כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

ממליצה להקשיב לשיעור של הרב יעקבזון (החל מדקה 50 בערך) בו הוא מדבר על בית הספר, ומקומו הראוי לו:
http://www.kolhalashon.com/New/Shiu...omBayit|HinuchYeladim|R0032&SearchValue=עידוד
(שיעור "חינוך-עידוד 7, יח כסלו, תשסט"
אני חושבת שאפשר לתפוס הרבה פרופורציות מהשיעור הזה.
האמת היא שכשאני שמעתי את השיעור הזה נכנסתי לסחרור, פתאום מישהו הבין מה עברתי בבית הספר. כן, היתה לי חשיבה שונה והייתי מקורית וכנראה חכמה מידי למערכת. והיו חייבים לקבץ' אותי למסגרת אחרת, מה יצא ממני.
אבל אני לא יעשה לילדים שלי מה שהורי עשו לי. לא אתן לבית הספר גיבוי להרוס את ילדי! בשום פנים ואופן לא, אתן להם את כל העידוד לעבור את הסיוט הזה, כל האהבה, כל הקבלה בעולם.
אם המורה צריכה העמדה במקום, נעשה את זה, בלי ידיעת הבת, כי מורות לא אוחזות את הכוח שיש להם בידים לבנות - אבל בעיקר להרוס.
 
לא קראתי את כל האשכול
אין לי בת בכיתה א'

וגם לא התעמקתי בכל הנושאים שהועלו כאן.

יצרנו מציאות הפוכה ועכשיו צריך פתרונים.
איבדנו את החוש הפנימי לגידול והמשכיות לעבודת ה' .
עולם הפוך ראיתי...
תכוונו חזק בליל הסדר הקרוב
"ואומר לך בדמייך חיי . ואומר לך בדמייך חיי..."

ואם אתם באמת רוצים לשרוד במערכה המעודכנת לדורינו.
פשוט להתחיל להשלים עם המציאות העגומה
לכבות רגש אחרי רגש.
^הסירו מצפון מזה שאמא אחרת שומרת על עוללינו בשנותיו הקריטיות .
^סמכו על המורה המעניקה סבלנות ויחס לידיעת השפה והכתיבה.
^התירו למחנכים להפלות עונשיהם בבנינו הפראיים (יצר לב האדם רע מנעוריו)
^תימכו בהחלטות מנהלי מוסדות הלימודים הגבוהים וגם הנמוכים לפשר סירובם לקבל את ילדי החמד שלכם כי הם המבינים מה טוב באמת עבורם. ולא כי אתם "ספרדים" ח"ו ה' ישמור ויציל.
מן מום שהקבה לא מבין על מה מדברים. וכועס על הפליית בניו כולם אהוביו.
^האמינו בשדכנים וביועצי הנישואין ובכל מי שרוצה שטובתינו
כי אנו מנועים מאינטרסים וממש לא בענין

וברגע שתזרקו את השכל ותכבו כל רגש ומצפון
אזי העולם יחזור לתפקודו הסדיר .

רק מה יעשו כל אילו שהוציאו תעודות של טיפול והעצמה?
 
אז אחרי הדרשה הארוכה הזו, אני מודה ולא מתביישת, הבית ספר הוא בפירוש בייבי סיטר. כן, בייבי סיטר ולא יותר, בדיוק כדי שהילדות יהיו עסוקות ולא יתבטלו, וכדי שיהיה להן מקום טוב להתאכסן בזמן שאמא שלהן בעבודה. נקודה.[/QUOTE]
עכשיו הכל מובן....
וחבל שכך....
 
מרגיש לי שאני מגזימה עם אורך התגובות, אבל לא נורא לפחות אני מוציאה את הלב גם אם אף אחת לא קוראת את זה.

חייבת לתת דוגמא שנפגשתי בה אתמול.
היתה לי חברת ילדות, לא בת גילי אלא קטנה ממני, התלמידה הכי גרועה בבית הספר, אם היה בתקופתי רטלין היו מרוקנים לה קופסא שלמה כל יום עם האריזה של האלומיניום והפלסטיק ליתר ביטחון. לא היה שיעור אחד שהיא היתה בכיתה מתחילתו ועד סופו, היא הכירה את פרוזדורי בית הספר יותר מכל מי שחשב שהוא מכיר, פעם היא הראתה לי את התעודה שלה, ולא הבנתי איך לא כאב למורה היד לכתוב כל כך הרבה 'בלתי מספיק', לא נורא, ה'טוב-' פיצה על זה.
אני לא מבינה איך אמא שלה לא קיבלה התקף לב מלראות כזו תעודה, כי כן היה אכפת לה מהלימודים של בתה והיא לא דיברה נגד מוסדות הלימוד, מה שלא מנע בעד ביתה מלהיות חוצפנית בסדר גודל. איכשהו עפה מבית ספר אחד לשני, והתמקמה בצורה כלשהי בסמינר, גם שם לא מי יודע מה מצאה את עצמה. אולי היה לה בעיה של ויסות תחושתי והמסמרים בכסאות דקרו אותה, לעולם לא אדע.

אבל מה, ב"ה שתחיה בבריאות עד 120 שנה, 12 שנות לימוד זה רק 10% ובסוף היא גם התחתנה ישתבח שמו....
הופ, בניגוד למשפט שהיא שמעה מפי מורותיה ומנהלותיה במשך השנים, 'מה יצא ממך?' יצאו ממנה, 4 נסיכות ויורש עצר.(זה המילים שהיא אמרה לי אתמול כששוחחתי איתה אחרי כמה שנים).
היא מגדלת את ילדיה באהבה ומסירות שאי אפשר לתאר, מכבדת את הוריה ומתמסרת אליהם, עם בעלה אין לי מושג מה היחסים, כי לא חיטטתי עד כדי כך. הבית שלה מתנהל מקסים, אולי לא בדיוק בכללים שהעולם הכתיב, אבל בדיוק כמו שהראש היצירתי שלה אוהב.
למדה לפני כמה שנים מקצוע, לא אפרט כדי לא לחשוף, אבל מתאים לה כמו כפפה ליד, בלי סדר ובלי שעות, אבל עם כל כך הרבה לב ונתינה, שאפשר רק לקנא. מפרנסת ב"ה לא רע, מלאת סיפוק.
אני בטוחה שגם יש לה נסיונות והתמודדויות בחיים, אבל אני בטוחה שהמורות שלה לא היו מוכנות להמר על החור שבגרוש שיצא משהו טוב מהמופרעת הזאת. הבעיה שהמורות לא יודעות שאלה שהכי קשה איתן בבית ספר, הן מוכשרות ומוצלחות בתחומים שהרבה יותר רלוונטיים לחיים מאשר מולדת, ילדותנו ואפילו חשבון, אה, וגם תורה.

אולי פעם אני יצא איתה לסבב הרצאות בכל הארץ ויביא אותה ואותי כדוגמה לבנות סופר נחשלות בשנות הלימודים, וב"ה נשים מקסימות ומצליחות בחיים האמיתיים. (וסליחה על הגאווה, מקווה שה' ימחל עליה) ובכך אתן תקווה לכל אותן אמהות ובנות, שיזכרו שאם הבת לא מוצלחת בבית הספר, זה לא אומר כלום אבל כלום כלום כלום כלום על החיים שלה.

בית ספר זה לא מקום לביטוי היצירתיות. ומי שהיא קצת שונה מהתבנית בבעיה.
 
כל מילה רותי!
רק מוסיפה שיש עוד סוג-
אלו שלא סבלו את הלימודים , ולכן הן הפכו למורות...
יש המון כאלו
לא מכירה כאלה .מי ששונאת לימודים נדיר תהיה מורה
ואם תהיה מורה-אבוי
 
שימי לב רותי שהאשכול לא נפתח כדי להביע שנאת בית ספר.
הוא נפתח להביע טענת האמהות, שהמורות אינן יודעות את מקומן.
מקטינות את שטח האחריות שלהן, מגדילות את שטח האחריות של ההורים, ומאפסות כמעט את שטח התלמידה.
בנוסף הן מטילות על האמהות אתגרים נוספים בלא שקיבלו קודם לכן את הסכמת האמהות. וזה קודם כל מעמיס, בנוסף מכעיס, ולרוב מעורר התנגדות לעצם הסמכות.
שמענו כאן גם תיאורים של מורות מבורכות שאצלן המצב שונה. ברוך ה' שיש כאלה. מצד שני ברור שפותחת האשכול התפרצה לדלת פתוחה- הבעיות האלה הן תופעה רווחת.
יש כאן בעיה עקרונית של חלוקת אחריות. ומעבר לזה חוסר תיאום ציפיות בין הצדדים, שכפי שכתבו כאן נכון- רק לצד אחד יש יכולת שינוי. צד האמהות חייב לבלוע.

[באופן אישי, התחלתי להבין את המורות לאחר שיצא לי להכיר יותר את המנהלת. וגם לשמוע כמה דברים על ההתנהלות מאחורי הקלעים.
המורות, מסכנות. הן לחוצות. הן טובות ורוצות להצליח, אך מעט חלשות אופי כשמדובר בעמידה מול המנהלת. היא מעיינת במחברות של תלמידות, היא מחלקת באסיפת הורים מזכרות לאמהות לפי שם, כדי שבסוף הערב תדע מי לא הגיעה- המורות מחויבות להעביר אליה את המזכרות שנשארו. בסגנון הזה.
עכשיו ברור למה מורה תעשה הכל כדי שהאמא תתנהג כמצופה. היא רק מעבירה אליה חלק מהלחץ.]

לא, רותי. יושבות פרוג מתחלקות לקבוצות כמספר יושבות פרוג.
ההכללה שלך ממש לא נעימה לקריאה.

ואם את רוצה-
אז אני אהבתי מאוד את בית הספר. אהבתי במיוחד- כן אני מוזרה -מבחנים.
אוהבת עד היום לצאת וללמוד.

אבל קרה לי מה שקרה להרבה מיושבות הפורום, כנראה,
יצאתי מעולם הבית ספר-תיכון-סמינר, וגיליתי שאפשר להגדיל ראש מעבר לקבעון המשמעתי שחונכתי עליו.
מותר לחשוב מה המטרה של לימודים.
מותר לחשוב מה מסגרת עושה לבן אדם. (גם דברים טובים!)
מותר לדמיין מה יקרה אילולא בית הספר.
אפשר גם לפעמים לנסות לחשוב על כל הנושאים האלו ממבט של כל מיני אנשים שונים.


שורה תחתונה:
בית ספר הוא מקום נהדר. הגיע הזמן לבודד לפרטים ולראות אם הוא באמת נהדר. לכל אחד? בכל מצב? התרומה שלו עדיפה על נזקיו?

הרבה הצלחות!
אגב, מההודעות שלך משתמע שאת מורה מצוינת ואנושית.

מזל שסיימת במשפט שסיימת זה מרכך קצת את התגובה שרציתי להגיב לך
את צודקת יש בעיות בהתנהלות בית הספר
וגם לי יש מה לומר בנושאים בעייתיים שהונחלו אצלינו בהרב וולף בצורה בעייתית מאד
כמו למשל נושא הצניעות שהונחל בצורה שהשיגו את ההפך ממה שרצו לחנך ( לא נרחיב כעת)
או בנושא לימוד תורה חומש שבין היתר צורת ההוראה המעוותת גרמה לרוב הבנות יוצאות הסמינרים הכי טובים להיות שונאות לימודי קודש.כן ! כן!
אבל כאן דובר על עצם העול של חתימות וש.ב נכון שזה קצת עול אבל זה לא כה סיפור
ה דבר הגיוני שכשם שתדאגי לבשל לכבס תדאגי לה לחתום וללמוד למבחנים
אם מורה מפילה לגמרי על ההורים זה משהו אחר
אני לא מכירה את זה לא כאמא ולא כמורה
אני אישית לא דורשת כלום מההורים ומסתדרת מצוין רק עם התלמידות הטהורות ,שעדיין לא הספיקו להתעוות ....
אני יודעת שלדבר עם הורים זה ממילא לא יעזור
 
רותי מקסימה!
למה את חושבת שמתעורר בכלל ויכוח ודיון בנושא? למה יש לאמהות בטן כל כך מלאה על בתי הספר? סתם, כי אנחנו קוטריות? כי בא לנו לחפש את המורות בסיבוב?!
רציתי לעדכן אותך בדבר אחד שיש לי תחושה שבשעה שהמורות נמצאות בבית הספר ועושות את תפקידן הן קצת שוכחות. וכל האשכול הזה בא רק להזכיר דבר אחד, הלימודים בבית הספר ובסמינר, זה תקופה יחסית קצרה בחיים, וכן נושא יחסית שולי בהתנהלות הבית.
אתן לך דוגמא פשוטה: בית רגיל ונורמטיבי, שהאמא בהריון במס' דו ספרתי ב"ה במקביל יש לה בן מאורס, עוד אחד בשידוכים, 2-3 מתבגרים בין לבין, ומשהו שם בהריון לא תקין, לא רציני ולא מסוכן, אבל ככה קצת לחץ דם, סכרת גבולית וכדו' עוד כמה קטנים שתלותיים באמא יותר מהגדולים שיותר עצמאיים, עכשיו האמא חזרה מהרופא שנתן לה על הראש שהיא לא שומרת על עצמה, בדרך עברה מחנות התכשיטים נפגשה עם הכלה לבחירת תכשיט לקראת החג שמתקרב, בלי שיש לה צל של מושג מאיפה הולכים לכסות את התכשיטים וכל מה שמסתתר מאחורי הזהב הנוצץ שלהם. גם זה ב"ה לא מתלוננים שיהיה בשמחות. לא נדבר שבעבודה היא קורעת את עצמה גם ככה, בעלה בעבודה לא משהו, לא קיבלו משכורות בחודשים האחרונים והוא רץ מגמ"ח לגמ"ח ורק מלראות אותו היא נהיית חולה, אף אחד לא דיבר על תפקוד שוטף של בית שדורש בלי עין רעה, עכשיו כשהיא חזרה הביתה ועיניה טרוטות ונפשה יוצאת מדאגה במקום שמישהו יגיש לה כוס קפה ובלוק עוגת שמרים טריה, קופצות עליה המתוקות שלה, זו מא' שרוצה להקריא לה ולשוב ולהקריא בטונציה ובקצב שיכולים להוציא מהדעת גם אנשים בריאים לחלוטין, וניגשת זו מכיתה ג' עם רשימת חתימות אינסופית, ותקני לי טוש מחיק, חתיכת בד ומחטים, ותעזרי לי בילדותנו, כשברקע מתפרצפת לה המתבגרת שרק מלנסות לנחש מה עובר עליה היום היא מרגישה את היאוש מזדחל מלמטה עד למעלה...
אה, וזה יום שגרתי לחלוטין, לא היה שום דבר יוצא דופן, עם אף ילד לא רצו לטרם, ולא נתנו לפני יומיים חיסון עם תופעות לוואי שה' יעזור לעם ישראל לבן השנתיים. הכל בסדר הודו לה'.
אבל אם אני חושבת למה אני שולחת את הבת לבית הספר, לא בשביל שהמורה תלמד ותקח אחריות על הנעשה במסגרת? אם הייתי רוצה ללמד את הילדות לבד, הייתי משאירה אותן בבית וזהו, ומלמדת מה שאני רוצה ולא מה שמשרד החינוך החליט שנורא חשוב לבת שלי, ואין לי שום מושג למה ואיך...
אם המורה תצא מתוך נקודת הנחה, שהדבר הכמעט אחרון שמעניין את האמא וגם את הילדה אחרי שעות הלימודים, זה המשימות הבית ספריות, הכל היה נראה אחרת, אבל מורות מקסימות זה לא אשמתכן, זה אפילו לא אשמת ההנהלה, אין לי מושג מי הביא את מוסדות הלימוד של הבנות לרמה אוניברסיטאית, כאילו יש להן מזה משהו לחיים.
אז אחרי הדרשה הארוכה הזו, אני מודה ולא מתביישת, הבית ספר הוא בפירוש בייבי סיטר. כן, בייבי סיטר ולא יותר, בדיוק כדי שהילדות יהיו עסוקות ולא יתבטלו, וכדי שיהיה להן מקום טוב להתאכסן בזמן שאמא שלהן בעבודה. נקודה.
קודם כל תדעי שאת כותבת מאד יפה
דבר שני לא הייתי מאמינה שיש לך ילדים בשידוכים,את נשמעת יותר צעירה ככה חשבתי משהו בגילי
דבר נוסף לא אהבתי בכלל! את הפסקה האחרונה שלך ומוטב שלא אגיב עכשיו עליה .ארגע ואגיב
דבר אחרון ועיקרי לכולם יש ב'ה בית מורכב ומבורך ואני מבינה ומכבדת את הצורך להתפרק כשיש כל-כך הרבה לחץ באויר
זה עדיין לא סותר לפחות בת ח י ל ת שנות היסודי זה חשוב האמא ,כן האמא תעקוב מעט ורק תחתום מידי פעם ותלמד את ביתה איך לומדים כדי בהמשך ביתה תוכל ללמוד בעצמה
אני אישית לא מבינה כל-כך את העול.ביתי מכינה ש.ב לבד ממש.אני מידי פעם מבקשת לראות מחברת
והיא מידי פעם רצה אחרי עם העט והחתימה
ס-טו
אני לא רואה בזה עול כבד
אלא עוד אחת מהאחראוייות שהופקדו עלינו האמהות
אותו דקלום הנ''ל תוכלי לדקלם על 'למה צריך למען ה' לקנות זהב לכלה כשהבית בקושי עומד בהוצאות שוטפות ?
למה כאילו נתפסת דוקא על החתימות כ'עול' מטריד?
 
אז בואו נבדוק מה הלכתחילה והבדיעבד של רצון ד' לעומת מערכת החינוך בימינו


לכתחילה
בנים לימוד תורה
בנות לעזור ולשהות בבית

בדיעבד
בנים לימוד תורה במסגרת (תקנת אחד התנאים)
בנות כנ"ל

בדיעבד שבדיעבד
בנות לימוד בוקר במסגרת (כן כן ביבי סיטר, זו היתה מטרת מרת שרה שנירר כדי שמשעמום לא יפזלו לגמנסיות) קצת לימודי יהדות בסיסיים ולימוד דברים פרקטיים לחיי אשה ביתיים

בדיעבד שבדיעבד 1
לימוד מקצועות חול

בדיעבד שבדיעבד 2
לימוד עד 2,3,4 בצהריים

בדיעבד שבדיעבד 3
גם שיעורי בית (האמא היא רק בייבי סיטר, הרי מערכת החינוך היא זו שבאמת דואגת לבת)

בדיעבד שבדיעבד 4
שיעורי בית בצורה שהבת לא יכולה להסתדר לבד כדי להעסיק גם את האמא (כי הדבר החשוב אצל הבורא ית' הוא, להיות תלמידה ולא אמא בבית, אז אם לא הבנת זאת בשנות בית הספר ימשיכו ללמד את זה בהמשך החיים)

בקיצור- ערך עליון: כל כבודה בת מלך... לגדל (כל העשיה בבית) בנים ובנים עוסקים בתורה...

ולדעת מערכת החינוך

לכתחילה
האמא והבת שילמדו כל היום

בדיעבד
רק הבת בוקר וצהריים ושיעורי בית

בדיעבד שבדיעבד 1 2 3 4
לשהות ולעזור בבית וללמוד להיות עקרת בית ואם נאמנה בישראל

בקיצור- ערך עליון: ללמוד ללמוד ללמוד, להיות משכילות, עם תואר, עם קריירה, אה וגם אמא

ובהפוכה אצל הבנים
לימודי חול - מינימום
תחרותיות - מינימום
הערכה על הישגים - מינימום
הערכה על השקעה - מקסימום
הערך העליון לעשות רצון ד', ולא תכתיבים של משרד החינוך
שיעורי בית - מינימום, אם בכלל
להעסיק את ההורים בלימוד עם הבנים (מצד דרישת התת) מינימום
חתימות - מינימום

ואגלה לכם סוד, שיש שעות וימים מסוימים שגם הלימודים בתתי"ם הוא מטעמי בייבי סיטר בלבד (ידיעה ממקור ראשון)


עולם הפוך ראינו...
 
נערך לאחרונה ב:
@מורה בכירה
@רותי12

קראתי את התגובות שלכן, ועל חלקן ראיתי שקבלתן מענה.
אבל זה רק מחדד לנו את פער התפיסה בין המורות לקהל הרחב. ויותר מכך, נראה שאנחנו חיים במציאות שונה.

גם אם אמא חושבת שבית הספר מהווה לביתה בייביסיטר בלבד, היא עדיין ראויה לכבוד מעצם היותה אם לבת ואחראית בלעדית על חינוכה וצמיחתה.
כמוכן אני מניחה שכמורה למתמטיקה את וודאי יודעת שאין להניח הנחות וקביעות ללא ביסוס הדברים או לפחות למצוא את משפטי היסוד על סמך כך הם הוכחו.

ובכן האקסיומה למען חינוך הילדים יש ליישר קו עם בייה"ס הופרכה כבר מזמן ע"י נוער נושר שעיקר פגיעותו הייתה שהוא לא קיבל סעד ואמון אפילו לא מהוריו.
וגם האקסיומה שילדים להורים תאבי לימוד ממשיכים את המסורת ואולי אפילו הופכים למורים בעצמם או ליהפך לא הוכחה.

כמוכן, אין קשר בין אהבת לימודים ולמידה לבין אהבת הממסד. שאחד הדברים השוליים בו היא שגם לפעמים נעשית בו למידה. (ששונה מאד מטחינת חומר לימודי... את זה עושים הרבה)בעיקר יש בו הרבה שאריות מימי המנדט והרבה מקובעות מחשבתית משנות דור.

אלא מה? גם כאשר הורה אינו מסכים עם ביה"ס, הורה שפוי מחנך את ילדו שמותר לחשוב אחרת אבל חובה לקבל את המרות (בביה"ס) גם אם לא מסכימים איתה. ואין שום מניעה שבדיון בוגרים הורה לא יביע את דעתו. גם היא סותרת את דעת אנשי ביה"ס.

כנ"ל, אהבת הלמידה לא מסייעת להתמודד עם כללי ביה"ס המגוונים וגחמות הצוות המרובות. אלא ליהפך, ככל שתלמידה חובבת ידע יותר. אינטלגנטית יותר. ואוהבת למידה. ככה היא גם הופכת לבעייתית בעיני המורה, לשואלת שאלות, ליודעת יותר מידי ובכלל למטרד. (שלו לדבר על כך שכשורים אוטודידקטים מוקצים)
שהרי מעטים המורים שאוהבים להתעסק באמת עם למידה וידע, ומרובים יותר המורים שמחפשים תלמידים שקטים שיקבלו את דברי המורה בהכנעה, יכינו ש"ב. ימלאו מבחנים וילכו הלאה למשימה הבאה...

נ.ב.
אני לא אמורה לנמק ולהרחיב למה מות הן למטרד עלי למרות שהן סה"כ רק...
ואני גם לא אמורה להסביר איך זה משפיע/ או לא משפיע על שאר תחומי החיים שלי.
ב"ה הבת שלי עושה חייל. ואם אני כאמא חושבת שהדברים מוגזמים אפשר פשוט להקשיב לדעתי, לא חייבים להסכים איתה אבל גם לא להפוך אותי לאנטי ביה"ס והממסד.
 
אז בואו נבדוק מה הלכתחילה והבדיעבד של רצון ד' לעומת מערכת החינוך בימינו


לכתחילה
בנים לימוד תורה
בנות לעזור ולשהות בבית

בדיעבד
בנים לימוד תורה במסגרת (תקנת אחד התנאים)
בנות כנ"ל

בדיעבד שבדיעבד
בנות לימוד בוקר במסגרת (כן כן ביבי סיטר, זו היתה מטרת מרת שרה שנירר כדי שמשעמום לא יפזלו לגמנסיות) קצת לימודי יהדות בסיסיים ולימוד דברים פרקטיים לחיי אשה ביתיים

בדיעבד שבדיעבד 1
לימוד מקצועות חול

בדיעבד שבדיעבד 2
לימוד עד 2,3,4 בצהריים

בדיעבד שבדיעבד 3
גם שיעורי בית (האמא היא רק בייבי סיטר, הרי מערכת החינוך היא זו שבאמת דואגת לבת)

בדיעבד שבדיעבד 4
שיעורי בית בצורה שהבת לא יכולה להסתדר לבד כדי להעסיק גם את האמא (כי הדבר החשוב אצל הבורא ית' הוא, להיות תלמידה ולא אמא בבית, אז אם לא הבנת זאת בשנות בית הספר ימשיכו ללמד את זה בהמשך החיים)

בקיצור- ערך עליון: כל כבודה בת מלך... לגדל (כל העשיה בבית) בנים ובנים עוסקים בתורה...

ולדעת מערכת החינוך

לכתחילה
האמא והבת שילמדו כל היום

בדיעבד
רק הבת בוקר וצהריים ושיעורי בית

בדיעבד שבדיעבד 1 2 3 4
לשהות ולעזור בבית וללמוד להיות עקרת בית ואם נאמנה בישראל

בקיצור- ערך עליון: ללמוד ללמוד ללמוד, להיות משכילות, עם תואר, עם קריירה, אה וגם אמא

ובהפוכה אצל הבנים
לימודי חול - מינימום
תחרותיות - מינימום
הערכה על הישגים - מינימום
הערכה על השקעה - מקסימום
הערך העליון לעשות רצון ד', ולא תכתיבים של משרד החינוך
שיעורי בית - מינימום, אם בכלל
להעסיק את ההורים בלימוד עם הבנים (מצד דרישת התת) מינימום


עולם הפוך ראינו...

BBR
לא בציניות אלא ברצינות אולי תחשבי על סטנד אפ יש לך את זה בצורה קולחת ועשירה .
צודקת בכל מילה חוץ מעניין שיעורי הבית.
 
איזו חלוקה דיכוטומית!
לא מסכימה איתך בכלל.
אבל בכלל.
לא שונאת ממסד ולא מתעבת לימודים. לחלוטין לא.
תמיד אהבתי ללמוד, וגם חיבבתי מאד את רוב מורותי.
בלי שום סתירה, לא פניתי להוראה (בשלב מאוחר יותר התחלתי להרצות פה ושם, ומזה אני דווקא נהנית הנאה מרובה).
הילדות שלי גם כן בגדול מצליחות בבית הספר ואין להן שום דבר נגדו, והן לא מתכננות להיות מורות.
אבל מה, התפיסה שלך מראה יותר ממשהו על זוית הראיה של עובדי הוראה, ועל הראיה שדרכה הם רואים את העולם.
מי שווה יותר, ומי שווה פחות,
וכמה ערך יש להורים שאללי, עובדים בדברים אחרים.
לדעתי את מאד מפרשנת לפי ראות עיניך ולפי הרגשתך האישית
לא חילקתי ערכים לאף אחד
לא אמרתי שמורה שווה יותר מאחרת
אני מרגישה שאת מרגישה את זה ולכן מבינה זאת מדברי
 
אלא עוד אחת מהאחראוייות שהופקדו עלינו האמהות

למה כאילו נתפסת דוקא על החתימות כ'עול' מטריד?

מי בדיוק הפקיד עלינו את האחריות הזאת ???

אין לי עדיין בת בבית ספר, אבל אני מאמינה שהבעיה היא לא החתימות, אלא כל הקטע הזה של השיעורי בית... וכנראה כל הלחץ והטררם והערך העליון סביב זה...
 
הבת שלי במקצוע אחד לא הכינה שיעורי בית בקביעות.
לא הצלחתי לשכנע אותה (וגם לא חשבתי שזה תפקידי להרוס לי ולה את כל שעות אחר הצהריים)
המורה ניסתה לשכנע אותי כמה זה חשוב, והיה לה עיצה מבריקה בשבילי: כדאי לך ללכת ללמוד את שיטת שפר, כי מאד יכול להיות שהיא לא עושה שיעורי בית בשבילך/בגללך.

לא עניתי לה, כי הייתי בהלם. אבל אם את כאן מורה יקרה, אולי תלכי את לשיטת שפר? אולי הבת שלי לא עושה שיעורי בית בגללך אם זה כ"כ מפריע לך?
אותה מורה בנסותה לשכנעני, בקשה שאתקשר אליה, היא תלמד אותי! כדי שאני אוכל ללמד את הילדה שלי את מה שהיא לא הבינה בשיעור.
כשדברתי איתה הרגשתי בדיוק מה שאני מרגישה כאן בחלק מהודעותיה של מורה בכירה, אני אשה חזקה ובטוחה בעצמה, אבל לידה הרגשתי מושפלת וקטנה בדיוק כמו תלמידת בית ספר מול מורה כבודה.
שיעורי בית זה באמת חשוב, מאד מאד חשוב. אבל הלו, אני לא תלמידה שלך!!!

למרבה הנס השנה הסתיימה, למרבה הנס מס' 2: זו מורה אחת. שאר המורות אצלינו מהממות ומסורות, מעוניינות לשמוע מה יש לאמא לומר, ומכבדות. מבינות שאני האמא ושהחיים של ילדה קטנה מורכבים לא רק משיעורי בית ושעות בית ספר.
 
לדעתי את מאד מפרשנת לפי ראות עיניך ולפי הרגשתך האישית
לא חילקתי ערכים לאף אחד
לא אמרתי שמורה שווה יותר מאחרת
אני מרגישה שאת מרגישה את זה ולכן מבינה זאת מדברי
מעניין שרק מורות חשבו כך ;)
 
אחרי קריאת האשכול הזה הרגשתי פתאום צער גדול והזדהיתי עם הכאב שהובע בדברי כמה ניקיות שהעידו על עצמן שנחשבו תלמידות נחשלות. יש מהן שאני קוראת כאן בפרוג את תגובותיהן כבר כמה שנים, ותמיד התרשמתי מהתבונה, היצירתיות, כושר הניסוח וגם מהעמדות החינוכיות שהביעו באשכולות שונים. הן עשו לי רושם של נשים מודעות, עובדות ה' וחכמות לב. לקרוא איך המערכת זלזלה בהן והולידה בהן אנטי פשוט דוקר לי כל כך.

לפני מספר שנים לימדתי בתיכון והכנתי לבגרויות. באחד התיכונים בו עבדתי למדו נערות מרקע סוציואקונומי נמוך. באותה עת התפיסות שלי די דמו לתפיסות שהביעו כאן המורות, היות שראיתי במוחש, אצל תלמידותיי ומשפחותיהם, שזלזול בלמידה ובערכים לימודיים (ובסמכות חינוכית) השאיר אותם במקום חלש חברתית וכלכלית.

היה לי מאד קשה מול התלמידות האלו, שמבחינת הוריהן המוסד החינוכי אכן היה לא יותר משמרטף, בעוד אני חשתי שהזלזול שלהן גורם להן לאבד הרבה כלים חיוביים לחיים. ברובד הבסיסי משמעת וסדר, שהם חיוניים בכל מערכת היררכית של עובד ומעסיק וגם בחיק המשפחה. גם מבחינה מתודית, מטרתם הפורמלית של השיעורים שהעברתי (בהבעה ולשון) היתה פיתוח חשיבה הגיונית, רהיטות, תעדוף של עיקר מול טפל והפעלת שיקול דעת. אלו כלים שכל אדם אמור למצוא בהם תועלת והשימוש בהם עושה את ההבדל בין אדם נבון לשאינו כזה. כמובן שהתפוצצתי בתוכי כשראיתי אנשים שבוחרים במו ידיהם להיות בערים וטפשים.

אני משכתי לכיוון אחד, התלמידות - לכיוון אחר, וזה היה פשוט מתיש. הרהרתי הרבה באמצעים שיאהיבו את הלמידה על הבנות וניסיתי לגרום לשינוי המיוחל בכל מיני דרכים. אבל ראשיתו של שינוי חלה רק כאשר עבדתי על עצמי לאהוב כל תלמידה, גם הקשה והמנותקת ביותר. כשהן חשו באהבה ובאכפתיה בלתי פטרונית מצדי, ואלו הגיעו כאמור אחרי הרבה עבודה, הן גמלו לי בכפליים. הן לא יצאו 'תלמידות חכמות', אבל פתאום היכולות שכן היו בהן, כישורים אחרים, הוארו באור יקרות וזכו לטיפוח בעקבות שימת הלב וההערכה.

אי אפשר להנחיל שום ערך, לא לימודי ולא חינוכי, בלי אהבה. זו המסקנה אליה הגעתי. לכן אין פלא שמורות מסתדרות עם התלמידות הטובות, קל לאהוב אותן. אבל אם אכפת להן באמת מהתלמידות היותר מאתגרות, שתדענה שבלי אהבה לא יזוז שום דבר.
 
.
אני לא יודעת אם יש מורה שמבינה מה זה לצאת מהבית לקנות מחט/טוש אחרי יום עבודה מעייף.

לחזור הביתה עם הילדים ב4, לאכול (אם בכלל) ארוחת צהריים כשהילדים אוכלים לך חצי, תוך כדי להחליף טיטולים, לקלף תפוזים, לשמוע ש"אבישגי הביצה לי בגן" (השגיאה במקור)
לחכות ל5 כשהחנויות פה נפתחות (שימו לב, לא כולן גרות במרכז העיר ליד חנויות טושים זמינות!)
ואז להסתכל החוצה ולקלוט שכבר חושך, ובשביל לצאת לקניות קטנות צריך לקחת את כל הארבעה, ולהלביש אותם חם כי כבר קר נורא בחוץ, כדי שלא יכתבו עלייך אשכול שאת מזניחה ילדים בבית והם התגלו בוכים בחלון.

בואו לא נדבר על סיטואציה של אמא עובדת בשליש ראשון של הריון. נגיד שזה לא קיים.
זה יהיה קשה מדי לתיאור. לא לבעלי לב חלש.

הגעתי רק לשעה 5, ולא רשמתי חצי ממה שקורה פה (ב"ה!!!)
להמשיך?

מורות יקרות ואהובות,
אנחנו בדור אחר.
אנחנו לא אמהות שחוזרות הביתה ונחות צהריים, לא מגישות ארוחה חמה ומפנקת
אנחנו אמהות שעובדות במשרה מלאה. ויש לנו בית עם ילדים.
וקשה לנו.
כ"כ מוגזם להתחשב?
שהמורה רק תחשוב דקה לפני שהיא שולחת אותנו לקניות?
כי לא לכולן יש חנות מתחת לבית, או בת סמינר נחמדה שיכולה לרוץ לקנות?

ולא, אין לי בת בגיל בית ספר.
וכשתהיה, יהיו בעז"ה בנים גדולים שיוכלו לקנות לה.
אבל רק מלחשוב על הסיטואציה, ומה היה קורה לו הבת היתה בכורה, אני נתקפת בהלה.
אגב לידיעתך גם המורה חוזרת הביתה מהעבודה עם כמה ילדים שהיו בצהרון וכמה בנות שיש להן ש.ב גם לי קשה ללכת לקנות מחט וטוש מחיק
וגם אותי הדרישות לפעמים מעצבנות ודורשות ממני משהו שלדעתי הוא לא מוצדק אבל---
כמו שכתבתי למעלה וכתבו כאן עוד כמה
גם אני לא חושבת שהעיקר בחיים הוא תורה עיון והיסטוריה וגיאוגרפיה. אבל צריך ליישר קו עם בית הספר בשביל החינוך של הילדה כי זה בית הספר שהחלטת ואף אחד לא הכריח אותך לשלוח את הילדה אליו.
ואגב עוד משהו אני לומדת עם תלמידה לא מבית הספר שבו אני מלמדת ,התלמידה נחשלת מאוד ובשיחה עם יועצת ביה''ס ועם האמא ועם המפקחת הגענו למסקנה שיש צורך לבוא לקראת הילדה ולהוריד לה חומר למבחן כדי שהיא תקבל תחושת הצלחה וגם כדי שתרגיש בכיתה כשווה בין שוות
אין צורך לתאר את הקושי שהילדה חווה מידי יום ביומו בכיתה כשהיא לא מבינה על מה המורה מדברת בשיעור ובכל זאת מקשיבה ולא מעוררת מהומות
עכשיו לפני שבוע היה אמור להתקיים מבחן בדינים התקשרתי למורה לדינים וביקשתי ממנה לתת לי יחידת חומר קטנה כדי ללמוד עם התלמידה ישבתי ולמדתי איתה יחידה קטנה והנה במבחן המורה ''חיפשה '' מתחת לאדמה על מה היא יכולה להוריד לתלמידה נתנה לה ציון ''מזעזע שנע בין למה לא למדת יותר?
לבין התאכזבתי מאוד ממבחנך.!!!
האמת הייתי בהלם דיברתי עם מורה אחרת בצוות שם מה זה הדבר הזה איך יש במערכת כאלה מורות עדיין איפה הרגישות לתלמידה?את הרי יודעת שקשה לה בואי לקראתה תני לה הרגשה טובה---
מצד שני היו עוד כמה מבחנים שבהם המצב היה שונה והמורה העלימה עין, 'קוששה'' כמה אחוזים על הקשבה בשיעורים,קצת עזרה לתלמידה במבחן עצמו ...
ולכן נכון שאני מורה ואולי כמו שכתבה כאן מישהי א''א לדבר איתי 10 דקות ולא לראות שאני מורה אבל---------
לבוא ולהכליל?????
לומר כל המורות הן רשעיות ובשבילן נברא העולם והן יושבות חודשיים בבית וכו' וכו' -כל מה שנכתב כאן לעיל.
זה כמו שאני אגיד כל הג'ינג'ים הם ככה... וכל אלה שהם שמאליים הם ככה..
יש לכל כלל יוצא מן הכלל.
בחיים אני לא אגיד לאמא לכי לגישת שפר או תעשי עם הילדה כך וכך ואפילו היתה לי אימא שחשבתי שטוב שתשלח את הילדה לטיפול רגשי כי היו לה חרדות מטורפות מכל אמבולנס שעבר ברחוב אמרתי את זה בכמה שיחות איתה ובהכי רגישות ובהכי אמפתיה.
ולא נראה לי שאני היחידה...
 
שאלה שמאד יעזור לי אם תענו עליה
האם גם על גננות יש לכם טענות?
ואם כן- תפרטו בבקשה.
תודה מראש לעונים
 
אחרי קריאת האשכול הזה הרגשתי פתאום צער גדול והזדהיתי עם הכאב שהובע בדברי כמה ניקיות שהעידו על עצמן שנחשבו תלמידות נחשלות. יש מהן שאני קוראת כאן בפרוג את תגובותיהן כבר כמה שנים, ותמיד התרשמתי מהתבונה, היצירתיות, כושר הניסוח וגם מהעמדות החינוכיות שהביעו באשכולות שונים. הן עשו לי רושם של נשים מודעות, עובדות ה' וחכמות לב. לקרוא איך המערכת זלזלה בהן והולידה בהן אנטי פשוט דוקר לי כל כך.

לפני מספר שנים לימדתי בתיכון והכנתי לבגרויות. באחד התיכונים בו עבדתי למדו נערות מרקע סוציואקונומי נמוך. באותה עת התפיסות שלי די דמו לתפיסות שהביעו כאן המורות, היות שראיתי במוחש, אצל תלמידותיי ומשפחותיהם, שזלזול בלמידה ובערכים לימודיים (ובסמכות חינוכית) השאיר אותם במקום חלש חברתית וכלכלית.

היה לי מאד קשה מול התלמידות האלו, שמבחינת הוריהן המוסד החינוכי אכן היה לא יותר משמרטף, בעוד אני חשתי שהזלזול שלהן גורם להן לאבד הרבה כלים חיוביים לחיים. ברובד הבסיסי משמעת וסדר, שהם חיוניים בכל מערכת היררכית של עובד ומעסיק וגם בחיק המשפחה. גם מבחינה מתודית, מטרתם הפורמלית של השיעורים שהעברתי (בהבעה ולשון) היתה פיתוח חשיבה הגיונית, רהיטות, תעדוף של עיקר מול טפל והפעלת שיקול דעת. אלו כלים שכל אדם אמור למצוא בהם תועלת והשימוש בהם עושה את ההבדל בין אדם נבון לשאינו כזה. כמובן שהתפוצצתי בתוכי כשראיתי אנשים שבוחרים במו ידיהם להיות בערים וטפשים.

אני משכתי לכיוון אחד, התלמידות - לכיוון אחר, וזה היה פשוט מתיש. הרהרתי הרבה באמצעים שיאהיבו את הלמידה על הבנות וניסיתי לגרום לשינוי המיוחל בכל מיני דרכים. אבל ראשיתו של שינוי חלה רק כאשר עבדתי על עצמי לאהוב כל תלמידה, גם הקשה והמנותקת ביותר. כשהן חשו באהבה ובאכפתיה בלתי פטרונית מצדי, ואלו הגיעו כאמור אחרי הרבה עבודה, הן גמלו לי בכפליים. הן לא יצאו 'תלמידות חכמות', אבל פתאום היכולות שכן היו בהן, כישורים אחרים, הוארו באור יקרות וזכו לטיפוח בעקבות שימת הלב וההערכה.

אי אפשר להנחיל שום ערך, לא לימודי ולא חינוכי, בלי אהבה. זו המסקנה אליה הגעתי. לכן אין פלא שמורות מסתדרות עם התלמידות הטובות, קל לאהוב אותן. אבל אם אכפת להן באמת מהתלמידות היותר מאתגרות, שתדענה שבלי אהבה לא יזוז שום דבר.

אני מתארת לעצמי שבפסקה הראשונה התכוונת אליי...
כי נראה לי אני היחידה באשכול שהעידה על עצמה כתלמידה נחשלת.
אז כל הדברים האלה שכתבת ציטוט שלך: כמה ניקיות שהעידו על עצמן שנחשבו תלמידות נחשלות. יש מהן שאני קוראת כאן בפרוג את תגובותיהן כבר כמה שנים, ותמיד התרשמתי מהתבונה, היצירתיות, כושר הניסוח וגם מהעמדות החינוכיות שהביעו באשכולות שונים. הן עשו לי רושם של נשים מודעות, עובדות ה' וחכמות לב.
אני אגלה לך סוד קטן על החיים, חושבים שהבנות שחוות תמיד הצלחות בלימודים, בחברה, ובבית הן יהפכו לנשים מודעות, עובדות ה' וחכמות לב, הסוד הוא שזה בדיוק להיפך, רק מי שעובר כאבים בחיים הופך לאדם מודע יותר. רק מי שמרגיש דחוי חברתית ונחשל לימודית זוכה להכיר את ה' קרבה שאלה שמסתדרים לבד פשוט לא צריכים אותו. ורק אלה שהתמודדו עם קונפליקטים בין הבית למוסד הלימודים מפתחות חכמת חיים והבנה שאלה שהכל חלק אצלהם פשוט לא צריכות לפתח.
תפסיקו לרחם על אנשים שמתמודדים!! הם מובחרי החברה, והם הילדים המיוחדים והאהובים יותר של הקב"ה. אנחנו חיים בכזה עיוות נוראי, שזה פשוט משגע אותי לראות את ההלם של אנשים מלראות אדם שעשה שינוי מהותי בחיים שלו ונהיה יותר בוגר ומודע, בגלל כל הכאבים והנסיונות שעבר.

ודרך אגב, אם היה בבית הספר שיעורי אומנות, שיעורי מודעות, שיעורי תפקוד בבית ושיעורי חכמת חיים, בטוחה שדווקא הנחשלות לימודית היו החרוצות האמיתיות!!!

תפסיקו לנסות לרפד את החיים של הילדים שלכם ולמנוע מהם התמודדויות, זה בדיוק מה שיהפוך אותם לאנשים מיוחדים.
 
נערך לאחרונה ב:
אני אגלה לך סוד קטן על החיים, חושבים שהבנות שחוות תמיד הצלחות בלימודים, בחברה, ובבית הן יהפכו לנשים מודעות, עובדות ה' וחכמות לב, הסוד הוא שזה בדיוק להיפך, רק מי שעובר כאבים בחיים הופך לאדם מודע יותר. רק מי שמרגיש דחוי חברתית ונחשל לימודית זוכה להכיר את ה' קרבה שאלה שמסתדרים לבד פשוט לא צריכים אותו. ורק אלה שהתמודדו עם קונפליקטים בין הבית למוסד הלימודים מפתחות חכמת חיים והבנה שאלה שהכל חלק אצלהם פשוט לא צריכות לפתח.

ברור לי שכך, שהצדק עמך. הסתירה בין התפיסה שלי אותך כיום ובין תיאורך את עצמך כתלמידה לא התמיהה או הפליאה אותי. כאב לי שזלזלו בך כאדם, ולא משנה אם את מוכשרת (ואכן את כזו) או לא. כאב לי שלא ניסו לראות את הבפנים שלך. רק אחר כך כאב לי שהיו עיוורים ליכולות שלך.

ודרך אגב, אם היה בבית הספר שיעורי אומנות, שיעורי מודעות, שיעורי תפקוד בבית ושיעורי חכמת חיים, בטוחה שדווקא הנחשלות לימודית היו החרוצות האמיתיות!!!

זה נכון לפעמים. לא יודעת אם באופן גורף, אבל יש בזה הרבה אמת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה