ראשית חשוב לי להדגיש - אנחנו [לפחות אני..

] לא מתווכחים.
זהו דיון פורה ומעניין, ולכן אני משקיע, וכותב בחפץ לב..
אז -
אני רואה שלא הובנתי נכון - אתה לא על זה..
כנראה לא הבנת על איזה סוויץ' אני מדבר.
כוונתי הייתה - סוויץ' על מלא!!
מי אמר שאלה החיים שאנחנו אמורים לחיות ככה?..
או יותר נכון, אם זה לא הצליח עד עכשיו - מדוע שנינעל ולא נעשה חישוב מסלול מחדש?!..
אתה רוצה דוגמא קיצונית?!.. קבל:
- משפחה שלוויתי לפני שנתיים, האבא ראש ישיבה נחשב, האמא עקרת בית ועובדת במעון אחה"צ. האבא מרוויח 9,500 בחודש, והאמא עוד 1,500. יחד הכנסות 11,000 + קצבת ילדים של כמה מאות ש"ח. בשלב חתונות ילדים כבר.. סה"כ הכנסות: 11,500 ש"ח בחודש.
הגיעו אליי כשנה אחרי שעברו לגור בקוטג' יפיפה וחדש - 2 קומות, עם גינה היקפית מטופחת בעיר מרכזית מאד! (אני לא מדבר על הארנונה - נניח שזה בהנחה גדולה, ועל הוצאות תחזוקת בית וגינה גדולים), רק המשכנתא - 7,200 ש"ח בחודש!!! מתוך 11,500 ש"ח. טירוף!
עכשיו מה?!!..
שלום בית - כבר לא היה שם [ראיתי את זה בפגישות, האשה התחננה ללווי ושינוי מהותי, והבעל לא התקדם עם זה..

], הבעל בשלו - זה הוצאות דיור וזה רוב ההוצאות, מה אפשר לעשות בדיוק ?! לגור ברחוב?
להגדיל הכנסות? - א"א! הוא ראש ישיבה, ואין לו פניות לכלום מעבר.. [אשריו שנתפס על ד"ת, אבל ב"ב משוועים לרוגע ועזרה]. האשה, לא מסוגלת לעבוד, מקסימום עוד קצת שעות במשפחתון.
עכשיו, זה נקרא - שא"א לעשות סוויץ', שא"א לחשב מסלול מחדש - רק כי הם החליטו שהם צריכים לקפוץ מעל ה..... עד לרקיע השביעי, בכדי לגור בבית שאינו תואם את מידותיהם, אבל קיצונית?!! כי זה
הוצאות דיור - קדושות כמו פרה בהודו?...
אני לא אומר ולא אומר לעולם לאף אחד - למכור את דירתו ולעבור דירה, אני גם לעולם לא נכנס להחלטות של המשפחה, אבל להציף את המצב לאשורו - להבין שלא הכל סוף פסוק! לא נגזר עליהם משמיים נאבע'ך משכנתא של 7,200 בחודש [לפני העלייה הגדולה], יש וצריך לדעת לחשוב שוב מחדש - מה נכון ומה מתאים עבורנו.
אבל בוא נניח לזה רגע בצד - וכולם ממשיכים בשמחה ובששון לגור בדירתכם, עדיין:
אין לי ספק, לכולם יש!
למי אין..???..
אז למה זה לא מצליח באמת? למה החשיבה המוקדמת לא מניבה תוצאות?..
לדעתי, ייתכנו 2 סיבות:
1.רצון - הוא בבחינת 'רצון לרצות'.. (מכיר משהו כזה?..). זה לא רצון מספיק
ברור - למה אתה רוצה להשקיע בעניין?! הרצון כנראה לא מספיק חזק! למשל, מה אתה מוכן להקריב כדי להגיע למימוש הרצון הזה..?!
צריך ללמוד איך "רוצים" - זו אינה קלישאה, זה חלק מאימון אישי שחייבים לעבור, כדי לשנות הרגלים שמוטעמים עמוק, ולהצליח בחיים.
2. אולי זה כן רצון אמיתי - אבל חוסר ידע נכון מה לעשות, מה שפשוט מוביל לייאוש והרמת ידיים מתוך תחושה והרגשה, שאין לי מה לעשות. וזה כ"כ לא נכון.
1.
הוצאות דיור [אפילו לא במקרה קיצוני כמו שהבאתי] -
משכנתא: אולי ניתן לפרוס ליותר שנים, להקל מעל ההחזר החודשי? [גם אם הריביות יהיו פחות טובות, אבל אם זה לוקח אותנו לקחת הלוואות/אוברדראפט, ייתכן וזה עולה הרבה יותר.. - מעבר לזה, שלשלוות נפש/שלום בית/חינוך מתוך רוגע/לישון בלילה בשקט/וכו', יש גם מחיר וחשיבות. על טיפולי פסיכולוגיה כבר דיברנו].
ארנונה: מיציתם אפשרויות להנחה?
ביטוחי משכנתא: כמה אירוני, אבל אני גיליתי ממש היום, שיש לי כפל בביטוחי המבנה..? לא חאראם, אני אפיו לא נהנה מזה?!
2.
משנת יוסף - ראשית, כל הכבוד שאתם מחפשים לייעל הוצאות. אבל זה עדיין לא סוף פסוק! ברור שכל ההוצאות במשנת יוסף נכונות והכרחיות
מבחינת הכמות למשל, אין דברים שאפשר לחשוב עליהם שוב? שמסתכמים בחודש בהרבה מאד כסף..? לא דיברתי על לא לקנות ירקות או פירות, אלא על איזה כמות צריך מכל דבר. ויש גם דברים מיותרים, בינינו.. משנת יוסף זה לא "הכשר" להוצאות.
3.
שכר לימוד - 1. לבקש הנחות. כנ"ל.. 2. מעבר לזה, לשלוח למשפחתון פרטי עולה הרבה הרבה יותר זול ממעון. זה אמנם שירות אחר לגמרי, אבל לעיתים נניתן להסתדר איתו, ולחסוך בין מאות לאלפי ש"ח בחודש.
בזבוזי מותרות
מתחילים ב300 בחודש.. נכון! וככל שמפרגנים יותר, או שהמשפחה גדולה יותר - זה עולה יותר.
גבינ"צ חבילה בשבוע, זה רק 100 ש"ח בחודש, מעדנים - [חבילה של 8 גדולים או 16 מיני'ס] לשבוע - עוד 100 ש"ח בחודש, אייס יכול לעלות 15 ש"ח, ל-2 בני זוג 30, פעם אחת בשבוע בלבד - עברנו את ה300..
ועוד לא התחלנו לדבר על ממתקים, שתיה מתוקה מיותרת, אוכל בחוץ, וכו' כו' וכו'.
אוקיי.
עכשיו מה?.. זה מנחם?, אז נחיה בלי שליטה? בלי ניהול? בלי לחסוך? .. נגיע לפסיכולוג מהדלת של העשירים שהבנק לא מכבד את האשראי שלהם - והם מתים מלחץ ובושה..
אבל זה לא נכון, זה גם לא כך!
"אין עניות אלא בדעת" [נדרים מא, א] - עני הוא זה שחושב שאם יהיה לו עוד קצת כסף להוצאות ובזבוזים, חייו ישתפרו יותר - ורמת החיים שלו תעלה.. אבל העשיר - שכבר היה לו כסף לבזבוזים, והבין שלבזבוזים והוצאות אין גבולות, מבין שרמת חיים אמיתית - היא יציבות ואיתנות, רוגע ושלווה פיננסיים - ולכן הוא משקיע את כספו בתבונה.. עונג מול כאב!
המעדן, השוקולד [בתור משל], הם אמנם - רמת חיים - אבל רגעית, מדומה, שלעיתים מחפה על משקעים ורגשות וחסרים פנימיים. לעומת אדם עשיר - שמבין שאם את הכסף הזה הוא ישים במקום נכון, השלווה והרוגע - הם המה העשירות ורמת החיים באמת, ומהם גם תבוא לו עשירות ממון.
וכך מבאר התפארת ישראל [יכין] את המשנה באבות [ד', א'] "איזהו עשיר? השמח בחלקו" - השמח בחלקו: דהרי ידוע דמי שהשיג התכלית, טוב יותר מאותו שלא השיגו. וא"כ המתייגע להשיג דבר מה, ומסתפק בהמעט שחננו ה', כבר השיג התכלית. אבל אותו שאינו מסתפק במה שהשיג, לא השיג תכליתו, וגם לא ישיגו לעולם, וישאר תמיד עני. דהרי מתיגע לתכלית שלא ישיגו.
מסקנה: מי שחושב נכון - חשיבת עושר - לא מתנוול כלל בעוניו.. המתנוול הוא זה שעניותו היא בדעתו.
הארכתי - לגודל הערכה שאני רוחש לכותבים כאן,
ובברכת הצלחה, וכתיבה וחתימה טובה לכם, ולכל עם ישראל!
נ.ב.
פתחתי פתח לנושא של "כלכלה התנהגותית" - אבל הוא נושא גדול שיש להאריך בו, ואכמ"ל.
עוד חזון למועד..