קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 56
    • ש
    שיתוף - לביקורת חוסר מיצוי
  • שמואל אגסי //
    • אני כתמתם, אני מתוק,
    לפחות כך אומרים.
    היו שטעמו,
    הם היו מרוצים.
    האמת,
    לא כולם,
    חלקם עיוו פנים.
    בעצם רובם לא חלקו לי שבחים.

    אני חצוי, חתוך, מוכן לסחיטה,
    רטוש מעט, כבר עברתי כתישה,
    ובתחתית המכל, חמוצה ודביקה
    שלולית המיץ מתחילת השנה.

    והזמן חולף, אוזל, מייבש,
    ואני, עוד בראש מסחטה מתפלש.
    המכל הריק, עוד ממתין למילוי
    וכולי זועק חוסר מיצוי
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: NOA#, מחוברת לעצמי, %תמר% ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 60
    • ח
    שיתוף - לביקורת בֵּין פְּעִימָה לִפְעִימָה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אֹמֶץ דַּקִּיק
    תָּלוּי בְּחוּט שֶׁל אֵשׁ.
    יֵשׁ רוּחוֹת שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ,
    אֲבָל הַלֵּב זוֹכֵר אוֹתָן.
    וְאֵי שָׁם בִּפְנִים —
    מַשֶּׁהוּ עוֹד נוֹגֵעַ.
    וְהָאוֹר הַדַּקִּיק,
    עוֹדוֹ מִתְנוֹעֵעַ.
    וְאִם תַּקְשִׁיב עָמֹק מַסְפִּיק —
    תִּשְׁמַע פְּעִימָה שֶׁלֹּא חֲדֵלָה.

    צְלִיל שָׁבוּר
    מִתְגַּנֵּב מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה,
    רֶמֶז שֶׁל אוֹר
    נוֹלַד מִתּוֹךְ הַצֵּל,
    סְתִירָה רַכָּה
    נוֹשֶׁמֶת בֵּין פְּעִימָה לִפְעִימָה.

    וְהַלֵּב —
    אֵינוֹ אוֹסֵף בֵּין נָכוֹן לְשָׁבוּר,
    אֶלָּא חַי אֶת שְׁנֵיהֶם,
    כְּמוֹ פְּרִיחָה עֲדִינָה
    עַל אֲדָמָה סְדוּקָה.

    וּבֵין כָּל הַסְּתִירוֹת —
    הַלֵּב סוֹגֵר מַעְגָּל חֲרִישִׁי,
    וְאוֹסֵף לְתוֹכוֹ
    אֶת כָּל הָאוֹר שֶׁנָּפַל בַּדֶּרֶךְ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., בסוש ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו. כתיבה יפה ונוגעת. מיוחד!
  • 127
    • ח
    שיתוף - לביקורת מישהו
  • חיה❤ //
    • כָּל מָה שֶׁאָדָם צָרִיךְ⁠
    זֶה מִישֶׁהוּ אֶחָד-
    שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְגַב.
    שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְגֶזַע.

    מִישֶׁהוּ אֶחָד-
    שֶׁיִּתֵּן לוֹ יָד.
    יִלְחַשׁ לוֹ, רוּץ!
    לֵךְ תִּזְרַח כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.

    הֱיִי לוֹ לְמִישֶׁהוּ.
    הֱיִי לָךְ לְמִישֶׁהוּ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הילדה "המאומצת", חסיד הנודד, אהרן 1 ועוד 16 משתמשים19 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    וואו! כמה קצר ככה עוצמתי. זה משאיר לגמרי בלי מילים.
  • 136
    • ס
    שיתוף - לביקורת יוֹנָתִי
  • סני //
    • כְּמוֹ עִוֵּר עַל יַד יוֹנָה
    מִשַּׁיִשׁ
    עֲשׂוּיָה שְׁבָרִים שְׁבָרִים
    מִקְשָׁה אַחַת זָהָב
    לָבָן
    קָפוּא
    מְאֻבָּן.


    מְפֻסֶּלֶת בְּיַד אָמָן
    בֵּין חַגְוֵי
    סֶלַע
    שָׂרוּט
    מְלֻכְלָךְ


    כְּמוֹ שִׁכּוֹר סוֹבֵב בָּעִיר
    מְחַפֵּשׂ אֶת שֶׁאָבְדָה נַפְשִׁי
    מִזְּמַן מִזְּמַן
    וְעֲדַיִן .


    עוֹמֵד
    כְּמוֹ סֵפֶר
    פָּתוּחַ
    גְּוִילִים שֶׁל דְּיוֹ רָטוֹב כְּמוֹ מַיִם
    נִשְׁפָּךְ כְּאֶשֶׁד בְּתוֹךְ קִיר זְכוּכִית
    מְחַכֶּה תָּמִיד
    עֲדֵין


    אֶל מִשְׁק כְּנָפַיִם זָעִיר
    שֶׁיָּעִיר אֶת לִבִּי כַּשָּׁחַר
    יִפְתַּח לִי פִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם
    שֶׁיִּפְרוֹשׂ כָּנָף אֶל הָעוֹלָם.


    שֶׁיָּעוּף
    וְיָשׁוּב שׁוּב


    מֵחָדָשׁ
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דיונון, רוחני, מתרגשת ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    מרגיש כמו פסיפס מרהיב. כל חלק, כל מילה, משובץ במקומו הנכון ובסיכום נוצרת יצירה מ ו פ ל א ה.
  • 184
    • T
    שיר הַאִם מִישֶׁהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ
  • tmr //
    • כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הִתְחַלְּקָה לִשְׁתַּיִם
    הִתְחַלְּקָה לְשָׁלוֹשׁ
    הִיא לֹא לָקְחָה בַּחֶשְׁבּוֹן אֶת הָעוֹלָם שֶׁתִּבְנֶה לְכָל זֶהוּת
    אֶת הַהַשְׁלָמָה עִם הַדְּמוּיוֹת וְהַסְּבִיבָה
    אֶת חֹסֶר הַחִבּוּר וְהַכֵּנוּת בֵּינֵיהֶם
    בְּעוֹדָהּ עוֹבֶרֶת מִזֶּהוּת אַחַת
    לַשְּׁנִיָּה הִיא מְנִיחָה אֶת הַקּוֹדֶמֶת בַּצַּד
    מֻתֶּשֶׁת לְהַחֲרִיד מֵאֹסֶף הַמִּלִּים שֶׁדִּבְּרָה

    לְרֶגַע לֹא חָשְׁבָה
    שֶׁבְּרֶגַע אֶחָד שֶׁל אִי הַבְחָנָה
    בְּעוֹדָהּ עוֹבֶרֶת מִזֶּהוּת אַחַת
    לַשְּׁנִיָּה הִיא
    תְּאַבֵּד עַד כְּאֵב אֶת עוֹלָמָהּ הַקּוֹדֵם
    מִבְּלִי לָדַעַת שֶׁאֵין לָהּ לְמִי וּלְאָן לַחֲזֹר
    שֶׁהִשְׁאִירָה לָהּ תְּהוֹם פְּעוּרָה שֶׁעָלֶיהָ לְהַשְׁלִים
    לְאַחוֹת לְגַמְרֵי וְלִקְבֹּר
    וְאֵין לָהּ אֵיךְ לָגֶשֶׁת
    אֵין לָהּ אֵיךְ לִפְנוֹת
    לְכַסּוֹת בְּרִגְבֵי אֲדָמָה וּלְהַדְלִיק נֵר
    נֵר גּוּפָהּ לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים שְׁנוֹת חַיִּים

    עוֹלָם שָׁלֵם שֶׁהִיא הִכִּירָה הִתְאַדָּה מִן הַיָּמִים
    בְּלִי לִשְׁאֹל הַאִם מִישֶׁהוּ נִשְׁאַר בַּחוּץ
    הַאִם מִישֶׁהוּ מְחַכֶּה לְמִישֶׁהוּ
    וְצָרִיךְ רַק לְמִלָּה אַחַת
    רַק לִסְלִיחָה אַחַת
    לַחֲזֹר
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, מַיִם שְׁקֵטִים, בחלל הריק ועוד 18 משתמשים21 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    מעדיפה שלא😶 תודה תמר 🙏
  • 116
    • חוה אייזן
    שיר אתה שתי טיפות אמא, ילד
  • חוה אייזן //
    • נכתב שנה שעברה ביום הזיכרון
    לא העליתי אז
    לצערי זה עדיין רלוונטי למאות אמהות שכולות שנוספו מאז המלחמה...

    אַתָּה שְׁתֵּי טִפּוֹת אִמָּא, יֶלֶד
    הֵן סוֹלְלוֹת עַכְשָׁו נָתִיב רָתוּחַ
    עַל אֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים
    מְקַבְּעוֹת לְעָפָר שֵׁם שְׁאֵר הָרוּחַ
    שֶׁעוֹלֶה רָחוֹק מִצְּמֹחַ הַפְּרָחִים
    שׁוֹבְרוֹת שְׁתִיקַת חֶלְקָה קְטַנָּה תְּחוּחָה
    כִּי מִי יִשְׁאַל לָהּ לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה

    אַתָּה שְׁתֵּי טִפּוֹת אִמָּא, יֶלֶד
    הֵן נִקְדוּ לָכֶם אֶת הָרַקּוֹת בְּקֹר
    בַּיָּמִים שֶׁקָּפְאוּ שֶׁנִּפְרַדְתָּ
    כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת לְמַלְאֲכֵי הַבְּשׂוֹר
    וְשָׁאֲלָה אִם בַּסּוֹף, כָּמוֹהָ פָּחַדְתָּ
    וְהַמַּבָּט הַקָּרוּעַ בַּחֹר שֶׁבָּעַיִן
    בְּיָם הַתְּכֵלֶת הַזֵּהֶה,
    נִפְעַר בְּהֶלֶם- "אַיִן"....

    אַתָּה שְׁתֵּי טִפּוֹת אִמָּא יֶלֶד
    הֵן אָזְלוּ מִזַּרְזִיף אַחֲרוֹן שֶׁל חַיִּים
    כְּשֶׁשְּׁנֵיכֶם הִלְבַּנְתֶּם בְּרַעַד
    מוּל שְׂרִיד הַזְּמַן שֶׁצִּיֵּץ בְּרַחֲמִים
    וְנִשְׁטַח לְקַו אָרֹךְ לָעַד

    אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלָּהּ נִשְׁפָּךְ
    בִּרְסִיסִים קְטַנִּים שֶׁל דָּם
    מוּל סִנְווּר הַהֲבָנָה
    שֶׁהֶחָלָל תַּחְתָּיו שֶׁפַּעַם
    מִלֵּאתָ בּוֹ אָדָם
    נִנְטַשׁ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה...
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אסתי1641, ניק 139167, מחוברת לעצמי ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 42
    • מ
    שיתוף - לביקורת יש מי
  • מהללו //
    • יש מי שמתחזק, מתגבר
    ובוחר לא לוותר.

    יש מי שמועד, נופל
    ובוחר במפלתו להישאר.

    יש מי שמתנדנד,
    פעם עולה, פעם יורד.

    יש מי שמסתובב,
    פה ושם לעיתים מערבב.

    ויש מי שעדיין מחפש,
    גם אם עיניו קרח, הלב כולו מבקש.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חנה ש., .חיה פ, ח.ד. וחלק ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 136
    • %
    שיתוף - לביקורת מחול השדים.
  • %תמר% //
    • פַּעַם נִסִּיתִי לִשְׁאֹל תַּבֶּטֵן שֶׁלִּי
    לָמָּה תָּמִיד הִיא כָּכָה,
    רוֹחֶשֶׁת.

    הִיא לֹא עָנְתָה
    וּמָחוֹל שֶׁל שֵׁדִים
    הִמְשִׁיךְ לִרְקֹד בְּתוֹכִי.

    לִפְעָמִים בַּלַּיְלָה שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ,
    מֻפְרָע.

    וְזֶה כָּאַב לִי.

    לַיְלָה אֶחָד,
    כְּשֶׁמְּחוֹל הַשֵּׁדִים פָּסַק לְרֶגַע,
    נִהְיָה בִּי שֶׁקֶט.

    שֵׁד אֶחָד נִשְׁכַּב לִישֹׁן אֶצְלִי בַּלֵּב,
    אָמַר שֶׁהוּא עָיֵף.

    שֵׁד אַחֵר עָלָה לַמֹּחַ,
    שִׂחֵק בִּי
    מַחְבּוֹאִים
    לֹא מָצָאתִי אוֹתוֹ.

    שֵׁדִים עָלוּ בִּי
    יָרְדוּ
    סֻלָּמוֹת.
    חֲבָלִים.

    וְשֶׁקֶט מַצְמִית בְּתוֹכִי.

    מָחוֹל הַשֵּׁדִים הָפַךְ לִי לִשְׂדֵה קְרָב.
    וְאֵין הֲרוּגִים וּפְצוּעִים.
    יֵשׁ שֶׁקֶט.

    שֵׁדִים יָשְׁבוּ בְּתוֹכִי, לֹא רָקְדוּ.

    וְיוֹתֵר
    הִפְסַקְתִּי
    לְבַקֵּשׁ
    שֶׁקֶט.

    הִפְסַקְתִּי לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם בְּתוֹכִי.
    לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ יוֹתֵר.

    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אריאל ריבו, NOA#, בחלל הריק ועוד 20 משתמשים23 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    איזה כישרון וכמה אמנות להצליח להעביר צמרמורת במי שקורא את המילים שלך... שיר מדהים.
  • 105
    • I
    שיתוף - לביקורת כְּאֵבֵנוּ הַקָּטָן
  • I.Q //
    • ב"ה.

    כּוֹאֲבִים אֶת כְּאֵבֵנוּ הַקָּטָן
    שֶׁאֵינֶנּוּ מֵכִיל אֶת כְּאֵב זוּלָתֵנוּ
    וְזוּלַת זוּלָתֵנוּ.

    כִּי לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים
    לָשֵׂאת כָּל זֹאת עַל שִׁכְמֵנוּ הַדַּל.
    קוֹרְסִים הָיִינוּ לְנֹכַח
    צָרַת הָרְחוֹב כֻּלּוֹ
    וְהָעִיר וְהָאֻמָּה.

    נִקְרָעִים הָיִינוּ
    לְגִזְרֵי גְּזָרִים.

    גַּם אַהֲבָתֵנוּ אֵינֶנָּה מְכִילָה
    דֵּי צָרְכָּהּ שֶׁל שְׁכוּנָה
    אוֹ עִיר
    אוֹ אֻמָּה.

    קְטַנִּים אֲנַחְנוּ מִכְּדֵי לָשֵׂאת
    מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה.

    רַק זֹאת אוֹמְרִים לָנוּ:
    הַשְׁקוּ אֶת פִּנַּת הַחֶמֶד שֶׁלְּיֶדְכֶם,
    וְעוֹד אִישׁ בִּקְצֵה הָרְחוֹב
    יַשְׁקֶה אֶת גִּנָּתוֹ שֶׁלּוֹ.

    וְהִנֵּה לְפֶתַע
    יִפְרַח הָרְחוֹב.
    תִּפְרַח הָעִיר.
    תִּפְרַח הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה.

    וּבַדּוֹר הַבָּא
    וְזֶה שֶׁלְּאַחֲרָיו
    יַבִּיטוּ בָּנוּ בְּעֵינַיִם מְבִינוֹת,
    יַשְׁקוּ אַף הֵם אֶת הַצָּמֵא,
    יְזֻנּוּ אֶת הָרָעֵב,
    וְהַשָּׁנִים כֻּלָּן
    תִּפְרַחְנָה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חנה ש., הבזק של שפיות, צביה ר. ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    וואו! איזה שיר מדהים! כל כך נעים לקריאה והתוכן רלוונטי לכולנו. לכל אחד. מעניין. זאת המילה...
  • 86
    • %
    שיתוף - לביקורת שריטות במלח.
  • %תמר% //
    • פַּעַם נָסַעְתִּי לְיָם הַמֶּלַח
    שְׂרִיטוֹת
    בַּיָּדַיִם.
    שְׂרִיטוֹת
    בפנים.

    בְּדֶרֶךְ הַשֶּׁמֶשׁ
    צָרְבָה אֶת עוֹרִי,
    נִשְׁקָהּ אֶת פָּנַי.
    נִקְּדָה
    עִגּוּלִים.

    כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַחוֹף
    הִיא יָרְדָה
    לְמוּלִי,
    הִמְשִׁיכָה סִיבוּב.
    כִּמְעַט וְשָׁקְעָה.

    וְרָצִיתִי מַמָּשׁ
    לָתֵת לָהּ חִבּוּק
    וְאוּלַי לְהַחְזִיר לָהּ
    גַּם
    נְשִׁיקָה.

    אָז רַצְתִּי מַהֵר
    מִכָּל הַחוֹלוֹת
    אֶל תּוֹךְ הַתְּכֵלֶת
    וְשֶׁמֶשׁ בָּרְחָה.

    וּמֶלַח כִּסָּה
    יָדַיִם שְׂרוּטוֹת
    וְדָם שֶׁנִּצְרָב
    וְעַיִן לַחָה.

    וּמִכָּל הַדְּמָעוֹת
    שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם
    וְהַיָּם שֶׁבָּכָה אָז
    יַחַד אִתִּי.

    וּמִכָּל הַטּוֹבוֹת
    שֶׁנָּתְנוּ לִי כֻּלָּם
    לֹא הָיָה לִי אַפְ'חַד
    מִלְּבַד.
    זוּלָתִי.


    --
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כר מלא ברכת ה', noa choen, אריאל ריבו ועוד 14 משתמשים17 //
    0 תגובות
  • 432
    • ח
    שיתוף - לביקורת טעויות, טעויות........
  • .חיה פ //
    • לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
    אבל כן. שוב, שוב היא עשתה טעות, אולי בטעות, אבל זה לא עוזר, וזהו כבר אין לה כוח להיות אימפולסיבית מעצבנת. אתם רואים אותה כזאתי חזקה, אבל היא לא, כי הנה שוב שוב זה קרה.
    וציפי בעצמה לא מבינה את עצמה, למה לא יכולת להיות יותר זהירה, למה את כזאת סתומה, ציפי? תבכי תבכי, זה מגיע לך! אבל בעצם כמה שתבכי זה לא יעזור, היא צורחת על עצמה בהיסטרייה.
    והיא לא תספר לאף אחד על זה, מה פתאום, הם לא צריכים לדעת, והם גם לא יבינו, את ציפי לא מבינים בני אדם, רק השם.
    אבל השם, איך שמים עליו ראש ומרפים?

    אם אחרי הכל אנחנו ילדים, אז אני תינוקת, הראש של ציפי עמוק עמוק בכרית, שקוע. היא נחנקת. נישנקת.
    שוב, היא, עשתה, שטות, וזהו, היא שונאת את עצמה סופית, אין לה כוח לכלום, אין לה תקנה.
    והיא מנסה להקיא את מה שתוסס לה בפנים עם דמעות, לא מצליחה, רק רוצה לצרוח להשם שלא יתן לה לברוח כי כבר אין לה כוח.
    הלב שלה ממשיך להתנגן בהיסטריה, אין לה כוח להירדם מתוך דמעות, שוב, אבל מי שואל אותה בכלל.
    שוב נעצמו עיניים רטובות סוחטות את הכרית.
    ורק כוכב בודד מנצנץ מעליה, עד זוהר לכאב שלה, לבכי.

    והכוכב לא מבין את ציפי. לא מבין למה היא בכלל בוכה!!! איך היא שכחה שהשם מחבק גם את הטעויות? הוא רוצה להזכיר לה, אבל היא כבר ישנה...
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: ידידים, חיפאית!!!!, טובי כהן אדריכלית ועוד 20 משתמשים23 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    [/ISPOILER]
  • 199
    • ח
    שיר רצון
  • .חיה פ //
    • משתפת פה בשיר שנכתב מעומק נהמת הלב
    מכל הנשמה
    ממש מעומק השורש ,
    כשכולי מקפצת עצבים ו.. לא ברור מה
    אז אם זה חיזק אפילו מישהו אחד- כבר היה שווה!
    וזה ארוך - ארוך!!! גם אחרי שמחקתי וקיצרתי וקיצצתי..
    אז, בהצלחה..
    קראו, ובקרו.
    תודה.

    אבא!!
    אני יודעת
    שומעת
    מרגישה
    בכל תא,
    שאתה.
    רוצה .
    שאבטל רצוני
    בשבילך.
    בשבילי.
    ואמחץ
    תשוקתי
    ואדע
    שאיתי
    בכל ניסיון - אתה.
    אבל!!!
    זה קשה. זה קשה!
    ואני
    קטנה.
    וכשחשוך כמו מצרים
    קופאת האמונה.
    וניסיתי, ניסיתי.!!!
    באמת, שניסיתי.
    לשכוח. למחוק. לשכוח. לדחוק.
    להבין
    שאני בעצם.
    לא מבינה פה כלום.
    ולרגעים הצלחתי. באמת שהצלחתי.
    הדחקתי. המשכתי. שחררתי.
    הייתי גיבורה.
    מריו.
    אבל פתאום...
    בום.
    מה קרה?
    הרצון התלקח. והלב נקרע.
    שוב. לשניים.
    חציו מאשים את עצמו.
    וחצו זוכר
    שהכל משמיים.
    אבא!!!
    בא לי לבכות
    מרוב כישלון
    והיצר.. הזה!!
    מוציא לי לשון.
    מביא מועקה.
    חזקה.
    מציקה.
    והרגש
    נתקע!!!!
    אז אני
    מחכה
    שתבוא,
    תרפא.
    את הלב הזה.
    שלא עומד -
    ברצון הזה.
    ותמחא לי כפיים.
    וישירו שירה
    כי היה לי קשה
    וצעקתי - לך.

    אבא!!!---


    ואיזה כיף שאבא הוא כל יכול. ושהוא אוהב. הכי.
    ואיך מקסים להיות תלויים רק בו.
    רק, בו!!!
    וכשהוא מסתיר פנים,
    לצרוח לו, בשקט, - בוא!!!
    והוא בא. ועוטף. ושומר. ומגן ומציל.
    ונותן שלווה כזאת בלב.
    שלוות, הבוטח.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיימקוש, RU1, tmr ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אקסטרה היפראקטיבי
    שיר מדהים. וואו.
  • 2 5K
    • א
    שיתוף - לביקורת עויזר מנסה להתחתן - פרק ב'
  • אשר צ'סקו //
    • (לפרק הקודם - כאן)

    מי שהכיר את עויזר ידע שהוא בחיים לא יבוא בזמן!
    לא משנה אם זה לאסיפת דיירים או לטקס יציאת הנשמה של סבתה בלומה ע"ה.
    תמיד הוא הגיע אחרי שהאירוע הסתיים. בדרך כלל מפוזר ומתנשף. לא פלא שכבר לאוויר העולם הגיח בשבוע 42. בוואקום כמובן.

    לכן פנחס השדכן שחשש לגורל השידוך, התקשר פעם נוספת לקראת הפגישה שנקבעה ל- 20:00 - רק בשביל לחדד ש"שמונה - זה שמונה - זה שמונה!!!"
    אמר ולא קיווה לטוב.

    עויזר לא רצה לאכזב, בכל זאת מדובר כאן בעניין רציני ואולי אף בגורל אושרו העתידי, על כן קבע בלבו ש"ימות העולם הפעם הוא יבוא בזמן!"

    בשביל לבוא בזמן צריך לישון בזמן. וזה בדיוק מה שעויזר ניסה לעשות ערב קודם, אלא שכנראה היה מרוגש מדי מכדי להירדם סתם כך בשעה סבירה. אז הוא לקח שני כדורי שינה חזקים - ושוב פעם לא נרדם. לקראת הבוקר הגלולות השפיעו, אבל ממש שעה אחר כך הנודניק צלצל. עויזר לא זכר הרבה מתפילת שחרית ואת שאר היום העביר בגדול בהכנת כוסות קפה וריקונם בשרשרת. אבל איך הוא אמר "יירדם העולם הפעם הוא בא בזמן!"

    ובאמת התרחש הנס, וכבר ברבע לשמונה עויזר עמד מרוצה מול שלט המלון -
    רק כדי להבין שהוא במלון הלא נכון.

    הבעיה עכשיו הייתה כפולה, ראשית, הוא נמצא בקצה השני של העיר. שנית, הפגישה מתחילה בעוד 15 דקות והוא נורא רצה להשתתף בה.

    עויזר היה מבואס אבל גם נחוש מספיק בשביל לא להרים ידיים. לכן לראשונה בחייו הוא עלה על מונית.

    "לאן?" שאל אותו הנהג.
    "אחוזת לואי, ומהר!" ירה עויזר והידק את החגורה.

    הנסיעה לא הייתה ארוכה. למעשה היא נגדעה באמצע הדרך אחרי שעויזר התעטש לכיוון הנהג - ואז גם בירר אם הוא "מכבד היימיש כארד?" הנהג ענה שלא. או כלשונו "תגיד לי אתה מטומטם???"

    עויזר האומלל מצא את עצמו זרוק באמצע הדרך. וגם ממש לחוץ. השעה הייתה
    שמונה - זה שמונה - זה שמונה בדיוק. ועל מונית נוספת הוא אפילו לא חשב, שכן העדיף להימנע מאינטראקציה נוספת עם אנשים מהסוג השזוף ביד שמאל.

    הברירה שנותרה בפניו הייתה טרֶמפּּ. העניין הוא שטרמפּים תלויים במזל, ולעויזר פחות היה מזה... יותר היה לו עניבה משובצת, שמשום מה התעקש להשאיר אותה כרוכה על צווארו המזיע.

    כשעבר מספיק זמן בדרך המסורתית של נפנוף אצבע בסלחנות, עויזר הבין שהסיכוי שתעצור לו מכונית שווה לסיכוי שלו להזדקן באותו מקום. ולכן עבר לדרך הרדיקלית והמבטיחה – 'טרמפּ לחץ'. כל אימת שהרמזור עמד על אדום, עויזר ועניבתו תיזזו בין הרכבים ואף ניסו להיכנס לחלקם בכוח. טרֶמפּ אמנם הוא לא השיג בזה, אבל כמה מטבעות מאנשים אכפתיים דווקא כן.

    עכשיו השעה הייתה 21:00, ועויזר המסוחרר הלחוץ והעייף היה גם חסר אונים. פנחס השדכן רטט לו בכיס ללא הפוגה. חצי עיר מפרידה בינו לבין שושי, ובשום אמצעי ממונע לא קצר הישגים משמעותיים. מצד שני הוא כל כך רצה לקחת חלק בפגישה שלו. הרי "איך תיראה פגישה כש50% מהשותפים בה נעדרים???" הרהר.

    בשעה 22:03 זה קרה! שושי המסכנה שכבר סיימה את ספר התהלים, עמדה כעת בתחנת האוטובוס וחשבה שהיא רואה משהו. גוש רחוק ומוארך ניתר לכיוונה במהירות. כשהגוש התקרב זה אכן היה הוא - עויזר שלה... מפוזר ומתנשף...

    את פגישתם הם התחילו בספסל האחורי של האוטובוס, משם הם כבר המשיכו לאחד הספסלים באמצע, (נודע להם שזה אוטובוס מהדרין.) וסיימו כששושי הייתה צריכה לרדת.

    ואיך עויזר סיכם לשדכן, "הייתה שיחה טובה."


    ***​

    על הפגישה הבאה – בפרק הבא (בכפוף להחלטה שלה...)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חוי!, תכלת שמיים, אמא של :-) ועוד 111 משתמשים114 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אשר צ'סקו
    וואו! התפרגנתי! ללא ספק עוררת בי חשק לתעד גם את החתונה. ואם כבר אז את החיים שלהם בכלל... תודה...
  • 227
    • א
    שיתוף - לביקורת חיבוק, אוזן, ואהבה
  • איוליס //
    • היא הייתה ילדה אחת, תמימה.
    ילדה טובה שקמה בבוקר, הולכת לבית הספר, ועושה בדיוק מה שאומרים לה.
    ילדה מנומסת שאומרת תודה למורה בסוף השיעור, ומחייכת בשקט.
    היו לה זוג עניים שחורות ושותקות,מכוסות בריסים צפופים.
    זוג עניים גדולות, שניסו לספר סיפור אחר.
    סיפור שההתנהגות היפה שלה לא ספרה.
    כי בחוץ אמרנו, היא ילדה טובה עם התנהגות מצויינת, אבל עמוק בפנים, היא ידעה שהיא רעה.
    בתוך הלב הקטן והמתוק שלה, התחבא עיגול שחור, גדול, ורע.
    היא לא ידעה איך קוראים לו, פחדה מקיומו.
    היא לא ידעה שהוא נמצא בעוד הרבה לבבות קטנים של ילדות.
    חשבה שהוא קיים רק אצלה, חשבה גם שלא סתם הוא בחר לגור בלב שלה.
    היא הבינה שהיא שונה מכולן, מאוד רעה.
    בגן שלה סיפרו שיש מידות רעות, והתנהגויות לא מתאימות.
    תיארו התנהגות פרועה, מכות, וקנאה, וגם אמרו שבגן שלנו חס וחלילה היצר הרע לא נכנס,
    בגן שלה היו רק ילדות טובות, עם לב טוב, ככה הגננת אמרה.
    הגננת לא ידעה על העיגול שבלב שלה, אז היא התנהגה אליה כמו אל ילדה רגילה.
    היא לא ידעה שהעיגול מבקש שיתייחסו, לא ידעה שהוא צריך מילים טובות והמון יחס כדי לשתוק, להיות קטן יותר, להיעלם.
    היא לא רצתה שהגננת תדע, אז היא המשיכה להיות קטנה, ושקטה, המשיכה להיראות ילדה טובה.

    בבית הספר היה לה קשה יותר, העיגול גדל, והשתולל, ועשה לה בלגן בלב.
    אבל היא לא העזה שמישהו ידע מה קורה לה שם בפנים.
    כשחברה פנתה אליה, בקשה לשחק, או לשבת לידה, הוא קפץ מאושר, שכנע אותה להסכים.
    אבל היא ידעה שאסור לה, כי כך כולם ידעו עליו, יכירו אותה, יכירו את העיגול האכזר.
    אז היא התעלמה ממנו, והנידה ראש לשלילה בשקט עצוב.
    החברות התייאשו ממנה, שכחו לנסות שוב.
    הן גם לפעמים צחקו, כי מה זה ילדה שיש לה פה, אך, הוא נשאר סגור?
    העיגול בכה , וכעס, והיא כל כך פחדה, כי היא נשארת איתו לבד.
    כולם נעלמו, אף אחד לא נותן לה יד, לא מציל אותה ממנו.
    אף אחד לא יודע שהוא בנתיים גדל וגדל, ותובע ממנה יחס.
    יחס שאין לה לתת.

    בסמינר הוא כבר היה ענק, היה לו המון כוח והוא לא פחד.
    היא הרגישה שלאט לאט הוא מתחיל להידחף לבחוץ.
    הוא דרש ממנה דברים לא הגיוניים, כל מה שהיא לא העזה אף פעם.
    עכשיו הוא שלט, היא היתה חייבת לרצות אותו, לשמוע בקולו.
    פתאום היא דברה בכיתה, בקול, הלב שלה דפק, החברות פתחו פה, אבל הן התרגלו, מהר.
    הבעיה שהוא לא הסתפק, הוא רצה שכולם יראו, ישימו לב.
    היא ידעה שהוא רע, ושחור, שזו שימת לב שלילית, שעכשיו כולם יודעים שהיא תלמידה רעה, עם יצר הרע חזק.
    אבל לפחות עכשיו יודעים שיש אותה.
    היא התחצפה למורות, מצאה עצמה המון במסדרונות.
    היא בכלל שכחה מהו תקנון, ואיך נראית בת בית יעקב.
    היא חשבה שכך טוב יותר מפעם, כי סוף סוף היא לא שקרה, היתה בדיוק כמו שהיא בתוכה, רעה.

    ואז היא גם מצאה חברה.
    יחד איתה היה לה קל יותר להשמע לעיגול השחור, כי החברה שלה היתה כמוה, שחורה, כך מבחוץ היה נראה.
    העיגול שלה חגג, קפץ, נהנה, סוף סוף הוא נושם לרווחה.
    הוא הדף את הגבולות המועטים, והדקים שנותרו סביבו, והציץ לבחוץ, מתפשט על כולה.
    יחד עם החברה השחורה היא עשתה המון דברים, שגרמו לעיגול לגדול, להיות יציב, חזק, ושולט.
    ההורים שלה היו עצובים, בגללה, להורים שלה בלב היו רק עיגולים לבנים, כך היא היתה בטוחה.
    היום היא כולה שחורה, כמו החברה שלה, ככה היא מרגישה.
    אבל עמוק בפנים היא מחכה, מחכה שמישהו יבוא וילמד אותה שיש בה טוב.
    שהרע הזה, הוא רק עיגול אחד, שחור.
    שכמו שהוא גדל, כך היא יכולה להקטין אותו חזרה, היא מחכה שיעזרו לה לכווץ אותו, ואולי אפילו להעלים לגמרי.
    רוצה שיאמרו לה שהיא לא רעה, היא אף פעם לא היתה רעה,
    היא פשוט כמו כולם, מתמודדת עם היצר הרע.
    רוצה שילמדו אותה, איך מתמודדים איתו בצורה הכי טובה.
    ואם אפשר היא מבקשת גם,שיביטו בה עמוק, לתוך העניים, יחפשו, ינסו למצוא, אולי קיים בה איזה עיגול ורוד, פצפון.
    שיתנו חיבוק, ילטפו, יבטיחו שהוא פעם יגדל, יצבור כוח, ינצח את השחור, יותיר בה רק טוב.
    רק תתנו לה, מגיע לה.
    חיבוק, אוזן, ואהבה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אמונה !!!, טקסטיב אונליין, ידידים ועוד 30 משתמשים33 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    וואי אני אין לי מילים. זה יפה, ומרגש, ומיוחד, ונוגע , וכואב!!!! והכתיבה זורמת, ונעימה, ויפה...
  • 55
    • ח
    שיתוף - לביקורת עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים
  • חנה ש. //
    • **עוֹלָם,
    אַתָּה נֶעְלָם אֶחָד גָּדוֹל.
    גַּם בַּלַּיְלָה, גַּם בַּיּוֹם —
    אוֹתוֹ מִסְתּוֹרִין.

    אוּלַי אִם נִלְמַד לְהַקְשִׁיב לַלַּיְלָה,
    נִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ גַּם אֶת קוֹלוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַיּוֹם.

    שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה —
    קוֹל לֹא מוּבָן, קוֹל מְחַפֵּשׂ,
    חוֹמֵק וְנֶעֱלָם מִתּוֹךְ אֲפֵלַת הָעוֹלָם.

    שָׁמַעְתִּי גַּם אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַיּוֹם —
    קוֹל דַּק, עָדִין,
    כְּמוֹ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב,
    מְשׁוּכָה בְּחוּט שֶׁל חֶסֶד לִמְקוֹמוֹת עֶלְיוֹנִים.**
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, צביה ר., ח.ד. וחלק ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    המשפט הגיע מהתבוננות ארוכה.
  • 62
    • ר
    שיתוף - לביקורת כשהן מחוברין
  • רבקהנ //
    • ב"ה

    ספחת,
    בהרת,
    צרעת
    ממארת.

    עובש
    בבית אוחז.
    עונש
    לא עוזב.
    ביובש
    המדבר בדד יושב.

    מצורע חשוב כמת.

    -

    הכל
    נובל
    קמל
    חדל,
    ואז גדל.

    השממון,
    הרקבון -
    בבטחון
    ינץ
    זרעון.

    משהו חדש
    יזריע.
    יוולד,
    יפציע.
    יצמח,
    יפרח,
    טוב יותר.
    מחובר
    לשורש.

    אז תזריע - מצורע.

    לשיר על פרשת שמיני
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: צביה ר., ח.ד. וחלק, שירת הכוכבים ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    תודה רבה! שמחה שאהבת..
  • 2 928
    • ה
    שיתוף - לביקורת הוא היה צעיר, אהב את החיים. וקרע את העיר, עם שלשה דובדבנים.
  • הווה פשוט //
    • צעיר אני לימים ואוהב מאד את החיים. על כן מצאתי את עצמי בוקר אביבי אחד מביט בתכלת השמיים ומקשיב לבת קול חרישית הקוראת לי לצאת ולקרוע את העיר.

    אינני יודע כיצד קורעים ערים, אבל זרקתי על כתפיי ז'קט קל, מילאתי את כיסי בחופן סוכריות מנטה. הוצאתי מחבילת השטרות הצבעונית שטר של עשרים שקל, ונסעתי אל העיר הגדולה.

    צעיר אני לימים ואוהב מאד את החיים, וכשירדתי מהאוטובוס מול דוכן פייס חשבתי לעצמי שיהיה זה שימוש ראוי בעשרים השקלים שלי, אם אקנה בהם אחד מאותם כרטיסי גרוד.
    נכון שהם לא זוכים אף פעם, אבל היום. היום זה שונה, לא?!

    הכרטיס עלה 18.5 שח. קבלתי עודף שקל וחצי.

    התחלתי לגרד עם השקל, וחשפתי תמונה של שני דובדבנים תאומים התלויים על זלזל דקיק.

    "תשתמש בחצי-שקל, יותר נוח", אמר לי האיש מעבר לדוכן.

    ואכן בעזרת המטבע הגדולה חשפתי במהירות תפוח אדמדם, ועוד שני דובדבנים.

    "איך זוכים?" שאלתי את האיש.

    "אם יש לך בכרטיס שלוש פעמים את אותה תמונה".

    מה צריך את כל המשחק הילדותי עם התמונות, על הכרטיס הזוכה תכתבו "זוכה" וזהו. מה אני תינוק?!

    גרדתי בננה ותפוז ועוד בננה, ועוד תפוח.

    נשארה תמונה אחרונה מכוסה באפור.

    "עצור". אמר קול רועד מאחוריי.

    אדם זקן לבוש במעיל גדול מדי, החזיק את כתפי ביד חלושה. זקנו היה ארוך מאד ולבן לחלוטין. כמו מפה צחורה.

    "אתה לא רוצה להמשיך לגרד", אמר לי.

    אני דווקא כן רוצה. חשבתי. אבל העיניים שלו היו כל כך עמוקות בחוריהן והברק שבהן כל כך מוזר, והיד שלו.
    היד שלו ליפפה את צווארי ומשכה את ראשי קרוב אליו, "אתה לא רוצה". אמר לי קרוב קרוב.

    זרקתי את הכרטיס לפח.

    שלחתי יד אל הכיס, והכנסתי לפי שלש סוכריות מנטה יחד.

    כשהן נגמרו הייתה הלשון שלי בוערת, ובכל שאיפה שלקחתי הרגשתי משב קור.
    שהזכיר לי את זקן השלג של הקשיש המסתורי שכבר לא היה בסביבה.

    הצצתי אל השמים, הכחול שלהם היה החלטי מאד.
    הוצאתי את הכרטיס מהפח וגרדתי במהירות את המשבצת שנותרה.

    "שלוש דובדבנים". אמרתי בניגון חגיגי.

    "עשרת אלפים שח". אמר המוכר באותו ניגון.

    "מזל טוב". אמרה אשה מבוגרת במבטא אמריקאי וצלמה אותי בסמרטפון שלה.

    אני הולך לככב בקבוצות הוואצאפ.


    המוכר הביא לי חפיסת שטרות כחולים חגורה ברצועת נייר.
    ובתמורה נתתי לו סוכריית מנטה, והלכתי לקרוע את העיר.

    "מה המנה הכי יקרה שיש לכם?" שאלתי את בעל המסעדה.
    ואחר חצי שעה כשהתחלתי לנגוס במנה שאת שמה אין לבטא ללא אימונים מפרכים, שאל המלצר ביראת כבוד "איזה יין אדוני רוצה?"

    "את הטוב ביותר".

    "בלו הוריזון, אדוני", אמר המלצר הכנוע בהבנה מתפעלת.

    "ושלא יהיה מריר או חמצמץ".

    "בלו הוריזון, אדוני", הנהן הכנוע.

    "ושיחליק בגרון בקלות"

    "בלו הוריזון, אדוני".

    "ושיתאים לאוכל, ולא יהיה חריף מדי".

    "בלו הוריזון, אדוני".

    חצי שעה ארכה הכנת המנה הכי יקרה שלהם, ובכל זאת היה חסר בה מלח!

    היין, היה דווקא בסדר. אבל שמונה מאות שקל?!


    אז מה. זהו. אכלתי שתיתי.
    נגמר.

    המנה ההכי עם היין הכי, מעלים כעת צחנה בתוך כרסי, שרויים במיצי עיכול מבחילים.

    ותחושת השובע והליאות הנמסכת כעת באבריי, זהה בדיוק לארוחת חצי כיכר לחם שחור ושתי כוסות מי ברז.

    צריך להנות, ישראל. להנות. לקרוע את העיר.

    ִ
    "סלח לי", עצרתי עובר אורח, "איפה המוזאון הכי מוצלח בעיר".

    פחח, עולם המושגים המצומצם שלי. מוזיאון עלֵייכּ.

    "המוזיאון הכי מוצלח?" חזר אחריי בעיניים משתאות.

    "מוזאון, מופע, לונה פארק, קונצרט, הצגה, אטרקציה כלשהי".

    "הטרקציה הכי מוצלחת זה... תלוי. לא יודע, מה אתה אוהב?" ניסה האיש לעזור.

    "אני אוהב את החיים" אמרתי וגיהוק מתגרגר - במחילה מכבודכם - נפלט מגרוני. גיהוק של שמונה מאות שקלים.

    "אם אתה אוהב את החיים, אז לך למופע של החיים, זה המוזיאון המוצלח ביותר עבורך" אמר כשאישוני עיניו מוסתרים למחצה במבט פילוסופי, והצביע אל כתם ירוק במרחק, "שם, בפארק, טבול בטבע, עם ספר טוב ובקבוק מיץ".

    ִ
    "מה הספר הכי יקר ומעניין שיש לכם?" שאלתי את הנערה הצנומה בעלת המשקפיים המגדילות, שקראה בספר עבה ישובה על ערימת ספרים גבוהה בפינת חנות הספרים השוממת.

    "הכי מעניין או הכי יקר?" שאלה.

    "תביאי את שניהם".

    אחרי שחיפשה במחשב הישן של החנות ושוטטה בין שורות המדפים הפנימיים, חזרה אלי עם שני ספרים.
    אחד מהם גדול וכבד, על הכריכה תצלום צבעוני וחד מאד של אסטרואנאוט מחייך מתוך קסדה. ספר עם דפי כרומו, כנראה מלא תמונות.

    "זה היקר", אמרה הנערה. שלא הצליחה להסתיר את הלגלוג בקולה.

    "וזה המעניין", הושיטה ספר בכריכה רכה, צבע באז', ספר דק ומאובק ששמו אינו כתוב עליו.

    "נראה משומש". אמרתי.

    "עדות להיותו מעניין", אמרה.

    ִ
    את היקר השארתי על גדר סמוכה לחנות. לא ככה עושים חיים. להסחב עם מטען של שבע קילו.
    את המעניין הצלחתי לקפל מעט ובמאמץ מסוים הוא אפילו נכנס לכיס.

    בקבוק מיץ, הציע לי הפילוסוף ההוא. ממש לא נראה לי. מה אני ילד בכיתה ד?!

    "קופסת סגריות בבקשה" בקשתי מהבחור המוצק והקירח בקיוסק, "את ההכי מעולות".

    הוא צמצם את עיניו, "מה אתה מתכוון".

    "אני מתכוון מעולות. הכי הכי, דה בסט".

    "הכי הכי?" הביט ישירות לתוך עיניי, מניח שתי כפות ידיים גדולות על הדלפק ונשען לעומתי.

    "כן, הכי", עניתי נבהל קצת מהתגובה המוזרה.

    הוא הנהן אלי בשאלה, מוודא.

    הנהנתי בחזרה.

    הוא הביט לצדדים, והוציא לי ממגירה נמוכה אי שם למטה, קופסא לא מסומנת.

    "ארבע מאות חמישים" לחש.

    שילמתי לו בלי לומר מילה.

    "קח מצית אחת", אמר והצביע על השורה הצבעונית שבמתקן התלוי לידי, "חינם".

    חינם הא. איזו נדיבות מעוררת השראה.

    "תביא גם שני אקסלים", בקשתי.
    ומצויד כהלכה צעדתי אל הפארק העירוני.

    ִ
    כשראשי טבל בעשב הירוק ליטפה השמש את פניי וקרניה שיחקו בענני העשן שעלו מהסיגריה הטובה.
    לא הספקתי לשקוע אל תוך הספר עד שרעם מנוע קרע את השקט ואופנוע גדול ורוטט עצר לידי.
    הרוכב התבונן בי בסקרנות מבעד למגן הפנים השקוף שלו.

    "תגיד לי בן כמה אתה שאתה שוכב בדשא עם ספר כמו איזה זקנה בת שמונים?!"

    התיישבתי על האדמה והרמתי אליו מבט מפלבל, ידי על מצחי מצילה מהשמש.

    "קום, תשתה את האקסל שלך ולך תקרע את העיר". אמר ושחרר צחוק פרוע חושף שיניים מלוכלכות.

    הרעים פעמיים בידית הגז, ונסע, כשהוא צועק "קרע את העיר, בן אדם, קרע!"

    השקט חזר.
    הבטתי סביב, על הגבעות המוריקות גדרות השיחים הפורחים והשמיים שסגרו על הכל בקימור כחול ענק.
    בין ענפי העץ שהתנשא לידי הבחנתי פתאום בזוג עיניים שחורות, קטנות ומרושעות.
    עורב.

    פתאום פרש כנפיו, צרח "קרע", ועף.

    העץ כולו הזדעזע ועשרות עורבים התפרצו מבין העלים, "קרע!".

    "קרע קרעעעע".

    רצתי.

    רצתי כמו מטורף.

    ִ
    יצאתי משבילי הפארק, ורצתי ברחובות העיר.

    בגובה השמים ליווה אותי ענן של נקודות שחורות מצטרחות.

    עצרתי מתנשם מול בנין גדול.

    שלט מואר ומנצנץ השתרע מעל שער פתוח.

    "המקום של ההנאות הגדולות"
    ִ

    הלהקה נחתה סביבי, הם היו המונים.
    הם עמדו על חוטי החשמל על גדרות על תמרורים על ספסלים על מכוניות חונות ועל תחנות אוטובוס. על הכתלים על המדרכות ועל הכביש.

    "קרע קרע קרע קרע קרעעעעעע"

    נכנסתי אל השער.

    **

    כששקעה השמש בערבו של יום, יצאתי משם כושל.

    לא הייתי צעיר יותר.
    וכבר לא אהבתי כלום.
    בטח שלא את החיים.

    גררתי את עצמותי אל ספסל סמוך ונשכבתי עליו, מביט בעיניים דהויות על שום דבר.
    הייתי קרוע.
    העיר קרעה אותי לגזרים.

    ִ
    והיה אם תשאלוני, אבל מה? ספר לנו.
    מה היה שם, ב"מקום של ההנאות הגדולות"?

    ובכן, אי אפשר. אתם לא באמת תבינו.
    איך שזה נשמע ואיך שזה מרגיש - אלו שני הפכים גמורים.

    רק זאת אומר: אל תנסו לגלות

    בחיים לא.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אסתיאר, ספרות בנשמה, CynicalExplorer ועוד 72 משתמשים75 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איפה אתההה??
    כמה עצוב, ככה נכון. אבל איזו כתיבה יפה! אני אף פעם לא מצליחה לקרוא יותר מכמה שורות ברצף ובקטע...
  • 602
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת עניין של הסברה
  • הדוויג //
    • (פורסם בגיליון 'האיש הזוכה' מטעם 'איגוד הלומדים', ארגון בני הישיבות בנווה יעקב)


    "הבעיה היא בהסברה", כך הייתי מכריז תמיד בוויכוחים בחדר אוכל בישיבה.

    אם רק היו ממנים אותי לדובר המגזר החרדי, תוך כמה דקות כל החילונים היו מצביעים למפלגות החרדיות, הממשלה הייתה נותנת מאה אחוז מהתקציב לעולם הישיבות, וכמובן גם היו נותנים תקציבים מכובדים לטיולים של ישיבת בין הזמנים.

    עד שיום אחד הבנתי שהבעיה בכלל לא בהסברה שלנו, הבעיה היא שאנחנו צריכים להסביר את עצמנו לאנשים שפשוט לא מבינים עניין. ממש כמו היסוד הידוע 'חיסרון בהסברה זה חיסרון בהבנה'.

    קלטתי את זה כשאיזה אדם בלתי חרדי שלקח אותי טרמפ שאל אותי פתאום את השאלה הכי מקורית שעדיין לא נשאלה בשום פורום, לא נידונה באף במה, ואיש לפניו לא חשב עליה כלל ועיקר: "למה אתם לא הולכים לצבא? אה?"

    שאלה מקורית.



    מה עושים עכשיו?

    להתחיל להסביר לו שתורה מגנא ומצלא? הוא לא מבין את המילים האלה. מבחינתו מגנא חרטא.

    מאיפה הוא ידע מה הערך של כל דקה של תיירה, השייגץ הזה שלא נכנס אף פעם לשום שיחת מוסר של המשגיח? וגם אם הוא היה נכנס, הוא הרי לא היה יושב ומקשיב. איך שאני מכיר אותו, הוא כבר היה חומק החוצה אחרי כמה דקות, ונוסע בטרמפים לאיזה מקום קצת יותר מעניין, ואז הוא היה נאלץ לענות על השאלות החופרות של הנהגים של הטרמפים. למשל למה הוא לא הולך לצבא.

    אבל עכשיו אני זה שיושב שם ברכב שלו, והוא נועץ בי את עיניו ומחכה לתשובה על השאלה "נו, למה אתם לא הולכים לצבא??"

    בבית מדרש אני תמיד יודע מה לעשות כשמישהו מנסה לסבך אותי עם שאלות קשות.

    אז קודם כל השתמשתי בפתרון הקלאסי. אמרתי לו "שומע".

    כבר מזמן שמתי לב לזה. אם אמרת 'שומע', אתה כבר לא צריך לענות. 'שומע' כעונה.

    משום מה זה לא עבד עליו. "מה שומע?!" הוא התרגז. "אני שואל אותך למה אתם לא הולכים לצבא".

    "כן, מדברים על זה", ניסיתי עוד פתרון שכמעט תמיד עובד בהשתקת שאלות.

    "טוב מאוד שמדברים. ומה הם אומרים?" הנהג התעקש. נודניק.

    "לפי האשכנזים זה בעיה", אמרתי לו את התשובה שאני עונה על כל שאלה בהלכה.

    "בעיה קשה". הוא הסכים איתי. "ומה הפתרון?"

    "יש על זה את הקצייס המפורסם", ניסיתי עוד שיטה.

    "מאיפה הוא מפורסם?" תמה הנהג.

    הוא אשר אמרתי. הבעיה היא לא בהסברה, אלא בהבנה.

    לו יצוייר שהחילונים היו באים ללמוד בישיבות, המוח שלהם היה מתחדד מהלימוד ואז הם היו יכולים להבין למה החרדים לא הולכים לצבא. אבל בינתיים הם לא לומדים אז איך הם יבינו את זה עם מוח לא מחודד? גיטו וידו לא באים כאחד.

    הנהג עדיין מחכה לתשובה שלי. לא נותרה לי כל ברירה, והשתמשתי בשיטה שאני שומר לשעת חירום, 'שיטת הרב נויגרשל' כמו שאני קורא לה.

    אמרתי לנהג: "צריך להבין דבר אחד. דבר פשוט מאד. יש קונפליקט בין הפלורליזם האינטרקונטיננטלי ובין הקונצנזוס הדיאלקטי של המטריאליזם הליברטריאני דטרמיניסטי, בפרט אם נתבונן בדברים מאספקט של כרומודינמיקה אקזיסטנציאליסטית ולא במישור האנטי אינטרקציונאלי".

    "מה?? אה... אתה צודק. זה ממש נכון", ענה הנהג ההמום. "איך לא חשבתי על זה קודם".

    "בהחלט. ואגב זה גם עונה על כל שאר השאלות שתכננת לשאול: למה אנחנו הולכים בשחור לבן. למה אנחנו גונבים מהמדינה. מה הפשט במיגו כח הטענה.

    אחרת איך תסביר את הפובליציסטיקה האלמנטרית של הגישה התיאוצנטרית הבלתי לגאלית, אה?" המשכתי לסובב את הסכין בהנאה גלויה.

    בכוחותיו האחרונים הנהג הצליח לענות בקול חלוש: "שומע. מדברים על זה".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ציפס קידס, פרסומי ניסא, Natan Galant ועוד 77 משתמשים80 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    עכשיו אני קולטת שזה היה תרגום המונחים הלועזיים לעברית מדוברת. 1.תודה ל @ניהול קהילת כתיבה 🙏 2...
  • 200
    • %
    שיתוף - לביקורת ופת אום
  • %תמר% //
    • וְאִם כָּאַב לָכֶם הַלֵּב.
    אִיִּים
    בְּשֶׁקֶט.
    וְדוֹם.

    וְאִם פָּקַע בָּכֶם הַכֹּחַ.
    זְלַגְתֶּם
    זֵעָה.
    וְחֹם.

    וְאִם הַכֹּל אִיֵּם לְהַטְבִּיעַ.
    לִמְעֹךְ⁠
    עַד אֵין.
    אֲוִיר.

    וְאִם הַכֹּל כִּמְעַט וְהִכְנִיעַ,
    הוּטַח
    עַל לֵב
    שָׁבִיר.

    וְאִם חֲשַׁבְתֶּם אוּלַי לִבְרֹחַ.
    לִשְׁכֹּחַ⁠
    עוֹלָם.
    כְּאֵב.

    וְאִם שְׁאַגְתֶּם בְּכָל הַכֹּחַ⁠
    שֶׁ'דַי'
    מִכָּל
    הַלֵּב.

    וְאִם נִגְמְרוּ לָכֶם מִלִּים.
    וְאוֹתִיּוֹת
    פָּרְחוּ⁠
    לְמַעְלָה.

    וְאִם בָּרְחָה לָכֶם הַשֶּׁמֶשׁ,
    שָׁקְעָה
    מִמְּכֶם
    וָהָלְאָה.

    וְאִם פִּתְאוֹם יָבוֹא
    אָדוֹן
    אֶל
    הֵיכָלוֹ.

    וְאִם שְׁמַעְתֶּם 'הִנֵּה בָּא'.
    וְאִם
    רְאִיתֶם
    אוֹתוֹ.

    אָמַר
    הַשֵּׁם
    צְבָקוֹת.

    (מלאכי, ג, א)

    --
    תמר
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אריאל ריבו, AUVI, צביה ר. ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איפה אתההה??
    וואו!! יזה שיר יפה ומרגש
  • 465
    • מ
    דיון צינזורה והחמרות של מו"ל
  • מיקי ג'קי //
    • שלום וברכה.
    אני בעיצומו של כתיבת ספר בסגנון פנטזיה אפית שעוד לא היה כמוהו במגזר, ומתכנן בבא העת להציע אותו להו"ל השונות. הבנתי שיש להם (ובצדק) צנזורה וביקורות רוחניות על כל מיני חלקים בספרים שעוברים אצלם.
    מעניין אותי לדעת במה עוסקים הצנזורים הללו. אני יוצא מנקודת הנחה שהסופרים שמקבלים צנזור הם אנשים מהמגזר שמכירים את האווירה ומנסים מראש להתאים את הספר שלהם לקהל היעד, ככה שאם בכל זאת הם צונזרו מעניין אותי במה מתמקדים בצנזורים, כדי שאוכל להתכונן מראש.
    • תודה
    Reactions: ניק 3810, שמואל י ו-אוראל סולטן3 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ליאורהA
    ליאורהA
    כמו ש @ת.עקבי כתבה, זה משתנה בין ההוצאות לאור השונות. עורכת/סופרת שמכירה היטב את השוק תוכל לכוון...
  • 369
    • א
    שיתוף - לביקורת שמש קיצית רעבה
  • איש המילה הכתובה //
    • "זה מתכון אש. תרשמי, תרשמי – מוקפצים על מחבת בטיגון איטי".

    השמש שולפת קרן חדה. משרטטת בעזרתה את המתכון על חולו של מדבר יהודה.

    "אתה שם את המחבת על אש נמוכה, משהו כמו 42 מעלות חום", פותח אחראי המתכונים בצבא השמיים את המרשם.

    "נו ו...", מאיצה בו השמש בתאבון גואה, כשהרוק כמעט מטביע את לשונה.

    "זהו", אומר האחראי וחוזר לתקוף סביח מקמח שנטחן לאחר הפסח ושוב נטחן עכשיו על ידו עד דק.

    "מה זהו?", השמש בהלם, מושכת קרן מהחול.

    "כל השאר כבר יקרה לבד", הוא בולע חציל מגואל בטחינה וממשיך, "המוקפצים ייכנסו מרצונם למחבת, יקפצו עליה מכאן לשם וחוזר חלילה, ולאחר זמן מה הם יתחילו להגיר נוזלים במליחות טבעית. אין צורך להוסיף מלח".

    השמש מדליקה את עצמה – מלוא כל הארץ מחבת.

    המוקפצים האנושיים מופיעים בזה אחר זה, מדלגים מכאן לשם, מפרישים נוזלים כמו מפלי הניאגרה.

    השמש מסתכלת על אחראי המתכונים בהלם ובהבעת תודה. שולחת שוב קרן חדה, הפעם כדי לנעוץ מוקפץ קטן שנראה מקורמל כהוגן ובמידת עשייה מספקת, לנשנוש ביניים.

    מוישלה נשבר מקרן השמש שהתלבשה והתבייתה על קרחתו, נמלט למזגן רגע לפני....

    קיץ בריא וטעים מוישל'ך יקרים שלי!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Tamar171, המהר"ל מפרוג, דו משמעי ועוד 40 משתמשים43 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    נכון. גם לי יש נטפרי ושמתי לב שזה נחסם. הרובוט של נטפרי קם על צד שמאל הבוקר, אמרתי אותו לנטפרי...
  • 109
    • ה
    שיתוף - לביקורת מים רבים לא יוכלו
  • היום כאן //
    • גילוי נאות: זו פעם ראשונה שאני משתפת וזה הקטע שאיתו התקבלתי לקהילה:)
    (מי שכבר ראה ותהה מה קרה, העליתי ומחקו לי כי שכחתי לחתום על התקנון. והנה אני כאן שוב..)

    מחכה לחוות דעתכם החשובה;)


    מארטן ישב על המיטה בפנים מכווצות בפחד. "הייתי בטוח שלא תאהב אותי יותר. ש.. שבגלל מה שעשיתי אתם.. תשלחו אותי מפה.." הוא השתנק. ופתאום היה נראה פגיע כל כך. היל הושיט את ידו בעדינות, והרים את סנטרו של מארטן "אני אוהב אותך כל כך, בן שלי. כל כך." הוא הוריד מצווארו את השרשרת עם המפתח ותלה אותה לצווארו של מארטן "תרד עכשיו למעבדת האלכימיה, ותערוך את הניסוי שכתוב כאן" הושיט לו היל את המגילה שהחזיק. "יש לך שעתיים לחזור לפה עם מסקנות". מארטן הסתכל בחשש על המגילה, לקח אותה בהיסוס, התרומם באיטיות מהמיטה, ויצא מהחדר. היל התנשם בכבדות, ואחר יצא גם הוא.

    המדרגות שהובילו למרתף היו חשוכות וחלקלקות משנים. מארטן פסע בזהירות, כשהוא חובק בידו את גוויל הקלף. בסוף גרם המדרגות ניצבה הדלת. הוא הסיר בזהירות את השרשרת ופתח לרווחה את דלת העץ, כשהוא מתגבר בקושי על הבהלה שעוררה בו החריקה. מארטן הדליק את הלפידים הקבועים בקירות, ונפנה לפתוח את ההוראות שהעניק לו אבא.
    היל נכנס גם הוא למעבדה, ומארטן נשך את שפתיו בעצבנות.
    ההוראה הראשונה היתה לא הגיונית בעליל. "להדליק את הכבשן? הכבשן הגדול?" שאל ספק את עצמו ספק את אביו שעמד בפתח והביט בעיניים מצומצמות על מעשיו. היל השמיע המהום קל שהיה אמור להוות אישור. הפליאה של מארטן היתה הגיונית בהתחשב בכך שגם בימיה הטובים של המעבדה, לא דלק הכבשן. אך לא נותרו לו מידי הרבה ברירות והוא השליך את אחד הלפידים לתוך כבשן בגודל חדר שעמד בפינה הרחוקה. הלהבה הענקית, שסנוורה אותו עד דמעות, והחום שהיווה ניגוד מהמם לקרירות במרתף, כמו הדביקו אותו למקומו. רק כחכוח מהאזור המשוער של אביו גרם לו להתנתק ולהסתובב חזרה לשולחן.
    ברגעים הבאים הסתובב מארטן בחדר ואסף כלים מכל הבא ליד. משורות, כוסות, דליים, נערמו על גבי השולחן. הוא נפנה לחבית שעמדה בסמוך לשולחן והתחיל למלא את הכלים במים. ההוראה הבאה גרמה לו לכווץ את עיניו בחוסר הבנה. האש ריצדה בעליזות חמימה מאחוריו, הוא לקח בידו דלי מים ופנה בצעד נחרץ לכיוון הכבשן. מתוך תקווה לסיים עם השטות הזו כמה שיותר מהר ולחזור להתחפר במיטה. זרם המים עמעם לרגע את האש שהמשיכה לרקוד כאילו כלום. עוד דלי, ועוד כוס, קנקן, משורה, נשפכו אחד אחרי השני כשהלהבה הענקית צוחקת למולם בהבהוב שהיה נראה למארטן מלגלג לרגע.
    הוא הסתובב לאחור, היל כבר לא היה שם, ומארטן, נואש מלכבות את האש בעזרת דליי המים הבודדים, יצא מהמעבדה, ועלה בצעדים כבדים את המדרגות שהיו נראות לו חשוכות יותר מאי פעם.
    הדלת של החדר, שמישהו החליט לשמן לאחרונה, נפתחה באיטיות מרגיזה. החלונות הגדולים היו פתוחים לרווחה, השמש שלחה דרכם קרניים מלגלגות. מארטן נשכב על המיטה בנעליו, מתעלם מהסדין הנקי שאימו פרסה לפני כמה דקות. הוא שכב אפרקדן מיואש ומבולבל, תוהה מתי הפך אביו לאכזרי כל כך, שבעוד 'אהבה' על שפתיו, הוא שולח אותו למשימות מטופשות חסרות עניין. ידו נתקלה בפיסת קלף שהיתה מונח באדישות על השידה הקטנה. "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אוהב, אבא". זה היה מוזר יותר מכל השעתיים האחרונות, והמאמץ המחשבתי לפענח את כתב החידה שהשאיר לו אביו שיחרר בו משהו.
    הפנים המכווצות רפו, והיל שעלה לחדר בשביל לבדוק אם בנו הבין את הרמז, מצא את מארטן ישן עם ארשת מחוייכת כשהוא חובק לליבו את הקלף.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מחוברת לעצמי, ללי99, איפה אתההה?? ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 36
    • ח
    שיר בלגן
  • חני טולדו //
    • ואיך רוצים
    בלב מהומה
    להרגיש שקט
    לחוות דממה
    איך דורשים
    ביד רמה
    להיות אנשים
    עם יציבות
    אדמה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מדינאית, רבקהנ, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 542
    • CN
    עזרה מילון הדופליקטים השלם
  • CN //
    • ב"ה

    מי רוצה לעזור לי?
    התחלתי אתמול בלילה להכין את מילון הדופליקטים, אבל זה המון עבודה. עברתי על כרך א' עד עמ' 221, ולקח לי שעתיים.
    אני צריכה עוזרים
    שכל אחד ייקח 100 עמודים, יעבור עליהם, וידלה מתוכם את המידע.
    המידע נמצא בקובץ אקסל (שיטס), ומחולק להווה ועבר, דמויות, מקומות, חפצים, מושגים, חוקים, ועוד ועוד.
    מי שרוצה להצטרף, מוזמן לכתוב כאן, לפי סדר הכתיבה זה סדר העמודים שאתם לוקחים. הראשון לוקח 200-300, עד שנגמר ספר א' וממשיך ספר ב'.
    מי שהשתבץ, אשלח לו בהודעה פרטית קישור לקובץ, ואחרי בקשה אאשר עריכה.
    שימו לב לשמור על השורות האחרות, שלא יימחק תוכן...
    ואני סומכת על מי שלוקח - שהוא עבר בעיון ולא פספס שום חוק נסתר או דמות זניחה (יש עמודה של דמויות שוליות, כן כן)

    ועוד משהו חשוב:
    שימו בקובץ רק את המידע מהעמודים שלקחתם. זה מאוד מגרה לפוצץ את כל הטבלה בידע שלנו, אבל אם נכתוב מה שעולה בראש - נאבד פרטים חשובים. הסדר כאן חשוב..

    וכמובן, שאחרי שמילון יהיה מוכן - נפרסם אותו באא"ר לתועלת הקהל הקדוש.

    קדימה, יוצאים לדרך!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מכ"ה, מחוברת לעצמי, התאומה ועוד 20 משתמשים23 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    CN
    CN
    ב"ה יש מילון! הרי הוא לפניכם...
  • 88
    • ח
    שיתוף - לביקורת ממעמקים
  • .חיה פ //
    • יש שירים שנכתבים מרגע של הארה, יש של השראה , ויש של חרפון. השיר הבא נכתב מתוך חרפון כבד!!! אז לכן הוא נראה כמו שהוא נראה
    בכל מקרה , משתפת אותו כאן , ואשמח לביקורת

    ממעמקים

    מִמַּעֲמַקִּים קראתיך - רחם
    ואל תסתר פניך
    תש כוחי ואין סיכוי
    לחיות פה בלעדיך

    עמוקות נאנחתי השם,
    החושך היה כבד!
    חיפשתי כוכב שיאיר - ולא
    נמצא אחד בודד!

    התכווצתי לי בשקט -
    בתוך האפלה
    בוכה בלי קול, את הקלקול
    וכל הבהלה ..

    מִמַּעֲמַקִּים קראתיך - רחם
    ואל תסתר פניך
    תש כוחי ואין סיכוי
    לחיות פה בלעדיך

    דופקת על ליבי -
    שדפק אז על מאתיים
    שולחתי סליחתי,
    ונושכת השפתיים

    מאמינה וגם יודעת
    כי אתה נמצא איתי
    ולמרות שלא מחזיר תשובה
    אוהב את תשובתי.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אננס מצוי, ח.ד. וחלק, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 206
    • %
    שיתוף - לביקורת צוד קים
  • %תמר% //
    • תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר
    לִנְשֹׁם
    גַּם בְּלִי אֲוִיר

    בְּחֶדֶר צַר
    חַלּוֹן סָגוּר
    רוּחַ נוֹקֶשֶׁת

    תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ⁠
    לִחְיוֹת
    כָּל עוֹד יֵשׁ⁠

    בְּצַד הַדֶּרֶךְ⁠
    בֵּין עֵץ חָרוּב
    לַמַּיִם

    וְאָמְרוּ לִי כֻּלָּם
    בְּחֶדֶר צַר
    חַלּוֹן סָגוּר
    רוּחַ נוֹקֶשֶׁת
    שֶׁאוּכַל לִנְשֹׁם
    גַּם
    בַּחוּץ

    וְאָמְרוּ לִי כֻּלָּם
    בְּצַד הַדֶּרֶךְ⁠
    בֵּין עֵץ לְחָרוּב
    לַמַּיִם
    שֶׁאוּכַל לִחְיוֹת
    גַּם
    בִּפְנִים

    וְאָמְרוּ לִי כֻּלָּם
    שֶׁיֵּשׁ תָּמִיד
    גַּם שֶׁנִּגְמַר הַכֹּל
    וְאֵין
    וְזֶהוּ⁠
    סוֹף
    נְקֻדָּה.

    לִפְעָמִים כֻּלָּם
    צוֹד
    קִים



    ---
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אריאל ריבו, קראנצ' פיסטוק, חוה אייזן ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    דווקא הבנתי את כוונת המשוררת ואהבתי ממש!! עד החלוקה של המילה צוד קים אשמח להבהרה
  • 2 3 4 2K
    • ל
    דיון לסיים ספר בטעם טוב או לא?
  • לוטם //
    • יש לי שתי אפשרויות הגיוניות לסיים סיפור שאני כותבת -
    או לסיים אותו בטעם טוב, כולם חיים בריאים ומאושרים,
    או לסיים במשהו פחות חיובי וורוד. מישהו מת, או כל דבר - שקשור לדמות - אבל פחות חיובי.
    שני האפשרויות אפשריות, מציאותיות לסיפור.

    מה נראה לכם שעדיף, מבחינת הקוראים.
    שהכל יגמר יפה וטוב, או שגם משהו פחות אופטימי בא בחשבון?
    הקוראים מצפים להפי אנד, וכל סוף אחר יוציא אותם עם טעם רע, או שהם יכולים לקבל גם סיום שונה, אולי קצת מבאס?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קו מערכת בית שמש, I L♥ve Israel, ilan p ועוד 11 משתמשים14 //
    61 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מהללו
    חלילה, ממש לא לכך התכוונתי. לא קישרתי את המשפט שנכתב כאן לאף סופרת! חבל שהדברים יצאו מהקשרם. מתנצלת.
  • 87
    • ר
    שיר אין מילים
  • רבקהנ //
    • ויהי ביום השמיני
    לאחר השבע
    של פירוק בניה וטבע,
    נכנסה ובאה לה
    שכינה
    ושרתה.

    ויהי ביום ההוא
    נכנסו באהבה
    האחים הקדושים
    שברוחם דבקו
    שנשמתם אל ה' כלתה
    שיכורים ולא מיין
    שאפו להתעלות
    רצוא בלי שוב
    באש הקודש צוהלות.

    ויהי באותו הזמן
    עבודת הקודש ממשיכה.
    כל עמ"י יבכו
    את השריפה
    אשר שרף ה'
    ובמשכן ישמחו
    הן השכינה
    שרתה היום.

    ויהי אז
    וידום אהרון.
    שקט ואין קול,
    אין כעס וטינה
    רק אמונה והשלמה
    מה' היה הכל.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ME!!, נסיך על חלל, ח.ד. וחלק ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    תודה רבה על המשוב! שמחה כל כך לשמוע!
  • 120
    • ה
    שיתוף - לביקורת שש על ארבע סנטימטר🕶️
  • הפקות ומשחק //
    • שתי זוגות עיניים. מבט אחד. מצומצם מדי.

    מה הן באמת רואות, העדשות?

    עד כמה רחוק הן יכולות להגיע?

    מה שבא מולן. במציאות, במוחשי. זה מה שנכנס, לא יוצא. יוצר שיפוטים, דימיונות. משפטים.

    שש על ארבע סנטימטרים. זה מה שהגודל מסוגל להכיל.

    מה שנכנס-נכנס. מה שלא-אפילו לא בכיוון. מתאדה. הופך לשיפוטיות, לשון הרע ומחשבות שווא.

    ויש עולם גדול יותר משש על ארבע סנטימטר. רחב יותר.

    יש עולם שלא נכנס לעדשות, כי הוא מעל.

    מעל מה שבן אנוש מסוגל לראות.

    מציאויות שאליהן הזכוכיות בעיניים נאטמות.

    אבל העין ממהרת לשפוט, להבין מה שהיא אינה יכולה להבין.

    בואו נאמין לגודל,

    שש על ארבע סנטימטר.

    קטן מדי, מצומצם מדי.

    נשתיק את העדשות, לא ניתן להן להתחיל מרוץ.

    יש דברים נסתרים.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מחוברת לעצמי, כותבת הפחדים, בתיה רחל ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    קודם כל, הכתיבה עצמה באמת יפה ומעוררת השראה. הרעיון גם כן בבסיסו נכון.
  • 313
    • %
    שיתוף - לביקורת ע שר
  • %תמר% //
    • היא דיברה אל נפשי
    ריססה
    במילים
    ורציתי אימה
    לדבר.

    לענות את נפשי.

    ונפשי היפה
    שבקה לה חיים
    אתמול
    מול מילים שנגסו בה
    ונקודה שהניחו בסופם.

    הנחתי יד
    אין דופק
    אז ניסיתי מהר
    להחיות
    ו-
    א
    חד.
    ו-
    שת
    ים.
    ו-
    ש
    לוש.
    ו-
    ע
    שר.

    אין דופק.

    הפצרתי בה
    שתאמר משו,
    שתראה אות חיים.
    והיא שתקה,
    לא
    ענתה.

    נפשי.
    תבעתי את
    מותך.




    ואיך מילים
    הורגות.


    ---
    תמר.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, אריאל ריבו, NOA# ועוד 29 משתמשים32 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    תודה. עמלתי הרבה כדי להבריק אותה. רגש כתוב יכול להתפרץ! איך? הסליחה התקבלה. אני בסך הכל רוצה...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה