כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

[ורסצ'ה]

http://edu.gov.il/owlHeb/Yesodi/MiktzootVeTchumayLimud/learning-skills/Pages/homework.aspx
מצורף מאמר ממשרד החינוך על כל הנושא
הביעו דעתכם על הנאמר

 

[y&m]

זה קפץ לי קודם כל מול העיניים.

---

שיעורי הבית הם המדד העיקרי לטיב התקשורת בין שלושת קודקודי המשולש: תלמידים-הורים-בית ספר.

מצד בית הספר: תפקיד המורים ובית הספר הוא לחזק את התקשורת עם ההורים בנושא שיעורי הבית – ליידע אותם על מטרות השיעורים ולקבל מהם מידע על האופן שבו מתנהלת הכנתם בית הספר. כמו כן, הורים צריכים לדעת מהי רמת ההתערבות המצופה מהם בעת הכנת השיעורים. לחצים שמופיעים בבית בתחום הכנת השיעורים נובעים הרבה פעמים מתחושת ההורים שחסר להם ידע על המתרחש בכיתה.
כאמור, המטרה העיקרית היא לטפח ילד אוטונומי ובעל חשיבה עצמאית, היכול לסגל לעצמו הרגלי עבודה ומאמין בעצמו. צרכי אוטונומיה אישית ושיתוף בהקשר למידה הם צרכים שלרוב להורים קשה לזהות בעצמם, ועל בית הספר לסייע על ידי מתן הנחיות מתאימות. מורים והורים יכירו ביתרונות ובחסרונות של הבית כמרחב למידה ובמגבלות שמונעות מהורים לשמש מורים לילדיהם: תפקיד ההורה הוא לא ללמד את הילד, זהו תפקיד המורה. תפקיד ההורה הוא לספק לילד סביבת לימוד מתאימה, פיסית ונפשית, ולצמצם את הגירויים בבית שעלולים להפריע. שילוב של שיעורי בית אינטראקטיביים, שבהם הורים, תלמידים ומורים נמצאים ברמות שונות של אינטראקציה, מעשירים את החוויה הלימודית ומשפרים את היחסים ביניהם.
גישת ההורים לשיעורי הבית תלויה מאוד בתפיסתם את תפקיד בית הספר-ובתפיסתם תפקידם כהורים.

לגבי בית הספר :אם ההורים רואים בבית הספר הזדמנות המאפשרת הכנה לחיים עצמאיים - הם יעבירו את המסר וגם את האחריות לילדים. הורה שרואה את בית הספר כהכנה לחיים לא ייבהל אם הילד שכח להכין את השיעורים, כי רק ילד שמכין מאוחר את השיעורים, ועייף בבוקר יודע מניסיון שזה לא כדאי.
לגבי תפקידם כהורים: ישנם הורים שחשים חובה פנימית לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית, ויקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים. הורים אלה רואים זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם- שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם, ואם ירפו מהאחיזה ישתמע מכך שאינם דואגים לחינוכו של הילד, והילד שלהם יכשל.

גם אם העניין נעשה מתוך דאגה, יש בו בעיה, שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים.

הם מפתחים תלות בהוריהם, ולא ישבו לבצע מטלות לבד, גם כשזה מגיע למשימות פשוטות בכיתה כי הם רגילים שיש מישהו אחר שדואג לכך במקומם.

הורים אלה שמנסים למנוע מהילד תסכולים- מונעים ממנו את תהליך ההתמודדות עם מצבים כמו לחץ ואכזבה, כך כשהילד מגיע לקושי מסוים – יהיה רגיל שההורה יתייצב מיד לעזור לו.

לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם: מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים? עלינו לראות אל מול ענינו את המטרה: לחווית הלימודים בבית הספר תפקיד בעיצוב הדימוי העצמי של הילד- שם המרחב בו הוא מתאמן ומשפר את היכולות שלו. כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא לומד שהוא אינו מסוגל לבד, ושהוא חייב עזרה כדי להצליח, שיש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו, וכמו כן- שהציון הוא הדבר החשוב ביותר וכל אמצעי מקדש את המטרה.

מצד שני, לא טוב להתנער מאחריות לגמרי, וחשוב להיות שם עבור הילד: לא למטרת ביצוע המטלות אלא כדי לקבוע מדיניות בנוגע להכנת שיעורי הבית, ויצירת תשתית מתאימה להכנתם. כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית.

 

[צפורן]

מי דיבר על תחרותיות פעילות חברתית והפגזות דובר על ש.ב נטו

אני חושבת שחלק גדול מהבעיה היא תחרותיות והפגזה.
נכון שיש גם דרישות של משרד החינוך, אבל התנהלות כמו שמנגנת תארה, ששמה דגש על מחברות מושלמות במקום פיתוח מיומנות של הבת, או עבודה שבת סמינר לא יכולה להכין לבד אלא רק עם אביה, אלו התנהלויות שנובעות מתחרותיות.

 

[רותי12]

לי יש בת יחידה אחרי סדרת בנים ב'ה
בכיתה א לא עקבתי אף פעם אחרי ש.ב שלה והסתדרה מעולה .
בכיתה ב היא פתאום התחילה לומר שאין לה כח להכין ש,ב ועוד כאלה אמירות .
כמובן שנבהלתי והתקשרתי למחנכת והיא בעצמה אמרה לי תשובה שמאוד אהבתי
היא אמרה שאם ביתך לא תלמד מעצמה בטוב שצריך להכין ש.ב אז היא תלמד ברע .
שזה אומר יכעסו עליה והיא תבין
והיא אמרה לי שאני חייבת לתת לה את התנאים ללמוד ותו לא .
היא אחראית על ש.ב שלה
ואמרה לי שאפסיק לדאוג ולנדנד לה להכין
ואז שהפסקתי לדאוג ולרדוף אחריה היא מכינה לפני שאני שואלת

 

[רותי12]

וגם אני כמורה הרבה שנים אף פעם לא מערבת אמהות בבעיות של הילדה . מתי שערבתי זה אף פעם לא עזר
והתחרטתי שקיבלתי כזה דימוי שלילי על האמא ....
התפוח לא נופל רחוק מהעץ ....

 

[כוכב103]

לא נראה לי שהמורות שדורשות כמויות של שיעורי בית ומעורבות הורים אקטיבית בתפקוד התלמידה בבית הספר לוקחות בחשבון את המכלול.
הן רואות את הדברים בפרספקטיבה שונה מאוד משאר האוכלוסיה, הלמידה ושיעורי הבית תופסים אצלם באופן טבעי מקום חשוב מאוד מאשר אצלנו, האמהות העמוסות. ולכן הן דורשות סביב זה מההורים הרבה.

היה לי משעשע מאוד להפגש עם גננת (לא של הבת שלי) ובעיניים כמעט רטובות היא מספרת לי על הזנחה וחוסר התעניינות של אמהות בנעשה בגן, עד כדי שהילדה יכולה להביא דף קשר בלי שום פידבק מההורים.
כאבתי את כאבה, ואמרתי לה שאני לפעמים גם נכנסת לקבוצת האמהות המזניחות.
כי ב"ה הבית מלא, ואני רוצה להחזיר את התיקיה בתחילת השבוע ולא מגיעה לכתוב שם כלום למרות שאני מלאת הערכה לצוות הגן המסור, ומתמוגגת מנחת על הידיעות של הבת שלי, אבל לא מגיעה לשבת ולכתוב (למרות שזה לקוח דקה...)
אחרי כמה שנים שילדיה של הגננת גדלו קצת והבית ב"ה התמלא היא אמרה לי- רק עכשיו אני מבינה מה אמרת לי, יש שבועות שאני אפילו לא מספיקה לפתוח את הדף קשר...

 

[סטודיו פלאש]

היום גננות למדו לבקש באסיפות הורים, הם ממש מבקשות 'אנא תכתבו בדף קשר', באמת, תנו להם את זה, זה דלק הכרחי
גננת עובדת פרך עם הילדים שלנו, לא מגיע לה לקבל פידבק בדף הקשר פעם בשבוע?
לי זה נראה מאמץ ברמה מועדפת+ ואעדיף אותו על פני המאמץ למצוא גרביים שמתאימים לחולצה (למשל)

 

[קפפוצצינו]

היום גננות למדו לבקש באסיפות הורים, הם ממש מבקשות 'אנא תכתבו בדף קשר', באמת, תנו להם את זה, זה דלק הכרחי
גננת עובדת פרך עם הילדים שלנו, לא מגיע לה לקבל פידבק בדף הקשר פעם בשבוע?
לי זה נראה מאמץ ברמה מועדפת+ ואעדיף אותו על פני המאמץ למצוא גרביים שמתאימים לחולצה (למשל)

מה אתן כותבות??

 

[סטודיו פלאש]

מה אתן כותבות??

בעיגול כיצד סיפרתי בדף הקשר

 

[קפפוצצינו]

מה הכונה הדלק??
זה שסיפרו מדדהיםםם??
בא לי לגוון... מה עוד אפשר לכתוב??

 

[במה 10000]

אהבתי את הכותרת, אבל זה בדיוק כך!!!

 

[הדודה מלכי]

ועוד נקודה עצובה במקצת:
לא כל המורות הן מורות בזכות כישוריהן והלב החם שלהן, וד"ל.

חמותי היא מורה 35 שנה, מעולם לא נתנה הרבה ש"ב. חושבת שזה מיותר.
היא מהמורות הבודדות שנכנסו למרות המוצא שלה ולא בזכותו....

בדיוק! ויטמין P וכו...
ירבו כמותה בישראל.

מעניין שפינלנד שמדורגת במקום הראשון בעולם ברמה הלימודים בפרט ובהצלחת התלמידים בלימודים בכלל, דוגלת שלא צריך לתת שיעורי בית לתלמידים ואין כמעט מבחנים.
משמע שזה לא מה שקובע האם התלמיד יצליח!
אבל היא דוגלת בשיטה של למידה כמעט פרטנית, כל כיתה מאכלסת בערך מורה על כל שישה תלמידים, מוכח שזה מה שתורם להצלחת התלמיד.
לא ראיתי שאני שלמדתי בילדותי את אותם חומרים זוכרת חצי ממה שלמדתי וההוכחה לכך שכל פעם שביתי שואלת אותי משהו אני חופרת ובודקת עד שעונה.
שלא תבינו אני בעד שב, אבל בגבול!!!
אי אפשר שכל היום הילדה תתעסק רק בזה, גם הן צריכות לחיות מתישהו.
גם מבחנים יום אחרי יום על מספר נושאים זה קצת מוגזם, למה לא להסתפק במבחן והכתבה לשבוע.
מי שהחליט שכל מחצית צריך 3 מבחנים בתורה, למה לא לתת לבנות הנאה מהלמידה בחומש ולא כל משפט שני "אם לא תקשיבי איך תדעי במבחן"?

כמה נכון! פעם מורה אחת אמרה לנו משהו כזה,
וזה כ"כ הרגיז - למה באמת לא עושים למידה לשם למידה
ולא 'את לא תדעי אח"כ במבחן', 'הציון בתעודה' וכו...
זה מה שמוציא מהבנות את המטרה האמיתית.

מורה בכירה,
נראה לי קצת אבדת את הכיוון באמצע, מרגיש פתאום כאילו את נגד כל האמהות, זה בכ"א מה שכתבת משדר,
כתבו פה (לא זוכרת מי) שסה"כ אנחנו כולנו יחד למען - שיהיה טוב לכולם.
ולא חלילה נגד.
העלו פה נקודה שיושבת להרבה אנשים על הקצה וכל אחת כתבה את אשר על ליבה, אף אחת לא באה להתקיף או משהו נגד כלל המורות (ואני כן אהיה אמיתית ואומר שיש לי משהו נגד מורות באופן כללי, כן, הייתי מאלו שלא ממש מסתדרות עם ה'עם' הזה לכתחילה... ותאמיני לי שזה לא בא מרוע, לא היינו על אותו תדר...)
אבל כן היו לא מעט מורות מתחשבות וטובות שרצו את טובתינו - ותאמינו לי שהתלמידות מרגישות טוב טוב מי באמת רוצה בטובתינו ומי באה לעשות את העבודה, רק רוצה שיקשיבו בשקט וימלאו מטלות וכו...
כן, יש גם כמה שאני ממש מעריכה ואוהבת (עד היום).

תסלחו לי שאני אומרת, אני ממש ממש ממש ממש לא חושבת שההשוואה הזו של 'אם בבי"ס תהיה בסדר ותעמוד במטלות וכו וכו אז כך זה גם בחיים עצמם' נכונה. ממש לא מסכימה עם זה.
בי"ס זה משהו אחר לגמרי.
אולי אם לא היו מושיבים אותנו שם בכוח (כן! חוק חינוך חובה וכו) ומעמיסים עלינו כ"כ הרבה זה היה שונה.
אוח, איפה חיי הכפר של פעם?!
אני מבינה את הצורך ונכון, המון אינטלגנציה ומעבר קונים במוסד לימודי, אבל יש גבול למטלות ולדרישות וכו.

 

[הדודה מלכי]

פעם אמרה לי מורה חכמה (בכלל, לחיים - להורים ומורים כאחד):
החכמה האמיתית היא לגרום לילד/ה לרצות לעשות, לרצות לכבד,
שילדה תאהב אותי ולא תרצה להכאיב לי כי היא אוהבת אותי,
שתעשה מתוך הבנה שזה טוב בשבילה ולא כי הכריחו אותה, או כי היא פוחדת מהתגובה/ העונש.
בכל תחום בחיים.

אין עניין לכפות על תלמידה/בת שתעשה משהו, לא ממש שווה שהיא עושה את זה בשביל ביה"ס - כי מחר אין זכר והיא אפילו תרצה לבגוד.
דבר שנעשה בכפיה - מעורר רצון להפוך.
ולא זו המטרה, נכון?!

וגם, אם באים באמת באמת מתוך רצון שיהיה רק טוב לילד/ה ולעשות רק טוב - אין אפס. זה משפיע ומשדר וזו השיטה.
בהצלחה לכולן באשר הן!

 

[chani2006]

נראה לי שבהקשר הזה, מעבר לדיון הפרקטי, יש מקום לבדוק מהו בכלל תפקידה של מערכת החינוך שלנו.

איכשהו השתרשה בערכינו התפיסה הבלתי נתנת לערעור שמטרת העל של בתי הספר היא להעניק לילדינו ידע. זהו הערך המרכזי שהילדות סופגות. ''כן תדעי במבחן'' לא תדעי במבחן''. זוהי תפיסה שמקורה בתנועת ההשכלה, ובשאיפה החד משמעית להתקדם לכיוון האקדמי. כמו גם במטרה המקורית של בתי הספר- להכשיר תלמידים להיות פועלים טובים.
ובכן, לא. זו לגמרי לא אמורה להיות המטרה אצלינו. כמובן שידע הוא דבר חשוב, וסביבו נסובה עבודת החינוך, אבל כאמצעי ולא כמטרה. כך לפחות אצל בנות (למרות שגם בלימוד התורה הקדושה, המטרה היא העמל ולא ההישג, ונראה שכאמור דווקא בחיידרים העיוות הערכי איננו קיים). בבתי הספר של הבנות, איבדו בעיני את הצפון כאשר מנמקים את כל העשיה והדרישות בידע ובציונים. אפילו בעולם הגויי כבר השתחררו מהקיבעון הזה, כפי שהודגם בפינלנד, ומבינים שהדרך לקדם ולפתח תלמידים איננה באמצעות איסוף סתמי של ידיעות. על אחת כמה וכמה במחוזותינו, שהזהירות וההקפדה על הערכים הטהורים הינה בראש מעיינינו.
לבתי הספר ''אין זמן'' להתייחס לתלמידות, לפתח בהן ערכים וחוזקות, כי נתונים במרדף אחרי הישגים מדידים, ואחרי ציונים כמותיים שכל מהותם השוואה וצמצום, ומעידים למעשה בעיקר על יכולת הזיכרון לטווח קצר של התלמידות ותו לא. ניתן לעסוק בידע, כאמצעי לפיתוח חשיבה, הבנה, התבוננות, מודעות, תובנות ועוד ועוד, אבל לא כמטרה בפני עצמה. להביא את משנתו של משרד החינוך בנושא כהוכחה לצדקת הדרך, בעיני, זהו העיוות בהתגלמותו.
אקבל את הטיעון האומר ''אין ברירה'' ''מכריחים אותנו'' אבל מכאן ועד להסביר בזה את האדיקות הקיצונית של בתי הספר בכל הנוגע להתנהלות סביב ש''ב, ציונים ומבחנים, עוד ארוכה הדרך. אנו מיומנים היטב במציאת דרכים למילוי חובותינו החוקיות מבלי לרמוס ערכים ונפשות בדרך. כשבתי הספר יתחילו להתייחס לתפקידם באופן נכון, ולא לתרץ התנהלויות לקויות ב''דרישות'' שמקורן בקיבעון מחשבתי ובמקורות זרים, יתפנה פתאום המון זמן לעסוק בדברים החשובים באמת, בחינוך, בפיתוח האישיות והמידות, בלמידה אמיתית, (ולא, איסוף ידיעות איננו בהכרח למידה.) ולא ככה, בין לבין, כבדרך אגב, כשנשאר זמן אחרי המבחן.
ילדותינו נמצאות במסגרות החינוך מחצית משנות ההתפתחות שלהן. האם מה שהן עושות שם, זוהי הדרך הנכונה לנצל את הזמן היקר הזה?? האם המסרים שהן מקבלות בנוגע למה שחשוב יותר ומה שחשוב פחות, מה קובע את ערכו של אדם ומה בכלל לא נמדד, מעניקים להם כלים נכונים לחיים? אם נמצא תשובה הולמת לשאלה הזו, או אז נגלה שהדיון סביב הסוגיות שעלו באשכול, לגמרי מיותר.

 

[צפורן]

יאללה, קחו את זה כמו להחליף טיטולים, להתעורר בלילות וללכת לטיפת חלב....
אמהות זה לא רק לשבת על השטיח ולבנות מגדלים בקוביות, וגם לא לטייל איתם דוגמנים,
זה עיסקת חבילה

זהו, שאנחנו לא רוצים לקום בלילה ולהחליף טיטולים עד 120.
אמא לא אמורה להרגיש שהיא חזרה לבית הספר. היא אמורה לשתף פעולה עם המורה, כמו עם המטפלת במעון בתקופת הגמילה.
אם זה לא כך, אז או שלילדה יש קושי שחשוב לטפל בו, ולא ע"י שהאמא תעשה במקומה, או שביה"ס הישגי מדי.

 

[אשת_חבר]

ממליצה לכולם לשמוע שיעור של הרב יעקבזון על מערכת בית הספר ותפקידה.
נראה לי שכולם יתפסו קצת פרופורציות.

 

[לבן]

אמהות שחוזרות ב16:00 ואחרי, מה אתן עושות עם שיעורי בית?
רק שואלת.
ממש חשוב לי לשמוע.
אצלנו טקס החתימות היומי דוחה את זמן השינה כמעט בשעה!
(לקרוא לאמא כל יום דף מסויים מספר פעמים מסויים + לסיים את התרגול בכתיבה + לחתום על, ועל ועל - כ5 חתימות ביום).
אני היסטרית ממה שעומד לקרות בשנים הקרובות, איך שורדים את זה? הילדים רוצים להספיק לשחק עם אמא משחק הזכרון, להתרחץ, להכין משהו טעים ביחד לארוחת ערב. מה עושים?

 

[ציבימור]

למרות שבנותי עדיין לא בבית הספר הייתי חייבת להגיב

כתלמידה לא הכנתי שיעורי בית בא' רבתי
הייתי מקריאה שיעורי בית ממחברת חלקה כנראה שהמורות לא עלו עלי כי אף אחת לא ביקשה לראות את המחברת -את הורי שיקרתי שהכנתי בכיתה
מורה אחת גילתה בסוף שנה מחברת חלקה ללא שיכפול אחד ללא ש.ב.
היתה שנה ראשונה בהוראה הענישה אותי בסדרת עונשים 1. לצאת מהכיתה 2. להשלים את המחברת של כל השנה עד למחר 3. חתימת הורים 4. חתימת מחנכת 5. הורדת ציון משמעותית בתעודה - צר לי חינוך זה לא היה, אני זוכרת את עצמי צוחקת עליה שהיא נעלבה

לא הייתי חוצפנית, הייתי תלמידה שהמורות גמרו עליה את ההלל בכל מה שקשור להתנהגות.
מערכת בית הספר לא התאימה לי בכלל!!!
כהוכחה המורות איימו עלי שלא אעבור את החוצים עברתי את כולם מעל 90 ישבתי בבית השלמתי את החומר לבד (כן של כל השנים)
במתמטיקה והנדסה חוייבתי ללכת למורה פרטית שאחרי חצי שעה אמרה לי אין לי מה לעשות איתך
ואת הרישיון ההנדסאי אדירכלות שלי שמחייב הנדסה ומתמטיקה ברמה גבוהה מבית הספר קיבלתי בהצטיינות!

אינני באה לשבח את עצמי אלא לדבר על הבנות שקמלות בנסיון לגחוף אותם אל 'ריבוע' בית הספר.
את כל ה"ידע" שלי רכשתי לבד ישבתי אחה"צ שלמים וקראתי אינצקלופדיות, הכנתי עם אבי מעגלים חשמליים ומודלים מפיסות עץ וזו כן היתה שעת איכות אמיתית ולא מדומיינת . . .

אבל הערכים, יש שיעורי יהדות שאני זוכרת עד היום פ.שבוע, תפילה, מושגים ביהדות,
הייתי אחראית על כל נושא המחזור בבית הספר למדתי אחריות, התמסרות, דייקנות
היה אסור לי לאחר יותר מ5 דק' לשיעור כדי להישאר בתפקיד לא איחרתי אף פעם.

אולי הגיע הזמן להפנים שהידע בבית הספר הוא משני כל כך הוא רק אמצעי למטרה מי שתרצה ללמוד תשלים אחרי לימודי ההוראה הכפויים את הלמידה שזקוקה לה
בית הספר נולד כדי להקנות ערכים כדי להקנות הרגלים טובים "שידעו הבנות להתפלל"
וכל השאר שטויות! ולא מועיל לחתך גדול מאוד של בנות

מתנצלת על התגובה הארוכה והלא כל כך קשורה

 

[אשת_חבר]

אולי הגיע הזמן להפנים שהידע בבית הספר הוא משני כל כך הוא רק אמצעי למטרה מי שתרצה ללמוד תשלים אחרי לימודי ההוראה הכפויים את הלמידה שזקוקה לה
בית הספר נולד כדי להקנות ערכים כדי להקנות הרגלים טובים "שידעו הבנות להתפלל"
וכל השאר שטויות! ולא מועיל לחתך גדול מאוד של בנות

מתנצלת על התגובה הארוכה והלא כל כך קשורה

מסכימה עם כל מילה. אבל לכי תגידי את זה למורות מנופחות חשיבות עצמית.
הם צריכות לקחת את זה ברצינות, מה לעשות חלק מהעבודה.
אנחנו צריכות לתת לילדים את הכתף והתמיכה לעבור את הסיוט הזה.

 

[bbr]

למרות שבנותי עדיין לא בבית הספר הייתי חייבת להגיב

כתלמידה לא הכנתי שיעורי בית בא' רבתי
הייתי מקריאה שיעורי בית ממחברת חלקה כנראה שהמורות לא עלו עלי כי אף אחת לא ביקשה לראות את המחברת -את הורי שיקרתי שהכנתי בכיתה
מורה אחת גילתה בסוף שנה מחברת חלקה ללא שיכפול אחד ללא ש.ב.
היתה שנה ראשונה בהוראה הענישה אותי בסדרת עונשים 1. לצאת מהכיתה 2. להשלים את המחברת של כל השנה עד למחר 3. חתימת הורים 4. חתימת מחנכת 5. הורדת ציון משמעותית בתעודה - צר לי חינוך זה לא היה, אני זוכרת את עצמי צוחקת עליה שהיא נעלבה

לא הייתי חוצפנית, הייתי תלמידה שהמורות גמרו עליה את ההלל בכל מה שקשור להתנהגות.
מערכת בית הספר לא התאימה לי בכלל!!!
כהוכחה המורות איימו עלי שלא אעבור את החוצים עברתי את כולם מעל 90 ישבתי בבית השלמתי את החומר לבד (כן של כל השנים)
במתמטיקה והנדסה חוייבתי ללכת למורה פרטית שאחרי חצי שעה אמרה לי אין לי מה לעשות איתך
ואת הרישיון ההנדסאי אדירכלות שלי שמחייב הנדסה ומתמטיקה ברמה גבוהה מבית הספר קיבלתי בהצטיינות!

אינני באה לשבח את עצמי אלא לדבר על הבנות שקמלות בנסיון לגחוף אותם אל 'ריבוע' בית הספר.
את כל ה"ידע" שלי רכשתי לבד ישבתי אחה"צ שלמים וקראתי אינצקלופדיות, הכנתי עם אבי מעגלים חשמליים ומודלים מפיסות עץ וזו כן היתה שעת איכות אמיתית ולא מדומיינת . . .

אבל הערכים, יש שיעורי יהדות שאני זוכרת עד היום פ.שבוע, תפילה, מושגים ביהדות,
הייתי אחראית על כל נושא המחזור בבית הספר למדתי אחריות, התמסרות, דייקנות
היה אסור לי לאחר יותר מ5 דק' לשיעור כדי להישאר בתפקיד לא איחרתי אף פעם.

אולי הגיע הזמן להפנים שהידע בבית הספר הוא משני כל כך הוא רק אמצעי למטרה מי שתרצה ללמוד תשלים אחרי לימודי ההוראה הכפויים את הלמידה שזקוקה לה
בית הספר נולד כדי להקנות ערכים כדי להקנות הרגלים טובים "שידעו הבנות להתפלל"
וכל השאר שטויות! ולא מועיל לחתך גדול מאוד של בנות

מתנצלת על התגובה הארוכה והלא כל כך קשורה

אומרים שבית הספר זה כמו מיטת סדום.
לגאונים ולמוכשרים קוצצים את הרגליים והראש.
ולאלה שהכישורים הלימודיים שלהם על הפנים, מותחים ומותחים אותם עד שהם נקרעים!

אבל לכו תתקנו את העולם...
אני מכירה כל כך הרבה נשים, ואני ביניהן שבלימודים היו בשולי השוליים של הכיתה, ובחיים הכל השתנה והן מצליחות ומתמודדות יפה מאוד.
כי את הכישורים שצריך בשביל להצליח בלימודים, ממש לא צריך בחיים.
וחוץ מזה לא אני אמרתי 'כתונוק הבורח מבית הספר. בבית הספר לא סבלתי את הלימודים והציונים שלי היו, עדיף לא לכתוב, והיום כל תחום שאני לומדת אני משקיעה עד הסוף, ונהנית מאוד מהלימודים, כי זה לגמרי מבחירה ולא כי משהו החליט שאני צריכה ללמוד גאומטריה ואלגברה, שאלוקים יודע מי צריך את זה...