קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 419
    • מ
    שיתוף - לביקורת החורף! ~שיתוף קטעים
  • מון בלאן //
    • אשמח שתשתפו כאן קטעים בנושא חורף!

    מחכה לכם.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-מוז'יניקית2 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוז'יניקית
    הנה שלי~ לא אוהבת חורף. מתכרבלת במעיל, תוחבת את פניי עמוק בחמצוואר ומשחילה אצבע עטופה בכפפה...
  • 843
    • %
    שיתוף - לביקורת והמבין יבין.
  • %תמר% //
    • היא הייתה, לא ראו אותה.

    אנשים הלכו בעולם. חיו. נשמו, נשפו, אוויר.

    רצתה להיות. השילה מעליה גוף. הייתה לאוויר.

    אנשים הלכו. מהר.

    עברו בתוכה. לא שמו לב. לא ראו אותה. לא יכלו לשים. הייתה אויר.

    וכאב לה הלב. חזק.

    לא בכתה. הייתה אוויר. אויר נושב. הולך. עף ברוח. לא בוכה.

    אנשים גנבו אותה. שאפו לתוכם חלקים ממנה. נשפו החוצה.

    אוויר שהייתה התרסק, נמעך בין ושט לקנה.

    אנשים שאפו לתוכם. הייתה. אנשים נשפו. התרסקה. הייתה אוויר. וחלקליקים.

    וכאב לה הכל. כולה.

    ריחפה בין כולם. ניסתה למצוא מקום לרוח שהייתה. לא מצאה.

    הייתה אוויר. ומים. חמצן ופחמן. הרתיחו אותה צרבו בקור. הקפיאו בה מחטים.

    שאפו אותה. צרבו בה חום. עלתה באדים חזרה להיות אוויר.

    מסך ערפל כיסה עליה. חסם לה ראוּת. ראוֹת. חסם לה נשימה. נשיפה.

    לא הייתה נצרכת יותר. חלקליקי אוויר שהייתה התפזרו. עלו . פרחו.

    פרחה גם היא. לא הייתה אוויר. הייתה כלום.

    לא חיה. לא נשמה, לא נשפה.

    וכולם היו, וכולם נשמו. נשפו. שאפו.

    היה אחד. ראה בה כלום. ראה בה הכל.

    תפס כלום ביד גדולה.

    מעך.

    הלך.

    קמה לתחיה. הייתה לגוף.


    אשמח לתגובות.

    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ילדה של אלוקים, תמר!!, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 12 משתמשים15 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    תמר את כותבת מיוחד, אני מבינה שאת רוצה להעביר מסר שא"א להעביר במילים אחרות... בכל אופן, תמשיכי...
  • 1K
    • %
    שיתוף - לביקורת אוויר.
  • %תמר% //
    • כן. נכון, זה אולי יהיה מוכר לכם מכאן- והמבין יבין.
    חברה שלי קראה את זה והכריחה אותי לכתוב נורמלי ומובן😉... כתבתי שוב, העלתי שוב,
    מקווה שעכשיו זה יהיה מובן יותר.
    (היא טענה שהכותרת מעצבנת- "והמבין יבין"😡. סליחה.... מתנצלת. שיניתי.
    אשמח לביקורת.
    אשמח לדעת אם עכשיו מובן יותר.
    הנושא רגיש שימו לב.

    ---
    היא הייתה, לא ראו אותה.
    אנשים הלכו בעולם. חיו.
    נשמו. נשפו. אוויר.
    השילה מעליה גוף. הייתה לאוויר. רק רצתה שירגישו אותה.
    אנשים הלכו. מהר.
    עברו בתוכה.
    לא ראו אותה.
    לא שמו לב. לא יכלו לשים. הייתה אוויר.
    וכאב לה. חזק.
    לא בכתה.
    אוויר נושב, הולך, עף ברוח, לא בוכה.
    אנשים גנבו אותה. שאפו לתוכם חלקים ממנה. נשפו החוצה.
    אוויר שהייתה התרסק, נמעך בין ושט לקנה.
    אנשים שאפו לתוכם.
    הרגישו אותה.
    אנשים נשפו.
    התרסקה. הייתה לפיסות.
    וכאב לה הכל. כולה.
    ריחפה בין כולם. ניסתה למצוא מקום לרוח שהייתה. לא מצאה.
    הייתה לאוויר. ולמים.
    נשמו אותה, צרבו בה קור.
    הקפיאו בה מחטים.
    נשפו אותה, צרבו בה חום.
    עלתה באדים.
    חזרה להיות אוויר.
    הייתה לחמצן ופחמן.
    ומסך ערפל כבר כיסה עליה.
    חסם לה ראוּת. ראוֹת.
    חסם לה נשימה. נשיפה.
    לא הייתה נצרכת יותר.
    חלקיקי אוויר שהייתה התפזרו. עלו . פרחו.
    פרחה גם היא. הפכה לכלום.
    לא חיה.
    וכולם חיו.
    וכולם נשמו. נשפו. שאפו.
    היה אחד.
    ראה בה כלום.
    ראה בה הכל.
    תפס כלום ביד גדולה.
    מעך.
    הלך.
    קמה לתחיה. הייתה לגוף.
    ---
    היא הלכה לישון. בתוך גוף.
    כל הלילה היתה בתוכו.
    היה לה כבד וכואב.
    היה לה מרגיש.
    קמה.
    פתאום שמו לב. ראו אותה.
    כבר לא אוויר.
    הייתה בתוך גוף.
    נַשמה אוויר.
    פחד עלה בה.
    לא רצתה לנשום אוויר שהייתה.
    אוויר יכול להיות אנשים,
    לא רצתה להכאיב להם.
    נשמה, רק קצת, רק למלא גוף.
    שאלו אותה לשלומה.
    לא ידעה מי היא.
    לא ידעה לענות להם.
    לא ענתה.
    והיה לה מוזר הגוף הזה, וזר.
    רצתה לחזור לאוויר.
    זכרה כאב, לא חזרה.
    נשארה להיות.
    ונכון שכאב לה אימה.
    ונכון שגוף הכביד.
    למדה לחיות בתוכו.
    למדה לסחוב אותו.
    למדה את שלומה. למדה לענות אותו.
    למדה אנשים.
    הם ראו בה. גוף, זר.
    ביקשו ללמד אותה להיות.
    והיה לה קשה ללמוד.
    והיה לה קשה למעוד.
    לשבור ברך. להרגיש כל סדק שבה.
    להיות גוף.
    ולרגעים חשבה שוב, לפרוח. להתאדות. להיות אוויר.
    ולרגעים הרכינה ראש, בכתה. פחדה מעצמה. פחדה לעזוב גוף.
    ולרגעים כאב לה.
    לרגעים.
    ---
    פעם אחת פגשה אויר אחר, אפוף ערפל.
    הפסיקה לנשום, לא רצתה להכאיב לה.
    ראתה רק אותה. באוויר.
    שכחה עצמה, שכחה גוף שלה, לא הכניסה בו אוויר.
    שכחה שהיא קודמת.
    וגוף שהייתה כבר התאדה.
    היתה שוב לאוויר.
    וכאב לה. הכל כאב.
    גוף שנשאר מאחור צרח לה לחזור. צרח לה די.
    וכאב לה. הכל כאב.
    אנשים המשיכו לנשום אותה. כמו אז. כמו שהיתה אוויר.
    וכאב לה. הכל כאב. רצתה למות.
    הוא הגיע שוב. ראה בה כלום ואוויר.
    מעך אותה בין ושט לקנה. הזכיר לה גוף ששכחה. רצתה לחזור לשם.
    ושוב,
    מעוכה.
    ושוב,
    הייתה לגוף.
    ושוב.
    גוף נושם.
    גוף מפחד להכאיב.
    גוף לא רוצה למעוך בין ושט לקנה.
    גוף לא רוצה לנשום.
    גוּף.
    אַוִיר.
    כּלוּם.
    מַעוּך.

    ---
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מון בלאן, חנה ש., הראש בעננים ועוד 10 משתמשים13 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מון בלאן
    כל אחד ומנת המשכל שאלוקים נתן לו יהיו כאלו שיבינו ויהיו כאלו שלא בכל זאת קטע מדהים וכואב!
  • 309
    • מ
    שיתוף - לביקורת המתנה היקרה!
  • מון בלאן //
    • הוא יורד ברכות,

    מטפטף על חלון הזכוכית.

    הריח המרענן של האדמה הרטובה ממלא את האוויר,

    מזכיר התחדשות וחיים.

    אני מסלק בידי את האדים,

    מדביק את פרצופי לחלון.

    מביט בו.

    מסרב להוריד ממנו את עיניי.

    הוא מדהים, הוא פלאי.

    הוא ממחיש לנו שיש שם מישהו בשמיים.

    שאוהב אותנו.

    שנתן לנו את המתנה, הנפלאה הזאת.

    את     ׳הגשם׳
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, מיהי ו-Avigail Amram3 //
    0 תגובות
  • 627
    • מ
    שיתוף - לביקורת יומני היקר!
  • מון בלאן //
    • שלום ליומני היקר..

    היום, זה היה שוב יום של מבחנים.
    שיעור ראשון היה מבחן בהיסטוריה ישראלית. כאילו שממש צריך לעניין אותי מתי פרצה מלחמת ששת הימים. אני לא הייתי חייה בזמן הזה בכלל.
    וכמובן אמא תמיד אומרת, "טוב לדעת קצת על תולדות המדינה שלנו. גם אם זה לא נצרך לחיים" ואז אני שואלת "למה" ואמא לא עונה.
    לסיכום במבחן הזה אני בטוח לא עוברת את השישים אחוז.

    שיעור שני היה מבחן באנגלית. טוב אנגלית אני די אוהבת וגם די טובה, כך שאין לי תלונות.

    שיעור שלישי, לא היה מבחן, היה חזרה למבחן בתורה, שיתקיים בעוד שבוע. (עוד מבחן מעצבן, אוף למה כל היום מבחנים, על מה יש לעשות כל כך הרבה מבחנים?. אם אנחנו בקושי לומדות בגלל ׳המבחנים׳ )

    שיעור רביעי, היה מבחן כמובן בהיסטוריה כללית. המקצוע הכי שנוא עלי. לא די בהיסטוריה ישראלית, גם דוחפים לנו סיפורים על השואה וכדו׳. אתה בטח כבר מבין לבד שהתוצאות יהיו מקסימום שלושים (גם זה אם המורה תוותר לי על חצי מהטעויות.)

    מה שקצת (בקושי) מנחם, שהשתחררנו מוקדם. ואני יכולה סוף סוף לשבת על הסיפור שאני כותבת. בשקט וברוגע, אתה בטח זוכר שבימי רביעי אף אחד לא נמצא בבית בשעות הצהריים.

    טוב אני חוזרת לסיפור. עברה כבר שעה מאז שהגעתי הבייתה.
    להתראות יומן נתראה בערב.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: מצלמה חדשה, מ. ש, אוראל סולטן ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מון בלאן
    אחרי הרבה זמן אני ממשיך...(אני כל פעם כותב קטע בלי קשר לקודם!) "שלום יומן יקר (מאד!). צהריים...
  • 356
    • ל
    שיתוף - לביקורת התגבשות החיים
  • לרקוד על הירח //
    • ואיכשהו,
    לאט לאט,
    מתחילים החיים לקבל צורה.
    מסודרת. ברורה.

    איכשהו,
    הכל מתחיל להתגבש.
    ואני גורמת לחיים שלי לקרות.
    אני לא,
    עומדת בצד ומחכה שהם יקרו לי.

    וזה המשכו של מסע,
    אך תחילתו של פרק,
    שאני עדיין מפחדת לתת לו שם-
    שמא הוא יתאדה וייעלם.

    ומרשה לעצמי לקוות,
    להאמין שאני מתקדמת,
    לאט לאט,
    אבל בטוח ויפה.

    וזה קשה נורא,
    אבל נראלי שיש לי מטרה.
    ודקה ועוד דקה,
    ואני כבר לא מחכה.
    אני קמה,
    ויוצאת לרוץ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: א. א, אחת כזאתי;), ח.ד. וחלק ועוד 2 משתמשים5 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מון בלאן
    מדהים. ונוגע ללב.!
  • 8 9 10 90K
    • מנוחה כהן
    סיפור בהמשכים עִיסְבָּלְאָן
  • מנוחה כהן //
    • פרולוג ואולי יהיה המשך
    מתנאל פוקח את עיניו, ממצמץ לנוכח המבט הקשה של אימו.
    זה לא הוגן.
    זה לא הוגן שהוא זה שיספוג עוד פעם את החבטות המגיעות לאח שלו, ובצדק!
    וזה עוד יותר לא הוגן כשהוא עוד לא יודע אפילו במה הוא נאשם.
    הוא מנסה למלמל על כאב בטן שלא מאפשר לו לקום, ועוצם עיניים בהשלמה לנוכח הזיק העובר באישונים הכחולים שמולו.
    ''אז אתה מבין למה אני פה מוקדם כל כך!'' אומרת אמא שלו בחומרה, וגם זר שלא מכיר אותה יוכל לזהות שהיא כועסת. כועסת באמת.
    ''לא'', הוא מתנגד, ''אני לא יוד-''
    אגרוף הישר לבטן הוא אף פעם לא חוויה נעימה, וכשהוא מגיע בהפתעה הוא מלבב עוד פחות. והפעם, הפעם כנראה שאחיו באמת הגזים.
    'מה נתנאל עולל הפעם?' אבל מתנאל רק סוגר בכוח את שפתיו, יודע שכל תגובה תחריף את המצב.
    ''קום!'' אימו פוקדת עליו. ''התלבש, נעל נעליים וחכה לי בחוץ על יד האורווה בעוד עשרה רגעים בדיוק''.
    הוא מהנהן בראשו, וזוכה בתגובה לחבטה נוספת.

    במהירות הוא מתארגן, חושש מזעמה של אימו אם יאחר, ואחרי שמונה דקות של התארגנות נחפזת הוא מוכן, ניצב על יד דלת האורווה, ומנסה לא להרהר יותר מדי במעלליו של נתנאל, אחיו התוסס, ובתוצאות שהם גוררים.
    צבע הדשא הוא נושא חשוב למדי שראוי להקדיש לו מחשבה מעמיקה, וגם להקת ציפורי השיר, שפצחו בשירת הבוקר שלהן, היא סיבה להתבוננות מרוכזת מאד.
    ואולי בגלל שהוא מביט על כל העולם שסביבו, ומהרהר על פלאי הבריאה הטמונים בתמונה שלפניו, הוא אינו שומע ואינו מבחין בנתנאל הנעמד לצידו, ובאימם, שאוחזת שני תרמילים בינוניים בזרועותיה.
    אולי. רק אולי. שכן ברגע שאחר כך הוא שומע את קולה של אימו, ומבטו התועה חוזר למקומו, נזוף.
    קולה קר, והעובדה שמולה עומדים שני נערים קטנים בני עשר, כמעט ילדים, לא עוזרת לה לרכך אותו. היא קצה בהם ובמשובות הילדות שלהם. ואם עדיין לא חדרה למוחם ההבנה שעליהם להתנהג, לכל הפחות, כבני מעמד האצולה, תבוא החלטתה זו ותציב מראה למולם.
    אימם לא מחכה להתנצלות על העבר ולא ממתינה לקבלה לעתיד. היא מדלגת הישר אל שלב העונש. והדילוג החריג הזה מעניק למתנאל אי אלו השערות בנוגע לטיבו של התעלול.
    ''ובכן,'' היא חוזרת ומסבה את תשומת ליבו מהציפורים המצייצות על העץ אל דבריה, ''לשמחתי עוד תהיינה לכם שעות רבות להעביר בשיחה עם הציפורים, מתנאל, שכן מרגע זה אני אוסרת עליכם להיכנס אל הבית פנימה.
    ועד מחר, כשיעלה השחר, מוטב שלא אראה סימן לכך שאי פעם שהו תאומים בביתי. ברור?''
    השאלה לא רטורית, והאימה שניבטת מפניהם של זוג התאומים העליזים תמיד מודגשת כעת על ידי ההנהון הרפוי שהצליחו להפיק בקושי.
    אחרי רגע ארוך בו השניים מנסים לעכל את ההכרזה, מעז מתנאל לשאול בקול רועד: ''את מתכוונת ברצינות, אמא? זאת אומרת, שאנחנו - שאת - שנלך לתמיד מהבית?''
    ולזוועתו, קולה של אימם קוצני ודוקר, ותוכן דבריה מערער את שיווי משקלם של הילדים האמיצים ביותר בחִיצְגָאט.
    ''הו לא, נכבדִי,'' היא עונה בעוקצנות, ''דומני שיש בדְבָרֵיךָ טעות קלה. שכן מעולם לא הייתי אימכם! הו, ואתם צריכים כמובן לומר תודה על כך שלא זרקתי אתכם כבר אז, לפני תשע שנים! חי נפשי שאיני יודעת מה עבר לי בראש כשהסכמתי לגדל אתכם, שני תינוקות קטנים וצווחניים. שכן אם לא התשלום הנכבד ששילמו עבורכם, לא הייתי מעיפה באביכם אפילו לא מבט נוסף. טפו!''
    אביהם!
    גידולם תמורת תשלום?
    הם משתנקים.
    ולנוכח מתנאל העומד בעיניים פקוחות מדי בתדהמה, ונתנאל שדוחף את אצבעו לפיו בחוסר אונים מודגש, היא מוסיפה בבוז: ''כבר עברו שנה וחצי מאז התשלום האחרון, ולמרות שהתמורה היחידה שקיבלתי היא מעשי שטות איומים, המשכתי להאכיל אתכם, להעניק לכם מקום לישון בו, בגדים וחינוך משובח.
    אבל כעת, קצתי במשובותיכם.
    דרך צלחה, מכובדָי,'' היא עוקצת שוב, ''אביכם היה גר בעיר לוֹסְבָּאט, ושם משפחתו היה עִיסְבָּלְאָן. את שמו הוא אינו טרח להזכיר.''
    ''תודה,'' הם עונים בלחש, ואחרי שהאישה שהיתה להם לאם זורקת לכיוונם את התרמילים, היא מפטירה כי בפנים יש כל מה שיזדקקו לו ביומיים הקרובים. וכיוון שהיא גם מציינת כי באורווה מחכה להם הסוס שלהם, הם מתעודדים במקצת, וקצה חיוך מפציע בעיניו של נתנאל.
    ''טוב,'' הוא אומר כמשלים עם גורל אכזר, ''היא אף פעם לא היתה ממש נחמדה.''
    ודי באמירה זו כדי לגרום להם לבוטש ברגלם את עפר השביל בנסיון להחניק את הצחוק שעולה בתוכם.
    מתנאל ונתנאל מביטים אחד בשני, זוקרים את כתפיהם במחווה אילמת של שעשוע, אימה וחוסר אונים, ואז, פשוט כי לא עומדת בפניהם אף ברירה אחרת, הם מעמיסים את התרמילים על הגב, אוסרים את הסוס ודוהרים הלאה, בכיוון זריחת השמש, לעבר העיר הקרובה.
    הם לא מחליפים ביניהם אף מילה על המידע המהמם שקיבלו, וזוהי הסיבה שבמשך כל שעות הרכיבה הבאות יש ביניהם שקט מוזר וחריג.
    שקט שבו נשמעים גלגלי מוחם העובדים בחריצות, מנסים להכניס את המשפטים של אימם החורגת למקומם הראוי. דממה בה אפשר לקרוא את מחשבותיהם, ולהעניק פירושים חדשים להמון מחוות קטנות ומרגיזות שהיו חלק אינטגרלי מחייהם.
    בלי מילים הם מסכמים שירכבו עד חֵמִיטוֹל, שם ישנו הלילה. מחר בבוקר יצאו לעבר מחוז לוֹסְבָּאט, ויתחילו לחפש.
    לחפש גבר בשם עִיסְבָּלְאָן, שמלבד העובדה שאי אז, לפני תשע שנים ארוכות, היו לו צמד בנים בני שנה, הם לא יודעים עליו דבר.
    אף אחד לא מחכה לשובם, ואף אחד לא נושא עבורם תפילה כי דרכם תיהיה קלה, ותעבור ללא תקלות.
    ולמרות שתמיד הם היו קצת שונים, בהירים וגבוהים משאר ילדי הכפר, ותווי פניהם לא התאימו לאזור, אף פעם הם לא הרגישו זרים כמו עכשיו.

    שני ילדים נטושים הרוכבים עם השמש, לעבר הלא נודע.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חיה1111, S., גשם יורד ועוד 96 משתמשים99 //
    191 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מנוחה כהן
    מנוחה כהן
    תודה רבה! לעת עתה נראה שלא יהיה המשך בזמן הקרוב.. המציאות שלי דורשת ממני כרגע למקד את הכוחות שלי...
  • 283
    • א
    שיתוף - לביקורת ביקורת
  • א. פרי //
    • אדם רגיל ירגיש לא נעים לקבל ביקורת.

    לעומתו אדם עם אגו פגוע ירגיש כמו חיה פצועה לשמע ביקורת.

    בנוסף, תחושת נחיתות ישנה תצוף לפתע עם שלל תחושות ממש מעניינות ששווה לחקור (כמו: רצון להוכיח כמה אתה שווה באמת ועוד..)

    למעשה אדם עם אגו פגוע חי כל הזמן בתחושה על הקצה כך שאפילו רמז לביקורת יכול לגרום לו להשתוללות פנימית, לתחושת סוף העולם, כאוס וסערת רגשות. (התגלמות של נרקסיזם).

    איך אפשר להתמודד מול כל המצב הזה?

    על ידי חיזוק עצמי תמידי.
    על ידי העלאת הביטחון העצמי והערך העצמי באופן יומיומי, כמו ויטמינים לגוף כך לשנן לעצמנו מילים טובות שמחזקות את הנשמה.

    דבר שני להסתכל על המטרה ולהבהיר אותה לעצמנו.
    לבחון מה המטרה שלי, בעצם.
    והמטרה האידיאלית היא להגיע לטוב.

    אם ככה, יתכן שטוב לקבל ביקורת. כי ביקורת יכולה לקדם אותי.

    ואם המטרה היא להגיע לטוב אז עדיף לחיות בטוב,
    להביט על העולם ממבט גבוה יותר. במקום לחוש קטנים ופגיעים אפשר להבין פשוט שכולנו שווים לגמרי, וכפועל יוצא מכך ביקורת או רמז לביקורת לא נועדה להקטין אותי אלא נועדה לכוון אותי לדרך הטובה.

    באופן של החשיבה הזו אנחנו הופכים לבעלי עוצמה פנימית לא מנוצחת בסיעתא דשמיא, כי לומדים להתייחס לכל תחושה כאילו היא כלי בארגז הכלים - כשאנחנו המנהיגים של הכלים הללו נחוש תחושה יציבה ונהדרת.

    ויתכן שאלו שמעבירים ביקורת, במקרים רבים, חיים בעולם מסוים, פנימי עם חשיבה עצמאית, שלא קשורה אלינו כלל.

    מותר לכל אחד לחיות בעולם משלו ולהבין שכדאי ושווה לכבד עולמו של הזולת!

    באופן הזה נגיע לאחדות אמיתית
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: הספרן, אוראל סולטן, סבתא חביבה ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    דיון הספר "אני הייתי שם" של נחמה קרמר (ספוילר)
  • א. פרי //
    • ממש נשבר לי הלב כשקראתי בסוף הספר שהחייל הערבי, בנו של טרוריסט - מת,

    זה היה ספר בשם "אני הייתי שם" מאת הסופרת נחמה קרמר.

    הספר הביא את סיפורה של משפחה תימניה שאחד מבניה, תאום, נחטף כשהיה תינוק ונמכר למשפחה חשוכת ילדים מאיטליה.
    הילד התימני גדל במשפחה בה האם התייחסה אליו נהדר עד שהגיע לגיל 10 אז נולדה להוריו המאמצים תינוקת והאם התחילה להתנכר אליו, בלי שהוא ידע שהוא בעצם מאומץ.

    האב התייחס אליו בסדר, אבל זה לא חיפה את תחושת העלבון הכבד שחש הילד.

    היה לו חבר טוב. ממוצא ערבי, הוא היה הולך אליו הרבה, מאוד אהב אותו. אביו של החבר היה מוזר, מסתגר הרבה בחדר, כנראה מרגל, או טרוריסט.

    אני לא ממש זוכרת את כל הסיפור, אבל במהלך הספר, הילד גדל ואיכשהו פוגש את התאום ואת משפחתו.

    בסוף הספר יש סצנה כבדה ומאוד מרגשת, בה הוא מתגייס לצבא ונלחם לצד אחיו, הם נלחמים באחת המלחמות (קראתי את הספר מזמן, שכחתי פרטים), והוא פוגש באחד הבתים הנטושים אחד מחברי הילדות שמספר לו שהחבר הטוב שלו, נמצא בבית סמוך.
    בינתיים בבית, עומד התאום שלו מול המחבל, חברו לשעבר, יש שם דו שיח מרגש סוחט דמעות, במהלכו המחבל שואל את אחיו התאום אם הוא חייל ומה הוא עושה כאן, ואז מישהו או הוא (לא זוכרת) יורה באחיו התאום (משהו כזה).
    גיבור סיפורנו נכנס לבית, רואה את ידידו האהוב, עם מדי צבא אויב, וקולט את אחיו התאום על הרצפה.
    הוא זועק ובוכה, ואז מישהו יורה בידיד לשעבר-המחבל. (או הוא או חייל אחר).

    ואז אחיו התאום זז, מסתבר שהוא פצוע, אנחת רווחה וגם בכי.

    כמה בכיתי! בכיתי על הסיפור הזה, על דמות שחיבבתי כי היתה טובה סך הכל (הידיד - טרוריסט היה ממש טוב כלפיו), בכיתי, כנראה כי זה היה לי מורכב מידי.

    הסופרת הצליחה להעביר לי דמויות שהתחברתי אליהן כל כך,
    היה לי קשה לקלוט עד כמה המציאות יכולה לגרום לאנשים להיות אויבים.

    גם היום כואב לי, קשה לי לראות אנשים שיכלו לקבל תרבות טובה, וניזונים מתרבות של ג'יאהד, וגורלם, אותו יצרו בשבילם אנשים צרים, נחתם.
    נקווה שהעולם יתעורר, ישלול חינוך לאלימות שמקדשת מוות וסבל, ויקנה חינוך לשלום לכולם.

    אני מבינה שזו חשיבה נאיבית, כי ברור שה' רוצה שנלחם בערבים, לא?
    מצד שני, יתכן שה' כן מצפה שנהיה אור לגויים בדרך של שלום, אם כבר להלחם ברע, אז שזה יהיה מתוך חינוך לשלום ומתוך אהבה, ולא מתוך מלחמה.
    יתכן...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: רוז גרין, מון בלאן, מיריכ ועוד 3 משתמשים6 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    הערות חשובות מאוד, כמובן שלא התכוונתי שאפשר לעשות שלום עם אנשים שמלמדים שנאה עלינו, אבל בגלל...
  • 2
    • סקר
    33K
    • א
    דיון אז איך יקראו לספר שלי?
  • אוראל סולטן //
    • טוב, אז אחרי שב"ה סימנו 50% עריכה ראשונית של 'נשק הימלטות', החלטתי שאני לא יכול להדחיק עוד, וחייב לדון עם חברי הקהילה הנכבדים על שם כבר מעכשיו...

    הצעות חברי הקהילה יתקבלו בברכה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: י"ג מידות, מתגעגע, דני הארט ועוד 3 משתמשים6 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ. ש
    לדעתי לא צריך לקרוא לספר מתח משהו עם נשק, דם, רצח וכו אלא משהו יותר רחוק כמו נניח טווח אפס אויב...
  • 666
    • א
    שיתוף - לביקורת מצב מעלית: הדמות שמאחורי השקט הרועש
  • איש המילה הכתובה //
    • יש שני סוגי עונשים בעולם הזה. יש את העונשים האקטיביים, אלה שניתנים על ידי ברי סמכות למי שלדעתם חרג מהשורה. ויש את העונשים הפאסיביים, אלה שמשתלבים בחיים בצורה אורגנית ומופיעים בצורות שונות בלי שאף אחד ייקח עליהם אחריות. דוגמה טובה לעונש מהסוג האחרון, היא נסיעה במעלית עם גורם עוין, כלומר עם השכן השחצן שברחוב ובמכולת אתה עושה הכול כדי לא להצליב איתו מבט, אבל במעלית אתה נאלץ להרגיש את הבל נשימותיו מוטח בפרצופך.

    לי יש שכן אחד כזה, קוראים לו זליקובסקי. הנסיעות המשותפות איתו במעלית הן סיוט מתמשך שמרגיש כמו נצח. הוא עומד שם עם הגב לקיר, עיניו קפואות ופניו חתומות כמו פסל החירות, ואני מתכווץ לתוך עצמי כמו תינוק בן יומו. לפעמים מרגיש לי שהוא אורב לי בכוונה בפינה, ומגיח ברגע שאני מזמין את המעלית. אחרת אין לי איך להסביר את העובדה ש – 65% (משוער) של הנסיעות שלי במעלית, הן עם מעלת כבודו.

    לא פעם ניסיתי לשבור את הקרח עם מר זליקובסקי. קידמתי את פניו לשלום, שאלתי לשלומו, המצאתי שאלות דוחק בניסיון נואש להתניע שיחה, אך אפס. הוא לא הניד עפעף. אפילו אי נוחות קלה לא הצלחתי לזהות אצל גוש הקרח. לרוע מזלי שנינו גרים בקומות גבוהות, כך שהבילויים המעיקים בחברתו ארכו הרבה יותר מהרצוי. תמיד היו גם שכנים טובים שהזמינו את המעלית לקומה שלהם, וכשהאחרונה עצרה הם כבר לא היו שם. ראיתי בהם אידיוטים שימושיים של הגורל המרושע. תפקידם היה להאריך את מצוקת הנסיעה בעוד כמה עשרות רגעים נצחיים.

    כשהבנתי שזה לא ילך בטוב, ניסיתי להחליף אסטרטגיה: עם שחצן תשתחצן! מהיום אני בדיוק כמוהו, אנהג כלפיו בקור ובניכור מופגן, החלטתי. כל זה החזיק עד לשנייה הראשונה של הנסיעה הבאה. איך שהוא נכנס למעלית, האסטרטגיה שלי קרסה כמו תיקי נתניהו. התחלתי לקוד קידות מוזרות ולשגר מבעים מרצים מלאי טיפשות. ככה זה כשנמושה מנסה להתחזות לאריה.

    יום אחד קיבל כל הסיפור הזה תפנית מפתיעה ומסעירה. זה קרה במהלך שיחה סתמית עם שכן נעים שיחה מהבניין, איתו טיפחתי יחסים טובים. מפה לשם עלה שמו של זליקובסקי והתנהגותו במעלית, כשאני מפרק את תסכולי הרב בפני השכן הנחמד. האחרון שמע, צחק ואמר "חחח זליקובסקי? מה אתה רוצה, הוא עיוור-חירש" סירבתי להאמין "מה פתאום, זה ממש לא נראה ככה" טענתי בתוקף, אך השכן עמד על שלו "לא נראה, לא נראה, אבל זה המצב".

    התגלית המסעירה הכתה אותי בהלם טוטאלי. הנסיעה הבאה עם מר זליקובסקי הייתה המשוחררת ביותר בימי בחיי. הרגשתי בנוח להתנהג בחופשיות מלאה, כאילו שאני לבד במעלית. הרשתי לעצמי לעשות את מה שאנשים עושים בדרך כלל כשהם לבד בקופסה המתניידת. קודם כול בדקתי במראה בפעם המי יודע כמה, אם יש לי חור בשן הכי פנימית, לאחר מכן פתחתי את הפה הכי גדול שאפשר כדי לראות אם השקדים שלי לא גדלו מאתמול. לקינוח החלטתי לפרק את התסכול שצרבתי בתוכי זה כמה שנים, ופצחתי בסדרת פרצופים מתריסים כהוגן מול עיניו הפקוחות אך הלא רואות של מר זליקובסקי.

    ואז שמעתי לראשונה בחיי את קול הבס העמוק והמרעיד של החירש-עיוור: "הכול בסדר מר מילה כתובה, אתה חש בטוב? אולי כדאי שתיגש להסתכלות" הוא קבע. פני נצבעו בגווני טורקיז וסלק. הרגשתי את המוח שלי מיטגן בשמן עמוק. איך שהדלת נפתחה נמלטתי החוצה וקרסתי למיטה ל – 4 שעות.

    לאחר בקרת נזקים ראשונה, רצתי לשכן "נעים השיחה" כדי לסגור איתו חשבון. שש הדקות הראשונות הוקדשו לצרחה אחת ארוכה. רק לאחר מכן הוא הצליח להשחיל משפט ששינה לי את המבט על 'שחצנים' לנצח – "התכוונתי לכך שהוא חירש ועיוור רגשית, ותאמין לי שזו נכות לא פחותה מנכות פיזית מקבילה".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., קריפטו, בת. ועוד 37 משתמשים40 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה איזה כיף לשמוע
  • 844
    • א
    דיון אגודת הסופרים החרדים
  • א. פרי //
    • מאז שפתחתי הוצאה לאור קיבלתי פניות של כותבים המעוניינים להוציא ספר לאור.
    כמובן תמיד אני שמחה לייעץ מניסיוני.

    אני חושבת שעולם הכתיבה והספרות מכיל גוונים שונים:
    1. יש מחשבה שזה מקום בו ניתן להרוויח כסף.
    2. מימוש עצמי, מקום לביטוי כשרונות.
    3. רצון לקבל במה לשנות את העולם.
    4. שאיפה להעביר הלאה ידע.
    5. ספר זה כרטיס כניסה יוקרתי לעולם עצמאי.
    6. הספר עצמו, שמגיע לקוראים פוטנציאלים שמחכים לקרוא.

    כל הסעיפים נכונים, אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, כיום בדור שלנו נדיר מאוד למצוא מישהו שיסתכל לכיוון שלנו, הכותבים.

    לכן, את עיקר העבודה, הכותבים צריכים לעשות בעצמם. וזה תהליך מאוד אמיץ, שדורש הרבה דלק והרבה סיבות טובות לעשות את זה.

    לגבי כסף - בדרך כלל רק סופרים שיש להם קהל נאמן או יכולת שיווק וכמובן סיעתא דשמיא - יכולים להרוויח.

    השאר - מתנדבים או תורמים. זה לא כל כך נורא להתנדב ולתרום, במידה ואדם מודע שזו אפשרות מתקבלת על הדעת ומנמיך ציפיות ובא מתוך גישה אלטרואיסטית ונדיבה, ומתוך רצון לשנות ולשפר את העולם, אות שיקראו את כתביו. וכמובן מתוך אמונה שה' מנהל את הכל וה' רוצה שאנשים יפעלו ויצאו לאור.

    חשבתי כמה טוב אם תוקם אגודה לסופרים וכותבים חרדים.

    אגודה זה ארגון משותף של חברים שכולם שווים. אין היררכיה אלא כל אדם נוטל חלק ומשתתף מהמקום בו הוא יכול/צריך לתרום או לקחת.
    האגודה יכולה לפעול בכך שהיא תתן לחברים יכולת להתאגד ולסייע זה לזה.
    אגודת הסופרים העבריים, לדוגמה, (נראה לי) מפעילה בין היתר כנסים בהם הסופרים מגיעים ומציגים את הספרים שלהם.. בנוסף יש אפשרות לתמוך, לעזור במכירות או בפרסום ועוד...

    תחשבו על אגודה שמפרסמת בעיתונות רשימת ספרים חדשים...
    המפעילה חוגי בית אליהם ניתן להזמין סופרים לפי בחירה שימכרו שם את הספרים שלהם ויתנו הרצאה/דיון/ פעילות.
    וכן ספריות יכולות להזמין סופרים להרצאות ולהציג את הספרים שלהם.
    אגודה כזו יכולה להיות לעזר לכולם.

    לשם כך צריך שהיא תהיה שיתופית, אין כאן רווח לאדם ספציפי אלא כל אדם תורם את חלקו.
    בשביל אגודה כזו צריך שהחברים שנרשמים באגודה, מוכנים לבוא מתוך תחושת שותפות ורצון לתרום מהיכולת שלהם.
    צריך להקים אתר מסודר של האגודה וכנראה להירשם כאגודה.

    אמנם זה רעיון שאני מעלה לכאן אבל אני לא רואה את עצמי כאחראית או מנהלת האגודה. היא כאמור שיתופית. במידה ויש הוצאות הן מתחלקות בין כולם... מה שיכול להוזיל עלויות אבל דורש רצון טוב ואמונה בשיתוף פעולה כמשהו שיכול לקדם את עולם הכתיבה החרדי.

    מוזמנים לכתוב איך אתם רואים את הדברים. מי יכול להקים אתר לאגודה, ואם אתם רואים בה פוטנציאל כלשהו ותרצו להצטרף ובשלב זה לתרום (לא כסף, הכוונה לתרום רצון טוב) כדי שהיא תתבסס.

    אגב, כיום יש אפשרות לכל אדם להוציא ספר לאור ולעלות אותו בחינם למכירה באתר בוקפוד שזה אתר שקצת מגשים את החזון של: 'כל אחד יכול לכתוב ספר'. (יש את העלות של הגהה, עימוד וכריכה וכמובן שיווק כך שזה לא חינם, וכמובן עדיף להוציא לאור בדרך המקובלת).

    אגודה לסופרים חרדים היא דבר מתבקש דווקא בגלל ההזדמנויות המדהימות שיש כיום בעולם המתקדם שמוכיח שניתן להגשים חלומות ב"ה.
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: מוז'יניקית, משך, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 4 משתמשים7 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה, אשמח אם מישהו כאן יעבוד על האתר מכיוון שאני לא כ"כ טוב בדברים האלה...
  • 323
    • ללמוד לכתוב
    שיתוף - לביקורת מלחמה מתחת לאף - או בעצם בתוך האף?
  • ללמוד לכתוב //
    • שיעול.
    ככה זה התחיל.
    'זה' הכוונה למלחמה הגדולה, שהתפרסה על כמה חזיתות.
    כן - זה התחיל בשיעול קטן, כשהייתי בטוח שזה בגלל משהו שנתקע לי בגרון.
    אבל אז הגיע עוד שיעול, ועוד שיעול, והאף טרח להזכיר מדי פעם שהוא גם קיים באמצעות אפצ'ים רועמים.
    כמובן שמיד יצאתי לקרב מנע, מחטתי את האף בקצב הולך וגובר, וביד השניה דחפתי לפה כל מיני שיקויים מבית סבתא רבתא נגד שיעולים.
    ואז האויב הגיב בשתי מישורים.
    דבר ראשון הוא צבע לי את האף בסגול זורח, ומיד אח"כ הוא שלח לי צמרמורת קשה מכיוון הגב התחתון.
    אני לא נרתעתי.
    הרי פיתחנו את כיפת ברזל בדיוק לזה.
    עשיתי לעצמי כוס תה עם לימון, מרק עוף רותח, מרק ירקות חמים, בצלים חיים, ועוד כמה אמצעי מנע מפורסמים.
    לקחתי גם שתי אופטלגין, אבל לא נראה לי שזה עובד באמת - זה סתם פסיכולוגי.
    האויב המר נרתע קצת, אבל אז הוא התעשת ופתח זירת קרב בחזית נוספת.
    ראשי החל להלום בכאב, ותוך כדי הרגשתי שאני מתחמם והולך כמו כיריים חשמליות.
    כאן קרסתי.
    פשוט נכנעתי.
    במעמקי הראש זמזם לי מישהו "אל תיכנע! תילחם עד לניצחון המוחלט", אבל אני כבר שכבתי במיטה, רגע לפני הירדמות מוחלטת.
    כן, זה מה שאני.
    גיבור גדול מול החמאס חיזבאללה ואיראן, אבל לא מסוגל להתמודד מול נגיף שפעת קטן.
    נכתב מתוך מיטת חוליי...
    • תודה
    • חחח
    • עצוב
    Reactions: ברכי שטיין, נסיך על חלל, ilan p ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    המציאות עולה על כל דמיון... כנ"ל. תתחדש על ה'משתמש סופר מקצוען' שהתווסף לך.
  • 305
    • ה
    שיתוף - לביקורת אתה רואה את העולם דרך החלון, או דרך מראה?
  • הווה פשוט //
    • זה נושא שיש להאריך בו טובא, ואני מקצר מאד.

    הרבה פעמים באים אלינו עם תלונות על אחרים.
    אשתי... הבוס שלי... השכנים... הילדים... כל העולם...
    זה שבא אלינו הוא "הנפגע", והוא רוצה שנטפל "בהם", האלה שבחוץ.

    והמטפל אומר:
    נו, הרי אין לנו שליטה במה ש"הם" עושים, אנחנו יכולים רק לטפל באיך אתה מקבל את זה.

    גם אני נהגתי כך הרבה, אבל לאחרונה תפסתי כיוון שונה קצת.

    האמת היא שאדם בוחן את המציאות באמצעות הנחות ותפיסות מסוימות.
    ואותה אמונה פנימית ייחודית שלו מנהלת אותו בכל השטחים, גם ביחס לעולם הפיזי, גם ביחס לערכים מה טוב ומה רע, גם בשפיטת התנהגויות של אנשים, בייחוד האנשים הסובבים אותו, וגם ביחס לעצמו...

    כן, בעצם לא "גם" ביחס לעצמו, אלא בעיקר ביחס לעצמו.
    או ליתר דיוק הכל מתחיל מהיחס לעצמו.

    אם מישהו מתלונן שאשתו רעה, אז כל העולם קצת רע בעיניו, והוא גם תופס את עצמו כרע!

    וטיפול בו, אוטומטית יתקן גם את אשתו.
    ואת כל העולם.

    אז שימו לב בפעם הבאה שמישהו בא ואומר "השכנים שלי קודרים, והבוס שלי טיפוס אפל, אני עובד בעבודה שחורה, ואשתי אפרורית.
    תגידו לו:
    "תסיר שניה את משקפי השמש שלך"...
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: נסיך על חלל, סבתא חביבה, nsh ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    אפשר גם להוסיף כמשל את מהפכת קופרניקוס. כשאנשים חשבו שהשמש והירח וכל מליוני הכוככבים כולם כולם...
  • 718
    • ר
    שיתוף - לביקורת סתם קטע לא ברור על 3 חברים טובים
  • רצתה //
    • החדר ריק, ארי יושב על מיטתו, נשען על הקיר ובוהה בקיר שמולו, הוא ממולל סיגריה בידיו.
    מילר נכנס לחדר, רואה את ארי "אה שיינר? מה קורה?"
    ארי עדין בוהה בקיר ואומר בהיסח הדעת "מה?"
    מילר ממשיך "למה אתה לא בחדר אוכל?"
    ארי מפנה את ראשו לעבר מילר ועונה "למה אתה לא בחדר אוכל?"
    מילר "אני שאלתי קודם, ומחוץ מזה אני עוד שניה יורד"
    ארי ממלמל "לא רעב", הוא עדין ממולל את הסיגריה
    למילר נתפס המבט על הסיגריה ואומר "מסכנה עזוב אותה"
    ארי בבלבול "את מי?"
    ואז קולט את המבט של מילר על הסיגריה , ארי גם מביט כמה שניות ארוכות על הסיגריה , נראה שהמחשבות שלו נוסעות אותו רחוק
    מילר לא מבין מה הסיפור של ארי ואומר "תעשן אותה כבר!"
    ארי מרים את ראשו כמתנער ואומר "עישנתי מדי הרבה היום"
    ומחזיר את הסיגריה המרוטטת לכיסו. רואים שמחשבותיו פזורות.
    מילר מסתכל עליו עוד כמה שניות, וכשהוא רואה שארי לא מגיב , וזה מוזר, הוא מתיישב על המיטה שמול ארי ואומר "נו"
    ארי "מה נו?"
    מילר "יאללה ספר, שפוך, דבר"
    ארי "מה לספר, לשפוך, לדבר?"
    מילר "בגלל מה אתה נהיה כ"כ חולמני"
    ארי לא עונה ורק מחייך חיוך קטנטן וסתום
    מילר "נווווווווווווווווו"
    ארי "יש דברים שנודעים רק אח"כ"
    מילר קוטע אותו בסקרנות "אחרי מה?"
    ארי ממשיך בלי להתייחס למילר וממשיך בהתפייטות "ויש דברים שלא נודעים לעולם"
    הוא קם והולך לכיוון הדלת
    מילר בפליאה "לאן זה?"
    ארי לא מפנה את ראשו לאחור ועונה שפניו לדלת "עשית אותי רעב"
    מילר מתעצבן וזורק את הכרית שלידו לכוון ארי , הכרית פגעה בדלת שנסגרה ונפלה על הרצפה.
    מילר קם באוף עצבני, עוקף את הכרית , לא מרים אותה, פותח את הדלת ויוצא גם הוא לחדר אוכל.
    בחדר אוכל הוא מתיישב בחבטה ליד שוורץ ששקוע באמצע לאוכל
    שוורץ מרים שניה את מבטו לראות מי נחת לידו וכשהוא רואה שזה מילר הוא מחזיר את מבטו לצלחת
    מילר לא מתרגש ומקרב את ראשו לצלחת לראש של שוורץ עד כדי כך שהוא כמעט פוגע בצלחת
    מילר בשקט "תגיד, יש מצב שקורה משהו אצל שיינר ואנחנו לא יודעים?"
    שוורץ מגחך לאוכל ואומר "אנחנו לא יודעים?"
    מילר תוקע מבט תובע בשוורץ שעדיין לא מרים את מבטו מהאוכל "הוא סיפר לך משהו?????"
    שוורץ "לא"
    מילר "אז מה…?"
    שוורץ סוף סוף גמר לאכול , הוא נעמד, טופח על הכתף של מילר ואומר "הוא איש מלא סודות,במקודם או במאוחר נדע" והולך
    מילר נשאר יושב מתוסכל על הכסא ורק פולט "אוווווווווווף!"
    החבר שלידו שומע את האוף ואומר למילר "מה קרה?"
    מילר בתסכול "כלום, יש לי חברים מעצבנים!"
    החבר מגחך "סוף סוף קלטת את זה"
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: ספרות בנשמה, ;בינארית, נועה :) ועוד 23 משתמשים26 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    לא. כי תכלס שלושת הניסוחים שכתבתי פה הם שונים לחלוטין... כדי להדגיש שהפעולות קרו במקביל – הראשון...
  • 1K
    • נ
    שיתוף - לביקורת די עם זה! היא מתה לי בידיים!
  • נועה לבין (Tamar) //
    • את השיר כתבתי אחרי שיחה קשה עם מישהי אנורקסית. הזמנתי לה ניידת והתברר שאם לא הייתי עושה את זה היא לא הייתה שורדת את הלילה. אני אפילו לא מכירה אותה, וזה זעזע אותי ממש. כתבתי שיר עדין שקצת מבטא את ההרגשה שלי. מקווה שתתחברו

    אם היופי עניין של קלוריות
    והפה הוא מיקס טעמים
    אז מה העניין לאכול
    ירקות, פחממות, חלבונים?

    קליק לבוקר זה אחלה
    300 קלוריות בדיל
    קולה זירו בין שתיים לארבע
    ובערב כמה חטיפים

    אך לאחר כמה נסיונות
    ושיחה עם מישהי מדהימה
    שניתקה לי באמצע ואמרה
    אני מתעלפת תקראי לעזרה

    הבנתי שיופי לא נמדד
    לא בקלוריות ולא במראֵה
    הוא נמדד בחיוך ובחן
    כי הלב הוא זה שנאֵה

    הלוואי ויכולתי להחזיק
    את היד של כולן ולומר
    לא נפגשנו וקראת לי יפה
    אז לעצמך - תגידי את זה גם
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, ;בינארית, מיריכ ועוד 34 משתמשים37 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נועה לבין (Tamar)
    רק רוצה לומר תודה לכולם❤️ התגובות מחממות את הלב
  • 458
    • א
    שיתוף - לביקורת פגישה עם קבצן (מתוך הספר החדש שאמור לצאת לאור מתישהו)
  • א. פרי //
    • אדם בלבוש מרופט ישב על ספסל מוצל המונח לצד עץ מרובה עלים וקרקש בכלי שבור, נתנאל הלל נרכן לעברו ונתן לו שטר של עשרים שקלים.

    "תהיה בריא", איחל לאיש, שלבושו נראה סותר באופן מפתיע את עיניו הצלולות המנצנצות בערנות.

    "שב כאן רגע", ביקש הלה, אוחז את השטר בהערכה, "אני רוצה לומר לך משהו".

    נתנאל הלל נענה לבקשה והתיישב, "אני, איך שאני נראה לך, אני לא ככה באמת, המדינה הובילה אותי למקום הזה", אמר האיש, "כלפי חוץ המדינה נראית נדיבה ומתפקדת, אבל האמת היא שיש פערים גדולים בין עניים לעשירים, אם אתה לא עשיר ואתה נופל – אין מי שירים אותך. אתה צריך להיות תמיד חזק. לאנשים כמוני אין אופק מבטיח".

    נתנאל הלל שתק לרגע ארוך, "אולי אינך מעודכן, אבל האנרכיה פתחה אפשרויות רבות לאזרח הפשוט, כל אדם שרוצה להתנדב או לפתח את הכשרונות שלו זוכה לתקציבים ולסיוע נכבד", אמר, "האם פנית למשרד לפיתוח האזרח?"

    "שמעתי על האנרכיה, תקופה מסוימת זה עבד, אבל מאז שהשלטון חזר לקדמותו הכל נעשה בירוקרטי, אני לא מוצא את עצמי מתנהל מול אנשי ממשל מעונבים שרואים בי מטרד, אני איש של חופש, אני לא איש של אנשים".

    "איך קוראים לך?"

    "מנחם".

    "נעים מאוד, שמי נתי".

    "נעים גם לי, אני לא רוצה להטריד אותך, נתי. רק רציתי לספר לך מה עובר איש כמוני".

    נתנאל הלל סקר אותו, "אני רוצה להבין יותר", אמר, "ואתה לא מטריד אותי. חשוב לי להבין מה מפריע לך להתקדם?"

    האיש השתעל קלות, "אני אזרח, אין לי דירה, אין לי עבודה, צריך לאסוף כסף בשביל להתקיים, אין לי אופק, אני לא יכול לחיות חיים ראויים, לא משנה אם יש משרד לפיתוח האזרח או אין, לי זה לא יעזור".

    "למה?"

    "בגלל שאני סוחב איתי סיפור חיים מורכב, נתי. אדם כמוני בורח לחיים לא נורמטיביים כי זה מה שהוא יודע. אף אחד לא מסתכל עלי במדינה. אף אחד!! אתה שומע? אדם לאדם זאב. אף אחד לא חושב שאני צריך שיקום. השיקום של ביטוח לאומי זה בדיחה, שולחים אותי לעבוד במפעל תמורת כמה שקלים לחודש. אף אחד לא יודע לתת לאנשים כמוני שיקום. אני צריך טיפול כללי, גם נפשי גם רגשי גם כלכלי גם חברתי. מגיע לי להיות כאחד האדם, ולא להיות מתויג כאדם בעייתי.

    אני לא יודע כלום, מרגיש זר ומוזר בעולם. מרגיש לא שייך למרקם החברתי. כולם פה הולכים, מטיילים, מתלבשים טוב, נהנים לתקשר עם הזולת, ורק אני חי בשוליים של החיים. אין לי מכרים וחברים, אין לי קורת גג, אין לי אף אחד לאהוב. אני חי כאן ברחוב, אנשים מקשיבים לי לפעמים, אבל אני רואה בעיניים שלהם שהם רוצים שאסיים לדבר כדי שהם יוכלו ללכת לקנות קפה ולצחוק עם אנשים ברמה שלהם. אנשים כמוני צריכים לצפות בחיים של אחרים מהצד כמו שצופים בהצגה, אבל אנחנו לא יכולים ליטול חלק בהצגה הזו".
    נתי הקשיב לאיש בעודו סוקר את הרחוב הרחב שהיה שקט למדי, צמרות העצים נעו בהדר שקט האופייני לשעת בוקר זו, ממרחק מה הבחין בבניין של בית המשפט המחוזי, מולו בית קפה הומה אדם, למען האמת הוא מעולם לא נתקל באדם כזה, כמו מנחם, היושב על ספסל עם לבוש מרופט ומספר בכנות מדהימה על העובר עליו.

    מבלי משים, אמר, "אתה יודע, למשיח קוראים מנחם".

    האיש צחק צחוק ספונטני והשפיל את פניו לעבר הכלי שבידו, כרוצה לבחון כמה מטבעות יש בו. "אולי אני המשיח? אפשרות הכי דפוקה לומר לאדם במצבי". ענה לו לאחר שתיקת מבוכה, "רק זה חסר לי, עם כל הצרות שיש לי, גם להכניס לי את המחשבה שאני משיח".

    נתנאל הלל חייך מבלי משים, "אתה באמת משיח, מנחם, וגם אני משיח, כל יהודי נחשב משיח", אמר, "לכל אחד מאיתנו יש שליחות, גם לך. כל אדם מגיע לאן שמגיע כדי שיוכל לאסוף את עצמו ואת נקודת המשיח שלו ודרכה להאיר את העולם".

    "מילים גבוהות אני לא מחבב", רטן האיש, "הייתה לי פעם הוצאה לאור, כתבתי והוצאתי ספרים לאור, הארתי כבר את העולם, אני הוגה דעות, וזה מה שנשאר ממני... נכנסתי לחובות כי רציתי להגיע רחוק... אם אתה נופל אתה נופל, ואין מי שירים אותך, כי העולם מחייך רק למוצלחים. אבל אני מכבד אותך, אתה יודע? כל אדם צריך ללמוד להקשיב לזולת".

    נתנאל הלל קם ממקומו, "שמחתי לדבר איתך".

    "וגם אתה הקשבת לי, אתה נראה לי אדם טוב", המשיך האיש לומר, "אולי תוכל לתת לי את מספר הטלפון שלך?"

    נתנאל הלל היסס לרגע, ואז החליט שזה בסדר. הוא רשם לאיש את מספר הטלפון בפנקס קטן שהוא הגיש לו ונפרד ממנו לשלום.
    כשהתחיל להתקדם הלאה, הביט לאחור לראות את האיש על הספסל, וגילה שהספסל ריק.

    האם הכל היה דמיון? או שמא האיש הזה נשלח לעקוב אחריו?

    מחשבות רבות החלו להתרוצץ במוחו, כמו בכל פעם, הוא חש שמישהו רודף אותו, הוא עמד לרגע, נושם עמוקות ומשכנע את עצמו שהכל בסדר. דווקא מכיוון שהאיש היה כל כך אותנטי ואמיתי, ושום שחקן לא יכול לזייף את המילים וההבעה שלו.
    הוא הגיע קרוב למשרדים הממשלתיים ואמר לעצמו שהגיע הזמן להתקשר לאבנר חסון, לומר לו שהוא נמצא קרוב ושהוא רוצה להיכנס לשוחח איתו.

    אבנר חסון ענה לו מיד, הקשיב לו ואמר שישלח מישהו להכניס אותו פנימה.

    נתנאל הלל שם לב שהוא לא היה נשמע מופתע כשהודיע על בואו והוא שאל את עצמו מה כבר השב"כ יודע עליו ועד כמה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: בובה בובה, סבתא חביבה, יוסף ל ועוד 7 משתמשים10 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    כמה קווים לדמותו של הקבצן או לדמותם של כמה מהגיבורים בספרים שלי: הם מבוססים על דמויות מהמציאות...
  • 2 1K
    • ח
    דיון אורך הזמן שהסיפור משתרע על פניו - דעתכם
  • ח.ד. וחלק //
    • אני אישית יותר מחבב סיפורים שמשתרעים לאורכי זמן ממושכים כמו 'תיק מקסיקו' של ח. גרינבוים ועוד, מכיוון שבאלו, התרחשויות מפתיעות מפציעות מחדש שוב ושוב. בדוגמא של הספר הנ"ל - לאחר שהקורא התחבר לדמת המרכזית (-בנג'מין), לפתע הוא נהרג ואין יותר שום אזכור שלו.

    פחות התחברתי לעלילות באורך זמן של שבועות עד ימים, לדוג' '140 סיבות לחיות' של ח. בר, שבו ספר שלם(!) הוא על חטיפה בת יום של בית ספר מסוים (ספר משובח מאד, כפי שהוזכר כאן לא פעם). ובאמת, מפליא אותי מאד בכל פעם מחדש לראות סיפורים כאלו, האם יש כאלו שכן מתחברים לזה?

    מה דעתכם בעניין?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: א.., רחל רבין, ללמוד לכתוב ועוד 8 משתמשים11 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ללמוד לכתוב
    ללמוד לכתוב
    לדעתי, ספר שמשתרע על פני עשרות שנים הוא טרחני ודי מזכיר ספר היסטוריה. מה שכן אפשר לעשות לכתוב...
  • 341
    • א
    שיר שיר ראשון שלי
  • אורייה //
    • אתה תמיד איתי
    אתה תמיד קרוב
    תמיד אוהב אותי
    ככה סתם, אבא טוב

    אליך אז אקרא
    ותפילתי תשמע
    בכל עת וצרה
    קול בכי ודמעה

    כל מה שקורה לי
    הכל זה מידך
    וגם אם לא נראה לי
    תמיד זה לטובה

    רק תן לי אמונה
    ביטחון בדרכך
    כי אין לי הגנה
    צועקת רק לך

    אשמח לתגובות
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: התאומה, magn, נעמונת! ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מקסים שיר מרגש
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת ניהול כספים וקוקואים כסופים
  • הווה פשוט //
    • כתבתי פעם מכתב לאחד מארגוני הכלכלה החרדיים הגדולים עם שאלה נוקבת.
    לא קבלתי תשובה מהם.
    אחר כך פרסמתי אותו בפרוג בפורום כלכלה והתקבלו מאות תגובות.
    מישהו אמר לי שבלי קשר לעצם הנושא, יש למכתב הזה ערך ספרותי וכדאי להציג אותו גם בקהילה שלנו.
    אז הנה בבקשה:

    ***

    שלום לך הרב אריה.
    נדמה שאתה הכתובת המתאימה ביותר לשאלה שמציקה לי זמן רב, שאלה שמן הסתם אין מי שניסה לנהל תקציב והיא לא חלפה במוחו, גם אם רק במעורפל.
    אנחנו משפחה ברוכה ועליזה השבח לא-ל, עם השנים צברנו חובות כמו כל משפחת אברך שאין לו אבא יהלומן, ושאת דפי הבנק הוא משליך לפח מבלי אפילו לנסות לפתוח את המעטפה.
    רשימת הגמחים בקריה היתה ארוכה ארוכה, ואפשרה לגלגל ולגלגל בלי לחשוב יותר מידי קדימה, כמו שאומר הפתגם "הכנסות אין והוצאות כהרף עין והעתיד עדיין, דאגה מנין".
    בהמשך נפרצו גבולות הקריה והתחלתי לצאת ולארגן אספקת מזומנים מירושלים ומבני ברק, ואותות ראשוניים של חוסר נוחות החלו לערער את השאננות שלי.

    ואז התחלנו ברוך השם לחתן, ונורה אדומה מאד התחילה להבהב.
    גיליתי להפתעתי שדרך הגלגול אינה משתרעת לאופק לנצח אלא יש לה קצה, ובקצה תהום עמוקה פעורה, תהום שאני דוהר אליה בלי בלמים.
    והבנתי שבמקום לנסות לאתר גמחים בטבריה, או גרוע מזה- לפנות לבנקים, עלי לגשת לעזרה מקצועית.
    פניתי לכמה ארגוני יעוץ כלכלי, וגם עברתי סדנה ארוכה, והתחלנו לנסות לנהל תקציב.
    כל זה לא שייך ישירות לשאלה שלי, רק ספרתי קצת על עצמי למען הנמוס.

    הבעיה שמטרידה אותי, ר' אריה, היא זו.
    מה היית אומר למשל על משפחה שלקחה את ענין התקציב המסודר ברצינות רבה מביטים על כל שקל בזכוכית מגדלת, כל פעולה פיננסית מתועדת בשלשה עתקים והיד אינה מתקרבת לארנק בלי אישור של תוכנת התקציב הממוחשבת המשקללת את כל ההוצאות הצפויות והבלתי צפויות בחמש השנים הבאות.
    יופי.
    אה, חוץ מענין פעוט אחד שאינו ממש לפי הכללים, את אחד משמונת כרטיסי האשראי (ההוא התכלת עם התמונה של עננים המתפזרים ברוח החפשית) הם מחליטים להשאיר מחוץ לחוק, בו הם קונים בלי לחשוב פותחים הוראות קבע בשפע מרביצים עסקאות תשלומים מלבלבות וכמובן לא בוחנים דפי חשבון ולא יודעים איזו חברת אשראי זו בכלל.
    אבל חוץ מהכרטיס הזה, הכל פיקס.

    חייכת לעצמך?

    או קיי בא נראה מה קורה במציאות.
    לאזן תקציב זה תהליך לא קל אבל אפשרי בהחלט גם למשפחת אברך, גם אם היא ברוכת נפשות, עם קצת טריקים של הגדלת הכנסות והקטנת הוצאות מצליחים להגיע מתנשמים בכבדות לסוף החודש עם חלומות בלתי מוגשמים ועם שפתים נשוכות עד דם.

    אבל

    אז מגיעות החתונות!

    מול החתונות כולם נופלים כזבובים, חיוכי המומחים הכלכליים נמחקים כלא היו, מלווי המשפחות מחוירים, והמחשבונים הדיגיטליים נתקעים. שום ניהול תקציב לא יושיע גם אם המשפחה תסתפק בפרוסת לחם יבשה ביום ותשתה רק מהברז של הגינה הסמוכה.

    לבן שלנו שהתחתן לא מזמן הצעתי להתחיל כבר מעכשיו לחסוך לחתונות ילדיו.
    "שים בצד 500 שח כל חודש, ובעוד עשרים שנה יהיה לך, הממ, יהיה לך....
    אפשרות לחתן רבע בת בערך.

    ובשביל שאר 9.75 הילדים, נשתמש בכרטיס התכלת".

    אז אחת מן השתים, או שעושים חלוקה ברורה בין תקציב המשפחה המפוקח באדיקות לבין תקציב החתונות הפוחז והפרוע ותהא ססמתינו "חיים ממה שיש ומחתנים ממה שאין"
    ואז יהיה גורלנו כגורל בעל כרטיס האשראי המוחרג מהתקציב שספרנו עליו, נרכיב בכניסה פלדלת עם רב בריח מוגן ירי ומצלמות במעגל סגור ושני כלבי בולדוג אכזריים, אך את דלת המרפסת נשאיר פתוחה.

    או

    שלא מחתנים מבלי תכנית ברורה וברת השגה עד האגורה האחרונה של האוטובוס חזור מהשבעברוכעס האחרון.
    ואז תשבנה בנותינו עד שילבינו קוקואיהן או עד שאיל נפט סעודי ישתגע ויוריש לנו חמישה מליון, או שתיבנה שכונת חרדית מצריפי קרטון ליד אום אל פאחם שיהיה ניתן לרכוש שם דירת חצי חדר במשכנתא נטולת רבית בהחזר של שבעים שנה.
    אל מול רעם תותחי הנישואים צלצולי ה'פעמונים' נדמו, גבורת 'יד שמשון' נעשית דלילה, ומושיטי ה'סייעתא' מקבלים סיוטא.

    זה בסדר, אני יודע.
    אני יודע מה שאומרים בשם הרבנים, שבענין החתונות מתרחשים ניסים.
    ושכל נושא נשואי הילדים מתנהל מעל הטבע.
    ומכיון שניכר שזו ההנהגה כיום משמים עם צבור היראים, הרי שאפשר להצטרף לטרנד ולהתחייב בלי לחשוב יותר מדי.

    רק שאם כך הם פני הדברים, יש מקום להרהורים, האמנם הנסים הללו מתרחשים רק בשטח החתונות ולא בשאר שטחי הכלכלה הביתית? מה ההגיון בזה?

    אם יש נסים אז הכל נסים. והלא הדברים קל וחומר, אם המליונים נוצרים יש מאין, אז הכמה מאות שקלים החודשיים הם בעיה? מי שאמר לחומץ שידלק לא יאמר לשמן לדלוק?!

    וחוץ מזה הן ברור שיש זליגה פיננסית בין התחומים ואיפה בדיוק נציב את הגבול?

    נניח שבסוף חודש אנו מגלים חריגה שלילית של מאתים שח מתקציב המזון (נו, בגלל ההתפרעות ההיא בחנות הבאגטים הבשריים), אין בעיה! נשלוף מאתים מתקציב הפרחים לכלה ונכניס לסעיף המזון, ודי. והפרחים? תקציב הפרחים הן יתמלא אוטומטית מהאנרגיה הניסית השופעת ואופפת את תחום החתונות, ובא לציון גואל. ואנחנו נבא בשלום לבאגטוסט פעמיים בשבוע לפחות עם כל המשפוחה.

    ואם לדבר בלשון פילוסופית, חבל שקצהו האחד אינסופי וקצהו השני בידינו, גם אם נחתוך ממנו עוד ועוד, האורך שלו ישאר תמיד אינסופי.
    נמצא שמכיון שכל הוצאות ה'כלולות' הן כלולות בתקציב הרגיל, אין טעם שלא לשלח רסן ולגהץ ביד קלה עם כל שמונת הכרטיסים המבריקים.
    או שאתה מחליט לחיות בשליטה מלאה, ולחכות לזכיה בלוטו או שסבא יתמנה לשר השיכון, ועד אז להשתמש בצבעי-שער לקוקואים המכסיפים.

    כתבתי קצת בהומור כי בלעדיו אי אפשר לנהל תקציב משפחתי או כל מערכת רווית רגשות אחרת, אבל ההומור הזה מסתיר מאחוריו המון כאב תסכול ובלבול שאני בטוח שהרבה מהצבור שותפים לו, והייתי שמח לשמוע ממך אם והיכן טעיתי.

    תודה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: מה חובתו בעולמו, אמא של :-), ינקלה ועוד 38 משתמשים41 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    R.E.Y
    הכתיבה מיוחדת מאוד
    • נעול
    612
    • ו
    דיון איך בוחרים את התגובה שלנו לנסיבות החיים?
  • וריטסרום //
    • Life happened


    כולנו שרוטים
    מי יותר מי פחות
    לכולנו החיים קרו,
    לא בחרנו שיקרו לנו,
    העדפנו לטמון את הראש בכרית,
    לא להוציא אותו לאוויר הקר והגשום.
    אבל יש עבודה, ולימודים, משפחה וחברים,
    ואין ברירה בגדול.
    ואז החיים קרו לנו.
    והם קרו ביג טיים, ואנחנו עומדים מול המראה אחרי
    ושואלים את עצמינו מה עכשיו, מה הלאה, מה יהיה,
    איך ולאן מתקדמים מכאן.
    ולא תמיד יש תשובות, ולא ברור בכלל לאן
    או איך
    לשנות משהו
    והחיים ממשיכים לקרות.

    אני אשמח לשמוע את השנקל שלכם בנושא,
    מה אפשר לעשות כדי שהחיים יפסיקו "לקרות"?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ELIZABET, אוראל סולטן, פניני ריין ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ניהול קהילת כתיבה
    ניהול קהילת כתיבה
    דיון - איך בוחרים את הפורום המתאים לאשכול שלנו?
  • 2 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת נהגים יקרים, שימו לב!
  • כותב השורות //
    • נהגים יקרים, שימו לב!

    עם כניסתכם לתחומי העיר, חלה עליכם חובת ציות לחוקי התנועה בכפוף לנוהג המקובל בעירנו...
    אי לכך ובהתאם לזאת עליכם לקרוא היטב את ההנחיות הבאות.
    במידה וקראתם
    אנא אשרו קריאתכם בלחיצה ארוכה על צופר הרכב למשך 15 שניות (אורך הצפירה הממוצע שנמדד בבני ברק משנת 2000 ברציפות]
    צפרו וסעו לשלום!
    או כמו שאומרים אצלנו - צפרא טבא!

    הוראות כלליות:
    כמו בכל כלל בכלל ישראל, גם לכללי התנועה יש יוצא מן הכלל!
    משכך,
    במידה ומצאתם סיבה מספיק טובה לדעתכם לעבור באופן חד פעמי על חוק מחוקי התנועה, לכו על זה! או יותר נכון - סעו על זה...
    אתם רשאים לנהוג בחופשיות...
    אך זכרו!
    האחריות על כל נזק שייגרם ו/או דו"ח שיינתן היא עליכם ורק עליכם!

    כעיר המלאה בישיבות ולמדנים סביר להניח כי יינתנו פרשנויות מרחיקות לכת לחוקי התנועה שלא לומר - 'יגדירו' אותם מחדש!
    העיר מכבדת את כל הצדדים ומכריזה בגאווה כי 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים!'

    רק לאחרונה יצאו מבתי הדין פסקי הלכה דרמטיים שהתקבלו בברכה בציבור הנהגים
    כמו למשל - רכב 'אברייכי' בלי טסט יוכל לעבור באדום מדין 'אין איסור חל על איסור'...
    כמו כן, 'במקום צורך גדול' ניתן לחצות רמזור אדום בפחות פחות מד' אמות, ואין חילוק בזה בין נהגי רכב להולכי רגל אלא שנהג ירא שמים טוב שיעביר את הרכב למצב 'ניוטראל' כדי שייחשב בזה 'שב ואל תעשה, עדיף'...
    קחו בחשבון, שהפקחים המסורים של העיר פחות מזדהים עם שיטת הלומדס' הישיבתית ויותר ויותר נצמדים ללשון החוק היבש...

    בשונה מערים בהם מקדשים עמודי ברזל עם צורות משונות...
    לתמרורים בבני ברק אין שום ערך מקודש, וכבר אמר מי שאמר שבבני ברק - תמרורים הם הלצה, ורמזורים רק המלצה!
    לבני ברקי מצוי, תמרור - עצור! זו בדיחה לא מוצלחת של עמוד ברזל שמנסה ליצור קשר עם בני אנוש האמצעות הנפת יד לשלום...
    המקסימום הנדרש ממכם הוא להיות נחמדים אליו גם כן, ולהניף את היד בחזרה ולהשיב בשלום ליד האדומה המנופפת לכיוונכם.
    בכלל, המושג לעצור הוא לא חינוכי בעליל, וכמו ברוחניות כך גם ברכב - או שמתקדמים או שהולכים אחורה! אין אפשרות לעצור ולעמוד במקום... אלא אם כן אתם תקועים בפקק אינסופי בגלל משאית זבל...

    כעיר שדוגלת בשוויון זכויות אמיתי, זכות הקדימה ניתנת לכולם בצורה שווה, כשגם לפי המחמירים לצמצם את זכות הקדימה לבאים מימין, אין אפשרות מעשית להשתמש בזכות הזו מאחר ורוב ככל תושבי העיר באים מ- גוש הימין...

    כשיש תמרור שמסמל את האות - T, המשמעות היא שאין אפשרות יציאה מן הרחוב, למרות זאת, אם אתם מרגישים מספיק מיומנים כדי לפרסס בכביש חד סטרי עם מכוניות חונות ברישול משני הצדדים - אתם מוזמנים לנסות, הלוא - אין חכם כבעל הניסיון...

    אין דבר העומד בפני הרצון!     והאוטו שלכם.
    ולכן אם יש תמרור - אין כניסה! זה לא אומר שאתם 'לא יכולים' להיכנס, זה אומר שאתם 'לא רוצים', וזו, כבר בעיה שלכם!

    גם בבני ברק יש תמרור שמראה על כביש חד סטרי
    אך כעיר יהודית המעודדת בחירה חופשית -
    בשונה מרוב הערים בהם כופים על הנהגים את כיוון התנועה, אצלנו נותנים לכם את הזכות לבחור את הכיוון הרצוי מתוך רצון וחופש מוחלט...

    נהגים יקרים!
    זכרו!
    חשוב לזכור את חוקי התנועה, אך חשוב יותר להגיע הביתה וכמה שיותר מהר!
    אז תעשו את השיקול הנכון שיגרום לכם להגיע הביתה, ובשלום!

    נסיעה טובה!
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ~yg~, שם משתמש: נחוץ, מוריופ ועוד 66 משתמשים69 //
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    ההשראה הכי טובה זה נסיעה של רבע שעה בבני ברק... אבל במקרה שלי זה סך הכל פרקטיקה שפיתחתי כדי...
  • 5 6 7 43K
    • י
    סיפור בהמשכים מתחם F
  • יוסף יצחק פ. //
    • פרק א'.

    חושך.

    זה הדבר היחיד שהוא ראה כשהוא פקח את עיניו. צליל זמזום מתכתי נשמע מעליו ומצדדיו, מבט חטוף מצדו גילה לו כמה נורות חשמליות, מהסוג שמשמש לתאורת רחוב, יחד הן הפיקו אור קלוש שהאיר את חלל המבנה, אך לא היווה תאורה מספקת.

    הוא ניסה להבין היכן הוא נמצא. ואם להתחיל בשאלת היסוד, 'איך הגעתי לכאן?'. וכדי לענות על השאלה הזו, הוא חוזר שלב לאחור, 'מהיכן באתי?'. הוא לא כל כך זוכר.

    השאלה היותר נפוצה שאדם רגיל היה שואל היא

    "מה זה המקום הזה?"

    הוא נרתע מעט לאחוריו כשהוא רואה אדם צעיר, להערכתו בערך בגילו, בשנות העשרים לחייו, חצי יושב חצי שוכב, ומביט עליו במבט מוזר ומבועת.

    "זו שאלה טובה", הוא עונה בחיוך לאדם שמולו ומושיט לו יד, הצעיר תופס את ידו של האחר והוא מתרומם מהרצפה.

    "תסלח לי, אבל אני חייב לעשות כאן סדר", הוא אומר לצעיר שהרגע הקים, "דבר ראשון, שלום, קוראים לי ניר, אשמח לדעת את שמך שאדע איך לפנות אליך", הוא קד קידה צינית ומביט על הצעיר, "אתה חטפת אותי לכאן?", הצעיר שואל בקול חושש לאחר כמה שניות של בהייה, הוא שולח את ידו לכיסו, ניר מבחין בכיס המכנס המתנועע אנה ואנה, ולבסוף הצעיר מסתכל עליו במבט מאיים, "תחזיר את זה", הוא זורק לרצפה בזעם פיסת נייר שהייתה לו בכיס, "את מה?", ניר עדיין מחייך, לא כל כך מבין את הסיטואציה, "את הפלאפון שלי שגנבת", הצעיר צועק עליו וצועד צעד קדימה, ניר נרתע לאחוריו, "לא גנבתי לך שום דבר, למעשה מצאתי את עצמי כאן בדיוק כמוך לפני שניות ספורות", הוא מסביר בעודו שולח את ידיו באינסטינקטיביות להגן על פניו, "תגיד לי, ניר", הצעיר הוגה את שמו בציניות, "אתה רוצה מכות?", הוא שואל כמובן רטורית, ניר צועק לו, "לא, אני מבטיח לך לא נגעתי בך", ורק לאחר שהוא חושף את בטני כיסיו, הצעיר נרגע ומתחיל להאמין לו.

    "קוראים לי אלי", הוא אומר בקול רפה לאחר מכן, "אני מקווה שאתה מרוצה", הוא מזעיף פנים ונשכב על קצפת הבטון הקשה, מתנשף. "לכל הרוחות, מה זה המקום הזה?", הוא ממלמל לאחר כמה שניות ארוכות של נשימה.

    "אוקי, יש לי שתי בשורות, טובה ורעה, מה תרצה לשמוע קודם?", ניר מציג לו את האפשרויות, "תגיד לי, אתה חושב שבאתי לכאן לשחק, מה הקטע שלך?", אלי מתרומם קלות מהרצפה, מביט בתסכול על האיש עמו הוא נתקע ב... מקום הזה, מה שהוא לא יהיה, "טוב אני אתחיל בטובה", ניר עונה לעצמו, "יש דרך לצאת מכאן", אלי מתנער, 'סוף סוף יש לו משהו חשוב לומר', הוא חושב לעצמו, "יש מולנו דלת גדולה, ובערך באמצעה", ניר הצביע לכיוון מסוים, "יש חור למפתח", "מעולה", אלי התלהב אך אז לפתע עצר, ופנה אל לניר, "תן לי לנחש מה הבשורה הרעה", ניר מהנהן לו לחיוב, כאומר לו, 'כן אחי, קלטת את העניין', "אין לנו מפתח", אלי משלים אותו, ומביט על הקיר מולם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: איש אחד הלך, ד. מ., שמש שוקעת ועוד 45 משתמשים48 //
    123 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    הורדתי. "תנמיך את הקול שלך", אייל סינן מבין שיניו, הוא הזיז את עיניו ווידא שאיש לא הבחין בהם...
  • 2 3K
    • מ
    מידע שימושי מילון ראשי תיבות חרדי ^'_'^
  • מימיי //

    • אחרי הסבר ארוך לחברה שהתחילה לאחרונה לקרוא עיתון חרדי ספציפי והסתבכה כהוגן עם הראשי תיבות שמפוזרים שם, החלטתי לכתוב לה מילון קצרצר.




    תמיד טוב להתחיל את הכתיבה ממילה אחת בעלת גרשיים – בס''ד.

    את הפירוש שלה לא כולם יודעים, מי שיודע יקוטלג מיד לחרדי, דתי או איש חובש כיפה.

    אבל אחרי שמפרקים את הר''ת (נו, ראשי תיבות של ראשי תיבות), מגלים שהפירוש לשלושת האותיות שכתבתי למעלה הוא ''בסייעתא דישמיא'', הכוונה לבעז''ה (בעזרת ה', אבל תודו שזה ספציפית היה קל).

    בכל מקרה, בשפה העברית משתמשים המון בראשי תיבות לכל מיני מילים, אבל החברה הדתית ובעיקר החרדית עלתה על כולן.

    הנה כמה ר''ת שתצטרכו כאשר תגיעו לאזור חרדי (או בעיקר כשתפתחו עיתון חרדי, יש ראשי תיבות שיותר נכתבים מאשר נשמעים):

    זו''צ - זוג צעיר, הכוונה לזוג שנשוי שנה שנתיים ללא ילדים.

    אכמ''ל – אין כאן המקום להאריך, יעני – שתוק, אני אסביר לך בבית.

    בנש''ק - בנם של קדושים, ילד, נער, בחור צעיר, איש, שנולד לגדולה. זתומרת - בן של אדמו''ר או רב חשוב.

    ואם באדמו''ר עסקנו, אז – אדמו''ר – אדונינו, מורינו ורבינו.

    צו''ל – צדיק ורע לו, אדם המצטייר בעיניי אנשים כסגפן, צדיק יותר מהנצרך וכדו'.

    ב''ה – קל מידי, אני יודעת. אבל בכל זאת – ב''ה = ברוך ה', שב''ה שיש את הראשי תיבות האלו.



    טוב, לצערי המוח שלי מתייבש אט אט והוא צריך את עזרכתם.

    אשמח שתוסיפו למילון שלי עוד ר''תים , וככה נוכל להקל על קוראים מתחילים;).
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ELIZABET, 7שבע7, רבקה אמנו ועוד 34 משתמשים37 //
    34 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מימיי
    האמת שלא יצא לי לשמוע עליהם בכלל..
  • 273
    • T
    שיר הִנֵּה הִנֵּה
  • tmr //
    • הִתְמַסַּרְתִּי אֶל
    הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן
    לָמַדְתִּי אֵיךְ לְדַבֵּר
    לִקְרֹא אֶת תָּוָיו
    לְהַאֲמִין לְכָל כִּיפוּף זֶרֶת

    הִתְמַסַּרְתִּי אֶל
    הָאָדָם הַלֹּא נָכוֹן
    וְעַכְשָׁו
    כְּשֶׁמְּקַוָּה אֲנִי שֶׁהִגִּיעַ הָאָדָם הַנָּכוֹן
    אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַהִי הִתְמַסְּרוּת
    מַהוּ מִנּוּן הַשִּׁנּוּי הַנִּדְרָשׁ
    מֵהַנִּסָּיוֹן הַלֹּא נָכוֹן
    אֵיפֹה טָעִיתִי

    הַדֶּרֶךְ הַפְּשׁוּטָה שֶׁלִּי
    בּוֹחֶרֶת בְּלֹא לְהִתְמַסֵּר שׁוּב

    אָז הוּא אוֹמֵר לִי
    אַתְּ לֹא אִתִּי
    וַאֲנִי
    פּוֹתַחַת בִּי סֶדֶק שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
    וְעוֹנָה לוֹ
    אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ

    וְהִנֵּה הִנֵּה
    כְּבָר הִתְמַסַּרְתִּי אֵלָיו
    כֻּלִּי
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדריכלית מתחילה, כר מלא ברכת ה', בחלל הריק ועוד 13 משתמשים16 //
    0 תגובות
  • 1K
    • הלוחשת לתווים
    שיתוף - לביקורת ככה הלך לי הערב באדיבות ההאקרים המרגיזים 😤😤
  • הלוחשת לתווים //
    • 22:30

    צריך לסדר את הבית, הפעם זה יהיה קצר!!

    פותחת את פרוג כדי לראות מה התחדש,

    הצילו אין אתר, יש פריצה!!


    22:33

    קוראת 5 פעמים את תוכן ההודעה,

    מעניין לבדוק בספאם אם קיבלתי דרישה לכופר.


    22:35

    יאהיי, קיבלתי דרישה לכופר. איזה חשובה אני!!

    הולכת לבדוק אם פרוג נפתח.


    22:38

    מרעננת את הדף


    22:40

    מרעננת את הדף


    22:45

    נפתח האתר!!!

    ידעתי שלא יצליח להם!

    מה חדש....מממ

    יש אשכול מתעדכן על הפריצה..

    ניכנס לשניה אחת.


    22:55

    מחקו ניק, איזה הודעה מוזרה הוא כתב..

    אני חייבת לבדוק את זה!!

    עוד 3 דקות ואני עפה---


    23:10

    מחקו עוד ניק, זה ממש מתפשט.

    יואו איזה פחד, מה אם ישתלטו על הניק שלי?!


    23:20

    חחחחחחחחחחח אוי אנשים מצחיקים!!


    23:40

    מחקו עוד ניק!? איפה זה יגמר...


    00:00

    עוד ניק....

    איזה מסכנים!!


    00:20

    אז השתלטו להם על הDB או לא?

    מאיפה כל הידע הזה שלהם?


    00:40

    מקליד/ה...


    01:00

    מהה? כבר 01:00???
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ניהול קהילת כתיבה, yael305, התאומה ועוד 49 משתמשים52 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    איזה 'חשים' אתם... לי הם פרצו כבר בתאריך 20/1/24...
  • 475
    • T
    שיר עֶשְׁתּוֹנוֹת
  • tmr //
    • לֹא לְאַבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת
    קָשֶׁה יוֹתֵר
    כִּמְעַט
    מִקְּרִיעַת יַם סוּף

    זֶה לְהַתִּיז אֶת הַבְּאֵר שֶׁבִּי
    לְכָל עֵבֶר
    אַךְ לִשְׁמֹר לִי כַּמָּה גְּרָמִים
    קֻרְטוֹבִים שֶׁל
    כֵּנוּת

    זֶה לָלֶכֶת עַד סוֹף
    הַצּוּק וּלְהַרְגִּישׁ
    אֶת הַמָּוֶת
    לָתֵת לַמַּלְאָךְ לְהַטּוֹת אוֹתִי קָדִימָה
    אֶל תְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה
    אַךְ לְהַשְׁאִיר בִּי
    אֱמוּנָה אַחַת קְטַנָּה

    זֶה לְאַבֵּד הַכֹּל
    לָתֵת לַסֶּכֶר לְהִפָּרֵץ אַחֲרֵי
    שֶׁהוּא חִכָּה לִי
    לָתֵת לַלֵּב לְהַשְׁלִיךְ אֶת
    כָּל מָה שֶׁהֻאֲשַׁם בּוֹ

    לֹא לְאַבֵּד עֶשְׁתּוֹנוֹת
    זֶה לְהָעִיף אוֹתָם מִמְּטוֹס אֵל
    עֵבֶר כַּדּוּר הָאָרֶץ

    וְאָז לָרֶדֶת
    בְּהַכְנָעַת אֵינְסוֹף
    בְּגוּף שָׁבוּר
    לְהִתְכּוֹפֵף
    לֶאֱסֹף
    אֶחָד אֶחָד

    עֶשְׁתּוֹן
    עֶשְׁתּוֹן
    בְּלִי לְאַבֵּד אַף אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ
    בְּלִי לִזְרֹק אוֹתָם אַף פַּעַם
    בֶּאֱמֶת
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ליליאן, NOA#, דבורה הנביאה ועוד 9 משתמשים12 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    אני אתאמץ ללמוד דקדוק ביום שבו פרוג יחוסו עלינו ואוכל לערוך טקסטים עם טעויות כדוגמת הנל 😶 תודה רבה🙏
  • 2K
    • S
    סיפור בהמשכים דמעה דוממת / חלק ג' ואחרון בס"ד
  • shevi123 //
    • מועדים לשמחה!
    חיכיתי קצת כדי שיהיו פרקים מוכנים ברצף, מעלה אותם כרגע במתכונת של פעם בשבוע/שבועיים בס"ד.

    תקציר: אפי כרגע נמצאת במסגרת של אשפוז בייתי.

    לפרקים הקודמים:
    חלק א
    חלק ב
    • תודה
    Reactions: לרקוד על הירח, מוצג ו-;בינארית3 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    shevi123
    מצ"ב
  • 506
    • ❤
    שיר מה שלומי
  • ❤️אילולה❤️ //
    • מה שלומי

    שלומי נע בין יאוש
    לקבלת המציאות, כמו שהיא.
    הבנת הגבול הדק שמחבר
    בין להיות מלכה
    להמליך את האל עלי.
    שזהו סוף התחלת הפתרון.
    לרעב הבלתי נגמר בנפש
    להתחדשות.
    לתיעוד מילים, ששוות אותי
    שחיות בי.
    שמצדיקות את קיומי.
    דופקות על דלת נפשי כמתימרות להפוך
    לחלק ממני.

    ואני. אוטמת את קול
    חלקי הנפש שלי שצורחים מבעד לסורגי הזהב.
    שלא יראו. שלא ישמעו. נפש מדממת.
    לא יכולה לצעוק.
    מילים כל עוד הם לא נכתבו אין להם משמעות.
    וזה כל כך אבסורד,
    כי דף לא יכול לצעוק וגוף נושם, חי. כן.
    אז למה מילים מתימרות לספק,
    את כל צרכי הלב נפש והגוף יחד.
    זוהי משמעותה של התמכרות, של עיבוד הכרה
    הקונפליקט בין מה שאני רוצה.
    למי שאני רוצה
    להיות.

    וזה הדרך לחיות.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: יוסף ל, Take it Easy, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ❤
    ❤️אילולה❤️
    תודה רבה!
  • 833
    • מינדי שטרן
    דיון מעלה מחדש- פשוט. מרגישים!
  • מינדי שטרן //
    • כבר מזמן שמתי לה שאחרי שאני שומעת שיר מסויים
    אני מוצאת את עצמי מלבישה עליו בראשי מילים מעצמי,
    אז בחמישי האחרון הזדמזם לי השיר רק עוד רגע של עקיבא
    ותוך כדי התלבשו לי על הלחן מילים
    אז כתבתי אותם ככה בלי ליטוש או דיוק

    מודה ומתוודה, יש אי אלו אי חיבורים בין בתי השיר מבחינה לוגית וזרימת עלילת שיר,
    אבל כפי שאמרתי, לא נגעתי בו מעבר למה שעלה לי בראש באותם דקות…

    הרקע למילים:
    כחלק מהעבודה בעיצוב גרפי
    זה לשים דגש על קונספט, אוירה ורגש בתוצרים
    מה שגורם לי להשתמש המון בחוש הדמיון שלי
    ולנסות להעביר לויזואליה את התחושות והרגשות…

    (מומלץ לקרוא יחד עם הלחן ולהרגיש את הקצב -יש לי חולשה לקצב מדויק…)

    פשוט. מרגישים

    הי זו אני כאן
    ששרה
    מחפשת השראות

    להפתיע
    כל לקוח
    ולתת לו רגשות

    מרגיש לי קצת כמו חלום בערך
    החיים שלי יפים ככה
    זוכה לחיות אותם עם ערך

    תדעו באמת
    שמתחת כל המודעות
    אני אחת עם ים דמיונות

    רוצה כל רגע
    להגשים חלומות

    מחפשת כל הזמן חיבורים
    בין חומרים, מרקמים
    וצבעים…

    עד הרגע
    שרואים תוצרים…

    - - - -

    אבל זו אני כאן
    ששרה
    וצריכה מילה טובה

    שתמיס בי את הפחד
    לבקוע ת׳תקרה

    כמו זריחה שקורית בקסם
    גם המבול הזה שבי
    עוד יפרוץ בקשת

    תדעו באמת
    שמתחת עיצובי כרזות
    יש לב, בן אדם, רגשות
    הוא רק מגיע
    להעביר רגשות

    מחפשת כל הזמן חיבורים
    בין רגשות, אוירה, עומקים

    עד הרגע
    שפשוט. מרגישים
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אחת כזאתי;), :)CHANI, לי@.ס ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה