נכתב ע"י nc;2064594:לי זה מאד מפריע שכך מעצבים את תודעת ילדיי
נכתב ע"י מה הענינים;2065491:קיבלתם כבר זרקור לחג?
נכתב ע"י א-ירושלמית;2064767:גם אם לא מציירים נשים (מרווה, ועוד עיתונים) - במרווה זה גס, בולט ובוטה.
ועניין כיסויי הראש... מישהו נפל שם על הראש. בשביל מה צריך גוי גמור כיסוי ראש??? מה, להראות שיש להם יראת שמים?
המסרים? נו, בסדר. לגבי המלצרות - זו גם אופציה של פרנסה לאשה (הייתי בשני אירועים בו השירות המלצרי היה ע"י אנ"ש משלנו! אחד בבית שמש, בו היו מלצריות ממש, והשני באשדוד - בו היו מלצרים מאנ"ש, גברים, בצד הגברי. בצד הנשים מילצרו סטודנטים וכאלו.)
לימודי הוראה/גננות? מזמן כבר לא אפיק פרנסה והשתדלות בתור "להיות מורה/גננת". ברוכה הבאה לעולם האמיתי. ואם יש מטרה אחרת ללימודים האלו (להיות אם טובה יותר לילדים, לדעת להסביר להם, או משהו בסגנון - זה כן מבורך.)
מה עוד? רמה לשונית - תלוי בסופר/ת. יש כאלו שהרמה בסיפורים אותם כתבו משובחת, יש כאלו - בינונית ומטה.
עיצוב גרפי - השתפר מאד בשנים האחרונות, ב"ה. וטוב שכך. לפני כן זה היה מעיק ודוחה.
עניין השמות שמוטה בחדות לכיוון מסויים מאד? מגעיל בעיני, אבל אני נמנית עם הזרם שאליו מוטה הכיוון, כך שאני לא כל כך יכולה לדבר נגד. אבל מה, שמות כמו 'יעל', 'יהונתן' או 'מיכל' הם שמות פסולים? זו מגמה מאד פסולה בעיני.
נכתב ע"י נחל;2065604:חושבת שהשתרשה תפיסה כאילו: יותר מסרים = יותר חינוך.
וזה לא נכון.
בדיוק כמו שבבית, אם אומרים לילד 50 פעמים ביום שיתפלל בכוונה וילמד ויוותר, לא מועילים לחינוך שלו, אלא הורסים בידיים.
חינוך זה דבר עדין.
הוא נעשה דרך אווירה, דרך הרגשה, דרך חיבור למציאות (ולא ניתוק, ויצירה של עולם לא ריאלי ולא תואם מציאות)
הוא מצריך גם מסרים מילוליים, אבל במינון קטן.
כך גם בסיפורים.
ילד נושם אוירה של סיפור.
כשמוצאים אותו עם מסר ברור מסיפור אחר סיפור, מלמדים אותו להגיד מסרים, מלמדים אותו שמסר הוא מס שפתיים. לא באמת מקנים לו אותו.
תחשבו על עצמנו, כמה מסרים אנחנו יכולים לקלוט בקריאה בעיתון אחד, אבל לא לקלוט ברעיון, אלא להפנים את המסר? להתחבר אליו?
חוששת שמה שאנחנו עושים עם ריבוי המסרים, זה להרגיל את הילדים להקשיב פחות למסרים תורניים, להרגיש שיראת שמים זה דבר קצת מעיק, שלא כדאי ממנו מדי הרבה. שבאיזשהו מקום שאסור להגיד אבל מרגישים - החיים נעימים יותר בלעדיו. חלילה וחלילה.
בעיני אומנות חינוכית של עיתון ושל כל כותב, דורשת יותר חשיבה, יותר העמקה. לא בצורה הקלאסית ש:
נדרש סיפור לפסח.
חושבים על מסר
מדביקים אפיזודה
והנה סיפור.
כאמא אני מחפשת לילדים חומר קריאה חינוכי. שזה אומר בעיני פחות מסרים מילוליים, אווירה חיובית בסיפורים. ערכים שנמצאים בהרגשה, לא בצורה מודעת בדווקא, וגם - שהמסרים שכן מושמעים, יהיו נכונים. לא מנותקים מהחיים.
יש עיתונים שמסוגלים להעלות סיפור על ילד שכל הכיתה רומסת אותו , והוא בתגובה עובד על מידותיו ומתנחם בשכר שיהיה לו בגן עדן. (רק דוגמה, כמובן, אבל דוגמה קלאסית למרבה הצער)
בראיה שטחית זה חינוכי להפליא.
אבל לאיפה זה מוביל?
היינו רוצים שילד שלנו יגיב ככה?
לא. זה לא נכון. זה לא נכון מבחינת עבודת השם ותפקידנו בחיים. ילד, וגם מבוגר, לא אמור לתת שירמסו אותו. אם דורכים עליו, הוא צריך לבקש עזרה. לא לתת לנפש שלו להרמס, לשקר לעצמו שהוא מסתדר עם זה, ושיהיה לו שכר בשמים.
אז למה בכמה עיתונים סיפורים מסוג זה חוזרים על עצמם?
כנראה מאי שימת לב, ממחשבה שכל מה שנשמע חינוכי זה בסדר.
אבל ההשפעה שלהם בשטח -
בדרך כלל ילדים לא מבינים שזה דבר לא נכון מבחינה יהודית, הם מקבלים את המסר ברמה הרעיונית, אבל איפשהו מפנימים את ההרגשה שמצוות זה דבר קשה מידי.
במצבים פחות טובים, ונתקלתי בזה כמה פעמים - הם תמימים יותר, אולי גם מתמודדים עם איזה קושי רגשי שמשתלב, ולוקחים את המסר העקום מעשית לחיים שלהם.
בשורה התחתונה - בראיה שטחית נראה שהמרבה במסרים אולי מפספס ספרותית אבל מרוויח חינוכית. המציאות הרבה יותר מורכבת.
חושבת שכהורים כדאי שנבדוק את הנקודה הזו לעומק.
וזה, אגב, דבר שנהיה בו שינוי ולא לטובה בשנים האחרונות. הספרות החרדית לפני 25 שנה הייתה הרבה פחות מטיפנית, והרבה יותר מחוברת למציאות.
עוד אגב - לא קשור לדיון פה, אבל עיתון 'נקודות' של המבשר, יכול להיות דוגמה לשמרנות, אבל בלי מטיפנות. עיתון דק, אבל מה שיש בו מקסים. קחו כדוגמה את השיר שיש תמיד בהתאם לכריכה. מתוק. יפה. מתחבר לילדים. מרחיב חשיבה. נותן מקום לרגשות.
מדי פעם יש איזה מסר שנכנס יפה. אבל זה מדי פעם. זה לא בסיס. זה לא משהו שכאילו חיבים להגיד. לכן, גם כשזה נאמר, זה טבעי ויפה ומתקבל על הלב.
נכתב ע"י שמחו;2065513:אין לי מושג מה יש במרווה, מה אין, איזה תמונות/סיפורים מכניסים שם. דבר אחד ברור, יום ראשון מהבוקר כבר מתחיל ירידה במדרגות לכיוון הדואר אולי כבר הגיע המרווה, וכשחוזרים בצהריים מהלימודים, הדבר הראשון זה ריצה ובדיקה אם כבר הגיע המרווה, ואם כן, מיד יש תורנות מסודרת מי ראשון ומי עושה השבוע את העבודה.
אין לי מושג מה כ"כ מושך שם את הילדים, אבל אם זה להם טוב, אין כאן מה להתערב...
[הנ"ל שווה בין לבנים, בין לבנות, ובכל הגילאים, מכתה א' עד י"ב]
נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;2060984:זה לא קשור מי העורך, זו הגישה.
מרווה לצמא כתוב כאילו יש רק חסידים בעולם. רק ילדים מסולסלי פאות, רק ספרי חסידות, רק יהודים שהולכים לאדמו"ר, רק אמהות עם שביס לבן בהדלקת הנרות.
אני אוהבת שיש פתיחות (בגבול כמובן).
גם ילד צריך לדעת שיש הרבה יהודים יראי שמים שלא נראים בדיוק כמוהו, שחושבים קצת אחרת.
חני
הביקורת כאן לגמרי מוזגמת.נכתב ע"י שמואל גרינשטיין;2065762:חבל מאד שאין לך מושג מה הילדים שלך קוראים.
אמא צריכה לדעת מה קוראים הילדים שלה.
ילד שאוהב לקרא ירוץ למטה ביום ראשון לחפש את המרווה וביום רביעי לחפש את הזרקור.
לילד אין חוש ביקורת. הוא מוכן לקרא קומיקס רדוד או אכזרי או מעוות, הוא יקרא בשקיקה ספרי בדיות ושטויות.
חובת הביקורת מוטלת עלינו ההורים.
כבר פסלתי לילדי כמה ספרים שהביאו מהספריה (החרדית והמבוקרת מאד!)
אחד פסלתי - כי בעמוד הראשון קראתי שהם גרו בדירת שלוש חדרים - מבחינתי ספר שכתוב בשגיאות לשון גסות כ"כ אינו ראוי לקריאה.
אחד פסלתי - כי היו בו ציורים מחרידים של דמויות מפחידות במיוחד וסיפור אכזרי (קומיקס) את הספר הזה, בעקבות ההערה שלי גם הורידו מהמדף בספריה.
אז להגיד לא אכפת לי מה כתוב - העיקר שהילד נהנה - זה לא חכמה ואפילו חוסר אחריות
וסליחה על ההתקפה. זה לא אישי נגדך אלא נגד תופעה שהחלה רווחת. בדורינו ההורים סומכים על הסופרים החרדים ולא מבקרים את ספרי הקריאה (מה שלא היה קיים בדורות קודמים שאז הסופרים היו גויים/חילוניים וההורים קראו כל ספר לפני שהגיע לידים של הילדים.
חני
נכתב ע"י תקוה;2064726:אבל אם בבית יש גם בנים וגם בנות. אז הם לא מעצבים בזה כלום.
נכתב ע"י nc;2065884:מה? למה?? איך זה קשור למין הילדים?
נכתב ע"י תקוה;2065889:לא הבנתי את השאלה.
נכתב ע"י שמחו;2065839:הביקורת כאן לגמרי מוזגמת.
וודאי שצריך לבקר מה שהילדים קוראים ומכניסים הביתה.
אבל כאן ספציפית זה המבוקר ביותר שקיים בשוק. יש לזה ביקורת קפדנית והסכמה רחבה של רבנים גדולים. הנושא היה אם זה קפדני ושמרני מדאי, ועל זה אמרתי שאם הילדים מרוצים סימן שזה טוב, ולא צריך לבדוק שוב.
נכתב ע"י שמחו;2065839:הביקורת כאן לגמרי מוזגמת.
וודאי שצריך לבקר מה שהילדים קוראים ומכניסים הביתה.
אבל כאן ספציפית זה המבוקר ביותר שקיים בשוק. יש לזה ביקורת קפדנית והסכמה רחבה של רבנים גדולים. הנושא היה אם זה קפדני ושמרני מדאי, ועל זה אמרתי שאם הילדים מרוצים סימן שזה טוב, ולא צריך לבדוק שוב.
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים