הערה חשובה לכל מי שרוצה לעזור באמת ליולדת

[יחשבאף]

זאת היתה מטרת פתיחת השרשור
רק להסב את תשומת לבכם איך אפשר טיפה לחשוב על היולדת ולהקל עליה בדברים קטנים ויומיומיים שכל כך עוזרים לפעמים ונותנים הרגשה טובה ולא לתרץ בתירוצים שונים למה היא בכלל לא צריכה עזרה.

 

[ציפופו 1]

לעזר מציון יש מערך של מתנדבות שעוזרות לנשים שילדו תאומים ושלישיות.
אני אחת שממש לא אוהבת שפולשים אלי הביתה אז כשילדתי את התאומים הראשונים שלי לא לקחתי ולא ביקשתי עזרה מאף אחד (פרט לאחותי שלא יכלה לעזור יותר מדי אבל לא אשכח שיום אחד כשהייתי על סף התמוטטות לקחה את התאומים אליה לשעות הבוקר והצילה אותי ממש) והגעתי למצבים נפשיים לא קלים, בכיתי המון יחד עם התינוקות הפגים והגדול שלי היה ילד לא קל בן שנתיים וחצי, בעלי עבד הרבה שעות מחוץ לעיר כדי שנוכל לקנות תמ"ל וטיטולים ומצרכים בסיסיים, אז תדמיינו איך זה.....
כשילדתי את התאומים השניים החלטתי שאני לא גיבורה, ולוקחת עזרה.
הגיעה אלי מתנדבת פעמיים בשבוע בבוקר, שלחה אותי אחר כבוד לאכול ארוחת בוקר ולישון. המקסימום שעשיתי היה להכניס מכונה. היא פשוט שמרה על התינוקות כדי שאני אוכל להשלים שעות שינה וזה היה ממש הצלה! אני חייבת הרבה לעזר מציון, ברגע שהילדים שלי יגדלו ואוכל להרשות לעצמי, ביום החופשי שלי אני אצטרף בעז"ה למתנדבות האלו, גם כי אני יודעת איזו הצלה גדולה זו וגם כי אני פשוט משוגעת על תינוקות..

 

[efrat1]

סתם לשם הדוגמה כמה אנשים לא חושבים:
היום אחרי הצהרים דפק פה בן השלוש של השכנה (הוא הקטן בבית שיש בו גם גדולים) ואומר אמא אמרה שאני אבוא לשחק אצלכם. אציין שזו לא הפעם הראשונה אחרי הלידה שהיא ניסתה לשלוח אותו. אני יודעת שלפעמים מאוד קשה לה איתן בבית כי הגדולים שלה חוזרים מאוחר ובן אחד שכן מגיע קודם רב איתו הרבה אז הפתרון שלה הוא לשלוח אותו אלי...
ברור ששלחתי אותו חזרה אבל זו אותה שכנה שברור לה שאני ממש מסתדרת.
היה מצופה הרי שהיא תיקח אליה את הקטנים שלי ואם לא לפחות לא לשלוח אלי את הילד שלה!!!

לפעמים ילד של שכנים דווקא עוזר ומעסיק לי את הילדים...

 

[ארבע]

כי היום נשים עובדות עד 4 ולא עד 1-2 כמו פעם.
כי הבנות היום לומדות עד מאוחר ועסוקות בענינים שלהן ולא בעבודות בית (ב"ה שיש היום יותר מודעות מפעם לצורך שבנות יחוו ילדות ונערות בריאות ולא יהיו אמהות בטרם עת)

כי בד"כ לא גרים סמוך לכל השבט

וכי הפרטיות והעצמאות חשובים היום לאנשים יותר מפעם.

צרכי עמך מרובים. פה יש חולה ושם יש שמחה ששואבת זמן וכוחות. נשים מתמודדות עם הורים מבוגרים וילדים נשואים וכמעט בכל בית יש ילד שצריך ללכת איתו לריפוי בעיסוק או רופא שיניים ש"שותה" את כל האחה"צ ולא משאיר אויר לנשימה.

ילד נוסף בבית זו ברכה גדולה והחלטה של ההורים שלו שיחד עם הברכה צריכים להתמודד גם עם הקשיים שכרוכים בה. אם יש מישהו בסביבה לעזור אז למה לא, אבל אי אפשר לצפות מהשכנים והחברים שלא קשורים לא להחלטה ולא לברכה שיקדישו מהזמן והכח שאין להם, כדי לעזור בתוצאות ההחלטה הפרטית של הזוג.

לא יודעת למה בזמני (שוב, אני לא כזו קשישה, התנדבתי בס"ה לפני עשור וגם פחות) בחורות כן יכלו להתנדב, ושכנים לא היו צהובים זה לזה. גם לי היו מבחנים קשים ומטלות לאינספור ומשפחה שזקוקה לי. ועם זאת אצלנו דרבנו לגמול חסד, ואמא שלי היתה מתעלפת אם היתה שומעת משפט כמו 'תניחו לבנות לחיות את חייהן'. כי בעיניה חיים ללא חסד אינם חיים.

אבל שום בעיה, אם אנשים כל כך שקועים בעצמם והברכות הן פרטיות כל כך, באמת אין שום טעם שאנדב את דירתי לאותם שכנים גופא, שיתפוצצו לבד עם המציאות שהם מחתנים בת וצריכים דירת אירוח לשבת השבע ברכות, הלא כן? זו הברכה שלהם והשמחה שלהם וטרום לידת הבת היה עליהם לקחת בחשבון מציאות שבה יצטרכו לשכן את כל אורחיהם במלון, תמורת טבין ותקילין.

כי תראה חמור שונאך... עזוב תעזוב עמו - או, אלו דברים עתיקים ובלתי רלוונטיים, שרק סבתות מאמינות בהם.

 

[shak10]

הזכרת לי את אחותי, היא עברה דירה חודש אחרי לידה, בחופש הגדול כשגם הגדולות יותר היו בבית והשכנה הנחמדה שלה במקום להציע עזרה שלחה אליה את הילדים כדי שיהיה לה שקט...
וגם עכשיו למרות שאחותי עובדת במשרה מלאה והשכנה עקרת בית, איך שאחותי חוזרת הביתה הילדים של השכנה נכנסים יחד איתה...

 

[shak10]

אני עצמי הייתי עוזרת המון לכל מיני משפחות, אמנם שלמו לי סכום מינימלי אבל עזרתי הרבה יותר וזה למרות שלמדתי תכנות שזה המון שעות למוד והמון זמן תרגול ולמדתי בכלל בעיר אחרת שזה עוד זמן של נסיעות. אבל ידעתי שצריכים את העזרה שלי.
ביום שסגרתי וורט עבדתי עד שלוש וחצי, אח"כ הלכתי לעזור לאשה שבעלה חולה עד שש וחצי, ממנה הלכתי לאחותי לעזור לה עם המקלחות של הילדים, הגעתי הביתה התארגנתי זריז ובשמונה יצאתי לפגישה...
לומר שהפסדתי מזה משהו? ממש לא!
אבל בתור אחת שכשיכלה עזרה כמה שיותר מוזר לי להיות בצד השני ולקבל סירובים, כמובן שהיינו מוכנים לשלם אבל לא היה למי...

 

[מיסי]

לדעתי הקטנה, נשים נמנעות מלעזור כי הן חושבות שצריך עזרה רצינית כזאת, ענקית, לשטוף לה את כל הבית כל שבוע, לקחת את כל הילדים כל יומיים, לבשל ארוחות מלאות, וביום יום השוטף זה באמת קשה עד בלתי אפשרי.
האמת היא שבמצב כזה של יולדת ודומיו, כל תרומה תתקבל בברכה.
רק לקחת את בן השנתיים לארוחת ערב ואמבטיה. לך זה לא כל כך קשה, כי בכל מקרה את מגישה ארוחת ערב לכמה שלך, ובשבילה זו הצלה אמיתית!
רק לקחת את הרך נולד לשעה בלילה אחרי שהילדים שלך ישנים.
רק להכניס סלט קצוץ. מרק. משו אחד.
אל תנסנה להיות סופרוומן או להצטייר ככאלה. תעזרו בכיף, מהלב, בלי חשבונות והתחשבנויות.

תודה על ההערה!
חשיבה על עזרה קלה תוך כדי החיים הופכת אותה לאפשרית יותר!

גם אני עמוסה כמו כולם ועובדת עד אחה"צ.
וכשהכנתי ארוחות צהריים ליולדות זה היה ממש פרויקט כדי שיהיה מגוון, בריא ובשפע.
כי אני יודעת כמה כוח זה נותן- פיזית ונפשית.
אז עמדתי והכנתי מרק, עוף, אורז, סלט ירוק גדול, לפתן ועוגה.
והייתי חושבת פעמיים לפני שהצעתי.

אבל באמת כשחושבים כמוך אפשר לעזור יותר ושזה לא יהפוך למעמסה.
הארת את עיני!

 

[userit]

אני יודעת שבנות שלומדות בסמינרים אמריקאיים אמורות לעשות חסד בבתים. אולי כדאי לירושלמיות לנסות לברר באותם סמינרים , אם יש אפשרות לקבל חסד גם בבית שלהן. מן הסתם יש עדיפות למשפחות דוברות אנגלית, אבל אני מתארת לעצמי שזה לא מעכב.

 

[חוה ש]

בתיכון שלמדתי בו כל בת (אולי בודדות לא) היתה מתנדבת פעם בשבוע אצל משפחה / קשישה / ילד חולה. זו היתה שעה של נתינה בלי חוכמות שבוע כן ושבוע לא. כל שבוע בקביעות והיה צריך לדווח כל שבוע! נכון שהיום הורים רבים בצדק לא מסכימים שהבת תכנס לבתים זרים גם שהסמינר בירר /מכיר.
אך קטונתי מלהבין מדוע צריך כל הרבה פעילויות לבנות ו90% מהבחורות שאני מכירה עסוקות בבגדים/ תיקים/נעליים וכד'. אם היו בונים מערך שכל בת יוצאת פעם בשבוע אחה"צ עם ילדים לגינה למשפחות שממש משוועות לעזרה במובן הכי פשוט של המילה. היו הבנות לומדות לעזור קצת ולפקוח את העיינים ואת אופקי החסד. כשדיברתי עם קבוצת אמהות - מה היתה התגובה? הגזמת! קודם שיקחו את האחים לגינה ואח"כ את השכנים.
לא גדלתי בדור הקודם ובכ"א כאחת שגדלה במשפחה ברוכת ילדים ללא קרובי משפחה. לא עלה בדעת אימי להוציא אותי ממעגל החסד הסמינרי. במקום לחפש להרחיב אופקים כדברי הבנות צריך ללמד את הבחורות של היום לשים לב לסביבה מי זקוק לעזרה. אמא, דודה שכנה.
ועוד דבר, אם בת גדלה בבית ורואה שהאמא מתאמצת לעזור למרות שקשה לה וחזרה ב5 עייפה וגמורה. ומכינה מרק גדול יותר ע"מ לשלוח לשכנה מבוגרת / יולדת וכד' זה נכנס לה לנשמה.
ולדעתי זו גם הסיבה שלפני כמה שנים הבנות לא היו צריכות את כל השפע החומרי שזקוקים לו היום כי הן היו מלאות בשפע של נתינה שממלא ומרחיב את האופקים בצורה מקסימלית!

 

[תקוה]

כוכב-
אני איתך
תגידי מה צריך ואני באה.
שמירה על ילדים? ארוחות צהריים?
קדימה!
לבחורות בסמינר קשה באמת, עומס לימודים וחוסר פניות. ושתעזורנה לאימהות שלהן קודם.
צריך לחפש את הנערות הצעירות שהן פחות עמוסות או נשים צעירות...

 

[חדוי פלבני]

י

בתיכון שלמדתי בו כל בת (אולי בודדות לא) היתה מתנדבת פעם בשבוע אצל משפחה / קשישה / ילד חולה. זו היתה שעה של נתינה בלי חוכמות שבוע כן ושבוע לא. כל שבוע בקביעות והיה צריך לדווח כל שבוע! נכון שהיום הורים רבים בצדק לא מסכימים שהבת תכנס לבתים זרים גם שהסמינר בירר /מכיר.
אך קטונתי מלהבין מדוע צריך כל הרבה פעילויות לבנות ו90% מהבחורות שאני מכירה עסוקות בבגדים/ תיקים/נעליים וכד'. אם היו בונים מערך שכל בת יוצאת פעם בשבוע אחה"צ עם ילדים לגינה למשפחות שממש משוועות לעזרה במובן הכי פשוט של המילה. היו הבנות לומדות לעזור קצת ולפקוח את העיינים ואת אופקי החסד. כשדיברתי עם קבוצת אמהות - מה היתה התגובה? הגזמת! קודם שיקחו את האחים לגינה ואח"כ את השכנים.
לא גדלתי בדור הקודם ובכ"א כאחת שגדלה במשפחה ברוכת ילדים ללא קרובי משפחה. לא עלה בדעת אימי להוציא אותי ממעגל החסד הסמינרי. במקום לחפש להרחיב אופקים כדברי הבנות צריך ללמד את הבחורות של היום לשים לב לסביבה מי זקוק לעזרה. אמא, דודה שכנה.
ועוד דבר, אם בת גדלה בבית ורואה שהאמא מתאמצת לעזור למרות שקשה לה וחזרה ב5 עייפה וגמורה. ומכינה מרק גדול יותר ע"מ לשלוח לשכנה מבוגרת / יולדת וכד' זה נכנס לה לנשמה.
ולדעתי זו גם הסיבה שלפני כמה שנים הבנות לא היו צריכות את כל השפע החומרי שזקוקים לו היום כי הן היו מלאות בשפע של נתינה שממלא ומרחיב את האופקים בצורה מקסימלית!

יש פרויקט בסמינר הישן, מבורך!!
משפחה שעברה את התנאים מקבלת שעתיים בשבוע 2 תלמידות לשמירה / עזרה וכו'.
והתלמידות מתוגמלות דרך הסמינר בהנחה במבחנים וכו'

 

[שריתי גוט]

אחת שיש לה תאומות בנות שנתיים אמרה לי שהיא רוצה עוד זוג ( האמת התפלאתי)

היא אמרה שהיא שלחה אותם כל בוקר למטפלת ל 3 שעות והיא הלכה רק לישון...
זה הציל לה את היום...

משהיא סיפרה לי שהיא מקבלת הרבה יותר עזרה מחמותה שאין לה בנות בכלל. מאמא שלה שיש לה 4 בנות... לא. יודעת תמיד אין להם זמן...

כך שזה הרבה תלוי באופי ולא תמיד תלוי במצב משפחתי ואי אפשר לחנך אף אחת שתעשה איתנו חסד. פשוט אי אפשר לשנות אף אחת. וחבל על האנרגיות.
תמיד תמצאי את העקרת בית עם ילדים גדולים. שאין לה זמן לעזור לשכנה .

ואת השכנה הצעירה עם פיצקאלאך שמוצאת זמן להושיט יד.
ככה זה אי אפשר לשנות את העולם...

 

[כוכב103]

הרחמים על הדור הצעיר רק מגדלת דור של מפונקות חסרות עול חינוך והתחשבות בסביבה.
מה קרה אם הגברת בסיום יום הלימודים במקום ללכת לישון או לדבר בטלפון עם חברותיה תתנדב שעתיים?
בעזר מציון הרבה בנות מתנדבות כי זה נחשב וזה סטייל,
אבל סתם ללכת לשכנה לעזור אסור??

 

[1816]

בארה"ב כל אחד שיש לו תאומים זכאי לעזרה אני לא יודעת אם זה בחינם או בתשלום סימלי אבל לכל משפחה שיש לה תאומים יש מטפלת גויה צמודה שגרה עם המשפחה ועוזרת בטיפול עם התינוקים
תמיד רואים ברחוב/גינה/רופא ילדים עגלת תאומים יחד עם האמא ועם הגויה...
אולי צריך לפעול עם עסקנים/ח"כ וכו' שיפעלו משהוא בענין...

 

[שמשונית]

רק עצה קטנה בעצם שתיים
לא התאפקתי...
1. כדאי לנצל את הזמנים הכי קשים, כשאת קמה מטושטשת בפעם העשרים ללילה זה, כשאת מסתובבת מסוחררת עם תינוק על הידיים וכולך כאובה שניה לפני טירוף הדעת - - -
תתפללי!!
זוהי עת רצון חשובה מאד!
שמעתי על אמא יקרה שבכל לילה מתיש שכזה
היתה מתפללת:
''רבש''ע, תראה איך שאני קמה עכשיו שוב ושוב למרות שכל כך קשה לי, ושבזכות זה לא יהיה לבנים שלי קשה לקום בבוקר''.
שמעתי מהבת שלה - חברתי, שהבנים שלהם ידועים בזריזות שלהם בהשכמה לישיבה ולכולל
וכל העליה הרוחנית בהתאם.
אפשר לנצל את הזמנים האלו לכל מיני בקשות.
שנזכה כולנו. ושרק אלו יהיו הקשיים שלנו. כמה תודה לד'!!!
2. אני מרשה לעצמי כאמא לתאומים שנולדו אחרי שנה מהבכורה! (עדיין לא ידעה ללכת)
וכשהרביעית נולדה הגדולה היתה בת שנתיים (ארבעה כשהגדולה בת שנתיים...)
וכשהחמישי נולד הגדולה היתה בת שלוש וחצי...
אז למדתי בצורה העמוקה ביותר שקרוב ה' לכל קוראיו. אם את צריכה עזרה - בקשי ממנו, ספרי לו את הקושי והוא כבר יסדר את הענינים ויביא את העזרה הכי טוב.
הכי בריא: לא לצפות מאף בשר ודם. לדעת שהילדים הם שלי מתנת בורא עולם וגם הוא יודע את המגבלות שלי ועלי להסתדר בנתונים הידועים לי בלי לתבוע מאף אחד.
לצפות לעזרה וישועה - רק ממנו.
וכשהוא מסדר את הענינים בלי התערבות שלנו הכל הולך הכי טוב.
ואם הוא החליט שכעת יהיה קשה יותר אז גם זה ממנו ולא בטעות.
בלי לבוא בטענות לאף אחד. חבל על הכוחות נפש שהמרמור הזה לוקח!!

 

[עדנה]

ברור שהכל ענין של חינוך. הנוער של היום הרבה פחות איכפתי.
אני מעולם לא ציפיתי לעזרה מהשכנות המטופלות בילדים. לא רציתי שיכניסו לי אוכל - זה ממש לא מה שעוזר לי. אבל היו לי בבנין לפחות 5 בחורות צעירות, שמעולם(!) לא היציעו איזושהיא עזרה ולא ניסו להייחס לעניין בכלל. כשאמא של שתיים מהן רצתה שאקח על עצמי את וועד הבית, וכשעניתי לה שבתקופה כזו אין סיכוי, היא ענתה לי: לכל אחת יש תרוצים... - אז הבנתי גם למה בנותיה לא מציעות עזרה.
לעומתן היתה בחורה אחת עמוסה ממש, ב ה' סמינר, שלא ויתרה בכל ליל שבת לקחת תאום אחד. זה הזמן היחיד שהיא יכלה לעשות חסד, ועליו היא לא ויתרה. הכל ענין של ערכים.
הבית שלה היה באמת בית עם המון חסד.
כשאני קמה לנשים בהריון באוטובוס, כשסביבי יושבות בחורות, אני בטוחה שזה מאותו שורש.

 

[אסתי-בראון]

נכון, שאדם בוגר ובוודאי זוג, אמור להיות אחראי להחלטותיו.
אבל אני מתפלאת על הגישה כי היא ממש לא יהודית.

על מה מדברים פה? על לידה, שהיא צורת הביטוי החזקה ביותר של הנשיות שלנו.
והיא התפקיד העיקרי של כל איש אשה בעולם הזה, שכן הציווי הראשון בתורה הוא על פריה ורביה.
מדברים פה על המצב הכי תקין של העולם.
ויולדת גם אם היא בריאה ועברה לידה קלה ונהדרת, מלאה בחוויות חיוביות, זקוקה למנוחה ולעזרה.
גם אם אין לה חמישה ילדים שהגדול בן שלוש.
גם אם התינוק שלה בן חמש, היא יולדת וזקוקה לעזרה.
לגלגל את העינים ולומר, היא בחרה ללדת זו בעיה שלה, שתסתדר... נוגד את השקפת היהדות.
מספרות לי נשים משלנו שחוות בסביבה הקרובה שלהן את ההשקפה הזאת מקרוב.
אפס תמיכה במשפחה הקרובה בכל מה שקשור להורות ולידה, אפילו כשהרווחים בין הילדים שלהן יחסית גדולים.
אחת סיפרה לי ממש לאחרונה על אחותה הקטנה והמפונקת שלא עזרה לה כמעט בזמנים שהרגישה שהיא מתמוטטת, כי האמא לא תמכה בזה.
"... היא לא החמור שלך. יש לה את החיים שלה... אי אפשר לדרוש ממנה..."
הנערה היתה לבד בבית, משועממת, כי אמא שלה היתה בעבודה.
אבל לבוא לאחותה פעם בשבוע או אפילו במינון פחות מזה - חס וחלילה.

מתוקף אחד מתפקידי אני פוגשת נשים שמדוכדכות מחוסר תמיכה נפשית. אתן יודעות מה, עזובנה ארוחות פאר ושאר עניינים שהם ממש מותרות בשבילנו לתת אותם לשכנה היולדת.
נדבר על תמיכה ריגשית ונפשית.
תדפקי אצל שכנה ותתענייני בשלומה. זהו. לפעמים זה מספיק בשביל לתת לה כוח לכל היום.
תרימי טלפון, תשאירי הודעה בתא הקולי.
חסר את ההערכה והעידוד. ויש הרבה ביקורת גם אם היא לא נאמרת בקול, כלפי נשים שבוחרות ללדת קצת צפוף מידי לפי טעמנו.
והנשים הסובלות הן ממש לא רק נשים שיולדות צפוף, דווקא רבות מהן הן אלה שמתוכננות מאד מבחינה משפחתית...

וכי אנחנו אדם לאדם זאב חלילה?
נשקיע רק בעצמנו?
זה מה שאנחנו מחנכים אליו?

אני לא חולקת שצריכים לתת את שנות הנערות היפות לנערות שלנו.
ואני מאמינה שצריכים לתת להן להרגיש מלאות מבפנים.
ומי שבאמת מלאה מבפנים, בשלב מסוים התוכן שלה נשפך החוצה ומשפיע על כל סביבותיה.
אך באמת, מה יקרה לה אם היא תתנדב שעה בשבוע?
היא רק תיתרם מזה.
היא תלמד שהחיים הם לא פיקניק ומסיבות ולצאת לבילויים עם חברות.
היא תתחנך לשאת בעול, לפקוח עיניים ולגלות מישהו שזקוק לעזרה.

אני מתנצלת אם הדברים חזקים מידי, פשוט הרגשתי שאני חיבת להביא את הצד הזה.

 

[שריתי גוט]

נכון, שאדם בוגר ובוודאי זוג, אמור להיות אחראי להחלטותיו.
אבל אני מתפלאת על הגישה כי היא ממש לא יהודית.

על מה מדברים פה? על לידה, שהיא צורת הביטוי החזקה ביותר של הנשיות שלנו.
והיא התפקיד העיקרי של כל איש אשה בעולם הזה, שכן הציווי הראשון בתורה הוא על פריה ורביה.
מדברים פה על המצב הכי תקין של העולם.
ויולדת גם אם היא בריאה ועברה לידה קלה ונהדרת, מלאה בחוויות חיוביות, זקוקה למנוחה ולעזרה.
גם אם אין לה חמישה ילדים שהגדול בן שלוש.
גם אם התינוק שלה בן חמש, היא יולדת וזקוקה לעזרה.
לגלגל את העינים ולומר, היא בחרה ללדת זו בעיה שלה, שתסתדר... נוגד את השקפת היהדות.
מספרות לי נשים משלנו שחוות בסביבה הקרובה שלהן את ההשקפה הזאת מקרוב.
אפס תמיכה במשפחה הקרובה בכל מה שקשור להורות ולידה, אפילו כשהרווחים בין הילדים שלהן יחסית גדולים.
אחת סיפרה לי ממש לאחרונה על אחותה הקטנה והמפונקת שלא עזרה לה כמעט בזמנים שהרגישה שהיא מתמוטטת, כי האמא לא תמכה בזה.
"... היא לא החמור שלך. יש לה את החיים שלה... אי אפשר לדרוש ממנה..."
הנערה היתה לבד בבית, משועממת, כי אמא שלה היתה בעבודה.
אבל לבוא לאחותה פעם בשבוע או אפילו במינון פחות מזה - חס וחלילה.

מתוקף אחד מתפקידי אני פוגשת נשים שמדוכדכות מחוסר תמיכה נפשית. אתן יודעות מה, עזובנה ארוחות פאר ושאר עניינים שהם ממש מותרות בשבילנו לתת אותם לשכנה היולדת.
נדבר על תמיכה ריגשית ונפשית.
תדפקי אצל שכנה ותתענייני בשלומה. זהו. לפעמים זה מספיק בשביל לתת לה כוח לכל היום.
תרימי טלפון, תשאירי הודעה בתא הקולי.
חסר את ההערכה והעידוד. ויש הרבה ביקורת גם אם היא לא נאמרת בקול, כלפי נשים שבוחרות ללדת קצת צפוף מידי לפי טעמנו.
והנשים הסובלות הן ממש לא רק נשים שיולדות צפוף, דווקא רבות מהן הן אלה שמתוכננות מאד מבחינה משפחתית...

וכי אנחנו אדם לאדם זאב חלילה?
נשקיע רק בעצמנו?
זה מה שאנחנו מחנכים אליו?

אני לא חולקת שצריכים לתת את שנות הנערות היפות לנערות שלנו.
ואני מאמינה שצריכים לתת להן להרגיש מלאות מבפנים.
ומי שבאמת מלאה מבפנים, בשלב מסוים התוכן שלה נשפך החוצה ומשפיע על כל סביבותיה.
אך באמת, מה יקרה לה אם היא תתנדב שעה בשבוע?
היא רק תיתרם מזה.
היא תלמד שהחיים הם לא פיקניק ומסיבות ולצאת לבילויים עם חברות.
היא תתחנך לשאת בעול, לפקוח עיניים ולגלות מישהו שזקוק לעזרה.

אני מתנצלת אם הדברים חזקים מידי, פשוט הרגשתי שאני חיבת להביא את הצד הזה.

צודקת בכל מילה.

אבל נשים שילדו תאומים בוודאי לא תכננו ולא בחרו בזה.

 

[Cבלה]

אף פעם לא היו לי שאלות על נשים צעירות למה הן לא עוזרות אחרי לידה.
אבל בבניין שרובו נשים עקרות בית עם ילדים גדולים יותר - למה אי אפשר לעזור קצת יותר? אחרי לידה שיוועתי למישהו שיקח את הילדים לשעה/שעתיים, ושכנות לא חלמו להציע דבר כזה. גם אוכל לא שלחו. אותו דווקא קיבלתי מנשים צעירות שעובדות במשרה מלאה...
נשים שלא ילדו כבר 6 שנים ומעלה, שכחו שצריך עזרה? אי אפשר לבקש מבת העשרה לקחת את הילדים לגינה (בלי תשלום? אחרי שאני משלמת בייביסיטר טבין ותקילין כל הזמן?)

כן. הם שכחו את הקושי כי הן לא נמצאות שם, הן התקדמו הלאה בחיים שלהן.
ואני כותבת את זה מהנסיון שלי. יש לי שתי גיסות שגרות לידי ואני צעירה מהן בעשור ויותר והן לא עוזרות לי בכלל. בלי קשר ללפני לידה אחרי לידה או בערב חג/שבת וסתם ביומיום. בתחילה מאוד הפריע לי שהן לא עוזרות לי עד שקלטתי שהן לא מבינות אותי ואת הקושי שלי בדיוק כמו שאני לא מבינה אותן בערב בר מצווה /חתונה של הילדים שלהם.
ומאז שהבנתי את זה, אני לא מצפה מהן לקבל עזרה (דווקא בלידה האחרונה שלי עכשיו בערב ר"ה, אחת מהן כן שלחה לי עזרה והיא אמרה לי שאבקש ממנה עזרה בלי להתבייש. אחרי שחזרתי מביה"ח ישר הביתה, ויומיים רצופים ראיתי שבעלי לא אכל כלום מחוסר זמן: עבודה, ניהול בית, הכנות לברית, פלוס יולדת ותינוק על הראש. התקשרתי אליה ובקשתי ממנה ארוחת ערב לבעלי, והיא הכינה ארוחת ערב לזוג ושלחה עם הילדים שלה. מאוד מאוד הערכתי אותה על זה.)[/QUOTE]

 

[מיסי]

על מה מדברים פה? על לידה, שהיא צורת הביטוי החזקה ביותר של הנשיות שלנו.
והיא התפקיד העיקרי של כל איש אשה בעולם הזה, שכן הציווי הראשון בתורה הוא על פריה ורביה. .

בלי להיכנס לכל הדיון החשוב שאני מסכימה לגביו בהחלט,
רציתי רק לדייק :
לידה היא לא התפקיד העיקרי של האישה.
היא תפקיד חשוב מאוד ומוגבל בזמן בין שלל תפקידיה של האישה.
כי אם היא היתה התפקיד הכי חשוב-
מה תאמר מי שסיימה ללדת, מי שלא נישאה, או לא זכתה לילדים.
אין לה תפקיד? אין לה משמעות?
כמו כן הציווי "פרו ורבו" הוטל על הגבר.
לתשומת לב.