בלי עין הרע!!

  • פותח הנושא SPOT
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #61
לא יודעת מה הוויכוח, באתי ממשפחה של 6 בנות אני הבכורה, לבשנו אותו הדבר והרגשנו גאווה.
נכנסתי למשפחה של (לא אציין בכמה מדובר) אבל למעלה מ-15 ילדים בל"ע חמותי תופרת, לא היא לא הסגנון של להלביש זהה, אבל בחתונה הנוכחית שהיתה היינו 10 כלות ובנות שלבשנו כולנו אותו הדבר גם חמותי ואמא שלה.

ולא הרגשנו שום רגש אחר מלבד גאוות יחידה (זה שלא אהבתי את הבגד, משהו אחר:eek:)

גם בחתונת אחותי לבשנו הנשואות, אמא שלי וסבתא שלי אותו צבע של בגד רק בסגנון קצת שונה, זה היה מדהים!

אני חולמת להלביש לילדיי את אותם בגדים, הבעיה שאני לא מוצאת אותו הדבר בדיוק גם לביתי אז אני מלבישה לה את אותם הצבעים.

ככה אני מרגישה שטוב לי, הילדים שלי מתחננים "להיות אותו דבר" זה עושה לי גאווה ונותן לי הרגשה של אמא מטפחת.

ואני חושבת שבדור שלנו בזמן שלהורים לא קל מכל מיני בחינות ובפרט לנשים מותר, כמו שמציינים שאשה צריכה לתת לעצמה כל יום זמן לפינוק, כדי לתת לה כוח להמשיך בגידול ובחינוך הילדים, כן זה גם צורך נפשי לפעמים, בשבילי זה עושה לי אושר ונחת,
מה, לא מגיע לי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
לגבי הבגדים הזהים, לדעתי שכל אחת תעשה מה שהיא אוהבת כל עוד זה מה שהיא אוהבת ולא כי יש איזה מוסכמות הזויות שזה סמל לטיפוח וגורם לאנשים שאין להם שקל להוציא סכומים הזויים על בגדים.
אצלי בכ"א זה לא שאלה כי ממש לא גדלתי על המנהג הזה ותמיד הוא היה נראה לי מוזר אבל מי שאוהבת ויכולה שתלביש ככה רק שלא תהפוך את הטעם(או החובה ללכת אחרי מוסכמות) שלה למדד לטיפוח או לחרדיות:rolleyes:

וסתם בלי קשר: כל הכבוד לאמא עם ה 15 ילדים! כל אחת שזוכה להביא ילדים ולעשות רצון ה' ולהשקיע בהם כמו שהיא רואה לנכון העיקר ע"פ דרך התורה כל הכבוד לה
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
זה הטעם של האמא או אולי סוג של החלטה שככה זה הכי יפה/ ייחודי
ודאי לא מעיד על מידת ההשקעה שלה בילדים,

אם היא קונה בגדים שלא תוכל להעביר מילד לילד זו השקעה בילדים??
אם מלבישה את כולם זהה זה נחיתות?? מה הקשר?

ולצלמת- אין לך בכלל תמונות מגוונות? כמו סטים לבוגרים/ צעירים/ בנים/ בנות?
רק להרגיע קצת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
כאמא יותר קל לי לקנות אותו בגד לכמה ילדים
למה לטרוח לחפש כמה בגדים יפים
כשאני מוצאת בגד אחד יפה אני קונה אותו לכולם
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
אותי דווקא תפסו הצמידי גומי שרצים עכשיו אצל כל הילדות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
נכתב ע"י מירי456;1219942:
כאמא יותר קל לי לקנות אותו בגד לכמה ילדים
למה לטרוח לחפש כמה בגדים יפים
כשאני מוצאת בגד אחד יפה אני קונה אותו לכולם
יותר קל?
מעניין.. יש לי שלושה והרבה מן הבגדים אני לא קונה כי אן אותו הדבר.
לי זה עושה ממש טוב שהם לבושים זהה וגם אם לא בדיוק אז כן צבעים זהים.

בכלל כלכלית זה מאוד יקר לקנות לכולם אותו הדבר כי כל עונה ה-כ-ל יוצא מהבית וקונים חדש.
(מה שברור אצלי הגיסות מאוד שמחות :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
קקטוס מה אתה בכלל מתערב בענייני נשים?
אישה שאוהבת להלביש אותו דבר זה עושה לה טוב בנשמה!
לא מתאים לך? תמשיך הלאה...

מצחיק לחשוב שזה פורום צילום פה :eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אולי תסיטו את הויכוח (המטופש, סורי...) לויכוח על איזה צבע יותר יפה??
אני מתחילה: הצבע הכי יפה הוא כתום! אין עוררין!
- - - - - - -
- - - - -
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
נכתב ע"י קורס;1221872:
אולי תסיטו את הויכוח (המטופש, סורי...) לויכוח על איזה צבע יותר יפה??
אני מתחילה: הצבע הכי יפה הוא כתום! אין עוררין!
- - - - - - -
- - - - -

בעיני כחול...:)
ובאמת מטופש!
לא מבינה איך נגררתי...
יש מצב לנעול אשכול? (למרות שלא אני פתחתי אותו):cool:
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
נכתב ע"י פרינטופ;1221883:
בעיני כחול...:)
ובאמת מטופש!
לא מבינה איך נגררתי...
יש מצב לנעול אשכול? (למרות שלא אני פתחתי אותו):cool:

לא לפני שכל אלו שהסטים של שנה שעברה כבר לא רלוונטיים להן נותנות שם וכתובת :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
נכתב ע"י pr;1221902:
לא לפני שכל אלו שהסטים של שנה שעברה כבר לא רלוונטיים להן נותנות שם וכתובת :)

לא הבנתי (לא נעים...):eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
נכתב ע"י pr;1221902:
לא לפני שכל אלו שהסטים של שנה שעברה כבר לא רלוונטיים להן נותנות שם וכתובת :)

אני תפסתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
נכתב ע"י pr;1221902:
לא לפני שכל אלו שהסטים של שנה שעברה כבר לא רלוונטיים להן נותנות שם וכתובת :)

נכתב ע"י פרינטופ;1221915:
לא הבנתי (לא נעים...):eek:
כאן טמון ההסבר-

נכתב ע"י ליקי;1221244:
בכלל כלכלית זה מאוד יקר לקנות לכולם אותו הדבר כי כל עונה ה-כ-ל יוצא מהבית וקונים חדש.
(מה שברור אצלי הגיסות מאוד שמחות :) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
נכתב ע"י pr;1221902:
לא לפני שכל אלו שהסטים של שנה שעברה כבר לא רלוונטיים להן נותנות שם וכתובת :)
הרמת פה להנחתה..
מי שרוצה לפתוח גמ"ח מהסגנון הזה, שכפי שהבנתי יש לו חשיבות רבה מאוד.
תבורך משמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
נכתב ע"י קקטוס;1222025:
הרמת פה להנחתה..
מי שרוצה לפתוח גמ"ח מהסגנון הזה, שכפי שהבנתי יש לו חשיבות רבה מאוד.
תבורך משמים

;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
נכתב ע"י פוינט ק גת;1219251:
מכירה מקרוב שלישית בנות בנות 17 (!) שמתעקשות, אבל מתעקשות, להתלבש אותו דבר.
למרות שכל אחת שונה באופיה ויחודית לחלוטין.
בעיניהן זה פשוט יפה.
כן, קקטוס, יש בעולם אנשים שרואים בזה יופי. לא קבעון, לא בית סוהר, פשוט ענין של טעם. זה לגמרי לא סותר יחודיות ולא מקבע לאף אחד דפוסים והתנהגויות.

אגב, לדעתי האמא של הבנות בתמונה לא אחת שיש לה נערווים בקטע של מושלמות חיצונית, ויעידו הצמידים על הידיים.

יש הבדל בין אותה שכבת גיל, לבין ילדה בת 3 לאחותה בת ה14,אני הייתי קונה/תופר אותו גוון צבע של בגד,ודוגמא לפי הגיל של הילד.:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
דווקא כל הרעיון בלבישת בגדים זהים זה החיסכון הכלכלי!
יכולה להיות חולצה מבזאר שעולה 10 שח ונראית די מוזנחת, אאבל כשלובשות אותה רביעיית ילדות אחידות זה נראה מאוד מרשים, כך זה אצלי בכ"א...
בחתונה אתם גם לא לובשים אותו דבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
אני אוהבת רק צבעוני, לא אוהבת שכולם לובשים שחור, אולי נפתח גם על זה אשכול? זה עניין של טעם ותו לא, מה יש להתווכח פה?
מכירה זוג תאומות שמאז עומדן על דעתן לא אהבו ללבוש זהה ומכירה זוג תאומות אחר, הן בשידוכים ולובשות הכל אותו דבר כולל התיק והנעליים והמחזיק של הפלאפון, אם לאחת מתלכלך הסוודר אז השניה מחליפה גם... ענין של טעם ותו לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
כמדומני שלא כ"כ משנה התוצאה רק משנה כמה ראש וכסף ומאמצים פיזיים ונפשיים השקיעו בה, זה שלהלביש אותו הדבר זה מתוק, אין ספק, אם זה בא בקלות ובכיף ואפילו בטיפה יותר מאמץ, שווה(מעידה ע"ע כאמא לילדים ובתוכם תאומים בן ובת.. ולא בגלל הסביבה אלא מהנאה אישית) אבל מכאן ועד להכניס לזה את כל הראש, זה כבר הופך למוגזם, כמו בכל דבר, יש דרך האמצע. והויכוח פה היה נשמע כמו בין 'קיצוניים' לשני הצדדים...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יום אחד היא עמדה שם , השכנה. כועסת, נוזפת.
“הבן שלך.”
שתי מילים. קצרות. חותכות. נכנסו אליי כמו חץ בלב.
בלי לעצור לחשוב הבטתי בו.
מבט כועס. מבט שכבר פסק דין.
הבטחתי לה שהעניין יטופל. ובחומרה.
ואכן טופל.
בחומרה, ובכאב.
לא ביררתי מה באמת קרה.
לא שאלתי אם הילד שלי אשם, מבולבל, פגוע, או פשוט ילד.
פעלתי כי כך לא מתנהגים.
כי מה יגידו.
כי במסגרת חרדית “אסור שידברו”.
זה היה טיפול שהשאיר סימן.
לא רק בהתנהגות , בנשמה.
ורק הרבה אחרי שהשקט חזר לבית,
כשהוא כבר נרדם ואני נשארתי ערה עם עצמי,
הבנתי שלא חינכתי אלא נבהלתי.
לא הגבתי אליו, הגבתי לפחד שלי.
לפחד ממה יגידו, ממה יחשבו,
מהמבט של שכנה אחת שהפך בעיניי למשפט של עולם שלם.
ושם כאב לי באמת.
כי הבנתי שבאותו רגע לא ראיתי ילד, ראיתי בעיה.
לא הקשבתי למה שקורה לו ,
ניסיתי לסגור רעש מבחוץ.
כי ילד כמו ילד, לא נזכר בצעקה כדי להשתפר.
הוא נזכר בה כדי להיזהר.
והזהירות הזו לא בונה אדם.
היא מקטינה אותו.

עבר זמן.
והקב״ה, ברחמיו, שלח שליח.
אדם אחד. רגע אחד.
מילים פשוטות שהאירו מקום כואב שלא רציתי לגעת בו.

הוא אמר ככה:
ברגע שאמא צועקת בבית, או הופכת לתקיפה מול הילדים,
קורה דבר שאינו בשליטה.
הילד מאבד את המקום האחרון שבו הוא אמור להיות בטוח.
המקום של אמא.
המקום העוטף, המוגן, החם והטוב.
אבא יכול להיות תקיף.
זה תפקידו מהשורש.
הוא מביא גבול, חוק, משמעת ואחריות.
ילד יכול לכעוס על אבא,
להתעמת איתו,
אפילו למרוד, ועדיין להישאר מחובר לחיים.
אבל אמא איננה עוד סמכות.
היא לא שוטרת.
לא אצבע מאיימת. אמא היא החיים עצמם.
ובמיוחד בעולם תובעני, עמוס ציפיות, כללים ולחץ מתמיד,
אמא אמורה להיות המקום שבו אפשר לנשום.
המקום שבו גם כשנופלים , לא מאבדים אהבה.
אלא מקבלים חיבוק. הגנה. קרקע יציבה.
וזה חשוב לומר בפשטות:
אהבה אימהית איננה ויתור.
חיבוק איננו הפקרות.
והקשבה איננה היעדר גבול.

אפשר להציב גבול.
אבל גבול לא יכול להגיע בצעקה, באיום, בהשפלה, ואפילו לא בביקורת.

גם “לא” יכול להיאמר בשפה עדינה וברורה.

גם עצירה יכולה להיות מתוך יציבות, לא מתוך כעס.

כי זה לא מה שאמא אומרת , זה איך שהיא אומרת.

כשגבול נאמר בקול שקט,
בעיניים רואות,
בלב שמחזיק, הילד לא מתכווץ, הוא נבנה. הוא לומד שיש חוק, אבל גם שיש אהבה, שיש אחריות ויחד עם זה, גם מקום בטוח לטעויות.
וזה בסדר וזה מותר.
כי כולנו טועים לפעמים.

ברגע שאמא צועקת, מאיימת או מענישה מתוך כעס ,
זה כבר לא חינוך.
זה שבר.
צעקות לא בונות מסגרת.
הן שוברות ביטחון, מבלבלות זהות,
ומלמדות את הילד שהוא רצוי רק כשהוא עומד בדרישות.
וכאן מתחיל תהליך מסוכן:
כיבוי רגשי.
העמדת פנים.
ניתוק.
לפעמים אפילו נדר שקט מהחיים עצמם.
לא בקול.
לא במרד גלוי.
אלא מבפנים.
ילד חרדי שלא מרגיש אהבה אימהית יציבה,
לא רק נושר מהמסגרת.
הוא נושר מהקיום. מעצמו. מההרגשה. מהבחירה החופשית.

ולכן האמת צריכה להיאמר בלי לעטוף:
אמא לא אמורה לצעוק. בכלל. על כלום.
אם הכעס עולה,
אם הלב רותח,
אם השליטה בורחת ,
עדיף לצאת רגע מהבית.
לחדר מדרגות. לחצר. לרחוב.
עדיף שילד יחכה כמה דקות,
מאשר שיישא צעקה של אמא כל החיים.
אבא הוא הגבול.
אמא היא הקשר.
אבא מביא דין.
אמא מביאה חיים.
החלפת תפקידים לא מחזקת מסגרת ,
היא מסכנת נשמות.
ויש כאן גם תקווה גדולה.
אמא שמתקנת , מתקנת עד השורש.
אמא שבוחרת להיות חיבוק ולא מאבק,
שהבית לא שדה קרב אלא מקום של אהבה ולא איום,
מחזירה לילד את החיים.
אמא מחבקת, אמא אוהבת,
מגדלת פרחים שיפארו את רחובות החצר,
את הבתים ואת הקהילות.
ילדים שיגדלו וילכו בעולם עם גב זקוף ולב פתוח,
ובכל מקום שאליו יגיעו ,
יישמע ניגון תורתם למרחקים.
אהבה אימהית לא הולכת לאיבוד.
היא נעשית שורש.
ושורש כזה ,מצמיח חיים.
שנזכה.
קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.


קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.


הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.


נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.


כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.


אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה