קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת ימה ימה ימה
  • castamir //
    • אין כמו לטייל עם הילדים שעדיין לא יודעים לקרוא.



    "הנה כלב-ים!" הפגין הקטן בקיאות.

    "נכון מאוד, צדיק". ליטפתי את ראשו. של הילד, לא של הכלב. גדר רחבה ותעלה הפרידו בינינו.

    "הנה עוד כלב-ים!" נבחה גם הקטנה, למראה יצור דומה בגוונים מעט שונים.

    "לא, זה אריה-ים!" תיקן אותה הקטן. "יש לנו בחיידר תמונות שלו בספר!"

    "אז למה לנו אין בגן?" זעפה הקטנה ועיניה החלו להתמלא דמעות וחמידות ככלב-ים.



    "בואו, בואו". משכתי אותם בעדינות. לך תדע מי באזור הוא עובד סוציאלי. בימינו יש אפילו חרדים כאלו, שלא נדע. "לא רציתם להיכנס לאקווריום? כדאי להיכנס לאקווריום. מספיק היינו בחצר".

    החושך הקריר של פרוזדורי האקווריום הקפיא את המריבה בעודה צעירה. החלונות השקופים-מלוכלכים שיקפו מגוון בעלי חיים צבעוניים המרצדים בפלסטיקיות. איפה הדגים האלו שמנקים אקווריומים? בטח שובתים על הרפורמה.

    "הנה צב-ים!" סיים הקטן את מנת הידע האחרונה שלו. מעכשיו תורי.

    "היי, תראו איזה דג חמוד! איך קוראים לו?" צהלה הקטנה לקראת דג כתמתם.

    איזה דור. כשאני הייתי ילד כולם ידעו שלדג הזה קוראים "נמו". אבל היום, דור הספרות החרדית חינוכית, אין להם מושג.

    "זה חמוד-ים". הסברתי בבקיאות. הלא כבר אמרו רבותינו חז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים.

    "וזה?" תורו של הבן להצביע על יצור בלתי מזוהה. "מה זה העגול הזה?"

    "עגול-ים".

    "וההוא שזוחל על הרצפה שם?"

    דווקא עליו היה שלט גדול. "חתול ים". אבל כבר הייתי בשוונג.

    "זה? עפיפון-ים".



    "ומה החיה הזו? תראו איזה יופי, היא בצורת סימן שאלה!"

    "זה... זה..." ניסיתי להרוויח זמן. אה, פשוט. "זה יהודי-ים. בעל חיים מרתק מאוד. שחי... בים".

    "למה קוראים לו יהודי-ים?" תלה בי הקטן עיני עגל. יבשה.

    "אלא איך היית קורא לו?"

    ככה זה יהודים. תמיד עונים בשאלה.



    1684049049166.jpeg
    1684049049166.jpeg
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קוראים לי #C, ניק 27551, מתן מאור ועוד 81 משתמשים84 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    C
    castamir
    "אחד המינים הנדירים בעולם": כלבת הים שהגיעה לבדה לישראל "יוליה", זהו שמה של כלבת הים שהפתיעה...
  • 2K
    • ל
    שיתוף - לביקורת פאנפיק ממלכה במבחן
  • לוצ'י //
    • יכול להיות שכבר העליתי את זה פעם.. ; )
    תהנו!
    - - -

    טְרִיאַן אחז בחרב החדה ביד מיוזעת, מוחה מצח בכף מאוגרפת.

    טראח. עוד אחד נפל, מחרחר.

    הוא הדחיק את הצביטה שצרבה לו אי שם בפנים, ורץ הלאה, מוכן להמשיך להרוג, להנחיל ליושבי כוזר החדשה את הניצחון האמיתי, הסופי.

    מילותיו של המלך יוסף צפו פתאום בתודעתו, גורמות לו לאחוז חזק יותר בחרב, ולעיניו להישטף בזעם.

    "זכרו, בני כוזר", הוא הדהד אי אז, "בידכם הכוח להנחיל ניצחון, ולשחרר את אדמותינו מידיו של איסתרק קטינא". המלך התיז את המילים בתיעוב. "כשתלחמו בשדה הקרב, אל תהססו להרוג" הוא שפשף ידיים, והיטיב את גלימתו.

    טריאן - שעמד אז בתוך השורות הסרגליות של לוחמי ההוסטרס - זכר זאת כאילו זה היה אך שלשום. אפילו את נימת קולו המדויקת של הוד מלכותו זכר כשהצהיר: "האנשים שילחמו מולכם - הינם בוגדים. ובוגדים במלכות, דינם הוא אחד-" קולו התרומם, מעניק למילים עוצמה. "מוות!"

    טריאן שפשף עיניים, כמו מוחה את המעמד העוצמתי ההוא ממול עיניו. הוא איגף לוחם ארוך זקן מימין, מנחית מכה מצלצלת עם צידה של החרב, ובלי לתת מרווח התאוששות לחייל שלמולו, הוריד את החרב בחדות, והנחית על רגלו של האויב, גורם לו להתקפל בעוצמה על האדמה הנוקשה, המלוכלכת.

    "שַאה- -" ההוא גמגם בחולשה איומה, ידיו מדלדלות בצידי גופו ברפיון. "רק תמסור לה ש.. שאהבתי אות-"

    וזהו. לאחר רגע, נדם הכל.

    טריאן הסב מבטו, מונע בכוח מהדמעה הרטובה לגלוש. הוא לא בכיין, לא! הוא לוחם קשוח, גבר חזק.

    אבל - האיש הזה עשה לו משהו, פורץ בכוח מחסומים והגנות שהציב לעצמו. גורם לטיפה מוארכת לזלוג, לסלול שביל נקי בלחי המאובקת.

    ושאה הזו, שהוא אוהב. אהב, ליתר דיוק. היא אולי הבת שלו, אולי אחותו הקטנה. אולי אחיינית, או בת דודה.

    ואני - בלי לחשוב כלל על המשפחה שהוא השאיר מאחוריו - בתמימות אכזרית, במחי חרב בוהקת, רצחתי אותו. גרמתי ללבבות של משפחה שלמה להישסע, להקרע. ולכאוב.

    דמעה נוספת הופיעה בעין שמאל, נוטפת. טריאן הרים שרוול, מוחה בזעף את הלחי.
    דמיונו החל להשתולל, להתפרע.

    קבוצת חיילים לבושי שחור נוקשת בדלת מקולפת. פותחת. נעמדת כבמסדר. מצדיעה נוקשות. ומודיעה.
    "בנכם נהרג בשדה הקרב-" טריאן מדמיין את נימת הקול המדויקת. קול שמתאמץ להיות טראגי, לא כל כך מצליח. "הוא מסר את נפשו בשדה הקרב", ממשיך החייל בטון יבש, רגיל לתפקידו. "הוא גיבור לאומי-"

    טריאן הכיר את הסצנה מקרוב. דוד שלו, מנריד, נהרג גם הוא במלחמה. נפל חלל בשדה הקרב, מותיר מאחוריו אלמנה ויתומים קטנים, נתונים לחסדי הגורל.
    אז - זה מה שהוא גורם בעצם, לעשרות משפחות כאובות?! הם, שיקבלו את בנם בעוד כמה ימים - אם בכלל - בתוך ארון עץ מהודר, עם מדליה מלכותית מבדיל. המדליה ההיא נהדרת, אין מה לומר. הצבא דואג טוב מאד לחייליו המתים, מכבד את זכרם נפלא. לפחות צבאו של יוסף. לגבי הצבא האיסתרקי הוא לא יודע.

    טריאן גיחך לעצמו בכאב, קורס על עקביו לצד הגופה. זכרון ההלוויה של דודו עלה בו, גורם לו לקבס נוראי.
    גם אז הייתה מדליה, והיו גם כמה עשרות בני משפחה, שסועים. מאז - הוא היה בן עשר, אולי - הבטיח לעצמו שכשיגדל - ילך לנקום את נקמתו של מנריד. כמעט נשבע, שיתגייס ברגע שרק יוכל. רצה להרוג את המרושעים שגרמו לטוביה - בן דודו היחיד בגילו וחברו הטוב ביותר - לשקוע במרה שחורה וסמיכה, בעצב נוראי, מטלטל.

    והנה - חלומו התגשם. מרירות עלתה בו, גורמת לו להתחיל לחפור בור בידיים מזיעות, קבר לחייל שהרג. העיקר להתעסק במשהו, להזיז את המחשבות הנוראיות האלה לפינה הכי שכוחה במוח.

    המחשבות בגדו בו, אכזריות. הן המשיכו למלא כל תא ותא בראשו, גורמות לדמעות לצוץ עוד הפעם, ולחומות להתמוסס, שוב.
    איך הוא יוכל להמשיך ככה? לרצוח ולהרוג, בידיעה שבדיוק העוול הנורא שהתרחש למשפחת דודו, מתרחש כעת על ידיו?!

    אבל - אבל, הם בוגדים! שוב עלו מילותיו של המלך במוחו, גורמות לו משום מה לבחילה נוראית.
    הוא בהה באוויר, נותן למילים להתערבל, לחזור על עצמם שוב ושוב, בלולאה אין סופית.

    בוגדים - בוגדים - בוגדים - בוגדים - -

    רגע. אגרופיו נקמצו בזעם, נפתחו. אולי פשוט, יערוק? ינטוש את שדה הקרב באלגנטיות, ישאיר לחסרי מצפון גרועים ממנו לבצע את המלאכה של 'ביעור הבוגדים מעל פני האדמה'. את המילים האחרונות הוא הגה בקול, הופך ברעיון הבריחה שוב ושוב.

    כמה פשוט - ככה מעשי. יאמר מטריאס מה שיאמר, יעניש כמה שיעניש. וגם אם ייתפס, ויגזר עליו מוות - זה מגיע לו. עונש מר על כל החיילים שכבר רצח באכזריות תמימה, בטוח שהוא - הוא זה שיגרום להוד מלכותו לנצח. לבנתיים, הוא רק הפסיד.

    מותש, התרומם טריאן מהאדמה, מנער ידיו מהבוץ שדבק בהם. הוא מלמל משנה קצרה מעל הקבר הטרי, ואז התכופף שוב. נטל ענף עץ דקיק באדמה, ונעץ באדמה התחוחה.

    אנדרטת זיכרון לחיים שהיו - ואינם עוד.

    - - -
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ספריה בהכחדה12, violin, dina2 ועוד 20 משתמשים23 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    בפרק השני. הפרק הראשון היה יוצר בוסרי.
  • 411
    • א
    שיתוף - לביקורת רק השקט יכול לחבק את הכאב בדממה
  • אסתיאר //
    • לנשום את האוויר בפעם האחרונה של הלילה,
    שקט
    דממה
    התכנסות
    אין קול
    כולם נמים את שנתם
    ורק הרוח נושבת נאמנה.

    כמה טוב הוא השקט הזה,
    השקט שמשמיע את הקול האמתי,
    השקט הזה שעוצר אותך לשאול, מי אתה.

    כמה יפה השקט הזה,
    לעולם לא תמצא אותו בסערה.

    כמה טוב הוא השקט הזה.
    כמה מחבק ואוהב,
    בשקט הזה. יש רק אותך.
    את מה שלקחת איתך. ואת מה שיש אצלך תמיד.

    רק השקט הזה יכול לחבק את הכאב בדממה.
    לנחם, לחזק ולתת כח.
    אם רק תדבר איתו.

    לשקט הזה,
    שנותן לך להרגיש הכל,
    יש כח להוציא אותך מחושך לאור.

    בדממה האין סופית הזאת נשמע הקול של הלב.
    בחושך הזה יש מקום להכיל את הרעש הגדול.

    דווקא בחושך הזה.

    כמה טוב שבאת לילה...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, שירה 333, חנה ש. ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 673
    • ח
    שיתוף - לביקורת זה לא מושקה, זה פריץ.
  • -חיה- //
    • -מושקה תביא עוד וודקה!
    -זה לא מושקה, זה פריץ.
    -שטו? מושקה מה קרה לזה קול שלך?
    -איוון! אני הפריץ אמרתי!
    -אהה. איפה זה מושקה?! אמר מביא עוד וודקה.
    -מושקה בבור שמה יש עכברים, דא?
    -למה בור ככה מושקה? לא יפה... סליחה זה פריץ, אני מתכוונת מושקה איש טוב, נותן טוב וודקה.
    -הוא צריך נותנת לי עוד כסף, הוא לומדת זה ספרים במקום עובדת.
    -ספרים של יהודים, הוא רבי של יהודים מושקה.
    -הוא לומדת כל היום, לא מוכרת וודקה.
    -לא יפה ככה אדון פריץ, מושקה מוכרת. מי אמר לך ככה זה?
    -כומר אמר זה, הוא אומרת לזרוק מושקה לבור שמה יש עכברים.
    -שמה יש וודקה?
    -ניאט איוון, שמה יש עכברים עם מוח של איוון.
    -אהה... טאק מי מביא זה וודקה?
    -יש אחד, אמר זה כומר זה חבר שלו עומרי. זה יהודי טוב, זה היה בליבה של האנגלית, זה עשה חמש יחידים מתמטיקה.
    -זה מביא וודקה? זה מוכרת טוב?
    -דא.
    -זה גם מוכרת הַקָּפָה?
    -ניאט.
    -חבל זה מושקה איש טוב, מביא וודקה זה הַקָּפָה. חבל הוא בבור שמה עכברים.
    - רוצה גם איוון שמה עכברים?
    -אני מתכוונת חבל מושקה כל היום לומדת, לא עושה זה ליבה של היחידים, לא טוב זה.
    -חראשו.


    אממ... טוב ההשראה     מכאן, הייתי חייבת :sne:
    • חחח
    • תודה
    Reactions: ST.R, חנה אביטל, ליטאי פשוט ועוד 26 משתמשים29 //
    0 תגובות
  • 692
    • מ
    שיר שבעים שמות לירושלים
  • משולש ברמודה //
    • כמה שירים נכתבו עלייך ירושלים

    כמה מלחמות וזעקות וגלויות.

    כמה רבים הם שמותייך וכינוייך

    כמה מתפללים בך גם בשפות זרות.

    כמה אנשים חלמו להגיע לשערייך

    כמה סופרים בך מגדלים בעיניים עורגות.

    כמה פעמים החריבוך מהרסייך

    כמה שנים עדיין יש לך חומות בנויות.

    כמה עמים דורשים חלק בסמטאותייך

    כמה מלחמות נערכות בך על הר וחומות.

    כמה עוד זוכרים לבכות חורבותייך

    כמה משוררים ניגנו לך בשפתיים דולקות.

    כמה דם וכאב שפוך ראית בימייך

    כמה מחפשים יופייך האבוד בלילות.

    כמה צחקו אל שממות היכלייך

    כמה בכו על שועלים מהלכים ברחובות.

    כמה מחכים לחזות ארמונותייך

    כמה סובבים אותך ציון בלי לראות.

    כמה שומרים הם נושאים רדידייך

    כמה עדיין שואלים לך שלומות.

    כמה הם כמהים לשוב האדון אלייך

    וכמה עוד נחכה עד שנזכה בעינינו לראות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: rikigra, וריטסרום, yael305 ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרהלה שרהלה
    וואו. געגועים...
  • 427
    • א
    שיתוף - לביקורת יונה הנביא זה אנחנו
  • א. פרי //
    • למה יש גלות*? כדי שנזכה לגאולה?
    גם נכון...

    *גלות זה כינוי לכל קושי ואתגרי החיים.

    אבל הגלות כנראה נועדה לנער אותנו, להזיז אותנו, לפקוח לנו את העיניים, לגרום לנו לרצות לפעול, ואפילו להפוך אותנו ליצירתיים, נועזים, וסקרנים.

    בכאב הזה, המטלטל – יש גרעין של ישועה.
    האם יתכן שהגלות לא נגמרת כי אנחנו לא פועלים מספיק כדי להתקדם ולממש את עצמנו?
    אפשר לראות מהסיפור על יונה הנביא את העידוד של בורא עולם כלפי העם שלו לפעול ולשנות:
    זה התחיל בהוראה של בורא עולם ליונה הנביא, אך הוא לא רצה לקיים את השליחות.
    ניסה לברוח מהנבואה, וחווה רצף של אירועים שדחקו אותו לפינה – עד שהוא נכנע.

    לאחרונה חשבתי על זה: האם יתכן שכל רצף האירועים שהעם שלנו חווה זה כדי שהוא סוף סוף יסכים ליטול אחריות וליזום, לפעול ללא הפסקה בלי קשר לכבוד, לכסף או לתוצאה?

    *

    השבוע כתבתי לעצמי כמה מילים, איזה שיר קטן.
    אפילו לא חשבתי לעלות את זה כאן, אלא אלו שקראו את זה עודדו אותי להפיץ אותו הלאה, אז אני משתפת אותו גם כאן.
    המסר של השיר הזה בא לומר: אני בעצם כבר לא נזקקת ולא צריכה כלום, כי באיזה שהוא מקום הגעתי לנקודה בה אני מבינה שאין כלום בעולם סביבי.
    למרות זאת אני חושבת שאילו לא עברתי את המסע הזה שעברתי, הרי בנקודה הזו בה יש לי רווחה פנימית ברוך ה', הייתי מפסיקה לחשוב על העולם שסביבי בתור מקום שצריך שינוי אלא מעדיפה להכנס לתוך השקט המבורך.
    למרות זאת אני מעבירה הלאה את המסקנה שלי:
    לבורא עולם חשוב שכל אחד מאתנו יפעל במקסימום שלו לקדם את עצמו, לממש את עצמו, בלי להתחשב באגו, באזור הנוחות, בכסף או בתוצאות החיוביות.

    ואם לא יודעים במה לממש את עצמכם? אז תתקדמו באופן אישי. תכירו את עצמיכם, תשלימו עם עצמיכם, תתנו לעצמכם גיוון, הכלה, אהבה עצמית, ותוך כדי המסע האישי הייעוד והרצונות הפנימיים שלכם יצופו ויוכיחו שהם קיימים.

    כי כנראה חלק מהמסע האישי זה לעבור בשממה, ולחוות קשת של רגשות, גם ריקנות, והעיקר לאפשר לעצמנו להיות מי שאנחנו, באהבה.

    והשיר לפניכם:

    עד היום הייתי נזקקת

    מהיום

    כבר לא עוד.


    עד היום הייתי נזקקת

    לכסף.

    להערכה.

    להכרה.

    ליחס.

    לתשומת לב.


    עד היום הייתי נזקקת

    למילה.

    לחמלה.

    לנדיבות.

    לשמחה.

    לחברה.


    עד היום הייתי נזקקת

    אבל עכשיו – כבר לא עוד.


    וזה קצת מוזר

    וקצת ריק כזה

    וחדש.


    וזה מצב

    שקצת צריך

    הסתגלות

    נשימה עמוקה

    להביט לעצמי

    בעיניים,

    ואולי

    להתחיל

    להיות.



    כמה מילים נוספות על הדברים שלמדתי בדרך:

    • יש ערך גדול לכל דבר קטן, כדאי לומר תודה.
    • זה היה נצרך לצאת החוצה, לעבור את המסע, ולחזור. האוצר לא נמצא מתחת לגשר אלא תמיד קרוב, למרות זאת נשלחנו לחפש בגלל הנופים, ההרפתקאות, האנשים המעניינים בוינה, ואפילו החלום של החייל ההוא שיזכיר לנו לחזור...
    • כולנו עוברים אותו מסע = כל אחד בצורה ייחודית ושונה.
    • זה חשוב האמפטיה, התקשורת עם הסביבה, והשיתוף, חשוב לא לחוות דברים לבד אלא לשתף.
    • החיפוש עצמו הוא כבר אוצר בפני עצמו.
    • ועוד משהו קטן שמכוון בעיקר לאלו שכבר הגיעו לצמרת: אם אתם הגעתם לשם - ויש לכם קהל ונוכחות ציבורית אז התפקיד שלכם כרגע זה לחפש כישרונות צעירים שמחפשים ורוצים לצאת לאור ולעזור להם ולקדם אותם. זה לא קשור לכתיבה אלא באופן כללי לכל תחום בחיים. הגענו למקום בו אפשר לסייע לאנשים שלא מצליחים להתרומם? קדימה! אפילו לתת להם איזו הכרה קטנה, במה, פרסום, לתווך אותם לקהל שלכם. בשבילכם זה כלום - עבור היוצרים השקופים זה המון. זו זכות שהיא חובה להיות שם עבור מי שצריך, ככה העולם יכול להתקדם הרבה יותר. (בדיוק שמעתי לאחרונה שהמושג שכל ישראל ערבים זה לזה הכוונה שהם ערבים לעזור לשני לממש את הכישרונות שלו).
    מוזמנים להוסיף עוד נקודות ורעיונות..
    בהערכה לכולנו.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אמאל'ה קטנה :), לוטם, Chaya Lea ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ה'אברך' - החילוני החדש
  • כותב השורות //
    • די, נמאס!

    נמאס לי לקום מוקדם בבוקר ולהיתקע שעה וחצי בפקק בתוך הטסלה שלי רק בשביל ללכת לעבוד ולהעלות את התל"ג בשביל שהחרדים ייהנו מתקציבים לבטלה...

    נמאס לי לעבוד כמו חמור, בשביל משכורת עלובה של 23,700 כשבסוף החרדים יקנו עם הכסף שלי אוכל בחנויות הזולות שלהם...

    נמאס לשלם מיסים בשביל ה'דוסים' כשאני צריך את הכסף הזה לחוג קראטה של אורן ולחוג בלט של אגם, למה אני צריך לקרוע את עצמי בשביל לשלם למאמן אישי שלוקח לי כמעט אלפים ₪ בחודש, ועוד הוא אומר לי שפעמיים בשבוע זה לא מספיק...

    נמאס לי לעבוד שנה שלימה כי אנחנו החילונים צריכים לממן את החרדים, ובגלל זה אני צריך להתפשר על חופשה באוסטריה במקום במלדיביים...

    נמאס לי להאכיל פרזיטים מהכסף שלי כשאני צריך את זה להוצאות המחיה של מקס שמגיעות ל2500 שקל בחודש, אז מה אם הוא כלב, לא מגיע לו?

    נמאס לי להחזיק על הגב אוכלי חינם, כשאני צריך לשלם מאות שקלים בשביל לאכול עם הילדים שלי בחוץ במסעדה, ואני חייב את זה להם, מינימום בסופ"ש...

    בקיצור נמאס לי להיות חילוני שמממן חרדים...

    הגעתי להחלטה שעדיף לי להיות חרדי, וכך אקבל את הכסף מהחילונים
    כן, מה הבעיה? זה כל כך מסובך?
    גם ככה אני מסדר זקן, אקנה בבני ברק כובע וחליפה, ואהיה אברך!
    שמעתי שהעלו לאברכים את הקצבה ב- 400₪

    אחלה, זה יכול לעזור לי קצת בפרנסה...
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בעל ניסיון, תלתלית, .Etti G ועוד 79 משתמשים82 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    עדכון חשוב: הממורמר הזה הגיע אתמול לבני ברק עם כל החברים שלו להפגין על זה שלא קיבלו אותו לכוילל...
  • 1K
    • ה
    שיר אשת חיל
  • הקה //
    • אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    עומדת היא בעזרת נשים
    ליל שבועות רואה את הקולות והברקים
    מה לי ולכל אלה שואלת היא בעגמה
    שוכחת היא שתורתם של בעלה וילדיה-
    כל ששלהם- שלה היא

    יום וליל היא טורחת
    לגדלם לתורה ויראת שמים
    ארוחות מזינות, מינקות ועד לישיבות
    לקום 3 פעמים בכל ליל
    גם אם זה יותר לעולם על לגדלם לא תוותר

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    מתי כבר לשבת יבואו
    מתגעגעת ממתי שרק יצאו
    עוגות טעימות באהבה אורזת
    שיערב לחיכם היא מתחננת

    חולצות לבנות היא מגהצת
    שלא יהיה רבב על בגדו של בנה ובעלה
    אוכל חם היא ומזין היא מבשלת
    כי אם רק יהיה קמח -
    לתורה יהיה לאן להכנס

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    את הדיווחים על בניה מהתלמוד תורה
    היא שומעת בציפיה לאחר כל אסיפה
    בהדלקת נרות היא מתחננת-
    תלמידי חכמים- זכיני לגדל!

    את בנותיה באהבה מחנכת-
    בן תורה היא שאיפת כל בת
    בשידוכים היא מקווה ומבררת-
    אחרי החתונה רק ישב וילמד!

    אשת חיל אשת חיל מי ימצא
    ורחוק ורחוק מפנינים מכרה
    בטח בה בטח בה לב בעלה ושלל ושלל לא יחסר

    מוקדש באהבה לכל נשות החיל בדורנו ששולחות את בניהן ובעליהן לישיבות והכוללים
    מבוסס על שיר ידוע באידיש
    • תודה
    Reactions: רבקי, חנה ש., זה מה שאני ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת אבל באמת הוא מלאך
  • הדוויג //
    • "גווווווווווט שאבעס"
    שלוימה נכנס הביתה מעדנות, ידיו שלובות בנונשלנטיות שבתית מאחורי גבו.
    "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון..." פצח בשירה.

    שני המלאכים מיהרו לחמוק פנימה לפני שהדלת נטרקה.
    הם סקרו במהירות את הבית, מיומנים במלאכותם.

    "צוק צוק", צקצק שרפיאל בלשונו. "מה זה השולחן ככה? איפה מפה לבנה איפה? איפה סטים פורצלן וסכו"ם מוזהב איפה? איפה סלטים בכלי הגשה אובליים איפה?"
    הוא שלף את הקלסר והתחיל לרשום במרץ. "מה אתה מסתכל עלי ככה? אני מלאך. מותר לי לכתוב בשבת.
    אה, למה אני לא רושם בטאבלט אתה שואל. ביטלו לנו בשמיים את האישור לטאבלטים. הייתה איזו בעיה עם הענן.
    אבל למה השולחן ככה? אפשר לדעת??"

    "אל תהיה קשוח איתו" אמר כרוביאל. "נרות הדליקו? הדליקו. שעון שבת עשו? עשו".
    "פחחח, שעון שבת. גם כן. כיוונו כיוונו אבל בסוף שכחו להעביר אותו למצב שעון. עוד מעט הם יגלו שהמזגן דולק רצוף כל השבת. חכה חכה איזה בלגן יהיה פה. ואת הבקבוק מיץ ענבים בכלל שכחו לפתוח".
    ""אוי אוי אוי. הוכטיגרט אמעיישה. אז יעשו חור בפקק ויפתחו את הבקבוק"
    "ומה עם המפה?"
    "ישימו מפה. אל תדאג. במיוחד עשו לה כביסה לכבוד שבת"
    "מה עוזר לי כביסה אם השולחן-שבת נראה עכשיו כמו שולחן יום שלישי. רק חסר את היתד על השולחן. לא יכלו לשים את המפה הלבנה? למה כמה זמן זה לוקח?"
    "די, אל תהיה כזה מלאך רע. תראה, הסלטים מוכנים במקרר, הדג על הפלטה. עוד מעט ברוריה תתעורר ותארגן שולחן צ'יק צ'אק".
    "לא כזה צי'ק צ'אק. החלות עדיין במקפיא". הוסיף שרפיאל לרשום בקלסר בפנים חמורות. "והרצפה בסלון ממש לא נראית כאילו שטפו אותה לפני שעתיים"
    "למה ככה? תזיז את כל הקליקס והמגנטים, ותראה שהיא די נקייה"
    "לא מוצא חן בעיניי. כשאני מגיע לפה אני רוצה לראות הכול ספץ".

    "סתכל לי בעיניים, שרפיאל. אתה הכנת פעם שבת עם חמישה קטנטנים? עבדת פעם ביום חמישי עד ארבע וביום שישי עד שתים עשרה? אתה יודע בכלל מה זה ליפול מהרגליים אחרי הדלקת נרות? עם כל הכבוד, הם בני אדם. לא מלאכים. אז במקום לחפש מה לא טוב, בוא תסתכל על מה שהם כן עשו, ואתה יודע מה? הלוואי אינשאללה כל שבוע הם יצליחו להכניס שבת ככה בזמן".
    המלאך הרע חרק שיניים, וסינן שלא ברצונו מילה אחת: "אמן".

    רגע לפני שהם התעופפו לדרכם, תפס כרוביאל את שלוימה בצד. "בעל הבית. אפשר שנייה דיבור קטן?
    בינינו, אתה יודע שאני והשני משתפים פעולה מאחורי הקלעים. המלאך הטוב והמלאך הרע. בטח שמעת על התרגילים האלה. אז הפעם אני יצאתי הטוב, אבל דחילקום. תראה את הגיברת עבדה על כל הבית, ואיך עכשיו נראה? תעשה טובה תן פה איזה פיניש. אה?" סיים תוך מירפוק כנף אופייני.

    אחרי עשרים דקות קמה ברוריה. "אה חזרת? גוטשאבס. הילדים הוציאו משחקים לסלון ופשוט נפלתי מרוב עייפות עד ש-- היי!" אורו לפתע פניה. "מי סידר הכול, ועוד פרס מפה וערך את כל השולחן?
    תגיד ת'אמת. היו פה מלאכים?" - - -
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מישהו12, בובה בובה, ללמוד לכתוב ועוד 111 משתמשים114 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    מתלבטת איזה קטע מהשניים גדול יותר. היה שווה ת'הערה.
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת שלה הוא
  • שיילה //
    • נעמי העבירה את כרטיס היציאה, היא מעדיפה שהגבלות ההפסקה לא ינשפו בעורפי ארוחת הבוקר הביתית שלה, שתי פרוסות אחידות החובקות חביתה מקושקשת ומאודות בניילון נצמד.

    היא נכנסה לאתר 'מצלמות הכולל' החדש, הקישה בהתרגשות ע-ט-ר-ת ש-מ-ו-א-ל.

    בדף המצלמות גללה אל חלונית 'בית המדרש', היא זוכרת ששלוימי אמר לה שהוא יושב לפני הבימה, היא תזהה אותו מיד.

    זום אין.

    הוא נראה עייף, מי יודע מה עשו לו הילדים בבוקר, הוא אכל? אולי הוא לא אכל, היא רוצה להתקשר אליו, אבל נזכרת שהפלאפון שלו בחליפה, ואיפה החברותא שלו?

    "זה בעלך?" שאלה צפריר המתכנתת, "איך את מזהה אותו? כולם כאן אותו דבר".

    "עין של אישה", צחקקה נעמי, "הוא לא היה מזהה את עצמו".

    הוא נעמד, מבדר מעט בזקנו ומתיישב, עוצם את עיניו כלפי מעלה, ושוב נעמד, מביט לכיוון כותל המזרח, שם יושב ראש הכולל מעיין בספר גדול עם אותיות קטנות.

    "יש לו קושיא", אמרה נעמי לחברות הצוות שהתיישבו סביבה, "הוא רוצה לשאול את ראש הכולל, אבל משהו עוצר אותו, אולי הוא מתבייש".

    הוא עיין שוב בספר שלפניו, מרוכז, ובהחלטיות החל צועד בינות לספסלים.

    "הנה זה מתחיל", תפסה נעמי יד מזדמנת, "בהצלחה שלוימי".

    הוא נעצר שני ספסלים מהמזרח, מסתודד עם עבדקן אפרפר שמדבר עם הידיים, הם מסיימים לדבר, ושלוימי נגש אל ראש הכולל.

    היא לוחשת פרק תהילים קצר, מחייכת יחד עם ראש הכולל ומסמיקה מנחת יחד עם האוזניים של שלוימי, "כל הכבוד, צדיק שלי" היא רצתה לצעוק, אבל הבוסית שנכנסה פזרה את כולן לעמדותיהן.

    היא נשארה עוד רגע קטן כדי לראות אותו נרגע עם כוס קפה, שולחת לו את כל הסוכר שבעולם, סגרה את האפליקציה וחזרה לשגרת העבודה המשעממת.

    *****

    "אז איך היה היום בכולל?" שאלה אותו בארוחת הערב.

    "ברוך השם רגיל", כך שלוימי תוך מריחת גבינה לבנה, "ואצלך?"
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אבי1994, מתגעגע, M . A ועוד 61 משתמשים64 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    שיילה הוא... ;) יפה מאוד!
  • 766
    • ה
    שיר הרהור בשובי אל פסנתר במוצאי לג בעומר
  • הווה פשוט //
    • chopin.png


    יֵשׁ וַאֲנִי תּוֹהֶה
    לוּ הָיִיתִי שׁוֹפֶּן
    וּמִישֶׁהוּ הָיָה מַקְשִׁיב לִי בְּרִכּוּז
    וּמִתְיַסֵּר יַחַד אִתִּי
    וְהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי הָיוּ לְבָנוֹת וַאֲרֻכּוֹת
    וּמִתְפַּלְפְּלוֹת עַל הַקְּלִידִים מֵעַצְמָן

    אֶת רֹאשִׁי הָיִיתִי מַטֶּה בְּזָוִית
    וּכְרָכִים שְׁלֵמִים שֶׁל חֲוָיוֹת
    הָיוּ חוֹלְפִים בּוֹ בִּמְהִירוּת

    נָשִׁים מְפֻרְכָּסוֹת בִּטְרַקְלִינִים מְפֹאָרִים הָיוּ בּוֹכוֹת לִי
    צִפֳּרִים שׁוֹתְקוֹת הָיוּ מִתְאַסְּפוֹת סְבִיב רֹאשִׁי
    וּמַלְאָכִים הָיוּ לוֹחֲשִׁים לִי סוֹדוֹת יְקוּם

    אִמָּא הָיְתָה נִבְהֶלֶת מִפָּנַי הַחִוְּרוֹת
    מְכִינָה לִי אֵינְסְפוֹר סִפְלֵי תֵּה בִּדְבַשׁ
    לְהַטְבִּיעַ אֶת הַשִּׁעוּל הַיָּבֵשׁ
    וּלְבַסּוֹף
    שׁוֹלַחַת אוֹתִי עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ לְדָאבוֹס

    לוּ הָיִיתִי שׁוֹפֶּן
    יָא בְּדִי בִּי דִי בִּי דּוֹם
    כָּל הַיּוֹם הָיִיתִי דִּי בִּי דוֹם
    לוּ יָדַעְתִּי לְהַלְחִין

    נְסִיכִים הָיוּ כּוֹרְעִים לִי בֶּרֶךְ
    בַּמָּאִים הָיוּ מְפִיקִים עָלַי סְרָטִים
    הַקִּיר הָיָה מְכֻסֶּה בִּתְעוּדוֹת מְמֻּסְגָּרוֹת
    וְהַמִּזְנוֹן הָיָה כּוֹרֵעַ מִפִּסְלוֹנִים וְעִטּוּרֵי כָּבוֹד

    *
    אֲבָל מַשֶּׁהוּ אֶחָד הָיָה לִי חָסֵר
    שֶׁעַל כָּל הַהִלָּה הַזּוֹ הָיָה מֵעִיב
    כָּל יָמַי וְלֵילוֹתַי הָיִיתִי יוֹצֵר וְיוֹצֵר
    וְלֹא הָיָה לִי וְלוּ רֶגַע... לְהַקְשִׁיב



    ‏
    chopin.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, אש קודש!, ש. צ. וינמן ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    מדהים!! כתיבה ייחודית ואיכותית ממש!
  • 767
    • ה
    שיתוף - לביקורת לפנות את האזור
  • הווה פשוט //
    • אומרים לי לצאת מאזור הנוחות שלי.
    ואני כבר יודע לאן זה מוביל,
    אגיע למקום חדש וזר, לאט לאט אתאקלם שם, וכשארגיש שם מספיק טוב ונוח, יתפסו אותי בצוארון וידרשו ממני אחר כבוד לנטוש את אזור הנוחות ולנדוד הלאה, וכך אבלה את חיי במקומות מעצבנים המתחלפים זה בזה כל הזמן.
    למה, למען השם,
    למה לצאת מאזור הנוחות?
    נוחות זה נוח מאד, אני בעד נוחות
    תחי הנוחות!

    אם אתה באזור הנוחות שלך, תשען אחורה ותתרווח בכסאך, אל תנסה לצאת אל תפזול החוצה, אל תבדוק את הגבולות,
    גוט איז גוט, אוי גוט איז גוט, נישט בסר.

    ובכן, רגע לפני שמארגנים לי הפגנת קאוצ'רים מתחת לבית, תנשמו קצת.
    ותנשפו הרבה,
    אין לי בעיה עם המושג, יש לי בעיה עם הטרמינולוגיה.

    אם אתה נאחז בכסא שלך רק בגלל שאתה רגיל אליו, אם המח שלך מחווט במעגלים נוירוניים שחוזרים חלילה בערוץ המוכר.
    אז אתה לא באזור הנוחות, אתה באזור השעמום.
    האזור היבש, הקפוא, הייתי אומר אפילו אזור המוות.
    כי מה הם החיים אם לא סט של שינויים תמידיים, תנועה, צמיחה, ירידה ועליה, התקדמות ונסיגה, התחלפויות, תהפוכות.
    'עולם התמורות' קרא לזה מישהו.

    אבל כששום דבר לא זז, לא משתנה, זה מוות.
    וגם כשיש תנועות קטנות שחוזרות על עצמן. הרי אלו פרפורי גסיסה.

    אז מהיום אני מפסיק להעניק למטופלי את ההצעה הנלעגת והבלתי משכנעת "לצאת מאזור הנוחות"....
    מהיום אני מבקש מהם לצאת מהקבר,
    אני מציע להם 'חיים'.

    במחשבה שניה, אני מודה שנסחפתי קצת, כל הדרמה הזאת על חיים ומוות די מוגזמת.
    אני מציע להחליף את "אזור הנוחות" ל"אזור הנכות", זה לדעתי שם מגניב, קליט ומשכנע.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, yael305, אש קודש! ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    יפה, אתה יודע(ת) שבגמרא שעמום זו מילה נרדפת לשגעון (או לחוסר שפיות)
  • 750
    • ד
    שיר לספור
  • דיאלוג //
    • לספור

    אחד ועשרים

    או רק שש עשרה

    להוסיף ולחשב

    ולרצות

    לא לשכתב



    בספירה

    להסתכל כיהלום

    לנווט פה ושם את החלום

    להחליף הילוך

    לשנות מבט

    להינות מהרגע, כמעט



    להיות עסוקה

    בפה, בלב

    לזרום, גם כשכואב

    עד ליעד הנכסף

    עיניהן עייפות ונוצצות

    עת הגיעו לרף



    כי אלו בספירתם והזדככותם

    ואלו בהזדקקותם לספירתם


    נכנסתי לכיתה שלידי, גם שם המורה היתה עסוקה בלספור את נקודות התלמידות במבצע הכיתתי. לא פלא, ימי הספירה- לקראת סוף השנה, מחייבים את כולנו, תלמידות ומורות, לספור.
    • תודה
    Reactions: נבראתי בצלם, אש קודש!, מימיי ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Tamarit
    הופס... הכי אהבתי איך שהבאת את הסוף, לא כמסקנה ממך, כמציאות. חזזזזק!
  • 1K
    • ד
    שיר מכתב לילדה בכורה בת 5 חודשים, תחילת הקורונה. (בדיוק לפני שלוש שנים!!)
  • דיאלוג //
    • אילסטורציה


    ילדה שֶׁלִּי.

    מִסְתּוֹבֶבֶת בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁאַתְּ כֹּה אוֹהֶבֶת

    זָזָה מִצַּד לְצַד, וּכְשֶׁאַתְּ מַמָּשׁ רוֹצָה אַת מִתְהַפֶּכֶת.

    וַאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים וְנֶהֱנִים מִכָּל תְּזוּזָה. נִהְיֵית גְּדוֹלָה.

    אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁמַּמָּשׁ גָּדַלְתְּ, יַלְדָּה צָמַחְתָּ.

    מְגִיבָה, מְחַפֶּשֶׂת שִׂימַת לֵב, וְאִם לֹא קוֹרֵאת בְּקוֹל דַּק.

    אוֹ בְּקוֹלוֹת עָבִים, כְּמוֹ טְרַקְטוֹר.

    שֶׁרַק אַבָּא וְאִמָּא יוֹדְעִים לְהָבִין.



    וְעַכְשָׁו בַּחוּץ יֵשׁ קוֹרוֹנָה.

    לָכֵן אֶת בַּבַּיִת כָּל הַיּוֹם עִם אִמָּא, וְלֹא עִם הַמְּטַפֶּלֶת טוֹבַה.

    וַאֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ עִם אִמָּא, כָּל רֶגַע נוֹסָף שֶׁאַתְּ עִם אִמָּא.

    זֶה טוֹב.

    וְזֶה טוֹב שֶׁתִּהְיֶה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְיַד אִמָּא, כִּי אֲנִי מַמָּשׁ חוֹלֵם

    וְרוֹצֶה וְשׁוֹאֵף שֶׁתּהי כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלְּךָ, הַיְּקָרָה.

    וְזֶהוּ.

    כִּי הָעוֹלָם הַיּוֹם הוּא גָּדוֹל, וְיֵשׁ קוֹרוֹנָה בַּחוּץ.

    וְיֵשׁ עוֹד דְּבָרִים בַּחוּץ שֶׁיְּכוֹלִים לְהַשְׁפִּיעַ,

    וּלְלַכְלֵךְ אֶת הָאֲוִיר הַטָּהוֹר שהקב"ה מֵבִיא לָנוּ.

    וְלָכֵן לִפְנֵי שֶׁנִּכְנָסִים הַבַּיְתָה שׁוֹטְפִים אֶת הַיָּדַיִם עִם סַבּוֹן, עֶשְׂרִים שְׁנִיּוֹת.

    וְלֹא לָתֵת לְכָל דָּבָר לִכָּנֵס הַבַּיְתָה.

    לֹא תַּאֲמִינִי, אֲפִלּוּ אֶת הַדּוֹדָה שֶׁלְּךָ שֶׁאֶת כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת עַכְשָׁו,

    שְׁבוּעַיִם.

    לַמְרוֹת שֶׁזֶּה מַמָּשׁ קָשֶׁה, לָךְ וּלְאִמָּא וּלְדוֹדָה.

    כִּי אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַכְנִיס אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה הַכֹּל.

    וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ בַּחוּץ גַּם צְרִיכִים לִזָּהֵר, וְלִשְׁמֹר עַל עַצְמֵנוּ.

    אֶפְשָׁר עִם אַלְכּוֹגֶ'ל שֶׁמּוֹכְרִים עַכְשָׁו בְּ9.90

    וְאֶפְשָׁר עִם מוֹחַ וְלֵב תְּמִימִים וּנְקִיִּים יוֹתֵר, שֶׁאֲפִלּוּ האֲוִיר מְטַהֲרִים.



    וְלִפְעָמִים זֶה קָשֶׁה, וְלִדְבָרִים יֵשׁ מְחִיר.

    אֲבָל כִּמְעַט כֻּלָּם מְבִינִים
    שֶׁהַכֹּל שָׁוֶה שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּרִיאִים.

    וְשָׁוָה גַּם מְחִיר גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁנִּגְדַּל טוֹבִים, טְהוֹרִים.



    וּבַיּוֹם קָרוֹב תִּגְדְּלִי, וּנְסַפֵּר לְךָ שֶׁפַּעַם הָיְתָה קוֹרוֹנָה.

    וְגַם בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה מַמָּשׁ נִבְהַלְתְּ מֵהַרְבֵּה דְּבָרִים.

    וּבָכִית הַרְבֵּה אֲפִלּוּ כְּשֶׁסַּבְתָּא הֵרִימָה אוֹתָךְ וְלֹא זִהִית אוֹתָהּ.

    וְגַם כְּשֶׁדּוֹדָה אוֹ סַבָּא חִיְּכוּ אֵלַיִךְ.

    רַק קָרוֹב לְאַבָּא אוֹ לְאִמָּא רָצִיתָ.

    פַּעַם פַּעַם, בִּזְמַן שֶׁל הֲקוֹרוֹנָה.

    כְּבָר אֶת הַטִּילִים תִּזְכְּרִי יוֹתֵר.


    וְאוּלַי פָּחוֹת תִּרְצִי קָרוֹב לְאַבָּא וּלְאִמָּא

    וּתְהֵנִי יוֹתֵר בָּעוֹלָם שֶׁלָּךְ. אוֹ בְּמָה שֶׁתַּחֲשִׁיבִי לְשֶׁלָּךְ.

    אוּלַי גַּם תִּסְתַּכְּלִי עַל אַבָּא וְאִמָּא כְּמוֹ זוּג שֶׁל פַּעַם,

    מֵהַזְּמַן שֶׁל הֲקוֹרוֹנָה.


    לָכֵן אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ עַכְשָׁו כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קְרוֹבָה לְאִמָּא.

    וְאוּלַי בִּגְלַל זֶה אֶת אוֹכֶלֶת כָּל פַּעַם חֲצִי שָׁעָה.

    וְאוּלַי תַּעַבְרִי אוֹתָנוּ. תִּתְקַדְּמִי, בְּכוֹרָה שֶׁלִּי.

    תְּהִי טוֹבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר, מְסוּרָה, קְשׁוּרָה.

    אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא נִבָּהֵל, נְזַהֶה אוֹתְךָ תָּמִיד



    תָּמִיד.

    כְּמוֹ הַמַּבָּט הַזֶּה שֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת לִי פַּעַם בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת

    כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכַּי. לִרְאוֹת אִם אֲנִי פֹּה

    וּמְחַיֶּכֶת.

    (*בזכות הקטע הזה התקבלתי לקהילה. ברכותי!..)
    • תודה
    • וואו!
    • כועס
    Reactions: BEYOND, מימיי, אחת111 ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיאלוג
    לא רק לפרצוף כועס ללא הסבר ;) [/ISPOILER] עריכה: בעצם לא כולם נכנסו לקהילה הזאת.. נאלץ להתאמץ...
  • 2K
    • EPaP
    דיון תעודת עיתונאי
  • EPaP //
    • יש כאן למישהו?

    כמה זה עוזר לכם?
    • תודה
    Reactions: אש קודש!1 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    היהלומן
    מזכיר את המסופר משמו של ר' יענק'לה גלינסקי זצ"ל: פעם נכנסתי לסטייפלער ושאלתיו אם מותר לי להמציא...
  • 357
    • S
    שיר בא נשוב למגן וחץ
  • Sidi //
    • בא נשוב לאפוד למָגֵן
    בא נדרוך את החץ כי מֶגֵן
    מפני רודפי חמס ושנאה
    כי ראיתים רוצחי הנאה
    יחליפו ראשיהם לבּאה
    ונחזור לסבב המאה.
    ומותקי שפתיים בשעת אזעקה
    יאמרו לא כי לנו ההריגה
    סוף סוף בעזה המכה
    כתמימים נקלעו לדליקה.
    ועל כל נפש מיני מתיקה
    יחשבו עלינו למחיקה
    אז בא נשוב לחץ כי מגן מצוקה
    שלא נהיה הדגים שנהיה החַכּה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, לוטם, RIVKA W ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 463
    • א
    שיתוף - לביקורת חיים שלמים מסך מקלדת בשם הקידמה והפרנסה
  • אסתיאר //
    • ילדה קטנה רודפת
    אחרי אף אחד,
    אחרי כולם
    רודפת,
    מבקשת,
    מתחננת-
    אהבה

    ילדה גדולה רודפת
    אחרי אף אחד,
    אחרי כולם
    דורשת,
    מתחננת מבקשת-
    אהבה

    עולם ומלואו
    רץ
    רודף
    מחפש
    שואל
    מצייץ
    מתחנן
    מבקש-
    אהבה

    מציץ מין החלונות.


    וזה זה
    ורק זה,
    כזה פשוט וכל כך קשה.

    חיים שלמים
    מסך
    מקלדת
    בשם הקידמה והפרנסה,
    חיים שלמים
    רק משהו אחד.
    הכרה.

    הרוח הזאת
    של הנשמה,
    באה כל יום.
    רוצה להיכנס פנימה.
    להיות.


    נשמה מתגעגעת,
    לגעגוע.
    לאור ירח.
    לגעת ברוח.
    לחבק את הדממה.
    למעלה,
    מעל.

    נשמה מתגעגעת,
    לשקט.
    לדממה,
    למנגינה
    שיש בה השתוקקות
    לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו
    • תודה
    Reactions: אש קודש!, בשלנית, מֶנַחֵם ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל י
    השורה האחרונה נוטלת שכר כולם...
  • 530
    • R
    שיתוף - לביקורת מירון ויופיך
  • RPO //
    • מירון ויופיך
    אגדה, וצורתך
    הוד ומראה
    תכולה.

    אין מטף
    יכבה אהבה
    ימית מים
    באש.

    אישון שלי
    צורת להבה
    ועולם שקט
    ורועש.

    ככה מירון
    יפה מנוקדת
    לבשה צבעוניות
    להיום.

    רקדה היא,
    וכיפותיה התכלת
    שנקדו פסיפס
    לבבות

    פוסעים ראשים
    בלב מאוחד
    בסרוג בשחור
    בחשוף.

    ככה יפה
    ככה מוארת
    הלוואי אדבק
    בכתום

    אזריח לנצח
    כל ליל שחור
    שבבת יהפוך
    ליום.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, studio dv.d, castamir ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה!
  • 316
    • י
    מודעה יוצרת? הגיע הזמן שתעופי הלאה
  • יוצריםסביבה //
    • השקה.jpegביכורי יצירה ערב נדיר - חובה לכל יוצרת
    יוצרים לך סביבה
    תכנית מרתקת לקבלת כלים להשראה אמנותית עם עידית ליכטנפלד ודבורי רנד
    השקת תחרות מטורפת ליצירה אישיתאמנותית. משלך.. פרטים בארוע!

    לכרטיסים     https://glatticket.co.il/44761?_ref=18068

    לשאלות אני כאן...
    השקה.jpeg
    0 תגובות
  • 363
    • I
    שיר חלום הנער
  • I.Q //
    • ב''ה

    הַנַּעַר טָוָהּ אֶת בֵּיתוֹ מִתְנַשֵּׂא

    עַל צֶלַע הָהָר

    מוּל בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

    צִיֵּר אֶת מְגוּרֵי חֲלוֹמוֹתָיו

    בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם בּוֹ שָׁגוּ הוֹרָיו,

    טָעוּ זְקֵנָיו.



    לֹא יָדַע הַנַּעַר

    כִּי יְלָדָיו אַחֲרָיו

    יִשְׁגּוּ אַף הֵם בְּדִמְיוֹנָם

    כִּי יֵשׁ בַּיִת בְּלֹא מְתֹם.



    צִיֵּר הַנַּעַר אֶת גְּבוּלוֹת בֵּיתוֹ

    בְּדִיּוּק מֻפְלָא

    בֵּין שְׁאוֹן הָרְחוֹב וּבֵין שֶׁקֶט הַבַּיִת.

    אֶת הַחַלּוֹנוֹת קָבַע

    אֲטוּמִים לְרוּחוֹת הָעוֹלָם,

    וּפְתוּחִים הַחוּצָה -

    לְהָבִיא אֶת טֹהַר הַבַּיִת

    אֶל מֶרְחֲבֵי הַיְּקוּם.



    לֹא יָדַע הַנַּעַר

    כִּי רַק הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת אֶת סוֹד הַדִּלּוּג.

    רַק הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת

    גַּם לִהְיוֹת וְגַם לַחְדֹּל,

    גַּם לֶאֱטֹם וְגַם לִפְתֹּחַ.

    לֹא יָדַע הַנַּעַר כִּי הַנֶּפֶשׁ, תְּנוּעָה.

    שֶׁקָּמָה וְנוֹפֶלֶת.



    נָעָה בְּכָל עֵת

    בֵּין

    הַפְּסָגוֹת

    לַתְּהוֹמוֹת.



    לֹא יָדָע הַנַּעַר

    כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְלֹא נֶפֶשׁ

    בְּתוֹךְ בַּיִת מְשֻׂרְטָט.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: tmr, אקסטזה, History ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת ערך
  • מסוגל //
    • כמו כל הסיפורים הטובים, גם הסיפור שלי התחיל מבדיחה אחת גרועה.

    הייתי אז סתם עוד אברך רגיל וצעיר לימים, שעשה את צעדיו הראשונים בכולל לאברכים מצוינים של הרב גוטמן. אחר צהריים סתמי אחד ישבנו לנו עשרה אברכים בהסעה חזור, ונהלנו את הוויכוח הקבוע בעניין ימין, עוד יותר ימין, ומה שביניהם. בשלב כלשהו ציטטתי משהו שהיה קשור איכשהו לויקיפדיה, ומנדי אמר: "אי אפשר להביא ראייה מויקיפדיה, כל אחד יכול לכתוב שם כל דבר. אני יכול לעשות ערך אפילו עליך".

    באותו ערב הלכתי לבר מצווה של גיסי, ובשעה שאכלתי קוגל וצ'ולנט פרווה וחייכתי מזל"טים לכל עבר, לא העליתי על קצה דעתי שברגעים אלו ממש חיי משתנים לנצח.

    כי באותו ערב עצמו הלכה אשתו של מנדי לחתונה של חברה רחוקה, ומנדי המשועמם למדי ישב מול המחשב בביתו, ועסק בכתיבת ערך ויקיפדי שנפתח במילים: "גמליאל ארלבוים הוא מהחשובים והמובילים מאברכי הכולל שבראשות הרב גוטמן". גמליאל ארלבוים זה אני, דרך אגב.

    גם היום שלמחרת היה סתמי לא פחות מקודמו, ורק בצהריים מנדי זרק לי ש-זוכר אתמול את הזה עם הערך? אז כתבתי עליך ערך, אל תשאל. ואני שאלתי, מה אתה נורמלי. והוא אמר, סתם, הייתי משועמם. אל תילחץ, בטוח מחקו את זה אחרי שנייה.

    אבל לא מחקו את זה. לא אחרי שנייה וגם לא אחרי חודש. מנדי המבוהל אפילו ניסה למחוק בעצמו, והערך שוחזר כעבור דקה. הוא לא הבין מה קרה, ורק לימים, לאחר שגילה את העולם התחתון האפל שמסתתר תחת השם התמים 'דף שיחה', הסביר לי מה התרחש בעצם מאחורי הקלעים.

    מסתבר שפשוט נקלעתי למקום הלא נכון בזמן הלא נכון. הייתי בורג קטן, חסר חשיבות ואונים, בתוך מכונת מלחמה משוכללת שהתנהלה מזה חודשים בין זקני ויקיפדיה ונכבדיה. מן העבר האחד עמדו דוד שי, יוניון ג'ק, TMagen וסייעתם המורחבת, שהתעקשו על קיומו של הערך "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי". מן העבר השני נאבקו בתוקף ובנחישות גנדלף, נרו יאיר, עוזי40 ודורשי שלומם, למען מחיקה מוחלטת. המלחמה הסוערת התמשכה, הסתעפה והתעצמה מזה חודשים, כשהכול מתנהל כמובן מתוך ניטרליות פוליטית מפוארת, וכל כוונת הצדדים אינה אלא להגדיל ויקיפדיה ולהאדירה.

    כאמור, אל תוך כל הטוב הזה נקלעתי אני הקטן. יומיים לפני שהפכתי לערך, טען ויקיפוד במסגרת שרשור המפלצת שהוא תומך סדרתית בגישת 'לא אוכל לא שותה', וזו הסיבה שהתעקש על קיומו של ההנבא"ל. הטיעון התקבל בשבח ובוז סלקטיביים. יומיים לאחר מכן גילה ויקיפוד הנ"ל את הערך שכתב מנדי, והתכוון למחוק אותו במחיקה מהירה כעניין שבשגרה. או אז הסתערה מיריאנה מעדת החולקים, וניסחה בצדקנות מחוככת ידיים כי לאור טענתו של ויקיפוד בדף השיחה המקביל על תמיכה אקטיביסטית בגישת לא אוכל לא שותה, ובהתאם למדיניות שהונהגה במקרים מקבילים בלה בלה בלה.. ובהנחה שנקבל את דבריו למרות נקיטת עמדה הפוכה בתכלית בנושא נאום הקומץ.. עוד בלה בלה בלה.. יש לשמור מכל משמר גם על הערך הנוכחי, ומי שרוצה - שיעלה להצבעת מחיקה, ושהטוב ביותר ינצח.

    מנדי המבוהל התחנן בפני הוויקיפדים שיואילו להתיר למחוק את הערך, ואף הסביר להם שזהו רצונו של נשוא הערך בכבודו ובעצמו. הם התייחסו אליו באדיבות מרבית, אבל הסבירו לו שזה לא ממש בשליטתי, שסביר להניח שגם היטלר לא ממש גאה בערך שכתבו עליו (חוק גודווין פיהק ברקע), ושגם חנן בן ארי ביקש שלא יסכמו אותו בויקיפדיה, וכולנו יודעים איך זה נגמר.

    התחלתי להרגיש שעיניים ננעצות בי כאשר אני צועד ברחוב. יום אחד המוכר בבגיר הסתכל עליי במבט משונה ואמר "הה.. זה אתה מהזה.." וביקש סלפי. זקן אחד התבונן בי ארוכות מהעבר השני של הרחוב, ואני מיהרתי להשליך את האייס-וניל לפח הסמוך, ולהכביד את צעדיי וארשת פניי.

    השלב הבא היה כשהערך יובא אל המכלול על כרעיו וקרבו. הפעם יכולתי לעקוב בעצמי אחר הוויכוח המתפתח. רבא ואביי רצה למחוק מחיקה מהירה, איסתרק השלישי טען שחכמה בגויים תאמין, ומה שטוב לויקיפדיה טוב גם לנו. Plugta קישר במידי ל'מה המכלול אינו' סעיף 18, לוי770 הסביר שאין הנידון דומה לראייה, וע"ע. משם העניינים הלכו והתחממו, וכללו לומדעס, ציטוטים תלמודיים ואקדמאים, והמון רפרורים לוויכוחים קודמים, כך שמשלב מסוים לא הבנתי כלום. סוף דבר - הערך נשאר. המשמעות הייתה שבשורת היותי אני התפרסמה בכל קצוות ציבור היראים.

    בסעודת ליל שבת גיסי הצעיר התבונן בי מעל לטחינה והפטיר שהוא היה מצפה למעט יותר מאברך שהוא גם חשוב וגם מוביל. הרב גוטמן ניגש אליי באחד הימים, ושאל אם הייתי רוצה אולי למסור חבורה שבועית קבועה. כמעט חשדתי בתמימות כוונותיו, ואז הוא הוסיף קריצה: "ושיהיה לא פחות מהחבורעס בישיבע-קטנע, הה?" טפח על שכמי, אסף את שולי הפראק, ונעלם מן המקום.

    קבוצת אברכים בחניכי שאלו אותי אם סגנון הלימוד בכולל שלי לא פשטני מדי, ואם זה קשור לעובדה שלמדתי שש"כ ולא ארחות שבת. וכל הכבוד על הסיום, אגב. בחור נמוך ומבויש ניגש אליי בסופר בדיוק כשהתלבטתי בין פסטה פרפר לסלסולים, ולחשש שהוא שאב עידוד מכך שלמרות שלא התקבלתי לישיבה שרציתי, תפסתי את עצמי בידיים וסיימתי נשים-נזיקין. הוא סיים באמרו שבטח היום כבר סיימתי את כל הש"ס. הסמקתי אל המדפים ומלמלתי תצרופת מילים שנשמעו בערך כמו: "תראה, למעיישה.. אני חושב שבעצם.." בדרך חזור עברתי דרך בית הכנסת ופתחתי זבחים, שיהיה.

    מנדי לא גילה לי מעולם, אבל אני יודע שמפעם לפעם הוא היה מתגנב בלילה חשוך ומוסיף עוד איזה פסקה לערך שלי. הוא כן סיפר לי שלאחר חצי שנה, כשמלחמת ויקי ה-17 הסתיימה, הייתה יוזמה נוספת למחוק את הערך שלי. בשלב זה התערבה אחת מזקנות העדה וטענה שלדעתה צריך להשאיר את הערך בתור הוכחה "לנטייה הפוסט-מודרנית של ויקיפדיה". משם הוויכוח התלהט מחדש, והשאר, כמו שהם אוהבים להגיד, דף היסטוריה.

    בינתיים סיימתי נשים-נזיקין על אמת, קבעתי חברותא בלילות על הלכות ברכות, התחלתי למסור שיעור דף היומי בלילה ואז התקבלתי להיות ר"מ בישיבה קטנה. מפעם לפעם צצו עדכונים בערך על מצבי האישי, ואני נאלצתי להתאים את אורחותיי למעמדי שהלך והשתדרג.

    ובלילה שהוצאתי את הספר על הלכות ברכות גיליתי שנוספה מיד פסקה רלוונטית על ידי ניק חדש בשם "אוטו פון ביסמרק". אשתי לא אמרה דבר, והמשיכה לבדוק מבחנים בהיסטוריה בארשת פנים תמימה.


    וכך עד לעצם היום הזה ממש עודני שוכן שם. בין נפוליון לסוקרטס, בין צ'רצ'יל לצ'ה גווארה. הערך התמקם היטב, הזדקן והשתבח כיין ישן, והפך להיות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהאנציקלופדיה העברית המובילה. וכל זמן שזה יימשך כך, אני מבטיח שאעשה כמיטב יכולתי כדי להיות ראוי.

    בערך.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, מיריכ, סופרוב ועוד 68 משתמשים71 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    AUVI
    .
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ר' נוחעם והחלה של...
  • כותב השורות //
    • הזקן הארוך של ר' נוחעם ליטף את גרעיני השומשום הבודדים שנשארו דבוקים לחלה, הם כנראה לא שמעו על החרם

    ר' נוחעם הביט בחלה בעודו אוחז בה בשתי ידיו ממש כמו שאחז באתרוג התימני הענק שכמעט קנה אילו לא היה תופס את הנקודה שהסתתרה לה בין הגבעות בשליש העליון, מי יכול להפיל את ר' נוחעם בפח? העין החזונישניקית שלו תעלה על כל חלקיק בלעטלאך שניסו להוריד ללא הצלחה ותמצא כל חשש של חשש פסול
    את העין הזאת הוא רתם למצוות היום – גילוי האמת וקיום מהודר של מחאה על ביזוי כבוד התורה

    מבט חטוף על השליש העליון של החלה העלה חיוך מתחת שפמו העבות של ר' נוחעם, ליתר בטחון הוא מישש באצבעותיו את תחתית החלה, וארשת ניצחון כיסתה את פניו, אכן כן, חוש הריח גם הפעם לא הטעה אותו, הוא כבר זיהה את המאפיה מהריח, אבל בדק לחומרא גם את השליש העליון השרוף, ואת הסימונים של סוג התבנית בתחתית החלה

    מה הוא חשב לעצמו? המוכר הזה, שאם הוא יוציא את החלות מהקופסאות ר' נוחעם לא יזהה?

    ר' נוחעם החל להתנדנד, הוציא מכיס חליפתו את הדף שהכין בעוד מועד
    כל הלילה הוא חיפש ב'אוצר החכמה' נוסח מדויק ל'חרם' כהלכתו בסופו של דבר הוא מצא נוסח שמועיל לכל הדעות בלי חשש ידות וכינויים

    הוא היסה את הקונים בחנות בקריאת שששששש מהדהדת
    וקרא בקול גדול "הרי זה חרם" ובתוך כדי דיבור החזיר את החלה למדף ויצא מן החנות

    "אמת מה נהדר היה מראה ר' נוחעם בצאתו מן החנות בלי חלה של...אנג'ל'
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: משך, קראנצ' פיסטוק, שיר ושבחה ועוד 47 משתמשים50 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    ושוב יום שישי ושוב ר' נוחעם ושוב הוא עומד מול החלה שממתינה על המדף לקונה החסר אחריות וכבוד...
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת קו שבר | והרהור רפורמה
  • RPO //
    • קו שבר | ר.א.

    עשיתי ניסוי
    לא בשביל תואר
    בקושי בשביל
    תוצאות

    כאב לי הלב
    ככה באמצע
    הפך מאדום
    לשלולית.

    אולי ככה זה
    כשאני חצוי לשתיים
    ומושכים מפה
    לשם.

    הניסוי הוא פשוט
    לבדוק בפינצטה
    כמה סופרים לב
    אם בכלל.

    תלשתי תליתי
    ככה באמצע
    שמישהו יתקרב
    שיקטוף.

    בין שברי דעות
    בין הצד השמאלי
    להכי ימני
    במפה.

    צעקתי תאהבו
    אותו את הלב
    מתנדנד בין שמים
    לכאב.

    אנשים עברו
    לא השיתו תשומה
    הביטו בלב ושפטו
    למיתה.

    מי לחיים
    אם צבוע כמותו
    ומי למוות בעוון
    שאני ההפך
    שלו.

    שתים אוחזין
    בדגל כחול ולבן
    רק תגיד אם עד
    או מנגד.

    עבר יום
    שמש קפחה
    ואין דורש לו
    ללב.

    קו שבר
    חצה לב
    1000 בסולם רייכטר
    ממד יחסי
    של אנרגיה.

    אין ממד
    או מרחב מוגן
    לשים בו לב
    מרוקן.

    מבין הריסות
    כתבתי בדם שתראו
    ניסוי בלי
    תוצאות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ארזים1, אש קודש!, RIVKA W ועוד 15 משתמשים18 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה רבה!! כיף לקרוא!
  • 2 3K
    • 7
    דיון חישכון כתיבה (או: מה עושים בתקופות שבהן לא מצליחים לכתוב)
  • 7שבע7 //
    • חשוך שם בפנים, בתוך הבור העמוק ששואב אותנו לפעמים.
    חשכה יורדת על המוח ועל הלב, והידיים משתפות איתם פעולה, מסרבות לכתוב, אפילו שיר קטנטן.
    בשביל אנשים שהכתיבה היא חלק מחייהם - מדובר בכמעט אסון.
    אז מה עושים?
    מה עושים בתקופות האלה שבהן המוח יבש והלב לא מצליח להניע אף עלילה?
    מה עושים כשעל שולחן העבודה ממתינים פרויקטים שונים של כתיבה - אבל פשוט לא מצליחים להתניע לכיוונם?
    אשמח לשמוע מה אתם חושבים על ההגדרה שהמצאתי לתקופות האלה ("חישכון כתיבה"),
    וכמובן - אם יש לכם טיפים איך לצאת מתקופה כזו...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, Chaya Lea, הווה פשוט ועוד 20 משתמשים23 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אל הדגל
    לא מדויק שזה הרגשות השליליים שמביאים את ההשראה יותר נכון לאמר שזה פשוט עוצמת הרגשות והחיבור...
  • 902
    • R
    שיתוף - לביקורת נערה לא ברורה(?!)
  • REBEKA997 //
    • היה הייתה פעם נערה
    אשר חשבו כולם אותה לשמורה
    מקיימת היטב מצוות ותורה
    מה האופציות? הרי אין עוד ברירה

    ויום אחד זה קרה
    "יצאה מהמגירה"
    העולם מכירה
    המציאות לא ברורה

    לעצמה מתירה
    ראיה אסורה
    מעצמה מסירה
    תווית "טהורה"

    אולי נגררה?!
    העלו השערה
    איך פוזר שערה,
    של זו ה"יקרה"?

    המורה מעירה
    מלח זורה
    המצב טוב חקרה
    להתערב כאן תורה

    נערה-בחורה
    בליבה אש קרה
    כבר חשה זרה
    נקראת "מוזרה"

    "קללה ארורה"
    כך נקרא לעברה
    בתוכה עוד אצרה
    את שהעם לה ירה

    סערה. גערה. מרירה.

    ויום אחד התגברה
    זה לא קרה מהרה
    לאט שב זוהרה
    התנגן שוב שירה

    אליו קשר קשרה
    הנתק עצרה
    דיברה ודיברה
    כאבים עוררה

    לעצמה לא חזרה
    אך עולמה היא פתרה
    מותניה חגרה
    כבתה בעירה

    ואולי חצאית לה קצרה
    ועוד פזור שערה
    הנהגתה אסורה
    הגדרתה לא ברורה

    אולי נראית לא קשורה
    ועוד אומרים "מוזרה"
    אמבט קררה
    גבולות היא גזרה

    אך עם אבא קשרה
    עבותות-מבחירה
    לזרועותיו כבר חזרה
    בשבילו היא טהורה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: simcha282, ר קרין, קוראות ועוד 54 משתמשים57 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    וואו וואו!! המסר, אוי המסר...
  • 274
    • ח
    שיתוף - לביקורת לפעמים
  • חנה ש. //
    • בס"ד

    לפעמים, מרגישה ממורמרת

    שואלת, למה לא הצלחתי

    לפעמים מרגישה צורך לענות

    על ציפיות של מישהו אחר

    לפעמים רוצה משהו

    אבל רוצה גם משהו אחר

    גדול ממנו

    ואז שואלת את עצמי

    מה באמת רציתי,

    או אז אני מבינה

    שזאת לא אני

    אלא קולות מבחוץ,

    כי אני, יש לי דרך

    ואני שמחה איתה

    ובדרך הזאת

    מתגלה הרצון האמיתי

    מתגלה המקום אתו בחרתי לעצמי

    מתגלה שמחה,

    בה בחרתי שתלווה את צעדי

    מתגלה החיבור

    נותן לי אמונה וכוחות

    לפעמים נשמעות פעימות ליבי,

    תוך כדי הליכה

    בשבילך הלכתי, אבא,

    ונחת רציתי לעשות.
    • תודה
    Reactions: מקסיקני, castamir, איש אחד הלך ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 856
    • J
    שיתוף - לביקורת קטע אסוציאטיבי: שטף סלש ברברת סלש לעיונכם
  • joelly //
    • חדשה פה. עד שאחליט מי ראוי להחשף ראשון... אז מתחילה ודי.
    אנא! לא לרחם! הסירו כפפות, רדו לקטנות, תנו ביקורת. האירו והעירו ככל העולה על רוחכם הטובה.
    בשביל זה אני פה. תודה מראש.

    1.
    מעשה בחתולה גינגית מאד, מה זה גינגית מאד? איך נהיים גינגית מאד? רגע אני חושבת על זה בעצמי.

    רק בינתיים עד שאני אבין, או שהאסימון יפול או אולי תפוח? נראה לי שאני מעדיפה כי מה אני אעשה היום עם אסימון? וזה לא שאני אוכל להראות אותו לנכדים כי נו... שילכו למוזיאון ויראו הכל ביחד.
    זה לא חלק מההיסטוריה שלי, ואת ההיסטוריה של הסבתא-רבתא שווה אמא שלי, מילא אם קיבלתי בירושה, אבל אם סתם נפל לי אסימון? מנין? ואם כבר נופל משמיים עדיף משהו יותר מעניין או משמעותי. או לפחות שווה ערך? לא בעצם עדיף שלא, עיין ערך רבי א. לא זוכרת שם, אבל זה לא התחיל בא?

    בכל אופן, התנא ואשתו וה-רגל_של_זהב. אז מהרגל והנפל התחלנו מבינתיים אחר, שימו לב להבדל החשוב בין גינגית במקפ'ים לגיניגית בלי מקפים.
    בין גינגי כמו גימייל וגינגי כמו גוגל. שה' ישמור ויציל.

    האמת בימינו השמור והצו"ל אוחזים בגימייל, השאר בוואצאפ,
    לא כמו וולדמורט אלא כמו וויזלי וווווווווווווווויזלי או -דבליו -שיהיה ברור.

    ברור כמו אורז בוואקום, מילא האורז שמיימי או מימי אימי לא חושבת שמישהו ראה בו נגע ומחלה כלשהם, זה לא אכפת לי לברור. אבל מישהו יודע איך בוררים קינואה או קוואקר? בררר.
    בכל מקרה אם אתם יודעים אולי כדאי שתפיצו כי יש פה קילו שמישהו קנה בטעות.

    אגב ההפצה באמת כדאי שפשוט יהיה אתר של הוראות בדיקת המזון מתולעים עם כל התמונות של הרב ויא, אולי יש פה מישהי מהנדסאים שנה א שרוצה את זה לפרויקט בווב?

    ומהטעות- לא נורא, טעות לעולם חוזרת. אל תדאגו ואל תתעכבו על זה, תתמקדו במה שעושה לכם טוב ותמשיכו להתקדם הלאה. זה לא אופנה ניו אייג'ית אלא מהספר הנהדר שהוציא מאירשמחה שטיין שה' יברך אותו, על שיחות עם הרב שלמה הופמן, סבא של כל ההופמנים שלנו, בדיוק, והוא מביא מקורות קדומים ביותר. מצוטט. אפשר לבדוק.

    שוב לבדוק. מהאוכל אני נהיית רעבה. לא באמת רעבה סתם תעסוקה ללסת בעתות שעמום, או שאולי זו הנטיה הנשית למולטיטאסקינג? אין לי כוח להתחיל עם הפמיניסטיות כרגע אז אני לא מתחילה אתכן שמעתן.ם ?!?!? שמעתןןןןן. אתןן. ! תעברנה הלאה.

    הלאה הלאה להמשיך ללכת כל הדרך משהו. שירים של ארצישראל בטח יש משואים בסגנון.

    זאתי יש לה סגנון, זה טוב או רע? תלוי. תלוי המן. עץ גבוה חמישים אמה.

    המן הרס את הבית שלו בשביל העץ, חבל. 50 אמה זה 25מטר, נשמע לי לא רע. מוכנה לנסות.

    אין אין הכל ניסיונות שה' ישמור ויציל. את החציל. ברוטב מיונז.

    מה פתאום מיונז מאיפה הוא הגיע חצילים קולים בתנור אם לא רוצים ללכלך את הגז, או שמכינים מוסקה, או קוביות עם בטטה, אבל בכל מקרה גם אם לא הגרסה הקלאסית עם הטחינה על החצי שלא באמת אפשר להוציא את בשרו עם הכפיות פלסטיק הלבנות חדפעמי פלסטיקשמסטיק של וולף, לא מגישים אותו עם מיונז.

    העיקר הגפילטעפיש של אמא משהו משהו, במיוחד כשהוא טרי ובמיוחד עם המיונז של דודה יודית, איך היא עושה את זה-
    עם המעבד מזון של בראון, ביצה חיה ובקבוק שמן כבר לא קבר רחל אל תגלו לסבא, זה יוצא לה משהו משהו יום אחד נלך ללמוד. נבוא עם המגימיקס בלעז שלנו ונלמד. שלא יוציאו עלינו לעזים למיניהן.
    בעצם המעבדמזוןבראון הוא של כל השנה מי יודע מה יש בפסח.

    ואיך נשכח את החריין. אוהו. אמרת פסח אמרת חריין, חזרת, לבן ואדום, לבן וכחול, תוצרת כחול לבן. כחול ולבן נהנהנ כחול ולבן, יש כזה שיר

    כל הזכויות שמורות טלח
    טרי לילי חהחהח.

    **כל הזכויות שמורות טלח.*** (מה זה טלח?)
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ביזנסטורי - אילה, תמר צלמת, Yael Mor ועוד 10 משתמשים13 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבן דרך
    ברוכה הבאה! אישית, נהניתי לקרוא. יש לך את זה בכתיבה קולחת(: שטף הכתיבה סוחף ומעניין. לענ"ד...
  • 329
    • R
    שיתוף - לביקורת השארתי לכם ת'שמיכות.
  • RPO //
    • שמיכות

    צחקתי אתכם
    הייתי עיתונאי
    כותב רגשות
    הפוכים.

    חייתי כפול
    ביום ובלילה
    לבשתי תואם
    להולכים

    הלכתי מדודות
    כי ככה אמרתם
    עולם שמכתיב
    פסיעות

    פתחתי ת'פה
    היתי מקלדת
    אמרתי מה שרציתם
    לראות

    ותכלס בבית
    הלכתי לישון
    כמו שאני
    בפיג'מה

    השארתי לכם
    ת'שמיכות.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, RIVKA W, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 448
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת אתה שם במראה
  • מֶנַחֵם //
    • אתה מחפש אהבה

    אתה רוצה שיראו אותך

    אותך,

    את הנשמה,

    את הפנימיות הטובה

    לא את המעשים,

    לא את החיצוניות המטעה



    אתה מבקש שיקבלו אותך,

    איך שאתה

    בגלל מי שאתה

    לא בגלל מה שאתה עושה

    לא בגלל איך שאתה נראה

    לא בגלל הישגים

    ולמרות כישלונות שצברת

    'אהבה שאינה תלויה בדבר',

    זוהי הדרישה



    אז תגיד לי,

    אתה שם במראה

    אם את הפנימיות שלך

    אתה מבקש שיראו כולם,

    למה אתה לא חושף אותה?

    למה אתה עדיין

    מנסה להרשים

    עם הישג,

    עם יופי,

    עם הצלחה


    לא חרוזים. אני יודע, אבל כן מעומק הנשמה
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, SHIRAMASH, ברחל בתך הקטנה ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    נגע בי עמוק השאיפה האמיתית של כולנו מדהים
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת ניסיתי לחיות פעם
  • RPO //
    • ניסיתי לחיות פעם | ר.א.

    ניסיתי לחיות פעם
    כיבתי אורות
    החלפתי בנר
    צעדתי בחוץ
    יחפה.

    ניסתי לחיות פעם
    לישון בשקיעה
    לקום בזריחה
    לדבר בשפה
    עתיקה.

    ניסתי לחיות פעם
    להפוך עבר מוחשי
    ואכשהו
    לא הרגשתי
    פעם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, נפש, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    REBEKA997
    לא חכמה לאהוב את הטקסטים שלך:) וואו נשמע טוב!! זה אכן דורש בירור... מדהים
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה