קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 1K
    • ל
    שיתוף - לביקורת הפחדנים - קווים לדמותם!
  • לוטם //
    • פרק ה'...

    הפחדנים האלה;

    אלו שגרים בקומה השלישית של הבניין, ומרכיבים סורגים נגד הגנב-האמיץ שיטפס עד לחלון ביתם.

    האנשים שטיפת אקונומיקה נגעה להם בקצה האצבע - העטופה בכפפה - והם כבר בטוחים שבעוד כמה דקות אותה האצבע תנשור להם מכף היד.

    הטיפוסים הענקיים האלה, שני מטר גובה ושניים רוחב, אבל אם הם יראו מקק ברחוב, הם יברחו 300 מטר אחורנית בריצת-אמוק.

    אותם טיפוסים גם יברחו מחתולה עיוורת שנולדה אתמול. הם לא יתביישו גם לצעוק עליה, לזרוק עליה אבנים ממרחק עצום, ולרעוד בכל גופם. כשמישהו אמיץ מספיק יעבור את מכשול החתולה, הם ייצמדו אליו, ויעברו את האיום בבטחה.

    אלו שייסעו עם בן החמש שלהם ללונה-פארק, וכשהילד יתחנן אליהם שיעלו איתו אל המכוניות-מתנגשות, הם יביטו על המכוניות בעין עקומה, וילוו את הילד [ואת עצמם] לברכת כדורים הבטוחה.

    האנשים האלו שינסו להכין חביתה, אבל כשהשמן יתחיל להשמיע קולות תקיפה, הם יברחו לקצה השני של הבית ויזמינו מכבי אש כעתודה לשריפה שעתידה לפרוץ כאן.

    כשחבר שלהם אומר שיש לו חום, ומחר לא יגיע לעבודה, הם מודיעים גם על יום חופש, ומבלים את כולו בביצוע בדיקות שונות ומשונות בקופת החולים ובחדר המיון, שמא הם נדבקו מהמחלה המסתורית של חברם החולה-אנוש.

    אם הם ברחוב ביום חורף גשום, וברק הבזיק לרגע, הם בטוחים שהוא פגע בהם, והנה, עוד רגע הם מתחשמלים למוות.

    אלו שכאשר הם נוסעים במונית, והנהג מעלה את המהירות מעל לשלושים קמ"ש, הם דופקים על גבו בהיסטריה ודורשים בקול רועד להאט, הם לא רוצים למות היום, ולא בתאונת דרכים!

    יש גם את החתנים האחראיים הללו, שידאגו מאוד, שמא רסיס זעיר מהכוס אותה הם עתידים לשבור בשעת החופה יחדור אל כף רגלם ובכך יקיץ על כל הריקודים המתוכננים. לכן, הם יעטפו את הכוס בעשרות שכבות של נייר-אלומיניום, כך שגם פיל, לא יצליח לשבור את הכוס הממוגנת.


    מוזמנים להוסיף כיד הדמיון-החשש-והפחד הטוב עליכם (:
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קרב, מפרש, ניהול קהילת כתיבה ועוד 37 משתמשים40 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    תודה!
  • 7 8 9 15K
    • מ. י. פרצמן
    אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | אשכול העבודות
  • מ. י. פרצמן //
    • בשורות טובות לכולם

    לאור ההצלחה המקצועית שהייתה לנו בשנה שעברה,
    גם השנה נחנוך כאן בקהילה את האתגר "נובמבר ספרותי", בניהולו של הניק     @יוסף יצחק פ.
    מתכבדת להזמין אותו לכאן להסביר מה יקרה ואיך.

    בהצלחה לכולנו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: יוסף בן מלמד, איש אחד הלך, סבתא חביבה ועוד 15 משתמשים18 //
    161 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    מצטרף לדברים. תודה לכל מי שהשתתף, זה לא מובן מאליו. וגם למי שלא הספיק, אאחל בהצלחה, ואקווה...
  • 530
    • א
    שיתוף - לביקורת את דעתכם על הקטע הבא;
  • אחת כזאתי;) //
    • בס’’ד


    הלילה היה אפל. נותן תחושה של משהו גדול, שנעלם ממנו.
    הוא התהפך שוב במיטה. השקט היה מצמרר. הקור היה מקפיא.
    הוא הידק את שולי השמיכה, מנסה להרגיע את הרעד שעבר בו. רוחות עזות נשבו בחוץ, מנגנות מנגינה שאת פשרה לא הבין.
    הוא הרגיש שמשהו חומק ממנו. כאילו הוא נוגע- לא נוגע- מול תעלומה, שהסוף שלה קרוב, אבל רחוק שנות אור. בערך כמו החלומות שלו, מהמציאות.

    הרוחות פסקו לרגע. הוא נשם לרווחה. מאזין לדממה. היא נקטעה באחת. רחש של דלת נטרקת הקפיץ אותו.

    הסקרנות גברה מהפחד, בשעה שהוא קם חרש, נועל את נעליו.

    לפני שהוא ירד לקומה התחתונה של הבית, הוא שלף מקופסא בינונית, בקצה המסדרון, מקל עץ, משונן בקצה קודקודו. ליתר ביטחון.

    הוא נזף בעצמו, לאורך כל גרם המדרגות, שהסקרנות שלו, עלולה עוד להרוג אותו. הוא צחק. בחיים לא היה מאלו הפחדנים.
    הצחוק שלו התגבר, אל מול זכרונות- לא בוגרים במיוחד- שצפו בראש.

    ׳תתאפס!׳ קול צרח לפתע בתוכו. מה אתה נזכר עכשיו במעשים שעשית בעבר, בשעה שההווה לוט בפניך??

    הוא נשם עמוק. נעמד מטרים מול דלת הכניסה. מקלו בידו, ועיניו סוקרות את החלל שמולו.

    הוא נרתע לאחור. המחזה הבעית אותו. מסקרן, ומבהיל כאחד.

    דלת הבית חרקה שוב קלות, גורמת לו לנזוף בעצמו ששכח לתקן אותה. ואז להבין שנס שהוא לא תיקן אותה, כי אם היה מתקן אותה, כנראה היה ממשיך לספור כבשים בקומה העליונה, לא מודע למה שמתחולל בקומה הראשונה בביתו.

    ׳די!!!׳ שוב צרחה מרתיעה בתוך מוחו. ׳תפסיק לחשוב. מה יהיה איתך??׳

    הוא התאפס, זורק את כל רגשותיו ותחושותיו הסוערים למיטתו, מכסה אותם בדמיונו בשמיכת צמר רכה. משאיר איתו את הסקרנות, הפחד מהבאות, וזוג עיניים משתאות.
    יונה לבנה, צחה כשלג, נחתה ברכות בפתח ביתו. מסתננת מבעד הדלת הפתוחה למחצה.

    הוא ספר שלוש שניות, לאחריהם, חץ בעל חוד משונן, דומה לשפיץ מקלו, שהיה זרוק על רצפת החדר, חדר גם הוא דרך הפתח, פוגע בציפור שמולו. קול צווחה חלושה נשמעה, ולאחריה דממת מוות. ואולי, כי זה מה שזה היה. דם הכתים את הכנפיים הלבנות, זולג על הנוצות הרכות.

    ׳אז זה מה שחשבתי׳ הוא אמר לעצמו חרש, מבועת. הדלת נטרקה שוב. דם לא שלו, היה מרוח על האדמה, ואוירה כבדה שמלאה את אותו הלילה. לא סתם הוא היה אפל.
    במו עיניו, הוא צפה בטקס, שאחדים רואים. סוד שלוקחים איתם לקבר.

    בלב כבד, הוא עלה חזרה על מיטתו. נותן ללילה לנגן את אותה המנגינה. והפעם, היא קיבלה משמעות חדשה.

    הוא התהפך במיטה, מנסה לעצום את עיניו, שהתעקשו להישאר פתוחות. לבהות בציפור לבנה, שרוח חיים אין בה. ובו, יש את ההרגשה, שהסקרנות שלו, באמת הובילה אותו כמה צעדים קדימה, אל המוות.

    מהרגע בו איש יתוודע ממנו למה שראה הלילה, החץ הבא שיעוף, יהיה לכיוונו.

    ולו, לא יהיה מה לעשות עם זה. את הטעות שלו, הוא כבר עשה.

    …..


    אשמח לערוך איתכם סוג של סיעור מוחות.
    אוקיי. אז קראתם את הקטע. ו...?
    מה הרגשתם לגביו?
    מתח? סקרנות? מין-משהו-לא-מספיק-מובן-עדיין?
    האם זה נראה כמו אמצע של ספר? התחלה? או אולי כריכה?
    והדמות? כמה אתם מכירים אותה בעקבות הקטע הזה? תרצו לשמוע עליה עוד? ( מצטערת שכל הזמן כתוב רק ’הוא’ ולא שם פרטי. זה חלק מהקטע כרגע.)
    האם הקטע הזה נראה לכם בסיגנון תקופתינו? או דווקא דמיוני/ פנטזיה?

    זרקתי פה כמה שאלות כלליות. תתפרעו עם התשובות וההרגשות שלכם על הקטע.
    תודה רבה מראש לכל המשיבים!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, מיריכ, א. א ועוד 9 משתמשים12 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני גרשון
    ביקשת מסקנות... אז אמרתי מה שנשמע. ניסיתי ללמוד מהקצת שהבאת... חבל. למה זה היה נשמע מעניין...
    • סקר
    853
    • א
    דיון להוציא ספר או סדרה?
  • אוראל סולטן //
    • אז אחרי שאנחנו החלטנו על שם (לפחות זמני... קרדיט ל @ח.ד. וחלק ) שהוא - 'שטח אפור' - לשאלה הבאה, מה עדיף, חלק 1, סדרת ספרים בהמשכים, או סדרה שכל חלק בפני עצמו?

    תגובות, הארות והערות יתקבלו בברכה.
    • תודה
    Reactions: ח.ד. וחלק1 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    הכי נחמד אלו ספרים נפרדים, עם דמויות שבאות לבקר מספר לספר באגביות.
  • 83
    • T
    שיר אֲדוֹן הַשֶּׁקֶט
  • tmr //
    • אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבַּשֶּׁקֶט
    רַק אַחֲרֵי שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ הַחוּצָה וְהוּא
    מִתְנַפֵּץ בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל
    וְחוֹזֵר חֲזָרָה לָאוֹקְיָנוֹס וְנֶעֱלָם בְּיָם הַמַּעֲשִׂים

    אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת הַבְּרָכָה שֶׁבַּשֶּׁקֶט
    כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים צֹרֶךְ לִצְעֹק אוֹתוֹ הַחוּצָה וְכוֹבְלִים
    אוֹתוֹ וְשָׁרִים לוֹ שִׁיר
    עַד שֶׁהוּא נִרְגַּע

    שָׁקֵט מֵאֵי פַּעַם

    אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת
    הַבְּרָכָה שֶׁבַּשֶּׁקֶט
    כְּשֶׁשּׁוֹתְקִים חַיִּים שְׁלֵמִים

    כְּשֶׁמְּבִינִים שֶׁאֲדוֹן הַשָּׁקֵט הוּא
    אֲדוֹן הַכֹּל

    אֲדוֹן הַכֹּל הוּא
    אֲדוֹן הַשֶּׁקֶט וְהַהַשְׁגָּחָה הַנִּסְתֶּרֶת
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: איש המילה הכתובה, חנה ש., וריטסרום ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 200
    • צביה ר.
    שיר גאולה
  • צביה ר. //
    • שמש דפקה לי היום בחלון,
    שטפה את הגשם
    הכפור.
    צבעה בזהב את שולי הוילון,
    מחקה את כל
    האפור.
    נשמתי אותה עמוק לנשמה,
    מילאתי כל פינה
    אפלה.
    המיסה אצלי את כל האימה
    הרגשתי
    גאולה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: להאמין ביכולות שלי, מצלמה חדשה, וריטסרום ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    hadassah m
    איזה שיר יפה כיף לקרוא
  • 2 3 3K
    • י
    שיתוף - לביקורת אומנות שבירת הביצה
  • יוסף יצחק פ. //
    • מחבת, הופה. מניח על הכיריים, היא נופלת, אני מיישר, היא שוב נופלת. אני מרים אותה בבלבול, מביט בתחתיה, משטח כסוף שראה ימים טובים יותר מביט אלי בעצב, אני מישיר מבט לכיריים, ומנסה להבין מה משתבש בפיזיקה הפשוטה של הנחת המחבת על הברזל המוזר בעל ארבעת הפינות.

    קערה, ביצה.
    כאן מתחילה הבעיה.
    ישנן כמה שיטות לשבור ביצה.
    אפשר על השיש, בד"כ זה מה שנהוג.
    אפשר על קערה, אך אז מסתכנים בהפיכת או הדיפת הקערה בטעות, ואם השיש צפוף, וכל דחיפה קטנה גורמת למפולת דומינו של כלי מטבח, רצוי להימנע מראש, לחסוך צעקות, נבירה בחנויות לממכר כלים, וחוזר חלילה.
    אפשר על הראש, ליתר דיוק על המצח. במדינות ערב מלפני מלא שנים הדבר שימש ככלי ענישה של האב לילדיו, כיום, מסיבה ממש בלתי מוסברת, המנהג התפשט למחנות קיץ ונוער.
    ניתן על מזלג, על סכין, לשבור סכין על מזלג, ומזלג על סכין.
    ניתן פשוט לתת לאם המשפחה, שמשום מה רק לה יש את השיטות הסודיות והבלתי מוסברות של שבירת הביצה והוצאת תכולתה בשלמותה ללא פגע או חשש חתיכות חלקי ביצה.

    לאחר מלאכת השבירה, מגיעה מלאכת הבדיקה, שמתחלקת לשניים:
    בדיקת הביצה מחשש דם. כי בכל זאת, יהודים כשרים אנחנו.
    וסריקת הביצה מחשש שברי חתיכות ביצה סוררות.

    לאור המורכבות הרבה בביצוע כל ההליכים הנ"ל, ולאחר שנים בהם הנושא לא היה מונגש לציבור, בימים אלו לא יוצא הספר הנפלא, בעל השבחים הרבים והביקורות הנלהבות - "אומנות שבירת הביצה", המנגיש ומסביר בטוב טעם ודעת את הנושא לכל דצריך ופעוט.
    להשיג בחנויות הנבחרות, ובמטבחים הביתיים.


    על הכותב: הכותב בדיוק כעת מכין חביתה.


    המדריך נכתב מתוך נפש עליצה, תוך גיבוב שטויות מוחלט. כל קשר בין המדריך לחיים האמתיים, מוזר, הזוי, ומומצא בהחלט.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: תסריטאית, הספרן, י. שלמה כהן ועוד 34 משתמשים37 //
    40 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    שכחת להראות לי!!!
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת ערפל
  • אלישבע קיי //
    • משתפת כאן סיפור בהמשכים ששיתפתי בעבר בקבוצה אחרת ונאלצתי להפסיק.

    כמה נקודות חשובות:
    אני ממש לא מתחייבת לסיים אותו, עם זאת אשתדל מאוד שכן.
    הסיפור הינו אליגוריה הכתובה במשלב לשוני גבוה מעט, רבים פחות מתחברים, וזה בסדר:)
    מפרסמת בעיקר בעיקר בשביל לקבל ביקורת על מנת לשייף אותו ולהתלמד דרכו    .
    מחכה לביקורת.

    פרק ראשון/ רוד
    תשעה גיליונות נייר עוד היו אצלו. חתומים, מגולגלים. מחר, בעזרת הבורא, יעביר שמונה מתוכם ליעדם. לגבי הגיליון התשיעי ההנחיות היו אחרות. הוא רחץ את פניו וידיו, וניגש לחדר השינה שלו.

    מאז גר בביתו זה, חי רוד לבדו וללא משרתים. אמנם שרתו כיועץ משנה בארמון המלך אפשרה לו להחזיק אגף משרתים שלם, וגם לערוך אי אלו שיפוצים והרחבות בביתו ובחצר המקיפה. אך הוא נותר בבדידותו, כמו סגר עימה חוזה נצחי.

    בעודו מגיף את חלונות ביתו בידיו הארוכות, השגחה מינימלית לבית ללא שומרים, גילה את גיליונו שלו. מונח על האדן הרחב של חלונות המטבח שלו. מגולגל, חתום בחותם המלך. זהה כל כך לגיליונות שהחזיק בידיו זמן קצר קודם לכן.

    רוד התיישב נרגש על הכורסא העתיקה שבפינת האוכל, על מצחו בצבצו אגלי זיעה קטנים כשקילף בזהירות את החותמת.

    "רוד.

    יודע אתה כמה הינך יקר לי, ומה רבה הערכתי כלפיך, כלפי עבודתך. אני בוטח בך, ועל כן נתתי בידיך חמישה עשר גיליונות בעבור חמישה עשר מקרובי ורעי. גיליון זה הוא בעבורך."

    רעד עבר בגופו של רוד, אוזניו דימו לשמוע את קולו של המלך, בעודו נועץ בו בעניינים שונים. דמעות עלו בעיניו הכהות. בוכות געגוע, צרובות כאב.

    "אני מכיר אותך רוד. מכיר היטב, לעומק. ואתה אדם מיוחד."

    הדמעות סללו בפניו הצרים שבילים רטובים. מלחלחות את שפתותיו הדקות, כואבות את המרחק, שמחות עם המילים. אוי מלכי. איך רחקת. ידיו אחזו בחוזקה בנייר הלח.

    הכול מסובך מאז נעלם המלך. הוא אינו מכיר את עירו, אינו מכיר את הארמון. אינו מכיר את עצמו. פתאום הוא רגיש וחלש וזקוק ופגיע, תכונות שלא הכיר מעולם.

    וכעת הוא בוכה, הוא ממש בוכה. נדמה כי מאז גיל תשע לא בכה, מאז נשלח מביתו. וביממה האחרונה הוא בוכה ומיילל כילדה קטנה.

    "דע לך, כי דמעה אינה בהכרח מייצגת את החלשים. דמעה היא הוכחה ללב פועם ומרגיש, מעידה על קרבה וקשר. דמעות הן כוח היכול להשפיע לטוב, אם רק מבכות הן על דבר נכון."

    ידעת שכך אגיב, מלכי? שאיילל כילדה, למרות שייבש מעיין דמעותיי מזה שנים? רוד הביט בכפות ידיו, אחר טמן את ראשו בתוכן. דמעות הן כוח. יכול. להשפיע. ומה תבקש, מלכי? אשב ואבכה עד אשר תשוב מאותו מקום עלום? אם תבקש, זאת אעשה, רק תשוב! רוד הרים את ראשו וחזר לקרוא, מחפש תשובה לשאלותיו, רמז, הכוונה.

    השורה הבאה הותירה אותו הלום.

    "וכעת אבקש כי תישא אישה"

    "כעת אבקש" הסתחררו המילים על קירות הבית, פועמות בראשו בכאב "תישא אישה."
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Chaya Lea, רצתה, הללו ועוד 17 משתמשים20 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yael305
    טוב, האמת שאחרי הרבה זמן שלא הייתי פה - כבר די איבדתי את זה.. אפשר תקציר כדי שנחזור לעניינים?
  • 192
    • נ
    שיתוף - לביקורת יוצרים מציאות
  • נסיך על חלל //
    • הטוב כבר כאן,

    ממש לידך,

    הוא מחכה שתזמין אותו.


    ואם לא תזמין,

    איך יגיע?


    האור כבר כאן,

    בתוך החשיכה,

    הוא מחכה שתדליק אותו.


    ואם לא תדליק,

    איך יופיע?


    ואיך מזמינים את הטוב?

    אומרים לו לרע- שילך?


    ואיך מדליקים את האור?

    פשוט מכבים את החושך?


    אז זהו. שלא.

    לרע לא אומרים "לך"

    ואת החושך לא מכבים.


    לטוב אומרים בוא.

    פשוט. בלי להסתבך.

    במחשבות טובות, במילים.


    ואילו האור,

    הוא יבוא, יידלק,

    מכח ה-רגשות, המעשים.


    כך מזמינים את הטוב,

    יוצרים משמעות.

    כך מדליקים את האור,

    יוצרים מציאות.




    זהו.
    אז עכשיו לכבוד חודש כסלו,
    חודש האורות,
    נבקש ונזמין ניסים ונפלאות🙌🙌🙌
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: הספרן, להאמין ביכולות שלי, ח.ד. וחלק ועוד 5 משתמשים8 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה☺️
  • 2 1K
    • %
    שיתוף - לביקורת כלום.
  • %תמר% //
    • היא לא הרגישה כלום. בכלל לא.
    לא היה בה רגש.
    חשבה זה הכי גרוע.
    לא ידעה שיום יבוא תרגיש כלום.
    לא גילו לה.
    כמה חזק זה מרגיש.
    כלום.

    ---

    עד היום היא לא הרגישה כלום.
    היום היא מרגישה כלום.
    כלום אחד גדול.
    מרגיש בה.
    פועם בה.
    כלום.

    תמר.

    מה יותר יפה ומובן, הראשון או השני?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: הספרן, רוחי ב, איש המילה הכתובה ועוד 9 משתמשים12 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    מגניבבבב אהבתי ממש💕
  • 657
    • T
    שיר מֵאֶחָד עַד עֶשֶׂר
  • tmr //
    • כַּמָּה אַתָּה
    אוֹהֵב אוֹתִי
    מֵאֶחָד עַד עֶשֶׂר

    מִלִּסְלֹחַ לִי עַל הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ
    שֶׁדָּרַכְתִּי עָלָיו וְהֵעַפְתִּי לַכְּבִישׁ

    מֵהָאֱמוּנָה שֶׁלִּי שֶׁתָּבֹא יוֹם אֶחָד
    כָּל יוֹם
    כָּל רֶגַע
    אֲבָל מַשְׁאִירָה לִי מִרְוָח
    נְשִׁימָה לִהְיוֹת מוּכָנָה
    אוּלַי מָחָר
    אֶהְיֶה מוּכָנָה

    כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי
    שֶׁאֶהְיֶה רְאוּיָה לְהִסְתַּכֵּל בְּךָ
    כְּשֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ לָנוּחַ בַּצַּד
    לָתֵת לִי לְנַהֵל אֶת חַיַּי

    כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי
    אַבָּא
    כַּמָּה אַתָּה בֶּאֱמֶת
    סוֹלֵחַ עַל הַכֹּל

    הֲרֵי
    בַּפֶּה שֶׁלִּי אָמַרְתִּי אֲנִי
    טוֹעָה לַמַּטָּרָה
    וְתָלִיתִי אוֹתְךָ עַל קִיר הַזְּכוּכִית
    וְנִשְׁאַרְתָּ כְּמוֹ חֵלֶק מֵהַנּוֹף
    וְהָיָה לִי נָח וְלַקִּיר זֶה הֶחֱמִיא

    אֲבָל אַבָּא
    בַּלַּיְלָה אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי
    בַּבַּיִת שֶׁלְּךָ אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי
    בַּמִּשְׁפָּחָה רַק שֶׁל שְׁנֵינוּ
    וְשָׁם
    רַק שְׁנֵינוּ
    וַאֲנִי מְנַסָּה לְדַבֵּר עָלֵינוּ
    וַאֲנִי בּוֹכָה וְשׁוֹתֶקֶת
    וּמִתְיָאֶשֶׁת
    וּמַשְׁאִירָה לְךָ לְנַחֵשׁ הַכֹּל


    אָז
    כַּמָּה אַתָּה בֶּאֱמֶת אוֹהֵב אוֹתִי
    אַבָּא

    עַד כַּמָּה אַתָּה
    מֵאֶחָד עַד עֶשֶׂר
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אייסקפה הפוך, ליליאן, בחלל הריק ועוד 24 משתמשים27 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @%תמר% תודה רבה תמר🙏 @אבינועם גולדברג תודה אבינועם, חידשת לי את עצמי🥲 @ליליאן תודה על הפירוט...
  • 424
    • %
    שיתוף - לביקורת רוצה להיות?
  • %תמר% //
    • אני רוצה להיות מורה
    מכובדת, חשובה.
    להשקיע.
    להשפיע.
    להיות ממש טובה.

    אני רוצה להיות אמא,
    אמא אדמה.
    לאהוב.
    לגדל.
    להיות הכי קרובה.

    אני רוצה להיות בת
    מכבדת באמת.
    בלב.
    במחשבה.
    לזכור שזה חובה.

    אני רוצה להיות אני
    בגרסא האמיתית.
    חזקה.
    ולוחמת.
    חשובה לו, אהובה.


    אני רוצה להיות.


    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כמות ואיכות, עמ"י חי וקיים!, צביה ר. ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    hadassah m
    אהבתי מאוד!
  • 2 3 4K
    • מ. י. פרצמן
    אתגר אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | נספח
  • מ. י. פרצמן //
    • נספח לאתגר נובמבר ספרותי השני
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איש אחד הלך, Talya kadosh, סבתא חביבה ועוד 5 משתמשים8 //
    51 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    טוב, עכשיו הגיע תורי לסכם. אומנם השתדלתי לכתוב כל יום, אבל לא תמיד הצלחתי (אל תדאגו זה היה...
  • 583
    • מ
    שיתוף - לביקורת איך אגרום לה לראות?? - שיתוף ראשון...
  • משה ברונר //
    • בס"ד



    הוא הביט בסיפוק על אוסף החריטות בקיר המערה.

    היו שם חריטות של דמויות. אבא, אמא וילד פוסעים יחד.

    היו שם חריטות של פרחים, שמש ועננים.

    והיו גם חריטות של ילד עצוב בבגדים קרועים, יושב ובוכה. עם מלא איקסים ופרצופים כועסים מהצדדים.

    הוא מנער את ידיו המאובקות, את החול ממכנסיו, מתיישב על הסלע ממול.

    מנסה להתבונן במעשי ידיו, בעזרת קרני אור חיוורים ואפלים, נלחמים לחדור מבעד חריצי המערה.

    מנסה להבין.

    מנסה להסביר לעצמו את המציאות החשוכה הזאת, הכי קרוב לאמת שאפשר.

    הכי קרוב לכמה שילד בן 9 מסוגל להכיל.

    ילד שמגיל 4 לא ראה את אימו. לא ראה אחים ואחיות. בעצם לא ראה אנשים בכלל, אם נוריד את הדמות המוזלמנית שמגיחה מפעם לפעם ממחנות העבודה, כשקליפות תפוחי אדמה בידיו, מי שהיה פעם אביו...



    אבל לרגע מבזיק האור.

    הוא בוהה במעט תמימות ילדותית ישנה ששרדה, שוכח לגמרי מכאב הסלע, מאבק המערה, מגעגועים קורעים.

    הוא חולם.

    הוא רואה את אמא, מדמיין חיבוק. אבא עומד מהצד ומחייך. סיר ישוב על הכירה, ריח של דייסה. הבטן לא מקרקרת. שמש שולחת קרניים ברורות.

    הוא ממשיך לשוט על כנפי הדמיון.

    הוא מספר לאמא על הכל. מספר ובוכה, מתאר ודומע. על הכאב, על הבדידות, על הרעב והצמא, על הפחד. אוי, כמה פחד.

    ואז הוא מושך את אמא שתבוא איתו, להוט להראות לה את המערה שהיתה לבית, את הסלע שהיה לכסא ומיטה. ואת חתיכת הברזל העקומה, מלאה בחלודה, שהיתה למנחם. למספרת סיפורים, לכואבת כאבים, למזכירה נשכחות וטווה חלומות, חורטת בדם על קיר המערה. מתארת הכל.

    ואמא מסתכלת על כן הציור. פותחת את הפה בהתפעלות. בתדהמה. בהערצה. מבטיחה שזה הספר הכי מיוחד שראתה. הכי נוגע.

    לרגע הוא ננער מחזונו. אולי שמע צווחה. הוא שוב רואה סביבו, את החול והבדידות, את קורי העכביש מתוחים מעל, מאיימים.

    הוא עוצם שוב את עיניו, מנסה לחזור אל החלום הזהוב.

    אבל הוא כבר לא מצליח. הוא רואה את אמא עצובה, מסתכלת על החריטות, מפטירה באנחה 'נו נו, העיקר שהכל נגמר'.

    הוא עדיין ישוב שם, מתחבט באשר ליצירותיו.

    מדי פעם זועק בתוכו קול עמוק, הוא ממהר לחרוט אותו באבן, שלא ישכח.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מיריכ, מוז'יניקית, יאן ועוד 15 משתמשים18 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    @משה ברונר פשוט מאוד, עושים @ ואז רושמים את שם הניק, מיד למטה אמור להופיע לך ריבוע קטן עם הם...
  • 730
    • א
    שיתוף - לביקורת תעלול מתוק - שיתוף ראשון
  • אבינועם גולדברג //
    • לדעתי - אמר הזקן שבהם וכולם הטו אוזן - ניתן לה לעשות שלוק אחד ורק אחרי זה נשחרר.
    בפנים חיורות הם תמהו זה לזה.
    מדוע אינכם מבינים - המשיך הוא בקול מתקתק - כשהיא תראה אותה אחרי השלוק היא תחשוב שהיו עוד ושהיא בלעה אותן.

    החום היה בלתי נסבל והם הלכו וצמקו.
    הם המתינו בסבלנות.
    נמסים לאיטם.
    ואז תנודה חזקה ניערה את כולם.
    היא שותה היא שותה - נשמעו קריאות מכל עבר וכולם נשאו עיניהם אל הזקן.
    היכונו - לחש בעינים בורקות.
    הסערה שככה, ואט אט שקעו הגופים הלבנים שוב לתחתית.
    עכשיו! - קרא הזקן וחייך.
    בבת אחת הרפו כל הגרגרים את אחיזתם מהגופה החומה והמבריקה וזו זינקה למעלה.
    לרגע היתה דממה מוחלטת ומתוחה ואז החריד רעם אדיר את העולם
    איכס! נ-מ-ל-ה!!!
    יופי מתוקים שלי - חרחר הזקן בחיבה והפך לנוזל סמיך וחם
    וכל גרגירי הסוכר פרצו בצחוק משחרר לחצו ידים והחלו לרקוד במים כדי לזרז את ההמסה לפני שתוטח כוס הקפה בזעם, אל הכיור.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, בחלל הריק, מוז'יניקית ועוד 20 משתמשים23 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משה ברונר
    אחרי המון סמיילים צוחקים - בכתיבתך הראשונה כאן, הגדרת מדהים את דמותו של סופר... היכולת לקחת את...
  • 3K
    • הדוויג
    סקירת ספר גדול מהחיים | סיפורו של מתמודד נפש
  • הדוויג //
    • אמש השתתפתי בערב השקה מרגש לספר יוצא דופן שערכתי.

    הספר נקרא 'גדול מהחיים', והוא מספר את סיפורו של דוידי לובין, בחור חרדי שמתמודד עם מגבלה נפשית, או בשם הפחות מכובס ופחות מכבד: "חולה נפש".

    זה ספר ראשוני ופורץ דרך, בתקווה שאחריו יבואו עוד רבים אחרים שיפחיתו את הסטיגמה על מתמודדי הנפש, ויעלו את המודעות הציבורית להתמודדות זו ואחרות.

    ישראל גינצבורג המוכשר הוא זה שישב במשך שעות עם דוידי, ראיין אותו, ועיבד את תמליל הראיונות. לאחר מכן ליטשתי את הטקסטים, ערכתי ספרותית ולשונית, וגם כתבתי את טקסט הגב לכריכה האחורית:

    צילום מסך 2024-11-27 121230.png



    באמצע ערב ההשקה, דוידי ניגש אלי ושלף מאי שם תעודה ענקית ממוסגרת שהוא הכין לי בהפתעה.

    "וואו, דוידי", נדהמתי, "אתה לא נורמלי!"
    דוידי חייך חיוך גדול ואמר "מה שנכון נכון"...


    מצרף פה בקובץ את המבוא לספר, ומי שרוצה להזמין אותו יכול לעשות זאת דרך     כאן
    צילום מסך 2024-11-27 121230.png
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מחזירים אותם עכשיו, פפרר, יהודה גל ועוד 48 משתמשים51 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מאד מאד מענין אותי לקרוא! הנושא חשוב מאין כמותו. הגיע הזמן לדבר יותר על הפיל הענק שבחדר, הנושא...
  • 1K
    • A
    שיתוף - לביקורת *השעה הייתה שתיים עשרה אפס אפס*
  • Avigail Amram //
    • בס"ד



    השעה הייתה אחת עשרה ארבעים ושבע. הוא עמד, גבו קמור מעט.

    מולו התנוססה כמין חופה מעוגלת העשויה קשתות ברזל שלובות.

    חלודה עיטרה את הקשתות. זה לא הפריע להן לעמוד זקופות למול הלילה השחור.

    הוא בלע את רוקו. נרעד, נפחד.

    "יהיה בסדר, נתניאול", פליקס ניסה להרגיע, לא ממש הצליח.

    "זה לא חכמה להגיד את זה", הוא אמר ביובש. "אתה עוד לא עברת את זה".

    "אבא שלי כן, ואני מאמין לו, אם הוא עתיד לשלוח אותי לשם כשיגיע תורי, סימן שהוא יודע שזה מקום שיהיה לי טוב בו".

    נתניאול שתק. עצי הברוש שעטפו את חופת הברזלים ספגו את שתיקתו בדממה, נעו קלות ברוח הלילה. "אני לא בטוח... אני מפחד", אמר לבסוף, מבויש.

    "חבל. אני בטוח שהוא רוצה בשבילך הכי טוב שבעולם", פליקס אמר. "עובדה שהוא שולח אותך לשם".

    תאורה לבנבנה האירה את העיגול התחום, ריצדה עליו ועל פליקס חליפות. "הטוב הזה חייב לעבור דרך זה?" הוא שאל בחשש, הצביע קדימה.

    "כן", חרץ חברו. "תאמין לי שזה לא כזה נורא. אני מכיר אנשים שחזרו משם, מאה אחוז מהם חזרו מאושרים מאוד".

    "אני לא רוצה להיות זה שישבור את הסטטיסטיקה", הוא עיוות את שפתיו בציניות, אולי זה היה חיוך.

    "אתה לא. ועכשיו, קדימה. אתה מוכן?"

    הוא הסב את ראשו אל עבר התרמיל שעל גבו, זה שכובדו העיב עליו כל הדרך לכאן. "מוכן".

    "יופי, עכשיו תצעד לעבר העיגול", הורה פליקס.

    "לבד?"

    "ברור. אני עדיין לא יכול לעבור, זה לא הזמן ולא התפקיד שלי".

    "לכאורה".

    "בטוח. אתה תראה שיהיה לך טוב".

    "אני לא יודע..."

    "זה כבר לא משנה. קדימה, תפסע לעבד מרכז העיגול, אתה רואה את שני ספסלי האבן המקושתים? תעמוד בניהם, באתה זווית בדיוק כך שמרחק יהיה שווה".

    נתניאול צעד לאט, הסתדר בגמלוניות. כל כך רוצה להתפטר מהתפקיד המעיק שהוטל עליו, כל כך רוצה לברוח. למה דווקא הוא נבחר? למה?

    "אתה מצויין", קבע פליקס, "בדיוק באמצע".

    "מה עכשיו?"

    "סופרים עד עשר ועוצמים עיניים".

    עשר. תשע. שמונה. שבע. שש. ליבו הלם. חמש. ארבע. שלוש. שתיים-

    "רגע!" הוא צעק, זז שני צעדים קדימה, הפסיק את ההליך.

    "למה זזת!?" פליקס תהה בקול, משתומם.

    "מה יקרה אם המעבר ייכשל?", קולו היה תערובת של חרדה וחוסר אונים נואש. "מה יקרה אם בעוד שנים כשהשליחות שלי תסתיים, אתקע בדרך חזור?"

    עכשיו פליקס שתק. "אני לא יודע".

    "אז איך אתה נותן לי לעשות את זה?! לא אכפת לך ממני?"

    "אכפת לי. דווקא בגלל זה אני אומר לך לעשות את זה, אני יודע שזה הדבר הכי טוב שאדם יכול לאחל לעצמו. תאמין לי שהרבה אנשים היו רוצים תפקיד כמו שלך, תאמין לי שהם היו חולמים להתחלף איתך".

    "גם אני חולם להתחלף איתם".

    "אז אתה טיפש!" הטיח פליקס. "נו, נתניאול, תיכנס כבר שוב. עוד דקה כבר השעה שתיים עשרה, אחרי זה השער ייסגר! אתה זה שנבחרת, אבא שלך סומך עלייך, המשימה הזו מתאימה בדיוק לך. למה אתה לא נכנס?!"

    נתניאול לא זע.

    "תבחר כבר!", צרח פליקס.

    נתניאול דמם. חזר שוב למקום המדויק.

    השעה הייתה שתיים עשרה חמישים ותשע וארבעים ושלוש שניות.

    עשר. תשע. שמונה. שבע. שש. חמש ארב-

    נתניאול פסע במהירות הצידה. "אז אני בוחר שלא".

    פליקס רץ למרכז. דחף את נתניאול בחזרה למרכז. "אין לך את הזכות הזו", צעק, הציל אותו מעצמו. ברגע האחרון.

    הבזק אור קרע את הלילה. העלים את החושך ואת נתיאול.

    פליקס הביט למעלה, נשם לרווחה.

    השעה הייתה שתיים עשרה אפס אפס.


    ...
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אבינועם גולדברג, תמרוז, רבקה אמנו ועוד 35 משתמשים38 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    hadassah m
    חחחחחח אהבתי :D :ROFLMAO:
  • 358
    • ו
    שיתוף - לביקורת על כורחה
  • וריטסרום //
    • אומרים שלפני הכניסה לעולם
    הנשמה רועדת מפחד
    היא מושבעת להיות צדיקה, לא לבחור ברשע.
    יודעת שהמסלול שלה הולך להיות ארוך, מורכב ומלא נסיונות,
    מבינה מה המשמעות של לבחור שגוי, כמה נצחיות ותוקף יהיו לבחירות שלה,
    לא סתם היא לא רוצה לרדת לכאן, טוב לה שם,
    מה היא צריכה לעבור את כל הדרך המשוגעת הזאת, להתרחק כלכך הרבה מהדבקות בו,
    רק כדי לקנות את השכר שלה בעצמה, ללא נהמא דכיסופא.
    היא יודעת למה היא פוחדת, זה באמת מפחיד,
    היא עומדת להישלח לדרך חתחתים מלאת ניסיונות פתלתלים,
    ואין יציאת חירום, המפתחות רק בידיים שלו, והוא לא מרשה את האופציה.

    אבל אין לה ברירה, המלאך מוציאה בעל כורחה.
    ועכשיו היא צריכה להתמודד.

    וכשמגיע זמנה של הנשמה לצאת לאוויר העולם כתינוק, מודיע לה על כך המלאך, והיא אינה רוצה בכך ואומרת למלאך "למה אתה רוצה להוציאני לאוויר העולם?", והמלאך משיב "בני תדע שעל כורחך אתה נוצר. ועכשיו דע שעל כורחך נולדת. ועל כורחך אתה מת. על כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא", ומוציאו המלאך בעל כורחו. וכשיוצאת הנשמה לאוויר העולם בא המלאך ומשכיח את כל מה שהנשמה ידעה, ומיד שוכח התינוק כל מה שראה וידע (מדרש תנחומא, פרשת פקודי).
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, Avigail Amram, מחוברת לעצמי ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    ואו. הגשת את המדרש בצורה כל כך יפה, ככה במילים שלנו (שלך).
  • 384
    • %
    שיתוף - לביקורת הטעות.
  • %תמר% //
    • דרווין לא הבין משהו בסיסי בתורה שלו.
    האבולוציה קיימת. בני אדם משתנים. הופכים למשהו חדש. טוב יותר.
    הוא רק לא הבין שזה לא קורה במהלך דורות.
    מיליוני שנים מתכווצים ליום. לרגע.
    ככה נראית אבולוציה:

    אתמול:
    קמתי בבוקר.
    אמרתי מודה אני.
    חשבתי על מה שאני הולכת לעשות במהלך היום. לא דברים טובים מדי.
    מלמלתי: 'ד', למה החזרת לי את הנשמה?! בשביל מה אתה עדיין נותן בי אמון?'

    היום:
    קמתי בבוקר.
    אמרתי מודה אני.
    חשבתי על מה שאני הולכת לעשות במהלך היום. לא דברים טובים מדי.
    מלמלתי: 'ד', אני רוצה להיות ילדה טובה'

    ככה נראית אבולוציה.


    מלכי.
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן ו-.חיה פ2 //
    0 תגובות
  • 496
    • %
    שיתוף - לביקורת הטעות של דרווין.
  • %תמר% //
    • דרווין לא הבין משהו בסיסי בתורה שלו.
    האבולוציה קיימת. בני אדם משתנים. הופכים למשהו חדש. טוב יותר.
    הוא רק לא הבין שזה לא קורה במהלך דורות.
    מיליוני שנים מתכווצים ליום. לרגע.
    ככה נראית אבולוציה:

    אתמול:
    קמתי בבוקר.
    אמרתי מודה אני.
    חשבתי על מה שאני הולכת לעשות במהלך היום. לא דברים טובים מדי.
    מלמלתי: 'ד', למה החזרת לי את הנשמה?! בשביל מה אתה עדיין נותן בי אמון?'

    היום:
    קמתי בבוקר.
    אמרתי מודה אני.
    חשבתי על מה שאני הולכת לעשות במהלך היום. לא דברים טובים מדי.
    מלמלתי: 'ד', אני רוצה להיות ילדה טובה'

    ככה נראית אבולוציה.


    מלכי.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: סבתא חביבה, מרציפן, וריטסרום ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 1K
    • %
    שיתוף - לביקורת זֶה לֹא מְשַׁנֶּה. בִּכְ. לַל.
  • %תמר% //
    • זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁאָמְרוּ לָךְ לָלֶכֶת.
    לְהַפְסִיק לִהְיוֹת,
    לַחְדֹּל.
    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁהִקְטִינוּ אוֹתָךְ.
    בִּקְּשׁוּ מִמֵּךְ כְּבָר
    לִגְדֹּל.

    זֶה לֹא אִכְפַּת.
    וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
    בִּכְ
    לַל.

    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁחָסְמוּ לָךְ אֲוִיר.
    שֶׁחָנְקוּ.
    חָתְכוּ מִמֵּךְ פִּסּוֹת,
    חַיִּים.

    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁהִדְבִּיקוּ עָלַיִךְ
    תָּוִיּוֹת.
    וּכְרָזוֹת עֲנָק
    סִפְּרוּ עָלַיִךְ,
    עָשׂוּ בָּךְ שְׁמוֹת.
    שִׁפְטוּ אוֹתָךְ
    עַד כְּלוֹת.

    זֶה לֹא אִכְפַּת.
    וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
    בִּכְ
    לַל.

    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁלֹּא בִּקְּשׁוּ לָךְ
    מָקוֹם.
    שֶׁלֹּא מִלְּאוּ בָּךְ
    חֹם.
    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁלֹּא הָיָה לָךְ
    כְּלוּם.
    שֶׁלֹּא נוֹתַר בָּךְ
    מְאוּם.

    זֶה לֹא אִכְפַּת.
    וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
    בִּכְ
    לַל.

    שֶׁלֹּא נִשְׁאַר עַצְמֵךְ.
    שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּשָׂרֵךְ.
    וְרַק גְּוִיָּתֵךְ נוֹתְרָה
    בְּאֶמְצַע עִיר.
    וְכֻלָּם רוֹקְדִים סְבִיבֵךְ,
    חוֹגְגִים.
    כֻּלָּם נוֹשְׁמִים רֵיחֵךְ,
    מְלַהֲגִים.

    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁכֻּלָּם
    לֹא רוֹאִים בָּךְ מָוֶת.
    לֹא רוֹאִים חָלָל.
    זֶה לֹא מְשַׁנֶּה
    שֶׁכֻּלָּם
    רוֹאִים בָּךְ שֶׁקֶט.
    וְאֵין דִּמְעָה בַּקָּהָל.

    זֶה לֹא אִכְפַּת.
    וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה.
    בִּכְ
    לַל.

    אֲפִילּוּ לֹא קְצָת.
    אוּלַי רַק כִּמְעַט.
    אוּלַי רַק עַד שֶׁאַתְּ
    תִּשְׁתַּנִּי.
    תְּשַׁנִּי עַצְמֵךְ.
    תִּתְּנִי לָהֶם כְּבָר
    לָקַחַת אוֹתָךְ
    מִמֵּךְ.

    זֶה כֵּן אִכְפַּת.
    וְזֶה יִהְיֶה מְאֹד
    חַ
    בׇל.


    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אותנטיות, Noa❤️, צביה ר. ועוד 22 משתמשים25 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    ישששש😁 מישהו מסכים איתי.. ככה ספוקן משתבח אחרי הכל...
  • 481
    • ר
    שיתוף - לביקורת סוף להשפרצות!
  • רצתה //
    • איך שיוצא החג כבר מריחים אותן.
    עוד לא מספיקים להתאושש מהריקודים, והן כבר כאן.
    ואז התיאבון שלי נפתח, ואני מריח.
    יותר מידי מריח.
    לפעמים אני מתקרב אליהן, בודק אותם בעיני.
    לא ממשש, רק מסתכל, רוכן אליהן ומריח.
    יש את האלו השוויצריות, עם כל מיני קישוטים ורעיונות מוזרים.
    לא אוהב אותן, אני אוהב את הפשוטות, האלו הזולות.
    ועובר שבוע ועוד שבוע, והריח רק מתגבר.
    אבל אני לא מתגרה, זוכר טוב טוב מה היה שנה שעברה, ואת החלטתי הנמרצת.
    ואחרי כמעט חודשיים של התאפקות,
    אני מחליט לקנות אחת.
    עובר אחת אחת, בוחן את כולן בזכוכית מגדלת.
    ובסוף, אני מחליט על אחת גדולה ואוורירית, עם מלא אבקת סוכר ומלא ריבה.
    יוצא מהמאפייה בהתרגשות, רק מחכה לביס הראשון.
    מברך בכוונה, נותן ביס ו...
    כל הריבה משפריצה לי מהצד השני והאבקת סוכר עפה לכל הכיוונים.
    ואני שוב, כמו שנה שעברה מחליט "זהו! די להשפרצות האלו! יותר לא קונה!"
    ומחוץ מזה, זה גם משמין
    • חחח
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: yael305, עלות השחר, נסיך על חלל ועוד 10 משתמשים13 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    קטע חזק! בהתחלה חשבתי שמדובר בכלל על הקלמנטינות... :ROFLMAO: :ROFLMAO: :ROFLMAO:
  • 489
    • ח
    שיתוף - לביקורת מכחול של קימה
  • ח.ד. וחלק //
    • בס"ד
    עלה כבר באתגר דו שבועי אבל נראה לי שזה גם קטע בפני עצמו.


    אחח. שוב זה קרה. למה הם לא מתחשבים בה? יכולה רק לדמיין את התגובות שיגיעו בימים הקרובים, שיציפו אותה.
    והן לא יהיו טובות.
    בכלל לא.

    אוף! כשהתחילה את דרכה בעיתון, לא דמיינה את תוצאותיו. היא פותחת את המייל, אימייל חדש. שופכת דיו דיגיטלי, כותבת עצבים, מוחקת. כותבת שוב. 'שליחה', המייל נשלח ליעדו.

    בערב מצלצל הנייד. רותי העורכת, כך מודיע הצג. היא מרימה. "למה את לא עונה למייל? תגידי, ככה לכתוב ולהיעלם מהרדאר? באמת אני שואלת!" הופה! הצליחה להרגיז את העורכת המהוללה! איזה יופי.

    "סליחה, לא ישבתי על המייל מאז" היא מתנצלת, "אבל יכולת להתקשר, לא?" נזהרת לא לעבור את הגבול.
    "זה מה שעשיתי, באמת! טוב נו, לא משנה" העורכת מתקרקעת, "בכל אופן - את רצינית במה שכתבת? את יודעת שאת לא דייקת בכמה פרטים, אנו עושים ככל שביכולתנו, וזה לא מעט".

    "יודעת, יודעת. אבל הפעם הגבול נחצה. הקוראים יאכלו אותי בלי מלח! ככה לטעות?" עצביה ניעורו "עד עכשיו הבלגתי בהבנה, בסדר, קורה, בני אדם טועים. אבל עכשיו? אחרי הטעויות המחרידות האלה - איני יכולה עוד לשתוק", התפלספה בפשטות. "אה, וזה סופי" הוסיפה מהר. החלטתה כבר התקבלה.

    טוב", נאנחה העורכת, "ננסה לתקן וללמוד מהשינויים, שיהיה לך הצלחה בדרך החדשה". שוין, ימצאו מישהו אחר, היא בטוחה. למרות התגובות הנלהבות שהגיעו עליה ועל מדוריה.

    "תודה לך, יום טוב".

    השיחה נותקה, ועל הצג הופיעה, שלא במפתיע, שיחה נוספת. תמר. "הלו?"
    "כן, עדינה?" היא הייתה מסוייגת, "לגבי הסיפור שלך בעיתון, אה.."

    "אני יודעת", היא קוטעת אותה, "היו שם שגיאות רבות, אבל הן לא באשמתי, רוצה לדבר עם העורכת?"
    . . .​

    בבוקר היא שוב על המחשב, קוראת שוב את המייל הנזעם ששלחה אתמול, מסכימה שוב עם כל מילה. היא מרוצה מההחלטה ובטוחה שזה ישתלם לה. נזכרת שוב בשיחות הרבות שהדפה אמש. נאנחת.
    רואה גם את ההודעות המופתעות של העורכת. מכתב פרידה. מרגש.

    מנחם מסכים איתה, "את צריכה לעשות מה שטוב לך, אם העניין של העריכה מפריעה לך - זכותך לעזוב!"
    מעולה. והיא עזבה. בימים הקרובים יגיעו הצעות חדשות. דרך חדשה לפניה. היא בטוחה בכך.
    . . .​

    אבל ההצעות לא הגיעו. יבש מעיין הרדיפה אחריה. ימים חלפו, ושבועות, אבל משום מה אבדו הבקשות. הסופרת המוערכת, זאת שקיבלה אינספור פניות מכל המגזינים המכבדים את עצמם, זאת שהעורכים כולם כבר ידעו שאין להתעסק איתה, היא רוצה עבודה מושלמת, זאת שהזדעזעה מכל טעות וגרמה כאב ראש לא קטן לאלו שערכו את כתביה - מצאה עצמה לבד.

    את מנחם זה לא הדאיג. "את צריכה אולי לחשוב על כיוון אחר, לא להמתין לשווא לאלו שמחפשים אותך, לא לחכות באפס מעש שירדפו אחרייך" אמר יום אחד בארוחת הערב, "תתחילי לשלוח בקשות ותראי שזה היה רק זמני. כשייזכרו בך, הם יקפצו על המציאה. אני בטוח".

    טוב, היא שמעה לעצתו והחלה שוב לפרסם, לשלוח בקשות, להציע את עצמה בתור כותבת ועורכת.

    זה הוכיח את עצמו. למחרת הגיעה הצעה מפתה של מגזין מכובד מאד החפץ בעורכת למוספי החג שלו. היא הלכה על זה. שולחת אישור. דוגמאות. הצעת מחיר, פירוט.

    היא לקחה את המשימה. החומרים זרמו אליה והיא החלה לעבוד. דף אחר דף, מילה במילה. העריכה שלה מהנוקשות הן, והיא הוכיחה את העובדה הזו, באינספור מחיקות. תיקונים, טיוטות. המקלדת שלה עבדה על פול מרץ והתקתוקים דפקו בקצב.

    בסוף עמדו לפניה קבצים מלאים. על הכל היא עברה. שיפרה. שיפצה. זה השתלם לה. היא הביטה במעשי ידיה ותחושת סיפוק מילאה אותה. רפרפה בקבצים, מדמיינת אותם מודפסים. עם הריח הכה אהוב עליה, דפים של עמל שיראו אור ויביאו פידבקים.
    . . .
    לזה היא לא ציפתה. מיד במוצאי חג ראשון היא קיבלה את השיחה הראשונה, והיא הייתה רחוקה מלהיות טובה.
    האיש הנזעם מעבר לקו גרם לה לרוץ אל המחשב. לפתוח מייל.

    השולח הוא 'מערכת מגזין עתיד' והתוכן לא מלהיב. בלשון המעטה. את הצרחות שהתבטאו במילים, ניתן היה לשמוע ולהתחרש. אחרי גל האשמות וגידופים הגיעה ההודעה הלקונית כי היא מועפת אחר כבוד. המגזין לא רוצה יותר שום קשר עמה.

    חיוורת, היא פתחה שוב קבצים, מדפדפת כאחוזת טירוף. עוברת שוב על התוכן הערוך. מילה במילה. הכל מושלם! היא לוקחת נשימת הרגעה. אנחת הקלה בוקעת מגרונה. מה לא טוב בזה, למען ה'? איפה היא טעתה?

    רגע! פותחת שוב מייל. נזכרת במשהו. 'נשלח', היא נכנסת. רואה את מה ששלחה למגזין. אלוקים!! היא שלחה לדפוס את התוכן הלא ערוך! לא! זה לא קורה לה! זיעה קרה שוטפת את גופה, מעבירה בה צמרמורת. איך, לכל הרוחות, זה קרה לה? איך??
    . . .​

    בבית זה מגיע. גל בכי עובר בה, נוטל עמו כאב ותסכול. היא בוכה את נשמתה אל מול הטישויים שמנחם מגיש לה. הדמעות זולגות בחופשיות, היא מתייפחת. מנחם לצידה, שותק. תומך. נותן לה לפרוק. הבכי עושה לה טוב. רגשות קשות נפלטות החוצה, בדמעות ספוגות כעס עצמי ומרירות אינסופית.

    היא מצאה עצמה בשפל הכי גדול שאליו בן אנוש מסוגל להגיע. הבניין שהקימה בעשר אצבעותיה, המגדל העצום שבנתה ביזע, קרס אל תוך עצמו, מקריס גם אותה אל תוך עצמה. העריכה המוקפדת המפורסמת שלה, חזרה אליה בבומרנג כואב ושורף שלא נותן מנוחה.

    הדמעות מיטיבות עמה. היא מרגישה את זה. מוציאה מעצמה אשמה. מתמלאת רצון עז לתקן, להתחיל מחדש. להיבנות מהנפילה, לקום מהכישלון. להתרומם מהקושי.
    . . .​

    והיא הצליחה. זה לקח אמנם זמן, ואכזבות. אבל היא התמידה. כשבעלה מעניק לה תמיכה וגב, כשהרצון שלה עז מתמיד. שולחת התנצלות עמוקה לרותי, בתוספת בקשה. מצרפת גם סיפור כאוב, על רצון לצפצף על כולם, על תחושת ביטחון מזויפת, על נפילה וכישלון מחפירים. ובעיקר על קימה והתאוששות. על לקיחת אחריות.

    על למידה מהטעויות.

    אשמח לתגובות והערות.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הבא בתור, הספרן, ללי99 ועוד 4 משתמשים7 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    זה ממש סיפור לעיתון.
    • יש פתרון!
    1K
    • מ
    עזרה שאלה מוזרה.!
  • מון בלאן //
    • מה אומרים?
    לכתוב בספר שאדם מוריד לשני את החגורה
    זה מתאים?

    שימו לב לקטע הבא (מתוך הפרק הבא בסיפור שלי!)
    "הוא ניגש לקווין משחרר את ידיו.

    "תביא לי את החגורה שלך." ציווה עליו ריאן, בזמן שהוריד את חגורתו שלו.

    קווין הגיש לריאן את חגורתו. במבט תמוהה. ריאן זרק את החגורה לעבר השולחן, קושר את ידיו של קווין חזרה."

    א"א שריאן פשוט יוריד לקווין את החגורה לבד. בלי לשחרר את ידיו ואז לקשור אותו חזרה.?

    דחווווווףףףףף!!!!

    תודה!
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-תאורת חרום2 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    לא מוזר בכלל.
  • 278
    • נ
    שיתוף - לביקורת התחדשות?
  • נסיך על חלל //
    • כבר כמעט חודשיים לא כתבתי כלום.

    כלום.

    ככה פשוט.

    זה לא שאין לי זמן...

    יש לי זמן בשפע. לא על חשבון לימודים. לא על חשבון עבודה. ועדיין- יש.

    זה לא שאין לי איך...

    קיימות מספר אופציות. פעמים זה עט/ עיפרון ודף דפדפת. פעמים אלו האותיות במקלדת.

    וזה לא שאין מה...

    יש לי כל כך הרבה. הלב שלי מלא- מלא.

    ו..כן. למרות הזמן, למרות האפשרויות ולמרות כמות הגודש בלב-

    לא כתבתי.

    כל כך הרבה רגשות, כל כך הרבה מילים, כל כך הרבה טיוטות, כל כך הרבה תווים.

    וכלום.

    החלטתי להרפות, לשחרר, אולי כך יתפרץ ממני הכל?

    אבל גם זה לא עזר. הכל נשאר כלוא בתוכי ממאן לצאת בכל תוקף🤦‍♂️

    ושוב עיפרון ביד, דף בצד וידיי רצות על המקלדת. כל האפשרויות יחד- העיקר שיצא כבר משהו!

    אני על סף שיגעון🤯

    כבר התחלתי לפחד. אולי זה פשוט נעלם ממני? אולי לא אחזור לכתוב שוב? לעולם? 😨

    ככה פתאום ללא התרעה? ללא הכנה מראש?

    ואולי...

    אולי זה בכלל חלק מתהליך? אולי זו דרכו של הלב?

    מתמלא מתמלא לפני שמתפרק?

    עולה על גדותיו ובסוף מתפרץ לצונאמי ענק שישטוף את הסביבה, יציף אותי, יציף את הכל?

    ואחר שהלב יתרוקן, יתנקה ויטהר, יהיה לו מקום גדול יותר, יפתח לו צוהר רחב יותר, כזה שלא הכרתי לפני, כזה שלא היה קיים לפני...

    של רעיונות, תחושות, מחשבות, כתיבה זורמת ללא גבולות...

    אולי זו בעצם תחושתה של התחדשות? 🤷

    ימים יגידו...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ספרות בנשמה, הספרן, וריטסרום ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 2 3 4 3K
    • R
    אתגר נספח לאתגר הדו שבועי - מה הסיפור שלך?
  • RU1 //
    • בס"ד
    לאתגר
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיבת ציון, איש אחד הלך, ח.ד. וחלק ועוד 3 משתמשים6 //
    72 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    תודה רבה! את האמת שאני הכי נהנתי, הקטעים היו אחד אחד.
  • 318
    • א
    שיתוף - לביקורת ריקודן האחרון של טיפות הגשם
  • איש המילה הכתובה //
    • במעבה הענן מתחילות הטיפות לגבש את אישיותן. עד לפני דקות אחדות הן לא היו. או יותר נכון הן היו סתם מים, שהפכו לאדים. עכשיו הן מקבלות הזדמנות חד פעמית לחוות חיים עצמאיים.

    כטיפות אינדיבידואליות שאינן כפופות לשרירותה של קהילת מים אחידה, הן יוכלו לממש את עצמן עם מעוף וחזון חופשיים.

    לפני רגע ההגשמה הגדול, תרתי משמע, מרכז אחראי הענן את כל הטיפות שנמצאות תחת פיקודו לתדריך קצר וחשוב מאין כמוהו: "תכף תנשרו מהענן אחת אחת ותזכו להזדמנות נדירה של חווית חיים קצרה מאוד", הוא אומר בהגבהת קול שמנסה להתגבר על הרחש של הטיפות שלא יודעות את נפשן מהתרגשות, "שימו לב, החיים שניתנים לכן הם קצרים מאוד. הם ייגמרו ברגע הפגיעה שלכן על הקרקע", הוא מוסיף ומשליט בענן תחושת רצינות כבדה "בהינתן האות ולאחר תיאום מראש עם החזאים בארץ, תתחיל הענן לנוע על פני מרחבים שונים. כל אחת מכן תוכל לבחור את הנקודה שבה היא רוצה לרדת לארץ, ואת אופן ההשפעה של חייה הקצרים על העתיד", הוא חותם את דבריו ומותיר את הטיפות מהורהרות לגבי עתידן.

    הרגע הגדול מגיע וכל טיפה מפרישה את עצמה מהענן בדרך למימוש החזון החד פעמי:

    הטיפה השטותניקית בוחרת לצנוח דווקא על חוד אפו של דיפלומט מעונב בעיצומה של הצהרה חשובה.

    הטיפה חובבת האקסטרים בוחרת ליפול על פסגת גג רעפים, משם היא נהנית לגלוש עד למסילת המרזב, היישר למגלשה חשוכה שבקצה שלה חתול צמא.

    הטיפה נטולת חדוות החיים מנווטת את עצמה לזגוגית המשקפיים של נערה אחת, מתוך תקווה שמהר מאוד יספחו אותה לתוך מטלית או טישו, בדרך ליציאה בטוחה ממחזור המים האין-סופי והמעייף.

    כל שאר הטיפות נופלות היישר לתוך זרמי מים שוצפים, וחוזרות להיות סתם מים חסרי אישיות. עוד חלקיק מים קטן וחסר משמעות מתוך אין ספור.

    רק הטיפה החכמה מנצלת את ההזדמנות כהוגן. היא מרחפת על הענן בסבלנות, עד שהיא מזהה פרדס ריחני. באותו רגע היא מזנקת בחדווה מהענן. היא מרווה את האדמה וממלאת אותה באישיותה העוצמתית. בכוחה יצמחו בקרוב תפוזים עסיסיים, שמהם יצמיחו עוד דורות רבים של תפוזים ריחניים.

    הטיפה התבונית מסרבת לבזבז את חייה בהבלים ריקים. היא לא מוכנה להיסחף בזרם, להחטיא את הקליע היחידי שיש לה בקנה ההשפעה. היא מנציחה את קיומה לעד. מותירה חותם כתמתם וטעים ומורשת עשירה של אלפי ברכות 'בורא פרי העץ'.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: דודה, אננס מצוי, נסיך על חלל ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 463
    • מ
    שיתוף - לביקורת האיש והקושי
  • מתכנתת:) //
    • האיש והקושי.



    היו היה איש אחד, שמח וטוב לב. לאיש הזה היו הרבה דברים טובים בחיים.

    יום אחד קרה לאיש משהו עצוב. בהתחלה הסיטואציה היתה לו מוזרה, אבל אחר כך הוא החליט שזו הזדמנות חייו להתגבר על הקושי ולהיות טוב יותר. הוא חשב רבות על הצער שהוסב לו מהעניין, ליטף את החבורות, ובהצהרה נחושה אמר לכל הסובבים אותו- יש לי קושי, אבל אני גדל יחד איתו.

    עם השנים למד האיש להתחבר עם הקושי, ולפתח עימו מערכת יחסים. 'כשאנחנו ידידים', כך הוא נהג לומר, 'אזי אני מחליט כיצד להתמודד עימו, אני שולט עליו ולא הוא שולט עלי'. ותהי לפלא. וכל מכריו כינוהו- האיש המתגבר.

    הקושי, דווקא היה פחות מרוצה. 'תפסתי קוזאק', היה אומר באנחה, ומנסה לשוא להשתחרר מאחיזתו הלופתת של האיש. 'כמה תמים הייתי', היה ממלמל בעצב. 'חשבתי שברגע שאזוז, העסק יגמר'.

    וכך צעדו האיש והקושי, עד 120. הקושי הלך הלוך ובכו, והאיש קצר ברינה מעונה את פירות התגברותו.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: ה' תמיד עוזר, מון בלאן, פניני ריין ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מון בלאן
    מדהים ביותר ! אהבתי את המוסר.
  • 2K
    • R
    אתגר אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך?
  • RU1 //
    • בס"ד

    אתגר דו שבועי - מה הסיפור שלך?​
    אז כהמשך לאתגר של     @אלישבע קיי החלטתי לקחת את המרכיב הבא שמרכיב סיפור טוב, עלילה.

    באיזשהו מקום, כמו שלתחום הבמה יש את השילוש המקודש – משחק, שירה וריקוד, לספרות יש את השילוש שלה – דמות, עלילה ו(סגנון) כתיבה.

    עלילה טובה, היא כזו שיודעת לשנות את הדמות מבפנים, לא רק את התנאים החיצוניים שלה, להעמיד אותה מול נקודת החולשה הכי חזקה, לדחוף אותה אל הקצה, ולהוציא אותה משם טובה מאי פעם.

    לקרוא על חטיפה של סוחר נשק זה נחמד, לקרוא על טוני, חריף שנון, מיליונר ואגואיסט חסר תקנה שמגלגל עסקאות של עשרות אלפי ראשי נפץ בכל חודש, בלי שידגדג לו את קצה הגבה מה קורה איתם בסוף, שביום אחד מגלה את עצמו שבוי במחנה פליטים, כשאחד מהטילים ששיווק בעצמו מתקרב אליו במהירות שיא זה משהו אחר.

    אז באתגר הפעם, תיבנו דמות, מעניינת, מקורית, מאופיינת כמו שצריך, תנו לקורא להבין מה הפגם הכי גדול שלה, ועם הפגם הזה, תיקחו אותה אל הקצה, אל טוויסט בעלילה שמשנה את התנאים החיצוניים שלה ומעמיד אותה מול הנקודה הכי פגיעה שלה, תוציאו אותה משם טובה יותר, בנויה, אבל שומרת על תווי האופי הבסיסיים.

    תתפרעו, תחשבו מה הסיוט הכי גדול של הדמות, ותעשו את זה, בלי רחמים.

    הניקוד יחולק בצורה הבאה (בעז"ה בטבלת אקסל, אז תדייקו)

    1. 30% על דמות מאופיינית, מקורית, מסקרנת ותפורה היטב עם חוזקות ברורות וחולשות ברורות.

    2. 50% על עלילה חכמה, מתאימה לדמות ולסגנון שלוקחת אותו בדרך הגיונית אל הטוויסט.

    3. 15% על סגנון כתיבה.

    4. 5% על פיסוק וכתיב תקין.

    ואם כבר ניתנה לי הבמה, אשמח אם לפחות באתגר הזה תהיינה כמה שיותר תגובות על היצירות שמעלים, תאירו, תעירו, גם אם לא אהבתם משהו בסיפור, תכתבו, הכותב מחכה למשוב, כל משוב.

    כתיבה האי לא עבודה טכנית, זו אומנות שמגיעה מהנפש, בואו ניתן לאנשים בקהילה כאן חשק להמשיך לעשות את זה.

    אז אומנם מבחינה מקצועית לא אוכל לתת על זה נקודות, אבל תוכלו לנקד את עצמכם בניקוד הכי גבוה שיש.

    אז למען הסדר הטוב, שלבי האתגר:

    1. בניית דמות עם חוזקות וחולשות.

    2. להעמיד אותה מול טוויסט שמשנה את התנאים החיצוניים והפנימיים שלה.

    3. להוציא אותה משם שונה אבל שומרת על עצמה, לא להפוך אותה ל"מלאך".

    האתגר ינעל ביום שלישי, כ"ה חשוון, בחצות.

    בהצלחה!

    לנספח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: CN, מוריופ, ספריה בהכחדה12 ועוד 19 משתמשים22 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    RU1
    בס"ד קודם כל אני רוצה להודות לכל המשתתפים באתגר, לא עשיתם לי חיים קלים. תודה רבה לכל המגיבים...
  • 778
    • ה
    שיתוף - לביקורת המשחק
  • הווה פשוט //
    • שוב ישבנו שלשתינו לשחק
    המרחב
    הזמן
    ואני

    פתאום נפתח חלון למעלה...
    מישהו ראה אותנו !

    הזמן קפא
    המרחב התכווץ
    אבל אני...

    המשכתי לשחק
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בחלל הריק, נסיך על חלל, אוראל סולטן ועוד 19 משתמשים22 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ifatrosh
    פרוזה היא סגנון כתיבה ודיבור הדומה ביסודו לדיבור היום-יומי. פרוזה משמשת לכתיבת סיפורת, מאמרים...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה