדים.
(אני מבינה את זה בהגיון. ברגש זה כואב מידי)

וואו זו חתיכת פרשה שלצערנו הרבה משפחות מתמודדות עמה .
צריך פה זהירות רבה מה לומר ומה לא.
כי זה משפחה ומשפחה לא בוחרים וגם לא זורקים מחיינו..
בגדול הקשר חשוב מאוד לרבות השנים בעיקר עם ההורים, ובגלל שאנו מחויבים בכבודם הזהירות צריכה להיות כפולה ומכופלת.
מה שכן כשהעסק נוגע לרוחניות הבית ושלימות המשפחה הגרעינית שלכם לכאורה בזה אין פשרות!
כי אם אין גדיים אין תיישים ואם לא הם וזרעם אחריהם למה לנו חיים?!

ראשית כל חושבני, שזה מקום לייעוץ מקצועי אצל גדול בישראל וביודעי ומכירי דרך כלל הם הולכים בקו חשיבה של רחוק מתוק, כלומר:
אם זה אפשרי, חשוב מאוד לדבר עם ההורים בשיח גלוי ו"בשימת הדברים על השולחן" על כל התלאות העוברות איתכם בתקופה האחרונה, ובעיקבות השינוי שעבר על המשפחה הצעד שאתם חושבים ועלולים לעשות - חרף הכאב הגדול - בהימנעות ממפגשים משפחתיים כאלה שיכולים לגרום לכם בעיקר עם אותם הבעיתיים בדאגה בעיקר בקרב הילדים. כי בנפשכם הדבר ואין כאן מקום לפשרות (!)
אתם לא אמורים לעמוד בכל פעם מחדש על הפודיום נגד כל הצופים ולהרגיש מסכנים ובמצב של מגננה. ממש לא.

לצערי הרב, זה מאוד מזכיר לי את משפחות בעלי התשובה שמתמודדים עם כגון דא, ויש פעמים שאין ברירה אלא להתרחק.
זו ההוראה הכללית שקבלנו להורות להם.
אך כמובן אתם חייבים, כן חייבים (!) להתייעץ עם מי שגדול ולא יועצים חינוכיים וכאלה אלא גדול בתורה שיודע ומתעסק עם זה ומתחכך עם עמך ישראל בהתמדדויות והאתגרים המשחרים לפתחם חדשים לבקרים.

ועם האחים (אם שייך מבחינתכם) תשמרו על קשר מינימלי אתם לפחות, וכמה שפחות חשיפה של הילדים לשאר מרעין בישין.

ובגאוה גדולה לומר להם (ולנו ולילדים) גם אברהם אמר ללוט [אחיו] אם אימין ואשמאילה. הם בחרו ללכת לצד שמאל יחד עם הזרם, ואנחנו בחרנו בדרך המלך נגד הזרם.
כמו דג איך יודעים אם הוא חי או מת? אם הולך ונסחף יחד עם הזרם להוי ידוע שהוא מת. אך אם שוחה במרץ נגד הזרם ודאי לכולם שהוא חי!

נותר רק לחזק אתכם על הצעד הגדול והקשה הזה שאתם חווים אותו.
שה' יתן לכם כח עוז ותעצומות ללכת איתו יד ביד כבנים אהובים.
ותדעו שהנסיון האחרון הוא המר והקשה שבכולן להיות דבוקים בו יתברך בקשר אמיץ וחזק נגד הקמים עלינו לרעה.

תהיו חזקים, ותזכרו שתמיד יש מי שיגבה ויתמוך בכם!

תודה! יש תגובות שאני שומרת לעצמי וזאת אחת מהן

 

[NewMe]

נראה שאתם מנסים לקבל ולהכיל אותם, אבל הם שקועים ב"לתקן" את כל העולם.
שיחיו ויתנו לחיות כל אחד בדרכו.
כל המשנה - ידו על התחתונה!
שילמדו להכיל את השונה.
מציין שהנ"ל נכתב מנסיון וכאב אישי.
אשתי חוזרת בתשובה, אני באתי מבית חרדי (לתוהים, עשיתי "סיבובון" בחיים וזה למה..).
משפחתה שתחי' משפחה נפלאה, אבל מתערבים בכל דבר וגם בחינוך הילדים.
משפטים כמו תלך לצבא, ללמוד וכיו"ב היו באופן קבוע.
למזלי הילדים היו ממש קטנים כשהתייעצתי עם דמות רבנית חינוכית משמעותית (עבורי) והוא הציע לי דבר שאולי הרבה יחלקו עליו - עדיף שתפגע בהם היום ומחר לא תצטרך לתקן את מה שהם קלקלו לך.
אז פשוט כמה שנים של חוצפה פתרו לי את הבעיה...
שיחיו את חייהם כנו שהם רוצים ופשוט יפסיקו להעיר.
אם הם רוצים אותנו בחיים, הם יטרחו אחרת.

 

[DvoraVidman]

פעם שמעתי מהרב עמי ברעם (ארגון התקשרות) שקשיים בזוגיות הם אף פעם לא באמת בגלל הפער הרוחני.
תמיד יש סיפור עמוק יותר מאחורה.
היה לי קשה לקבל את דבריו אבל ככל שבגרתי אני נוכחת שהוא צדק....
גם בהקשר המשפחתי, אני חושבת ששווה לבדוק את מערכת היחסים עם ההורים (קודם כל והכי חשוב) בלי לתלות את הקושי בחלק הרוחני.

 

[סטודיו לגרפיקה]

זו שאלה של דיני נפשות
ורק רבנים וגדולי ישראל יכולים לענות עליה
אבל זה צריך להיות רב שנכנס לסיפור עם כל הנעליים עד הסוף
כי זה לא שאלה של זבנג וגמרנו
זו שאלה שמלווה את כל החיים בהמון ניואנסים קטנים
לפעמים יכולים לעשות טעויות שמפילות את כל המגדל - וחבל...

 

[רבקהנ]

וואו!! ממש בלעתי כל מילה.
א. זה כל כך נכון! רק קשה לצוות על הלב לאהוב מישהו שמזלזל בכם
ב.כמובן! וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות
ג. כולם מודעים להכל זה יותר ענין של בדווקאיות כזאת לדעתי ובא ממקום של-אנחנו חרדים בסגנון שלנו ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות
ד. מדהים! אני מתחילה לנסות
ואפליות-ניסנו לדבר בלי סוף. ההורים בעצמם מודים שזה קשה להם מאד לראות את כל הדבר הזה אבל שנבין שהם הרבה יותר בקשר עם הנכדים והזוגות האחרים דרך שיחות וידאו וקבוצות ושבתות שהם מתארחים בתדירות גבוהה.
לעומתינו שבקושי מגיעים כי נמאס לנו להיות במגננה שבת שלמה וכך יוצא שהם פחות מכירים את הילדים.
(אני מבינה את זה בהגיון. ברגש זה כואב מידי)

שמחה שמצאת מה מבין הדברים יכול לעזור לך ותרצי לנסות. בהצלחה!!! נשמע שחלק מהדברים אתם כבר מיישמים גם ככה. כל הכבוד לכם! זה לא פשוט!

אם קשה לאהוב ולחשוב עליהם באופן חיובי, אפשר להתחיל מלרחם עליהם. על זה שהם מנסים להוכיח לעצמם שהם כן בסדר, על הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי ..., על מה שהם מפסידים. ככה זה יעזור פחות להיפגע מהם, ולעבור ליותר רגשות חיוביים כלפיהם.

ולגבי הקשר, אולי אפשר ליזום שיחות טלפון (לדוגמא להקפיד להתקשר כל יום שישי ושכולם ידברו עם סבא וסבתא) או להזמין אותם אליכם לשבת. בדרך כלל כשסבא וסבתא באים בתור אורחים, פחות תרגישו את הביקורת.

 

[מקצה הארץ-:)]

מכיר מאד, תסמונת 'שנה ופירש' בקטנה

רק לא ידעתי שזה קיים וזועק כ"כ גם בציבור החסידי

 

[כשאני לעצמי]

זו שאלה של דיני נפשות
ורק רבנים וגדולי ישראל יכולים לענות עליה

הבעיה המרכזית שרבנים גדולים לא נכנסים לסיפור על כל פרטיו ואין שום דרך לעשות את זה.
העצות שנכתבו הם המלצות הדרכות מנסיונם של אחרים, דבר שיכול לתת כיוון למשפחה הזאת להטוות את הדרך המתאימה ביותר עבורם, על פרטם ודקויות כמובן שיתייעצו עם גדולי תורה.

 

[ש.ב.א]

עליו - עדיף שתפגע בהם היום ומחר לא תצטרך לתקן את מה שהם קלקלו לך.

אצלינו במשפחה זה אומנם לא ההורים אלא חלק מהאחים.
ובאמת התייעצנו עם דמות חינוכית בקהילה.
והכניסו לנו לראש חזק את המשפט המצוטט
במיוחד שהם אלה שעשו את הבחירות שלהם. הם צריכים להתנצל ולא אנחנו!!!
יש אחות אחת שאנחנו לא מגיעים אליהם לבית ולא לשמחות שלהם.
בהתחלה היא ניסתה לנדנד עד שקלטה שאנחנו לא מגיעים.
מה שנכנס לי לראש זה: הילדים שלי הם היהלומים שלי ובאחריותי! לשמור עליהם מכל משמר.
ועוד משפט: לא לעורר לילדים שאלות שאין לנו עליהם תשובות....