קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 928
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת קידוש החודש- שובה של אגם ברגר
  • חוה אייזן //
    • כולנו שמענו את הבקשה של אמא של אגם לא לחלל שבת
    כולנו הצטמררנו כשהבנו שאגם שמרה שבת בשבי
    והיום נודע לנו שהיא גם נסתה לשמור כשרות ככל יכלתה
    קידוש החודש.png
    קידוש החודש.png
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ELIZABET, space, בתיה רחל ועוד 52 משתמשים55 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    תודה רבה על המשוב!
  • 6 7 8 19K
    • א
    דיון נשק הימלטות - נספח דיונים
  • אוראל סולטן //
    • בעז"ה בנספח זה תעלו את תגובותיכם לגבי הסיפור, ונקים את דיוני "מאחורי הקלעים" שלו.

    כמו כן ניתן לכתוב כאן רעיונות להמשך הסיפור, למסרים שאפשר להכניס בתוכו, או לכל דבר אחר.

    אלו שלא הבינו דבר מה בסיפור, או שצורם להם שם משהו - גם כן יכתבו את דעתם כאן, ובעז"ה אני אשתדל להיענות לדרישותיהם.

    בעז"ה מדי פעם יועלו כאן דיונים לגבי הסיפור והמשכו, ושאר מיני ירקות...

    אז לא נותר לי אלא לאחל לכם בהצלחה וקריאה מהנה!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כותב בקצב, כפיל, י"ג מידות ועוד 2 משתמשים5 //
    155 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    מצטער לאכזב אתכם, אבל עקב עומס בהו"ל, לא נראה שהספר יצא בקרוב... בעז"ה בל"נ אעדכן לגבי כל התפתחות.
  • 177
    • ה
    שיתוף - לביקורת מרגשי ומרגשח.
  • הפצחן //
    • הריני לפניך ככלי ריקן ומרוקן
    שלימד את עצמו להסתכל בקנקן
    בתחושה עמומה מלטף זקנקן
    רגשות אשמה דוחק לצד ומכסה בחיוך מדושן•
    איך יכולת להיות אכזרי כל כך ולהעניק לי בחירה
    איך יכולת לצוות לי חלומות למגירה
    איך יכולתי לנסוע באדום לבן, להתעלם מתמרורי אזהרה
    איך יכולת להיות רחמן, כשהדמעות שלך הפכו לעשן•
    אני בא טעון, אני בא בטענות
    דווקא אחרי שפרקתי הכל, שאספתי תמונות
    לשיר הזה אין הסבר, ובו זמנית גם יש הרבה, ואין לי מה לענות•
    נתת לי עפר בעיניים ובפה, נתת לי להיות עקשן
    בגיל כזה - זקן נרגן, מ    צומק, נקניק מעושן.
    מחפש מקום לכתוב עליו 'פה נטמן'.
    איך ממשיכים מכאן?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: רבקהנ, מישהי עם יראת שמיים, plsql ועוד 5 משתמשים8 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    על זה נאמר: צריך להיות שם בשביל להבין... במקרה הזה, המקום הוא בתוך הראש של המשורר
  • 535
    • נ
    שיתוף - לביקורת פנצ'ר שכזה
  • נח שוורצברגנדרוביץ //
    • שיתוף לביכורת, אשמח לביקורת, אבל.. במידת הרחמים, שלא לשתק את ההתלהבות מיד בהתחלה. תודה.
    • תודה
    Reactions: רות ב., סבתא חביבה, אוראל סולטן ומשתמש 1 נוסף4 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הטעם המושלם
    לא. גם נוח בשבע שגיעות. ונח ב7שגיאות ונח בשבע שגיאות ונוח בשבע שגיאות.
  • 388
    • מ
    שיתוף - לביקורת סיפור ראשון שלי, אני בד"כ רק עם כתבות, מאמרים ושירים, אשמח לפידבקים וביקורות (בונות!:)
  • מישהי עם יראת שמיים //
    • אשמח לשמוע מה יש לשפר.

    אוצרות ​

    יהודית:

    שוב פעם היא בוחנת לנו את האוטו, כאילו היה אתרוג בשוק ארבעת המינים. מה היא רוצה מהסובארו המעוכה שלנו? היא לא נראית שודדת רכבים פוטנציאלית. במחשבה שניה- אף פעם לא ראיתי שודדת רכבים פוטנציאלית, כך שאין לי מושג אם היא דומה לה. בכולופן- אני חושבת שאין לה מה לחפש בשכונה האברכית שלנו. אם כבר לבזבז אנרגיות- שתלך לסביון או קיסריה. על רכבי היוקרה שם, שאני לא יודעת אפילו מה השמות שלהם- היא תרוויח הרבה יותר.

    הדלת נפתחת לעגלה אפורה עתיקה למדי. שני בתוכה, חיים מתנשף מאחוריה. "חיים, אתה חייב לבוא רגע דחוף!" אני שוכחת לברך לשלום ולתת לו לנשום שניה. "אתה רואה את האישה הזאת שמתרחקת, זאת שליד האוטו של שולמ- אני לא מאמינה!! גם שם היא נעצרת ובולשת פנימה! אתה רוצה להסביר לי מה גורם לה לבחון את כל הרכבים בשכונה?!"

    חיים המסכן לא מבין מה אני רוצה מחייו. "בלשית אשתי נהייתה, אה? אבל לא נראה לי שיש לה מחשבות זדוניות, אולי היא סה"כ רוצה לקנות יד שניה ומחפשת מישהו שמוכר".

    אני מניחה אותו לנפשו ומחליטה לבדוק את הנושא עם עצמי. יש פה משהו מעבר. אני בטוחה. אחרת- מה גורם לאישה נורמטיבית שחוזרת מהעבודה מידי יום, לעצור ליד כל רכב מזדמן ולשלוח לעברו מבטים מצמיתים.

    ארוחת הצהריים שבישלתי כל בוקר קוראת לי מהכיריים, והיות שאף אחד מבני ביתנו לא אוהב צבע שחור בפתיתים שלו- אני נוטשת את אדן החלון. בכל מקרה המוזרה נעלמה משם, ואת מרים השכנה שמתקרבת לבנין, ראיתי כבר מלא פעמים.



    בעבר, שרה:

    היא סוגרת את הדלת מאחוריה ונופלת על הספה שמקבלת אותה כמו תמיד. הראש, הראש. שוב המיגרנה הגיעה בעיתוי לא מוצלח. הבוסית הפסיקה לסמפת אותה כמו בהתחלה. היום היא כבר ממש חטפה גערות. "את חייבת ללמוד להתמודד איתה!" כעסה גיטה, כאילו שהיא הלכה לקנות במכולת את ההתקפים הנוראים הללו. "אי אפשר להמשיך עם התירוץ התכוף הזה. או אני או המיגרנה. את מוזמנת להגיש לי את הבחירה שלך עד שני הקרוב. הסברתי את עצמי?" יבואו כל הארגונים ההומניטריים לזכויות אדם ויטפלו בדברים הדחופים באמת. אילולי ידעה שבלי לב פועם אין חיים- מזמן הייתה מפקפקת בקיום האיבר הזה אצל גיטה. נראה לה שזה נעים, כאבי הראש המטורפים הללו? שכיף להרגיש כאילו מליון קורנסים קודחים במוחך עד כדי איבוד השפיות?

    הקורנסים המשיכו להלום בראשה עד ששקעה בשינה טרופה וגואלת.

    היא קמה אחרי שעתיים כאילו לא היה התקף מעולם. השקט עטף אותה. השקט. הוא היה לה מוזר. השקט שלפני הסערה.

    "אוצצצצצצצצצצרררררררררררררררררררררררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

    היא הקימה שאגה אדירה ושעתה למטה. בכביש, על שפת המדרכה, חנה האוטו שלה. קופסת פח לוהטת. בתוכו הייתה הדבר הכי יקר לה בחיים. אוצר שלה.



    יהודית:

    ושוב צהרים. ושוב היא מתקרבת לטווח הראיה שלי. וכמו בכל יום, אני רואה אותה בוחנת את המדרכה. את הרכבים החונים לידה. בהחלטה של רגע, אני נועלת זוג של טבע נאות שאיבדו את צבעם כבר מזמן. יש לי כמה דקות עד שכולם יבואו. אני יורדת את המדרגות שתיים שתיים ונעמדת מצידו השני של האוטו. היא לא מבחינה בי, רק מביטה בחלון, בוהה. מקרוב אני מנסה לפענח את המבט שלה: יש בו עצב, ושני עיניים ריקות. היא עוברת למכונית הבאה. אני מאחוריה. הכפכפים שלי לא הדבר הכי אידיאלי למעקבים, אני מהרהרת. הם מקשקשים על האספלט ובאופן כללי דבר מסורבל שלא מתאים לצעידה חתולית מאחורי נשים מוזרות, ולמרות כל זאת- אין לי את הרושם שהיא שמה לב לקיומי. היא עסוקה במשהו. במה, רבונו של עולם, במה?

    פיה ממלמל. אני מתקרבת עוד קצת. "או-צר---" היא מתלעלעת.

    אוצר? היא מחפשת אוצר?? היא חושבת שהיא באתר ארכיאולוגי? האוצר המקסימלי שניתן למצוא פה זה חוב לחברת חשמל, או מגבעת עתיקה שידעה ימים יפים יותר.

    אני סבה על עקביי בזריזות, באה שוב בכניסת הבנין. 'את לא נורמלית!' עצמי נוזפת בעצמי, משעמם לך בחיים עד כדי לעקוב אחר נשים מעורערות בנפשן?! אמא לשמונה ילדים, בת וכלה במשרה מלאה, תופרת ושדכנית לעת מצוא, שרק נשאר לה להבין לליבם של תימהוניים.

    אינטואיציה פנימית אומרת לי שזה לא הסיפור. יש פה משהו אחר. העיניים שלה. היא לא הייתה עוד אחת מאלו שהסתובבו בשכונה. היא לא הזכירה את גאולה הצועקת, את עזרא עם הפרצוף מעורר החלחלה, ואפילו לא את יפה מאכילת החתולים. 'כל משוגע והזן שלו!' התעקש קול בתוכי. 'ורק אל תתחילי לאבחן לי אותה לפרטי פרטים. תניחי אותה לנפשה החולה ותשכחי מהסיפור הזה!'.

    קולותיהם של ילדיי, העולים מחדר המדרגות, עוזרים לי לעשות זאת.



    השעון מראה ששעת חצות עברה. בהנחה הגיונית שהוא לא משקר, אני מסיימת את המכפלת שמוצרי ביקשו, וטסה למיטה בשיגור ישיר. שניה לפני ששר השינה מכריע אותי סופית, עולה בתוכי תמונה של שתי עיניים עצובות, מחפשות.



    "אמאאאאאאאאאא נעלמה לי הנעלללל!!" שמוליק הולך הלוך ובכה ברחבי הסלון, "תחפש מתחת הספה" אני מציעה פתרון בנאלי ויעיל תוך מריחת הסנדוויץ' של רחלי 'גם בקצוות כי אם לא זה חונק לי בגרון'.

    שמוליק מצא את הנעל או שהחליט ללכת בנעלי שבת, כך לפי השקט היחסי שהשתרר בגזרה. "נו, ציפי, האוטובוס שלך לא ימתין עד שתכבדי אותו בנוכחותך המרשימה!" אני דוחקת בנערה שלי, העסוקה בהתיפיפות קולקטיבית אל מול המראה. נוחי יוצא עם שני למטפלת, שמוליק ורחלי מייד אחריו. אני פונה להכין את מנת הקפאין היומית שלי. ציפי שפספסה את האוטובוס מתישבת לידי באנחה עם כוס שוקו רותחת, ומדליקה את קל-קו בווליום שלו מבייש את התזמורת הפילהרמונית. "רק עוד עשרים דקות" היא נאנחת בקול נכאים. גם אני.

    שתי דקות של שתיקה עוברות עלינו, ותמונה אחת מתחילה להבהב לי בזכרון. "ציפי, אולי יש לך רעיון?"

    "רעיון למה?"

    "למה יכול להיות שאישה אחת תסתכל בחלונות של רכבים, מה היא יכולה לחפש שם?"

    "אממ... אולי היא רוצה לבדוק שלא שכחו שם תינוק?"

    תינוק? אני מנסה לשחזר את התנוחה שלה. זה דווקא מתאים. אז מה קשור אוצר?!

    בבת אחת נופל לי האסימון. כותרת של עיתון מהבהבת לי באדום צורח. אוצר שניידמן. בת שנה. נשכחה ברכב ביום קיץ לוהט.

    שתי דקות נוספות של מחשבה, נוטעות בי רעיון.



    בהווה:


    עוד יום אפור וחסר תכלית נגמר. שרה משרכת את רגליה בכבדות במעלה הרחוב. מכונית כחולה נראית מצידו השני של הכביש, והיא ממהרת לחצות לכיוונה. מושבים פרומים בקצוות שותקים לה. היא מתעבת שקט. שקט הוא אכזר. הוא מתעתע. המכונית הבאה נצפית באופק ורגליה נושאות אותה לשם. צבע כסוף, דלת אחת עקומה קצת. אם רק הייתה שמה לב לכל הפרטים הטכניים- כבר מזמן היה לה דוקטורט לרכבים. אבל לא. עיניה תרות אחר דבר אחד- מה שלא יחזור עוד. ימיה עוברים בצל מה שהיה ואיננו, בחיפוש נואש אחר היקרה מכל, אוצר אחת קטנה בת אחת עשרה וחצי חודשים. זוג עיניים שחורות, גדולות ותמות, ופה קטן אדום שרק למד לומר 'אמא'. עיניה מרצדות על על הפח האפור, על כסא הנהג וכסאות הנוסעים ואז היא רואה אותה. תינוקת כבת שנה נמה שנת ישרים במושב האחורי.

    "ת-י-נ-ו-ק-ת!!!!---------"

    "יש פ-ה מישהו באו-טוווו"

    ידיה מתנופפות לכל עבר. פיה מתייבש, וטיפות זיעה גדולות נושרות ממצחה.

    אישה יוצאת מהבנין הסמוך. לוחצת על כפתור שחור, ומערסלת את התינוקת בזרועותיה.

    "בואי" היא מניחה יד על כתפה הרועדת. "חיכיתי לך."



    הן יושבות ביחד במטבח החמים. שרה רועדת בלי שליטה. יהודית מחזיקה את ידה, נוסכת בה כוח.

    "שום טעות לא גרמה לכך ששני תישאר שם לבדה." פותחת יהודית, קולה רך. "אני השארתי אותה שם בכוונה, חמש דקות קודם לכן. אחרי זה, רק הבטתי בה מהחלון, בדקתי אם את מגיעה."

    שרה נועצת בה עיניים תמהות.

    "איך קוראים לך?"

    "שרה".

    "אמא של אוצר."

    עווית של כאב חולפת על פניה.

    "שרה," לוחשת יהודית, "גם אוצר שלך, זכרונה לברכה לא נשארה שם בטעות. אבא שלה השגיח עליה כל הזמן מחלונו. היה אחראי לה במאה אחוז. שום טעות לא גרמה לה להשאר שם, כי אם- רצונו.

    הוא נתן לך מתנה, פקדון יקר לאחת עשר חודשים. את לא מעלת בו. נתת לו את כל כולך. מה שקרה כבר לא היה בידיים שלך.

    את אמא של אוצר. את גם אמא של אוצרות נוספים. בת, אחות.

    התפקיד של אמא של אוצר- נגמר. אך הקב"ה מניח לפתחך כל כך הרבה אוצרות אחרים להשקיע בהם את הלב.

    התפקיד שלך, הוא רק לפתוח להם את הדלת.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, קלימנטינה, שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 17 משתמשים20 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    שמחה שעזרתי. אם את משנה את הקטע, אשמח שתעלי אותו כאן,
  • 442
    • מ
    שיתוף - לביקורת שכבתי על הכביש
  • מהממתתת //
    • תגידי
    לי
    מה עוד
    נשאר.
    שכבתי על
    הכביש,
    ואף מכונית
    לא חצתה
    אותי.
    לא רצתה,
    לגעת לי,
    בנשמה.
    תגידי לי שעוד
    אפשר,
    מהדממה,
    לחזור.
    לגדול
    מהקרשים.
    נורמלית,
    שיתפוצצו
    האנשים.
    שכיבו,
    לי את האור
    באישונים.
    שלא רואים דמעות
    ולב מלא
    דמים.
    שמחייכים,
    במקום לבכות,
    לקבור אותי
    בחיים.
    שמחנכים,
    במכות,
    חושבים
    שאם ידפקו,
    יזכו
    לעולמים.
    הם לא יודעים,
    שהדקירות,
    יתפוצצו להם,
    בפנים,
    פיגועים
    של כאב.
    מטענים
    לילדים
    שבוחרים,
    כל לילה מחדש,
    בחיים.







    \
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: magn, ניק 139167, שם משתמש: נחוץ ועוד 22 משתמשים25 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    את צודקת, לא דיברתי על כתיבה ברמה לא מובנת, אלא פחות שילוב של ביטויים כמו: שיתפוצצו... (לא יודעת...
  • 274
    • R
    שיתוף - לביקורת לא רואה בך אגם- אגם בת מירב שבה הביתה
  • RPO //
    • בס''ד אגם חוזרת.png
    הִיא חוֹזֶרֶת
    עוֹנֶדֶת עַל צַוַּאר
    שָׁחֹר וְיָרֹק וְאָדֹם
    מַזְכֶּרֶת מִשָּׂטָן
    ד''שׁ מִגֵּיהִנּוֹם.
    חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה
    חִוֶּרֶת מִגְּבוּרָה
    מוּאֶרֶת בְּנִסִּים
    חִיּוּךְ ש
    מַאֲמִין.

    אֲגַמִּים שֶׁל אֱמוּנָה
    שֶׂשַׂבַתֵת בְּשֶּׁבִי
    שֶׁחִבַּקְתּ לְשַׁבָּת
    שֶׁהָיִית
    וְלָחַמְתּ.

    וְאֲנִי,
    אֲנִי לֹא רוֹאֶה בְּךְ אֲגַם
    רוֹאֶה בָּךְ עוֹלָם לֹא הֵכַּרְתִּי
    מְסִירוּת שֶׁקַמָה תִּחְיׇה
    וְאַתְּ שֶׁשָּׁבַת מֵאוֹתוֹ גֵּיהִנּוֹם
    אַתְּ הַשְׁרָאָה לְחַיִּים
    לְהַיּוֹם.
    בס''ד אגם חוזרת.png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ללדת אחרת, yael305, כוכבית קטנה ועוד 36 משתמשים39 //
    0 תגובות
  • 82
    • צביה ר.
    שיר מִתְחַדֵּשׁ
  • צביה ר. //
    • יָרֵחַ נוֹלַד
    חִוֵּר
    וְטָהוֹר,
    מְמַצְמֵץ אֶל סְדָקִים חֲרֵבִים.
    שׁוֹלֵחַ נִיצוֹץ
    שֶׁל נֹחַם
    וְאוֹר
    אֶל אֶרֶץ סְחוּפַת כְּאֵבִים.
    אֶרֶץ יוֹדַעַת
    מִדְבָּר
    וּנְאוֹת,
    אָבָק אֶת דְּרָכֶיהָ גּוֹדֵשׁ.
    אֶרֶץ תְּלוּאָה,
    יָרֵחַ
    פָּעוֹט,
    וּשְׁבָט בֵּינֵיהֶם מִתְחַדֵּשׁ.


    שיתחדש עלינו החודש הזה לטובה ולברכה,
    שנתבשר בשורות טובות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: קראנצ' פיסטוק, .חיה פ, צלולה ועוד 5 משתמשים8 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    תודה רבה! תודה! כיף לשמוע. וואו, תודה רבה על הפירגון המיוחד. ודווקא בגלל זה - זה הרבה יותר...
  • 280
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת שב(ו)ת שלום
  • חוה אייזן //
    • שיתוף ראשון שלי פה...
    מעלה רק עכשיו עקב הצטרפות מאוחרת...

    נכתב בסוף השבוע האחרון לקראת הפעימה השניה באותו שבוע


    שב(ו)ת שלום

    וְשׁוּב

    כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב

    בְּשִׁשָּׁה יָמִים נוֹצַר עוֹלָם

    מֵהַהֶבְדֵּל הַתְּהוֹמִי

    שֶׁל הָאוֹר עַל הָאֹפֶל

    מֵאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא קְרוּאִים אָדָם

    מִפְּעִימוֹת שֶׁהֶחְסִירוּ

    פַּעֲמַיִם אֶת הַדֹּפֶק

    מוּל שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם...

    מִכָּל הַכּוֹכָבִים שֶׁחָזְרוּ לָעֵינַיִם

    וְהָרֶגֶשׁ שֶׁצָּף בֵּין מַיִם לְמַיִם

    מוּל הַהַכָּרָה

    שֶׁבַּשְּׁבִיעִי פִּתְאוֹם

    אֶפְשָׁר לִשְׁבּוֹת

    לֹא נַעֲרָה

    וְלֹא תִּינוֹקוֹת

    וְאֶת שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים

    בְּצֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם

    כְּבָר לֹא מְלַוּוֹת נְשָׁמוֹת



    וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁכְּלוּם

    לֹא נִבְרָא בְּשַׁבָּת

    אֲבָל לְכוּ תְּסַפְּרוּ אֶת זֶה לְאִמָּא

    שֶׁהַיּוֹם נוֹלְדָה לָהּ בַּת...



    אחר כך בין ההתרגשות לדמעות השמחה, נותרה לי עוד תפילה קטנה בלב


    ברוכות השוות

    בַּסּוֹף, כְּשֶׁהֵן חוֹזְרוֹת

    יֵשׁ לִי תְּפִלָּה בֵּין כָּל הַבְּשׂוֹרוֹת

    רַק שֶׁלֹּא תִּפְתַּחְנָה מַהֲדוּרוֹת

    שֶׁהַהֲבָנָה לֹא תַּחְדֹּר בֵּין הַשּׁוּרוֹת

    שֶׁהָיוּ פֹּה וִכּוּחִים עַל כַּמָּה הֵן שָׁווֹת

    שֶׁתֵּדַעְנָה שֶׁכָּמַהְנוּ לַשִּׁחְרוּר

    שֶׁהִתְכַּוַּנּוּ מִכָּל הַלֵּב, כַּמָּה טוֹב שֶׁהֵן שָׁבוֹת

    וְ"אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר"

    (אַחַר כָּךְ בְּרֶגַע חָטוּף קְצָת נַחְוִיר

    כִּי אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מְחִיר...)
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: סבתא חביבה, צלולה, נחמת שוטים ועוד 25 משתמשים28 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    מדהים!
  • 142
    • ה
    שיתוף - לביקורת הם עוד יבואו
  • הטעם המושלם //
    • הם עוד יבואו.
    החטופים מעזה, והחטופים מטהרן.
    עוד נראה אותם.
    הבאים מהמתים, והחיים המתים.
    עוד נחבק אותם.
    הילדים של שמחת תורה, והתינוקות של תשעה באב.
    עוד נשיר כי בא לציון גואל.
    על בניין בית המקדש, ועל חורבן החורבן.
    עוד נבוא למלך.
    עם ההתגברויות הקטנות, והנפילות הגדולות. שגם קמנו.
    עוד נרוץ לקראת כלה.
    עם הנשמה שלנו. כמו שהיא. ככה.
    עוד נשיר "ועתה בנים".
    גם אנו השובבים, וגם הבנים השבויים.
    עוד נבוא למלך.
    לא בלבוש שק, כי אם כולנו כאחד.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נחמת שוטים, ח.ד. וחלק, אוראל סולטן ועוד 5 משתמשים8 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    hadassah m
    וואו מרגש מאוד... וזה:
  • 456
    • %
    שיתוף - לביקורת פעם.
  • %תמר% //
    • פעם.
    ---

    פעם חשבתי שמתים רק פעם אחת.
    עד שקמתי לתחיה.

    ---

    פעם חשבתי ששפיות זו טוב.
    עד שרקדתי בגשם.

    ---

    פעם חשבתי שבשביל לנשום צריך אוויר.
    עד שהרוח שטפה אותי.

    ---

    פעם חשבתי.
    עד שהפסקתי פתאום.

    ---

    תמר.


    תעלו שירים קצרים וחזקים שמתחילים במילה "פעם" למשל:

    --
    פעם
    רציתי לגדול.
    פעם
    רציתי להיות בסדר.
    פעם
    יכולתי.
    היום
    אני לא.
    --
    ​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוידת מי אני, אוראל סולטן, ONE GIRL ועוד 31 משתמשים34 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    וזה כל כך גדלות. אמיתית. זה מדהים!!!! 🥺 חזקקק וואו. כל כך יפה!!!!! כל כך נכון... גמני.
  • 322
    • %
    שיתוף - לביקורת עוד ירשה לך ללכת הביתה.
  • %תמר% //
    • עוֹד יַרְשֶׁה לָךְ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה.


    לְכִי לָךְ.
    יַלְדָּה.
    לְכִי.
    אַל תִּשְׁאֲלִי לְאָן.

    לְכִי.
    לְכָל מָקוֹם.
    עַד סוֹף הָעוֹלָם, אִם תִּרְצִי.
    רַק לְכִי.

    אַל תֵּשְׁבִי כָּאן.
    אַל תְּחַכִּי.
    לְכִי לִגְדֹּל.
    לִחְיוֹת.
    לִהְיוֹת.

    לְכִי לָךְ אֶל הַדְּרָכִים.

    וְכֹל הַשְּׁבִילִים
    שֶׁבָּהֶם תִּבְחֲרִי.
    וְכָל הַבּוֹרוֹת
    שֶׁמֵּהֶן תִּשָּׁבְרִי.
    מִכֻּלָּם תְּחַפְּשִׂי לָךְ מָזוֹר.

    לְכִי לָךְ יַלְדָּה, אֶל הַחַיִּים.

    כִּי כָּאן, יַלְדָּה.
    יוֹם יוֹם.
    שָׁעָה שָׁעָה.
    אֹרֶךְ כָּבֶה.
    נָמוֹג.
    כִּמְעַט וְאֵינְךָ עוֹד.

    לְכִי כְּבָר מִכָּאן.

    וָלֹא.
    אַל תַּחְשְׁבִי לְרֶגַע שֶׁתּוּכְלִי
    לְהַנִּיחַ גּוּף,
    לִנְשֹׁם
    בַּדֶּרֶךְ.
    לֹא.
    אַל תַּחְשְׁבִי לְרֶגַע
    שֶׁדֶּרֶךְ יְכוֹלָה לִהְיוֹת אֶפְשָׁרִית.
    לֹא.
    לְכִי
    מִכָּאן
    אֶל הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.
    אֶל הַלוֹהֵט.
    אֶל הַקֶרַח.
    אֶל הַשֶּׁלֶג.
    הַשָּׁרָב.

    לְכִי כְּבָר.
    וְאוּלַי.
    רַק אוּלַי.
    נַפְשֵׁךְ תִּנָּצֵל.
    וּלְוַאי שֶׁתַּמְשִׁיךְ לְהָאִיר.

    וְאוּלַי .
    רַק אוּלַי.
    יוֹם אֶחָד.
    אֵי שָׁם.
    בִּקְצֵה הָאָרֶץ.
    כְּשֶׁכֻּלֵּךְ עֲרֻמָּה.
    נְטוּשָׁה.
    וְאוּלַי כְּשֶׁכֻּלֵּךְ.
    מְכֻסֶּה בִּשְׁכָבוֹת.
    חֲרוּשָׁה בִּתְלָמִים וּדְרָכִים וְהֵרִים.
    וְדֶרֶךְ תִּהְיֶה חֲרוּטָה בְּךָ.
    וְחַיִּים.

    וְאוּלַי
    כְּשֶׁתִּהְיִי.
    יִשּׁוּבָהּ עַל עָפָר.
    וְרֹאשֵׁךְ עוֹד עַל אֶבֶן.
    יִצְנַח.

    אוּלַי רַק אָז.
    יֹאמַר לָךְ אָבִיךְ.
    בּוֹאִי.
    וְדֶלֶת יִפְתָּח.

    וְאוּלַי גַּם עוֹד
    יָקִים מֵעָפָר.
    יְחַמֵּם בַּבְּגָדִים.
    וּבָאוֹר.

    וְאָז מַמָּשׁ
    עִם קוֹל הַשּׁוֹפָר.
    עוֹד יַרְשֶׁה לֵךְ
    הַבַּיְתָה
    לַחֲזֹר.



    תמר.

    אשמח לביקורת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: בת עם סגולה, ONE GIRL, מרציפן ועוד 34 משתמשים37 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    ת'אמת, אני נורא התלבטתי... אולי את באמת צודקת.. צודקת. יש לי באג עם ענין הנקודות. אופסי...
  • 219
    • ח
    שיר אתה הראש. אתה אשם.
  • חני טולדו //
    • אני רוצה המון,
    לבנות ארמון,
    בצבע ורוד חזק,
    ובוגר.

    אני רוצה להצמיח,
    מדשאה גדולה,
    בצבע שחור עז,
    שמרענן.

    אני רוצה לרוץ,
    במדבר של חול,
    בצבע רגוע כחול,
    גרגירי.

    אתה,
    מפריע לי.

    לחלום, להיות,
    את המגדלים שלי להחיות,
    במלא צבעים,
    והרבה סוגים,
    של שאיפות.

    אתה,
    קורא לזה פנטזיות.

    אני אקרא לך-
    הגיון.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: מה שבטוח בטוח, Thank you❤️❤️, .חיה פ ועוד 16 משתמשים19 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני טולדו
    שמחה לשמוע! תודה❤️
  • 101
    • א
    שיתוף - לביקורת משקעים
  • אוראל סולטן //
    • בסוף.
    אתה תגיע לסוף.
    כמו יהלום בחוף,
    אתה תראה ת'נוף.

    ואם גם תחזור.
    תנסה להקשיב.
    לחפש באזור,
    אדם שישיב.

    בסוף כבר תמצא,
    ת'אור בקצה המנהרה.
    תדלג על ביצה,
    ותגיע חזרה.

    פזמון:
    שמש יום תִראה לך,
    כהולכת להיכבות.
    ניגון כינור בצליל פתיחה,
    בלי מחשבות.

    קפוץ למים עמוקים.
    דלג, תרוץ למרחקים.
    תשרוד.

    בית ב':
    קטן.
    הופך לגדול.
    שריון ברזל איתן,
    עומד בלי לחדול.

    ואם תעמוד,
    על קצות האצבעות של הרגל.
    תביט לרחוק,
    תראה את הדגל.

    גם אם הוא שחור,
    דע, ליבך לבן.
    אל תיפול אחור,
    תדע שהוא גם כאן.

    פזמון ב':
    שמש יום תִראה בלי איום,
    כהולכת לעלות.
    ניגון כינור בצליל סיום,
    בוקע בתפילות.

    שחה במים עמוקים.
    עמוד וצפה במרחקים.
    תשרוד.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הווה פשוט, צביה ר., מון בלאן ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה על התגובות החמות!!!
  • 89
    • מ
    שיר כבד פה
  • מוריופ //
    • בס"ד

    קום נא, יהודי
    הגיע הזמן גאולתך
    קום וצא לאור
    די, שבעת חשיכה

    שמעני נא, בוראי
    הבן ואל ייחר אפך
    כבד פה וכבד לשון
    מתמול שלשום גם עבדך

    מבקש להיגאל, אך
    משוגותיי ידעת, אב
    איך אני מטבע גס
    נפשי קהה והפגם רב

    איך אחד מצרי כמוני
    כבד לב וכבד רצון
    איך אקום, אאזור חיל
    אדבק בך לא בעוון?

    הו, בן יקר וטוב
    מי ישום פה לאדם?
    מי ביקש ממך עשות
    ניסים של בני אדם?

    מי הכביד ליבך? חשוב
    מי שמך בעול מצריים?
    כך עלה מלפניו
    כך רצון יושב שמיים

    אמת, אינך מסוגל
    ולא תוכל לגאול
    רק זהו תפקידך
    תזכור: אני יכול

    כבד פה מתמול שלשום
    כבד לב, לא מסוגל?
    עתה תראה את שאעשה
    אני - אוציא
    אני - אגאל
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יצחק., ר' יעקב ישראל, hadassah m ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    hadassah m
    וואו מהמםםםם!!!
  • 122
    • צ
    שיר כולם מילים
  • צלולה //
    • כשמעלים שירים, זה בא בשרשרת😊
    אשמח שתביעו את דעתכם על סגנון הכתיבה ואם אהבתם את מוטיב החזרתיות.

    כולם מילים

    הם כולם נקטפו בטרם העת

    את כולם לתאר לא יצליח העט

    כולם יפים, מוצלחים וטובים

    כולם נדיבים, לעזור אוהבים

    בכולם פעמו חלומות ותקוות

    כולם הותירו חורים בלבבות

    בכולם היו עליזות וחיות

    לכולם היתה לעם אחריות

    לכולם בני-זוג, הורים, חברים

    כולם גיבורים, וכל כך צעירים

    מי שלא הכיר את כולם - הוא הפסיד

    את כולם אי אפשר להתחיל להספיד---

    וכולנו

    כבר כתבנו כאב בכל הדרכים

    במאות שירי זיכרון להולכים

    וכיון שכילינו את כל הביטויים

    לא נותרה עוד ברירה, אלא כי אם

    להוסיף לשפה העברית עוד מילים

    או שיותר לא יפלו חיילים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ח.ד. וחלק, ללי99, NeWord ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    יפה מאד! השינוי עשה רק טוב.
  • 2 3 5K
    • א
    סיפור בהמשכים סוף ללא התחלה. קבלו את זה ככה.
  • אחת כזאתי;) //
    • כמה מילים של הקדמה:
    התיישבתי מול המחשב. נתתי לכל אצבעות ידיי להתחיל לרוץ על המקלדת כמו מעצמן. החלטתי שהפעם, הן יכתבו מה שהן רוצות. וזה בדיוק מה שקרה. קבלו את הקטע הזה ככה. כמו שהוא.
    ולמה זאת הכותרת?
    כי כן. זה מרגיש לי קצת כמו קטע של סוף. ללא התחלה.

    אשמח לשמוע תגובות שלכם.

    ---
    ׳׳אתה מגיע?׳׳ דוד שואל בלחש. קולו חלוש, עיניו דומעות. הוא נוגע קלות בכתפו של נתי, מוציא אותו מהרהוריו. הרהורים של סחרחורת. צונאמי שבוודאי יביא בקרוב איזה בחילה.

    ׳׳כן כן, תתקדמו. אני כבר מגיע׳׳ הוא מבטיח בשקט. מקווה לקיים. לא יודע עד כמה הוא באמת יבוא לשם.
    אל המקום שיקח ממנו מקום אחר בלב שלו. ישאיר שם חלל ריק. ועצוב יהיה אם הוא יתמלא רק בגעגוע.

    ׳׳טווובב׳׳ דוד שולח אליו עיניים מבינות. לא צריך להיות אח של נתי, כדי לדעת כמה הוא שונא שינויים. כמה הוא סולד מפרידות.
    במיוחד כאלה.

    וכמה הוא לא צריך להכיר כל כך הרבה שנים את התאום שלו, כדי לדעת שאלפי הכריות שנזרקו במהלך ההתקוטטויות התמדיות שלהם, לא יצליחו להפריד ביניהם עכשיו.

    דוד הולך משם. משאיר את נתי לבד.
    וזה כל כך לא נתי, מי שהוא עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיניים גדולות שחורות, פתוחות לסגירה. סגורות לרווחה.

    וכמה שזה לא הוא דוד, עכשיו. צל חיוור של עצמו. עיינים פתוחות לדמעות. סגורות מהעוצמה. עוצמה של כאבים. ביום ובעיקר בלילה. בכל רגע בו הוא חשב על הרגע הזה. מה שקורה עכשיו.

    בבקשה תגיע אח שלי. דוד ממלמל בשקט. רואה בעיניים כלות את הדלתות שנפתחות מולו. יבלעו אותו לתוכם.
    מבט אחורה. תקווה בעיניים. הוא ל א שם.
    מחשבה נוספות. בבקשה תגיע לכאן, תרצה אותי בחזרה. תקבל אותי, ואני אקבל אותך.
    כמו שהיה פעם. זוכר?
    איך שרבנו. ואז התפייסנו.
    אני חבר שלך. אתה חבר שלי.

    כמה פשוט שזה.
    וכמה שזה מורכב.


    —

    אצבעות מקלידות. אות אחר אות. חורטות מילים, שיבנו משפטים. יצאו לעולם, יביעו מסרים. הכוח של כמה מילים. ׳׳איך שם אחשלי?׳׳. קצר. לשלוח?
    לא. פשוט לא. משפט זוועה! אח אדיש שכמותך!.
    מחיקה.

    ׳׳הכל בסדר איתך?׳׳ התנשפות. בהייה בתוכן. שוב מחיקה. מה יכול להיות שם בסדר?
    ׳אני מתגעגע, אח שלי׳. נכתב בסוף. נשלח לקצה השני של העולם.

    מתקבל בתא קולי.

    —
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: ידידים, וכאשר אבדתי אבדתי, ברכי שטיין ועוד 29 משתמשים32 //
    43 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אחת כזאתי;)
    איזה כיף!! שמחה לשמוע! צודקת... טעות שלי. לא ציינתי שהוא התיישב על הרצפה. הסיטואציות והתגובות...
  • 147
    • מ
    שיר אל תראוני
  • מה השאלה?! //
    • עיניים יפות
    לא נעלמות
    גם בראש קרוח

    בתוך הדממה
    בכאב מושתק
    דמות שוכבת לה
    לבד

    בוהה באלם
    במבקרים
    של השכנים
    ואצלה
    אף אחד לא מפציע

    רק רצתה שיכנסו
    שיראו
    שיגידו
    יפה את
    כשהיית
    מלפנים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: rachelita, ח.ד. וחלק, ללי99 ועוד 9 משתמשים12 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מה השאלה?!
    תודה. אכן, זה ברור יותר.
  • 199
    • צ
    שיר רגע חטוף
  • צלולה //
    • רֶגַע חָטוּף

    תְּנוּ לָנוּ רֶגַע
    בְּטֶרֶם יִכְבֶּה
    נִיצוֹץ מַאֲמִין וְחוֹלֵם

    שֶׁשְּׁלָשְׁתָּם עוֹד יָבִיאוּ
    לָאָרֶץ הַזּוֹ
    אֹשֶׁר בָּהִיר וְשָׁלֵם

    תְּנוּ רַק עוֹד רֶגַע,
    רֶגַע חָטוּף
    מָלֵא בְּתִקְוָה וּבְתֹם

    לַתְּפִלָּה שֶׁנִּרְאֶה
    אֲרָיוֹת צְעִירִים
    מְחַיְּכִים וְזוֹרְחִים
    בְּכָתֹם.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אפרת ר9, דיני!, 0719 ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אפאצ'י
    מאוד יפה! כל מילה מדוייקת ובמקום.
  • 497
    • א
    שיתוף - לביקורת בנעליו של אסיר מנהלי
  • איש המילה הכתובה //
    • הוי על מר גורלי. איני זוכר עוד את אור השמש.

    בגיל צעיר החליט מישהו לשלול ממני את חירותי, ולהשליך אותי למאסר מנהלי דרקוני ללא האשמות מוכחות, ללא הליך הפללה סדור וללא משפט ופסק דין הוגנים.

    אמת. אני פטריוט נלהב. אני מעריץ את ארץ הקודש בכל מאודי. לו תושב לי חירותי, אשתטח על עפרה ואנשק לאבניה בתשוקה אדירה.

    אז מה? ממתי חיבה עזה לארץ אבות היא עוון פלילי, ועוד ברף המצדיק השלכה למעצר מנהלי נצחי?

    חבריי זכו לגורל מאיר פנים. הם מהלכים לאורכה ולרוחבה של הארץ בסנדלים ללא גרביים. נושמים מלוא ריאות את ריחה, משתזפים בשמשה היפה ומגשימים באופן בלתי אמצעי את חזון הנביאים.

    בעוד אני זרוק פה בצינוק מחניק ומצחין, ולא נראה שזה ישתנה בזמן הקרוב.

    אבל לא טיפוס עקשן וחדור מטרה כמוני יוותר כל כך מהר. אני לא תמים מספיק כדי לחשוב שאצליח לברוח, אבל אני עובד קשה כדי לחפור לעצמי חלון קטנטן שדרכו אציץ בגניבה לעולם שבחוץ.

    מובן שאין ברשותי כלי חפירה מקצועיים. אפילו מזלג או קיסם לא ראיתי כבר שנים. אבל יש לי המון נחישות וציפורניים חדות במיוחד.

    בהתמדה ובעקביות אני חופר שכבה אחר שכבה, כמו טיפות מים חלשות שמצליחות לחצוב בסלע איתן.

    עד שביום אחד מאיר במיוחד, הקסם קורה. קרן אור דקה אך חדה חותכת את האפילה.

    כמו ילד קטן שמגלה את העולם, אני מציץ החוצה – לא יודע את נפשי מאושר.

    אך אז שבר גדול. האחראי מגלה את האשנב שיצרתי לי, זה מעצבן אותו נורא. ללא טיפת חמלה הוא בועט את ראשי פנימה, מרחיק אותי מפתח התקווה.

    אני חוזר להציץ, והוא שוב דוחק אותי בזעם פנימה, ושוב אני חוזר, ושוב הוא מעיף אותי לאחור, וחוזר חלילה.

    עד שנמאס לו והוא מעביר אותי לתא חדש והרמטי הרבה יותר – חזרה לנקודת האפס.

    ויהי חושך. הוי איזה שבר.

    כן, אלה הם חייו של עצור מנהלי, או אם תרצו: חייו של בוהן הרגל בגרב.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: המהר"ל מפרוג, שיבת ציון, שמעון לוינזון ועוד 43 משתמשים46 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    אם כך, אז הכול בסדר...
  • 431
    • צ
    שיר מבטים חטופים
  • צלולה //
    • השיר הזה קצת פחות רלוונטי על רקע העסקה, אבל עדיין יפה... אשמח לתגובות.
    (ההודעה נערכה בהתאם להצעות שהתקבלו)

    מבטים חטופים

    סְלִיחָה שֶׁנִּזְכַּרְנוּ כְּבָר אֵיךְ צוֹחֲקִים
    סְלִיחָה שֶׁהִמְשַׁכְנוּ לִנְשֹׁם
    בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נְמֵקִים, רְחוֹקִים
    גַּם הַיּוֹם, כְּמוֹ אֶתְמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם

    סְלִיחָה שֶׁהַלֵּב נֶאֱטַם וְנוֹאָשׁ
    הוּא נִסָּה לְהַמְשִׁיךְ לְקַוּוֹת
    סְלִיחָה שֶׁכָּשַׁל כּוֹחֵנוּ וְתַשׁ
    מִלִּסְפֹּג שׁוּב וָשׁוּב אַכְזָבוֹת

    שֶׁרַק לִפְעָמִים
    עוֹד בָּאוֹת הַדְּמָעוֹת,
    נְעוֹרִים רְגָשׁוֹת עֲיֵפִים
    כְּשֶׁאַתֶּם בָּרְחוֹב
    מִתּוֹךְ מוֹדָעוֹת
    שׁוֹלְחִים מַבָּטִים חֲטוּפִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AVITALLL, עלות השחר, milli ועוד 28 משתמשים31 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר' יעקב ישראל
    ר' יעקב ישראל
    נְמֵקִים
  • 258
    • א
    שיתוף - לביקורת אממ אבא
  • איוליס //
    • אממ אבא
    אתה מסכים לי
    לשאול למה,
    העולם כזה מבולבל
    אנשים הולכים
    ושוכחים לאן.

    אתה מסכים לספר לי
    איפה אתה.
    אני מתכוונת
    איפה אני יכולה
    למצוא אותך.

    אני גם צריכה להבין,
    מלא דברים,
    על העולם שלך.
    נגיד מתי יהיה טוב,
    איך אפשר באמת לאהוב,
    ומתי אני אצליח
    לקום בלי שוב ליפול.

    ורציתי לבקש
    אם יש מצב
    שאני לא יתייאש,
    ולמרות כל שאלה
    אני ימשיך אתך,
    ויאמין שגם בדרך עצובה
    אוכל למצוא אותך
    מגלה לי נחמה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אמונה !!!, יועץ. סופר. מרצה., NOA# ועוד 21 משתמשים24 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    צורף קובץ
  • 481
    • א
    שיתוף - לביקורת שטוקולהם
  • אבינועם גולדברג //
    • רבי זבולון הגיע סוף סוף למקום שחיפש. בית הקהילות הגדול של שטוקולהם.
    הוא היה רב ישראלי בפראק שחור-אפור בעיר הזרה. ולרבי זבולון הייתה בעיית ראייה. הוא צעד באיטיות רבה, בודק את השלטים עם השמות השבדיים הארוכים. ביחד איתו היה בחור גבוה, שרבי זבולון מצא באחת מהישיבות למתמודדים, והפך אותו למין בן לויה קבוע.
    הבחור נשא בתרמיל שלו את הספרים הקלסרים והמחשב הנייד של רבי זבולון, הוא היה שתקן ופלגמט, והאטימות שלו עיצבנה את רבי זבולון. הוא ניקה את משקפיו במטפחת לבנה ורטן בליבו על הטלטלות שנכפו עליו.
    חלק ניכר משנותיו של רבי זבולון עברו עליו בשקט וביציבות. הוא היה אברך, הוא היה אבא, והוא היה כותב מאמרים בעיתון פנימי של השכונה. ועכשיו משהו בלתי ברור קורה לו, מאז שהחליט לצאת לדרך, לשכוח את בעיות העיניים ולצאת להילחם על שיטת החינוך החדשה שיצר, שעל אף כל הציפיות והחלומות שבנה סביבה, היה בודד וחסר שותפים ללהט.
    וכשרבי זבולון ישב בחדרו, מוקף בערימות הרשימות שאיש לא התעניין בהן, הגיעה אליה כמו משמיים ההצעה משטוקולהם והוא החליט שהוא נוסע. הוא יילחם על הרעיון שלו בסקנדינביה.
    ובמשך כל זמן הנסיעה רבי זבולון הרגיש שהסירה שלו טובעת. ויכוחים ישנים מהעבר הופיעו בחלון המטוס והפריעו לו לישון. הוא ברח מהם לחדר השירותים ועמד מול המראה.
    הוא ראה את זקנו המלבין, את החריצים על פניו, והעין הממצמצת כל הזמן.
    המצמוץ שהלך והתחזק לאחרונה, הוא עצם עיניו והתבייש. שיטפון של רצון להיעלם הציף אותו. רצון למחוק את עצמו ולציירו מחדש.
    ובלילה שלפני ההרצאה, בין סדיני המשי של מיטת המלון בשטוקולהם הוא הזיע ולא נרדם.
    בבוקר התקלח וגיהץ את החולצה בידיו. ואחר כך דיקלם בפעם המאה את דרשת עשרים וחמש הדקות שלו, באוזני בן לויתו. הוא חשב שבעצם הבחור הגבוה הזה, הסתום, היה יכול להיות בנו. והמחשבה הזאת טרדה את מנוחתו.
    הבחור הסתכל על השעון ואמר לו שהוא צריך לדבר קצת יותר מהר כדי להספיק הכל.
    ורבי זבולון היה בלחץ. כל הדרך אל בית הקהילות שינן לעצמו את משפט הפתיחה שהכין, עם הבדיחה על הכובע שאבד, אולי בעצם זה מטופש להגיד את זה.
    וכשהגיעו, נכנס בתנופה מלאת מרץ לתוך הבנין הגדול והמפואר. בפנים ישבו בשורות הולכות ומתמלאות המוני אנשים בני גילו, כן, רוב המשתתפים היו בגילו לבושים בפשטות נעימה כדרך השבדים. מתלחשים ומסתודדים ומנפנפים בתוכנייה עם שמות הנואמים.
    והבחור הגבוה שלו, שיכול היה להיות בנו, הצטנף מאחורי כיסאו של רבי זבולון, הניח על ברכיו את הקלסר הגדול עם עותק של הדרשה שרבי זבולון ישא כשיגיע תורו.
    שקט של ממש לא שרר באולם בשום רגע נתון. הנואמים עלו בזה אחר זה וכל אחד מהם דיבר מהר ככל שיכול במשך הזמן שקצבו לו המארגנים הייקים.
    בסוף הגיע הרגע, וכשרבי זבולון טיפס במדרגות אל הבמה המוארת, תפס את המיקרופון בידו ופתח את פיו כדי לומר את בדיחת הפתיחה שהכין - לא יצא מגרונו שום הגה.
    פיו נשאר פתוח, ובמשך דקה שלמה היה האולם כולו בשקט. עד שבן לויתו הגבוה עלה אל האורות ובעדינות הושיט לו יד כדי לעזור לו לרדת מהבמה, ואז פתאום אמר רבי זבולון לתוך הרמקול "הבחור הזה, היה בעצם יכול להיות הבן שלי".
    והקהל מחא כפיים משום שהיה נדמה שיש כאן אמירה מתוחכמת.

    בערב הגיע שליח של נשיא ארגון הקהילות והגיש לו מעטפה עם צ'ק.
    רבי זבולון לא רצה לקבל אותה, אבל השליח פשוט השאיר אותה על השולחן הנמוך של המלון, והניח עליה מאפרת זכוכית, שלא תעוף ברוח.

    בטיסה בחזרה ארצה, רבי זבולון הביט כל הדרך בחלון על שכבת העננים שמתחת.
    ובמוחו התרקמה שיטה חדשה.
    חדשה ומהפכנית לגמרי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מחוברת לעצמי, Holding on, ללי99 ועוד 15 משתמשים18 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    תודה! החכמתי.
  • 3K
    • הספרן
    אתגר אתגר דו שבועי - חטופים-וקפלן
  • הספרן //
    • ראשית, תודה לניק היוקרתי @יהלום-יצירות מלוטשות - על האתגר "מילים של אמת". (אשתדל במשך השבוע לבצע את העברה).

    טרם העליתי את האתגר, חלפו במוחי עשרות כיוונים, חלקם יצרתים במיוחד, וחלקם מופרעים ביותר (הופתעתי אפילו מעצמי..), אבל האקטואליה בסוף נצחה. ואי לכך האתגר שלפניכם, נושא כותרת נפיצה וכאובה כאחת, ומציע בהתאם שתי אפשרויות.

    קפלניסט מצוי. חשבתם פעם מה מביא בנקודת זמן זו את רועי קפלן, "קפלניסט" מהשורה - להפגין בגרון ניחר, לחסום את איילון, להניף שלטים צבעוניים, ולבוז לממשלתו? אולי האג'נדה והשנאה התהומית שמושרשת דורי דורות ואולי כאב אמיתי על החטופים? לשיקולכם.
    אז צאו מהעולם שלכם ונסו לתאר יממה גדושה בחייו של רועי. ייצגו בכבוד את האג'נדה שלו. מה מפריע לו, מניע אותו, לאן הוא חותר, ואיך ייראה העתיד מנקודת מבטו. (אופטימי, פסימי, תלוי בבחירתכם).

    משפחת ביבס והחטופים. מה באמת עובר עליהם במנהרות החמאס?
    נסו לתאר, מנקודת מבטם, איך הם מתמודדים בשבי - עם קור חום, אוויר, מים, לחם, פיצוצים, איומים, צעקות, בכיות, עצב, זיכרונות. געגועים, תקווה, ואפילו רגעי שמחה.

    תקנון האתגר ותוצאות השיפוט:
    • האתגר לא יפחת מ- 250 מילים והרבה בוטנים ולא יעלה על 249,999 מילים וקצת בוטנים. (אני מתכונן להעסיק צוות שלם. וכמובן נטלתי כמה ימי חופשה).
    • קטע - נועז, נוגע ללב, יצירתי, אותנטי, מוחשי, מפתיע, הבעה מושלמת, וכתיבה טובה - קרוב לוודאי יקטוף את המקומות הראשונים.
    • טרם אקבע מי הזוכה, אני מתכונן להתייעץ עם המנהלים @ניהול קהילת כתיבה @מ. י. פרצמן ועם חברים נוספים. כמו"כ אתחשב בביקורות שיכתבו בנספח.
    • כמות הלייקים תשוקלל (30 אחוז) בקו הגמר.
    • כל מי שיעלה יצירה, איכותית, נחותה, גרועה, נפלאה יזכה אוטומטית בתודה ממני. (תפרגנו גם אתם לכל חבר שמעלה אתגר. שיהיה הדדי).
    • היצירה שתזכה באתגר, תפורסם בחתימתי למשך שבוע. (רק בשביל זה שווה...).
    • שאלות נוספות אפשר לכתב בנספח או לפנות בפרטי. תרגישו בנוח.
    • האתגר ייסגר בשלהי יום שישי בעוד שבועיים (כ"ד טבת). תוצאות השיפוט ב"ה יממה לאחר מכן.
    בהצלחה!

    שאלות, הערות דיונים ביקורות ומחמאות, בנספח.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מון בלאן, האושר של החיים, כנפיים ועוד 33 משתמשים36 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    @my-m ברכות!! ובהצלחה רבה!
  • 61
    • א
    שיתוף - לביקורת אחכה
  • אבינועם גולדברג //
    • גם שמש גם קור.
    לא הגיעו בשמיים לכלל החלטה.

    היום מעורפל הוא, כך גם החדשות.
    נושאות ספק ואפלה, ותקוה שאינה תקוה.
    הקירות צבועים באור צהוב, אך הידיים קופאות בכיסים.
    אני תוהה מה איתם שם, בבורות העמוקים מתחת לאדמה.

    שמים נקרעים באור חיוור מאד.
    ועננים עם צורות של דמיון, חבל שאינני עוד ילד, חבל.
    הייתי רואה בם פנים גאולות.
    הייתי רואה שם את אשר אני רוצה.
    ואני כל כך רוצה.

    והקריין אומר מילים.
    ועוד מילים.
    יחזרו, יוחלפו, ישוחררו. מדבר מהר מהר.
    מי צריך מילים מי?

    השולחן ריק.
    הכיסאות תחובים יפה תחתיו.
    כאילו מכריזים, לא עכשיו לא עכשיו

    על הארץ פזורים משחקים, וילד ישן בעגלה.
    הדקות נמשכות, קצרות וקרות.
    הזמן לא אכפת לו בכלל.
    אני לובש את הסוודר השחור, כמו באבל.
    על הספר הגדול עם אותיות הזהב המוטבעות, אני מניח יד שקטה.
    ומתפלל מבלי לפתוח..

    ואלוקים רואה את עיניי העצומות
    ואת הלב שגם הוא עוד מעט ונעצם.

    השמש את קרניה תשלח אל תוך חדרי.
    והנה אין בהן ולו טיפה של חום.

    והשאלה הגדולה.
    שלא מפסיקה להישאל.
    מגדירה את היותינו- שואלים.
    שואלים אנחנו.
    ולא מקבלים תשובות.
    ועל אף כל זאת כה חזקה היא.
    אמונתינו.

    אני מרחיק את הכיסאות מתחת לשולחן
    מניח כד שתיה וכוסות זכוכית.
    ואף על פי שיתמהמהו, אחכה להם.
    אחכה.
    כי אני יודע
    שאי שם
    ישנה תשובה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ח.ד. וחלק, אוראל סולטן, מחוברת לעצמי ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 172
    • A
    שיתוף - לביקורת לִבִּי
  • Avigail Amram //
    • בס"ד

    לִבִּי

    וְחָשַׁךְ יְרֵחִי,
    כָּבָה נֵרִי,
    מֵחֹלִי- מִסְפְּדִי,
    דָּוָה לִבִּי.

    וְשָׂחַק יִצְרִי,
    תָּעָה עַצְמִי,
    אָבַד שִׂכְלִי,
    נִגּוּדַי לִבִּי.

    וֶאֱמוּנִי מַעֲלִי,
    נְטִישָׁה חֶרְדָתִי,
    רְצוֹנִי יִרְאָתִי,
    סְתִירָתִי לִבִּי.

    וְאֵלָיו בִּכְיִי,
    כְּאֵבִי, תְּפִלָּתִי,
    עַצְמִי, דָּמִי,
    לִבִּי וּבְשָׂרִי.

    וְזָרְחָה שִׁמְשִׁי,
    הֵאִיר נֵרִי,
    מִסְפְּדִי- מֵחֹלִי,
    עַל גְּדוֹתָיו לִבִּי.

    וְרִנָּה לֵילִי,
    שְׁקִיעָתִי, שַׁחֲרִי,
    חַסְדּוֹ, אָבִי,
    לֹא עָזַב, מֵאִתִּי.

    ....
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: צלולה, אבינועם גולדברג, sh.t.down ועוד 11 משתמשים14 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Avigail Amram
    וואו. אין מילים. תודה רבה לכם על הפרגון.
  • 351
    • ה
    עזרה מי רוצה לתת קטע קטן על פגעי הטכנולוגיה
  • הווה פשוט //
    • בחסידות אחת עושים כנס גדול, ומוציאים עלון, ומישהו ביקש ממני קטע קטן (בגודל a5) על אחד מהנושאים :
    גודל עניין התכנסות יחד, עניין ציות לגדולי ישראל, סיכון הטכנולוגיה.

    זה לא בתשלום, פרט לשכר המצווה.
    אם יש למישהו קטע כזה או בא לו לכתוב, יכול להביא בתגובה או לשלוח לי למייל shalvagmura
    תזכו למצוות ולבער הרוע מקרבנו.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הבזק של שפיות, ח.ד. וחלק, פרפרזה ומשתמש 1 נוסף4 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    אמן! שמחתי לעזור. אם הם ישמעו בקול העלון, הם לא אמורים להיכנס לפרוג ולגלות...
  • 73
    • מ
    שיר מלמעלה
  • מה השאלה?! //
    • ומתוך צללים
    עולה שירה
    ומתוך חשיכה
    בוקעת מנגינה
    של אור של אהבה
    של תקווה

    ומתוך הסתרות
    הבנות סותרות
    בלבול
    חוסר אונים ופחד
    ים של אמונה
    מתגלה
    כוח גדול מלמעלה

    והבנה
    מאירה
    שאין שליטה
    והכל מכוון מן שמיא
    ושחרור
    ומנוחה
    ורגע של נחמה
    אין כמו חיבוק של אבא
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: .חיה פ, ללי99, רבקהנ ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מדהים!
  • 654
    • נ
    שיתוף - לביקורת יש סוף סוף אישור מהצנזורה!
  • ניק 119576 //
    • אזהרת קריאה: שוב קטע על מ"ל.

    יש לי זיכרון מעניין. הוא אוהב נוסטלגיה, במיוחד בזמנים רגועים ופנויים כמו ימי חמישי, כשהבית נוצץ.
    כלומר- נוצץ מהנצנצים של היצירות והיצירתיות. וכשריח של אוכל של שבת (שעברה. הסיר של הטשולנט עדיין לא נשטף. אין כניסה לזרים) נישא באוויר.
    בקיצור- נזכרתי באשכול ישן ואהוב, וברוח ההשראה שסביבי- להמשיך אותו קצת.
    עד כאן הקדמה.

    נכתב ע"י דולפין כחול:
    טוווובבב....
    אחרי החלטת כתיבה נחושה וקריאת הסדרה שוב ושוב למען יצירת אייל אוטנטי, זה הגיע...
    אייל כמו אייל, לא יוצב לשירות מילואים פשוט, אלא יקבל משימה רצינית. הוא גויס למילואים במוסד, אגב מכירה מישהו שגויס למילואים בשב''כ, ככה שהבנתי שיש כזה דבר ושם עמלים על פריצות סייבר רועי , ועבודה מסביב לשעון בחסימת פורצים לאתרים משמעותיים כמו דואר ישראל, מערכת יירוט ריח קלמנטינות, וכו'.
    זהו ניסיון ראשון בכתיבת סגנון זה, ראו הוזהרתם!

    לא ארוך, אני יודעת, אבל מי שמצא השראה אשמח לקבלה על פי סימנים....

    אורי הרים עיניים עייפות ממסך המחשב, מביט בדלת הנפתחת בלאות שהומרה בחיוך מידי כשראה את הנכנס ''אייל!''
    ''כן, זה אני''. הוא סקר את המקום שהיה לו לבית, מתיישב על הכיסא הריק מול מפקדו לשעבר.
    ''מה אתך? עם המשפחה?'' אורי הזיז את הניירת האינסופית שהצטברה בדממה על השולחן הגדול, רוכן לעבר הסוכן שלו.
    ''משתדלים להיות בסדר.'' במבטו ניצוצות זעם, כאב ורצון לנקמה מתחרים על המקום הראשון. ''אורי... מה... מה קרה? איך?''
    הרמס''ד השפיל את עיניו לרגע, ואז הישיר אותם חזרה, סמכותיות בקולו ''נדלג על זה עכשיו. יקומו וועדות חקירה, יעופו ראשים, אבל זה לא יהיה קשור אליך בשום צורה. הייתה פאשלה רצינית, ואין ספק שיש יותר מבוגד אחד מתוך המערכת שהעדיף להתעלם מההערכות הברורות.'' הוא דמם לרגע ''ממך נבקש משהו אחר.'' רגע ארוך הוא גישש במגירת השולחן, ואז שלף תיקייה, תמונה נעוצה בראשה ''יחיא סינוואר. מכיר?''
    אייל הנהן, דומם.
    ''תרכיב לך צוות. יש לך יד חופשית ממני לכל מה שתצטרך.''
    ''אלי.'' הוא ירה, מתרומם, לוקח את תיקיית הקרטון הדקה.
    ''תקבל.''



    תגובות, בבקשה.
    לחצ/י כדי להרחיב...

    אז סוף סוף, כאמור, קיבלתי אישור מהצנזורה לחשוף את הסיפור המלא מאחורי מותו של סינוואר. אייל, הבמה שלך.

    "אפרת?" מופתעת, הסתובבה, סוקרת במבט בלתי מפוענח את מדיו המלוכלכים, מלאי הבוץ והאבק "אייל!! אתה... חשבתי שתחזור לשבת!"
    "ביקשתי מאורי אישור חריג. לא שהייתי צריך אישור, אבל טוב להיצמד לנהלים מדי פעם. מה... מה איתך? איפה כולם?" השתוקקות בקולו הלאה, העייף.
    "לאלישמע נמאס להרוס את הבית, הוא עבר לטפל בבית של אבא שלך. חוגלת יצאה לסיבוב עם שילה, ואליצפן אצל חבר. להכין לך משהו לשתות? לאכול?" חרדה עמומה בקולה. הוא לא חזר סתם. אייל רוצה לומר לה משהו, להכין אותה למשהו.
    "שבי, אני אכין." נעליו הכבדות הותירו שאריות בוץ יבשות על הרצפה שסיימה לשטוף כמה דקות לפני שהגיח בפתאומיות. "קפה?"
    "מה פתאום. תחליף בגדים קודם" אפרת סקרה בביקורתיות שוב את בגדיו המרובבים.
    אייל הצדיע, נעלם בכיוון האמבטיה.
    היא החלה לקצוץ ירקות לסל
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מרגלת, ר' יעקב ישראל, אוראל סולטן ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    אין דקה אפילו? 😱
  • 564
    • א
    שיתוף - לביקורת אם קשה סימן ש?...
  • איש המילה הכתובה //
    • יצאתי מההרצאה מסנוור ומואר. כל אתגרי חיי נדמים לי פתאום כחוט השערה.

    הבל הבלים, הצהרתי, הכול הבל, מהיום הכול קטן עלי.

    זה לא שהקשבתי לכל ההרצאה. הייתי מוסח. חשבתי על מוסך, על מסך ועל כבשים שעוברים בסך. רק משפט אחד שאמר המרצה תפס אותי ושינה לי את המבט על חיים: "אם קשה לך, סימן שאתה בעלייה". גאוני לא? זה בדיוק כמו באופניים... בקיצור הבנתם.

    כל אותו לילה לא נרדמתי מהתרגשות. גאולה פרטית ממש. מחר אשכים לקום ואגאל גם את הכלל. אסתובב בחוצות העיר, אתור אחר אנשים במצוקה וארומם את רוחם בעזרת המשפט הנפלא.

    ההזדמנות הראשונה לחלוק את האור, נקרתה לפני בירידה החדה שברחוב שמגר הירושלמית. בחורצ'יק חמוד יצא מ'אושר עד' עם עגלה עמוסה שישיות סודה. הוא אחז בעגלה בקצות ציפורניו, נאבק בכוחותיו האחרונים לא לשחרר את העגלה הכמהה לדרור, להתדרדר ולעשות שמות ברחוב.

    בתחושת שליחות עילאית נצמדתי לאוזנו הימנית ולחשתי לו: אם קשה לך סימן שאתה בעליה.

    הוא עזב את העגלה בזעם, יהיו התוצאות אשר יהיו, והתפנה להפליא בי את מכותיו הנמרצות.

    אך לא ויתרתי. בצוהריים ראיתי איש מבוגר מחליק בשורת מדרגות ארוכה. כדי לגבור על קולות השבר שהשמיע בעודו גולש במורד המדורג והאין-סופי, צווחתי "אם קשה, סימן שאתה בעליה".

    הפעם העוברים והשבים טיפלו בי כהוגן.

    מבולבל ומעורער נסעתי לים. להתנתק רגע, להבין מה קורה. צללתי להנאתי כשלפתע ראיתי מערבולת אדירה השואבת למצולות איש מסכן.

    מסוכן להתקרב למערבולת, אז תפסתי עמדה מרחוק, וסימנתי לו בפנטומימה: "אם קשה סימן שאתה בעליה".

    עוד לא סיימתי את התנועות המוזרות שלי, וחטפתי סטירה מצלצלת מאחוריי. זה המציל הנחוש, שמסמן לי לעוף מאזור הסכנה במהירות.

    יצאתי מהמים, התיישבתי על החוף מול הגלים הסוערים וחתרתי לתובנה מעניינת.

    אם כשקשה זה סימן שנמצאים בעלייה, הרי שרוב החיים אני בעלייה עקרה. עולה ומטפס עוד ועוד ולא מגיע לשום מקום. זה אומר שכבר מזמן עברתי את פסגת האוורסט. חנוק פה למעלה, אין טיפת חמצן ואין גם אופק, אבל אני עדיין ממשיך לטפס ללא כיוון וללא יעד סופי.

    אז אולי הגיע הזמן לשנות כיוון: להסתובב עם האופניים לכיוון מטה, להרים את הרגליים מהפדלים, לשבור את הבלמים, לעוף על החיים ולצעוק בקול גדול: "אם זורם לך, סימן שאתה חי!"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., עמק, אימון- והנחייה בNLP ועוד 69 משתמשים72 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה