לפעמים ילד של שכנים דווקא עוזר ומעסיק לי את הילדים...סתם לשם הדוגמה כמה אנשים לא חושבים:
היום אחרי הצהרים דפק פה בן השלוש של השכנה (הוא הקטן בבית שיש בו גם גדולים) ואומר אמא אמרה שאני אבוא לשחק אצלכם. אציין שזו לא הפעם הראשונה אחרי הלידה שהיא ניסתה לשלוח אותו. אני יודעת שלפעמים מאוד קשה לה איתן בבית כי הגדולים שלה חוזרים מאוחר ובן אחד שכן מגיע קודם רב איתו הרבה אז הפתרון שלה הוא לשלוח אותו אלי...
ברור ששלחתי אותו חזרה אבל זו אותה שכנה שברור לה שאני ממש מסתדרת.
היה מצופה הרי שהיא תיקח אליה את הקטנים שלי ואם לא לפחות לא לשלוח אלי את הילד שלה!!!
כי היום נשים עובדות עד 4 ולא עד 1-2 כמו פעם.
כי הבנות היום לומדות עד מאוחר ועסוקות בענינים שלהן ולא בעבודות בית (ב"ה שיש היום יותר מודעות מפעם לצורך שבנות יחוו ילדות ונערות בריאות ולא יהיו אמהות בטרם עת)
כי בד"כ לא גרים סמוך לכל השבט
וכי הפרטיות והעצמאות חשובים היום לאנשים יותר מפעם.
צרכי עמך מרובים. פה יש חולה ושם יש שמחה ששואבת זמן וכוחות. נשים מתמודדות עם הורים מבוגרים וילדים נשואים וכמעט בכל בית יש ילד שצריך ללכת איתו לריפוי בעיסוק או רופא שיניים ש"שותה" את כל האחה"צ ולא משאיר אויר לנשימה.
ילד נוסף בבית זו ברכה גדולה והחלטה של ההורים שלו שיחד עם הברכה צריכים להתמודד גם עם הקשיים שכרוכים בה. אם יש מישהו בסביבה לעזור אז למה לא, אבל אי אפשר לצפות מהשכנים והחברים שלא קשורים לא להחלטה ולא לברכה שיקדישו מהזמן והכח שאין להם, כדי לעזור בתוצאות ההחלטה הפרטית של הזוג.
לדעתי הקטנה, נשים נמנעות מלעזור כי הן חושבות שצריך עזרה רצינית כזאת, ענקית, לשטוף לה את כל הבית כל שבוע, לקחת את כל הילדים כל יומיים, לבשל ארוחות מלאות, וביום יום השוטף זה באמת קשה עד בלתי אפשרי.
האמת היא שבמצב כזה של יולדת ודומיו, כל תרומה תתקבל בברכה.
רק לקחת את בן השנתיים לארוחת ערב ואמבטיה. לך זה לא כל כך קשה, כי בכל מקרה את מגישה ארוחת ערב לכמה שלך, ובשבילה זו הצלה אמיתית!
רק לקחת את הרך נולד לשעה בלילה אחרי שהילדים שלך ישנים.
רק להכניס סלט קצוץ. מרק. משו אחד.
אל תנסנה להיות סופרוומן או להצטייר ככאלה. תעזרו בכיף, מהלב, בלי חשבונות והתחשבנויות.
יש פרויקט בסמינר הישן, מבורך!!בתיכון שלמדתי בו כל בת (אולי בודדות לא) היתה מתנדבת פעם בשבוע אצל משפחה / קשישה / ילד חולה. זו היתה שעה של נתינה בלי חוכמות שבוע כן ושבוע לא. כל שבוע בקביעות והיה צריך לדווח כל שבוע! נכון שהיום הורים רבים בצדק לא מסכימים שהבת תכנס לבתים זרים גם שהסמינר בירר /מכיר.
אך קטונתי מלהבין מדוע צריך כל הרבה פעילויות לבנות ו90% מהבחורות שאני מכירה עסוקות בבגדים/ תיקים/נעליים וכד'. אם היו בונים מערך שכל בת יוצאת פעם בשבוע אחה"צ עם ילדים לגינה למשפחות שממש משוועות לעזרה במובן הכי פשוט של המילה. היו הבנות לומדות לעזור קצת ולפקוח את העיינים ואת אופקי החסד. כשדיברתי עם קבוצת אמהות - מה היתה התגובה? הגזמת! קודם שיקחו את האחים לגינה ואח"כ את השכנים.
לא גדלתי בדור הקודם ובכ"א כאחת שגדלה במשפחה ברוכת ילדים ללא קרובי משפחה. לא עלה בדעת אימי להוציא אותי ממעגל החסד הסמינרי. במקום לחפש להרחיב אופקים כדברי הבנות צריך ללמד את הבחורות של היום לשים לב לסביבה מי זקוק לעזרה. אמא, דודה שכנה.
ועוד דבר, אם בת גדלה בבית ורואה שהאמא מתאמצת לעזור למרות שקשה לה וחזרה ב5 עייפה וגמורה. ומכינה מרק גדול יותר ע"מ לשלוח לשכנה מבוגרת / יולדת וכד' זה נכנס לה לנשמה.
ולדעתי זו גם הסיבה שלפני כמה שנים הבנות לא היו צריכות את כל השפע החומרי שזקוקים לו היום כי הן היו מלאות בשפע של נתינה שממלא ומרחיב את האופקים בצורה מקסימלית!
נכון, שאדם בוגר ובוודאי זוג, אמור להיות אחראי להחלטותיו.
אבל אני מתפלאת על הגישה כי היא ממש לא יהודית.
על מה מדברים פה? על לידה, שהיא צורת הביטוי החזקה ביותר של הנשיות שלנו.
והיא התפקיד העיקרי של כל איש אשה בעולם הזה, שכן הציווי הראשון בתורה הוא על פריה ורביה.
מדברים פה על המצב הכי תקין של העולם.
ויולדת גם אם היא בריאה ועברה לידה קלה ונהדרת, מלאה בחוויות חיוביות, זקוקה למנוחה ולעזרה.
גם אם אין לה חמישה ילדים שהגדול בן שלוש.
גם אם התינוק שלה בן חמש, היא יולדת וזקוקה לעזרה.
לגלגל את העינים ולומר, היא בחרה ללדת זו בעיה שלה, שתסתדר... נוגד את השקפת היהדות.
מספרות לי נשים משלנו שחוות בסביבה הקרובה שלהן את ההשקפה הזאת מקרוב.
אפס תמיכה במשפחה הקרובה בכל מה שקשור להורות ולידה, אפילו כשהרווחים בין הילדים שלהן יחסית גדולים.
אחת סיפרה לי ממש לאחרונה על אחותה הקטנה והמפונקת שלא עזרה לה כמעט בזמנים שהרגישה שהיא מתמוטטת, כי האמא לא תמכה בזה.
"... היא לא החמור שלך. יש לה את החיים שלה... אי אפשר לדרוש ממנה..."
הנערה היתה לבד בבית, משועממת, כי אמא שלה היתה בעבודה.
אבל לבוא לאחותה פעם בשבוע או אפילו במינון פחות מזה - חס וחלילה.
מתוקף אחד מתפקידי אני פוגשת נשים שמדוכדכות מחוסר תמיכה נפשית. אתן יודעות מה, עזובנה ארוחות פאר ושאר עניינים שהם ממש מותרות בשבילנו לתת אותם לשכנה היולדת.
נדבר על תמיכה ריגשית ונפשית.
תדפקי אצל שכנה ותתענייני בשלומה. זהו. לפעמים זה מספיק בשביל לתת לה כוח לכל היום.
תרימי טלפון, תשאירי הודעה בתא הקולי.
חסר את ההערכה והעידוד. ויש הרבה ביקורת גם אם היא לא נאמרת בקול, כלפי נשים שבוחרות ללדת קצת צפוף מידי לפי טעמנו.
והנשים הסובלות הן ממש לא רק נשים שיולדות צפוף, דווקא רבות מהן הן אלה שמתוכננות מאד מבחינה משפחתית...
וכי אנחנו אדם לאדם זאב חלילה?
נשקיע רק בעצמנו?
זה מה שאנחנו מחנכים אליו?
אני לא חולקת שצריכים לתת את שנות הנערות היפות לנערות שלנו.
ואני מאמינה שצריכים לתת להן להרגיש מלאות מבפנים.
ומי שבאמת מלאה מבפנים, בשלב מסוים התוכן שלה נשפך החוצה ומשפיע על כל סביבותיה.
אך באמת, מה יקרה לה אם היא תתנדב שעה בשבוע?
היא רק תיתרם מזה.
היא תלמד שהחיים הם לא פיקניק ומסיבות ולצאת לבילויים עם חברות.
היא תתחנך לשאת בעול, לפקוח עיניים ולגלות מישהו שזקוק לעזרה.
אני מתנצלת אם הדברים חזקים מידי, פשוט הרגשתי שאני חיבת להביא את הצד הזה.
על מה מדברים פה? על לידה, שהיא צורת הביטוי החזקה ביותר של הנשיות שלנו.
והיא התפקיד העיקרי של כל איש אשה בעולם הזה, שכן הציווי הראשון בתורה הוא על פריה ורביה. .
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים