בלי עין הרע!!

  • פותח הנושא SPOT
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #41
נכתב ע"י פרינטופ;1219180:
מתחשק לי לשאול אותך משהו, אבל אני לא יודעת אם מותר...:cool:
יש מישהו שיוכל לומר לי?;)
בשמחה

נ.ב.
אני מוכרח לציין שההתגייסות של מיטב המוחות להגן על המנהג החשוב והיקר הזה, מעוררת התפעלות.
לא מוותרים על קוצו של יוד..
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
נכתב ע"י קקטוס;1219150:
את נתפסת לדוגמאות, לחיצוניות של הדברים, וחבל..

הרעיון הפשוט שאני מנסה לומר:
רוצים להלביש באופן אחיד - שיהיה לבריאות

אל תקראו לזה ייחודיות!!
זה הבל שאי אפשר לחזור עליו יותר מידי פעמים

אולי נצא מתוך נקודת הנחה שאתה גבר, ואנחנו נשים.
לכן זה המקור לחילוקי הדעות...
בכל אופן אם גם אשתך חושבת כמוך זו זכותה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
נכתב ע"י קקטוס;1219186:
בשמחה

נ.ב.
אני מוכרח לציין שההתגייסות של מיטב המוחות להגן על המנהג החשוב והיקר הזה, מעוררת התפעלות.
לא מוותרים על קוצו של יוד..

מאיזה מגזר אתה? (עידנתי את השאלה; בסדר?:eek:)
נ.ב. תודה על המחמאה;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
נכתב ע"י פרינטופ;1219190:
מאיזה מגזר אתה? (עידנתי את השאלה; בסדר?:eek:)
נ.ב. תודה על המחמאה;)
שאלה מוזרה
חרדי, אם זה ממש מסקרן
(ציפיתי למשהו יותר מעניין)
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
נכתב ע"י קקטוס;1219192:
שאלה מוזרה
חרדי, אם זה ממש מסקרן
(ציפיתי למשהו יותר מעניין)

גם כאן תודה על המחמאה.:)
זה ממש לא מסקרן. שים לב לתגובות שלך מתחילת האשכול, ותגיד לי אם זה נראה כפי שאתה אומר (בלי לפגוע, חלילה!).
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
נכתב ע"י פרינטופ;1219195:
גם כאן תודה על המחמאה.:)
זה ממש לא מסקרן. שים לב לתגובות שלך מתחילת האשכול, ותגיד לי אם זה נראה כפי שאתה אומר (בלי לפגוע, חלילה!).
אשמח אם תפני אותי לפסקה מסויימת, או דעה שמעידה על משהו אחר
אשמח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
ויכוח נבוב, אבל אם כבר אז כבר...

להלביש את כל הילדים בבגדים זהים זה גאוות יחידה, זה מומלץ, ומראה על טיפוח מכמה וכמה סיבות:
1. הילדים אוהבים את זה! בניגוד לכמה שטופי מח בדמגוגיה זולה שחושבים כי ילדים שמולבשים זהה הם כעדר, ומושקעים חיצונית בלבד, ורוצים לראות אותם 25 ילדים כיחידה אחת ובלה בלה בלה. רוב הילדים לא מוותרים על זה בפרט כשיוצאים בין קהל הם אוהבים להרגיש שייכים ואהובים.
2. זה פשוט מתוק! משפחה גדולה וכולם מולבשים זהה זה מתוק. וגם אם הייתי גרה ביגוסלביה ואין אף אדם בקרבת 3 קילומטר עדיין הייתי עושה את זה. לא, אין קשר לשכנים שרואים.
3. אם החילונים רואים בזה בעיה זה כבר סיבה לעשות את זה...

אולי תניחו רגע לפסיכולוגיה בגרוש, תצליחו לראות שיש בזה הרבה יופי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
גם אני בעד!!
כשהיינו קטנות- ממש אהבנו את השטיקים האלו! (של להתלבש אותו דבר)

ומי שלא מבין את הקטע הזה,
בתאומים / שלישיה וכד', זה כן מסתדר לכם בראש להלביש אותו דבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
נכתב ע"י פרינטופ;1219205:
עיין ערך תגובה 28.
מה את מנסה לומר?
שזה שכתבתי שבשביל לשנות תפיסה מסויימת, זה כרוך בניעור של קיבעון.
זה אומר שאני לא חרדי?
מה הקשר?
חרדים לא מקובעים?
חילונים לא מקובעים?
ערבים לא מקובעים?

קיבעון זה מחלה שלא קשורה לעדה או מגזר..
קיבעון זה פשוט קיבעון, ואתה יכול להיות מורמוני, תאילנדי או סודני, ועדיין להיות מקובע.

נ.ב.
מאיפה רגשי הנחיתות האלה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
נכתב ע"י קקטוס;1219222:
מה את מנסה לומר?
שזה שכתבתי שבשביל לשנות תפיסה מסויימת, זה כרוך בניעור של קיבעון.
זה אומר שאני לא חרדי?
מה הקשר?
חרדים לא מקובעים?
חילונים לא מקובעים?
ערבים לא מקובעים?

קיבעון זה מחלה שלא קשורה לעדה או מגזר..
קיבעון זה פשוט קיבעון, ואתה יכול להיות מורמוני, תאילנדי או סודני, ועדיין להיות מקובע.

נ.ב.
מאיפה רגשי הנחיתות האלה?

סורי שהבנת אותי בצורה הזו.
כוונתי היתה על הסגנון, לא על התוכן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
אני אישית אוהבת להלביש עד 3 ילדים אותו דבר. וללכת על אותם גוונים ב-2 סטים שונים.
4 ילדים ויותר, לטעמי האישי מרגיש פנימיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
מכירה מקרוב שלישית בנות בנות 17 (!) שמתעקשות, אבל מתעקשות, להתלבש אותו דבר.
למרות שכל אחת שונה באופיה ויחודית לחלוטין.
בעיניהן זה פשוט יפה.
כן, קקטוס, יש בעולם אנשים שרואים בזה יופי. לא קבעון, לא בית סוהר, פשוט ענין של טעם. זה לגמרי לא סותר יחודיות ולא מקבע לאף אחד דפוסים והתנהגויות.

אגב, לדעתי האמא של הבנות בתמונה לא אחת שיש לה נערווים בקטע של מושלמות חיצונית, ויעידו הצמידים על הידיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
וואו איזה ויכוח מסעיר על נושא שאין בו כלום יותר מאשר טעם ומקובלות חברתית!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
נכתב ע"י nיה;1219246:
אני אישית אוהבת להלביש עד 3 ילדים אותו דבר. וללכת על אותם גוונים ב-2 סטים שונים.
4 ילדים ויותר, לטעמי האישי מרגיש פנימיה.


ואם, לדוגמא, יש לך שני זוגות תאומים?
תלבישי כל זוג ב"תלבושת" אחרת? או כל שני חצאי זוגות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
נחמד לקרוא את הויכוח.
אני באופן אישי, יכולה גם להלביש פיג'מות זהות, מה נעשה שזה עושה לי טוב? ואם כבר דברו כאן על כל הנושא, אולי זה לא הכי תורם לילדים, אולי כן. לאמא זה בטוח תורם המון, לראות את ילדיה לבושים לפי הטעם שלה, נקיים מטופחים ובלבוש זהה, זה גורם לראות את החמידות שלהם עוד יותר, ותאמינו לי שמגיע לה, לאמא הזו של ה-15, מגיע לה ביושר להנות מהמראה של הילדים שלה, לפי טעמה.
גם לאמא ל-2, 3, 4 ... גם לה מגיע.
מה, לא?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
אני חושבת שכל הנושא הזה של להלביש את כל הילדים אותו דבר (או לפחות כמה מהם...) לא נובע בכלל משאלה של דת מצפון הבנה או גאוות יחידה וגם לא סותרת את כל אלה וכמובן לא קשורה לקיבעון או חידלון וכו (ע"ע כל תאורי בעד והנגד הנ"ל). בכל קהילה, ארץ, שכונה, עדה, משפחה וכו יש נורמות המקובלות ותפיסות מסוימות שמושפעות פעמים רבות מתנאי המחיה האקלים והסגנון של אותה קבוצה, גם בציבור החרדי יש נורמות או תפיסות מסוימות - ואני לא מתכוונת לכל דקדוקי ההלכה והמנהגים השונים שיוצרים פעמים רבות בידול והתעקשות על קוצו של יוד (ואליהם אני משערת מתכוון קקטוס). אלא לתפיסה סתמית וחסרת כוונות וייחודים כגון להלביש משפחה שלמה באותו בגד... ב"קבוצה התרבותית" המתקרית "הציבור החרדי" או לפחות בקרב הרבה מאמהותיו יש תחושה שאם שמלבישה את ילדיה באותה חולצה ואולי אותה חצאית ואם היא מהדרת אז גם את הבנים בצבעים תואמים וסיכות ראש וגומיות וצמידים עם אותם גוונים היא אמא משקיענית וטובה במיוחד ובעצם גם ממש נקיה מטופחת וכו (ומי יודע איך הבית שלה מתקתק ואיזה ריח של בישולים נודף משם...)
יתכן וזה נגרם מכך שבד"כ הבגדים אכן עוברים מאחות לאחות לאורך בנות המשפחה עד שהוא בלתי לביש, יתכן שזה נובע באמת מצורך (לדוגמא) לדחוס את כולם לתמונה אחת עם אחידות כלשהיא בצבע. יתכן שבמגזרים אחרים אין את התפיסה הזו למשל בגלל הסיבה שאין להם 15 ילדים... או מכל סיבה אחרת שגורמת לאנשים שונים בעולם להתנהג שונה מאחרים. פשוט! בגלל שאצלנו ככ מקובל להתעקש על קוצו של יוד בהלכות והנהגות לפעמים הויכוח על תפיסות חסרות חשיבות ממלאות פה גליונות שלמים.
זו דעתי ואני מקוה שהבהרתי את עצמי ולא עוררתי את רוגזו של אף אחד:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
בתור אישה
חרדית
בת למשפחה עם 7 בנות
מצטרפת מכל הלב לשוללי המנהג המקודש.

גם אם יהיו לי תאומים אלביש אותם שונה.
אולי יהיה לי סט אחד זהה, סתם בשביל הקטע.

אבל להלביש זהה? בפרטי פרטים? ועוד את כל הילדים??
מעורר גיחוך בעיניי (ועוד כל מיני דברים, אבל גיחוך זה כבר מספיק).
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
נכתב ע"י שביט;1219341:
אני חושבת שכל הנושא הזה של להלביש את כל הילדים אותו דבר (או לפחות כמה מהם...) לא נובע בכלל משאלה של דת מצפון הבנה או גאוות יחידה וגם לא סותרת את כל אלה וכמובן לא קשורה לקיבעון או חידלון וכו (ע"ע כל תאורי בעד והנגד הנ"ל). בכל קהילה, ארץ, שכונה, עדה, משפחה וכו יש נורמות המקובלות ותפיסות מסוימות שמושפעות פעמים רבות מתנאי המחיה האקלים והסגנון של אותה קבוצה, גם בציבור החרדי יש נורמות או תפיסות מסוימות - ואני לא מתכוונת לכל דקדוקי ההלכה והמנהגים השונים שיוצרים פעמים רבות בידול והתעקשות על קוצו של יוד (ואליהם אני משערת מתכוון קקטוס). אלא לתפיסה סתמית וחסרת כוונות וייחודים כגון להלביש משפחה שלמה באותו בגד... ב"קבוצה התרבותית" המתקרית "הציבור החרדי" או לפחות בקרב הרבה מאמהותיו יש תחושה שאם שמלבישה את ילדיה באותה חולצה ואולי אותה חצאית ואם היא מהדרת אז גם את הבנים בצבעים תואמים וסיכות ראש וגומיות וצמידים עם אותם גוונים היא אמא משקיענית וטובה במיוחד ובעצם גם ממש נקיה מטופחת וכו (ומי יודע איך הבית שלה מתקתק ואיזה ריח של בישולים נודף משם...)
יתכן וזה נגרם מכך שבד"כ הבגדים אכן עוברים מאחות לאחות לאורך בנות המשפחה עד שהוא בלתי לביש, יתכן שזה נובע באמת מצורך (לדוגמא) לדחוס את כולם לתמונה אחת עם אחידות כלשהיא בצבע. יתכן שבמגזרים אחרים אין את התפיסה הזו למשל בגלל הסיבה שאין להם 15 ילדים... או מכל סיבה אחרת שגורמת לאנשים שונים בעולם להתנהג שונה מאחרים. פשוט! בגלל שאצלנו ככ מקובל להתעקש על קוצו של יוד בהלכות והנהגות לפעמים הויכוח על תפיסות חסרות חשיבות ממלאות פה גליונות שלמים.
זו דעתי ואני מקוה שהבהרתי את עצמי ולא עוררתי את רוגזו של אף אחד:)

...ויש מספר סיבות נוספות...

ואם מאן-דהו נפגע ממני - ויתכן מאד - התנצלותי הכנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
שביט
כל מילה-פנינה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יום אחד היא עמדה שם , השכנה. כועסת, נוזפת.
“הבן שלך.”
שתי מילים. קצרות. חותכות. נכנסו אליי כמו חץ בלב.
בלי לעצור לחשוב הבטתי בו.
מבט כועס. מבט שכבר פסק דין.
הבטחתי לה שהעניין יטופל. ובחומרה.
ואכן טופל.
בחומרה, ובכאב.
לא ביררתי מה באמת קרה.
לא שאלתי אם הילד שלי אשם, מבולבל, פגוע, או פשוט ילד.
פעלתי כי כך לא מתנהגים.
כי מה יגידו.
כי במסגרת חרדית “אסור שידברו”.
זה היה טיפול שהשאיר סימן.
לא רק בהתנהגות , בנשמה.
ורק הרבה אחרי שהשקט חזר לבית,
כשהוא כבר נרדם ואני נשארתי ערה עם עצמי,
הבנתי שלא חינכתי אלא נבהלתי.
לא הגבתי אליו, הגבתי לפחד שלי.
לפחד ממה יגידו, ממה יחשבו,
מהמבט של שכנה אחת שהפך בעיניי למשפט של עולם שלם.
ושם כאב לי באמת.
כי הבנתי שבאותו רגע לא ראיתי ילד, ראיתי בעיה.
לא הקשבתי למה שקורה לו ,
ניסיתי לסגור רעש מבחוץ.
כי ילד כמו ילד, לא נזכר בצעקה כדי להשתפר.
הוא נזכר בה כדי להיזהר.
והזהירות הזו לא בונה אדם.
היא מקטינה אותו.

עבר זמן.
והקב״ה, ברחמיו, שלח שליח.
אדם אחד. רגע אחד.
מילים פשוטות שהאירו מקום כואב שלא רציתי לגעת בו.

הוא אמר ככה:
ברגע שאמא צועקת בבית, או הופכת לתקיפה מול הילדים,
קורה דבר שאינו בשליטה.
הילד מאבד את המקום האחרון שבו הוא אמור להיות בטוח.
המקום של אמא.
המקום העוטף, המוגן, החם והטוב.
אבא יכול להיות תקיף.
זה תפקידו מהשורש.
הוא מביא גבול, חוק, משמעת ואחריות.
ילד יכול לכעוס על אבא,
להתעמת איתו,
אפילו למרוד, ועדיין להישאר מחובר לחיים.
אבל אמא איננה עוד סמכות.
היא לא שוטרת.
לא אצבע מאיימת. אמא היא החיים עצמם.
ובמיוחד בעולם תובעני, עמוס ציפיות, כללים ולחץ מתמיד,
אמא אמורה להיות המקום שבו אפשר לנשום.
המקום שבו גם כשנופלים , לא מאבדים אהבה.
אלא מקבלים חיבוק. הגנה. קרקע יציבה.
וזה חשוב לומר בפשטות:
אהבה אימהית איננה ויתור.
חיבוק איננו הפקרות.
והקשבה איננה היעדר גבול.

אפשר להציב גבול.
אבל גבול לא יכול להגיע בצעקה, באיום, בהשפלה, ואפילו לא בביקורת.

גם “לא” יכול להיאמר בשפה עדינה וברורה.

גם עצירה יכולה להיות מתוך יציבות, לא מתוך כעס.

כי זה לא מה שאמא אומרת , זה איך שהיא אומרת.

כשגבול נאמר בקול שקט,
בעיניים רואות,
בלב שמחזיק, הילד לא מתכווץ, הוא נבנה. הוא לומד שיש חוק, אבל גם שיש אהבה, שיש אחריות ויחד עם זה, גם מקום בטוח לטעויות.
וזה בסדר וזה מותר.
כי כולנו טועים לפעמים.

ברגע שאמא צועקת, מאיימת או מענישה מתוך כעס ,
זה כבר לא חינוך.
זה שבר.
צעקות לא בונות מסגרת.
הן שוברות ביטחון, מבלבלות זהות,
ומלמדות את הילד שהוא רצוי רק כשהוא עומד בדרישות.
וכאן מתחיל תהליך מסוכן:
כיבוי רגשי.
העמדת פנים.
ניתוק.
לפעמים אפילו נדר שקט מהחיים עצמם.
לא בקול.
לא במרד גלוי.
אלא מבפנים.
ילד חרדי שלא מרגיש אהבה אימהית יציבה,
לא רק נושר מהמסגרת.
הוא נושר מהקיום. מעצמו. מההרגשה. מהבחירה החופשית.

ולכן האמת צריכה להיאמר בלי לעטוף:
אמא לא אמורה לצעוק. בכלל. על כלום.
אם הכעס עולה,
אם הלב רותח,
אם השליטה בורחת ,
עדיף לצאת רגע מהבית.
לחדר מדרגות. לחצר. לרחוב.
עדיף שילד יחכה כמה דקות,
מאשר שיישא צעקה של אמא כל החיים.
אבא הוא הגבול.
אמא היא הקשר.
אבא מביא דין.
אמא מביאה חיים.
החלפת תפקידים לא מחזקת מסגרת ,
היא מסכנת נשמות.
ויש כאן גם תקווה גדולה.
אמא שמתקנת , מתקנת עד השורש.
אמא שבוחרת להיות חיבוק ולא מאבק,
שהבית לא שדה קרב אלא מקום של אהבה ולא איום,
מחזירה לילד את החיים.
אמא מחבקת, אמא אוהבת,
מגדלת פרחים שיפארו את רחובות החצר,
את הבתים ואת הקהילות.
ילדים שיגדלו וילכו בעולם עם גב זקוף ולב פתוח,
ובכל מקום שאליו יגיעו ,
יישמע ניגון תורתם למרחקים.
אהבה אימהית לא הולכת לאיבוד.
היא נעשית שורש.
ושורש כזה ,מצמיח חיים.
שנזכה.
קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.


קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.


הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.


נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.


כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.


אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה