קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
התפללתי ועשיתי 7 הקפות בעמוקה

ולא נושעתי

התברכתי מפי רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל

ולא נושעתי

סיימתי מסכת 'קידושין' ומסכת 'כתובות'

ולא נושעתי

אמרתי כל יום פרק ל"ב מתהלים

ולא נושעתי

התפללתי על קברו של 'החזון איש'

ולא נושעתי

קראתי את כל ספר התהלים בכותל

ולא נושעתי

התברכתי מפי רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל

ולא נושעתי

תרמתי 1800 ₪ ל'תפילת חשאין' של מניין תלמידי חכמים ע"י 'רינה של תורה'

ולא נושעתי

תרמתי 180 ₪ לארגון 'שער הבטחון'

ולא נושעתי

תרמתי לתפילה של מניין תלמידי חכמים ב'קבר רחל'

ולא נושעתי

תרמתי לקירוב ילדים רחוקים ע"י 'לב לאחים'

ולא נושעתי

תרמתי לתפילת מניין תלמידי חכמים בחצות ליל שביעי של פסח ע"י 'קופת העיר'

ולא נושעתי

תרמתי ל'ועד הרבנים' והכנסתי את השם לתפילה אצל כל גדולי הדור

ולא נושעתי

אמרתי 'מזמור לתודה' 13 פעמים ברצף

ולא נושעתי

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש והבטחתי לפרסם

ולא נושעתי

התפללתי בדמעות בקבר הרשב"י ובשאר קברי הצדיקים

ולא נושעתי

התפללתי שני – חמישי – שני בקבר הרבי מזווהעיל זצוק"ל

ולא נושעתי

התפללתי עם מניין תלמידי חכמים סדר תפילה מיוחד בחצות הלילה של ימים מסוגלים

ולא נושעתי

התפללתי על מעוכבי ילדים

ולא נושעתי

קיבלתי ברכה מהאדמו"ר מבעלזא שליט"א

ולא נושעתי

קראתי את כל ספר התהלים על קברו של רבי לייב בעל הייסורים לאחר חצות של ער"ח שחל בע"ש

ולא נושעתי

התפללתי ב'נעילה' על מעוכבים אחרים במקום על עצמי

ולא נושעתי

הוספתי חצי שעה 'תוספת שבת'

ולא נושעתי

קראתי את פרק "אשא עיניי" בסיום 'שמונה עשרה'

ולא נושעתי

קיימתי מצות שילוח הקן

ולא נושעתי

עליתי לתורה ב'כל הנערים'

ולא נושעתי

הטמנתי פתק בחנוכייה ב'זאת חנוכה'

ולא נושעתי

פתחתי את הדלת באמירת "שפוך חמתך" בליל הסדר

ולא נושעתי

שמו לי את ה'זרוע' מקערת ליל הסדר בכיס הימני של החליפה

ולא נושעתי

קראתי 'שירת הים' בשמחה

ולא נושעתי

קראתי את 'תפילת השל"ה' על קברו בער"ח סיון

ולא נושעתי

הלבשתי חתן בקיטל לקראת החופה

ולא נושעתי

כובדתי ב'קוואטר' בברית

ולא נושעתי

התפשרתי

ונושעתי
אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁלֹּא הִגַּעְנוּ לְנַחֵם
אַבְרָהָם גַּם יָשַׁב לְבַד בָּאֹהֶל
שָׂרָה פְּנִימָה
הַמַּלְאָכִים בִּדְמוּת אַחֶרֶת הִגִּיעוּ לְבַקֵּר

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁלֹּא בָּאנוּ בַּהֲמוֹנֵינוּ
שֶׁלֹּא קָרַעְנוּ יַחַד אִתָּךְ אֶת הַפֶּתַח
אֶת הַבַּד הַמֻּצְהָב
אֲנִי מִצְטַעֶרֶת עַל
אֵיךְ שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּךְ מְמֻסְגָּר בִּנְיָר שְׁוֵה פְּרוּטָה
וְרוֹאָה אִמָּא עֲצוּבָה

אֲנִי מִצְטַעֶרֶת
מִצְטַעֶרֶת וּבוֹכָה
שֶׁאֵין בָּנוּ דֵּיי מָקוֹם
לְהַקִּיף אֶת הַכְּאֵב
לְחַבֵּק אֶת כֻּלָּם
לִתְלוֹת מוֹדָעוֹת שָׁחֹר לָבָן
אָדֹם
בְּכָל רְחוֹב

אֵין בָּנוּ דֵּיי יָדַיִם לִפְעֹל
אֵין בָּנוּ דֵּיי שְׁפִיּוּת כְּדֵי
לִמְצֹא בָּנוּ פְּנִיּוּת

הַמָּקוֹם צַר מִלְּהָכִיל
וְהַמָּקוֹם
רַק הַמָּקוֹם
מְנַחֵם אוֹתָךְ

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מְחִילָה
מְבַקֶּשֶׁת מִמִּילְיוֹנֵי נְשָׁמוֹת
שֶׁלֹּא כָּכָה דִּמְיְנוּ אֶת הַנְצָחָתָם
כַּמָּה בַּמְבּוֹת פְּזוּרוֹת עַל אֲלְבָּד
וְנֶאֱלָצִים לַעֲבֹר לַקָּרְבָּן הַבָּא

מְבַקֶּשֶׁת מְחִילָה מִבַּעֲלֵי הַלֵּב
וְהַנֶּפֶשׁ
אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן גַּם בַּעֲלֵי הַגּוּף
עַל שֶׁלֹּא הֵגַנְתִּי גַּם אֲנִי
עַל הַיָּקָר לָכֶם מִכָּל
עַל שֶׁעָצַמְתִּי עֵינַיִם בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁהַדְּאָגָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי הָיְתָה אִחוּר לָאוֹטוֹבּוּס
בְּעִקָּר עַל שֶׁדִּקְלַמְתִּי
"עָשִׂינוּ הַכֹּל"
וּבְרֶגַע הָאֱמֶת
רָאִיתִי אֹהֶל רֵיק

אֹהֶל רֵיק
עִם דְּמוּת עַל נְיָר שְׁוֵה פְּרוּטָה
וּמִישֶׁהִי מְבֻגֶּרֶת יוֹתֵר
דּוֹמֶה לַדְּמוּת
יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא נָמוּךְ
וְהָאֹהֶל רֵיק
כששמעתי את השמועה על נגיף חדש המתפשט בסין, שהתבררה אמנם (ככל הנראה...) כשמועה בלבד, הרגשתי את העול הכבד נוחת על כתפיי.

איזה עול, אתם בטח שואלים.

הכנת הציבור לתרחיש דמוי הקורונה.

מכיוון שאני ניתחתי שלל סיטואציות בהן נתקלנו בקורונה, מהן מזוויעות, ומהן עוד יותר מזוויעות (ועוד יותר וכו'), אני רואה חובה לעצמי לשתף את הקהל בהנחיות מיוחדות למען ידעו להתכונן משעה שידווח על נגיף אמת שכזה העומד להגיע.

אז הנה מעט מהן לפניכם, קחו אותן לתשומת לבכם!

המלצה ראשונה: קנו מסכות! מחירי המסכות בתחילת הקורונה הרקיעו שחקים, כך שאנשים נשארו עם אותה מסכה לאורך זמן! מה שגרם להם להתפלל מעומק לב שיידבקו כבר בנגיף למען יאבדו את חוש הריח הנוראי.

המלצה שנייה: לימדו את פרצופי חבריכם ומכריכם ללא הפה והאף! לכשתחזורנה המסכות חלילה תצטרכו לזהות אותם ללא אמצעי הזיהוי הללו! שלא יקרה לכם את מה שקרה לי שעה שחשפתי לחברי סיפור פיקנטי ששמעתי בשכונה, ובאמצע להט הסיפור גיליתי שאני מספר אותו לראש הכולל שלי.

המלצה שלישית: אם אתם בתקופת פגישות, הזדרזו לפני המסכות! שלא יקרה לכם מה שקרה לחברי שנפגש בביתה של בחורה ובסופה של הפגישה הסוערת בה הפרטנרית לא הייתה שותפה כלל, הוא גילה שהוא דיבר עם אמא של המיועדת...

המלצה רביעית: הסבירו כבר עכשיו לשוויגער שלכם במתק שפתיים שמה שאמרתם בסוף הקורונה שאם חס וחלילה יבוא עוד נגיף היא צריכה לעבור להיות איתכם, היה רצון טוב, אבל זה מסוכן, אבל ממש! (אתם יודעים למה... אבל תצטרכו להסביר לה משהו אחר)

המלצה חמישית: בטלו את כל הנופשים שקבעתם! אין צורך! תוכלו להידבק משפחתית בנגיף ולנסוע לנופש על חשבון המדינה!

המלצה שישית: הכינו אלפי דפי יצירה לילדים. לא הייתם רוצים למצוא את עצמכם כמו רבים מתוכנו שעמדו מסתכלים בחוסר אונים על ילדיהם היושבים על גבי המקרר ומציירים על בדל הקיר האחרון שנותר...

המלצה שביעית: למדו היטב את מפת אזורכם! שלא תגלו כמוני בדעיכת הנגיף והקלת ההנחיות, שהקיוסק של הצ'יפס היה בכלל בתוך המאה מטר. ומסתבר שהריצה המטורפת הקבועה מהחנות הביתה, שגרמה לנפילתם של מאות צ'יפסים זכרונם לברכה, הייתה מיותרת. איי, כואב, כואב על אותם הצ'יפסים שנפלו לשווא!

המלצה שמינית: קנו מכונת תספורת ביתית! זה שאתם לא יוצאים מהבית לא אומר שיושבי הבית או הצופים בכם בזום צריכים לחזות בזיו פניו של שימפנז מצוי.

המלצה תשיעית: למדו להשתמש במצלמת הזום! זה לא היה נחמד לאף אחד לדבר איתכם כשכל מה שהוא רואה זה את שערכם על כל תכולתו המגוונת.

המלצה עשירית: קנו הליכון, או כל מכשיר כושר אחר. אחרת, תגלו שגם אחרי שההנחיות יתירו לצאת מהבית, אתם למרבה צערכם לא תוכלו לבצע את הפעולה הזו...
מעולם לא הערכתי כל כך את לוחמי השב"ס, או את האחראיים על מחלקות סגורות ושמורות בבתי חולים למתמודדי נפש, כמו עכשיו.

עמדתי שם מול תא דו-מפלסי מלא מפה לפה, מנסה לשמור בכל כוחי שאף אחד מהנוכחים לא יחמוק ויברח. כל מי שנמצא בפנים צריך להיות כאן, בעיקר לטובתו. העולם בחוץ מסוכן עבורם. הם אולי לא תמיד מבינים את זה, אבל אם יחמקו החוצה, הם עשויים לנבול ולהתגלגל למוות איטי ומייסר.

עכשיו אני, איש צר כתפיים, ניצב כאן חסר אונים וכמעט כורע תחת האחריות האדירה שרובצת על כתפיי.

ברוך השם, רוב הנוכחים משתפים עימי פעולה. הם יושבים על מקומם, מגלים הבנה למצבם הייחודי המחייב אותם לשהות כאן.

חוץ מאחד מהם, הוא עומד על מפתן הדלת ונאבק איתי בעוצמה נחושה ומתוחכמת שרק הולכת וגוברת. אני דוחף אותו פנימה ומנסה לטרוק את הדלת, אבל רגע לפני שאני נועל את התא בסיפוק, הוא מצליח לדחוף כף רגל ולחמוק החוצה במבע מרוצה של סורר עיקש.

אין לי את הפריבילגיה לוותר כאן. אני רודף אחריו במהירות של אצן מקצועי, אף על פי שבמקצועי אני בכלל עצלן מקצועי. לבסוף אני מצליח ללכוד אותו בשתי ידיי. בנשימות טרופות אני משליך אותו בעוצמה אל תאו. בכוח הזרוע אני מטיח אותו לפינה, ממנה הוא יתקשה להימלט, אלא שבדיוק אז קופצים עלי עשרה חברים אחרים, שכמו תיאמו עם הברחן המתמיד שברגע שהוא יוכרע, הם יגנו על כבודו.

וככה עמדתי, עייף ושבור, לילה שלם מול המקפיא, נלחם בחבילת ירקות מעורבים, תוהה האם עוגת השמרים שחשקתי בה לפני כ-6 שעות הייתה שווה את כל זה?.
שמואל קשר את האופנוע לעץ ונכנס אל היער.
משום שלא היה אפשר לנסוע בין העצים הסבוכים.
הוא פסע בשבילים חבויים, בין ריחות של אדמה ועלים, ונכנס יותר ויותר לעומק, עד שהסבך הירוק שמעליו לא איפשר לראות את השמים.
היה כמעט חושך.
ואז הוא ראה שני אורות דולקים בחשכה. אורות צהובים. מאד צהובים.
היו אלו עיניו הבורקות של ינשוף.
הוא עמד על ענף רחוק והסתכל ישירות עליו.
בתחילה היה מבטו מפחיד.
אך כששמואל התקרב מעט, המבט נעשה סקרני.
כשהתקרב יותר המבט נהיה תובעני.
הוא רצה משהו, הינשוף הזה.
משהו שרק שמואל יכול היה לתת לו.
אבל לא היה לו מושג מה.
"עזור לי" אמרו הפנסים הצהובים.
"אנא, עזור לי".

שמואל החל לדבר אל הציפור הגדולה. אבל זה לא היה נראה בעל השפעה כלשהי.
הינשוף אפילו לא מצמץ.
למעשה, זה היה די מפחיד, העובדה שהוא לא מצמץ. הוא חי בכלל?
שמואל רקע ברגלו, והינשוף פרש שתי כנפיים ענקיות ועף בבהלה.

שמואל הסתכל סביב סביב אך לא ראה יותר את הינשוף, היה חשוך שם. חשוך מאד.

כשיצא מן היער, האופנוע שלו נעלם. על העץ הייתה מודבקת מודעה.
במודעה לא היה כתוב דבר, רק ציור יפה של ינשוף.

שמואל היה אמור להיות מבולבל. אבל למרבה הפלא, הוא חש בהירות.
כאילו למד משהו על אינטרקציה בין כוחות.
הוא יהיה עם עצמו כל יום, החליט, יקדיש לעצמו זמן, יקשיב, יראה, יבין, יבקש.
הדברים החשובים לא תמיד נראים ברור.
הם שוכבים על גבם בתוך הלב, ומחכים, לפעמים מחכים שנים רבות.
והזמן. הזמן הוא זה שמלביש אותם בקסם.
רוח פתאומית חלפה ביער והמודעה התרשרשה.
שמואל פרש את כנפיו בבהלה, ועף.
ואי שם באפלת מעבה היער עמד ינשוף גדול על אופנוע, תפס בכנפיו את הידיות וניסה... מה הוא ניסה? הא חמודי, מה ניסה הינשוף?
הפה הקטן היה פעור והעיניים עצומות היטב.
אבא כיסה אותו עד הסנטר, נשק למצחו, קם והלך אל המטבח.

"נרדם?" שאלה אמא
"נרדם".
אמא חייכה, בטח אחת מאותן אגדות משוגעות שלך...
אבא פתח את החלון, לאוורר את האדים הסמיכים שעלו מהסירים.
"זה לא טוב שאתה ממלא לו את הראש באגדות מדומיינות" אמרה אמא.
"אגדה היא סיפור מהחיים האמיתיים, סיפור מהחלק של החיים שאין לו ביטוי פיזי, וצריך לקרום לו מציאות חלופית".
"לקרום, או לרקום?" שאלה אמא, אך אבא לא שמע אותה, הוא היה מרוכז בחתיכת נייר שהתעופפה ברוח שבחוץ ופתאום נכנסה מהחלון ונפלה על השיש.
אמא הרימה אותה והסתכלה
"ציור של ינשוף?!"
א. כהן (שם בדוי) היה אדם מבריק.
עם זכרון פנומנלי ויכולת חישוב של שבע ליבות. הוא היה קורא עשרים ספרים חדשים כל שבוע, מפרסם מאמרים אקדמאיים כל הזמן, מתכתב עם עמיתים זוכי פרס נובל ומעלה, עובד על המשוואה הסודית שלו שמגדירה מחדש את חלקיקי הקוונטים ו...
זהו בעצם, פחות או יותר.

יום אחד כשהוריד צנצנת קפה ממדף גבוה, הפיל את צנצנת הסוכר שלידה, על ראשו.
רגע עצם עיניו בכאב, ובמשנהו פקח אותן ואמר "אמ..."

בערב הביך את חבריו הפרופסורים כשלא הצליח להכפיל מספר חד ספרתי.
ואחרי שישב שעתיים ולא הצליח להבין חצי מילה מהמאמר האחרון שהוא עצמו כתב, לקחה אותו אשתו - ב. כהן (שם בדוי) אל הרופא.
"הצנצנת פגעה בהיפוקמפוס - הסביר הדוקטור - הקוגניציה שלו ירדה בתשעים ושלוש אחוז. אבל למרבה המזל זה הפיך לגמרי. שלוש פעמים ביום מהקפסולות הצבעוניות האלה, במשך חמישה עשר יום, והכל יהיה בסדר".
"חמש עשרה כדורים כל יום?" תמה א. כהן, אבל אשתו משכה אותו משם.

בדרך חזור ביקש א. מאשתו להיכנס לבית קפה.
הם ישבו ושתו ושוחחו על דא (גם על הא, אבל בעיקר על דא). היה כיף.
למחרת ישב א. מפהק על הכורסא, ושמט את הספר שלא הצליח לקרוא.
"בואי נעשה משהו מעניין" אמר לאשתו, והם הוציאו את הילדים מהמוסדות ונסעו כולם לים.
אחרי שבוע פתחה אשתו את הארונית הקטנה שליד מטתו של א. ובתוך עיתון מקופל מצאה את קופסת הקפסולות הצבעוניות, כשהיא מלאה לגמרי.
"היי" צעקה לבעלה שישב במרפסת ועישן מול השמש "אתה לא לוקח את התרופות?"
אך א. עשה את עצמו כאילו לא שומע.
"אבל איך אני אדבר איתו?" שאלתי את אשתי באימה.

למה אני צריך את הדוד הזה אצלי בבית?

אז הוא מגיע מאמריקה, והוא צריך מקום להיות בו,

יש לו שפע כסף! שישכור חלק במלון!

הוא לא יודע מילה בעברית, ואני לא מבין מילה בשפתו.

אז למה זה טוב, למה?

"הכל טוב, מה כבר יכול להיות?" שאלה.

"מה כבר יכול להיות? את הרי לא תהיי כאן כשהוא ייכנס, נכון? נניח הוא נכנס ואומר משהו, הרי לי אין מושג למה הוא מתכוון, מה אני עושה איתו?" תהיתי, מצוקה בקולי.

"תפסיק להילחץ... מה נראה לך? הוא יגיד שהוא שמח להיות פה וכו' וכו'"

"נו, אז לפחות תלמדי אותי מה לענות לו!"

"אוקיי, תענה (אני מתרגם כמובן) 'טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!' עכשיו אתה רגוע?"

"לא! אם הוא אומר אחר כך עוד משהו? נו, די! אין לי כח לזה!"

"הכל טוב! הוא ישאל איפה החדר שלו, אז תסמן לו לכיוון חדר האורחים ותאמר (אני שוב מתרגם...) 'נשמח להיות לך לעזר!' אתה מוכן להירגע? אתה סתם עושה עניין!"

תגידו לי אתם, אני סתם עושה עניין?

לאחר בירור קצר של אשתי, מדוע הוא עזב שתי דקות בלבד לאחר שהגיע, התברר מה קרה באמת...

מסתבר שהוא חטף מכות מאיזה תמהוני מרחובנו, וכשהוא נכנס אליי וסיפר לי על כך, הגבתי ברצינות תהומית במבטא אמריקאי מושלם "טוב לשמוע! אני ממש ממש שמח!"

ואם לא די בכך,

כשהוא פלט לכיווני "חוצפה שכזו! אני רוצה לחזור הביתה!" אני עניתי לו בחיוך רחב "נשמח להיות לך לעזר..."
סימפוניה אדירה בהרכב נשפנים מורחב. בקהל, איש אחד והוא אני. לכבודי התקבצו ובאו בכירי הנגנים לביצוע יצירה ממושכת המבוצעת לאורכו של הלילה כולו.

השעה מאוחרת מאוד, אבל עם צלילים שכאלה מי יכול לעצום עין.

הנשפן הסולן מוביל את הלהקה בעוצמה בוטחת, ונשפני המשנה מלווים אותו באקורדים מורכבים. היצירה המתנגנת היא היצירה האלמותית שנכתבה לפני דורות רבים, ומאז התקבעה כיצירת הלילה הפופולארית ביותר בעולם. היא מוכרת בשמה הפואטי: "נחירות אל תוך הלילה". כעת היא זוכה לביצוע מושקע במיוחד מידי לילה, בפנימיית הישיבה שבה אני לומד בשכונת גאולה בירושלים.

פעם, באחד הלילות, כאשר נבצרה ממני השינה בשל הקונצרט הלילי, יצאתי לרחוב לשאוף אוויר ולהנות מהפוגת שקט. לפתע עבר ברחוב אחד מגדולי המקובלים שכבר השכים לקום לעבודת בוראו. בשומעו את הניגון הערב הבוקע מחולנות הישיבה, עצר לידי ופלט ביטוי מבהיל, וכך אמר: "בכוחו ובעוצמתו של ניגון זה להחיות מתים".

אלמלא הקושי הלוגיסטי שבשינוע עשרות מיטות להר המנוחות, הייתי משכיב שם את חברי לישיבה ללילה אחד, כדי לחזות בהתגשמות נבואתו של אותו זקן.

הבעיה שלי מתחילה בכך שאני ציפור לילה. אני תמיד יורד לפנימייה לישון כאשר כל מחוללי הרעש האנושיים כבר מופעלים בעוצמתם הגבוהה ביותר. ואז אין לי כל סיכוי להירדם.

מה לא ניסיתי כדי להילחם בזה?

לילה אחד לאחר התייעצות עם סבתי, פיזרתי על כל מיטות הפנימייה רבעי בצלים. "זה פותח את האף" הבטיחה סבתא. משזה לא עבד עברתי לאמצעים ברוטליים יותר, כדי לנתק את הבוקסרים האנושיים ממקור האנרגיה שלהם - השינה.

לחדר אחד הטלתי דינמיט, בחדר אחר הדלקתי את האור, בחדר נוסף שקשקתי היטב בקבוק סודה, פתחתי אותו, השלכתי וברחתי.

תקוותי הייתה שכל אלה יעירו את דובי הקוטב משנת החורף שלהם, ויאפשרו לי חלון זמן קצר להירדמות שקטה. אך הדובים כדרכם, המשיכו לנחור הלוך ונחור.

הלילה החלטתי לשנות אסטרטגיה: הפעם אני יורד לישון לפני כולם. כשיחל ראשון הנגנים לנשוף את צליליו הצורמים, כבר אהיה שקוע במתיבתא דרקיעא, צופה בחלום ענוג.

כך עשיתי, וזה עבד מצוין. אלא שבאמצע הלילה התעוררתי לסיוט. פקחתי עיניים והנה אני טובע בים של רבעי בצלים, רטוב עד לשד עצמותי מבקבוקי סודה מנוערים ומפויח מעשן נפצים.

מסביבי עדת בחורים זועמים - אלה הנגנים הקבועים של כל לילה. אלא שהפעם הם אינם מנגנים, אלא צווחים עלי בגרון ניחר: שקט כבר! אי אפשר להירדם מהנחירות שלך!
1736712970133.png
(קרדיט תמונה: ChatGPT)

כלי נהדר בכתיבה הוא האפשרויות הבלתי מוגבלות שהיא מעניקה לנו. איש אינו מגביל אותנו למקום, לזמן, או אפילו למציאות כלשהי. הסופר הוא הקברניט, והוא מנווט את ספינתו בין עשרות מילים כרצונו. אלא שבמקרים לא מעטים, הוא נתקל במחסום שהוצב מראש – מגבלת מילים.

בכתיבה למגזינים, עיתונים, טורים, אתרים, עבודות אקדמיות ועוד, קיימת לרוב מגבלת מילים הנובעת מאילוצים מעשיים. לדוגמה, במגזינים ובעיתונים המקום המיועד לכתיבה שלכם מוגבל, שהרי אתם לא הכותבים היחידים בעיתון, נוסף על מודעות פרסום וגרפיקה שאמורה להשתלב. במדיה הדיגיטלית, מגבלת המילים נועדה להתאים ללכוד את הקשב המצומצם של קהל היעד, במיוחד בעולם שהוא נהיה מצרך נדיר יותר. מטרת מגבלת המילים היא להבטיח שהמסר יישאר ממוקד וברור, תוך עמידה בגבולות.

כותבים רבים מוצאים את עצמם עם טקסט החורג משמעותית ממגבלת המילים, כשהם חשים אובדי עצות. קשה להם לוותר על כל מילה, ולעיתים הם יצדיקו את קיומה של כל אחת מהן. מצד שני, באם יתחילו 'לקצץ', הם חוששים שהטקסט יאבד מערכו וטעמו.

אז איך משלבים בין השניים? איך זורקים מילים ועדיין שומרים על האיכות של הכתיבה?


כותב טוב יודע למקד את הסיפור:
אין צורך להוסיף פרטים מיותרים או ללכת סחור סחור. כל פרט קטן צריך לתרום לעלילה ולכתיבה בכללותה. מילים מיותרות – פשוט מיותרות. הקוראים מזהים בקלות 'מריחה' ומדלגים עליה.
זכרו: מסר טוב הוא מסר קצר וקולע.



כללי הזהב לכתיבה ממוקדת:

1. הימנעו מחזרות מיותרות:

אם כבר הסברתם רעיון בצורה ברורה, אין צורך לומר אותו שוב בניסוח אחר. חזרות סתם מכבידות על הטקסט. מלבד זאת, זכרו שהקוראים שלכם חכמים ומזהים בקלות חזרות מיותרות, ואין צורך להכביד עליהם בהסברים מיותרים

2. השתמשו במילים מדויקות:
נסו לנסח בצורה פשוטה וקולעת. לדוגמה: במקום "הלך במהירות רבה כדי לא לאחר," כתבו "רץ כדי לא לאחר", או "מיהר".
אל תפחדו לוותר על תיאורים ספרותיים ססגוניים שאינם תורמים למהלך העלילה או להעברת המסר.

3. שמרו על מבנה ברור:
כדאי לבנות את הטקסט בשלושה חלקים: 'פתיחה' שמכניסה לנושא, 'גוף' שמפרט בצורה ממוקדת, וסיכום קצר. אל תעמיסו יותר מדי פרטים – רק את מה שבאמת חשוב.

4. דעו למי אתם כותבים ומה אתם רוצים להגיד:
ברור שכל אחד יודע מראש מה הוא כותב, בין אם סיפור לילדים או מאמר מקצועי, אבל תוך כדי הכתיבה חשוב לבדוק: מה אתם רוצים להשיג בטקסט הזה? האם המסר שלכם הועבר טוב?
תחשבו על הקהל שלכם – מה מעניין אותו? מה באמת חשוב לו לדעת? כל פרט שלא תורם למטרה או לא מעניין את הקוראים – פשוט מיותר.

5. כתבו ואחר כך ערכו:
בטיוטה הראשונה כתבו את כל הרעיונות שלכם בלי לחשוב על מגבלות כלשהן. תנו לזרימה וליצרתיות שבכם לנבוע, ורק אחר כך עברו לעריכה: מחקו את המיותר, סדרו את הרעיונות, ותמקדו את המסר.
תנו לעצמכם מנוחה קצרה בין הכתיבה לעריכה – זה יעזור לכם לראות את הטקסט בהסתכלות שונה.

6. בקשו ממישהו לקרוא:
אחרי שכתבתם, תנו למישהו חיצוני לקרוא. עין חיצונית יכולה לזהות משפטים מסורבלים, פרטים מיותרים ואפילו טעויות סופר קטנות שאולי פספסתם.


לסיכום:
כתיבה עם מגבלת מילים אולי נראית כמו אתגר, אבל היא דווקא יכולה לעזור לכם לחדד את המסר ולהוציא את המיטב מהכתיבה שלכם ולשפר אותה. מגבלת המילים מאלצת אותנו לחשוב מחוץ לקופסה, לנסח בצורה מדויקת, ולהתמקד באמת במה שחשוב. כשמתמקדים בעיקר, בוחרים מילים נכונות, ומשאירים את הקהל במרכז, אפשר להפוך כל טקסט לטוב יותר.

בסופו של דבר, מגבלות הן לא תמיד מכשול – לפעמים הן הזדמנות להשתפר ולצמוח.
בהצלחה!
היו היתה פעם עיירה, במדינה רחוקה - רחוקה.

בעיירה, נקרא לה חרדיסטאן, התפתחה לפתע מכת עכברים גדולה - גדולה.

והעכברים, אויה, הם הפכו לעכברושים.

והעכברושים, אוי וויי, אכלו מכל הבא ליד.

הם לא פחדו, העכברושים, מילדים קטנים.

לא חששו לטרוף להם את הסנדוויץ' הקטן של הבוקר.

הם היו רעים.

העכברושים ידעו לצעוק בקול גדול - גדול.

הם צעקו על אנשים זקנים, אפילו על הכי חשובים.

נו טוב, הם לא התחנכו במוסדות שלנו.

אבל באמת, מינימום כבוד לזקנים.

נו, שוין, לא משנה.

העכברושים השתלטו על המרחב הציבורי. הם חיפשו בכל יום במה לנגוס. את הדם של אילו תושבים בחרדיסטאן למצוץ.

בוקר אחד הם נגסו את כל המחיצות ברחובות.

למחרת חיסלו בערגה את כל מה שהיה במכולת המוזלת, שמכרה במחירים מיוחדים - רק לתושבי חרדיסטאן העניים.

ואט אט, העכברושים הפכו לדבר הכי משמעותי בעיירה.

כולם דיברו עליהם. כולם ניסו להבין לאן הם חותרים. מה הם עומדים לטרוף ביום הבא.

האנשים בחרדיסטאן הסתובבו עצובים - עצובים.

הם חיפשו פתרון, ולא מצאו.

כל חתלתול קטן שהם הביאו כתגובת נגד - אכלו העכברושים ואפילו לא היו צריכים מלח.

והם ניסו, התושבים, להביא כמה עכברושי נגד, עם כיפה קטנה על הראש. קונטרה.

אבל בתוך כמה שבועות - גם הם הפכו לחלק מצבא העכברושים שנגס והרס כל חלקה טובה.

והגיעו מים עד נפש. העכברושים הפכו את החיים בחרדיסטאן למועקה אחת גדולה - גדולה.

אבל אז, התרחש נס.

האייבישטער הביא להם נס קטן.

שהלך וגדל, וגדל וגדל.

לנס הזה, קראו המדענים בשם המוזר K14.

קיי - ארבע עשרה.

קיי ארבע עשרה היה הפתרון המושלם.

הוא הגיע בצורת כדורים קטנים, מגרים ומתוקים.

התושבים פזרו המון המון כדורונים אדומים של קיי ארבע עשרה.

והדרישה לקיי ארבע עשרה רק עלתה ועלתה ועלתה

והאפקטיביות של קיי ארבע עשרה רק השתבחה והשתבחה והשתבחה

והנה, פתאום, העכברושים התחילו לפחד.

פתאום יש מישהו שמצליח להכניע אותם.

כדורונים קטנים - שלא מפחדים.

ופתאום, קולות חדשים התחילו להישמע ברחובות.

לא רק העכברושים קבעו את סדר היום.

גם קיי ארבע עשרה קבע.

והוא עשה שַמות, אוהו איזה שמות.

המון עכברושים נפלו שדודים בפניו.

הוא היה רעל קטלני, חזק, מדויק, שמתיישב בול על הנקודה הרגישה - ומחסל את כל העוצמה של העכברושים.

וזה היה נס לחרדיסטאן.

*

אבל פתאום, צרה חדשה מתרגשת על חרדיסטאן.

פתאום מתברר, שהמוני המוני נערים

חמודים ויקרים וחשובים, סלתה ושמנה של חרדיסטאן,

התחילו, לא פחות ולא יותר,

לבלוע כדורים של קיי ארבע עשרה!

והאבות - לא יודעים מה לעשות.

זה הרי רעל! רעל ממש!

והנערים - גם הם לא מבינים,

הרי מי כמו התושבים המבוגרים של חרדיסטאן -

שמחו בפתרון הקסם ששמו קיי ארבע עשרה!

הם הרי כדורים טובים! הם בצד שלנו - לא של הרעים!

נו, אז אם קיי ארבע עשרה הוא משהו טוב - למה אתם עצובים שאנחנו בולעים אותו בשקיקה?

והנערים, חלק נפלו שדודים.

חלק עדיין לא.

ומחפשים מתנדב שיסביר, ויצעק, וילחש על אוזני הצעירים:

קיי ארבע עשרה זה מצוין נגד עכברושים.

יותר נכון, רעל מצוין.193052004093.jpg
בבקרים זה היה ממש קל. אפילו קליל.

היא הרתיחה מים לסדרת כוסות שוקו, הפרידה ילדים מסדינים וקורי שינה מעפעפיים, הריצה פרוסות מרוחות, תפוחים קלופים ומיני מזונות, ניגבה טיפות שוקו שהתבלבלו בדרך, ורצה לאוטובוס טרופת נשימה.

האוטובוס.
שם כבר היה הרבה פחות קל, אבל לא נורא בכלל.

תמיד היתה מישהי מוכרת וזמינה לפטפוט עד כלות הנסיעה.
אם לא היתה כזו – העניינים התחילו מעט להסתבך, אבל היא התירה אותם עוד טרם הספיקו.
דפדפה ברשימת אנשי הקשר הלוך ושוב שוב והלוך וחייגה לכל מי שרק היתה פנויה בשעה זו של שחרית.
לעיתים העניינים גילו עזות והמשיכו להסתבך להנאתם, כשלא היתה אף פנויה לרפואה.
אבל היא, לוחמת מנוסה, לא נתנה להם לנצח. תחבה בזריזות זוג אוזניות והאזינה בקשב מלא להרצאות / מתכונים / עדכונים – זה לא באמת משנה.

בעבודה כמובן עבדה. לא היה לה זמן לנשום, וזה היה מושלם.

באוטובוס החוזר בשעת צהריים – חזרה גם היא חזור ושוב על התנהלותה בנסיעת הבוקר.

על המפתן הסתערה עליה קלחת של בכיות – דיבורים – כריות - ציורים – עוגיות - פירורים – כביסה מלוכלכת – כביסה נקיה – מחצית מילדי השכונה – וגם המחצית השניה - - -
וזה היה מעולה.
זה היה הכי טוב שרק יכול להיות.

פחד דקיק העיב תמיד על כל הטוב הזה. הפחד ידע שעוד מעט יצמדו שוב ילדים לסדינים וקורי שינה לעפעפיים, ושקט יבוא לעולם.
הדליקה מוזיקה קולנית שתשתיק את הפחד ואת השקט, חייגה תזזיתית לחברה טובה שתמלא את האוזן לשעה הקרובה, ותשקוט האימה.

שעה עברה מהר מידי והעניינים הרימו ראש, הסתבכו קלות, הגזימו קצת. אבל היא, למרות שהיתה עייפה עד כלות, יכלה להם שוב –
בחסות המוזיקה הפעילה את המיקסר על עוצמה גבוהה ומילאה את המקפיא בעוגות למחצית השנה ומחצית השכונה.

הלכה לישון ללא השתהות, וחוזר חלילה וחלילה.

בוקר אחד בעודה יושבת באוטובוס ומתאוששת מטקס הפרדת ילדים מסדינים, ניגוב טיפות שוקו מבולבלות ושות' – גילתה לחרדתה שסוללת הסלולרי מפרפרת פרפורי גסיסה אחרונים.

העניינים הגזימו הפעם לחלוטין, והסתבכו כמו שרק הם יודעים.

אשר יגורה בא.

היא פגשה את עצמה.
חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך.
אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים והמבצע של הספר "יחידאי" ב"אור החיים" בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי..

ראשית כל חשוב לי לומר שחלק גדול, אולי רובו, של החומר שנצטבר במוחי הוא מחיטוט מעמיק בפורום הזה. מפוזרים בו באמת אוצר עצום של ידע. אני לא זוכר את מקורו של כל דבר, כך שאם אתם מזהים משהו משלכם אז כנראה שזה באמת ממכם, והקרדיט לא הושמט במתכוון.
עוד הדגשה חשובה, אני אכתוב כאן על ספרי פרוזה, קרי ספרי מתח ודרמה. אין לי מושג וידע בכלל על נורמות בספרי קודש, סיפורים קצרים, ספרי עיון, ילדים, שירה או כל דבר אחר.
ודבר אחרון - המחירים שכתבתי הם על פי התרשמותי וניסיוני. בהחלט יתכנו שינוים ואפילו גדולים בין מה שכתבתי לבין המציאות (בכל זאת המיתון בעקבות המלחמה, הטילים מידידינו ה"חותים" ובעיקר הקריסה של השלטון הסורי, ייקרו כמו כל דבר במשק את מחירי חומרי הגלם של מערך העימוד, ההגהה, והעיצוב. שלא לדבר על שינוע של גלילי הנייר אל בתי הדפוס. כידוע הנהגים כולם במילואים)

ונתחיל...

אז ראשית כל צריך שיהיה בידכם כתב יד.
בעידן הנוכחי הכוונה כמובן לטקסט מוקלד שלם של הספר בגרסתו הראשונית.
הספר, אותו הגיתם בלילה אל מול לבנה מלאה ובוהק כוכבים, ומאז טרחתם והקלדתם ומחקתם ושוב כתבתם וטפטפתם את תמצית נשמתכם בלילות ארוכים וקרים נטולי ירח.

על כמה מילים מדובר בשביל לזכות בתואר "ספר"? תלוי את מי שואלים.
בעולם העריכה אין קצבה למילים, העיקר שכל מילה מוצדקת ונחוצה לעלילה. כי בעיני העורך הספר צריך להיות מושלם בכתיבתו.
אבל בעולם המולי"ם ההסתכלות היא שונה לחלוטין. שם הכסף מדבר, ואותם מעניין מה יגרום ללקוח פוטנציאלי להרים, לדפדף ולרכוש את הספר שלכם. והקונים... מה לעשות... מתעניינים (גם) במספר העמודים של הספר המדובר.
לא פחות מחמש מאות, ותודה ששאלתם.
ואם כבר התעניינתם, אז מדובר בכמאה אלף מילים. 230 מילים לעמוד כפול 440 עמודים (היי, דיברת על 500 ! אני זוכר, אבל תנו קצת כבוד לדפי השער והקרדיטים, חצאי עמודים שבתחילת וסוף פרק, תודות, ועוד כמה כאלה.

ומה אם יצא לי רק שמונים אלף? בואו לא נתקע בזוטות. קצת משחק בעימוד, שינוי גודל הספר (ידעתם שישנם כמה גדלים?) והנה הספר כבש את יעד החמש מאות הנחשק.
ואם יצא לי רק שישים אלף? כנראה שסגרתם קצוות מוקדם מידי ועליכם להרחיב את העלילה ולהוסיף עומקים ורבדים נוספים. או לעבור לכתיבת סיפורים קצרים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך - אם אתם לא מהסגנון ששופך מילים מיותרות בכל סצנה, בעריכה יתווספו בדרך כלל עוד אלפים רבים של מילים.
בעיקרון פה כבר אפשר לדבר על אבן הנגף בדרכם של ספרים וסופרים רבים וטובים - הוצאות לאור, אבל אולי נשאיר את זה לסוף.

אז בואו נדבר על עריכה.

ישנם שני סוגים עיקריים וכל אחד נוגע בתחום אחר. (ישנו גם ליווי של עורך לאורך כתיבת כתב היד, אבל הוא יקר בהרבה ואני לא באמת יודע עליו, מעבר לכך שהוא קיים).
העריכה היקרה יותר היא העריכה הספרותית.
בעריכה הזו העורך יכנס אתכם לעובי העלילה, ינתח כל קטע האם הוא נצרך ונכון לעלילה, האם הדמויות יושבות היטב. עורך איכותי גם יצביע על סתירות לוגיות וחורים בעלילה.
מחיר – 8000 ₪ ומעלה.
נחיצות – לא מוכרחים. לעיתים קבוצת קוראים (קוראי בטא בלעז. אפשר להסתפק גם בבני משפחה שמורעלים על קריאה) יספקו את השאלות לא פחות טוב. שבו ולושו את כתב היד שוב ושוב, פתרו את הבעיות עליהם הצביעו הקוראים. כשתהיו סגורים על עצמכם שזהו זה, זה הספר ויותר אתם לא נוגעים בו, תעברו עליו עוד פעם, ועוד פעם אחת, ואולי עוד אחת ותעבירו בתחושת בחילה עמוקה לעריכה הלשונית.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך: אם החלטתם להשקיע בעריכה מקצועית, נהלו שיחה מעמיקה עם עורכים אפשריים, בקשו שמות של ספרים קודמים שערכו, נסו לברר אצל הסופרים על העבודה איתם וודאו שהם מחבבים ומתחברים לסוגת הספר, והכי חשוב – שיש לכם כימייה ונעים לכם לנהל תקשורת, אתם עומדים לעבוד יחד תקופה ממושכת וכדי שהספר שלכם יהיה מושלם כדאי שתעבדו טוב יחד.
אצלנו ב"יחידאי" – כמות השאלות והדיוקים שאספנו ממכם כאן בפורום, ומבני משפחה שקראו את הטיוטה הראשונית, הזניקו את הספר המון! בתוספת לעריכה.

ונעבור לעריכה הבסיסית ומחויבת המציאות, העריכה הלשונית.
כי אתם אומנם סופרים מחוננים בעלי שאר רוח, אבל דקדוק לשוני וניסוח מדויק של כל משפט זה לא בהכרח כוס התה שלכם (לימונית לואיזה עם קמצוץ זעתר ,הקומקום על השיש החלבי, ממש תודה, ותכינו גם לכם).
כולנו מכירים את הסופרים שחיפפו בעריכה הזו והמקום העגמומי שמבלים בו הספרים שלהם מהבוקר שלמחרת הקניה ועד ימינו אנו.
מחיר – 2000 ₪ ומעלה.
נחיצות – חובה.
אצלנו ב"יחידאי" – העריכה הלשונית בוצעה אצל אותה עורכת מעולה @ליאורהA במקביל לעריכה הספרותית. אבל זה ממש לא חובה, כדאי לברר אצל העורכים עצמם מה נכון יותר.

סיימתם עם העריכה הלשונית, מזל טוב. הגיע הזמן לעמד.

אבל רק רגע – לפני העימוד חשוב לעבור על הספר ביסודיות ולהגיה כל טעות הקלדה. תמיד ישנם כאלו, ומומלץ לתת למישהו מקצועי שיעשה את זה כמו שצריך.
עלות – חינם בעצמכם / 500 -1000 ₪.למגיה מקצועי.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – תשאירו בדד ליין כמה ימים, תדפיסו כמה עותקים של הספר במדפסת ביתית וחלקו בין בני משפחה. תמיד ישנן שגיאות כתיב, כן, גם אחרי הגהה.

עימוד זה בחירה של גופן נכון לספר (בספרי מתח יש כמה קלאסיים) המעמד ייתן לכם לטעום מן העמודים הראשונים דוגמא או שתיים, וגם לשמות פרקים וכו'.
מחיר – השוק פרוץ לחלוטין. יש מעמדים מקצועיים וותיקים שלוקחים כמה שקלים בודדים לעמוד וישנם חסרי וותק וניסיון שדורשים פי 5 (!) מהם. אז כמו בכל הזמנת איש מקצוע, תעשו השוואת מחירים יסודית!! אלא אם כן החבר הכי טוב שלכם שלכם הוא אילון מאסק.
נחיצות – חובה. נסו להדפיס טקסט לא מעומד באופן מקצועי, העיניים שלכם ייראו עם דלקת חריפה אחרי ארבע דקות, והפיהוקים יחרידו את השכנים.
הטיפ שאספתי לי באמצע הדרך – בצעו את העימוד אחרי ההגהה הסופית. כל שינוי עשוי לעלות את המחיר, וגם אם המעמד ממש נחמד לא נעים להטריח אותו מידי הרבה...
אצלנו ב"יחידאי" – העימוד על ידי @BRIZA היה הוגן, מהיר, סבלן ומקצועי, אבל לא אצל כולם זה כך. קחו לכם זמן לעשות אותו בנחת. ועשו עוד הגהה אחת קטנה בסוף. מדהים כמה שגיאות משתרבבות לכל ספר שהוא.

ועכשיו לעיצוב כריכה.

גם פה יש עולם שלם של מחשבה המכוונת בעיקר לעין של לקוח פוטנציאלי בחנות, כי כידוע הרמת הספר הוא הצעד הראשון לרכישה, וזה לא יקרה בלי שהספר יצוד את עינו. ומה יצוד אותה אם לא הכריכה המרמזת לו שבספר הזה טמון הכלב/ הגופה/השידוך/ הפנטזיה ה...
מחיר – אני לא יודע בוודאות אבל נדמה לי ש בערך 1500 ₪ ומעלה. הטרנד הנפוץ אצל סופרות מוכרות הוא פנייה לרכזות מגמות גרפיקה בסמינרים שמציעות את הספר לתלמידות המגמה כפרויקט השנה שלהם, הסופרת בוחרת מבין כמה סקיצות שהגישו את הסקיצה שדיברה אליה והתלמידה הנבחרת מלטשת בהכוונת המורה המנוסה עד לכריכה המושלמת.
הסופרת קיבלה עיצוב מקצועי בתמורה לכמה ספרים חינם לכשיצא הספר לאור. התלמידה הרוויחה ציון גבוה במסלול + ניסיון ופרסום בקרדיטים שבשער הספר.
נחיצות – חובה.
הטיפ שאספתי באמצע הדרך – אין יותר דבר כזה שנקרא "עותק שמש"!! בית הדפוס מקבל את החומר המעומד +הכריכה והספר מודפס בבת אחת במאות עותקים.
אצלנו ב"יחידאי" – המעצבת בכשרון רב ( @אוריה ; ) ) הייתה צריכה בלחץ של זמן, להדפיס בבית דפוס פרטי עותק של הכריכה ולדייק את הגוונים שוב ושוב, עד שהם יצאו לשביעות רצונה. גם כאן קחו לכם זמן לעשות את זה בנחת. אחרי הכול לא כל יום מוציאים ספר...

אז זהו הספר מוכן לרדת לדפוס.
רק נשאר מי שישווק אותו ויעמוד מאחוריו.

ישנם כמה סוגים של הוצאות לאור.
כלל יסוד בתחום – הוצאה לאור הוא עסק לכל דבר וענין, וכפי שהתבטא אחד מגדולי המולי"ם בשיחה עם אשתי "כמו בכל עסק, הדבר היחיד שמשנה זה מה יכניס יותר כסף לקופה.
היותר מוכר ונחשק הוא ההוצאה לאור של רשתות חנויות הספרים. היותר מוכרות בציבור שלנו הם "אור החיים" ו "יפה נוף". (למען האמת "יפה נוף" פחות מחבבים סופרים עם ספר ביכורים לעומת "אור החיים" שדווקא כן.) הם מכירים היטב את השוק ושולטים בנתח גדול במכירות.
השלב הראשון זה לפנות אליהם, די קשה לקבל מהם תשובה חיובית. אם הם הסכימו, תחתמו איתם מהר על חוזה בלי לחפור יותר מידי באותיות הקטנות. הם עובדים בדרך כלל על פי הכלל שהוצאות העריכה וההדפסה על הסופר והשיווק והפרסום עליהם. עוגת הרווחים מתחלקת בין הסופר להוצאה על פי אחוזי רווח שנחתמו בחוזה.
טיפ שאספתי באמצע הדרך – שבו רגע ותגדירו עם עצמכם במשפט, מהי הבשורה של הספר לעולם. עכשיו נסחו את זה בשפה של מכירות ותשלחו את זה בשורת הנושא במייל. המולי"ם מקבלים פניות עם עשרות רבות של "כתבי יד" בשנה, חפשו את הדרך לבלוט.
אצלנו ב"יחידאי" – כך עשינו בפניה ל"אור החיים" ונענינו מיד (הוא אמנם יצא במסגרת פרויקט ה"וירטואוזיות" – סופרי דור העתיד של השנה שעברה, אבל זה כבר סיפור אחר).

ישנם גם הוצאות בתשלום כמו "קולמוס" ו"טקסט רץ" ועוד רבים, הם בעיקרון מקבלים כל ספר שתואם את רוח ההו"ל מהסיבה הפשוטה שהם מקבלים מראש סכום קצוב וללא שום קשר למכירות. בין אם הספר מכר עותק וחצי ובין אם מכר עשר מהדורות.
גם כאן העלויות כולם יוצאים מכיסו של הסופר.

ישנה אופציה שלישית והיא פתיחת הוצאה לאור פרטית. אבל זוהי אופציה שקיימת יותר אצל סופרים ותיקים שמכירים את עולם הספרים והשיווק היטב והחנויות ירדפו אחריהם כמו מ. קינן למשל שמשווקת את ספריה תחת הו"ל פרטית בשם "עלים".

וישנה גם אופציה רביעית והיא מכירה של זכויות הספר תמורת סכום מסוים להוצאה לאור. לא מומלץ וגם לא מכיר מספיק, וכפי שכתב מישהו "אם הציעו לכם על זה כסף, כנראה שזה שווה יותר".
אז כמה יעלה לנו התענוג – הדפסה זה הכסף הגדול. עלות הדפסה של מהדורה – 1000 עותקים בין 12 ל 18 ₪ לספר, תלוי במספר עמודים ועובי הנייר (כן, ישנם עוביים שונים בבית הדפוס, בהתאם לצורך של הספר להיות עם מספיק נוכחות על המדף...).
אם מכרתם 600 – 700 ספרים כיסיתם את העלויות, מכאן ואילך הספר מתחיל להניב הכנסה שקטה ונאה.

לסיום, בואו נדבר על לוחות זמנים – העונות שבהם הספר משווק ונמכר הם פורים עד פסח ואמצע אלול עד סוכות.
בכסלו ישנם מכירות במחירי מבצע וכך גם בחודש הספר. (בדר"כ באזור תמוז). בשאר הזמן הספר נמכר בטפטופים עדינים.

אז אם אתם מעוניינים להוציא ספר לפסח, בנחת וכמו שצריך, כדאי מאוד שכתב היד יהיה כבר גמור בסוכות.
עריכה ספרותית ולשונית - רגועה לוקחת שלושה חודשים לפחות.
עימוד – שבועיים לפחות. בנחת אולי אפילו יותר
הגהה - כמה ימים – שבוע וחצי.
עיצוב כריכה – במקביל לעריכה + שבועיים לפחות בסוף.
ירידה לדפוס ועד לחנויות - שבועיים.

סך הכל חמשה חודשים – בנחת, שלושה חודשים – עם הלשון בחוץ.
טיפ שאספתי באמצע הדרך –
תעשו את זה בנחת. אם לא הספקתם לעונה הזו, חכו חצי שנה ותוציאו את הספר שלכם בלי עיגולי פינות ותחושת החמצה.
אצלנו ב"יחידאי" – ה"דד ליין" לא היה לטובתנו. והיינו בלחץ זמנים מטורף! היו הרבה קיצורי דרך ולילות טרופי שינה של עריכה אינטנסיבית, דיוקים בעימוד, בכריכה, הגהה וכו'
אצלנו ב"דולאן" (הספר הבא בסדרה) – למרות הלחצים של המו"ל, אשתי כותבת על פי לוח זמנים שיאפשר בעז"ה הוצאה לאור בנחת, עם דיוק מושלם ככל האפשר ובלי קיצורי דרך.

מקווה שהועלתי לכם, והקלתי במשהו במסע של הספר הראשון שלכם.
מחכה לפגוש אותו על השולחן בחנות.
בהצלחה!!

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה