הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
טרם נפתח נספח, אז כרגע אני הנספח. במקום שאין נספחים - השתדל להיות נספח.
א. האם גם לדעתכם האתגר יומרני מדי, או שלא ירדתי עד סוף כוונתו?
ב. השאפתנות מוצאת חן בעיני מאד. מי שלא ירצה להיות שר בטחון לא ייבחר לראשות מועצת יש"ע. ומי שלא רוצה לייצר ז'אנר לא יצלח לכתיבת ברכה לבת מצווה...
ג. אם אני מבין נכון, זהו לא אתגר קלאסי כחבריו בפורום, בו כל אחד מעלה את הגיגיו, אלא רק ניק אחד נבחר - זה שהצליח ליצור בעשר אצבעות ז'אנר מהניילונים.
ד. האם לך @ידידיה חבר , יש כמה ז'אנרים בקנה, או שבצר לך אתה שולח אותנו לכרות אותו?
ה. ולסיום, בעיה: יש כאן אובדן טוטאלי של זכויות יוצרים מרגע צאת הז'אנר לאור. לו יהי שמתגלה פה מישהו שהוא רבי נחמן מברסלב בגירסת תשע"ט (כמובן מהפן הספרותי. לא הרוחני), מעלה את זה לאתגר, למחרת כולם כאן רבי נחמן מברסלב.
מה ישמור על זכויותיו כבעלי הז'אנר כל עוד הוא לא הוציא אף ספר/סיפור מהנ"ל. ומי יזכור מהאשכול בפרוג כאשר כל עם ישראל ירוץ להעתיק ולחקות?
א. האם גם לדעתכם האתגר יומרני מדי, או שלא ירדתי עד סוף כוונתו?
ב. השאפתנות מוצאת חן בעיני מאד. מי שלא ירצה להיות שר בטחון לא ייבחר לראשות מועצת יש"ע. ומי שלא רוצה לייצר ז'אנר לא יצלח לכתיבת ברכה לבת מצווה...
ג. אם אני מבין נכון, זהו לא אתגר קלאסי כחבריו בפורום, בו כל אחד מעלה את הגיגיו, אלא רק ניק אחד נבחר - זה שהצליח ליצור בעשר אצבעות ז'אנר מהניילונים.
ד. האם לך @ידידיה חבר , יש כמה ז'אנרים בקנה, או שבצר לך אתה שולח אותנו לכרות אותו?
ה. ולסיום, בעיה: יש כאן אובדן טוטאלי של זכויות יוצרים מרגע צאת הז'אנר לאור. לו יהי שמתגלה פה מישהו שהוא רבי נחמן מברסלב בגירסת תשע"ט (כמובן מהפן הספרותי. לא הרוחני), מעלה את זה לאתגר, למחרת כולם כאן רבי נחמן מברסלב.
מה ישמור על זכויותיו כבעלי הז'אנר כל עוד הוא לא הוציא אף ספר/סיפור מהנ"ל. ומי יזכור מהאשכול בפרוג כאשר כל עם ישראל ירוץ להעתיק ולחקות?
14 תגובות
20 תגובות
14 תגובות
<<<>>><<<>>><<<>>><<<>>><<<>>>
יש לי הרבה "נערוון" בפרסום הבדלה הזו. מצד אחד עד היום היא התפרסמה רק במשפחה, ושם מאוד אהבו אותה.
מצד שני במשפחה מכירים אותי, ואתם לא כ"כ, ונסיתי לקרוא אותה ולחשוב מה הייתי אומר אם מישהו אחר שאינני מכיר היה כותב אותה, ונראה לי שהייתי מאוד מתעצבן.
לכן אני מוכרח להוסיף הבהרה חשובה [מתנצל מראש על האריכות]:
הכנסתי אותה לתוך ציטוט כדי שלא יפריע בעינים.
ואני מבקש ומזהיר:
אין להעתיק את הבלדה ולהוציאה מחוץ לגבולות פרוג, או להראותה למישהו שלא יוכל להבין את כל הנ"ל.
בתפלה שלא תצא תקלה מתחת ידי, ותגרום בלדה זו רק להעלאת חיוכים ולתועלת רוחנית.
<<>><<>><<>>
ועוד הבהרה, למי שבמקרה לא יודע ולא מבין [מנסיון, יש כמה כאלו]:
ימים= "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור". פסוק בתהלים [סא, ז] שמקובל לשיר כשאישיות תורנית נכנסת לאירוע. בהברה אשכנזית זה נשמע "יוֹמִים". מלעיל, כמובן.
זהו, מתחילים! להדק חגורות [אולי בעצם עדיף שלא...]
זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
<<<<>>>><<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>>
שבר בא מפראק
או: Chemdasyomim
הפיסוק באדיבות @פנס בערפל
הדוקטור סטיב ג'רי, ההוא מהקרטטה,
חוזר אלינו שוב.
הפעם יושב מולו במרפאה,
מרביץ תורה חשוב.
הדוקטור שלנו מסביר לפציינט,
תוך כדי שהוא מתחיל לכתוב:
"אין לי שום הסבר הגיוני-
למה אתה לא מרגיש טוב!
תשמע אדוני, כבר בדקתי דם,
ועל הדרך גם בדקתי כינים.
מצאתי הרבה והוצאתי הרוב,
אך שאר הממצאים - תקינים.
לרפואה הרגילה אין מה להציע.
תנסה אולי דרך אחרת-
כמו דיקור מוח, סיני אחד,
או הוצאת עין הרע בעופרת..."
הרופא הביט בפציינט המאוכזב
שהסתובב לצאת מול פניו,
שני כפתורים במרכז חליפתו
צדו לפתע את עיניו.
ד"ר ג'רי היה רחוק מעולמם
של בעלי כובע וחליפה,
אך בכל זאת משהו נראה לו מוכר
ופתאום זה בא לו בשליפה:
"רק רגע אדוני, אם יורשה לי לשאול
שאלה קצת חפרנית,
האם זה נכון שאולי, בעבר,
נשאת משרה תורנית?"
האדון הנכבד הסתובב חזרה,
אפוף מבוכה ובלבול:
"כן, אה.. כן, זאת אומרת... כן,
בעצם קלעת בול!
מסרתי שיעורים מספר שנים,
בישיבה גדולה די קטנה.
הישיבה נסגרה, שלחו אותי הביתה
ומאז אני בהמתנה"
"זהו זה, מובן", זרח הדוקטור.
"יש את כל הנתונים והסימפטומים!
הסיבה לכך שאתה לא מרגיש טוב,
היא מחלה שנקראת חֶמְדַסְיוֹמים-
בעודך בתפקיד היית רגיל,
שכשאתה נכנס לאירועים-
מיד פוצחים בשירת 'יָמים'
רוקדים סביבך ומריעים.
מאז שפוטרת, בכל אירוע-
החֶמְדַסְיוֹמִים קופץ ועולה.
זה גורם לכאבי בטן וראש,
ולכן אתה מרגיש חולה.
יש גם מכנים זאת 'דלקת פראקים'
ולפעמים- 'שבר בא מפראק'.
היא אינה מופיעה בספרי הרפואה,
אך גלה זאת יהודי מבני ברק
הבני-ברקי גם הסביר לי איך לרפאות,
לא כדורים, לא זריקות כואבות.
רק תיגש לארון הספרים ותקח-
משניות מסכת אבות.
את המשנה פרק ד' משנה כ"א........................................ [**בקצת דפוסים משנה כח]
תלמד תשנן ותחזור,
לפחות שלוש פעמים ביום,
ואז זה אמור לעזור.
ובינתים, עצה. עד שהכאב
יתחיל ללכת, ולפחות.
תכנס בערך פעם בשבוע,
לתוככי אולם שמחות.
תגש לחתן ותתפוס בידיו,
ותצעד עמו אחורה קדימה.
תראה איך מיד 'ימים' יבואו
כמו שהיה מימים ימימה"...
<<<>>>
אז אם בחתונה נכנס פראק לא מוכר,
ו"ימים" מתחילים לנגן,
אולי זה מקרה של חֶמְדַסְיוֹמִים.
אז אנא... תרקוד, תפרגן!
זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
יש לי הרבה "נערוון" בפרסום הבדלה הזו. מצד אחד עד היום היא התפרסמה רק במשפחה, ושם מאוד אהבו אותה.
מצד שני במשפחה מכירים אותי, ואתם לא כ"כ, ונסיתי לקרוא אותה ולחשוב מה הייתי אומר אם מישהו אחר שאינני מכיר היה כותב אותה, ונראה לי שהייתי מאוד מתעצבן.
לכן אני מוכרח להוסיף הבהרה חשובה [מתנצל מראש על האריכות]:
הכנסתי אותה לתוך ציטוט כדי שלא יפריע בעינים.
ואני מבקש ומזהיר:
אין להעתיק את הבלדה ולהוציאה מחוץ לגבולות פרוג, או להראותה למישהו שלא יוכל להבין את כל הנ"ל.
בתפלה שלא תצא תקלה מתחת ידי, ותגרום בלדה זו רק להעלאת חיוכים ולתועלת רוחנית.
<<>><<>><<>>
ועוד הבהרה, למי שבמקרה לא יודע ולא מבין [מנסיון, יש כמה כאלו]:
ימים= "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור". פסוק בתהלים [סא, ז] שמקובל לשיר כשאישיות תורנית נכנסת לאירוע. בהברה אשכנזית זה נשמע "יוֹמִים". מלעיל, כמובן.
זהו, מתחילים! להדק חגורות [אולי בעצם עדיף שלא...]
זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
<<<<>>>><<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>><<<<<>>>>>
שבר בא מפראק
או: Chemdasyomim
הפיסוק באדיבות @פנס בערפל
הדוקטור סטיב ג'רי, ההוא מהקרטטה,
חוזר אלינו שוב.
הפעם יושב מולו במרפאה,
מרביץ תורה חשוב.
הדוקטור שלנו מסביר לפציינט,
תוך כדי שהוא מתחיל לכתוב:
"אין לי שום הסבר הגיוני-
למה אתה לא מרגיש טוב!
תשמע אדוני, כבר בדקתי דם,
ועל הדרך גם בדקתי כינים.
מצאתי הרבה והוצאתי הרוב,
אך שאר הממצאים - תקינים.
לרפואה הרגילה אין מה להציע.
תנסה אולי דרך אחרת-
כמו דיקור מוח, סיני אחד,
או הוצאת עין הרע בעופרת..."
הרופא הביט בפציינט המאוכזב
שהסתובב לצאת מול פניו,
שני כפתורים במרכז חליפתו
צדו לפתע את עיניו.
ד"ר ג'רי היה רחוק מעולמם
של בעלי כובע וחליפה,
אך בכל זאת משהו נראה לו מוכר
ופתאום זה בא לו בשליפה:
"רק רגע אדוני, אם יורשה לי לשאול
שאלה קצת חפרנית,
האם זה נכון שאולי, בעבר,
נשאת משרה תורנית?"
האדון הנכבד הסתובב חזרה,
אפוף מבוכה ובלבול:
"כן, אה.. כן, זאת אומרת... כן,
בעצם קלעת בול!
מסרתי שיעורים מספר שנים,
בישיבה גדולה די קטנה.
הישיבה נסגרה, שלחו אותי הביתה
ומאז אני בהמתנה"
"זהו זה, מובן", זרח הדוקטור.
"יש את כל הנתונים והסימפטומים!
הסיבה לכך שאתה לא מרגיש טוב,
היא מחלה שנקראת חֶמְדַסְיוֹמים-
בעודך בתפקיד היית רגיל,
שכשאתה נכנס לאירועים-
מיד פוצחים בשירת 'יָמים'
רוקדים סביבך ומריעים.
מאז שפוטרת, בכל אירוע-
החֶמְדַסְיוֹמִים קופץ ועולה.
זה גורם לכאבי בטן וראש,
ולכן אתה מרגיש חולה.
יש גם מכנים זאת 'דלקת פראקים'
ולפעמים- 'שבר בא מפראק'.
היא אינה מופיעה בספרי הרפואה,
אך גלה זאת יהודי מבני ברק
הבני-ברקי גם הסביר לי איך לרפאות,
לא כדורים, לא זריקות כואבות.
רק תיגש לארון הספרים ותקח-
משניות מסכת אבות.
את המשנה פרק ד' משנה כ"א........................................ [**בקצת דפוסים משנה כח]
תלמד תשנן ותחזור,
לפחות שלוש פעמים ביום,
ואז זה אמור לעזור.
ובינתים, עצה. עד שהכאב
יתחיל ללכת, ולפחות.
תכנס בערך פעם בשבוע,
לתוככי אולם שמחות.
תגש לחתן ותתפוס בידיו,
ותצעד עמו אחורה קדימה.
תראה איך מיד 'ימים' יבואו
כמו שהיה מימים ימימה"...
<<<>>>
אז אם בחתונה נכנס פראק לא מוכר,
ו"ימים" מתחילים לנגן,
אולי זה מקרה של חֶמְדַסְיוֹמִים.
אז אנא... תרקוד, תפרגן!
זעליג אמזלג (לשעבר שמרל)
8 תגובות
7 תגובות
ראשית, שוב תודה לכל התומכים, מעודדים, מאמינים, חולמים, שורקים, מייעצים, וכל גולשי פרוג שעזרו להגיע עד פה.
כפי שכבר עודכנתם, בשעה טובה הספר הושלם.
למעשה, בימים אלו מספר מבקרים מוערכים עוברים עליו על מנת לנפותו מכל טאות ושגיעה. מייד לאחר מכן הוא גם יישלח לניקוי לשוני, בעזרתו יתברך. מזכיר לכם, דרך אגב, שיש פרק שלם לקריאה, כאן.
(וכמובן. @שי קיש 2 ממשיך לאייר במרץ, והוא אפילו משקיע יותר מידי, בינינו...)
בקיצור. אחרי שכולכם תמכתם ועזרתם ובזכותכם הגענו לאן שהגענו, פתאום חשבתי... ש... חבל לא לנסות למכור אותו בחנויות הספרים שלנו, אתם לא חושבים?
על כן, ידידיי, אודה לכל בדל של עצה בעניין. מה אתם מציעים? לפנות להוצאות? מפיצים? ובכלל. מה הנפק"מ ביניהם, למען ה'?
וכמובן - עם מי מומלץ לעבוד? עם מי לא (באישי, באישי)?
נתן
כפי שכבר עודכנתם, בשעה טובה הספר הושלם.
למעשה, בימים אלו מספר מבקרים מוערכים עוברים עליו על מנת לנפותו מכל טאות ושגיעה. מייד לאחר מכן הוא גם יישלח לניקוי לשוני, בעזרתו יתברך. מזכיר לכם, דרך אגב, שיש פרק שלם לקריאה, כאן.
(וכמובן. @שי קיש 2 ממשיך לאייר במרץ, והוא אפילו משקיע יותר מידי, בינינו...)
בקיצור. אחרי שכולכם תמכתם ועזרתם ובזכותכם הגענו לאן שהגענו, פתאום חשבתי... ש... חבל לא לנסות למכור אותו בחנויות הספרים שלנו, אתם לא חושבים?
על כן, ידידיי, אודה לכל בדל של עצה בעניין. מה אתם מציעים? לפנות להוצאות? מפיצים? ובכלל. מה הנפק"מ ביניהם, למען ה'?
וכמובן - עם מי מומלץ לעבוד? עם מי לא (באישי, באישי)?
נתן
15 תגובות
0 תגובות
7 תגובות
בעקבות סדרת הביקורות של הניק המאוד מאוד מוכשר @ראש לשועלים
התפתח דיון סוער. חלק צידדו בביקורת וחלק הזדעזעו ושללוה מכל.
אני בעד. חד וחלק.
ויותר מכך, כמנהל הקהילה הזאת, אעודד מאוד את קטעי הביקורת האלה ואגן עליהם.
למה? הרי לכאורה מדובר בקטעים נשכניים, ואיש את רעהו חיים בלעו, והדבר מדמה טינוף האדם ברשות הרבים, ועוד ועוד טענות.
יודעים מה? לא נתווכח. לא נדון בנושאים שעליהם אנו לא מסכימים. ההיפך, בואו נדבר על איזה נושאים אנחנו כן מסכימים.
כולנו מסכימים שאנחנו פה הלקוחות. אנחנו משלמים כסף שעמלנו עליו ומצפים לתמורה ראויה.
כולנו מסכימים, שיוצרים זכותם המלאה ליצור כאוות נפשם, מה שיירצו, על פי כללי ההלכה.
כולנו מסכימים, שראוי להיות סוג של דיאלוג בינינו - הקוראים, לבין היוצרים. העובדה שאנשים "קונים", היא לא דיון אמיתי, אלא כלי להצלחה כלכלית. אין שום קשר בין תקשורת בין יוצר לקהל, לבין העובדה שיצירותיו נמכרות. כי גם לחמניות קונים וגם שקיות אשפה. קונים מכל מני סיבות, ואנחנו כקוראים לא מתקשרים באמת עם היוצר.
כולנו מסכימים שיוצרים לא יכולים לשמוע כל אחד ואחד מקוראיו. נבך אם כן.
כולנו מסכימים, שאנחנו רוצים לקיים דיון לא רק עם היוצר, אלא גם קורא עם רעהו. יצירה ספרותית מעודד שיחה, מעוררת מחשבות ויוצרת תענוג מעצם השיחה על החוויה. עכשיו, וזו נקודה חשובה, אין לסופר טענה שקוראים מסוימים לא אהבו. היצירה היא אישית אצל היוצר, הוא מגיש אותה אלינו, הצורכים, ואנחנו מחליטים אם אנחנו אוהבים או לא.
כולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.
כולנו מסכימים שללא משוב והעמקה וחיפוש מתמיד אחר שיפור, דברים מתנוונים. וקומלים, ומיטפשים. לולא מישהו נמצא ומשגיח שדברים יעמדו ברמה גבוהה, דברים פשוט מתעפשים.
היוצא מכל אלה, שביקורת ספרות נצרכת. ממש. אנשים רוצים לדון על ספרים ללא שישאגו בפרצופם שהם פוגעניים. סופרים מראש מניחים שחלק מהאוכלוסיה לא יאהב.
יבוא הטוען ויטען שיכול להווצר פגיעה ממשית במכירות הספר. ובכן, אין דבר כזה פרסומת שלילית. כל העלאה של מודעות לנושא היא דבר טוב מאוד למוכר, לטווח קצר וארוך. יותרמזה, ישנו מושג בעולם של מוצרים שמבקרים לא אהבו אבל נמכרו היטב. כי לפעמים, על אף שביקורת היא "שלילית", האיפקט שלה היא איכותית ועצמתית. יותר מזה, ספר שזוכה להתעלמות מצד המבקרים, סובל הרבה יותר מספר שנקטל על ידי המבקרים.
ויותר מכל זה, ידידנו @ראש לשועלים כתיבתו מעודנת אך שנונה, רבת אבחנה והבחנה, ועטו לא דוקר, אלא מאיר פינות מאובקות ומרענן מחשבות שהיו לנו רק בזווית הראש.
ואני תומך בו. אמרתי לו, שבמקרה שההתקרבות לקו הדק שבין ביקורת לבין העלבה תחצה - נהיה שם כדי לתקן ולעדן.
דעתכם, רבותי?
התפתח דיון סוער. חלק צידדו בביקורת וחלק הזדעזעו ושללוה מכל.
אני בעד. חד וחלק.
ויותר מכך, כמנהל הקהילה הזאת, אעודד מאוד את קטעי הביקורת האלה ואגן עליהם.
למה? הרי לכאורה מדובר בקטעים נשכניים, ואיש את רעהו חיים בלעו, והדבר מדמה טינוף האדם ברשות הרבים, ועוד ועוד טענות.
יודעים מה? לא נתווכח. לא נדון בנושאים שעליהם אנו לא מסכימים. ההיפך, בואו נדבר על איזה נושאים אנחנו כן מסכימים.
כולנו מסכימים שאנחנו פה הלקוחות. אנחנו משלמים כסף שעמלנו עליו ומצפים לתמורה ראויה.
כולנו מסכימים, שיוצרים זכותם המלאה ליצור כאוות נפשם, מה שיירצו, על פי כללי ההלכה.
כולנו מסכימים, שראוי להיות סוג של דיאלוג בינינו - הקוראים, לבין היוצרים. העובדה שאנשים "קונים", היא לא דיון אמיתי, אלא כלי להצלחה כלכלית. אין שום קשר בין תקשורת בין יוצר לקהל, לבין העובדה שיצירותיו נמכרות. כי גם לחמניות קונים וגם שקיות אשפה. קונים מכל מני סיבות, ואנחנו כקוראים לא מתקשרים באמת עם היוצר.
כולנו מסכימים שיוצרים לא יכולים לשמוע כל אחד ואחד מקוראיו. נבך אם כן.
כולנו מסכימים, שאנחנו רוצים לקיים דיון לא רק עם היוצר, אלא גם קורא עם רעהו. יצירה ספרותית מעודד שיחה, מעוררת מחשבות ויוצרת תענוג מעצם השיחה על החוויה. עכשיו, וזו נקודה חשובה, אין לסופר טענה שקוראים מסוימים לא אהבו. היצירה היא אישית אצל היוצר, הוא מגיש אותה אלינו, הצורכים, ואנחנו מחליטים אם אנחנו אוהבים או לא.
כולנו מסכימים שיש הבדל בין דעה על טעם אישי והשקפת עולם, לבין הטחת עלבונות, פוגעניות ולשון הרע. למשל, מותר לך לומר שאתה לא אוהב אבוקדו, בלי לפגוע באבוקדואים. מותר לך לומר שלא אהבת את מנת הפלאפל, אם לא אהבת את מנת הפלאפל. מותר לך אפילו לומר להרבה אנשים שאתה אישית לא אהבת את המנה, אם אתה אומר שזה לא היה לטעמך.
כולנו מסכימים שללא משוב והעמקה וחיפוש מתמיד אחר שיפור, דברים מתנוונים. וקומלים, ומיטפשים. לולא מישהו נמצא ומשגיח שדברים יעמדו ברמה גבוהה, דברים פשוט מתעפשים.
היוצא מכל אלה, שביקורת ספרות נצרכת. ממש. אנשים רוצים לדון על ספרים ללא שישאגו בפרצופם שהם פוגעניים. סופרים מראש מניחים שחלק מהאוכלוסיה לא יאהב.
יבוא הטוען ויטען שיכול להווצר פגיעה ממשית במכירות הספר. ובכן, אין דבר כזה פרסומת שלילית. כל העלאה של מודעות לנושא היא דבר טוב מאוד למוכר, לטווח קצר וארוך. יותרמזה, ישנו מושג בעולם של מוצרים שמבקרים לא אהבו אבל נמכרו היטב. כי לפעמים, על אף שביקורת היא "שלילית", האיפקט שלה היא איכותית ועצמתית. יותר מזה, ספר שזוכה להתעלמות מצד המבקרים, סובל הרבה יותר מספר שנקטל על ידי המבקרים.
ויותר מכל זה, ידידנו @ראש לשועלים כתיבתו מעודנת אך שנונה, רבת אבחנה והבחנה, ועטו לא דוקר, אלא מאיר פינות מאובקות ומרענן מחשבות שהיו לנו רק בזווית הראש.
ואני תומך בו. אמרתי לו, שבמקרה שההתקרבות לקו הדק שבין ביקורת לבין העלבה תחצה - נהיה שם כדי לתקן ולעדן.
דעתכם, רבותי?
51 תגובות
0 תגובות
16 תגובות
53 תגובות
הייתי בדרך ממאפיית האחים, שם קניתי חלות מהסוג שאני מכור אליו, כאלה שממלאות את כל האוטו בריח טוב של אפייה, כאלה שמוציאים אותם ישר מהתנור, ורק העובד שם של החלות יודע לשלוף אותן מהתבנית בידים חשופות, ולהטיל אותן לתוך קרטונים מיוחדים שהעובדות מקפלות לבד בגינת התבלינים הקטנה שנותנת למקום תחושה של בית קפה.
וחיכינו שם יותר מדי זמן לחלות, כי בטעות לקחנו חלה מתוקה, ואנחנו אוהבים חלות רגילות, חוץ מאבינעם שקרא את המסע המופלא של אביגדור, ומאז אוכל רק לחם מקמח מלא, ויהי מה.
ויש איזה גברת שרוצה את החלות של השלוש בשלוש-עשרה, כי היא חיה לבד, והכלב שלה לא אוהב חלות, אבל אני יודע שהיא תתאכזב, כי העובד אמר לה שאם היא היתה באה בעשר בבוקר, אולי היה נשאר לה איזה חלה אחת של השלוש עשרה. אין לי מושג איך היא הגיבה, כי הייתי עסוק בלהרחיק את עקיבא ואליק, שלא תדבק להם היד לאיזו תבנית שם.
וכשחזרנו דרך הכביש הסודי שלנו, שהוא קיצור דרך שחותך את כל גדרה דרך הרחובות הכי יפים שלה, עם ירידות ועליות מטורפות, ושיחי ביגונווילה, הרכבתי משקפי שמש כי הם מדגישים את הכחול של השמים והלבן של העננים, וכולנו בסטיישן דוהרים בירידות ונזהרים שלא תשפך הלימונדה, והריח של החלות עושה סטלה קלה בראש, והנה האולפנה, ושם זה הבסיס, ופה עוד מעט יבנו קניון דלוח ושומם, ויהרסו את האזור הפראי שמאחורי הבסיס, וזה עצוב.
ואחרי שנגמרת הדרך קיצור חוזרים לכביש הראשי, ושם אני מראה לאליק את הצבע של האדמה בדיוק ברגע הקריטי שהיא קיבלה מנה של גשם, ומתה לעוד מנה שתסדר לה את הראש, וזה צבע חום כזה שאין כמעט אף פעם בשנה, רק בין שני גשמים של תחילת העונה, משהו נדיר.
ואם חשבתם שהגיע הסוף אז אתם טועים, כי פתאום נכנסתי למושב וראיתי את השדה הדסים של דויטש משתולל מול הצריף הישן, ההדסים גדלים איך שבא להם, כי הגשם עלה להם לראש.
מיד עצרתי את האוטו ליד החצר של בנדיקט, ודפקתי רוורס איזה עשר מטר, נגד כיוון התנועה, עצרתי באמצע הכביש, פתחתי את הדלת, שלפתי את הטלפון, מצאתי נקודה בוצית במיוחד בתחילת השדה הדסים,ושם התכופפתי וצילמתי את התמונה הזאת.
ובגללה נתעכבתי מלהגיע הביתה.
ומה שקרה אחר כך בבית..
מתלבט אם לספר.
אבל אני הייתי עצבני כמו כל יום שישי בחורף, וגם התכוננתי מוקדם והלכתי לקניות אתמול במקום לשתות בירות עם חברים ולשבת כמו אפנדי מול המחשב, התרוצצתי באושר עד ובחרתי סלק וקולורבי למרק של שבת.
ואיך זה שהבית נראה ככה איזה שתי דקות לפני שבת?!
ורדיו קול חי ניגן את השיר שלפני האחרון, שאני מגביה בו את הווליום כי אני אוהב את העבודה של הבס שם (גוט שאבעס מלחיים טיש) וכל הכיור היה עדיין מלא בכלים, ואני שואג כמו איזה מטורף, וכל הילדים שאמורים לרעוד ולהצטנף על הספה עם רגלים למעלה, התרוצצו חצי לבושים וזרקו אחד על השני דברים.
ומרוב צעקות כמעט שהתפרק הבית, ובדרך מופת השלמנו זה עם זה בשירת אשת חיל מרגשת במיוחד, ולא זו בלבד אלא שלמרות הכל חני הספיקה להכין צ'ולנט עם אסאדו, ומרק עוף עם קניידלך מעשה אומן, ועוף בתנור משהו משהו עם פטריות ותפוחי אדמה קטינים שהבאתי לה מאושר עד.
ואני הכנתי מושט ברוטב מיוחד שיש בו צלפים, ואנשובי, וזיתי קלמטה, וזיתים מצומקים כמו שאכלנו פעם בקידוש של הבית כנסת של אבא של אהרן הלא הוא גדי זרביב, ועגבניות מיובשות וטריות וזרעי כוסברה, ושורש סלרי ופטרוזיליה, שום, ויין לבן, בקיצור חגיגה.
ולא אלאה אתכם במתכוני, רק אבקש שתעשו לייק לתמונה, ואל תפרקו את הבית ביום שישי, לפחות לא ביום שישי של חורף.
וחיכינו שם יותר מדי זמן לחלות, כי בטעות לקחנו חלה מתוקה, ואנחנו אוהבים חלות רגילות, חוץ מאבינעם שקרא את המסע המופלא של אביגדור, ומאז אוכל רק לחם מקמח מלא, ויהי מה.
ויש איזה גברת שרוצה את החלות של השלוש בשלוש-עשרה, כי היא חיה לבד, והכלב שלה לא אוהב חלות, אבל אני יודע שהיא תתאכזב, כי העובד אמר לה שאם היא היתה באה בעשר בבוקר, אולי היה נשאר לה איזה חלה אחת של השלוש עשרה. אין לי מושג איך היא הגיבה, כי הייתי עסוק בלהרחיק את עקיבא ואליק, שלא תדבק להם היד לאיזו תבנית שם.
וכשחזרנו דרך הכביש הסודי שלנו, שהוא קיצור דרך שחותך את כל גדרה דרך הרחובות הכי יפים שלה, עם ירידות ועליות מטורפות, ושיחי ביגונווילה, הרכבתי משקפי שמש כי הם מדגישים את הכחול של השמים והלבן של העננים, וכולנו בסטיישן דוהרים בירידות ונזהרים שלא תשפך הלימונדה, והריח של החלות עושה סטלה קלה בראש, והנה האולפנה, ושם זה הבסיס, ופה עוד מעט יבנו קניון דלוח ושומם, ויהרסו את האזור הפראי שמאחורי הבסיס, וזה עצוב.
ואחרי שנגמרת הדרך קיצור חוזרים לכביש הראשי, ושם אני מראה לאליק את הצבע של האדמה בדיוק ברגע הקריטי שהיא קיבלה מנה של גשם, ומתה לעוד מנה שתסדר לה את הראש, וזה צבע חום כזה שאין כמעט אף פעם בשנה, רק בין שני גשמים של תחילת העונה, משהו נדיר.
ואם חשבתם שהגיע הסוף אז אתם טועים, כי פתאום נכנסתי למושב וראיתי את השדה הדסים של דויטש משתולל מול הצריף הישן, ההדסים גדלים איך שבא להם, כי הגשם עלה להם לראש.
מיד עצרתי את האוטו ליד החצר של בנדיקט, ודפקתי רוורס איזה עשר מטר, נגד כיוון התנועה, עצרתי באמצע הכביש, פתחתי את הדלת, שלפתי את הטלפון, מצאתי נקודה בוצית במיוחד בתחילת השדה הדסים,ושם התכופפתי וצילמתי את התמונה הזאת.
ובגללה נתעכבתי מלהגיע הביתה.
ומה שקרה אחר כך בבית..
מתלבט אם לספר.
אבל אני הייתי עצבני כמו כל יום שישי בחורף, וגם התכוננתי מוקדם והלכתי לקניות אתמול במקום לשתות בירות עם חברים ולשבת כמו אפנדי מול המחשב, התרוצצתי באושר עד ובחרתי סלק וקולורבי למרק של שבת.
ואיך זה שהבית נראה ככה איזה שתי דקות לפני שבת?!
ורדיו קול חי ניגן את השיר שלפני האחרון, שאני מגביה בו את הווליום כי אני אוהב את העבודה של הבס שם (גוט שאבעס מלחיים טיש) וכל הכיור היה עדיין מלא בכלים, ואני שואג כמו איזה מטורף, וכל הילדים שאמורים לרעוד ולהצטנף על הספה עם רגלים למעלה, התרוצצו חצי לבושים וזרקו אחד על השני דברים.
ומרוב צעקות כמעט שהתפרק הבית, ובדרך מופת השלמנו זה עם זה בשירת אשת חיל מרגשת במיוחד, ולא זו בלבד אלא שלמרות הכל חני הספיקה להכין צ'ולנט עם אסאדו, ומרק עוף עם קניידלך מעשה אומן, ועוף בתנור משהו משהו עם פטריות ותפוחי אדמה קטינים שהבאתי לה מאושר עד.
ואני הכנתי מושט ברוטב מיוחד שיש בו צלפים, ואנשובי, וזיתי קלמטה, וזיתים מצומקים כמו שאכלנו פעם בקידוש של הבית כנסת של אבא של אהרן הלא הוא גדי זרביב, ועגבניות מיובשות וטריות וזרעי כוסברה, ושורש סלרי ופטרוזיליה, שום, ויין לבן, בקיצור חגיגה.
ולא אלאה אתכם במתכוני, רק אבקש שתעשו לייק לתמונה, ואל תפרקו את הבית ביום שישי, לפחות לא ביום שישי של חורף.
9 תגובות
3 תגובות
9 תגובות
2 תגובות
5 תגובות
בס"ד
אין כאן אזהרת ספוילר, משום שאני סבור שסיפור קצר לא חי מהעלילה שלו, אלא ממשהו אחר. אז לא יקרה כלום אם תכירו את הסיפור מראש. אם למישהו זה בכל זאת אכפת, אז הנה אזהרה.
שמעתי מישהו חכם אומר, כאשר ביקשו ממנו לחזות עתידות: נבואה ניתנה לשוטים, אבל לא לכל השוטים. כעין זה, לא מראים לטיפש חצי מלאכה, אבל כנראה יש כאלה ויש כאלה. בעוונותיי קראתי את חלקו הגדול של הספר אנשים מספרים על עצמם 8. ואני מוצא עצמי מותח עליו ביקורת, בהסתמך על העובדה שהוא מורכב סיפורים סיפורים ולכן ניתן ל ח ל ו ק ה.
סינדרום נתניהו. עשרים שנה. שלושה מבצעים צבאיים. הסכם שלום אחד. שלושים מנדטים. הרבה מאד כוח וכבוד שמביא בנאדם יום אחד לחשוב שהוא יכול לירוק לאנשיו בפרצוף ולהסביר להם שזה גשם כי "יש לי מידע שאין לכם". אז הוא מגלה להפתעתו שממשלתו עומדת להתפרק על זה בלי לשאול אותו רשות (ומצליח להציל אותה ברגע האחרון). נתניהו - לא היחיד שהחל לחשוב כך. איך הגדיר זאת טראמפ, בלשונו הישירה, בצדק ובחן אופייני – גם אם ארסס אנשים בשדרה החמישית, לא אאבד את תומכי.
חיים ולדר אמנם לא נבחר בשום פריימריז, וגם כך אין לי חלילה כוונה להשוות אותו לצמד האישים לעיל (גם לא להשוות אותם זה לזה...). אבל איכשהו, רושם חזק של סינדרום נתניהו נשב לעומתי מדפי הספר הזה.
זה התחיל עם הגרפיקה של הכריכה, ולא שיש לי הערה על הביצוע היפה הזה, שהוא מקצועי ומכובד. אבל בעולם של כריכות אדומות עם תבליטי זהב שצועקות ללקוחות את זעקת הסופר המרושש (שלא עבד עם האקסל של @רותי קפלר ) "אנא רכשו בעין יפה" ראיתי בכריכה האנמית הזו שמצוץ של התנשאות. מן זלזול בלקוח, מסוג החנויות שסוגרות בשעות הפתיחה, לא עונים בטלפון אף פעם וצריך להתחנן כדי שיסתכלו עליך ויסכימו לעשות ח ש ב ו ן (מי דיבר על לתת שירות לאזרח). הרגשה של איש שבטוח (כנראה בצדק) שירדפו אחריו גם אם ימכור ספרים משוחזרים על נייר ממוחזר ללא כריכה.
לא נשלם על פרסומת
טובי הסופרים היום, החלו להשתכר מקידום מכירות, כותבים סיפור טוב עם המסר המתאים, ושולחים אותו בתוך חוברת צבעונית בהפצה רוויה 200,000 עותק עד הבית. החוברת הזו לא רק נשלחת בחינם, היא מפוזרת על המדרכות, בבתי הכנסת, במבואות המרכזים המסחריים ובכל מקום שאולי תואיל בטובך להרים אותם משם. אפילו "סיור עיתונאי" במפעל החומוס של שטראוס צריך להיות היום תחת הטייטל של איזה סופר נודע. נגמרו הימים שהיה חתום שם א.א. בן יהודה, שזה בעצם סמנכ"ל מגזר חרדי באגף השיווק. זוכרים את הסערה שהתעוררה עם "הראל" שעשו עלינו סיבוב בחוברות הסיפורים לחג? זוכרים, בטח.
אז בטח תבינו שלא נעים לגלות ששילמת 60 שקל כדי שמישהו יעשה עליך פרסומת, כדי לקבל במחיר מלא מה שזרקת מהתיבת דואר ישר לאשפה. למישהו קוראים "איחוד הצלה" וזה ארגון מתנדבים והצלת חיים ועבודת קודש וכל זה. אבל היום כולם יודעים (ולא צריך לפתוח על זה פה דיון עכשיו) שהמלכרי"ם הם חלק בלתי נפרד מהמגזר העסקי ומכללי המשחק שלו, שכוללים בין היתר פרסום באפיקים מקובלים. אגב, להזכירכם, "הבטחתי ונושעתי" שהיה יצירה ספרותית די מכובדת, עם כל השמות הגדולים – חולק במאסות אדירות ח י נ ם. היה ברור אז, מה שצריך להיות ברור גם היום – לא משלמים על פרסומת.
האמת, שכבר הסיפור הראשון ("אלה ברכב, ואלה בסוסים") מיחצ"ן יפה מאד את "ערכים". יגידו, עוד מעט תגיד שתיאור על "סמיר רכש גרנולה ופחית קוקה קולה" הוא גם פרסומת לקוקה קולה, ערכים זה הקוקה קולה של ההחזרה בתשובה!, יכול להיות. תאמרו גם, שיש הרגשה יותר מציאותית כשהשמות אוטנטיים, ולא הכל "נח שוורצברגנדרוביץ" שקצת מוציא אותך מהאוירה, גם יכול להיות. אבל בכל זאת, מורגש כאן טעם לוואי של אינטרסים. אנחנו הולכים לספרות בשביל לשכוח מזה, לא לגלות שזה חדר גם שם.
אחרי כל כך הרבה כרכים – הגיע הזמן לשנות
הייתי משנה את שם הספר מאנשים מספרים על עצמם, לסיפורים חוזרים על עצמם. שוב ושוב אותו בחור שנכנס לישיבה, ולא הסתדר בחברה, בסוף כן הסתדר. או הפוך. הדז'ה וו שהיה פעם מעקצץ כשקראת את סיפורי וולדר, הפך טורדני מתמיד.
לא יודע אם האשמה ברבי חיים האגדי. ייתכן פשוט שהז'אנר מיצה עצמו, ואין באמת אפשרות לייצר כל כך הרבה סיפורים בסטייל הזה. כמו שלישיית ספרות שמסוגלת להגיע לתשע מאות תשעים ותשע ווריאציות, והוא כנראה הגיע לזה. אפשר שצדקו הרבע'ס בחיידר שאיימו שאם נדבר הרבה – יגמרו לנו המילים כי לכל בנאדם יש מכסה קצובה של מילים לדבר בחיים. ולוולדר נגמרו המילים, כמה חבל (מי ששמע כאן נימת הספד – על אחריותו).
- - - אגב, זה נושא מעניין: מקובל לומר שיש לכתוב כמה שיותר, כדי לקבל מיומנות וכו'. אבל לא מאזכרים את הזווית הזו, שלכאורה מעיינות היצירה מתייבשים בשלב כלשהו - - -
וחזרה לאמע"ע, אם היה סופר מבקש ממני להכריע בדילמה הזו, ולעוץ לו עצת אחיתופל משתלמת, הייתי מציע לו להחליף סגנון, כובע, פראק. להתלבש אחרת ולצאת לרחוב, לקוות שהציבור לא יצחק. מה באמת היה קורה אם ולדר היה יוצא מחר בספר שמזכיר עד להחשיד את עמיתו הקרית-גתי מוישה? (הפוך זה כבר קרה כידוע) במקום זה ממשיך הנ"ל עם אותה הגברת באותה האדרת, שעה שזו כבר זקנה קצת מקשישה, חסרת שיניים, עטויית שאל מחמם ושיניה החסרות נוקשות מקור. ייאמר ביושר: זו הגברת שהביאה את התהילה הגדולה, הכסף והפרסום. אבל ריפרש לפעמים הוא דבר לא נמנע. יש תחושה שהקטע הזה מוצה. הוא באמת לא חייב להסכים אתי. וכמו בכל מבחן אמריקאי טוב, יש אפשרות שלישית: מרוב מלל הרב כבר לא ממש ז ו כ ר מה עלה על הכתב ומה עדיין לא, ולא צריך להיות דמנטי כדי לא לשלוט בעשרים אלף עמודים כתובים כפול שש שפות.
השגחה פרטית
שלא תבינו לא נכון, ואתם תבינו לא נכון: אין לי חלילה שום בעיה עם סיפורים שמספרים את ההשגחה העליונה על כל יציר נוצר. ההפך המוחלט הוא כמובן הנכון. אבל יש לי בכל זאת שני השגות על רבי חיים וולדר, שספרו עמוס מזן אל זן בסיפורי מופתים של השגחה פרטית מופלאה, שמסדרת את כל הפינות במכה אחת ומפגישה את הרוצח, הנרצח, עורך הדין, העדים והשופט לפגישת פסגה אחת מפתיעה בחניון תת קרקעי נידח בתל אביב.
אז מה יש לנו
הצ'אלמער חוזר אלינו עם עלילה שבלונית מאד, אבל מסוקר בהרבה הומור כדבעי, שווה לקרוא ("המכה היא התרופה"). מיד אחריו סיפור ("ההגה בידיים של משה") חתרני משהו על בחור מסכן שרצה להוציא רשיון נהיגה וקיבל תמיכה מפתיעה מהרב עובדיה יוסף נגד רבני הישיבה. מסתיים גם הוא עם נס כמעט גלוי שהתחולל סביב הבחור. "ים של מוות, ים של חיים" שכבר הזכרתי, כולו יחסי ציבור לאיחוד הצלה ולתרומות (רק 1-800 חסר). עוד מופת ("גלגולו של זר") עם אברך שהבליג על מידותיו בעצת הרב, ומקבל עד היום על החשבון 7,000 ₪ כל חודש, כן יהי רצון על כל עם ישראל. "מכה אחת יותר מדי" זה קלאסה של סיפורים חוזרים על עצמם, הבחור העדין ההוא שלא היה לו בטחון עצמי ומעמד חברתי עד שהתברר לפתע שהוא בריון השכונה. "אבידה שכזו" - סתם סיפור. "תעתועי אושר עושר" מסתיים בסוף נאיבי מאד, אבל עם תובנות חזקות מאד על עשירים ועניים ועל אי אלו אנשים. "סימנים של אמונה" על אשה שהיתה מאד מסכנה עד שה' הושיע אותה בעזרת זוג גויים שהתגייר לכבוד העניין. "הבדל של שמים וארץ" גם מלא השגחה פרטית, ומסר חזק נגד האגואיזם שמתפספס על סכסוך דתיים חילונים (תקראו כבר בפנים). "באשר נלך ילך" ו"ברגע הנכון" עושים קולות של סיפור אמיתי לגמרי, אז נעזוב אותם לנפשם.
"אליך הוא קורא", הוא גולת הכותרת של הספר הזה, והראשון שמצדיק את שמו של הסופר המהולל. לא ניתן שום ספוילרים, כי זה משהו שחובה לקרוא. לא לשכוח להסתגר בחדר סגור ולקדם בממחטות את בואו של הסיפור ה מ י ו ח ד הזה. "כוחה של אהבה" עוסק באחת הבעיות החמורות, נשתמש בלשון הסופר, התנתקות קרחון של זוגות צעירים מהציבור החרדי. הוא גם מציע פתרון אידיאלי, לדעתי לא ישים בעליל, אבל נניח אותה בצד. "איך שגלגל מסתובב" מביא אתו מסר מוזר וחשוד שמקל בדינו של מי שביצע תאונת דרכים בשכרות. מלבד זאת, הסיפור מסתיים בסנדקאות של גיבור א' בברית לבנו של גיבור ב', אין לדעתכם מגבלה על כמות הסיפורים שיכולים להסתיים בסנדקאות? אני שואל בתום, אולי באמת אין.
המשך אולי יבוא, אחרי שהטיפש יראה את המלאכה המושלמת (ואולי יחזור בו).
עד אז, יום טוב לטיפשים די בכל אתר ואתר.
אין כאן אזהרת ספוילר, משום שאני סבור שסיפור קצר לא חי מהעלילה שלו, אלא ממשהו אחר. אז לא יקרה כלום אם תכירו את הסיפור מראש. אם למישהו זה בכל זאת אכפת, אז הנה אזהרה.
שמעתי מישהו חכם אומר, כאשר ביקשו ממנו לחזות עתידות: נבואה ניתנה לשוטים, אבל לא לכל השוטים. כעין זה, לא מראים לטיפש חצי מלאכה, אבל כנראה יש כאלה ויש כאלה. בעוונותיי קראתי את חלקו הגדול של הספר אנשים מספרים על עצמם 8. ואני מוצא עצמי מותח עליו ביקורת, בהסתמך על העובדה שהוא מורכב סיפורים סיפורים ולכן ניתן ל ח ל ו ק ה.
סינדרום נתניהו. עשרים שנה. שלושה מבצעים צבאיים. הסכם שלום אחד. שלושים מנדטים. הרבה מאד כוח וכבוד שמביא בנאדם יום אחד לחשוב שהוא יכול לירוק לאנשיו בפרצוף ולהסביר להם שזה גשם כי "יש לי מידע שאין לכם". אז הוא מגלה להפתעתו שממשלתו עומדת להתפרק על זה בלי לשאול אותו רשות (ומצליח להציל אותה ברגע האחרון). נתניהו - לא היחיד שהחל לחשוב כך. איך הגדיר זאת טראמפ, בלשונו הישירה, בצדק ובחן אופייני – גם אם ארסס אנשים בשדרה החמישית, לא אאבד את תומכי.
חיים ולדר אמנם לא נבחר בשום פריימריז, וגם כך אין לי חלילה כוונה להשוות אותו לצמד האישים לעיל (גם לא להשוות אותם זה לזה...). אבל איכשהו, רושם חזק של סינדרום נתניהו נשב לעומתי מדפי הספר הזה.
זה התחיל עם הגרפיקה של הכריכה, ולא שיש לי הערה על הביצוע היפה הזה, שהוא מקצועי ומכובד. אבל בעולם של כריכות אדומות עם תבליטי זהב שצועקות ללקוחות את זעקת הסופר המרושש (שלא עבד עם האקסל של @רותי קפלר ) "אנא רכשו בעין יפה" ראיתי בכריכה האנמית הזו שמצוץ של התנשאות. מן זלזול בלקוח, מסוג החנויות שסוגרות בשעות הפתיחה, לא עונים בטלפון אף פעם וצריך להתחנן כדי שיסתכלו עליך ויסכימו לעשות ח ש ב ו ן (מי דיבר על לתת שירות לאזרח). הרגשה של איש שבטוח (כנראה בצדק) שירדפו אחריו גם אם ימכור ספרים משוחזרים על נייר ממוחזר ללא כריכה.
לא נשלם על פרסומת
טובי הסופרים היום, החלו להשתכר מקידום מכירות, כותבים סיפור טוב עם המסר המתאים, ושולחים אותו בתוך חוברת צבעונית בהפצה רוויה 200,000 עותק עד הבית. החוברת הזו לא רק נשלחת בחינם, היא מפוזרת על המדרכות, בבתי הכנסת, במבואות המרכזים המסחריים ובכל מקום שאולי תואיל בטובך להרים אותם משם. אפילו "סיור עיתונאי" במפעל החומוס של שטראוס צריך להיות היום תחת הטייטל של איזה סופר נודע. נגמרו הימים שהיה חתום שם א.א. בן יהודה, שזה בעצם סמנכ"ל מגזר חרדי באגף השיווק. זוכרים את הסערה שהתעוררה עם "הראל" שעשו עלינו סיבוב בחוברות הסיפורים לחג? זוכרים, בטח.
אז בטח תבינו שלא נעים לגלות ששילמת 60 שקל כדי שמישהו יעשה עליך פרסומת, כדי לקבל במחיר מלא מה שזרקת מהתיבת דואר ישר לאשפה. למישהו קוראים "איחוד הצלה" וזה ארגון מתנדבים והצלת חיים ועבודת קודש וכל זה. אבל היום כולם יודעים (ולא צריך לפתוח על זה פה דיון עכשיו) שהמלכרי"ם הם חלק בלתי נפרד מהמגזר העסקי ומכללי המשחק שלו, שכוללים בין היתר פרסום באפיקים מקובלים. אגב, להזכירכם, "הבטחתי ונושעתי" שהיה יצירה ספרותית די מכובדת, עם כל השמות הגדולים – חולק במאסות אדירות ח י נ ם. היה ברור אז, מה שצריך להיות ברור גם היום – לא משלמים על פרסומת.
האמת, שכבר הסיפור הראשון ("אלה ברכב, ואלה בסוסים") מיחצ"ן יפה מאד את "ערכים". יגידו, עוד מעט תגיד שתיאור על "סמיר רכש גרנולה ופחית קוקה קולה" הוא גם פרסומת לקוקה קולה, ערכים זה הקוקה קולה של ההחזרה בתשובה!, יכול להיות. תאמרו גם, שיש הרגשה יותר מציאותית כשהשמות אוטנטיים, ולא הכל "נח שוורצברגנדרוביץ" שקצת מוציא אותך מהאוירה, גם יכול להיות. אבל בכל זאת, מורגש כאן טעם לוואי של אינטרסים. אנחנו הולכים לספרות בשביל לשכוח מזה, לא לגלות שזה חדר גם שם.
אחרי כל כך הרבה כרכים – הגיע הזמן לשנות
הייתי משנה את שם הספר מאנשים מספרים על עצמם, לסיפורים חוזרים על עצמם. שוב ושוב אותו בחור שנכנס לישיבה, ולא הסתדר בחברה, בסוף כן הסתדר. או הפוך. הדז'ה וו שהיה פעם מעקצץ כשקראת את סיפורי וולדר, הפך טורדני מתמיד.
לא יודע אם האשמה ברבי חיים האגדי. ייתכן פשוט שהז'אנר מיצה עצמו, ואין באמת אפשרות לייצר כל כך הרבה סיפורים בסטייל הזה. כמו שלישיית ספרות שמסוגלת להגיע לתשע מאות תשעים ותשע ווריאציות, והוא כנראה הגיע לזה. אפשר שצדקו הרבע'ס בחיידר שאיימו שאם נדבר הרבה – יגמרו לנו המילים כי לכל בנאדם יש מכסה קצובה של מילים לדבר בחיים. ולוולדר נגמרו המילים, כמה חבל (מי ששמע כאן נימת הספד – על אחריותו).
- - - אגב, זה נושא מעניין: מקובל לומר שיש לכתוב כמה שיותר, כדי לקבל מיומנות וכו'. אבל לא מאזכרים את הזווית הזו, שלכאורה מעיינות היצירה מתייבשים בשלב כלשהו - - -
וחזרה לאמע"ע, אם היה סופר מבקש ממני להכריע בדילמה הזו, ולעוץ לו עצת אחיתופל משתלמת, הייתי מציע לו להחליף סגנון, כובע, פראק. להתלבש אחרת ולצאת לרחוב, לקוות שהציבור לא יצחק. מה באמת היה קורה אם ולדר היה יוצא מחר בספר שמזכיר עד להחשיד את עמיתו הקרית-גתי מוישה? (הפוך זה כבר קרה כידוע) במקום זה ממשיך הנ"ל עם אותה הגברת באותה האדרת, שעה שזו כבר זקנה קצת מקשישה, חסרת שיניים, עטויית שאל מחמם ושיניה החסרות נוקשות מקור. ייאמר ביושר: זו הגברת שהביאה את התהילה הגדולה, הכסף והפרסום. אבל ריפרש לפעמים הוא דבר לא נמנע. יש תחושה שהקטע הזה מוצה. הוא באמת לא חייב להסכים אתי. וכמו בכל מבחן אמריקאי טוב, יש אפשרות שלישית: מרוב מלל הרב כבר לא ממש ז ו כ ר מה עלה על הכתב ומה עדיין לא, ולא צריך להיות דמנטי כדי לא לשלוט בעשרים אלף עמודים כתובים כפול שש שפות.
השגחה פרטית
שלא תבינו לא נכון, ואתם תבינו לא נכון: אין לי חלילה שום בעיה עם סיפורים שמספרים את ההשגחה העליונה על כל יציר נוצר. ההפך המוחלט הוא כמובן הנכון. אבל יש לי בכל זאת שני השגות על רבי חיים וולדר, שספרו עמוס מזן אל זן בסיפורי מופתים של השגחה פרטית מופלאה, שמסדרת את כל הפינות במכה אחת ומפגישה את הרוצח, הנרצח, עורך הדין, העדים והשופט לפגישת פסגה אחת מפתיעה בחניון תת קרקעי נידח בתל אביב.
- מן הראוי שסופר יכריז על מרכולתו בצורה ברורה, ויבהיר את טיבו של הספר שכתב. היתה פעם סידרה מאלפת (בהמודיע ואחר כך בספרים) בשם "ונפלאותיו לבני אדם", (את שם הסופר איני זוכר וחבל, כי אלו היו ספרים "מהטובים"). הכלל, כמו שאומר ולדר, אותה סדרה הכריזה גלויות וברורות שמטרתה להביא לעם היושב בציון החריבה סיפורי נפלאות של השגחה פרטית. ולדר משום מה נוטה להסתיר את זה, וחבל.
- מקובל לחשוב, אולי בטעות, שעם שספרי "ילדים" ו"אנשים" מספרים על עצמם אמורים לתאר מקרים שהתרחשו, אין הכוונה שהסיפורים אמיתיים "ממש", אלא שהסופר בבואו לפנטז סיפורי בדיה, לא נטל השראה מגלי הים הרוחשים או מהרחוב השוקק שנשקף מחלון ביתו. כי אם ממעשים שהיו ונבראו, מהם נטל את הגרעין אותו הלביש מחלצות כראוי. לא נבון אם כן ללמד אותנו השכל על הנסים והנפלאות האמיתיים שעושה אתנו בחסדו האמיתי הבוי"ת, בעזרת ראיות שלא היו ולא נבראו. יש בזה משהו פתטי שמזכיר לי "יצירות" שאני בטוח שר' חיים לא היה רוצה להזכיר לי.
אז מה יש לנו
הצ'אלמער חוזר אלינו עם עלילה שבלונית מאד, אבל מסוקר בהרבה הומור כדבעי, שווה לקרוא ("המכה היא התרופה"). מיד אחריו סיפור ("ההגה בידיים של משה") חתרני משהו על בחור מסכן שרצה להוציא רשיון נהיגה וקיבל תמיכה מפתיעה מהרב עובדיה יוסף נגד רבני הישיבה. מסתיים גם הוא עם נס כמעט גלוי שהתחולל סביב הבחור. "ים של מוות, ים של חיים" שכבר הזכרתי, כולו יחסי ציבור לאיחוד הצלה ולתרומות (רק 1-800 חסר). עוד מופת ("גלגולו של זר") עם אברך שהבליג על מידותיו בעצת הרב, ומקבל עד היום על החשבון 7,000 ₪ כל חודש, כן יהי רצון על כל עם ישראל. "מכה אחת יותר מדי" זה קלאסה של סיפורים חוזרים על עצמם, הבחור העדין ההוא שלא היה לו בטחון עצמי ומעמד חברתי עד שהתברר לפתע שהוא בריון השכונה. "אבידה שכזו" - סתם סיפור. "תעתועי אושר עושר" מסתיים בסוף נאיבי מאד, אבל עם תובנות חזקות מאד על עשירים ועניים ועל אי אלו אנשים. "סימנים של אמונה" על אשה שהיתה מאד מסכנה עד שה' הושיע אותה בעזרת זוג גויים שהתגייר לכבוד העניין. "הבדל של שמים וארץ" גם מלא השגחה פרטית, ומסר חזק נגד האגואיזם שמתפספס על סכסוך דתיים חילונים (תקראו כבר בפנים). "באשר נלך ילך" ו"ברגע הנכון" עושים קולות של סיפור אמיתי לגמרי, אז נעזוב אותם לנפשם.
"אליך הוא קורא", הוא גולת הכותרת של הספר הזה, והראשון שמצדיק את שמו של הסופר המהולל. לא ניתן שום ספוילרים, כי זה משהו שחובה לקרוא. לא לשכוח להסתגר בחדר סגור ולקדם בממחטות את בואו של הסיפור ה מ י ו ח ד הזה. "כוחה של אהבה" עוסק באחת הבעיות החמורות, נשתמש בלשון הסופר, התנתקות קרחון של זוגות צעירים מהציבור החרדי. הוא גם מציע פתרון אידיאלי, לדעתי לא ישים בעליל, אבל נניח אותה בצד. "איך שגלגל מסתובב" מביא אתו מסר מוזר וחשוד שמקל בדינו של מי שביצע תאונת דרכים בשכרות. מלבד זאת, הסיפור מסתיים בסנדקאות של גיבור א' בברית לבנו של גיבור ב', אין לדעתכם מגבלה על כמות הסיפורים שיכולים להסתיים בסנדקאות? אני שואל בתום, אולי באמת אין.
המשך אולי יבוא, אחרי שהטיפש יראה את המלאכה המושלמת (ואולי יחזור בו).
עד אז, יום טוב לטיפשים די בכל אתר ואתר.
29 תגובות
18 תגובות
8 תגובות
2 תגובות
6 תגובות
41 תגובות
32 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: Yeshivish, וי שלוק, אשר שרבר ועוד 4 משתמשים7 //