קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 114
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת לֹא מוֹרֵחַ אוֹתְךָ
  • מֶנַחֵם //
    • עקבתי אחריך כל השבת.

    ראיתי אותך פצוע, מדמם, שרוט, זועק.

    ראיתי אותך יבש, סדוק, כמעט בוכה.

    ראיתי אותך חיוור, עושה פרצוף קשוח.

    ראיתי, וכאבתי יחד איתך.

    ולא יכולתי לעשות כלום.

    באמת שרציתי,

    אבל היה אסור לי,

    באמת שרציתי לעטוף אותך בקרם ידיים.

    אבל שבת.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: שוב שכחתי למה נכנסתי, רו"ח מתמחה, לבלוב ועוד 23 משתמשים26 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    חחחח קטע מבריק ומפתיע. הנה הקונטרה המתבקשת: הרחתי אותך כל השבוע, ראיתי אותך מורח שוב ושוב...
  • 327
    • מ
    שיתוף - לביקורת מנהיג לבירה
  • מעל הטבע //
    • אוקי, אז מונולוג קצר😊
    זה השיתוף הראשון שלי כאן,
    האמת ,קצת חוששת, בכל זאת לא מגיעה לרמתם של שועלי הספרות כאן.
    אבל דווקא בגלל זה אשמח ממש לקבל ביקורת(רק בונה כמובן ;) ) זה עשוי ממש לתרום לי...
    אשמח גם אם תתייחסו לנקודה שאני מתלבטת עליה-
    האם להחליף את מיקומם של הבתים הראשון והשני אחד בשני.
    יותר מתחברת לצורה הנוכחית אבל כן מרגיש נכון יותר ההחלפה.
    בְּסַ"ד
    רָצִיתִי — לַעֲזֹר,
    רָצִיתִי — לְהוֹעִיל
    רָצִיתִי — לְזַוֵּג,
    רָצִיתִי — לְהַצִּיל
    רָצִיתִי — לִמְנֹעַ,
    רָצִיתִי — לְהָקִים
    רָצִיתִי — לְהָנִיעַ,
    רָצִיתִי — לְהָרִים
    רָצִיתִי לְמַלֵּא — לְהַצְהִיל
    רָצִיתִי — לְרַפֵּא,
    רָצִיתִי — לְהַחְזִיר.

    וְהַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרָע.
    ִנִקְרָע מוּל — קוֹשִׁי,
    מַצָּב בְּלִי יֹפִי.
    מוּל — כְּאֵב,
    לֵב דּוֹאֵב.
    מוּל — דְּאָגָה,
    נֶפֶשׁ טְרוּפָה.
    מוּל — חֹלִי, בנפש, בגוף.
    מוּל — גַּעְגּוּעַ שׁוֹרֵף,
    כּוֹסֵס, כּוֹסֵף.
    מוּל — יָדַיִם רֵיקוֹת,
    מְחַכּוֹת.
    מוּל — בְּדִידוּת
    ועֲרִירוּת.
    מוּל — עֲנִיּוּת .
    מול- דַּלּוּת.
    מוּל — גָּלוּת. אוֹי גָּלוּת.

    אֲבָל יֵשׁ אַבָּא,
    מַנְהִיג לַבִּירָה.
    בּוֹחֵשׁ בַּקְּדֵרָה.
    יוֹדֵעַ כָּל מְצוּקָה.
    וְאֵלַי בְּבַקָּשָׁה,
    תֵת עֶזְרָה?
    רַק תְּפִלָּה!!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, yes I am, NOA# ועוד 19 משתמשים22 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    מסר נאה בהגשה נאה. כבר ציינו לפני את הנקודות שחשבתי, נראה לי נכון יותר להביא קודם את המצב- שזה...
  • 774
    • ב
    שיתוף - לביקורת שיר לרגל קבלת ה😡 הראשון בפרוג.
  • בת. //
    • כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס, לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת?
    לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת, כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס?
    הַאִם "כּוֹעֵס" הוּא "כּוֹעֵס" מַמָּשׁ.
    אוֹ שֶׁסְּתָם רָצִית לִמְסֹר לִי ד"ש.
    אוּלַי טִפָּהְ'לֶה כּוֹעֵס אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ.
    אוֹ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: "מָחָר אוֹתָךְ אֶרְצַח".
    הַאִם חָשַׁבְתְּ לִפְנֵי שֶׁשָּׁלַחְתְּ "כּוֹעֵס".
    אוֹ שֶׁפָּשׁוּט יָרִית אוֹתוֹ אֶקְסְפְּרֵס.


    כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס, לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת?
    לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת, כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס?
    הַאִם מֵאָה אָחוּז כּוֹעֵס.
    אוֹ שֶׁאוּלַי קְצָת מְהַסֵּס.
    וְאוּלַי טָעוּת מוֹטוֹרִית שֶׁל הַיָּד.
    סַךְ הַכֹּל הָאֶצְבַּע הֶחְלִיקָה לַצַּד.
    אוּלַי לֹא "כּוֹעֵס" תִּכְנַנְתְּ לִשְׁלֹחַ.
    בְּעֶצֶם רָצִית לָתֵת לִי "שְׁכּוֹיחַ".


    כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס, לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת?
    לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת, כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס?
    הַאִם הַכַּעַס כָּזֶה מֻחְלָט.
    כְּמוֹ פְּסִיקָה בְּבֵית מִשְׁפָּט.
    הַאָמְנָם בֶּאֱמֶת לִבֵּךְ כּוֹעֵס.
    אוֹ שֶׁיֵּשׁ פֹּה אֵיזֶה אִינְטֵרֵס.
    תֵּדְעִי שֶׁפַּרְצוּף בּוֹדֵד אֶחָד כּוֹעֵס.
    אֲפִלּוּ מֵאָה "וָאוּ" שֶׁלְּפָנָיו - דּוֹרֵס.


    כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס, לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת?
    לְמָה אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת, כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹלַחַת פַּרְצוּף כּוֹעֵס?
    לְמָה בַּפּוֹסְט הוּא מִתְיַחֵס.
    עַל אֵיזֶה חֵלֶק הוּא כּוֹעֵס.
    פַּרְצוּף כּוֹעֵס זֶה סוּג מָשׁוֹב.
    שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה לַחֲשֹׁב.
    פַּרְצוּף אָדֹם וְכָל כָּךְ אָטוּם.
    בִּשְׁבִילִי הוּא כַּסֵּפֶר הֶחָתוּם.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: יעקב אב, חיפאית!!!!, מתרגשת ועוד 103 משתמשים106 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    R.V.K.A
    חזק ביותר. אהבתי ממש. חריזה מהממת, ובקצב מושלם!!!
  • 12
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן פרק ח'
  • נחמה 12 //
    • תעתועי הזמן ח'
    פרק ח'

    ציפורה האזינה לאיילת פעורת פה. סיפוריה בלבלו את עולמה המוכר. אף שהייתה ילדה פיקחית וחכמה הידועה לכול בכישרונותיה, עמדה כעת בפני חידה גדולה. היא הייתה מרותקת לשמע הדברים המעניינים והמוזרים שחלקם לא התיישבו במוחה, אך היא לא החליטה עדיין אם עומדת לפניה בחורה מוכשרת וגאונית במיוחד או מכשפה ומעלה באוב או חולת נפש, שהוזה דברים שלא נבראו, שכך גם אימה חושבת. אבל אם היא חולת רוח, היא חולה מעניינת ומרתקת במיוחד.


    איילת נאלצה לחיות עם הדימוי הלא מחמיא שהדביקו עליה, מטורפת, ובמקרה הטוב נערה שאיבדה את זיכרונה. היא התכווצה כשנדו לה ברחמנות כל משפחות החצר, אך זה היה עדיף אלף מונים מהרעיון המפחיד של יוחאי שהתעקש שהיא עוסקת בכישוף. בכישוף האפשרות האחת היא סקילה. היא נתונה לחסדי אימו הצדקנית שעומדת על כך שהיא בסך הכול אומללה חסרת מזל. אוי לה מאותו יום שיוחאי ישכנע את הוריו.

    כעת צעדו שתיהן במשעול, מובילות שני חמורים הנושאים על גבם נאדים גדולים מלאים במים זכים מהבאר. הן הלכו שעה ארוכה. חום היום הציק להן יותר מתמיד ולכן דאגו לנאדי מים קטנים ומזגו לתוכם מדי פעם מהמשא שעל החמורים.

    "ציפורה, לא קשה לך התפקיד הזה, ההליכה המייגעת לשאוב מים ולחזור כל יומיים?"

    "יש לי קיצור דרך שאני צועדת בו ימים רבים".

    "אם כך מדוע עלינו לצעוד בשמש הקופחת זמן כה רב?"

    "הדרכים מסוכנות כעת. עלינו להיזהר שבעתיים מחיות טורפות על שתיים".

    "את מתכוונת לחילותיו של הורדוס?"

    "אני מתכוונת לכל הלוחמים מכל הצדדים. כולם מסוכנים. אבי הסביר לי שבזמן מלחמה, שדם רב נשפך כמים, רוח אכזרית נושבת ומתיישבת בליבן של הבריות".

    "ומדוע שיוחאי לא ילך במקומך?"

    "הוא כל הזמן עסוק עם הקנאים. אני חוששת שיקרה לו משהו. קשה לו להתאפק. לא מזמן התגייס לצבא אנטיגנוס. איילת, את כל כך מופתעת שאני מדי קטנה כדי לשאוב מים מהבאר, האם את לא שאבת מעולם?"

    "מעולם לא".

    "אני לא מאמינה לך".

    "את לא חייבת".

    ציפורה צחקה בקול מתגלגל והתקשתה להירגע. "את כל כך משעשעת את רוחי. אני מחבבת אותך למרות כל המוזרות שבך". ציפורה שתקה לפתע מהורהרת. החמור הנתון למרותה האט את הליכתו. החום שהתעצם השפיע גם על הולכי על ארבע.

    "אני חייבת לגלות את אוזנך, ולמסור לך משהו שעומד לקרות הלילה", לחשה ציפורה הסמוקה בקול ממתיק סוד. האודם שפשט בלחייה הוסיף יופי על מתיקות פניה.

    "איילת הביטה בה מסוקרנת. "אני מנחשת שזה משהו משמח לפי הבעת פנייך".

    "אני אוסרת עלייך לגלות בינתיים, הלילה אני מתארסת".

    "מה?"

    "מה שאוזנייך שומעות".

    "את רק בת שתים עשרה".

    "זה הגיל. יש לי חברות שהתארסו לפני שנתיים וגם לפני ארבע שנים. מה את מתפלאת?"

    "איך יכולה ילדה בת שמונה או עשר לנהל בית?"

    "עד שאני עונה על תמיהותייך, השיבי נא לי איך יכולה אישה גדולה כמוך ללכת בשיער מגולה כדרך הפרוצות בבנות יוון?"

    "אינני נשואה עדיין".

    "זה עצמו תמיהה גדולה".

    ציפורה חפצה להמשיך ולברר מדוע ועל מה נשארה איילת ברווקותה, אך העדיפה לשתוק. מבחינתה התשובה ברורה. מי החסר דעת שיואיל לחיות עם יצור לא ברור כמו איילת. וכבר תהתה בינה לבין עצמה אם טוב שסיפרה על אירוסיה. אולי עדיף היה לי להבליג. מי יודע אולי הדבר עלול להזיק לשידוך.

    "הביטי, שני סוסים אצילים רתומים לעגלה מפוארת עומדים בפתח הבית. מי זה יכול להיות?"

    "האורחים הגיעו לאירוסין".

    "דברי שטות, הם יגיעו רק כשיעריב היום אחרי מנחה".

    "אם כך, אולי אורח חשוב".

    "זה חשוד".

    כשהתקרבו הביטו בהם הסוסים במבט גאה. רעמת שערת נפלאה עיטרה את צווארם, רצועות מוזהבות הקיפו את ראשם ועל מצחם התנדנדה מדליה עם חותמת המלוכה: בית הורדוס.
    <<<<<<<<

    נאווה הביטה לראשונה בעוזרת החדשה שהגיע לביתה. היא הייתה צריכה לריב עם שלמה שיעזוב אותה לנפשה. היא מסתדרת מצוין עם הבית. לא זה מה שחסר לה בתקופה הקשה. היא מוכנה לעבוד מבוקר עד ערב, רק שאיילת תופיע שוב. איילת שלה נעלמה כבר חודשים רבים ואין לאף אחד תשובה. את מי לא עירבו בנושא. עם מי לא נפגשו. השב"כ, שרים. ואפילו סנטורים, כדי לבדוק חטיפה בידי גורמים עוינים. אך לשווא. בעלה ניסה בכל דרך להרגיע את נפשה המוטרפת של אשתו. גם בנה אסף נשאר בתחילה בארץ, אבל לבסוף הוכרח לשוב ללימודיו לאחר שנענה לבקשת אביו לדחות את חתונתו. כעת עומדת היא לפני עוזרת בית חייכנית צעירה ודברנית ועליה לתת הוראות איך ומה לנקות. לנאווה היו כללים קפדניים לניקיון שכללו פרטים מדויקים. פטפטנות וקרבה לא התאימו בכלל למצב רוחה האבל. היא תקעה בה מבט קר כאומר: שמרי על מעמדך, עשי את עבודתך ומצאי לך ידידות אחרות.

    "אני מצטערת. שמעתי על האסון. אתפלל על בתך יום יום. איילת בת נאווה שתחזור הביתה בשלום".

    "תודה". החזירה נאווה בשפתיים קפוצות ובחנה את העוזרת הצעירה. ראשה עטוף במטפחת מהודקת היטב סביב. אה, יש לי עסק עם דתייה. בימים כתיקונם הייתי מבררת קודם.

    היא השאירה הוראות לעוזרת והלכה לחדרה לנוח. גם היום שלמה יתעכב מלבוא. כך זה היה מהאסון. לא טוב לו בבית. קשה לו לראותני מדוכאת כל כך. הוא ניסה מאוד לעודד לחזק ואמר שהחיים חייבים להימשך. תחשבי שאיילת תחזור. מה את חושבת שהיא תרצה: לראותנו זקנים בטרם עת מצער או חזקים ומחכים לה באהבה? רק היא יודעת שצערו גדול משלה, אך הוא יודע היטב לשלוט בעצמו.

    דפיקות רמות על דלת חדרה הבהירו לה שהעוזרת סיימה. מי יודע כמה זמן חיכתה לה.

    היא שילמה ונפרדה מהעוזרת. הפעם השיבה לה חיוך.

    הבית נצץ מניקיון. האם הוא היה מוזנח כל כך? היא בחנה כל חדר ונהנתה מניחוח שכבר ימים רבים לא חשה. ידה לחצה בלי משים על ידית חדרה של איילת. זמן רב חשה שאינה מסוגלת לעמוד בזיכרונות חדים וקרובים, אבל כוח בלתי מוסבר דחק בה. הכול היה כפי שהושאר בידי איילת. לא היה לה כוח נפשי להביט ולכאוב. היא העבירה את עיניה על פני החדר היתום. בספרייה עמדו צפופים ספרים המחכים לשוחרי ידע. ספר אחד עמד שמוט במקצת. נאווה הוציאה אותו כדי להחזירו כיאות אך גילתה סימון באחד העמודים.

    הכותרת מאירת העיניים הייתה בלתי מובנת. כותרת משנה באותיות קטנות בישרה: "מדענים ידועי שם מגלים", ובגדול: "בקרוב יהיה אפשרי לחזור לעבר, לפחות תאורטית". היא ניסתה לחפש הסבר למשפט הבלתי מובן.

    זה מה שמלמדים אותם? פילוסופיות מטורפות? היא סגרה את הספר והחזירה אותו למקומו. היא יצאה מהחדר והרהורים משונים תופסים מקום במוחה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נחמת שוטים, Chaya Lea, אוראל סולטן ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 153
    • ע
    שיתוף - לביקורת פסיכדליה
  • עידו לסרי //
    • ראשי כבד, ראש סחרחר, זה כבר מהבוקר שאינני במיטבי.
    נכנסתי למיטה במוח מקומט וצללתי אל עולם החלומות.
    בשעת לילה התעוררתי רוטט כולי, משקולת נקשרה לראשי וגופי רתת בזעף. הגשמים מבחוץ הוסיפו להרגשה הכללית והרעם האריך בתפילתו.
    נטלתי 2 גלולות להורדת החום. נזדעזעו איברי בזה אחר זה ויצאתי מהמיטה.
    שבת מידפקת על דלתנו ואני נצרך ללכת למרכז הקניות להצטייד במיני מאכל וכיוצא בהם.
    יותר מאוחר אלך לידידי הבצל ליטול ממנו קיתון של חמין, אבל כעת אני בדרך לקניות.
    ברוך אתה הרב גוטרמן שבראת את קו 7.
    מפאת הקור ומצבי הכללי שנשתפר בעקבות לקיחת האופטלגין, נצרכתי לכוסית אספרסו. המוכר לא יודע מה זה אספרסו, ברוך שומר אוהביו שנתן בינה בלב המוכר השני שמילא את מבוקשי.
    בזהירות נזהר שלא להיכוות אני נכנס ליש - אחד משבעת פלאי עיירת הנופש שגם אם נחקור ונהפך בהם ככברה לא נוכל לרדת לעומק יסודם.
    עם שאני נכנס, מתחילות האזניות לזמר את 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ', המונולוג הגאוני שעיקרו הוא המשפט האדיר: 'שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים,
    וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא הוא הדבר הנפלא עם קטעים קשים במיוחד,
    הזמניות חברים, הזמניות,
    כל דבר נגמר בסוף, גם טוב,
    אבל,
    למי שלא מאמין בטוב יש לי חדשות בשבילו,
    גם רע נגמר בסוף.'
    אלו דברים נאים במיוחד, אני מהרהר לעצמי בעוד אדם מדר מנגן באזני בכינורו.
    רע מוכיח בתופים, מיקי שביב בבס ויהודה עדר בגיטרה מתערבלים אל מוחי שהולך ונטחן ושפתי עושות דין לעצמם ומתחילות לשרוק בהילוך כפול מזה של הזמר.
    הבריות מביטים בי בתמיהה אבל אני מתערבל אל המנגינה.
    קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר...
    אני מתלבט לגבי היין לקידוש ונזכר שעברה שעת מכירת האלכוהול ומתקדם הלאה.
    ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר הים גזרת המגננה.
    אני נוטל טיטולים מידה 4+ וחוזר אל פירורי הלחם המוזהבים, ראייתי מתחילה להתערפל אך השיר דוחק בי.
    אולי מחר אני חוזר סופסוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב, באנל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.
    שמן, דובונים, ביסלי פיצוחים, אני נשאב אל השיר והכרתי אובדת לי.
    ועוד מבט אל הירח, על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר, הו האואוהואו! אוהוואווהוהואו!
    מחלקת הירקות הנצחית מקדמת את פני בריח ריקבון טבעי, הבצל והפלפלים נזרקים אל השקית, תפוחי האדמה אינם רקובים כמקובל והם ששים להצטרף אל העגלה הרטובה.
    Hey nice jewish gui, what are you doing...
    איפה הכנפיים? איפה הכנפיים? רק של צאנז נשאר? מה רע? צבעי העולם מתערבבים, ירוק בוורוד בכתום. אני נשאב מגופי. אני דולפין. אינני דולפין. מי אני?
    אברך ורעייתו שחים בהבלי העולם הזה, היא נוטלת לבן תות, הוא מסתובב.
    החלב נוסף לעגלה. הכל נארז בשקיות.
    השיר מסתיים.
    אני נוחת אט אט לקרקע, מפסיק לשרוק, יוצא עם השקיות אל הגשם.
    קו 2 מגיע לתחנה, אני מחכה לו שיפתח, הנהג הערבי משאיר את הדלתות סגורות ומחייך.
    הכביש הפך לנהר איתן הזורם לארכו ולרחבו.
    כשאני נרטב בגשם והופך לטישיו מעוך שאין לו דורש.
    פי וליבי ממללים כאחד.
    יִישַׁר כֹּחַ הָרַב גּוּטֶרְמָן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: devMode, ללי99, ח.ד. וחלק ועוד 16 משתמשים19 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה!
  • 129
    • נ
    שיר פַיְיט?
  • נתנאל היוצר //
    • הָיָה הָיָה פַּעַם
    מִישֶׁהוּ
    שֶׁעוֹדֵד אוֹתִי
    לְהִלָּחֵם
    כָּל פַּעַם
    שֶׁנָּפַלְתִּי
    הוּא צָעַק לִי:
    פַיְיט!

    וַאֲנִי
    שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלוֹ
    הִתְחַזַּקְתִּי
    וְגַם מָתְנַיִם
    שִׁנַּסְתִּי,
    יָצָאתִי לַקְּרָב.

    הָיָה הָיָה פַּעַם
    מִישֶׁהוּ
    שֶׁלִּגְלֵג
    עָלַי שֶׁאֲנִי
    חַלָּשׁ
    וּמָה פִּתְאוֹם
    לְהִכָּנַע עַכְשָׁיו
    פַיְיט!

    וַאֲנִי
    שָׁמַעְתִּי לוֹ
    עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי
    לֹא נֶעֱלָב
    הָלַכְתִּי וְחָזַרְתִּי
    מוּבָס

    יֵשׁ עַכְשָׁיו
    מִישֶׁהוּ
    הוּא בְּתוֹךְ
    הָרֹאשׁ
    שֶׁלִּי
    הוּא זוֹעֵק
    בְּמִרְמוּר:
    פַיְיט!

    וַאֲנִי
    מוֹשִׁיב אוֹתוֹ יָפֶה
    עַל
    כִּסֵּא
    מְחַיֵּךְ בְּנִימוּס
    וּמֵשִׁיב
    בְּרֹגַע:

    .Later
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חזון העצמות היבשות, משפחה שכzoo, אבינועם גולדברג ועוד 21 משתמשים24 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    אולי מתאים יותר לכתוב את זה בתור שאלה? שיר מצוין.
  • 453
    • א
    קטע הומור זלמן קונה שעון חכם
  • אבינועם גולדברג //
    • זלמן קרישבסקי קנה שעון חכם כדי לעקוב אחרי הבריאות שלו.
    כשיצא מן החנות והלך לתחנה של קו 5 נשמע צפצוף חד בחלל הרחוב. זלמן התכווץ והסתכל סביב גם העוברים והשבים נעצרו וחיפשו את מקור הרעש.
    ואז נשמע צפצוף מחריד נוסף, אנשים החלו להתרחק לאזורים מוגנים, גבם אל הקירות. רכב עצר ושאל אם צריך עזרה.
    בצפצוף השלישי הצביע ילד אחד על זלמן ואמר "זה משם".
    זלמן הרים את ידו וראה על הצג “ברוך הבא. אנא הגדר ווליום", מיד לחץ על הכפתור הקטן שוב ושוב ושוב, עד שנראה שהריצוד במסך פסק, "תודה" היה כתוב על המסך "הוגדר ווליום 100%, האם הנך בטוח?" זלמן בהה במסך ולא ידע אם ללחוץ על אישור או ביטול או לא או כן או חזור או שנה או מאוחר יותר.
    "לא נרשמה תגובה, אנא לחץ חזק יותר או המתן להדגמה".
    "אני לא יודע על מה ללחוץ" צעק זלמן והחל לברוח אבל היד הייתה מחוברת אליו היטב, והשעון ענוד עליה.
    ואז נשמעה ההדגמה.
    כשיצאו כולם מהמיגוניות הרימו את זלמן והושיבו אותו על כיסא.
    מומחה לאלקטרוניקה, הצליח להגדיר את הווליום ל7%
    וכשווידאו שזלמן נושם, ויודע את שמו הפרטי. עזבו אותו לנפשו והתפזרו.
    "שלום, המדדים שלך גבוהים, אנא נסה להרגע" נכתב על המסך.
    זלמן ניסה, אך השעון ציין שההרגעה לא נמדדה.
    זלמן עצם עיניים והתחיל לנשום עמוקות ולדמיין שהוא בחופשה על מרפסת במלון גלי צאנז.
    כעבור דקה הודיע השעון: “לא זוהתה פעילות”.
    זלמן מיהר לקום והתחיל לצעוד.
    אחרי שלושים וחמישה מטרים: “מצוין! היעד היומי הושג".
    אחרי ארבעים: “שיפור ניכר”.
    אחרי ארבעים ושלושה: “עומס חריג".
    זלמן נלחץ ועצר מיד, מתנשם בכבדות.
    "האם תרצה שאזעיק לך אמבולנס, או שאאסוף לכאן את כל משפחתך?”

    בלילה ניסה זלמן קרישבסקי לישון.
    השעון העיר אותו כדי לשאול אם הוא ישן.
    זלמן אישר.
    השעון הודה לו, כיבה את האור, והעיר אותו שוב כדי לדווח שנרשמה הפרעה בשינה.

    בבוקר הציג השעון סיכום יומי:
    “ישנת 27 דקות יותר מהמומלץ, עומק שינה בינוני. נרשמו 2 חלומות מטופשים וסיוט אחד. עליך לשתות 159 מ"ל מים נקיים עם מיץ לימון. להתקלח במים קרים 23 שניות. ולא לשכוח לנשום. זה בריא מאד, לנשום אל תגע בקפה, אל תגע במוצרים מקמח לבן. אל תגע בסוכר חום, אל תגע במלפפון חמוץ, אל תגע בכלום בלי אישור ממני. לארוחת בוקר מומלץ גרגר שומשום בלתי קלוי שהושרה בחומץ תפוחים למשך לילה בטמפרטורת 22 מעלות בדיוק. אם אתה מרגיש עדיין רעב, תוכל לקחת עוד שומשום אחד כזה, אבל תהיה במעקב, עכשיו תתחיל בבקשה בנשימת סרעפת עמוקה אחת ושש נשיפות רדודות בטרם תתחיל את התעמלות הבוקר הכוללת הנפ..."
    זלמן הסיר את השעון מידו, הניח אותו על השולחן, וקם לשתות קפה עם רוגלאך לפני שילך למקווה הרותח של זופניק.
    כעבור חמש דקות צפצף השעון:
    “חוסר פעילות קיצוני אתה בסכנה בריאותית חמורה".
    זלמן לקח ביס אחרון, ויצא מהבית בנהמת שביעות רצון.

    כשחזר זלמן מתפילת שחרית
    הרים את השעון מהשידה על המסך היה כתוב "משתתף באבלכם. מקווה שימליץ טוב בעד העם. נא להגדיר משתמש חדש".
    זלמן לקח את השעון במטרה להחזירו לחנות, אלא שאז הופיע על המסך "ברוך הבא, הוגדר ווליום 100%, האם הנך בטוח?"
    זלמן המבועת הושיט את אצבעו במהירות, אך נעצר מהסס.
    לא, כן, אשר, בטל, חזור, שנה, מאוחר יותר.
    זלמן זינק אל השירותים והשליך את השעון לאסלה.
    ואז הוריד את המים. פעם, פעמיים, שלוש.

    בום! נשמע קול עמום והבניין הוצף במים.
    האינסטלטור שהוזעק הוציא מבור הביוב מכשיר קטן עם מסך שעליו כתוב "התקלחת במים קרים 342 דקות מעבר לממוצע, ופעם הבאה תשתמש גם בסבון, מאיפה הריח הזה למען השם..."
    פתאום נשמע חירחור.
    “זוהתה קורוזיה פנימית. יש לקחת אותי לתיקון מיד"
    "תתרחק!" צרח זלמן מהמרפסת אל האינסטלטור המבולבל.
    "אני אצפצף עכשיו, עד שתקח אותי למעבדה, רחוב פלג 7 אזור תעשייה, יהוד".
    כוחות הבטחון סגרו את האזור, והשכנים עברו לדיור חלופי על חשבון הממשלה.
    "רק עד שתגמר הסוללה" אמר ראש העיר במסיבת העיתונאים.
    בנתיים קנה זלמן קרישבסקי ב"הכל בשתיים" שעון בצבע וורוד בריא עם פרצוף מחייך מפלסטיק, זלמן חייך אליו בחזרה "עכשיו אני מרגיש בריא יותר מאי פעם".
    והשעון הסכים בשתיקה.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, מתמרן, תמר צלמת ועוד 66 משתמשים69 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    זה פשוט טוב! ניסיתי לצטט משפטים שממש אהבתי, קלטתי שזה פחות או יותר הקטע כולו. אז אני לא אציין את...
  • 438
    • א
    שיתוף - לביקורת קפלן פינת בני ברק: מפגש מרדים בגובה 30,000 רגל
  • איש המילה הכתובה //
    • זה מרגיש כמו נסיעה במעלית מטר על 80 ס"מ עם איש זר, אבל ל-24 שעות. מצוקה גדולה.

    היעד, אוסטרליה. השכן לטיסה, בעל הופעה מהוקצעת, נראה מלומד ובעל חיבה קטנה מאוד לחרדים. הוא מבקש לעבור למושב שלו. קולו צרוד, כנראה נבח אתמול בקפלן עד השעות הקטנות של הלילה.

    עוד לפני שאני קם לאפשר לו כניסה, הוא מועך את רגליו ברגליי, מתיישב במקומו וממלמל תודה רפה.

    עכשיו רק נשאר לי לאסוף משקפיים, ספרים ואוזניות בלוטוס מהרצפה. אם למדתי משהו על השכן החמוד, הוא שהמעברים שלו יהיו חלקים ונעימים.

    ההמראה הביאה איתה את השלב הבא בטיסה: ניסיונות הירדמות עקרים. אחרי כמה לילות שלא ישנתי כמו שצריך, זה הזמן להשלים פערים.

    עוצם עיניים, תופס תנוחה טובה ומתחיל לספור כבשים.

    אני מכיר אותן בשמותיהן. אני לא חזק בלהירדם, פוגש אותן כל לילה, מעביר איתן את הזמן.

    הן צועדות בסך, ואני סופר במקצועיות, כמו חלפן שסופר שטרותיו בחיבה יתרה. עד שנאווה מנסה לעקוף את תרצה בתור, ואני מתבלבל. כבר הייתי ב-11,425, עכשיו צריך להתחיל הכול מהתחלה. היי נאווה-נאווה, שובבה לא קטנה. לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה.

    מתחיל מהתחלה ומשנה תנוחות תכופות. לפתע אני שם לב שגם השכן שלי באותה בעיה. חוץ מעמידת ראש הוא כבר ניסה כל תנוחה, אך תרדמה אין!

    חשבתי לפתוח איתו בשיחה מקרבת על נדודי שינה, אך חששתי.

    השיחה התפתחה בסוף לאחר מפגש ראשים עוצמתי וכואב. שנינו החלפנו מנח ראש בחדות ובתזמון אומלל. אני לשמאל והוא לימין. לאחר שקיעת הכוכבים וחזרת ההכרה, התפתחה שיחה קולחת על קשיי שינה ודרכי טיפול בהם.

    החלפנו תסכולים על לילות כימים, טיפולים מאכזבים וכבשים סוררות. "פעם אחת בשבוע אני ישן כמו שצריך. בשבת אחרי הצוהריים, לאחר הטשולנט", פלטתי לו באגביות מוחלטת, לא מבין את ההשלכות החמורות.

    הוא שטף אותי בנאום אמוציונלי: "אתם עם התזונה המופקרת שלכם, מקריסים לי את המחלקה".

    התברר שהוא קרדיולוג בכיר, מנהל מחלקה, שאליה לטענתו מובלים לצנתורים בהולים אוכלי טשולנט כשפחית קולה בידם.

    הוא הטיף לי כל מיני סיסמאות על חרדים ועל הפצת מחלות, זכר לימי הקורונה האומללים.

    "אז מה אתה מציע להתמודדות עם הבעיה?", ניסיתי להמיר קללות לעצות מועילות.

    "יש דברים טבעיים מצוינים", אמר ושלף קופסה לבנה. בלע כדור אחד, הציע לי אחד אחר.

    "זה עובד כמו קסם", הבטיח.

    ביקשתי ממנו את העלון לצרכן. מעניין ממה הקסם הזה מורכב. ניסיתי כבר הכול, כלום לא עבד.

    הרכיבים היו מוכרים לי מאוד:

    אבקת שעועית

    מיצוי ייחודי מגריסים

    תרכיז תפוחי אדמה

    וסיבי בקר.

    "היי, זה טשולנט מרוכז", צעקתי לכיוונו בטון מנצח. הוא השיב לי בנחירה ארוכה. עניתי לו באחת ארוכה יותר משלי.

    התעוררנו באוסטרליה נגררים מחוץ למטוס בידי הצוות שהכין את המטוס לטיסה הבאה.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: רו"ח מתמחה, השנונה..., Tamar171 ועוד 71 משתמשים74 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    וואו תודה רבה איזה כיף לשמוע צודק לגמרי. קיבלתי. תודה מיוחדת על זה.
  • 180
    • ע
    שיתוף - לביקורת "פגישה ראשונה" סקיצה ספרותית (ראשונה שלי בקהילת כתיבה מקצועית)
  • ע. אפרוח //
    • פגישה ראשונה

    עיניי בחלון, ומבטי נדבק אל המדרגות שבחוץ. ריח של מרק חורפי חלף בחלל הבית, צלל אל הפינות האפלות, אבל אני לא הרגשתי בו. כל עולמי התרכז ברגע הזה, ברגע שבו ראיתי אותה, את בתי, יורדת את המדרגות, צעד אחר צעד, אל הדרך שבסופה ימתין לה עולם חדש. עולם שלא הכרתי, שלא היה לי בו חלק.

    היא כבר לא הייתה אותה ילדה קטנה, זו שהייתה נמסה בחיקי, חבויה בזרועותיי כאילו העולם לא יכול לפגוע בה. זכרתי את פניה הילדותיות, עיניים גדולות ושאלות אינסופיות, זכרתי איך שיחקה במילים, בצלילים, בתמימות של ילדה שמגלה עולם. ואת אותן רגשות שהיו אצלה כל כך תמים ופשוטים. הוי עד כמה מהר הימים והשנים חומקים, כמה מהר היא הפכה להיות אישה.

    בת עשרים, בגד של שבת, איפור קל, רגליה פוסעות צעד אחר צעד יחד עם אבא שלה לעבר הרכב שישא אותם לעולם אחר. הלב שלי כמעט נשבר לרסיסים, אבל הדמעות, הן לא פרצו. לא עכשיו.
    דבר אחד לא ישתנה, זה אני. אני תמיד הייתי ואשאר "אמא". אבל מה אני יודעת עליה, על העולם שלה, על השאיפות שלה? היא הולכת אל מקום שבו אין לי גישה, אל מקום שאני לא אוכל להחזיר אותה ממנו, לא תוכל להיות שוב הילדה שבחיקי.

    זיכרון אחר, רחוק יותר, פרץ אלי מבעד למחשבותי, היא היתה קטנה כל כך אז, טהורה, תמימה, עם עיניים כמו שני כוכבים מבעד לחשכה, חיפשה תמיד את התשובות, השאלות לא נגמרו אצלה. זכרתי איך ישבה על ברכיי, נתתי לה להניח את הראש על כתפי, איך הייתי פורשת את העולם לפניה כמו ספר שלא נכתב, מלא בהבטחות של יומיום שמעולם לא נגמרו. והנה, היא כבר לא מתרוצצת כבר לא מתגלגלת מצחוק, תמו המשחקים ואין עוד שאלות תמימות.

    היום היא פוסעת לבדה, כל צעד שלה כאילו נושא עליה את כל העולמות שלה, את כל הכאבים, את כל השאיפות שהחיים נתנו לה. כל צעד שלה מלווה בהבנה, שהכובד הזה של החיים, כבר לא נוגע לי.
    היא לבושה באור, כמו שמש שוקעת באופק, מתמזגת עם האור שבעולם שהיא הולכת לבחור לעצמה, בחרה לעצמה. כל תנועה שלה נראית לי כמו סמל, אשה צעירה בפתח חייה, והיא כבר לא שלי.

    לא העזתי לומר לה את כל זה. לא קראתי לה מהחלון, רק עמדתי שם, מביטה, מקשיבה. כל נים בגופי כואב ומתרגש, עם לב בוכה בשקט, דמעה לא זולגת. הזמן לא נעצר, הרגע הזה לא יוכל לחזור.
    צעד אחרי צעד הולכת הילדה שלי, לנסוע עם אביה, אל הפגישה הראשונה שלה.
    והפרידה הסופית שלי.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: יצירתי ביותר, Chaya Lea, איש סת"מי ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    כתוב בצורה כ"כ יפה!!
  • 2 3 2K
    • Natan Galant
    דיון אני לא יודע את התשובה, גם אתם לא, ובכל זאת אשמח לשמוע את דעתכם.
  • Natan Galant //
    • ה AI מייצר טקסטים בן רגע, וחלקם לא רק טובים אלא מדהימים, אוקיי?

    אם ניקח דוגמה מתחום העיצוב הגרפי, אני אישית מאוד נהנה מיצירה יפה, גם אם AI עיצב אותה. ואני אני מרכז היקום, אז כולם כמוני.
    השאלה בנוגע לכתיבה.

    כאשר אני נתקל בטקסט ארוך שנכתב ע"י בינה, אני חש צורך עצום לקרוא שורה ראשונה ואחרונה וזהו. הידיעה שזה שרבוט ממוחשב גורמת לי לעשות כן. במיוחד מול ההצפה של חומרים כתובים בכל מקום.

    והנה השאלה.
    אם חבר שולח לכם סיפור ומספר שהוא מדהים ומיוחד, ונכתב כולו ע"י בינה. תקראו אותו?
    אם כן - אוקיי.
    אם לא, האם הפחד מפני השקעת זמן בקריאת טקסטים שנכתבו ע"י מכונה, גורם לנו עמוק עמוק בבת המודע לרפרף גם על מאה ואחד טקסטים חשובים אחרים? בגלל חוסר החשק ליפול בפח ה AI?

    אשמח לדעתכם.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: החריף, yes I am, Lady D ועוד 16 משתמשים19 //
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    אני והאגו, מה לא ברור?😂😂😂
  • 480
    • ת
    שיתוף - לביקורת ד"ש מוירטואז'
  • ת.עקבי //
    • לא יכולתי שלא לשתף. עימכם הסליחה...

    *

    "תבוא הביתה?" שואל מורזס כשהלילה מעמיק ודממתו מסוככת על שנינו. "לפחות תנסה?"

    כוכבים מנצנצים בשמיים, דאונים נראים כפוגעים בהם במרחק, ועצי הגן, ברושי ענק דקיקים, נעים עם רוח הססנית, מלטפת. "לא", אני חותם, כי למה לי לכאוב את השממה? לבכות את האובדן, במקום לצאת ולנקום אותו?

    מורזס אינו מברר את מידת החלטיותי, רק מניח על כתפי יד ונושם אל עורפי. מקפל את אצבעותיו כחלוף רגע ארוך. "לילה טוב", הוא מאחל. "אם תתחרט – כל אחד יוכל להדריך אותך לשם".

    אני לא צריך הדרכה. צריך רק שקט. לעכל את מות היקרים לי, להתאבל עליהם שוב ולהבין את תוכניתי העתידית. בכל זאת מהנהן, אחי לא אשם ברגשנות שתקפה אותי עם הזיכרונות.

    הוא הולך, בתום נקישות צעדיו עוטפת אותי שוב הדממה. קול פכפוך מים חודר אליה, מרוחק ונוגה, ורק שלוש קומות מפרידות ביני לגינת הארמון.

    רק שלוש קומות. כמה זמן עבר מאז נפלה עליי ההחתמה הארורה? מאז גיליתי את יכולתי לנתר?

    פחות משבוע. זה הכול. ידיי תופסות במעקה, מושכות את רגליי בעקבותיהן. שנייה אחת אני משתהה לצפות בנוף האפל ואחר כך נוחת על ברוש, גולש ממנו מטה.

    האדמה רכה תחת נעליי, ופכפוך המים מתחזק כשהן דורסות אותה. מועכות אליה דשא טרי, ירקרק. אור כחול מרצד היכן שאני שם את עיניי, נעצר על נחל דק. חלוקי אבן ממסגרים אותו, בוץ מעטר את שוליו, ומעברו השני מורמות אליי פנים חתוליות.

    זהו לא לאון. רעמתו של האריה שחורה, עיניו יציבות ושפמו מלא את תשעת שערותיו. רוֹדוּ.

    "חזרת", הוא מנגב בלשונו מים שניגרו מסנטרו, עובר לצידי ומחכך בגב כף ידי את חוטמו. "טינאה כועסת. עדיף שתבוא בפעם אחרת, כשתירגע".

    פרוותו מקפצת למגע ידי, סומרת כשעיניים כתומות מביטות אליי מבעד לשיח צפוף עלעלים. "ברח", הוא נושף, דוחף אותי בחוטם לח. "מהר!"

    ברחתי כבר. הותרתי משפחה מצומקת מאחור, ניתקתי חברויות, מצאתי לעצמי מטרות יבשות וחסרות כל קשר לרצונותיי האמיתיים. לברוח שוב? למה לי?!

    "טינאה?" אני לוחש, מרים יד רועדת וקרב צעד אחד, בודד אך נחוש. מגלגל חלוק אחד אל המים הזורמים.

    עיניה הופכות לחריצי אש ונהמה מתגרגרת בגרונה. העשב מרשרש כשגופה חותך דרכו, מזנק מעל לנחל ומטיח בי כף שמאלית, שלופת טפרים.

    אווחחח. ידעתי שמכתה תכאב, אך כנראה לא ידעתי לשער עד כמה. לחיי כמעט יורדת מעליי ויציבתי כושלת אל האדמה, אל דשא מדגדג, שותה את כחול דמי.

    "אתה הבטחת לי!" היא רושפת. כפה דורכת על חזי ועיניה קרובות לשלי, בוהקות בזעם. פיה מדיף אליי ריחו של טרף וזנבה צולף על זרועי. "הבטחת! ואיבדת לו שתי נשמות חיים!"

    עור לחיי כבר התגבש חזרה, הכאב גם הוא נמוג. אבל לכעסה, שבולט היטב מתנוחת גופה, אין ולא תהיה תקנה. "מצטער", רעד נוגע בשפתיי, ועל אף שאני יכול בקלות להעיף אותה ממני, איני מוצא בכך תועלת כלשהיא. תהיה זו בריחה לכל דבר. "לא התכוונתי, איבדתי גם את עצמי. אם הייתי יודע -" התירוץ שמתגמגם ממני מטופש כל כך שאני עוצר באמצעו. לו ידעתי – לא הייתי מתרחק לאי שם, מאבד את ימיי בעבור השגת צרכי הכישוף של אחרים.

    כף פוגעת בי, חורצת מגרוני ומטה שבילי דם. "הייתי הורגת אותך", מסננת הלביאה, מתרוממת מעליי ומפנה לי גב. "אבל זה כבר בלתי אפשרי, ואני צריכה לחזור אל לאון", שיערות זנבה מוטחות בפניי, והיא נעלמת אל החשיכה.

    רגע או שניים עוברים עליי בהכנסת אוויר לריאות. הכאבים חולפים הרבה לפני, בגדי הוא שנותר קרוע, אות וסימן. אני מתרומם, מבחין ברודו לוגם שוב מהמים, שאנן.

    "שרדת", הוא אומר כששכמותיו מתייצבות מעלה. "ובכל זאת – עדיף שתניח לה כרגע. היא סוערת, ובצדק".

    היא סוערת, וצודקת, אבל איבדתי כל כך הרבה שאני נואש לזכות שוב במה שאפשר. "אני רוצה לראות את לאון", לא מפחד לומר, לא מפחד לנסות. מכת טפרים נוספת, אפילו מאה, רק תגרום לי לדמם ולכאוב, לא מעבר.

    רודו מלחלח את שפתו. "בטוח?" הוא שואל, מניח כף קדמית אחת במים. "לא תתחרט?"

    כתפיי נמשכות, והוא, בתגובה, רק אומר: "אחריי", וכבר פותח בריצה אל הלא נודע.

    רגליו קלילות, נוגעות ולא נוגעות באדמה, וכשהוא צובר עליי פער, מותיר אחריו עקבות מהוהות, מתבהר לי ההבדל בין יכולתי לנתר לבין גמישות תנועתו.

    מתנשף ומזיע אני עוקב אחר גבו וכשהעצים מתרבים סביבי ומבליעים את דמותו – נעצר מדי פעם להריח את מיקומו. בולם בפתחה של מאורה סלעית, שאריות בשר ועצמות שבורות זרוקות בקדמתה.

    צל מהיר חולף מימיני, אחד נוסף מתרומם מעליי. מבטי נישא אל כפיר העומד מעל סלע המאורה, וגופי נופל כשהצל מימין קופץ עליי. לשונו, רטובה ודוקרנית, מגרדת בפניי.

    "מספיק", אני אומר וצוחק כשאוֹפַלְד לא מניח לי בליקוקיו. בד בבד נגעל. "הבנתי, התגעגעת", סונט כשעוצר אותו ביד, דוחף אותו ממני.

    הוא קַטֶן, מתקרב אליי שוב בזנב עולז, מתרפק בין זרועותיי. סנטרי מונח על פדחתו ושפתיי ננשכות עד זוב. למה הלכתי בכלל?

    אני יודע את התשובה, שנוגעת לקרניי. יודע שנבוכותי ללכת כך, מחוסר את היקר לי, את חותמי האלפיגוטי. ועדין – למה?

    כואב לדוש בשאלה כעת, כשממשפחתי הקרובה נשאר רק מורזס, כשמספר השנים שעברו מאז נפגם הממוס לא ידועות לי וכשהזיכרונות העיקריים שלי נוגעים בטראומות שגרמו לי לסגת, להתבודד במקום לא לי.

    כואב לי. אני מאמץ את אופלד אל ליבי כשנעמד, חודר אל המאורה בגב כפוף. בוחר להתיישב סמוך לרודו ולהתעלם מהכעס שנושפת אליי טינאה, עיניה מזגזגות ביני לבנה החבוק אצלי.

    אני משחרר אותו. הוא חומק מכובדו של האוויר אל החוץ, מהשתיקה הנוגעת בסלעים המאובקים. לאון, שמונח קרוב לחזַה, בין רגליה המקופלות לאדמה, מיילל. מפר אותה. ולאט, כדי לא להזניק עליי את חמת אימו, אני קרב אליו, משחיל יד מתחת לחוטמה ומלטף את שערותיו.

    הן דלילות, ורכות כל כך, ובלי שרודו או טינאה יסבירו, ברור לי כי יכולתו לגדול תשוב אליו רק כשישלים שנת חיים. "מצטער", אני לוחש שוב. "מצטער ממש", משום שגודל האבידה הוחוור לי רק כעת.

    זיכרונותיו אבדו עם הרוח, ימיו נעלמו כלא היו. חמש שנים העברתי עמו, שנתיים שלמות בקרטרה. ביום אחד, בעיתו של בן אנוש, נדרסה נשמתו. לאון נולד מחדש, אך אין מי שיזכיר לו את שהיה, וגם אם כן – הוא לא ייזכר לעולם.

    טיפות יורדות מעיניי, רעד מטלטל את גווי, ולראשונה זה שבוע אני בוכה את אבדותיי כולן.

    בכי מנקה, בכי מטהר. אולי אמרה לי אמא כך כשהייתי קטן, אולי היה זה דווקא אבא. אין לי היכולת לדעת, ייתכן גם שאיש לא יטרח להזכיר לי זאת אי פעם.

    דבר אחד אני יודע - הבטחתי כל כך הרבה. לטינאה, לקאלט, לעצמי. הגיע בהחלט הזמן לקיים.

    לסתותיי מתהדקות ואוויר מרפרף דרך אפי.

    בני אנוש, היזהרו. יומכם קרב, והוא יהיה האחרון.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ks, פנטה, כוכב צפון ועוד 26 משתמשים29 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    להבות אש קודחות סביבי, מערבלות את האוויר, חומסות נשימה ומתעתעות בשדה הראייה שלי, אבל הריח האנושי...
  • 165
    • א
    מידע שימושי פתרונות אפשריים להתמודדות נפשית
  • א. פרי //
    • השבוע הלכתי לקניות בסופר.

    לאחרונה יש בתוכי סערה פנימית קשוחה, אם עד היום הייתי נראית בסדר כלפי חוץ לאחרונה זה קצת ניכר בחוץ שאני מתמודדת...
    אז בקניה בסופר הרגשתי איך יש בי המון צרחות פנימיות, חרדות, ועוד הרגשות לא נעימות.
    כאילו הכל טוב חיצונית אבל בפנים התחושה היא שהכל מוכה וחבול בלי ממש רפואה.
    שמתי מוסיקה באוזניות וזה לא היטיב איתי כל כך,
    כך שחיפשתי דרכים להיטיב עם ההרגשה שלי.

    ואז באמצע הקניה, כדי להיטיב עם עצמי, ולהרגיע את התחושות והמחשבות השוצפות, אמרתי לעצמי:

    "את מלכה!"
    "מה הכוונה מלכה?"
    "את המלכה של כל העולם, כל העיניים נשואות אליך, את המלכה ואת מחליטה על הכל!!
    המחשבה הזו היא מחשבה מטורללת קצת, אבל מה אכפת לך לחשוב ככה, אולי זה מה שייטיב איתך, סך הכל, את לא מלכה של אף אחד אלא של עצמך, אבל את בתוכך, אז את מלכה, לא מלכה רגילה, אלא מלכה שמחליטה".
    "אבל ה' מחליט".
    "ה' נמצא בך, את מלכה יחד איתו".
    אוקי, בשביל להרגיש טוב זרמתי עם זה.

    אני חושבת שהמחשבות הטורדניות מחפשות איזו מטרה טובה כדי להתייצב, והמחשבה המדהימה שאני מלכה, שזה כנראה משאת נפש של כל אדם להיות מלך או מלכה, היא מחשבה מייצבת כשהיא באה מתוך קושי פנימי גדול.
    אני רוצה לומר שאני מאמינה שהתחושות שלנו הן משמים, גם הקשיים הם משמים, הכל משמים. דברים לא באים לאדם מהאוויר אלא צריך למצוא פתרון ותיקון.
    ואם מרגישים רע צריך למצוא את הפתרון, ואם הפתרון הוא לחיות בתודעת מלך או מלכה. זה בסדר.

    אני כותבת בחיוך, אבל מעניין אם הפתרון להיות בריא בנפש זו המחשבה שאני מלך/ מלכה.
    אומנם המחשבה הצינית אומרת שבתי משוגעים מלאים באנשים שטוענים שהם מלך/מלכה/נביא/משיח.
    אבל בתור אחת מתמודדת נפש שמחפשת דרכים להגיע למקום בריא ויציב, אני מאמינה שאם הנפש משתגעת היא צריכה תשובה, פתרון, איזה שינוי פנימי שיביא לה מזור.
    בינתיים המחשבה שאני מלכה לא באמת עזרה לי במאה אחוז, אולי קצת בהתחלה.
    אני כנראה צריכה פתרון תודעתי נוסף.
    אבל זה היה מעניין להכנס לתודעה כזו, ונראה לי שאחזור לשם שוב...
    כי בתור בני מלכים כל אחד מאיתנו מלך או מלכה, ויתכן שהנשמה פשוט כמהה להגיע למצב התודעתי הזה, למי שהיא באמת!

    מה השלבים להיות מלך/מלכה יהודים:
    1. להאמין שה' הוא המלך של כל העולם אין אתר פנוי ממנו ולהאמין שמידותיו של ה' הן י"ג מידות רחמים.
    2. לקבל על עצמנו י"ג מידות רחמים, על הטבע שלנו, להכנע לטוב ולהכיר בטוב שקיים בנו.
    3. לאהוב את עצמי ולהכנע לפני ה' להבין שאינני מושלם ולבקש תמיד סליחה לפניו
    4. להבין שאני לא נפרד, אלא חלק מה' וחלק מהעולם, ולפיכך יש לי יכולת לייצר עולם טוב על ידי תודעה חומלת וטובה
    5. לקבל את זה שאני מלך/מלכה - בשבילי נברא העולם.

    בשביל אדם מתמודד נפש המחשבה שאני מלך זו מחשבה מאוד חשובה, כי אדם מתמודד נפש הוא אדם שמתמודד עם שלל תחושות ורגשות לא פרופורציונליים, ולפי דעתי המחשבה שאני מלך גורמת לאדם לחוש שכל מה שעובר עליו זה למטרה גבוהה, אבל לא רק הוא מלך אלא כולם סביבו מלכים כי יש עיקרון של שיוויון בעולם, ולחשוב שרק אני מלך/מלכה זה לא בריא לנפש, לדעתי.

    חשבתי לכתוב כאן פירוט על אופי המלך הזה, אבל תחליטו אתם, אם תרצו להיכנס לתודעה כזו, איזה מלך הייתם? ואם בא לכם תכתבו בתגובות תשובה - אפיון למלך שאתם.
    אם תרצו אכתוב לכם מה החשיבה שלי.

    אם הייתי מצליחה לחשוב ככה ולהיכנס תמיד לתודעה כזו הייתי מרגישה יותר יציבה, כי זה מרגיע לחשוב שיש לי שליטה.
    מצד שני, אולי עדיף לשחרר את השליטה ולבקש שה' ישלוט.
    זה קצת קשה להגיע להבנה שאני מלכה אמיתית.
    אבל זה כן מעניין מאוד, ואולי אולי גם אמיתי, ואני ממליצה גם לאנשים שאין להם התמודדות נפשית לנסות להיות בתודעה של מלך.
    כי יש בעולם אנשים שליליים בתודעה של מלך, אז למה שאנשים שמאמינים בבורא עולם לא יצליחו להכנס לתודעה כזו באנרגיה טובה ומאמינה בטוב?
    בינתיים אני מחפשת דרכים נוספות כדי להגיע לבריאות נפשית, אני חושבת שאמונה שלמה בה' זו הדרך הכי טובה, אבל קשה להגיע לשם.
    *
    יש לי דרך נוספת להתמודד עם מחשבות רעות, הדרך הזו מבוססת על דבריה של גב' עינת מים:
    לתת לה' מיד כל מחשבה לא טובה שעולה בי.
    מישהי אמרה לי שהיא אומרת על מחשבות לא טובות 'בטל ומבוטל'
    והוספה שלי: לבקש סליחה על המחשבה הזו ולבקש מה', במקום המחשבה הלא טובה, אור וטוב.
    אם אגלה דרך נוספת להתמודד עם קשיים נפשיים, וזה מעניין אתכם, כתבו כאן בתגובות ואעלה כאן בהמשך בלי נדר.

    בינתיים פתרון נוסף שנשמע מובן מאליו אבל אני צריכה להזכיר לעצמי כל פעם מחדש, כי שוכחים...: להתבונן על מה שיש ולהתפעל מכל דבר, ממש מכל דבר, ולומר תודה על כל פרט.


    שבוע טוב ובשורות טובות
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: דנמרק, אביגלוש, yes I am ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    אז ימלא שחוק פינו או: עדיף להיות משוגע שמח מאשר נורמלי עצוב נקודת השחוק היא נקודה של גאולה...
  • 282
    • א
    שיתוף - לביקורת מעבירין ממנו עול דרך ארץ: כך לא קיבלתי את המשרה הנחשקת
  • איש המילה הכתובה //
    • לאחרונה חיפשתי עבודה. כמובן שעשיתי את מה שמתבקש לעשות בצומת חיים קריטי זה: ליידע את כל מעגל מכריי בעובדה שאני מעוניין למכור את מיטב כוחותיי וביצועיי תמורת כסף.

    התקופה שלאחר מכן הייתה מהמעליבות שידע אגו אנושי מטופח אי־פעם. הצעות מבישות נחתו על שולחני. הן הסבירו לי, באופן בלתי מנומס, כיצד שוק העבודה מעריך ומתמחר את הערך המוסף שאני יכול להעניק לו – למטה מעשרה טפחים.

    נעלבתי ושתקתי. שמעתי חרפתי. לא השבתי ולא עניתי. אומרים שמי שעומד בניסיון הזה, דרגתו נעלה, וברכותיו חלות. אז ניצלתי את ההזדמנות לבקש מעצמי ברכה לפרנסה הגונה. איחלתי מכל הלב, למרות ניגוד העניינים המובנה. על אף חוקיותו המפוקפקת של המהלך, הישועה באה מהר מאוד.

    עוד נימולי העלבון מטפסים בלחיי בעצבנות, והנייד מצלצל:
    "נראה לי שמצאתי את העבודה האולטימטיבית עבורך", נשמע קול בוטח מעבר לקו.

    "תבוא ואמסור לך את כל הפרטים".

    רצתי כפי שלא רצתי מאז שחזרתי בשלוש בלילה מחתונה ודמיינתי שמחבל עוקב אחריי למטרת חטיפה ומיקוח.

    "העבודה היא אינטנסיבית מעט, אבל כמו שנכתבה לך מלמעלה", זה אותו קול, שמגיע אליי עכשיו מבלי להיעזר באותות חשמליים.

    "מדובר במעין מוסד עם תלמידים".
    הפתיחה נשמעה מבטיחה; אני אוהב עבודה בחינוך.

    "בבוקר אתה צריך להעיר אותם ולהכין להם ארוחת בוקר.
    בהמשך היום עליך להעמיד להם ארוחות צהריים, וכמובן שגם בערב הם צריכים ארוחה מזינה.
    בסוף היום אתה דואג שילכו לישון, וזהו, סיימת את היומית שלך".
    הנחית עליי הקול פטיש של עשרה קילו, בטון לא תואם תוכן. מנגינת דיבור כמו של ההיא ממפעל הפיס שמבשרת על זכיות גדולות.

    "כמו שאמרת, אינטנסיבי מאוד", הצפתי את התרשמותי המסויגת.
    "כמה משלמים על דבר כזה?", שאלתי, מצפה לשמוע סכום שכר דומה לזה שזאת ממפעל הפיס נוהגת להגות.

    "תראה, היות שמדובר במשרה שמורכבת מתפקידים בבוקר, בצהריים ובערב, אז בשוק היא באמת נחשבת לשלוש משרות שונות. כל משרה שבעת אלפים שקל; כפול שלוש, שווה עשרים ואחד אלף שקלים".

    גלי צמרמורת פקדו את גופי, גירשו נימולי עלבון במרץ.
    עשיר נולד.

    ואז הגיע האבל האלמותי – תליין התקוות:
    "אבל במקרה הספציפי הזה, היות שמדובר במוסד המשפחתי שלך, הפעילות היא התנדבותית, ללא שכר", סיכמה אשתי בהצלחה את התרגיל האכזרי שביצעה בי.

    "האמת היא שזו עבודה מצוינת, עם המון שליחות", גמגמתי את דרכי החוצה מן המלכוד. "אבל את יודעת, אלה בדיוק השעות שיש לי את החברותות שלי. לקח לי שנים להשיג חברותות בדיוק בראש שלי; עכשיו אוותר עליהן ככה?
    אז כמה שהעובדה הזאת קורצת לי, אני בוחר בתורה!"

    שיקרתי למען שלום הבית.

    בתוכי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לחברותות שלי. זו חוסר קולגיאליות משוועת. גם להם יש בתים אינטנסיביים להימלט מהם; אני לא יכול להפקיר אותם לביתם. זה לא אחראי.

    אכזבה עמוקה פשטה על פניה.

    "אבל אל תתייאשי", אמרתי לה רגע לפני שטרקתי את הדלת בדרך לעוד חברותא – אוד מוצל מהשכבות.
    "תמשיכי לחפש לי עבודה לשעות שבין החברותות. אה, ושכחתי להגיד לך. אני מעדיף שלא לעבוד מהבית".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אימון- והנחייה בNLP, אננס מצוי, חיפאית!!!! ועוד 44 משתמשים47 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה מחמם את הלב
  • 72
    • ש
    שיתוף - לביקורת ים של חיים
  • שמואל אגסי //
    • גַּלֵּי הַשַּׁחַר אֶת הַשֶּׁקֶט יַחֲרִישׁוּ,
    לַהַק צִפּוֹרִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ יַסְתִּירוּ,
    וְאַתָּה רַק עִתִּים תַּבְחִין בְּקַרְנֶיהָ,
    אַךְ אוֹרָהּ הַבָּהִיר יָצִיף אֶת פָּנֶיךָ.

    עַל קוֹרַת רוּחֲךָ תָּצוּף בַּמַּיִם,
    מְאוֹרוֹת דַּעַתְךָ יְנַוְּטוּ מִשָּׁמַיִם,
    לְמָשׁוֹט יְשַׁמֵּשׁ כֹּחַ רָצוֹן,
    וְעֹגֶן יָטִילוּ שְׁנוֹת נִסָּיוֹן.

    וּבוֹדֵד תְּשַׁיֵּט שָׁם, חָפְשִׁי מִכֻּלָּם,
    מִתְנוֹדֵד עַל לוּחַ לִבּוֹ שֶׁל הַיָּם,
    רַק בְּסוֹף הַבֹּקֶר, כְּשֶׁעֶרֶב יֵרֵד,
    זְכֹר אֶת שֶׁבָּאתָ, מֵהַיָּם תִּפָּרֵד.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מ. וויעדער, דיונון, צביה ר. ועוד 7 משתמשים10 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    תודה! כיף לשמוע.
  • 9
    • ר
    שיתוף - לביקורת הנר הכבוי.
  • ראש חריף //
    • האויר נדף ריח גשם ושיבולת שדופה.
    ריח קסום של חול מדגדג, מתנשף.
    הוא נשם לקרבו חזק- ועמוק את עצמו. לתוך בועות המים המתנפצות בשלולית הבוץ העלובה.
    שוב רעמו המים. געשו. התקצפו ברעש וחוזק גודל. מותירים נהר צלול.
    דממה.
    עוד האבק על נעליו, ועיניו יבשות כבר.
    חזר לבית, לשער הצהוב שכבר הפסיק לחרוק.
    רעשי רעמים בקירבו.
    מנגינת הכינור השקטה.

    הנר שדלק תמיד. ובאח נותר רק רמץ לוחש וגחלים מעלות סלסלים דקים של עשן.
    לימוד התורה של אבא שכת נדם.
    והנר כבוי.
    הוא חשב על הכנפיים השבורות שלו שיכל לעוף.
    והכל התקמט והתעכב, ולא נשאר אלא פיסת נייר. מקומטת ושמוטה עוברת בין ידו האחת לשנייה.
    שוב הדהדה בו שירת הבית הכנסת הרחב הם פתחו את הסידורים ושרו חוזרים לימי הנעורים לחיים.
    שירים מתוקים.
    רק
    פשוט
    הוא
    לא
    מאמין
    בשיר.


    ואז הוא שר. מארש ניצחון רוסי. עתיק יומין.

    ומתוך השקט מתדפק על אוזניו רחש חרישי.
    קול טפיפת עלה עץ התפוח על זגוגית החלון.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: CynicalExplorer, עמרם ספרא שם בדוי, החיים טובים ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 36
    • ד
    שיתוף - לביקורת ואוסיף לצחוק עולם
  • דיתי לינדר //
    • אותו זאנר של הקטע הקודם (האמנתי בך עולם:)

    ואוסיף לצחוק עולם.
    אוסיף
    אף אם יהא ההומור שחור
    אף אם תיצור בי חלל או חור
    אוסיף לצחוק עולם.
    אוסיף
    אף אם תהא דמעה על פני
    אף אם לדחי ילכו רגלי
    אוסיף.
    ויהא הוא צחוק פעמונים
    ויהא הוא צחוק אין אונים
    וצליליו
    מכים על דלתך.
    עולם.
    קוראים לך די.
    צוחקים.
    באלף קולות בכי.
    לא מוחים דמעה.
    לא מוחים חיוך.
    ואצחק.
    ואבכה.
    כל עוד נשמתי באפי.
    אהיה.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: צביה ר., אוראל סולטן, שירת הכוכבים ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    לו נהיה כך כולנו אהבתי שאת יוצרת המשך לקטע קודם ממש התחברתי ואהבתי רושמת לי על לוח ליבי
  • 66
    • ד
    שיר אחת
  • דיונון //
    • כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי
    אַחַת שָׁאַלְתִּי
    וּכְשֶׁלֹּא שְׁאַלְתִּיהָ
    לֹא בִּקַּשְׁתִּי דָּבָר
    וְכִי אֶשְׁאַל לִי עָנָן כָּלֶה
    הַאֲבַקֵּשׁ קֶצֶף גַּלִּים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, אדריכלית מתחילה, אוראל סולטן ועוד 17 משתמשים20 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    חד וקולע יפהפה
  • 129
    • I
    שיתוף - לביקורת הי''ד.
  • I.Q //
    • בְּ״ה

    רַק לְיָמִים הִבְחַנְתִּי
    שֶׁחַיַּי אֵינָם לְבָדָד.

    הַבְּדִידוּת מִמֶּנִּי וָהָלְאָה,
    גַּם הַשֶּׁקֶט אֵינֶנּוּ.

    לְפֶתַע נוֹדַעְתִּי
    כִּי נְעוּצִים בִּי אַלְפֵי מַבָּטִים —
    כִּבְמַדְקֵרוֹת,
    כְּמוֹ פָּנָסֵי חֹשֶׁךְ.

    כְּאִלּוּ הָיִיתִי
    זֶה שֶׁמּוֹנֵעַ מֵרִבְבוֹת לִחְיוֹת,
    זֶה שֶׁמֵּצֵר אֶת חַיֵּיהֶם.

    וְתָמֵהַּתִּי עַד לְשַׁד דַּעְתִּי:
    מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי אֲנָשִׁים
    שֶׁלֹּא רָאוּ מֵעוֹלָם צוּרַת יְהוּדִי?
    מַדּוּעַ שְׂנֵאתֶם אוֹתִי?

    מַדּוּעַ שְׁלַחְתֶּם בִּידִידַי
    כַּדּוּרֵי מָוֶת —
    רַק עַל כִּי חָיוּ,
    הֵעֵזּוּ לִנְשֹׁם.

    וּכְמוֹ תָּקְפּוֹ שֶׁל תַּרְגִּיל מַתֶּמָטִי,
    בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם
    – תֹּקֶף שִׂנְאַתְכֶם.

    כְּמוֹ תַּנִּין קָטָן
    שֶׁבִּשְׁעָתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת
    כְּבָר נוֹעֵץ טְלָפָיו בְּטַרְפּוֹ —
    יַלְדְּכֶם נוֹעֵץ
    בִּבְשָׂרֵנוּ
    סַכִּינָיו.

    מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם,
    לֹא יָדַעְתִּי
    כִּי חַיַּי מְצֵרִים אֶתְכֶם,
    כִּי חַיַּי דּוֹחֲקִים אֶתְכֶם.

    לֹא יָדַעְתִּי
    כִּי כָּל עוֹד בְּאַפִּי נִשְׁמָתִי —
    אֵין בָּכֶם רֹגַע.

    מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם,
    לֹא יָדַעְתִּי
    כִּי קְדוֹשָׁה נְשִׁימָתִי
    וּנְשִׁימַת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: רו"ח מתמחה, AVITALLL, CynicalExplorer ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    אמאלה איזה קטע מדהים ממש הסוף- וואו וכל התיאורים והדימויים העשירים ששואלים שאלה בת אלפי שנים...
  • 2
    • מאמר
    1K
    • א
    שיתוף - לביקורת נתעלף ולא נתגייס
  • איש המילה הכתובה //
    • עשן שחור סמיך מיתמר מעל קפלן. המון זועם מדרדר גלגלים בוערים במורד הרחוב. הקריאות מחרישות אוזניים:
    "נמות ולא נתגייס!" צווח ג’וני המקועקע לתוך מגפון אומלל.
    "לא נשלח את ילדינו לצבא שרומס את אמונתנו הפלורליסטית בשם ברבריות דתית קיצונית", מוסיף נמרוד הקירח בלהט. "לא נגן על מדינה משיחית וגזענית שטוענת שהמדינה של סבתא שלה, על סמך אמונה מומצאת!" קרא בגרון ניחר.

    בינתיים זורמים דיווחים מפחידים: רכבים לבנים, מעוטרים בפסי טלית שחורים ועליהם הלוגו הצבאי – לוחות הברית – עוצרים באזורים חילוניים. חיילים מזוקנים יוצאים ועוצרים בברוטליות נערים חילוניים תמימים. הם כובלים את ידיהם בגארטלעך וגוררים אותם לניידת, בעוד אחד מהחיילים משליך עליהם ציצית צמר עבה וכיפה שחורה ענקית.
    "בואו, צדיקים, בואו! נעשה אתכם חיילים טובים לה’ יתברך," סונט בהם המפקד.

    המוזיקה ברכב קופצנית. לא תואמת את מצב הרוח העגום של העצורים. "נקדש שם שמיים!" שר הזמר האנרגטי שוב ושוב, בהגייה חסידית־ירושלמית, מנסה לנסוך רוח קדושה בלב הפוחזים המשתמטים.

    "לאן תרצה להתגייס?", נשאל עומר בידי הפקיד הממיין, שלמה זלמן שמו.
    "אתה מעדיף חיל עיון או חיל בקיאות?"

    עומר שותק. לפני רגע עוד הגיש שרימפסים בפיתה במסעדה ברחוב אלנבי בתל אביב; עכשיו הוא יושב מול ישיבשער רציני ונאלץ לבחור מגמת לימוד, שבה תובהר לו היטב עמדת היהדות על שרימפסים ואוכליהם.
    "נו, אתה מן הסתם עניו לא קטן, לא רוצה להודות שיש לך פרופיל גבוה המתאים לעיון רצחני", מתפלפל שלמה זלמן בשילוב סלנג עממי. "הרי כתוב במפורש, חנוך לנער על פי דרכו", חושב לעצמו.

    עומר דבק בשתיקתו.
    "נו שוין, קחו אותו לתאו, שיתלבט קצת איפה הוא מעדיף לתרום."
    עומר מקווה להשיג פרופיל נמוך; כך ישובץ ב'חיל אוצר הספרים', הנחשב לשירות קל ומאפשר יותר.

    לאור המחאות הסוערות והרחובות הבוערים, מכנס הרמטכ"ל, שלפי הסכם הרוטציה בקדנציה הזאת הוא יוסף מאיר באבד מאגודת ישראל, כינוס בהול במטכ"ל.
    על הפרק: חוק גיוס עם מכסות ויעדים לבני הציבור החילוני, והקמת מסגרות ייעודיות בצבא שיאפשרו להם לשמור על אורח חייהם.

    "הבחירה היא לא שלנו אלא של כל יהודי ויהודי", פותח את דבריו ראש הגיס המטכ"לי, שמואל מליקובסקי מ’חברון’. "אנוכי נותן לפניכם היום... ובחרתם בחיים... כתוב בפרשת השבוע. לא כתוב ובחרתם בעבורם. אז לא נכפה עליהם את היהדות, אבל מצד שני לא נאפשר השתמטות המונית."
    עמיתיו מקשיבים ומסכימים.

    לאחר דיונים קדחתניים בין הדרג המדיני לצבאי, ואישור משותף של שלושת מועצות גדולי התורה, מציגים ראש הממשלה מאיר שרעבי מש"ס והרמטכ"ל יוסף מאיר באבד מוויז’ניץ, את חוק הגיוס המרוכך.
    "החוק בא לעשות סוף לעוול ההיסטורי, ולהבטיח שוויון בנטל, תוך התחשבות במאפיינים הייחודיים של החברה החילונית ובקשיי הסתגלותה לסביבה חרדית", הודיעו במסיבת עיתונאים מיוחדת.

    נראה שסוף־סוף יש פתרון. החרדים שמחים על ניצני השינוי, וגם החילונים שמחים על שובם של התקציבים למוסדות הלימוד והתרבות המיובשים שלהם בעקבות ההסדר החדש.

    אלא שאז מגיעים יו"ר ועדת חוץ וביטחון, עזריאל גרוס מהפלג הירושלמי, והיועץ המשפטי לממשלה, אבא טורניים ממאה שערים, ותוקעים את החוק.
    "לא יהיו פשרות על גבם של המשרתים. השוויון בנטל יהיה מלא ומשותף לכולם", הכריזו בהודעת דוברות לוחמנית משותפת.

    לפתע הוא התעלף לי. נתתי לו סטירה עוצמתית. לא חשבתי שזה יגיע לשם.
    חזרתי מהרכבלית בחיפה ברכבת, ונגררתי לשיח בין הזמנים קלאסי על הגיוס עם חילוני טעון וכועס. אז נכון, נסחפתי קצת עם התיאורים הצבעוניים על "מה יקרה אם נתגייס ונהפוך לרוב בצבא", אבל למה להתעלף?
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: NOA#, השנונה..., ד"ר ווטסון ועוד 185 משתמשים188 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה שימחתני 😄
  • 27
    • נ
    שיר יוֹמָנִי
  • נפש //
    • פְּקוֹד רִבּוֹנִי, שִׁירַי, יוֹמָנִי,
    וּרְאֵה כִּי דַּרְכִּי אַדְמוֹת טְרָשִׁים,
    כִּי מָלְאוּ יָמַי נִקְלֶה
    וְאָפְרוּ שָׁמַי מִזֹּקֶן.
    פְּקוֹד רִבּוֹנִי שִׁירַי, יוֹמָנִי
    וּפַזֵּר בָּן שְׁבִיבֵי אֵשׁ וְאוֹר
    רְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי
    וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדריכלית מתחילה, אוראל סולטן, צביה ר. ועוד 7 משתמשים10 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תפילה יפה ונוגעת! כתיבה מיוחדת.
  • 351
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת הדברים החשובים באמת
  • צביה ר. //
    • סגול הוא צבע יפה.
    לבנות שלה יהיה סרט סגול קשור בחינניות על שיערן הזהוב, זה היה לה ברור. הן ינעלו נעליים סגולות. יש כאלה בכלל?

    גיל שנתיים הוא הגיל הכי מתוק שיש.
    היא תנשום עמוק כל דקה ממנו אצל כל אחד מהילדים שלה, לא תרצה שיחלוף לעולם. ובכל זאת תשמח שהם גדלים.

    ילדים טרום-שינה הם הדבר הכי קופצני וכיפי עלי אדמות. ולמה כל האמהות נאנחות?
    היא תשמור את האנחות לדברים החשובים באמת. תקפץ עם ילדיה עד אובדן נשימה, עד צחוק מתגלגל ובלתי נשלט. לישון אפשר גם אחר כך.

    חיפושית היא אחד מפלאי תבל.
    כשהילד שלה יביא כמה כאלה הביתה בכוס חד פעמית היא תתמוגג יחד איתו. תתן להן לטייל על כפות ידיה, לאושר שלו לזרוח בעיניה.

    סגול הוא צבע יפה.
    גיל שנתיים הוא הגיל הכי מתוק שיש.
    ילדים טרום שינה הם הדבר הכי קופצני וכיפי עלי אדמות.
    חיפושית היא אחד מפלאי תבל.

    חלומות מנופצים ושקט אינסופי הם הדבר הכי דוקר שיש.

    נאנחת על הדברים החשובים באמת.
    מוסיפה דמעה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: kshir, רות ב., שין אלף ועוד 50 משתמשים53 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    ריגשת. תודה רבה! 🙏
  • 66
    • מ
    מידע שימושי פרטי עורכות לשוניות ומגיהות - יש למישהו?
  • מוריופ //
    • אולי יש לכם מידע איך יוצרים קשר עם אחת מאלה:
    לאה גליס
    שולמית הבר
    שולה יעקובסון

    טל', ניק, מייל, משהו...

    או אם יש עורכת לשוהית+מגיהה שמתמחה גם בדקדוק ותחביר ברמה גבוהה, אשמח להמלצות

    תודה מראש!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-ללדת אחרת2 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ליאורהA
    ליאורהA
    ממליצה על @7שבע7 – הרבה ניסיון, מצוינת ומקצועית! אפשר לפנות אליי דרך המייל/האתר בפרופיל. :)
  • 612
    • א
    שיתוף - לביקורת שיפוץ של שכנים על חורבות שעות השינה שלי
  • איש המילה הכתובה //
    • השכנים מלמעלה בונים בית חדש. מפואר. על חורבות שעות השינה שלי.
    בשעה 5:45 בבוקר הם יורדים מטנדר מקרטע, היישר מעיירה שבה צה״ל פעל הלילה וביצע נוהל "סיר לחץ".

    בדרך לכאן עוד ראו הפועלים שורת כפותים ומכוסי עיניים, מובלים לג’יפ צבאי אימתני.
    ועכשיו הם פה, מלאים באהבה וכוונות טובות כלפי העם ששלח את חייליו אל חצר ביתם.

    שקית שחורה מרשרשת בידם. בתוכה לחם אחיד, חומוס, זיתים לא כבושים וסכין חדה.
    הרי צריך משהו שימרח את החומוס, או לחילופין, יעשה מעשה של חיבה והערכה בבן העם ששלח את חייליו .

    אבל לשכנים מלמעלה נמאס כבר מהפרקט שריצפו לפני שנה. צריכים משהו עדכני יותר.
    שלחו קונגו אל עומק הרצפה. הרעידו שכונה. גזלו שינה.

    אני עוד לא התאוששתי מחוסר השינה של השיפוץ אשתקד, והנה אני שוב מונח על כרית, ער, כמו ביס לא לעוס המרחף בפה, נואש לתשומת לב של שיניים.

    מנסה להירדם בכוח. מדמיין רעש מקדחה כמפל נעים בדרום איטליה.
    עוצם עיניים, ופותח אותן בבעתה. רק בודק שחוד של קונגו לא הגיע עד למצח חיוור, אחוז בידי פועל שחב לי הכרת תודה מיוחדת, על חייל בן עמי שביקר הלילה אצלו בשכונה, הדליק סיר לחץ, בישל שכנים מנוטרי שב"כ.

    הפסקה של כמה דקות ברעש. בטח עצרו לנוח.
    עוצם עיניים, כמעט נרדם.

    מתעורר שוב. ריח עז של קפה טורקי קרוב. הקפאין מחולל בי שמות.
    פוקח עיניים ואיש עם קונגו עומד לידי. קפיצת חרדה, מוחלפת בפחד מקפיא.

    הוא כנראה לא כאן כדי לנגן לי, בעזרת הכלי הענק שבידו, שיר ערש מסורתי ביידיש.
    הבית היה נעול. איך הוא כאן?

    החיים עברו לנגד עיניי כמו סרט המופעל במהירות של פי־300.
    בכיתי מרגעים מרגשים, נקרעתי ממקרים מצחיקים, ולסיום התחלתי לומר את מה שאומרים בדרך כלל במפגשים שכאלה.

    ואז אשתי נכנסה לחדר ושאלה בהתחשבות נדירה, האופיינית רק לה:
    "הוא מפריע לך? רק ביקשתי ממנו שיקפוץ רגע לראות אם הוא יכול לתקן לנו את התריס בחלון. זה בסדר שיתקן עכשיו?".

    "בסדר גמור", עניתי.
    רוצה שיזכרו אותי כאדיב.
    "רק שכונני ההצלה שבדרך לכאן לטפל באירוע הלבבי שלי פחות אוהבים שיש זרים בחדר. שומרים על כבודו של פציינט".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רו"ח מתמחה, השנונה..., Tamar171 ועוד 74 משתמשים77 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    וז"ל, 'ונתפלל לעוד אחת ודי'. 'ונתפלל לעוד עד בלי די'. כמדומה שכצ"ל :D (y)
  • 93
    • A
    שיר מילותיי.
  • Avigail Amram //
    • בס"ד


    מילותיי

    רציתי לפזר מילותיי,
    לזרות ברוח.
    לשלוח לאחד,
    שצריך אותן.

    אולם מילותיי,
    אבדו בחלל,
    הלכו לבלי שוב.

    ואני,
    המחכה לטוב ששלחתי,
    עומדת.
    דוממת.
    דומעת.
    מחכה שישובו,
    יחדלו מלהתמהמה.

    ואיני יודעת למה,
    עזבוני.

    ואולי,
    אלו מילותיי,
    שהיו קלות,
    נוחות לחמס.
    והרוח,
    סוחפת,
    דורסת,
    חמדה אותן,
    לעצמה.

    ואולי,
    לא ידעו,
    האותיות,
    שיעדתי אותן,
    סימנתי-
    מטרה.

    ואולי,
    מילותיי,
    לא היו ראויות דיין,
    בכדי שמישהו יקבל אותן,
    יאספן.


    ...
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ניק 150135, מהללו, CynicalExplorer ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    כתיבה יפהפיה תוכן מדהים מרגש מדויק!!
  • 114
    • א
    שיר אתה לבד בעולם
  • אפרת תהל //
    • אתה לבד בעולם

    אין לך איש

    וגם אין תקווה

    או אור

    ואין גם קצה למנהרה



    אתה לבד בעולם

    נעשית רגיש

    מאשים את אהבה

    או את הדור

    ואין גם טיפת השראה



    ואתה לא קם

    כי כולך שרוט

    מניסיונות קודמים

    שנלחמת לקום

    להאמין, לבטוח



    ואתה מכוסה בדם

    ליבך חבוט

    ושוב חלומות אימים

    וצוחק היקום

    על האמונה במוח
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: i'm mine, ספרות בנשמה, נתנאל היוצר ועוד 12 משתמשים15 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תלוי את מי את שואלת ;) אני כנראה בדעת מיעוט...
  • 42
    • ד
    שיר אקורד
  • דיונון //
    • נשמה פורטת
    על גיטרה בקצב
    מחפשת אקורד
    שייטיב לדבר
    נשמה רוויה
    תבוסות זעם ועצב
    תרה היא לב
    שיקשיב לה ללב
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, RIVKA W, בת. ועוד 6 משתמשים9 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מדוייק, מתומצת ויפהפה. משחק צלִילִי חכם.
  • 747
    • ד
    אתגר סנדוויץ' - אתגר דו שבועי
  • דודה //
    • למה לכתוב מחדש אם @אוראל סולטן עשה עבודה מצוינת?
    נכתב ע"י אוראל סולטן:
    קבלו רצף עובדות מעניין:

    אם אתם קוראים את מה שכתוב פה, אתם כנראה חברים בקהילת הכתיבה.

    אם אתם יכולים להגיב למה שכתוב פה, אתם בטוח בקהילת הכתיבה.

    אם אתם בקהילת הכתיבה, כנראה שפרסמתם כאן קטע כלשהו. כל קטע - שיר, סיפור קצר או אולי אפילו סיפור בהמשכים. (ובמקרה ושפר מזלכם, יכול להיות שגם הצלחתם לא רק להתחיל אחד כזה, אלא גם לסיים אותו...)
    לחצ/י כדי להרחיב...
    עליכם לבחור אחד מהשיתופים שלכם בקהילה.
    זה יכול להיות שיר, סיפור קצר, פרוזה, או פרק מתוך סיפור בהמשכים. (ואם פספסתי ז'אנר מסוים, אתם מוזמנים להוסיף אותו...)

    היצירה הזו, כמו כל יצירה באשר היא, מורכבת מהתחלה, מאמצע ומסוף.
    נגדיר את ההתחלה ואת הסוף כפרוסות לחם, ואת האמצע כממרח.
    באתגר הזה עליכם להחליף את הממרח.
    העתיקו את ההתחלה ואת הסוף, וכתבו ביניהם יצירה חדשה, רחוקה-רעיונית ככל הניתן מהיצירה המקורית.
    הקפידו שטעם הממרח ישתלב היטב בטעם הפרוסות, שיהיה טבעי וטעים...
    ובמילים ברורות, שסגנון הכתיבה, המשלב, הקצב, החריזה אם ישנה, יתאימו לאלו בקטע המקורי.

    עד איפה ההתחלה? מאיפה הסיום? לא מוחלט.
    אפשר פסקה ואפשר שתיים שלוש שורות.
    תלוי באורך הכולל של הקטע.
    מה שחשוב שלא יהיו אלו משפטיים גנריים שיכולים להוות התחלה או סיום לכל קטע...

    אני מקווה שלא תכעסו יותר מדי שאני מבקשת מכם לשנות יצירה שלכם.
    זה דבר מעצבן וקשה- ומכאן האתגר!!

    יש לצרף קישור ליצירה המקורית.


    האתגר יינעל בע"ה ביום שלישי, י' בטבת, בחצות.

    יש שאלות? הערות? מחמאות לכותבים המוכשרים? מוזמנים לנספח.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: Talya kadosh, נחמת שוטים, מוריופ ועוד 28 משתמשים31 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו, @דודה , תודה רבה על הבחירה המרגשת והמשמחת בסנדוויץ' שלי ובנוף הנשקף מחלונו. את זוכרת נכון...
  • 426
    • א
    שיתוף - לביקורת (אולי) סיפור קצר בהמשכים (ללא שם)
  • אייסקפה הפוך //
    • ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
    היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
    "צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
    ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
    "אוח".
    "כן".
    "כוס קפה?"
    "אני אשמח".
    "בכיף".

    ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
    "אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
    צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
    "אני שמח".
    היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
    נתי הסתובב; "שוב מרים?"
    ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
    "בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
    "ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
    נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
    היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
    "אבל זה לא כל כך מתקדם.."
    "שוב צודק".
    "שאתקשר וזהו?"
    "לא".
    נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
    "שאני".
    "אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
    ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
    "מרים?"
    "ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
    "כן".
    "מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
    תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
    "רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

    שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
    "כן, מן הראוי".
    גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
    ניתוק.
    נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
    "אני.."
    "אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
    "אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
    היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
    "בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
    "לעזוב עבודה".
    "אוקי".
    "מה???"
    "מה קרה?"
    ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
    נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


    ↤↤


    "מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
    "שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
    "כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
    "נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
    "את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
    רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
    "היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
    "אעדכן"
    "תודה".


    ↤↤


    הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
    "בוקר טוב!"
    ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
    "ציבי".
    "כן נתי".
    "אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
    היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
    "כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
    "נתיי"
    "כן ציבי?"
    "אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
    הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
    ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
    "כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
    עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
    "דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
    היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
    "אבל עשיתי את זה באמת".
    "לא נכון"
    "ציבי.. אני עשיתי את זה".
    "מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
    "מורה ממלאת מקום".
    הלב מנתר.
    "מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
    "כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
    "תנ"ך??"
    "כן, ב"ה"
    "ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
    "אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
    "איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
    "אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
    האור כבה.
    "מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
    "אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
    "תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
    דלת נסגרת בשקט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ברווזים, פינקיו, אושר המאושרת ועוד 33 משתמשים36 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    בעזרת ה'! ותודה רבה🫶🏻
  • 51
    • J
    שיר עולם עיור
  • JustThoughts //
    • שיר שכתבתי לפני כמה שנים, כחלק מעבודה בספרות שעשיתי על הספר ״עולם נכה״.

    עוֹלָם עִוֵּר

    נּוֹלַדְתִּי לְתוֹךְ עוֹלָם שֶׁקַּיָּם
    רַק בְּשָׁחֹר וְלָבָן

    כָּל אוֹר שֶׁהוּחְזַר בְּצוּרָה שׁוֹנָה
    מִיָּד קֻטְלַג וְסֻמָּן

    לְצִבְעוֹנִי כָּמוֹנִי לֹא נִמְצָא מָקוֹם
    פָּשׁוּט הָיִינוּ שְׁקוּפִים

    לַמְרוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ יָצַרְנוּ
    קֶשֶׁת מְרָהִיבָה שֶׁל גְּוָנִים

    אֲבָל הֵם לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת
    אוּלַי פָּשׁוּט לֹא רָצוּ

    וְכָכָה נִשְׁאַרְנוּ מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
    שֶׁהֵם מֵעוֹלָם לֹא חָצוּ

    וְהָיְתָה בִּי תִּקְוָה שֶׁאוּלַי יָבוֹא יוֹם
    וּמִישֶׁהוּ יַבְחִין בְּצִבְעַי

    וְאוּלַי יְגַלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם
    אֶלָּא מִיּוּחָד בְּצִבְעַי
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., -רות- ועוד 10 משתמשים13 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    שיר מיוחד! הרעיון חשוב ואמיתי כל כך. אהבתי את המבנה של שורה ארוכה ושורה קצרה. הקצב מושלם...
  • 240
    • א
    דיון את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.אבל גם מפריעה לבורא עולם.
  • אסתיאר //
    • את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.
    עושה הכול בשביל זה.
    אבל גם מפריעה לבורא עולם.

    זה מה שהיא הספיקה לשמוע רגע לפני שעמדו להוציא את ה“כן” להצעה של בחור שהגיע פתאום, כמעט בהיסח הדעת, ככה, ברגע אחד.
    היא עמדה שם, עיניים עצומות, והרגישה את המתח חודר לכל תא בגופה.
    הזמן נדמה כאילו עצר, וכל היקום כולו מחכה למילה אחת.
    כן.
    גם היא, כמו רבות אחרות, כבר הגיעה לשלב שבו הילדים שלה עומדים ברשימה מסודרת מראש, אחד אחרי השני.
    שנה אחר שנה חלפה. הצעות עלו וירדו, והיא חיכתה. קיוותה. התפללה על כל אחד מהם בלב נשבר, שיגיע הזמן הנכון, שתזכה.
    שלחה תפילות, המשיכה לבקש, להתחזק, לעשות ככל שביכולתה כדי להביא את הישועה הזאת, שכל כך התבקשה לבית הזה.
    השנים עברו, והילדים התקרבו לגיל שלושים.
    והיא הרגישה איך הנשמה שלה מתחלקת לחצאים קטנים.
    על הראשון שכבר קרוב לשלושים.
    ועל השני שדופק על דלת עשרים ושתיים.

    הימים התגלגלו.
    ברכות מרבנים, נסיעות לקברי צדיקים, הפרשות חלה, קופת העיר.
    והטלפונים וההצעות עלו וירדו שוב ושוב, וזה לא היה זה.

    ובלילות הייתה דומעת, מתפללת ומתחננת:
    ריבונו של עולם, תן להם. רק תן להם. רק אל תעכב.
    ויום אחד, הטלפון צלצל בזמן לא מתוכנן.
    זה היה השדכן. ההוא שכבר הציע את כל האפשרויות הקיימות.
    היום יש לי הצעה טובה ממש, הוא אמר. צריך לזוז. עכשיו.
    היא הקשיבה, והלב הקדים את הקול.
    יד אחת החזיקה את הטלפון, השנייה כבר חיפשה אוטומטית את המחברת.
    אותה מחברת מוכרת, עם הסדר, עם השאלות, עם השליטה.
    אבל היד חזרה ריקה.
    המחברת איננה.
    היא ניסתה לבקש כמה דקות לחיפוש,
    אבל הוא התעקש. הזמן לחוץ, ההורים כבר בדקו, ניתנה תשובה חיובית, חבל על הזמן.
    ואם זה הגיע עכשיו, אולי זה סימן.

    את מתפללת מכל הלב. צדיקה ומסורה.

    עושה הכול בשביל זה.

    אבל גם מפריעה לבורא עולם.

    זה כאב כמו חץ בלב.
    והיא שתקה.
    כי מה בסך הכול היא מבקשת.
    רוצה לברר. לדייק. לעשות את הטוב ביותר לכבודו יתברך.
    לבנות בית שיהיה כלי לשכינה.

    והיא חזרה להתפלל.
    לבקש. להתחנן.
    איך אפשר בלי מחברת.
    ומתוך החשיכה, מתוך הדממה, מתוך התפילה עצמה
    עלה קול אחר. שקט. ברור.
    כן.
    בלי מחברת.
    בלי רשימות.
    בלי לדעת הכול מראש.
    ויום אחד אחר כך הם נפגשו.
    פנים אל פנים. לב אל לב.
    בלי מחברת.
    והשמיים חייכו.
    שמש עטפה רחוב רטוב ביום גשום אחד.

    ואז, כמעט בלי רעש, נשברה הכוס.
    לא כרעם. אלא כלחישה.
    וזה לא היה רק שידוך. וזה לא היה מזל.
    זו הייתה הסכמה אחת קטנה להסיר ידיים.
    המחברת נעלמה,
    ואיתה הצורך לדעת, לבדוק, לשלוט, להגן.
    ובין הדפים החסרים נפתח מקום.
    שם נכנס ריבונו של עולם.
    לא ברעש, לא בהוכחות. בשקט של אמת.
    הוא לא ביקש הרבה. רק דבר אחד.
    שתסכימי לא להפריע. שתניחי.
    שתאמיני שגם בלי להבין, הוא מבין.
    שגם בלי רשימות, הוא מדייק.
    ושכשהלב מפנה מקום,
    הישועה יודעת להיכנס לבד.

    הלוואי שנזכה.
    • תודה
    • וואו!
    • כועס
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, צביה ר. ועוד 17 משתמשים20 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מיוחד!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה