ציטוט: לגבי תפקידם כהורים: ישנם הורים שחשים חובה פנימית לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית, ויקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים. הורים אלה רואים זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם- שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם, ואם ירפו מהאחיזה ישתמע מכך שאינם דואגים לחינוכו של הילד, והילד שלהם יכשל.
גם אם העניין נעשה מתוך דאגה, יש בו בעיה, שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים.
הם מפתחים תלות בהוריהם, ולא ישבו לבצע מטלות לבד, גם כשזה מגיע למשימות פשוטות בכיתה כי הם רגילים שיש מישהו אחר שדואג לכך במקומם.
הורים אלה שמנסים למנוע מהילד תסכולים- מונעים ממנו את תהליך ההתמודדות עם מצבים כמו לחץ ואכזבה, כך כשהילד מגיע לקושי מסוים – יהיה רגיל שההורה יתייצב מיד לעזור לו.
לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם: מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים? עלינו לראות אל מול ענינו את המטרה: לחווית הלימודים בבית הספר תפקיד בעיצוב הדימוי העצמי של הילד- שם המרחב בו הוא מתאמן ומשפר את היכולות שלו. כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא לומד שהוא אינו מסוגל לבד, ושהוא חייב עזרה כדי להצליח, שיש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו, וכמו כן- שהציון הוא הדבר החשוב ביותר וכל אמצעי מקדש את המטרה.
מצד שני, לא טוב להתנער מאחריות לגמרי, וחשוב להיות שם עבור הילד: לא למטרת ביצוע המטלות אלא כדי לקבוע מדיניות בנוגע להכנת שיעורי הבית, ויצירת תשתית מתאימה להכנתם. כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית.[/QUOTE]
הבעיה כתובה כאן בדיוק ! מילה במילה ממה שאני מתכוונת!
הבעיה אבל היא בביה"ס ולא בהורים שיושבים עם הילדים, כי אם הדרישה מביה"ס היא שהאמא תיקח אחריות על העבודות של הבת שלה, אז האמא חייבת לעשות את זה כי אם לא היא אמא מזניחה ולא מתחשבת ומה שמדברים על האמהות האלה מאחורי הגב שאף אחת כאן לא תספר לי כי עבדתי 15 שנה בביה"ס עם צוותות של מורות, יש לי קשר קרוב מאוד עם מורות ודווקא בגלל שלא הייתי מורה רק היה לי תפקיד אחר, המורות הרגישו בנח לשתף אותי בכל מיני דברים ובעיות שהיו ממבט עיניהם, ואני יודעת בדיוק איך זה עובד ומה הסגנון ובדיוק לכן חשוב לי שלבנות שלי יהיה שם טוב בעיני המורות וההנהלה.
ואם אני מקבלת מכתב מהמורה במחברת קשר שהיא כותבת לי על ילדה בכיתה ג' : "חוי ילדה מאוד חכמה וכו' וכו' אבל היא עדיין לא מספיק גדולה להתמודד עם העבודות וש"ב, היא צריכה עזרה מאמא, וחבל מאוד שבגלל שהיא שוכחת דברים.... " אני לא זוכרת בדיוק את הנוסח אבל זה היה התוכן.
אדגיש שמדובר בילדה חכמה ונבונה מאוד, מקבלת ציונים גבוהים במבחנים, אינה נחשלת בכלל, משתתפת בשיעורים ברמה גבוהה יותר מבנות כיתתה, אז מה קרה?? על מה המהומה?? ואיזה מן הרגשה זה לאמא שמדובר בבת השלישית שלה?? יש לה נסיון עשיר בכלל בתחום הבית ספרי (והמורה יודעת מזה ומכירה את האמא מצויין) וגם מהבנות הקודמות שלה.
אני רוצה לציין כפי שיבר כתבתי:
אני בכלל לא נגד המורות, אני מעריכה אותן ואת העבודה שלהן, רוב החברות שלי משתייכות לקבוצה הזו, אני בקשר קרוב ועמוק עם הרבה מאוד מורות, ואם דברו על פידבק לגננות ולמורות - הדבר הראשון שאני עושה במוצ"ש לפני כל הדברים האחרים - זה לכתוב מכתבים לגננות, למורות וגם לרעבעס, זה לוקח לי המון זמן, כי אני מקדישה מחשבה רבה, כותבת יפה ודברים ספציפיים לכל מורה וגננת!! אני משתדלת כל שבוע למצא משהו מיוחד שהילד נהנה ממנו בשבוע זה ולכתוב על זה תודה או הערכה,
הדבר הראשון שהמלמדים יודעים להגיד לבעלי באסיפות ההורים זה שהם שומרים את הפתקים השבועיים שלי במגירה מיוחדת וזה נותן להם המון כח,
חוץ מזה שבתחילת שנה, ערב ר"ה פורים וסוף שנה אני קונה משהו סמלי וכותבת ברכה מיוחדת לכל אחד - ולכל אחד משנה לפי מה שבאמת מתאים לו.
אז כל מה שכתבתי לא בא סתם משנאה עיוורת לצוות המורות שסבלתי מהם, אני הייתי תלמידה מצטיינת ולא היתה לי בעיה עם שום מורה ב"ה, זה רק בא מהכאב הזה שאני מריגשה שאני ממש מקלקלת את הקשר שלי עם הבת, מכניסה לאחה"צ אוירה מלחיצה, הכל נע ונד מסביב לציר הש"ב, חתימות, למידה להכתבות, קריאה וחזרה וכו' ולילדה אין אפילו זמן ללכת לשחק קצת עם חברות או סתם להנות בחברת האמא בלי עול.
כנראה שזה קצת מרגיע אותי שאני ממשיכה לכתוב כאן כ"כ הרבה אבל רציתי להוסיף עוד נקודה שבפירוש לא כל המורות מתנהגות כך, זה בד"כ המורות הצעירות והלא מנוסות שרוצות להוכיח את עצמן במקסימליסטיות בכל הנוגע לתפקידן ולא תמיד זה נכון לנהוג כך,
רואים הבדל עצום בין המורות שרכשו נסיון של כמה שנים ורואות ש'לא על ש"ב ומחברות לבד תצליח התלמידה וכו'' והן מורידות פרופיל ויודעות גם לזרום עם הנתונים בשטח.