קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 94
    • IMOD
    שיתוף - לביקורת מאמר לפרשה בסגנון ספרותי
  • IMOD //
    • שלום לכל החברים!!!
    רציתי לשתף אתכם מאמר שכתבתי על הפרשה, נסתי מאוד שהסגנון יהיה סגנון ספרותי קליל ומעניין שיתאים לעלון שאני מוציא לשבת, אף על פי שייתכן שהדברים קצת עמוקים.
    אשמח מאוד מאוד לשמוע את דעתכם על סגנון הכתיבה של המאמר!!!​

    פרשת וישב​

    יסוד הרוח בחיי יעקב ויוסף​

    לעיתים התורה אינה מכריזה, אלא לוחשת חרש, ופסוקיה כמו טיפות גשם זעירות הנושאות עימן סערה של משמעות. כך הוא הפסוק שבתחילת פרשתנו "אלה תולדות יעקב, יוסף היה רועה את אחיו בצאן" לכאורה פסוק פשוט, יעקב הוליד בנים, ויוסף בנו האהוב היה רועה עימם. אך מאחורי המילים הפשוטות, מסתתרת אמת עמוקה. כיצד ניתן לומר שיוסף הוא "תולדות יעקב" הרי ליעקב היו שנים-עשר בנים, למה יוסף לבדו מתואר כתולדותיו?

    הזוהר הקדוש מכניס אותנו למסע אל עומקם של דברים. דמותו של יוסף, נאמר, הייתה כצורת פניו של יעקב. לא מדובר כאן רק בדמיון חיצוני, אלא במהות פנימית עמוקה הקושרת את יעקב ויוסף זה לזה, כמי שחולקים יחד את יסוד, יסוד הרוח, אותה אנרגיה פנימית, בלתי נדלית, המניעה את החיים. כמו אש שמסתתרת בגחלת, וכמו להבה שמתפרצת ברוח חזקה, כך יעקב ויוסף – שני קצוות של אותה השראה, המגולמים בשני הדמויות הללו ובמורשתם הנצחית.

    יסוד הרוח: אומץ מול פחד

    יסוד הרוח, אינו עוסק בכוח גופני או בתקיפות נפשית, אלא במהות עדינה ורוחנית יותר: האומץ. זהו כוחו של אדם לעמוד מול פחד, לשאת ראש ולהמשיך לנוע גם כאשר הכול נראה אבוד. ומעניין לגלות את מקומו של האומץ הזה בחושי האדם, רבי שלמה אבן גבירול אומר, שמידת האומץ נעוצה בחוש המישוש. הידיים, הן שלוחות של האדם אל העולם, ומביאות את תנועת האדם לסביבתו, והן המקום שבו מתבטא יסוד הרוח. ולכן התורה כותבת את הרפיון והחולשה "ידיים רפות" (ישעיהו לה, ג), ואילו האומץ והחוזק ב"יש לאל ידי" (בראשית לא, כט).

    יעקב מתגלה לנו ביסוד זה כבר בלידתו, כאשר "וידו אוחזת בעקב עשיו". תנועה זו אינה רק פעולה פיזית – היא הצהרה על נחישות רוחו של יעקב. גם יוסף ממשיך את אותו עיקרון: שהצלחתו נמדדת בידו שנא' "מצליח בידו". היא תולדה של רוח חזקה. הידיים הן שמבטאות את הרצון הפנימי, את האמונה שלא מרפה, ואת הכוח להיאבק ולנוע קדימה.

    האות אל"ף ותנועת הרוח

    יסוד הרוח, על פי ספר היצירה, נברא מהאות "א". לאות זו צורה ייחודית, שני קווים קטנים היוצאים מגופה הארוך, כרמז לשתי ידיים המחוברות לרוח האדם. יש כאן עוד עומק, האות אל"ף ראשה מורה כלפי מעלה, ושתי רגליה יציבות על הקרקע, כמי שבאה לסמל תנועה, הליכה. האות "א" מלמדת על חיבור בין נדודים ועשייה, כך גם יעקב ויוסף, שניהם נדדו במקומותיהם ‑ יעקב בחרן ובכנען, יוסף במצרים ‑ אך כל אחד נשא עימו את אותה אל"ף של רוח, תנועה מתמדת בין גלות לעשייה, בין מאבק ליצירה.

    מעגליות הטבע ופריצת הגבולות

    למרות תנועתה הישירה של הרוח, יש בה גם מעגליות טבעית. החיים, כמו הרוח, נעים במעגלים – יש בהם עליות ומורדות, רגעים של צמיחה ושל רפיון. ועל כן נבין למה יעקב ויוסף דיברו על העגלות של המשכן, ולמה "ותחי רוח יעקב" כשראה את העגלות ששלח יוסף, כי זה לא היה רק מעשה טכני. העגלות, שנועדו להחיות את רוח אביו [ועליהם גם דיברו לפני גלות של יוסף], נשאו עימן מסר עמוק: החיים אינם קו ישר. גם כשנדמה שהכול חשוך, המזל יתהפך כעיגול המסתובב; גם כאשר האדם נופל, ניתן לקום מחדש.

    עגלות אלה, שסימלו תנועה והתחדשות, הצליחו לגעת בנקודה העמוקה ביותר שבין יעקב ליוסף ‑ יסוד הרוח, אותו כוח המוביל לשינוי ולתקווה. "ותחי רוח יעקב" – כי הרוח, הנעה במעגלית, מלמדת על העיגול של הנהגת העולם, שפעמים למטה ופעמים למעלה, ומביא להתחדשות ותקווה.

    אש ולהבה: ההבדל בין יעקב ליוסף

    אם יעקב ויוסף חולקים את אותו יסוד ‑ יסוד הרוח, מה ההבדל בין יעקב ליוסף, מה יוסף מוסיף על יעקב?

    כדי להבין זאת, עלינו להתבונן בספירות. יעקב מייצג את ספירת התפארת, הנמצאת במיקום גבוה יותר ומבטאת עקרונות רוחניים עמוקים. התפארת, במרכז הספירות, עוסקת בעיקר בעבודת האדם על עצמו, בשאיפה לשלמות פנימית, לתיקון עצמי, ולמילוי חובותיו כלפי אחרים. יוסף, לעומתו, משתייך לספירת היסוד, השלב הנמוך יותר בספירות, אשר מתמקד בעולם המעשה.

    תפארת ויסוד: הרוחני מול המעשי

    יעקב, בספירת התפארת, חי ופועל מתוך גישה של שלמות פנימית. תפארת היא האיזון בין החסד לדין, בין נתינה לדרישה, אך עיקרה מופנה פנימה, כלפי האדם עצמו. כך אנו רואים שיעקב מעיד על עצמו "בכל כוחי עבדתי את אביכם" (בראשית ל"א, ו'). הוא עובד בבית לבן, אדם רמאי, אך אינו דורש ממנו דבר. כל מאמציו מופנים למילוי חובותיו האישיות, גם כאשר הסביבה אינה הוגנת כלפיו. יעקב שואף לשלמות פנימית, אך אינו מבקש לשנות את הסביבה.

    יוסף, לעומת זאת, פועל מתוך ספירת היסוד. היסוד, הקרוב יותר לעולם העשייה, מתמקד בהשפעה על אחרים, בדרישה מהם לשפר את דרכיהם ולהגשים את תפקידם. יוסף אינו מסתפק בעבודה פנימית – הוא דורש תיקון מהעולם שסביבו. כך הוא מביא את דיבת אחיו רעה לאביו, תובע מהם לעמוד בסטנדרטים מוסריים גבוהים. גם במצרים הוא פועל באותה רוח: הוא מצווה על העם למסור את רכושם לפרעה, לשמור על סדר נוקשה, מל אותם, מעביר אותם בתים ואף מגביל את חירותם: "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מ"א, מ"ד).

    אש ולהבה: יעקב ויוסף בעבודת הרוח

    כעת מתבהרת לנו משמעות הפסוק בנביא עובדיה: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה". יעקב, התפארת, הוא הרוח שמלבה את האש. אש זו יציבה, בוערת במקומה, ומאירה את הדרך לאדם עצמו. כמו יעקב, אש זו מתמקדת בפנים, בעבודת האדם על שלמותו האישית.

    יוסף, לעומת זאת, הוא הלהבה, רוח חזקה המניעה את האש ומפיצה אותה לכל עבר. להבה זו פורצת קדימה, אינה מסתפקת במקומה, אלא משפיעה על כל מה שסביבה. היסוד, שמוציא את כוחה של התפארת אל הפועל, הופך את האש ללהבה.

    עבודת האדם: פנימיות וחיצוניות

    יעקב ויוסף מלמדים אותנו על שתי דרכי עבודה משלימות. יעקב מסמל את העבודה הפנימית, את עיצוב האדם עצמו, ואת השאיפה לשלמות מוסרית בתוך עולמו הפרטי. יוסף, לעומתו, מייצג את העבודה החיצונית, כיצד לתעל את כוחותיו של האדם להשפעה על סביבתו, לדרוש מהעולם להיות טוב יותר וליצור שינוי רחב היקף.

    שתי הדרכים הכרחיות, והחיבור ביניהן הוא יסוד הרוח עצמו. אש ולהבה – הפנימיות המובילה לעשייה חיצונית, והעשייה החיצונית המזינה את הפנימיות. כך יעקב ויוסף ממשיכים לפעול בתוכנו, מדליקים אש בלבבות ומפיצים אותה כלהבה לעולם כולו.
    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רבקהנ, מתגעגע, מחוברת לעצמי ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 139
    • נ
    שיתוף - לביקורת לתפוס הזדמנויות
  • נסיך על חלל //
    • הוּא נִמְצָא כָּאן כְּבָר תְּקוּפָה, הִתְרַגֵּל לַמְּצִיאוּת הָרְטֻבָּה הַזּוֹ.
    ​
    יָמִים רַבִּים הוּא חַי כָּךְ בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָעֲמֻקִּים הַלָּלוּ. הִסְפִּיק לְהַכִּיר וְלִלְמֹד עַל פֶּה אֶת כָּל הַשִּׁיטוֹת לֹא לִטְבֹּעַ, לֹא לִפֹּל עָמֹק – עָמֹק אֶל תּוֹךְ הַקַּרְקָעִית הַחוֹלִית. לֹא לְהִסָּחֵף עָמֹק- עָמֹק אֶל תּוֹךְ מְעַרְבּוֹלוֹת.

    בְּעֶצֶם כְּשֶׁהוּא חוֹשֵׁב עַל זֶה, הוּא בְּכָל מִקְרֶה נִמְצָא בַּקַּרְקָעִית. בַּבֹּץ. הוּא בְּכָל מִקְרֶה כְּבָר נִסְחַף רָחוֹק- רָחוֹק. הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁדִּמְיֵן...
    זֶה הָיָה בְּיוֹם קַר, אָפֹר וְגָשׁוּם לְהַחֲרִיד. הָרוּחוֹת הַחֲזָקוֹת וְהַיָּם הַסּוֹעֵר כְּאִלּוּ עָשׂוּ יָד אַחַת בִּכְדֵי שֶׁהָאֳנִיָּה לֹא תַּחֲזִיק מַעֲמָד, תְּשַׁבֵּר תִּתְפָּרֵק וְתִצְלֹל עָמֹק אֶל תּוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם הַסּוֹעֲרִים, וְהוּא רַב הַחוֹבֵל- הָפַךְ לְשֶׁבֶר כְּלִי, נָע וָנָד, נוֹתֵן לְגַלֵּי הַיָּם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנָם.

    לִפְנֵי תְּקוּפָה הִגִּיעַ לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל אִי בּוֹדֵד. הוּא אֲפִלּוּ לֹא עָלָה לַיַּבָּשָׁה. בְּעֶצֶם כֵּן. לְשֵׁנָה בִּלְבַד. בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם נִמְצָא הוּא בַּמַּיִם, חוֹוֶה אֶת אוֹתָם רִגְעֵי הַסְּעָרָה מֵחָדָשׁ וּכְשֶׁמַּחֲשִׁיךְ הוּא מִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף וּמְנַסֶּה לָתֵת לְעַצְמוֹתָיו מְנוּחָה. רַק מְנַסֶּה. כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא וַהֲכִי הֲכִי קָרוֹב לַמַּיִם.

    עָבְרוּ הַיָּמִים, הִתְחַלְּפוּ הָעוֹנוֹת וְאֶל אוֹתוֹ הַחוֹף וְאֶל אוֹתוֹ הָאֵזוֹר הִגִּיעָה אֳנִיַּת מִסְחָר גְּדוֹלָה. אַחַד הַמַּלָּחִים שֶׁעָמַד עַל הַסִּפּוּן, רָאָה אוֹתוֹ, נִסָּה לְסַמֵּן לוֹ, לִקְרֹא לוֹ בְּקוֹל, אַךְ הוּא הָיָה שָׁקוּעַ, עָמֹק בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַּיִם...אַחֲרֵי דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת נִפְגַּשׁ מַבָּטָם וְהַמַּלָּח הַמָּסוּר זָרַק לְעֶבְרוֹ חֶבֶל- גַּלְגַּל הַצָּלָה בִּקֵּשׁ שֶׁיּוֹאָחָז אַךְ הוּא סֵרֵב. סֵרֵב לְהוֹשִׁיט יָד, סֵרֵב לֶאֱחֹז, לָצֵאת מִתּוֹךְ הַמַּיִם אֶל הַיַּבָּשָׁה, אֶל הַחַיִּים.

    לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּמָקוֹם קְצָת נָמוּךְ...בַּמַּיִם הַחַיִּים הָעֲמֻקִּים, הַסּוֹעֲרִים. מַחֲלִיטִים שֶׁזֶּהוּ. דַּי. אֵין לָנוּ יוֹתֵר כּוֹחוֹת לְהִתְמוֹדֵד, לַחֲווֹת, לִשְׂרֹד.
    זֶה בְּסֵדֶר, אֲנַחְנוּ בְּנֵי-אָדָם. מֻתָּר לָנוּ לִפְעָמִים לְשַׁחְרֵר, לְהַרְפּוֹת וְלָתֵת לַגַּלִּים לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ. אֲבָל יַחַד עִם זֹאת בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא לָתֵת לָהֶם לְנַהֵל אוֹתָנוּ. לָשִׂים לֵב שֶׁמִּדַּי פַּעַם מַגִּיעוֹת לְיָדֵינוּ הִזְדַּמְּנוּיוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהָרִים אוֹתָנוּ לְמַעְלָה וְאָסוּר לָנוּ לְפַסְפֵס אוֹתָם, אָסוּר לָנוּ לְסָרֵב.

    כִּי הִזְדַּמְּנוּיוֹת לֹא נִשְׁאָרוֹת עוֹמְדוֹת לְעוֹלָם, צָרִיךְ לָדַעַת לִתְפֹּס אוֹתָן. צָרִיךְ לְהַסְכִּים לִתְפֹּס אוֹתָן.


    אשמח לביקורות (בונות😉) משהו...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פניני ריין, נפתלי בן אשר, בחלל הריק ועוד 7 משתמשים10 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נסיך על חלל
    תודה. ת'אמת שהתלבטתי לגבי הרווח הנוסף הזה בדיוקקק. אז באמת תודה על הדיוק🙏
  • 165
    • ח
    שיר חיבוטים
  • ח.ד. וחלק //
    • בס"ד

    והייאוש מזדחל,
    והעצב משתחל.

    בפנים אני מזדעזע,
    בחוץ עסקים כרגיל.

    כלום לא מעיד,
    על סערת הנפש.

    מאום לא חושף,
    את טלטולי הרגש.

    ושוב נופל,
    ושוב קם.

    וחוזר חלילה,
    ועוד פ'ם.

    מוצא בשירים נחמה,
    כותב מילותיי באבחה.

    והפסנתר מנגן,
    והניגון מזמר.

    מתי אוכל כבר,
    למצוא דרך.

    גלו לי רק אם אי פעם,
    אשתחרר מהמורך.

    מילותיי בוגדות בי,
    צוחקות מולי,
    לועגות למאמציי.

    אך לא אתייאש,
    מלחפש דרכי.

    מלאסוף חלציי.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: הבא בתור, .חיה פ, רבקי פרידמן ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    מקנן בי חשש שלא הובנתי נכון. אני ממש מתחבר לשירים הנהדרים של @ח.ד. וחלק כשהוא כותב על ייאוש...
  • 722
    • מ. י. פרצמן
    ניהול ברוך הבא למנהל התוכן החדש שלנו
  • מ. י. פרצמן //
    • שמחה ונרגשת לקדם כאן בברכה את הניק @יוסף יצחק פ.,
    שהוכתר בתשואות עם ועדה לענוד את התואר "מנהל התוכן" בקהילתנו.

    שקט, תפסיקו לצעוק. אני אסביר בדיוק מה זה אומר.

    ראשית, אין כאן החלפת כתרים, ולא החלפת ניהול.
    @ניהול קהילת כתיבה ואנוכי עדיין נמשיך לנהל את הקהילה כדרכנו מימים ימימה.
    תיזהרו ממנו, כי אנחנו עדיין מפחידים נורא מאוד ועם יד על ההדק וכל הפרת משמעת תשלח אתכם הביתה ליומיים או משהו כזה.

    הרב פ. מקבל תפקיד חדש דנדש, שנולד והוקם במיוחד עבור צרכי הקהילה:
    יזמת תוכן מקצועי, יצירת אתגרים מוספים, ניתוב אשכולות למטרתן המקצועית, העלאת מאמרים שעשויים למקד אותנו,
    ובאופן כללי לעזור לכולנו לזכור את יסוד החסידות ושורש העבודה בקהילה:
    שיפור והתמקצעות בתחום הכתיבה.
    לזכור טוב טוב, חזק חזק, עד שלא נוכל לשכוח אפילו אם נרצה חזק מאוד.

    עבור כל ענייני הניהול השוטפים - בקשות, דיווחים, מחיקות וכו' - יש להמשיך ולהתנהג כתמול שלשום.
    רעיונות מעניינים וכיווני תוכן שונים יקודמו מעתה בברכה אצל הרב פ. שליט"א.

    ברשות העדה הריני מתכבדת לברך את מנהל התוכן בברכת הצלחה:
    יהי רצון שתשרה ברכה במעשיך, ונשמח כולנו בדברי פירותיך.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מיהי, עלות השחר, קרב ועוד 32 משתמשים35 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ניהול קהילת כתיבה
    ניהול קהילת כתיבה
    נראה לי כמו זמן טוב להתאמן על סגנון כתיבה מכובד, שמעיד על המשתמש בו שהוא חבר בקהילת הכתיבה...
  • 735
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת לא בודקים לפני, אל תתלוננו אחרי!
  • שועל ספרות. //
    • היא נכנסה בהיסוס.

    "כן, את יכולה לשבת".

    "תודה".

    "את שלומית, נכון?"

    "כן".

    "קראתי את המייל שלך. אז הבנתי מה שנקרא, בכותרות, את הסיפור שלך. בואי תספרי לי קצת יותר באריכות..."

    "כן, תודה. תראי, אני לא מאשימה חס וחלילה אף אחד. אני אשמה!"

    "אוקיי".

    "אז ככה, כשאני ראיתי אותו לראשונה..."

    "מתי זה היה, אגב?"

    "לפני שנה בערך".

    "אוקיי, תמשיכי".

    "בקיצור, כשראיתי אותו על המבט הראשון הרגשתי שמצאתי כל מה שדמיינתי, הוא היה נראה פשוט מושלם!"

    "מה זה כל מה שדמיינת, נראה טוב?"

    "ממש לא! לא התכוונתי רק למראה! הוא היה נראה חזק, את יודעת חסון כזה..."

    "את ממשיכה על המראה..."

    "שנייה, הנה, גם המידות שלו היו נראות לי מצוינות!"

    "אבל את יודעת שמידות אי אפשר מדי לראות... בשביל זה מבררים!"

    "נכון, אבל הייתי מתלהבת כזו".

    "ומה גילית?"

    "המידות, זוועה! שלא תביני לא נכון, הוא יפה, חסון, אבל המידות שלו..."

    "אני מבינה".

    "אז מה עושים?"

    "תקשיבי, עם כל הרצון הטוב אני לא יכולה להחליף לך ארון את היית צריכה לבדוק מידות מדויקות מראש!"
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוהבת השם, קרב, ברכי שטיין ועוד 45 משתמשים48 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירער
    ליכא מידי דלא רמיזא... "זה כאן הארון שיורד על פי מידותיו"
  • 495
    • א
    דיון השטח האפור בספרות החרדית
  • א. פרי //
    • בכתיבה שלי אני באה מתוך רצון טוב, לבנות ולא להרוס...
    כך שהתחלתי להוציא לאור את הכתיבה שלי, ממש רעדתי שמא הכתיבה תקלקל משהו בעולמם של הקוראים.

    חיפשתי איזו דמות שמבינה בכתיבה ובתוכן לציבור החרדי שתיתן לי עידוד שהתוכן בסדר. (ומצאתי את הפתרון כאן, תודה לכם שכיוונתם אותי בכתיבת ספרי הראשון "במה ללא קהל".)

    מאז - המצב שלי נעשה קל יותר. למדתי מה מתאים לכתוב לציבור ומה לא: (אני מקשיבה לעצמי, אם יש לי התלבטות אם זה מתאים אני מוותרת על הפרסום או מבררת למה ההתלבטות ומנסה לפתור אותה עם עצמי).

    אבל עדיין יש מקומות של התלבטות, כמו במייל שקיבלתי לאחר שהצעתי את הספרים שלי לתרומה לספריות.
    המייל הציג את עצמו כתלמידה מבית ספר חסידי (כנראה יסודי), שרוצה את הספרים שלי תרומה לספריה, בהתחלה כמובן שהסכמתי, ואז חשבתי: הרי יש רמות שונות בחוגים שונים במגזר, איך ניתן להתאים את הרמה של הספר לקהל היעד?

    חבל, וזה ממש תמוה בעיני, שאין בהוצאות לאור (או במגזר החרדי באופן כללי) איזו וועדה שמיועדת עבור התאמת התוכן של הספרים לקהל היעד. (או שמא יש?)
    אני לא מתכוונת לוועדה רוחנית רגילה של מגזר מסוים, אלא ממש וועדה שיהיו בה נשות חינוך מכל החוגים, והתפקיד שלהן לסווג את הספרים לפי קהל היעד.

    אני כותבת את הדברים, מכיוון שאני, בכתיבה שלי, כן שואפת לשבור מוסכמות מסוימות באופן הגיוני (קצת בדומה לאברהם אבינו ששבר את הפסלים...) מתוך מטרה לכוון לעולם טוב יותר, אבל אני מכבדת את החוגים שיש להם חשיבה אחרת והכתיבה שלי לא תתקבל אצלם באופן חיובי, כמתאימה לגילאים מסוימים.
    (אם כי בדור שלנו, עם כל הניסיונות שאורבים לפתחנו, אני חושבת שהספרים שלי ודומים להם - ממש חיוניים עבור שימור העולם החרדי).
    למשל מול המייל שמבקש את הספרים כתרומה לבית ספר חרדי, אני די מתלבטת אם מתאים למגזר החסידי, מה עוד שאני לא ממש מכירה את העולם חסידי ואת הדעות שלו.

    בקיצור, אם קראתם את הספרים ויש לכם מה לומר לי - אם זה מתאים לכל המגזרים או לא - כיתבו לי כאן או למייל בחתימה. (הספרים שאני רוצה לתרום הם: סדר הפוך, הצעה לסדר ופותר הבעיות (שזה לא ספר שלי, אבל הסופרת הסכימה לתרום לספריות).

    בינתיים ביקשתי ממי שביקשו א הספרים, לדעת לאיזה גיל הספרים מיועדים ואם יש ביקורת על הספרים לפני שהם נכנסים לספריה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: רצוני לעשות רצונך, אוראל סולטן, מון בלאן ומשתמש 1 נוסף4 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה. (קרדיט ל @ח.ד וחלק על השם לספר.).
  • 510
    • מ
    עזרה "מילים מתחת לשמיכה" של דבורי רנד - 2 שאלות
  • מחוברת לעצמי //
    • אני רוצה להקדים ולומר שאני מתכננת לכתוב ספר עיוני (כלומר מדריך בנושא ספציפי שמתבסס על שיטה מסויימת), ועלו שתי שאלות לגבי ספרה של דבורי רנד.
    1. קראתי בעיון את ספרם של מ. גוטמן ול. פיין "תכתבו". האם הספר של דבורי רנד יכול עוד להוסיף ולחדש לי משהו?
    2. האם ספרה של דבורי רנד מתאים בכלל ורלוונטי לסוג הספר שברצוני לכתוב?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ח.ד. וחלק, אוראל סולטן ו-מוריופ3 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מחוברת לעצמי
    מקפיצה שוב. אשמח לשמוע דעה הנוגע לשאלות שלי, ממישהו/י שקרא/ה את הספר.
  • 2 3K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת זה לא ריקודים בחתונה חרדית בלי...
  • שועל ספרות. //
    • הסבא שמגיע לזמר ומודיע לו להנמיך כאילו מנמיכים במיקרופון שלו (או שהוא חושב שזה בקול מידי כי הזמר צועק חזק לתוך המיקרופון? צריך עיון)

    הילד שמקפיד לעבור את כל המעגלים ולהרוס את הקצב למען הסר ספק שיהיה איזשהו מעגל שישרוד.

    השמן שאחרי סיבוב אחד צונח באפיסת כוחות על כיסא כשמזיעתו הניגרת היה אפשר למלאות את הכינרת (לא באמת, פוי!)

    הרזה שמתזז מתחילת החתונה ועד סופה בלי מאמץ והשמן הנ"ל מסתכל עליו בעיניים כלות.

    הבחור שכל רגע ניגש לתמורת ומסמן להם עם ידיו תנועות הקפצה שהרי בלעדיו שום דבר לא יזוז.

    הבחור שבכל פעם שנכנס אדם מעל גיל ארבעים ושמונה/בעל זקן מלבין רץ בהיסטריה לתזמורת לעבור ל'ימים' בדחיפות.

    הבחור שכל רגע מושיב את החתן על כיסא למרות התנגדותו הנחרצת של הנ"ל.

    המסכן שכל רגע נתקע ברגליים של ההוא שרוקד לידו.

    הדוד שעומד בצד ומוחה כפיים בחיוך רחב.

    השמן מלמעלה שמסיים סיבוב נוסף בקריסה טוטאלית אבל טורח לסמן בידיו לרוקדים להמשיך לרקוד (הרי אם לא, ברור שכולם יבואו איתו לשבת בצד...)

    הבחור שלא משאיר דקה שבה הציבור ישכח חס וחלילה שהוא יודע לרקוד קדאצ'ק'ה.

    הבחור שאת הריקוד במעגל חייב לקפץ בתנועות הכי עדכניות לאומללותם של העומדים לצדדיו.

    התימני שמדגים בצד לאיזה מישהו איך נראה ריקוד תימני אמיתי.

    הנמוך שבריקוד רכבות נתקע מאחורי האדם הכי גבוה באולם.

    ההוא שלא מצליח לעמוד בקצב ריצת הרכבות ובגללו כל האולם מתמלא בשברי רכבות מה שגורם לו מראה של סוריה פוסט מלחמת האזרחים.

    הדוד הרציני שעושה מעגל של אנשים שרוקדים כמו פעם.

    ההוא בתוך המעגל של הדוד הרציני שבכל פעם מעיף את הרגל גבוה יותר מהפעם הקודמת.

    הדוד הנ"ל שדורש לעומדים סביבו על הריקודים הזוועתיים והשירים הגרועים שנכנסו לתוך מחננו משל היה מוטקה בלוי בשיאו.

    פרקי התהילים של אם החתן שמסתכלת מעזרת הנשים על ההוא שמקפץ עם בנה על כתפיו לקול עידודם של חבריו.

    ה'מזמור לתודה' של ההוא שהרים את החתן על הכתפיים ברגע שבו הציבור סוף סוף אישר לו להוריד אותו מעל כתפיו הדואבות.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: DasiB, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, זורע בדמעה ועוד 88 משתמשים91 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    לא סקלתי את הסוגה. אם תקרא שוב את הערתי תראה שלהפך, צידדתי בה. ביקרתי את האופן בו היא נכתבה...
  • 2 3 3K
    • ה
    דיון אפשר שאלה קטנה?
  • הטעם המושלם //
    • אני כבר העליתי את הקטע שלי לאתגר הנוכחי ככה שזה לא משנה לעכשיו בכלל

    אפשר שאלה שתנו עליה בכנות?
    אני משתתפת קבועה באתגרים כבר כחצי שנה, וגם לפני כן הייתי תחת ניק אחר כשנה     @הקה, בד"כ מעלה את הקטעים הכי טובים שלי.
    איך יכול להיות שמעולם! לא זכיתי אפילו במקום שלישי?
    • עצוב
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שמח-לעזור, M . A, דיאלוג ועוד 9 משתמשים12 //
    41 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    אני כמעט ולא משתתפת, כי הכתיבה שלי היא לא סיפורת וזה חלק מהעניין שופט בוחר את הקטע הנבחר לדעתו...
  • 120
    • T
    שיר אֵיךְ יוֹצְאִים לַחָפְשִׁי
  • tmr //
    • אֵיךְ יוֹצְאִים לַחָפְשִׁי
    בְּלִי לְסַפֵּר שֶׁגָּלִיתִי
    גִּלִּיתִי חֹר פָּעוּר חֲשׂוּךְ מַרְפֵּא

    אֵיךְ מַכִּירִים בַּחֵרוּת
    בְּלִי לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמִי שֶׁטָּבַעְתִּי
    בָּאוֹקְיָנוֹס שֶׁגַּם קוֹלוּמְבּוּס לֹא גִּלָּה

    אֵיךְ מַשְׁלִימִים אֶת הַפַּעַר
    שֶׁיָּצַרְתִּי לִי בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי
    בְּעֶשְׂרוֹת שְׁנוֹת חַיַּי

    אֵיךְ מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הַסִּפּוּר
    טִיפֵּקְס שָׁקוּף
    כָּךְ שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר מִמֶּנִּי
    אַךְ לֹא אֶזְכֹּר בִּי כְּלוּם
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: בחלל הריק, .חיה פ, תמר!! ועוד 14 משתמשים17 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה תודה
  • 2 2K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת תבדקו טוב טוב למי התקשרתם! זה יכול להיות ממש לא נעים!
  • שועל ספרות. //
    • 'אני לא מאמינה על דבורית שווימר הזאת! איזה בלנדר מקל היא מכרה לי! בושה!' חשבה לאה בכעס.

    'הוהו איזה שפכטל אני הולכת לשפוך עליה!'

    היא חייגה.

    בטעות למספר לפני 'שווימר דבורית'.

    "הל..."

    "תתביישי לך!" התפרצה.

    "מ..?"

    "מה, את רוצה לשאול? את לא מתביישת? הוא פשוט דפוק!"

    "מ..."

    "מה קרה את בטח שואלת, אז אני אספר לך. כבר מהתחלה קלטתי שהוא לא טוב כמו שתיארת אותו!"

    "ק..."

    "חכי! אתמול, הוא מתחיל להשתולל לי כאילו אני לא יודעת מה... תפסתי אותו ממש חזק, איכשהו, נרגע".

    "א..."

    "שנייה! הלוואי וזה היה הסוף! היום, הוא התחיל לקפוץ לי ולהשפריץ על כל הבית! היית צריכה לראות איזו זוועה!"

    "מ..."

    "וזה לא הסוף, אחרי שהוא סיים לקפץ הוא התחיל לזוז ימינה ושמאלה ולהידפק בלי שהצלחתי להשתלט עליו..."

    "ל..."

    "תקשיבי! פחדתי שיקרה לו משהו, אז נתתי לו כמה מכות, את יודעת לא מדי חזקות אבל שיירגע"

    "נ..."

    "את כבר מנחשת, נכון? הראש שלו השתחרר מהמקום! מת!"

    היא שמעה את השפופרת נופלת בצד השני, אז צעקה לתוך הפומית:

    "ושלא תחשבי שאני לא יודעת שידעת מראש על הבעיות שלו! רק כסף היה בראש שלך!"

    היא הסתכלה על הצג וראתה לזוועתה 'השיחה עם 'שוויגער' הסתיימה'.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שקדי, מחזירים אותם עכשיו, קרב ועוד 106 משתמשים109 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    הוא אשר עניתי אז ודאי שלא עמלתי להסתיר. :) תודה!
  • 257
    • ה
    שיתוף - לביקורת בוקר בטעם אוויר חסר צבע
  • הווה פשוט //
    • בעודי מתלבט אם להתלבש או לשתות את הקפה בפיז'מה, קלטתי אותו דרך החלון.

    הוא מיהר

    מאד מיהר

    תיק מסמכים שחור, חליפה, שפתיים מכווצות, עיניים נעוצות קדימה.

    כמו טיל שהתביית על יעד.

    אוף

    גם אני רוצה למהר לאנשהו!
    שיחכו לי בלי סבלנות
    שיהיו תקועים בלעדיי
    שיאנחו "הו סוף סוף הגעת"

    עוד מעט מנוחת צהריים
    אבל לא בא לישון עכשיו.
    בא לי משהו חריף
    משהו חם

    כמו פתיחת הבורסה בטוקיו
    כמו השקת מוצר מהפכני
    כמו הצבעה חשאית בקבינט

    מחפש מטרה
    משהו למרפק אליו
    ולצפור "סליחה סליחה" לכל הנמושות שאני דורך עליהם בדרך

    .... שופך את הקפה שהתקרר בנתיים לכיור
    ומתבונן על בהונותיי המחוצות מהדריסות של כל הקרייריסיטים שחולפים ב'וווווייישש' על פניי...

    עוד מעט נאכל צהריים ונלך לנוח.

    אבל לנוח ממה?!
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: רגעים יפים, מירער, בובה בובה ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    זו התלבטות?? קטע מתוק.
  • 526
    • א
    שיתוף - לביקורת לצייר מהלב.
  • אוראל סולטן //
    • סיפור שהתפרסם בגיליון סוכות של 'שלום לעם' ומפני שהרב @הדוויג לא הסכים להעלותו בתור מאמר משום 'עבר זמנו בטל ענינו', אני מעלהו כאן:

    איז'ו היה צייר מפורסם. הוא היה יושב בקרן הרחוב מצייר על בדי קנבס מתוחים, בעוד תרמילו מונח ברישול. הוא היה אדם מוכשר ואיש אשכולות, בעל זקן פרוע ועיניים נוצצות. ציוריו היו תלויים במוזאונים נחשבים ברחבי העולם, מכיוון שהם היו יצירות אומנות בעלות מרקם עשיר של צבעים עזים. הן כללו בתוכן משיחות מכחול נועזות וקומפוזיציות מורכבות. הוא היה אומן של טכניקה, מומחה בצבעים יקרים ובעיקר בעבודות על הקנבסים הענקיים. כך עבד במשך שנים ארוכות עד שהפך למפורסם בקנה מידה עולמי, ומכל רחבי העולם באו לקנות את ציוריו.

    למרות כל כישרונותיו הרגיש איז'ו ריקנות גדולה. הוא חיפש משהו מעבר ליופי החיצוני של ציוריו, משהו עמוק שיעניק משמעות פנימית ועמוקה יותר לחייו. הוא הקדיש למציאת המהות הזאת ימים שלמים ושעות ארוכות, קרא מאות ספרים, שרף שעות במחשבות נוגות והרגיש כיצד שעון החול של חייו הולך ואוזל בלי משמעות פנימית ומטרה לחיים.

    באחד הימים, במהלך טיול על חוף הים הסוער, נתקל איז'ו בנער צעיר שצייר על החול הרטוב שעל החוף. הנער, בשיער בלונדיני מתולתל וחולצה מלוכלכת בצבעים, השתמש בחול הרטוב ובקונכיות כדי ליצור ציורים פשוטים אבל מלאי חיים. הוא צייר ספינות שוחות בינות הגלים, ציפורים עפות בשמיים ושמש שוקעת באופק. איז'ו התבונן בציוריו של הנער והתפעל. הוא ראה את היופי הטמון בפשטות, את החמימות הטובה שנבעה בתוכם. הוא עמד והביט בהם ללא הפסקה ונדהם למראה הרבדים הנוספים והעומק שהוא הצליח למצוא בציורים הפשוטים.

    "איך אתה מצליח ליצור ציורים יפים כל כך בכלים וצבעים פשוטים כל כך?" שאל איז'ו את הנער, תוך כדי שהוא מתיישב לצידו. "אני מצייר מהלב", השיב הנער בחיוך זרחני ומלא תמימות, "אני לא חושב על הצבעים או על המכחולים, אני פשוט מנסה להעביר את הרגשות שלי. כמו שהגלים נעים או כמו שהרוח נושבת "…המשמעות של הדברים הבריקה פתאום במוחו של איז'ו והכתה בו כרעם ביום בהיר. הוא הרגיש שהוא מצא ברגע אחד את המטרה שהוא כל כך מחפש.

    איז'ו חזר לפינת הרחוב האהובה שלו והחל לחשוב על דברי הנער. הוא התבונן במכחולים היקרים שלו, בצבעים הטריים ובקנבסים הלבנים, והרגיש רחוק מהאמת הפשוטה. הוא הבין שטעה כל הזמן. תמיד הוא חשב שיופי הוא רק עניין של טכניקה ושל חומרים יקרים. אך האמת היא שיופי אמיתי נובע מהלב, שמשמעות מצליחים ליצור רק כשמשקיעים את הנשמה. ולא, זה לא תלוי בטכניקות או בחומרי הגלם, זה תלוי בנפש של האומן ובמשמעות שהוא מכניס בתוך הציורים, כי ציורים ללא לב הם גוף ללא נשמה.

    איז'ו החליט לנסות משהו חדש. הוא יצא אל הגן שמאחורי הדירה שלו, מצא פינה שקטה מתחת לעץ תאנה עתיק והתיישב על הדשא הרך. הוא הוציא מהתיק קנבס קטן וצבעי פסטל רכים. הוא לא השתמש במכחולים מיוחדים, אלא באצבעותיו. הוא לא חשב על יצירת מופת, אלא פשוט נתן לרגשות שלו להנחות אותו. הוא צייר את העץ, את השמים הכחולים ואת העננים הלבנים המתגלגלים ברוח. הוא צייר את אורה של השמש, את מרבית הציפורים ואת השלווה ששררה סביבו. כאשר הוא סיים את הציור, הוא התבונן בו בהשתאות. זה היה ציור פשוט, אך הוא היה מלא בחום, באור ובשלווה. זה היה הציור הכי אמיתי שצייר בחייו.

    מאותו יום המשיך איז'ו לצייר, אך הוא כבר צייר ישירות מהלב. הוא צייר את הנופים שראה ואת האנשים שפגש, והצליח להעביר לתוך הקנבסים הלבנים והדוממים את הרגשות שחש. הוא צייר במוזאונים ובסמטאות, בחופים ובמדבריות. ציוריו הפכו פשוטים יותר, אך הם נגעו בלבבות האנשים יותר מכל הציורים האחרים שיצר בעבר.

    *​
    הסוכה צריכה להיות נאה ויפה, אבל עיקר המצווה הוא דווקא בפשטות שבה. הענפים הפשוטים שמכסים את גג הסוכה ומותירים חריצים של חיבור אל כיפת השמיים, מזכירים לנו את הפשטות והתמימות הנדרשות מאיתנו. עיקר מצוות הסוכה הוא לא החיצוניות שלה, אלא דווקא הפנימיות, לבוא אל הסוכה עם כל האיברים וכל החושים, פשוט לבוא, לשבת בתוכה ולהתחבר למהות הפנימית שלנו.

    (שלום לעם, גיליון 1152, סוכות תשפ"ה.).​
    לסיפור באתר.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: כפיל, י"ג מידות, מוריופ ועוד 13 משתמשים16 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה שהחזרתם.
  • 2 1K
    • מ
    דיון נספח לחלק א׳ בסדרת ההתנגשות
  • מון בלאן //
    • פה בנספח תוכלו לשאול שאלות להתעדכן מתי יצאו פרקים חדשים
    ובונוס כל כמה ימים אני יעלה לפה את הכל בקובץ אחד מסודר.
    !

    לסיפור:
    www.prog.co.il

    סיפור בהמשכים - סדרת ההתנגשות: חלק א׳ (סיפור פנטזיה בהמשכים)

    שלום אני חדש כאן בפורום אני לא חושב שאני טוב כל כך אבל אני מקווה להשתפר בזכות הפורום מעלה כאן סיפור בהמשכים כדאי שתדעו סיפור זה הוא סיפור פנטזיה פנטזיה!!!! מקווה שתענו !!! ושתדעו שאני לא מתבייש מביקורת !😉 פרולוג: רחש מוזר נשמע מאחורי השיח, עמיאל שלח את ידו אל החרב מתכונן לבצע את התרגילים...
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    Reactions: נכון מאוד, איש אחד הלך, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוז'יניקית
    בפרק המסוים ההוא הזמנים התערבבו קצת- פסקה אחת בעבר והשני בהווה, ואפילו באותה פסקה כתבת בהווה...
  • 2K
    • א
    שיתוף - לביקורת גניבת הממתקים שהסתבכה
  • איש המילה הכתובה //
    • את הרגע הזה לא אשכח בחיים. הוא ירדוף אותי לעד.

    התחבאתי מאחורי הדלת הטרוקה של חדר השירות הקטנטן, דלת דקה מעץ עתיק שהייתי נועל לולא ידי העמוסות כל כך.

    בידי האחת שני קרמבואים וניל ואחד נוסף מוקה, בידי השנייה דבוקת חמצוצים, מרשמלואים, שוקולדים ועוד מק"טים רבים של מיני מתיקה טעימים להפליא.

    הפה שלי היה דחוס בעיסה לא מזוהה של סוכרים וצבעי מאכל. הוא התקשה לעמוד במעמסה שהטלתי עליו. שרירי הלסת שרפו ונתפסו בזה אחר זה. אם היו יכולים היו מגישים מכתבי התפטרות מופגנים.

    למרות הלעיסות האינטנסיביות, שמרתי על שקט מקסימלי, כמו גנב מיומן הצועד על בהונותיו בחצי הלילה בבית זר שבחר רנדומלית.

    ואז זה קרה. הדלת נפתחה והדמות שעמדה מולי מחויכת הרצינה באחת. בדקה הבאה שרר שקט בחדר, כאשר רק המימיקות של העומד מולי הולכות ומחריפות; מרצינות לכעס, מכעס לזעם, ומזעם לפקעת עצבים בלתי נשלטת.

    ואני עומד מולו חסר ישע עם ידיים עמוסות ודבוקות ופה כבוי שחדל מלתפקד, ובתוכו תכולת סוכרים אדירה בנפח מוערך של כ-421 גרם. תכולה תקועה שאני לא מצליח לירוק וגם לא לבלוע.

    ואז באו גם ממטרי המילים הזועמות: "אתה תמיד אוכל במסתור את כל הממתקים בבית? עכשיו אני מבין לאן לעלמים כל כך הרבה דברים טעימים. כמה היה לך מכל דבר? אני רוצה לדעת הרגע כמה ממתקים לקחת לך".

    ואני עומד שם עם עיניים מושפלות כמו ילד נזוף, לא משיב דבר.

    אבל אז התאפסתי על עצמי כשלפתע ההבנתי שמשהו לא תקין בסיטואציה.

    "מושי אל תהיה ילד חצוף" צעקתי בעזרת צלילים חדים במיוחד שבגבורתם לא נדבקו למיתרי הקול המסוכרים "לאבא מותר לאכול כמה ממתקים שהוא רוצה והוא לא חייב לך דין וחשבון. וחוץ מזה לא התחבאתי. אמא ביקשה ממני להפעיל מכונה, ותוך כדי נשנשתי קצת. ועכשיו עוף לחדר לאסוף את המשחקים. אהה חצוף כזה!"
    • חחח
    • תודה
    Reactions: השנונה..., סחלב פראי, עזרי מעם ה' ועוד 83 משתמשים86 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מותר מהרגע שהם מתחילים לשלם על הקניות של הממתקים 😉 בצחוק כמובן. אצלנו במשפחה אין גיל מוגדר...
  • 261
    • א
    ביקורת ספרות "חלונות אור" - סדרת ספרים.
  • א. פרי //
    • סדרת "ילדי שי" היתה סדרת ספרים אהודה ביותר לפני 20-30 שנה.
    יש בה הכל: תמימות ילדותית לצד אפיון טוב של הגיבורים; הזדהות עם עולמם, אמונה וביטחון, מתח קל, צחוק, דרמה ורגש.
    במיוחד יש בה הרחבת אופקים, כולל שיח מותאם על דברים שיכולים לתת ערך לקוראים.

    בדור שלנו סדרת "ילדי שי" עדיין אקטואלית ונהדרת, ובשנים האחרונות גיליתי שיש סידרה דומה (מבחינת האטרקטיביות שלה): "חלונות אור".
    הסידרה מביאה כתיבה קלילה ונעימה, דמויות לא מושלמות, שיש דינמיקה מעניינת ביניהן.

    היא לוקחת את הקוראים הצעירים, וגם המבוגרים, להכיר מקומות מעניינים ברחבי העולם אך מתרחשת בכפר קטן בישראל. הספרים מאפשרים להרגיש, ללמוד, להרחיב אופקים ועוד...לאחרונה השאלתי מהספרייה את הספר החדש בסדרה "חלונות אור בשבי מלכת בהוטן" והתרשמתי מאוד מהעלילה והכתיבה.

    ולא רק אני - קוראות שמתחברות לקרוא סגנון ספרים אחר ממה שאני מתחברת, ציינו גם כן שאהבו את הסדרה.

    סדרת "חלונות אור" מתאימה לקוראים שבאים מתוך רצון טוב לקרוא ולהיכנס לעולם ילדותי קסום.

    הספרים מציגים עלילות בארצות שונות, ביניהן: איראן, צרפת ועוד, ומביא אווירה ייחודית בכל ספר.

    לגילאי 9 ומעלה עד גיל שיבה.

    ספרות מעולה ומומלצת.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שיוותי ה’ לנגדי תמיד, ספרות בנשמה, etet ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 2 3 12K
    • מ
    סיפור בהמשכים סדרת ההתנגשות: חלק א׳ (סיפור פנטזיה בהמשכים)
  • מון בלאן //
    • שלום אני חדש כאן בפורום
    אני לא חושב שאני טוב כל כך אבל אני מקווה להשתפר בזכות הפורום


    מעלה כאן סיפור בהמשכים
    כדאי שתדעו סיפור זה הוא סיפור פנטזיה פנטזיה!!!!
    מקווה שתענו !!!
    ושתדעו שאני לא מתבייש מביקורת !😉


    פרולוג:

    רחש מוזר נשמע מאחורי השיח, עמיאל שלח את ידו אל החרב מתכונן לבצע את התרגילים עליהם התאמן אלפי פעמים, החיים בזמנו לא היו קלים מי שלא היה מאומן היה עדיף לו להסתתר

    דמות יצאה מאחד השיחים מאחוריו מעיפה כמה עלים ברגליה, עמיאל שלף בתנועה חדה את החרב מתכונן לקרב

    מוכן לכל דבר שרק שיבוא הוא הסתובב לאחוריו מזהה פנים מוכרות וידידותיות

    "זה אתה אליאל, הבהלת אותי" עמיאל פלט אנחת רווחה "אני מבין שאם באת לפגוש אותי זה לא בגלל משהו טוב" הוא מחזיר את החרב לנדנה לוחץ את ידו של אליאל

    אליאל הנהן קלות בראשו "האביר השחור" הוא השתהה כמה שניות והמשיך "אתה בטוח זוכר"

    "הוא כבר לא בין החיים לפי מה שאני זוכר" עמיאל קימט את מצחו "הוא מת בקרב על מבצר למברגד" הוא נשען על עץ בעל גזע עבה מאד

    "לצערי קיבלנו מידע שהוא חי וממשיך להכות" אמר אליאל בעצב "אתה זוכר שלפני שבועיים וחצי היה בכפר רטונקד שריפה ענקית שכילתה חצי מהמשק, זה היה מעשה ידיו" הוא יתיישב על גזע עץ כרות פולט אנחת צער בועט ברגלו באבן קטנה

    "אז מה עושים" עמיאל החוויר ממצמץ בעיניו מאור השמש

    "חשבתי אולי לאחד כוחות" הציעה אליאל "אבל אני חושב שרובם לא ירצו לחזור" מבע של ייאוש ניראה על פניו

    "כדאי לנסות" אמר עמיאל מלא תקווה "בכל זאת חלקם כן ישמחו לחזור, אני אנסה לקבץ כמה שיותר חברה, ומחר אני אבוא אל ביתך כדי לגבש תוכנית ולשמוע עוד קצת פרטים על מעשיו"

    "בהצלחה" איחל אליאל נעמד על רגליו ופונה לדרכו ,עמיאל נשאר לעמוד במקומו מהורהר לכמה שניות ולאחר מכן פנה אף הוא לדרכו בהליכה מהירה

    אין להם הרבה זמן האביר השחור כפי שהם מכנים אותו הוא צרה צרורה לארצם ואף לארצות השכנות חוץ מכסף ולהרוס ולהשחית הבחור הזה לא רוצה כלום, עמיאל יודע שהוא בטוח לקח אותם בחשבון והכין להם הרבה הפתעות

    "אולי אין לנו סיכוי" חשב עמיאל לרגע אבל מיד סלק את המחשבה מראשו, בוטח בהשם יתברך שיעזור להם כפי שעזר להם תמיד
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מרשמלוידה, נערה חרדית גאה, שרה מגד ועוד 30 משתמשים33 //
    47 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מון בלאן
    קצר- אבל דרמטי #22 "כמה זמן?" שאל זור. "שנתיים." הבחור הושיט את ידו לאחור , שולף מכיס מכנסו...
  • 131
    • א
    שיר שיר לה' – בכאב ובתקווה - שיר שכתבתי על המלחמה ועכשיו אני מפרסמת
  • אורייה //
    • שיר לה' – בכאב ובתקווה

    בית 1
    ריבונו של עולם, הלב נשבר לרסיסים,
    ילדים שותקים, אין מי שיסביר להם דברים.
    הבתים שוממים, הרחובות מלאים פחד,
    ואנחנו כאן, צועקים לך מבדידות הלילה.

    פזמון
    אל מלא רחמים, האזן לבכיינו,
    שלח את אורך, גאל את עמנו.
    החושך כבד, אך ליבנו פועם,
    מתפללים לאור, שיביא קץ הכאב.

    בית 2
    תמונות מול עינינו, חטופים שנשכחו,
    זעקת האימהות, הלבבות שכבר דממו.
    שדות של דמעות, והתקווה מדממת,
    אך אנו יודעים, אתה שומע כל נשמה כואבת.

    פזמון
    אל מלא רחמים, האזן לבכיינו,
    שלח את אורך, גאל את עמנו.
    החושך כבד, אך ליבנו פועם,
    מתפללים לאור, שיביא קץ הכאב.

    בית סיום
    יבוא יום, השחר יפציע,
    משיח יבוא, בשופר הוא יופיע.
    השמיים יזמרו, האדמה תרקוד,
    ואנו יחד, בך נמצא שוב חירות.

    פזמון סופי
    אל מלא רחמים, שמחתנו קרבה,
    האור שלך זורח, גאולה מתגשמת.
    הכאב נמוג, התקווה מתעוררת,
    וליבנו שלך, לנצח נודה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: גשם יורד, נסיך על חלל, ח.ד. וחלק ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אורייה
    לא אבל אני רוצה ליצור ניסיתי ולא הלך לי זה בשלבים תודה
  • 293
    • I
    שיתוף - לביקורת לַנֶּפֶשׁ יֵשׁ רַק שָׁאוֹן.
  • I.Q //
    • ב''ה

    לַנֶּפֶשׁ יֵשׁ רַק שָׁאוֹן.



    נִקְרַעְנוּ לִשְׁנַיִם, לִרְסִיסִים רְסִיסִים נַעְשֶׂנּוּ, וְהָיִינוּ לְבוֹדְדִים. יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: זֶה צָפוּי הָיָה. יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת. יֹאמְרוּ מְבִינֵי דָּבָר: זוֹ הַגָּלוּת שֶׁאַלְפֵי שָׁנִים נֶעְדֶּרֶת הָאֱמֶת מִלְּהָאִיר, אֵין כּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם, אֵין מִי שֶׁיְּלַכְּדֵם לִכְדֵי לֶהָבָה אַחַת, לִהְיוֹת כֻּלָּם דְּבֵקִים בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶם. כָּזֶה שֶׁיִּקַּח מֵהֶם אֶת עֲנִיּוּת דַּעְתָּם, יִטֹּל אֶת אֹפִי שִׁירָתָם, יְזַכֵּךְ אֶת צוּרַת נַפְשָׁם הַשּׁוֹנָה זוֹ מִזּוֹ.

    וְגַם עַל מִלּוֹתַי אֵלֶּה יִהְיוּ הֵמָּה מְרִיבִים זֶה עִם זֶה: וְכָל קוֹרֵא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ רְאֵה נָא מִלּוֹתָיו שֶׁל זֶה, הֲרֵי הֵם תּוֹאֲמִים לְהַפְלִיא לְךָ וּלְשֶׁכָּמוֹתְךָ.

    וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה? הָפַכְתִּי לִמְשֻׁגָּע שֶׁכַּזֶּה. שֶׁאֵינוֹ שָׂם עַצְמוֹ בְּאַחַת מִקֻּפְסָאוֹת הָעִיר. הֵיכָן שֶׁאוֹרְזִים אֲנָשִׁים לְפִי צְבָעִים, לְפִי כּוֹבָעִים.

    אֲנָשִׁים אוֹהֲבִים סֵדֶר, צוֹעֲקִים בְּאָזְנַי. אוֹהֲבִים צִיּוּרִים סִימֶטְרִיִּים, אוֹהֲבִים מִנְיָן שֶׁמַּתְחִיל וּכְבָר נוֹדַע מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, אֵימָתַי יִסְתַּיֵּם וְיָשׁוּבוּ הָאֲנָשִׁים הָרְעֵבִים לְבָתֵּיהֶם לִסְעֹד אֶת לְבָבָם. לְבָבָם שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּעֹמֶס הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית שֶׁמַּזָּל אָדֹם מֵאִיר בָּהּ. וְנַפְשָׁם אֶל הַדָּג הֶעָשׂוּי הֵיטֵב לִכְבוֹד שַׁבָּת וְלִכְבוֹד עַצְמָם.

    וְיֵלְכוּ הָאֲנָשִׁים לִמְצֹא מַרְגּוֹעַ לַנֶּפֶשׁ וּבָנוּ לָהֶם בֵּית אֲרִיזָה גָּדוֹל. וְכָל הָאֲנָשִׁים וְכָל הַמִּשְׁפָּחוֹת נֶאֱרָזוֹת בְּזֶה אַחַר זֶה. לְפִי אֶרֶץ מוֹצָא, לְפִי יְשִׁיבָה, לְפִי סְמִינָר. וַאֲנִי מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי נֶפֶשׁ מְרֻבַּעַת מָה הִיא? מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי נֶפֶשׁ עֲטוּיָה סְפּוֹדִיק, מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי תְּפִלָּתוֹ שֶׁל שָׁעוֹן. מְשֻׁגָּע זוֹעֲקִים בְּאָזְנֵי, וַאֲנִי הִנְנִי מַסְכִּים, לַנֶּפֶשׁ אֵין כְּלָלִים, לַנֶּפֶשׁ יֵשׁ רַק שָׁאוֹן.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: בחלל הריק, plsql, נחמת שוטים ועוד 18 משתמשים21 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמת שוטים
    העלה בי ניגון ישן. הזכיר לי את דוד זריצקי. אהבתי את השילוב בין הזעקה הכואבת, התמהה. לבין הכתיבה...
  • 343
    • ש
    שיתוף - לביקורת הנני של ברוך שלום? אז זו הגירסא שלי
  • שימנלה //
    • וואו כמה זמן לא הייתי פה
    (הבתים לא אמורים להיות במנגינה של השיר, אולי במקצב)

    אברהם אברהם

    יום אחד מאור כשדים יצאה שיירה
    תרח, לוט, אברהם ושרה
    מסיבות השמורות באמתחתם
    עזבו עם כל משפחתם

    ארזו מטלטלים,
    טיפסו על הגמלים,
    שמו פעמיהם אל חוף מבטחים

    רצו להגיע אל ארץ כנען
    שם תכננו שיהא המען
    אך לפתע...
    משמים....
    קול יורד כהמון מים...

    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    לך לך ממולדתך ויאמר הנני
    מארצך ומבית אביך ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני

    אני רוצה שתעזוב את כל התוכניות
    תודיע לכולם על התפניות
    תעזוב את אמונותיך הקודמות
    ותלך אחרי בעיניים עצומות

    מהו המקום אינך יודע
    אך אני רוצה אותך לשמוע
    שבי אתה בוטח במאת האחוזים
    שתעזוב את ההבל שבו כולם אוחזים

    ואברהם...
    קם...
    עומד וצועק, עונה הוא לבורא העולם

    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    לך לך ממולדתך ויאמר הנני
    אל הארץ אשר אראך ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני

    לאחר מכן,
    אחרי שאברהם אמר 'כן'
    הקדוש ברוך הוא לו גילה
    מהו המקום הנעלה

    אל ארץ כנען אותו כיוון
    לשם מלכתחילה אברהם תכנן
    ואם תשאל, הלא השם רצה
    שילך אל המקום אליו הוא יצא
    אז למה לסבך ולומר לך
    בלי לשאול למה ואיך
    יכול היה רק לתת אישור
    לך להיכן שרצית לגור
    טמון כאן יסוד חשוב מאוד
    שממנו כולם צריכים ללמוד

    גם כשקשה ונראה כביכול
    הכל תקוע, העולם לא עגול
    אתה רוצה את העבודה הזאת, או את השידוך הזה
    ובשום התקדמות אתה לא חוזה

    דע לך...
    זה יבוא...
    אם תאמין רק בו

    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    לך לך ממולדתך ויאמר הנני
    לך לך ואברכך ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    אברהם! אברהם! ויאמר הנני
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: דה סנטיס 2024, שולחן וכיסא, להאמין ביכולות שלי ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שימנלה
    תודה על הלייקים, אשמח גם לביקורת: מה חסר? המסר מובן? כתוב ברור? מספיק מעניין? הערות על משקל...
  • 196
    • מ
    שיתוף - לביקורת אין לי כותרת. מטאפורית, כמובן.
  • מוז'יניקית //
    • סיפור לפרויקט בנושא בין אדם לחברו
    אשמח לשמוע את חוות דעתכם המקצועית
    ועל הדרך שאלה- איך למען השם מוצאים כותרת מתאימה לסיפור/מאמר/קטע?......
    קשה לי ממש עם העניין הזה, אשמח לשמוע עצות רעיונות וכו'
    __


    אל תהי בז לכל אדם.

    --

    כן, אני יודע שאני לא בנאדם, אני יודע.

    ובכל זאת, אל תגידו שזה לא מעליב שאומרים עליכם שאתם מכוערים ומיושנים ממש.

    "כדאי להעיף את העמודון הזה, ומהר. הוא מיושן כל כך, סבתא! והעיטורים המוזנחים האלו לא ישתלבו בעיצוב המדהים של הדירה החדשה. אז אפשר לזרוק אותו, נכון?". זה הציטוט המדויק, אם התעניינתם.

    כששמעתי את זה- כמעט התעלפתי. מטאפורית, כמובן. שככה יזרקו אותי כאילו לא שירתי אותם בנאמנות במשך ארבעה עשורים וחצי, כאילו לא הכלתי בתוכי את המסמכים הכי רגישים ואת צרורות המפתחות שהם הסתירו מהילדים הקטנים ואחר כך מהנכדים השובבים....

    אני לא מוכן לזה.

    היא לא יכולה לדבר ככה, הנערה הצעירה והחוצפנית הזו. היא נולדה כאשר אני הייתי כבר בגיל העמידה וכבר ראיתי דבר ושניים בחיי.

    והיא- פשוט באה ומשכנעת את הסבתא לזרוק אותי!....

    הדור הצעיר, נו נו....

    __

    ואל תהי מפליג לכל דבר

    __

    המשך השיחה ביניהן גורם לי לזקוף את עמודות העץ שלי מעט. אך לא לאורך זמן.

    "למה, שירה? תסתכלי איזה מוצר נחמד, אני נזכרת כשקנינו אותו, זה היה כשדוד אשר נולד.... היינו זוג צעיר ונלהב ומצאנו אותו בחנות רהיטים יוקרתית בחצי מחיר", אומרת הסבתא ושוקעת מעט בהרהורים, ואני מחייך לעצמי, מטאפורית כמובן. אני גם זוכר את היום הזה, בו עברתי דירה, עמודון צעיר, חלק וגאה, לבית של הגולדמנים. זה היה יום חג בשבילי, אחרי שבועות ארוכים שישבתי, ריק לגמרי וחסר מעש עוד יותר לגמרי.

    "נו באמת, סבתא, מה יש לכם לעשות אתו? שום דבר! הספרייה שקניתם לפני שנתיים מהממממת ויש בה מספיק מקום לכל מה שהייתם שמים ב....דבר הזה" את המילים האחרונות היא אומרת בלגלוג מסוים.

    אני כועס עכשיו מאוד. ממש בוער מכעס. מטאפורית, כמובן. אבל זה ממש מרגיז לשמוע שאומרים עליך שאתה חסר תועלת ושימוש, ואני שוקל להיעלב.

    __

    כי אין לך אדם שאין לו שעה

    __

    אפילו שאני לא בנאדם, ואולי דווקא בגלל זה, אני מזהה סכנה באוויר.

    ותוך שניות אני גם מגלה מהי, ונשימתי נעצרת, מטאפורית כמובן. כי ערמת ארגזים שנארזו על ידי הסבתא והנכדה החוצפנית מתנודדים קלות מאחורי הגב של הנכדה הצעירה, ועומדים ליפול עליה. ואני לא יגזים אם אני אומָר שהם שוקלים לפחות 60 קילו עם כל הספרי קריאה שארוזים בקפידה.

    וזה, איך לומר, עלול להכאיב לבחורונת הזו. מאוד. ולא רק להכאיב אלא גם לפצוע.

    ברגע הראשון אני חושב להתעלם, כי אני בסך הכל עמודון. ולא סתם, אלא מכוער, לפי דיבוריה של הילדונת.

    אבל ברגע השני אני מתעשת ומפיל את עצמי בקול רעש גדול קרוב-קרוב לרגלים של הסבתא, גורם לה ולנכדה לקפוץ קפיצה מרשימה אחורה. מציל אותן מערמת הארגזים שמתרסקת שנייה אחרי זה בדיוק במקום בו הן עמדו. ואפילו שאני שוכב עכשיו עם פרצוף ברצפה בלי יכולת לזוז ויודע שהן לעולם לא תבנָה שזה היה אני, הלב שלי מלא בסיפוק ושמחה. מטאפורית כמובן.

    __

    ואין לך דבר שאין לו מקום

    __

    "אמהלה סבתא מה זה היה?!" סופסוף היא מצליחה להוציא מילים משפט שלם מהפה, מחזיקה את ליבה בהלם.

    "וואו, זה היה... ממש מסוכן", הסבתא לוגמת מים מכוס שהנכדה מגישה לשניהן, ומביטה, מוטרדת, על הספרים שזרוקים על הרצפה.

    "וכל הארגזים שסגרנו יפה נקרעו...." הנכדה קצת עצבנית, אני מבחין. "אבל בוא נראה, אני אלך לגמ"ח ארגזים להביא חדשים, עד אז נסדר פה. אולי נשים לבנתיים את הספרים בעמודון ה.... נחמד הזה?" היא מרימה אותי בעדינות, ואני פוער פה מטאפורי כמובן. מה קרה פה בשניות האחרונות?!

    לאט לאט אני מתמלא, ושוב המדפים שלי לא ריקים ועצובים.

    אני לא יודע מה יהיה איתי מחר או אפילו היום בערב, אבל כשאני מביט על עצמי ועל הנכדה הזאת ועל הכל- אני יודע שיהיה לי טוב, אז אני שוקע בנמנום רגוע, מטאפורי כמובן.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: tehila photography, בונדש, הספרן ועוד 8 משתמשים11 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    וואו אהבתי מאד!!!!! מטאפורית כמובן.
  • 442
    • ח
    שיתוף - לביקורת בשעה טובה
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    כשבני שלום עמד לחגוג 19 שנים הוא פנה אלי בשאלה, אמא, באיזה יום ובאיזה שעה נולדתי.

    היות ואני לא משננת את התאריכים וגם זיכרון פנומנלי אין לי, לא זכרתי את התשובה.

    רק כאשר שלום ציין בפני כי הוא כנראה נולד בין שמונה לשתיים עשרה בלילה, התחלתי לנסות להיזכר מה היו הנסיבות באותו הזמן.

    מהר מאוד נזכרתי.

    אבי שיחיה, ראש ישיבה וגם אחראי על הכספים היה נוהג לצאת פעם בשנה לחו"ל, נפגש עם הורי תלמידים ונדיבים, ובעזרת ה' היה מצליח להחזיק את הישיבה למשך השנה.

    תאריך חזרתו היה ביום חמישי בערב, ואני ממש רציתי שאם יתברר כי התינוק שעתיד להיוולד בעזרת ה', הוא בן, אבי יזכה להיות בברית.

    כך יצא שהגעתי לבית החולים, לקבלה, שבוע אחרי הזמן, הודעתי למיילדת כי אני חפצה ללדת אחרי שקיעה, של יום חמישי כמובן, עוד שבוע אבי יהיה שוב בארץ.

    המיילדת שהתפלאה מאוד על הבקשה, וכי איזו אישה מבקשת להתעכב בשעה שכזאת, למרות זאת היא הגיבה בחיוך, והעבירה את ההודעה למיילדת האחראית.

    וכמו שביקשתי כך הצוות כיבד את בקשתי, כשכולנו מתבוננים על השעון הגדול והדקות שחולפות, אם שקיעה היתה בשבע ועשרים, אז עבר גם צאת הכוכבים, גם לפי דעת רבינו ת"ם, הגיעה השעה שמונה ועשרים וברוך ה' נולד שלום.

    תינוק מתוק וחמוד עד מאוד.

    זכינו לקיים את הברית במועדו ביום שישי ערב שבת שבוע לאחר מכן, בהשתתפות אבי, הסב המאושר, שזכה לנחות בארץ הקודש ישר לנחת, וללכת מחיל אל חיל.

    עכשיו כשנזכרתי בפרטים היה לי מאוד קל לשחזר את היום, יום חמישי, ואת השעה, שמונה ועשרים.

    נכון, אמרתי לשלום כמה שעות מאוחר יותר, אתה נולדת בין שמונה לשתיים עשרה בלילה, בליל שישי.

    אבל תגיד לי, שאלתי מסוקרנת כולי, איך חישבת זאת?

    ושלום הסביר בקצרה, כדרכו.

    בכל תשע עשרה שנה, התאריך העברי והלועזי מסתנכרן אבל בשנת שמיטה יש פיגור של יום, למרות זאת אצלי לא היא פער, אם כך חייב להיות שנולדתי בין שמונה לשתיים עשרה, שאז יש את ההבדל בין היום העברי ללועזי.

    טוב, לקח לי כמה דקות להבין מה הוא הסביר לי.

    ועוד כמה דקות להבין שהתינוק הקטן והחמוד הזה שנולד, כבר הפך להיות בוגר, וכבר יכול לחשב את השעה בו הוא נולד, בלי שנגלה לו זאת.

    האמת, כשחיכינו במתח לראות באיזה שעה ייולד לא חשבתי שעוד תשע עשרה שנה יבוא התינוק הקטן בכבודו ובעצמו וייחשב את שעת לידתו.

    תרשו לי לחרוג מהכללים, מעבר לסיפור המדהים כשלעצמו, ולכתוב את המסר הנלמד ממנו,

    לפעמים אנשים מחכים למשהו מסוים, מחכים מאוד, לפעמים ההמתנה ארוכה וקשה, לפעמים נדמה כי אין לה סוף.

    אבל חשוב מאוד לזכור כי כל דבר מחושב לפרטי פרטים אצל בורא עולם, וגם כמות ההמתנה מדויקת להפליא.

    הכל מדויק, ומחושב, גם הישועה מדויקת ומחושבת.

    כשנזכור שבורא עולם הוא המסדר את הזמנים, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ שְׁעָרִים וּבִתְבוּנָה מְשַׁנֶּה עִתִּים וּמַחֲלִיף אֶת הַזְּמַנִּים, וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ כִּרְצוֹנוֹ.

    מסדר את המזל, וקובע גם שנוכל לשנות את המזל.

    מנהל את העולם בהשגחה פרטית מופלאה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: הבזק של שפיות, הווה פשוט, 0719 ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    מהמם!!!
  • 386
    • א
    שיתוף - לביקורת מילים דומעות אחר מיטתה של חצי כוס ריקה
  • איש המילה הכתובה //
    • אני בכלל לא כזה. בדרך כלל אני מתבונן בחצי הכוס המלאה ומסתפק בה. אבל פעמים, כמו הפעם הזו למשל, שהחצי הריק מעקר מתוכנו את זה המלא.

    ובכן בניגוד למבנה אישיותי האופטימי, מצאתי את עצמי לראשונה בחיי מרוסק ודומע נוכח חצי כוס ריקה.

    היא עמדה שם בודדת ונטושה, כמו תינוק בן יומו שהוריו עזבוהו והפקירהו לגורלו. ליבה העצוב והמריר נצבע כולו שחור משחור. גופה הרך שעד לפני כמה שעות עוד היה חמים, עכשיו קופא מקור מפלח.

    תקווה גדולה הפכה בין-רגע לשבר בל יתואר.

    מי שהביא אותה לעולם האמין בה כל כך. הוא ראה בה תקווה גדולה. משהו לשאוב ממנו כוח ואנרגיה לחייו האינטנסיביים. אבל אז הוא פתח את המקרר וראה שאין חלב. בלב שבור ורצוץ הוא נאלץ לוותר על הקפה החצי מוכן, והשאיר אותו לקפוא למותו כמו זקן אסקימוסי.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: סבא ישראל, אוהבת השם, נסיך על חלל ועוד 20 משתמשים23 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אלה בדיוק שלוש המילים שיוצאות לי מהפה בשלוק הראשון של קפה מוצלח, רק כשיש חלב כמובן. ולגבי ההצעה...
  • 2 1K
    • מ
    עזרה הבו רעיון לסיפור עכשווי, עם פאנץ' מעניין, בן 1300-1500 מילים
  • מתכנתת:) //
    • יעזור לי מאד מאד!!
    תודה רבהההה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ניק 144552, אוראל סולטן ו-שיבת ציון3 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני גרשון
    וואי וואי, אני רצה... ברור שאני מפרגנת לייק! זה היה סיפור יפה! והבנתי לגמרי שזאת הקולגה שלה...
  • 698
    • ח
    שיתוף - לביקורת סיפור קצר בשני פרקים
  • חני גרשון //
    • אני יודעת שהסיפור הבא קצת דרמטי... אבל המטרה שלו היא לאפיין דמויות ולתת ביטוי לקולה של ההיסטוריה.
    היום הוא לא הגיוני; אבל אז - דבר כזה יכול להסתדר.
    אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הסיפור, ואם היחסים ההיסטוריים בין המחתרות וכו' ברור מספיק. [שישמש עבור למידה...]

    חלק א
    השמיים היו תכולים, בורקים ומתזזים בתכול עמוק ומרחיב נפש. אבל את נפשה שלה הם רק עינו, גורמים לה לנשוך את שפתיה ולנצור את המילים הלא מתאימות העומדות על קצה לשונה.

    דלת משרד התעסוקה נסגרה מאחוריה בטריקה שהעלתה דמעות בעיניה. ממצמצת מול השמש החזקה, היא ירדה את שלושת המדרגות בכתפיים שמוטות, מושכת באפה. מנסה לעצור את הדמעות.

    שהיא, רחל, תבכה? אפילו כשהודיעו לה על גירוש כל בני עירה שבפולין אל יעד לא ידוע – לא נע שריר בפניה.

    "ד' זן ומפרנס לכל", קול חורק מזוקן עלה לצידה. אישה מבוגרת, תמניה למראה, הניחה יד מעודדת על כתפה. "לא קיבלו אותך, הא? רק תגידי 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', צדיקה, וד' יענה לתפילות שלך".

    רחל כלאה את האוויר בריאותיה במאמץ, מנסה לעצור את רגשותיה. "הם לא יקבלו אותי, לפחות לא כל עוד אני משתייכת לאצ"ל", ירקה בתסכול, נראית נואשת. "הכל בגלל הסיזון הארור. פיטרו אותי מהעבודה לפני שבועיים בגלל שאני חברת אצ"ל, ולא מוכנים לתת לי לעבוד באף מקום אחר. חושבים לשבור אותנו ככה". קולה מריר. מלא אכזבה, נבגדות.

    צל חלף בעיניה של התמניה הזקנה. "לא טוב להיות באצ"ל, צדיקה, לא טוב. התורה לא מסכימה. אדמה לא שווה דם של יהודי. תעשי טובה, צדיקה, ותצאי מהאצ"ל. ככה גם תהיה לך פרנסה וגם לא תעשי עברה".

    זה בדיוק מה שחסר לה. "תודה, גברת", רחל חייכה באדיבות, חשה את רגליה מעקצצות. "איך אמרת שהפסוק הזה הולך? 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון'?" תמיד אמרו לה שהזיכרון שלה שובר שיאים. ניחא, אולי הוא יבוא עכשיו לידי שימוש. אם לעבודה לא מוכנים לקחת אותה.

    התימניה נדה בראשה בשביעות רצון. "יש לך זיכרון טוב, צדיקה. ד' יעזור לך ויביא לך את הפרנסה שלך מהר מהר", ברכה אותה בלבביות, מחייכת וממשיכה במורד הרחוב בצעדיה המדשדשים.

    רחל בהתה אחריה כמה רגעים ואחר פנתה שמאלה, לכיוון ההפוך. איך היא אמורה לשלם בסוף החודש את שכר הדירה שלה? ומאיפה יהיה לה כסף לכלכל את עצמה? אבן כבדה התיישבה על ליבה. תקופה קשה באה עליהם עכשיו, לאיש מבין חברי המחתרת אין פרנסה בשפע. היא לא יכולה ליפול לנטל על אף אחת מחברותיה. עגלות חלפו לידה ומכוניות, דוהרות על הכביש. חולפות במהירות, כל אחד ממהר ליעדו.

    ורק היא מסתובבת סביב עצמה, אבודה.

    למה הם עושים להם את זה? למה אנשי ההנהגה הציונית וההגנה יורדים לחייהם, משתפים פעולה עם הבריטים ורודפים אחריהם? כל כך הרבה לוחמי אצ"ל הוסגרו בשבועות האחרונים. מאות איבדו את מקור הפרנסה שלהם. ומילא אם מדובר רק בצעירים חסרי עול! משפחות שלמות נותרו עתה רעבות ללחם!

    הם לא יהודים?

    דמעות חדשות עלו לעיניה, מטשטשות את הבתים הדו-קומתיים שעמדו כחיילים משני צידי הרחוב. רגליה הוליכו אותה מאליהם אל החדר שהשכירה, עולה את המדרגות אל הדלת החיצונית. פותחת את הדלת וכושלת פנימה, זורקת את תיקה לקצה השני של החדרון.

    שום דבר לא הולך!!

    אבל אחרי עשרים דקות של בהיה בקיר, רחל מבינה שעדיף לה לצאת החוצה. אולי תתנדב שעות נוספות עבור האצ"ל, מילא אין לה עבודה או חיים אחרים. היא לא אחת שתבלה עם חברות במסיבות ובהוללות.

    מעברו השני של השביל היוצא מן הדלת של החדר שלה הייתה דלת לבנה ומקולפת, וגיבוב סמרטוטים נח על יד המדרגות העקומות. רחל לא הכירה את שכניה, רק ראתה פעם אחת ילדה צעירה ורזה, כבת תשע, יוצאת מהבית כשצרחות נשיות בטונים מבהילים הודפים את הדלת מאחוריה.

    היא עמדה להסתובב ולצאת אל הרחוב, כשתנועה לא צפויה מערמת הסמרטוטים לכדה את תשומת ליבה. עד כמה שהיא יודעת, סמרטוטים שייכים לעולם הדומם, ואינם אמורים לנוע מעצמם. מישהו מתחבא שם? דריכות מילאה את עורקיה. ערבי?

    בצעדים זהירים היא התקרבה אל ערמת הסמרטוטים, אינה מסירה את עיניה מהגיבוב המתנועע. הערבים די שמרו על שקט לאחרונה. מי זה יכול להיות?

    רק כשעמדה ממש מעל ערמת הסמרטוטים עיניה ראו את הדבר.

    יותר מדויק, את הדברים. או את השתיים, כי לא נהוג לכנות אנשים כחפצים.

    רחל כרעה על ברך אחת, עיניה גדולות מפליאה. "ילדה, אני יכולה לעזור לך?" שאלה בקול נמוך, שלא להפתיע את בת התשע לערך. שכנתה.

    הילדה, שערותיה מדובללות ופניה מלוכלכות, הרימה עיניים כשל עכבר מבוהל. "לא, גברת", אמרה והרימה את השמיכה שעליה אל כתפיה.

    מכסה את התינוק השוכב בחיקה, הבחינה רחל. מפחדת שיתגלה, שומרת עליו. למה? מדוע היא שוכבת בחוץ? התינוק נראה, מהמבט הקצר שנתנה בו לפני שהוא כוסה, כבן שבועיים. לכל היותר. איפה אמא שלו?

    דוחקת כל מחשבה מראשה, היא התרכזה בפנים הצעירות והמבוהלות ובעיניים הענקיות והמבוגרות שננעצו בה. "מה אכלת לארוחת צהריים?"

    הילדה בעלת עיני השקד שתקה. מעפעפת.

    רחל התרוממה באחת ונכנסה הביתה בלי לומר מילה, חוזרת כעבור רגעים ספורים עם מה שייעדה להיות ארוחת הערב שלה. "מתוקה, אני רוצה שתאכלי", אמרה והניחה על הקרקע את הצלחת עם שתי פרוסות הלחם, מחצית כוס החלב ופרוסת עגבניה.

    קריעה ריצדה בעיניה הגדולות של הילדה. מצד אחד ניכר היה כי היא רעבה מאוד, מצד שני היא פחדה. ידה התהדקה סביב הגוף הקטן שלצידה, יבבה קטנה בוקעת מצידו.

    לבסוף, הרעב גבר על החשש. הילדה התרוממה, מכסה היטב את התינוק, והתנפלה על האוכל בלי לומר מילה. היא אכלה בשתיקה, גומרת את הפרוסות בהינד עפעף ובהינד השני – פרוסת העגבנייה נעלמה. רק בכוס החלב היא לא נגעה.

    "למה את לא שותה?" קולה של רחל עדין, אכפתי. "את לא אוהבת חלב?" קשה לה להאמין. הילדה מורעבת, במצב שלה לא עושים חשבונות של טעים או לא. אוכלים הכל.

    עיניה של הילדה הושפלו, ואז היא הרימה בהיסוס את התינוק המייבב ואחזה אותו בידיים לא אמונות, נוטלת את כוס החלב ומשקה בזהירות את שפתיו הזעירות. רוב המשקה הלבן ניגר משני צידי פיו, ידיה של הילדה מרעידות. "נו, תמר, תשתי", התחננה בת התשע כשדמעות עולות בעיניה. "אמא אמרה שהיא לא מביאה לך כלום עד מחר. את לא יכולה לשפוך!"
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: חיפאית!!!!, T;), בובה בובה ועוד 17 משתמשים20 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    לגמרי
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת זה לא שולחן בחתונה חרדית בלי...
  • שועל ספרות. //
    • ההוא שיושב ומספר לכל הסובבים על חתונה יוקרתית שהוא השתתף בה.

    ההוא שמקטר על האוכל ומספר סיפור זוועה על מה שראה פעם במטבח של קייטרינג.

    הקומבינטור שמסדר לעצמו לחמניות מהמקומות שעדיין ללא מתיישבים.

    ההוא שלא מפסיק לבקש שיעבירו לו דברים.

    ההוא שמנסה לקחת חומוס מרחוק לבד ומפיל עם בטנו כוס קולה מה שמקפיץ באחת את כל יושבי השולחן.

    ההוא ששולח עשר פעמים את המלצר להביא משהו שחסר לו.

    המלצר ששם שפע רוטב בנדיבות יתר בדיוק על המנה של ההוא שלא סובל רוטב.

    ההוא שאולי מאוד אוהב רוטב אבל לא כשהוא נשפך על חליפתו רותח היישר ממגשו של המלצר המובך עד אוזניו.

    ההוא שרוצה עוד מנה ובהרגשת תחכום אינסופית אומר למלצר לשים מנה למישהו (והוא תוקע שם! גאון!) שעוד מעט יגיע.

    ההוא ששעה מתלבט בין המבחר כששאר יושבי השולחן מביטים עליו בתחנונים שישחרר ברחמיו את המלצר אליהם.

    ההוא שעוקב בדאגה לאורך כל חלוקת המנה לסובבים שיישאר לו בלינצ'ס אחד לרפואה.

    המבוגר שלוקח את הדבר שאף אחד לא מעז לגעת בו.

    הדאוג על הבלינצ'ס הנ"ל שלבסוף לא נשאר לו בלינצ'ס ויושב בפרצוף אבל וחפוי ראש עם מוסקה.

    ההלם האינסופי של ילד שמגלה שהבלינצ'ס במילוי ירקות.

    השמן ששולח את הילד הקורבן התורן ללכת להביא לו מהמזרח את הפפסי מקס.

    ההוא שיושב ומנסה במשך שעה לנסות להסתיר עם העניבה והחליפה את כתם השמן והפפריקה שהוא קיבל מתפוח אדמה סורר.

    הצווחה של המזל טוב המתפרצת אחרי התנפצות צלחת שנפלה מידו של מלצר אומלל.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נאו ממש, ==, שקדי ועוד 104 משתמשים107 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רצתה
    הדוד של החתן, ליטאי כבד שמדגיש את הח' ו-ע' בברכה (לא שזה עובד לו...) ההיא שהולכת לבר להביא...
  • 277
    • א
    דיון הפצה
  • א. פרי //
    • לא ברור לי אם זה המקום לכתוב על הנושא:

    רצתה ההשגחה העליונה ונתנה לי אתגר למצוא הפצה לספר החדש שלי.

    קודם כל חשוב לי לציין: לא ממש חבל לי, מכיוון ש"סדר הפוך" הוא לא ספר מי-יודע-מה, ולא פספוס ממש גדול שהוא לא הגיע לחנויות, יש בו תוכן שיכול לקדם את העולם, אבל זה כבר לא קשור אלי, אלא לעולם... (והתוכן הזה קיים במקומות נוספים, כך שקידום העולם לא קשור לספר הזה...).

    אבל כן חבל לי לגבי הספר שכתבה אחותי, הסופרת זהבה שמחוני.
    לספר שלה קוראים "פותר הבעיות", וגם היא לא מצאה הפצה.
    הספר הזה הוא ספר מעולה, מכל בחינה. ואני מניחה שכמו שהוא לא הגיע לחנויות כך יש ספרים נוספים שלא הגיעו ולא יגיעו, ספרים מעולים של כותבים מוכשרים שיש להם מה להציע לעולם, ואני מנסה למצוא איזה פתרון טוב לכל הבעיה של מציאת הפצה לחנויות.
    אולי יום אחד אסע בעצמי לחנויות ואציע להם למכור את הספרים, אבל כרגע אני לא שם, די עצלנית אפשר לומר, וגם נותרה לי כמות ממש מצומצמת לספרים שהדפסתי. (ניתן להזמין בחנות בוקפוד, העליתי לשם את "סדר הפוך", ויש להם שם אפשרות להדפיס ספר לפי הזמנה).

    בדיוק שבוע שעבר ראיתי חנות על גלגלים - שמוכרת אוכל
    "החנות הזו ניידת, אומרים שיש לה אוכל ממש טוב", סיפרו לי, "וכל הזמן היא מגיעה למקום אחר".
    מקסים!

    חשבתי כמה טוב היה לרכוש כזה רכב, שהוא בעצם חנות ספרים ניידת, ושם ניתן להציע ספרים למכירה או אפילו להשאלה.
    בשביל כזה דבר, צריך כמה כותבים (וכמה שיותר עדיף!) להשקיע כסף ביחד...

    חנות ספרים ניידת!
    זו גם השקעה נהדרת עבור משקיעים שיש להם כסף ורוצים להשקיע, האמת שרכב כזה לא אמור לעלות סכום גדול של כסף, ועבור קהל הקוראים זה יכול להיות ממש נהדר...

    מה דעתכם?
    כמו כל מיזם, גם כאן צריך אנשים שרוצים להשקיע או להשתתף...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: לוטם, בובה בובה, סבתא חביבה ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    יש הזדמנויות נוספות! קודם כל חשוב לי לציין שקשה למכור ספרים... זה לא גן עדן של מוצר שאנשים...
  • 1K
    • הספרן
    שיתוף - לביקורת העולם נחלק לשתי קבוצות. הכלבויניק וכל השאר...
  • הספרן //
    • העולם נחלק לשתי קבוצות. הכלבויניק, וכל השאר..
    סקרנים לדעת איך זה בא לידי ביטוי? אז יאללה קדימה לסיור קצר מאחורי הקלעים...


    כשהשנה התקרבה לסיומה,     @הכלבויניק (או כמו שחברי פרוג קוראים לו מאחורי גבו, "מעצב ללא הפסקה"..) הכריז כהרגלו לצוות המשרד,
    "זהו חברים, הפעם פרוג לא יהיה סתם אתר – הוא יהיה חוויית חיים! בלי קשר לחיים דיקמן"...
    הוא כחכך בגרונו והוסיף בפאתוס:
    "אנחנו הולכים להדהים את המשתמשים בעיצוב מהפכני שלא היה מעת בריאת העולם"...

    יונתן, המתכנת הראשי, שאל בזהירות:
    "הכלבויניק, בלי לבאס, זה באמת רעיון נהדר, אבל... למה באנר נע עם אנימציה של פיל רוקד?"

    הכלבויניק הביט בו במבט חד,
    "כי פיל רוקד מעביר מסר של קלילות ואלגנטיות. זה פסיכולוגיה בסיסית, יונתן!"
    יונתן הנהן בראשו בכבדות של פיל.. זה הבוס שלו, טיפוס כזה שלא יודע מה זו מנוחה. אפילו כשהכיסא הסתובב לרגע, הוא ניסה לשדרג את הפונקציונליות שלו עם כפתור סיבוב טורבו...
    אז הוא שתק וקדימה לעבודה.

    לא עברו יומיים והכלבויניק קפץ לאולפן בעיניים נוצצות:
    "המצאתי משהו גאוני! משתמשים יוכלו להחליף את צבע האתר לפי מצב הרוח שלהם! כחול - רגוע. אדום - עצבני. ירוק - מקובע"....

    שירה, המעצבת גרפית, הרימה עיניים מהמסך.
    "ומה אם מישהו במצב רוח קודר?" שאלה את הבוס המהפכני..

    הכלבויניק חייך חיוך זדוני.
    "שירה זה באמת קל! נשלב ערפל דיגיטלי ומוזיקה של צפרדעים בלילה גשום"...
    הצוות, שמזמן כבר הבין שאין טעם להתווכח, התחיל לעבוד במרץ. עיצוב חדש? יאללה. גרפיקה מתקדמת? למה לא.
    וב@משך שבועות עמלו על ערכת עיצוב חדשה. פיצ'רים חדשים נוספו, כפתורים עוצבו, וחוויית הגלישה עברה לפחות עשר מהפכות בשבוע אחד.

    היה גם מקרה שהכלבויניק בא עם פיג'מה למשרד, עם חיוך מאוזן לאוזן.
    "תקשיבו, הלילה חלמתי על כפתור מיוחד בשם 'אני לא מבין איפה אני', מה דעתכם חברים? הברקת המאה לא?!... ספק שאל ספק קבע.
    "מה ייעודו?" ניסה @פרוגמטי הפרגמטי לקרקע בשאלה מתקילה את הדמות המפוג'מת שנחתה במשרד כמו חוצן חיוור...
    "נו באמת, לא ברור לך מה תפקידו? להחזיר משתמשים לדף הבית אחרי שהתבלבלו...!"
    פרוגמטי נאנח, והכלבויניק רץ ליונתן המתכנת, לבדוק שהבין אותו בלי להתבלבל....

    ביום ההשקה, הכל היה מוכן. הכלבויניק המרוגש שהפעם עלה על חליפת יוקרה.. ביקש לחגוג את הרגע הקרב ובא..
    "שירה תביאי את הקברנה סובניון שנת 1025.. מהמדף העליון, על חשבוני..". אמר בנדיבות אופיינית.
    הוא נעמד מול המסך הראשי במשרד, לחץ על הכפתור הגדול שסימן את העלאת "העיצוב הכי טוב בהיסטוריה של העיצובים", וצעק:
    "פרוג 2025 – לכבוש את העולם!"
    שמפניות נפתחו, ובלונים התפוצצו..

    הקהילה געשה. מאות תודות הומטרו על הפוסט שלו שהיה עמוס במידע,
    ונראה שהוא הצליח לשלב בו כל תכונה אפשרית חוץ ממתכון לסופגניית שוקולד....

    אבל אז התחילו להגיע התגובות בקצב מסחרר.
    תגובה ראשונה: "וואו, עיצוב מדהים! אבל איפה הכפתור לכניסה לפורום? נעלם לי מתחת לגלריית הפיל הרוקד."
    תגובה שנייה: "מגניב ממש! אבל אפשר לכבות את צלילי הצפרדעים שנשמעים כשמעבירים עכבר על פוסט?"
    תגובה שלישית: "הצילו, עזרה! איך אני חוזר לעיצוב הישן? כפתור 'אני לא מבין איפה אני' לא עובד!"
    תגובה רביעית: "תודה על העיצוב החדש, אבל פיל עם מטריה מתבוסס בשלולית מלאה בצפרדעים (ברררר..) זה חלק מהעיצוב?!"

    הצוות הביט בעינים כלות בכלבויניק שהצטנף בפינה. פרוגמטי ושירה לחששו ביניהם, "אמרנו לו שזה לא רציני"...
    אבל הכלבויניק מהר חזר לעצמו.. גירד בראשו וניסה להרגיע: "כנראה פספסנו כמה דברים קטנים"...

    "קטנים?!" יונתן המתכנת כמעט נחנק. "אני לא מצליח להיכנס לפורומים מהטלפון שלי! הפיל רוקד גם על כפתור 'כתבו תגובה'!"...
    מרגע לרגע הדברים הסתבכו.. מה שלא השאיר ברירה לכלבויניק להוריד הילוך.. להתיישב מול המסך ולכתוב הודעה לחברי פרוג:

    "חברים יקרים, אנחנו עכשיו בתקופת הרצה. נשמח לשמוע תובנות, הערות, ופידבקים. ובעיקר, אם מישהו יודע איך עוצרים פיל רוקד, אנחנו נשמח לעזרה. תודה על התמיכה וההשתתפות הפעילה!"

    הצוות נאנח, אבל הכלבויניק כבר נפנה להתרגש מהפיתוח החדש: עיצוב 2026 – עכשיו גם עם צ'יוואווה מתעטש!...
    "שירה נשאר משהו מהקברנה סובניון 1026?"....

    תתחדשו!
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, דובי קטן הלך לגן..., $ _$ ועוד 65 משתמשים68 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    תודה למפרגן מספר אחד.. חששתי שהסיפור לא יתקבל בעין טובה. אבל הפידבק שלך (ושל כולם) גרם לי להיות...
  • 630
    • א
    שיתוף - לביקורת אהבה
  • א. פרי //
    • לפני שאתם קוראים חשוב לי לציין שזה בסדר.
    זה בסדר לומר "כפרה עליו".
    וזה בסדר לומר "ביבי המלך".
    זה בסדר לחשוב "אני מעדיפה לעשות קניה דווקא בסופר ולא במכולת".
    זה בסדר להתלהב מאנשים, או ממושגים פופולאריים.
    גם אני כזו, זה העולם, ולא באתי להעביר ביקורת, אלא לייחל למציאות בה נחיה באהבה אמיתית, נכונה, ולא אהבה שיטחית וסלקטיבית.

    * * *

    "אני לא יכולה... איזה מהמם זה".
    "שימדורה איזה חומד".
    "הבית שלה נוצץ 24 /7"
    "כל העולם מעריך אותו"...
    "איזה מפורסמת היא..."
    "זה העיתון הכי פופולארי".....

    כל אותם משפטים ודומים להם, שממלאים אותנו חיצונית, הם חוסר אהבה.

    כן כן.

    משפטים ריקים.

    כי אהבה פשוטה, מלאה, היא אהבה לפנימיות. להכנעה שגם אם הבית לא סוף הדרך וגם אם ה... לא פופולרי וגם אם 'היא' ההיפך ממפורסמת וגם אם 'אף אחד לא מעריך אותו' - יש הערכה עמוקה, פנימית, שממלאת את הלב בשמחה פשוטה והערכה כנה גם לחוסר שלימות.

    עצם זה שיש עיתון/ספר/שיר או כל דבר אחר, זה יפה מאוד, כי פופולרי זה לא שבח. העיקר שיש.

    מקסים שהמכולת פועלת ומוכרת לי מוצרים, היא לא צריכה להיות של טייקון או של רשת עם פרסומות נוצצות, היא צריכה לשרת אותי.

    ודווקא חנוכה הוא חג שמזכיר לנו מה זה אהבה אמיתית. אור פשוט, עמוק, שהולך ומתגבר בכל יום באופן קבוע. בלי צלצולים או דרמות או אהבה אינטרסנטית.

    כמה התרחקנו מעצמנו? מאהבת הבריאה הפשוטה והטהורה, מחיים בלי תשבחות או רושם חיצוני?

    וכמה עוד נאלץ לעבור בדרך, כדי להכנס לשער של האהבה הפשוטה, זו שאוהבת את כל הבריאה כולה, שנשמתנו משתוקקת כבר לחוות?

    אהבת אמת לכל יצור, לכל אדם. אהבה אמיתית כזו בלי מסכות ובלי הגדרות ובלי רצונות.

    סתם אהבה כזו שנכנסת לכל מקום כמו מים שזורמים ומחפשים כלים להכנס בהם.
    אהבה בלי מטרה, בלי מחשבות, בלי חישובים מה יצא לי מכך שהעולם יזכה באהבה שלי.

    להביט על הבריאה ולומר: איזה יופי. אנחנו לא צריכים להיות חשובים או פופולריים או חכמים כדי לזכות לאהבה.
    היא חינם, האהבה, לכל דורש. היא כאן בהרגשה. בהבנה שכולם אהובים מאוד מאוד.

    כי אנחנו רק צריכים לחיות בה.

    באהבה רבה.

    * חשוב לי לציין שאמנם יש כאן בקטע הנ"ל הבנה מה זה אהבה, אבל אני עדיין לא שם! אני חושבת שאפשר לחיות בתוך קשת של רגשות שהם לא אהבה, כמו: קנאה, כעס, תסכול, הכל זה לגיטימי כי זה חלק מאיתנו, אבל לזכור שכל המניע של הכל - זה הרצון להגיע לאהבה.
    כן כן, כל החיפושים שהדור שלנו עובר הם כי נולדנו לתור חסר עמוק של אהבה, שהתבטאה בהישגיות, בביקורת, בתחושות שליליות.
    וזה המסע שלנו כל הזמן, הרצון להגיע לאהבה אמיתית לכל הבריאה, בלי תחושת נפרדות.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: שלמה.ל., נחמת שוטים, 123g ועוד 17 משתמשים20 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמת שוטים
    @א. פרי, אני לא אכתוב שכתבת מדהים ומטלטל. לא אכתוב שאת אלופה. אכתוב שהענקת לי פוס, עצירה...
  • 560
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת איך אומרים? מי שמדבר...
  • שועל ספרות. //
    • התיישבתי.

    הוא סידר את משקפיו בארשת חשיבות.

    "שלום" הוא פתח בקול סמכותי "אני מרדכי אבל אתה יכול לקרוא לי מוטי, איך קוראים לך?"

    "שלום מוטי, אני משה" עניתי נבוך.

    "משה? שם יפה. כן, על מה באת להתייעץ?"

    "אז כך אני בן אדם שנעלב מהר ואז מתפרצים לי כעס..."

    "אוקיי. זה פשוט. הכלל הראשון..."

    "שנייה, אני רק אסיים..."

    "הכל טוב. כלל ראשון, הקשבה! אתה חייב ללמוד להקשיב לשני עד הסוף!"

    "אני מקשיב לשני, אבל תבין לפעמים אני לא מצליח להקשיב..."

    "אין כזה דבר לא מצליח, מה זה לא מצליח? לא מבין את זה! הכלל השני, הבנה! לנסות להבין את השני!"

    "השאלה היא מה השני אמר. כשהוא אומר דבר נגדי..."

    "זה לא משנה! מבחינתך, הצד השני אמור להיות תמיד צודק!"

    "לדעתי..."

    "אין לדעתי! זהו שבשביל זה אני פסיכולוג ואתה לא... בקיצור הכלל הבא הוא 'בחיים אל תקטין את הפרטנר שלך!'"

    "אני מכבד, אבל מה עם לכבד אותי?"

    "כלל בסיס, אתה בחיים לא אמור לבקש כבוד!"

    "סליחה?"

    "אם תוכל לשתוק כשאני מדבר, אני הפסיכולוג שלך, קצת כבוד!!"

    "בקיצור? אתה רוצה להקשיב לי שנייה?"

    "חצוף! לא מאמין! אתה מבין? זו הבעיה שלך! אם היית מיישם את הכללים שלי מזמן היו מפסיקים לך ההיעלבויות ובעקבותיהם התפרצויות הכעסים! אני סיימתי כאן!"
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: מחפשת שם, צל של עצמו, אש קודש! ועוד 30 משתמשים33 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    אהבתי 😂
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה