קהילת כתיבה מקצועית

אז נכון שעבר קצת (או הרבה) זמן מאז פרסמתי את הפרק האחרון של הפאנפיק שלי על ממלכה במבחן, ואולי בכלל היה עדיף להקפיץ את האשכול הישן במקום לפתוח אחד חדש... אבל מסתבר שהחוקים כאן די נוקשים : ) (כן, בדקתי).

אז במקום לשלוח מייל נפרד לאלו שביקשו במיוחד או התקשו לעבור על יותר מ-700 תגובות ולחפש בהן את הפרקים,
וגם, ואולי זה הכי חשוב : ) כדי שהסיפור הזה לא ישכב לו לבדו בתיקיה שכוחה במחשב שלי, החלטתי סוף סוף להעלות קובץ PDF לשימוש חופשי ופרטי : )

אפשר להעביר הלאה או להדפיס לשימוש פרטי בלבד.

Reactions: נאו ממש, ספרות בנשמה, מילה נרדפת ועוד 78 משתמשים81 //

25 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

מ

מימיי

יאא @משולש ברמודה , איזה כיף לי! נחשפתי לפאנפיק שלך מזמן, מתי שהוא היה רק במסגרת פרקים בודדים...

עודכן לאחרונה 8/4/25

203

א

שיתוף - לביקורת גמרתי את הש"ס!

אביגלוש //

8/4/25

ערב פסח תשפ"ה

פסח מתקרב בצעדי ענק וכמו כל שנה, צריך לנקות את ארון הספרים שבחדר המשותף בפנימיה, כמו שהיה בשנים הקודמות גם השנה, איכשהו כולם מתחמקים ונותנים לי לבצע את העבודה, אבל מה אפשר לעשות...? בניסיון אחרון התחלתי לעבור בין החברים, חיוך מלא תקווה על פניי. "אברימי, אולי תוכל לעזור לי קצת לסדר את הספרים בארון?" שאלתי בנימוס. אברימי, שתמיד היה עסוק, התנצל מיד: "אני מצטער, יש לי בדיוק שיעור חשוב עכשיו." המשכתי לדודי, "דודי, אולי אתה פנוי לכמה דקות לסדר?" דודי, בעיניים טרודות, הסביר: "אני בדיוק באמצע סוגיה קשה, אולי אחר כך." כך עברתי מחבר לחבר – מוישי, יעקב, שימי – כל אחד והתירוץ שלו. תחושת תסכול קלה החלה להתגנב לליבי. הארון היה מלא ספרים, והמחשבה על לסדר ולנקות אותם לבד הייתה מייאשת.

בדיוק ברגע הזה, כשכבר התחלתי להרים ידיים, עלה לי רעיון, נכנסתי לחדר בנחת, חיוך קל נסוך על פניי. "חברים," פתחתי בקול רגיל, "רציתי לשתף אתכם בשמחה גדולה – ברוך השם, זכיתי וסיימתי את הש"ס."

התגובות היו מיידיות ומלאות הערכה. "באמת?!" קרא אחד בהפתעה ניכרת, עיניו נפתחות לרווחה. "כל הכבוד לך!" הוסיף שני בחיוך רחב ולחיצת יד חמה. "זה לא דבר של מה בכך," אמר שלישי בהערכה כנה, "א גאנצע ש"ס! (ש"ס שלם!)" אחד מהחברים, שהיה ידוע בנטייתו להומור, חייך חיוך שובב ושאל: "נו, עכשיו אחרי המאמץ הזה, אתה בטח צריך חופשה ארוכה?"

הרגשתי את גלי ההערכה והפרגון שטפו אותי, ונהניתי לרגע מתחושת ההישג. אחרי רגע קל של שקט, כשהחיוכים עדיין נותרו על פני כולם, הוספתי בקול רגוע אך עם ניצוץ שובב בעיניים: "אמן כן יהי רצון, חברים. אבל עכשיו, אחרי שסיימנו את ה'סיום' המכובד הזה על הש"ס..." עשיתי תנועת יד אל עבר ארון הספרים העמוס שהיה ניצב בפינת החדר, "נשאר לנו רק לעשות עוד 'סיום' קטן על ניקיון וסדר כל שאר הספרים בארון."

הייתה שתיקה קצרה, מלווה במבטים מופתעים ואז בחיוכים הולכים וגדלים. הבדיחה הקטנה שלי נקלטה היטב... אחד החברים כבר קם ממקומו ואמר בחיוך: "טוב, במקום חופשה, אולי נתחיל עם מצווה קטנה של סדר? אני מוכן לעזור."

Reactions: RU1, אינפרא, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 16 משתמשים19 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

א

אביגלוש

תודה... אחרי שניקיתי את כל הש"ס, לא מגיעות לא מחמאות?!? המחמאות מגיעות לי ביושר מוחלט!!! למה...

עודכן לאחרונה 8/4/25

182

א

שיתוף - לביקורת יש לי כלב

איוליס //

6/4/25

יש כלב אחד
בלב שלי
עם לשון ארוכה
וזנב למעלה
כלב נובח
בלי הפסקה
כלב רע
מתעורר לעיתים
מעיף בי עצבים
כלב אחד
אחראי לכל בלגן
לא משתיקה
מקשיבה
מלטפת פרווה
חרוכה
מבינה שזו דרך
פתלתלה
ועדיין שווה
כי בסופה
כלב נינוח
מרוצה
מרכין ראשו
ומתמתח

Reactions: Mimi bloy, צביה ר., פשוש ועוד 13 משתמשים16 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

א

איוליס

צורף קובץ

עודכן לאחרונה 8/4/25

60

ב

שיר בודד ביער - שיר קצר

ברוך79 //

8/4/25

שיר תפילה/זעקה/נהמה מלב הכואב ללב האוהב
כל הזכויות שמורות ללב שכתב השורות...
------
בְּיַעַר עָבוֹת
רוּחַ לַיִל מְנַשֶּׁבֶת
בָּעֵצִים מַכָּה עַזּוֹת
אוֹתוֹ הִיא מְלַטֶּפֶת

בְּקָרַחַת הוּא עוֹמֵד
יָדָיו מְשַׁלֵּחַ הָלְאָה
מִלּוֹתָיו מוֹדֵד
כְּלַפֵּי יוֹשֵׁב מַעְלָה

כְּבֵן הַמִּתְגַּעְגֵּעַ
רוֹצֶה הַטּוֹב
דּוֹמֵעַ, מְשַׁוֵּעַ, פּוֹסֵעַ
הָלוֹךְ וָשׁוֹב

מְחַפֵּשׂ בְּעַצְמוֹ
נִיצוֹץ לְגַלּוֹת
תִּקְוָה שֶׁבְּתוֹכוֹ
הֶחָלָל לְמַלֹּאות

אַבָּא!
שְׁמַע תְּפִלָּתוֹ
הַאֲזֵן תְּחִנָּתוֹ
קַבֵּל רִנָּתוֹ
נְצֹר דִּמְעָתוֹ

שֶׁל בֵּן שֶׁמִּתְמוֹדֵד
צוֹרֵחַ כְּאֵבוֹ
יוֹצֵא הוּא לְהִתְבּוֹדֵד
וַדַּאי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתוֹ!

Reactions: חנה ש., אביגלוש, להאמין ביכולות שלי ועוד 3 משתמשים6 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

ב

ברוך79

ועוד כעין הנ"ל - אגיש לפניכם מגליונותי - השתוררות העט המתארת בקצרצרה מסע חייו של נושא העת/את ...

עודכן לאחרונה 8/4/25

419

%

שיתוף - לביקורת חננאל

%תמר% //

6/4/25

חננאל
---
דוקר לי בידיים, בפנים, בעיניים, בכל מקום. ערימות של קש מידי יום חותכות לי בשר, נוגסות בחיי הצעירים. והיום, היום הידיים שלי מלאות חתכים רבים מתמיד. אני מנסה בכל זאת להעמיס עוד כמות של קש על גבי, אולי אצליח להשלים את המכסה של אליצפן, הוא כבר לנצח לא יוכל לאסוף קש. השאיר אותי להתמודד עם לב מורתח ומכסה כפולה.

כואב לי. ושורף. ואין לי טיפת כח להמשיך. אבל אני לא בוכה. אני ממשיך בכל זאת, מחזיק את עצמי בכח. לא ליפול. רק לעבוד. ועוד לעבוד. ועוד.

בסוף המשמרת אני חוטף. חוטף בראש, בגב, ברגליים, חוטף בכל איבר. ואם לפני שעה נטפתי כאב, עכשיו אני נוטף דם. לא הצלחתי לסיים את המכסה היומית שגדלה כל כך. אני משתדל לא לחשוב על אלישמע, השוטר האחראי על הקבוצה שלנו, כמה מכות הוא מקבל בגללי. אני גם משתדל לא להביט בנוגס המצרי שלא מרפה ממני. פחד מוות עולה בי, אני מרגיש שהנה ועוד מכה אחת אני כבר מצטרף לאחי שהלכו. היינו שש, נשארנו שלוש. יהוידע אליסף ואני. שבוע שעבר אלעזר ויהויקים הלכו, היום אליצפן.

כשהנוגס מחזיר את רצועת העור לחגורתו ועוזב אותי שותת דם, אני רואה שמים שחורים, אין ירח. אני יודע שמחר יום שישי. וכמו שאני יודע שקוראים לי חננאל, אני יודע שאחרי שישי מגיעה השבת. אני מחכה לה כל כך, ובכל זאת, מפחד. לא רוצה לחשוב איך יראה הבית שלנו. וכמה איבדנו ממנו. אני יודע שלא כדאי לי ליפול למחשבות האלו. הן מייאשות. אני מספיק מיואש ומפורק בשביל להבין שעוד יאוש רק יחמיר את מצבי, אבל המחשבה על כך שגם היום נעמוד כולנו מול אמא מעלה בעיני דמעות ואני בוכה. היא תראה ששוב אנחנו חסרים, שוב איבדנו חלק מעצמנו. ואז היא תבכה. ותלחש 'אליצפן'. אבא ילטף אותנו במבטו ויבטיח שהגאולה קרובה. שמשה אמר שהיא קרובה. אחר כך נקרע את בגדינו. נתאבל. שוב.

יהוידע מתיישב לידי. אני מנסה להתרומם, הוא לוחש לי שאנוח מעט. ראשי נופל בחזרה. יהוידע כועס. אני רואה שהוא כועס. ואני לא שואל אותו. אני יודע טוב מאוד למה. החמור המצרי ההוא ולא, אינני מתנצל כלל על הכינוי שהדבקתי לו, הוא לא נותן למשפחתי מנוח. וכבר אני רואה ניצוץ בעיניו של יהוידע, הוא רוצה לנקום, זה ברור.

"אתה יודע שלא תועיל נקמה" אני לוחש ליהוידע, קולי רועד ממאמץ. "הוא רודה בנו". יהוידע נוטף כאב. לאחר מכן מוסיף, פחד נוגס בקולו "עוד מעט ולא ישאר ממנו זכר". אני מסכים עם הפחד שלו ובדרך חזור הביתה אני מחזיק את ידו. חזק. מנסה לתת כח. אני חושב שהלילה אבא כבר לא יאמר לנו על הגאולה. על משה. אולי סוף סוף אבא יסכים איתנו ש'די'. שאין מה לעשות כבר. ואולי הגיע העת להרים ידיים.

---

בלילה אני שומע את אמא בוכה. וחושב כמה כואב הוא הרגע הזה בשבילה. עוד ילד שהקריבה על מזבח השעבוד. דמעות עולות בעיני ואני מנסה ללחוש תפילה. עלי. על משפחתי שהולכת ונמוגה, על הגלות הזו. אני מספר לאלוקים שאמא בוכה בלי סוף ואבא כבר לא יודע מה לאמר. אני מספר לו שכואב לי, שאני מתגעגע לאליצפן. לאלעזר. ליהויקים. אחים שאהבתי, אחים שהלכו. אני מספר לו כמה חברים איבדתי וכמה שהשפיות שקעה לה בינות רעמסס ופתאום, בין נחלי הדם.

אני נזכר פתאום בדברי משה. הוא אמר שיש תקווה. ואבא התעקש כל כך להאמין לו. כל החברים שלי מזלזלים בדברי הגאולה, הם אומרים שזה פטתי. אני לא אומר כלום, לא יכול לאמר. כי אבא, על מיטות בניו, על כל תלולית עפר, בקול רועד הזכיר לנו את דברי משה. בבכי הפציר בנו להאמין, והגאולה תבוא, ואלוקים יגאל אותנו מהשעבוד. בטוח. משה אמר.

ועכשיו, כשאבא עמד שוב מול בשורת המוות. וילד שעשועים שהלך. עמד וקרע דש חליפתו. עמד והוריד דמעה. גבו זקוף. עיניו אפורות. וכבר לא הייתי צריך לשמוע על הגאולה. ושהוא מחכה לה. ראיתי. הרגשתי.

אני לא יודע מה מחר יביא אתו, ואם משה התכוון שהגאולה תבוא בקרוב. אני לא יודע אם היא תבוא בעוד חודש או שבוע או בכלל שנה. ויותר.

ואולי היא תבוא כשאהיה בעצמי אבא ואקח את ילדי שיבואו לעוד יום של פרך, לעוד יום של עצמות משתברות. ואולי היא תבוא רק אז. זה לא משנה.

אני יודע. ולא כי אבא אמר. אני יודע ולא רק מרגיש. היא תבוא. הגאולה.

והתפילה הזאת לאלוקים, והתקווה הזאת, מחייה אותי. אני בטוח. ומחכה. בכל יום. שיבוא.

אני מאמין.

—
"וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה… וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה."

לא רוצה שיכתבו
יום אחד
באיזו שהיא מגילה
שלא שמעתי אל הקול ההוא,
מקוצר רוח.
מעבודה קשה.
מאמינה.

תמר.

Reactions: בסטיאן, NOA#, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 36 משתמשים39 //

13 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

צביה ר.

האמת, התלבטתי. הייתי צריכה להבין שאצלך שום דבר הוא לא סתם :)

עודכן לאחרונה 8/4/25

140

א

שיתוף - לביקורת צלקת

אנדרומדה //

6/4/25

אשמח ממש לביקורת!

הַיּוֹם הַהוּא שֶׁהִתְגַּלְגַּלְתִּי לְמַטָּה,

חָרוּט בִּי בִּכְתָמִים שֶׁל לִכְלוּךְ וְשֶׁל בֹּץ

וּשְׂרִיטָה אַחַת אֲרֻכָּה עַל לֶחִי הַלֵּב הַמְּדַמֵּם כְּבָר יָמִים

וְכַמָּה שֶׁנִּקִּיתִי, רָחַצְתִּי, חִטֵּאתִי, הִסְפַּגְתִּי,

וְכַמָּה שֶׁשָּׁטַפְתִּי, לִטַּפְתִּי, חָבַשְׁתִּי, נִחַמְתִּי-

עֲדַיִן לֹא הִגַּעְתִּי אֵלֶיהָ, לִרְפוּאָה

וְאוּלַי,

לֹא אַגִּיעַ אַף פַּעַם

וּבְעֶצֶם,

לָמָּה לִי לְהַגִּיעַ עַדְיָה?

אוּלַי אַשְׁאִיר בִּי צַלֶּקֶת,

חוֹתָם שֶׁיַּזְכִּיר לִי אוֹתִי.

שֶׁיַּזְכִּיר לִי אֶת אָז.

שֶׁיַּזְכִּיר לִי.

שֶׁיַּזְכִּיר.

וְאֵדַע,

לֹא לִמְעֹד גַּם אִם מַעֲלִית לְפָנַי-

וְלֹא מַדְרֵגָה שְׁבוּרָה.

Reactions: חסיד הנודד, כותבת הפחדים, תפוז ג'ינג'י ועוד 11 משתמשים14 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 8/4/25

א

אנדרומדה

תודה לך🙏

96

נ

שיתוף - לביקורת קבלו הצדעה🫡🏅

נסיך על חלל //

7/4/25

לכל הנשים האוחזות בסמרטוט וביד השנייה מטאטא

ולכל הנשים רודפות האבק ודורשות כל פינה לחטא

לא עוצרות הן לרגע לא פוסקות לקרצף

לא חשות הן בכלל שהגוף התעייף

קבלו הצדעה עם שלל תארים

שאת. כן את- האחת בנשים!

לא משנה הלחץ, ההספקים והחג שבפתח

אחת כמוך לא עוזבת את השטח!

לכל הגברים העומדים על המשמר של הוד מעלת הגברת

תזוז, תעמוד, תלך לקניות, תפתח ותסגור את הדלת

מחפשים לעשות כל דבר ש "בחוץ "

לברוח ממה שמרגיש קצת לחוץ

קבלו הצדעה עם שלל תארים

שגם בפוזה הזו- אתה גבר שבגרים!

עושה משהו מועיל ולא תקוע בין קירות

וזה שאתה בחוץ- זו הגדולה שבעזרות!

לכל הילדים/ות נערים/ות בחורים/ות

שהפכו כבר תקופה לחברת שליחויות

למחסן, לגניזה, ואולי גם לגמ"ח

לחנות, לגינה וברור גם ל- פח

קבלו הצדעה עם שלל תארים

רק שתדעו- אין כמוכם אלופים!!!

מתגנבים למטבח, לארון, למקרר

אופס..אמא באה צא מהר----

מוקדש לכל אחד ואחת מכם

כל אחד/ת והפסקה המיועדת לו/ה

Reactions: Avigail Amram, תמרוז, שירת הכוכבים ועוד 13 משתמשים16 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 7/4/25

409

א

שיתוף - לביקורת טרגדיה בתחנה

אחת כזאתי;) //

5/4/25

זה היה רגע לא נעים במיוחד, מלווה ברעש הולך ודועך.

הגוף שלי הצטמרר קלות, מבין לאט לאט מה קרה.

בשנייה הראשונה קפאתי, לא הייתי מסוגלת לזוז. בשנייה שאחריה כבר ניתרתי בבהלה.
קיוויתי שאחסוך את המראה המזעזע ממני, אבל זה היה מאוחר מדי.

דממת מוות שררה בחלל.

לא היה צריך לבדוק דופק, או להתחיל בהחייאה. גם לא להזמין מד''א.

לא האמנתי שאני גרמתי לו להתרסק ככה, לאבד את חייו בגיל כזה צעיר. בצורה כזאת טראגית.

מהר מאוד צצו לי דמעות בעיניים.
ראיתי אותו שוכב שם. מרוסק על הרצפה. חסר אונים . חסר חיים.
זה שבר אותי.

נשמתי עמוק, הסתכלתי עליו עוד כמה רגעים אחרונים, והלכתי משם. ממלמלת סליחה, מעומק הלב.
מצטערת שאפילו וידוי לא הספקתי להגיד עם הקורבן.

מותירה את החילזון ז''ל שוכב על רצפת התחנה.
באמת סליחה, לא התכוונתי...

Reactions: yael305, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, חורף מטריה בענן ועוד 29 משתמשים32 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/4/25

א

אחת כזאתי;)

כיף לשמוע:giggle: תודה!

עודכן לאחרונה 7/4/25

856

שיתוף - לביקורת אסון הבעל המתנדב - ושלל טורי הומור מתעדכנים

שועל ספרות. //

6/4/25

זו הייתה רוח התנדבות יוצאת מגדר הרגיל.

אני ראיתי את אשתי טובעת בעבודות הפסח, ולא, זו לא הייתה מטאפורה, היא אכן הייתה בתוך בריכת חומרים מסוגים שונים.

ואז, זה נפלט לי מהפה:

"את רוצה שאני אחזיר את הילדים מהלימודים ואשחק איתם בגינות?"

לא הייתה דרך חזרה, וגם אם הייתה, הרבנית חסמה אותה בסרטים אדומים רבים כמו זירת פיגוע רב נפגעים.

"אני מאוד אשמח! תחזרו בחמש!" אמרה וחזרה לשחייה בין המיקסר, הטוסטר והטסטר (מי מנקה כלי עבודה? מה זה היה רק לצורך חרוז דבילי? בושה!)

---------------------------------

כעבור ארבע שעות מייגעות:

"רחלי? חזרתי הביתה!" הכריז הגוף המיוסר והשזוף שלי.

"הו, מצוין! כמה הספקתי! איפה הילדים?" אמרה האישה שאם הייתי בפוקוס הייתי מעיר לה שחבשה בטעות את הסמרטוט כמטפחת.

"במדרגות" אמר הגוף וצנח על הספה, קרי, בלי לשים לב על החפצים הרבים שהיו שם, צווחת ה"איייייייייייי" הרקיעה שחקים.

"איך הם היו?" שאלה חבושת הסמרטוט ברחמים.

"יחסית בסדר... חוץ מיענקי! מאז שיצאנו מהגן, בדרך, בגינה, בגינה השנייה, השלישית, כל הזמן הוא לא הפסיק לבכות!"

"מהגן?!?!" צווחה אשתי, עיניה נפערות בזעזוע. "הוא בכיתה ג'!!!" וכאילו בתיאום מושלם, נכנס באותו הרגע לביתנו ילד זר לחלוטין, שבאומללותו ענה גם הוא לשם יענקי — מה שזיכה אותו בארבע שעות של גרירה אינטנסיבית בגינות ציבוריות, בידי גבר חסר אונים.

Reactions: ספרות בנשמה, ~yg~, אש קודש! ועוד 89 משתמשים92 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/4/25

שועל ספרות.

אוי ויי, זה כזה צפוי שגבר ישכח להחליף ממכנסי פיג'מה? מצבינו לא טוב...

עודכן לאחרונה 6/4/25

418

%

שיתוף - לביקורת חשבתי את נפשי

%תמר% //

6/4/25

בחיים לא היה לי אומץ להעלות כאלה שירים. שאבתי אותו מ @tmr . תודה עליה.

---
ותמיד סחבתי את נפשי
גם שמתחה לי שרירים בגב
ובכל סוף יום
ליטפתי אותה
לחשתי מילים
שתוכל לנוח

לפעמים רקדה בתוכי
וקפצה
לא יכלה לשבת
בינות חדרי
לא מצאה לעצמה שקט

שאלתי אותה פעם אם היא רוצה חיבוק
היא לא ענתה
וראיתי אותה כל כך
קטנה
ומשוועת

לנפשי שהיתה
כל כך חזקה
מצאתי סדקים
וכיסיתי
במשחה ויוד
הם לא נסגרו
סדקים נחושים
אז נתתי להם אוויר
הם נשמו אותו

נפשי שהיתה
כל כך קטנה
מצאה בי
צורה
ובית
שכנה בי לשלום

וחשבתי את נפשי
כל הלילה
ובבוקר ראיתי
בעיני רוחי
נפש יפה
שאני

---
תמר.