קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2K
    • א
    שיר שִׁירֵי לֵידָה
  • אוריצפת //
    • שִׁירֵי לֵידָה

    הַרְאִיתֶם אֶת לְשׁוֹנִי    ?
    יוֹלֶדֶת לִי שִׁירֶיהָ
    וּלְמָחָר, בְּיוֹם שֵׁנִי
    כְּרֵסָהּ שׁוּב בֵּין שִׁנֶּיהָ.

    הֵן אַךְ אֶתְמוֹל יָלְדָה לִי שִׁיר
    וּכְשֶׁנִּדְמָה כִּי שֶׁקֶט -
    אָז שׁוּב הַיּוֹם בְּחֶבֶל-צִיר
    מִזְמוֹר נוֹסָף מוֹשֶׁכֶת.

    כֹּה סוֹרֵרָה, לָשׁוֹן הָרָה    !
    פּוֹרֶטֶת עַל מִקְלֶדֶת;
    כֹּה עֲנִיָּה, וְסוֹעֲרָה    !
    פּוֹלֶטֶת, וְיוֹלֶדֶת.

    מָתַי תָּשׁוּב לְנַרְתִּיקָהּ
    זוֹ יְרוּיַת הַקֶּשֶׁת    ?
    מִי יְלַמְּדָהּ כִּי הַשְּׁתִיקָה
    יָפָה מִכָּל קַשְׁקֶשֶׁת    ?!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוריאל2, חנה סלמה, חיה❤ ועוד 82 משתמשים85 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נפש
    מטורף.
  • 1K
    • חנה סלמה
    עזרה הוצאה לאור עבור ספר ביכורים
  • חנה סלמה //
    • יש סיכוי שמישו מכאן מכיר ויכול להמליץ/ לומר על הוצאות לאור שמתעסקות עם סופרים צעירים?
    תודה מראש!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: Talya kadosh, מתרגשת, נצנוץ✨ ועוד 2 משתמשים5 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    הוצאת מייזליק פשטה רגל, אבל אביגיל מייזליק עדיין חיה וקיימת, כיום אני חושבת עובדת בשיתוף פעולה...
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת מרפאת הריפוי והשינוי
  • castamir //
    • פניו של האברך שידרו ייאוש. כל תנועותיו הכבדות אמרו חידלון. עיניו היו כבויות לגמרי.

    בחוץ חגגו 40 מעלות חום את קיומם. המזגן בחלל המרכזי של מרפאת השיניים הקופתית הספיק במאמץ ובקושי רק לנשוף בעורף המזכירות, שגם כך סבלו מחום הבגדים היתרים שנכפו עליהן בסניף העיר החרדית. גם הדלת הפתוחה לרווחה בשל תקנות הקורונה ההולכות ובאות לא הוסיפה לצינון האוויר והאווירה.

    מצחו טפטף בקצב מתגבר. כובעו וחליפתו היו משוחים בכתמי זיעה לבנים, מעשי ידי קיץ ארוך ולח. על כתפיו וידיו היו תלויים שלושה ילדים הזקוקים לטיפול דחוף. אחד מהם בתור מוזמן, שניים בעזרה ראשונה האמורים להידחק בין התורים הקיימים. מסכה חד פעמית תכולה התנודדה על אוזנו, מוסיפה סוריאליסטיות למחזה.

    הקטן מבין השלושה היה אמור להיכנס בכל רגע אל דוקטור מחמוד. אמור זה שם של דג וגם אותו אוכלים. לא הסכים בשום אופן. צרח בכה רקע ברגליו ונאחז בחליפה המרוטה של אביו. הבת הבאה בתור התעקשה להפיל בכל רגע את עמודון המתכת בחדר ההמתנה, לקול נזיפות הממתינים האחרים והצוות החולף. גם הבת "הגדולה" טרם חצתה שמונה אביבים ובהתה במתרחש בלי יכולת לעזור.

    הכול היה חם, דחוס, סמיך, חנוק ומעצבן.



    "רוזנקרץ?" קראה המזכירה מעם המחשב.

    "זה אני". הוא מלמל בקול מת והתקרב בקושי אל הדלפק.

    "אתה רוזנקרץ?" היא חייכה. "הבעל של ליבי? היא זו שמגיעה לכאן תמיד עם הילדים"...

    נענע בראשו ברפיון לאות הסכמה. נכון. אשתו מגיעה תמיד עם הילדים. הפעם לא הייתה יכולה להגיע והנה הוא פה, אין לו מושג איך הגיע למצב הזה ואיך שורדים אותו. ריבונו של עולם, עשה שייגמר כבר היום הזה.

    "איזו אישה מקסימה!" הוסיפה המזכירה הצעירה בעודה מקלידה על המחשב במרץ. לא מקומית. לא מודעת למקובל ושאינו.

    זיק ראשוני ניצת בעיניו הכבויות. קטן אך קיים.

    "נכון". אמר לעצמו בלחש. "היא באמת אישה מקסימה".

    נראה היה שהוא מעביר בראשו סיטואציות שונות. חי מחדש. חווה.

    "מקסימה". מלמל שוב לעצמו בעודו חוזר אל ילדיו ואל העמודון ההפוך.

    עיניו הלכו והתרחבו. אורו. כמו גילה עולם חדש. נזכר בו.

    "באמת מקסימה!" חזר שוב בהחלטיות. הדציבלים היו נמוכים, כמעט בלתי נשמעים. הטון היה קרוב לצעקה.



    מפתיע היה לשמוע את הקול החדש שיצא מגרונו. קול פשוט, צלול:

    "בואו, ילדים. נכנסים".

    ופניו לא היו לו עוד.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מתן מאור, רמיזה, חוחית ועוד 57 משתמשים60 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    למה משל. הסיפור לכשעצמו כל כך יפה. משובח, נעים, מאיר מואר וזוהר. תודה רבה!!
  • 1K
    • ג
    שיר חור פרוע
  • גראביצר //
    • וּבַחֲלוֹמִי,
    יוֹשֵׁב הִנְנִי עַל סֶלַע
    סָמוּךְ לְעֵץ נְטוּל עָלִים,
    מַכֶּה הַשֶּׁמֶשׁ הָאַכְזָר
    חֻמּוֹ מַתִּיז עַל הַכֹּל,
    שָׁרָב שׂוֹרֵר בָּאָרֶץ
    וְכָל הַחַי צָמֵא,
    עוֹרֵג לְמַיִם.

    כִּדְפִיקוֹת פַּטִּישׁ
    חָשׁ אֲנִי בְּחָזִי
    אֶת הַלֵּב נָע בְּחוֹזֶק,
    וְכֹה עָצְמוּ הַדְּפִיקוֹת,
    עַד כִּי הֶחְל בְּשָׂרִי
    לְהִתְמוֹסֵס,
    וְאַט נִרְחֲבוּ עַצְמוֹתַי
    וְעוֹרִי נִמְתָּח.

    וְהִנֵּה אַחַר זְמַן
    שֶׁבְּנִיעוֹ מַרְחִיב,
    וּמוֹתֵחַ, וּמְמוֹסֵס,
    לְפֶתַע, נִתְפָּרְדוּ
    זוֹ מִזּוֹ צַלְעוֹתַי,
    וּמֵחָזִי הַשָּׁסוּעַ,
    פָּרַץ לִבִּי הָאָדֹם,
    פּוֹעֵם בְּעֹז, וְנוֹטֵף דָּם.

    וְאַךְ פָּרַץ מִתּוֹכִי,
    הֶחְל מִתְעוֹפֵף
    וּמַגְבִּיהַּ טוּס,
    כְּאִלּוּ נָס מִפָּנַי,
    מִמֶּנִּי בְּעָלָיו,
    וְרָץ וּמְקַפֵּץ וְעָף,
    הַרְחֵק מֵאִתִּי
    מִמְּקוֹמוֹ, מִגּוּפִי.

    וּמִקִּפּוּצָיו וּמְעוּפוֹ
    הָיָה נִדְמֶה כִּי טוֹב לוֹ,
    שֶׁעַתָּה הִנּוֹ מְשֻׁחְרָר
    הֻתְּרָה רְצוּעָתוֹ,
    כְּאָסִיר הַיּוֹצֵא
    מִבֵּית אֲסוּרִים,
    מָה רַבָּה שִׂמְחָתוֹ,
    כֹּה רַב עִילּוּזוֹ.

    וַאֲנִי יוֹשֵׁב
    עַל הַסֶּלַע הָאָפֹר
    שֶׁבְּסָמוּךְ לוֹ נִיצָּב
    עֵץ עֵירֹם וְיָבֵשׁ,
    חֹר בְּגוּפִי פָּרוּעַ
    גָּדוֹל וְשָׁחֹר,
    בִּמְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ
    שֶׁל הַלֵּב.


    וָאִיקָץ, וְהִנֵּה חֲלוֹם.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אפרת תהל, Natan Galant, פינחס כהן ועוד 17 משתמשים20 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    הכוונה לשורה האחרונה. מותר לחלוק עליי...
  • 934
    • 7
    שיר הלכות נשמה
  • 7שבע7 //
    • בשעה טובה אני מנסה גם השנה לשוב אל הלימוד והכתיבה, ולכתוב שירי תשובה לאורך הימים הנוראים מתוך לימוד בספר על התשובה - הפעם, בפשטות, אלה יהיו בעזרת ה' הלכות תשובה לרמב"ם. משתפת בשיר הראשון אך מכיוון שהוא זכה להיות השיר הראשון.

    כֵּיצַד אֶתְוַדֶּה

    כֵּיצַד אֹמַר אָנָּא, הַשֵּׁם

    כֵּיצַד אִנָּחֵם עַל מַעֲשַׂי –

    וְעוֹד לֹא בֵּרַרְתִּי לִי

    אֶת חֲטָאַי?



    וְאִם אֵדַע חַטָּאתִי –



    וְאִם אַאֲרִיךְ בְּוִדּוּיִי

    כֵּיצַד לֹא אֶשְׁתַּפֵּל

    כֵּיצַד לֹא תִּקְרֹס נִשְׁמָתִי

    כֵּיצַד אוּכַל לְהָשִׁיב עַצְמִי

    בִּשְׁלֵמוּת

    אֵלָיו?



    אֱלֹקַי,

    חֲטָאַי סְדוּרִים לְפָנֶיךָ

    אֲנִי סְדוּרָה מוּלְךָ

    פְּרוּשָׂה כְּעוֹרוֹ שֶׁל קָרְבָּן,

    וְאַתָּה יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹתַי

    וְאַתָּה מְוַדֵּא אֶת שְׁלוֹמִי

    בִּשְׁלֵמוּת הַוִּדּוּי

    כְּשֶׁאֶמְצָאֵהוּ.





    והמקור:
    משנה תורה - ספר מדע (מ) [מתוך תוכנת "תורת אמת"] -
    כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַּעֲשֶׂה אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר     (במדבר ה-ו) 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ' וְגוֹ' (במדבר ה-ז) 'וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ' זֶה וִדּוּי דְּבָרִים. וִדּוּי זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה. כֵּיצַד מִתְוַדִּין. אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ וְעָשִׂיתִי כָּךְ וְכָךְ וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבֹשְׁתִּי בְּמַעֲשַׂי וּלְעוֹלָם אֵינִי חוֹזֵר לְדָבָר זֶה. וְזֶהוּ עִקָּרוֹ שֶׁל וִדּוּי. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְהִתְוַדּוֹת וּמַאֲרִיךְ בְּעִנְיָן זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְכֵן בַּעֲלֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת בְּעֵת שֶׁמְּבִיאִין קָרְבְּנוֹתֵיהֶן עַל שִׁגְגָתָן אוֹ עַל זְדוֹנָן אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן בְּקָרְבָּנָם עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ וִדּוּי דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-ה) 'וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ'. וְכֵן כָּל מְחֻיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין וּמְחֻיְּבֵי מַלְקוֹת אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן [א] בְּמִיתָתָן אוֹ בִּלְקִיָּתָן עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְיִתְוַדּוּ. וְכֵן הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ וְהַמַּזִּיק מָמוֹנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר עַד שֶׁיִּתְוַדֶּה וְיָשׁוּב מִלַּעֲשׂוֹת כָּזֶה לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה-ו) 'מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם'
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דיונון, האגריד -בוצי פוליקמן, פינחס כהן ועוד 31 משתמשים34 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    מיוחד! וזה - להשתמש בדימוי מתוכן השיר - מבריק!
  • 1K
    • ל
    שיתוף - לביקורת אחת, זקנה
  • לאלה //
    • אני שוכבת במיטה, עיני חצי עצומות, משעמם לי.
    החלומות מתערבבים לי עם המציאות. אני לא יודעת אם אריה חי כמו בחלום, או מת.
    אני לא מתגעגעת, כבר מזמן לא. מה שעומד לי מול העיניים זה לשרוד את היום. או שאני לא רוצה לשרוד אותו בכלל.
    אני רוצה למות.
    יש לי ילדים, יש לי נכדים ואפילו נינים.
    הייתי כאן 90 שנה, חייתי, יצרתי, עזרתי, הועלתי, זהו.
    כמה אפשר?
    אני לא יכולה לעשות כלום, לא מועילה לאף אחד, אני רק נטל.
    "רחל" אני קוראת לביתי שתעזור לי לקום מהמיטה. היא לא עונה.
    "שולה" אני קוראת לאחותי הקטנה, היא גם לא עונה.
    מנסה לחשוב למה הם לא עונים. לא מצליחה. המח שלי עייף.
    מנסה לקום מהמיטה לבד. ומתייאשת.
    מנסה לחשוב על משהו, לא עולה לי כלום.
    נזכרת שוב באריה, קוראת לו, אולי הוא כן חי ויענה לי. הוא לו.
    חושבת על אמא שלי, לא ראיתי אותה הרבה זמן, היא חסרה לי.
    רגע, אמא חיה? אולי. אבל אני זקנה, איך היא חיה? טוב, אולי היא מתה. אני ממש עייפה.
    אין לי כח לחשוב ואני צמאה.
    "רחל"
    אני רוצה לשתות. אני רוצה לשתות. אני רוצה לשתות.
    זו המחשבה היחידה שאני מצליחה לחשוב.
    "סבתא, את צריכה עזרה?" נכנס לחדר בחור.
    מי זה?
    אני לא מזהה.
    איפה אני? בהונגריה, בבית הורי? בבני ברק, הבית בו גידלתי את ילדי?
    "איפה אני?" אני שואלת מבולבלת.
    "פה, סבתא, אצל רחל, הבת שלך, אני יוסי הנכד שלך, את מזהה אותי?"
    מזהה בטח מזהה, זה יוסי, הבן של רחל.
    למה קראתי לו?
    "תעזור לי לקום, יוסי?" אני שואלת את בחור החמד. הוא עוזר לי לקום.
    "אתה יכול לקחת אותי לבית, יוסי? סבא אריה מחכה לי שם"
    יוסי מביט בי, נבוך. ילד בן חמש עשרה, מנסה להסביר לי שאני אלמנה כבר חמש עשרה שנה.
    "אז אריה נפטר.... אהה... ואתה הבן של רחל.... איפה רחל?"
    "אמא תכף תבוא, סבתא, להביא לך לשתות?"
    לשתות! זה מה שרציתי כבר מזמן! שכחתי לגמרי....
    יוסי מביא לי כוס עם חלב חם. היא כבדה לי מידי, אני לא מצליחה לאחוז בה בידי.
    הוא עוזר לי ומקרב את הכוס לשפתי, אני לוגמת ונאנחת.
    "אין לי כח", אני אומרת ליוסי "אין לי כח שאני לא יכולה לעשות כלום. אפילו לשתות לבד אני לא יכולה."
    יוסי מביט בי בעיניו הגדולות. לא יודע מה להגיד לי. לא יודע שאת המטען הכבד באמת השארתי אצלי.
    נמאס לי לחיות.
    "מה יהיה, יוסי?"
    יוסי מביט בי, עיניו עיני ילד, דומה כל כך לאריה.
    "יהיה טוב, סבתא. יהיה טוב".
    הוא מניח את ידו על כפי, היד מעבירה אלי גל חום ותקווה.
    אני מחייכת אליו.
    "יהיה טוב יוסי, יהיה טוב."
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מלכי וולף, הרי זהב, מרציפן ועוד 56 משתמשים59 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אלעזר 1
    אלעזר 1
    חי, נושם, ובועט.
  • 971
    • ק
    שיר מאחורי המסכה
  • קוביד //
    • את בני הקט אלמד,​

    לשמוע מאחורי מסכה.​

    להבין, להכיל, לגמד,​

    לתת מזור ומשחה...​

    ​

    את בני הקט אלמד,​

    לדבר מאחורי מסכה.​

    לשוחח, לתת, ללמד,​

    להביא לכולם שמחה...​

    ​

    אבל אמור יקירי איך,​

    את בני הקט אחנך,​

    מאחורי מסכה לחייך​

    ???​



    ​
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אילה ר., מוריופ, ליאורהA ועוד 17 משתמשים20 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    איך עושים "וואו" מאחורי המסיכה?
  • 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי - חופש הביטוי
  • הפצחן //
    • פתגמים הם חלק מדרכה של כל שפה לתאר ולסכם בצורה עשירה ומתומצתת מגוון רחב של מצבים חברתיים, דרכי התנהגות, מנהגים והגיגים.
    האתגר שלנו הפעם הוא לכתוב סיפור על בסיס פתגם / מטבע לשון / ביטוי שהוצא מהקשרו.
    כדוגמה אפשר לקחת את הביטוי 'קופה של שרצים מאחורי הגב', ולכתוב על ח"כ בכיר ומוערך שמתגלה כי הוא מחזיק בביתו אוסף גדול של שרצים שונים.
    אפשר למצוא     כאן מאות פתגמים לבחירתכם.
    הקטע המוצלח ביותר יזכה את כותבו בפרס - ניהול האתגר הבא.
    הנספח מחכה לכם פה לכל פרגון, ביקורת, הערה, הארה או סתם מילים.
    בהצלחה.
    • תודה
    Reactions: הייטקיסטית, מוריופ, wanderwomen ועוד 23 משתמשים26 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שיילה
    ראשית תודה. אתגר מעולה שהוריד הרבה שפע. לא ציפיתי למקום ראשון מבין היצירות המעולות שעלו כאן...
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת מנבכי נפשו של יאיר לפיד...
  • שני כהן 100 //
    • המכשיר הכסוף שבידו התריע שוב על הודעת וואצפ, בפעם החמישית במהלך שתי הדקות האחרונות. "הקבוצה הזאת חופרת במיוחד" חשב לעצמו, אני חייב למצוא דרך לצאת ממנה.

    "מה הפעם" המשיך לרטון במחשבתו, תוך כדי שהוא פותח את ההודעה, רק זה מה שחסר לו, שיגידו שהוא גם לא קורא הודעות. "פגישה דחופה בשעה 20:00 מחר" הבהבו המילים מול עיניו, יותר נכון החשיכו את עיניו. עוד פגישה?! הם רצינים שם בקבינט הקורונה?! כמה אפשר לדבר ולפטפט, להביע דעה, להביא דעה הפוכה, לשבת ולנתח כל צד וצד ובסוף לצאת בלי החלטה כלשהי. זה כבר התחיל להימאס עליו.

    שהוא היה באופוזיציה החיים היו קלים יותר, שם כושר המיצוי העצמי שלו הגיע לשיאו, מה שהוא היה צריך זה רק לכתוב נאומים מושחזים וחוצבי להבות, לצחצח טוב טוב את חרצובות לשונו, לעטות את ההבעה הקשוחה ביותר שיחל להלביש על עצמו וזהו. החיים הסתכמו בהעברות ביקורת וקריאות גוואלד למיניהם על חברי הקואליציה המותשים, התפקיד שלו היה למצוא את הפגמים שבהם, לנפח אותם פי כמה מגודלם, להוסיף להם צבע ועניין והוא ידע שתפקידו מבוצע כהלכה. היום העניין מסובך יותר, עוקבים אחריו בשבע עיניים, דורשים ממנו לקבל כל מיני החלטות, להקשיב לכל מיני נאומים משמימים, ולהגיע לכל מיני פגישות נטולות כל עניין מבחינתו.

    מהטיולים ברחבי העולם הוא דווקא נהנה, להצטלם עם שגרירים ומנהיגים, לחבר ברכות מרגשות- בקטע הזה מאז ומתמיד הוא היה טוב. אבל כל השאר, הוא מרגיש שבהחלט כבד עליו.

    עוד אכישהו היה ניתן לסבול את הנאומים של ראש הממשלה והשרים, לא דרשו ממנו יותר מידי. אבל מה ששבר את גב הגמל מבחינתו- זה הקבינט. לא הבטחוני, אלה הקורונה. הקבוצה בוואצפ פעילה 24 שעות ביממה, באמצע הלילה הוא מקבל הודעות הסטריות וגם כאלה שאינם. לאנשים יש רעיונות הזויים ומשונים, והזוי מכל שעדיין כמעט ולא התקבלו שם החלטות. הוא אמנם טוב בדיבורים, אבל זה התפקיד שלו, שזה מגיע מאחרים זה כבר ממש מחרפן אותו.

    טוב, זה לא שהוא בדיוק נכח בפגישות עד עתה, אבל בקבוצה הוא בהחלט חבר. למה לו לבוא ולשרוף זמן יקר בשעה שהוא יכול לטייל לו בינתיים עוד קצת על חשבון המדינה. עד עכשיו זה היה בסדר, אבל אחרי שהדליף מי שהדליף מתוך הקבינט שהוא נעדר משם על בסיס קבוע ,השמועה פשטה לה כאש בשדה קוצים והמון העם הממורמר מגיע אליו כעת בטענות. "מה הם רוצים ממנו" תהה לעצמו לא מספיק לו בוואצפ הקבוצה הסיוטית הזאת שהוא גם צריך להיפגש איתם שם פנים מול פנים. הם שוכחים שהוא בכלל שר הח ו ץ – צריך להיות בחוץ, לא בפנים. אבל כנראה פשוטי העם לא יכולים להבין לנפשו הסולידית והאצילה, נפש המשורר שרק רוצה לכתוב ולטייל, הם רוצים שיראה רצינות כלשונם, כאילו שזה לא רציני כל המהלך המטורף הזה שעשה עם הממשלה, בגללו כבר ביבי לא נמצא בשלטון, גם החרדים לא. הוא עשה פה מהפכה של ממש. אמנם בפועל הוא לא הראש ממשלה, אבל בהחלט מגיע לו הכבוד של החליפי. הוא רק שתבינו, הוא באמת עבד קשה. קשה כל כך, לשכנע את מנסור עבאס עם ה53 מיליארד, את שר האוצר עם שלל דרישותיו וגזרותיו. להתמודד עם חברים מבית שלא מבינים מדוע הם צריכים להיות המקופחים ובצדק. אבל המטרה הקדושה עמדה מול עיניו. מטרה מונעת מרגש עז של נקמה ושנאה אישית ובהצטלה שלהצטדקות ויפות נפש- הפלת בנימין נתניהו מהשלטון. זה בעצם מה שמאחד כרגע את כל הגוש, טוב חוץ מאת מנסור עבאס שאותו צריך לקנות בכסף. אבל מה אכפת לו, את העבודה השחורה הזאת עושה ליברמן, לוקח מאיפה שצריך ונותן למי שמחזיק אותם כרגע בשיניים.


    כבר חודשיים להקמת ממשלת ההצלחה המסחררת שהוא זוקף לזכותו, והוא רוצה יותר מכל קצת לנוח. והוא חושב שזה בהחלט מגיע לו, הוא לא אשם שזן דלתא התפרץ לו בדיוק עכשיו שהתכוונו להראות לעם את הממלכתיות והנאורות שלהם, את השינוי והריפוי מעולו של ביבי נתניהו וחבריו החרדים. זה ממש לא בא לו בטוב. הוא מתבייש להגיד את זה אבל הוא מתחיל קצת לקנא בו, בביבי, מצא לו את הזמן להיות יו"ר האופוזיציה, המפנקת והרגועה. הוא בטח יושב שם וצוחק עליהם, על התנהלותם הכושלת והם צריכים לספוג א כל האש ולהתמודד עם דברים שאין להם מושג בהם. "זה לא בסדר" אמר בהחלטה של רגע, אני הולך להתקשר אליו. שיחזור. שיתמודד הוא עם קבינט הקורונה המשעמם, עם זן דלתא המעצבן, ועם כל תקשורת על הזנב. לא זאת ממשלת הריפוי והשינוי שרצה. שיחזור ביבי בנתיים ויתמודד, אחרי שהקורונה הזאת תלך זה יהיה זמן טוב לעשות ממשלת ריפוי באמת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ויקיפדיה ישראלית, emma, פנסאית ועוד 39 משתמשים42 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שני כהן 100
    בכיסאו המרופד שבמחלקה ראשונה פקח יאיר לפיד עין עצלה ומנומנמת, חמש שעות טיסה עברו להם בטוב...
  • 2 2K
    • ה
    דיון נספח לאתגר הדו שבועי - חופש הביטוי
  • הפצחן //
    • זה הנספח.
    שם האתגר.
    • תודה
    Reactions: למשל, הוריקן, חנה סלמה ועוד 2 משתמשים5 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    כן.
  • 1K
    • T
    עזרה ביקורת על ספר
  • Talya kadosh //
    • היי, אני אשמח לדעת אם יש סופרות/עורכות, אני לא יודעת בדיוק איך קוראים לזה:rolleyes: שמסכימות לעבור על ספר ראשון שמישהי כתבה. (לא מאוד בוסרית בתחום).
    לדעת אם זה בתשלום ואם כן כמה. כמה שיותר פרטים יותר טוב. תודה מראש.
    • תודה
    Reactions: הפצחן, חנה סלמה, פרוגמטי ומשתמש 1 נוסף4 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Talya kadosh
    @מוצג @אילה רובינפלד, תודה גדולה. אני מבררת אופציות ובעז"ה אחזור אליכן.
  • 2K
    • ה
    דיון דרוש: 'סגנון ייחודי' במצב טוב.
  • הנף מקלדת //
    • שלום לכולם!

    אפשר לשבת, אה, זה זום אתם כבר יושבים. אני רק ישים את כולם על 'מיוט' מי שרוצה לשאול או להעיר שיפתח לעצמו...

    מה מה? לא שומעים אותי?

    אני אפעיל את המיקרופון. עכשיו זה טוב?
    יופי.

    היום נדבר אתכם סופרות וסופרים, משוררות ושוערים על סגנונכם/ן הייחודי.

    יש לכם אחד כזה?
    איפה קניתם אותו? איך רכשתם אותו?
    "למה אני שואל?" אתם בטח רוצים לשאול, ולא יכולים כי אתם על מצב השתק.

    הכל התחיל עם האתגר המפורסם הזה:
    אתגר דו שבועי -טביעת אצבע של @ליאורהA .

    שם בעצם התוועדנו לעובדה שיש סופרים שיש להם סיפורים טובים. אבל יש גם את אלה שיש להם סגנון משלהם.
    וגדולי הכישרונות, הצליחו להדהים, לרגש ולהצחיק, כשחיקו סגנון לא להם.

    אני הקטן עומד ותמה: האם גם לי יש? ואם כן איך אני מזהה את האלמנטים הייחודיים שלי?
    ואם לא (וכנראה שלא), אז למה לא, בגלל שלמי שאין את זה שיפרוש להיות ח"כ נורווגי או שעדיין לא עמדתי על יכולתי האמתית, וביום מן הימים עוד אגיע לזה.

    באותו אתגר היסטורי, בהודעת הפתיחה, נכתב גם המשפט הבא:
    נכתב ע"י ליאורהA:
    הסיבה שהרשיתי לעצמי להעלות את האתגר הזה למרות ההסתייגות הנ"ל היא:

    השיתוף הזה של @הנף מקלדת, שהוכיח שאפשר לחקות סגנון כתיבה של סופר מוכר ומוערך בצורה חיובית ומוצלחת, כך שאפילו הסופר בעצמו ייהנה.
    ‎
    לחצ/י כדי להרחיב...

    בעצם, זוהי הפניה לשיתוף שלי עצמי שזכה לצבור כמות לייקים נחמדה, ובזכות סגנון שאינו שלי....
    באותה פארודיה שהעלתי, קיבלתי מחמאה מאחד מגדולי הכותבים בפורום שטען ש"הכתיבה הזו מחמיאה לי".
    רגע, אבל זה לא הסגנון שלי! אז איך זה מחמיא לי.

    אז חשבתי לעצמי, ואני אחשוב גם לעצמכם, מאזיני ומאזינותי, שהרבה פעמים אני 'מתאמץ' לכתוב עם משלב מסוים או עם סגנון עקיצות כמקובל בפורום דפה, ומשקיע בשיתופים שהכתיבה לא תמיד זרמה לי.
    לעומת הסגנון של ולדר, לצורך העניין, ששם נהוג קודם כל לספר את הסיפור. בגוף ראשון, בשטף וכו' וכו' אז זה זרם לי יותר. למרות שזה לא היה בסגנון שהייתי רוצה.

    אז בעצם איפה הייתי....? כן.
    יש לי פה התלבטות שנוגעת לעתידי המקצועי ולעתיד כולנו. האם לנסות לכתוב באופן הכי זורם, ולאבד מהעוקץ והחדות שהייתי מצפה מהכתיבה שלי. או כן לנסות להתחכם. ואז להתחיל להתלבט איפה הסגנון הייחודי שלי בתוך כל הברברת הזו?

    מכיוון שכמדומני שרוב הכותבים פה נמצאים בשלבים הראשונים של עולם הכתיבה. הייתי שמח ולשמוע ולדעת, האם גם לכם יש איזו דילמא לגבי הסגנון? האם גם אתם מחפשים את ה'אני' שלכם בתוך הכתיבה.
    או שאתם מנתקים בזה הרגע את ה'זום'. ומלמלים לעצמכם עוד ערב הלך לאיבוד על דיון מטופש. חבל שהתאפרתי.

    רגע לאן אתם הולכים?!
    היי! הלו!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: AUVI, מוריופ, ESTI. ועוד 32 משתמשים35 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    מחילה, אני באמת כותבת צעירה המכניסה ראשי בין גדולים. לא למדתי מעולם כתיבה. מה שכן עשיתי, ישבתי...
  • 870
    • ג
    שיר זעקה שקטה
  • גראביצר //
    • הַאִם לֹא דַּי
    בִּזְעָקָה שְׁקֵטָה,
    הָרוֹחֶשֶׁת
    בֵּין צְלִילֵי הַמַּנְגִּינָה.
    זֹאת אֲשֶׁר
    בַּלֵּב גּוֹעֶשֶׁת,
    בְּקֶצֶב
    תְּנוּדוֹת הַפְּעִימָה.

    הַאִם לֹא דַּי
    בַּלְּחִישָׁה,
    הַנּוֹטֶפֶת
    מִשִּׂפְתֵי הַיְּשֵׁנִים.
    הַנִּשְׁמַעַת
    כִּצְרָחָה רָמָה,
    לְאוֹזְנוֹ שֶׁל
    דּוֹבֵב הָעֲיֵפִים.

    הַאִם כָּל
    אַנְשֵׁי הַיְּקוּם,
    חָרְשָׁה
    אוֹזְנָם מִשְּׁמוֹעַ.
    הֲנֶאֶטְמוּ
    לִבּוֹת הֶהָמוֹן,
    וְאֵין מַרְגִּישׁ
    וְאֵין יוֹדֵעַ.

    הַאִם כָּל
    אַנְשֵׁי הַיְּקוּם,
    עֵינֵיהֶם
    מִלִּרְאוֹת טָחוּ.
    הֲנִסְתַּתְּמוּ
    חוּשֵׁי הָעָם,
    וְדַרְכָּם
    הַטּוֹבָה זָנָחוּ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כותב השורות, <סקריפטית>, קוביד ועוד 15 משתמשים18 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    גראביצר
    אמרו חז"ל "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". כמו שמבנה הפרצוף של בני האדם שונה מאדם אחד...
  • 2K
    • הדוויג
    מדריך מקצועי שיתוף תהליך כתיבת סיפור
  • הדוויג //
    • בקהילות שונות בפרוג, כמו למשל בפורום המאיירים או בקהילת הפרסומאים, נפוץ העניין ששמו 'שיתוף תהליך' שבו היוצר לא רק מציג את היצירה הסופית, אלא גם 'מכניס אותנו למטבח' ומראה את השלבים השונים בתהליך החשיבה והיצירה.

    לאחרונה שיתף @דיונון את תהליך היצירה של שיר.
    בעקבותיו חשבתי לתעד ולהציג את השלבים של כתיבת סיפור, שלבים שנעשים בדרך כלל באופן אוטומטי ובלתי מודע.
    ההחלטה בידכם אם לקרוא קודם את הסיפור ואחר כך את שלבי היצירה שלו, או הפוך.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: המאושר!, מתרגשת, הייטקיסטית ועוד 26 משתמשים29 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    STBW
    איזו שיתוף מעשיר מחכים קורס ספרות מיקצועי בקטע אחד
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת קיאקים, צניעות, נהר הירדן, בחורי ישיבה - מה כבר יכול להשתבש?
  • castamir //
    • מי הירדן הקרירים זחלו בנחת בין עצי הפאולוניה המטילים צל עמוק על האפיק. 41 מעלות החום שנמדדו בטבריה באותו יום לא הורגשו במסתור סבך העלים והענפים הנשקפים במים הצלולים. הפלג הטבעי נראה כמו חלקת גן עדן עלי אדמות.

    הנערים הבוגרים התעטפו בכובד ראש באפוד ציפה זוהר, מקשיבים להוראות הבטיחות וההתנהגות באתר, לפני שייכנסו לשיט בסירות הקאנו האינדיאניות. הצעירים התחלקו לסירות רפסודה משפחתיות, בהשגחת מדריכים אוחזי משוט.

    המפגש עם מי הנהר הצוננים הרנין את לב כולם וצהלות שמחה עלו מהנחל. "היה שווה!" הרהר לעצמו אברהם המרכז בסיפוק.

    לאחר כחצי שעה של שיט מבוקר, התאספו כולם בקרחת הנחל סביב אוהלו המחודד של אדם, יליד בגיל העמידה. קמטים עמוקים נחרצו בעור פניו הבולט בגוון חמרה עז. ראשו היה עטוי במגוון נוצות עיט, פרווה לבנה ושלשלות חרוזים מסורתיות.

    בקול תהומי ועשיר הוא סיפר על אדמות הצ'רוקי הדשנות והמניבות, על חיי ההרמוניה השבטיים. סיפר על נתיב הדמעות והמעבר להרי האוזרק. על הגעגוע והתקווה. הנהן בהסכמה כשאחד הנערים מצא קווי דמיון בין הסיפור לבין היציאה מארץ ישראל לגלות בבל. סיפר על ההתנדבות בארץ ישראל, למען העשרת הנוער בהיסטוריה האמריקאית הכאובה.

    עם תום הסיפור חזרו הנערים לסירות, הפעם לשיט חופשי. קולות ההנאה שוב מילאו את האפיק, מתערבים במגוון קולות וציוצי עופות המים.

    >>>

    אברהם נשאר עומד ליד האוהל של אדם. בוחן בעניין את הבדים האותנטיים ואת כלי החימר. ממש כמו שם, במישורי אמריקה הצפונית.

    "יפה, אה?" הפר אדם את הרהוריו.

    "ממש!" הסכים אברהם והוסיף: "העברית שלך ממש טובה!"

    "אול רייט, משתדלים", השיב אדם במבטא זר מודגש מהרגיל.

    "ומה אתם מבשלים כאן?" הצביע אברהם על הסירים האתניים.

    "ביום שישי יש כאן קוסקוס חם", אמר אדם. "מאכל אותנטי!"

    "קוסקוס?" גיחך אברהם. "מאכל מרוקני-אמריקני אותנטי?"

    אדם הצטרף לצחוק.

    "אנשים אוהבים אוכל עדתי". הסכים. "לא ממש משנה להם מהיכן. העיקר שיהיה מסורתי וטעים. בימי שישי בצהריים מגיעים לכאן הרבה אנשים מהיישובים והקיבוצים ליד, אוהבים לקחת קוסקוס לכבוד סוף השבוע. כמו שנהגו בבית אבא"...

    >>>

    "תגיד", היה תורו של אדם לברר. "אני רואה ששכרתם את כל האתר. אתם בסך הכול כשישים בחורים. בדרך כלל לא משכירים כאן לפחות ממאתיים איש"...

    "אמת". נאנח אברהם. "שילמנו כמעט פי ארבעה כדי לשכור את המקום. אתה מבין, אנחנו "קעמפ" חרדי. אני לא יכול להביא אותם לכאן ביום מעורב, שלא יראו מה שלא צריכים לראות"...

    אדם הביט בו בתימהון.

    "סלח לי מאוד", החליט בסופו של דבר להביע את מחשבותיו. "אני עובד כאן כבר עשרים וחמש שנה. אף פעם לא ראיתי כאן משהו בעייתי!"

    אברהם התבונן בו בחזרה, מתלבט. מה הגוי הזה יכול להבין?

    נזכר במאמר שקרא פעם. "בעין יהודית".

    "אתה יכול להסתכל בשמש?" שאל.

    "לא ממש רואים אותה כאן דרך כל העצים" אמר אדם. "אבל אם נצא לחניון – התשובה היא לא!"

    "אתה לא יכול להסתכל בשמש". הסכים אברהם. "ומי כן יכול? עיוור יכול!"...

    אדם הצמיד את כפותיו זו לזו, ולשפתיו. הרכין את ראשו כמתעמק. הבין מה אברהם מנסה לומר. חלק עליו בחריפות. כמעט כמו הרוטב האדום לצד הקוסקוס בימי שישי.

    "ואולי אתם הפגומים?" שאל במלוא הכבוד. "האם מי שלמד ללכת וכבר לא נרתע ממפגש בין רגליו לאדמה הוא פיסח?"...

    נראה שהוא דווקא כן הבין, סיכם אברהם לעצמו בטרם ניסה להשיב:

    "לירידה אין גבול. הריגוש של היום - לא יספיק מחר. של מחר – לא יספיק מחרתיים. ככל שאתה מפתח אטימות וקהות חושים למראה מסוים, אתה מעביר את ההתמודדות לשלב חמור יותר, קשה יותר, עד למקום שבו הגבול כבר לא יוכל לעזור לך"...

    "ואנחנו", הצביע כעת על בחורי החמד המשתובבים בנחל, "שואפים לגדל אנשים מובחרים. עם סף רגיש. אנחנו שמים את הגבול בדיוק היכן שמורים לנו רבותינו, על פי ציווי התורה. לא שעל אחריו – אך גם לא שעל לפניו"...

    "נסכים שלא להסכים". סיכם אדם.

    "נסכים". אישר גם אברהם.

    <<<

    לילה. מושב אלומות.

    אדם דשדש בכפכפיו לעבר האמבטיה, מתכונן לסגור את היום. במחשבתו חלף שוב הדיון עם הצעיר הנמרץ בעל הזקנקן המזדקר. עדיין התקשה להסכים איתו. במקביל ובלי סתירה, העריך אותו יותר ויותר מרגע לרגע.

    ובהחלטה של אותו מהרגע להרגע, נעמד מול המראה הגדולה, שולף את בקבוק הנוזל השקוף מהמדף השלישי בארון. היום הוא יקלף את צבע החמרה מהפנים. נכון, הצבע היקר נושם מאוד, מלא בלחות, עמיד לחודש לפחות. בעונה הזו של השנה הוא לא מסיר אותו, חבל להשקיע שעה כל יום בצביעה מחודשת ועוד חצי שעה בהסרת הצבע.

    היום הוא יסיר אותו בכל זאת. חייב לראות מה נשאר מאחוריו. האם עדיין קיים שם... אדם.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: סבא ישראל, ניק 27551, מתן מאור ועוד 110 משתמשים113 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאלה
    כתיבה מעולה, צינית, משובחת, הרבה להבין מבין השורות.
  • 646
    • CN
    עזרה איך מעצבנים גרפיקאי וכותב עם אותה שאלה?
  • CN //
    • ב"ה

    כששואלים אותם איך לתמחר...

    הרי באמת תמחור כולל בתוכו המון משתנים,
    וגם כותבים באותה רמה מקצועית יכולים לתמחר בהפרשים גדולים - לפי הביטחון העצמי שלהם.
    אז למה בכל אופן שואלים?
    כדי לדעת להעריך סדרי גודל, לשמוע מחיר מינימום ומקסימום, ולמקם את עצמי על הרצף לפי התשובות שהתקבלו.

    אז אחרי ההקדמה,
    שואלת על תמחור:

    הגיעה אליי עבודת כתיבה של קומיקס,
    כאשר הקומיקס כבר מצויר (כן, אני יודעת שזה עובד הפוך בדר"כ).
    הצייר קיבל הדרכה מה לצייר בכל סצנה,
    והתפקיד שלי למלא בעצם את 'בועות הדיבור' בכל עמוד.
    מדובר על כ-40 עמודים, 6-7 סצינות בעמוד.
    כותבת כבר שנים ארוכות במגוון סגנונות, כולל לילדים ולנוער, כולל תסריטים למחזות.
    כמה הייתם מבקשים על עבודה כזו?
    כל תשובה תעזור. תודה רבה!
    • תודה
    Reactions: נ. גל, Whatever, מ. י. פרצמן ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    נשמע שצריכים המון יצירתיות לעבודה כזו. כותבים שונים ברמת כשרון שונה יפיקו תוצאה אחרת לגמרי. לכן...
  • 2 4K
    • Natan Galant
    עזרה כן כן, אני יודע שאתם בחופש וזה. רק משהו דחוף שנורא מסקרן אותי, אז אם תוכלו להיכנס שניה בבקשה...
  • Natan Galant //
    • אם אתם מסכימים, בקשה קטנה.
    עצמו רגע את עיניכם, נסו לחשוב לעומק וחזק, לנשום לתוככם את המילה "סובייטים" - ולכתוב כאן את האסוציאציה המיידית שעולה לכם לראש. בלי מחשבה ותהיה והתלבטות וכו. מחשבה ראשונה. ישר מהתנור.

    שולחן אפור ולצידו פקידו מפלגה חתום?
    שדות תעופה מוזנחים?
    כלכלה הרוסה?
    פוטין?
    סטאלין?
    קולחוזים בלי מזון?
    לא משנה מה, אשמח שתכתבו כאן בפשטות את האסוציאציה שלכם.
    המוני תודות מפזזות
    נתן
    • תודה
    Reactions: שיבת ציון, מעגל השנה, איטשע פ. ועוד 9 משתמשים12 //
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    החומרים רק מחכים למושיע/ה.
  • 5K
    • מ
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי - גיבור שלי
  • מסוגל //
    • "אז תדמיין את הסוף בעצמך". את המשפט הזה שומע כל ילד שלומד להכיר את עולם הספרות, ועמו מגלה ספרים חסרי סוף, או גרוע מכך - בעלי סוף שאינו מוצא חן בעיניו.
    המשפט הזה רציונלי עד להכעיס, ולמען האמת עד עצם היום הזה לא לגמרי הבנתי למה בפועל זה לא עובד. מהו הקו הדק שעובר בין כריכות הספר וחותם באופן אבסולוטי את האירועים שמעולם לא קרו לדמויות שמעולם לא היו, עד שדמיונם של אירועים אחרים מטופש לא פחות מדמיון של היסטוריה חילופית. האם זוהי בעלותו היחידנית של סופר על הדמויות שלו, או שפשוט הדברים לא יכולים סתם לרחף בדמיון, וצריכים להיות ממש כתובים?

    ומכאן לאתגר -

    לא אכחד שבמשך תקופה האתגר שתכננתי להוביל אם אזכה הוא כתיבת סיפורים בסגנונו הספרותי של סופר קיים, אבל הרעיון נתפס בטרם הגיעה ההזדמנות לידי. כשוך האכזבה הראשונית הגעתי למסקנה שמטבע הבריאה, אחרי שמקבלים     אצבע רוצים את כל היד. ולכן האתגר הפעם (מחיאות כפיים סוערות..) הוא לכתוב קטע שיכלול דמות ספרותית קיימת.

    ואלו כללי האתגר:
    ניתן לכתוב כל סגנון של קטע, שיתייחס בכל צורה לכל גיבור ספרותי שקיים.

    למרות הדמיון לאתגר טביעת אצבע, האתגר לא כולל צורך בחיקוי הסגנון המקורי בו נכתב הגיבור. ניתן, כמובן, לעשות זאת. אבל השיפוט לא יתמקד בכך, אלא פשוט בכמה הקטע טוב.

    נעילת האתגר בי"ז אב בעה"י.

    הקטעים יופיעו כאן. הערות, הארות, דיוני עומק, תודות, שירות, תשבחות או סתם קטעים שיותר מתאימים לתשעת הימים - בנספח.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: M . A, אנטיפטרוסה, AyeletHashachar ועוד 33 משתמשים36 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    היום
  • 536
    • י
    שיתוף - לביקורת רסיסי דמע כעורים ובוהקים ---
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • נהרות של דמעות עברו עליי, רבבות רגעים של ניתוק וכאב.
    ימים שלמים לא זכרתי את שמי ומוצאי. רק נסתי, במנוסה פרועת-לב, אחר שרירות ליבי. התרחקתי מן כל סממן אמת.
    וכעת, כאשר פגשתי בפמוט עם דמיון לנרות השבת שהדליקה אמא בכל ערב שבת - הכל צף בי מחדש...

    מכאן - אין בי שמץ של מושג מה יהיה. חושש שאפול שוב ואמשיך לשתות.
    אבל צעקה אחת אני רוצה לצעוק לך אבי:
    כיתום אני! רע לי במקומי, בודד ומנוכר.
    אני רק איש משוסע-לב, שגוי-בחירה, צמא-אהבה, בודד ופגוע!

    בנהרות של דמעות וגעגוע
    בנך.    ​
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: קנקן חדש, יצחק ג., מקשיב ועוד 22 משתמשים25 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    ריגש אותי מאוד
  • 1K
    • פרוגמטי
    שיר אֱלוּל תְּלוּל מַסְלוּל
  • פרוגמטי //
    • וְהִנֵּה הָאָשָׁם נִצָּב עָלָיו

    מְכַסֶּה אֶת כֻּלּוֹ

    מַזְכִּיר לוֹ חֲטָאָיו

    מִי יוּכַל הֲצִלּוֹ



    וְהִנֵּה הַ'שֵׁם' נִצָּב מוּלוֹ

    עוֹצֵר אוֹתוֹ, חוֹסֵם

    הֲרֵי הִקְדִּיחַ תַּבְשִׁילוֹ

    הַיּוֹם הַכֹּל מִתְפַּרְסֵם



    וְהִנֵּה הוּא שָׁם לְבַדּוֹ

    כִּמְעַט אָבְדָה תִּקְוָתוֹ

    אֵין לוֹ מָנוֹס, מִי יְעוֹדְדוֹ

    הָעֲדֵי אֹבֵד אַחֲרִיתוֹ



    וְהִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב עָלָיו

    בּוֹכֶה עִמּוֹ, שֻׁתָּף בְּצַעֲרוֹ

    בִּגְלַל אֵלּוּ הַסִּבּוֹת רַבִּים חֲלָלָיו

    לוּ רַק הָיוּ שׁוֹמְעִים מַאֲמָרוֹ



    פִּתְּחוּ לִי פֶּתַח כְּחוּדוֹ שֶׁל מַחַט

    שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה עֲלֵיכֶם

    זוּ הַבְּשׂוֹרָה, כֹּה מְשַׂמַּחַת

    בּוֹאוּ לְהִטָּהֵר וַאֲסַיֵּעַ בְּיֶדְכֶם
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Yeshivish, ORTAG, הייטקיסטית ועוד 42 משתמשים45 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    מחלוקת בין הרים גדולים. אולי יבוא @דיונון ויכריע?
  • 550
    • I
    שיר בַּעַל הַמְּלָאכָה הֶחָכָם
  • I.Q //
    • בָ''הּ

    בַּעַל הַמְּלָאכָה הֶחָכָם
    שֶׁהִגִּיעַ
    לֹא תִּקֵּן דָּבָר
    לֹא שָׁבָר
    לֹא נִפֵּץ
    לֹא דָּרַךְ,
    לֹא הֻרְגַּשׁ.
    רַק טָוָה בֶּחָכְמָה אֶת יְרִיעוֹת הָעִזִּים
    בְּעוֹדָן מַמְשִׁיכוֹת לְשׁוֹטֵט.
    עֵינָיו כְּמוֹ אוֹרוֹ
    הִסְבִּיר
    אֵיךְ לָלֶכֶת נָכוֹן
    עַל הַמִּלִּים שֶׁכְּבָר נֶאֶמְרוּ
    לְהַקְשִׁיב
    לַנִּגּוּן שֶׁכְּבָר הוּשַׁר.
    לְהִתְחַבֵּר לַאֲנָשִׁים שֶׁכְּבָר נִבְרְאוּ.
    לֹא לְהַפְרִיעַ לָאֱמֶת שֶׁנִּמְצֵאת.
    וְשֶׁעָמֹק בִּפְנִים יֵשׁ אוֹר גָּדוֹל,
    גָּדוֹל מִשֶּׁחֹשְׁבִים .

    בַּעַל הַמְּלָאכָה שֶׁהִגִּיעַ
    לֹא תִּקֵּן דָּבָר
    רַק חָשַׂף וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו גַּן מְסֻדָּר וּפוֹרֵחַ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: 7שבע7, נולדתי לחלום, כנפיים ועוד 18 משתמשים21 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    "וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים" (לה, כו), טוו את העזים: היא היתה אומנות יתירה...
  • 2 5K
    • מ
    דיון נספח לאתגר הדו שבועי - גיבור שלי
  • מסוגל //
    • זה הנספח לאתגר גיבור שלי. לא צריך להסביר מה זה אומר, נכון?
    • תודה
    Reactions: איש אחד הלך, הנף מקלדת, אינספריישן ועוד 3 משתמשים6 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אני מסכים. זוהי פארודיה שמעלה חיוך, בלי להכיר את המקור (גם אני לא מכיר אבל בלי הרבה מבוכה, אני...
  • 5K
    • 7
    ביקורת ספרות הנופים שראיתי ב"ילדה נוף", מאת רותי קפלר
  • 7שבע7 //
    • את הספר "ילדה נוף" הבאתי מהספרייה בכלל בשביל הנערה שלי. אבל אמרתי - רותי קפלר? אני אקרא בעצמי גם כן.
    ולא התחרטתי.
    בשנים האחרונות לא יוצא לי לבלוע ספרים בקצב כמו בנערותי (וכמו הנערה שלי היום), ובדרך-כלל אני גוררת אותם משבת לשבת עד שכבר מגיע מועד ההחזרה לספרייה - ואז אין ברירה אלא ללגום את הסוף בשתי לגימות לא ממצות.
    אבל את הספר "ילדה נוף", באופן מפתיע, הצלחתי להכניס בתוך שבת אחת בלבד, ועוד בשבת שמוגבלת בזמן קריאה להנאה - כי תשעה באב הגיע מיד בסופה.
    וכך צעדתי בין נופי החרסינה השבירים של אמא של ליבי, וכך הבטתי מתוך עיניה על התהפוכות שילדתה עוברת. דמעתי כמה וכמה פעמים. אמנם אין לי ילדת נוף כמו ליבי, אבל לכל אחד מילדיי יש את הקריצה שלו לנוף הפראי הזה, שלא בדיוק הולך בתלם, וכך מצאתי את עצמי מזדהה. וגם אם לא מזדהה -עדיין מתרגשת ו"ננגעת" עמוק בלב מהקושי, מהנפילות, מהתעצומות, מההתחבטויות ומהעליות.
    השפה של רותי קסומה, את זה אני כבר יודעת. היא מטיילת בין המילים ובין הרגשות גם יחד, ההקדמות הקטנות שיש לפני חלק מהפרקים עושות עבודת קסם בפני עצמה, יש בה גם ציניות וגם ישירות אמיתית ורגישה. יש מעברים בין הזמנים, ואפילו מעברים בין הדמות המספרת ובין הדמות המספרת על עצמה.
    דמותה של ליבי מתוארת בכנות מהממת ואמינה מאוד, גם דמותה של אמה, שאמנם אינה אשת חינוך - אבל עדיין מעלה כמה תובנות חינוכיות עמוקות. הילדים האחרים לפעמים קצת מושלמים מדי, ולפעמים אנושיים כמו שצריך. אבי המשפחה מקבל מקום קצת יותר דחוק, אבל עדיין הוא נוכח.
    אהבתי מאוד את מספרי הפרקים בסוף, שאומרים בעצמם כמה זמן עבר מאז הפרק הקודם (והאם הפרקים שבין לבין תיארו גם הם את ההתמודדות עם ליבי לבדה, או שהיו עוד תהפוכות בחיים של בתיה, האם הגיבורה?), ואהבתי לפגוש את הדמויות המוכרות מהספר כולו כשהם מבוגרות יותר.

    ואיך אפשר בלי לדבר על הכריכה?
    כמה עבודה הושקעה בה, כמה היו שותפות בה. מהרעיון של הסופרת, דרך אומנית הזכוכית והצלמת, ועד לגרפיקאית.
    הכריכה דורשת העמקה בפני עצמה, ואפילו ילדיי הקטנים, בלי לקרוא את הסיפור, ניסו "לנתח" אותה: למה יש כאן פיל? למה האות פ"א סופית מוטה ככה הצידה? מה זה הדבר האדום הזה שיש ליד הפיל?
    (הפיל כמובן הוא ממשל הפיל בחנות חרסינה, שמוזכר בסיפור. הוא בועט בחוסר זהירות בפ"א הסופית - אולי כי פיל מתחיל בפ"א? - וכמעט מפיל ושובר אותה. היצור האדום ההוא? אולי הוא יצור שגם נבעט בחוסר זהירותו של הפיל? מה שבטוח - הבחירה בכריכת זכוכית ממחישה היטב את השבירות של הרעיון העיקרי בספר, את העדינות שיש לנהוג דווקא בילדים האלה, שלכאורה אינם עדינים.)

    הייתי רוצה לצטט ולהביא כמה משפטי מחץ מתוך הספר, אבל אני מעדיפה להשאיר לכם למצוא את משפטי המחץ שירגשו אתכם - אחרי שתקראו את הספר...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שין אלף, מה זה20, אוראל סולטן ועוד 63 משתמשים66 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אנטיפטרוסה
    ישנה הקצנה ציבורית כללית בנוגע לקשרי"ם, כך ממה שאני הצלחתי לשמוע מסביבי. מי שלא מכיר אחד כזה...
  • 3K
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת יש לי צימר, ואני איש נחמד בדרך כלל, אבל...
  • Natan Galant //
    • ...וואלה, אולי מספיק? באתם לישון אצלי, בבית שלי, חלאס. תנמיכו את המוזיקה הזו. זה ששילמתם על צימר לשתי לילות לא נותן לכם זכות לשגע לי ת'מוח.

    וואלה, אולי תעצרו עם הפרצופים העצבניים שלכם? המוזיקה שפתחתי פה בחצר ממש אחלה. מה הקטע שלכם? אבל טוב, בסדר, אכבה אותה. אני וכל המשפחה נאכל את הסטייקים בלי מוזיקה, אם זה מה שיעשה לכם טוב, בסדר.

    וואלה, אולי די? באתם לצימר שלי, נתתי לכם שירות שמלך סעודיה לא קיבל בחיים, ואתם רק באים ומתלוננים. מה קרה? כולה שכחתי לנקות לכם את הרצפה ונשאר שם קצת בוץ מהשוכרים לפניכם. מה קרה? קחו מגב ותנקו, למה בבית שלכם אתם לא שוטפים רצפה?

    וואלה, לא. אין לי כוסות חד פעמיות לתת לכם. למה לא חשבתם להביא איתכם? מה אני, חנות מכולת שפתוחה גם באחת עשרה בלילה? יש לכם על המדף הקטן כוסות חרסינה, תשטפו אותם ותשתו בהם בכיף. אלו כוסות שסבתא שלי ע"ה קנתה בעדן, בדרך לארץ ישראל. את הכוסות הכי טובות שיש לי שמתי בצימר, העיקר שהאורחים שלי יהיו מרוצים. איך אתם לא מתביישים לבקש חד פעמי?

    וואלה, לא, לא יודע איפה השלט למזגן. אבל מה אתם צריכים? דווקא לא חם היום. תפתחו חלון, יש אוויר סבבה ממש. לא! לא את החלון ההוא, זה בדיוק מול המטבח שלי, ונורית, אשתי, לא אוהבת שהאורחים רואים את המטבח שלנו.

    וואלה, כן. אני מסכים להרים את החשמל שנפל לכם, לכו חזרה לצימר, תוך שתי דקות תראו שהוא חזר.

    וואה וואה, אתם האורחים הכי נודניקים שהיו לי בחיים, והיו לי הרבה חברה, שלא תחשבו. בקושי עברו שתי דקות ואתם כבר באים שוב פעם? תנו לבנאדם לגמור לקרוא עיתון, תסתדרו קצת בלי חשמל. מה אתם כבר צריכים בשעה כזו? יש עדיין אור מבחוץ.

    וואלה, מה זאת אומרת אתם לא מוכנים לשלם תוספת 10% מעבר למחיר שסוכם? בכל המשק הייתה עליית מחירים אתמול, אז גם אצלי.

    וואלה, צאו מהבית שלי, מגעילים שכמוכם, הלוואי יקרה לכם משהו רע, אל תחזרו בחיים לצימר שלי. ושלא תעזיו לשכור פה אצל אף אחד מהיישוב, למה אם אני רואה אותכם כאן אני אישית הולך ואומר לבעל הבית שיזהר ממכם.

    וואלה, אולי מספיק עם הקללות האלו? את הלב שלי, את הצימר, נתתי לכם. למה הגישה הזו? ביי, ביי, באייי. לכו. שלום.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: צימרים בצפת העתיקה, מנחם דרורי, אריאל לוי ועוד 113 משתמשים116 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    למאי נפקא מינה
    כמובן, אך הם שונאים כי הם שׁונים.
  • 4K
    • ד
    דיון איזהו השיר #8 - ארומה - נספח
  • דיונון //
    • לאתגר
    איזהו השיר #8 - ארומה - נספח
    • תודה
    Reactions: הפצחן ו-קוביד2 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    באקינגהם
    בבקשה:
  • 2 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת זבח משפחה
  • הנף מקלדת //
    • "תגידו לי אתם ילדים קטנים?! זה מה שנקרא אצלכם מנגל?! נקניקיות וכנפיים?! למה לא פשוט שוקו ולחמניה? אולי יוגורוט עם מוזלי? אתם מביישים את המילה 'מנגל' שאתם קוראים לכל הפרווה הזה בשרים על האש... שלומי נו... בחייך! אל תגיד לי שאתה המארגן של זה...
    שקט.

    איילה לא קלטה שהפה שלה פעור פעירה תדהמתית, עיניה בוהות בבעלה הטרי. ההגדרה 'השתחרר לו הסעיף', התאימה לו כמו אום לבורג. הזהו יוני פאר עולם הישיבות? הבעל העדין והחייכן? שכרגע עומד ומטיח גיבובי תלונות, בגיסו הגדול.

    אני שלומי, הגיס הגדול, שתי דקות קודם לנאום, עמדתי במרכז המטבח, בשעת לילה בינהזמנית. ידי נופפו בהתלהבות אופיינית בחבילת 'גלאט-עוף' צהובה, עמוסה בציפורני תרנגולים מעובדות לכדי נקניקיות עוף. והיטוותי בכישרון כיצד אמור להראות המנגל המסורתי. כשאני מצביע על המנגל החד פעמי הארוז בפינה.

    אז קפץ ליוני השישליק.

    יוני הוא התגלמות הגיס המושלם. אחד שנכנס למשפחה שמספר רווקים בה עולה דרמטית על מספר הנשואים, הציפיה ממנו היא בשמיים, ויוני בהחלט ענה על הציפיות. למדן וחכמן שגם יודע לנגן בגיטרה ולרקוד קאדצ'קע, מתייחס בחביבות אמיתית לגיסים הצעירים, ומפגין מסירות לאשתו וכבוד לחמיו וחמותו.

    גם אני כאח הבכור, די שמחתי בו ונהניתי לגלגל איתו שיחה. הוא זרם איתי והגיע לדרגת סבבה. נושא המנגל כנראה הצית בו איזה פחם דרום אמריקאי רוחש.

    "מה העניין יוני"? ניסיתי לנפנף את הבעיה בטרם תתלקח לממדים.
    -"אין שום בעיה". הנמיך יוני את קולו לרווחת אשתו המבוהלת. "פשוט חשבתי שגם אתם מבינים שמנגל עם נקניקיות וכנפיים, זה כמו 'דוריטוס חריף אש' בלי 'שוופס אשכולית אדומה'".
    -"שוין, מה אתה מציע"?
    -"תן לי לארגן! אתה תלקק את הפחמים. וההפרש עלי".

    יוני יצא לסיבוב באיטליז, הביא איתו מכל הבהמה הטהורה. במקביל דאג לכל הציוד הלוגיסטי כנגד הציוד הלוקה בחסר שלנו.
    קבבוני טלה מתובלים עם אגוזי בונדק וכוסברה. פרגיות מושרות בבירה לבנה. מגש אקסלים ובקבוק ערק (בשביל הסיפתח). נקניקיות צ'וריוס על בסיס כבד בקר. מערכת קריוקי עם הגברה (בשביל האוירה) קציצות עגל מגולגלות בחזה אווז מגובבות עם נענע וזרעי פשתן. אבטיח פרוס לנתחים וגרעיניו הקלויים ארוזים בשקית נייר. מפוח סטנדרטי עם שפריצר בנזין. רצועות אנטריקוט מרוחות בחרזל דיז'ון ופלפל גרוס. שולחן פינג-פונג מתקפל. גנרטור.

    "יוצאים לחוף" הכריז כשחזר עם תא מטען מלא.
    -"איזה חוף? לא עושים כאן בפארק הירקון? זאת אומרת ככה אנחנו רגילים".
    -"נראה לכם. עם כל אשתו והעולם?! בואו, בין הרצליה לנתניה, יש לי את החוף הכי סודי שבעולם".

    היה נחמד. אי אפשר לומר שלא. אבא רק אמר בסוף, בעדינות, שנראה לו שהעולם הזה קצת מקנא בנו. לחיים הגיס מתחתי הייתה איזו הערונת צינית. גם אמא שוב לא הבינה מה רע במנגל החשמלי?

    אני לכשעצמי ההתנהלות שלו צבטה לי בלב. יש כאן אח גדול, מכיר ומדריך את הנוהג המשפחתי. ואז מגיע צעיר וחצוף, משנה לי את המשפחה שלי, בלי להתבלבל. קצת כבוד. הלו... טיפה צניעות. מה נהיה תשים את כולנו על האש?



    יומיים אחר כך נסענו לצפון, אני, אשתי והילדים. נדחסנו באוטובוס הומה המון חוגג, התפזרנו בין המושבים שנותרו. מצאתי את עצמי ליד יהודי מוכר עד כדי דגדוג כואב.

    "אההה... אח של יוני" צהלתי. הלה פנה אלי עם הזקן המאפיר שלו. ובירר בזהירות מי אני.
    -"גיסו" הזכרתי למחותן הנוטה לשכחה.
    -"נכון נכון! אתה יודע איך זה אצלנו. זאת החתונה האחרונה, וכל אחד עם המשפחה שלו. קשה לקלוט אנשים חדשים".
    -"תגיד לי באמת. איך יוני היה אצלכם בבית. גם מארגן ככה את כל המנגלים וכל הארועים"?
    -"איזה מנגל"? הוא תוהה.
    -מה זתומרת? אתם לא הייתם בכל הזדמנות מרימים איזה מנגל יוקרתי, ואל תגיד לי שיוני לא היה הרוח החיה".
    -"שום מנגל ושום יוני. הוא לא אירגן כלום בקושי בפגישות נתנו לו להחליט אם להמשיך או להוריד. הבן הכי קטן, כולם מעליו בולעים אותו. ככה זה אתה יודע".
    -"אני מבין. אני מבין".

    הגענו לצפון. לא התאפקתי. הרמתי טלפון לאיילה. "תקשיבי אני מוכרח להגיד לך, אני לא מצליח להשתחרר ממה שיוני עשה.... ברור שנהנתי היה פצצה! תשמעי הבחור שלך, משדרג לנו את המשפחה. אני ממש מרוצה, וכולם בעצם. סוף סוף יש כאן גיס שידרבן אותנו. באמת זכית... בכיף גדול אחותי! תהנו המון ביחד. תנצלו כל רגע. מחכים כבר לארוע הבא שיוני ירים לנו.

    וסבתא הייתה אומרת: "שעם משפחה אוכלים קוגל". אני חושב שגם מנגל אפשר.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אבו מאיר, מנחם דרורי, מימיי ועוד 103 משתמשים106 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    יואל ארלנגר - קקטוס
    יואל ארלנגר - קקטוס
    צודק\ת, אבל זה גם מרגיז ומגרד בכמה איברים בו זמנית.
  • 2K
    • C
    שיתוף - לביקורת המילון לנופש החרדי
  • castamir //
    • בימים בהם חלק העיתון המלא במודעות נופש עולה על שאר העיתון, צירפנו לשירותכם מילון לכמה ממושגי הזמן בארץ ובחו"ל. אין בדברים משום עידוד יציאה לחו"ל לשם נופש או יציאה לנופש בכלל, וכל אחד יעשה שאלת חכם הנשאר בביתו.

    >>>

    מלון חמישה כוכבים בירושלים החרדית – אם תוציאו את החלון ממלון ה"בוטיק" בלב עזרת תורה, תשרבבו את הראש היטב, תעקפו את כל תוספות הבנייה והמרפסות הבלתי חוקיות, תגיעו בסוף לפיסת שמים בה במקרה הטוב ובלילה בהיר במיוחד תוכלו לראות מקסימום חמישה כוכבים.

    יער שווייץ – בשוויץ יש שמיים - גם כאן יש שמיים. בשוויץ יש אדמה - גם כאן יש אדמה. בשוויץ יש ג'וקים – גם כאן יש ג'וקים. בשוויץ מרוב עצים לא רואים את היער – גם כאן מרוב "יער" לא רואים את העצים. בני דודים שרפו אותם במנגל האחרון. אגב, אם מבטיחים לכם גם ריהוט באיכות גרמנית, היו בטוחים שאלו קרשי מיטה האכולים על ידי יצורים הידועים בשמם "תיקן גרמני".

    ג'קוזי מפנק – אוהבים את המשחק חם/קר? הברז של הג'קוזי הולך לשחק איתכם את המשחק הזה כל כך הרבה זמן עד שייצא לכם החשק ותרצו רק להתקלח ולישון. הבעיה? גם הברז של המקלחת נדבק מידידו בג'קוזי.

    חמש דקות ממירון – הווייז מראה ארבעים דקות. גוגל מפות כמעט שעה. אז איך חמש דקות? אולי במסוק פינוי צבאי. ואם תשאלו: למה שניסע במסוק פינוי צבאי? צאו בבקשה לחצר, הביטו ב"שפע מתקני חצר לילדים" החלודים ורקובים וכבר לא תהיינה לכם שאלות. כאלה ובכלל.

    לשמוע את המיית הגלים – המלון פונה לרפת בקר ענקית המשמיעה המיית עגלים 24/7. טעויות כתיב הם הדבר האחרון שתוכלו להתלונן עליו במודעות נופש שאפילו העיתון לא לוקח עליהן אחריות. ומה עם הריח? טרפת.

    פינת חי – התור הארוך בבר של בית ההארחה לסלט החי. והחביתה. במקרה של רפת נדיבה במיוחד שסולחת על הרעש והמהומה שאורחי המלון גורמים לפרותיה, הם ינדבו עגל אחד מהערך הקודם לליטוף על ידי מאות ילדים בתור אחד ארוך, המתגמד באורכו רק מול התור האמור לסלט החי.

    לנקות את הראש מכל הפוליטיקה – הצימר הנדיר שלכם ממוקם בלב יישוב ערבי בעלי תעודת זהות ירוקה, שאין להם זכות הצבעה בבחירות. בישראל.

    בר גלידות חופשי - קיבלנו מהספק קונטיינר של גלידות ״בן את ג'ריס״, בחיני חינם בגלל החרם החדש עליהם בארץ. אל דאגה, זה במקום ארוחת ערב. ומזגנים בחדרים. הפי אנד.

    נוף למפלי הניאגרה – דרך חלון הבונגלו תוכלו לראות מרחוק, בסוף חצר הבוץ, את בקתת השירותים. אירופה הקלאסית בטעם של פעם.

    אירופה של המזרח התיכון – חוץ מקולות המואזין כל הלילה, יש באזור של הסאבלט הזה גם בית תיפלה המשמיע צלצולי פעמונים חורצי נפש בכל שעה עגולה. אגב, לא מומלץ לצאת ביום ראשון החוצה, בכל פינה רובצים גויים שיכורים בעלי פרצוף "מחניים". כדאי להיזהר גם ביום שני, הם לא ממש בקיאים בלוח השנה.

    המילון לנופש החרדי – למרות שהוא מתפרסם בכל שנה ושנה בשמות חדשים וקריאייטיבים, עדיין יהיו תמיד האחד או האחת שחושבים שהם מחדשים משהו שלא נאמר קודם. אבל כל זמן שאנשים נופלים בבורות האלו בכל שנה מחדש – אין להתלונן על פרסום מניפסט כזה בכל שנה מחדש. נופש בריא, אמין ומועיל!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מתן מאור, ש.ב.א, אבו מאיר ועוד 103 משתמשים106 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    סליחה. דבר ידוע שבאופקים מקפידים על שירותים נפרדים גם לפסח. למה לזלזל?! מה שמוזר שבגנרטור הם לא...
  • 864
    • נ
    שיתוף - לביקורת ים של טוב
  • נ. גל //
    • מעניין למה הים, אינו דורש תגמול. אפילו לא הודאה. קטנה כזו, סטנדרטית.
    מעניין.

    הגלים מתנפצים מול פני, שעות על גבי שעות, ללא תגמול.
    זה לצפות בסרט הטוב בעולם, ולא להפסיק.
    זה לשמוע את הסמפוניות המשובחות בתבל, כשרק אני בקהל, כך שאי אפשר שלא להתהפנט.
    זה להסתכל לשמש בעיניים, ולומר לה: "את שוקעת, אני לא. את תחזרי מחר. אני מתחילה היום."


    אז איך יתכן, שעל חוויה שכזו,
    מקבלים החולות רמיסות חסרות רגש, והצדפים - פצפוץ כואב?!


    וכי רק אנכי חשה את אותו היופי?
    וכי אין עוד אדם שרוצה להודות לגלים?
    סתם, במצווה קלה.
    בנטילת ידיים, בברכה, במשחק אוהב עם ילד טהור עיניים, בחיוך שאתה יכול לשלוח - - -

    הישר לשמיים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: וריטסרום, אש קודש!, גראביצר ועוד 35 משתמשים38 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    כרגע? סביבות 4-5 שנים מאז שהתחלתי. אגב, זה קטע מהמגירה, שעבר עריכה קלה.
  • 2K
    • ד
    מדריך מקצועי הפתיח על הסכין
  • דוכסוסטוס //
    • נסו להתבונן באנשים דרך האף שלהם - זה ישפר את מצב הרוח שלכם. אם נרדמה לכם הרגל - טבלו אותה בדלי קפה.

    פתיחה כזו עשויה אולי לגרום לכם להמשיך ולקרוא את המשך המאמר בתקווה למצוא עוד טיפים יעילים, מה תתאכזבו כשתגלו אוסף קטעי פתיחה משמימים.
    לכן יש להקדיש תשומת-לב של ממש להתאמה בין סגנון הפתיחה לקהל היעד ולסגנון הכללי של הספר. אין זה ראוי להתהדר בפתיח פומפוזי כאשר הספר כתוב במשלב פשוט. כן נכון להציב בפתיח דוגמית לתכונות הבולטות ולחלקים היותר איכותיים של הספר.
    ברוח זו - תהיה זו טעות להבליט שחקן או אפיזודה שוליים שאינם משקפים את המשך הסיפור.

    פרסום ושיווק
    כשבונים ספר מתכננים אותו כמו חנות, יש את חלון הראווה שכולל שם, עיצוב כריכה, פרסומת וטקסט גב כריכה, תפקידם של כל אלה הוא לגרום לקורא לפתוח את הספר.
    שלב שני הוא שלב הכניסה לחנות שם יציבו פריטים מפתים יותר, קולקציה עדכנית או מבצעים, גם בספר - הפתיח הוא שלב מכריע ולכן הוא מוכרח להצית ריגושים אצל הקורא. בהמשך יש מערך לשימור לקוחות באמצעות שמירה על דיאגרמה מאוזנת של רגעי שיא ושפל, אבל חלוקת הפרקים היא נושא לדיון נפרד.

    סופרים משתמשים בהרבה טקטיקות כדי לצלוח את השלב הזה שבו הקורא עשוי להחליט שהסיפור לא לרוחו ולטרוק את הספר או שלא להתמיד בקריאת סיפור בהמשכים בעיתון.

    פתיחה כרונולוגית
    מאז נטש חזי, סדק עצוב הכתים את שיגרת החיים היפים והטובים, אלה שברוכי חלם עליהם.
    הוא שונא תאוריות אבל לדעתו יותר משהעיבה הבריחה של חזי, העיקה הצרה האמתית מבחינתו - ניסיון ההדחקה וההתעלמות של טובה שבעקשנות שידרה עסקים כרגיל, אך ליבה היה שקוע בבכי שאין לו נחמה וגדוש אצבעות מאשימות השלוחות יותר מכולם אל עצמה.

    ברוכי ניסה להרעיף עליה תנחומים ועידודים, אלא שכל אלה לא צלחו להשקיט את מצפונה, משום שהיה בו רבב.
    היא אכן הייתה אשמה.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    נכתב ע"י יאן:
    הסיפור קרה לפני לא הרבה שנים. הייתי אז ת"תניק חדש ונלהב בישיבת 'קסם בישראל'.
    כבר שנתיים שמתי עין על הת"ת. חדר פרטי, תעסוקה לשעות (בין) הסדרים, עם מחשב, מה צריך יותר מזה. עשיתי את עצמי יד ימינו של קויפמן שהיה כבר אלטר וחיכיתי בכל לב שיתחתן. ויום אחד זה קרה. הוא התארס והעביר לי את כל הסמכויות בהסכמת ראש הישיבה כמובן.
    נכנסתי בסערה לתפקיד. יצרתי קשר עם סוכנים, הוזלתי את המחירים, והפכתי את הת"ת לאטרקטיבי הרבה יותר.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    לפני שנוקטים בשיטות ומהלכים, תמיד כדאי לבחון את האפשרות שלא לשבש סדרי עולם ולשמר את הסיפור כצורתו. אם סיפור מעניין דיו, גם הפתיחה הרשמית שלו מסוגלת להפנט אליו קוראים.

    פתיחה פיוטית
    השתיקה היא בת בריתם של ההגות והשרעפים ועם זאת חוברת היא לעמימות חשאית ולמסתורין המשווים לה יחד מרחב אשליה אפרורי ומונוטוני, אשר על כן משמשת היא כבת לוויה קבועה לאברום ולנפשות התאומות שלו - דגי הזהב המשתכשכים בדלי הכחול הגדול, אלא שבניגוד לדגים הדוממים בקרבם ומחוץ מצופים זהב כתמתם הרי שאברום עטוף דומיה אך ליבו זהב צרוף.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    קשה להבין מה גורם לסופרים לראות בפתיח כר פורה לרוחם הפיוטית, אבל לא פעם נפגשים בפתיחה כזו שסוטה מהמשלב הנפוץ בשארית הספר ועוברת להשתפכות הנפש היצירתית של הסופר. וכשסופר נהנה יתר על המידה - מתעורר חשד כבד לשיפוט סובייקטיבי.

    פתיחה דרמטית
    "יש טייס בקהל?" השאלה הושמעה שוב ושוב במערכת הכריזה. רק דממת מוות ענתה לה.
    אני לא טייס ואין לי רקע באווירונאוטיקה, אבל רציתי להיות בעניינים, קמתי מהמקום בצעדים בוטחים ופסעתי לכיוון הקוקפיט.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    השלט הקטן 'חדר תשאול ובקרה' לא הסגיר אף פרט על הממתין מעבר לדלת. תאורה צהובה ישנה פיזרה אלומות אור אפלות על קירות וריצוף הבטון. בפינת החדר שלד חסר שיניים, על ידו שאריות דינוזארים וגולגולות פלסטיק. על יציע מוגבה, עמדה תצוגה של מכשירים מחלידים שונים לדיבוב נחקרים, באוויר היה ריח של טחב ומשהו נוסף שהתקשיתי לזהות באותם רגעים, כיום אני יודע לשחזר שהיה זה ריח של דם.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    דרמה היא דרך מצוינת להצמיד את הקורא אל הספר. השאלה האם נכון לייצר אירוע דרמטי מותאם אישית עבור הפתיחה.

    פתיחת פרשוטינג
    ידעתי שהבשורה הזו תגיע, לא חשבתי שאשאר אדיש כל-כך.

    ד"ר פישר דיבר בקול נמוך אבל המילים 'שבועיים אחרונים' נשמעו היטב בחלל החדר עמוס המכשירים. לא חיבבתי את הדוקטור הזה, לא התאים לי שלרופא שלי יהיה שם של שמפו, אבל דווקא הוא - נתן עבודה טובה ושקטה.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    השיטה הזו למעשה מחליפה את הפרולוג המסורתי ומשלבת אותו כפרק מן המניין. הצניחה אל ליבת הסיפור מיד בפתיחתו, מספקת את חוויית הסיפור ללא מניפולציות ומשוא פנים.

    פתיחת לונדון
    עננים קודרים העיבו על שמיה של בודפסט, מניסים לכל עבר פיסות רקיע אחרונות. דפיקות נטולות חן נשמעו מעם הדלת. "זה הוא שליח הדואר" לחש בוריך.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    פתיחה המתארת את מזג האוויר, לעיתים מתוך גישה הקושרת בין יום סגריר לצרות וכישלון ובין יום בהיר להצלחה ובשורות טובות, ולעיתים כברירת מחדל. אז זו לא ברירת מחדל, זה הוא המחדל בעצמו: במפגש בין שני אנשים לא מוכרים, מזג האוויר משמש כנושא אוניברסלי שעשוי לתווך בין השניים בפגישה המביכה, המפגש בין הקורא לספר הוא לא אירוע מביך. גם האמונה התפלה המנבאת עתידות בעזרת מזג-אוויר שייכת לדור עבר. ויתכן שבישראל החמה, המשוואה דווקא הפוכה.

    פתיחה צרפתית
    הקרחת הפוטוגנית של הזר הדהימה את שלמה, מעולם לא נתקל בקרחת כה בוהקת. אין זאת אלא מעשה ידיו של ספריי חלונות פשוט, טיפ נהדר לסובלים מנשירת שיער.
    "אתה מכיר פה את האיזור?" שלמה בחן את הזר הקרח בעיניים סקרניות "מכיר? סוג של שלום-שלום כזה".
    לחצ/י כדי להרחיב...
    בפתיחה זו מבקשים להצית את הריגוש של הקוראים באמצעות הומור. החלטה נבונה יש לומר, זאת בתנאי שההומור יצליח לבדר את קהל היעד, ובתנאי נוסף שהומור הוא לא נטע זר בשאר הסיפור.

    פתיח כוזרי
    נכתב ע"י מ"ם:
    אם אתה שוכר דירה באלפיים שקל, אל תצפה שיהיה בידוד בקירות.

    הייתי מדפיס את המשפט הזה על מגנט ותולה על המקרר, אבל המקרר שנכנס ליחידת הדיור הזו בשיכוני שמואל הנביא קטן מדי. הוא כבר תפוס בכל המשפטים החכמים הקודמים כמו "אם היינו יודעים עד כמה קל לגדל נכדים היינו מגדלים אותם לפני הילדים".

    אז כמה הנזק? בדרך כלל לא נורא. כשבת השכנים מתאמנת על נגינה באורגנית ואתה הולך ל"כלבו בר אילן" לקנות אטמי אוזניים – זה 30 ש"ח לשני זוגות. כשהתינוק מתעורר בלילה מבלנדר-יד בקומה מעל - זה כבר נזק של כמה שעות עבודה ביום המחרת. כך גם בדוגמה השלישית שמיותר להביא רק כי מקובל לתת תמיד שלוש דוגמאות.

    אבל אז הגיע הזוג הטרי לגור מעבר לקיר.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    נכתב ע"י ר. פרצמן:
    פעם, לפני שנתיים או יותר, שאל אותי חבר את מי אני הכי אוהב. אילו היה נותן לי לבחור בתשובה אחת מבין שתיים מוצאות, היתה הבחירה קלה יותר. אבל לא קיבלתי שתי הצעות, והחבר זנח את השאלה.

    את הורי לא אהבתי. הם לא אהבו אותי. והמשוואה לא השתנתה.

    תמיד שאלתי את עצמי למה כל זה מגיע לי. הורים שכולים לאחות שמעולם לא הכרתי. בית ריק לחזור אליו. לא אמא מחכה, ולא אב מתעניין. נדא. העבודה היתה מרכז עולמם, ואם ראו בי המשך כתחליף לאחותי, הם לא עשו כלום בכדי לממש את הפוטנציאל הזה. יתכן מכאב. או מחוסר יכולת. עד היום איני יודע. אבל הם הפסידו. וההפסד הזה, זה אני. אדם שאינו אוהב את עצמו, כיצד יכול לאהוב אחרים. וביחוד כשהאחרים הללו אינם עושים משהו בכדי לזכות לאהבה הזו. וילד שגדל ללא אהבה ואמון בכוחותיו, גדל עם חסר, חלל ריק, הפעור בנשמתו.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כולנו היינו מייחלים להיות חכמים ומתוחכמים יותר, כשנתקלים במשפטי תובנות וסיסמאות מתקבלת תקווה שהם מובילים אל החכמה הנכספת שמעבר לפינה. ככל שהמשפטים יהיו נדירים ומפתיעים יותר, ננסה לחרוט אותם חזק יותר ומה שחשוב לעניינינו - נחפש בלהט כמה שיותר מהם.
    שיבוץ של דוגמית מהם בראשית ספר היא מתכון מנוסה למיגנוט קוראים.

    פתיחת נוף
    נכתב ע"י מ. י. פרצמן:
    יש משהו מהפנט בלעמוד על פסגת ההר, מול שמש וצל וירוק זורח, ולהביט מטה אל האסם, בו מתרוצצים בחדווה אמיתית עשרים ושלושה פילים אימתניים ושוחרי קרב.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    נכתב ע"י אורית חזן:
    עלטה, זה רק הירח שמאיר כאן את החושך. העצים לא בתנועה כלל, הם עומדים כדוממים. צרצור דק של צרצרים מכל הכיוונים ומכוניות ששועטות מידי פעם בכביש הדו סיטרי החשוך.
    אסור לעקוף בכביש דו סיטרי, התאונות הכי מחרידות מתרחשות בעקיפה.
    אני מגיע לשם כל פעם מחדש, מזדעזע מהמראות שמיסרים אותי שורטים בציפורנים חדות, משאירים דם על קירות ליבי.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    נופים תמיד היו ויהיו מראה משכר, ואם הם מתוארים היטב גם הקריאה שלהם תהיה כזו. מה פחות הגיוני מלנעוץ אותם בפתיחות?

    פתיחת ילדים
    "לא אוצֶה לכת דודה, אוצֶה הַיתַה" מוישי רקע ברגליו וליבה של דינה נצבט.
    היא הציצה בשעונה, כיתפה בבהילות את המזוודה הקטנה ומשכה את מוישי בכוח אל המונית. בעוד פחות משלוש שעות היא צריכה להיות שם - בפעם השנייה תחת חופתה.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    הדבר שהכי מעניין אותך זה חוכמע'ס של הילדים שלך והדבר שהכי משעמם אותך זה חוכמע'ס של ילדים של אחרים. סופרים מפתחים עם גיבוריהם יחסי הורות וזה אולי מרגש, אבל את שגיאות הדיבור שלהם יואילו להשאיר מחוץ לספר, בטח שלא לקדם אותם אל מעמד הפתיחה החגיגי.

    מקומו של פרולוג בספרות בת-זמנינו
    תודה ששאלתם, מקומו בחוץ.
    פרולוגים בספרות נועדו לשלב בין פתיחת פרשוטינג לפתיחה כרונולוגית (לא זה מקור השם פרולוג), לתת טעימה והצצה אל מרכז הסיפור בלי לפגוע במבנה הסיפור המתוכנן. אבל ההצנחה המלאכותית הזו היא מדי, הקוראים נאלצים לחפש את מיקומו המקורי של הפרולוג לאורך הספר וזה פוגע בחוויה וברצף.

    לגבי האפילוג - דעתי חלוקה: יש ספרים משובחים (לחיות וחצי) שבהם אסכים לקבל כל תוספת שיתנו ויהי שמה אשר יהי. אבל לפעמים האפילוג חסר טעם, הסיפור תם והכותב צריך ללמוד לפרוש בכבוד, מקסימום להוסיף דברי פרידה או אפטר, אבל למשוך את הסיפור הלאה אחרי הסוף זה כמו להמשיך לשחק שחמט אחרי המט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רפאל תבורי, ש.ב.א, יוסף יצחק פ. ועוד 60 משתמשים63 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דוכסוסטוס
    הכוזרי בהשראת הממלכה והמבחן. לונדון כפי שביארת. הצרפתים מנסים להצחיק. למי? בשביל מה צריך את כל...
  • 570
    • ק
    שיר מעשה בבניין
  • קוביד //
    • ​

    1) ברחוב הסתוונית ניצב לו בנין,
    אפור הוא, דהוי, כך ללא עניין,
    נושא בקרבו משפחות משפחות,
    סובל רוב צער, סופג אנחות.

    2) הן לדוגמא כך תמצאו כבר במבט ראשון
    ללא כל מצמוץ והרחבת האישון
    משפחת כהן וטפליה חמישה עשר
    בעוני ובמחסור, ופירוט הלא למצער.

    3) ומולם, כן שם, אחורי הדלת החומה
    יסכה האלמנה, כה בודדת, שוממה,
    בעלה נטשה לפני עשרות בשנים,
    המספר המדויק, לזקנים פתרונים.

    4) בקומה העליונה מר ציפרשטיין הישיש,
    מנין שנותיו, דומה לא ידע איש,
    ידוע חולי, מכאוביו רבים,
    גופו כה כבד, איבריו מיוסרים.

    5) גם משפחת פישמן ובנותיה תריסר,
    שערן מאפיר, כמעט שנשר,
    החברות כבר מברמצות את השלישי במספר,
    והן יושבות ומבכות את גורלן המר.

    6) והזוג הצעיר שכבר לא כל כך צעיר,
    מחכים לפרי בטן זה שנים למכביר,
    הדממה שם בבית צועקת, מחרישה,
    עד אנא, לעזרתנו חושה.

    7) אצל עזרא ממול השלום בית עייף,
    כמו זוג יונים הכל מעופף,
    הילדים אף הם שותפים למהומה,
    רצונם לשחק ב"אבא ואמא".

    8) וכך...
    כל דלת וסיפורה
    כל משפחה,
    ותלאותיה...

    9) עד...
    שיום אחד בבוקר סתמי,
    מתדפק על פיתחם אדם אלמוני
    באמתחתו, הוא אומר, הצעה מגרה
    להתנגד לה לא תוכלו מהרה.
    10) יצרור נא כל שכן צרותיו בידו,
    יכניס שם כל אשר חווה מאודו,
    יצא מהבנין ישליך שם צרורו,
    ינטוש שם כל מרורו.

    11) וכך תערמו עמרים עמרים,
    חבילות תהיינה שם כמספר הדיירים,
    וכשיבוא כל אחד לשוב למעונו,
    יבחר לו חבילה אחת של שכנו.

    12) שמעו זאת כולם הנהנו בראשם,
    לצרותיהם הרבות, הן זהו המרשם,
    פנה כל אחד מאושר לביתו,
    לצרור את צרורו, לארוז אמתחתו.

    13) ולעיתות ערב נאספו שם כולם,
    מאושרים הם כפי שלא היו מעולם,
    חבילותיהם על גבם ארוזות בקפידא,
    עמוסות ללא שיעור ומידה.

    14) מר ציפרשטיין נאנח מניח חבילתו,
    נותן בה מבט, לא מסתיר שמחתו,
    ויסכה האלמנה מתנהלת לאיטה,
    ולאחר דקותיים, חבילתה כבר שמוטה.

    15) לאחריהם אדון פישמן מגלגל אמתחתו,
    נותן בעיטה, נוקם נקמתו,
    וכך מתנהלת שיירה מזדחלת,
    כשהצד השווה- חבילה כה צורבת.

    16) הגיע הערב, הערימה כה גבוהה,
    מלאה ייסורים, הוגדשה הסאה,
    ושוב מופיע האלמוני המייעץ,
    ניגש לחלוקה, בקולו הוא מאץ.

    17) מתאספים הם כולם סביב החבילות,
    בודקים ממשמשים ועיניהם שואלות,
    החבילות נפתחות, מבטיהם נפגשים,
    המבוכה גוברת ומלמולים נרגשים.

    18) ואז...
    בצעד כה תמוה...
    מתנער כל אחד, מיישר מבטו,
    זוקף את גיוו, מחייך חיוכו,
    נוטל חבילתו ו...
    נעלם!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: .Ana, חני 0278, הזדמנות ועוד 27 משתמשים30 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    כתיבה מושכת במיוחד!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה