קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 788
    • א
    שיר לַחְמָא שְׁמַנְיָא
  • אוריצפת //
    • לַחְמָא שְׁמַנְיָא
    מפטירין אחר הפסח: אפי!..


    הֵן נִקְרָא הוּא "לֶחֶם עֹנִי"
    שֶׁאֵינוֹ תּוֹפֵחַ
    אַךְ לְאִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי
    ............וְעוֹד אֵיךְ נִפֵּחַ    !

    שָׁבוּעַ שֶׁל בֵּיצִים, בַּטָּטָה;
    בְּקֹשִי רַב אֲנִי "סוֹחֵב".
    כֻּלָם אוֹמְרִים לִי: "אֵיךְ גָּבַהְתָּ    !"
    - דַּוְקָא כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב...

    אֶתְמוֹל עָלִיתִי לַמֹאזְנַיִם
    וּלְפֶתַּע -
    ......הַמָּחוֹג דּוֹהֵר.
    תְּצִלֶּינָה כָּל אָזְנַיִם    !
    לַדִּיאֶטָה,
    ......וּמַהֵר    !..
    • חחח
    • תודה
    Reactions: אבן דרך, אוהבת אמנות, חיה❤ ועוד 41 משתמשים44 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוריצפת
    חחח.... הצחקתנו רבנו.
  • 945
    • מ. י. פרצמן
    עזרה השבת אבידה - או תפילה לרך נולד? // תחינה לביקורות
  • מ. י. פרצמן //
    • אני אצא הפרזיטית שלא מבינה עניין, אבל רק לי חסרות השנה הביקורות פה בקהילה?
    איפה סקירות הספרים החדשים, המגזינים ושאר ירקות ופירות?
    (ובבקשה לא לשלוח לי לינקים לאשכולות בפורומים אחרים, מצאתי אותם כבר בעצמי. אני מדברת על ביקורות שבנויות עם מבנה, סקירה, נימוק והסבר נימוק.)
    רק לי חסר?
    • תודה
    Reactions: אשכולית, Anne, שינדלה ועוד 12 משתמשים15 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    מסכים. צריך לבקר את חלקי הפאזל. אבל חייבים לספר לנו מה רואים בתמונה הגדולה.
  • 700
    • S
    שיתוף - לביקורת אח שלי
  • shevi123 //
    • בס"ד
    אלי אחי האהוב.
    את המכתב שלך מצאתי כבר ביום הראשון של הזמן. בין החולצות המגוהצות. נס שאף אחד לא היה אתי בחדר כשקראתי אותו. כל מילה שלך פגעה בול במקום הכי רגיש וכואב.

    אני שמח שכתבת. נראה לי שזו פעם ראשונה שאתה מדבר על זה. עד היום כעסת או שתקת. הרגשתי שאתה רק רוצה לפרוק את כל הזעם שלך על כולנו. על כל העולם. שמה שמעניין אותך זה רק אתה והחברים שלך. שאתה לא רואה כלום ממטר. לא את הכאב בעיניים של אבא ואימא. לא את המבטים של האחים הקטנים שמבולבלים מכל המושגים החדשים שאתה מכניס חופשי בלי למצמץ. לא מהשם של המשפחה שהוכתם ללא תקנה.

    ולא אותי, אחיך התאום. הלב שלי כבר נקרע כל פעם מחדש. מרגיש שאבדתי אותך. כל השנים שצעדנו ביחד. הרגשנו אחד את השני בלי מילים. כולם התפעלו מהיופי המושלם של הקשר בינינו. איך הראש שלנו עובד ביחד. משהו מדהים.

    אני יודע שלא כל האחים ככה. וגם לא כל התאומים. תמיד התגאיתי בקשר המיוחד. היית בשבילי הכול. וברגע אחד, כאילו שכחת הכול? לא אכפת לך מכלום. אבדתי את האח המדהים שלי. קבלתי מישהו חדש. זר ומנוכר כל כך. מיום ליום הכרתי אותך פחות ופחות. אני כועס על עצמי לפעמים שלא שמתי לב איך הכול התחיל להידרדר. שלא נדלקו לי נורות אדומות כבר מההתחלה. כשהחלטת לעזוב את הישיבה המעולה שכל כך השקעת כדי להתקבל אליה. הלכת לחפש לך ישיבה פתוחה יותר. לא הבנתי מה עובר עליך. ואתה, לא שיתפת. רק שתקת בשקט מוזר כזה. אולי הייתי עסוק מדי. אולי לא רציתי לשאול ולא להבין. קיוויתי שזה משהו חולף. לא ייתכן אחרת. נכון? הרי כל הסיפורים קורים רק במשפחות אחרות. אולי כאלו של בעלי תשובה או שיש בעיות בבית. לא אצלנו, משפחה מיוחסת ומכובדת.

    אז התעלמתי. היה קשה. אבל שתקתי. השתדלתי לכבד אותך. לא לשאול, לא להעיר, לא להטיף. שתקתי גם כשקנית את התומך כשר. אפילו חיפיתי עליך, כדי שההורים לא ידעו. שלא יצטערו. חשבתי שאם אזרום אתך, תישאר אתי. תסתפק בזה.

    אבל כנראה שזה לא הספיק לך. לאט אבל בטוח המשכת להתרחק. כל פעם בצעד נוסף. ועדיין התאפקתי. עד אותו היום בו חבטה המציאות בפניי. "חתיכת פרחח האח שלך, אה?" כמו גצים בוערים צרבו בי המילים. הזלזול, ההשפלה הנוראית.

    כשחזרתי הביתה, נפגשנו. פתאום ראיתי אותך במבט אחר. דרך עיניו של בנצי החברותא. פרחח, אה? המילים שרפו אותי שוב. הבטתי בך. בבלורית שגדלה, במבט האחר, בסגנון הדיבור השונה שסיגלת לעצמך. אתה אומר שגרמתי לך לצלקות עם המילים שלי. יש לך מושג עם איזה כוויות אני מתמודד? ולא רק מול אח. מול כל החברה. זה לא רק בנצי. זה כולם. השכנים, המשפחה, החברים.

    אתה טוען שהדרך שלך קשה משלי. ניסית פעם לחשוב עם מה אני מתמודד? מה עובר על ילד טוב שרוצה לגדול ונאלץ לספוג כל כך הרבה כי אח שלו החליט לעשות מה שבא לו?

    ועוד משהו, אם כבר פתחת את העניין. אתה טוען שאתה עובד קשה על הדרך החדשה שלך. שאתה מזיע כדי לבנות את עצמך מחדש. אני אנסה להתאפק ולא לשאול אותך מי אשם בדרך שנהרסה לך. וזה לא קל לי, שתדע.

    רוצה רק שתקבל מבט אמתי אל החיים שלי. הילד הטוב שצועד בתלם. זה שאני לומד בישיבה מעולה, זה לא אומר שאני מלקק דבש. אני יושב באולם ממוזג ולא מטגן שניצלים. לכן החיים שלי קלים? אתה מזיע במטבח ואני מזיע על כל דף גמרא. ועוד מבחן וסוגיה. נלחם כדי לשבת וללמוד שעות. סדרים מלאים בלי חיפופים. נראה לך שזה קל? שזה מגיע ברגל? שלי אין התמודדויות ויצרים? רק לך? אבל אני בחרתי בדרך הקשה, אלי. לא בורח למסגרות אחרות. ולא בורח גם בתוך המסגרת הנוצצת שלי. תאמין לי או לא, אבל גם במקום שאתה חושב שהוא הכי שמור בעולם, גם בו לא חסרות התמודדויות. לא רוצה לפרט, לא נעים. אבל לפחות חלק מהדברים שציינת בגאווה שאתה מתמודד איתם בגבורה, אתה ממש בטוח שלי אין אופציות פה? בישיבה המעולה? אז תדע שאתה טועה. רק כדי שיהיו לך פרופורציות.

    אז עזוב אותך מהשוואות למי קל ולמי קשה, כי לעולם לא תוכל לדעת ולהבין. וגם אני לא, מודה. כולנו מתמודדים עם החיים הלוא פשוטים האלו. ואם כבר מתמודדים, למה שלא נעשה את זה ביחד?
    קראתי את המכתב שלך אין ספור פעמים. הוא כבר מקומט וכמעט קרוע. מחכה לי כל לילה מתחת לכרית. אין לי כוח לבכות. אין לי כוח להישרף כל פעם מחדש. חשבתי המון מה לכתוב לך. אמרתי כבר, זה טוב שהנושא נפתח בינינו. כמה שזה כואב עדיף לדבר מאשר להתייסר בשקט. מוכרח להודות שאני מעריך את הצעד והאומץ שלך. מרגיש פתאום שלא אבדת לי לגמרי. שחלק מאלי הישן נשאר. האומץ והכנות שלך כמו שהכרתי תמיד, נותנים לי פתח של תקווה שדברים ישתנו.

    נותנים לי גם רצון לדבר אתך באמת. מלב אל לב. כמה שאני כועס עליך כנראה שאני עדיין אוהב. לא יודע מה אתך, מאמין שלב מרגיש לב. וכמים הפנים לפנים. אני כותב לך מדם לבי. מאמין שתבין אותי יותר מתמיד. זו התקווה שלי, אלי. מתגעגע אליך ממש. נפגש בשבת?
    אח שלי
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AAYALAA, R.B, soomsum ועוד 33 משתמשים36 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    תודה אשמח לראות
  • 1K
    • ב
    שיר הייקו
  • באקינגהם //
    • זֶה הָיָה הָזוּי
    אָבִיב זֶה תַּרְתֵּי־מַשְׁמָע
    כַּאן בִּשְׂפַת־הַיָם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: BestMe, הפצחן, אוריצפת ועוד 6 משתמשים9 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קופי 100
    חשבתי על זה אבל לא רציתי לנגוע
  • 2K
    • 3
    ביקורת ספרות לכן הים מלוח//מירי סגל
  • 3333ציפי //
    • בשטח ההפקר שבין יום ללילה, כשהים נראה כמו ציור שמן במליון צבעים, זה הזמן שבו היתה נועה אמורה להגיע לחוף, בלי לצרף אליה את המוקד או פרט אחר מהבוקר. ונתי היה אמור לבוא גם, ולשכוח מהמנהל, ומאחים שלו, וממורגנשטרן החצוף הקטן. והם היו אמורים ללכת על החוף ולבכות את היום יום המשוגע והחדגוני שלהם ולטפטף את הדמעות לתוך הים. הם לא עשו את זה.

    הרבה עצובים אחרים ישבו שם ובכו, עם או בלי דמעות, ולכן הים מלוח.



    לכן הים מלוח​



    אל תאמינו לתכלת המדהים שעל העטיפה, כי המאורעות שם מודפסים רק במדפסת שחור לבן בלי טיפת צבע. קמים בבוקר ליום אפור וחוזרים ללילה אפור בגוש בנינים אפור ודיבורים אפורים. עד שבא לך לצרוח מרוב אפרוריות.

    זה נראה ככה:

    נתי מתקשר: מה נשמע?

    נועה: ברוך ד', גרוע. איך היה לך?

    נתי: ברוך ד', זועה.

    בסוף כמובן הם מוצאים את הצבע, ואת הדרך לים, ולגלים, ולצדפים, ולרוגע ולכייף. אבל מה היה כל ה400 עמודים עד עכשיו?



    בא נעשה הכרות (:



    נועה, נשואה צעירה, לא-טובה-בשום-מקצוע. פשוט לא. לא מתקבלת לשום עבודה. לא שורדת שום לימודים. עד שלא נותר לה ברירה אלא לעבוד איפה שהיא שונאת, וכל בוקר להאנח שזה הקללה שלה, ולחכות כמו תלמידה גרועה לשעה שלוש ללכת הביתה.

    לפחות יש לה שם את בקי, ואת המטבחון, ואת הטלפונים של נתי לומר לו שהולך זוועה.

    מה שמוזר הוא שהיא לא נראית טיפשה בכלל, ולפי השיח שלה היא חכמה ואינטלגנטית, ונחמדה וסבבה עם אנשים, מה שלא הולך עם אחת שלא מתאימה לשום עבודה. טוב, אולי ככה היה ב 2010. כששכר מינימום היה 22 ש"ח

    נתי, בעלה, בחור טוב, באמת. בעל מדהים, מרשה לה להתלונן קודם ורק אחר כך הוא.

    גם הוא לא מצליח, וחוזר שחוט כל יום אחרי שהוא שלח למנהל כמה תלמידים, ולהכין שיעורים וללכת כפוף לחיידר בשביל לא להצליח ללמד אותם.

    ויש את פרויקט החסד המדהים, מוישי, שישן 18 שעות ביום, יושב במבט מזוגג על הספה ומפחיד את הילדים שלו, בדיכאון, בקיצור. ובקי (מה השם הזה קשור?) שלכאורה אין לה סיבה לחייך אף פעם. באמת. גם הדברים הטובים שקורים לה זה לא באמת טוב אלא העדר רע.

    בקצה הרחוב אפשר לראות את שֶלי, עם הבובה הישנה שלה, ואת אמא שלה משגיחה מהחלון נון סטופ, בין השאר שהיא לא הולכת לדבר עם נועה.

    אין הרבה דמויות בספר, ככה בדרך כלל בספרים של מירי, וזה מקסים. מי צריך יותר מזה. (לא בציניות!)



    אז מה קורה שם?



    לנועה יש חלום שהיא כתבה בעיפרון חלש ודחפה לעומק הלב וכשהיא הראתה לאמא שלה היא מחקה לה אותו. היא רוצה לנגן על מפוחית. טוב, זה לא בדיבור בכלל, מה שבדיבור זה לרוץ לאוטובוס, להתעצבן מכמה פחות אנשים, לשרוד את המצבי רוח של נתי כשהוא מחפש הלואה, לשמוע את בקי אלף פעמים, וזהו, בערך.

    עד שיום אחד כשהיא שקועה בשגרה אפורה ומנסה להבין טבלאות של תשלומים של לקוחה צווחנית הסחרחורת לוקחת אותה לעולם מקביל. אממ, בא נאמר, ממש כמו ההתעתקויות של הארי פוטר, שמתוך תחנת רכבת של מוגלוגים הוא מגיע אל משחק קווידיץ' מטורף על פני שטח בלתי אפשרי. ככה נועה עוברת אל מקום שבו היא אחרת לגמרי, פתאום היא קמה מתוך הכלומניקיות שלה ונהית מה-זה-שווָה, ידועה, בעלת כח מאגי, מצילת נשים, והעיקר- מנגנת. (לא על מפוחית, אבל מה חשוב.) בעולם המקביל יש מגיפה שצריך להציל ממנה אנשים, בעולם המקביל יש הרבה אנשים עצובים, וחוף ים שאף אחד לא בא אליו חוץ מנתי. בעולם המקביל אין כמעט שום דבר טוב, כי האנשים עובדים בלי משכורת, חיים בלי חרות, מפחדים ממדים חומים ובורחים למקלטים, אז הדבר הטוב שיש לעשות זה להוריד קצת רע לאנשים. וזה מה שנתי ונועה עושים.

    זה כל כך נפלא עד שהיא חיבת לעזוב שם, ולהצליח לנגן בעולם הזה את הדברים הטובים שהיא ראתה שם. זה קורה בעמוד 412.


    תפאורה


    אז העולם הדמיוני הוא דמיוני כמו פלימוביל, היער ליד הים, הבתים אפורים ושבורים למחצה כמו באירופה ב 1945, הארמונות בחול יוצאים מושלמים תמיד, ונתי תמיד מוצא איפה לקנות לה פילונים חרסינה. איזה מותק.

    ובעולם הזה יש זוג שגר בבנין סתמי בירושלים,(לא חבל על ירושלים היפה שלא מספרים עליה כלום? אפילו לא פעם אחת שנסעו לכותל אין, עגום.) במרחק בינוני יש את בקי ומוישי וסטנדר למכירה, והמוקד, שמחולק למדורים פרטיים ואוזניות שאף אחד לא יכול לשמוע את הצעקות חוץ ממך ( וגבי, ויעלה, וספיר) ומטבחון, ואוטובוס פעם ב 20 דקות, שאפשר לספר בו את כל הצרות שיש ולהיות עדין בטוחה שאיש לא יודע.


    אופססס, משו חורק פה


    נתי, קיבל מהמנהל 14 שעות הוראה, חילקו לו את זה ל 6 ימי עבודה שהוא כל בוקר רץ לחיידר? אלוקים, כמה שיעורי חלון דפקו לו?

    נועה ונתי חיים על השקל, או על המינוס, אז למה למען ד' יש להם את החדר השלישי והמיותר ההוא בבית, לא חבל על שכירות יקרה?

    למה לנגן במפוחית זה סוד שנתי לא ראוי לדעת?

    איך זה שנועה לא מתגעגעת לאמא שלה בכלל?

    למה נועה ונתי הם טכניים כל כך, הולכים לעבודה, חוזרים, מחפשים כסף, כועסים על ההורים החצופים ועל הר"ציות הקרציות. וכאן זה נגמר?

    והכי מהכל, למה לוקח לאנשים כל הרבה זמן להבין שלעבוד במשו ששונאים זה לא חיים, למה?





    ועוד משהו, כמו אנשים קרי מזג ומעונבים, אנחנו אוטומטית מתגרדים כשפוגשים איזה קיטש.

    שלאחראית משמרת הכי סנובית ומעצבנת קוראים דווקא יעלה.

    שכשנתי הדגיש מילה במשפט שלו, הקלדנית שמה אותה על בולד, שנבין שזה היה הטון שהיא נאמרה.

    יותר מידי פעמים הם משתמשים בשמות פרטיים:

    זה רעיון, נתי.

    אולי, נועה.

    אתה צודק, נתי.

    נתי, אתה אוהב נגרות?

    מי זאת, שלי?

    בקי, שמעת מה אמרתי עכשיו?

    קיטש, קיטש, קיטש.






    ואי אפשר בלי המשפטים היפים, מוזמנים להוסיף עוד:
    לא את הכל אני זוכרת, אבל מידי פעם אמרתי לעצמי, יואו, אנשים יודעים לכתוב!


    יכולתי לומר עוד מילים חסרות משמעות, אבל זה מה שהן היו, חסרות משמעות.

    אולי כולנו צריכים להיות בדיכאון, הוסיפה בקי אחרי רגע, אולי פשוט לא שמענו עד עכשיו את הסיבות. חחח זה משפט לאוסף המשפטים המלנכולים שלי

    אף פעם לא אראה איך הוא מלקט לאט ובזהירות את כל מה שכאן שייך לו כבר ממזמן.

    ככה נשמעת דממה: עלים מרשרשים ברוח, פסיעות רכות ממרחק, קרן שמש עצילה ומופזת ורפרוף של פרפר תועה.

    אז כמה טוב מירי, שאת מכירה שירי אריק אינשטין, שם טוב בחרת לספר.
    כייף שיש ספרים שווים לכתוב עליהם.
    אני חושבת שהספר הזה מדבר (וחבל שהוא לא צועק) דבר טוב מאוד, ואם הוא יקים אנשים לבחור בעבודה שתתן להם מעבר לכסף,קצת מימוש וחוויה, היה זה שכרך. כי כאחת שאוהבת את העבודה שלה מאוד, אני יודעת כמה זה חשוב.
    כמו שאמרה לי חברה: כשכייף לך בעבודה, זה משפיע על כל היום, אז גם אם עבודה זה לא חשוב מידי, זה פשוט משפיע מידי.


    ביקורת שניה שאני כותבת לך, וזאת מחמאה.
    לכן הים מלוח//מירי סגל
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: נועה noa, אוראל סולטן, מרשימה ועוד 50 משתמשים53 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוריצפת
    הסיפור התפרסם בהמשכים ב"הדרך", וגרם לי לצפות לו בכליון עיניים מדי שבוע. חמישי אחה"צ, כולם בבית...
    • מאמר
    369
    • S
    אח שלי
  • shevi123 //
    • Article אח שלי | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    0 תגובות
  • 785
    • ש
    שיתוף - לביקורת טוחן לאחר הפסח.
  • שיילה //
    • נכנסתי למכולת זעירה באחד מיישובי הצפון הפורח, לקחתי בקבוק מים ואקסל אחד ופניתי לקופה.

    בקופה עמד אברך צעיר, זקנקנו מקפץ בדיבורו.

    "סלח לי", פנה האברך לזקן רדום שהזיל ריר על משקל ירקות חלוד, "זה מאחרי פסח?"

    "פסח?" התעורר הישיש, "פסח זה אני, מה אתה צריך?"

    "שאלתי אם זה מאחרי פסח", חזר הזקנקן.

    "אה?"

    "הוא שואל אם זה מיוצר אחרי פסח", התערבתי בטון גבוה יותר.

    "למה אתה צועק?" צעקה עלי הזקנה שסידרה את החמוצים. "פסח חבובי", פנתה לחנווני, "האיש שואל אם זה טרי".

    "אצלי הכל טרי, היום הגיע", המהם הזקן. הבטתי סביב, אולי הסחורה מגיעה עם קורי עכביש מהסוכנים.

    "אבל לא כתוב מתי זה יוצר", המשיך הצעיר, "אני רוצה להחזיר את זה".

    "פה אין החזרות בלי חשבונית", צרצרה הזקנה מהמקרר, "יש לך חשבונית?"

    "ברור", עלץ הצדיק, "הנה".

    "נו נו", הרכיב הזקן את משקפי הקריאה ועיין בחשבונית, "אז את מה אתה מחזיר?"

    "בשורה השלישית", החווה העבדקן, "שמפו קליר".
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שלחן עורך, מקשיב, chaia ועוד 54 משתמשים57 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ענק! שאפו... סליחה, שמפו!
  • 740
    • ד
    שיתוף - לביקורת לכבוד מר בנימין נתניהו
  • דיונון //
    • 'קינג ביבי',
    'הוא כבר שוכח את מה שאחרים עוד לא למדו',
    זה רק חלק ממה שייחסו לכישוריך הפוליטיים.
    אבל, הנה אתה, מצליח למשוך עוד מטר ועוד מטר, אבל כולם כבר מבינים שזה נגמר.
    נכון, שובל הגופות וחורקי השיניים שהשארת אי שם מאחור בהחלט מרשים,
    כששיחקת אותה - שיחקת אותה כמו גדול.
    אבל הגיע הזמן ללכת,
    וכבר לא משנה אם תפרוש בכבוד או לא - זה יקרה.
    גם אם בסבב הקרוב עוד תצליח לסבן מישו או שניים ואיכשהו להשיג עוד קצת זמן-בלפור, אז זה ייגמר בפעם הבאה,
    שכנראה תהיה לא בעוד הרבה זמן.
    הליכוד יהיה בעדך, הליכוד יהיה נגדך - זה נגמר.
    תצטרך לפנות את בלפור.
    אולי למישהו מוצלח, אולי לאיזה פקה-פקה, אבל מישהו אחר יגור שם.
    שמא תאמר - עדיין, עשיתי את זה טוב מכולם!
    אז דע לך שלא!
    יש לך ממי ללמוד.
    ואני מדבר על -
    מ"ם.
    'הזקן' מניהול פורום כתיבה.
    'דער אלטע רבי' דנן.
    כן.
    הוא אפילו הספיק להיות 'נשיא' במקביל!
    הבנאדם יודע איך לשרוד!
    כל הפריטטים והפריטטות שכביכול ניהלו לצידו מזמן כבר בבית אבות למנהלים,
    והוא עדיין לובש כל בוקר את שלייקס ההנהלה, נעמד מול המראה, ומצדיע לעצמו בסיפוק.
    ביבי,
    תלמד איך עושים את זה נכון,
    ואולי גם אתה יום אחד תחליף את שמך לשם לא מסחרי,
    ותהיה ראש ממשלת ישראל והגלילות.
    • חחח
    • תודה
    • כועס
    Reactions: ניהול קהילת כתיבה, אביאל משכנתאות, תלמידים ועוד 31 משתמשים34 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ההתקפות הפרועות שלך העטויות מסווה, מכוונות היישר ללב הפועם של שלטון החוק. יש מנהלים בירושלים...
  • 635
    • L
    שיתוף - לביקורת על הכניעה המפוארת של גידו ונביחה דרמטית בברקינגר
  • lab //
    • מר גידו נס-הר חלץ את עניבתו. טיפס על גבי שרפרף קטן והפעיל את הבוילר.

    הוא בהחלט היה שבע רצון. לאחר שנים כה רבות של השפלה כואבת מצידו של ראש הממשלה ויו"ר תנועת 'תן לי תות', בהחלט הגיעה העת להראות לו מאיפה הדג חוטף בומבה...

    ההחלטה התגבשה במוחו של מר גידו - חדה וברורה.

    הוא ל ע ו ל ם לא יכנס לממשלה בראשותו של מר 'באין-ימין תן-מיאו'. והחל להתכונן לקראת ההצהרה לתקשורת.

    מאז ומתמיד היתה המקלחת עבורו מקור השראה בלתי נלאה לכתיבת הנאומים שלו, אולם הפעם נראה היה כי המקלחת תארך זמן רב יותר מהרגיל.



    אזרחי ישראל! הכריז בפאתוס.

    בקבוקי השמפו הנהנו בהסכמה.

    לא.. לא טוב.... נסיון נוסף.

    אזרחים ואזרחיות נכבדים!

    אוקי... נשמע יותר טוב...

    אני מצהיר בזאת, כי לא אש..

    דפיקות נשמעו על דלת האמבטיה, והנאום נגדע באיבו.

    - גידו!
    - כ___ #$%^%$#___!
    - לא שומע! סגור את הברז!
    היה זה היועץ המסור אביב קוטב.

    - עכשיו שומע?
    - כ ן. התקשרו מהבית של הרב ברכיהו.
    יש היום חתונה של בת הרב והם מעונינים לשוחח איתך שם.
    הרב אמר שאם תשב עם 'תן-מיאו' אתה נכנס חי לגן עדן עם הבגדים.
    - לקחתי איתי בגדים.
    - לא, לא הבנת. אני מדבר איתך על ברכיהו, הוא רוצה שתבוא לחתונה.
    - אין על מה לדבר. תגיד להם שאני אבוא לחתונה, אבל חבל על הזמן, הענין מנוי וחתום.
    --------​

    אולם החתונות 'מחסני התזונה' היה מלא מפה לפה, רחבת הריקודים בערה כמאכולת אש והתזמורת תיזמרה בעוצמה.
    בחורי חמד שזופי לחיים קיפצו לפני החתן בהתלהבות קודש, והריעו לראש הישיבה שרקד עם החתן במרכז המעגל.
    "יפתח בן דמא, בן דמא צדיק, ר' דויב שלוים עד בלי זורח..." שרו בגרון ניחר.

    תכונה הורגשה בפתח האולם. ושמעון גרין שהיה מכונה בפי חבריו לשיעור 'מלך הקומזיצים' פילס את דרכו לכיוון התזמורת באקסטזה.
    "תשירו משהו לגידו!
    יש מאמצים עכשיו להכניס אותו גידו לממשלה. זה חשוב!" שמעון היה מרוגש.
    "גידו נצח... איי איי אי אי, גידו נצח... איי איי אי אי,.." החל הזמר להקפיץ.
    - לא! משו יותר חזק! משהו שידחוף אותו חזק לממשלה! שמעון היה אדום.
    "בכל נס-הר נס-הר, איי איי שיש לישראל... רבוייסי! להכנס למעגל!"
    הזמר ניסה לווסת מעט את העומס מסביבו של ח"כ גידו.
    "אוי... מה אתה גידו, אל תגיד לו לא.... שחולת אהבה אני..."

    גידו התישב בשלחן המזרח ושורה של בחורים נעמדו מסביבו והחלו להריע לכבודו.
    גידו! גידו! גידו!
    "להכנס למעגל! אני קורא שוב!
    להכנס למעגל!" הכריז הזמר נואשות.
    הבחורים המשיכו להריע בעוז. "גידו - תכנס. גידו - תכנס!"


    הס הושלך בקהל, וגידו פנה לאביב.
    "תודיע לירון שאני נכנס. נראה לי שנוותר הפעם על הסטייקים."

    "כל הכבוד! כל הכבוד!" אדמת האולם רעדה כשהבחורים הריעו בעצמה.

    שמעון גרין פנה הצידה כאחוז תזזית והחל לצרוח לתוך הטלפון במנגינה של אזעקה עולה ויורדת:

    עשר ורבע בקול הסקופים השעה תשע וחצי!
    אנחנו כאן בפריצה לשידור!
    דרמה פוליטית!
    אמיץ גל מצייץ בטוויטר: דרמה כעת בחתונת בת הרב ברכיהו! ח"כ גידו נס-הר הצהיר כי הוא מוכן להכנס לממשלה תחת תן-מיאו! הוא אמר למקורביו כי הוא מוותר על התיקים.
    ציץ חמד בתגובה נובח כעת בברקינגר: דיברתי כעת עם מקורביו, והם טוענים שהוא בסך הכל רצה להכנס למעגל.
    כאמור- דרמה פוליטית של ממש.
    אנחנו כאן נמשיך ונעדכן.
    כאמור דרמה במערכת הפוליטית!
    נציין כי זו בהחלט דרמה של ממש!
    לעדכונים קודמים הקישו 6 בתפריט הראשי.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: Aארי, אביאל משכנתאות, xyzw ועוד 53 משתמשים56 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    L
    lab
    האמת שזה קצת אתגר בשבילי, לכתוב סיפור בלשון עבר ולא לגלוש בטעות להווה
  • 680
    • ה
    ביקורת ספרות שגיאות בספר חדש
  • המלמד מבני ברק //
    • מישהו קרא את הספר החדש של מ ארבל?
    משהו צרם לי, העלילה מרתקת, אני באמצע הספר ועד עכשיו ספרתי יותר מעשר שגיאות כתיב שבכלל לא מתאימות לספר משובח של סופר מצליח...
    איך קורה כזה דבר?
    עוד מישהו שם לב לזה?
    • תודה
    Reactions: הנף מקלדת, פטריוט, אפרת תהל ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המלמד מבני ברק
    צודקת לגמרי.
  • 726
    • ש
    ביקורת ספרות לאן// יצחק פלדמן // סיפור לחג// בקהילה פסח תשפ"א
  • שלמה שקד //
    • אני לא חושב שיצחק פלדמן מגדיר את עצמו כסופר, וסיפוריו אכן אינם יצירה ספרותית מיוחדת.
    אם כי יש בהם משהו מאוד שונה וחריג והאמת שגם - מיוחד.

    הייתי מגדיר את סיפוריו כיצירה ריאליסטית מדומיינת.
    יש בהם מצד אחד פרטים וטיפוסים מאוד אמיתיים, ומאידך פאנצ'ים בלתי אמינים.

    יש לו יכולת לקחת את הפרטים הקטנים או הגדולים האלה שכולנו שמים לב אליהם,
    כמו המגדלים הרמת גניים המזדקרים מאחורי בית הקברות בבני ברק, או לנסח את
    הסטריאוטיפ המדויק שיש בלב כולנו על המרצה החילוני מהאוניברסיטה שנבוך אל
    מול גילויי אמונה.

    או בסיפור אחר שבה סיפר על דמותו כביכול של יוני נתניהו הי"ד, דמות שבהשפעת
    אחיו יר"ה מצטיירת כגיבור ישראל בעינינו.

    ואז הוא מביא את הפאנצ' שנשמע כל כך אפשרי על הדמות או המקום שיצ'ו אפיין,
    עד שהוא חייב להיות בלתי מציאותי.

    כי השכן שגר במרומי הקומה ה -12 בצד הפחות נכון של חלקת פוניבז' ;) לא באמת
    מבחין בקבר של הרב שך,
    למרות שזה מה שציפינו ממנו וכך אנחנו מדמיינים את עצמנו לו היינו במקומו, לחשוב כל הזמן על החרדים האלו.
    אבל זה הרי לא קורה, לרמת גני הממוצע ממש לא מעניין מה קורה מעברה השני של החומה.

    ויוני נתניהו לא באמת אמר משפט אחד, שעזרה לילד קטן לכל החיים,
    למרות שאנחנו מכירים את מכתביו.

    הריאליזם והדיוק בפרטים, שכתובים בחן וכישרון נדיר, הם הגורמים לנו לתפוס את האפיזודות האפשריות
    כבלתי מציאותיות.
    • תודה
    Reactions: חיה❤, bekky, תלתל=) ועוד 11 משתמשים14 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    .
  • 1K
    • מ
    דיון נספח לאתגר - פוליטיקה, הסיפור האמיתי
  • מסוגל //
    • זה הנספח, עשו בו כרצונכם..
    • תודה
    Reactions: אריאל לוי1 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סיפור8
    בעז"ה @מסוגל תודה רבה! היה כיף לחשוב על האתגר והיה כיף לכתוב. בעיניי זה מחמאה לאתגר שהתחיל...
  • 225
    • א
    שיר מֵיכְלָא דִמְהֵימָנוּתָא
  • אוריצפת //
    • מֵיכְלָא דִמְהֵימָנוּתָא
    מוצאי חג הפסח

    הוֹ, אַתֶּם    !
    הַמְּמַהֲרִים לַלֶּחֶם, פִּתָּה, אֶשְׁתָּנוּר;
    הַמְפוֹרְרִים לַחְמָנִיּוֹת בָּרוּחַ
    בְּרָעָב גּוֹבֵר, עַד מְאֻחָר;
    הַמִּתְגּוֹדְדִים עַל פִּי תַּנּוּר;
    הַשָּׁבִים אֶל פֵּרוּרֵי חָמֵץ תָּפוּחַ
    כְּאִלּוּ אֵין מָחָר.

    וַאֲנִי
    דַּוְקָא מַצָּה שָׁמַרְתִּי לִי;
    כְּזַיִת שַׁבְרִירִי
    לְיוֹם כֵּהֶה וְסַגְרִירִי
    בּוֹ אֶהְיֶה נָפוּל בִּשְׁחוֹר בַּזֶּלֶת
    בֵּין סַלְעֵי יֵאוּשׁ.
    אוֹ-אָז, מַצַּת הָאֱמוּנָה שֶּׁלִּי
    תָּרִים לִי רֹאשׁ
    וְתִשָּׂאֵנִי אֶל גְּבַהּ הַתּוֹחֶלֶת,
    תָּבִיא אוֹתִי אֶל הַתִּקָוה
    בְּהִלּוּלִים, תִּירוֹשׁ.

    אָכֵן,
    כְּזַיִת מַצָּה שָׁמַרְתִּי לִי,
    לֹא מָרוֹר;
    מִמֶּנּוּ? תִּלֵּי-תִּלִּים
    לִי בַּצְּרוֹר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוהבת אמנות, שפריץ, אלעזר 1 ועוד 19 משתמשים22 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ
    שיתוף - לביקורת אתגר דו שבועי - פוליטיקה, הסיפור האמיתי
  • מסוגל //
    • דבר ראשון - התנצלות. איחרתי בגלל שלא ידעתי שהמנצח צריך להעלות אתגר, לא קראתי את חוקת האתגר ולא חשבתי שאנצח. חטאתי, עוויתי ופשעתי. עמכם הסליחה, ואני מקווה שתעשו בה שימוש.

    ועכשיו לאתגר - בשבוע הבא יחול ערב חג הפסח, וגם אירוע איזוטרי המכונה בחירות. כמו שכולנו יודעים, פוליטיקה זה משעמם, אבל פוליטיקאים? זה כבר סיפור אחר. פוליטיקאים הם בני אדם, ובני אדם הם יצורים מעניינים. מורכבים, רגישים, שואפים לטוב ונוטים לרע.

    מאחורי כל מפורסם ופועלו המפורסמים ביבשושיות בוויקיפדיה או ברבגוניות מוגזמת ואפית בעיתונים, ניצב תמיד אדם קטן, כזה שמונע מהדברים האמתיים אלו שמניעים את כולנו. על האמת הזו אתם תכתבו.

    כמובן, זה לא צריך להיות דווקא פוליטיקאי. גם מנהיג, או סתם אדם שמעשיו השפיעו על ההיסטוריה, ואפילו מישהו שהמצאתם בעצמכם. כל אדם שנמצא בתפקיד בו מעשיו משפיעים על הכלל, אבל הפעם נזהה בגיבור הסיפור את הרגשות המוכרים לנו משכנינו, מחברינו, מעצמנו.

    זהו, זה כל העניין. כל הסגנונות כשרים - פרוזה, שירה, סאטירה, גוף ראשון, גוף שני, גוף חמש מאות.. כל מה שיורגש מאחוריו אדם, אדם של ממש, יעמוד באתגר בכבוד.

    וכאן זה     הנספח, לעשות בו כרצונכם.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: איש אחד הלך, Mendel Amitay, למדן וידען ועוד 28 משתמשים31 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מסוגל
    נספרו הקולות, נדחו העתירות והוגשו התוצאות. היה מרתק, מחכים ומעורר הרהורים. הצגתם פוליטיקאים...
  • 289
    • I
    שיר כל היום
  • I.Q //
    • מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה בְּשִׂיחוֹת-קֹדֶשׁ

    בְּעֹמֶק מַאֲמָרִים נִסְתָּרִים

    לְרֶגַע קָט נִזְרָקוֹת בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֻמָּה,

    הוֹפֵךְ עוֹלָמוֹ הַצַּר, לְפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם,

    בָּרֶגַע הַזֶּה אֵין הוּא אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁבָּכָה עַל מַר גּוֹרָלוֹ,

    שֶׁחִיֵּךְ בְּטוּב לִבּוֹ,

    שֶׁעָסַק בְּעַצְמוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וּבְהֶגְיוֹן לִבּוֹ,

    שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל נַפְשׁוֹ וְנַפְשׁוֹת בְּנֵי בֵּיתוֹ.

    תְּפִלּוֹתָיו נַעֲשׂוֹת אֲחֵרוֹת, מִלּוֹתָיו שׁוֹנוֹת

    הַשַּׁעַר אֵינוֹ נִסְגַּר בַּעֲדוֹ,

    וַהֲרֵי הוּא מִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם

    בְּשִׁבְתּוֹ וּבְקוּמוֹ

    בִּיגִיעַ כַּפָּיו וּבְנוּחוֹ,

    נִמְצָא מִתְפַּלֵּל בְּהֶמְיַת חַיָּיו

    עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מביאה את המשיח, חיה❤, אוריצפת ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 965
    • Natan Galant
    שיתוף - לביקורת שיפוצניק הנשמות הקריית גתי
  • Natan Galant //
    • בס"ד



    אוי להם לבריות של קריית גת מעלבונה של תורה; חשבתי ולא אמרתי, מורגל בייסורים. שני ליצנים שפלים עישנו על המדרגות ביציאה מבית הכנסת, מסננים ברשעותם בקול זדוני: צדיק'ל בא לעיר.
    מחאתי כפיים בעדינות, לרמז להם שאני לא מקפיד על כבודי. הם גיחכו: בקושי עוזיהו נפטר, והנה היורש שלו כבר עושה פה עניינים.
    נדחקתי ביניהם ועברתי, מתעלם מלעגם.
    הלוואי והם היו פוגעים רק בי, הם וכל האנשים הרעים שנמצאים בכל מקום, אלו שלא יזכו לגאולה, לכאבי ולצערי העמוק. אך בעוונות הדור גם לאשתי התגלגלו הרכילויות והלעג המשונן.

    כנראה שבדיוק היום עוד מישהי התקשרה אליה, אולי שלום גבריאל שלח את אשתו המרשעת. כי ברכי חיכתה לי בבית עם ההבעה העגומה של 'אנחנו צריכים לדבר'.

    במקום לדבר, הנהנתי באיטיות. מוכן ומזומן לקבל עביט של תלונות ואי הבנה. חלק מגזירת שמיים, עוד פיסה מהתיקונים שאני עובר למען הכלל.

    הפעם ברכי לא דיברה, רק עצמה עיניים חזק. יכולתי לשמוע אותה בראשי מתפללת בלי להוציא קול: ה', תן לי כוח לשטויות של מוטי. הוא מסוּבב לגמרי.
    שטויות של מוטי. גיוואלד. אם רק היה לה מושג במה אני עוסק!

    היא פנתה אליי והתחננה: מוטי, אולי תנסה תקופה בלי כל ה... זה שלך?
    אישה פתיה! הסברתי לה לאט לאט, כמו כל כך הרבה פעמים בעבר: אני לא מנסה להרשים אף אחד, ככה אני אומר אמן יהא שמיה רבא, עוד מאז שהרב רוטנבק דיבר בשמוע'ס בהילולא של הבת עין זצ"ל. מאוד חשוב גם לצעוק חזק בהפתעה באמצע שמונה עשרה, לבלבל את הסמך מם וכל כוחותיו.
    אבל מוטי, גנחה האישה, אותי לימדו בסמינר שהשם שומע בכל מצב, אפילו אם מתפללים בשקט בשקט. אני בטוחה שגם אם תתפלל בצורה רגילה ובקול שגרתי התפילות יתקבלו...

    *

    בדיוק על דברים כאלו מדברים כל חכמי המידות. איך מתמודדים עם מצבים כאלו? איך מדברים? איך מציגים את הדברים בלי ליצור אנטגוניזם?
    הכנתי לה כוס תה קדושה מלאת תפילות, וכמובן גם בבונג עם טיפות סרפד, נענע וציפין. היא התיישבה על הכורסה, לוגמת בזהירות. התפללתי ששוב יבואו לי המילים הנכונות, כמו כל פעם בעבר.

    בערך כשהיא הגיעה לאמצע הכוס, התיישבתי על הספה ממולה, עצמתי את העיניים, ואמרתי את הכל:
    ברכי ברכי, אני יודע שבעיניי כולם ההתנהגות שלי נראית מוזרה. אני יודע שבכל מקום שבו גרנו בעבר היו אנשים קטנים ושפלים שהציקו לי. את יודעת ולמרות זאת אני אומר לך עוד הפעם: בלעדייך לא הייתי מצליח להישאר שפוי, בתוך כל ההצקות האלו. רק בגללך יש לי כוח להמשיך ולתקן את עם ישראל. בזכותך - היא הפסיקה לשתות את התה, קפואה, מבטה נעוץ בי, דרוך ומלא תקווה - הצלחתי להיות יהודי כשר, בזכות הסבלנות שלך, בזכות הגיבוי שידעתי שאת נותנת לי, יכולתי גם יכולתי להתעלם מכל הרשעים הארורים ולהמשיך בעבודת השם...
    היא נשמה לאט, הליטה פניה בידיה, וגנחה: נכון, מוטי. אבל הפעם אני לא מסוגלת עוד.

    ליבי חישב להישבר, המשכתי בכוחות על אנושיים, חלק מהכוחות של גדול הדור האמיתי: ברכיל'ה, בדור שלנו אין יהודים טובים. כל הרבנים ככה ככה. רק אני נשארתי לבד. פעם היו הרבה שעסקו בתיקוני נשמות, לאט לאט כולם עזבו, ונשארתי כמעט לבד. רק אני והרב עוזיהו תנחום.

    מבלי משים לגמתי לגימה חזקה מכוס התה שהכנתי לעצמי (סרפד חזק בלי סוכר), לשוני נכוותה קלות, כפרת עוונות של הדור. לגמתי את היתרה וסיימתי בשקט: ברכי, את זכית זכיה גדולה. מכל הנשים בעולם, רק את יודעת מי מתקן הנשמות של הדור, רק את יודעת למי הוריש הרב תנחום הקדוש זצ"ל את הזכות והחיוב הנורא לטפל בכל האומללים, בכל אותן גלגולים משנים עברו. ובמיוחד -

    ברכי קמה מהכורסה, צועדת בהליכה שפופה לעבר המטבח, נוטלת בדרכה את כוס הזכוכית שלי, ריקה, חסרת חיות. אישה יקרה, כואב לי שהיא כה מצערת את עצמה ומכבידה על נפשה. היא רק צריכה להרפות ולדעת שבסוף כל הרבנים בדור יכירו בי.

    הלכתי בעקבותיה למטבח, היא נסמכה עם המרפקים על השיש, נטפים דמעות קטנים על לחייה. נשענתי על הקיר, קרוב לתמונה של הרב תנחום, ניסיתי לשאוב כוחות מהעיניים הבוערות והמהפנטות שלו. בכוחות על אנושיים סיימתי את הדברים: ברכי, את כבר היום הרחל של הדור. עוד מעט כולם ידעו מי את, כל הנשים בבית הכנסת יעשו תור מי תלווה אותך אחרי התפילה, והרבנית קרונימוס המזוייפת תישאר בלי שום עדת מעריצות סביב - -
    ברכי התקרבה אליי קצת, עיניה אדומות, היא ביקשה-אמרה בקול מדוד: מוטי, עד פה. לא אכפת לי שתאמין שאתה צדיק הדור וראש חבורת ל"ו, אבל אני לא מסכימה שתזלזל ככה ברבנית קרונימוס הצדיקה, אשתו של רב השכונה שליט"א.
    תיקונים.

    יצאתי מהבית, חיפשתי מקום שבו אוכל להשיג קצת שלווה, בדרך אמרתי את תיקוני הזוהר היומיים שלי, ואת סדרת הפרקים הסודית לגאולת עם ישראל. גבר לא מזוהה עצר את שיחת הפלאפון שלו וזרק לעומתי: הנה שיפוצניק הנשמות.
    לא לקחתי ללב. אני רגיל להטחות האלו. כמו כל צדיקי האמת, רודפים גם אותי.

    התיישבתי לנוח, שמתי לב שאני על ספסל בתחנת אוטובוס. איכשהו עליתי על האוטובוס לירושלים, ירדתי איפשהו. חתול שחור גיחך לעומתי, צעד במקביל אליי, רץ ממכונית למכונית. עיניו זוהרות בחושך. מן הסתם עוד נשמה מסכנה ותועה שעליי לסייע לה.
    התרחקתי מהתחנה, פוסע ללא כיוון בחוכמה ובעורמה כדי לבלבל את כוחות הטומאה המצרים את צעדיי.
    התקדמתי רגלית לכיוון שער יפו. נתתי לנשמתי לעלות מעלה מעלה, ברור שלא שמתי לב בדיוק לאן רגליי מוליכות אותי. ככה זה כשאוספים ניצוצות ופועלים להושיע את העם השרוי בחשכה מרה ומוחלטת של טרום הגאולה.

    אחרי שצעדתי שעה וחצי בסמטאות הרובע היהודי, הייתה לי השראה פתאום, וככה נזכרתי שעוד לא התפללתי מעריב. נכנסתי לבית כנסת קטן ושקט שרוב הירושלמים לא מכירים.
    וכמו בכל בית כנסת שאני נכנס אליו, גם הפעם ניגשתי לעמוד, מוכן ומזומן לזכות את הרבים. ואז יד רכה הונחה על כתפי - בטח שליח של הטומאה שמנסה להניא אותי מלעשות את מה שאני צריך.
    הסתובבתי בנחת, חבל לבזבז אנרגיה על ההתחלה.
    יש הפתעות בחיים, התבדיתי. זה לא היה אוייב. ממש לא. ההפך, שלומק'ה. שליח חב"ד של שכונת ישועה.

    הייתי מכנה את שלומק'ה חבר שלי אם היו לי כאלה. הוא יותר סוג של שותף בעיניי. הוא זכה כבר פעם אחת להעביר לי מסרים חשאיים מעולמות אחרים. הוא היחיד שיודע את השליחות שמוטלת עליי, וממילא מלא יראת כבוד כלפיי. בוודאי ובוודאי שלא מנסה להצר את צעדיי.

    כמצופה מחסיד שלי, הוא לא ההין להפריע לי או לקלקל את העניינים החשובים. הוא רק אותת לי באצבעו, הדליק את הנרות על עמוד התפילה, פתח לכבודי את הסידור הגדול של החזן, ולחש: מוטי, מקודם שמעתי בת קול שאומרת: הלילה הזה מוטי יכול להתפלל בלי צעקות.

    הלב שלי דהר. לא האמנתי שככה פתאום זכיתי לקבל עוד מסר. פעם שניה באותה שנה! כל כך הרבה זמן התחננתי שאזכה לקבל מסר נוסף. חיכיתי ימים ולילות ארוכים.
    כמובן שלא שאלתי שאלות, כמו שהרב תנחום הקדוש זצ"ל היה אומר: אסור להתווכח עם מסרים משמיים. לכן התפללתי בקול רגיל של אדם רגיל בלי כוחות. לא צעקתי, לא שאגתי, לא ניערתי את עמוד התפילה בנענועים גדולים.
    אחר כך נשארתי לישון בכותל על איזה כיסא, התפללתי וותיקין, נסעתי חזרה לקריית גת. הרגשתי חזק ומלא כוח, וככה אפילו לא נבהלתי כשראיתי את שני הליצנים מאתמול הולכים לפניי ברחוב. פשוט עקפתי אותם בלי להרים את העיניים. נכנסתי הביתה, ברכי הייתה בגן, אז יכולתי ללכת לישון על הספה. חלמתי על חתולים שחורים שניגשים אליי, מורכני ראש, כמו מודים בטעותם. בעקבותיהם יבואו גם בני אדם, אולי כל אנשי הדור הזה. אני כמובן אסלח לכולם. כן, גם לתושבי קריית גת.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: עדר רחלים, zipzip, אביאל משכנתאות ועוד 56 משתמשים59 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אני מרגיש שהפרק האחרון נולד מתוך רצון לכתוב, סצנה שמצטלמת פצצה. פארק נטוש. בריכה מלאת שלכת...
  • 345
    • 7
    שיתוף - לביקורת הוד שבחסד
  • 7שבע7 //
    • הוא היה עייף. כמה הוא היה עייף.
    הניח את ידיו על אוזניו, להשתיק את התזמורת המחרישה, עצם את עיניו, אולי הוא ינמנם רק לרגע, רק לרגע להשכיח את הקולות הרועשים מהבוקר שהתערבבו לו עם קולות החתונה.
    אם לא היה מחויב - אם זה לא היה בנו של מנהל בית-הספר - לא היה טורח להגיע, לא היה טורח לספוג את הצלילים הרועמים ואת פטפוטי קולגותיו המורים בשעת המנה הראשונה, המחליפים חוויות חינוכיות מרתקות. כולם צעירים ממנו, אפילו המנהל - הוא היחיד שנותר שנים באותה עבודה, בלי תזוזה בחייו המקצועיים כמו גם בחייו האישיים.
    פעם עוד היה נצבט לבו באירועים אשר כאלה, עכשיו נהג להביט באדישות על הזוג שנוצר לנגד עיניו, והמשיך לחלום על הרגע שבו יצנח לדירתו הקטנה ועל מיטת היחיד שהכילה את כל דמעותיו מאז ומתמיד.
    עכשיו קמו כולם לרקוד, והוא ניסה לנצל את השקט כדי לשכוח את הקולות שהתעופפו הבוקר ביחד עם מטוסי הנייר והכיסאות. כן, מעולם לא היה מורה מוצלח במיוחד, אבל השנים האחרונות - השנים הזקנות, אם היה מודה בפני עצמו - שברו אותו כליל.
    אבל השקט המיוחל הופר בתזוזת כיסא.
    "אפשר לשבת פה בינתיים?" ביקש קול צעיר. "מסתבר שלא נותר לי מקום, אף שאישרתי הגעה..."
    הוא גנח בהסכמה, והסיר את ידיו וריסיו רק לרגע כדי לגנוב מבט על הבחור שהתיישב ממולו. הבחור הביט בו גם הוא, וברגע שננעלו עיניהם אלה באלה - נרעד הבחור, ופניו החלו לבהוק.
    "המורה מיכאל?" הוא שאל, וגם קולו רעד. הוא נרתע לאחור. בימינו התלמידים לא חושבים לפנות אליו בכבוד שכזה.
    "המורה מיכאל! זה אתה! וואו!" הבחור גרר את כיסאו לאחור. "אתה מזהה אותי? אני יהודה, יהודה חסדיאל!"
    הבחור קם וניגש לעברו. עכשיו הוא זיהה אותו, ובעיקר זיהה את הרגל הנגררת שלו, הרגל שנמעכה בתאונת דרכים באותה תחילת שנה. כמה שנים חלפו מאז? חמש-עשרה? עשרים שנה?
    "יהודה?" הוא שאל באי-אמון כשהבחור החליק בכבדות לכיסא לידו.
    "כן! איזה יופי שאתה זוכר אותי, המורה מיכאל! אני לגמרי זוכר אותך! אתה המורה הכי מופלא שהיה לי אי-פעם!"
    "אני?" לשמוע את המילים האלו, כאן, באולם שבו נישאים אנשים, שבו נמצאים כעת מורים צעירים ומוצלחים ממנו בהרבה, ומנהל אחד שלא מעז לפטר אותו - לשמוע את המילים הללו אחרי בוקר סוער שכזה בהובלת רובי קדרון, כמו תמיד כמובן - זה היה... זה היה כמו המים שנאלץ למזוג לעצמו כעת מהקנקן הכמעט ריק. ברגע האחרון נזכר גם למזוג קצת לתלמידו לשעבר בכוס בודדה שנותרה נקייה.
    "כן, לגמרי!" יהודה בירך וגמע בבת-אחת את המים שבכוסו. "אני לא יודע אם אתה זוכר... זאת הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי, השנה של כיתה ה'..."
    הוא זכר. דווקא בהחלט זכר. זכר את ההלם למשמע הבשורה על התאונה, שתפסה אותו בתחילת שנה כמורה עדיין מתחיל עם כיתה חדשה שעוד לא הספיק להכיר.
    הוא בא לבקר את יהודה בבית-החולים - אפילו לא חיכה לאישור מפורש מההורים שלו - ולפני-כן הכריח את כל התלמידים הרוטנים ש"מה, אנחנו ילדים קטנים?" לצייר לו ציורים.
    כמה זרחו פניו של יהודה מעל הרגל החבושה היטב כשהגיש לו את החוברת של הציורים! ואיך הוא הודה בביישנות שכזו, שלא ידע עדיין אם היא טבעית לו או לא, על שבא לבקר אותו...
    אחר-כך - אחר-כך הוא קלט את מעמדו הנחות מלכתחילה של יהודה בקרב הכיתה, מעמד שנחת בעוד כמה שלבים בסולם מאז הפציעה שהותירה לו רגל נגררת ופחד מצמית מכל צפירת מכונית.
    "אז - אז מה אתך היום, יהודה?" הוא שאל בהיסוס. פניו של יהודה התעננו ואז התבהרו.
    "מאז הישיבה התיכונית המצב השתנה די לטובה. החברים שלי שם היו בוגרים יותר, והם קיבלו אותי ואת הרגל בסבר פנים יפות וברגליים שמוכנות להאט כשאני צריך. אבל עכשיו... החברים שלי מתחתנים בזה אחר זה, כולל החתן שכאן... ואני? מי תרצה להתחתן איתי בכלל? מי תרצה להתחתן עם הרגל שלי, זאת אומרת..."
    המרירות שבה ירק את המילים האחרונות הייתה מוכרת לו עד כאב. ולא כיוון שלאחרונה החל קצת לגרור רגליים.
    "אבל אותך, המורה - אותך אני זוכר הכי לטובה! בזכותך סוף שנותיי ביסודי לא היו עד כדי כך נוראיות... אתה תמיד דאגת לי, תמיד שמת לב אליי, אף-פעם לא נתת שיצחקו עליי... אם יש בי איזושהי תקווה שאתחתן בכל-זאת מתישהו - הרי שהיא בזכותך, ובזכות שיחות האמונה הרבות שניהלת איתי אז!"
    שיחות האמונה... כן. הן היו תוצר של שיחות אמונה עם הרב שלו דאז, שדאג לעודד אותו בתקופות הייאוש הקשות, שבהן כבר החל החשש הוודאי לקנן בו, החשש שלעולם לא יינשא. הוא ראה את יהודה תלמידו במפלת נפשו, ולקח אותו לשיחות אישיות - אלה שהתלמידים האחרים לגלגו עליהן - וחיזק אותו במיטב מילותיו של רבו בהתאם למצב הילד. אולי אין פלא שגם היום, באתגר הנוכחי, הן מחזקות אותו...

    התזמורת ניגנה את תוויו האחרונים של השיר הקצבי, ועברה לניגון שקט. מנה שנייה. חבריו המורים החלו לשוב לשולחן. יהודה מיהר לקום.
    "אולי אנסה עכשיו לומר מזל טוב לחתן," הוא פלט לעברו תוך כדי גרירת רגלו, "מקודם, בריקודים, לא יכולתי... אני לא יכול לרקוד הרי..."
    ולמרות צליעתו הוא נעלם מהר בין השולחנות המתמלאים בשנית.

    אך מילותיו לא נעלמו. הן פעמו בלבו כמו תופי התזמורת, ניגנו בנפשו כמו הקלרינט העמוק שלה.
    ופתאום הוא מצא את עצמו חושב על רובי קדרון. רובי, שלפני כמה שבועות המנהל עדכן אותו שהוריו נמצאים בהליכי גירושין.
    אולי מחר, בין מטוסי נייר לכיסאות, בין צעקות על גבי השולחן לצלצול הגואל - הוא יזמן את רובי לשיחה אישית. רובי, כמו רוב בני גילו, לא ישוש לבוא עמו, אבל הוא, בעמידה הנושנה שלו, יתעקש.
    ואולי, בדיוק כמו מטוסי הנייר, יעופו גם מילים מפיו של רובי. ואולי, בדיוק כמו האמונה שהצליח להעביר ליהודה דאז - תשחיל שיחתו אמונה דקה גם בנשמתו של רובי.
    ואולי - אולי גם בנשמתו שלו תנגן האמונה בשנית.




    [מבוסס על לימוד בספר "תנופת העומר". מקווה לפתוח בסדרה חדשה - סיפור לכל יום בספירה, לפי המידות המאפיינות אותו].
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שמואל סויסא, אביאל משכנתאות, ללי99 ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אחד המיוחדים. רוצים עוד שבעוד.
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת צוואה
  • אריאל לוי //
    • בס"ד
    צוואת הבבא חכם בן ציון הכהן​

    א. אבקש מאוד להספידני, בין בפני ובין שלא בפני ולעשות "עצרת התעוררות" ו"עצרת אבל".
    ב. נא לכתוב עלי מאמרים בעיתונים יומיים, שבועיים, חודשיים ושנתיים. וטוב גם לשים את תמונתי ולספר בשבחי.
    ג. יש להוציא מודעות על הלוויה כולל רמקולים, וגם להודיע ברדיו. ומספיק שיהיו רק מליון איש בלויה. וכן יש להזדרז בין המיתה לקבורה שלא יעבור למעלה מ17 וחצי שעות.
    ד. מקומי בבית הקברות בין אנשים מכובדים. יש להוציא על כך ממון ככל שיידרש!
    ה. לא לכתוב על המציבה תארים. מספיק לכתוב: פ"נ הגאון הקדוש, הבבא האלוקי והקדוש, הרב הראשי לכל העולם, הראשון לציון, ראש מוסדות "גני ציון" ו"מפעלי ציון", מעוז ומגדול, עניו ושפל, צדיק יסוד נקניק, נין ונכד לאהרן הכהן, אביהם של ישראל, כבוד מורנו ורבנו עטרת ראשנו מלך המשיח הבבא הקדוש רבנו בן ציון הכהן וכו' וכו' וכו'''.
    ו. המציבה תהיה מהסוג הטוב והיקר ביותר.
    ז. בימים שהמנהג לעלות לקבר (כל יום) יש לבזבז מלא זמן, ופחות כדאי שילמדו. וד"ל.
    ח. אם ע"י החיפוש להיות חזן יגרום הרבה ביטול תורה בכ"ז זה עדיף.
    ט. אבקש מכל מי שרוצה בטובתי שילמד וילך בדרכי הקדושה. לא ימין ולא שמאל.
    י. אבקש להזכירני בשם צדיק ומקובל וקדוש. שאזכה לכבוד בעולם הבא.
    יא. היות שאין אנשים שטועים בי אז אין צורך להמליץ לקרא לילדים על שמי, זה ברור מאליו.
    יב. יש לדאוג לתזמורת בהילולא השנתית בכל שבוע.
    "ברוך אתה ה' מחייה המקובלים"
    ​
    --
    אשמח לכל סוג של ביקורת
    תודה
    • תודה
    • חחח
    • כועס
    Reactions: חיה❤, Ayalas, במבה נוגט ועוד 35 משתמשים38 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    קדימה לעבודה, קום צעד!
  • 826
    • ש
    שיתוף - לביקורת פלטה אומללה
  • שלמה שקד //
    • מוישלה פתח את דלת הכיתה במאמצים רבים וחירוק שיניים, כמו משלים עם מר גורלו באשר לעתיד בעוד שניה לבוא.

    הוא צעד פנימה באיטיות רבה מכניס קודם שתי רגליים כושלות, מנסה להסב עוד קצת את הפנים לאחור, והנה זה בא.

    צודיק המופרע, כמובן היה הראשון ולאחריו בשרשרת כאילו מדובר במחלה מידבקת, פרצו בצחוק רם ומתגלגל גם שאר חברי הכיתה.
    רעמי הצחוק מלווים בעלבונות מושחזים הוטחו היישר בליבו הקט של מוישלה. כשנשא עיניים מצפות למלמד שימחה ויגער, יצעק ויושיע, נתקל בעיניים המתגלגלות, בצחוק המתפרץ, במקור הסמכות שגלגל אחריות, באיש המשמעת שלא עמד בפרץ.

    מוישלה זנח את הילקוט, זינק החוצה במהירות, ואץ כל עוד רוחו בו אל הרחובות.
    עיניו זלגו דמעות, נפשו שיוועה לנחמה, הא התמלא ברחמים עצמיים, ורק ציפה
    להיכנס כבר אל תוך הבית החמים.

    ידית הדלת לא נענתה לו, הוא משך אותה עוד פעם ועוד, מנסה, אולי חזק או אולי דווקא חלש, אין, הדלת נעולה.

    בלית ברירה התיישב על השטיחון, נשען בגבו על הדלת, מוחה את הדמעות. נשאב אל ארץ המחשבות.

    הדלת נעולה מאותה הסיבה שהילדים צחקו עלי היום בכיתה - אבא - מוישלה החכם אבחן בתבונה. אבא היקר שלפני כחמש שנים ברחה אשתו בהותירה אחריה שלושה עוללים. אבא היקר שניסה לעשות כמיטב יכולתו בגידול ילדיו, שלח אותם למוסדות הכי טובים, אך בתחומים מסוימים קצת כשל. הילדים נראו מוזנחים, בגדיהם מרופטים, אביזריהם מרושלים ואילו אצלי נוספו גם עקימות בשיניים. בחסדי שמיים ארגון החסד 'תהילת טודרוס' המפעילה רשת מרפאות שיניים, במחירים מאוד מוזלים לנזקקים, הוסיף את משפחתנו לרשימת הזכאים. כך זכיתי להזדמנות פז, התקנת פלטה ליישור השיניים. אהממה לפלטה נוספה רצועה שחוברה לה ונמתחה מסביב לצוואר, בבוקר שלמחרת התקנת הפלטה נעלמה הרצועה הכחולה המתאימה לה לפלטה ככפפה, במרחבי הבית המבולגן. חיפשו אותו כה וכה – אך הוא לא נמצא, אבא האיש שמציאות החיים הכואבת הכתיבה לו שצריך להסתדר עם מה שיש, נטל סרט שמיועד לסדר את שער הבנות וכרך אותו מסביב לעורפי וחיבר לפלטה בשתי הקצוות.

    הילדים בכיתה ראו סך הכל שיא נוסף אצל מוישלה המוזנח, על המלמד חבל לי מאוד, זה שבר אותי שגם הוא צחק. אבל כמו אבא היקר שלא הרים ידיים ונמצא כעת במקום עבודתו הקשה, ולכן הדלת עכשיו נעולה, גם אני לא אשבר לא ארים ידיים רק אחייך בפה מלא שיניים.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: חיה❤, Ayalas, מימיי ועוד 32 משתמשים35 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    רוחנית?... תן לי להיות אושיית בתי מדרש, משהו תורני. זה כיף, כבוד אפילו. אבל להיות שם של 'ניק'...
  • 926
    • S
    שיתוף - לביקורת יש לך כמה דקות בשבילי?
  • shevi123 //
    • אח שלי, אתה שרואה אותי הולך ומשתנה. מייצר לעצמי קו ודרך. לא כמעט, לא כמו. מושגים חדשים ממה שאתה מכיר. ממה שלמדו אותך. שחנכו אותך. מהמילים והדרך של אבא ואימא.

    "בושות הוא עושה למשפחה" שמעתי אותך מתיז בזעם, כביכול למוטי. יותר לאוזניי.
    "מה עובר עליו? מאיפה נכנסו לו שטויות לראש? הוא כל כך מוכשר ומוצלח. תמיד היה מבריק מכולם. 'בור סוד' קראנו לו תמיד, מגיל שנתיים, כשהתחיל עם ההברקות הילדותיות שלו. ירש את הכישרונות של סבא, התגאינו בו. צפינו לו עתידות. והיום.... "

    אח שלי, תמיד גדלנו יחד. מיטה ליד מיטה. עד שגדלנו ועברנו לישיבה, לפנימייה.
    אתה הלכת לישיבה השפיצית, כמובן. אני בחרתי את הפחות נוצצת, המאפשרת יותר. מה שיותר רחוק מהבית, ככה טוב יותר. זה היה חלום שלי. להיות עצמאי, לפתח דרך משלי. לממש חלומות. להיות אני. פשוט ככה. אתה מבין?

    אני לא נגדך, לא נגד אבא. אני פשוט בעד עצמי. רוצה לחיות את החיים שלי כמו שהם. כמו שאני רואה לנכון. לבחור את החברים שלי, גם אם הם לא מוצאים בעיניך. למצוא את הדרך שלי בישיבה שלי, גם כשאני לא נמצא כל הסדרים. ובזמנים שאני נמצא, אני לא לגמרי שם.
    ואני נלחם, חיים. נלחם על החיים שלי. על העצמאות שלי. על החופש שלי. משלם מחירים על רצונות. לא מהסס להתנגח עם המשגיח. לבקש ממנו בתוקף את התומך כשר שהחרים לי. וגם את הנגן נטול חותמת הכשרות. אין לי בעיה לפרוץ לו לחדר. לעבוד על המגירה ההיא, החסומה. אחת מארבע כאלו. חברים שלי גיבו אותי. כמעט הצלחתי, כשקובי סימן שחייבים להתחפף כי הוא מגיע.

    לא וויתרתי לו. טרטרתי אותו בטלפונים הרבה אחרי שעזבתי את הישיבה. לא זרקו אותי. פשוט הבנתי שזה לא מה שחיפשתי. ואתה יודע שאני לא מתפשר על איכות חיים.

    תצחק, תצחק. אני שומע את הצחוק שלך עד פה. חוצה את כביש ירושלים תל אביב. אתה שם, בישיבה הממוסדת שלך, שנמצאת בראש פירמידת הישיבות, לעולם לא תוכל להבין אותי. אבל אני מנסה, בכול זאת.

    אתה אח. ודם הוא לא מים. כמה שתראה אותי אדיש, אני בטוח שאתה לא מאמין לפוזות שלי. שאתה מרגיש את הדופק הפועם בי. הרצון להיות ביחד למרות הכול. ויותר מזה, שתבין שהפער בינינו לא כזה גדול, כמו שאתה חושב.

    זוכר את הפעם הראשונה שחזרתי הביתה עם בלורית מרשימה? אש השתוללה בעיניך. שלחה בי גצים. הלב שלי, הוא לב אנוש, לידיעתך. אפילו רגיש ממש. והוא בער מהכוויות שהענקת לו. זה מה שחשוב לך? אורך שיער, זה מה שיחצוץ בינינו?

    זו הייתה הפעם הראשונה, שחומה דקה עטפה את לבי. הגנה עליו מפני פגיעות אפשריות נוספות.
    כשחזרתי עם מכנסיים שונות, כעסת שאני הורס לך את השם. שחברים שלך יורדים עליך, בגלל אחיך הפרחח. לא ראית את החומה שהתעבתה. את הגולה בגרון.

    פרחח – זה מה שיש לך לומר. זה לא החברים שלך, חיים. זה אתה שרואה אותי ככה. וזה כואב, עדיין.
    במיטה בתל אביב, בישיבה הלא שגרתית שמצאתי, אני מתהפך מצד לצד. נקרע מגעגועים. מרגיש שאבדתי אותך לנצח.

    אולי לא שמת לב, אבל חוץ מהכישרונות שלי, שאני מודע להן בהחלט. קניתי לעצמי עוד תכונה, אופטימיות בלתי מנוצחת. אני חזק בזה. וגאה בה. אולי לכן, אני מוצא אומץ לפתוח את הלב, למשש את הצלקות ולדבר אתך הכי פתוח שאפשר. יש לך כמה דקות בשבילי? מבטיח שלא אפריע לך מדי.

    אז ככה, אני לא מחדש לך כלום. אתה בטוח מכיר את המילים – אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו. זה המשפט שעלה לי כשחשבתי על המבטים שלך. על הרצון שלי להסביר לך.

    אתה רואה אותי, עם בלורית מרשימה, כיפה שטוחה וקטנה. מכנסיים משופשפות דמוי גינס. תספורת עדכנית, קפוצ'ון של פוקס ותיק גב שחור. פרחח, בקיצור. מצטט את המילים שלך.

    רציתי לספר לך מה מכיל הפרחח הזה. שוב שורף לי הלב אבל אני אתגבר. בשבילך. בשבילי. בשביל חברים שלי.

    פעם, הייתי בישיבה נחשבת, פרומרית למהדרין. העילית שבעילית. עשיתי כבוד למשפחה. אבל האמת, שלא למדתי מילה. בין דפי הגמרא הסתתרו תשבצים, סודוקו והתכתבות עם חברים שלא מצאו את עצמם.... ואני, אמרתי לך כבר, נלחם על איכות החיים שלי.

    עזבתי אחרי הזמן הראשון. מצאתי מפלט בישיבה בינונית שנתנה לי אוויר ונשימה. ומאז, כבר לא עשיתי כבוד למשפחה. נתתי מקום של כבוד לפנימיות שלי, לצרכים. אף אחד לא הבין אותי. אבל הספיק לי שהבנתי את עצמי. זה מה שהדריך אותי.

    היום אני יכול לומר, שהיו לי טעויות. נפלתי, אבל קמתי. תמיד. למדתי דרכים חדשות. ניסיתי המון אפשרויות. חתרתי בלי סוף, כדי להגיע למקום שמתאים לי. בזמן שאתה התענגת על עוד דף גמרא בבית המדרש הממוזג, אני הזעתי בדרכים מאובקות. בזמן שקבלת עוד טפיחה על השכם, חבשתי לעצמי פצעים מדממים.

    היום, כשאני בישיבה לא רשמית, לא מפוארת ולא מוכרת. אני סולל דרך חדשה צעד אחר צעד. נלחם לשמור על תפילות במניין, כי הישיבה שלנו מונה פחות מכך. יש לי סדר יום קבוע ואיכותי. אני שומר על סדרים קצרים יותר משלך. אבל לא מפספס. אפילו אחד מהם. ותאמין לי, זה עולה לי בהרבה יותר יזע ממך.

    כשאתה מסיים סדר א' ופונה לארוחת צהריים. אני והחברים שלי סוחבים מוצרים מהסופר ונעמדים לטגן שניצל ותוספות. כשאתה פורש לשנת לילה מאוחרת, אנחנו מעמידים מכונות כביסה, מגהצים. מעבירים שטיפה ומוודאים שיש ארוחת בוקר למחר.

    כשאתה נעמד לומר חבורה, אנחנו יוצאים לים. רוכבים לטיילת. שואפים אוויר. זה מה שמחזיק אותנו מעל המים.

    היום, כשאני פה. אני לומד הרבה יותר מאז שאני מכיר את עצמי. לומד באמת. מתוך רצון פנימי. שלי! לא מחפף כמו בישיבה קטנה. ולא מתחכם כמו בישיבה הקודמת שנטשתי בזעם.

    לומד באהבה, ממקום פנימי ומחובר. אני מאושר. לראשונה בחיי. מאושר באמת.

    ועוד משהו, חיים. אני יודע שאתה רואה אותי כמי שחשובה לו בעיקר הנוחות האישית. מה שאתה לא יודע שהתמודדויות שלי קשות הרבה יותר משלך, ילד טוב שכמותך.

    אתה לא נאלץ להתמודד מול חברים עם סמארטפונים שמורים ושלא. אתה לא קורע את עצמך יום יום כדי לא לקנות אחד כזה. לא מתלבט עם עצמך איפה הגבולות שלך. וכמה אתה מוכן ורוצה להילחם.

    פעם הבאה כשניפגש, בשבת חופשה או בבין הזמנים. אני מקווה שתראה אותי, באמת.
    יש לך כמה דקות בשבילי?
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מן טל אורה, R.B, סקרנון ועוד 56 משתמשים59 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    תודה רבה! @צבעי פסטל כ"כ מתחברת לדברים שלך, יש פה גם את ההירתעות וגם את הפחד להיסחף... וכמובן...
  • 2K
    • ד
    שיתוף - לביקורת פרו"ם
  • דיונון //
    • ארשת מתחסדת
    או הבעה חושדת
    אלו הם שני פניך
    הגלויים

    מצות מהודרות
    לצאת ידי כל החומרות
    אך יש בהן דם
    של יהודים

    דן פרוטה כדין מאות
    פן תגזול שש אגורות
    רק זכור ששוד מאות אסור
    ממש כדין פרוטות
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: M . A, איטשע פ., אביאל משכנתאות ועוד 38 משתמשים41 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yonatanr
    צורף קובץ
  • 380
    • L
    שיתוף - לביקורת אחפור לי שוחה
  • lab //
    • אחפור לי שוחה
    אולי גם כדאי
    לא אציץ מתוכה
    עם עציץ מעלי

    אם אין, אז גומחה
    גם טוב, את פני
    אכסה בשמיכה
    ולנעול אחרי

    על מה ומה
    כבר קרה תשאלו
    מה כה נורא
    הסיבה תשמעו

    כי נזכרתי פתאום
    בבדיחה מצערת
    בפאדיחה שלשום
    מול צפרדע בוערת

    וכשהחמץ בער לו
    להשוויץ לשכן
    העומד ממול כמו
    עמד לו הכן

    לספר לכולם
    ששמשון הנכלם
    לקח לו פשוט
    שק אשפה בטעות

    במקום השקית
    שעם כל שארית
    החמץ הושלכה
    לפח בשמחה

    אשב לי בשוחה
    ואלחש מול חיתול
    כל פאדיחה דאיכא
    משכן שממול

    לו אחמיניה
    כאילו לא ידענא ליה
    ולו חזיתיה
    אהוי כעפרא דארעא
    • תודה
    • חחח
    Reactions: חיה❤, פיקאסה, פטריוט ועוד 15 משתמשים18 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    נייס.
  • 281
    • א
    שיר עַל כֻּלָּנָה
  • אוריצפת //
    • עַל כֻּלָּנָה

    נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת
    רוֹדְפוֹת אַחַר פֵּרוּר יָשָׁן
    עָבֵשׁ, אָבוּד
    בְּאֶלֶף מַטְלִיּוֹת
    וּמַשְׁלִימוֹת
    בְּמַיִם וְתִמְרוֹת עָשָׁן
    אֶת קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד.

    אִמָּהוֹת שֶׁבְּכָל דּוֹר
    בַּעֲבוּרָן, יָמִים שֶׁל טֶרֶם פֶּסַח
    זְמַן צִחְצוּחַ וּמֵרוּק, שְׁטִיפָה וַהֲדָחוֹת
    מִלְחֶמֶת הַתָּשָׁה, קָשָׁה, עַד כְּלוֹת כּוֹחוֹת    ;
    עַד טִפַּת מַיִם אַחֲרוֹנָה, עַד נֶצַח -
    נִצָּחוֹן יִרְאוּ בְּנוֹת אוֹר.

    נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּכָל דּוֹר
    הֵן נִלְחָמוֹת בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף
    וּבְשִׁכְרוֹן נִגּוּב
    ......(הַבַּעַל? בַּקְּנִיּוֹת, בַּתּוֹר...
    .......נִטְרָף בְּשֶׁטֶף-כֶּסֶף
    .......וּצְרוֹרוֹ נָקוּב    ).
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הזדמנות, גוט, גוגלית ועוד 14 משתמשים17 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    לשנה הבאה בני חורין...
  • 520
    • L
    שיר טְרָגֶדְיָה דְּסָבִיל אַבָּא מ'מַאנְיׇה'
  • lab //
    • טְרָגֶדְיָה דְּסָבִיל אַבָּא מ'מַאנְיׇה' *

    וְאָתָא שֻׁוּנְּרָא וְסָחָהּ לְאַבָּא, הַב לִי תְּרֵי זוּזֵי

    דְּאַזְּבִין לְגַּדְיָא חַד לַזַנְיָה

    וְאָתָא תּוֹרָא וּבׇעִי מֵאַבָּא, הַב לִי תְּרֵי זוּזֵי

    דְּאַזְמִין בזָאַרָה מִסַּאֲנִי מֵאִיטַלְיָה

    וְאָתָא עַכְבְּרָא וְגָנַב מֵחֹרֵי, תְּרֵי זוּזֵי

    וְהִזְמִין לוֹ הַשְׁתָּא, פַּסְטָה מ'פְלוֹרָה'

    וְאָתָא אַרְיָא וְסָחַט כְּמוֹ סוֹחֵט, הַב לִי זוּזֵי

    וְאָזִיל בְּמַעֲלִי פַּנְיָא, וְסָעַד במַאמַא מִיָה

    וְאָתָא אַבָּא וְסָטַר לְתּוֹרָא דְּמָשַׁךְ לַגַּדְיָא דְּדָחַף לְעַכְבְּרָא דְּצָעַק עַל אַרְיָא.

    וְאָתָא מְכוֹנִית עִם צַ'אקַלַקָה וְאָסַר לְאַבָּא דְּדָחַף לְשׁוֹטְרָא.

    וְאָתָא הַ'קֻופֶּה' וְשָׁחַט לְוִיזָה, וִיָהִב לְאַבָּא תְּרֵי אַלְפָא זוּזִי


    *מחלת כסף
    • תודה
    • חחח
    Reactions: ללי99, RACHELIZ, שלמה שקד ועוד 26 משתמשים29 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    תכלס' היה לי כיף. הזכיר לי משהו שכתבתי פעם. לתת של הישיבה.
  • 285
    • א
    שיר רִחוּף
  • אוריצפת //
    • רִחוּף


    בְּעוֹדִי בַּמִטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
    וְהִיא חָמְקָה מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
    וַתַּעַל וַתִּפְרַח
    נוֹצְצָה, בּוֹהֶקֶת בְּאוֹר יְקָרוֹת
    מְגֻוֶּנֶת, שְׁקוּפָה
    כַּכַּלָּה אֶל חֻפָּתָה.

    לִזְכוּתִי יֵאָמֵר: נִסִּיתִי    !
    בְּכָל כֹּחִי הַדַּל רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ
    לְתָפְשָׂה
    כִּי אָמַרְתִּי: מֵרוּם תִּקְרָה
    מַר לִגְלוּגָהּ עָלֵינוּ, שׁוֹכְנֵי אָרֶץ
    קְרוּצֵי חֹמֶר
    הַמְקַרְצְפִים בְּחָמְרֵי הַנִּקוּי
    הַמְיַבְּלִים עַצְמָם לָדַעַת
    הַמְבַקְּשִׁים אֶת הַפֵּרוּר
    בְּגַרְגִּירֵי אָבָק
    בְכָל זָוִית וְקָדְקוֹד.

    אַךְ לֹא יָכוֹלְתִּי לָהּ.
    זְרִיזָה הָיְתָה מִמֶּנִּי
    חֲזָקָה מִמֶּנִּי
    וַאֲנִי מַבִּיט, וְרוֹאֶה
    בָּבוּאָתִי בָּהּ,
    וְהִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי
    שָׂבַעְתִּי מִנִּקְיוֹנוֹת.

    בְּעוֹדִי כָּךְ בַּמִּטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
    וְהִיא, מְרַחֶפֶת מִמַּעַל
    מְלֵאָה בְּמַחְשְׁבוֹתַי הַנִּשָּׂאוֹת –
    פּוּק    !
    פָּקְעָה לָהּ, וַתִּפּוֹץ
    חֲרִישִׁית.

    עוֹד בּוּעַת סַבּוֹן
    שֶׁל עַרְבֵי פְּסָחִים
    הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.

    (מוקדש לאלה שלא מאמינים שמכל בועת סבון ניתן לייצר שיר)
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: נ. גל, פיקאסה, הזדמנות ועוד 21 משתמשים24 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    חזק! אני מדמיין אותך יושב במטבח, כורע ברך. בוהה בבועת סבון. והאשה שרגילה לבעלה המשורר, מתאפקת...
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת צו"ל להצביע
  • הדוויג //
    • "שלום הרב"
    "כן, באתי להתנדב פה במטה. מה אפשר לעזור?"
    "הנה יש פה רשימת טלפונים של מצביעים פוטנציאליים. תתקשר ותשכנע אותם להצביע".

    "הלו?"
    "שלום. לאן הגעתי?"
    "את מי חיפשת?
    "לאן הגעתי?"
    "את מי חיפשת?
    "לאן הגעתי?"
    טו--ט טו--ט טו--ט.

    מספר הבא
    "הלו"
    "שולם. אפשר לדבר איתכם כמה דקות?"
    "באיזה עניין?"
    "הרב כבר הצביע?"
    "אני לא רב. אני יניב. לא הצבעתי. אם יהיה לי כוח ללכת, נראה לי אני אצביע ביבי".
    "תראה. למעיישה, כבר מורון החזןאיש אמר שהרבה גופי תיירה תלויים בזה. והרי זו מצווה שאי אפשר לקיימה על ידי אחרים. אתה בטח זוכר את הדברים של הראשישיבע זייכר צדיק לברוכה, מה שהוא דיבר על השפנים והחזירים. בזמנו זה עשה הרבה רעש. שמעתי שהרבה חזרו בתשובה בזכות זה. ומורון אמר שזה זכות וקידוש שם שמיים להצביע לג'. והרי הרמב"ם הפליג במצוות קידוש השם כמו שעמדו כבר האחרונים על הדיוק למה רק בהלכות קידוש השם הוא כתב את הלשון - - - הלו? הלו?? התנתק משום מה".

    מספר הבא.
    "הלו".
    "שולם. מדברים פה מהמטה של ג'. הרב כבר הצביע?"
    "כן".
    "מה הרב הצביע אם מותר לשאול?"
    "הציונות הדתית"
    "אוי ויי, אוי ויי. הרי ר' אלחנן וסרמן אמר שהציונות הדתית זה עבודה זרה בשיתוף. אתם בטח מכירים את הוורט של ר' שלום על 'שני גויים בטנך', עדיף שני גויים ממזרוחניק אחד. חחחחחח. חחח. אבל ברצינות, מי ידאג לציבור שלנו? המזרוחניקס?! אתה זוכר בדיוק מה היה כשבנט הלך יחד עם הבן של טומי לפיד"
    "אבל לא הצבעתי לבנט. הצבעתי לסמוטריץ'"
    "הכל אותו דבר. זה אותה מפלגה".
    "ממש לא. הם התפלגו".
    "באמת? אתה רואה מה זה? לתאווה יבקש נפרד. כשכל אחד מחפש רק את הכבוד של עצמו מה יוצא? מחלוייקת, פירוד - - - הלו???"

    "הלו? הצבעתם כבר ג'? שמעת על ההבטחה של מרן רשכבה"ג? אם אתה מצביע ג' - אתה מקבל גן עדן על המקום".
    "על המקום? תודה. לא מעוניין".


    "נו, איך הולך לך עם הטלפונים?"
    "אני חושב שהולך טוב. הם ישר מנתקים ורצים להצביע"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, (חיה), אש קודש! ועוד 153 משתמשים156 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    @הדוויג תתחדש על הלוגו. בהצלחה. ממש "טיל לחיבורים".
  • 402
    • א
    שיר חָכְמוֹת הַשְּׁאוֹל
  • אוריצפת //
    • חָכְמוֹת הַשְּׁאוֹל


    אָמַר בֵּן חָכָם: מַה לָּכֶם מְחַלְּקִים
    מְבַקְּשִׁים לְהָבִין כָּל עֵדוֹת
    מִשְׁפָּטִים וְחֻקִּים    ?
    תּוֹרַתְכֶם
    כִּקְרָעִים עֲשׂוּיָה הִיא    ;
    שֶׁלִּי - רַק אַחַת, חֲבִילוֹת-חֲבִילוֹת
    מָה-אֲנִי    ?
    כֹּחַ-מָה, מְבֻטָּל וּבָטֵל וּכְאַיִן
    אוֹהֵב רִבּוֹנִי
    וְהוֹלֵךְ וְנוֹשֵׂא בְּעוּלוּ.

    אַף אֲנִי לוֹ אָמַרְתִּי: אַל חֵפֶז
    כִּי לֹא בִּמְרוּצָה נְדַלֵּג. לֹא נִפְסַח וְנִמְעַד
    רַק נֵלֵךְ בִּמְנוּחָה וְנַגִּיעַ עַד שָׁמָּה אַף אָנוּ
    עַד כֹּה וְעַד כֹּה, הִנֵּה טַעַם וָחֵפֶץ
    בְּרַז הַקִּיּוּם
    תְּאֵבִים בְּגוֹ חֵקֶר הַסּוֹד אֲפָפָנוּ
    וְאֵין מַפְטִירִין אַחַר פֶּסַח מְאוּם.

    *

    אָז נָשָׂא אָח אַחֵר, סָח נְאוּם:
    עֲבוֹדָה - לָכֶם 'לָמָּה'? נִרְפִּים אַתֶּם רַק.
    וְרָצִיתִי - חִצַּי אֲשַׁלַּח, וְכִידוֹן, וְלַפִּיד    !
    לֹא תִּהְיוּ בְּבֵיתֵנוּ; לָכֶם אֵין עָתִיד
    כִּי לִבַּת הַתָּכְנִית
    תְּמַלֵּא יְמֵיכֶם הֲבָלִים, רְעוּת רוּחַ וּסְרָק
    עַד תִּגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם רָעִים, שֶׁטֶף גַּל.
    עֲתִידְכֶם כְּבָר נֶחֱרַץ לְכִבּוּי...

    וְאָמַרְתִּי: רְאֵה נָא עִקְבֵי זֶה הַצֹּאן
    כַּאֲשֶׁר תְּעַנֵּהוּ, נִפְרָץ בְּרִבּוּי
    לוּ הָיִיתָ אֵי-שָׁם, לֹא הָיִיתָ נִגְאָל
    אֶפֶס, כָּאן וְעַכְשָׁו, כִּי תָּבוֹא עֵת דּוֹדִים
    ..................גַּם אַתָּה, גַּם אַתָּה בַּנִּפְדִּים.

    *

    אָמַר בֵּן הַתָּם: וַאֲנִי שַׂמְתִּי יָהַב
    עַל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה, אָב
    וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה - מַה לִּי הָכָא, הָתָם    ?
    וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? וּמָה זֹאת?

    תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ, אָחִי. כֹּחֲךָ הֵן קִבַּלְתָּ
    מִמַּעַל, עֲשׂוֹת כָּל הַחַיִל וְעֹצֶם הַיָּד
    כִּי מִמֶּנּוּ הַכֹּל    ; אַךְ יָדְךָ נְטוּיָה
    לַעֲשׂוֹת, לֹא לַחְדֹּל.

    *

    אָחִי אַחֲרוֹן
    לֹא יָדַע כָּל חָכְמוֹת הַשְּׁאוֹל
    לֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה לוֹ
    רַק קָם וּפָתַח וְדִלֵּג וְהֵסִיר כָּל מִכְשׁוֹל
    .........- וְהָיְתָה גְּאֻלָּה לוֹ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נ. גל, דיונון, poypoy ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    נפלא!
  • 650
    • ב
    שיר טָלֶה לִי שְׁפוֹד
  • באקינגהם //
    • גוֹאֵל זְכוֹר / וּכְבָר הַרְאֵה.
    גוֹזָלְךָ אוֹר / וְהַרְךָ הַבְרֵא:

    אֶת נִשְׁיִי / שְׁכַח אַךְ.
    אֶת ן' יִשַׁי / אֵ-ל שְׁלַח:

    בְּהַר הַמְעַר / אִישׁ.
    מַהֵר הַבְעֵר / אֵשׁ:

    חֻרְבָּן הַפְסֵק / אוּלַי מַהֵר.
    קָרְבָּן הַפֶּסַח / מוּלִי הָאֵר:

    לְדַלָה שְׁפוֹט / לְהַצִילִי וְאָנָא.
    טָלֶה לִי שְׁפוֹד / צְלִי וְלֹא נָא:
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נ. גל, שלומקה הגבאי, רבקי- ועוד 29 משתמשים32 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוריצפת
    נהדר! ממש פיוט, עם טעם של פעם. ובמיוחד כיף לפגוש משהו שמנוקד היטב.
  • 647
    • I
    שיר לנתר
  • I.Q //
    • בָּ''הּ

    מִי שֶׁלֹּא קָפַץ מֵעוֹלָם
    שֶׁלֹּא נִתֵּר עִם שְׁנֵי רַגְלָיו מִמְּקוֹמוֹ,
    לֹא יָבִין
    כִּי יֵשׁ מְקוֹמוֹת,
    אֲרָצוֹת
    אֲנָשִׁים
    שֶׁהֵם אֲחֵרִים,
    שֶׁהֵם שׁוֹנִים מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי.
    שֶׁשָּׁם הַכֹּל אַחֶרֶת,
    לֹא דּוֹמָה,
    לְמָה שֶׁהוּא מַכִּיר,
    לְמָה שֶׁהוּא חָוָה,
    לְמָה שֶׁהוּא מַעֲרִיךְ.
    רַק שָׁם יַגִּיעַ אֶל הָאַחֵר,
    אַל הַשּׁוֹנֶה,
    יַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁאֵין בּוֹ
    יְכַבֵּד אֶת אָשֵׁר אֵין לוֹ בּוֹ דְּרִיסַת רֶגֶל.
    שָׁם
    יָבִין לְלִבּוֹ,
    יָבִין לְקַשָּׁיו
    שֶׁל הָאַחֵר.

    הַאִם יָדַע לְהַבִּיט אֶל הַנְּסִבּוֹת, אֶל שֹׁרֶשׁ הַדְּבָרִים?
    הַאִם הָאָדָם הַהֲמוֹנִי יָבִין מַהִי בְּדִידוּת?
    מִי שֶׁחַי חַיֵּי שַׁלְוָה, הֲיָבִין חַיִּים שֶׁל אֵימָה?
    הַאִם יָכוֹל הֶעָשִׁיר לְשַׁעֵר לֵב עָנִי    ?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פטריוט, חיה❤, 7שבע7 ועוד 7 משתמשים10 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    שיר חזק ביותר, עם דימויים חזקים. הלוואי שנצליח לדלג מעל מחסומי הלב האטום לאחר, ולגלות את הטוב...
  • 3K
    • כ
    שיר איזהו השיר #4 - אדר תשפ"א
  • .כותבת. //
    • ב"ה


    750 שנה אחורה בציר הזמן.

    לא שפר מזלכם ואתם נמנים עם מעמד הפועלים. המעמד הנחות והעלוב.

    לקראת ערב אתם מתיישבים מסביב למדורה עם עוד כמה חברים שעבדו איתכם לאורך כל היום בשדה תחת השמש הקופחת, מנסים להחיות את נפשכם בלחם יבש שנעטף היטב על ידי נשותיכם העמלניות לפנות בוקר.

    שקט מסביב למדורה, כולכם עייפים וטרוטים, והנה מרחוק.. נשמעת פתאום המנגינה.

    זהו הזמר הנודד.

    כך הסתובבו הזמרים הנודדים מכפר לכפר ומעיירה לעיירה, ומסביב למדורות השמיעו את היצירות שלהם / של אחרים הקרויות בפי כל - בלדות.
    שם, מסביב למדורה, נוצרו עוד בלדות כאלו, המתארות את חייהם הקשים של הפועלים, או את חייהם של השולטים עליהם, בני המעמד הגבוה.
    כך או כך - הבלדות היו שם תמיד, מתנגנות ברקע.

    750 שנה קדימה ואתם נדרשים להישאב אל דמותם של האנשים שחיו פה לפנינו, בימי הביניים, וליצור בלדה משלכם.

    בנספח אעלה כמה בלדות כדוגמא, ופה אכתוב את המאפיינים המרכזיים והחשובים של הבלדה, שימו לב, בדורות שלאחר התקופה שדיברנו עליה, עד ימינו, נוצרות להן בלדות שונות ומשונות, שפעמים בינן לבין הבלדות הסקוטיות המקוריות, אין ולו כלום.

    באתגר הנוכחי - כמה שתהיו צמודים יותר לניחוח של פעם, ולאווירת ימי הביניים, כך הנקודות שלכם יהיו צמודות יותר לעשר.
    כמובן שגם בבלדות המקוריות אין ממש את כל הכללים בכל בלדה.
    תוכלו להתרשם מרוח העניין מהדוגמאות שאעלה בנספח.

    אז הנה הכללים בתמצות (נלקח מהויקיפדיה, נערך ותומצת למענכם):


    1. הבלדה היא שיר סיפורי בו קיימת עלילה עם מקצב, שורות קצרות, בתים וחריזה.

    2. בבלדה ישנו גיבור, המתמודד עם המציאות הקשה או עם הבעיה בה הוא נמצא.

    3. דיאלוג - לאורך הבלדה העממית מתקיימים דיאלוגים רבים העוזרים להגברת ההתרחשות וקידום העלילה (לעיתים, הבלדה מסופרת כולה על ידי הדיאלוג).
    הסיפור הדרמטי בבלדה מתפתח לרוב באמצעות דיאלוג, תוך התמקדות במקרה או אירוע בולט, ואילו האירועים שקדמו למקרה זה ואלו שבאו אחריו, הם לרוב מרומזים או שאינם מוזכרים כלל.
    הדיאלוג מחדד את הקונפליקט ומגביר את קצב ההתרחשות על ידי קידום העלילה אל השיא או לפואנטה (גילוי האמת); הדיאלוג בבלדה הוא לרוב קצר ותמציתי וקצבו מהיר.

    4. חזרה - בבלדה ישנה חזרה על אירועים וביטויים מסוימים. החזרה עוזרת ליצירת קצב, להדגשת הרעיון בבלדה וליצירת מתח.

    5. בבלדה קיים איפוק רגשות, הרגשות מובעים באופן עקיף (לרוב).

    6. האירועים מוצגים בסדרה של מעין "הבזקים" שהקשר שלהם זה לזה מרומז יותר מאשר נאמר והם בונים את המתח בעלילה, המתפרק בנקודת השיא.

    7. פערי מידע - ישנם אירועים ופרטים שאינם מוסברים בבלדה, אותם המוח משלים בעצמו. התפקיד של המשורר הוא לגרום לכך שזה אכן יתרחש.

    8. הסוף טראגי - הבלדה לא נגמרת טוב. הסוף טראגי ופעמים רבות מדובר במוות הגיבור או דבר דומה לכך.

    ביחס לשני הסעיפים האחרונים:
    לבלדה יש תפנית חדה בעלילה.
    הסיום הטרגי נקרא "פואנטה", אבל חשוב להבדיל בין הפואנטה (שהיא השיא החשוב ביצירה), לבין הפתעות במהלך היצירה שנובעות מן התפנית החדה ומהפערים הרבים בבלדה.

    ולסיום:
    התלבטתי אם להעלות אתגר כזה בחודש השמחה.. שכן הבלדות עם כל היותן אומרות הוד, ואולי כחלק מכך, נגמרות בטראגיות כפי שכתבתי לעיל, אבל אהבת הבלדות שלי לא נתנה לי מנוח, ובנוסף - מוטב שאתגר כזה יעלה לאוויר בחודש שבו יש מספיק שמחה שתחפה על כך, ולא בחודש אחר.

    בהצלחה!! מחכה לראות את יצירות האומנות שלכם, זה אתגר גדול, עוד יצאו מפה בלדות ענקיות!!

    שאלות, הערות, הארות, התלבטויות, התחבטויות ודיונים - בנספח שלנו (וגם הדוגמאות).
    • תודה
    Reactions: תהילת, מריומה~, ניהול קהילת כתיבה ועוד 15 משתמשים18 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    .כותבת.
    סליחה על האיחור הנוראי, ואני לא אבזבז את זמנכם בתירוצים. הערה לפני השיפוט - היו פה כמה שירים...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה