כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

מסכימה עם כל מילה. אבל לכי תגידי את זה למורות מנופחות חשיבות עצמית.
הם צריכות לקחת את זה ברצינות, מה לעשות חלק מהעבודה.
אנחנו צריכות לתת לילדים את הכתף והתמיכה לעבור את הסיוט הזה.

אשת, אני מכירה הרבה מורות, ורובן לא מנופחות חשיבות עצמית.
הבעיה היא שלא הן מחליטות על החומר הנלמד, בכלל לא.
הן כפופות להנהלה ומשרד החינוך ללוח זמנים צפוף, ולדרישה בלתי פוסקת של הספקים.
גם בנושא שיעורי הבית יש להן מרחב מאוד מצומצם ומעקב מגבוה.

ולכן כפי שכתבתי בהתחלה צריך לעשות כאן שינוי יסודי, מהפכני.

ושינוי כזה יכולה לעשות רק אשה כדוגמת שרה שנירר.
(סליחה שאני מייאשת מראש)
 

ציטוט: לגבי תפקידם כהורים: ישנם הורים שחשים חובה פנימית לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית, ויקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים. הורים אלה רואים זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם- שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם, ואם ירפו מהאחיזה ישתמע מכך שאינם דואגים לחינוכו של הילד, והילד שלהם יכשל.

גם אם העניין נעשה מתוך דאגה, יש בו בעיה, שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים.

הם מפתחים תלות בהוריהם, ולא ישבו לבצע מטלות לבד, גם כשזה מגיע למשימות פשוטות בכיתה כי הם רגילים שיש מישהו אחר שדואג לכך במקומם.

הורים אלה שמנסים למנוע מהילד תסכולים- מונעים ממנו את תהליך ההתמודדות עם מצבים כמו לחץ ואכזבה, כך כשהילד מגיע לקושי מסוים – יהיה רגיל שההורה יתייצב מיד לעזור לו.

לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם: מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים? עלינו לראות אל מול ענינו את המטרה: לחווית הלימודים בבית הספר תפקיד בעיצוב הדימוי העצמי של הילד- שם המרחב בו הוא מתאמן ומשפר את היכולות שלו. כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא לומד שהוא אינו מסוגל לבד, ושהוא חייב עזרה כדי להצליח, שיש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו, וכמו כן- שהציון הוא הדבר החשוב ביותר וכל אמצעי מקדש את המטרה.

מצד שני, לא טוב להתנער מאחריות לגמרי, וחשוב להיות שם עבור הילד: לא למטרת ביצוע המטלות אלא כדי לקבוע מדיניות בנוגע להכנת שיעורי הבית, ויצירת תשתית מתאימה להכנתם. כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית.[/QUOTE]


הבעיה כתובה כאן בדיוק ! מילה במילה ממה שאני מתכוונת!
הבעיה אבל היא בביה"ס ולא בהורים שיושבים עם הילדים, כי אם הדרישה מביה"ס היא שהאמא תיקח אחריות על העבודות של הבת שלה, אז האמא חייבת לעשות את זה כי אם לא היא אמא מזניחה ולא מתחשבת ומה שמדברים על האמהות האלה מאחורי הגב שאף אחת כאן לא תספר לי כי עבדתי 15 שנה בביה"ס עם צוותות של מורות, יש לי קשר קרוב מאוד עם מורות ודווקא בגלל שלא הייתי מורה רק היה לי תפקיד אחר, המורות הרגישו בנח לשתף אותי בכל מיני דברים ובעיות שהיו ממבט עיניהם, ואני יודעת בדיוק איך זה עובד ומה הסגנון ובדיוק לכן חשוב לי שלבנות שלי יהיה שם טוב בעיני המורות וההנהלה.

ואם אני מקבלת מכתב מהמורה במחברת קשר שהיא כותבת לי על ילדה בכיתה ג' : "חוי ילדה מאוד חכמה וכו' וכו' אבל היא עדיין לא מספיק גדולה להתמודד עם העבודות וש"ב, היא צריכה עזרה מאמא, וחבל מאוד שבגלל שהיא שוכחת דברים.... " אני לא זוכרת בדיוק את הנוסח אבל זה היה התוכן.

אדגיש שמדובר בילדה חכמה ונבונה מאוד, מקבלת ציונים גבוהים במבחנים, אינה נחשלת בכלל, משתתפת בשיעורים ברמה גבוהה יותר מבנות כיתתה, אז מה קרה?? על מה המהומה?? ואיזה מן הרגשה זה לאמא שמדובר בבת השלישית שלה?? יש לה נסיון עשיר בכלל בתחום הבית ספרי (והמורה יודעת מזה ומכירה את האמא מצויין) וגם מהבנות הקודמות שלה.

אני רוצה לציין כפי שיבר כתבתי:
אני בכלל לא נגד המורות, אני מעריכה אותן ואת העבודה שלהן, רוב החברות שלי משתייכות לקבוצה הזו, אני בקשר קרוב ועמוק עם הרבה מאוד מורות, ואם דברו על פידבק לגננות ולמורות - הדבר הראשון שאני עושה במוצ"ש לפני כל הדברים האחרים - זה לכתוב מכתבים לגננות, למורות וגם לרעבעס, זה לוקח לי המון זמן, כי אני מקדישה מחשבה רבה, כותבת יפה ודברים ספציפיים לכל מורה וגננת!! אני משתדלת כל שבוע למצא משהו מיוחד שהילד נהנה ממנו בשבוע זה ולכתוב על זה תודה או הערכה,
הדבר הראשון שהמלמדים יודעים להגיד לבעלי באסיפות ההורים זה שהם שומרים את הפתקים השבועיים שלי במגירה מיוחדת וזה נותן להם המון כח,
חוץ מזה שבתחילת שנה, ערב ר"ה פורים וסוף שנה אני קונה משהו סמלי וכותבת ברכה מיוחדת לכל אחד - ולכל אחד משנה לפי מה שבאמת מתאים לו.
אז כל מה שכתבתי לא בא סתם משנאה עיוורת לצוות המורות שסבלתי מהם, אני הייתי תלמידה מצטיינת ולא היתה לי בעיה עם שום מורה ב"ה, זה רק בא מהכאב הזה שאני מריגשה שאני ממש מקלקלת את הקשר שלי עם הבת, מכניסה לאחה"צ אוירה מלחיצה, הכל נע ונד מסביב לציר הש"ב, חתימות, למידה להכתבות, קריאה וחזרה וכו' ולילדה אין אפילו זמן ללכת לשחק קצת עם חברות או סתם להנות בחברת האמא בלי עול.

כנראה שזה קצת מרגיע אותי שאני ממשיכה לכתוב כאן כ"כ הרבה אבל רציתי להוסיף עוד נקודה שבפירוש לא כל המורות מתנהגות כך, זה בד"כ המורות הצעירות והלא מנוסות שרוצות להוכיח את עצמן במקסימליסטיות בכל הנוגע לתפקידן ולא תמיד זה נכון לנהוג כך,
רואים הבדל עצום בין המורות שרכשו נסיון של כמה שנים ורואות ש'לא על ש"ב ומחברות לבד תצליח התלמידה וכו'' והן מורידות פרופיל ויודעות גם לזרום עם הנתונים בשטח.
 
אמהות שחוזרות ב16:00 ואחרי, מה אתן עושות עם שיעורי בית?
רק שואלת.
ממש חשוב לי לשמוע.
אצלנו טקס החתימות היומי דוחה את זמן השינה כמעט בשעה!
(לקרוא לאמא כל יום דף מסויים מספר פעמים מסויים + לסיים את התרגול בכתיבה + לחתום על, ועל ועל - כ5 חתימות ביום).
אני היסטרית ממה שעומד לקרות בשנים הקרובות, איך שורדים את זה? הילדים רוצים להספיק לשחק עם אמא משחק הזכרון, להתרחץ, להכין משהו טעים ביחד לארוחת ערב. מה עושים?
בעיקרון, ש"ב אמורים להכין בצהרון, ואמא אמורה רק לעקוב ולחתום. (גם ככה 5 ביום נשמע הזוי)
אפשר לנסות ליצור קשר עם המורה של הצהרון, או לנסות לעשות לילדה מבצע של זריזות בהכנת ש"ב. אם היא לא מתקשה ולא עייפה מדי, אולי אפשר לנסות לשבת אתה לבד אחרי שהקטנים נרדמו.
 
אשת, אני מכירה הרבה מורות, ורובן לא מנופחות חשיבות עצמית.
הבעיה היא שלא הן מחליטות על החומר הנלמד, בכלל לא.
הן כפופות להנהלה ומשרד החינוך ללוח זמנים צפוף, ולדרישה בלתי פוסקת של הספקים.
גם בנושא שיעורי הבית יש להן מרחב מאוד מצומצם ומעקב מגבוה.

ולכן כפי שכתבתי בהתחלה צריך לעשות כאן שינוי יסודי, מהפכני.

ושינוי כזה יכולה לעשות רק אשה כדוגמת שרה שנירר.
(סליחה שאני מייאשת מראש)


אני אדגיש שוב את מה שכבר כתבתי, אני לא חושבת שצריך כאן שינוי כזה מהפכני, הרי זה לא יקרה, צריך רק את השינוי בהסתכלות של המורות על הנושא, לזרום, להעלים עין, לתת לבנות נחשלות מקומות אחרים שבהם הן חזקות ויחוו הצלחה, לראות גם את הבת בפני עצמה ולא רק את הערך הלימודי ביחס אליה.
 
  • תודה
Reactions: bbr
אפרופו מבצעים וחתימות
רוצה רק להציג דרך יצירתית של מורה (מבוגרת) בכיתה ב לגבי מבצע שינה בזמן
אפשר להעתיק את הרעיון גם לגבי שיעורי בית וכו'

המורה שלחה פתק וביקשה מכל אמא לרשום מתי היא היתה רוצה לראות את הבת שלה ישנה
שהרי אין דינה של בת זקונים לאחים גדולים שלא מוכנה לראות מיטה לפני 9 בערב
לבת בכורה שכבר בשעה 7 בערב היא מפוג'מת וריחנית

המבצע נמשך כמה שבועות כשבכל יום המורה התקשרה ל2 אמהות אחרות אחרי השעה שהיתה נוחה לאמהות לודא שהילדה אכן במיטה
בבוקר המורה סיפרה לבנות למי התקשרה והן תוגמלו במתנה
זה המבצע שהכי הצליח אצלי מכל המבצעים
אמרתי למורה שכל פעם אני שמחה שיש לי בת בכיתה ב' רק בשביל המבצע
האמא לא צריכה לרוץ אחרי פתק המבצע (איפה תלינו אותו בכלל)
ואחרי המדבקות שהקטנצ'יק התורן ניכס לעצמו
הילדה כל בוקר מקבלת תזכורת בכיתה בדמות 2 הבנות שכבר התקשרו אליהן והיא מתרגשת ומצפה מתי יגיע תורה

זה רק דוגמא לחשיבה שונה של מורה שניסתה להבין איפה הבאג שכל האמהות נופלות בו
ובלי לשדד מערכות יצאה מהריבוע של עצמה וניסתה דרך שונה שמוכיחה את עצמה
 

ציטוט: לגבי תפקידם כהורים: ישנם הורים שחשים חובה פנימית לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית, ויקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים. הורים אלה רואים זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם- שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם, ואם ירפו מהאחיזה ישתמע מכך שאינם דואגים לחינוכו של הילד, והילד שלהם יכשל.

גם אם העניין נעשה מתוך דאגה, יש בו בעיה, שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים.

הם מפתחים תלות בהוריהם, ולא ישבו לבצע מטלות לבד, גם כשזה מגיע למשימות פשוטות בכיתה כי הם רגילים שיש מישהו אחר שדואג לכך במקומם.

הורים אלה שמנסים למנוע מהילד תסכולים- מונעים ממנו את תהליך ההתמודדות עם מצבים כמו לחץ ואכזבה, כך כשהילד מגיע לקושי מסוים – יהיה רגיל שההורה יתייצב מיד לעזור לו.

לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם: מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים? עלינו לראות אל מול ענינו את המטרה: לחווית הלימודים בבית הספר תפקיד בעיצוב הדימוי העצמי של הילד- שם המרחב בו הוא מתאמן ומשפר את היכולות שלו. כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא לומד שהוא אינו מסוגל לבד, ושהוא חייב עזרה כדי להצליח, שיש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו, וכמו כן- שהציון הוא הדבר החשוב ביותר וכל אמצעי מקדש את המטרה.

מצד שני, לא טוב להתנער מאחריות לגמרי, וחשוב להיות שם עבור הילד: לא למטרת ביצוע המטלות אלא כדי לקבוע מדיניות בנוגע להכנת שיעורי הבית, ויצירת תשתית מתאימה להכנתם. כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית.

הבעיה כתובה כאן בדיוק ! מילה במילה ממה שאני מתכוונת!
[/QUOTE]

נכון, הבאתי את הקטע הזה מהכתבה כדי להוכיח שגם שם הגישה הברורה היא שש"ב נועדו לילד. ושתפקיד ההורים אמור להסתיים בהכנת התשתית המתאימה להכנתם, והסדרת המדיניות בקשר להכנתם.

ותו לא...
 
אני אדגיש שוב את מה שכבר כתבתי, אני לא חושבת שצריך כאן שינוי כזה מהפכני, הרי זה לא יקרה, צריך רק את השינוי בהסתכלות של המורות על הנושא, לזרום, להעלים עין, לתת לבנות נחשלות מקומות אחרים שבהם הן חזקות ויחוו הצלחה, לראות גם את הבת בפני עצמה ולא רק את הערך הלימודי ביחס אליה.
אני מבינה לגמרי את המורות שלא התמודדו איתי.
לא הייתי בת נחשלת ולא אחת שלא מסוגלת ללמוד.
אבל אף פעם כמעט לא הכנתי שיעורי בית, לא הייתי נראית מרוכזת בשיעורים ובמבחנים קצרתי מאיות.
המורות לא שרדו את זה, פשוט לא שרדו.
 
הבן שלי שאל אותי: ? מאמי איך את יודעת לבשל, איך את יודעת מתי כל מאכל מוכן"
עניתי לו שיש לי מחברת מתכונים ושם כתוב הכל.
אז הוא ענה לי: "לא, למדת את זה בבית הספר! שם אמרו לך מתי כל מאכל מוכן, ואיך מכינים כל דבר" :p:p
אולי זה עוד יקרה:rolleyes:
 
אולי לא למדת להכין שם רוטב שום
אבל להכפיל ולשלש כמויות
למדת גם למדת :)
 
אני מבינה לגמרי את המורות שלא התמודדו איתי.
לא הייתי בת נחשלת ולא אחת שלא מסוגלת ללמוד.
אבל אף פעם כמעט לא הכנתי שיעורי בית, לא הייתי נראית מרוכזת בשיעורים ובמבחנים קצרתי מאיות.
המורות לא שרדו את זה, פשוט לא שרדו.

זאת הבת שלי.
יש לך המלצות בשבילנו? היא רק בתחילת הדרך...
 
זאת הבת שלי.
יש לך המלצות בשבילנו? היא רק בתחילת הדרך...

יתכן מאד שזו נובע מהפרעת קש"ר, אם אין הפרעה מהותית לחיים (התנהגותית, לימודית - בקליטה, לא במראה המחברות, חברתית)לא הייתי רצה לטיפול תרופתי בכלל. כדאי מאד לנקוט בגישה חיובית. להניח לילדה ולא להציק לה.

לחיים בכללי אם את נורא חוששת לחייה העתידיים (אני לא) באי רכישת מיומנויות בסיסיות של עמידה במטלות... יש אפשרות לאימון, ופעילות שאט אט מרגילה את הילדה.
חובה שזה יהיה מתוך חוויה וברוח טובה. אחרת זה לא עובד וזה רק יותר גרוע.
ואפשר לפתח בחייה תחומים אחרים (יצירתית?) אותם היא אוהבת ודרכם היא תקלוט את המיומנויות הנ"ל.

בכלל ילדים מהסוג הנ"ל חזקים במלחמות ומסוגלים להתיש את כל מי שמולם במאבקי כח, כך שמומלץ מראש לא להיכנס לפינות הללו.
 
זהו, שאנחנו לא רוצים לקום בלילה ולהחליף טיטולים עד 120.
אמא לא אמורה להרגיש שהיא חזרה לבית הספר. היא אמורה לשתף פעולה עם המורה, כמו עם המטפלת במעון בתקופת הגמילה.
אם זה לא כך, אז או שלילדה יש קושי שחשוב לטפל בו, ולא ע"י שהאמא תעשה במקומה, או שביה"ס הישגי מדי.
התכוונתי שלכל גיל יש את ה"פעקאלע" שלו ולא נימלט מזה.
חכי לגיל ההתבגרות ותתגעגעי לשיעורים בחשבון ובקריאה:(
 
זאת הבת שלי.
יש לך המלצות בשבילנו? היא רק בתחילת הדרך...

פשוט לא להציק.
אישית היו תחומים שידעתי את החומר הנלמד טוב יותר מהמורות. או שהן קראו אותו בשטחיות וברגע שהייתי שואלת שאלות הן היו מסתבכות. שרדתי את המערכת רק בזכות שלמדתי עם השנים להבלע ולשתוק והלעלם מהראדר של המורות. ושילמתי על זה מחירים מסויימים שהיו שווים לי באותה תקופה.
לא יודעת לגבי רכישת מיומנויות, אישית בחיי הפרטיים יש לי מוסר עבודה גבוה, לא מבריזה או מאחרת, לא שוכחת או מרחפת. למרות שבבית ספר לא תפקדתי כמעט בכלל.
לאפשר פיתוח של תחומי עניין אחרים. חוגים, סדנאות, כל מה שמעניין את הילדה.
לגבי שיעורי בית- לשבת עם הילדה למקד אותה ולהכין איתה. להגיע למצב ששיעורי בית בסיסיים - יהיו, כל השאר מיותר. (לא להתעקש על מחברת מושלמת ועפרונות צבעוניים ומדבקות, להרפות). אין ברירה, מוכרחים. מבחנים- אם קריאת חומר מספיקה לה להגיע ל90, אל תכריחי אותה "למצות את כשרונותיה" ואל תקשיבי למורות שיגידו שהיא "מסוגלת ליותר". תני לה מרחב.
 
אמהות שחוזרות ב16:00 ואחרי, מה אתן עושות עם שיעורי בית?
רק שואלת.
ממש חשוב לי לשמוע.
אצלנו טקס החתימות היומי דוחה את זמן השינה כמעט בשעה!
(לקרוא לאמא כל יום דף מסויים מספר פעמים מסויים + לסיים את התרגול בכתיבה + לחתום על, ועל ועל - כ5 חתימות ביום).
אני היסטרית ממה שעומד לקרות בשנים הקרובות, איך שורדים את זה? הילדים רוצים להספיק לשחק עם אמא משחק הזכרון, להתרחץ, להכין משהו טעים ביחד לארוחת ערב. מה עושים?
אולי אפשר לגייס נערה נחמדה לעזרה בעניין, ואין צורך להיות בהיסטריה כי לא חותמים עד כיתה ח'
(אולי רק באנגלית, זה גם בסמינר אצלינו!!) הילדות גדלות ולומדות להיסתדר בלעדינו, וגם המורות.
וגם אם הן צריכות חתימה זה לא דורש לשבת איתן ולשנן וכו'.
האמת שאני לפעמים נהנית לחזור לחשבון ולאנגלית ואפילו לחזרה בתורה |(אני לא מורה)
ומאד מאד משמח אותי לראות שהלימודים היום נחמדים ומענינים פי כמה ממה שאני למדתי לפני 25 שנה. לפעמים זה ממש חוויתי ומאתגר, והכל מוגש בחוברות צבעוניות יפיפיות ברורות ומענינות.
אפשר להתייחס לזה כמו לשעת משחק.
 
אולי אפשר לגייס נערה נחמדה לעזרה בעניין, ואין צורך להיות בהיסטריה כי לא חותמים עד כיתה ח'
(אולי רק באנגלית, זה גם בסמינר אצלינו!!) הילדות גדלות ולומדות להיסתדר בלעדינו, וגם המורות.
וגם אם הן צריכות חתימה זה לא דורש לשבת איתן ולשנן וכו'.
האמת שאני לפעמים נהנית לחזור לחשבון ולאנגלית ואפילו לחזרה בתורה |(אני לא מורה)
ומאד מאד משמח אותי לראות שהלימודים היום נחמדים ומענינים פי כמה ממה שאני למדתי לפני 25 שנה. לפעמים זה ממש חוויתי ומאתגר, והכל מוגש בחוברות צבעוניות יפיפיות ברורות ומענינות.
אפשר להתייחס לזה כמו לשעת משחק.

טוב, אצלנו זה חתימה על מספר הפעמים שהדף נקרא.
מבצעים. ועוד מבצעים.
לחתום שראיתי את העבודות במחברת,
לחתום על כל עמוד שמולא.
לחתום על כל מטלה שבוצעה.
ולחתום...ולחתום...
 
מסכימה עם כל מילה. אבל לכי תגידי את זה למורות מנופחות חשיבות עצמית.
הם צריכות לקחת את זה ברצינות, מה לעשות חלק מהעבודה.
אנחנו צריכות לתת לילדים את הכתף והתמיכה לעבור את הסיוט הזה.
מסוכן לשדר את זה לילדים!!!
 
טוב, אצלנו זה חתימה על מספר הפעמים שהדף נקרא.
מבצעים. ועוד מבצעים.
לחתום שראיתי את העבודות במחברת,
לחתום על כל עמוד שמולא.
לחתום על כל מטלה שבוצעה.
ולחתום...ולחתום...
ולחתום על תקנון שאין אינטרנט, ושאמא לובשת רק חולצה כשרה, ושאף פעם לא ישנים מחוץ לבית...
הבנות שלי למדו בסמינר לזלזל בערך החתימה!
תכלס, תעקבי מלמעלה, ותני אמון בילדה.
אם המורה החליטה שכל דבר צריך לקרוא 3 פעמים, את יכולה להקשיב ממש רק לפעם השלישית ולראות שהיא רהוטה. אם העמוד מלא, תבדקי שורה או שתים רנדומלית ותחתמי.
זה לא משכנתא.
 
ולחתום על תקנון שאין אינטרנט, ושאמא לובשת רק חולצה כשרה, ושאף פעם לא ישנים מחוץ לבית...
הבנות שלי למדו בסמינר לזלזל בערך החתימה!
תכלס, תעקבי מלמעלה, ותני אמון בילדה.
אם המורה החליטה שכל דבר צריך לקרוא 3 פעמים, את יכולה להקשיב ממש רק לפעם השלישית ולראות שהיא רהוטה. אם העמוד מלא, תבדקי שורה או שתים רנדומלית ותחתמי.
זה לא משכנתא.

צר לי,
אני לא מסוגלת לשקר.
ולכן אני מקשיבה ל6 פעמים שהדף נקרא, ושולחת רק לבתי ספר שאני יכולה לעמוד בתקנון שלהם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה