הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
שלום וברכה.
לקח לכם קצת זמן עד שעניתם, אני חושב, וסליחה שאני אומר לכם את זה ככה בפנים - שאתם צריכים ללמוד לא להבהל ולא לפחד מדברים לא נעימים.
כן, אתם רואים שאני מתקשר, אתם יודעים שכנראה אין לי מחמאות על מוישל'ה שלכם, ובכל זאת, בכל זאת. כדאי לענות ולצאת חזקים.
מה?
אה, פשוט לא שמעתם את הטלפון מצלצל?
נו, כבר שמענו תירוצים טובים יותר, אבל פנינו לשלום ולא למלחמה.
תראו, אגש ישר ולעניין לנושא החשוב שלשמו התקשרנו היום.
בראשית אומר שאתם לא רואים אותי עכשיו, אבל דעו לכם שאני לובש כובע וחליפה. שמתי גם עניבה מקודם. לא את העניבה של שאבעס, אמעס, לא בגלל שאתם לא חושבים חס וחלילה, אלא כי חשוב מאוד לשמור בגדים מיוחדים לשבת.
על כל פנים, אין טעם להאריך. עוד מעט מנחה ובוודאי גם לכם אין זמן עכשיו. רק רציתי לסבר את אוזנכם שאני לוקח אתכם מאוד ברצינות. מתלבש ומכבד אתכם. גם אם אנחנו נפגשים רק בטלפון.
היום רצינו לדבר איתכם על הזבובים.
לא חס וחלילה על הזבובים של הפחים, ולא שחס ושלום אני רומז שהבן שלכם הוא כמו זבוב שעף ומפריע. כשהייתי ילד היו ילדים רשעים שאמרו עליי שאני לא בדיוק זבוב. כי זבוב עף ומפריע, ואני מפריע ועף. עף מהכיתה, כן. יום אחד אולי אספר על עצמי, לא נולדתי תלמיד חכם. הייתי ילד קצת שובב, פעם אפילו הייתי אצל רב השכונה עם ההורים שלי, היה ממש ברוך גדול. לא חשוב, לא חשוב. מה שהיה היה, העיקר הוא הנושא שלשמו התכנסנו היום. הזבובים.
תראו, אני לא כל כך יודע מה לומר.
אני בורוך השם עוסק בחינוך כבר שלושים שנה, שלושים ושתיים אם ניקח בחשבון את התקופה שגרנו במיצד. היסטוריה. זכיתי להיות ממקימי הישיבה שם, זוכר איך ישבתי בקראוון הקטן בפינה, מיישיב פשוט. אולי רק אברך שבא קצת ללמוד עם בחורים. הם קראו לי ''ר' שלוימה הקטן'. כי לראש ישיבה קראו גם ר' שלמה. איי, געגועים. ר' שלמה איינזברוך זכרונו לברכה. מורי ורבי.
אבל אני נסחף, אני נסחף.
התקשרתי מסיבות אחרות לחלוטין.
איפה היינו, אני עוד רגע נזכר. אה, הזבובים.
היות וכבר צריך ללכת למנחה, השמש ממש שוקעת, אגש מייד לנקודה, בלי עוד עיכובים. אהיה ברור. יש סביב הבן שלכם הרבה זבובים. הרבה הרבה.
עכשיו, אני לא אומר שכדאי שתתייעצו עם מחלקת הרווחה של העירייה ושאולי אתם צריכים לעשות לו אמבטיה יותר מפעם בחודש. כן? חס וחלילה. אני לא מתערב. גם הראש ישיבה זכרונו לברכה תמיד לימד אותנו לא להכנס לאנשים לבית בלי רשות, ומה שאמרתי אולי נחשב ככזה, רחמנא ליצלן.
אז רק באתי לבקש, בשביל הילד, שתעשו לו יותר שטיפות. לא נעים, לא נעים. הילדים בחיידר לא רוצים לשבת לידו בגלל הזבובים והריח.
ובאמ, תעשו מה שאתם מבינים. אתם ההורים.
אני חייב לרדת למנחה, בהזדמנות אספר לכם עוד על מיצד אם תרצו. יש הרבה מה לספר, מוראד'יג.
כל טוב, כל טוב.
אני מבין שאתם כועסים ולכן לא אומרים לי גם שלום. קצת חבל, קצת חבל.
לא משנה, אני מנתק את השיחה עכשיו.
ככה זה, לא קל להיות מנהל חינוכי בתלמוד תורה, איי. כל כך כואב לי הלב בשיחות כאלו. רבונו של עולם. איי.
להתראות, להתראות.
שלום.
(פרק א' כאן, השארתי באשכול משלו כי התפתח שם המשך ששןוה אשכול לעצמו..)
לקח לכם קצת זמן עד שעניתם, אני חושב, וסליחה שאני אומר לכם את זה ככה בפנים - שאתם צריכים ללמוד לא להבהל ולא לפחד מדברים לא נעימים.
כן, אתם רואים שאני מתקשר, אתם יודעים שכנראה אין לי מחמאות על מוישל'ה שלכם, ובכל זאת, בכל זאת. כדאי לענות ולצאת חזקים.
מה?
אה, פשוט לא שמעתם את הטלפון מצלצל?
נו, כבר שמענו תירוצים טובים יותר, אבל פנינו לשלום ולא למלחמה.
תראו, אגש ישר ולעניין לנושא החשוב שלשמו התקשרנו היום.
בראשית אומר שאתם לא רואים אותי עכשיו, אבל דעו לכם שאני לובש כובע וחליפה. שמתי גם עניבה מקודם. לא את העניבה של שאבעס, אמעס, לא בגלל שאתם לא חושבים חס וחלילה, אלא כי חשוב מאוד לשמור בגדים מיוחדים לשבת.
על כל פנים, אין טעם להאריך. עוד מעט מנחה ובוודאי גם לכם אין זמן עכשיו. רק רציתי לסבר את אוזנכם שאני לוקח אתכם מאוד ברצינות. מתלבש ומכבד אתכם. גם אם אנחנו נפגשים רק בטלפון.
היום רצינו לדבר איתכם על הזבובים.
לא חס וחלילה על הזבובים של הפחים, ולא שחס ושלום אני רומז שהבן שלכם הוא כמו זבוב שעף ומפריע. כשהייתי ילד היו ילדים רשעים שאמרו עליי שאני לא בדיוק זבוב. כי זבוב עף ומפריע, ואני מפריע ועף. עף מהכיתה, כן. יום אחד אולי אספר על עצמי, לא נולדתי תלמיד חכם. הייתי ילד קצת שובב, פעם אפילו הייתי אצל רב השכונה עם ההורים שלי, היה ממש ברוך גדול. לא חשוב, לא חשוב. מה שהיה היה, העיקר הוא הנושא שלשמו התכנסנו היום. הזבובים.
תראו, אני לא כל כך יודע מה לומר.
אני בורוך השם עוסק בחינוך כבר שלושים שנה, שלושים ושתיים אם ניקח בחשבון את התקופה שגרנו במיצד. היסטוריה. זכיתי להיות ממקימי הישיבה שם, זוכר איך ישבתי בקראוון הקטן בפינה, מיישיב פשוט. אולי רק אברך שבא קצת ללמוד עם בחורים. הם קראו לי ''ר' שלוימה הקטן'. כי לראש ישיבה קראו גם ר' שלמה. איי, געגועים. ר' שלמה איינזברוך זכרונו לברכה. מורי ורבי.
אבל אני נסחף, אני נסחף.
התקשרתי מסיבות אחרות לחלוטין.
איפה היינו, אני עוד רגע נזכר. אה, הזבובים.
היות וכבר צריך ללכת למנחה, השמש ממש שוקעת, אגש מייד לנקודה, בלי עוד עיכובים. אהיה ברור. יש סביב הבן שלכם הרבה זבובים. הרבה הרבה.
עכשיו, אני לא אומר שכדאי שתתייעצו עם מחלקת הרווחה של העירייה ושאולי אתם צריכים לעשות לו אמבטיה יותר מפעם בחודש. כן? חס וחלילה. אני לא מתערב. גם הראש ישיבה זכרונו לברכה תמיד לימד אותנו לא להכנס לאנשים לבית בלי רשות, ומה שאמרתי אולי נחשב ככזה, רחמנא ליצלן.
אז רק באתי לבקש, בשביל הילד, שתעשו לו יותר שטיפות. לא נעים, לא נעים. הילדים בחיידר לא רוצים לשבת לידו בגלל הזבובים והריח.
ובאמ, תעשו מה שאתם מבינים. אתם ההורים.
אני חייב לרדת למנחה, בהזדמנות אספר לכם עוד על מיצד אם תרצו. יש הרבה מה לספר, מוראד'יג.
כל טוב, כל טוב.
אני מבין שאתם כועסים ולכן לא אומרים לי גם שלום. קצת חבל, קצת חבל.
לא משנה, אני מנתק את השיחה עכשיו.
ככה זה, לא קל להיות מנהל חינוכי בתלמוד תורה, איי. כל כך כואב לי הלב בשיחות כאלו. רבונו של עולם. איי.
להתראות, להתראות.
שלום.
(פרק א' כאן, השארתי באשכול משלו כי התפתח שם המשך ששןוה אשכול לעצמו..)
6 תגובות
חצקלה דלויפיש הוא טיפוס מעניין. כל אחד שפגש אותו יוכל לומר לכם בפה ריקני ואוזניים מלאות שעם חצקלה - מעניין.
את חצקלה דלויפיש לא תראו אף פעם כששפתיו חתומות. כל רגע שלו מנוצל לעוד הגיג או שניים. ובין גברא לגברא ינוח לשיחת חולין סתמית באוזניה שעל כתפו. כזה הוא חצקלה, אין כוחו אלא בפיו. מקלל. מברך. ללא תשלום וללא תמורה. דברו לאלוקים דברו.
יודע חצקלה כי לא עם כותרות העיתונים יכול הוא לסחור בשוק החופשי. גם ככה נהיית התחרות במקווה קשה מיום ליום. לכן מתאמץ כל בוקר חצקלה להתיישב במושבים הראשונים של האוטובוס, ולדלות כל מילה וכל פרשנות שלהם מאזין הנהג. גם בבקרים קשים של פרסומות יודע חצקלה לגזור קופון ולשפר את ידיעותיו בנושאים הכלכליים שעל הפרק.
אך מעל לכל, מומחיותו של חצקלה ניכרת היא בפרשנות האישית שבונה בקפידה לאחר כל אירוע מתגלגל. יודע חצקלה לפרשן לעומק גם 'בתחילתו' של מקרה, להכניס בכנף דחיפה קלה, ולדאוג שימשיך להתגלגל מעצמו.
לא אנין הוא חצקלה. מוכן להתעסק עם כל נושא. רגיש. כאוב. סביך. ומתפתל. רק לאחרונה טיפל בנחישות בשלום בית של הורוביץ. לא נרתע להיכנס לעובי הקורה גם במחלוקת האיומה של רומטוב - צפון הגליל.
מקדיש את מיטב שנותיו לכך חצקלה. לא זע ולא חת. דברו דבר ולא יקום. ויש אפשרות לקבל גם במיילים נקודה קום.
תקופת הקורונה לא מבחינה בין דם פלוס לחשבון מינוס. וגם חצקלה נבלע באחת אל תוך המערבולת. בתחילה יש הרבה על מה לדון. להשוות. לפשפש. נתונים וחשיפות ראשונים. חולה 25 הבן של צדקיהו, אומרים שביקר גם בתחנה מרכזית תל אביב. הכניס לבידוד את הנכד של פוגלמן. מזמן הוא ככה -ככה.
כשמתחילים לדבר על סגר, מבין היטב חצקלה כי העסק שלו בשטיבלאך לא יתקבל בעייני הרשויות כצורך כ"כ חיוני. ומה גם שכולם נעשים עסוקים וטרודים, מוסחים ונחפזים. גם הידיעה הטרייה על לוינשטיין שמחזיק בביתו קרוב למשטח ביצים לא תופסת. ובאותו היום לוקח חצקלה את זוג תפיליו הביתה.
מתיישב בניחותא לאחר שחרית עם כוס הקפה. מכוון את המשענת לאחוריו. וניגש לעבוד. התחבר. סיסמא. והופ, ניק חדש נולד.
אדר. ניסן. אייר. סיון. תענוג.
אין אשכול שלא נגס בו. פסל. הכשיר. בלם. השתיק. והכל ללא התאמצות וטרחה. על כיסא המנהלים מול המזגן.
דבר בעיר. הדברן בבית.
ואז הוא נפגש עם יוסל קלוצמאך,
אופסססססססססססססססססססססססססססס.... זה היה כואב.
קרדיט @הדוויג https://www.prog.co.il/threads/יוסל-קלוצמאך-מתקן-את-העולם.563561/
את חצקלה דלויפיש לא תראו אף פעם כששפתיו חתומות. כל רגע שלו מנוצל לעוד הגיג או שניים. ובין גברא לגברא ינוח לשיחת חולין סתמית באוזניה שעל כתפו. כזה הוא חצקלה, אין כוחו אלא בפיו. מקלל. מברך. ללא תשלום וללא תמורה. דברו לאלוקים דברו.
יודע חצקלה כי לא עם כותרות העיתונים יכול הוא לסחור בשוק החופשי. גם ככה נהיית התחרות במקווה קשה מיום ליום. לכן מתאמץ כל בוקר חצקלה להתיישב במושבים הראשונים של האוטובוס, ולדלות כל מילה וכל פרשנות שלהם מאזין הנהג. גם בבקרים קשים של פרסומות יודע חצקלה לגזור קופון ולשפר את ידיעותיו בנושאים הכלכליים שעל הפרק.
אך מעל לכל, מומחיותו של חצקלה ניכרת היא בפרשנות האישית שבונה בקפידה לאחר כל אירוע מתגלגל. יודע חצקלה לפרשן לעומק גם 'בתחילתו' של מקרה, להכניס בכנף דחיפה קלה, ולדאוג שימשיך להתגלגל מעצמו.
לא אנין הוא חצקלה. מוכן להתעסק עם כל נושא. רגיש. כאוב. סביך. ומתפתל. רק לאחרונה טיפל בנחישות בשלום בית של הורוביץ. לא נרתע להיכנס לעובי הקורה גם במחלוקת האיומה של רומטוב - צפון הגליל.
מקדיש את מיטב שנותיו לכך חצקלה. לא זע ולא חת. דברו דבר ולא יקום. ויש אפשרות לקבל גם במיילים נקודה קום.
תקופת הקורונה לא מבחינה בין דם פלוס לחשבון מינוס. וגם חצקלה נבלע באחת אל תוך המערבולת. בתחילה יש הרבה על מה לדון. להשוות. לפשפש. נתונים וחשיפות ראשונים. חולה 25 הבן של צדקיהו, אומרים שביקר גם בתחנה מרכזית תל אביב. הכניס לבידוד את הנכד של פוגלמן. מזמן הוא ככה -ככה.
כשמתחילים לדבר על סגר, מבין היטב חצקלה כי העסק שלו בשטיבלאך לא יתקבל בעייני הרשויות כצורך כ"כ חיוני. ומה גם שכולם נעשים עסוקים וטרודים, מוסחים ונחפזים. גם הידיעה הטרייה על לוינשטיין שמחזיק בביתו קרוב למשטח ביצים לא תופסת. ובאותו היום לוקח חצקלה את זוג תפיליו הביתה.
מתיישב בניחותא לאחר שחרית עם כוס הקפה. מכוון את המשענת לאחוריו. וניגש לעבוד. התחבר. סיסמא. והופ, ניק חדש נולד.
אדר. ניסן. אייר. סיון. תענוג.
אין אשכול שלא נגס בו. פסל. הכשיר. בלם. השתיק. והכל ללא התאמצות וטרחה. על כיסא המנהלים מול המזגן.
דבר בעיר. הדברן בבית.
ואז הוא נפגש עם יוסל קלוצמאך,
אופסססססססססססססססססססססססססססס.... זה היה כואב.
קרדיט @הדוויג https://www.prog.co.il/threads/יוסל-קלוצמאך-מתקן-את-העולם.563561/
0 תגובות
18 תגובות
3 תגובות
15 תגובות
<< נכתב בין השאר בעקבות מאמרו של @ראש לשועלים >>
1.
אחת התופעות ששמתי לב אליהם בייחוד בתקופת הקורונה, זו תופעת ה"מייבינות". התופעה הייתה קיימת מאז ומעולם. תמיד כשהיו יוצאים למבצע צבאי או כשהיה פלונטר פוליטי, הייתי רואה את המומחים הגדולים יושבים בקבינטים אשר בחדרי הקפה, בשטיבלאך ובמקוואות, מנתחים את המצב ומציעים פתרונות זהב מבריקים שאף אחד לא חשב עליהם קודם ("אני אומר, צריך להיכנס לעזה, לכתוש אותם וזהו").
כשזה היה נוגע לאיום האיראני - היה אפשר לחייך בשקט ולהמשיך הלאה. לא כשזה נוגע לאיום הקורוני. כי ההתמודדות עם האיום הקורוני תלויה בהתנהגות ובמשמעת של כל אזרח ואזרח.
כשמדברים על החיים עצמם - זה לא הזמן להיות "מייבין". זה הזמן לשתוק ולציית.
2.
מעשה ידוע מספר על כיתה רוסית, שבה המורה שאל את אחד התלמידים: אם היה לך שדה של חיטה, מה היית עושה עם החיטה?
התלמיד הכריז בעוז: הייתי תורם אותה למפלגה!
ואם היה לך עדר פרות, למי היית נותן את החלב?
הייתי תורם אותו למפלגה!
ואם היה לך בית חרושת, עבור מי היית מייצר?
עבור המפלגה!
ואם היה לך אוטו צעצוע?
אהה. אז הייתי משאיר אותו לעצמי.
כי פרה ובית חרושת אין לי. אבל אוטו צעצוע באמת יש לי.
3.
הדבר הפלאי באמת הוא, שבאותן חמש דקות שהחרדים היו על הגובה והמחלה תקפה אזורים חילוניים וגימנסיים למיניהם, אוהו איך המייבינים ירדו על החילונים.
על אי הציות של החילונים, על החגיגות בחופים, על זה שבתל אביב אף אחד לא שם מסכה. ומה זה צריך להיות ובושה איך שהחילונים האלה לא אכפת להם מכלום.
אבל באותו רגע שמשהו דגדג להם, כשביקשו מהם לשנות הרגלים ולהזיז את עצמם - אם זה בהנחיות לגבי ההתנהלות בחיים האישיים, אם זה בסגרים על ערים חרדיות - פתאום הם ידעו להזדעק.
כשזה לא נוגע אלינו, אנחנו יודעים להכריז מצוין שחובה להקריב את הנוחות האישית למען החיים. אבל כשזה פוגש אותנו - שאף אחד לא יעז לגעת לנו באוטו צעצוע.
4.
והנה דוגמא טרייה מהיום. קיבלתי מייל שנכתב בו כך:
חוסר האחריות האינפנטילי של הכותב, משולב באווילות ורדידות, יוצר מופע מרהיב של דמוגוגיה עסיסית, ילדותית ומתקרבנת.
איך היו אומרים פעם - 'דפקת את אגד'.
אין לי בעיה שתדפוק את אגד, אבל למה הטיפשות שלך צריכה לדפוק את כולנו?
5.
הפוזיציה הכי אהובה עלינו בעולם היא להיות הקוזק הנגזל. אוי, איך אנחנו אוהבים את זה. על כל דבר שקורה תמיד יהיה את הדובר שיצהל "אם זה היה חרדי, וואי וואי מה שהיה קורה".
תמיד רודפים אותנו, שונאים אותנו, כולם נגדנו, כולם מבקשים את רעתנו.
אדם חריף אמר לי שאם חלילה היו נפגעים חרדים בתאונת דרכים, ביומון כלשהו תהיה הכותרת 'בכביש הבקעה אירעה תאונת דרכים קנטרנית נגד הציבור החרדי'.
אז נכון, יש חילונים ששונאים חרדים. מספרם בערך כמספר המנדטים של ישראל ביתנו.
אבל מכאן ועד לחיות בתפיסה המתקרבנת שכל מה שנעשה בעולם לא נעשה אלא נגדנו, זו תפיסה ילדותית ושטחית, שכפי שראינו גם גורמת לנזקים ועלולה לעלות בחיי אדם.
6.
עכשיו יבואו היודעי כל, ויציגו מספרים ונתונים, גרפים וסטטיסטיקות, וסתירות בין הגל הראשון לגל השני. והנה מוכח שנגד החרדים היד קלה על ההדק.
אבל כשהרופא בקופת חולים אמר לי לקחת אוגמנטין פעמיים ביום אחרי האוכל לא התווכחתי. נכון שלמדתי גמרא ואני הכי חריף וחכם. אבל יש לי מינימום של 'המכיר את מקומו' כדי לדעת שאני לא מבין שום דבר ברפואה.
אני בטוח שיש אתרים שלמים באינטרנט שיכולים לשכנע אותי שהאנטיביוטיקה תהרוג אותי עוד לפני שאספיק לחזור מהבית מרקחת הביתה. אני מציע לכם שילכו לשכנע את הרופא שלי ויחזרו. אני לא מתעסק עם נתונים כי אני לא רופא.
זהו שאני גם לא אפידמיולוג.
7.
כשהאבן עזרא בא פעם להתרים עשירים לצדקה, הוא נשאל את השאלה הבאה: אם החכמים נעלים מן העשירים, מדוע החכמים מגיעים לבתיהם של העשירים, אך העשירים אינם מגיעים לבתיהם של החכמים?
ענה האבן עזרא: החכמים מכירים גם בערכו של הכסף, אבל העשירים מכירים רק בערכו של הכסף ואינם מכירים בערכה של החכמה.
יש ביהדות ערך לגאוות יחידה. "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אנחנו לא צריכים להרכין ראש או להרגיש נחותים בפני העגלה הריקה של אחינו החילוניים.
אבל אנחנו מכירים לא רק בערכנו, אלא גם בערכם של 'העשירים' - מקבלי ההחלטות המקצועיות.
8.
יום יבוא, הקורונה תחלוף מן העולם, אנחנו נחזור לחיים תקינים. וועדות תתכנסנה ותזהנה אם נעשו טעויות ושגיאות בקבלת ההחלטות, כדרכו של עולם ייערפו ראשים וכמה מקבלי החלטות ישלמו במשרותיהם ובשמם הטוב.
כולי תקווה שנזכה לראות את היום הזה בקרוב.
אבל כדי שהיום הזה יבוא בקרוב, עלינו להוריד את הראש, וקצת להפסיק להתווכח ולהיות הכי חכמים בעולם. גם ככה קשה לדבר עם המסכה, אולי זו באמת הזדמנות טובה לשתוק קצת...
9.
ר' מוישה גפני זעק פעם 'נכון, אנחנו חרדים, אבל זה לא אומר שאנחנו מטומטמים'.
ואני אומר כלפי המייבינים בע"מ: 'נכון, אתם חרדים, אבל זה לא אומר שאתם חסינים מטמטום'.
1.
אחת התופעות ששמתי לב אליהם בייחוד בתקופת הקורונה, זו תופעת ה"מייבינות". התופעה הייתה קיימת מאז ומעולם. תמיד כשהיו יוצאים למבצע צבאי או כשהיה פלונטר פוליטי, הייתי רואה את המומחים הגדולים יושבים בקבינטים אשר בחדרי הקפה, בשטיבלאך ובמקוואות, מנתחים את המצב ומציעים פתרונות זהב מבריקים שאף אחד לא חשב עליהם קודם ("אני אומר, צריך להיכנס לעזה, לכתוש אותם וזהו").
כשזה היה נוגע לאיום האיראני - היה אפשר לחייך בשקט ולהמשיך הלאה. לא כשזה נוגע לאיום הקורוני. כי ההתמודדות עם האיום הקורוני תלויה בהתנהגות ובמשמעת של כל אזרח ואזרח.
כשמדברים על החיים עצמם - זה לא הזמן להיות "מייבין". זה הזמן לשתוק ולציית.
2.
מעשה ידוע מספר על כיתה רוסית, שבה המורה שאל את אחד התלמידים: אם היה לך שדה של חיטה, מה היית עושה עם החיטה?
התלמיד הכריז בעוז: הייתי תורם אותה למפלגה!
ואם היה לך עדר פרות, למי היית נותן את החלב?
הייתי תורם אותו למפלגה!
ואם היה לך בית חרושת, עבור מי היית מייצר?
עבור המפלגה!
ואם היה לך אוטו צעצוע?
אהה. אז הייתי משאיר אותו לעצמי.
כי פרה ובית חרושת אין לי. אבל אוטו צעצוע באמת יש לי.
3.
הדבר הפלאי באמת הוא, שבאותן חמש דקות שהחרדים היו על הגובה והמחלה תקפה אזורים חילוניים וגימנסיים למיניהם, אוהו איך המייבינים ירדו על החילונים.
על אי הציות של החילונים, על החגיגות בחופים, על זה שבתל אביב אף אחד לא שם מסכה. ומה זה צריך להיות ובושה איך שהחילונים האלה לא אכפת להם מכלום.
אבל באותו רגע שמשהו דגדג להם, כשביקשו מהם לשנות הרגלים ולהזיז את עצמם - אם זה בהנחיות לגבי ההתנהלות בחיים האישיים, אם זה בסגרים על ערים חרדיות - פתאום הם ידעו להזדעק.
כשזה לא נוגע אלינו, אנחנו יודעים להכריז מצוין שחובה להקריב את הנוחות האישית למען החיים. אבל כשזה פוגש אותנו - שאף אחד לא יעז לגעת לנו באוטו צעצוע.
4.
והנה דוגמא טרייה מהיום. קיבלתי מייל שנכתב בו כך:
היום התקשרו אלי מקופת חולים .... וניסו לשכנע אותי לבצע בדיקת קורונה היות והייתי על יד חולה מאומת ואני שוהה בבידוד, להלן תשובתי:
יש הוראה כלל חרדית שלא לבצע בדיקות קורונה עד שיפרסמו קריטריונים ברורים מי מקבל קנס ומי לא, על מי עושים סגר ועל מי לא, האם סוגרים רק בתי כנסת או גם חופים ומועדנים.
עד שלא תיפסק האיפה ואיפה נגד החרדים מטעם קבענו הקורונה, המל"ל, המשטרה, משרד הבריאות-שיחפשו אותנו.
אנחנו לא ניתן את הלחי השניה שלנו.
שתפו ופרסמו שכל חרדי יענה כך עד שנגיע לאפס חולי קורונה חרדים.
חוסר האחריות האינפנטילי של הכותב, משולב באווילות ורדידות, יוצר מופע מרהיב של דמוגוגיה עסיסית, ילדותית ומתקרבנת.
איך היו אומרים פעם - 'דפקת את אגד'.
אין לי בעיה שתדפוק את אגד, אבל למה הטיפשות שלך צריכה לדפוק את כולנו?
5.
הפוזיציה הכי אהובה עלינו בעולם היא להיות הקוזק הנגזל. אוי, איך אנחנו אוהבים את זה. על כל דבר שקורה תמיד יהיה את הדובר שיצהל "אם זה היה חרדי, וואי וואי מה שהיה קורה".
תמיד רודפים אותנו, שונאים אותנו, כולם נגדנו, כולם מבקשים את רעתנו.
אדם חריף אמר לי שאם חלילה היו נפגעים חרדים בתאונת דרכים, ביומון כלשהו תהיה הכותרת 'בכביש הבקעה אירעה תאונת דרכים קנטרנית נגד הציבור החרדי'.
אז נכון, יש חילונים ששונאים חרדים. מספרם בערך כמספר המנדטים של ישראל ביתנו.
אבל מכאן ועד לחיות בתפיסה המתקרבנת שכל מה שנעשה בעולם לא נעשה אלא נגדנו, זו תפיסה ילדותית ושטחית, שכפי שראינו גם גורמת לנזקים ועלולה לעלות בחיי אדם.
6.
עכשיו יבואו היודעי כל, ויציגו מספרים ונתונים, גרפים וסטטיסטיקות, וסתירות בין הגל הראשון לגל השני. והנה מוכח שנגד החרדים היד קלה על ההדק.
אבל כשהרופא בקופת חולים אמר לי לקחת אוגמנטין פעמיים ביום אחרי האוכל לא התווכחתי. נכון שלמדתי גמרא ואני הכי חריף וחכם. אבל יש לי מינימום של 'המכיר את מקומו' כדי לדעת שאני לא מבין שום דבר ברפואה.
אני בטוח שיש אתרים שלמים באינטרנט שיכולים לשכנע אותי שהאנטיביוטיקה תהרוג אותי עוד לפני שאספיק לחזור מהבית מרקחת הביתה. אני מציע לכם שילכו לשכנע את הרופא שלי ויחזרו. אני לא מתעסק עם נתונים כי אני לא רופא.
זהו שאני גם לא אפידמיולוג.
7.
כשהאבן עזרא בא פעם להתרים עשירים לצדקה, הוא נשאל את השאלה הבאה: אם החכמים נעלים מן העשירים, מדוע החכמים מגיעים לבתיהם של העשירים, אך העשירים אינם מגיעים לבתיהם של החכמים?
ענה האבן עזרא: החכמים מכירים גם בערכו של הכסף, אבל העשירים מכירים רק בערכו של הכסף ואינם מכירים בערכה של החכמה.
יש ביהדות ערך לגאוות יחידה. "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אנחנו לא צריכים להרכין ראש או להרגיש נחותים בפני העגלה הריקה של אחינו החילוניים.
אבל אנחנו מכירים לא רק בערכנו, אלא גם בערכם של 'העשירים' - מקבלי ההחלטות המקצועיות.
8.
יום יבוא, הקורונה תחלוף מן העולם, אנחנו נחזור לחיים תקינים. וועדות תתכנסנה ותזהנה אם נעשו טעויות ושגיאות בקבלת ההחלטות, כדרכו של עולם ייערפו ראשים וכמה מקבלי החלטות ישלמו במשרותיהם ובשמם הטוב.
כולי תקווה שנזכה לראות את היום הזה בקרוב.
אבל כדי שהיום הזה יבוא בקרוב, עלינו להוריד את הראש, וקצת להפסיק להתווכח ולהיות הכי חכמים בעולם. גם ככה קשה לדבר עם המסכה, אולי זו באמת הזדמנות טובה לשתוק קצת...
9.
ר' מוישה גפני זעק פעם 'נכון, אנחנו חרדים, אבל זה לא אומר שאנחנו מטומטמים'.
ואני אומר כלפי המייבינים בע"מ: 'נכון, אתם חרדים, אבל זה לא אומר שאתם חסינים מטמטום'.
21 תגובות
חבר שעוקב אחרי הפורום כאן (בלי ללייק...) הסב את תשומת ליבי לאינפלציה שקיימת לאחרונה בסיפורי שלום בית ובעיות בזוגיות.
www.prog.co.il
www.prog.co.il
www.prog.co.il
www.prog.co.il
www.prog.co.il
יש לכם הסבר לתופעה?
לי יש הסבר כלשהו, אבל נחכה לשמוע מה אחרים אומרים.
סיפור בהמשכים - לגעת בערפל
במקום הקדמה: עכשיו תורי להעלות סיפור בהמשכים. רציתי מאוד מאוד לבשר לכם שאל תדאגו, יש לי את כל הפרקים מוכנים, מה שעשוי להבטיח לכם שלא אנטוש באמצע, אבל סורי, לא כתבתי הכל וזאת כי חשוב לי להרגיש את הדופק ולשמוע את ההערות שלכם ולפי זה להמשיך. כמובן, שיש לי חלק מהפרקים הבאים (הוא גם לא הולך להיות...
www.prog.co.il
סיפור בהמשכים - מה תשתוחחי נפשי
כל הערב עמדתי על הרגליים להכין ארוחת ערב טובה, רציתי שנדבר, אולי הפעם אצליח להביע את עצמי, בלי לכעוס ובלי לבכות. פשוט להגיד, להגיד מה אני מרגישה ואיך היחס שלו משפיע עלי. הכנתי לצ'ו עם חצילים שקניתי במיוחד כמו שאמא שלו מכינה, חתכתי ירקות ואפילו הערינג קניתי הוא אוהב אותם פרוסות קטנות על פלחי...
www.prog.co.il
סיפור - מה תהמי עלי... "
שש תשע אחד חמש שלש שש אפס... ... "שלום, ערב טוב..." טריקה למחרת - שש תשע אחד חמש שלש שש אפס.. ... ... ... "שלום ערב טוב, עם מי העונג לשוחח.." "אמממ.." "אני מבין שאתה לא מעוניין להיחשף," "אהה.." "זה בסדר תרגיש בנוח, לצורך העניין נקרא לך שמעון... זה בסדר?" "בסדר." "אני מבין...
www.prog.co.il
סיפור בהמשכים - אם בארזים נפלה קצפת
א. אנחנו זוג צעיר. אלחנן סוחב את המזוודה, אני את התיק ואת עצמי. הגשם מזרזף ואני משתדלת שהוא לא ידבק בי וגם לא הבוץ האוורירי שבקצות המדרכה. הדלת נפתחת. מעץ שיש לבן ופעמון שמקישים עליו ענוגות, אני נכנסת, חמותי מקבל אותי בחלוק מטופטפ ובית שרצפתו בוהקת כמו מראה ויום שישי בצהריים היום להזכירכם, ויש...
www.prog.co.il
סיפור בהמשכים - יציאת חירום
שנים ששור'ע חנה משגעת אותו שחייבים לצאת. היא והוא, שניהם גם יחד - מוכרחים לצאת. אם תשאלו את חיים יענק'ב, לא שיש לו משהו נגד. להפך, הוא מאוד בעד. נכון, המציאות היא שבינתיים זה עוד לא קרה בפועל. אבל לא שח"ו לא רצה. לפנק את האישה זה דבר חיובי, איך אומר תמיד הדוד שעפטיל: פעם אחת - 'מצא', שנים אחר...
www.prog.co.il
יש לכם הסבר לתופעה?
לי יש הסבר כלשהו, אבל נחכה לשמוע מה אחרים אומרים.
37 תגובות
4 תגובות
155 תגובות
2 תגובות
5 תגובות
1.
אני רוצה לספר לנציגים שלנו בכנסת ובממשלה משהו שהם כנראה לא יודעים:
אף אחד לא מאמין לכם.
כן, אדון גפני ודרעי וליצמן ואשר. אנחנו לא מאמינים לזעקות השבר ודמעות התנין. שמעתי אתמול נציגי ציבור שקוראים ליולי איידלשטיין לשקול מחדש את הסגר; אני קורא דווקא למכובדי מר ליצמן: שקול מחדש את הסגר.
משלשום בבוקר כל עם ישראל יודע שבערב יוטל סגר על אלעד, קול דממה דקה נשמע. עבר לילה שלם עד שבקעו פתאום זעקות דוברי החרדים. ואני מתקשה להבין, למה אתם משקרים לאנשים ששלחו אתכם לכנסת; רצים בין האולפנים כדי להסביר כמה הסגר הממוקד על החרדים נורא, ולמה מי שהנחית אותו פושע, והם 'מגנים את הסגר בכל תוקף'. נראה לכם שמישהו לוקח את הטקסטים האלו בכובד ראש, כאשר דקה קודם ורגע אחר כך אתם יושבים עם אותו 'פושע' לכוס קפה?
ייאמר ברורות – ממשלת ישראל הנוכחית תלויה ועומדת בחסדי המפלגות החרדיות. יתירה מכך – גורלו הפוליטי והמשפטי של בנימין נתניהו עומד כבר כמה שנים על כרעי תרנגולות, והתרנגולות הן לא אחרות מיהדות התורה וש"ס.
אז אנא, למען עצבי הציבור הרופפים, הפסיקו לקרקר. אל תמכרו לנו תותים, ואל תתנו צ'קים שאין מאחוריהם כיסוי. אם אין בכוונתכם להפעיל רבע מהכוח הפוליטי שלכם כדי לטפל בסוגיה כל כך בוערת ואקוטית עבור מצביעיכם, אל תתנו להם גם את האשליה שאתם מתכוונים לעשות זאת.
2.
לחרדים יש וטו מלא על פעילות הממשלה. גם אם יש מגבלות לכוח הזה, הן נוגעות למקרים של התערבות בחיי החברה הכללית, שם לנציגות החרדית אין את זכות המילה האחרונה. כאן יש לנו ביד את הדוגמא הכי קלאסית של 'חיה ואל תיתן לחיות', של רמיסה גסה של זכויות אדם בידי ועדת שרים חשוכה, איפה האנשים שדידיתי בשבילם עד הקלפי?
לו יצויר שהיה מדובר בראש ממשלה עשוי פלדה, מרגרט תאצ'ר הישראלי, שהחלטותיו יצוקות בסלע, אולי הייתי שותק. אבל את ביבי שלנו, הרי כולם מכירים. זוכרים אותו לאורך השנים, אותו ואת תפקודו ואת משבר המגנומטרים. הבן אדם בורח מכל זבוב; מתקפל כמו אוריגמי. ואם חלפו עשרים וארבע שעות והוא טרם חזר בו מההחלטה השערורייתית, כנראה שאנשי יהדות התורה הם אפילו לא זבובים טורדניים בשבילו.
3.
חלק מנציגינו המסורים נכנסו היום לפלפלת מקצועית, האם הסגר הוא חצי מקצועי ורבע גזעני, או רבע מקצועי ושלושה רבעים שונא חרדים. הם משתפים פעולה עם הרמאות הגדולה. אין היום הצדקה להטיל סגר על אף ישוב במדינת ישראל.
בגל הראשון היה לזה אולי מקום. כאשר מרבית יישובי הארץ היו נקיים לחלוטין, ובמשך שבועות לא נצפה בהם אפילו חולה אחד, ובבני ברק הטור עולה אקספוננציאלית, יש היגיון בסגר: לתחום את המגיפה החדשה שנכשלנו בדחיקתה אל מחוץ לגבולות הארץ – אל יישובים ספציפיים יהיו אשר יהיו.
כעת התמונה שונה לחלוטין. מכלל החולים שמתגלים מדי יום, אחוז החולים ביישובים ה'אדומים' נמוך מאד. בעוד שבגל הראשון רוב ככל החולים החדשים התרכזו באזורים מסוימים, היום רוב החולים אינם באזורים אדומים.
רמיסת זכויות האדם בגל הראשון קיבלה צידוק כלשהו בטענה הבאה – לא נכון לפתוח נתיבי הדבקה מיישובים שיש בהם קורונה ליישובים שאין בהם. שמענו. אבל כאשר בכל היישובים קיימת הדבקה, מה יכול לתת לגיטימציה לפגיעה בחופש התנועה? היום אתה אומר לסגור עיר שיש בה 10 ביום, מחר אני אחשוב שצריך לסגור את כל הנגב כי יש שם 1 ביום. ברגע שהמודל הוא לא בינארי, הכל הופך לעניין של השקפת עולם – מה נקרא הרבה חולים ומה נחשב קצת. ושום השקפת עולם שרירותית לא יכולה להצדיק מחיקת זכויות אזרח. אתה חושב כך; אני סבור אחרת; אתה עושה עלי סגר; כך נראה אפרטהייד.
4.
זאת ועוד, כאשר מדיניות הממשלה פגעה בכל שדרת החיים, מעסקים ועד חינוך, מניתוחים פחות דחופים ועד אירועים, ניתן היה לבוא ולומר, יתכבדו תושבי בני ברק ויישאו גם הם בנטל. כאשר אנחנו פוגעים בכלכלה ובמה לא לצורך הצלת חיים, נקריב גם את חירותם של אי אלו דוסים בשביל זה.
הסיפור הזה נגמר. האוצר יושב חזק על השיבר, ולא משחרר למשרד הבריאות אפילו סנטימטר של סגירת המשק. החיים בישראל חזרו למסלולם, בלי לקחת בחשבון אובדן חיי אדם. בעשרות יישובים מלאים בחולים - שהמשך הפעילות השגרתית בהם תגרום בוודאות הדבקה, תחלואה ותמותה רח"ל – נמשכות ההקלות חרף זאת. אז באיזו זכות מוסרית מותר לדרוש מתושבי אלעד להקריב למען שמירת חיי אזרחי ישראל, בה בשעה שאותם אזרחים חביבים לא מוכנים אפילו לוותר על התיכון לילד או הבילוי בחוף הים?
5.
תשאלו, מה, הנציגים החרדים שונאים חרדים? לא אכפת למפלגות החרדיות מקהל מצביעיהן?! התשובה עשויה להיות כואבת מאד.
זו האסטרטגיה של הנציגות הפוליטית החרדית. כוחם בשנאתם. לא הרבה אנשים הולכים לקלפי בשביל ליצמן, הסתכלו על מודעות הבחירות של יהדות התורה, ואמרו לי את מי מורחים שם יותר – את ליברמן או את ליצמן.
פרוש ואשר, עם כל הכבוד להם, אינם בהכרח מגנטים שואבי קולות במחוזותינו; לפיד כן. השנאה שהציבור החרדי סופג, היא זכות הקיום של נציגנו המסורים, ובלעדיה אין להם חיים.
כל גרם של כעס ותרעומת שאתם מתגברים עכשיו לכבוד הסגר, וכל פרומיל של שנאה ועוינות מצד הציבור הכללי – הם דלק לקמפיין הבעל"ט של יהדות התורה והשבת, אגודת ישראל – דגל התורה.
6.
יצאתי כעת לרחובה של עיר, ולא איתרתי הלך אחד לרפואה שמפר את הוראות הרפואה. נזכרתי במשרד הבריאות שיצא ממש עכשיו בקריאת נואשת – נהיה בסדר, או נהיה בסגר. חבל שהוא שכח לעדכן את החרדים בתפנית של העלילה – נהיה גם בסדר וגם בסגר.
7.
ר' משה גפני ניסה אתמול להסביר למה לדעתו עושים סגר דווקא על החרדים. כי הם צייתנים, שתקנים, כבשים, עיזים, מה לא. רציתי להרים אליו טלפון ולומר לו: ר' מוישה היקר, על החרדים עושים סגר, משום שאין להם נציגים בכנסת ובממשלה. אילו היו לחרדים נציגים בממשלה, או לפחות בכנסת – אזי לא היו עושים עליהם סגר.
@יוסל קלוצמאך, דחוף!
34 תגובות
16 תגובות
10 תגובות
4 תגובות
5 תגובות
15 תגובות
10 תגובות
8 תגובות
39 תגובות
14 תגובות
21 תגובות
14 תגובות
30 תגובות
33 תגובות
//כמה הרהורים על ובעקבות 'עולם חירש' - ספרה הראשון של בתיה ענה.
1.
בוא נתחיל עם זה שעולם חירש הוא ספר חדשני.
לא עוד מותחן מוסד / שב"כ / אמ"ן / איראן. לא עוד טלנובלה קיטשית על יחסי משפחה. (אין לי שום בעיה עם חוה רוזנברג. אבל אחרי 50 ספרים זה כבר מתחיל אעפס לחזור על עצמו).
הספר מביא משהו חדש. מרענן. מקורי. נועז.
הוא לא צועד בתלם שהתוו לו הספרים שהיו לפניו על מדף הספרים, אלא סולל שביל חדש ומרתק.
שאפו!
2.
את עולם חירש התחלתי לקרוא מצוייד בספוילר מסוים.
ולמרות שאני שונא ספוילרים, הספוילר הזה דווקא גרם לי ליהנות יותר מהספר.
טוב, זה לא היה ממש ספוילר, רק שמישהו גילה את אוזני מראש שאין לספר סוף טוב. לפחות לא במובן המקובל של סוף טוב.
ודווקא משום שידעתי שאני לא צריך לצפות לסוף הטוב, נהניתי מהספר יותר. לא חיכיתי כל רגע לראות איך העניינים מסתדרים.
ידעתי שאולי הם לא יסתדרו. וכשחלק מהעניינים הסתדרו - זה היה מפתיע באמת. כי זה לא היה צפוי.
בספרי המתח הקלאסיים, אתה יכול להיות בטוח שבסוף הגיבור שרד את הכל וגם הציל את העולם. אתה לא באמת במתח מה יקרה. השאלה היא רק איך זה יקרה.
אבל כשאתה כל הזמן יודע שיתכן שהסוף יהיה רע - אתה באמת במתח האם הבעיות תיפתרנה או לא.
3.
תמיד ידעתי את זה, אבל הנה עכשיו זה הוכח אצלי סופית: אני חסיד של הפי אנד.
אפשר לדבר כמה שרוצים על מורכבות ועומק ובגרות ומה שתרצו. אני רוצה סוף טוב ומאושר. רוצה שכולם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. כן, אני אוהב הפי אנד. (אני אוהב גם פיתה עם שוקולד, אבל זה לפעם אחרת).
סיפור עם סוף רע, משאיר אותי עם טעם רע. ועולם חירש לא נגמר איך שרציתי שהוא ייגמר.
הוא ספר מעולה. הוא מטלטל, מסעיר, מערער, מהרהר. גורם לך לחשוב, להתבונן, ולפעמים גם לדפוק את הראש בקיר או לצרוח מרוב תסכול.
הוא גם כתוב ממש טוב. בהחלט ספר נפלא, אני ממליץ עליו בחום.
אבל הפי אנד אין שם.
יש שם כל מיני תובנות ודברים טובים. אבל אני רוצה שבסוף הספר אני אוכל לנשום לרווחה ולדעת שהגיבור שרד את הכל, הציל את העולם, וגם קיבל פרס נובל.
יש לי חשק עז לכתוב לספר פרק סיום אלטרנטיבי משלי. מותר?
נכון שהעולם האמיתי לא מושלם, והוא מלא בסבל ובמכאוב, בעיוותים ובשקרים.
אבל תפקידה של הספרות הוא לא רק לשקף את החיים. בשביל זה יש כבר את החיים עצמם. הספרות צריכה להציע כיוונים ומחשבות על הדרך לפתור - או להתמודד טוב יותר - עם הבעיות של החיים.
4.
וכדי לסיים בטעם טוב, הנה עוד מחמאה על הספר.
הגאונות הגדולה בטכניקה של הספר היא לא (רק) יצירת העולם הבדיוני, או התהליכים היפים והאמינים שהגיבורים עוברים.
הגאונות בספר היא שיש סוד המשותף רק לסופרת ולקוראים. משהו שרק אנחנו יודעים, אבל כל גיבורי הסיפור לא יודעים.
יש עוד ספרים שהמוטיב הזה מבצבץ בהם, שיש מידע שנגלה לקורא ונסתר מעיני חלק מהדמויות.
אבל בספר הזה, לאורך כל הספר, כל הדמויות בסיפור, לא מבינות בכלל את הסיפור! רק שניים מבינים את הסיפור - הסופרת, והקורא.
יש ביניהם ברית סודית שכזו. הסופרת מספרת ישר לקורא את הסיפור האמיתי, אבל היא מדלגת על כל הדמויות. הן לא יודעות ולא מבינות את הסיפור.
זה נפלא. זה אדיר. זה גאוני.
עוד שאפו!
1.
בוא נתחיל עם זה שעולם חירש הוא ספר חדשני.
לא עוד מותחן מוסד / שב"כ / אמ"ן / איראן. לא עוד טלנובלה קיטשית על יחסי משפחה. (אין לי שום בעיה עם חוה רוזנברג. אבל אחרי 50 ספרים זה כבר מתחיל אעפס לחזור על עצמו).
הספר מביא משהו חדש. מרענן. מקורי. נועז.
הוא לא צועד בתלם שהתוו לו הספרים שהיו לפניו על מדף הספרים, אלא סולל שביל חדש ומרתק.
שאפו!
2.
את עולם חירש התחלתי לקרוא מצוייד בספוילר מסוים.
ולמרות שאני שונא ספוילרים, הספוילר הזה דווקא גרם לי ליהנות יותר מהספר.
טוב, זה לא היה ממש ספוילר, רק שמישהו גילה את אוזני מראש שאין לספר סוף טוב. לפחות לא במובן המקובל של סוף טוב.
ודווקא משום שידעתי שאני לא צריך לצפות לסוף הטוב, נהניתי מהספר יותר. לא חיכיתי כל רגע לראות איך העניינים מסתדרים.
ידעתי שאולי הם לא יסתדרו. וכשחלק מהעניינים הסתדרו - זה היה מפתיע באמת. כי זה לא היה צפוי.
בספרי המתח הקלאסיים, אתה יכול להיות בטוח שבסוף הגיבור שרד את הכל וגם הציל את העולם. אתה לא באמת במתח מה יקרה. השאלה היא רק איך זה יקרה.
אבל כשאתה כל הזמן יודע שיתכן שהסוף יהיה רע - אתה באמת במתח האם הבעיות תיפתרנה או לא.
3.
תמיד ידעתי את זה, אבל הנה עכשיו זה הוכח אצלי סופית: אני חסיד של הפי אנד.
אפשר לדבר כמה שרוצים על מורכבות ועומק ובגרות ומה שתרצו. אני רוצה סוף טוב ומאושר. רוצה שכולם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה. כן, אני אוהב הפי אנד. (אני אוהב גם פיתה עם שוקולד, אבל זה לפעם אחרת).
סיפור עם סוף רע, משאיר אותי עם טעם רע. ועולם חירש לא נגמר איך שרציתי שהוא ייגמר.
הוא ספר מעולה. הוא מטלטל, מסעיר, מערער, מהרהר. גורם לך לחשוב, להתבונן, ולפעמים גם לדפוק את הראש בקיר או לצרוח מרוב תסכול.
הוא גם כתוב ממש טוב. בהחלט ספר נפלא, אני ממליץ עליו בחום.
אבל הפי אנד אין שם.
יש שם כל מיני תובנות ודברים טובים. אבל אני רוצה שבסוף הספר אני אוכל לנשום לרווחה ולדעת שהגיבור שרד את הכל, הציל את העולם, וגם קיבל פרס נובל.
יש לי חשק עז לכתוב לספר פרק סיום אלטרנטיבי משלי. מותר?
נכון שהעולם האמיתי לא מושלם, והוא מלא בסבל ובמכאוב, בעיוותים ובשקרים.
אבל תפקידה של הספרות הוא לא רק לשקף את החיים. בשביל זה יש כבר את החיים עצמם. הספרות צריכה להציע כיוונים ומחשבות על הדרך לפתור - או להתמודד טוב יותר - עם הבעיות של החיים.
4.
וכדי לסיים בטעם טוב, הנה עוד מחמאה על הספר.
הגאונות הגדולה בטכניקה של הספר היא לא (רק) יצירת העולם הבדיוני, או התהליכים היפים והאמינים שהגיבורים עוברים.
הגאונות בספר היא שיש סוד המשותף רק לסופרת ולקוראים. משהו שרק אנחנו יודעים, אבל כל גיבורי הסיפור לא יודעים.
יש עוד ספרים שהמוטיב הזה מבצבץ בהם, שיש מידע שנגלה לקורא ונסתר מעיני חלק מהדמויות.
אבל בספר הזה, לאורך כל הספר, כל הדמויות בסיפור, לא מבינות בכלל את הסיפור! רק שניים מבינים את הסיפור - הסופרת, והקורא.
יש ביניהם ברית סודית שכזו. הסופרת מספרת ישר לקורא את הסיפור האמיתי, אבל היא מדלגת על כל הדמויות. הן לא יודעות ולא מבינות את הסיפור.
זה נפלא. זה אדיר. זה גאוני.
עוד שאפו!
32 תגובות
לא, זו לא כפילות...
את הספר קראתי לפני כמה שבועות, ומיד תכננתי לכתוב עליו ביקורת, אבל... הפועלים עצלים, ובעל הבית דוחק...
כשראיתי ש @הדוויג העלה ביקורת חיובית על הספר, החלטתי שלשם האיזון, אכתוב את הצד שלי.
ובכן - הכתיבה יפה ונחמדה, הספר כתוב היטב, מרתק ומעניין.
כעת ניגש לעלילה. העולם שבספר הוא תמונת מראה של העולם שלנו. הכל אותו הדבר בדיוק, עם הבדל 'קטן' מאד; בעולם שבו מתקיים הסיפור, אצל רובה המוחלט של האנושות לא קיים חוש השמיעה.
מהי הבעיה? שבעולם שבו חוש כל כך בסיסי לא קיים, אין מצב שהוא יזכיר אפילו את העולם שלנו. וזאת למה?
בגמרא נאמר 'חירשו - נותן לו דמי כולו'. אדם שהפך את חבירו לחירש - צריך לשלם לו כאילו הוא הרג אותו. אם כולנו היינו חירשים - היינו נשארים אנאלפביתים עד עצם היום הזה. הדיבור הוא מה שהרים את האדם ממדרגת בעל חיים למדרגת אדם.
עושה רושם כאילו הסופרת כתבה את הסיפור בשפה רגילה, של בני אדם שמדברים ומשוחחים זה עם זה, ואחרי שהיא גמרה לכתוב אותו, היא עברה באופן נקודתי על כל מילה שעשויה להזכיר דיבור, ושינתה אותה ל'סימנה' או ל'כתבה', וכדומה. האם זה הגיוני? לא. אנחנו חושבים באמצעות מילים, בגלל שזה האופן שאנחנו מדברים בו. בלי יכולת הדיבור, אין אותיות, אין מילים, ואין סימונים למילים.
כמובן שאחרי ההתקדמות הגדולה של האנושות בעזרת יכולת הדיבור, גם אלו שלא זכו לחוש השמיעה, הצליחו לשוחח כבני אדם בעזרת שפת הסימנים, או בעזרת הכתיבה. אך לא יתכן לספר כעלילה, עולם שכל כולו חירש, והוא מתקדם כמו עולמנו המודרני.
בספר מתוארים גם אבסורדים שעשויים להעלות גיחוך. בחתונות של העולם החירש - רוקדים, כמובן. יש איזו סיבה כלשהי לעשות תנועות משונות בידיים וברגלים, כשאין מושג של מוזיקה, ריתמיקה וקצב?
גם התינוקות של אותו עולם בוכים, ורק גיבורת הספר, יכולה לשמוע אותם. לכאורה, בעולם בדיוני שבו לא קיים חוש השמיעה, אין שום סיבה שייבראו מיתרי קול, ואתם היכולת להפיק קולות. כך גם לא ברור כיצד הצליחה הגיבורה לשמוע את הבנות שנלכדו בשריפה. האם לפתע פתאום נבראה להם יכולת ייחודית להפיק קולות?!
כך גם מסופר על אֶמי הגיבורה שבזמן שהמורה רואה את ההסרטה מהשריפה, חוזרים אליה הקולות, והיא מתחילה לצרוח. הקורא הנבון אמור להבין שבד בבד עם ראיית ההסרטה, גם נשמעים ממנה קולות השריפה. אלא שהדבר לא מובן בעליל; גם כיום, יש מצלמות שרק מסריטות את הנעשה, ויש כאלו שגם מקליטות אותו. למה שבעולם שבו לא קיים חוש השמיעה, יתכננו את המצלמות באופן שיקלטו קולות שלא קיימים בכלל? [ובכלל, מה זה השם 'אמי'? לא שמעתי על שם זה בקרב הציבור החרדי...]
עד הקטע שבו אמי מגיעה לאנשי הרפואה, עוד הצלחתי להבין איכשהו את המתרחש. אימה של אמי שלחוצה מהמוזרויות שלה, לא קולטת שיש לה מכרה זהב בידיים, בת בעלת יכולות מופלאות, שאין לאף אחד בעולם. אבל מהרגע שבו הפרופסורים מנסים לשכנע את אמי לאבד את היכולת שלה בידיים, איבדתי את האמון לגמרי בספר.
אם כיום ימצא אדם מופלא, בעל יכולת לקרוא מחשבות, לעוף באוויר, או להזיז מתכות בכוח מוחו בלבד. האם אנשי המדע ינסו לשכנע את עצמם שהדבר שקר, ויתנו לו טיפול פסיכיאטרי או תרופתי, או שיבדקו את יכולותיו בצורה מדעית, בשביל לנסות להבין את פלאי הטבע?! האם העולם היה מגיע לדרגה המדעית הגבוהה שלו, אילו אנשי המדע היו מנסים להכחיש כל דבר זר ומוזר שהם רואים?
לסופרת פתרונים...
את הספר קראתי לפני כמה שבועות, ומיד תכננתי לכתוב עליו ביקורת, אבל... הפועלים עצלים, ובעל הבית דוחק...
כשראיתי ש @הדוויג העלה ביקורת חיובית על הספר, החלטתי שלשם האיזון, אכתוב את הצד שלי.
ובכן - הכתיבה יפה ונחמדה, הספר כתוב היטב, מרתק ומעניין.
כעת ניגש לעלילה. העולם שבספר הוא תמונת מראה של העולם שלנו. הכל אותו הדבר בדיוק, עם הבדל 'קטן' מאד; בעולם שבו מתקיים הסיפור, אצל רובה המוחלט של האנושות לא קיים חוש השמיעה.
מהי הבעיה? שבעולם שבו חוש כל כך בסיסי לא קיים, אין מצב שהוא יזכיר אפילו את העולם שלנו. וזאת למה?
בגמרא נאמר 'חירשו - נותן לו דמי כולו'. אדם שהפך את חבירו לחירש - צריך לשלם לו כאילו הוא הרג אותו. אם כולנו היינו חירשים - היינו נשארים אנאלפביתים עד עצם היום הזה. הדיבור הוא מה שהרים את האדם ממדרגת בעל חיים למדרגת אדם.
עושה רושם כאילו הסופרת כתבה את הסיפור בשפה רגילה, של בני אדם שמדברים ומשוחחים זה עם זה, ואחרי שהיא גמרה לכתוב אותו, היא עברה באופן נקודתי על כל מילה שעשויה להזכיר דיבור, ושינתה אותה ל'סימנה' או ל'כתבה', וכדומה. האם זה הגיוני? לא. אנחנו חושבים באמצעות מילים, בגלל שזה האופן שאנחנו מדברים בו. בלי יכולת הדיבור, אין אותיות, אין מילים, ואין סימונים למילים.
כמובן שאחרי ההתקדמות הגדולה של האנושות בעזרת יכולת הדיבור, גם אלו שלא זכו לחוש השמיעה, הצליחו לשוחח כבני אדם בעזרת שפת הסימנים, או בעזרת הכתיבה. אך לא יתכן לספר כעלילה, עולם שכל כולו חירש, והוא מתקדם כמו עולמנו המודרני.
בספר מתוארים גם אבסורדים שעשויים להעלות גיחוך. בחתונות של העולם החירש - רוקדים, כמובן. יש איזו סיבה כלשהי לעשות תנועות משונות בידיים וברגלים, כשאין מושג של מוזיקה, ריתמיקה וקצב?
גם התינוקות של אותו עולם בוכים, ורק גיבורת הספר, יכולה לשמוע אותם. לכאורה, בעולם בדיוני שבו לא קיים חוש השמיעה, אין שום סיבה שייבראו מיתרי קול, ואתם היכולת להפיק קולות. כך גם לא ברור כיצד הצליחה הגיבורה לשמוע את הבנות שנלכדו בשריפה. האם לפתע פתאום נבראה להם יכולת ייחודית להפיק קולות?!
כך גם מסופר על אֶמי הגיבורה שבזמן שהמורה רואה את ההסרטה מהשריפה, חוזרים אליה הקולות, והיא מתחילה לצרוח. הקורא הנבון אמור להבין שבד בבד עם ראיית ההסרטה, גם נשמעים ממנה קולות השריפה. אלא שהדבר לא מובן בעליל; גם כיום, יש מצלמות שרק מסריטות את הנעשה, ויש כאלו שגם מקליטות אותו. למה שבעולם שבו לא קיים חוש השמיעה, יתכננו את המצלמות באופן שיקלטו קולות שלא קיימים בכלל? [ובכלל, מה זה השם 'אמי'? לא שמעתי על שם זה בקרב הציבור החרדי...]
עד הקטע שבו אמי מגיעה לאנשי הרפואה, עוד הצלחתי להבין איכשהו את המתרחש. אימה של אמי שלחוצה מהמוזרויות שלה, לא קולטת שיש לה מכרה זהב בידיים, בת בעלת יכולות מופלאות, שאין לאף אחד בעולם. אבל מהרגע שבו הפרופסורים מנסים לשכנע את אמי לאבד את היכולת שלה בידיים, איבדתי את האמון לגמרי בספר.
אם כיום ימצא אדם מופלא, בעל יכולת לקרוא מחשבות, לעוף באוויר, או להזיז מתכות בכוח מוחו בלבד. האם אנשי המדע ינסו לשכנע את עצמם שהדבר שקר, ויתנו לו טיפול פסיכיאטרי או תרופתי, או שיבדקו את יכולותיו בצורה מדעית, בשביל לנסות להבין את פלאי הטבע?! האם העולם היה מגיע לדרגה המדעית הגבוהה שלו, אילו אנשי המדע היו מנסים להכחיש כל דבר זר ומוזר שהם רואים?
לסופרת פתרונים...
36 תגובות
7 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: sheen, chaia, אלפי תודות ועוד 30 משתמשים33 //