הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
2 תגובות
ועוד 1 נוספים
9 תגובות
בעקבות האשכול שפתחה @מלכה יזדי, סיפורי סבתא, מעלה פה מונולוג ישן שכתבתי לפני שנים במסגרת הלימודים. הדמות במונולוג מבוססת על סבתא שלי ז"ל.
בסייעתא דשמיא
(שולחן ולידו כיסא. ספה קטנה בצד החדר, ועליה מזוודה גדולה פתוחה. אישה מבוגרת עוטה שאל מתרוצצת בקושי ברחבי החדר, מכניסה לתוך המזוודה חפצים).
ושאני לא אשכח גם את המכנסיים החדשות שקניתי לנֹעַמְקֵה ואת הבובה לנטעל'ה, כמובן. עוד לא קרתה פעם שלא באתי עם בובה בשביל נטע, ובכלל עם מתנה חדשה לכל אחד מהנכדים. זה מתחיל להיות קצת קשה – כל מסעות הקניות הללו... אבל אין דבר, העיקר שיש נכדים ויש בשביל מי לתת.
טוב, עכשיו נשארו רק עוד כמה דברים אישיים שלי – ואני מוכנה לנסיעה לשבת.
(הטלפון שעל השולחן מצלצל, מתרוממת ועונה).
הלו? שלוימל'ה! כן, חיכיתי לשיחת הטלפון שלך. כן אני כבר מוכנה – כמעט כמעט, רק עוד כמה דברים וזהו. תגיד לשולינקה שהכנתי לכם עוגת גבינה משהו-משהו. כן, העוגה של סבתא ביילה המפורסמת! למה טרחתי? למה שאני לא אטרח? בשביל מי אני אטרח אם לא בשביל הילדים והנכדים שלי? (הפסקה קלה) מה? מה אתה אומר? (פניה נחרדות ומחווירות, קולה איטי) נראה לך שלא תוכל לבוא לקחת אותי? כן, אני מבינה, אתה צריך להביא גם את אריאלק'ה מהישיבה... כן, כמובן, ברור שהילדים קודמים, שלוימל'ה! אל תרגיש לא בנוח! אני כבר אסתדר... מה, מה אתה מציע? (פניה מחווירות עוד יותר) שאסע ברכבת?!... (מתיישבת על הכיסא ולופתת את לבה) כן... אתה תאסוף אותי משם... כן... לקחת מונית... רכבת מגיעה בשתיים ושלושים... (מורידה את השפופרת בחוסר אונים. שותקת כמה רגעים, בוהה באויר).
רכבת בשעה שתיים ושלושים... להזמין מונית... רכבת בשעה שתים ושלושים... רכבת...
הוא הרי צודק, הבן שלי. כמה כבר אפשר לעשות בשביל הורים? בכל פעם לנסוע מירושלים עד לכאן, רק כדי לקחת את אמא שלו הזקנה אליהם לשבת – זה קצת יותר מדי. ולמה שאמא שלו המבוגרת לא תיסע בכוחות עצמה בעזרת הרכבת? הוא ייקח אותה מהתחנה, ברור, אבל זה כל-כך יקל עליו! והרכבות היום כל-כך נוחות בהשוואה לאוטובוסים, אמא, הרכבות היום כל-כך נוחות...
הוא לא יבין, הבן שלי, הוא לא יבין – שלוימל'ה. בן יחיד גידלתי לי, גידלנו יחד בעבר, אך יש דברים שאפילו הוא אינו יכול להבין. יש דברים שהוא לא יצליח להבין...
הרכבות היום... ופעם? פעם הן לא. פעם הן לא היו נוחות.
(מסירה את השאל מעליה, קמה, נעמדת בקצה של החדר, כעת היא צעירה בשנים רבות).
(קול של רכבת משקשקת).
(שני פנסים כחולים "נוסעים" לאורך הבמה).
הרכבות היו חורקות וישנות. בפנים היינו דחוסים אנשים, נשים וטף. דוחק, צפיפות וקור אימים, קור רוסי מקפיא עצמות.
(הפנסים הכחולים מפסיקים לנוע).
ואני, ילדה בת תשע, יורדת גם כן כמו אנשים וילדים אחרים מהרכבת בהפסקות הקצרות כדי לקבל מעט "קוֹפְיָאטוֹק" – מים רותחים, יחד עם מי השתיה והלחם העבש. המים הרותחים חיוניים והכרחיים בכפור הזה, ואף אחד לא רוצה להפסיד את ההזדמנויות המעטות לקבלם, גם כשהדבר כרוך בתור ארוך ומשתרך.
(עומדת עם כלי בידיה, נועצת עיניה בנקודה מרוחקת קדימה).
(הפנסים הכחולים כבים).
פעם אחת, שעת צהרים, השעון הגדול של תחנת הרכבת הראה את השעה שתים ושלושים (מביטה מעליה, כמו על שעון). הרכבת עוצרת, הפסקת מים חמים. התור ארוך ומשתרך כתמיד. (הפסקה קלה) (צפירת רכבת נשמעת. הפנסים הכחולים נדלקים. קולות אנשים צועקים: "הרכבת! מהר לעלות לרכבת! הרכבת נוסעת!")
(היא כמו נדחפת מצד לצד, מנסה להגן על המים שבכלי, ותוך כדי גם לרוץ).
(מקבלת דחיפה חזקה, המים נשפכים עליה והיא נכווית).
אי!
(מוצצת את אצבעותיה, ואז מביטה כה וכה. הפנסים הכחולים מתחילים שוב לנוע. מתחילה לרוץ, תוך כדי שומטת את הכלי).
(עוד צפירת רכבת נשמעת, ואז קול שקשוק הרכבת הנוסעת. הפנסים הכחולים נעים מהר יותר).
הרכבת!....
(עוצרת, מושיטה יד נכחה, מביטה בעיניים כלות).
הרכבת – ברחה – לי – ...
(לאט לאט נופלת על הרצפה כבובת סמרטוטים, שוכבת כך כמה רגעים).
(קול שקשוק הרכבת משתתק אט אט).
(הפנסים הכחולים כבים).
(זוחלת על הרצפה, ואז מתיישבת על הכיסא, מתעטפת בשאל, מליטה פניה בידיה – כעת היא שוב האישה המבוגרת).
פעם ביקשו ממני נכדיי הבנים, כאשר שאלתי אותם מה ירצו לקבל מתנה, שאביא להם רכבת. כזאת, כמו אמיתית, שנוסעת על-ידי שלט על מסילה שמרכיבים אותה לבד... אך אני לא מסוגלת... לא קניתי. בפעם הראשונה סירבתי לאחת מבקשותיהם של צאצאיי. נכדיי האהובים... הם לא מבינים, לא מסוגלים להבין... לנסוע ברכבת? אני – לא – מסוגלת - ! הרכבת נוסעת מהר. הרכבת צופרת. הרכבת בורחת...
איני יכולה לנסוע.
(קמה, בקושי רב מתמיד, ונרכנת על המזוודה. מתחילה להוציא ממנה דברים).
לא אסע הפעם לשלמה. חבל. אבל הילדים קודמים בשביל שלמה. אולי בפעם אחרת, כששלמה לא יצטרך לקחת גם את אריאל מהישיבה. או שאולי הייתה זו בקשה לתמיד? – שאסע ברכבת ושלמה לא יצטרך לטרוח ולנסוע כל-כך רחוק? להשאיר את שולי להתארגן לבדה ביום כל-כך לחוץ בשבוע?
אבל אני לא יכולה! איני יכולה לנסוע ברכבת!
הרכבות היום כל-כך נוחות, אומר שלוימהל'ה. הן צופרות פעמים רבות, והן לא בורחות. הן לא בורחות... אבל משקשקות, והדלתות נסגרות, ומי יודע אם אספיק לעלות בזמן? מי יודע אם אספיק לרדת לפני שהדלת תיסגר על אצבעותיי? (שוב מוצצת את אצבעותיה).
איני מסוגלת. אם לא יבוא שלמה – אז אסע באוטובוס. שלמה יגיד – אוטובוסים זה לא בריא בשבילך. הם מיטלטלים, תהיה לך בחילה, את עלולה ליפול...
אז אם לא באוטובוס – אז במונית. אבל מונית כל-כך יקרה, ואני אישה שחיה רק על ביטוח לאומי...
אז לא אסע בכלל. חבל שנעם ימשיך ללכת עם מכנסיים קרועות, כמו ששולי אמרה לי. חבל על הבובה היפה שנטע לא תקבל...
נטע תצטער כל-כך! בובה יפה כל-כך היא מפסידה! (מרימה את הבובה).
ואולי בכל זאת? ... בשביל נטעל'ה? בשביל כל הנכדים?...
אעשה זאת, אזמין מונית.
(ניגשת לטלפון ומחייגת)
שלום. מונית בבקשה לרחוב האורנים מספר 7. לאן? לתחנת הרכבת... כן, לתחנת הרכבת... תודה רבה... (סוגרת את השפופרת).
זהו. אין דרך חזרה. אני נוסעת ברכבת. (מבט מהורהר לפנים). צריך לארוז את הדברים בחזרה. צריך להכניס הכל למזוודה. צריך להיות מוכנה.
(מתחילה להחזיר את הדברים למזוודה. הבובה נשארת בידה).
צריך להתגבר, נכון בובהל'ה? למען נטע שעוד מעט תהיי שלה. למען נֹעַמְקֵה, ואריאלקה, וחרותילה וישראלק'ה... למען שולינקה ושלוימהל'ה... למען שרוּל, שכבר בשמים, ושתמיד הצטער שאני מפחדת מרכבות, על-אף שהוא הבין, כן, הוא הבין...
צריך להתגבר, ואני אהיה מסוגלת. כן, אני אהיה מסוגלת! לעמוד בתחנת הרכבת, ולשמוע את הצפירות, ולשמוע את שקשוק הרכבות, ולראות את הדלתות נסגרות...
אבל לא, הרכבת לא תברח! לא תברח! הרכבת, אל תברחי! אני – עולה! אני – עולה...
(עושה תנועות נואשות לפנים, ואז נופלת באיטיות על הרצפה, הבובה נשמטת מידיה).
(חושך)
(צפירת מונית נשמעת).
בסייעתא דשמיא
רכבות – מונולוג בדרמה
(שולחן ולידו כיסא. ספה קטנה בצד החדר, ועליה מזוודה גדולה פתוחה. אישה מבוגרת עוטה שאל מתרוצצת בקושי ברחבי החדר, מכניסה לתוך המזוודה חפצים).
ושאני לא אשכח גם את המכנסיים החדשות שקניתי לנֹעַמְקֵה ואת הבובה לנטעל'ה, כמובן. עוד לא קרתה פעם שלא באתי עם בובה בשביל נטע, ובכלל עם מתנה חדשה לכל אחד מהנכדים. זה מתחיל להיות קצת קשה – כל מסעות הקניות הללו... אבל אין דבר, העיקר שיש נכדים ויש בשביל מי לתת.
טוב, עכשיו נשארו רק עוד כמה דברים אישיים שלי – ואני מוכנה לנסיעה לשבת.
(הטלפון שעל השולחן מצלצל, מתרוממת ועונה).
הלו? שלוימל'ה! כן, חיכיתי לשיחת הטלפון שלך. כן אני כבר מוכנה – כמעט כמעט, רק עוד כמה דברים וזהו. תגיד לשולינקה שהכנתי לכם עוגת גבינה משהו-משהו. כן, העוגה של סבתא ביילה המפורסמת! למה טרחתי? למה שאני לא אטרח? בשביל מי אני אטרח אם לא בשביל הילדים והנכדים שלי? (הפסקה קלה) מה? מה אתה אומר? (פניה נחרדות ומחווירות, קולה איטי) נראה לך שלא תוכל לבוא לקחת אותי? כן, אני מבינה, אתה צריך להביא גם את אריאלק'ה מהישיבה... כן, כמובן, ברור שהילדים קודמים, שלוימל'ה! אל תרגיש לא בנוח! אני כבר אסתדר... מה, מה אתה מציע? (פניה מחווירות עוד יותר) שאסע ברכבת?!... (מתיישבת על הכיסא ולופתת את לבה) כן... אתה תאסוף אותי משם... כן... לקחת מונית... רכבת מגיעה בשתיים ושלושים... (מורידה את השפופרת בחוסר אונים. שותקת כמה רגעים, בוהה באויר).
רכבת בשעה שתיים ושלושים... להזמין מונית... רכבת בשעה שתים ושלושים... רכבת...
הוא הרי צודק, הבן שלי. כמה כבר אפשר לעשות בשביל הורים? בכל פעם לנסוע מירושלים עד לכאן, רק כדי לקחת את אמא שלו הזקנה אליהם לשבת – זה קצת יותר מדי. ולמה שאמא שלו המבוגרת לא תיסע בכוחות עצמה בעזרת הרכבת? הוא ייקח אותה מהתחנה, ברור, אבל זה כל-כך יקל עליו! והרכבות היום כל-כך נוחות בהשוואה לאוטובוסים, אמא, הרכבות היום כל-כך נוחות...
הוא לא יבין, הבן שלי, הוא לא יבין – שלוימל'ה. בן יחיד גידלתי לי, גידלנו יחד בעבר, אך יש דברים שאפילו הוא אינו יכול להבין. יש דברים שהוא לא יצליח להבין...
הרכבות היום... ופעם? פעם הן לא. פעם הן לא היו נוחות.
(מסירה את השאל מעליה, קמה, נעמדת בקצה של החדר, כעת היא צעירה בשנים רבות).
(קול של רכבת משקשקת).
(שני פנסים כחולים "נוסעים" לאורך הבמה).
הרכבות היו חורקות וישנות. בפנים היינו דחוסים אנשים, נשים וטף. דוחק, צפיפות וקור אימים, קור רוסי מקפיא עצמות.
(הפנסים הכחולים מפסיקים לנוע).
ואני, ילדה בת תשע, יורדת גם כן כמו אנשים וילדים אחרים מהרכבת בהפסקות הקצרות כדי לקבל מעט "קוֹפְיָאטוֹק" – מים רותחים, יחד עם מי השתיה והלחם העבש. המים הרותחים חיוניים והכרחיים בכפור הזה, ואף אחד לא רוצה להפסיד את ההזדמנויות המעטות לקבלם, גם כשהדבר כרוך בתור ארוך ומשתרך.
(עומדת עם כלי בידיה, נועצת עיניה בנקודה מרוחקת קדימה).
(הפנסים הכחולים כבים).
פעם אחת, שעת צהרים, השעון הגדול של תחנת הרכבת הראה את השעה שתים ושלושים (מביטה מעליה, כמו על שעון). הרכבת עוצרת, הפסקת מים חמים. התור ארוך ומשתרך כתמיד. (הפסקה קלה) (צפירת רכבת נשמעת. הפנסים הכחולים נדלקים. קולות אנשים צועקים: "הרכבת! מהר לעלות לרכבת! הרכבת נוסעת!")
(היא כמו נדחפת מצד לצד, מנסה להגן על המים שבכלי, ותוך כדי גם לרוץ).
(מקבלת דחיפה חזקה, המים נשפכים עליה והיא נכווית).
אי!
(מוצצת את אצבעותיה, ואז מביטה כה וכה. הפנסים הכחולים מתחילים שוב לנוע. מתחילה לרוץ, תוך כדי שומטת את הכלי).
(עוד צפירת רכבת נשמעת, ואז קול שקשוק הרכבת הנוסעת. הפנסים הכחולים נעים מהר יותר).
הרכבת!....
(עוצרת, מושיטה יד נכחה, מביטה בעיניים כלות).
הרכבת – ברחה – לי – ...
(לאט לאט נופלת על הרצפה כבובת סמרטוטים, שוכבת כך כמה רגעים).
(קול שקשוק הרכבת משתתק אט אט).
(הפנסים הכחולים כבים).
(זוחלת על הרצפה, ואז מתיישבת על הכיסא, מתעטפת בשאל, מליטה פניה בידיה – כעת היא שוב האישה המבוגרת).
פעם ביקשו ממני נכדיי הבנים, כאשר שאלתי אותם מה ירצו לקבל מתנה, שאביא להם רכבת. כזאת, כמו אמיתית, שנוסעת על-ידי שלט על מסילה שמרכיבים אותה לבד... אך אני לא מסוגלת... לא קניתי. בפעם הראשונה סירבתי לאחת מבקשותיהם של צאצאיי. נכדיי האהובים... הם לא מבינים, לא מסוגלים להבין... לנסוע ברכבת? אני – לא – מסוגלת - ! הרכבת נוסעת מהר. הרכבת צופרת. הרכבת בורחת...
איני יכולה לנסוע.
(קמה, בקושי רב מתמיד, ונרכנת על המזוודה. מתחילה להוציא ממנה דברים).
לא אסע הפעם לשלמה. חבל. אבל הילדים קודמים בשביל שלמה. אולי בפעם אחרת, כששלמה לא יצטרך לקחת גם את אריאל מהישיבה. או שאולי הייתה זו בקשה לתמיד? – שאסע ברכבת ושלמה לא יצטרך לטרוח ולנסוע כל-כך רחוק? להשאיר את שולי להתארגן לבדה ביום כל-כך לחוץ בשבוע?
אבל אני לא יכולה! איני יכולה לנסוע ברכבת!
הרכבות היום כל-כך נוחות, אומר שלוימהל'ה. הן צופרות פעמים רבות, והן לא בורחות. הן לא בורחות... אבל משקשקות, והדלתות נסגרות, ומי יודע אם אספיק לעלות בזמן? מי יודע אם אספיק לרדת לפני שהדלת תיסגר על אצבעותיי? (שוב מוצצת את אצבעותיה).
איני מסוגלת. אם לא יבוא שלמה – אז אסע באוטובוס. שלמה יגיד – אוטובוסים זה לא בריא בשבילך. הם מיטלטלים, תהיה לך בחילה, את עלולה ליפול...
אז אם לא באוטובוס – אז במונית. אבל מונית כל-כך יקרה, ואני אישה שחיה רק על ביטוח לאומי...
אז לא אסע בכלל. חבל שנעם ימשיך ללכת עם מכנסיים קרועות, כמו ששולי אמרה לי. חבל על הבובה היפה שנטע לא תקבל...
נטע תצטער כל-כך! בובה יפה כל-כך היא מפסידה! (מרימה את הבובה).
ואולי בכל זאת? ... בשביל נטעל'ה? בשביל כל הנכדים?...
אעשה זאת, אזמין מונית.
(ניגשת לטלפון ומחייגת)
שלום. מונית בבקשה לרחוב האורנים מספר 7. לאן? לתחנת הרכבת... כן, לתחנת הרכבת... תודה רבה... (סוגרת את השפופרת).
זהו. אין דרך חזרה. אני נוסעת ברכבת. (מבט מהורהר לפנים). צריך לארוז את הדברים בחזרה. צריך להכניס הכל למזוודה. צריך להיות מוכנה.
(מתחילה להחזיר את הדברים למזוודה. הבובה נשארת בידה).
צריך להתגבר, נכון בובהל'ה? למען נטע שעוד מעט תהיי שלה. למען נֹעַמְקֵה, ואריאלקה, וחרותילה וישראלק'ה... למען שולינקה ושלוימהל'ה... למען שרוּל, שכבר בשמים, ושתמיד הצטער שאני מפחדת מרכבות, על-אף שהוא הבין, כן, הוא הבין...
צריך להתגבר, ואני אהיה מסוגלת. כן, אני אהיה מסוגלת! לעמוד בתחנת הרכבת, ולשמוע את הצפירות, ולשמוע את שקשוק הרכבות, ולראות את הדלתות נסגרות...
אבל לא, הרכבת לא תברח! לא תברח! הרכבת, אל תברחי! אני – עולה! אני – עולה...
(עושה תנועות נואשות לפנים, ואז נופלת באיטיות על הרצפה, הבובה נשמטת מידיה).
(חושך)
(צפירת מונית נשמעת).
2 תגובות
6 תגובות
בס"ד
אז אחרי שנה בערך שלא כתבתי שירים
השיר המהמם של @REBEKA997 באשכול הזה עורר בי השראה, וככה מצאתי את עצמי כותב שיר שני תוך שבוע.
מקווה שהתהנו.
אני לא הנהג רק נוסע,
בזמן שחולף בלי שליטה.
סתם חושב שאני הקובע,
ומרגיש מנהל עבודה.
אך אני לא כותב את הספר,
רק עוד דמות שעוברת מסע.
כי נוצר אני ,לא היוצר.
יצור ביצירה מופלאה.
אני לא המחליט ,
לא השליט,
לא האחד שמדליק התקליט.
פעול ונפעל,
מפנה ליבי אל על,
מתפעל שבראת כל זה החלל.
רוצה סוף סוף להרכין את ראשי,
להיות ילד טוב נאמן.
מחזיר לך את המפתח,
הוא שלך- אב הרחמן.
אני לא הנהג רק נוסע,
שרוצה לעשות רצונך,
ואתה עם הזמן מוליכני,
מקרב ליבי לעבודתך.
אז אחרי שנה בערך שלא כתבתי שירים
השיר המהמם של @REBEKA997 באשכול הזה עורר בי השראה, וככה מצאתי את עצמי כותב שיר שני תוך שבוע.
מקווה שהתהנו.
אני לא הנהג רק נוסע,
בזמן שחולף בלי שליטה.
סתם חושב שאני הקובע,
ומרגיש מנהל עבודה.
אך אני לא כותב את הספר,
רק עוד דמות שעוברת מסע.
כי נוצר אני ,לא היוצר.
יצור ביצירה מופלאה.
אני לא המחליט ,
לא השליט,
לא האחד שמדליק התקליט.
פעול ונפעל,
מפנה ליבי אל על,
מתפעל שבראת כל זה החלל.
רוצה סוף סוף להרכין את ראשי,
להיות ילד טוב נאמן.
מחזיר לך את המפתח,
הוא שלך- אב הרחמן.
אני לא הנהג רק נוסע,
שרוצה לעשות רצונך,
ואתה עם הזמן מוליכני,
מקרב ליבי לעבודתך.
1 תגובות
6 תגובות
10 תגובות
2 תגובות
עריכת הנהלה: לפרקים הראשונים
ל"ז.
אין איך להרגיע אותי.
בזה הוא קצת צודק.
אין איך להרגיע אותי. את זה שמעתי גם בבית, למרות שהייתי ילדה טובה. אולי טובה מידי.
ובסוף הייתי מתפרצת. כואבת ובוכה.
בדרך כלל זה היה נשאר בפנים רטוב דומע וחנוק.
גיל עשר. אני עושה קייטנה עם חברה מהבניין, דיתי. ילדה שגרמה לי לא פעם לפחד שאני לא טובה מספיק. מה גרם לי להסכים לדיתי השכנה לתת לכל הילדים קריפונים רטובים ולקשקש על הקירות, איני יודעת.
אולי תכננו לרחוץ את הקיר, או שלנצח לא יגלו את זה.
כשעבר אדון ויס המבוגר ושאל מי עשה את זה, דיתי הצביעה עליי וברחה. נשארתי לנקות כמו שאבא ואמא אמרו לי.
להלשין לא העזתי.
שתקתי לה.
אחרי חודשיים כשהמורה ביקשה שנחבר ביחד שיר לכבוד רחל אימנו זה התפרץ.
אני לא יודעת מה היא אמרה שכולם הבינו שהשיר של דיתי. או שזה היתה השתיקה שכולן הודו.
שלוימי מתופף מנסה להירגע. שונא להיות אשם.
ודווקא שאני שותקת מאשים אותו.
עייפתי.
מרגישה שאין שום סיכוי לשינוי. אולי ההצעה של סבא לא מופרכת. וגם אני מירי אכנס לסטטיסטיקה של לבד.
אם אני רוצה להיות שפויה ולא להיכנס לסטטיסטיקה מפחידה יותר.
חנוק לי אני קמה לפתוח את הדלת.
מתייקת מחשבות והן לא מסתדרות. מתיישבת בחזרה.
"מה יש?"
"כלום. מה צריך להיות?"
"את מוכנה לראות גם את הטוב שלי, ולא רק את הרע? אין לי כח לביקורת"
"אני יודעת"
אחד הדברים. כל ביקורת מכבה אותו. זוכרת התלבטויות של מה עדיף. פרצוף שלו או פרצוף שלי.
יש כלל לא כתוב שמצאתי מפעם. 'חרדה מבטלת עקרונות' בעצם בכל פעם נוצח זה שפחות פוחד.
ואחד הפחדים הנוראיים שלי שהוא לא יפחד ממני.
סיבכתי אפילו את עצמי.
ל"ז.
אין איך להרגיע אותי.
בזה הוא קצת צודק.
אין איך להרגיע אותי. את זה שמעתי גם בבית, למרות שהייתי ילדה טובה. אולי טובה מידי.
ובסוף הייתי מתפרצת. כואבת ובוכה.
בדרך כלל זה היה נשאר בפנים רטוב דומע וחנוק.
גיל עשר. אני עושה קייטנה עם חברה מהבניין, דיתי. ילדה שגרמה לי לא פעם לפחד שאני לא טובה מספיק. מה גרם לי להסכים לדיתי השכנה לתת לכל הילדים קריפונים רטובים ולקשקש על הקירות, איני יודעת.
אולי תכננו לרחוץ את הקיר, או שלנצח לא יגלו את זה.
כשעבר אדון ויס המבוגר ושאל מי עשה את זה, דיתי הצביעה עליי וברחה. נשארתי לנקות כמו שאבא ואמא אמרו לי.
להלשין לא העזתי.
שתקתי לה.
אחרי חודשיים כשהמורה ביקשה שנחבר ביחד שיר לכבוד רחל אימנו זה התפרץ.
אני לא יודעת מה היא אמרה שכולם הבינו שהשיר של דיתי. או שזה היתה השתיקה שכולן הודו.
שלוימי מתופף מנסה להירגע. שונא להיות אשם.
ודווקא שאני שותקת מאשים אותו.
עייפתי.
מרגישה שאין שום סיכוי לשינוי. אולי ההצעה של סבא לא מופרכת. וגם אני מירי אכנס לסטטיסטיקה של לבד.
אם אני רוצה להיות שפויה ולא להיכנס לסטטיסטיקה מפחידה יותר.
חנוק לי אני קמה לפתוח את הדלת.
מתייקת מחשבות והן לא מסתדרות. מתיישבת בחזרה.
"מה יש?"
"כלום. מה צריך להיות?"
"את מוכנה לראות גם את הטוב שלי, ולא רק את הרע? אין לי כח לביקורת"
"אני יודעת"
אחד הדברים. כל ביקורת מכבה אותו. זוכרת התלבטויות של מה עדיף. פרצוף שלו או פרצוף שלי.
יש כלל לא כתוב שמצאתי מפעם. 'חרדה מבטלת עקרונות' בעצם בכל פעם נוצח זה שפחות פוחד.
ואחד הפחדים הנוראיים שלי שהוא לא יפחד ממני.
סיבכתי אפילו את עצמי.
12 תגובות
4 תגובות
היי, זוכרים אותי מלפני שלוש שנים? כנראה שלא. אבל משהו דחף אותי לסיים את הפרק הזה, כנראה. אולי פגרת החגים. אז הנה אני חופרת לכם שוב.
אנחנו אוהבים להדביק את התואר חיקוי על ספרים רבים. לפעמים אנחנו לא אוהבים את הסיפור, לפעמים אנחנו כל כך אוהבים אותו שזה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל בדרך כלל רק… כי מישהו אמר לנו משהו.
תרשמו את השגיאה הזאת במשרד הפטנטים.
כולם פה בני אדם, נכון? (מי שלא סימן ווי בקפצ'ה - שיצא מהכיתה.) אז כולנו נוטים להשוות דברים כל הזמן. זה בטבע שלנו, לסדר את המציאות בתבניות מקוטלגות כדי לפשט את החיים. הסופרים שלנו לא אשמים בזה, ולא כל סיפור דומה הוא ספר גנוב.
כדי שנצליח לתקשר כדאי שאשתמש בשפה שאתם כבר מכירים. יש מצב שאם אתחיל לכשדם וגוכד כדגן ונטגדכ גחנש מחיד כרעק גות דשגיב גוטך ובדכט ולר כסלתצתם, זו תהיה אמנות יצירתית שלא מן העולם הזה. אבל אתם לא תבינו אותי. (טוב, אל תכניסו אמנים מודרניים לשיחה הזאת, בקשה).
אז בואו נסכם שכל סיפור מבוסס על שפה קיימת, והרבה סיפורים דומים אחד לשני.
יש מבנים ספרותיים מאוד רחבים. קטגוריה שמכילה כל כך הרבה ספרים שבלתי אפשרי לאמן אחד להכריז עליו בעלות.
למשל, ז'אנר.
האם ננסה לטעון שכל ספר פנטזיה הוא עותק של הארי פוטר? מסתבר שכן, כאילו רולינג רשמה את הקונספט הזה במשרד הפטנטים.
ז'אנר זה תבנית, לתוכה יוצקים רעיונות ומגישים לנו סיפור מגובש. כל ז'אנר מתאר טעם אנושי אחר, משקף את מציאות החיים שלנו מזווית ייחודית. אפשר להסתכל על זה כעֶרכָּה, סט של כלים שונים ושלל הבטחות שעליה לספק עבור קוראים שאוהבים את הז'אנר הזה.
אתם בטח מכירים את זה, שמשווים בין שני ספרים רק בגלל הסוג של הסיפור. אז האמת היא שלרבים אין מדגם אמין לצורך ביצוע מבחן כזה. כי הטעם שלנו מצומצם, כי אנחנו נמנעים בכוונה תחילה מ(רוב) התוכן החיצוני, או פשוט כי אנחנו לא מבינים את השפה ומוכרחים לסמוך על הבחירות המוגבלות של סטימצקי.
אז נגיד שחלק גדול מאיתנו מכירים רק את שר הטבעות כי זו הספרות החיצונית היחידה שחמקה לידינו, ואנחנו מכירים רק את ליהיא נאאר (אביגיל גדולד), כי זו הסדרה האפית היחידה שמישהו כתב עבור המגזר שלנו (עד כה). הא למדת… שתי הסדרות תואמות להפליא. מתוך אוקיינוס ספרותי, בחרנו להשוות את הדגים באקווריום הביתי.
אני מגזימה כמובן. ייתכן שקראתם גם את הארי פוטר. אבל מניסיוני, אתם תשמעו את המאשים ההוא אומר משהו כזה: הספר החרדי היחיד הזה שהעז להציע רובוטים, ללא ספק העתיק מאיזו סדרה שמישהו (שאינו אני עצמי חלילה, כמובן, טפו טפו) ראה.
ימין - מבוסס על דמות שיצר ניל גיימאן, שמאל - מבוסס על דמות שיצרה ג.ק. רולינג
רוצים דוגמא? בז'אנר הבלשי חייבת להתרחש תעלומה כמאורע מחולל. אנחנו יודעים שזה יקרה. אנחנו גם מצפים לזה. זה כל הקטע בסיפור מסוג כזה. כשהפשע מתרחש זה לא "העתקה" של ספרים בלשים אחרים, מפורסמים ככל שיהיו. זה שימוש בכלי ספרותי וותיק, כדי למקסם את ההנאה של קהל היעד.
וזה נוגע לעוד תכונות רבות האופייניות לז'אנר הזה. פרוטגוניסט קר רוח ושכלי, למשל. שרלוק הולמס של א. ק. דויל מפגין תכונות תואמות להפליא של הבלש דופין אותו יצר אדגר אלן פו, כמעט חמישים שנה לפניו.[1] שני הבלשים מספקים את אותו הצורך לקוראים, אחים בני אותה משפחה.
אפשר בהחלט לקחת רעיון קיים ולפתח אותו בצורה ייחודית משלך - אבל יש לזה כל מיני תנאים של זכויות יוצרים. תזכרו, גם גניבה של רעיון הוא פלגיאט!
אפילו כמה מילים מועתקות - זה פלגיאט. אבל כשמדובר בסיפור, אנחנו צריכים לבחון את העניין מזווית ייחודית. כי לא מדובר רק באותיות החיצוניות שמרכיבות את היצירה, אלא גם ברעיון הרוחני של הדברים. גם אם החזות החיצונית עברה עריכה, חייבת להיות דרך לבדוק אם זו אותה גברת בשינוי האדרת.
תראו, סופר שהעתיק יודע שהוא העתיק. אין לזה שתי פנים. גם אם רק הוא ואלוקים יודעים שזה קרה. אבל לפעמים גם אנחנו, ממרום מעמדנו כקוראים מדופלמים, יכולים להבחין בהתאמה חשודה מידי.
אוסמו טזוקה, היוצר של הקומיקס והסדרה המאוירת קימבה, האריה הלבן אמר ש"פעם שלישית לא יכולה להיות צירוף מקרים".[2] האמת זה אפשרי - אבל הסיכוי קרוב כל כך לאפס, שבשלב הזה מותר לנו לצעוק זאב. מבטיחה שנמשיך לדבר על זה - בסוף.[3]
אנחנו נבדוק שלושה מהמרכיבים המהותיים של הסיפור. נחשוף את השלד והרעיון האמיתי שמסתתר מאחורי המילים, ונבחן האם היצירה תואמת ברמה מחשידה יותר מידי.
כל סיפור מתחיל מפרמיס, רעיון בסיסי. אפשר להסתכל על זה כשאלה. "מה היה אילו…?" מה היה אילו חתן חלה כמה ימים אחרי חופתו? מה היה אילו אבן נדירה שעוררה סערה בכל העולם, מתגלה כחיקוי? מה היה אילו רובטים נראו כמו בני אדם?
מאוד ייתכן ששני אנשים חלמו על אותו רעיון בחצות הליל, ועוד לא שמעתי על מישהו שהוציא פטנט על פרמיס. חברה שלי טוענת שבכל מועדוני הסופרים בהם היא השתתפה, הדהים אותה מספר הפעמים שהמשתתפים כתבו תקציר תואם. באותם תאריכים, מבלי לתקשר ביניהם, סופרים שונים, רשמו את אותם רעיונות.
אז אם היקום שלח לכם משהו, תזדרזו לפני שמישהו אחר יחתים על זה את שמו…
לצורך הדוגמא, נגיד שהסיפור אודות נסיך צעיר שיורש לפתע ממלכה אדירה. מסתבר שישנם הרבה עלילות כאלה. השאלה היא, האם התיאום הזה מהווה חלק ממשוואה משולשת.
ימין - מבוסס על דמות שיצרו דיסני, שמאל - מבוסס דמות שיצר אוסמו טזוקה
לכל דמות יש זהות - וזה לא רק שם. יש לה תפקיד ייחודי משלה שעליה למלא בסיפור. אם זה הפרוטגוניסט שנאבק לקדם את הסיפור, או האנטגוניסט שנלחם לעשות את ההפך, או העוזרים השונים שלהם.
החזות החיצונית של הדמות ואופייה הפנימי, משמשים אותה במילוי התפקיד הזה.
שמתם לב, שכשכותבים מעתיקים, הרבה פעמים נותרים רמזים מהמקור? כמו עקבות בבוץ שמובילים אל אשמתם. לפעמים זה סממן חיצוני מטופש, תכונה רדודה או ביטוי ששתי הדמויות נוהגות לחזור עליה בלי סיבה. כאילו יש יצר שמכריח את החקיין לחזור לזירת הפשע. או שהוא פשוט לא סופר מספיק טוב כדי לזהות אילו מאפיינים אינם חיוניים לסיפור שלו.
בכל מקרה, דמות היא הרבה יותר מהחזות החיצונית שלה, וגם אם שינו את שמה, לשונה, ומינה, אפשר לזהות פעולות ודיאלוגים תואמים, בקלות יחסית. שניהם מגעגעים כמו ברווז, הולכים כמו ברווז, ואוכלים כמו ברווז? מסתבר שזה ברווז!
עדיין, אולי נוכל למצוא מקום לדון לכף זכות. כן, עד לסטרייק השלישי.
ימין - מבוסס על דמות שיצר אוסמו טזוקה, שמאל - מבוסס על דמות שיצר דיסני
כל סיפור מורכב מסדרה של פעולות שמובילות לשינוי. אם נקלף מהסצנה את השכבות החיצוניות, אפשר להסתכל בפעולות ישר בעיניים. אפילו אם החומר לא תואם מילה במילה, אם סדרת הפעולות באירוע תואמים, קשה לטעון שזה מקרה... במיוחד אם שוב ושוב ניתקל בסצנות כאלה לאורך הסיפור כולו.
ש. דופמן הוא סתם המצאה שלי מהפרק הקודם, אל תדאגו
יתכן שזוהי סצנה שחוזרת על עצמה בהרבה ספרים מהז'אנר הזה. ייתכן שזו סתם קלישאה. אבל זה עוד סטרייק נגדך.
וכאשר שלושת הסטרייקים גם יחד צועקים פלגיאט במקהלה, קשה להתחמק מכתב האישום. גם אם כל זה מקרה… חבל שלא בדקת קודם.
עכשיו תגידו, "אבל מאיפה היה עליו לדעת? האם מצופה מכל סופר לקרוא כל סיפור שאי פעם קם ונברא?" קודם כל, כן. כלומר, כמעט. ברור לי שסופר שכותב בסוגה מסוימת, הוא אדם שאוהב את הסוגה הזאת, אחד שקורא את הסוגה הזאת בכל הזדמנות. ואם הוא לא כזה... אז וואלה מה אנחנו עושים פה בכלל. אבל עזבו את זה, האם משיג גבול פטור מכיון שהוא לא בדק?
זוכרים את אוסמו טזוקה? רמזנו, הסתובבנו סביב סביב… הגיע הזמן שנדבר דוגרי.
אי אז ב-1994, כאשר דיסני הפיצו סיפור על מלך הסוואנה המתקרא "סימבה", רחש לחש המהם על דמיון מפליא ל"קימבה: האריה הלבן" - היצירה היפנית של אוסמו טזוקה שיצאה בשנות '60.
דיסני לא נתבעו על כך לעולם, אבל הקונספירציה שלפה מהכובע תירוץ מצוין: "מי יעז לעמוד מול צוות ההריסה של דיסני שמכנים את עצמם בתואר עורכי דין?"
הקהל, כמובן, לא הוטרד משיקולים כאלה, אבל ראו זה פלא. גם המחאה הציבורית שקמה, נמוגה בסופו של דבר בקול דממה דקה.
רוצים לנסות את שלושת הסטרייקים? יאלה.
קימבה - גור אריות שהוריו נרצחו בידי בני אדם מרושעים, נאבק בטבע החייתי של יצורי הג'ונגל במטרה להפוך אותם למתורבתים - ממש כמו בני האדם הטובים שהוא זכה להכיר בדרך.
הסדרה נותנת מקום ראשי לדמויות אנושיות ולקשר שיש להם עם בעלי חיים.
סימבה - הוא גור אריות שנאבק באחריות המוסרית שלו כלפי עמו - חיות הסוואנה - במטרה להשתחרר מחובת ההנהגה ולעשות כיף חיים.
הסדרה מעניקה מקום של כבוד ל"גלגל החיים" שמכתיב את חייהם של בעלי חיים.
הגיבור - קימבה וסימבה שניהם גורי אריות מאפריקה, שירשו את חובת ההנהגה.
אבל כל התיאום נגמר בזאת.
ביפן קראו לו בכלל ליאו, על משקל ליאון - אריה באנגלית. התרגום האמריקאי אחראי לשינוי השם כי הם חשבו ש"קימבה" יותר יתפוס. למה? על משקל "סימבה" שהוא שם קלישאתי לאריה בשפה הסוואהילית (צאו וראו כמה סימבות נוצרו לפני 1960). ליאו קפץ על מעמדו כמוצא שלל רב, ועוד כגור קטן הרצה לנחיתיו כמו מגיד שיעור דגול.
סימבה ברח מהחובות שלו בצעד אגואיסטי למדי, אם כי נדחק לשם בעזרת הנבל, ורק בשיא הסיפור קיבל עליו את הגזירה.
הנבל - אצל טזוקה, הנבל הכי בולט היה צייד אנושי.
אפשר להבין מאיפה זה הגיע, כשניקח בחשבון שטזוקה הודה מפורשות על ההשראה שהוא קיבל מדיסני. הוא אף רכש את הזכויות לבסס את יצירה משלו על במבי ספציפית. רואים איך עושים השראה? באופן חוקי לגמרי.
לעומת זאת בדיסני, הנבל הוא דודו הבוגדני של הנסיך.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע, כשניקח בחשבון שהיוצרים הודו מפורשות שהם לקחו השראה מהמלט של שייקספיר. למה היה מותר להם להעתיק יצירה קיימת? הם לא רכשו משייקספיר שום אישורים! אז, מה אתם יודעים - שייקספיר מזמן איבד את זכויות היוצרים שלו, ואיש כטוב בעיניו יעשה (במלאות 50/70 למות היוצר, היצירה הופכת לנחלת הכלל).
יש עוד דמויות שוליות שעלולות לעשות רושם דומה, אבל הסדרה כל כך ארוכה, שבלתי אפשרי להימנע מחיה זו או אחרת. תקחו כל ספר על בעלי חיים אקראי, ומן הסתם שהדמויות שם נמצאות ביצירה של טזוקה...
נוהגים להשוות בין סצינות שעושות רושם וויזואלי תואם, הבעיה היא שהרבה מהן יצאו ברימייק שנתיים אחרי היצירה של דיסני.[4] אז תקפצו לי.
בסופו של דבר, גניבה ספרותית היא בעיני הרואה, כי זה קשה מאוד להוכחה. אתה יכול לחשוד שמשהו דומה מידי. אבל בסופו של דבר, אין בר סמכא שיכול לפסוק סופית בעניין.
אפילו בתביעה חוקית, בית המשפט בסך הכל יקבע מי צריך לפצות את השני (השגת גבול, זוכרים?) אבל אנחנו עדיין עלולים לחשוב שהחוק פספס את הרמאי. כי אחרי הכל, על זה אנחנו מדברים פה. על יוצרים ששברו את האמון העדין בין קהל לסופר. בארצינו הקדושה, אפשר להתחמק בקלות מתביעה של פלגיאט, אבל זה לא הנקודה. טבעי שלקהל אכפת אם היוצר נהג כהוגן כלפינו או עבד עלינו. אחרי הכל, הוא גנב מהקולגות שלו... האם יש יותר מביש מזה?
לענייננו, עוד ב1994, חברת ההפקה של אוסמו טזוקה מסרו שהם לא רואים בזה העתק, כי בלתי אפשרי להימנע מדמיון כלשהו כאשר מדובר על יצירות מאותו ז'אנר.[5] אז אפשר לסכם בזה את הנושא.
בקיצור- יוצרים צריכים להיות הגונים כי אמון זה חלק גדול מהקשר שלנו אל הסיפור.
ואנחנו צריכים לשקול היטב לפני שנאשים מישהו, כי גם הקהל צריך להיות הוגן כלפי יוצרים שבאמת עושים הרבה כדי לרצות את הטבע ההפכפך שלנו.
כמו שאמרתי, אין כל כך בר סמכא סופי לעניין של גניבה ספרותית, ואני בסה"כ קוראת הרבה, אז אל תסתכלו עלי. בכל זאת, ההסתברות של חפיפה מקרית בין דמות, אירועים, עלילה - גובלת באפס. זה לא וודאי, כי המציאות עולה על כל דמיון - אבל קודם כל, זה מחשיד מידי. שנית - נראה לי שזה אותו יצירה... גם אם זה קרה בטעות, לא?
בלי קשר למבחן הזה, בספרות יש הגנה גם על רעיון כלשהו. יכול להיות שפלגיאטר העתיק רק את הדמות, וזה עדיין גזל. יכול להיות שהוא תפר דמות מפה, עלילה משם, ורקע ממקום נוסף - וזה עדיין גזל. אבל לך תוכיח שזה קרה. (ולא, לא קוראים לזה השראה לא משנה מה הוא עשה עם זה. קוראים לזה השראה רק אם היה מותר להעתיק את היצירה המקורית).
מעבר למבחן הזה, יש עוד תסמינים נפוצים לחקיין: כמו סיפור שנראה טלאים-טלאים, חורים בעלילה, סגנון שמשתנה פתאום באמצע, פתרונות פתאומיים.אבל שוב, זה לא וודאי, אלא רק סבירות. ולמרות כל זה, הרבה פעמים היצירות האלה מרשימות ביופיין! וזה הכי מבאס. כי קל מאוד לגבב רעיונות בנויים ליצירה שנראית מרשימה ממבט ראשון. במיוחד עבור קוראים צעירים ובלתי מנוסים.
אין דוגמא יותר ברורה להשגת גבול, כי ההפסד שנגרם ליוצר המקורי - מדיד. הצלחה לא פותרת חקיין מרמאות! גם בית משפט שלא הצליח להוכיח את זה, לא פותר אותו מעצם המעשה.
עוד משהו: מצאתי חפיפה בין מי שסומך על תחקירן - לחקיינות. נקודה למחשבה.
עוד עוד משהו: בכוונה הדגמתי בעזרת יצירות חיצוניות, כי אני לא רוצה שחלילה יוציאו את דברי מהקשרם ויחשדו שהאשמתי יוצר משלנו בפלגיאט (כפי שקרה בטעות פעם קודמת).
אז זהו. אלו רק מחשבותי בנושא, בתור מישהו שקורא הרבה. זה הכל. מעניין אותי מאוד לדעת מה אתם חושבים על זה. האם המבחן הזה עומד במציאות שלכם?
אנחנו אוהבים להדביק את התואר חיקוי על ספרים רבים. לפעמים אנחנו לא אוהבים את הסיפור, לפעמים אנחנו כל כך אוהבים אותו שזה טוב מכדי להיות אמיתי, אבל בדרך כלל רק… כי מישהו אמר לנו משהו.
אין עשן בלי אש?
תרשמו את השגיאה הזאת במשרד הפטנטים.
כולם פה בני אדם, נכון? (מי שלא סימן ווי בקפצ'ה - שיצא מהכיתה.) אז כולנו נוטים להשוות דברים כל הזמן. זה בטבע שלנו, לסדר את המציאות בתבניות מקוטלגות כדי לפשט את החיים. הסופרים שלנו לא אשמים בזה, ולא כל סיפור דומה הוא ספר גנוב.
כדי שנצליח לתקשר כדאי שאשתמש בשפה שאתם כבר מכירים. יש מצב שאם אתחיל לכשדם וגוכד כדגן ונטגדכ גחנש מחיד כרעק גות דשגיב גוטך ובדכט ולר כסלתצתם, זו תהיה אמנות יצירתית שלא מן העולם הזה. אבל אתם לא תבינו אותי. (טוב, אל תכניסו אמנים מודרניים לשיחה הזאת, בקשה).
אז בואו נסכם שכל סיפור מבוסס על שפה קיימת, והרבה סיפורים דומים אחד לשני.
התמונה גדולה והפרטים קטנים
יש מבנים ספרותיים מאוד רחבים. קטגוריה שמכילה כל כך הרבה ספרים שבלתי אפשרי לאמן אחד להכריז עליו בעלות.
למשל, ז'אנר.
האם ננסה לטעון שכל ספר פנטזיה הוא עותק של הארי פוטר? מסתבר שכן, כאילו רולינג רשמה את הקונספט הזה במשרד הפטנטים.
ז'אנר זה תבנית, לתוכה יוצקים רעיונות ומגישים לנו סיפור מגובש. כל ז'אנר מתאר טעם אנושי אחר, משקף את מציאות החיים שלנו מזווית ייחודית. אפשר להסתכל על זה כעֶרכָּה, סט של כלים שונים ושלל הבטחות שעליה לספק עבור קוראים שאוהבים את הז'אנר הזה.
אתם בטח מכירים את זה, שמשווים בין שני ספרים רק בגלל הסוג של הסיפור. אז האמת היא שלרבים אין מדגם אמין לצורך ביצוע מבחן כזה. כי הטעם שלנו מצומצם, כי אנחנו נמנעים בכוונה תחילה מ(רוב) התוכן החיצוני, או פשוט כי אנחנו לא מבינים את השפה ומוכרחים לסמוך על הבחירות המוגבלות של סטימצקי.
אז נגיד שחלק גדול מאיתנו מכירים רק את שר הטבעות כי זו הספרות החיצונית היחידה שחמקה לידינו, ואנחנו מכירים רק את ליהיא נאאר (אביגיל גדולד), כי זו הסדרה האפית היחידה שמישהו כתב עבור המגזר שלנו (עד כה). הא למדת… שתי הסדרות תואמות להפליא. מתוך אוקיינוס ספרותי, בחרנו להשוות את הדגים באקווריום הביתי.
אני מגזימה כמובן. ייתכן שקראתם גם את הארי פוטר. אבל מניסיוני, אתם תשמעו את המאשים ההוא אומר משהו כזה: הספר החרדי היחיד הזה שהעז להציע רובוטים, ללא ספק העתיק מאיזו סדרה שמישהו (שאינו אני עצמי חלילה, כמובן, טפו טפו) ראה.
ימין - מבוסס על דמות שיצר ניל גיימאן, שמאל - מבוסס על דמות שיצרה ג.ק. רולינג
רוצים דוגמא? בז'אנר הבלשי חייבת להתרחש תעלומה כמאורע מחולל. אנחנו יודעים שזה יקרה. אנחנו גם מצפים לזה. זה כל הקטע בסיפור מסוג כזה. כשהפשע מתרחש זה לא "העתקה" של ספרים בלשים אחרים, מפורסמים ככל שיהיו. זה שימוש בכלי ספרותי וותיק, כדי למקסם את ההנאה של קהל היעד.
וזה נוגע לעוד תכונות רבות האופייניות לז'אנר הזה. פרוטגוניסט קר רוח ושכלי, למשל. שרלוק הולמס של א. ק. דויל מפגין תכונות תואמות להפליא של הבלש דופין אותו יצר אדגר אלן פו, כמעט חמישים שנה לפניו.[1] שני הבלשים מספקים את אותו הצורך לקוראים, אחים בני אותה משפחה.
אפשר בהחלט לקחת רעיון קיים ולפתח אותו בצורה ייחודית משלך - אבל יש לזה כל מיני תנאים של זכויות יוצרים. תזכרו, גם גניבה של רעיון הוא פלגיאט!
לא דין פרוטה כדין מאה… מסתבר
אפילו כמה מילים מועתקות - זה פלגיאט. אבל כשמדובר בסיפור, אנחנו צריכים לבחון את העניין מזווית ייחודית. כי לא מדובר רק באותיות החיצוניות שמרכיבות את היצירה, אלא גם ברעיון הרוחני של הדברים. גם אם החזות החיצונית עברה עריכה, חייבת להיות דרך לבדוק אם זו אותה גברת בשינוי האדרת.
תראו, סופר שהעתיק יודע שהוא העתיק. אין לזה שתי פנים. גם אם רק הוא ואלוקים יודעים שזה קרה. אבל לפעמים גם אנחנו, ממרום מעמדנו כקוראים מדופלמים, יכולים להבחין בהתאמה חשודה מידי.
אוסמו טזוקה, היוצר של הקומיקס והסדרה המאוירת קימבה, האריה הלבן אמר ש"פעם שלישית לא יכולה להיות צירוף מקרים".[2] האמת זה אפשרי - אבל הסיכוי קרוב כל כך לאפס, שבשלב הזה מותר לנו לצעוק זאב. מבטיחה שנמשיך לדבר על זה - בסוף.[3]
אנחנו נבדוק שלושה מהמרכיבים המהותיים של הסיפור. נחשוף את השלד והרעיון האמיתי שמסתתר מאחורי המילים, ונבחן האם היצירה תואמת ברמה מחשידה יותר מידי.
עלילה דומה - סטרייק אחד נגדך
כל סיפור מתחיל מפרמיס, רעיון בסיסי. אפשר להסתכל על זה כשאלה. "מה היה אילו…?" מה היה אילו חתן חלה כמה ימים אחרי חופתו? מה היה אילו אבן נדירה שעוררה סערה בכל העולם, מתגלה כחיקוי? מה היה אילו רובטים נראו כמו בני אדם?
מאוד ייתכן ששני אנשים חלמו על אותו רעיון בחצות הליל, ועוד לא שמעתי על מישהו שהוציא פטנט על פרמיס. חברה שלי טוענת שבכל מועדוני הסופרים בהם היא השתתפה, הדהים אותה מספר הפעמים שהמשתתפים כתבו תקציר תואם. באותם תאריכים, מבלי לתקשר ביניהם, סופרים שונים, רשמו את אותם רעיונות.
אז אם היקום שלח לכם משהו, תזדרזו לפני שמישהו אחר יחתים על זה את שמו…
לצורך הדוגמא, נגיד שהסיפור אודות נסיך צעיר שיורש לפתע ממלכה אדירה. מסתבר שישנם הרבה עלילות כאלה. השאלה היא, האם התיאום הזה מהווה חלק ממשוואה משולשת.
ימין - מבוסס על דמות שיצרו דיסני, שמאל - מבוסס דמות שיצר אוסמו טזוקה
דמויות דומות - סטרייק שני
לכל דמות יש זהות - וזה לא רק שם. יש לה תפקיד ייחודי משלה שעליה למלא בסיפור. אם זה הפרוטגוניסט שנאבק לקדם את הסיפור, או האנטגוניסט שנלחם לעשות את ההפך, או העוזרים השונים שלהם.
החזות החיצונית של הדמות ואופייה הפנימי, משמשים אותה במילוי התפקיד הזה.
שמתם לב, שכשכותבים מעתיקים, הרבה פעמים נותרים רמזים מהמקור? כמו עקבות בבוץ שמובילים אל אשמתם. לפעמים זה סממן חיצוני מטופש, תכונה רדודה או ביטוי ששתי הדמויות נוהגות לחזור עליה בלי סיבה. כאילו יש יצר שמכריח את החקיין לחזור לזירת הפשע. או שהוא פשוט לא סופר מספיק טוב כדי לזהות אילו מאפיינים אינם חיוניים לסיפור שלו.
בכל מקרה, דמות היא הרבה יותר מהחזות החיצונית שלה, וגם אם שינו את שמה, לשונה, ומינה, אפשר לזהות פעולות ודיאלוגים תואמים, בקלות יחסית. שניהם מגעגעים כמו ברווז, הולכים כמו ברווז, ואוכלים כמו ברווז? מסתבר שזה ברווז!
עדיין, אולי נוכל למצוא מקום לדון לכף זכות. כן, עד לסטרייק השלישי.
ימין - מבוסס על דמות שיצר אוסמו טזוקה, שמאל - מבוסס על דמות שיצר דיסני
אירועים תואמים - סטרייק שלישי ואבוד לך
כל סיפור מורכב מסדרה של פעולות שמובילות לשינוי. אם נקלף מהסצנה את השכבות החיצוניות, אפשר להסתכל בפעולות ישר בעיניים. אפילו אם החומר לא תואם מילה במילה, אם סדרת הפעולות באירוע תואמים, קשה לטעון שזה מקרה... במיוחד אם שוב ושוב ניתקל בסצנות כאלה לאורך הסיפור כולו.
ש. דופמן הוא סתם המצאה שלי מהפרק הקודם, אל תדאגו
יתכן שזוהי סצנה שחוזרת על עצמה בהרבה ספרים מהז'אנר הזה. ייתכן שזו סתם קלישאה. אבל זה עוד סטרייק נגדך.
וכאשר שלושת הסטרייקים גם יחד צועקים פלגיאט במקהלה, קשה להתחמק מכתב האישום. גם אם כל זה מקרה… חבל שלא בדקת קודם.
עכשיו תגידו, "אבל מאיפה היה עליו לדעת? האם מצופה מכל סופר לקרוא כל סיפור שאי פעם קם ונברא?" קודם כל, כן. כלומר, כמעט. ברור לי שסופר שכותב בסוגה מסוימת, הוא אדם שאוהב את הסוגה הזאת, אחד שקורא את הסוגה הזאת בכל הזדמנות. ואם הוא לא כזה... אז וואלה מה אנחנו עושים פה בכלל. אבל עזבו את זה, האם משיג גבול פטור מכיון שהוא לא בדק?
קימבה או סימבה?
זוכרים את אוסמו טזוקה? רמזנו, הסתובבנו סביב סביב… הגיע הזמן שנדבר דוגרי.
אי אז ב-1994, כאשר דיסני הפיצו סיפור על מלך הסוואנה המתקרא "סימבה", רחש לחש המהם על דמיון מפליא ל"קימבה: האריה הלבן" - היצירה היפנית של אוסמו טזוקה שיצאה בשנות '60.
דיסני לא נתבעו על כך לעולם, אבל הקונספירציה שלפה מהכובע תירוץ מצוין: "מי יעז לעמוד מול צוות ההריסה של דיסני שמכנים את עצמם בתואר עורכי דין?"
הקהל, כמובן, לא הוטרד משיקולים כאלה, אבל ראו זה פלא. גם המחאה הציבורית שקמה, נמוגה בסופו של דבר בקול דממה דקה.
רוצים לנסות את שלושת הסטרייקים? יאלה.
העלילה:
קימבה - גור אריות שהוריו נרצחו בידי בני אדם מרושעים, נאבק בטבע החייתי של יצורי הג'ונגל במטרה להפוך אותם למתורבתים - ממש כמו בני האדם הטובים שהוא זכה להכיר בדרך.
הסדרה נותנת מקום ראשי לדמויות אנושיות ולקשר שיש להם עם בעלי חיים.
סימבה - הוא גור אריות שנאבק באחריות המוסרית שלו כלפי עמו - חיות הסוואנה - במטרה להשתחרר מחובת ההנהגה ולעשות כיף חיים.
הסדרה מעניקה מקום של כבוד ל"גלגל החיים" שמכתיב את חייהם של בעלי חיים.
הדמויות:
הגיבור - קימבה וסימבה שניהם גורי אריות מאפריקה, שירשו את חובת ההנהגה.
אבל כל התיאום נגמר בזאת.
ביפן קראו לו בכלל ליאו, על משקל ליאון - אריה באנגלית. התרגום האמריקאי אחראי לשינוי השם כי הם חשבו ש"קימבה" יותר יתפוס. למה? על משקל "סימבה" שהוא שם קלישאתי לאריה בשפה הסוואהילית (צאו וראו כמה סימבות נוצרו לפני 1960). ליאו קפץ על מעמדו כמוצא שלל רב, ועוד כגור קטן הרצה לנחיתיו כמו מגיד שיעור דגול.
סימבה ברח מהחובות שלו בצעד אגואיסטי למדי, אם כי נדחק לשם בעזרת הנבל, ורק בשיא הסיפור קיבל עליו את הגזירה.
הנבל - אצל טזוקה, הנבל הכי בולט היה צייד אנושי.
אפשר להבין מאיפה זה הגיע, כשניקח בחשבון שטזוקה הודה מפורשות על ההשראה שהוא קיבל מדיסני. הוא אף רכש את הזכויות לבסס את יצירה משלו על במבי ספציפית. רואים איך עושים השראה? באופן חוקי לגמרי.
לעומת זאת בדיסני, הנבל הוא דודו הבוגדני של הנסיך.
אפשר להבין מאיפה זה מגיע, כשניקח בחשבון שהיוצרים הודו מפורשות שהם לקחו השראה מהמלט של שייקספיר. למה היה מותר להם להעתיק יצירה קיימת? הם לא רכשו משייקספיר שום אישורים! אז, מה אתם יודעים - שייקספיר מזמן איבד את זכויות היוצרים שלו, ואיש כטוב בעיניו יעשה (במלאות 50/70 למות היוצר, היצירה הופכת לנחלת הכלל).
יש עוד דמויות שוליות שעלולות לעשות רושם דומה, אבל הסדרה כל כך ארוכה, שבלתי אפשרי להימנע מחיה זו או אחרת. תקחו כל ספר על בעלי חיים אקראי, ומן הסתם שהדמויות שם נמצאות ביצירה של טזוקה...
אירועים:
נוהגים להשוות בין סצינות שעושות רושם וויזואלי תואם, הבעיה היא שהרבה מהן יצאו ברימייק שנתיים אחרי היצירה של דיסני.[4] אז תקפצו לי.
לסיכום: פלגיאט?
בסופו של דבר, גניבה ספרותית היא בעיני הרואה, כי זה קשה מאוד להוכחה. אתה יכול לחשוד שמשהו דומה מידי. אבל בסופו של דבר, אין בר סמכא שיכול לפסוק סופית בעניין.
אפילו בתביעה חוקית, בית המשפט בסך הכל יקבע מי צריך לפצות את השני (השגת גבול, זוכרים?) אבל אנחנו עדיין עלולים לחשוב שהחוק פספס את הרמאי. כי אחרי הכל, על זה אנחנו מדברים פה. על יוצרים ששברו את האמון העדין בין קהל לסופר. בארצינו הקדושה, אפשר להתחמק בקלות מתביעה של פלגיאט, אבל זה לא הנקודה. טבעי שלקהל אכפת אם היוצר נהג כהוגן כלפינו או עבד עלינו. אחרי הכל, הוא גנב מהקולגות שלו... האם יש יותר מביש מזה?
לענייננו, עוד ב1994, חברת ההפקה של אוסמו טזוקה מסרו שהם לא רואים בזה העתק, כי בלתי אפשרי להימנע מדמיון כלשהו כאשר מדובר על יצירות מאותו ז'אנר.[5] אז אפשר לסכם בזה את הנושא.
בקיצור- יוצרים צריכים להיות הגונים כי אמון זה חלק גדול מהקשר שלנו אל הסיפור.
ואנחנו צריכים לשקול היטב לפני שנאשים מישהו, כי גם הקהל צריך להיות הוגן כלפי יוצרים שבאמת עושים הרבה כדי לרצות את הטבע ההפכפך שלנו.
אפילוג
כמו שאמרתי, אין כל כך בר סמכא סופי לעניין של גניבה ספרותית, ואני בסה"כ קוראת הרבה, אז אל תסתכלו עלי. בכל זאת, ההסתברות של חפיפה מקרית בין דמות, אירועים, עלילה - גובלת באפס. זה לא וודאי, כי המציאות עולה על כל דמיון - אבל קודם כל, זה מחשיד מידי. שנית - נראה לי שזה אותו יצירה... גם אם זה קרה בטעות, לא?
בלי קשר למבחן הזה, בספרות יש הגנה גם על רעיון כלשהו. יכול להיות שפלגיאטר העתיק רק את הדמות, וזה עדיין גזל. יכול להיות שהוא תפר דמות מפה, עלילה משם, ורקע ממקום נוסף - וזה עדיין גזל. אבל לך תוכיח שזה קרה. (ולא, לא קוראים לזה השראה לא משנה מה הוא עשה עם זה. קוראים לזה השראה רק אם היה מותר להעתיק את היצירה המקורית).
מעבר למבחן הזה, יש עוד תסמינים נפוצים לחקיין: כמו סיפור שנראה טלאים-טלאים, חורים בעלילה, סגנון שמשתנה פתאום באמצע, פתרונות פתאומיים.אבל שוב, זה לא וודאי, אלא רק סבירות. ולמרות כל זה, הרבה פעמים היצירות האלה מרשימות ביופיין! וזה הכי מבאס. כי קל מאוד לגבב רעיונות בנויים ליצירה שנראית מרשימה ממבט ראשון. במיוחד עבור קוראים צעירים ובלתי מנוסים.
אין דוגמא יותר ברורה להשגת גבול, כי ההפסד שנגרם ליוצר המקורי - מדיד. הצלחה לא פותרת חקיין מרמאות! גם בית משפט שלא הצליח להוכיח את זה, לא פותר אותו מעצם המעשה.
עוד משהו: מצאתי חפיפה בין מי שסומך על תחקירן - לחקיינות. נקודה למחשבה.
עוד עוד משהו: בכוונה הדגמתי בעזרת יצירות חיצוניות, כי אני לא רוצה שחלילה יוציאו את דברי מהקשרם ויחשדו שהאשמתי יוצר משלנו בפלגיאט (כפי שקרה בטעות פעם קודמת).
אז זהו. אלו רק מחשבותי בנושא, בתור מישהו שקורא הרבה. זה הכל. מעניין אותי מאוד לדעת מה אתם חושבים על זה. האם המבחן הזה עומד במציאות שלכם?
מקורות והערות
1 האם דויל הכיר את דופין ובחר במודע לחקות אותו? לא רק שזה סביר - אלא שזה וודאי. בסיפורו הראשון הדמויות עצמן משוחחות על הדמיון הזה. זה עדיין העתקה, אבל לא היה מי שיתבע אותו לכן קוראים לזה "השראה". אני מקווה שנוכל בהמשך לדבר גם על זה, אבל בכל מקרה, הסופר דאג לציין מקור בצורה מחוכמת למדי.
2 “Coincidence does not happen a third time.” Black Jack, created by Osamu Tezuka
3 https://en.wikipedia.org/wiki/Kimba_the_White_Lion
4 תודה ל- YMSDOTorg שעשה את רוב המחקר במקומי. לא תאמינו כמה קשה להשיג את ליאו מלך הגו’נגל המקורי.
5 https://www.latimes.com/archives/la-xpm-1994-07-13-ca-15117-story.html
52 תגובות
17 תגובות
15 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
העברית המקראית המכונה גם עברית תנ"כית או לשון המקרא, היא לשון הקודש המקורית והיא הניב של השפה העברית כפי שדובר באמצע האלף השני לספירה ברחבי ארץ ישראל. בניב זה כתובים ספרי התנ"ך וממצאים אפיגרפיים מאותה התקופה שהתגלו באתרים ארכאולוגיים, והיא הצורה המתועדת המוקדמת ביותר של השפה העברית. (ויקיפדיה).
כתיבה בלשון התנ"ך היא מעניינת ומעשירה את הטקסט, בכתיבת קטעים היסטוריים מתקופת המקרא היא מביאה בכנפיה את האויר והאוירה של אז.
גם בכתיבה על זמנינו אנו, משתמשים לעיתים בשפה התנ"כית, בעיקר כשרוצים לגוון את הטקסט וכאשר העלילה אינה החלק העיקרי בקטע הכתיבה.
אז מה האתגר?
כתבו סיפור בלשון המקרא, הקפידו על עלילה מתאימה, תחביר נכון ועל מאפייני השפה התנ"כית.
עד מתי?
כמו שאתם יכולים לדקלם בעל פה: שבועיים מהיום.
תאריך: י"א חשוון התשפ"ג 5/11/2022.
שעה: 23:59.
חומר עזר:
הנה קישור לחומר שיעזור לכם להשתמש נכון בעברית המקראית.
כמובן שניתן להעזר בחומרים נוספים, וכל המרבה הרי זה משובח.
הערות:
הנה הוא.
בהצלחה לכולנו.
כתיבה בלשון התנ"ך היא מעניינת ומעשירה את הטקסט, בכתיבת קטעים היסטוריים מתקופת המקרא היא מביאה בכנפיה את האויר והאוירה של אז.
גם בכתיבה על זמנינו אנו, משתמשים לעיתים בשפה התנ"כית, בעיקר כשרוצים לגוון את הטקסט וכאשר העלילה אינה החלק העיקרי בקטע הכתיבה.
אז מה האתגר?
כתבו סיפור בלשון המקרא, הקפידו על עלילה מתאימה, תחביר נכון ועל מאפייני השפה התנ"כית.
עד מתי?
כמו שאתם יכולים לדקלם בעל פה: שבועיים מהיום.
תאריך: י"א חשוון התשפ"ג 5/11/2022.
שעה: 23:59.
חומר עזר:
הנה קישור לחומר שיעזור לכם להשתמש נכון בעברית המקראית.
כמובן שניתן להעזר בחומרים נוספים, וכל המרבה הרי זה משובח.
הערות:
- השימוש בו' החיבור מפתה מאד בכתיבה בשפת התנ"ך, אתם יכולים להשתמש בו כמובן, אך היזהרו לא להפריז.
- שפת המקרא איננה שפת הגמרא או המפרשים, שימו לב!
- היו יצירתיים בנוגע למילים בשפה העברית שאינן נמצאות בלשון המקרא, אך הקפידו שפרוש המילה יהיה ברור לכל.
הנה הוא.
בהצלחה לכולנו.
19 תגובות
6 תגובות
2 תגובות
1 תגובות
1 תגובות
3 תגובות
1 תגובות
16 תגובות
0 תגובות
2 תגובות
4 תגובות
0 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: joelly, פרוגמטי, Chaya Lea ועוד 19 משתמשים22 //