קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אני לא רוצה לחזור הביתה.
רע לי שם.
רע לי מאבא רע לי מאמא. רוצה מעון ודי.

אני רוצה להישאר עם נעמי המטפלת. אבל היא לא מבינה למה אני הולך אחריה ובוכה.

ממש מקודם שמעתי אותה אומרת לביילי המטפלת של הקבוצה השנייה, ש"היא ממש מתרגשת לראות את דניאל אוסף את המגנטים. תמיד הוא לא אוסף בכלל, רק עומד מרחוק וזורק בכאילו".

התפלאתי, כי תמיד כשזרקתי היא אמרה לי "יופי דניאל. אתה ממש ילד טוב".
עכשיו אני קולט שהיא אמרה לי סתם, לעודד אותי.

באמת באמת, אני אוסף היום כדי שהיא תבין שאני ילד טוב ולא מושך לאפחד בשערות, בשביל שהיא תרשה לי להישאר במעון, ולא לחזור הביתה.
ואז היא אמרה לכולם להחזיר מוצצים וללבוש נעליים, כי עוד מעט הולכים. התחלתי לבכות. חזק חזק.
אין לי מקום בבית שלי, אין איפה לשחק כועסים עלי.
נמאס לרדת לגינה, נהיה שם ממש צפוף. עם המון אבאים. רק אבאים עייפים.

לא נותנים לי אוכל, לפעמים ממש קושרים אותי לכיסא כמו את יוני בעגלה.

אמא, היא מתנהגת הכי נורא. כל היום צועקת עלי ועל מיכלי. היא רצה בכל הבית עם מכשיר מפחיד עם מקל שעושה רעש.

חשבתי שאבא ירחם עלינו קצת, כמו פעם שבשקט שקט הוא נתן לנו שוקולד, ואמר למיכלי לא לגלות לאמא. עכשיו נראה לי הוא בעצמו מפחד מאמא. הוא מתרוצץ בבית אחריה לבוש בסמרטוטים.

אתמול ממש בכיתי, אז הוא נתן לי פריכות ישנות, וזרק אותי מהבית לחדר מדרגות. שם ישבתי גם בכיתי, הבנתי מה זה חוסר אהבה, מה זאת התעללות.

רע לי בבית, רוצה להישאר במעון.

אז אתמול, שישבתי במדרגות וגם בכיתי, ראיתי שמהדלת מונו של משפחת ועקנין, גם אצלם הולך שמח. אבא שלהם, פתאום פתח ת'דלת, זרק אותם החוצה, עם חבילת ופלים ממשנת יוסף, וצעק להם: "זה מה שיש לאכול! תפסיקו להפריע".

הרגשתי שאני לא לבד. שאולי כל ההורים כועסים על הילדים שלהם, אולי לא כדאי להיות הבן של נעמי המטפלת.

בלילה אני בוכה במיטה בשקט, שאבא לא ישמע ויכעס עלי. מיכלי רוצה להרגיע אותי אז היא אומרת שהיא זוכרת שככה זה כל שנה בערב פסח, ובזמנה לא היה מעון והיא היתה כל היום בתוך התופת.

הלוואי שהיא צודקת. שנזכה כבר לגאולה.
טוב, אז אני יוסי. שלום לכולם וברוכים הבאים לוובינר.

רגע, מה, לא שומעים?
תכתבו לי רגע בצ'אט אם שומעים.
יופי. שומעים. מצויין.

אז שלום שוב, ברוכים הבאים לכולם. אני מאד שמח שהצטרפתם אלי לוובינר המיוחד שלנו, תודה לכל מי שהגיע.
זה לא מובן מאליו, אני מעריך מאד את כל מי שהחליט להשקיע בעצמו ולהצטרף אלינו כאן.
שניה אחת. מישהו פה כותב בצ'אט שלא רואים אותי. רואים?
אוקיי, רואים. אז מי שכתב שהוא לא רואה, זה כנראה בעיה אצלך במחשב, תבדוק את זה.

ובכן, אנחנו היום רוצים לגעת בבעיה שמטרידה את כולנו - בעיית הוובינרים.
אני אתחיל עם סיפור אישי, איך אני הגעתי לנושא.
שקף ראשון - איך הגעתי לנושא.
אז הכל התחיל כאשר נרשמתי ל-654 וובינרים וזומים שונים וחינמיים בכל נושא אפשרי.
בכל וובינר שכזה גיליתי שאני סובל קשה מאד מבעיה אחרת. אחד שכנע אותי שאני לא מתנהל נכון כלכלית, אחר שכנע אותי שהזוגיות שלי על סף תהום. שלישי שכנע אותי שאני סובל מדימוי עצמי נמוך, אחר גרם לי להאמין שיש לי שלבקת חוגרת.
בסיום כל וובינר הייתה הצעה מפתה שתקפה רק עד היום בחצות להצטרף לתוכנית המיוחדת שתפתור לך את הבעיה מהשורש אחת ולתמיד.
אבל לא הספקתי להירשם עד חצות כי בדיוק הייתי באמצע זום אחר שניסה לשכנע אותי להצטרף לעוד תוכנית.
למזלי, למחרת בבוקר קיבלתי מייל שעקב הביקוש העצום החליטו להאריך באופן חד פעמי את ההזדמנות הנדירה להצטרף לתוכנית המיוחדת והייחודית והנדירה.

שקף שני - גם אתם מרגישים ככה?
בטח גם אתם מרגישים כמוני. נכון?
מוצפים בהצעות לוובינרים וזומים ותוכניות. אתם מרגישים שזה כבר מעלה לכם את הסעיף, אתם לא מסוגלים יותר, לא יכולים להתמודד עם זה.
נכון?
תכתבו לי בצ'אט.

הנה. כותבים לי: נכון. נכון מאד. מדוייק. בדיוק ככה. איך אתה יודע מה אני מרגיש. נכון. ממש ככה. נכון ביותר.

שקף שלישי: רק עד היום בחצות
אז הנה ההצעה הנדירה שלנו. זה לא כמו כל מה שאתם מכירים. זו תוכנית חדשה וייחודית ונדירה ומיוחדת שבניתי עם הצוות שלי אחרי שעות רבות של חשיבה וניסוי וטעיה. התוכנית שתציל אתכם אחת ולתמיד מהוובינרים.

שקף רביעי: ההשקעה שלכם
מי שיירשם עד היום בחצות יכול לקבל את התוכנית המלאה בשווי 12 אלף ש"ח, פלוס חוברת תרגילים מעשיים יעילים ומוכחים בשטח בשווי 4800 ש"ח , פלוס בונוס מיני קורס לניהול זמן בשווי 5660 ש"ח, פלוס ליווי אישי תקופתי בשווי 1200 ש"ח, פלוס פגישה אחד על אחד איתי בשווי 0 ש"ח -
סך הכל 6788599400 ש"ח
אבל כאמור, מי שיירשם עוד היום, יקבל את כל הטוב הזה במחיר הפסד, מחיר בדיחה, מחיר מצחיק, מחיר מגוחך של 7900 ש"ח בלבד.
לחצו עכשיו על הבאנר: יוסי, אני רוצה להשקיע בעצמי

שקף סיום:
בחיאת זום - התוכנית שתציל אתכם אחת ולתמיד מהוובינרים, ואותי מהאוברדראפט.
וְרֹב בָּנָיו


רַבּוֹתַי, חַכְמֵי הַקֶּרֶת,
כָּל סִינַי, עוֹקֵר הָרִים
שַׁתְיָנִים מְלוֹא הַכֶּרֶס,
מְהַדְּרִים, מַהֲדִירִים
!

אֲסַפֵּר כָּאן עַל חִדּוֹשֶׁת
מִפּוּרִים הָאַחֲרוֹן
;
וְאַתֶּם, קִרְאוּ בְּלִי בֹּשֶׁת
וְהָגִיבוּ בְּלֹא חָרוֹן.

(וְלַמְרוֹת שֶׁ'חַג הַיַּיִן'
כְּבָר חָלַף-עָבַר מִזְּמָן -
עוֹד רָאוּי הוּא, כִּי עֲדַיִן
עַל הָעֵץ תָּלוּי הָמָן
).

הוּבְכֵן
:

יְהוּדֵי שׁוּשָׁן נָבוֹכוּ
מִגְּזֵרָה שֶׁל בֶּן אַגָּג -
עַד אֲשֶׁר 'וְנַהֲפֹכוּ'
קְעָרָה מֵעַל הַגַּג...
בּוֹ בַּיּוֹם נִתְלָה עַל קֶרֶשׁ
שֶׁבְּמוֹ יָדָיו הוּכַן
וְאִתּוֹ בָּנִים עֲשֶׂרֶת...
............רֶגַע
! כָּל הַשְּׁאָר הֵיכָן?!

"וְרֹב בָּנָיו" - חַזַ"ל דָּרְשׁוּ
[1]:
בֶּן הַמְּדָתָא וְזִירְשׁוֹ
רֵי"שׁ-חֵי"ת בָּנִים הִשְׁרִיצוּ
;
יַחְדָּו טִכְּסוּ, רָעוֹת חָרְשׁוּ
הַשְׁמֵד-הָרוֹג-אַבֵּד בִּקְּשׁוּ,
הֵצִיקוּ, וְהִלְחִיצוּ
!

אִם כֵּן, לָמָּה רַק יוֹ"ד נִתְלוּ,
וְקוֹ"ף-צַדִ"י-חֵי"ת בָּנִים נִצְּלוּ
מִדִּין נִדְנוּד עַל יֶתֶר
?
דַּלְפוֹן, פַּרְמַשְׁתָּא וְכוּלְהוּ
עַל הָאִילָן זָכוּ, עָלוּ
........- אַךְ אֵיפֹה כָּל הַיֶּתֶר?!

וּבְכֵן הַסְכִּיתוּ, לֵיצָנִים,
אֲחַשְׁתְּרָנִים, אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים
לִתְשׁוּבָתִי הַגְּאוֹנִית
:

הָמָן - גַּמְלוֹן כְּצֵל הָרִים,
אַרְכָן, נִשָּׂא מֵעַל שָׂרִים,
גָּבְהוֹ פַּרְסָה
(מְשַׁעֲרִים...)
.......וְזוּגָתוֹ? אַח, נַנָּסִית!
.......אַף לֹא כְּזֶרֶת, יַחֲסִית
..............
(עַל כֵּן שְׁמָהּ 'זֶרֶשׁ', כִּי הֻפְחַת
..............גָּבְהָהּ מִ'זֶּרֶת' - אוֹת אַחַת).

הֵם הִתְחַתְּנוּ, אַךְ לְקַיֵּם
צִוּוּי חַזַ"ל וְדִבְרֵיהֶם
[2]:
...גָּבוֹהַּ, אַל יִשָּׂא גְּבוֹהִית
...(שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּנֵיהֶם 'תְּרָנִים');
...נַנָּס, לֹא יִקַּח לוֹ נַנֶּסֶת
...(בְּנֵיהֶם - בְּגֹבַהּ הָאַסְפֶּסֶת!);
........אֶלָּא: אָרֹךְ - יִשָּׂא גַּמֶּדֶת.
.............כָּךְ יִהְיוּ כָּל הַבָּנִים
.............לֹא נְמוּכִים וְלֹא גְּבוֹהִים
.....................רַק - בֵּ י נ וֹ נִ י ם
!

נוּ, וְאֶת זֹאת הַכֹּל יוֹדְעִים
כָּתוּב כָּךְ בַּגְּמָרָא
[3]:
......בֵּינוֹנִים - תְּלוּיִים, עוֹמְדִים
.............עַ ד. עֲ שָׂ רָ ה . . .


[1] מגילה ט"ו:
[2] בכורות מ"ה:
[3] ר"ה ט"ז:
קישור לפרק הראשון



פרק ב/ אל הפיים



שלוואן עמד בתנוחת 'עוישה שלום' ונתן עוד ערבוב לקלחת הענקית שעמדה במרכז המרתף.



לאל הַפַיִיִיִּם יש לאחרונה דרישות קולינריות מרחיקות לכת, והא מנסה לעשות כמיטב יכלתו וזה לוקח ממנו כוחות נפש מרובים.

הכל התחיל כשהספרן כרך את הספר יוזבד עם הכריכה של מתכוני צפורה קרייזמן, מאז חייו של שלוואן הפכו לקלחת בלתי נסבלת.

וכשהצ'אלמר צעק לו מהכניסה "אפשר להשיג את הרוטב הזה ב'הדר (ר' גרונית) גאולה' בחמש עֶשׁרֶי שקל" זה בהחלט היה כמים קרים על נפש עייפה כפשוטו ממש.



וכשאיציק פלד מלמל משהו על התאילנדי של הדר גאולה ועל מכשיר עינויים כל שהוא, קנדי דרה שעמד בפתח הרגיש כדור אימתני שמטפס בגרונו ונמלט במהירות לחדרו, לא חסר לו ללכלך גם את האולם של שלוואן וציפורה קרייזמן.



***​



איציק באמת לא תכנן שהביקור בהדר גאולה יכלול סלפי של הצ'אלמר עם הגרומן ההוא מהקליפ, וטעימות של כמה ארבע'ס.



"דִּי קוּמסְט צוּ דִּי קוּמסְט נִישט" צעק לו איציק בחוסר סבלנות, והצ'אלמר כאילו הוא בשבת אחרי הטשולנט עונה לו לא פחות מאשר "א קילו זייתונעס ואני מאגיע".



הטלפון של שלוואן צלצל. וכשהמנגינה היא "כשושנה" של יונתן שינפלד, שלוואן יודע שהגורל גמר עליו.



הוא מהבוקר עם הקלחת פה, ועוד מוצא זמן לכל השטויות של צביקי גרין, חסר לה שהיא תתחיל עם השטויות שלה, גם ככה כמעט כרכו את יוזבד עם 'סתירה מצלצלת' של ברטלר.



"שולעם עליכם ר' שלוואן" רבי מנדל היה על הקו, מענין אולי הוא המציא גם מתקן שמשנה צלצולי טלפון של אנשים.



"חשבתי על רעיון, אולי מכשיר שמערבב קלחות. וועסטאך בזמנו דיברת איתי על כאבי הגב שלך והבאתי לך מתקן שגורם כאבים במקום אחר בגוף ומשכיח את הכאבי גב.



אז אולי מכשיר שמערבב קלחות יעשה לך את זה?"

וכששלוואן סינן "מכשיר שהורג פַיִיִיִּם בהחלט יעשה לי את זה", רבי מנדל כבר ידע מה הספר הבא שלו.


1615154709746.png
  • 625
  • קדירת הצ'ולנט האחרונה פונתה מהבר ומוטי ונחמי נשלחו אחר כבוד ברכב של הגיס לדירתם.
    מוטי היה מותש נפשית ופיזית. החוויה שעברה עליו בלילה הזה החלישה אותו לחלוטין, וכשהדלת נפתחה הוא פשוט החליק על הרצפה באפיסת כוחות.
    זרוע ימין שלו כאבה, אבא שלו היה היסטרי כשהוביל אותו לקופה והחזיק בזרועו בעצמה ששברה לו את היד.
    נחמי ניסתה להיות נחמדה והגישה לו כוס מים. הוא מלמל ברכה, לגם מעט והניח את הכוס על המרצפת הקרובה.
    "אתה חושב שתחזיק מעמד בשבוע הקרוב?" ניסתה לפתח שיחה עימו.
    "אין מצב שאני עושה את זה עוד פעם! איך ההורים שלי יכולים להכריח אותי לעשות משהו שאני כל-כך פוחד ממנו?!"
    לא! נחמי קיוותה שהיא לא מבינה אותו כשורה.
    "למה אתה מתכוון?" השתדלה לשמור על קור רוח.
    מוטי הסיט מבטו, שותק.
    גוש סמיך נתקע בגרונה. היא היתה צריכה להבין.
    הזיעה שניגרה ממנו.
    אצבעותיו שרעדו.
    "מוטי?"
    הוא השיב לה מבט מזוגג.
    הסבלנות שלה נגמרה. "אני לא מוכנה שתדבר ככה!"
    היא קמה, ערסלה את התינוק ובמקביל חיפשה את אבקת השוקו בשביל בן השלש.
    "מוטי, תרגע..." היא הורתה בקוצר רוח. "עוד שבוע אתה גומר עם זה. בתור אבא לחמישה ילדים הגיע הזמן שתפסיק לפחד כמו תינוק מחיסון."
    "
    לְהִתְחַסֵּן זֶה כְּמוֹ לְהִתְחַשְׁמֵל"
    התקבל במייל המערכת מאת החפץ בעילום שמו.



    כְּבָר כִּסִּינוּ תֵּל וְעוֹד אֶחָד,
    טָמַנּוּ אֶת לִבֵּנוּ בֵּין בְּרוֹשִׁים
    וְשׁוּב וְשׁוּב הַלֵּב נִפְחַד
    עַל כָּל נִדְבָּק מֵעַל חֲמִשִּׁים

    בָּתֵּי כְּנֶסֶת נִסְגָּרִים
    מַעֲרֶכֶת חִנּוּךְ בְּאוֹן אֵנְד אוֹף
    בִּידוּדִים, מַסֵּכוֹת, סְגָרִים
    וְעוֹד לֹא רָאִינוּ אֶת הַסּוֹף

    "נִשְׁמָרִים" אוֹ "לֹא נִשְׁמָרִים", הִתְכַּתַּשְׁנוּ
    וִכּוּחִים לְלֹא תַּכְלִית
    וּקְצָת מְאֻחָר, נִזְכַּרְנוּ
    לְהָרִים עֵינַיִם אֶל הַתְּכֵלֶת

    וּלְפֶתַע "הִסְתַּדְּרוּ הַכּוֹכָבִים"
    נִסּוּי אַחַר נִסּוּי מַצְלִיחַ
    אִם אָר אֵן אֵי, וְעוֹד מֻשָּׂגִים מֻרְכָּבִים
    וְהַהֲגָנָה - כִּמְעַט מַקְסִימָלִית, "עַל בָּטוּחַ"

    וְחֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנְטֹנֶת, "חֲתִיכַת חֹר"
    אִי שָׁם בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן
    דַּוְקָא הִיא חוֹתֶכֶת אֶת הַתּוֹר
    דּוּךְ - לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן

    וְהוּפְּס - הַמֶּחְקָר הוֹפֵךְ לִמְצִיאוּת
    וְהַתִּקְווֹת מִתְמַמְּשׁוֹת
    וְסַבְתָּא מְחַכָּה שָׁבוּעַ, לְוַדָּאוּת
    וְרָצָה לִפְגֹּשׁ אֶת הַנְּכָדוֹת

    וְהַתּוֹר לַקְּרֵדִיט אָרֹךְ - אוֹהוֹ!
    לְהַצְלָחָה אָבוֹת רַבִּים
    כָּל אֶחָד לְרֹאשׁ עַצְמוֹ
    עוֹנֵד בִּזְרִיזוּת זֵר וְרָדִים

    זֶה בִּיבִּי, כַּמָּה קַל
    הַיָּחִיד שֶׁעָלָה עַל הָרַעְיוֹן
    לְהַשִּׂיג אֶת הֲסֶלוֹלָר שֶׁל הַמַּנְכַּ"ל
    וְלֹא לָתֵת לוֹ לִישֹׁן

    וְקֻפּוֹת הַחוֹלִים, בְּוַדַּאי
    הֵם הֲרֵי כָּל כָּךְ יְעִילִים
    אֲפִלּוּ אֶת בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן
    אִרְגְּנוּ אֵיכְשֶׁהוּ, מֵהַנַּפְטָלִין

    אֲבָל אַחֲרֵי שְׁנַת מַשְׁבֵּר
    בָּהּ נִכְזְבוּ כָּל הַמִּבְטָחִים
    וְיוֹדְעֵי הַדָּבָר, חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר
    נֶאֶלְצוּ לְמַלְמֵל: "לֹא בְּדִיּוּק יוֹדְעִים"

    הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁנּוֹת אֶת הַמֹּד
    לִפְנוֹת לַכְּתֹבֶת הַנְּכוֹנָה, לַכִּוּוּן
    לְהַכִּיר - כִּי פָּקַד הַשֵּׁם אֶת עַמּוֹ
    לָתֵת לָהֶם חִסּוּן
    אָחוֹת נִשְׁכַּחַת


    הִנֵּה, עוֹד יוֹם עָצוּב עוֹבֵר.
    נָפַל הַפּוּר, הוּסְרוּ הַמַּסֵּכוֹת
    גַּלֵּי שִׂמְחָה נֻפְּצוּ אֶל הַשּׁוֹבֵר.
    הֻתַּז הַקֶּצֶף
    כִּי יֻסְּרוּ כָּל פְּנֵי אֶתְמוֹל הַמְּחַיְּכוֹת.
    עָלוּב, וּמְרוֹקָן הַקֶּסֶם.

    אָכֵן, הוּסְרוּ הַמַּסֵּכוֹת.
    מֵעַל לְכָל פָּנִים
    נִמְחָה אִפּוּר שֶׁל יוֹם הַפּוּר
    וְשָׁב גּוֹנָם לִהְיוֹת אָפֹר
    וּמַה שֶּׁאָנוּ, לֹא גְּדוֹלִים וְלֹא קְטַנִּים
    אַנְשֵׁי עָמָל, פָּרֶכֶת, בֵּינוֹנִים
    וְעַד דְּלָא נֵדַע, רַק נִזְכָּרִים וּמְעֻשִּׂים
    אִישׁ לְרֵעֵהוּ מְשַׁלְּחִים מַבָּט סְתָמִי:
    "שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, וּמַה נִּשְׁמַע, וְאֵיךְ הָיָה" -
    חָלְפָה שָׁעָה. דַּקָּה מִמֶּנָּה לֹא נוֹתְרָה.
    חֲלוֹם. גְּזֵרַת אַבְדָן וּשְׁמָד. הָיָה
    ? אוֹ
    .......................................לֹא הָיָה
    ?!

    בְּאַפְרִירוּת הַיּוֹם, אַנְשֵׁי פְּחִיתוּת
    כֵּן, לֹא קְטַנִּים וְלֹא גְּדוֹלִים
    רָצִים, יוֹצְאִים, בָּאִים, דְּחוּפִים וּמְבֹהָלִים.
    אִישׁ יְהוּדִי חָזַר אֶל הַשִּׁגְרָה
    חָדַל תַּעֲנִיתוֹ, הֵסִיר שַׂקָּיו
    נִקְבַּר תַּחַת גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ וַעֲסָקָיו
    וּבֵין קִירוֹת בְּדִידוּת.


    * * *

    וְרַק אַחַת נוֹתְרָה.
    נוֹשֵׂאת הַחֵן, הִיא בַּת דּוֹדִים
    רַק הִיא אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ, מִכָּל הַיְּהוּדִים
    וּמַחְרִישָׁה הַחֲרֵשׁ...
    לֹא מְדַבֶּרֶת. בּוֹדֵדָה, יָפָה
    הִיא שָׁם תָּדוּר לָנֶצַח, בִּכְפִיפָה
    עִם מֶלֶךְ כְּסִיל, טִפֵּשׁ;
    רַק שְׁמָהּ עַל מְגִלָּה חָרוּת.
    כֵּן. לָהּ סִפּוּר לֹא תַּם וְלֹא פָּשׁוּט...
    גַּם אִם 'לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ' –
    בַּעֲבוּרָהּ הַפּוּר נוֹתַר, עוֹדוֹ סִיּוּט
    וְלַיְלָה, וְעוֹד לֵיל, וְאֶלֶף,
    מִתְיַסֶּרֶת שָׁם לָדַעַת - - -

    * * *

    בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, שָׁם נוֹתְרָה לָנוּ אָחוֹת.
    וְאָנוּ, אִם שְׁכַחְנוּהָ לָאֲנָחוֹת?..
    כמו כל שנה, ר' בנימין קם בפורים לותיקין. חבל לבזבז את הזמן.
    מנין רציני ומכובד, בלי תחפושות ושטויות. בקריאת המגילה דופקים רק בהמן הראשון והאחרון. בלי כל הילדים שבאים עם הפיקות שלהם ומפריעים לריכוז.

    אחרי התפילה הוא נשאר ללמוד שעה, ואז הגיע הביתה. הוא נטל מהשולחן את אחד ממשלוחי המנות. "למי זה? לגוטליב?" הוא בדק שהמשלוח מכיל שתי מנות ראויות לאכילה. הגביה את המשלוח ג' טפחים כדי לעשות 'קנין' ומינה את אשתו לשליחה להעביר את המשלוח. כתוב במשנה ברורה שעדיף להעביר על ידי שליח.
    אחר כך הוא התקשר לקופת השכונה ונתן להם פרטי אשראי למתנות לאביונים. 50 ש"ח לכל אביון כחומרת הגרי"ש. "ואתם מעבירים את זה בו ביום, כן?"
    שתה כוס וחצי יין מתוק 'יותר מלימודו', והלך לנוח. ברחוב כבר הסתובבו הרכבים עם המוזיקה, ובגלל הרעש הוא לא הצליח להירדם. הוא פשפש בזקנו ולא החליט האם זה נחשב שיצא את הרמ"א של 'עד דלא ידע'.
    'אם אני בכל מקרה לא נרדם, אולי אני אלמד משהו, חבל לבזבז את היום'. פתח את הטור והמשיך מהסעיף שסיים אתמול.
    אחרי מנחה גדולה תפסו אותו כמה שיכורים וניסו להרקיד אותו באמצע הרחוב. הוא התנער מהם וברח הביתה לנקות את הפראק מהיין שנשפך עליו.

    הם נטלו ידיים לסעודה שעתיים זמניות לפני השקיעה. על השולחן היו מונחים כמה בקבוקי יין ומשקאות שונים, יותר בשביל התפאורה מאשר לשימוש. בין מנה למנה התפלפל ר' בנימין עם גיסו על גדרי דין שמיעת המגילה.
    "אולי תשירו משהו?" הציעה הרבנית.
    ר' בנימין נענה לבקשה. "יודו לה' חסדו, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", תופף באצבעו על השולחן לקצב השירה המנומנמת.

    הדלת נפתחה בבת אחת ושיכור פרץ אל הבית, עטוי מסכה דמוית שלום-בער-סורוצקין.
    "מה כל כך יבש פה?" זעק בקול צרוד.
    הוא תפס את שני הקטנים והתחיל לרקוד איתם סביב השולחן "עדה עדה לא ידע".
    כששלום-בער טיפס על הכיסא לכיוון השולחן, פניו של ר' בנימין נהיו סמוקות ולא מיין, "טוב, זה מספיק. מספיק עם ההוללות".
    "שמחת פורים, מה יש?"
    "שמחת פורים? קיימת כבר את מצוות היום?"
    "האמת שעוד לא נתתי מתנות לאביונים" הוא שלף מכיסו 300 ש"ח והכניס לכיס חולצתו של ר' בנימין.
    לפני שר' בנימין הספיק לומר מילה, ברח שלום-בער ונעלם.
    "אוי ואבוי, אני לא אביון לפי גדרי ההלכה" לחש ר' בנימין. "יש פה בעיה של גזל, וגם של לפני עוור".

    לא נתקררה דעתו עד שעמד והפקיר את כל נכסיו לפי שיטת האין כסף שהפקר יכול לחול למפרע, "עכשיו מתברר ממילא שהייתי עני" אמר בגאווה לגיסו תוך הנפת אגודל למדני.
    אבל אז עלה במחשבתו שאם כן הוא עצמו לא קיים מתנות לאביונים שהרי הכסף שנתן כבר לא היה שלו.
    א ברוך.

    הוא התקשר בבהילות לרב סנדרוביץ'. "מה עושים, הרב?" שאל בבעתה.
    "כמה זמן יש עוד עד השקיעה?"
    "חצי שעה"
    "תקשיב טוב מה שתעשה. יש לכם בבית וודקה?"
    "וודקה?! מה הקשר?"
    "אין זמן להסביר. יש או אין?"
    "לא נראה לי. יש פה איזה ויסקי". הרים את אחד הבקבוקים.
    "ויסקי גם טוב. כמה אחוז אלכוהול?"
    "30"
    "תשתה כוס, ותתקשר אליי עוד 5 דקות"

    אחרי חמש דקות ר' בנימין קיבל הוראה לשתות עוד כוס. אחרי הכוס השלישית הוא כבר לא חיכה להוראה לשתות את הרביעית והחמישית.
    באחת עשרה בלילה צפתה כל המשפחה מהחלון בר' בנימין היושב על הכיכר, עם כובע ורוד שמישהו תרם לו.
    הוא היה חבוק עם שיכור במסכת שלום-בער, מתנדנדים ושרים בדואט את שושנת יעקב של מודזי'ץ בזיופים חדשים שטרם שמעתם אוזן.

    הגיס המודאג ירד למטה "אבל ר' בנימין, כבר עבר פורים".
    "אני מקבל עלי תוספת פורים. זה חל לפי שיטת ה.. לא זוכר מי. ואל תקרא לי ר' בנימין. תקרא לי בני".

    למחרת בבוקר, ר' בנימין התפלל לראשונה בחייו במנין של שמונה וחצי.
    "אני לא יודע אם יצאתי בסוף ידי חובת מתנות לאביונים" אמר לרב סנדרוביץ', "אבל פעם ראשונה בחיים שקיימתי שמחת פורים".
    "ואני", חייך הרב סנדרוביץ' "פעם ראשונה שהשתמשתי במסכה של שלום בער".
    מסיבת פורים מאולתרת צמחה בגינה שליד ביתי, בלונים, שיכורים, ספריי שלג, ואורגניסט אחד.

    "חד חד", כחכח מישהו לתוך מיקרופון, "תן לי בלה מינור".

    אקורד משובח נשפך מהרמקולים, "זה?"

    "לא, זה דו מז'ור", התכעס הזמיר, "תעלה".

    "רגע", התנצל הקלידן, "זה אורגן חדש, אני מתרגל אליו".

    "מה זה קשור? תעלה סולם ל'לה מינור', תחשוב שזה פסנתר".

    "אני לא מנגן פסנתר", התגונן, "אני אורגניסט".

    "נו נו, אתה גם כן", התריס הזמר והלך לחפש וודקה.

    "הו הנה, הלו?", עלז הנגן, "מצאתי, להמינור בול כמו שרצית, איזה שיר?"

    "נתחיל עם ליהודים, 'ליהודים ליהודים הו הו הוייתה אוירה ושמחה..", האורגן שותק.

    "רגע חכה...", נזעק האורגנאי.

    "נו מה עכשיו?"

    "יש לי פתיח לזה".

    "מה אתה אומר? אתה רציני? ממש פתיח כמו בדיסק?" עיניו של הזמר מבעבעות וציניות רותחת נוטפת משפתיו.

    "שניה אני מפעיל את זה", משחק הלז עם הכפתורים, "הנה".

    "זה לא ה'ליהודים' הזה", קצף לבנבן זלג מאוזניו, "זה של יוסי גרין".

    "אה, אז רגע, רק אפעיל פה קטע מעבר טוב של ברדק ונחזור לשיר הקודם".

    "תקשיב לי טוב", תפס הזמר את האורגניסט בפפיונו והושיב אותו על האורגן, "נעשה עסקה".

    "בסדר גמור", נבהל המוזיקאי העדין, "מה שתגיד".

    "אני שר איך שבא לי ואתה מנגן איך שבא לך, איך זה?"

    "סגור".

    הצלילים שנישאו עם אדי האלכוהול קרעו את הלילה, אפילו הקיסר טיירוס החמישי התהפך בקברו כשהוא מנסה לדחוף חול לאוזניו.
    הֲמִן הָעֵץ הַדַּעַת

    עֵץ עָלָיו נִתְלָה צוֹרֵר
    הָיָה 'תַּלְמִיד חָכָם'.
    מִנָּא-לָן?
    הָבָה נְשׁוֹרֵר
    דִּבְרֵי הַהוֹכָחָה:

    אֶסְתֵּר – כָּל דָּבָר עוֹשָׂה הִיא
    רַק כְּמַאֲמָר;
    לֹא תַּעֲבֹר אַף בְּאַפְסַיִם,
    אִם לֹא אָמַר מַר.

    קָא מַשְׁמָע לָן: כָּל שֶׁאֶסְתֵּר
    מִמֶּנּוּ סוֹר תָּסוּר –
    אָמְרִינָן: גַּם אִם יֵשׁ הֶתֵּר,
    הַדּוֹד פָּסַק: אָסוּר.

    וּבְכֵן –
    'אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת',
    כָּךְ בַּמְּגִלָּה פֹּרַשׁ;
    מִכְּלָל, שֶׁגַּם הַדּוֹד הָרָם
    מִ'מַּגִּידוּת' פָּרַשׁ.

    * * *

    הָמָן – כָּל עִנְיָנוֹ, אַחַי
    לִהְיוֹת "מִסְתַּבְּרָא אִיפְּכָא":
    אִם רָגוּעַ מָרְדְּכַי –
    אָז הוּא, כֻּלּוֹ בְּרִיתְחָא!
    רַבֵּנוּ, לְמָשָׁל, צָנוּעַ
    וְנֶחְבָּא בַּשְּׁעָרִים;
    הָרָשָׁע – וַדַּאי יָדוּעַ
    כְּ'מַגִּיד הַמֵּישָׁרִים'...

    הַשְׁתָּא, שִׁכּוֹרֵי כָּל אָרֶץ
    הֲלוּמִים, שְׁתוּיִים כְּלוֹט:
    עַל אִילָן בּוּר וְעַמָרֶץ
    אִם יָאֶה 'מַגִּיד' לִתְלוֹת?
    נָא אִמְרוּ דְּבָרְכֶם, סְפּוֹנְטָאנִי:
    תָּ לֵ י .תָּ נֵ י .בִּ דְ לֹ א .תָּ נֵ י ? !
    כָּכָה יֵעָשֶׂה לְכֶרֶס
    מְדֻשָּׁן, גָּדוּשׁ, מָלוּי?!

    אֶלָּא שְׁמַע מִנָּהּ, הַקֶּרֶשׁ
    בַּר אוֹרְיָן – כְּמוֹ הַתָּלוּי.

    שְׁמַמִינָה.


    דְּרָשָׁה דְּלָא-יָדַע


    סַבְרִי מָרָנָן, שִׁכּוֹרִים חֲסוּדִים
    פַּתְרוּסִים, כַּסְלוּחִים, אַרְפַּכְשָׁדִים
    !
    אֶפְתַּח פִּי מְלוֹא לֹגֶם, בְּסִלּוּדִין
    וְאֶשָּׂא לִפְנֵיכֶם דְּרָשָׁה חֲסוּדָה
    לִכְבוֹד הַסְּעֻדָּה
    :

    כַּמָּה גְּזֵרוֹת מָצִינוּ בַּמְּגִלָּה.
    הָרִאשׁוֹנָה, כָּךְ הִיא נִגְזֶרֶת
    וְנִשְׁלַחַת בַּסְּפָרִים
    :
    "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שַׂר וְשׂוֹרֵר!
    (וְגַם אִם הוּא זָר וְנָכְרִי
    - רַק בִּלְשׁוֹנוֹ יֵשׁ לְדַבֵּר)
    וְלֹא תַּבְזֶה וַשְׁתִּי וָזֶרֶשׁ –
    רַק תְּכַבֵּד לְבַעֲלָהּ"
    !

    גְּזֵרָה שְׁנִיָּה יֵשׁ בַּמְּגִלָּה.
    רָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים
    וּבְיָדָם פַּתְשֶׁגֶן
    מִמִּכְתֶּבֶת אִישׁ צַר וְצוֹרֵר:
    ............"לְאַבֵּד וּלְהַשְׁמִיד" - - -

    בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית
    נִתְּנוּ סְפָרִים בְּיַד רוֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ
    :
    "מַחֲשֶׁבֶת אִישׁ סָר וְסוֹרֵר
    אֲשֶׁר נִתְלָה –
    ................בָּטְלָה
    !
    וְנִתְּנָה רְשׁוּת מַעֲרֶכֶת
    הַטִּפּוּשׁ – סְלִיחָה: שִׁפּוּט –
    לַיְּהוּדִים, לְהִתְגּוֹנֵן"
    !

    רֶגַע, לֹא תַּם הַפִּטְפּוּט.
    נָא שִׁמְעוּ חִדּוּשׁ מְרַעֲנֵן
    :
    אַחַי הַשִּׁכּוֹרִים,
    בְּנֵי חֲבוּרָה נִפְתֶּלֶת
    !

    לֹא מָצִינוּ בַּמְּגִלָּה
    לֹא בַּמִּדְרָשׁ, לֹא בַּסְּפָרִים
    (בְּ"אוֹיְצַר-חוֹכְמֶע" אוֹ בִּשְׁאַר תַּקְלִיטוֹרִים)
    אַף לֹא בְּאֵיזֶה שׁוּ"ת נִדָּח
    שֶׁל אַחַשְׁתֹּרֶן בֶּן רַמָּךְ:
    ..........."גְּזֵרָה
    הָ רִ א שׁ וֹ נָ ה נִבְטֶלֶת"...
    תַּרְגּוּם עִבְרִי

    לְדַעְתִּי הָאֻמְלָלָה
    זֶה אֲשֶׁר נַעַשׂ
    :

    תִּכָּתֵב הַמְּגִלָּה
    שִׁבְעִים לָשׁוֹן וָלַעַז
    (אֶפְשָׁר גַּם בְּתַקְצִיר)
    וּתְפֻרְסַם בְּכָל אֲתָר
    וְתִנָּתֵן בְּיַד כָּל אִישׁ, כָּל צִיר
    גַּם בָּ"אֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת"
    וְיֵאָמֵר חַדּוֹת:
    מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים אֲנַחְנוּ
    !
    לָנוּ אָב אוֹהֵב, אֱ-לוֹהַּ חַי;
    וּכְמוֹ הָמָן, לִפְנֵי סָבִינוּ מָרְדְּכַי –
    כֵּן גַּם אַתֶּם נָפוֹל תִּפְּלוּ
    וְלָנוּ לֹא תּוּכְלוּ
    כִּי לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן
    שׁוֹמְרֵנוּ, נֶאֱמָן הוּא
    מִפָּנָיו תָּנוּסוּ וְתָפוּצוּ
    מְזִמּוֹת לִבְּכֶם יִמּוֹגוּ בֶּעָשָׁן
    וְכָל עֵצָה אֲשֶׁר תָּעוּצוּ
    לֹא תָּקוּם, כִּי אֵ-ל עִמָּנוּ
    !

    יֵדְעוּ כָּל הָאֻמִּים, יְהַלְּלוּ וִישַׁבְּחוּ בְּחֶבֶר
    יְנַשְּׂאוּנוּ, לוּ מִפַּחַד יוֹם הַדִּין.
    ....(וּלְבַסּוֹף: נָחוּץ תִּרְגּוּם גַּם לִשְׂפַת עֵבֶר
    .....לְמַעַן אֶת כָּל-זֹאת יֵדְעוּ גַּם הַיְּהוּדִים
    ...)
    אפשר לשבת - זה אותו מחיר.
    אני אוחז כעת בשעון הזמן וביד קרה מניע אותו בתנועות עטיפה 30 שנה אחורה, אל תוך ימי האימה של מלחמת המפרץ.

    העיתון אותו אני עורך אז, עומד להוציא מגזין מורחב בעניינים העומדים על הפרק, אלא שהכתבים הקבועים שלי יצאו לחופשה איטלקית. אני כמובן טיפוס שאוהב להשבית שביתות, ובאירועי קיצון כאלה יש לי אתכם - הצוות האלטרנטיבי. מוטל עליכם להכין יצירות כתובות בענייני המלחמה, סיפורים, טורים, פרשנות, או כתבות סקירה. היצירות יכללו כותרת.

    בהתאם לפער הזמנים, האתגר יהיה עם פינות מאוד מעוגלות, היינו: אפשר לעסוק לא רק בימי המלחמה עצמה אלא גם באלה שלאחריה; גמישות לגבי הדיוק ההיסטורי; יתקבלו גם יצירות בנות ימינו עם מבט לתקופה האמורה.
    כתבות סקירה או פרשנות: מומלץ להוסיף כותרות פנימיות, להקל על הקריאה בפלטפורמה דיגיטלית.
    חריזה, שירור ופיוט: (שירור, אמצו את המילה), אני פחות בעניין, צריכה להיות אמירה מאוד ברורה בשיר כדי להתחבר אלי.

    דד-ליין צפוף: שבועיים מהיום. שלישי, כ"ז שבט, 23:59.

    שלב השיפוט
    כדי להזריק אדרנלין לאתגר, קבלו בתשואות את הדירוג הבא:
    0-24 משתתפים - סגל של שופט יחיד הכולל אותי, על כל המשתמע.
    25-50 משתתפים - בל"נ אפעיל מנופי לחץ על ההנהלה לאפשר שיפוט פרימיום.
    51-250 משתתפים - תבחן פניה אל חזקי רייך ממלחמת מוחות לשלב את השיפוט בניסויי הפלטפורמה שלו.

    סל הפרסים
    ההשתתפות באתגר היא וולונטרית אבל הזוכה במקום הראשון מקבל ללא שהיות את הובלת האתגר הבא. הזוכה במקום השני יוזמן לאכול לבד ארוחה זוגית על חשבונו. לעומתו הזוכה במקום השלישי יתרפק על שובר 10% הנחה בכל סניפי רשת המיצים 'סחיטה באיומים'.

    יתאפשר לפילנתרופים ולתורמים אלטרואיסטים להרחיב את הסל בכפוף לתקנון.

    למי שהבין לא נכון: לא יודפסו יצירות שלכם ללא תמורה וסיכום מוקדם, ליתר דיוק: לא יודפסו כלל. אינני עורך באף כלי תקשורת.


    אשכול האתגר מיועד ליצירותיו בלבד.
    עבור תגובות ושאלות הוקם
    אשכול נספח ייעודי.
    הפעם אתם מוזמנים לצרף לנספח גם קטעי ארכיון להשראה, אם יש ברשותכם.

    סיכוי הזכייה הוא מהגבוהים בעולם. שוטו.
  • 557
  • הצצה נדירה לדף השמור של הת"תניק, זה שאפילו לא עולה לרשת מחשש להאקרים.

    -----------

    השנה עקב הקורונה לא יתקיים איסוף בבתים, אלא רק אצל תורמים כבדים מאוד. לתורמים הרגילים ניתן להתקשר לפי ההוראות להלן:

    השמות לפי סדר אקראי.

    יעקב גודלבסקי (43), מטפל רגשי , היה אלטר, עוד זוכר את הרה"י הקודם.
    לציין בפניו שהת"ת שולח בחורים לטיפולים רגשיים.
    להתקשר בין 9:30 ל9:45, אז הוא בדיוק בין מעריב לחברותא.

    איתמר יונגר (26), אברך כולל האויצרניק לשעבר, להגיד לו שעד היום האויצר בישיבה מסודר בזכותו. לשים לב לא להתקשר בשעת ההשכבה. מתעניין לפרטי פרטים בשרידי הוועד שלו. לקבל בהבנה.

    גבריאל ברמינקה (34) ר"מ ביש"ק, לומר לו שעכשיו לומדים בישיבה תקפו כהן, והספר שלו "תקפו וגבורתו" על הסוגיא כבר מרוט לגמרי (האמת היא שזה כי שכחו אותו בגשם). לדבר בהברה ליטאית כבידה. הוא מת על זה.

    חיים זביחוב (30) מנהל מדרשיה במגדל העמק.
    לצטט מדרשים בגודל מזכי הרבים, הוא כבר יעלה על הגל ויספר מעצמו. סבלנות, משתלם. להבטיח קבלה עם סעיף 46.

    יהודה ארזי (61) השווער של חמדוביץ', יש זמן וכסף. השנה לא מסכים שיבואו אליו הביתה בשום אופן.
    להתחיל עם שיח למדני קליל, ולחכות שהוא יתחיל לספר זכרונות מהרב שך. שנה שעברה נתן 250$, לסחוט בעדינות.

    משה מאיר תפילינסקי (36) צ'אלמר במקור, איש עסקים קצר רוח. להתקשר ולדבר באידיש, גילינו שזה עובד. במקרה שלא עונה, ניתן כהוראת שעה לשלוח הודעת ואטסאפ (יש לדוד המזכיר).

    אביתר עוזרי (32) אברך צדיק, להתקשר אחרי סדר ג' ב-23:30 בלילה. שומר מעשרות כל השנה. אוהב לשמוע קצת מה חדש בישיבה.

    חובב שמיר (59) בנו יריב למד בישיבה. האב חילוני אך לא שונא דת. לדבר על הגניוס היהודי. לא להתקשר בין שמונה לתשע בערב.

    בהצלחה!
  • 786
  • המבט של רוחמה, חצי מאיים חצי מתחנן, משתקף באישוני רוחו של חיים, לאורך כל יום פורים דמוקפין. שומר את צעדיו, עוקב אחריו ללא הרף עפעף. חיים מציית למבט.

    "איזה צייתן חיים" מתמוגגת רוחמה באוזני גיסותיה, המכירות את אחיהם, ואת צייתנותו העיוורת לאשתו.

    "הציות הוא המציאות". מצטדק חיים בשנינה, כשחברים תמהים, איך בעל כשר כמוהו, עושה רק רצון אשתו. ללא יכולת לערער על החלטותיה לערכאה יותר גבוהה.
    חיים דוגל בשקט נפשי, ככה טוב לו, וטוב לרוחמה. זה מה שחשוב.


    יום אחד בשנה מרשה חיים לעצמו, לחשוף טפח מרצונותיו המודחקים, ודעותיו הגנוזות.

    פורים. זה החג שעושה לו טוב, נכנס יין יצא חיים.

    מיד אחרי קריאת המגילה כותיקין, מצטופף חיים בשולחן האחורי בבית הכנסת שם הוא מערה אל קרבו פעמיים כוסית ברנדי 777 יוקרתי.

    אחר כך, חותך למשפחת נחמני, החברותא. בתוך משלוח מנות מחכה לו בקבוק ערק גדוש, הערק נגמר בדרך הביתה.

    בבית, ארוחת בוקר הפורימית, מתקנחת בבירת לאגר עשרים אחוז אלכוהול, שתי בקבוקים עשר אחוז כל אחד.

    מכוס לכוס, מתגללת לשונו של חיים, הוא מעז להמרות את פי אשתו, ולשחרר אמרות כנף שנונות על העזר כנגדו. "את מתעקשת שאני אהיה העזר ואת תשארי נגדו."

    מתעסק הוא הרבה ברצון איש ואיש, ופחות ברצון אשתו.

    כל שנה עומדת רוחמה מהצד ודי נהנית מהפן הבלתי ידוע באישיותו הכנועה של בעלה. היא לומדת להעריך אותו יותר, ולדרוש ממנו לנקות לפסח טיפה פחות.

    השנה החליטה רוחמה: "לא יהיה אלכוהול. נקודה."

    חיים לטש זוג עיניים נדהמות. עלעל בלשונו לחפש את מילות ההתנגדות, ההלם והזעזוע, אז הפעילה רוחמה את אותו מבט מצמית.

    אשת נעוריו, אם ילדיו, מחפשת כלותיו, כבאי ותינוק בן שנתיים, שאמור להראות כמו מיקי מאוס. דווקא היא הביטה בו במבט מודגש מאד והוסיפה "חיים אתה יודע שאני צריכה ללדת, אז אני צריכה אותך פיקח"

    אז השנה, אין סיכוי, תקנה פחית בלו. הערבים שותים את זה וזה מספיק להם.
    אני יודעת שאתה שיכור חמוד, אפילו חמוד מאד, אבל תשכח מה היה לפני שנתיים.

    אכן לפני שנתיים בעיצומו של יום הפורים הוא הגיע שיכור למסיבת ברית של אחד מהבני דודים, וכטוב לעבו ביין, קרא לעבר המוהל הנודע ר' יענקב שלעפער," ר' יענקב אני צריך אותך בעוד שבועיים"
    רוחמה לא הבינה, איך כל המשפחה יודעת, שבן עתיד להיוולד.

    אז השנה, חדל אלכוהול.

    אין בעיה.
    פורים נכנס. חיים מתהלך ברחוב כמו נזיר בדיוטי פרי, חוח בין שושנים, ברווזון מכוער בין חתיכים, בעיניים כלות הוא בוחן ילד מישיבה קטנה שמקיא בצד הרחוב, מתבונן ברב אריאלי השכן, רוקד עם בחורים את ריקוד הפינגווינים ההיסטורי, ובא לו לבכות. להשתטות.

    במר לו, עזב את הרחוב הצוהל, ונכנס בבית הכנסת של הרומנים. ישן קודר, ומתאים לנפשו המדוכדכת.
    בצד האולם, הוא נתקל בבקבוק חצי ריק של ליקר בננה.
    שום דבר לא יקרה עם אני אלגום כאן איזה כוסית....
    המבט אוי המבט. אז רק לגימה בקטנה, למתק את החיים.

    בסוף הוא מצא בעמוד של החזן, גם שליבוביץ....


    מוצאי פורים, בחדר לידה, שערי צדק, הלך שמח.


    בסוף המאבטחים התערבו. הוציאו את חיים הרוקד בדביקות לאורך כל מסדרון ההמתנה, ומאיים לפלוש לתחנת האחיות.

    רוחמה היתה עסוקה במכאוביה. לא שתה לבעלה הצייתן, שמרים את המחלקה על הרגליים.


    על שולחן המזרח בברית, מציב חיים בקבוק ליקר בננה, ונותן מבט מיוחד, חצי מתחנן חצי אוהב.
    ב"ה.

    כל הזכויות שמורות לך, ילדה
    עומדת, כך לבד, עם החבל ביד
    מעבירה אותו מימין לשמאל
    ועינייך ממתינות בציפייה
    לחברות שהבטיחו לבוא לשחק
    ואחרי שעה גילית אותן
    בצד השני של הרחוב
    משחקות תופסת, בלעדייך
    והנבטת לי רעיון לשיר נוגה.

    כל הזכויות שמורות לך, איש
    הולך מהר ברחוב הגשום
    עם שקית דהויה ביד
    ופלאפון צמוד לאוזן
    והיד השניה דוחפת עגלה
    והזרת מחזיקה את ילד החלאקה
    אתה כמעט מועד על אבן סוררת
    ורק בנס מצליח להתייצב
    והשראת לי סיפור על החיים עצמם.

    כל הזכויות שמורות לך, אישה
    פורצת לכביש הראשי
    כל כולך לחץ ודחיפות וחיפזון
    התיק שלך מתעופף מצד לצד
    והעיניים שלך דבוקות לאוטובוס
    שעוד רגע יוצא מהתחנה
    ויחד איתו, התקווה שלך להגיע הביתה
    שעתיים אחרי הילדים, ולא שלוש
    ואת אפילו לא שמה לב
    שניצלת מהתנגשות חזיתית עם אופנוע
    ונתת לי רצון לכתוב את הסוף הטוב.

    כל הזכויות שמורות לכם, אנשים
    כל אחד שצועד ברחוב, עסוק בענייניו
    כל אחת שקולה נשמע מעבר לשפופרת
    כל אחד שנראה מעבר לחלון
    כל אחת שדרכנו נפגשות במרוץ החיים
    אתם שמעניקים השראה
    למילים שירוצו על הדף
    או לבדל מחשבה שעוד יתפתח
    ואולי, כך פתאום, תופתעו לזהות
    את עצמכם מככבים בכתביי.
  • 393
  • בס"ד

    רח' הירקון, ב"ב. ליל שישי פרשת בראשית תשפ"א:

    לאחרונה המגדלים החדשים ממש פורחים פה באוויר, חשב בני מולר לעצמו. אגב שאיפה איטית, מהסיגריה האלקטרונית בריח אפרסק סינטטי.

    ואכן במרחב הצפון בני ברקי שבין הרחובות - הירקון, ז'בוטינסקי, ובן גוריון - צמחו בשנים האחרונות בזה אחר זה, מגדלי משרדים רבי קומות הדורים, ומרשימים. הם החליפו את מפעלי התעשייה החלודים, המוסכים המזהמים, אפילו את אולמי השמחות המיתולוגיים שלאט לאט, גם הם נעלמים.

    מכלית הטעם והריח הדיפה ניחוחות אחרונים, בני פלט את העשן חסר הצבע עם האשליה הכתומה מתקתקה, באיטיות רבה. מנסה לעצור בתוכו עוד טיפה של ניקוטין, לדחוק את המחשבות עוד קצת. לתת למוח מנוחה, לפני שיצטרך להשקיע את כולו בנפתולי החיים.

    מבלי משים החל לפסוע בצדי המדרכה, היכן שנשתלו הפרחים החדשים, רומס בהילוכו את השתילים הרכים. מקווה שיידחק הקץ, ולא יופיע הרגע בו יצטרך לנמק ולהסביר.

    כבר ימים ארוכים הוא לא שקט, נשמתו גועשת, ומעורבלת. כל ניסיונותיה של אשתו המסורה, להרגיעו, עלו בתוהו. לשווא ניסתה להזכיר לו את מנהגו מזה עידנים, בכל עת בלבול. להתיישב ולסדר את הראש בכתיבת הנתונים בדף ועיפרון, להשוות חסרון מול יתרון.

    רוחו סערה, הוא פסע במרוצה, כמו מנסה לברוח מזירת פשע. 'פחד' הוא הטרגדיה הגדולה של החיים הוא בטוח כעת, לא מסוגל לחשוב שיש בחיים מצבים קשים יותר מאיפה שהוא נמצא כרגע.

    'שבוי מלחמה' זה ההגדרה ההולמת את מצבי, הוא מהרהר בעוגמה. המלחמה עובדה היא, אבל השבי נובע מאי יכולת להבחין מיהם הצדדים הלוחמים. איפה מונחת אמת הצדק, והיכן טמון העוול.
    באותו היום לאחר ארוחת הערב נכנסה בי רוח שטות, הפעלתי את מכונת הזמן שקניתי מאליאקספרס וכיוונתי את השעון למספרים הקטנים של ההיסטוריה.

    שדה חשמלי עצום הקיף את המטבח באור תכלכל מהבהב, הכל רעד סביבי, הנוף מבעד לחלון התחלף ברפרוף מסחרר.

    ואז, דממה. ציוץ ציפורים נישא בחלל. פתחתי בחשש את דלת המטבח ומצאתי את עצמי בחווה ירוקה ומטופחת עם פרה מוזרה שנוערת כמו חמור.

    "מה הסיפור של הפרה הזו?" שאלתי ילדון שטיפס על העצים.

    "זאת?" הביט בי הקטנצ'יק בתמיהה, "כולם מכירים אותה, זו הפרה של דוד משה".

    "וואלה?" פקפקתי, "בן כמה אתה ילדון? אין לך גן עכשיו?"

    "אני בדרך אל הגן", הראה לי את הסנדוויץ', "מחפש אפרוחים".

    "יונתן?" שאלתי.

    "כן", הופתע הילד, "איך ידעת?"

    "לא חשוב", אמרתי, "אל תטפס על העץ, חבל על המכנסיים היפות שלך, לך עכשיו לגן".

    "אני מחכה לאחות שלי, חנהל'ה, היא לשה עכשיו בצק".

    "חכה שניה אחת", נכנסתי חזרה אל המטבח שלי והוצאתי כבל מאריך ומיקסר, "קרא לחנהל'ה ונגמור עם ה'לשה לשה' הזה.

    מכונת הזמן החלה לצפצף שנגמר לי הזמן, נפרדתי מיונתן שרץ לגן ומסרתי דרישת שלום לנחליאלי.

    רגע לפני החזרה להווה המשעמם רצתי אל כלובו של השפן לסגור לו את הדלת שלא יצטנן המסכן וינחיל לעולם את נוסח ההתעטשות השלם.

    עכשיו אין שום שיר שאני יודע לנגן.

    אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה