הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אז יונה ספיר, אני מורידה בפנייך את הכובע; קנייטש ישן וצר שוליים שמצאתי בבית. אבל בכל אופן, למרות הכובע הדל שבכלל לא שלי, אחת אפס לטובתך. א נ י קראתי יונה ספיר.
חציתי בתרועה רמה את הקו בין אלו שקוראים לאלו שלא. בין אוהבי המתח לבוגרים מידי בשביל מתח.
או איך @RACHELIZ הגדירה את זה פעם, קריאת מתח היא כמו לונה פארק. ויש מי שבוגר מדי להנות מלונה פארק.
מודה באשמה, עד לפני שלושה שבועות נשאתי בגאון את הדגל של: יונה ספיר - לא בשבילי. מעולם לא אהבתי ספרי מתח, ומעולם לא אהבתי לונה פארקים. שונאת בילויים וחויות מרגשות. מין קדושה מעונה.
אבל לפני בערך שלושה שבועות נטלתי לידי את מבוקש. ומאז בכל שבת, אני עם ספר אחר מהסדרה. לא קראתי את כולם, ונדמה לי שגם מה שקראתי, כבר הספיק לי ואעצור בזה. לא נראה לי אקרא עוד. גם למזוכיזם יש גבול. (ההבטחה שלי עכשיו שווה להבטחות של ח"כ פרץ הרב).
אבל אין אפס. הספרים טובים.
והנני מחליפה פה בקול תרועה רמה את הדגל שנשאתי בדגל לבן. ניצחת אותי.
מרגל להשכרה זוהי סדרה מסוג גיבור העל. אייל גלבוע, דמות בעלת 357,459 מיליון נשמות מוסרי מאוד וכל יכול. מאמינה שעוף השמים הוליך את שמו גם למי שלא קרא עליו מעולם.
אני לא אתמקד בספר ספציפי, אלא בסדרה כולה.
את הילת ההירו וסוגת גיבור העל והרומודלס, האם זה נכון לספר חרדי, לא נכון לספר חרדי, אשאיר לביקורות קודמות ממני שעסקו בזה רבות.
אבל בנוסף להילה סביב הגיבור הראשי, יש בספר הילה נוספת. למדינת ישראל ולסוכניה. סוכני המוסד בספר הם כל יכולים והסוכנים של שאר המדינות בעולם משחקים בגולות לעומתם. אז נכון שהמוניטין של המוסד גבוה מאוד ביחס לסוכנויות ביון אחרות. אבל בואו.
ובענין הציונות הרבה שבספר והסגידה למדינה ולכוחותיה. אז דבר ראשון, גילוי המאה.
הציונות פסה מן העולם. הלכה, עפה, מתה.
וכל מי שהסתובב אי פעם ברחובות מנהטן, קווינס או לוס אנג'לס, מודע לעובדה הזו. ההילה של מדינת ישראל כבר מזמן איננה. היא נשארה בישראל בזמן שהישראלים בחו"ל.
קצת שאריות נשאר ממנו אצל סיון רהב מאיר שמטיילת ברחבי העולם לספר לכולם שהגיע הזמן לעלות לארץ. ומדליקה משואות. או אצל החבדניקים של איתמר בן גביר. אבל הם, אפילו משואות לא מדליקים.
נכון שכשכיפת ברזל מיירטת טילים, לכולנו קופץ בפנים הציוני הקטן שיושב לנו בלב ומתחיל לקפץ ולרקד, או כשמטוס מטעם מדינת ישראל בא לאסוף אותך ישירות מנפאל, ספיישל, ואתה שר כל העולם כולו בנחיתה.
גם בבחירות מנסים להעיר אותו, את הקטנצ'יק הזה שבלב, לפעמים באמצעות מספר הערבים שהרגו הישראלים, או בחיסול ממוקד מעורר מורל.
אבל לאחריהם, הוא מת. מיתה טוטאלית. והמסמר האחרון בארון הקבורה שלו, זה המס שביבי לא משלם, או ברכבים והאבטחה של גנץ. עד לבחירות הבאות כמובן.
הוא קם בגלגול הבא שלו בחו"ל. אצל הציונים הגדולים שנואמים לנו משם. גם מתי ששתי ישראלים נפגשים בחו"ל. בטח. בחו"ל.
אה, ונשאר גם אצל סופרות חרדיות שקראו פתאום את מדינת ישראל תעשה הכל, ולמדו על טוהר הנשק של הצבא. וואלה.
או במילים אחרות, אם זו סדרה כל כך טובה, למה היה צריך להכניס אליה את כל הפסוקים שתקועים בה כמו שרוול שנטבל בטחינה? למה לא לכתוב ספר אוניברסלי, שיכול להתפרסם לכולם?
כי רק לחרדים אפשר להגיע עם ציונות שבורה והילת סוכני מוסד עתיקה ולהלהיב אותם קצת. כי מה הם יודעים על ציונות.
ואם כבר דיברנו על הטחינה שבשרוול.
בספר תקועים בלי קשר כל מיני פסוקים ומשפטי אמונה מפיהם של חילונים. מחזה מרתק. מילא אחר כך, כשהוא חזר בתשובה. אבל קודם... ובכלל, כל נושא היהדות נראה שהוכנס לשם בכורח, כדי שיוכל להיקרא ספר חרדי, ובעניין הזה, נראה שהסופרת שכחה את עניין הגניבות.
אני אישית, הייתי מעדיפה לקרוא את זה כספר 'חילוני', ואז, אוטומטית - מסננים. אבל כספר חרדי, זה ממש צרם. כן, כחרדים, אנחנו מסננים ומצנזרים. או כמו שכתבה פעם דבורי רנד: כיוצרת חרדית, אני מתמקדת באיך לצאת מהבוץ ולא איך להיכנס אליו.
כיוצרת חרדית, הייתי מצפה שהספרים לא יהיו מלאי גניבות. ברציחות, כולם מוסריים מאוד אבל בעניין לקיחת כל חפץ שבא לכל אחד מהגיבורים...
מי לא מכיר את הטרדנים, עם הפה מפיק מרגליות ממוחזרות, מלאי הבדיחות הלא מצחיקות והחוזרות על עצמן. מי מהם שגמבה ופלפל, אלו שלא קוראים להם והם באים לבד. וה-התחלקו, לכמה חלקים?
בספר שלנו זה מופיע גם כן. והמון. מיחזור של בדיחות שנונות מאוד ומצחיקות נורא.
משפטים שלא קראתם מעודכם. כמו לדוגמא:
"ברור"
"כשמש"
"אה, המצפון שלי נשאר בבית".
הכתיבה מרתקת. וממכרת. אבל מיושנת . כמו המילים האלו: "בשצף קצף". או- "אשר שש לעזוב את הרכב". בנוסף, היא מסורבלת נורא. יש הרבה משפטים שקראתי פעמיים כדי להבין אותם. מלא מלא בתיאורי פועל ובייחוד תיאורי דמות מסורבלים.
הכל כתוב. אין בין השורות בספר. אם הוא ציני, כתוב: 'הוא אמר בציניות'. ויכול להיות אפילו כמה תיאורי פועל על פועל אחד. וזה מסורבל וכבד, ולא נותן אמון בקורא שיבין משהו לבד.
אם הדמות היא חזקה, כתוב: הדמות ח ז ק ה . מרשימה: כתוב מרשימה. כריזמיתית: כתוב הוא אמר בכריזמתיות.
או שאני אשתמש במילים שהספר משתמש בהם בלי סוף: סאב טקסט. הספר לא מעביר שום דבר בסאב טקסט. הוא פשוט כותב את זה.
"אייל רכן מעט קדימה, שפת גופו שידרה לויאליות ועוצמה גם יחד". בואו נבין יחד. הספר אומר לנו שאייל משדר עוצמה ולויאליות גם יחד. גאון מי שהבין.
או למשל: "אייל פתח את רכבו עם השלט. סוכני מוסד לעולם לא פותחים את דלתות הרכב שלהם לבד". אתם שומעים מה צריך להבין מזה שהוא פתח לבד את הרכב? כן, כן! סוכני מוסד לעולם לא פותחים את הרכב שלהם לבד! מי שזה לא ברור לא מספיק יכול גם לשנן את זה תוך כדי קריאה.
הרבה נופלים בזה. תנו קצת אמון בקוראים שלכם שיוכלו להבין לבד. זה כנראה גם ענין של טעם. מלא מלא תיאורי פעולה. שזה לדעתי מסרבל מאוד את המשפט.
אם הדמות אמרה בציניות או שלא, תנו להבין לבד מהמשפט. האם החיוך שלו מתוק או לא, אמורים להבין לבד. ומה הוא משדר, אמורים להשתדר. לא לקרוא במילים ברורות.
ולסיום, אהבתי מאוד את הנאמנות שבכל הספרים. זה כיף לקרוא על חברים נאמנים כל כך ואוהבים.
אז תודה יונה ספיר על הרכבת הרים הזו. מאמינה שלא אכנע להבטחות שלי שלא לקרוא יותר, ואמשיך ברצף.
חציתי בתרועה רמה את הקו בין אלו שקוראים לאלו שלא. בין אוהבי המתח לבוגרים מידי בשביל מתח.
או איך @RACHELIZ הגדירה את זה פעם, קריאת מתח היא כמו לונה פארק. ויש מי שבוגר מדי להנות מלונה פארק.
מודה באשמה, עד לפני שלושה שבועות נשאתי בגאון את הדגל של: יונה ספיר - לא בשבילי. מעולם לא אהבתי ספרי מתח, ומעולם לא אהבתי לונה פארקים. שונאת בילויים וחויות מרגשות. מין קדושה מעונה.
אבל לפני בערך שלושה שבועות נטלתי לידי את מבוקש. ומאז בכל שבת, אני עם ספר אחר מהסדרה. לא קראתי את כולם, ונדמה לי שגם מה שקראתי, כבר הספיק לי ואעצור בזה. לא נראה לי אקרא עוד. גם למזוכיזם יש גבול. (ההבטחה שלי עכשיו שווה להבטחות של ח"כ פרץ הרב).
אבל אין אפס. הספרים טובים.
והנני מחליפה פה בקול תרועה רמה את הדגל שנשאתי בדגל לבן. ניצחת אותי.
*
מרגל להשכרה זוהי סדרה מסוג גיבור העל. אייל גלבוע, דמות בעלת 357,459 מיליון נשמות מוסרי מאוד וכל יכול. מאמינה שעוף השמים הוליך את שמו גם למי שלא קרא עליו מעולם.
אני לא אתמקד בספר ספציפי, אלא בסדרה כולה.
את הילת ההירו וסוגת גיבור העל והרומודלס, האם זה נכון לספר חרדי, לא נכון לספר חרדי, אשאיר לביקורות קודמות ממני שעסקו בזה רבות.
אבל בנוסף להילה סביב הגיבור הראשי, יש בספר הילה נוספת. למדינת ישראל ולסוכניה. סוכני המוסד בספר הם כל יכולים והסוכנים של שאר המדינות בעולם משחקים בגולות לעומתם. אז נכון שהמוניטין של המוסד גבוה מאוד ביחס לסוכנויות ביון אחרות. אבל בואו.
ובענין הציונות הרבה שבספר והסגידה למדינה ולכוחותיה. אז דבר ראשון, גילוי המאה.
הציונות פסה מן העולם. הלכה, עפה, מתה.
וכל מי שהסתובב אי פעם ברחובות מנהטן, קווינס או לוס אנג'לס, מודע לעובדה הזו. ההילה של מדינת ישראל כבר מזמן איננה. היא נשארה בישראל בזמן שהישראלים בחו"ל.
קצת שאריות נשאר ממנו אצל סיון רהב מאיר שמטיילת ברחבי העולם לספר לכולם שהגיע הזמן לעלות לארץ. ומדליקה משואות. או אצל החבדניקים של איתמר בן גביר. אבל הם, אפילו משואות לא מדליקים.
נכון שכשכיפת ברזל מיירטת טילים, לכולנו קופץ בפנים הציוני הקטן שיושב לנו בלב ומתחיל לקפץ ולרקד, או כשמטוס מטעם מדינת ישראל בא לאסוף אותך ישירות מנפאל, ספיישל, ואתה שר כל העולם כולו בנחיתה.
גם בבחירות מנסים להעיר אותו, את הקטנצ'יק הזה שבלב, לפעמים באמצעות מספר הערבים שהרגו הישראלים, או בחיסול ממוקד מעורר מורל.
אבל לאחריהם, הוא מת. מיתה טוטאלית. והמסמר האחרון בארון הקבורה שלו, זה המס שביבי לא משלם, או ברכבים והאבטחה של גנץ. עד לבחירות הבאות כמובן.
הוא קם בגלגול הבא שלו בחו"ל. אצל הציונים הגדולים שנואמים לנו משם. גם מתי ששתי ישראלים נפגשים בחו"ל. בטח. בחו"ל.
אה, ונשאר גם אצל סופרות חרדיות שקראו פתאום את מדינת ישראל תעשה הכל, ולמדו על טוהר הנשק של הצבא. וואלה.
או במילים אחרות, אם זו סדרה כל כך טובה, למה היה צריך להכניס אליה את כל הפסוקים שתקועים בה כמו שרוול שנטבל בטחינה? למה לא לכתוב ספר אוניברסלי, שיכול להתפרסם לכולם?
כי רק לחרדים אפשר להגיע עם ציונות שבורה והילת סוכני מוסד עתיקה ולהלהיב אותם קצת. כי מה הם יודעים על ציונות.
ואם כבר דיברנו על הטחינה שבשרוול.
בספר תקועים בלי קשר כל מיני פסוקים ומשפטי אמונה מפיהם של חילונים. מחזה מרתק. מילא אחר כך, כשהוא חזר בתשובה. אבל קודם... ובכלל, כל נושא היהדות נראה שהוכנס לשם בכורח, כדי שיוכל להיקרא ספר חרדי, ובעניין הזה, נראה שהסופרת שכחה את עניין הגניבות.
אני אישית, הייתי מעדיפה לקרוא את זה כספר 'חילוני', ואז, אוטומטית - מסננים. אבל כספר חרדי, זה ממש צרם. כן, כחרדים, אנחנו מסננים ומצנזרים. או כמו שכתבה פעם דבורי רנד: כיוצרת חרדית, אני מתמקדת באיך לצאת מהבוץ ולא איך להיכנס אליו.
כיוצרת חרדית, הייתי מצפה שהספרים לא יהיו מלאי גניבות. ברציחות, כולם מוסריים מאוד אבל בעניין לקיחת כל חפץ שבא לכל אחד מהגיבורים...
*
מי לא מכיר את הטרדנים, עם הפה מפיק מרגליות ממוחזרות, מלאי הבדיחות הלא מצחיקות והחוזרות על עצמן. מי מהם שגמבה ופלפל, אלו שלא קוראים להם והם באים לבד. וה-התחלקו, לכמה חלקים?
בספר שלנו זה מופיע גם כן. והמון. מיחזור של בדיחות שנונות מאוד ומצחיקות נורא.
משפטים שלא קראתם מעודכם. כמו לדוגמא:
"ברור"
"כשמש"
"אה, המצפון שלי נשאר בבית".
*
הכתיבה מרתקת. וממכרת. אבל מיושנת . כמו המילים האלו: "בשצף קצף". או- "אשר שש לעזוב את הרכב". בנוסף, היא מסורבלת נורא. יש הרבה משפטים שקראתי פעמיים כדי להבין אותם. מלא מלא בתיאורי פועל ובייחוד תיאורי דמות מסורבלים.
הכל כתוב. אין בין השורות בספר. אם הוא ציני, כתוב: 'הוא אמר בציניות'. ויכול להיות אפילו כמה תיאורי פועל על פועל אחד. וזה מסורבל וכבד, ולא נותן אמון בקורא שיבין משהו לבד.
אם הדמות היא חזקה, כתוב: הדמות ח ז ק ה . מרשימה: כתוב מרשימה. כריזמיתית: כתוב הוא אמר בכריזמתיות.
או שאני אשתמש במילים שהספר משתמש בהם בלי סוף: סאב טקסט. הספר לא מעביר שום דבר בסאב טקסט. הוא פשוט כותב את זה.
"אייל רכן מעט קדימה, שפת גופו שידרה לויאליות ועוצמה גם יחד". בואו נבין יחד. הספר אומר לנו שאייל משדר עוצמה ולויאליות גם יחד. גאון מי שהבין.
או למשל: "אייל פתח את רכבו עם השלט. סוכני מוסד לעולם לא פותחים את דלתות הרכב שלהם לבד". אתם שומעים מה צריך להבין מזה שהוא פתח לבד את הרכב? כן, כן! סוכני מוסד לעולם לא פותחים את הרכב שלהם לבד! מי שזה לא ברור לא מספיק יכול גם לשנן את זה תוך כדי קריאה.
הרבה נופלים בזה. תנו קצת אמון בקוראים שלכם שיוכלו להבין לבד. זה כנראה גם ענין של טעם. מלא מלא תיאורי פעולה. שזה לדעתי מסרבל מאוד את המשפט.
אם הדמות אמרה בציניות או שלא, תנו להבין לבד מהמשפט. האם החיוך שלו מתוק או לא, אמורים להבין לבד. ומה הוא משדר, אמורים להשתדר. לא לקרוא במילים ברורות.
*
ולסיום, אהבתי מאוד את הנאמנות שבכל הספרים. זה כיף לקרוא על חברים נאמנים כל כך ואוהבים.
אז תודה יונה ספיר על הרכבת הרים הזו. מאמינה שלא אכנע להבטחות שלי שלא לקרוא יותר, ואמשיך ברצף.
28 תגובות
7 תגובות
27 תגובות
דיון - הכתב וההקבלה
שלחתי את השיר 'בכל לבבך' (שפורסם באשכול סמוך) לידיד שהוא משורר מוערך, וכה כתב לי (לאחר ששאל בעדינות אם ארצה לשמוע את דעתו בגילוי לב): 'אני חושב שמרוב שיבוצים (שחלקם מתוחכמים) אני לא מרגיש את הסיפור או האמירה או הרגש שאתה רוצה להביע כאן. כקורא, זה עובר לידי וחבל לי. הייתי מעדיף יותר עברית, ישירה...
www.prog.co.il
שלא נפספס יצירות מופת כאלו בגלל מפנצ'רים מקצועיים המכונים בפי העם 'מבקרי שירה'. טפו.
34 תגובות
12 תגובות
50 תגובות
תגידו את האמת לתלמידים שלכם.
תודו כשאתם טועים,
זה לא יגרום להם להעריך אתכם פחות.
תוסיפו סימן שאלה כשאתם לא בטוחים,
זה לא יגרום להם להאמין לכם פחות.
תבקשו סליחה כשצריך,
זה לא יגרום להם לכבד אתכם פחות.
ותנו להם לבחור -
מה מתוך כל מה שאתם מציעים מתאים להם לקחת.
זה רק יגרום להם לרצות
יותר.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
שהחיים לא מושלמים,
וגם אתם לא.
שהלוואי והיה קל כל כך לדעת מה נכון.
שתמיד מותר להרגיש,
ותמיד מותר לשאול,
ושאין לכם את כל התשובות.
גם אם אתם יודעים שישנן, בוודאי.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
כמה צבעים יש בעולם,
כמה פנים שונות.
כמה זה מבלבל לפעמים,
וזה בסדר.
זה בסדר. זה מותר.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
שאתם בני אדם.
רוצים ונפגעים ומקווים וצודקים וטועים,
כמו כולם.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
כי אם לא תעשו את זה –
מתישהו הם יפסיקו לשמוע.
אשמח מאוד לביקורת.
תודו כשאתם טועים,
זה לא יגרום להם להעריך אתכם פחות.
תוסיפו סימן שאלה כשאתם לא בטוחים,
זה לא יגרום להם להאמין לכם פחות.
תבקשו סליחה כשצריך,
זה לא יגרום להם לכבד אתכם פחות.
ותנו להם לבחור -
מה מתוך כל מה שאתם מציעים מתאים להם לקחת.
זה רק יגרום להם לרצות
יותר.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
שהחיים לא מושלמים,
וגם אתם לא.
שהלוואי והיה קל כל כך לדעת מה נכון.
שתמיד מותר להרגיש,
ותמיד מותר לשאול,
ושאין לכם את כל התשובות.
גם אם אתם יודעים שישנן, בוודאי.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
כמה צבעים יש בעולם,
כמה פנים שונות.
כמה זה מבלבל לפעמים,
וזה בסדר.
זה בסדר. זה מותר.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
שאתם בני אדם.
רוצים ונפגעים ומקווים וצודקים וטועים,
כמו כולם.
תגידו את האמת לתלמידים שלכם,
כי אם לא תעשו את זה –
מתישהו הם יפסיקו לשמוע.
בעקבות היצירה של @anotherית עלו כאן מספר תגובות. חלקן ספרותיות יותר, (כמו זו) חלקן פחות, אבל כולן אותנטיות. וכואבות. מאוד.
קראתי ברגשות מעורבים. היה קל להזדהות עם הכעס והתסכול, עברו לי בראש גם שניים שלושה סיפורי ילדות שהזכירו לי רגעים דומים.
אבל לא הרגשתי שאני יכולה להסתפק בזה. ולו בגלל שגם אני, בעוונותיי, מורה.
נו, אז?
מה אני עושה עם זה?
איך אני יודעת שהלכתי לעבוד היום כדי לעשות טוב, ולא לפצוע? כדי לתת ולא לקחת משהו שאולי אי אפשר להחזיר?
אז זאת התשובה היחידה שלי: כנות.
קראתי ברגשות מעורבים. היה קל להזדהות עם הכעס והתסכול, עברו לי בראש גם שניים שלושה סיפורי ילדות שהזכירו לי רגעים דומים.
אבל לא הרגשתי שאני יכולה להסתפק בזה. ולו בגלל שגם אני, בעוונותיי, מורה.
נו, אז?
מה אני עושה עם זה?
איך אני יודעת שהלכתי לעבוד היום כדי לעשות טוב, ולא לפצוע? כדי לתת ולא לקחת משהו שאולי אי אפשר להחזיר?
אז זאת התשובה היחידה שלי: כנות.
אשמח מאוד לביקורת.
15 תגובות
18 תגובות
41 תגובות
6 תגובות
13 תגובות
7 תגובות
11 תגובות
3 תגובות
49 תגובות
2 תגובות
3 תגובות
44 תגובות
סגירת מעגל ל-
www.prog.co.il
בלילה האחרון, לא שיקרנו על עצמנו. ידענו שזה הסוף... שלא נזכה עוד להיות ביחד.
חרש לחשתי לך, "אל תדאג, אל תפחד, עוד יהיה טוב".
עיניך השיבו בדממה, 'אני לא דואג, אך ליבי עליך. מה יהיה איתך? התישאר בודד?'
אך לדבר הבא לא פיללתי. את ידי תפסת בחולשה, "תבטיח שלא תעזוב אותי, שלא תשכח ממני". וואוו.
נדהמתי. נפעמתי. לא האמנתי.
לא יכולתי להבטיח. לא יכולתי שלא. והבטחתי.
לילה למחרת זה קרה…
אני הייתי בין האחרונים שעזבו את המקום, לא יכולתי להיפרד. ביגון נפשי, נשענתי על גדר בחוץ, לא מעשן, לא נושם, לא כלום. מנסה לחוש איך חיים אחר המוות.
שני בחורים שהכירו אותנו מהישיבה, בלי ידע מוקדם בחכמת הפרצוף, קראו על פני את האבל, וניסו לבוא לנחמני, לעודד.
בעיני אחד מהם קראתי גם את ריח השכול, ולא אזרתי כוח ואומץ לגשת אליו. לא. די לי בשלי. די.
הבנתי שלא תשוב עוד. לא עיכלתי עדיין, בכלל לא, אך הבנתי שלהישאר כאן על הגדר לא יביא לי שום תועלת. ותיכף יאיר היום, פניתי לישיבה. פעם ראשונה שאני שב לבד… זה צרם והציף אותי במשהו מלוח.
הסתובבתי בעיר סחור סחור, בדרך למיטה, מחפש ת'עצמי, אין את מי למצוא. נגמרתי סופית.
בדרך 'התעלק' עלי מישהו. הרצון שלי היה להבהיר לו, "אני עצוב! שבור ומרוסק! לא מעוניין להאמין שיש עוד משהו בעולם. לא רוצה חברים. הסתלק לך", אבל גם זה לא הייתי מסוגל.
הגענו בסוף לישיבה, חלף שם יום ושבועיים, וכלום לא קרה. האמנתי שיבוא יום ותשוב. והאמנתי שזו פתיות חולנית גסה.
הבדידות אכלה אותי, היכתה בי, פצעה. לילה לילה, בכל השעות. האימון בבני האדם נסדק ועוות.
ו...יום אחד - לילה אחד, טלפון, אתה על הקו, דשן ורענן כמו תמיד, זחוח מעט, "אתה רוצה שנרד לליפתא?"...
יש חיים לאחר המוות. נקודה.
בכו להולך - טור פרידה
מכאיב לכתוב את זה, אך אני חייב להוציא את רגשותיי, בשביל להיפרד ממך כיאות. ואולי מהמקום שבו אתה נמצא תקרא את טורי ותבוא לנחמני. מיום ששיתפת אותי בסודיות במצבך הוכתי בהלם. אתה ביקשת לשמור על סודיות וכיבדתי את בקשתך, למרות הרצון העז לשתף אחרים בבשורה. הכאב שפילס דרך לתודעתי שייתכן ונאלץ להיפרד ממך...
www.prog.co.il
בלילה האחרון, לא שיקרנו על עצמנו. ידענו שזה הסוף... שלא נזכה עוד להיות ביחד.
חרש לחשתי לך, "אל תדאג, אל תפחד, עוד יהיה טוב".
עיניך השיבו בדממה, 'אני לא דואג, אך ליבי עליך. מה יהיה איתך? התישאר בודד?'
אך לדבר הבא לא פיללתי. את ידי תפסת בחולשה, "תבטיח שלא תעזוב אותי, שלא תשכח ממני". וואוו.
נדהמתי. נפעמתי. לא האמנתי.
לא יכולתי להבטיח. לא יכולתי שלא. והבטחתי.
לילה למחרת זה קרה…
אני הייתי בין האחרונים שעזבו את המקום, לא יכולתי להיפרד. ביגון נפשי, נשענתי על גדר בחוץ, לא מעשן, לא נושם, לא כלום. מנסה לחוש איך חיים אחר המוות.
שני בחורים שהכירו אותנו מהישיבה, בלי ידע מוקדם בחכמת הפרצוף, קראו על פני את האבל, וניסו לבוא לנחמני, לעודד.
בעיני אחד מהם קראתי גם את ריח השכול, ולא אזרתי כוח ואומץ לגשת אליו. לא. די לי בשלי. די.
הבנתי שלא תשוב עוד. לא עיכלתי עדיין, בכלל לא, אך הבנתי שלהישאר כאן על הגדר לא יביא לי שום תועלת. ותיכף יאיר היום, פניתי לישיבה. פעם ראשונה שאני שב לבד… זה צרם והציף אותי במשהו מלוח.
הסתובבתי בעיר סחור סחור, בדרך למיטה, מחפש ת'עצמי, אין את מי למצוא. נגמרתי סופית.
בדרך 'התעלק' עלי מישהו. הרצון שלי היה להבהיר לו, "אני עצוב! שבור ומרוסק! לא מעוניין להאמין שיש עוד משהו בעולם. לא רוצה חברים. הסתלק לך", אבל גם זה לא הייתי מסוגל.
הגענו בסוף לישיבה, חלף שם יום ושבועיים, וכלום לא קרה. האמנתי שיבוא יום ותשוב. והאמנתי שזו פתיות חולנית גסה.
הבדידות אכלה אותי, היכתה בי, פצעה. לילה לילה, בכל השעות. האימון בבני האדם נסדק ועוות.
ו...יום אחד - לילה אחד, טלפון, אתה על הקו, דשן ורענן כמו תמיד, זחוח מעט, "אתה רוצה שנרד לליפתא?"...
יש חיים לאחר המוות. נקודה.
6 תגובות
16 תגובות
4 תגובות
15 תגובות
4 תגובות
מצורף השיר, ומי שלא שמע - שירוץ
הרבה זמן חשבתי לכתוב כמה מילים על השיר של שולי,
השם הרשמי שלו הוא אמנם 'הילד המשיח', אך לדעתי שמו הראוי לו הוא - 'בחלומי'.
בתחילה חשבתי להצביע על טכניקות, אך בסוף נכתב מה שנכתב ויצא מה שיצא, אקווה שיהנה את הקורא.
הנקודה שבולטת ביותר בשיר הזה היא העובדה שלא מדובר בשיר ליניארי. הוא לא חד או דו מימדי, אלא נראה כמו אבני הר סיני שהסנה צומח בהן מכל מקום ולכל עבר.
השיר תפור בשכבות שכל אחת נסגרת כשלעצמה אך מכל כיוון נוכל להסתכל על שכבה אחרת.
שערי העיר ירושלים הופכים לבית המקדש, אופס, טעות! למקום החרב, אז ממשיכים לבכות?
מה פתאום!
השמים כבדולח, הם שקופים כמו מים, המים אולי לא נגעו בשולי אבל העולם כולו הפך להיות שקוף וטהור,
ומה עכשיו? אפשר להרגע?
כאן מגיעה מילת המסגרת של השיר, ומזכירה לנו שהכל 'בחלומי', שולי משתמש כאן במילה הזו ומתעתע בנו לאורך כל השיר. אם בתחילה מדובר בחלום אימה, בהמשך הוא הופך לחלום נבואה, בסוף לחלום של תקוה, וכששומעים את השיר בשנית זה הופך לחלום בלתי מושג או חלום אינפנטילי (במובן הבסיסי של המונח)
החלום גם עומד בסתירה לחושניות החזקה כל כך של השיר, כביכול צריך להזכיר לשומע כל העת כי מדובר בחלום.
וכך לאורך השיר מומר השלג לברק ולבסוף לשמים הזכים
הגילוי מגיע מכל הכיוונים, 'ראיתי הכל' 'הוא ראה עלי הכל' 'ראינו שועלים'. הפרונט מתחלף בכל פעם, ודווקא העובדה הזו יוצרת שקיפות מרהיבה לאורך השיר
ואי אפשר בלי המשיח, המשיח כמובן הוא בעיקר 'בחינת משיח', אבל בסופו של דבר שולי מחפש את המשיח ומוצא אותו בילד, בעצם - זהו הילד שבו עצמו, שהרי אנו חולמים כעת.
הגילוי הזה כי הילד הוא הוא המשיח, סולל את הדרך לאמירה הפשוטה כל כך של 'הילד המשיח' – מתי כבר תתעורר, אתה!
הרי אני כבר נמצא בתוכך, מדוע לא תפקח את העיניים, מדוע אתה ממשיך לחלום?
ובסוף השיר אנו מתעוררים ביחד עם שולי, ושואלים את השאלה הקשה כל כך –
ומה יהיה על המציאות? הגם היא חלום?
הרבה זמן חשבתי לכתוב כמה מילים על השיר של שולי,
השם הרשמי שלו הוא אמנם 'הילד המשיח', אך לדעתי שמו הראוי לו הוא - 'בחלומי'.
בתחילה חשבתי להצביע על טכניקות, אך בסוף נכתב מה שנכתב ויצא מה שיצא, אקווה שיהנה את הקורא.
הנקודה שבולטת ביותר בשיר הזה היא העובדה שלא מדובר בשיר ליניארי. הוא לא חד או דו מימדי, אלא נראה כמו אבני הר סיני שהסנה צומח בהן מכל מקום ולכל עבר.
השיר תפור בשכבות שכל אחת נסגרת כשלעצמה אך מכל כיוון נוכל להסתכל על שכבה אחרת.
שערי העיר ירושלים הופכים לבית המקדש, אופס, טעות! למקום החרב, אז ממשיכים לבכות?
מה פתאום!
השמים כבדולח, הם שקופים כמו מים, המים אולי לא נגעו בשולי אבל העולם כולו הפך להיות שקוף וטהור,
ומה עכשיו? אפשר להרגע?
כאן מגיעה מילת המסגרת של השיר, ומזכירה לנו שהכל 'בחלומי', שולי משתמש כאן במילה הזו ומתעתע בנו לאורך כל השיר. אם בתחילה מדובר בחלום אימה, בהמשך הוא הופך לחלום נבואה, בסוף לחלום של תקוה, וכששומעים את השיר בשנית זה הופך לחלום בלתי מושג או חלום אינפנטילי (במובן הבסיסי של המונח)
החלום גם עומד בסתירה לחושניות החזקה כל כך של השיר, כביכול צריך להזכיר לשומע כל העת כי מדובר בחלום.
וכך לאורך השיר מומר השלג לברק ולבסוף לשמים הזכים
הגילוי מגיע מכל הכיוונים, 'ראיתי הכל' 'הוא ראה עלי הכל' 'ראינו שועלים'. הפרונט מתחלף בכל פעם, ודווקא העובדה הזו יוצרת שקיפות מרהיבה לאורך השיר
ואי אפשר בלי המשיח, המשיח כמובן הוא בעיקר 'בחינת משיח', אבל בסופו של דבר שולי מחפש את המשיח ומוצא אותו בילד, בעצם - זהו הילד שבו עצמו, שהרי אנו חולמים כעת.
הגילוי הזה כי הילד הוא הוא המשיח, סולל את הדרך לאמירה הפשוטה כל כך של 'הילד המשיח' – מתי כבר תתעורר, אתה!
הרי אני כבר נמצא בתוכך, מדוע לא תפקח את העיניים, מדוע אתה ממשיך לחלום?
ובסוף השיר אנו מתעוררים ביחד עם שולי, ושואלים את השאלה הקשה כל כך –
ומה יהיה על המציאות? הגם היא חלום?
36 תגובות
0 תגובות
5 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: נ. גל, Aארי, סוניה ועוד 57 משתמשים60 //