כללי ההלכה היומית בחפץ חיים

[גרף]

העצה של החפץ חיים למחילת עוונות ולאריכות ימים

קיבלתי במייל. כדאי להפיץ הלאה - זיכוי הרבים.

 

[גרפיקנער]

ברשותכם.

אשתף אתכם בחידוש גדול, שאולי כולם יודעים ומתנהגים כן, אבל לא יודעים את מקור הדברים.

איך אפשר לעשות תשובה?

כידוע שהרמב"ם כותב שתשובה זה רק אם יודע תעלומות יכול להעיד עליו שלא יחזור שוב לחטאו. ועל פי דברי הרמב"ם האלו, הרבה אנשים אינם יודעים כלל כיצד לגשת ליום הכיפורים. שהרי יום הכיפורים אינו מכפר אלא לעושים תשובה, וכיון שבודאי אדם אינו יכול לחזור בתשובה על כל עוונותיו עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא יחזור לחטאו, לכן הרבה מתייאשים מראש מכל הענין הזה של תשובה.

אז מה עושים? וכי נתנה התורה למלאכי השרת?

בא רבי ישראל סלנטר ומחדש חידוש ע צ ו ם: הוא מדייק את לשון הגמרא, שיום הכיפורים מכפר ל'עושים תשובה'. כלומר שהם ב מ ה ל ך של תשובה. כלומר: לא צריך לעשות תשובה בפועל על כל העברות כולם, אלא מספיק שהאדם הוא מוגדר כ'עושה תשובה', כדי שיום הכיפורים יכפר על עוונותיו.

אז איך עושים את זה?

קבלה קטנה.

אם אדם מקבל על עצמו קבלה - ולו הכי קטנה שיש - לחזור בו מעברה שבידו, ובקבלו את הקבלה הזאת יכול הקב"ה להעיד עליו שזו קבלה גמורה לגמרי, זה מספיק להחשיבו כ'עושה תשובה', ויום הכיפורים מכפר עליו.

ומהי קבלה קטנה?

פה מחדש רבי ישראל עוד חידוש:

נקח כדוגמא אדם שמחלל שבת בפרהסיא. והוא מקבל על עצמו שמעתה כשהוא נוסע ברכבו בשבת, הוא ידליק את הרדיו רק פעם אחת בשבת, והוא היה רגיל להדליק את הרדיו שלוש פעמים בכל נסיעה - גם זה נחשב ל'עושה תשובה', ויום הכיפורים מכפר עליו!!!!

מייראדיק!!!

יש בזה עוד אריכות גדולה, אבל אין כאן המקום להאריך.

גמר חתימה טובה, ונזכה למחילה סליחה וכפרה.

 

[ונתנו10]

יום 19 - לשון הרע / דיבור מזיק

האיסור לבייש ולבזות את הזולת
​

כל המספר דברים לאחרים, אין לו שליטה על הנאמר ואינו יכול לדעת באילו נסיבות יסופרו שוב הדברים. מה שאדם אומר על חברו עלול להגיע לאזני החבר ואף יתכן שיסופר בפניו.

לפיכך אסור לספר כל דבר על הזולת שעלול לביישו או לצערו אם יסופר בפניו, אף אם אין בדברים הללו כל גנאי.

אסור לספר על פלוני שהוא בעל תשובה אם אותו אדם רגיש לכך. הוא הדין גם בציבור שבו זוכים בעלי תשובה להערכה רבה.

______
תודה לגרף ולמרתהרב על התזכורת...

 

[ונתנו10]

יום 20 - לשון הרע דיבור מזיק (המשך)

בעלי תשובה
​

ראינו לעיל (יום 8) שאסור להזכיר שמישהו בעל תשובה, אם המדבר או השומע חושבים זאת לגנאי (בעוד שלמעשה אין זה כך)

על יסוד האיסור לספר בגנותו של אדם או לספר דבר העלול להזיקו או לפגוע בו, מותר לספר שפלוני בעל תשובה אך ורק אם בנוסף לכך שהמדבר והשומע אינם רואים בכך גנאי גם בעל התשובה עצמו מדבר בגלוי על עברו ואם עובדה זו תצויין בנוכחותו הוא לא ייפגע מכך; או (כאשר בעל התשובה רגיש בנוגע לעברו) כשידוע שהשומע מיטיב לשמור סוד ולא יגלה זאת באזני אחרים.

 

[שילת_250]

יום 21 דיבור המזיק

גרימת הפסדים
אסור לספר כל דבר שגם אם אין הוא גנאי, פרסומו עלול להזיק לזולת בעניני פרנסה או שידוך.
סוג זה של לשון הרע רווח ביותר כשאנשים מתבקשים לספק מידע בנוגע לשידוך או להצעת עבודה.

אסור לדבר על חולשותיו הגופניות של פלוני או על חוסר חכמתו גם אם הן המדבר והן השומע אינם רואים בכך כל גנאי. פרסום דברים מסוג זה עלול לגרום למדובר הפסד ונזק.

 

[ונתנו10]

יום 22 - לשון הרע / דיבור מזיק

דיבור על מוצרים
​

הדיבור בגנות מוצר שבעקבותיו נמנעים אנשים מלרכשו נחשב כדיבור לשון הרע כי הוא עלול לפגוע בפרנסתו של היצרן או של מוכר המוצר. (ובמקרים מסוימים יהיה הדבר מותר, כפי שיוסבר בהמשך).

בדומה לכך אסור להתבטא בלגלוג על דרשן פלוני באופן שירחיק ממנו את קהל השומעים או שיחליש את השפעת דבריו על הציבור.

כמו בכל מצוה אחרת, יש להרגיל את בנו ובתו הקטנים להימנע מדיבור לשון הרע ברגע שהם מגיעים לגיל שבו הם מבינים את משמעות הדבר. ילדים מרבים לדבר בגנות המאכלים המוגשים להם, ובכך הם פוגעים במי שהכינם. יש להרגיל את הילדים להימנע מהערות גנאי מסוג זה.

 

[ונתנו10]

יום 23 - לשון הרע / דיבור מזיק

כשהמדובר מסכים לדברים
​

בניגוד לדברי גנאי, מותר לומר על פלוני דברים העלולים לגרום לנזק אם ברור שאין הוא מתנגד לכך.

אם אדם מרבה לספר על חוסר יכולתו לזכור מספרי טלפון, ואפילו את מספר הטלפון שלו עצמו, לא ייאסר על אחרים לספר זאת הלאה, בתנאי שלא המדבר ולא השומע יפחיתו בערכו של המדובר בגלל תכונה זו.

ברור שאם אדם נותן לאחרים רשות מפורשת לספר עליו דבר העלול להזיק לו, מותר להם לעשות זאת, בתנאי שאין בדברים הללו משום גנאי.

 

[גרף]

יום 24 - לשון הרע: דיבור מזיק

דברים גלויים אך מזיקים​

ראינו לעיל שאסור לספר דברי גנאי אפילו כשהדברים כבר היו ידועים קודם לכן לשומע. הרי זה משום שעצם דיבור הגנאי הוא איסור בפני עצמו.​

לעומת זאת, מתקבל על הדעת שאפשר לומר דברים העלולים לגרום נזק בנוכחותו של מישהו שכבר יודע אותם, אלא אם כן המדבר מדגיש נקודה שהשומע לא היה מודע לה עד כה. הרי זה משום שהדברים לא יגרמו לנזק שלא היה נגרם בלעדיהם.​

הרמב"ם מרחיב את הדברים וקובע שאם נאמרו בפני שלושה, דברים העלולים להזיק, מותר לשלושה להזכיר את הדברים בשיחותיהם עם אחרים.​

הטעם לכך הוא משום שכל אחד מהשלושה יכול להניח ששני האחרים ממילא יספרו את הדברים. מכל מקום, הדבר יהיה אסור במקרים הבאים:​

1. כאשר ידוע שאחד מבין השלושה הוא שומר סוד הנזהר עד מאד בהלכות שמירת הלשון.​

2. כוונתו של המדבר בספרו את הדברים היא להמשיך ולהפיצם ברבים.​

לפי החפץ חיים, מתיר הרמב"ם לכל אחד מן השלושה ששמעו את הדברים לחזור ולספרם אפילו הם דברי גנאי. החפץ חיים אינו מוצא הצדקה לקולא זאת. יתר על כן, הוא אינו ממליץ להסתמך על דעת הרמב"ם בענין לשון הרע שנאמר בפני שלושה, היות ומרבית הפוסקים האחרים אינם מסכימים איתו וגורסים שאין שום מקור לקולא זו מהש"ס, לכן השומר נפשו ירחק מזה. לפיכך, אסור אף פעם לחזור על דברי גנאי, אפילו כשהם נאמרו בפני שלושה או יותר שומעים.​

 

[גרף]

יום 25 - לשון הרע: דיבור מזיק

פגיעה ברשע​

ראינו שמותר לספר בגנותו של רשע.

בענין דיבור מזיק, ברור שאסור לומר כל דבר העלול לגרום נזק - גופני, כספי או נפשי - לאדם אחר, אלא אם כן התורה מתירה להזיקו. כשם שאסור לגזול מן החוטא, כן אסור לדבר עליו באופן העלול לגרום לו הפסד ממון.

 

[ונתנו10]

יום 26 - דיבור מזיק

דיבור על ילדים
​

אסור לדבר לשון הרע על ילדים. אף כי רוב בני אדם מבינים ש"ילדים הם ילדים" והתורה אינה רואה בהם אחראים למעשיהם, הרי שאדם המדבר על ילד באופן שהוא או השומע רואים בכך גנות, הרי הוא עובר על איסור לשון הרע.

כמו כן, אסור לומר או לכתוב משהו אודות ילד, העלול להסב לו נזק.

מורה העומד לכתוב הערה שלילית בתעודתו של תלמיד יעצור לרגע ויהרהר בהשפעתה של הערה זו על עתידו של הילד הן מבחינה חינוכית והן מבחינת הפגיעה בסיכויי פרנסתו.

באופן דומה על המורים לנהוג בהגינות ובזהירות מרובה שעה שהם מוסרים למורה הבא את חוות דעתם על התלמיד.

 

[ונתנו10]

יום 27 - דיבור מזיק (המשך)

חזרה בתשובה
​

אם אדם דיבר על פלוני דבר העלול להזיקו, בכך עבר גם על עבירה שבין אדם למקום וגם על עבירה שבין אדם לחבירו. חרטה, וידוי וקבלה לעתיד יכולים להועיל בתשובה רק על עוונות שבין אדם למקום. על עוונות שבין אדם לחברו אין כפרה כל עוד לא ביקש החוטא מחילה מחברו.

דברים אלו מתיחסים רק למצב שבו כבר נגרם נזק על ידי אותו דיבור. אם נאמרו דברים העלולים להזיק, אולם טרם נגרם נזק של ממש, מוטלת על המדבר האחריות לעשות ככל יכולתו למניעת הנזק.

דרך מעשית למניעת הנזק תהיה בכך שהמדבר יגש אל כל מי ששמע את הדברים העלולים להזיק ויסביר לו שהדברים לא היו מדויקים.

 

[גרף]

מזל טוב לרגל 900 צפיות!

וזה אומר ששוה להמשיך!

 

[ונתנו10]

יום 28 - לשון הרע, דיבור מזיק (המשך)

עשיית תשובה כשהניזוק אינו יודע על הנזק
​

אדם שגרם נזק לחברו חייב לרצותו ולבקש את מחילתו אפילו כשהחבר כלל אינו יודע שנגרם לו נזק.

לדוגמא, כשעובד היה מועמד לקידום בעבודתו אך כלל לא נודע לו על כך. אם עבר מישהו על איסור לשון הרע וסיפר למעביד דבר מה שבעקבותיו לא קודם העובד, עליו לגשת אל העובד להסביר לו מה ארע ולבקש את סליחתו.

אולם, רבי ישראל סלנטר גורס שאם עלול הדבר לצער את האדם הניזק, מוטב שלא לנקוט בצעד זה בין יתר שלבי החזקרה בתשובה.

(עיין באשכול זה הערות 37-38-39)

 

[ונתנו10]

יום 29 - הלכות החלות על 2 סוגי לשון הרע

אמצעי הבעה נוספים
​

לאחר שעמדנו על שני סוגים העיקריים של לשון הרע (המספר בגנות חברו והמספר דבר שפרסומו עלול להזיק לחברו), חשוב להזכיר מספר כללים השייכים לשני הסוגים הללו.

איסור לשון הרע אינו מוגבל אך ורק לדיבור. בגדר איסור זה נכללים כל אמצעי ההבעה שעל ידיהם מבוטאים דברי הגנאי או הדברים המזיקים. לפיכך, גם לשון הרע על ידי כתיבה, רמזים, קריצות, סימנים או העוויות פנים המביעים דבר גנאי או נזק, אסורים הם.

אסור להראות לאחרים מכתב או מאמר שמתוכו עולה רושם שלילי על הכותב, כשם שאסור לגלות את זהות מחברו של מאמר או ספר הנחשבים לבלתי מוצלחים.

כמו כן אסור להראות תמונות של אנשים העלולות להביך אותם.

 

[ונתנו10]

יום 30 - הלכות החלות על 2 סוגי לשון הרע

בלי שמות
​

כל האופנים של לשון הרע אסורים הם אפילו כשאין מזכירים שמות, אם אפשר להבין מתוך הדברים על מי מדובר.

יתרה מזו, אם משמיטים את השמות מתוך הדברים, אולם הסיפור מטיל צל על ציבור שלם של אנשים, אסור לספר את הדברים.

לעיתים קרובות, כשמותחים ביקורת על תלמיד ישבה מסויימת, מבלי להזכיר את שמו, מתקבלים הדברים כביקורת על כל תלמידי אותה ישיבה או על כלל תלמידי הישיבות באשר הם. אם כך משתמע מתוך הדברים הרי זהו אופן חמור יותר של לשון הרע, היות והוא מטיל דופי בציבור גדול של יהודים.

 

[ונתנו10]

יום 31 - הלכות החלות על 2 סוגי לשון הרע (המשך)

הוצאת שום רע
​

כל אופני לשון הרע אסורים הם אפילו כשהדברים נכונים ומדוייקים. העובדה שדבר מסוים הוא נכון אינה פוטרת מן האיסור לדבר דברי גנאי או דברים העלולים להזיק. (רק בתנאים מיוחדים ומפורשים מותר לומר דבר שאילולי כן היה נחשב כלשון הרע, ועל כך ידובר בהמשך).

הוצאת שם רע - דהיינו סיפור דברים שאינם אמת, עוונה גדול יותר והיא גרועה מלשון הרע, שהיא אמנם גנאי אך היא אמיתיה.

סיפור דברי גנאי שביסודם הם נכונים אך נוספה להם הגזמה או אפילו שינוי קל של העבודות גם הוא בגדר הוצאת שם רע.

 

[ונתנו10]

יום 32 - הלכות החלות על 2 סוגי לשון הרע

שחוק וקלות ראש אסורים
​

אסור לספר דברים לשם שחוק וקלות ראש בלבד, אם יש בהם דברי גנאי או נזק אפשרי.

אם מספרים משהו משעשע העלול להביך מישהו מבין המעורבים בו כאשר יסופר הנוכחותו, הרי זה לשון הרע. הרבה מצבים מבדחים הם בעצם מקור לכאב ולצער למעורבים רבים.

 

[ונתנו10]

יום 33 - הלכות החלות על 2 סוגי לשון הרע

בעלי לשון הרע
​

האיסור העיקרי של לשון הרע הוא "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא י"ט, ט"ז) אך החפץ חיים מבאר על כמה לאוין ועשין וארורין עובר אדם כשאינו נזהר מאיסורי לשון הרע ורכילות.

בעל לשון הרע הרגיל בתמידות לדבר לשון הרע, עלול בקלות לצבור לעצמו הרבה מאוד עבירות יותר מכל חטא אחר, ועל כן אומרים חז"ל על שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא ואלו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן.

יתר על כן, אין בעלי לשון הרע יכולים לפייס את כל מי שנפגע מכל דיבורי לשון הרע שדיברו ולבקש את מחילתו, ולפיכך יקשה עליהם מאוד, ואפילו יהי' זה בלתי אפשרי עבורם לחזור בתשובה שלמה על חטאיהם. כי בוודאי לא יזכרו את כל הנפגעים וגם אם יזכרו, לא יוכלו להגיע אל כל הנפגעים ואל הדורות הבאים שנפגעו ולא תגיע עליהם מילה על זה.

חז"ל מזהירים אותנו שלא להתחבר עם בעלי לשון הרע ולא לדור בשכונתם.
(וע"ע הערת חיים2003 באשכול זה)

 

[ונתנו10]

יום 34 - אבק לשון הרע

רמזים שליליים
​

יש אשר אדם מדבר בצורה חיובית על פלוני, ואכן זו כוונתו, אך מתוך דבריו אפשר להבין דברים שליליים ומזיקים. אדם זה אינו נחשב כהולך רכיל מדאורייתא מכיון שברור שהן כוונתו והן דבריו כנים וחיוביים.

אולם מדרבנן גם זה אסור, והדבר נכלל בגדר אבק לשון הרע, המופץ בשל חוסר זהירות.

צורה נפוצה של אבק לשון הרע הוא כאשר אדם משבח את זולתו באמת ובתמים, אך תוך כדי השבח הוא רומז על חסרון במעלה כלשהי של המדובר.

"מי היה מאמין שפלוני יגיע עד כדי כך?" הויא אמירה שמשתמע ממנה בברור משהו שלילי אודות פלוני. אמירה כזו עלילה להביך אותו בהאמרה בנוכחותו והיא עלולה להסב לו נזק אף בהעדרו. לפיכך, היא אסורה.

 

[ונתנו10]

יום 35 - אבק לשון הרע

שבח הבא לידי הפסד
​

גם דברי שבח מובהקים עלולים לפעמים להתחשב בגדר אבק לשון הרע. אסור לפרסם ברבים את נדיבתו של פלוני או את גודל הכנסת האורחים בביתו אם על ידי כך ייטפלו אליו אנשים רעים כדי לנצלו והדבר יגרום לו הפסד כספי או עמגת נפש.