סיפור בהמשכים אולדנבורג - שיבת הכתר

  • הוסף לסימניות
  • #81
פרק חדש ומהמם.
את מתעלה מעל עצמך מפרק לפרק.
נהניתי פה בעיקר מהאופן בו העברת את אופיה של דיאנה בין השורות.
תמסרי לה בשמי שתנשום, ואולי אפילו תלמד קצת להעריך את עצמה.

ארבעה ימים חלפו מאז ראתה את ראלף שעון על המעקה. יומיים
ארבעה ימים או יומיים?

עוד כמה שניות מסיטות
מסייטות
הכתר המנצנץ לאור השמש השוקע
ביתו של המשנה למלך לובשת כתר? מעניין
ואם כבר הזכנו את השמש השוקעת, הרי שזה קצת מוזר אם לפני שתי פסקאות:
הפרדס שטוף השמש
לקראת שקיעה האור די מעומעם וקשה להגדיר אותו כ'שטוף שמש'
עוד משהו, כל השמות שם נשמעים די אירופאים. הלכת על אזור מסוים באירופה? תקופה מסוימת? כי אני לא בטוחה שבכל האיזורים בכל התקופות היו שם פרדסים.
ביתו של היינריך שריינר, המשנה למלך, שבגד בזמן המהפכה
משהו קצת מסובך לי במשפט, לא יודעת להגדיר. אולי בגלל שהמשפט מדי מיידע אותנו שהיינריך שריינר הוא המשנה למלך והוא בגד בזמן ההפיכה. קשה להניח שדיאנה שמודעת לכל העובדות הללו תחשוב אותן במפורש. אולי משפט כמו 'היינריך שריינר, המשנה למתקרא מלך, הבוגד הגדול מכולם' יזרום יותר.
בן קטנה על יד דיאנה
רק שימי לב שדיאנה יושבת על אבן בינונית. כלומר, כל הדו-שיח היא מביטה בהלן מלמעלה ללמטה. במקומך, הייתי מנצלת את הפוזה או לפחות נותנת איזו הבעת חוסר נוחות של דיאנה... בהתחשב באופיה הנחיתי הייתי אפילו מורידה אותה מהאבן לדשא או משהו כזה.
"למה את לא מנצלת את ימי החופשה שלך?"
שאפו לזיגמונד הקצב מארדום או איך שלא קראת לו. זכויות סוציאליות לעובדים בממלכה עתיקה בה משתמשים בחרבות. שילמד את המעסיקים שלי איך מקדימים את זמנו מבחינת התחשבות בעובדים;)
החושך החל לרדת וד
יפה שזכרת שהסיפור אוחז בשקיעה!
הרבה סופרים לא זוכרים וזה מעצבן. מתחילים קטע קצת לפני השקיעה, ואיכשהו הגיבורים מתרוצצים בכל העולם ועדיין יום...
אבל את זה היא מקווה שראלף לא ילמד להבין.
משפט קצת מורכב מדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
ו
טעות? או שהכוונה היא שמתוך הארבעה, יומיים היו כאלו שכל דקה בהם נמשכה כנצח?

גורמת.

למה לא? כדי שלא יתלה אותה ודי?

אלה הערותיי לפרק זה. מצטערת על הקמצנות. אולי מישהו אחר יוכל לעזור.
וואו!
זאת מחמאה אם לא מצאת עוד על מה להעיר...
אופס. טעויות טעויות. אחזתי פתאום שאין מצב, לפי סדר הזמנים של אולף והנס, שהקטע עם ראלף היה רק לפני יומיים. לא שמתי לב שאני צריכה לשנות.
תודה.
ולמה היא לא רוצה שיבין את זה? כי זה אומר שהוא יעצור אותה, ויחקור אותה, ויגלה... משום מה היא מעדיפה להישאר חופשיה לנפשה.
מוזרה, לא?
בכל אופן, אני רצה לשנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
תמסרי לה בשמי שתנשום, ואולי אפילו תלמד קצת להעריך את עצמה
אשתדל. יהיה קשה, אנסה לחנך אותה, אבל לא יודעת אםבסוף יצליח...
כן, אני מסכימה. רק מה לעשות ווורד הקים מחאה, סטייל האדומים ברוסיה [אם אנחנו מדברים על סוציאליזם]...
עוד משהו, כל השמות שם נשמעים די אירופאים. הלכת על אזור מסוים באירופה? תקופה מסוימת? כי אני לא בטוחה שבכל האיזורים בכל התקופות היו שם פרדסים.
האיזור לגמרי לא קשור לגרמניה. המקום ממוצא, מפונטז, יש לי גם מפה שלו בראש... הם גרים על הרים, ובאזורים הררים בסגנון היושב על הנהר המרכזי של אולדנבורג גדלים עצים.
שאפו לזיגמונד הקצב מארדום או איך שלא קראת לו. זכויות סוציאליות לעובדים בממלכה עתיקה בה משתמשים בחרבות. שילמד את המעסיקים שלי איך מקדימים את זמנו מבחינת התחשבות בעובדים;)
לגמרי!
מה את אומרת, נפתח קורס חד פעמי?
את האמת, החלטתי שהחוקים בממלכה הזאת לא חייבים להיות כמו של ימי הביניים. הגיוני מאוד, שמשרתים רוצים חופש כדי לעשות שימוש בכסף שהשיגו...
זה היופי בפנטזיה. אין חוקים.
אגב, אלו לא החוקים של זיגמונד, אלא שלך המלך הקודם שהופל מכיסאו [שכחתי איך קראו לו], ועוד תביני בהמשך למה זה סגנון שריינר לא לשנות אותם.
יפה שזכרת שהסיפור אוחז בשקיעה!
הרבה סופרים לא זוכרים וזה מעצבן. מתחילים קטע קצת לפני השקיעה, ואיכשהו הגיבורים מתרוצצים בכל העולם ועדיין יום...
ואז מה קורה? הבוקר מגיע, והילד עוד לא ישן?
כן, מוכר. זאת באמת נקודה להיזהר בה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
היא חלשה, לא כמו אביה. וראלף יודע את זה. אבל היא לא תוציא מילה מפיה על אמא, פרידריך ואדלהייד.

אבל את זה היא מקווה שראלף לא ילמד להבין.
ולמה היא לא רוצה שיבין את זה? כי זה אומר שהוא יעצור אותה, ויחקור אותה, ויגלה... משום מה היא מעדיפה להישאר חופשיה לנפשה.
משום מה כשקראתי את המשפטים האחרונים, היה ברור לי שהיא חושבת על החקירה העתידית, שבה היא לא עומדת לפצות את פיה. אולי בגלל ההשוואה לאביה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
משום מה כשקראתי את המשפטים האחרונים, היה ברור לי שהיא חושבת על החקירה העתידית, שבה היא לא עומדת לפצות את פיה. אולי בגלל ההשוואה לאביה.
נכון,
היא חשבה שהיא מעדיפה שלא להגיע לחקירה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
חייבת לומר שממש התבלבלתי בין אולף לראלף.. לא הבנתי למה היא כלכך מפחדת ממנו אם הוא מנהיג המחתרת בפרקים הקודמים.. עד שקלטתי שזה אנשים שונים..
אוהו...
זאת הערה רצינית.
אני צריכה לחשוב מה אני עושה איתה, למה השמות מתאימות לדמויות ולאופי שלהם.
תודה שהארת את עיני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
פרק 5 [חלק א]

נקישות צעדיו של מפקד חיל הצללים הדהדו בהיכל הגדול בשעה שזה קרב אל מקום מושבו של המלך. איש לא נכח באולם הכס למעט שומרי ראשו של המלך ושלישו.

"הגיעו לאוזני שמועות שממש לא מצאו חן בעיני", פתח עוד לפני שראלף המשתחווה הספיק להתרומם. "שמועות הנוגעות למשנה למלך". המלך השתתק, נותן למילותיו לחלחל.

הבעתו של ראלף לא השתנתה. הוא נד בראשו בתנועה זעירה, כאומר ששמע. ריח סכנה עלה באפו. הוא לא יכול לספור את הפעמים בהם ניסה להפליל את המשנה למלך, ללא הצלחה. המלך תמיד עמד לצד היינריך שריינר. מה קרה עכשיו? מבטו התחדד. המלך עוד עלול להאשים אותו בחוסר ערנות, באי מילוי תפקידו כהלכה, ובמי יודע במה עוד. החבל עליו הוא הולך דק מאוד. אבל זו לא הפעם הראשונה בה הוא מאמץ את כובע הלוליין וצולח בשלום משימות בלתי אפשריות. אין סיבה שהפעם תהיה שונה.

"התנהגותו של המשנה למלך בישיבה האחרונה הייתה מוזרה. הצעתו של רב הטבחים לגזור עונש מוות על אריך גילתה את רגשותיו האמיתיים של שריינר כלפי אויב הממלכה". המלך סימן לשליש לקרב אליו, אצבעותיו עוברות באיטיות על פני ידיות הכס המוזהבות. "כמו שאתה זוכר, הוא היה חברו הטוב של שר הצבא הקודם", ציין באגביות, נוטל מידיו של השליש הכפוף את הקלף אותו אחז.

ראלף לא הגיב, אבל מאחורי שפתיו המהודקות נערמו משפטים עוקצניים שיבהירו היטב את רמת החברות בין שריינר לאריך. מספיק לראות את מיקומו של אריך, בתחתית סולם האסירים שבמבצר הגדול, לעומת מעמדו הרם של היינריך שריינר כמשנה למלך. חברים טובים גם כן.

המלך נעץ בו מבט חודר, תר אחרי סימנים למהומה פנימית שמילותיו היו אמורות לחולל. אבל תווי פניו של מפקד חיל הצללים נותרו שלוות, כמעט אדישות.

"אני לא חושב שחמש שנים אחרי המהפכה הגדולה נשאר משהו מהידידות שלהם, במיוחד כששר הצבא הקודם והמשנה למלך הם כעת משני עברי המתרס". הביע ראלף את דעתו בקול, מבין שהמלך ממתין לתגובתו. "אבל זו לא תהיה בעיה גדולה מידי לבדוק את הנושא. הוד מלכותו חושב שהמשנה למלך יודע היכן בני משפחתו של שר הצבא הקודם מסתתרים?"

המלך לא צפה את השאלה הזאת, ולעיני הנץ של מפקד חיל הצללים הדבר זעק עד לשמיים. "אתה חושב שהוא יודע?" השאלה נפלטה מפיו בחדות.

האיש משך בכתפיו, תנועה מחושבת היטב. "אינני יודע, הוד מלכותו בראייתו המיוחדת למרחוק הטיל ספק ביושרו ונאמנותו של המשנה למלך. אני רק מנסה לגשש עד כמה עמוק החשד".

המלך, לראשונה מאז עלה לשלטון, לא ידע מה להשיב. "תעקוב אחריו", ירה בנוקשות שבאה לחפות על מבוכתו. "ואולי סוף סוף נניח את ידנו על איש מחתרת. ואם לא, אזי נדע שיש ביננו איש נאמן".

המלך עצמו אינו בטוח בחשדות שלו, הסיק ראלף בחיוך פנימי. אין בעיה. לא יהיה קשה למצוא רמזים שיוכיחו ביושר או בלעדיו עד כמה היינריך שריינר שקוע עד צווארו בעסקי המחתרת. מספיקים כמה חשדות לא מבוססים כדי לשלוח את האיש לגרדום.

חיוך אדיר התפשט בליבו, והיה על מפקד חיל הצללים להתאמץ על מנת שלא יתגלה. המלך, מבלי לדעת זאת, העניק לו ברגעים אלו את חלומו הגדול המלווה אותו חמש שנים. מאז קמה הממלכה תחת ידיו של זיגמונד לא היה דבר שרצה יותר מאשר לשלוח את שריינר לגרדום.

הנה מגיעה הזדמנות הפז.

המלך סקר את האיש המרשים העומד מולו, קורן עוצמה וסמכותיות. בן של אבא שלו, אין מה לומר. אין אחד שיפקפק בכך. רק חבל שלא הצליחו החוקרים מהמבצר לאלץ את אביו להצטרף אל שורות הבוגדים בבית הלדינברג. "הנה לך אישור רשמי, חתום על ידי, שיפתח עבורך את כל הדלתות", הושיט לפניו את הקלף אותו נטל משלישו.

כמה דלתות כבר לא נפתחות בפני? חלפה שאלה סרקסטית במחשבותיו של ראלף טרם זה לקח צעד קדימה ובראש מורכן לקח את הקלף. "תודתי נתונה להוד מלכותו", משח את מילותיו בשמן.

הבעה מדושנת עונג עלתה על פניו של זיגמונד. "ואני מקווה שאכן תצדיק את האמון", אמר, מושיט את ידו קדימה.

ראלף רכן ונשק את טבעת החותם, מורגל בכך. בתחילה עוד התקומם על הכניעה שעליו לגלות, אבל עם הזמן התרגל לעובדה ולא ראה בה השפלה כי אם טקס חובה. אחר הוא פסע לאחוריו, אינו מפנה פניו אל המלך עד שגבו כמעט נגע בדלתות העץ מצופות הזהב.

השומרים פונו מן ההיכל מפאת נושא הדיון הרגיש, וראלף נאלץ לפתוח את הדלת בכוחות עצמו. הוא קד עמוקות שוב, ויצא מן החדר כשהדלתות נסגרות מאחוריו.

המסדרון הרחב המוביל אל מקום מושבו של המלך היה שומם, המשמר הקבוע שתמיד פטרל בו לא נכח. בצעדים זריזים מפקד חיל הצללים עבר את חמשת השערים המפורסמים, ולמול השער השישי והאחרון מביניהם תחושה עמומה עצרה אותו מלהוריד את הידית.

ראיון אישי עם המלך ולא בעקבות בקשה מצידו, המסדרון הארוך חף מאדם. ריח של סכנה שוב עלה באפו.

אף אחד, במיוחד הקרובים למלך, אינם אוהבים הפתעות.

מישהו, או ליתר דיוק – מישהם, עומדים מחוץ לדלת. בוודאות. אחרי שניה של התמהמהות ראלף הניח את ידו על הידית, הודף את הדלת.

הום.

עשרות עיניים ננעצו בו ואם לא שליטתו המוחלטת בתווי פניו היו עיניו מתעגלות. במקום זאת, מבטו שוטט על פני האנשים שעמדו צפופים ברחבה הקטנה והעגולה, מתופפים ברגליהם בקוצר רוח.

אנשי הפמליה של המלך.

ראלף התעלם מהם כאילו אינם קיימים והתרחק בצעדים גאים ובטוחים מן האזור. מסדרונות הארמון ומדרגותיו היו שקטים מן הרגיל, מידי פעם אצילים חמורי סבר חולפים בו בדממה. חיילים ניצבו בכוכיהם, שרירים לא רצוניים נעים כשחלף על פניהם.

האוויר הנושב בגני המלך היה קריר ונעים, נושא ריח ראשוני של אביב.

המלך הטיל עליו תפקיד. והוא צריך למצוא דרך לנצל את ההזדמנות כדי להתפטר משריינר שתקוע כמו קוץ בעיניו זה חמש שנים. מידי הרב זמן לחיות בסביבת אדם נאלח כל כך. אבל עם כל זאת שהוא רוצה לזרוק את המשנה לכלבים, הוא לא יכול להתעלם מזה שהמשנה למלך הוא איש חכם. טיפשים לא שורדים חמש שנים על יד המלך, ויעידו כל אותם שרים שנתלו במהלך חמש שנות מלכותו של זיגמונד. אם המשנה היה אדם תמים, הוא מזמן היה נופל קרבן לתככים ששרצו בכל עיקול בארמון המלכותי.

מה שאומר, שעליו להיות זהיר מאוד. כיצד ילהטט בין רצונו שלו ודרישתו של המלך לעקוב אחרי שריינר לבין שמירה על בטחונו האישי? שריינר, עד כמה שהוא לא סובל אותו, הינו האיש העוצמתי ביותר אחרי המלך.

ואיתו, לא כדאי להתחיל, לפחות לא בגלוי. במיוחד כשהיינריך ישוש לראות במפלתו לא פחות.

שערי הברזל המצופים זהב עצרו אותו מהליכתו המהירה. ראלף נעץ בחייל את אחד ממבטיו המאיימים, וזה נע בתוך השריון המכסה על כל גופו וסימן לעומד מעל החומה לפתוח את השער. מוטות המתכת נעקרו מהאדמה בקול רעש אדיר והחייל הצטודד למרות שלא היה צורך בכך. השער היה רחב דיו כדי שיעברו בתוכו שישה סוסים יחד.

בעוד השער נסגר אחריו בשקשוק רועם, ניצת רעיון במוחו של מפקד חיל הצללים. חיוך איטי התפשט על שפתיו. הוא לא מכיר מישהו חכם יותר שיוכל לנתח איתו את המצב המורכב. וזו לא הפעם הראשונה בה הוא פורש את המפה הפוליטית בפני האיש שלא קשור כלל לצמרת, אבל מבין בה כאילו הפועלים במשחק הם ילדיו. דווקא העובדה הזאת הביאה אותו אליו – הניתוחים שלו היו נקיים מכל שמץ של תככנות ונקיטת עמדה. אבל המשנה למלך מעולם לא הועלה על שולחן הדיונים, ושמו לא הוזכר אפילו פעם אחת.

הוא ידע שעצם הזכרת שמו תכאיב לו.

אבל היום, אין מנוס מלהציג את העובדות לאשורן. עם כל המיומנות שרכש בשלוש השנים בהן עמד בראשות חיל הצללים, טרם התעסק עם דרישה מורכבת ועדינה כל כך. המשנה אדם חכם. אם הוא ישים לב שיושבים על זנבו הוא ינבור בקופת השרצים התלויה מאחורי גבו של רודפו ויעשה כל מאמץ להשליכו לכלבים.

מוטב להיזהר.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #89
המלך סימן לשליש לקרב אליו,
לקרוב. המילה לא מנוקדת וזה מעט מבלבל.
הוד מלכותו בראייתו המיוחדת למרחוק
מרגיש לי שלא מתאים לאדם הזה להתחנף בצורה כל כך גלויה.
חיוך אדיר התפשט בליבו, והיה על מפקד חיל הצללים להתאמץ על מנת שלא יתגלה. המלך, מבלי לדעת זאת, העניק לו ברגעים אלו את חלומו הגדול המלווה אותו חמש שנים. מאז קמה הממלכה תחת ידיו של זיגמונד לא היה דבר שרצה יותר מאשר לשלוח את שריינר לגרדום.
זה מדי מפורש. עדיף, לדעתי, לכתוב את זה בצורה יותר מרומזת. מה גם שבהמשך זה מוזכר פעם נוספת:
והוא צריך למצוא דרך לנצל את ההזדמנות כדי להתפטר משריינר שתקוע כמו קוץ בעיניו זה חמש שנים.

מתי השיחה הזו התקיימה, שבוע לפני הפגישה של הנס ואריך, כשראלף גילה את דיאנה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
תודה על התגובה!
לקרוב. המילה לא מנוקדת וזה מעט מבלבל
הצורה הדקדוקית לכתוב זה לקרב, עם פתח בר'. אחד מיוצאי הדופן של בניין קל [בדרך כלל באמת הצורה היא לקרוב, אבל זאת מילה יוצאת דופן. כמו לשכב. עד כאן שיעור הדקדוק...]

תודה על ההערות! אשקול אותן... ואראה כיצד לשנות. תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
הצורה הדקדוקית לכתוב זה לקרב, עם פתח בר'. אחד מיוצאי הדופן של בניין קל [בדרך כלל באמת הצורה היא לקרוב, אבל זאת מילה יוצאת דופן. כמו לשכב. עד כאן שיעור הדקדוק...]
בגלל שלא הייתי בטוחה בדקתי, והאקדמיה ללשון אומרת שהר' מנוקדת בחולם חסר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
בגלל שלא הייתי בטוחה בדקתי, והאקדמיה ללשון אומרת שהר' מנוקדת בחולם חסר.
באמת?
וואלה, המורה שלי לדקדוק תכעס... אני אבדוק את זה.
זאתי מעצבנת, האקדמיה! מתירה לנו להיות יושנות [בחיים לא עשיתי דבר כזה!] ואנחנו גם גודלות, ואפילו לובשות גרביים שחורות.
אין גבול לטמטום???
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
מתירה לנו להיות יושנות [בחיים לא עשיתי דבר כזה!] ואנחנו גם גודלות,
לא ידעתי!

אגב, יכול להיות שלא ראית את השאלה האחרונה שלי כי הוספתי אותה בעריכה. תוכלי להתייחס אליה? קצת מבולבל לי ציר הזמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
מתי השיחה הזו התקיימה, שבוע לפני הפגישה של הנס ואריך, כשראלף גילה את דיאנה?
הנה, באמת לא שמתי לב.
אז אני אגיד לך מה: הסיפור קצת מורכב עכשיו, בגלל שהקטע של הנס ואולף לא עומד בקצב. הוא קצת לפני, וזה בעיה. אני צריכה לכתוב את זה, או להחליט על תאריכים...
אז ככה:
השיחה התקיימה אחרי שראלף גילה את דיאנה, בדיוק על ציר הזמן שהסיפור עם דיאנה מתרחש.
רק הקטע של הנס ואולף, בינתיים, קצת מדדה.
אני צריכה לסדר את זה בספר המקורי. טוב שציינת את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
פרק 5 [חלק ב]

אולף ישב על יד השולחן הקטן שבחדרו, ראשו שעון בין כפות ידיו.

אנה הלדינברג.

מי היה מאמין שהיא תסתתר כל כך קרוב לארמון? האוצר לא נמצא מתחת לתנור כי אם בתוך סלו של המלך!

איך היינריך שריינר לא זיהה אותה?

כאב עמום החל לעלות מעורפו, מתפשט לרקותיו. כתפיו היו שקועות ועיניו חצי עצומות. חמש שנים שהוא נושא את משא העם על כתפיו, רואה בלב כואב את הממלכה המפוארת שפרחה תחת ידיהם של מלכי בית הלדינברג מתפוררת. אזרחי הממלכה נאנקים ועומדים בפני שבירה.

הם לא יחזיקו מעמד בחורף הקרוב. אנחה בקעה מחזהו של אולף וראשו הכביד על ידיו עוד יותר. את החורף שאך עכשיו נגמר בקושי עברו, רבים נכנעים אל המלך ועוברים למחצבה הגדולה שבמערב לעבודה בשירותו. זיגמונד רוצה להפוך את העם החזק והגאה לעם עבדים, הרהר בזעם מתוסכל מחוסר אונים.

והוא, סגן שר צבאם, אינו יכול לעשות מאומה על מנת לעצור את הגלגל המדרדר!

הוא אמנם לא מוציא את אפו מן הבית, לפחות לא כל עוד הוא אחד המבוקשים הגדולים ביותר שחיל הצללים תר אחריהם בכל מקום. אבל הוא ראה את סמטאות העיר כשעבר לדירה הנוכחית שלו.

הכל מתפורר, נהרס, מושמד. כל טיפה של אור נחמסת על ידי שליחי המלך, ואת מה שנשאר הבנדיטים של ארווין הקצב דואגים להשמיד. אם עד עכשיו האימה הורגשה באוויר, כעת יש רק ייאוש. ייאוש וחידלון עמוק.

ועם חסר תקווה, הוא עם אבוד. אולף התרומם במאמץ, צולע אל מיטתו. הוא לא אהב את הצעתו של אריך. אנה נערה צעירה, היא לא אמורה להסתכן. במיוחד כשהיא אחת משלושה נצרים אחרונים לבית הלדינברג הראויים למלוכה.

ראלף הוציא את עצמו מתוכם.

דפיקה על הדלת שלתה אותו מהרהוריו הנוגים. ידו נלפתה סביב קת חרבו, אותה חגר בכל עת, ושריריו נדרכו. "אפשר להיכנס", הודיע בקול נטול רגש.

הידית ירדה, ואחריה נכנסה דמותו של הנס. "שלום, המפקד".

חושיו של אולף התחדדו. מה יכל להביא את האיש הנה? הם נפגשו לאחרונה יותר מידי, ועלולים לעורר חשד.

הנס הסביר לו בקצרה.

"רעייתך צודקת", אמר אולף כעבור מחשבה קלה. "לא חשבתי על כך. משום מה היה לי ברור, שרק אנה תשמע את שם המחתרת והיא מיד תצטרף בהתלהבות. אבל יש משהו בדבריה של אשתך. נצטרך להיכנס שוב אל המבצר ולקבל מכתב מאריך. קצת מסובך, אני לא יודע אם הוא מסוגל לכתוב. אבל זה יצטרך לקרות".

הנס הנהן. הוא שיער שזאת תהיה תשובתו של אולף.

אבל את המשך דבריו, מסיבה לא מובנת בעליל, הוא לא צפה. "אני עוד לא יכול ל... לבקר, הבה נקרא לזה כך, את אריך. מחר אני אמור לפגוש אותו, תוכל ללכת במקומי".

עוד פעם.

הנס השפיל את ראשו. לעבור את הסיוט הזה עוד פעם. רוזה לא תאהב את זה, למרות שהיא לא תאמר מילה. היא לא אוהבת שהוא נוטל סיכונים כאלו על כתפיו.

הנס מצמץ וגרש את המחשבות המתנגדות מהכרתו, תולה עליהן שלט 'תכף אשוב'. בעוד שעה כבר לא יהיה ביכולתן לעצור אותו. "אעשה זאת", היישיר את עיניו, נחישות בהן.

הנהון שבע רצון היה כל מה שאולף נידב לו. "מצוין. מחר בחצות האיש שלנו יעמוד בשער, ובשתיים לפנות בוקר המשמרת שלו מסתיימת. בדיוק כמו בפעם הקודמת".

"ומה אני אמור להגיד לו במפגש המלבב?"

אולף נתן בו את עיניו החודרות. "אתה מעדיף לוותר על המפגש?"

הנס הסיט את מבטו. "אינני יכול להכחיש שהפעם הקודמת לא הייתה ידידותית מידי, אולף. רעייתי חוששת לי".

המפקד הבכיר התרומם למלוא קומתו, נשען על רגלו הבריאה מצד אחד ומצד שני במסעד הכיסא. "את זה שהסכנה עצומה – גם אני מבין", הגוונים הרכים שהוסיף אולף לקולו, בניגוד חריף כל כך לאופיו, העבירו צמרמורת במורד שדרתו של האיש הצעיר. "אבל יש משהו שאני, בניגוד אליך, יודע: מי ששומר על עתיד הממלכה ואנשיה לא יכול להירתע מאיומים, חמורים ככל שיהיו".

הדממה בחדר הייתה סמיכה ומעיקה. הנס עמד על יד הדלת, נתון תחת מבטו הצולב של מפקד המחתרת בפועל. מה מתבקש ממנו? הצהרת נאמנות? לעזוב במהירות את השטח ולעולם לא להראות את פניו שוב? אצבעותיו התפתלו באי נוחות סביב חגורת חרבו, מושכות חוטים שנפרמו. אלוקים יודע שהוא לא גיבור גדול כמו שהוא נראה. אבל יש לו אומץ, והוא נאמן עד עמקי נשמתו לעמו.

אם מישהו צריך לשמור על אנה – זה יהיה הוא. כמה אפשר לסמוך על שאר חברי המחתרת הבאים בחשבון? האם הם מסוגלים להקריב את חייהם עבורה?

הוא יכול.

ולכן הוא ילחם על השמירה עליה.

אולף עדיין המתין לתשובה, והנס לא היסס להשיב אותה. "לא יהיה דבר שלא אעשה על מנת להגן על אנה", אמר ונטש את חוטי חגורתו. "איך אני מבקש מאריך את המכתב?"

אולף הסתיר את ההקלה שפשתה באיבריו הדרוכים. אין נאמן מהנס, ואם לא הוא – בידי מי יוכל להפקיד את שלומה של אנה? "תאמר לו שדיברנו, ופרט את הסיבות שרעייתך הצביעה עליהם". דיבורו של אולף בדרך כלל קצר. הוא לא מרבה במלל מיותר.

הנס הנהן בראשו, ואצבעות ידו היו קרות בשעה שלחץ את יד מפקדו.

"בהצלחה".
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
אבל את המשך דבריו, מסיבה לא מובנת בעליל, הוא לא צפה. "אני עוד לא יכול ל... לבקר, הבה נקרא לזה כך, את אריך. מחר אני אמור לפגוש אותו, תוכל ללכת במקומי".
למה? בגלל הרגל? אם כן, כיצד הנס לא צפה את דבריו?
אה, עכשיו אני קולטת. זה בשל הסיבה שלא מובנת בעליל. אבל אולי כדאי להבהיר את זה יותר טוב. קראתי את הפסקה הזו מספר פעמים כדי להבין אותה.

הוא אמנם לא מוציא את אפו מן הבית, לפחות לא כל עוד הוא אחד המבוקשים הגדולים ביותר שחיל הצללים תר אחריהם בכל מקום. אבל הוא ראה את סמטאות העיר כשעבר לדירה הנוכחית שלו.
איך יכול להיות שמפקד המחתרת לא יוצא מהבית במשך חמש שנים? בפרט כשכתוב שהוא ביקר את אריך ושוחח איתו. ואיך חיל הצללים לא איתר אותו כל הזמן הזה?

משום מה היה לי ברור, שרק אנה תשמע את שם המחתרת והיא מיד תצטרף בהתלהבות.
שוב, למה שיחשבו שלא? אבא שלה בעצמו העיד עליה שהיא תצטרף בהתלהבות. מצטטת את דברייך:
הם לא אמורים לחשוב את זה. רק אני יודעת את זה, והם לא אמורים.

דיבורו של אולף בדרך כלל קצר. הוא לא מרבה במלל מיותר.
אני חושבת שבמקום שתכתבי לנו את זה, עדיף שתתני לנו לראות את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
איך יכול להיות שמפקד המחתרת לא יוצא מהבית במשך חמש שנים? בפרט כשכתוב שהוא ביקר את אריך ושוחח איתו. ואיך חיל הצללים לא איתר אותו כל הזמן הזה?
זה מדבר בכלליות. הוא בעיקרון לא יוצא מהבית. מידי פעם באמצע הלילה הוא יוצא לאריך, אבל זה לא משהו שאפשר לראות לאור הירח...
וכשתביני איזה סוג מחתרת זאת... תביני איך זה יתכן. הפתעה קטנה לא תזיק.
אני חושבת שבמקום שתכתבי לנו את זה, עדיף שתתני לנו לראות את זה.
וואי וואי, איך שאת צודקת.
ניצחתני, קנה סוף, ניצחתני.
בסדדדדדדרררררררר
אשנה את זה. רק חבל שהקוראים פה לא זוכים לראות את הפרקים המתוקנים...
תודה רבה על ההערות!
בכללי, האם הסיפור מתקדם טוב? זורם כמו שצריך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
פרק 6 [חלק א]

אין יום שנוא עליה יותר מיום שלישי. ומשום מה, עוד לפני שהיא מתאוששת ממנו, הוא מגיע שוב.

דיאנה היטיבה את אחיזתה בסל המרקד בידיה, צמרמורת מרעידה את אצבעותיה העדינות.

לו היה יום ראשון מופיע באותה מהירות בה יום שלישי מגיח לחייה. שמש בהירה, נעימה, עם בריזה קרירה ומשב ריח הפרחים. ולמרות שהיא יודעת שהשמש של יום ראשון היא בדיוק אותה שמש שמאירה היום, והרוח לא השתנתה במיוחד בימים האחרונים – החום העיק עליה והכביד על תנועותיה.

אוף. היא שונאת יום שלישי. יום שמתחיל בכיבוס בגדיה בנהר הזורם בגבול האחוזה, ממשיך בשליחויות מייגעות לכל חלקי העיר ונגמר בניקיון כללי של חדרה.

ועכשיו התרנגולים.

דיאנה קיבעה את מבטה על המשך הרחוב, מתאמצת לא להביט על הסל הנע וזע לקצב קרקורי התרנגולים. למה פראו הנדלר הזדקקה היום לבעלי הכנף הללו היא איננה יודעת ומן הסתם גם לא תדע. אבל היא יכולה לשער ששמעה את השיחה בינה לבין אליס אתמול בה דיברה בחריפות נגד תרנגולים, לכלוך וקרקורים.

מתאים לה. בכל הנוגע אליה, היא משתדלת להציק לה כמה שיותר.

ככל שהתקרבה לעיר העליונה התמעטו העוברים ושבים שמילאו את הרחובות. אף אחד לא רצה להתקרב לאזור בו מתגוררת השכבה הגבוהה של אולדנבורג.

העלייה התלולה הגיעה לקיצה ודיאנה נשענה על גזע עץ רחב גרם, מתנשפת. למה יום שלישי חייב להיות גרוע כל כך? היא הניחה את הסל המכוסה על הקרקע וניערה את זרועה המאומצת. המטפחת שבכיסה הייתה לחה ומוכתמת, ודיאנה השיבה אותה למקומה בלי לעשות בה שימוש. שרוולה יהיה סטרילי יותר.

שרירי רגלה רטטו ממאמץ וידיה מיאנו לציית לה. אבל פראו הנדלר עם עיניה הקרות וחיוכה הנחשי לא הותירו בידיה הרבה ברירות. בתנופה היא התנתקה מהעץ ונעצה מבט סולד בסל המקרקר לרגליה. יום אחד היא עוד תתנקם בכל תרנגול ותרנגול שברחבי הממלכה. ואם התרנגולות שבסל לא תרגענה, היא גם תעבור למתיליאר ותמשיך שם את מסע הנקמה. ולא אכפת לה שיכתבו על הקבר שלה: כאן טמונה רודפת התרנגולים.

אם היא בכלל תגיע לשלב הזה, העיר קול ציני מתוכה. קול מוכר, מריר, אותו למדה לתעב בכל ליבה אך לא ידעה כיצד להיפטר ממנו. אחרי הכל, מפקד חיל הצללים חשף אותה. ולמרות שאין לה מושג למה הוא עוד לא שלח את אנשיו לאסור אותה, אין ספק שזה יקרה בזמן הקרוב.

דיאנה המשיכה להיסחב במעלה ההר, משתדלת להרחיק את הסל המקרקר מגופה, עיניה נעוצות בלבנים הלא סדורות המרצפות את הדרך. הרחובות בתוך העיר העליונה עצמה מסודרים ונאים, מהוקצעים אפילו. אין לבנה שהיא לא במקומה. אבל הדרך המובילה אל העיר העליונה, זו שהייתה פעם ראשית ועכשיו משמשת את העובדים בלבד – שבורה וסדוקה, מוזנחת.



היא צריכה לברוח.

המחשבה, מפתיעה בפתאומיותה ובפשטותה, גרמה לרגליה להינעל ולמבטה לעלות. למה היא נשארת אצל המשנה למלך אם זהותה התגלתה?

דיאנה חשה טיפשה, טיפשה כמו שלא חשה מעולם. הסל נשמט מידיה, ומסך רגשות טשטש את חושיה. איך היא לא חשבה על כך קודם לכן? מחכה כמו תרנגול לשחיטה. ממתינה לראלף שיבוא ויקטוף אותה, חשופה וחסרת הגנה, כמו אחרונת השפחות.

היא מעולם לא הייתה כזאת. אבא לא היה מאמין. הוא פשוט לא היה מאמין למה שיצא מהבת שלו. פעם היה לה גב. היא הייתה חזקה, לעולם לא אחת שתמתין לגזר דינה בחידלון.

אולי יחד עם התואר והמעמד, הלכו עוד כמה דברים. דברים שכנראה לא היו שייכים לה באמת, כי אם לשם ולאגדה.

היא עצרה באמצע העלייה לעיר העליונה, מבולבלת. מהססת. מה היא אמורה לעשות עכשיו? לעלות צפונה, אל אמא שלה? איך בכלל תגיע לשם? מי יעזור לה?

היא לא יכולה להיעזר על ידי איש. אם תגלה למישהו את זהותה, הקץ יקיץ על אבא שלה, העומד נגד חקירותיו של זיגמונד ולא אומר מילה על המחתרת. מנגד, בקלות יוכלו החוקרים לשאוב ממנה את כתובת מגוריה של משפחתה. היא לא חזקה כמו אבא.

דיאנה קמצה את אגרופיה, אוזלת יד מרפה את שריריה. זהו, היא אבודה. הפתרון היחיד, בעצם, שיש לה – הוא לגלות לאליס או לגרטרוד את זהותה ולקוות שאחת מהן תוכל לסייע לה.

מתכוונת לשוב אל הטירה, היא נשמה עמוקות ועמדה להמשיך בדרכה כששמה לב לשתי דמויות העושות את דרכה אליה. זוג ניתק משער האבן שפעם נודע לתהילה בפארו וכעת עמד מוזנח, האישה לבושה בשמלה פשוטה עם שני טלאים קטנים והאיש עוטה בגדים חסרי הדר. גלימה פשוטה, אפורה, כמובן. נראים כמו כל אותם אזרחים קשיי יום מהרובע המרכזי.

מצחה התקמט, חושיה נדרכים. הם לא שליחיו של מפקד חיל הצללים, שללה מידית את החשש שצף בה. אבל מי הם כן?
 
אין יום שנוא עליה יותר מיום שלישי. ומשום מה, עוד לפני שהיא מתאוששת ממנו, הוא מגיע שוב.
פתיחה כל כך שגרתית. כאילו חבל לא מתנופף מעל לראשה. איך יתכן שמה שתופס את מחשבותיה זה אי ההתאוששות שלה מיום שלישי הקודם?
אגב, הפסקה כתובה בלשון הווה, בניגוד לשאר הטקסט.
לו היה יום ראשון מופיע באותה מהירות בה יום שלישי מגיח לחייה.
בראש שלי המשפט נקרא כ'אם - אז'. ורק כשה'אז' לא הגיע, קלטתי שזו משאלה. אולי צריך לכתוב 'לו רק'.
פראו הנדלר עם עיניה הקרות וחיוכה הנחשי לא הותירו בידיה הרבה ברירות.
נכון שייתכן שלשון הרבים תקנית, אבל היא פחות זורמת בקריאה.
אם היא בכלל תגיע לשלב הזה, העיר קול ציני מתוכה. קול מוכר, מריר, אותו למדה לתעב בכל ליבה אך לא ידעה כיצד להיפטר ממנו. אחרי הכל, מפקד חיל הצללים חשף אותה. ולמרות שאין לה מושג למה הוא עוד לא שלח את אנשיו לאסור אותה, אין ספק שזה יקרה בזמן הקרוב.
האיזכור של הסכנה שבה היא נמצאת הגיע מאוחר מדי, לדעתי. כוונתי, זה הרגיש שהיא חשה כמו בעוד יום רגיל ושגרתי, כשפתאום נזכרה שהיא בעצם אמורה לפחד ולעסוק במוות הצפוי לה. זה הרגיש מעושה. מקווה שהבנת, כי זה יצא קצת מסורבל.
היא צריכה לברוח.
סוף סוף! כל הקריאה אני תוהה על טיפשותה. שמחה שהאסימון נפל לבסוף.

אוהבת את ההתפתחות המהירה. רק לא הרגיש שעבר אצל דיאנה כבר שבוע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה