בלי עין הרע!!

  • פותח הנושא SPOT
  • פורסם בתאריך
  • הוסף לסימניות
  • #21
אצלנו יכולים לבוא 700000 אלף איש בבגדים שחור לבן, וכל אחד מרגיש שביכולתו ובכוחו ובקשר עם בוראו להפוך עולמות, ולשנות סדרי העולם.--
--מקסים!!--
כל מילה במסע!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י SPOT;1219095:
מעניין,
כל פעם שבאים אלי לקוחות להצטלם מהמגזר הלא חרדי ,והם רואים את האלבומים שבסטודיו
(שכמובן רובם שם עם בגדים זהים)
יש להם איזה הערה בנושא הנ"ל
באמת מעניין למה זה כל כך מקומם...
פשוט מאד
זה אבסורד מקומם שמצפים מאנשים שאמורים להשקיע בפנימיות, בבניין האישיות, בעבודת השם ייחודית לכל אחד...
ובמקום זאת משקיעים בחיצוניות רדודה ומביכה, באופנה דלוחה, ממש מסמל את "שלא שינו לבושם"
מלבד העובדה הפשוטה שבגד שמתאים לילדה בת 12 לא אמור להתאים לילדה בת 3 זה לפעמים מגוחך עד בחילה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י פוסטר;1219100:
כי שם אם אתה לא משוגע (גוונים בשיער, פירסינג, קעקועים בכל הגוף וכו') בגדים משונים
כבר ראיתי אנשים שהולכים אותו זוג נעלים בכל רגל -צבע שונה!
אז אתה באמת לא קיים!!!
אצלנו יכולים לבוא 700000 אלף איש בבגדים שחור לבן, וכל אחד מרגיש שביכולתו ובכוחו ובקשר עם בוראו להפוך עולמות, ולשנות סדרי העולם.
זאת בדיוק הדוגמה ההפוכה...
למרות שכולם מתלבשים בשחור לבן, ללא שיקולי אופנה (למעט זוטות כמו גובה השטריימל, או מספר הכפתורים בחליפה..), עדיין כל אחד מוצא את הייחודיות שלו.
מספיק לגונן על מנהגים קלוקלים במסווה של דת..
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
לא הבנתי איך זה ההיפך.
הגברים החרדים לבושים אותו דבר, ועדיין אף אחד לא מרגיש בכלא, מי שכן מוזמן להחליף תלבושת .

מה זה קשור לטעם של האמא? ולמה אתה בטוח כל כל שכככככככככככככל האמהות בעולם מלבישות את הילדים שלהם , רקקקקקקקק כי השכנה חושבת שזה יפה? מאיפה יש לך את הביטחון למחוק מעל פני האדמה סגנון של אלפי אמהות כי כך הן אוהבות לראות את הילדים שלהם , וזה מרחיב להם את הלב, ונותן להם אושר לראות את כל המאה ילדים שלהם לבושים אותו דבר בגאוות יחידה והרגשת שייכות?
זה ממש זלזול באינטלגציה של האנשים.
זכותך לא להתחבר לסגנון ולא להבין אותו, אך אין לך זכות לזלזל בטעם אישי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
הא, ועוד משהו...
מה כל כך מקומם שמשקיעים בחיצוניות?
זה חלק מהיהדות!!!
מהחלק של נוי סוכה , ועד תלמיד חכם שלא יסתובב ורבב על בגדו!
בית המקדש היה המבנה הכי יפה בעולם שהיה ויהיה אי פעם, זה רדוד? זה חיצוני? גם בלהלביש ילדים יהודים, לומדי תורה, בצורה יפה ונעימה, זה קידוש השם!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י פוסטר;1219122:
לא הבנתי איך זה ההיפך.
הגברים החרדים לבושים אותו דבר, ועדיין אף אחד לא מרגיש בכלא, מי שכן מוזמן להחליף תלבושת .

מה זה קשור לטעם של האמא? ולמה אתה בטוח כל כל שכככככככככככככל האמהות בעולם מלבישות את הילדים שלהם , רקקקקקקקק כי השכנה חושבת שזה יפה? מאיפה יש לך את הביטחון למחוק מעל פני האדמה סגנון של אלפי אמהות כי כך הן אוהבות לראות את הילדים שלהם , וזה מרחיב להם את הלב, ונותן להם אושר לראות את כל המאה ילדים שלהם לבושים אותו דבר בגאוות יחידה והרגשת שייכות?
זה ממש זלזול באינטלגציה של האנשים.
זכותך לא להתחבר לסגנון ולא להבין אותו, אך אין לך זכות לזלזל בטעם אישי.
אני רואה שהוצאתי ממך כל כך הרבה עצבים, עד שנידבת בשמחה כל כך הרבה ככככככככככככככככככככ וקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

זה לא הופך את הטיעון שלך ליותר חזק.
טעם אישי הפירוש הפשוט שלו זה הטעם האישי של מי שלובש את הבגד, לא של זאת שמלבישה את הבגד.

למרות = שונה מבגלל
למרות שכל האנשים לבושים באותו בגד, עדיין זה כבוד שיש להם דעות שונות.

ייחודיות זה לגמרי להפך, בן יחיד זה מושג שונה לחלוטין.
וגאוות יחידה?
זה שאמא בחרה שכולנו נלבש נעלים בצבע בורדו, חצאית בצבע שמיר, וחולצה עם קווים בצבע בז' וטורקיז, וכיתתה את רגליה ברחובות העיר רק כדי למצוא את מידה 16....
זה ממש ממלא את הילדים בגאוות יחידה,
פשששששששששייייי
איזה אימא צדיקה, משקיענית וטובה יש לנו, פשוט לראות ולספר לעולם.
צריך להראות את זה בתקשורת, שכל החילונים יראו: "אנחנו לא משקיעים רק בעולם הבא, הנה, גם בעולם הזה, תראו איך אנחנו מלבישים את הילדים, תקנאו.."
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י קקטוס;1219131:
אני רואה שהוצאתי ממך כל כך הרבה עצבים, עד שנידבת בשמחה כל כך הרבה ככככככככככככככככככככ וקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

זה לא הופך את הטיעון שלך ליותר חזק.
טעם אישי הפירוש הפשוט שלו זה הטעם האישי של מי שלובש את הבגד, לא של זאת שמלבישה את הבגד.

למרות = שונה מבגלל
למרות שכל האנשים לבושים באותו בגד, עדיין זה כבוד שיש להם דעות שונות.

ייחודיות זה לגמרי להפך, בן יחיד זה מושג שונה לחלוטין.
וגאוות יחידה?
זה שאמא בחרה שכולנו נלבש נעלים בצבע בורדו, חצאית בצבע שמיר, וחולצה עם קווים בצבע בז' וטורקיז, וכיתתה את רגליה ברחובות העיר רק כדי למצוא את מידה 16....
זה ממש ממלא את הילדים בגאוות יחידה,
פשששששששששייייי
איזה אימא צדיקה, משקיענית וטובה יש לנו, פשוט לראות ולספר לעולם.
צריך להראות את זה בתקשורת, שכל החילונים יראו: "אנחנו לא משקיעים רק בעולם הבא, הנה, גם בעולם הזה, תראו איך אנחנו מלבישים את הילדים, תקנאו.."

בהצלחה:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י פוסטר;1219133:
אמן,
משמח אותי שיש תקווה לשינוי :)
רק קצת חושבים, והופ... זה נשמע הגיוני, אבל באמת צריך לנער המון קיבעון, אבל לאט לאט...
כשמתרגלים למשהו שנראה כל כך נורמלי בסביבה, הנורמלי נראה לא נורמלי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
נכתב ע"י קקטוס;1219131:
אני רואה שהוצאתי ממך כל כך הרבה עצבים, עד שנידבת בשמחה כל כך הרבה ככככככככככככככככככככ וקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק

זה לא הופך את הטיעון שלך ליותר חזק.
טעם אישי הפירוש הפשוט שלו זה הטעם האישי של מי שלובש את הבגד, לא של זאת שמלבישה את הבגד.

למרות = שונה מבגלל
למרות שכל האנשים לבושים באותו בגד, עדיין זה כבוד שיש להם דעות שונות.

ייחודיות זה לגמרי להפך, בן יחיד זה מושג שונה לחלוטין.
וגאוות יחידה?
זה שאמא בחרה שכולנו נלבש נעלים בצבע בורדו, חצאית בצבע שמיר, וחולצה עם קווים בצבע בז' וטורקיז, וכיתתה את רגליה ברחובות העיר רק כדי למצוא את מידה 16....
זה ממש ממלא את הילדים בגאוות יחידה,
פשששששששששייייי
איזה אימא צדיקה, משקיענית וטובה יש לנו, פשוט לראות ולספר לעולם.
צריך להראות את זה בתקשורת, שכל החילונים יראו: "אנחנו לא משקיעים רק בעולם הבא, הנה, גם בעולם הזה, תראו איך אנחנו מלבישים את הילדים, תקנאו.."

די!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
איזה ויכוח הזוי!
לא מספיק שבענינים רוחניים יש כאן ויכוחים על כל צעד ושעל, גם בדברים גשמיים!
בבקשה!
תנו לכל אחד לנהוג בענינים שבגשם כפי שהוא רוצה!
כשם שפרצופיהם שונות כך דעותיהם שונות!
ובדרך אגב- זה בדיוק הכוונה בברכת "חכם הרזים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י קקטוס;1219135:
אמן,
משמח אותי שיש תקווה לשינוי :)
רק קצת חושבים, והופ... זה נשמע הגיוני, אבל באמת צריך לנער המון קיבעון, אבל לאט לאט...
כשמתרגלים למשהו שנראה כל כך נורמלי בסביבה, הנורמלי נראה לא נורמלי..


תראה, אני בתור אמא שרוצה ואוהבת להלביש לילדים את אותו הדבר, כנראה מטומטמת, נכון?
כי , אם אני מלבישה להם את אותו הדבר, אז אני לא ממש מבדילה בינהם, ואני מגדלת את כולם בדיוק אותו דבר, ושולחת את כולם בדיוק לאותם החוגים, ומדברת עם כולם בדיוק באותה השפה, ומכינה לכולם בדיוק את אותו הסנדוויץ, ונותנת לכל הילדים את אותו כמות האהבה , וגם באותה הדרך, ומודדת את הרגשות שלי במשקל דיגיטלי, כדי שכולם יקבלו בדיוק בדיוק אותו הדבר. כך אף אחד לא מרגיש ייחודי, ולא מרגיש בין יחיד, אלא כמערכת אוטומטית משומנת היטב.
בקיצור אני עסוקה בלגדל את הילדים בתנאים של כלא, אז אין לי כל כך הבנה בדברים הנשגבים שכתבת,
אז כתבתי לי בהצלחה, אולי יום יבוא ואבין אותם:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
רוב הילדים אוהבים את זה.
זה לא רק הטעם של האמא וכו'
ולא שאני אומרת שכל הסטים צריכים להיות אותו הדבר, אבל סט אחד או שתים אותו הדבר, כמובן כשזה עם טעם (לא בת 15 ובת 3 באותו בגד)
זה יפה ומושקע.
זה צוות מלוכד
וכן - בהחלט גאוות יחידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י פוסטר;1219146:
תראה, אני בתור אמא שרוצה ואוהבת להלביש לילדים את אותו הדבר, כנראה מטומטמת, נכון?
כי , אם אני מלבישה להם את אותו הדבר, אז אני לא ממש מבדילה בינהם, ואני מגדלת את כולם בדיוק אותו דבר, ושולחת את כולם בדיוק לאותם החוגים, ומדברת עם כולם בדיוק באותה השפה, ומכינה לכולם בדיוק את אותו הסנדוויץ, ונותנת לכל הילדים את אותו כמות האהבה , וגם באותה הדרך, ומודדת את הרגשות שלי במשקל דיגיטלי, כדי שכולם יקבלו בדיוק בדיוק אותו הדבר. כך אף אחד לא מרגיש ייחודי, ולא מרגיש בין יחיד, אלא כמערכת אוטומטית משומנת היטב.
בקיצור אני עסוקה בלגדל את הילדים בתנאים של כלא, אז אין לי כל כך הבנה בדברים הנשגבים שכתבת,
אז כתבתי לי בהצלחה, אולי יום יבוא ואבין אותם:)
את נתפסת לדוגמאות, לחיצוניות של הדברים, וחבל..

הרעיון הפשוט שאני מנסה לומר:
רוצים להלביש באופן אחיד - שיהיה לבריאות

אל תקראו לזה ייחודיות!!
זה הבל שאי אפשר לחזור עליו יותר מידי פעמים
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לא ייחודיות, כן גאוות יחידה ותחושת שייכות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
בעברית קוראים לזה "קיטש"
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י קקטוס;1219150:
את נתפסת לדוגמאות, לחיצוניות של הדברים, וחבל..

הרעיון הפשוט שאני מנסה לומר:
רוצים להלביש באופן אחיד - שיהיה לבריאות

אל תקראו לזה ייחודיות!!
זה הבל שאי אפשר לחזור עליו יותר מידי פעמים

זה ייחודי, זה מתוק, כמה שיותר ! :)
לעצבן אותך יותר... , היום גם נשים/אחיות / גיסות באירוע (חתונה) לובשות אותו הדבר,

לא על זאת גאוותינו
אבל על זאת שמחתינו!

העיקר שילכו בדרך התורה
צנועים,מסודרים, נקיים, ולבושים לפעמים סט :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י קקטוס;1219150:
את נתפסת לדוגמאות וחבל..

הרעיון הפשוט שאני מנסה לומר:
רוצים להלביש באופן אחיד - שיהיה לבריאות

אל תקראו לזה ייחודיות!!
זה הבל שאי אפשר לחזור עליו יותר מידי פעמים

הבנתי, הבעיה שלך שעצם זה שהלבישו את כולם אותו דבר זה לא יחודי? מסכימה. צודק, לא ייחודי.
אבל אני בטוחה שפותחת האשכול התכוונה והרגישה שכל ילד שם הרגיש מיוחד ובן יחיד, בגלל היחס של האמא כלפיו,והיחס האנושי בין האחים והאחיות. ולא בגלל מה שהוא לובש.

ולראות הרבה ילדים ממשפחה אחת, לבושים מטופחים מכף רגל עד ראש, נותן תחושה טובה ונעימה לעין.
כנראה עניין של טעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י סתם;1219156:
זה ייחודי, זה מתוק, כמה שיותר ! :)
לעצבן אותך יותר... , היום גם נשים/אחיות / גיסות באירוע (חתונה) לובשות אותו הדבר,

לא על זאת גאוותינו
אבל על זאת שמחתינו!

העיקר שילכו בדרך התורה
צנועים,מסודרים, נקיים, ולבושים לפעמים סט :)
התנצלות:
לא התכוונתי לחלק האחרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י קקטוס;1219150:
את נתפסת לדוגמאות, לחיצוניות של הדברים, וחבל..

הרעיון הפשוט שאני מנסה לומר:
רוצים להלביש באופן אחיד - שיהיה לבריאות

אל תקראו לזה ייחודיות!!
זה הבל שאי אפשר לחזור עליו יותר מידי פעמים

מתחשק לי לשאול אותך משהו, אבל אני לא יודעת אם מותר...:cool:
יש מישהו שיוכל לומר לי?;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
כן ייחודי, לא ייחודי,
תכלס, לצלם משפחה של 15 ילדים שכל אחד לובש משהו לגמרי שונה, לא נראה טוב , וחוץ מלהפוך את התמונה לשחור לבן אין מה לעשות איתה :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

יום אחד היא עמדה שם , השכנה. כועסת, נוזפת.
“הבן שלך.”
שתי מילים. קצרות. חותכות. נכנסו אליי כמו חץ בלב.
בלי לעצור לחשוב הבטתי בו.
מבט כועס. מבט שכבר פסק דין.
הבטחתי לה שהעניין יטופל. ובחומרה.
ואכן טופל.
בחומרה, ובכאב.
לא ביררתי מה באמת קרה.
לא שאלתי אם הילד שלי אשם, מבולבל, פגוע, או פשוט ילד.
פעלתי כי כך לא מתנהגים.
כי מה יגידו.
כי במסגרת חרדית “אסור שידברו”.
זה היה טיפול שהשאיר סימן.
לא רק בהתנהגות , בנשמה.
ורק הרבה אחרי שהשקט חזר לבית,
כשהוא כבר נרדם ואני נשארתי ערה עם עצמי,
הבנתי שלא חינכתי אלא נבהלתי.
לא הגבתי אליו, הגבתי לפחד שלי.
לפחד ממה יגידו, ממה יחשבו,
מהמבט של שכנה אחת שהפך בעיניי למשפט של עולם שלם.
ושם כאב לי באמת.
כי הבנתי שבאותו רגע לא ראיתי ילד, ראיתי בעיה.
לא הקשבתי למה שקורה לו ,
ניסיתי לסגור רעש מבחוץ.
כי ילד כמו ילד, לא נזכר בצעקה כדי להשתפר.
הוא נזכר בה כדי להיזהר.
והזהירות הזו לא בונה אדם.
היא מקטינה אותו.

עבר זמן.
והקב״ה, ברחמיו, שלח שליח.
אדם אחד. רגע אחד.
מילים פשוטות שהאירו מקום כואב שלא רציתי לגעת בו.

הוא אמר ככה:
ברגע שאמא צועקת בבית, או הופכת לתקיפה מול הילדים,
קורה דבר שאינו בשליטה.
הילד מאבד את המקום האחרון שבו הוא אמור להיות בטוח.
המקום של אמא.
המקום העוטף, המוגן, החם והטוב.
אבא יכול להיות תקיף.
זה תפקידו מהשורש.
הוא מביא גבול, חוק, משמעת ואחריות.
ילד יכול לכעוס על אבא,
להתעמת איתו,
אפילו למרוד, ועדיין להישאר מחובר לחיים.
אבל אמא איננה עוד סמכות.
היא לא שוטרת.
לא אצבע מאיימת. אמא היא החיים עצמם.
ובמיוחד בעולם תובעני, עמוס ציפיות, כללים ולחץ מתמיד,
אמא אמורה להיות המקום שבו אפשר לנשום.
המקום שבו גם כשנופלים , לא מאבדים אהבה.
אלא מקבלים חיבוק. הגנה. קרקע יציבה.
וזה חשוב לומר בפשטות:
אהבה אימהית איננה ויתור.
חיבוק איננו הפקרות.
והקשבה איננה היעדר גבול.

אפשר להציב גבול.
אבל גבול לא יכול להגיע בצעקה, באיום, בהשפלה, ואפילו לא בביקורת.

גם “לא” יכול להיאמר בשפה עדינה וברורה.

גם עצירה יכולה להיות מתוך יציבות, לא מתוך כעס.

כי זה לא מה שאמא אומרת , זה איך שהיא אומרת.

כשגבול נאמר בקול שקט,
בעיניים רואות,
בלב שמחזיק, הילד לא מתכווץ, הוא נבנה. הוא לומד שיש חוק, אבל גם שיש אהבה, שיש אחריות ויחד עם זה, גם מקום בטוח לטעויות.
וזה בסדר וזה מותר.
כי כולנו טועים לפעמים.

ברגע שאמא צועקת, מאיימת או מענישה מתוך כעס ,
זה כבר לא חינוך.
זה שבר.
צעקות לא בונות מסגרת.
הן שוברות ביטחון, מבלבלות זהות,
ומלמדות את הילד שהוא רצוי רק כשהוא עומד בדרישות.
וכאן מתחיל תהליך מסוכן:
כיבוי רגשי.
העמדת פנים.
ניתוק.
לפעמים אפילו נדר שקט מהחיים עצמם.
לא בקול.
לא במרד גלוי.
אלא מבפנים.
ילד חרדי שלא מרגיש אהבה אימהית יציבה,
לא רק נושר מהמסגרת.
הוא נושר מהקיום. מעצמו. מההרגשה. מהבחירה החופשית.

ולכן האמת צריכה להיאמר בלי לעטוף:
אמא לא אמורה לצעוק. בכלל. על כלום.
אם הכעס עולה,
אם הלב רותח,
אם השליטה בורחת ,
עדיף לצאת רגע מהבית.
לחדר מדרגות. לחצר. לרחוב.
עדיף שילד יחכה כמה דקות,
מאשר שיישא צעקה של אמא כל החיים.
אבא הוא הגבול.
אמא היא הקשר.
אבא מביא דין.
אמא מביאה חיים.
החלפת תפקידים לא מחזקת מסגרת ,
היא מסכנת נשמות.
ויש כאן גם תקווה גדולה.
אמא שמתקנת , מתקנת עד השורש.
אמא שבוחרת להיות חיבוק ולא מאבק,
שהבית לא שדה קרב אלא מקום של אהבה ולא איום,
מחזירה לילד את החיים.
אמא מחבקת, אמא אוהבת,
מגדלת פרחים שיפארו את רחובות החצר,
את הבתים ואת הקהילות.
ילדים שיגדלו וילכו בעולם עם גב זקוף ולב פתוח,
ובכל מקום שאליו יגיעו ,
יישמע ניגון תורתם למרחקים.
אהבה אימהית לא הולכת לאיבוד.
היא נעשית שורש.
ושורש כזה ,מצמיח חיים.
שנזכה.
קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.


קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.


הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.


נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.


כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.


אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה