הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
מרן הנתיבות שלום זיע"א היה מעורר בהזדמנויות על פי הפסוק בינו שנות דור ודור, שחובה עלינו להתבונן וללמוד מהו תפקידו של הדור, ללמוד את מצבו של הדור, וע"י כך לדעת מהו תפקידו של הדור, הדברים נאמרו לכלל, ובוודאי מתאימים מאוד גם לפרט, ועל כל מחנך ללמוד ולהכיר את תפקידו ולהגדיר לעצמו מה ייעודו בשנה זו, ועל אחת כמה וכמה בשנה זו שהיא המסיימת את שנות הילדות ופותחת את שנות הבחרות, בתחילת השנה הם קבוצת ילדים, ובסיומה הם קבוצת בחורי ישיבה עם כל המשמעות שבדבר, ובוודאי שצריך להקדיש לכך זמן ללמוד ולהכיר את הנפשות הפועלות, את סגנונם, כיצד אפשר למצוא מסילות ללבבם, לכוונם ולהדריכם בצורת הלימוד הישיבתית, לאלפם בינה שיעזבו את משחקי הילדות, ויבינו שהם כבר בוגרים וכל הנהגתם היא של בחורי ישיבה אמתיים.
ראשית דבר ההבדל היסודי בין חשיבה של ילד לחשיבה של בוגר, חשיבה של ילד הוא רואה את הרגע העכשווי, ואינו רואה את הרגע הבא, אינו חושב כלל מה התוצאה של מעשה זה, ואילו בוגר מעשיו שקולים ואחראים, משקיע חשיבה על התוצאות הנעשות ממעשים אלו בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד, מה התוצאה ממעשה זה, וסוף מעשה במחשבה תחילה, וכמובן שתהליך זה לוקח זמן, והרבה פעמים אנחנו והם נוחלים אכזבות, נראה היה שהנה כבר התבגר ומעשיו נעשים מחושבים יותר ושקולים יותר, והנה אמרו לו משהו, הציקו לו, או כל סיבה אחרת, והילד צץ וחוזר, וכאן גם אתה המחנך עומד למבחן, מה וכיצד תהיה התגובה שלך.
העבודה העיקרית של המחנך בשנה זו להפוך את הילד לבוגר, ללמד אותו דבר ראשון לחשוב לפני שעושה, ולא קודם לעשות ואח"כ לחשוב, הרבה פעמים אתה שואל, ילד למה עשית כך, והתשובה פשוט לא חשבתי, פעלתי מתוך אינסטינקט, מספרים שהמהר"ם שפירא ראש ישיבת לובלין התאכסן פעם אצל גביר עשיר קמצן וחשוך בנים בבוקר שאל אותו הגביר האם ערבה שנתו של הרב השיב שלא הצליח לישון מפני שהטריד את דעתו שאלה, הגביר הסתקרן מאוד מהי השאלה וניסה להפציר מה כ"כ טרד את מנוחת הרב והרב הפטיר כבר מצאתי פתרון למצוקה, בכל אופן ניסה הגביר את כוחו להשקיט את מבועי סקרנותו והפציר ברב, עד שנענה לו והשיבו שכל הלילה היה טרוד מה חושב הגביר למה הוא שומר את כל כספו וזהבו הרי לא נתברך ביורשים, וא"כ מדוע שלא יזכה להקים יד ושם בבית ה', נו.. שואל הגביר אגוטע קשיא, ומה התשובה שמצא הרב, ולאחר תחנונים רבים השיב המהר"ם הוא פשוט לא חושב.
לפיכך צריך להקדיש לכך זמן ובעיקר הרבה מחשבה, כיצד להרגילם ולטעת בקרבם את הרעיון הפשוט כל כך בעולמו של מבוגר, סוף מעשה במחשבה תחילה, והחכם עיניו בראשו, להיכן יוביל אותך מעשה זה, מה התועלת שבו, אם ע"י סיפורים מגדולי ישראל, או דוגמאות פשוטות מהחיים, ולחזור עוד עוד ולהשריש בלבם למרות שנראה שהבינו והפנימו עדיין יש מה לעבוד ע"ז,
ההבדל הנוסף בין חשיבה ילדותית לחשיבה בוגרת היא סדר עדיפויות, גם ילד שכבר חושב לפני מה שעושה יש לו מערכת חשיבה עצמאית ומה שנראה בעינך כטפל, נראה בעיניו כעיקר, ומה שאצלך כטפל שבטפלים ואתה כלל לא על כך דגש ונראה לך פרט זניח ושולי, לילד יש מערכת חשיבה שונה ולו הדברים נראים מבט שונה לגמרי, ומניח על זה הרבה, ותפקיד המחנך לאחר שהרגיל את התלמיד לחשוב הוא, לעשות לו סדר במחשבותיו, לדעת על מה להניח את הדגש, ומה להניח לעת עתה בצד, וגם בלימוד צריך להרגילו לעשות סדר, איזה שאלה אפשר לחכות, ואיזה שאלה חשוב לשאול כעת, מה העיקר ומה טפל.
תפקיד המחנך הוא לבנות את אישיות התלמיד מחדש לעצבו מחדש ולבנות לו סדר עדיפויות נכון על מה לשים את הדגש מה חשוב יותר, ומה חשוב פחות, אך ח"ו לעשות זאת בהכרזה, ופגיעה באישיות החניך, אפילו למשל משפט זה חשיבה של ילד זה לא מביא לתועלת הרצויה אלא להיפך מפתח התנגדות, הילד חושב המחנך מזלזל בי, הוא מזלזל בהילוך מחשבתי, הוא מתנשא עלי ועוד מחשבות שליליות, כך שבמקום לקדם את החניך הוא רק נסוג אחורנית ומתבצר במחשבותיו ובשיקוליו וסדר עדיפות שנראה חשוב בעיניו, אלא אדרבה תנסה לרדת אליו בוא תסביר לי מה חשבת כשהגבת כך, לאיזה תועלת רצית להגיע, האם אכן הגעת לכך.
אביא לכך דוגמא מאוד מצויה בין ילדים מתפתחות הרבה מריבות בדרך כלל זה על דברים של מה בכך, ואם המחנך מגיב מה אתה עושה עסק מכאלה שטויות, אפשר לחשוב מה הוא כבר עשה לך, על זה אתה מגיב בכזאת עוצמה, החניך חושב לעצמו הוא כלל לא מבין אותי, ומה אני יענה לו או איך אני יסביר לו בשעה שהוא כלל לא נמצא בעולמי, אך אם המחנך שומע את המקרה ומנסה לחשוב ביחד עם התלמיד מה חשבת שהגבת כך, שע"י זה הוא לא יעשה זאת פעם נוספת, בוא נראה האם אכן השגת את המטרה, או להיפך הוא יתחיל אתך שוב ושוב כפי טבע הדברים שאוהבים לעצבן את מי שמתעצבן, וכך בעבודה מתמדת של פעם אחר פעם אתה מוציא אותו מהמשבצת שלו ומכניס לו מערכת שיקולים נוספת ומשנה לו את צורת החשיבה,
בהמשך הזמן נוכל לפתחו ולרוממו, שלא מכל דבר צריך לעשות ענין, וגם אם החבר נגע בחפץ שלך, או אפילו לקח לך מכתב אישי, לא לצאת מהכלים אלא לדבר יפה אנא תחזיר לי, ומענה רך ישיב חמה, גם אם בשעת מעשה נראה לך שהילד לא שמע ולא הפנים זה לא ימנע ממך בהזדמנות נוספת שוב ושוב להחדיר לו אני מבין ללבך אך בוא נראה האם הגעת למטרתך ועל כגון זה נאמר שלך לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו.
על פי מה שהגדרנו את הייעוד הכללי לבגר את התלמידים וכמו שנתבאר להיכנס לעולמם להבין מה הלך מחשבתם מה סדר עדיפות שלהם, ומבפנים לנסות לשנות את הלך החשיבה ולפתחו ולהרגילם דבר ראשון לחשוב ואח"כ לחשוב נכון, ולחשוב מה התוצאה של המעשה שעשיתי, זה קידם אותי השגתי את המטרה או להיפך רק התרחקתי ממנה.
בוודאי שישנם תלמידים שכבר עמדו על כך בכוחות עצמם, וישנם שצריכים מעט סיוע, אך גם ישנם כאלו שצריכים הרבה סיוע, וצריך קודם ללמוד את החניך ומהי נקודת החולשה שלו, פעמים זה נובע מילדותיות יתר כלומר חוסר התפתחות או מכך שלא הגיבו נכון, ומהסובב ספג הרבה ביקורת קטלנית, כך שהגיע לדימוי עצמי נמוך, שכלל לא מאמין בעצמו, מצבו התדמיתי והחברתי נמצא בכזה שפל עד כדי שמסוגל לעשות שטויות וכדומה, מתוך מחשבה שבזכות זה ימצא חן בעיניהם, למרות שבמחשבה שניה זה עושה את ההיפך והחברים בזים לו, אך כמו שאמרנו לא תמיד המחשבה זה הצד החזק אלא הדברים נעשים בתת מדע,
בתחילת דרכי ישב בכיתה תלמיד שכלל לא היה שייך ומתאים לאווירה ששררה בכיתה, הוא היה דחוי מאוד בחברה, ומאוד הפריע בשיעורים, החברים פנו אלי בלי סוף למה אתה מבליג ושותק כ"כ הרבה, תמיד לא השבתי ודחיתים תשאל בשנה הבאה, היה אחד התלמידים שלא ויתר ולאחר שנה בא ושאל שוב למה הבלגת כ"כ הרבה, עניתי לו תנסה להיכנס לראשו של החבר האם טוב לו עם עצמו, האם יש לו סיפוק או נקודת אור במשך היום, הוא יושב בשיעור ובקושי מבין על מה מדברים, וכן אף אחד לא רוצה לשבת ע"י, אף אחד לא רוצה ללמוד עמו, עוד חסר שגם אני ינזוף בו על כל הפרעה והפרעה, ואהרוס לגמרי את התדמית שלו, לקראת סוף השנה התקוטט עמו אחד החברים על דברים של מה בכך, ופתאום צועק לו תגיד יש כאן מישהו אחד שאוהב אותך, התלמיד היה מאוד נבוך, והשיב כן, המגיד שיעור אוהב אותי, הצועק לא התבלבל, ופנה אלי בשאלה האם אכן המג"ש אוהב אותו, כמובן שהתשובה הייתה חיובית,
לכן חשוב מאוד להכיר וללמוד את התלמידים ולזהות את הבעיה, ובמקום לגעור בתלמיד על שעושה שטויות, מה שגורם שיתרחק ממך יותר, עליך לתת לו חיזוקים תטיל עליו משימות שונות שיכול לעמוד בהם או אתגרים שיכול לעמוד בהם למשל תחפש היכן כתוב הלכה זו, ובכך תחזק אצלו את הביטחון העצמי, ועי"ז יתחזק מעמדו החברתי, ושוב לא יצטרך להרשים את חבריו בדרכים שונות.
ראשית דבר ההבדל היסודי בין חשיבה של ילד לחשיבה של בוגר, חשיבה של ילד הוא רואה את הרגע העכשווי, ואינו רואה את הרגע הבא, אינו חושב כלל מה התוצאה של מעשה זה, ואילו בוגר מעשיו שקולים ואחראים, משקיע חשיבה על התוצאות הנעשות ממעשים אלו בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד, מה התוצאה ממעשה זה, וסוף מעשה במחשבה תחילה, וכמובן שתהליך זה לוקח זמן, והרבה פעמים אנחנו והם נוחלים אכזבות, נראה היה שהנה כבר התבגר ומעשיו נעשים מחושבים יותר ושקולים יותר, והנה אמרו לו משהו, הציקו לו, או כל סיבה אחרת, והילד צץ וחוזר, וכאן גם אתה המחנך עומד למבחן, מה וכיצד תהיה התגובה שלך.
העבודה העיקרית של המחנך בשנה זו להפוך את הילד לבוגר, ללמד אותו דבר ראשון לחשוב לפני שעושה, ולא קודם לעשות ואח"כ לחשוב, הרבה פעמים אתה שואל, ילד למה עשית כך, והתשובה פשוט לא חשבתי, פעלתי מתוך אינסטינקט, מספרים שהמהר"ם שפירא ראש ישיבת לובלין התאכסן פעם אצל גביר עשיר קמצן וחשוך בנים בבוקר שאל אותו הגביר האם ערבה שנתו של הרב השיב שלא הצליח לישון מפני שהטריד את דעתו שאלה, הגביר הסתקרן מאוד מהי השאלה וניסה להפציר מה כ"כ טרד את מנוחת הרב והרב הפטיר כבר מצאתי פתרון למצוקה, בכל אופן ניסה הגביר את כוחו להשקיט את מבועי סקרנותו והפציר ברב, עד שנענה לו והשיבו שכל הלילה היה טרוד מה חושב הגביר למה הוא שומר את כל כספו וזהבו הרי לא נתברך ביורשים, וא"כ מדוע שלא יזכה להקים יד ושם בבית ה', נו.. שואל הגביר אגוטע קשיא, ומה התשובה שמצא הרב, ולאחר תחנונים רבים השיב המהר"ם הוא פשוט לא חושב.
לפיכך צריך להקדיש לכך זמן ובעיקר הרבה מחשבה, כיצד להרגילם ולטעת בקרבם את הרעיון הפשוט כל כך בעולמו של מבוגר, סוף מעשה במחשבה תחילה, והחכם עיניו בראשו, להיכן יוביל אותך מעשה זה, מה התועלת שבו, אם ע"י סיפורים מגדולי ישראל, או דוגמאות פשוטות מהחיים, ולחזור עוד עוד ולהשריש בלבם למרות שנראה שהבינו והפנימו עדיין יש מה לעבוד ע"ז,
ההבדל הנוסף בין חשיבה ילדותית לחשיבה בוגרת היא סדר עדיפויות, גם ילד שכבר חושב לפני מה שעושה יש לו מערכת חשיבה עצמאית ומה שנראה בעינך כטפל, נראה בעיניו כעיקר, ומה שאצלך כטפל שבטפלים ואתה כלל לא על כך דגש ונראה לך פרט זניח ושולי, לילד יש מערכת חשיבה שונה ולו הדברים נראים מבט שונה לגמרי, ומניח על זה הרבה, ותפקיד המחנך לאחר שהרגיל את התלמיד לחשוב הוא, לעשות לו סדר במחשבותיו, לדעת על מה להניח את הדגש, ומה להניח לעת עתה בצד, וגם בלימוד צריך להרגילו לעשות סדר, איזה שאלה אפשר לחכות, ואיזה שאלה חשוב לשאול כעת, מה העיקר ומה טפל.
תפקיד המחנך הוא לבנות את אישיות התלמיד מחדש לעצבו מחדש ולבנות לו סדר עדיפויות נכון על מה לשים את הדגש מה חשוב יותר, ומה חשוב פחות, אך ח"ו לעשות זאת בהכרזה, ופגיעה באישיות החניך, אפילו למשל משפט זה חשיבה של ילד זה לא מביא לתועלת הרצויה אלא להיפך מפתח התנגדות, הילד חושב המחנך מזלזל בי, הוא מזלזל בהילוך מחשבתי, הוא מתנשא עלי ועוד מחשבות שליליות, כך שבמקום לקדם את החניך הוא רק נסוג אחורנית ומתבצר במחשבותיו ובשיקוליו וסדר עדיפות שנראה חשוב בעיניו, אלא אדרבה תנסה לרדת אליו בוא תסביר לי מה חשבת כשהגבת כך, לאיזה תועלת רצית להגיע, האם אכן הגעת לכך.
אביא לכך דוגמא מאוד מצויה בין ילדים מתפתחות הרבה מריבות בדרך כלל זה על דברים של מה בכך, ואם המחנך מגיב מה אתה עושה עסק מכאלה שטויות, אפשר לחשוב מה הוא כבר עשה לך, על זה אתה מגיב בכזאת עוצמה, החניך חושב לעצמו הוא כלל לא מבין אותי, ומה אני יענה לו או איך אני יסביר לו בשעה שהוא כלל לא נמצא בעולמי, אך אם המחנך שומע את המקרה ומנסה לחשוב ביחד עם התלמיד מה חשבת שהגבת כך, שע"י זה הוא לא יעשה זאת פעם נוספת, בוא נראה האם אכן השגת את המטרה, או להיפך הוא יתחיל אתך שוב ושוב כפי טבע הדברים שאוהבים לעצבן את מי שמתעצבן, וכך בעבודה מתמדת של פעם אחר פעם אתה מוציא אותו מהמשבצת שלו ומכניס לו מערכת שיקולים נוספת ומשנה לו את צורת החשיבה,
בהמשך הזמן נוכל לפתחו ולרוממו, שלא מכל דבר צריך לעשות ענין, וגם אם החבר נגע בחפץ שלך, או אפילו לקח לך מכתב אישי, לא לצאת מהכלים אלא לדבר יפה אנא תחזיר לי, ומענה רך ישיב חמה, גם אם בשעת מעשה נראה לך שהילד לא שמע ולא הפנים זה לא ימנע ממך בהזדמנות נוספת שוב ושוב להחדיר לו אני מבין ללבך אך בוא נראה האם הגעת למטרתך ועל כגון זה נאמר שלך לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו.
על פי מה שהגדרנו את הייעוד הכללי לבגר את התלמידים וכמו שנתבאר להיכנס לעולמם להבין מה הלך מחשבתם מה סדר עדיפות שלהם, ומבפנים לנסות לשנות את הלך החשיבה ולפתחו ולהרגילם דבר ראשון לחשוב ואח"כ לחשוב נכון, ולחשוב מה התוצאה של המעשה שעשיתי, זה קידם אותי השגתי את המטרה או להיפך רק התרחקתי ממנה.
בוודאי שישנם תלמידים שכבר עמדו על כך בכוחות עצמם, וישנם שצריכים מעט סיוע, אך גם ישנם כאלו שצריכים הרבה סיוע, וצריך קודם ללמוד את החניך ומהי נקודת החולשה שלו, פעמים זה נובע מילדותיות יתר כלומר חוסר התפתחות או מכך שלא הגיבו נכון, ומהסובב ספג הרבה ביקורת קטלנית, כך שהגיע לדימוי עצמי נמוך, שכלל לא מאמין בעצמו, מצבו התדמיתי והחברתי נמצא בכזה שפל עד כדי שמסוגל לעשות שטויות וכדומה, מתוך מחשבה שבזכות זה ימצא חן בעיניהם, למרות שבמחשבה שניה זה עושה את ההיפך והחברים בזים לו, אך כמו שאמרנו לא תמיד המחשבה זה הצד החזק אלא הדברים נעשים בתת מדע,
בתחילת דרכי ישב בכיתה תלמיד שכלל לא היה שייך ומתאים לאווירה ששררה בכיתה, הוא היה דחוי מאוד בחברה, ומאוד הפריע בשיעורים, החברים פנו אלי בלי סוף למה אתה מבליג ושותק כ"כ הרבה, תמיד לא השבתי ודחיתים תשאל בשנה הבאה, היה אחד התלמידים שלא ויתר ולאחר שנה בא ושאל שוב למה הבלגת כ"כ הרבה, עניתי לו תנסה להיכנס לראשו של החבר האם טוב לו עם עצמו, האם יש לו סיפוק או נקודת אור במשך היום, הוא יושב בשיעור ובקושי מבין על מה מדברים, וכן אף אחד לא רוצה לשבת ע"י, אף אחד לא רוצה ללמוד עמו, עוד חסר שגם אני ינזוף בו על כל הפרעה והפרעה, ואהרוס לגמרי את התדמית שלו, לקראת סוף השנה התקוטט עמו אחד החברים על דברים של מה בכך, ופתאום צועק לו תגיד יש כאן מישהו אחד שאוהב אותך, התלמיד היה מאוד נבוך, והשיב כן, המגיד שיעור אוהב אותי, הצועק לא התבלבל, ופנה אלי בשאלה האם אכן המג"ש אוהב אותו, כמובן שהתשובה הייתה חיובית,
לכן חשוב מאוד להכיר וללמוד את התלמידים ולזהות את הבעיה, ובמקום לגעור בתלמיד על שעושה שטויות, מה שגורם שיתרחק ממך יותר, עליך לתת לו חיזוקים תטיל עליו משימות שונות שיכול לעמוד בהם או אתגרים שיכול לעמוד בהם למשל תחפש היכן כתוב הלכה זו, ובכך תחזק אצלו את הביטחון העצמי, ועי"ז יתחזק מעמדו החברתי, ושוב לא יצטרך להרשים את חבריו בדרכים שונות.
