קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 21
    • ש
    שיתוף - לביקורת היש עוד עתיד?
  • שמואל אגסי //
    • רֶגֶב עָפָר, נִגַּף מִן הָרוּחַ,
    אֶל בֵּין כַּפּוֹתַי צָנַח לוֹ שָׁחוּחַ,
    יָבֵשׁ הוּא הָיָה, סָדוּק וְצָחִיחַ
    כֹּחוֹ זֶה כְּבָר תַּשׁ, כְּאָבָק וּכְפִיחַ

    אֶל בֵּין גַּרְגִּירָיו תָּלִיתִי מַבָּט,
    נִסִּיתִי לַחְקֹר, לְהָבִין לוֹ מְעַט
    הֲיֵשׁ בּוֹ תִּקְוָה, הַזּוֹרֵם עוֹד בּוֹ דָּם
    הֲתַם תַּפְקִידוֹ, סִפּוּרוֹ אִם נִשְׁלַם

    יִהְיֶה עוֹד בּוֹ צֶמַח, אוֹ דֶּשֶׁא יִפְרַח?
    עֵשֶׂב אוֹ פֶּרַח, מִמֶּנּוּ יִצְמַח?
    הַמִּבֵּין גַּרְגִּירָיו יַכּוּ שָׁרָשִׁים?
    הַאִם יִגְדְּלוּ בּוֹ אֵי פַּעַם עֵצִים?

    וְאָז שׁוּב הָרוּחַ, בְּעֹז וּשְׁרִיקָה,
    אֶת הָרֶגֶב הִפִּילָה, עֲלֵי אֲדָמָה,
    וְהוּא מִתְפּוֹרֵר, בָּאָרֶץ מוּטָל,
    נֶעֱלָם מֵהָעַיִן, בַּקַּרְקַע נִבְלַל.

    אָז נִרְאֶה שֶׁטָּעִיתִי, וְיֵשׁ לוֹ עָתִיד,
    פְּרָחִים וְדֶשֶׁא עוֹד יִזְכֶּה לְהוֹלִיד
    הֵן חָזַר הוּא לַקַּרְקַע, לְאִמָּא אֲדָמָה,
    הֵן קִבֵּל הוּא מִמֶּנָּה תִּקְוָה וּזְרִיחָה
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צביה ר., המהר"ל מפרוג, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 81
    • N
    שיתוף - לביקורת בשולי הדרך
  • NeWord //
    • הלכתי בשולי הדרך,
    מבועתת מהמרוץ שסביבי,
    היא אצה לכולם, הדרך,
    צעדתי עוד צעד משלי.

    אשמח לתגובות וביקורת!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, בחלל הריק, ilan p ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    הכתיבה והרעיון יפהפיים! אבל האורך הקצר קצת מפריע להפנים. קראתי את השיר פעמיים ושלוש, עד שחדר...
  • 2 3 738
    • ת
    שיתוף - לביקורת ליראם
  • ת.עקבי //
    • אשמח לחוות דעת על הקטע, הוא בפתיחה של ספר ומתלבטת לגביו.
    *
    ערפל מקיף את הטירה, חונק את גגותיה כמו היה פתן עב כרס. כמו לא סבבו אותה חומות אימתניות ויער צפוף עצים.

    סהר מביט ממעל, נוגע ולא נוגע בחוד המתכת היוצא מבית התיפלה שבמרכזה. מאיר בקושי את השוחה שנחפרה בעמל רב ימים, מחברת בין עפר בוצי לגינת ירק נשכחת.

    "הגיע הזמן", לוחש לוֹי. עיניו, המקפצות בין פקודיו, בוהקות בחשיכה.

    ארבעה נענים לו בהנהון ראש. על ראשיהם קשורים עלים לזר, בגדם כהה ובוץ מרוח על עורם החשוף.

    חמישה צולחים את השוחה בזחילה דביקה, מתרוממים לעמידה שפופה ורצים לחסות תחת צל הטירה.

    ארוכה הדרך, וכפות רגליהם החשופות מרגישות כל עשב, גרגר אדמה ושורש עץ. הללו מתחלפים באבנים לחות מטל, שרק חספוסן מונע מהם להחליק את דרכם למטרה.

    המטרה הראשונית הושגה. הכותל יציב מאחורי גבם, אבניו מדיפות עליהם קרירותו של לילה. שקט סמיך מכסה אותם, רק צליל נשימותיהם מעז להפר אותו. אף חייל לא מפטרל ברגעים אלו בחלק זה של החצר, עדין.

    לוי מרים יד אלכסונית, מאזן. הם יודעים היטב את הבאות, מצייתים בזריזות שהטביעו בהם שנות אימונים.

    אַרֶהַן מכופף גוו. פִּינֶס עולה, משתופף גם הוא. ליראם מתרחק מעט, אומד את מרחק קודקודו של פינס מהחלון, אוצר אוויר ומנתר.

    גב אחד. שני. מסגרת מתכתית, לחה, נתפסת באצבעותיו ורגליו נזרקות אל פנים החדר. מתייצבות עם ידיו המרפות מאחיזתן.

    נַשוֹן נעמד על פינס, מרים יד. ליראם מהדק עליה שתי כפות. לוי מטפס על הגשר שנוצר, מסייע לליראם באחיזת ברזל.

    ארהן ופינס נשמטים, מותירים גשר תלוי באוויר. מקפצים על גופו ומניחים רגליים בתוככי החדר.

    נשון נמשך מעלה, מתייצב ומשפשף כתף. לוי פורש חיוך דק, מניע ראש.

    גם המטרה השנייה הושגה. החשיכה שבחדר, מצטרפת אל השקט, מזרימה בדמם גלים.

    החדר נעול. משתף הפעולה, שסיפק גם את מפת הטירה, לא העלים את הפרט המתבקש. גם לא את העובדה שמעבר לדלת שומר חייל בדרך קבע.

    החדר נעול. והם אינם צריכים יותר מכך. תוכן התיבות, הפרושות על פני כל הכתלים מלבד לחיצוני, הוא מטרתם השלישית.

    תכולת שולחן מועברת אל הקרקע, מפתו מבצעת הסבה לווילון משי בעל גימורי תחרה. מטלית הכרוכה סביב זרועו של אחד נדחקת בין דלת לרצפת שיש. נרות שעווה נשלפים מצרורות מהודקים לחגורה. אבני הצתה מיד אחריהן. ניצוצות עולים, נתפסים, הופכים לאבוקות קטנות. מפצפצות ברחש דק.

    החיפוש מחל. כששפתותיהם חתומות, נשלפת תיבה אחר תיבה. קלף אחר קלף. ידיהם נעות כאותן שלהבות נר. הנה והנה.

    הזמן עובר, השעווה מצטמקת, ומטרתם טרם אותרה. ארבע להבות נחנקות תחת כפות ידיים מזיעות, חסכניות. עיניים בורקות בתקווה מהולה בחשש, יודעות כי אל להם לשוב בידיים ריקניות.

    לוי, עודו מחזיק בנר לוהט, מניע שפתיים ונעמד במרכז החדר. פקודיו ממשיכים בשלהם, מצמצמים עיניים מול אור קלוש.

    "מצאתי", נלחשת קריאה משמאל. מוליכה אליה עיניים רבות.

    אצבעותיו של נשון רועדות כשהקלף עובר ידיים. לוי מאשר את תוכנו בחיוך מעוות צללים.

    נר נוסף נדלק כשהקודם מפצפץ את גוויעתו. קלף וקסת מונחים לצידו על שולחן חשוף. ארהן מתיישב על כיסא חסר משענת, נוטל קולמוס וטובל בדיו.

    אותיות נכתבות תחת מכבשו של זמן, מדייקות אל המקור. ארבעה מסובבים את הגב הכפוף, דרוכים, מאזינים לכל רחש.

    כשארהן נושף על הקלף, פושטת הרווחה בכולם. מיישרת גווים ומרככת תווי פנים. מטרה רביעית מושלמת כשהדיו מתייבש סופית וקלף המקור חוזר אל משכנו.

    המפה גם היא חוזרת אל מקומה, מכסה על כתם דיו טרי, פריטים מועמסים עליה חזרה בסדר מופתי. המטלית נכרכת סביב הזרוע, הנר כבה ולוי מציץ מן החלון מטה. מרים שוב יד אנכית, מאזן.

    ואז, דווקא כשנראה שהעולם יציף אותם בשמש עזה בעוד שעות בודדות, מתרסקת תיבה אל הקרקע.

    לרגע דומם החדר. לרגע דומם העולם עם השמש המיוחלת. לרגע נלטשות עיניים בליראם אחד, שגם באור המועט המסתנן מן החלון, נוטה צבע פניו הכהה אל אפור דלוח.

    הרגע, קצר כרגע נפילתו של גרגר בשעון חול, חולף עם הידית הנעה בפראות.

    "זוזו!" לוי מזדעק, מנער את כתפו של ליראם. "עכשיו!"

    פינס הראשון להגיב. גופו גולש מן החלון מטה, מתכדרר ומתגלגל על הקרקע. ארהן ונשון זונחים את החדר בביצוע דומה. ליראם מתעשת, יורד בעקבותיהם. לוי מצטרף כשמפתח חורק מסיים את סיבובו בחור המנעול.

    "פולשים!" מלווה צרחה את טפיפות רגליהם, מאיצה את פעימות ליבם.

    "פולשים!!!" מרעים החייל ממעל, מאיים להרוס את כל שטרחו עבורו.

    הוא לא. הם לא נכשלו. לא ייתכן.

    השוחה מקבלת אותם באותה דביקות חמימה. היער מסוכך עליהם בענפים, עלים וצמרות עד. החושך משקיע אותם באפלולית כבדה, מחבקת ומסרבלת באותה המידה.

    "מה קרה שם?" נושף לוי כשהסכנה מתמעטת עם המרחק. "מה חשבת לעצמך, ליראם?!"

    ליראם, עוד אפור עם מעט אדמומית, נושך שפה ומשפיל ראש. "לא חשבתי, המפקד", הוא לוחש, צרוד.

    "לא חשבת!" מתיז לוי, עיניו מתבלטות. "סיכנת את כולנו!"

    ליראם בולע, מבטו מורם אל עיני מפקדו. "אני... מבין, המפקד".

    לוי טומן פנים בידו, בוחש בפרצופו ונושף. "הסכנה טרם חלפה", הוא פוסק. שומט יד ומודד את ליראם מעלה עד בוהן מלוכלכת. "העקבות שלנו חקוקים בקרקע, והקלף צריך להגיע ליעדו".

    ליראם נרעד, שוב בולע. "אטשטש אותם", גרונו צורב. "ואם אתפס – לא יצליחו להוציא ממני מילה, המפקד".

    פינס מעמיק מבט בשורש גדול הבולט מן העפר, נשון מלחלח שפה וארהן קרב צעד בודד, נעצר תחת ידו המונפת של לוי.

    "חיי רבים תלויים בקלף", הוא מזכיר את שפקודיו יודעים היטב. "אל תיכנס לרגשנות מיותרת, ארהן. נזוז"

    הארבעה נעים, מותירים את ליראם מאחור. הוא חושק שפתיים להיעלמם, מניח עיניים על עקבות, מרים אל ענף מרופד עלים.

    זהו לא הזמן להתמרמר. הוא קורע אותו ממקורו, מטיח אותו בעפר וחוזר על צעדיו באיטיות מתסכלת.

    לא הזמן להתמרמר. נכון. אבל למול התיבה ההיא, שעל קרשיה הייתה חרוטה דמות זאב סמור שיערות וחשוף שיניים, ותוכנה הסתכם באדרת זהה לזו שתלויה קבע בחדרו, יודע ליראם ששוב היכה בו מזלו.

    שוב הוא ננטש. ועל אף שהפעם ידועה לו הסיבה – היא לא מעניקה לו נחמה. לא.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, RIVKA W, אבואלה ועוד 17 משתמשים20 //
    41 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    לעכל, מתברר, זו משימה קשה מדי לביצוע. קשה עד כדי שמשפיעה על מהלך יומו ותווי פניו, כך שאפילו...
  • 102
    • I
    שיתוף - לביקורת כְּמוֹ שֶׁהִיא
  • I.Q //
    • ּכְשֶׁהָאֱמֶת הוֹפִיעָה –
    אֲלָפִים אֲלָפִים הָלְכוּ אַחֲרֵי קִסְמָהּ,
    אַחֲרֵי יָפְיָהּ,
    אַחֲרֵי חָכְמָתָהּ –
    כִּי רַבָּה, אֵין שִׁעוּר.

    אֲלָפִים אֲלָפִים נָהֲרוּ אַחֲרֵי מוּסָרִיּוּתָהּ,
    אַחֲרֵי אוֹרַחְתָּהּ,
    אַחֲרֵי עֲדִינוּתָהּ –
    כִּי דַקָּה, אֵין שִׁעוּר.

    וְרַק מְעַטִּים -
    מִדַּלַּת הָעָם,
    שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת וּתְבוּנָה
    לִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים,

    וּמְעַטִּים -
    הַיּוֹדְעִים
    לְפַלֵּס נְתִיבִים בְּמֵי יָם.
    הַשּׁוֹאֲלִים לְלֹא הֶרֶף –
    מָה רוֹצָה הָאֱמֶת מֵהֶם,
    וְאֵינָם הוֹלְכִים פֶּתִי
    לִלְכֹּד לְעַצְמָם
    מִטּוּבָהּ וּמִמְּתִיקוּתָהּ.

    פְּגָשׁוּהָ כְּמוֹ שֶׁהִיא –
    אֱמֶת לַאֲמִתָּתָהּ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כותבת הפחדים, אוראל סולטן, אש קודש! ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    זה כל כך נכון. אמת יפה, יחידה. השירה הזו מעוררת בי התרגשות בכל פעם מחדש. היא מדברת את החיים...
  • 39
    • ח
    שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    עם ישראל יקר,
    הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
    בעד לימוד התורה.
    בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

    נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
    אחריות להמשך קיום לימוד התורה
    ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

    במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
    נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
    כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
    זה מגן אחד נוסף.
    כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
    בכוח התורה, תורת חיים,
    להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
    מקום של שמירה עליונה,
    מקום של רוח,
    מקום של השראת שכינה בתוכנו.

    ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
    ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

    אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
    לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
    הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

    תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
    הלוחמים מלחמת אש.
    תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
    ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

    בעולם אומרים: Time is money.
    אנחנו אומרים: Time is life,
    כל רגע של החטופים יקר,
    וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

    לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
    אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
    נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
    ביחד עם כוח התורה,
    כוח התפילה ובכוח האחדות,
    כי אין כוחנו אלא בפינו,

    מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
    ומתוך הבנת עומק התורה,
    נישא קול יחד בעד עמנו.

    ובעַד עמך רחמים שאלי.

    * אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
    המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
    כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
    וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-הווה פשוט2 //
    0 תגובות
  • 117
    • ה
    שיתוף - לביקורת שקיעה
  • הווה פשוט //
    • עוֹזֵב הַכֹּל בָּאֶמְצַע, וְרָץ
    הַשֶּׁמֶשׁ קוֹרֵאת לִי אֶל הַחַלּוֹן
    כְּבֵדָה וּמֻתֶּשֶׁת אֲדֻמָּה וּנְפוּחָה
    עַגְלוּלִיתָה נוֹשֶׁקֶת לְאֹפֶק צָבוּעַ
    חִיּוּךְ עָיֵף אָנוּ מְשַׁלְּחִים זֶה לְזוֹ
    נִיצוֹץ אַחֲרוֹן שֶׁל חֶסֶד מַבְלִיחַ בֵּינֵינוּ
    וּכְבָר נֶאֱנַח הַיְּקוּם עֲמֻקּוֹת
    וּשְׁנֵינוּ שׁוֹקְעִים יַחַד אֶל הַצְּלָלִים
    שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַיּוֹם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אפרת תהל, נחמת שוטים, צלולה ועוד 24 משתמשים27 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבינועם גולדברג
    מיוחד מאד. שניכם שוקעים יחד...
  • 102
    • י
    שיתוף - לביקורת איך זה קורה, אבא'לה ?!
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • איך קורה, לכל הרוחות, שסיפורי הזוועות שרק אתמול התזתי בפרוספקט - פשוט מתממשים?!

    ומי חלם שב2025 ילדה בת 12, סמוקה ועצובה, תדפוק על דלת ביתי ותתגמגם שאמא שלה שוכבת ואין מה לאכול?

    מה גורם לקייטנה בתשעה באב להפוך ל'בשורה משמחת'?

    ומדוע העוול מתפרץ בימי שגרה, והאוויר אוזל בימים שגם כך מפגרים?



    ומתי, אבא, מתי כבר תעצור ת'טירוף הזה?
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: .חיה פ, אוראל סולטן, ELIZABET ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 2 2K
    • קוראות
    אתגר ברחה לי המילה...
  • קוראות //
    • קרה שהרגשתם שהמילים בורחות לכם?
    באתגר הזה הן בורחות באמת.

    כתבו קטע קצר (עד 300 מילה) (בשיפוט תנתן עדיפות לקטעי פרוזה)
    שבו המילים מחליטות לברוח.
    למה הן בורחות? לאן? ומה קורה למי שנשאר מאחור - בלי מילים?
    ספרו לנו על כך.

    זה יכול להיות מצחיק,
    ויכול להיות פילוסופי.
    זו יכולה להיות פנטזיה קסומה,
    או טרגדיה עצובה.
    ובעצם יכול להיות כל הסיפור עצמו - שכתוב בלי מילים. (רק אל תגידו שלא נתתי רעיונות :)

    בקיצור:
    תתחילו לכתוב -
    מחכים לקרא על מילים ונעלמים.
    בהצלחה.

    האתגר ינעל בעוד שבועיים מהיום: טז' אב תשפ''ה

    השיפוט יהיה לפי מקוריות, רמת כתיבה ועניין.

    לדיונים וחיפושי מילים     בנספח

    מנהלים - אשמח לנעיצת האתגר.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מוריופ, ifatrosh, מחוברת לעצמי ועוד 19 משתמשים22 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    @קוראות , תודה על ההזדמנות לתפוס את המילים החמקמקות! העליתי אתגר חדש. מחכה לכם!
  • 30
    • א
    שיתוף - לביקורת קניתי מפוחית
  • איוליס //
    • קָנִיתִי מַפּוּחִית
    לְסַפֵּר לַאֲחֵרִים אֶת הַחַיִּים,
    לִיצֹר תָּוִים עַל הַדַּפִּים
    בְּיַעַר עִם צְמָחִים,
    לִהְיוֹת לְבַד, לִרְגָעִים

    קָנִיתִי מַפּוּחִית
    לְנַגֵּן תַּ'צְמִי,
    בְּאֹפֶן עַצְמָאִי.
    לְפַזֵּר, אֶת צְלִילֵי הָאַהֲבָה
    לוֹמַר לֶאֱלֹקִים, תּוֹדָה
    לְהִוָּתֵר, יַלְדָּה אַחַת
    שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלָּהּ.

    קָנִיתִי מַפּוּחִית
    בַּצַּד הִיא כְּבָר שְׁבוּרָה
    מַעֲלָה חֲלֻדָּה.
    הַחַיִּים שֶׁלִּי הִתְקַדְּמוּ
    וְהִיא, בָּאָרוֹן הַפִּנָּתִי
    מְחַכָּה לִי לִתְפִלָּה.

    קָנִיתִי מַפּוּחִית
    שָׁכַחְתִּי לְהָבִיא לַמְּסִבָּה,
    פָּרַטְתִּי בַּגִּיטָרָה הַחוּמָה,
    כְּמוֹ כָּל הַחֶבְרָה
    מֵיתָר אֶחָד, רוֹעֵד
    נִקְרַע.

    קָנִיתִי מַפּוּחִית
    קוֹנָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ,
    קוֹנָה בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ,
    צוֹבַעַת אֶת הַחֲלוּדָה
    מַדְבִּיקָה עָלֶיהָ סְטִיקֵרִים,
    מִלִּים שֶׁל אֱמוּנָה.

    קָנִיתִי מַפּוּחִית
    נָשַׁפְתִּי בָּהּ,
    בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית.
    מִישֶׁהִי בָּכְתָה
    אוּלַי גַּם הִיא,
    מָצְאָה תַּ'צְמָה

    יֵשׁ לִי מַפּוּחִית
    בְּקֻפְסַת בַּרְזֶל, וַחֲרִיטָה
    מַזְכִּירָה לִי לִפְעָמִים,
    אֲנִי לֹא גִּיטָרָה, אוֹ פְּסַנְתֵּר
    לֹא תִּלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה,
    אֲנִי מַפּוּחִית יָפָה
    מַפּוּחִית שֶׁל הקב"ה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שמואל י, הווה פשוט, אבינועם גולדברג ועוד 10 משתמשים13 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איוליס
    תודה על המשובים החמים הציק לי גם, אחשוב על רעיון:unsure: תודה מעניין אותי לנסות לקצר, אני אראה...
  • 72
    • א
    שיר כָּל כָּךְ חַם
  • אדריכלית מתחילה //
    • חַם, כָּל כָּךְ חַם
    רַק לָכֵן אֲנִי
    מַזִּיעָה
    בַּיָּדַיִם ,
    בָּרַגְלַיִם
    בָּעֵינַיִם

    חַם, כָּל כָּךְ חַם
    לָכֵן
    הַכֹּל נָמֵס
    לְמַיִם
    הַכְּתֵפַיִם,
    הַבִּרְכַּיִם

    חַם
    וְהַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֶרֶת
    לָכֵן אֲנִי
    מְמַצְמֶצֶת
    נוֹשֶׁכֶת
    שְׂפָתַיִם

    חַם , כָּל כָּךְ חַם
    לָכֵן אֲנִי
    צְמֵאָה
    מְחַכָּה
    שֶׁיִּפָּתְחוּ
    הַשָּׁמַיִם
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, winter bear, .חיה פ ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדריכלית מתחילה
    תודה רבה!
  • 39
    • א
    שיר נפש
  • אתיס //
    • לוּ יָדַעַתְּ

    נֶפֶשׁ,

    כַּמָּה אֵינֵךְ בְּטוּחָה,

    כֶּאֱנוֹשׁ מִתְהַלֵּךְ

    אֱלֵי תְּהוֹם פְּתוּחָה,

    כְּסִירָה מִטַּלְטֵלַת

    בְּרוּחַ עַז,

    כְּעָלֶה תָּלוּי

    בְּשַׁלֶּכֶת,

    מֵאַיִן אַתְּ בָּאָה

    לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?

    נֶפֶשׁ,

    הֵן אֶתְמוֹל יָפִית כְּנֹפֶת וּדְבַשׁ

    וְהַיּוֹם שְׁקוּעָה בִּתְהוֹמוֹת וְרֶפֶשׁ,

    מָה לָךְ שְׁלֵוָה וְרוֹגַעַת

    וְאֵינֵךְ יוֹדַעַת

    מָה יֶלֶד לְךָ יוֹם

    וְשָׁעָה,

    וּבְמָה אַתְּ

    גֵּאֶה

    מִתְהוֹלֶלֶת,

    הִנְּךָ

    טוֹבָה אוֹ רָעָה?

    כָּעֵת בְּלִי מְתֹם

    אַךְ מָחָר בַּשֵּׁנִית, שְׁגִיאָה.

    אַל לָךְ נֶפֶשׁ

    הֱיוֹת רְגוּעָה

    כִּי לָעַד

    תִּהְיִי בְּאִזּוּן

    רַק שְׂאִי קְרִיאָה

    אֶל בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת

    לָנֶצַח, לִהְיוֹת

    בְּרִיאָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כותבת הפחדים, אוראל סולטן, .חיה פ ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אתיס
    תודה רבה משום מה ככה זה מעתיק לי את הטקסט, ללא עריכה מצידי, בעיני זה דוקא יפה. תודה על ההארה...
  • 945
    • Natan Galant
    מדריך מקצועי אם את לאחרונה שואלת את עצמך...
  • Natan Galant //
    • האם זו רק אני?
    • או שאצל כולן ככה קשה?
    • למה רק אני סובלת?

    אם את מרגישה שזה לא יכול להיות - את צודקת!
    זה באמת לא יכול להיות!

    מגיע לך שיהיה אחרת!!!

    מי אני?
    שמי שירה קרטיב,
    מאמנת, יועצת, מנחה, מפתחת שיטת "שירה קרטיב לשיפור הטיב"

    היום אני מחלקת לך, כן כן, לך - מתנה!!!
    מתנה שווה ממש, ב ח י נ ם!!!

    ברגע שתשתמשי במתנה תוכלי:
    1 - לחיות ברגוע כמו שתמיד חלמת
    2- להנות מחיים שמחים כמו שתמיד ידעת שאפשר
    3- ובעיקר, להתפנק מחיים טובים כמו שמגיע לך! גיבורה שלי!

    ממליצה עכשיו להוריד את המתנה - היא כאן רק לזמן מוגבל של יומיים וחצי - וליהנות!!
    שימי לב, עוד יומיים וחצי - החוברת המהממת שהכנתי נמכרת ב 900 שקל!

    אבל עכשיו היא בחינם!!!
    ההרשמה מכאן > > >

    תגובות של בוגרות קורס שירה קרטיב לשיפור הטיב.

    "באמת לא האמנתי שאפשר לחיות אחרת, אבל בזכות שירה הכל פשוט אחרת. מלאת תודה והוקרה, חיה ק."

    "ניסיתי הרבה שיטות, כולל כאלו שעלו הון רב, אבל השיטה של שירה פשוט מעלפת. מהיהר, קצרה, קולעת, משנה חיים. ממליצהההה!!! רוחמה קליין"

    "משנה חיים, תודעה, הופך הכל לטוב" - הרבנית אלה ל'.

    שימי לב לחדשות המרגשות -
    מחר, בשעה 7 בערב אני נמצאת בזום, בו אספר טיפים מיוחדים מתוך הקורס - בחינם!
    נדבר בזום על:
    למה החיים דפוקים?
    הם חייבים להיות כאלו? (רמז: לאא!!! מבטיחה!!)
    האם הבעיה בבעל שלי? בהורים? בשכנים?

    סקרנית?

    מחכה לך עם כל הלב...
    שירה קרטיב.

    נ.ב. לכל מי שביקשו, אז החלטתי בגלל המצב המיוחד שכולנו נמצאות בו עכשיו, להאריך בעוד שבוע את ההנחה הדרמטית והמטורפת על הסדנה המלאה בשיטת קרטיב. במקום 7999 ש"ח, רק 3999 ש"ח, 12 תשלומים!
    אל תפספסי! שרייני לך מקום ע-כ-ש-י-ו!!

    מתרגשת לראות אותך! שירה.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חנילוש, yes I am, קרן_אור ועוד 102 משתמשים105 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    בוקר טוב!!! רעיונות בחינם לחופש!!! בוקר טוב, מה שלומך יקרה? כאן שירה קרטיב! תגללי כאן למטה...
  • 30
    • ס
    שיר נקודת השקה
  • סיפור8 //
    • בעז"ה


    בַּשְּׁקִיעָה
    כְּשֶׁעָבַרְתִּי לְיַד הַחַלּוֹן הַצְפָתִּי
    הַיְּלָדִים סְבִיבִי,
    רָצִיתִי שְׁעוֹן זְמַן
    לֹא כְּדֵי לְשַׁנּוֹת
    רַק לִיצֹר רֶגַע אֶחָד
    נְקֻדַּת הַשָּׁקָה
    לִרְאוֹת אוֹתִי בַּחַלּוֹן
    לְנוֹפֵף לִי לְשָׁלוֹם
    לְנַעֲרָה שֶׁמַּרְגִּישָׁה לֹא שַׁיֶּכֶת
    לוֹמַר לִי:
    הֵי,
    בָּרוּךְ הַשֵּׁם,
    הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, כותבת הפחדים, אוראל סולטן ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    וואו אהבתי כלכך. ממש הזדהיתי עם המילים. תודה שנתת לי מקום.
  • 90
    • R
    שיתוף - לביקורת תחזית לגאולה
  • RPO //
    • ושוב חילופי עונות בקצב מסחרר
    והפעם בלי סופות של חול בעיניים
    וגשם.
    בלי דפיקות של ברד בחלון
    וצל של שלכת בחדר.

    הפעם מעבר חד של רצונות
    רצון לדמעות בעיניים
    להרגיש שאין מנחם לו לאב
    דפיקות של לב בגלות
    וצל של חופשה מעבר.

    עד מתי התחזית תהיה
    שעל אף שיתמהמה נחכה
    רוצים לנשום קירבה בחורף בקיץ
    בכל עת ושעה
    מזג אויר טהור כזה של
    גאולה.


    רחל אורן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: .חיה פ, חנה ש., אבינועם גולדברג ועוד 13 משתמשים16 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RPO
    תודה לך!!
  • 18
    • T
    שיר שְׁלוֹשִׁים
  • tmr //
    • בַּשְּׁלוֹשִׁים יֵשׁ רֶגַע
    שֶׁלֹּא נִתָּן לְהִתְחַמֵּק מִמֶּנּוּ
    רֶגַע שֶׁבּוֹ הַמֻּזְמָן הָאַחֲרוֹן עוֹזֵב אֶת אוּלַם הָעֶצֶב
    וְהַלֵּב שֶׁלִּי נוֹחֵת בְּאֹהֶל הָאֵבֶל
    הָאֵבֶל הַבּוֹדֵד

    רֶגַע שֶׁבּוֹ נוֹפֶלֶת הֲבָנָה פְּשׁוּטָה
    מִכָּאן הַכֹּל מַתְחִיל
    מִכָּאן הַכֹּל מַמְשִׁיךְ כָּרָגִיל
    מַמָּשׁ כָּרָגִיל
    וּמִכָּאן הַכֹּל מַתְחִיל מֵהַתְחָלָה

    אֲנִי מַבִּיטָה בַּדְּמוּיוֹת סְבִיבִי
    בְּכֻלָּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ הָרֶגַע
    הַשְּׁנִיצֵלִים וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה
    עוֹדָם נָחִים בְּצַלָּחוֹת הַפְּלַסְטִיק
    רְשִׁימַת הַקְּנִיּוֹת לְאַזְכָּרָה עֲדַיִן תְּלוּיָה עַל הַמְּקָרֵר
    וְהִנֵּה מִכָּאן הַכֹּל מַתְחִיל

    מִכָּאן
    לֹא יִהְיֶה אִישׁ יוֹצֵא
    לֹא יִהְיֶה אִישׁ בָּא
    לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹם הַנֶּעֱזָבִים
    לִדְרֹשׁ בְּנֶחָמָתָם
    לוֹמַר שְׁ
    קִבֵּל עוֹד קַבָּלָה
    בֵּרֵךְ עוֹד אֲשֶׁר יָצַר
    בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע
    הַכֹּל חָדַל
    הַכֹּל חָדָשׁ

    אֲנִי מַשְׁפִּילָה מַבָּט
    לוֹחֶשֶׁת
    זוֹהִי דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
    הֵם מַשְׁפִּילִים מַבָּט
    נֶחְרָדִים לְהַשְׁלִים עִם הָרֶגַע

    מָחָר קָמִים כָּרָגִיל
    מָחָר הַכֹּל מַמְשִׁיךְ מֵחָדָשׁ

    אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
    אֵיךְ יִהְיֶה הָלְאָה
    הַאִם
    הַנִּשְׁכָּח מִן הַלֵּב
    הֵם עוֹנִים שְׁ
    פִּתְאוֹם
    הִנֵּה הוּא בָּא
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: אזמרגד, אוראל סולטן, דבורה הנביאה ועוד 13 משתמשים16 //
    0 תגובות
  • 33
    • ש
    שיתוף - לביקורת סוס ורוכבו רמה
  • שמואל אגסי //
    • בִּידַי הַמְיֻמָּנוֹת אָחַזְתִּי מוֹשְׁכוֹתָיו,
    וְרַגְלַי הָיוּ דְּרוּכוֹת, תּוֹמְכוֹת בְּצַלְעוֹתָיו,
    וּדְפִיקוֹת לִבִּי הֵחֵלּוּ מִתְעָרְבוֹת בִּפְעִימוֹתָיו,
    וְרֹאשׁוֹ אָז הִתְפָּרַע, בְּקֶצֶב פַרְסוֹתָיו,
    וּפָגַשְׁתִּי אֶת הָרוּחַ מַכַּרְתִּי הַנּוֹשָׁנָה
    וּמַשָּׁב שָׁלוֹם מִמֶּנָּה קִבַּלְתִּי לִי תְּמוּרָה,
    שָׂכָר עַל הַחִיּוּךְ, עַל בַּת צְחוֹק וְשִׂמְחָה,
    עַל שְׁרִיקַת אֱמוֹק וּפֶרֶא שֶׁנָּשָׂאתִי לְעֶבְרָהּ.
    וְהַסּוּס הִמְשִׁיךְ לִדְהֹר, בֵּין שְׂדוֹת אַסְפַלְט וּמַיִם,
    וְהֵיכָן שֶׁלֹּא יָבוֹא מְגוֹנְנִים עָלָיו שָׁמַיִם,
    וּבָּרֶקַע קוֹל הָרַעַשׁ, מֵרַגְלָיו הָאַדִּירוֹת,
    מְהַדְהֵד אֶל כָּל הָאֹפֶק, לְכָל הַקְּצָווֹת.
    וּמֵהַר נִשָּׂא אֶל עֵמֶק יָרַדְנוּ בִּדְהָרָה,
    וְלְאַט לְאַט עָצַרְנוּ בְּאֶמְצַע הַבִּקְעָה,
    וּמַבָּט תָּלִינוּ שְׁנֵינוּ בַּשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹלֶשֶׁת,
    וּנְגֻהוֹת נוּגוֹת שֶׁל אוֹר עָלֵינוּ שׁוֹפֶכֶת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, פרפרזה, אדריכלית מתחילה ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    מאד אוהבת את הקסם הבראשיתי שעובר בשירים שלכם. ממש יפה! בפרט השורות האלה:
  • 48
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת לָמָּה לֹא
  • צביה ר. //
    • יָצָאנוּ לְחֻפְשָׁה.
    כִּי צָרִיךְ מְנוּחָה
    בֵּין חֹסֶר שִׁגְרָה לְחֹסֶר שִׁגְרָה.
    וְ-כִּי כֻּלָּם.
    אָז לָמָּה לֹא.
    לָמָּה לֹא זָכַרְנוּ
    כַּמָּה דָּבִיק
    וּמֵעִיק
    וּפָקוּק
    וְחָנוּק.
    כִּי כֻּלָּם.
    כֻּלָּם צְרִיכִים מְנוּחָה.
    חִפַּשְׂנוּ מָקוֹם
    שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא גִּלָּה.
    גִּלִּינוּ שֶׁ-
    כֻּלָּם. שָׁם.
    כֻּלָּם חִפְּשׂוּ
    מָקוֹם שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא גִּלָּה.
    כֻּלָּם מָצְאוּ.
    וְהָאִישׁ שֶׁעוֹד לֹא גִּלָּה?
    רַק הוּא לֹא הִגִּיעַ.
    וְלָמָּה לֹא הָיִינוּ
    הָאִישׁ הַזֶּה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: Efjat, אמא ל4, ת.עקבי ועוד 23 משתמשים26 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @.חיה פ @מהללו @שמואל אגסי @דודה תודה רבה לכולכם על משובים משמחים!
  • 171
    • א
    שיתוף - לביקורת ילדה של 2025
  • איוליס //
    • יַלְדָּה שֶׁל 2025
    חוֹשֶׁבֶת חֻרְבָּן
    מְדַמְיֶנֶת, זְמַן יָשָׁן
    רוֹאָהּ טוּרִים, טוּרִים
    שֶׁל אֲנָשִׁים אֲבֵלִים
    צַדִּיקִים מְקוֹנְנִים
    וּמוּלָם, בַּיִת שָׂרוּף
    לֶהָבוֹת, וְתִמְּרוֹת עָשָׁן

    יַלְדָּה שֶׁל 2025
    מַקְשִׁיבָה לְהַרְצָאָה בַּמַּחְשֵׁב,
    יוֹשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה
    מִתְחַבֶּרֶת, לְפַעַם כּוֹאֵב
    מַקְדִּישָׁה יוֹם אֶחָד,
    לִבְכּוֹת בִּשְׁבִילָם

    יַלְדָּה שֶׁל 2025
    אֲפִלּוּ לֹא מְבִינָה,
    זֶה לֹא יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה,
    לָשֶׁבֶת בְּקוֹמָה נְמוּכָה
    לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת,
    עַל בַּיִת, וְשׁוֹאָה.

    זֶה אַלְפֵי יְלָדִים
    שֶׁל שְׁנוֹת הָ2020
    שֶׁהֵם רְחוֹקִים,
    הֵם גּוֹלִים
    וְלֹא מִבְּחִירָה
    הֵם לֹא מַכִּירִים,
    אֶת הקב"ה

    וּבָאוּ עֲרֵלִים
    לְסַפֵּר לָהֶם בְּמַעֲשִׂים,
    אַכְזָרִיִּים,
    כִּי לֹא דַּי בְּגָלוּת שֶׁל נֶפֶשׁ,
    מַגִּיעָה גָּלוּת הַגּוּף
    כְּמוֹ בַּמֵּאָה ה 19
    חָטְפוּ לַבָּתִּים,
    מִנְהָרוֹת, מְקוֹמוֹת חֲשׁוּכִים
    לִמְדוּ מַהוּ רָעָב,
    סִפְּרוּ זֶה לֹא פַּעַם
    זֶה קוֹרֶה עַכְשָׁו.

    וְאוּלַי בִּזְכוּת הַגּוּף הַכּוֹאֵב
    נִזְכֶּה אֲנַחְנוּ,
    יְלָדִים שֶׁל דּוֹר מִתְקַדֵּם
    לְהִתְחַבֵּר לְגָלוּת עֲמֻקָּה
    לִבְכּוֹת אוֹתָהּ,
    כִּי אֵלּוּ אֲנַחְנוּ שֶׁבַּצָּרָה.
    נִתְחַנֵּן לֶאֱלֹקִים
    שֶׁלֹּא יוֹתִיר אוֹתָנוּ
    בּוֹדְדִים, וְגוֹלִים.

    אָנָּא, אַבָּא
    הוֹצֵא אוֹתָנוּ
    לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה,
    בִּיאַת מָשִׁיחַ
    בִּמְהֵרָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Avigail Amram, אהרן 1, תמר טרופ מעצבת פרחים ועוד 28 משתמשים31 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    וואו. הצלחת לחבר בין עבר להווה. מדהים!
  • 111
    • ה
    שיתוף - לביקורת משוגעת נורמלית
  • הכל כבר תפוס //
    • אוֹכֶלֶת.
    כְּמוֹ כֻּלָּם...
    מִתְחַרְפֶנֶת
    כִּי זֶה הָעוֹלָם:
    לִהְיוֹת נוֹרְמָלִית-
    זֶה מוּזָר!
    עוֹד יֹאמְרוּ שֶׁאֲנִי...
    חַיְזָר.

    בְּלֵית בְּרֵרָה,
    מַמְשִׁיכָה!
    אוֹכֶלֶת...
    מְאַבֶּדֶת אֶת עַצְמִי,
    שׁוֹכַחַת!
    נוֹפֶלֶת...
    אֲנִי נוֹרְמָלִית - מְשֻׁגַּעַת
    כְּבָר לֹא דּוֹאֶגֶת!
    רוֹקֶדֶת בָּרְחוֹב,
    מְבֻלְבֶּלֶת...
    מְאֻשֶּׁרֶת!

    אֲבָל בִּרְגָעִים קְטַנִּים,
    שֶׁל הִתְפַּקְּחוּת קָשָׁה!
    נִזְכֶּרֶת בָּאֱמֶת
    צוֹעֶקֶת בְּלִי בּוּשָׁה-
    יֵשׁ לִי אַבָּא!!!
    וְהוּא שֶׁלִּי לָנֶצַח!
    בִּזְכוּתוֹ אֲנִי מְשֻׁגַּעַת...
    עִם סִימָן עַל הַמֵּצַח!

    אשמח להארות והערות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ספרות בנשמה, .חיה פ, Avigail Amram ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    מהמם! חד משמעית שכן.
  • 174
    • N
    שיר בין שברים לשמיים
  • NeWord //
    • הַשָּׁמַיִם הֵם הַגְּבוּל,
    כָּךְ חָשַׁבְתִּי.
    לְכָל אֶחָד הַשָּׁמַיִם שֶׁלּוֹ,
    כָּל אֶחָד וּגְבוּלוֹתָיו.

    אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר,
    אָמְרוּ לִי.
    כָּל אֶחָד עִם שְׁלֵמוּתוֹ שֶׁלּוֹ,
    כָּל אֶחָד וּשְׁבָרָיו.

    וּבִגְבוּלוֹתַיי לֹא הִבִּיטוּ,
    וְלִשְׁבָרַי לֹא שָׂמוּ לֵב,
    וְהָיוּ לִי שָׁמַיִם,
    וְהָיְיתָה לִי שְׁלֵמוּת.

    וְנִרְמְסוּ גְּבוּלוֹתַיי,
    וְהִתְרַסְּקוּ שְׁבָרַי לִרְסִיסִים,
    וְקָדְרוּ בִּי שָׁמַיִם,
    נִשְׂרְטָה בִּי שְׁלֵמוּת.

    אשמח לביקורת
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, Avigail Amram, .חיה פ ועוד 15 משתמשים18 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    תודה חוה, מעריכה!
  • 42
    • ח
    שיתוף - לביקורת אם לא בריתי?
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אתם, שמדברים נגד לומדי התורה.
    אתם, שהפכתם את לימוד התורה למעשה פלילי.
    אתם, שהחלטתם לכלוא בחורי ישיבות על עוון ההשתמטות, כלשונכם.
    אתם, שיצרתם משוואה שאומרת: כשיש מלחמה, כולם צריכים להתגייס לשורות הצבא, כי במלחמה צריך את כל הבנים מגויסים כדי להילחם.
    אתם, שסברתכם היא שותפות בנטל.

    אם היינו מקשיבים לכם, הרי שאז לא היו בתי המדרש מלאים בבחורים השוקדים על דברי התורה.
    האם חשבתם שלבטל את התורה הזאת, הקיימת והנצחית, זה מה שיוביל את עם ישראל לשמירה והגנה?

    אם תחשבו לרגע לכמה שמירה אנו נצרכים, הרי שצבא שלם לא יכול להגן מפני יום של חרון אף ה'.
    האם כל מה שעברנו, החל מהשביעי לעשירי, אינו מצביע באופן הכי מדויק שיכול להיות על מהלך על-טבעי?
    כי אם אויבינו היו מסכימים פה אחד על אותו היום ואותה השעה, הרי שלא היו עוזרים כל כלי המלחמה וכל החכמים וכל החיילות כולם.

    ראינו כמה נזק יכול להיגרם מכמה טילים איראניים, ורק מי שהיה מחובר למצבת פיקוד העורף יודע על רמת ההכנות לקראת קטסטרופה שהייתה יכולה להתרחש חלילה.

    אין חולק על כך שהצבא וחייליו עושים עבודת קודש מתוך מסירות נפש אדירה.
    כל חייל שיוצא לקרב משאיר צוואה, ויודע שיש סיכוי שהיא אכן תתממש.
    זו מסירות נפש שאין כמותה, וזו זכות אדירה של עם ישראל.

    וכל חייל שליבו דופק ופועם בעוז לקראת משימה של סיכון חייו בשטח אויב, מבקש שני דברים:
    האחד, שמירה והגנה עצומה מלמעלה,
    והשני, שתהיה בידו הזכות לשרת ולהגן בגופו על עם ישראל.

    ואם השמירה מלמעלה מגיעה רק בזכות קיום התורה, הרי שכל חייל מבקש בעומק ליבו, שיהיה מי שישקוד על התורה למענו ולמען השמירה על כל עם ישראל.

    התורה מוטבעת בנפש כל יהודי, וכל יהודי מתחבר אליה, מי בגלוי ומי בסתר, ובליבו פועמת קדושת התורה.
    ומי שיבוא וילעג ויקרא: "לכו תילחמו עם התורה", כעת צריך לקום ולעשות מעשה.

    או במילים אחרות: לא מספיק ללמוד תורה, צריך להכניע את האויב עם טנקים.

    לאותם אלו אני קוראת את הקריאה שלי:
    אתם, שמאמינים שבכוח הצבא להכניע את האויב.
    אתם, שחושבים שכולם צריכים להיות שם במלחמה הזאת, כולל לומדי התורה.
    האם אתם חושבים שטנק לבד יכול לשמור על עם קטן, מוקף באויבים?

    ומה הסיבה שיש שנאה כל כך עמוקה כלפי עם ישראל?
    אולי תתבוננו בשורש של הדברים?
    אולי תשכילו להבין שהצבא הוא שליח של בורא עולם לשמירה על עם ישראל.

    ואם ניקח את חוד החנית, שהוא לימוד התורה הקדושה, לב ליבו של עם ישראל, כיצד תהיה שמירה על העם?
    הלא קודשא בריך הוא, ואורייתא, וישראל, חד הוא, הם דבר אחד.

    היה מן הראוי שכל לוחם ילך ויבקש מלומד תורה בתחנונים:
    למד לזכותי.
    למד למען השמירה עליי ועל כל העם.

    היה מן הראוי שאנחנו, כעם, נבקש את לימוד התורה הזה, נכבד אותו, נייקר אותו, ונרומם אותו.

    לימוד התורה, והשמירה האדירה שהוא מביא אתו, זה הבסיס של הקיום שלנו.
    "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".

    אז כן, הרבה שליחים לו למקום, כדי להגן על עם ישראל: יש את לומדי התורה ויש את הלוחמים.
    אבל האם אתם חושבים על כך שאתם מוותרים על השמירה הכי גבוהה שיכולה להיות, באמצעות דיבורכם?

    הלא על הבל פה של לימוד התורה מתקיים העולם כולו, מתקיימים עם ישראל, וזו השמירה שתוביל אותנו לגאולת עולמים.

    השומרים, ששומרים על הגחלת, למרות ועל אף.

    ואם אתם, אלו שמבקרים את לומדי התורה, מוכנים ללחום בלי שמירה ובלי הגנה,
    ואם מתי מעט שמעדיפים לחשוב שהכוח הפיזי הוא העיקר, ומוכנים להשפיל את לומדי התורה,
    הרי ששפלותם היא רוממותם.

    ואם הושפלנו על קיום העולם, ואם הושפלנו על עבודת השמירה, יבוא יום שנתרומם.
    נוכל לראות אז את הכוח העצום, הכוח הרוחני.
    נוכל לראות אותו במוחש.
    נוכל לראות עננים של שמירה, שנוצרו כתוצאה מכוח לימוד התורה.

    ואז כל מי שלא האמין, ואפילו נלחם בלימוד התורה, ובפרט בשעת מלחמה, יבין שכל המלחמה הייתה על התורה ועל לימודה.

    ואם יש בכם חיבור של מסירות נפש בשביל עם ישראל, כדאי מאוד שתדברו במעלת לומדי התורה, והיה זה שכרכם.

    לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ: (שיר השירים פרק א פסוק ג)
    "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" -     שְׁמָנֶיךָ אותיות נשמה.
    נשמת עם ישראל, אין כמותה.
    היא מקבלת את כוחה מבורא עולם עצמו, כמו שנאמר: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ"
    הנשמה מקבלת מבורא עולם, ודי למתבונן.

    כשרואים את מסירות הנפש של הלוחמים, אי אפשר שלא לראות את הקדושה האדירה, העל־טבעית, שכולה נמשכת מכוחו של בורא עולם.
    וכששומעים את לימוד התורה הקדושה, אי אפשר שלא לחוש את הקדושה האדירה היוצאת מתוך המילים.

    כל מי שמתבונן, יכול להרגיש זאת.
    ודי למבין.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: RG הפקות, המורה רוזן, 07:00 ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 174
    • ת
    שיתוף - לביקורת אוּלַי עַכְשָׁיו זֶה צוֹם.
  • תילה. //
    • הַיּוֹם בַּבֹּקֶר
    שֶׁל
    יוֹם אַחֲרֵי הַצּוֹם,
    בֹּקֶר עֲשִׂירִי בְּאָב.

    לֹא שָׁטַפְתִּי עוֹד פָּנִים,
    לֹא הוֹצֵאתִי חֻלְצָה יָפֶה מֵהָאָרוֹן.
    לֹא נִקִּיתִי אֶת הַבַּיִת,
    שֶׁהִתְלַכְלֵךְ מִסּוֹף הַצּוֹם.

    זָכַרְתִּי לֹא.
    עַד חֲצוֹת.
    עַד -

    שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַצְּלִיל הַזֶּה,
    הַטְרַנְס.
    שֶׁדָּפַק לִי אֶת הָרֹאשׁ.

    וּמִישֶׁהוּ שֶׁמַּסְבִּיר,
    הַיּוֹם אֵין כְּבָר צוֹם אֵין
    תִּשְׁעָה יָמִים וְ -
    מֻתָּר עַכְשָׁו הַכֹּל.

    הוּא הִגְבִּיהַּ אֶת הַוּוֹלְיוּם,
    וּבְשֶׁקֶט אָז
    שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם.

    וְחָשַׁבְתִּי לְהַגִּיד לוֹ,
    אוּלַי עַכְשָׁו מַתְחִיל חֻרְבָּן.
    אוּלַי עַכְשָׁו זֶה
    צוֹם.

    ---
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כותבת הפחדים, ה' תמיד עוזר, .חיה פ ועוד 27 משתמשים30 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    אין. פשוט אין. קראתי עכשיו שוב, הוא מיוחד ברמות!
  • 33
    • ח
    שיתוף - לביקורת חשיבה שבלונית
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    ניסיתי לצקת את הדמות לתוך שבלונה,
    ליצור לה מראה אחיד, מבהיק.
    קישטתי אותה לפי ראות עיניי,
    אבל היא יצאה מהשבלונה,
    ניערה מעליה את הקישוטים,
    והתחילה לרוץ.
    מהר מאוד, לעבר שום מקום.

    ניסיתי לעצור אותה,
    אבל היא צעקה שהיא לא שומעת,
    והמשיכה לרוץ,
    לעבר הר גבוה.

    ראיתי שחם לה,
    שהיא מתנשפת,
    אבל רק נופפתי לה לשלום.

    השבלונה נשארה אצלי,
    מונחת על המדף למזכרת.
    וכל פעם שאני מביטה בה,
    אני נזכרת שניסיתי.
    ועל פני עולה
    חיוך של שחוק.
    • תודה
    Reactions: EPaP, Avigail Amram, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    רעיון יפהפה!
  • 189
    • %
    שיתוף - לביקורת אַנְּ'לֹא.
  • %תמר% //
    • יֵשׁ בִּי מַחְשַׁכִּים
    שֶׁאַנְ'לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ
    אַנְּ'לֹא טוֹבַעַת.

    רַק אַל תַּבִּיטוּ לְשָׁם,
    זֶה שָׁחֹר מִדַּי.
    וְכֵן,
    בּוֹאִי נוֹדֶה
    שֶׁ-

    בְּכָל אֶחָד יֵשׁ שֵׁדִים
    וְצָרִיךְ לִדְחֹק אוֹתָם
    חָזָק.
    וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס לָהֶם בּוֹקְס בַּבֹּקֶר,
    לְהַשְׁכִּיב לִישֹׁן בַּלַּיְלָה.
    שֶׁלֹּא יְבַקְּרוּ אַפְ'פַּם,
    לֹא לְיַד אֲנָשִׁים.

    שֶׁלֹּא יָצוּצוּ.

    אָז רַק רָצִיתִי לִהְיוֹת כֵּנָה
    וּלְסַפֵּר שֶׁ-
    גַּם שֶׁלֹּא רוֹאִים
    יֵשׁ בִּי שֵׁדִים.

    וְ-
    אַנְּ'לֹא טוֹבַעַת.

    רַק אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאִמָּא תְּלַמֵּד אֶתְכֶם
    לֹא לִשְׁקֹעַ שָׁם.

    וְאַבָּא בַּחַיִּים לֹא יְעוֹדֵד מֵאָחוֹרָה
    שֶׁתַּכְנִיסוּ לָהֶם. כִּי-

    גַּמְלֹא הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּכֶם תַּעֲזֹר,
    גַּמְלֹא.

    יֵשׁ בָּכֶם שֵׁדִים. אָז-

    תִּשְׁמְרוּ עֲלֵיכֶם חָזָק וְ-
    אוֹתָם עָמֹק. הֲכִי רָחוֹק מִמֶּנִּי.

    אַנְּ'לֹא רוֹצָה לִטְבֹּעַ,
    וְ-

    אַנְּ'לֹא.


    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: תמר!!, Tamar171, Avigail Amram ועוד 16 משתמשים19 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    אני דווקא נורא התחברתי לסגנון. לדעתי זה תלוי בגוף הכתיבה, אם הכתיבה היא בגוף ראשון, יש בזה משהו...
  • 27
    • ח
    שיתוף - לביקורת עוד חמש דקות
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    הוא הצליח כמה פעמים לעמוד בזמנים.
    הוא הגיע בזמן לפגישה הראשונה,
    השנייה, וגם לשלישית.
    הוא הגיע בזמן לחופה שלו.

    ואז, הזמן עצר מלכת.
    או אולי נכון יותר לומר:
    הזמן המשיך לצעוד בקצב שלו,
    קצב שלא מתאים לאדם אחד מול עולם שלם.

    והוא עוד יגיע בזמן לעוד כמה אירועים.
    הוא לא יקלקל את השעון.
    נכון, המחוגים טיפה התרחבו,
    והשעון קצת יצא מגדרו השבלוני.

    אבל זה שעון מעניין.
    והוא ממשיך לתקתק.
    תאמינו.
    ואם אין אתם מאמינים,
    תאמינו שוב.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Efjat, Avigail Amram, משפחה שכzoo ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 87
    • ג
    שיתוף - לביקורת ארבעת הרובעים
  • גאון הדור הזה //
    • רבות שמעתי על העיר הרחוקה
    אמרו כי לארבעת רובעים היא חולקה
    ובכל אחד מארבעת הרובעים
    מתרחשים דברים לא מובנים

    אשר כל הנקלע לשם לתומו
    ישפשף עיניו על הקורה למולו
    איך כל אחד מאנשי העיר
    עושה דבר ממש לא נהיר

    נטלתי ביד מקל ותרמיל
    והחשתי צעדי בשדה ובשביל
    לרובע הראשון שמתי פעמי
    לראות את האגדה לנגד עיני

    נכנסתי והנה אנשים כסדר
    שורפים את כספם הופכים לאפר
    ואחרים זורקים שטרות כסף לים
    מחפשים בכל דרך איך לאבדם

    נזכרתי במה שאמרו חז"ל
    על המאבד רכושו והופכהו לז"ל
    אכן דבר מוזר מול עיני
    אל הרובע הבא פניתי ודי

    ושם רואה אני מחזה
    איך אדם מכה עצמו בחזה
    ואחר דופק על ליבו בחוזקה
    ושלישי חונק צווארו בדווקא

    ניגשתי אליהם כולי נסער
    מדוע אדם על עצמו כה אכזר
    מדוע חובלים הם בעצמם
    מכאיבים לגופם לאיבר מתוכם

    נעניתי חדל כך מנהגנו
    מוחזקים אנו עוד מימי אבותינו
    שכל אחד את עצמו פוצע
    עד זוב דם את בשרו קורע
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: Avigail Amram, אוראל סולטן, להאמין ביכולות שלי ומשתמש 1 נוסף4 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הבזק של שפיות
    מוצלח ביותר! תודה על זה!
  • 507
    • א
    שיתוף - לביקורת תשעה ימים של פסטיבל קולינרי משובח
  • איש המילה הכתובה //
    • למרות שלא נאמר בה כל דבר חדש, ואף לא חידוד מועיל אחד, ישיבת הצוות במערכת העיתון מתקיימת מדי שנה בתקופה שלפני תשעת הימים.
    העורך הראשי מקשקש משהו על רוח הימים ומשמעותם העמוקה. דבריו היו יכולים לנגוע בנפש ובעמקי הלב, אילולא הניתוק הרגשי המופגן שבו הם נאמרים – הפה מדקלם, והעיניים בלפטופ, קוראות את תוצאות החיפוש בצ'אטGPT: "תכתוב לי דברי פתיחה לעורך עיתון בישיבת צוות לקראת תשעת הימים".

    לבסוף מגיעה השורה המעשית: "בימים האלה, עקב האיסור באכילת בשר, נצמצם את המדור הקולינרי לטובת מאמרים בנושאי חורבן הבית".

    אלא שהפעם, עורך מדור הקולינריה החדש, מר מתרחצי בצנעתי, חרד"ק משהו, התקומם מול ההחלטה.

    "לא יקום ולא יהיה", הצהיר. "מתכוני הדגים נדחקים הצדה כל השנה, זה הזמן שלהם לזהור", מילותיו מנסות לפלס את דרכן בין מפלי הרוק הנובעים מהבלוטות.
    "הכנתי מנות מפוארות שלא מביישות את מנות הבשר הנחשבות ביותר, ואני אגיש אותן, או שאגיש את התפטרותי", הטיל את הפצצה.

    העורך הראשי זע באי נוחות על כיסאו, עוקר את עיניו הנדהמות מהלפטופ ונועץ אותן בשף המרייר.
    "אתם יודעים מה קורה במסעדה שלי מדי שנה בתשעת הימים?", שאל בצנעתי רטורית, ופצח במונולוג קולינרי מבעיר תיאבון:
    "פסטיבל דגים מטורף. קחו לדוגמה את אחת ממנות הדגל שלי: דג דניס טרי, צרוב על הגריל, מוגש על קרם אפונה קטיפתי וחלק, לצד ברוקולי ושום קונפי, בצלצלי שלוט מקורמלים, וירקות שורש שרופים בטבון".

    יושבי החדר מהופנטים. מרוב גירוי, גם עציץ הנוי שבמרכז השולחן נראה להם טעים פתאום.
    והשף אינו מרפה וממשיך בתיאור החושני:
    "אפילו הדג ששוכב בצלחת, מפולט, ללא עצמות, סנפירים ורוח חיים, חוזר לשחות מרוב התלהבות".
    עכשיו גם השבעים שבחדר הפכו רעבים. יוחאי מהגרפיקה, שנשאב לגמרי להפנוט, נצפה לועס את הנייד שלו.

    העורך הראשי מנסה להחזיר אליו את השליטה. הוא מתחיל לענות משהו, אבל מתקשה נוכח הידבקותו בריור של השף. להסתכל על מתרחצי בזמן שהוא מדבר על אוכל מרגיש כמו אדם צם שנקלע לחנות חמוצים, ואז כמו צינור אש שיצא משליטה.

    "ומה עם תשעת הימים, קצת לחוש את צער השכינה?", זהו סגנו של העורך שלוקח פיקוד.

    "דווקא בגלל שזה תשעת הימים, ויש ריח דגים חריף בכל העיר, נכון להתאים את התפריט לריח של הסועדים", התעקש השף להישאר בנימוקים הקולינריים, על חשבון אלה המהותיים.

    "ומה עם צער השכינה?", הדהד העורך הראשי את דברי סגנו ביתר תקיפות.

    "ההפך. התפריט הזה עושה את רצון הבורא", ענה מתרחצי בביטחון נועז, ומיהר להסביר:
    "תארו לכם שיום אחד בא המשיח, ודורשים מאיתנו להכין את סעודת הלווייתן. לך תתמודד עכשיו קולינרית עם דג בגודל של בריטניה.
    אם כך, רצון הבורא הוא שנתאמן קודם על דגים קטנים וחמודים ונתחים דקים, כדי שנגיע מוכנים ללווייתן ברגע האמת".

    הרב שלמה-יוחנן פרינדלר, מהוועד הרוחני של העיתון, שישב שם כל הזמן כמו סיר על האש, הגיע עכשיו לרתיחה.

    הוא קם ממקומו, שלף את חגורתו ממכנסיו והצליף בשף כמה מכות הגונות.

    "מה אתה רוצה ממני?", זעק המוכה בקול רעש גדול.

    הרב השלים עוד כמה הצלפות, ואז ענה:
    "הגיהנום שמצפה לך כל כך עשיר בטעמים, שאולי כדאי שנתחיל לאמן אותך כבר מעכשיו בטעימות מקדימות".
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: T;), Tamar171, דיונון ועוד 53 משתמשים56 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה לכם על פרגונים משמחים מעריך מאוד
  • 2 3 7K
    • ת
    סיפור בהמשכים סיפור מקוצר, עם סוף!!
  • תהילה בצלאל //
    • ובכן, טענו בפני הרבה, ובצדק, שאני מפרסמת סיפורים בלי לסיים. אז הנה לכם סיפור קצר, מעניין ו-- עם סוף :)
    גילוי נאות: הסיפור תוכנן להיות ארוך ולהסתעף לספר שלם וקוצר בגלל לחץ קוראים לעת עתה. יש בו כמה באגים וחוסר התאמה למציאות שידועים לי, אבל אין לי כרגע זמן לתקן, בע"ה בגרסא המלאה...
    נתחיל:

    פרולוג:
    אין כמו השקט המשתרר אחרי הסערה, רועמת, מנתצת, כואבת. אני קובר את פני בשמיכה, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לראות, לא רוצה לדעת. מחכה לשקט הזה, שיגיע כבר.
    "עומַר, אתה בא?" שום דבר לא ניכר בקולו של אבא, רק פניו אדומות. עיניו, שחורות כמו הלילה בחוץ, מרצדות עדין בטירוף. ידו נשענת על משקוף דלת החדר שלי, רגלו מתופפת על הרצפה בחוסר סבלנות.
    "אני עייף" אני אומר בקול לוחש "אני חייב?".
    "רצית לבוא" אבא עוזב את המשקוף, קרב אלי. אני מתכווץ, הוא מבחין "תפסיק להיות רכרוכי" הוא נוזף בי, נזיפה מוכרת "אנחנו יוצאים. אם תתחרט, תבוא".
    אבא הולך. אני נשאר. כעת, בשקט הכמעט מוחלט, אפשר לשמוע את הבכיות מהחדר הסמוך, את הלחישות המנסות לגרום להם להפסיק. אני מתכווץ עוד. למה דווקא היום, למה?!
    הבכיות הופכות להשתנקויות, גניחות פחד וכאב, משתתקות סופית לאחר רגעים נוספים, ארוכים מדי.
    אני מאזין לדממה, בוהה בתקרה, חושב הרבה, מגיע להחלטה. מתרומם בשקט, צועד על קצות אצבעותי מחוץ לחדר, סוקר את הסביבה, יורד גם אל קומת הקרקע השרויה באפילה. אף אחד לא נמצא בבית. אפילו רימא, השומרת הקבועה, בחרה להצטרף לאבא עם כל ילדיה.
    שוב אני מטפס לקומה הראשונה, נוקש על הדלת חרש, חושש עדין, אצבעותי האסופות לאגרוף רועדות כל כך.
    "שירין?" אני שואל בלחש כשאיני זוכה לתגובה. מנסה את מזלי לפתוח את הדלת, נעולה כמובן. אבא לא לוקח סיכונים, אף פעם.
    "עומר? זה אתה?" קולה הדק של שירין עונה לי, מפוחד.
    "כן" אני מסתכל לצדדים. אבא יהרוג אותי אם הוא יבין. אני לוקח אוויר, הקול שלי בוגד בי כשאני שואל "תכננת לברוח היום, נכון?". שקט משיב לי, עמוק, אומר הכל.
    "אני אעזור לך" אני לוחש "רק תגידי לי מה לעשות".
    שירין מתנשפת, ממלמלת משהו ומגביהה את קולה מעט "מחכים לנו ביציאה המזרחית, קצת שמאלה משם." שוב היא מתנשפת, נדמה לי שהיא בוכה "תגיד להם שיבטלו הכל, אני אחפש הזדמנות אחרת".
    "את בטוחה?" משהו נשבר בי. אני רוצה גם לבכות "אני יכול לחפש את המפ-".
    "עדיף שיבטלו" שירין חותכת אותי "תגיד להם שהשמש זורחת הלילה. הם יבינו".
    "השמש זורחת הלילה" אני חוזר על מה שנשמע כמו מילות קוד. מבין שהיא לא באמת תזרח, לא בשביל שירין וילדיה. "תתפללי עלי" אני לוחש, חש את הפחד מצמית אותי לרצפה. השמש חייבת לזרוח, גם אם היא תשקע סופית בשבילי. לא אסכן את עצמי סתם.
    אני לא מחכה לתשובה. יוצא מהבית. רץ את הדרך אל מחוץ לכפר בסמטאות ובשבילים צדדיים, מתעלם מקולות ההמולה הנשמעים מרחוק. נושף בהקלה כשהכביש הראשי מתגלה אלי, מחפש דבר מה להיתפס בו.
    טנדר, שחור וחבוט מעט, עומד בשולי הכביש, צמוד לעצים. שני אנשים נשענים עליו, מדברים ביניהם בערבית שוטפת, עם מבטא מדויק. הם אינם נרתעים כשהם מבחינים בי. אחד מהם, גבוה, שולף מכיסו סיגריה, מושיט לי.
    "השמש זורחת הלילה" אני ממלמל. חושש פן אלו סתם אנשים שעצרו להפסקה קלה. הם לא, בעתה צצה באישוניהם, כמעט כמו זו השוכנת קבע בעיניה של שירין.
    "מי אתה?" שואל הגבוה. השני, ממוצע ושרירי יותר, שולף את נשקו, מכוון אלי "לא אמרו עליך כלום".
    "אבא שלי כלא את שירין" אני אומר מהר "היא אמרה לבטל הכל".
    "לבטל?" הם מחליפים ביניהם מבטים "אבא שלך יודע?".
    "לא" אני מנענע את ראשי "אולי אפשר לנסות בכל זאת? אבא שלי יהרוג אותה יום אחד!".
    "יש מישהו בבית?" השרירי שואל "מה המצב בכפר?"
    "אף אחד" אני עונה, מסתכל אחורה לרגע, מוודא שאף אחד לא מסתתר שם, שומע את דברי "כולם חוגגים. אני יכול להראות לכם את הדרך".
    השרירי שותק. הגבוה נכנס אל הטנדר, משתהה שם הרבה זמן. יוצא אחרי כמה דקות, דלתות הטנדר נפתחות, שלושה גברים נוספים יוצאים מהן.
    "זריז, ילד" הגבוה מורה לי "תראה לנו את הדרך".
    אני מהנהן, משחרר בכח את רגלי הקפואות, מאלץ אותן לחזור את הדרך לבית. הפעם בדרך אחרת, מסורבלת גם היא.
    "פה" אני מורה בסנטרי על דלת הבית שלי לשרירי שהיה צמוד אלי כל הזמן. השאר הזדנבו מאחור, שמרו על מרחק. פותח את הדלת, מוליך את השלושה שנכנסו עימי עד לדלת החדר של שירין. שניים נותרו למטה, כנראה לשמור.
    השרירי מעיק על הידית, מבין שהדלת נעולה, שולף מכיסו מספר מברגים דקים בעלי ראשים מוזרים, מתעסק בהם בחור המנעול מספר שניות, מפסיק, לוחץ שוב על הידית, פותח את הדלת.
    החדר חשוך, תריסי החלון סגורים, אינם מאפשרים לטיפת אור לחדור מבחוץ. דמות מתנועעת, עטוית שחורים, עיניה, מבהיקות בתכלת רכה, הן היחידות שנראות בחשיכה.
    "קומו" היא מזרזת את נור, הבה ואחמד. אני צועד פנימה, חושב לעזור.
    "עצור" השרירי מניח יד על כתפי. "אנו נסתדר מפה".
    הם בהחלט מסתדרים, אוספים כל אחד ילד בידיהם, עוטפים אותם בבגדים שחורים שמספקת שירין, יוצאים מהחדר איתם. שירין הולכת בעקבותיהם, עיניה מתמקדות בי לרגע, אומרות תודה ושלום, נעלמות עם כולם.
    רגע או שניים, מישהו עולה. הגבוה. "תודה, ילד" הוא אומר, שולף למולי את אקדחו "זה לטובתך, כן?".
    אני לא מספיק לעכל את המילים וכבר קת האקדח חובטת בראשי בעוצמה משתקת, מפילה אותי לארץ. הוא גורר אותי לחדרה של שירין, מעניק לי בעיטה בבטן ואגרוף לעין, קושר אותי בחבלים לגוף אחת המיטות, חוסם גם את פי וממהר לצאת, סוגר אחריו את הדלת. משאיר אותי בחשיכה, מדמם קלות, מעורפל הרבה, מפחד לא מעט.
    את מבטו הזועם של אבא, שמצא אותי בחדר המום, כאוב ומפוחד, לא אשכח לעולם. למזלי, הוא לא הבין. את שירין לא ראיתי עוד, גם לא את ילדיה. את אושרי היה קל להסתיר. הפחד על חיי לא אפשר לי אחרת.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מימיי, מנוחה כהן, בובה בובה ועוד 59 משתמשים62 //
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מיקי ג'קי
    פשוט זה מה שעלה לי כשחיפשתי 'אליסיר' בפרוג היה זכור לי שדובר כאן על ספר כזה, והנה זה בא בהצלחה...
  • 400
    • T
    שיר כֻּמְתָּה
  • tmr //
    • הוּא צוֹעֵד בְּאִי נוֹחוּת
    כְּבָר מִתְּחִלַּת הַמִּדְרָכָה הַזּוֹ
    מִדֵּי כַּמָּה רְגָעִים נֶעֱצָר וְעוֹשֶׂה
    מְתִיחָה
    שְׁרִירִים

    אֲנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו
    יָרַדְנוּ יַחַד מֵהָרַכֶּבֶת
    מֵאוֹתוֹ קָרוֹן
    מְנַסָּה לַעֲקֹב אַחֲרֵי
    הַתְּנוּחוֹת שֶׁלּוֹ

    מַגְבִּירָה אֶת קֶצֶב הַהֲלִיכָה שֶׁלִּי
    וּכְבָר מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרָיו

    הֵיי, תַּגִּיד
    אַתָּה בְּסֵדֶר
    נִרְאֶה שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ וְסוֹחֵב עַל הַכְּתֵפַיִם אֶת
    כָּל הָעוֹלָם
    וְיֵשׁ לְךָ שָׁם רַק
    כֻּמְתָּה

    הוּא מִסְתּוֹבֵב אֵלַי
    תּוֹהֶה עַל הָאֹמֶץ
    וְעוֹנָה

    זֹאת לֹא הַכֻּמְתָּה
    אֵלּוּ שִׁבְעִים הַקִּילוֹגְרָמִים שֶׁל אָחִי
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אלוקים, Efjat, Avigail Amram ועוד 31 משתמשים34 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה רבה🙏
  • 87
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיר חורבן של ילד קטן
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • כְּשֶׁבָּאתִי לְנַחֵם רָאִיתִי יוֹשְׁבִים.
    יְלָדִים
    קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.

    הַגְּדוֹלִים נִדְכָּאִים, יוֹשְׁבִים אֲלוּמִים.
    מִתְגַּעְגְּעִים
    לְאִמָּא שֶׁלֹּא.

    לְיָדָם גַּם יוֹשְׁבִים יְלָדִים שֶׁעֲדַיִן,
    לֹא מְבִינִים
    אֶת מָה שֶׁחָסַר.

    בּוֹכִים גַּם הֵם, בְּאֵבֶל וְצַעַר,
    עַל שׁוֹקוֹ.
    שֶׁלֹּא נִתָּן.

    אֲבָל הֲכִי מְצַעֵר הָיָה שָׁם בַּצַּד-
    תִּינֹוקֶת,
    שֶׁעוֹד לֹא גָּדְלָה.

    הִיא לֹא מַרְגִּישָׁה, לֹא חָשָׁה בִּכְלָל
    שֶׁאִמָּא כְּבָר לֹא
    תְּחַבֵּק.

    הִיא צוֹחֶקֶת עַכְשָׁיו, כִּי כֻּלָּם מַרְעִישִׁים.
    וְזֶה עוֹשֶׂה לָהּ שָׂמֵחַ⁠
    בַּלֵּב.

    וְחָשַׁבְתִּי אוּלַי אֶזְכֶּה לְהָבִין,
    הַחֻרְבָּן,
    כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן,
    שֶׁחָסֵר לוֹ הַשּׁוֹקוֹ,
    גַּם אִם לֹא הָאָב,
    קָשֶׁה לוֹ הַטַּעַם בַּפֶּה.

    וְרַק לֹא אֶהְיֶה כְּתִינֹוקֶת קְטַנָּה.
    שֶׁלֹּא יוֹדַעַת מְאוּמָה.
    וְאֶעֱמֹד מוּל הָאֵבֶל,
    וּמוּל הַחֻרְבָּן -
    וְאֶתְלוֹנֵן עַל חֹסֶר מִקְלַחַת.
    חורבן של ילד קטן
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אתיס, צלולה, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    תודה לכל המגיבים. חיממתם את ליבי
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה