סיפור בהמשכים אולדנבורג - שיבת הכתר

פרק 8 [חלק ב]

את טירת שריינר הכירה אנה רק מהשנתיים האחרונות. חברותם של שר הצבא והיינריך שריינר יכלה ליצור קשר וותיק בין הבנות, אבל רעייתו של אריך לא חיבבה את האציל האנוכי ואנה הרגישה את זה. כמעט מעולם לא יצא לה לראות את הלן ואת אימה מעולם לא פגשה, למעט הצצות חטופות כשהסתובבה בטירה בשליחות פראו הנדלר.

עם הזמן אנה למדה שהלן לא דומה לאביה כלל. היא אולי לבשה את תחפושת הטווס כשהלכה בין מסדרונות הארמון, צועדת כנסיכה הדורה וגאה. אבל התחפושת התפוגגה כלא הייתה בשעה שאנה הוצמדה אליה כמשרתת אישית במקום זאת שחלתה.

אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי החזות שאנשים מרכיבים לעצמם במאמץ. אנה הניחה בעדינות כוס שלישית על השולחן הקטן, מוודאת שהוא לא חורג מהמיקום המדויק שלו ביחס לצלחת. עבור הלן. בארגז למרגלותיה נותרו רק כלי האכילה ומפיות משי מבריקות. היא שלפה אותן, קיפלה למשולש סימטרי והניחה לצד הצלחת המעוטרת בקווים דקיקים.

הלן, ביתו של הבוגד, אנושית וחסרת התנשאות. והבת לבית הלדינברג מסרבת לסייע למחתרת. כמה אירוני.

מאחוריה נעו בדממה זוג משרתות נוסף, מסיטות וילונות ופותחות חלונות. החדר הוצף אור, השמש מתיזה ניצוצות מכוסות הפורצלן.

פעם גם למשפחה שלה היה אולם צהריים שחלונותיו מכוונים אל הדרום. משרתים ערכו שולחן עבור שישה אנשים. אצבעותיה סדרו את המזלג השלישי על יד מקומה של הלן בשימת לב מיוחדת. הלוואי שיכלה להשאיר לה רמז, סימן, לכך שהיא זאת שערכה את מקומה.

אבק קל נחת על צלחתה של אשת המשנה למלך, ואנה נשפה עליו ברכות. עוד חמש דקות המשפחה האצילית תיכנס לאכול, האבק לא יכול לחכות עד אז?

היינריך היה משתולל, מן הסתם. אבל עד כמה ששמעה, רעייתו עדינה ונעימה. לה לא מתאים לחולל מהומה על כמה פירורי אבק שנחתו על הצלחת ברגעים הבודדים שנחו בלי שמירה.

מבט אחרון בשולחן הערוך, ואנה הרימה את הארגז ונסוגה מן החדר יחד עם שתי הבנות האחרות. הן לא אמורות להיות קיימות בכלל, לדעת בעל הבית.

השעה הייתה שעת ארוחת צהריים, ולא רק עבור המשנה למלך ומשפחתו. חדר האוכל של המשרתים היה פתוח והדיף ניחוחות שעוררו את קיבתה של אנה. היא לא אכלה דבר מאז ארוחת בוקר, קצת אחרי עלות השחר.

כשצלחת עמוסה בידה היא התיישבה על יד גרטרוד ותרה אחר אליס. עם חברתה השובבה והעליזה היא לא תצטרך לחשוב על מחתרות ודומיהן.

רק שפניה של אליס היו אפורות כשהיא התקרבה אל השולחן שלהן, כמות מזערית של אוכל על צלחתה.

"היה אתמול גל גרושים נוסף למדבר", היא קרסה על הספסל מולן, רוטב ניתז מצלחתה לכל עבר. עיניה היו מוקפות טבעת אדומה, לחה.

גרטרוד ואנה התאבנו. לא עוד פעם.

"איך את יודעת?" לגרטרוד משפחה באולדנבורג התחתית, וכל אחד יכול להיכלל בין המגורשים.

אליס השתהתה. "אמא שלי שלחה לי מכתב הבוקר".

לקחו בן משפחה שלה. אבל את מי? אנה משכה בקצה צמתה הבהירה במחשבה. אבא שלה... כבר מזמן נלקח למחצבה. מיד אחרי ניסיון המהפכה של ארווין הקצב מהיער. מי נשאר? אח שלה? אין לה אחיות גדולות, בגיל ענישה.

"גרשו חמישים ושלושה איש. ביניהם את דוד שלי ובנו הבכור".

חמישים ושלושה איש. מאולדנבורג לבדה. מה הם עשו לקבל עונש חמור כל כך, להם ולבני משפחותיהם שלא יראו אותם עוד לעולם?

בראש מטושטש היא אמרה כמה מילים צולעות בניסיון לנחם את אליס, ואחר השאירה את המושכות בידי גרטרוד ודחתה את הצלחת מעליה. היא קמה, נמלטת מהאולם הצפוף אל המסדרון השומם.

חמישים ושלושה איש. כמעט חמישים משפחות שעולמם חרב. היא שומעת את הבכיות של אליס כל לילה. כמה עוד ילדות תבכינה בליל הזה, ובכל אלו שיבואו אחריו עד שיקוץ שלטונו של העריץ?

היא נשענה על הקיר, מסיטה את שערותיה הלחות מפניה. היא בוכה?

כבר שנים לא בכתה. היו לה כל כך הרבה סיבות לבכות, אבל היא לא יכלה להרשות לעצמה להישבר. זהו. אי אפשר יותר.

היא לא יודעת אם ראלף הוא זה שיזם את האגרת כדי לחשוף אותה אחרי שהתרגיל שלו עם הלן לא הלך. אין לה מושג איך היא יכולה לסייע למחתרת עם שתי הידיים השמאליות שלה.

אבל האישה ההיא, רוזה, צדקה. אנשי אולדנבורג הם האנשים שלה. היא היחידה מבית הלדינברג בגיל להנהיג. פרידריך רק בן ארבע עשרה, יש לו עוד שנה עד שיוכל לטעון לכתר. ומתפקידו של כל נצר לבית המלוכה לדאוג לעם.

כשבטנה מתהדקת לקשר אחד סבוך תחת סרעפתה, אנה גמרה בליבה.

היא תצטרף למחתרת.
 
התקדמות :)
ביקורת קטנה על נקודה שראיתי שחוזרת על עצמה.
אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי החזות שאנשים מרכיבים לעצמם במאמץ. אנה הניחה בעדינות כוס שלישית על השולחן הקטן, מוודאת שהוא לא חורג מהמיקום המדויק שלו ביחס לצלחת. עבור הלן. בארגז למרגלותיה נותרו רק כלי האכילה ומפיות משי מבריקות. היא שלפה אותן, קיפלה למשולש סימטרי והניחה לצד הצלחת המעוטרת בקווים דקיקים.
עם גם למשפחה שלה היה אולם צהריים שחלונותיו מכוונים אל הדרום. משרתים ערכו שולחן עבור שישה אנשים. אצבעותיה סדרו את המזלג השלישי על יד מקומה של הלן בשימת לב מיוחדת. הלוואי שיכלה להשאיר לה רמז, סימן, לכך שהיא זאת שערכה את מקומה.
יש פה בעצם ערבוב מחשבות ופעולות. יש פה אחת מוצלחת, כמו:
אצבעותיה סדרו את המזלג השלישי על יד מקומה של הלן בשימת לב מיוחדת. הלוואי שיכלה להשאיר לה רמז, סימן, לכך שהיא זאת שערכה את מקומה
ואחת פחות:
אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי החזות שאנשים מרכיבים לעצמם במאמץ. אנה הניחה בעדינות כוס שלישית על השולחן הקטן,
פה הייתי מצפה לראות את המעבר טבעי יותר, כמו שנעשה בדוגמא לעיל.

יכול להיות שזה מפריע רק לי, אבל מאמינה שאם המעברים יהיו חלקים יותר - זה יקל על שטף הקריאה ולא יעצור את הקורא לשניה-שתיים של סידור המחשבה.

ולגבי זה:
בראש מטושטש היא אמרה כמה מילים צולעות בניסיון לנחם את אליס
בראש מטושטש, בעיקר כשכך מתחיל המשפט - נראה לי פחות תקין. אולי היה מתאים יותר: מהורהרת/מטושטשת לא מעט, אמרה... אולי גם להפוך את סדר המשפט יהיה יעיל.

מחכה לפרק הבא!
 
ק
יכול להיות שזה מפריע רק לי, אבל מאמינה שאם המעברים יהיו חלקים יותר - זה יקל על שטף הקריאה ולא יעצור את הקורא לשניה-שתיים של סידור המחשבה.
קיבלתי.
משנה.
וואו, זאת ביקורת שווווווווההההההה
לא קיבלתי מזמן משהו כזה שווה. שאפו!!
מחכה לפרק הבא!
בעזרת ד' מחר יבוא...
אמרה... אולי גם להפוך את סדר המשפט יהיה יעיל.
התקבל.
 
קיבלתי.
משנה.
וואו, זאת ביקורת שווווווווההההההה
לא קיבלתי מזמן משהו כזה שווה. שאפו!!
חח תיזהרי, בקצב של ההתלהבות הזו אני אתחיל לרדת למילה (לא שיש, רק בשביל הגוזמא)
 
פרק 9 [חלק א]

בסוף היא עושה את זה.

אנה הדפה בדממה חתולית את דלת חדר עבודתו של המשנה למלך, השקט השורר בטירה מעקצץ את כל גופה. חדר המבוא היה שומם, ורק הנר הקטן שאחזה בידה השמאלית האירה את החשכה. צללים נפלו על שולחנו של המזכיר ועל השטיחים העבים שבלעו את רחש פסיעותיה, כמו בימים ההם, טרם המהפכה, כשצותתה לאביה משוחח עם המשנה למלך.

בוגד. ולא משנה מה עשה או יעשה, שום דבר לא ישנה את זה.

שלוש דלתות עץ מסותתות הקיפו אותה. מאחורי הראשונה התגלו שולחן מוקף כיסאות, מן הסתם חדר הישיבות. בשנייה היא מצאה את שחיפשה.

חדר העבודה האישי של המשנה. חדר האוצרות עבורה ועבור המחתרת.

צריבה עזה בידה השמאלית, צריבה שחזרה על עצמה אינספור פעמים בדקות האחרונות, סחטה ממנה אנקה רגע לפני שפתחה את הדלת. הנר אותו אחזה טפטף בהיסטריה, מכלה את עצמו במהירות ומתיז על ידה גשם של שעווה רותחת.

רוזה באמת לא יכלה להביא לה משהו קצת יותר... עמיד?

כשאצבעותיה בוערות, היא פתחה את הדלת בזהירות וחצתה את החדר האפלולי. המשנה למלך אינו חושב שעליו להפקיד שמירה מיוחדת על חדרו בלילה, כשכל המשרתים נעולים מחוץ לטירה בחדריהם וכשאין זרים מסתובבים.

הוא לא לקח אותה בחשבון. ואת זה שהיא מתוקף תפקידה נמצאת במטבח אחרי שכולם פרשו לשנת ליל.

ערמת קלפים מסודרת עמדה בשולי השולחן, וביד גמלונית היא החלה לעבור ביניהם, מתקשה לתמרן בין הנר המטפטף לקלפים הכתובים בצפיפות. היא לא מתאימה לתפקיד הזה, נשכה את שפתיה בתסכול אחרי דקות ארוכות בהן מצאה את עצמה מצילה ברגע האחרון את שולחן העץ או המסמכים מנטפי שעווה. הסיבה היחידה שפנו אליה, זה בגלל אבא שלה. אם היא הייתה סתם אנה מהשוק, האדמה הייתה יותר מעניינת אותם ממנה.

בחריקת שיניים היא הניחה את הקלף הבא בצד, מחליטה שמן הסתם שהמחתרת לא מתעניינת במיוחד בהיקף סחר החוץ של המשנה. הקלף הבא היה כתוב בכתב יד מסודר ופניני, כמעט ציורי. מושלם בכל קנה מידה.

והוא הביא מידע מתוך חצרו הפנימית של המלך. מידע חם, טרי, וכזה שלא מתגלגל על המדפים. ותחושה פנימית מתעקשת שיתכן וזהו אפילו אחד מסופריו של המלך. מרגל.

בזהירות, בלי להסיר את עיניה מהנר המרצד ומטפטופיו הבלתי פוסקים, היא החליקה את הקלף לתוך כיס רחב בשמלתה, מציצה על הקלף האחרון. הוא וודאי יהיה סתם עוד דיווח יבש.

אבל הוא לא.

הכתב יד שונה, המודיע אחר. אבל התוכן מעביר צמרמורת במורד שדרתה.

'המלך נפגש באופן אישי עם מפקד חיל הצללים והוציא כל איש מעליו'.

ככה. עד כדי כך הצליח השרץ לטהר את עצמו בעיני המלך, שהוא סומך עליו ברמה כזאת. מתעלם לחלוטין מעברו המפוקפק ומשם משפחתו אותו לא שינה.

הוא עבר את כל הגבולות. למה להגן עליו? שיקבלו אנשי המחתרת את הקלף, יחקרו ויבררו, ויקבל האיש את עונשו. מה זה קשור אליה?

עיניו של אביה רצדו בשלהבת הכתמתמה, מבקרות.

אבל העיניים אינן אמיתיות, ואילו הנר העומד להסתיים מציאותי עד מאוד. ואם היא לא תזדרז לרדת אל הנס ורוזה, היא תאלץ לגשש את דרכה חזרה בעיניים עיוורות.



***

"זה כל מה שמצאת?"

עיניה המאוכזבות של רוזה נקבו אותה בשעה שבעלה קרא את הקלף שהביאה מתחילתו ועד סופו. שריקת התפעלות נפלטה מפיו.

"רוזה, הנייר הזה שווה זהב", ניצוץ הבליח בעיניו. אולף ידע היטב מה לעשות עם המידע ואלו חוטים למשוך.

אנה השפילה את עיניה לקרקע, הפתק הקבור בכיסה מבעיר בתוכה אש. היא כל כך רוצה להסגיר אותו. שיתחילו לגשש אחריו. שיוקע אל עמוד הקלון. אבל עיניו של אבא המהבהבות אליה מתוך השלהבת משום מה, אינן נותנות לה להציג בפני הנס את הממצא הנוסף שלה.

הנס העביר לרוזה את הקלף. "עלי למהר לאולף. תגמרי איתה פה, ואני אפגוש אותך בבית".

רוזה הנהנה בראשה, נוטלת את המסמך. הנס פלט שלום חפוז והסב את גבו, נעלם בינות לעצים הגבוהים.

האישה בחנה את הנערה שלפניה לאור נרה, מבחינה בקלות בהתלבטות המציירת קווים במצחה. "הכל בסדר, אנה?"

אנה התנערה. היא לא תסגיר אותו, אבא לא היה רוצה. הוא סולד מנקמות, לא אוהב שנאה ותככים. "כן", השיבה, מחליקה את פניה מכל רמז לקריעה וספק.

רוזה חייכה בתוככי ליבה. היא יכולה לנסות לחקור אותה, אבל לא תרוויח מכך מאומה. אם הנערה כאביה, היא תשתוק. אולי גם תספר לה סיפור יפה שכל קשר בינו לבין האמת מקרי בהחלט.

רוזה בחנה את הסנטימטרים הבודדים שנותרו בנר שאנה אחזה. "החזירי את זה", היא הושיטה לה את המסמך בלי גינונים מיותרים, "ואם את רוצה המלצה ממני – אז תעשי את זה מהר. אחרת תתקעי במדרגות הטירה בלי לדעת כיצד להמשיך".

"אז אולי כדאי שבפעם הבאה תביאו איתכם נר ולא טפטפת?" הציעה אנה במתיקות מזויפת, טומנת את הקלף בכיסה.

"התעכבת מאוד", הצטדקה רוזה, מושכת בכתפיה. "לא תכננו את העיכוב".

אנה הנהנה בראשה בהסכמה מעושה. "כפי שציינתי, אם תביאו לי נר ולא טפטפת, אולי אוכל לעשות הכל מהר יותר. אני אמנם עוסקת בניקיון, אך של כלים בלבד. פחות מתאים לי לגרד שעווה משטיחים. אבל אם אין לכם נרות במלאי, אז תדאגו שבפעם הבאה הטפטפת תהיה גדולה יותר".

המילים פגעו ברוזה חזיתית, מרעידות את נשימתה. היא בלעה את רוקה, מתאמצת לשלוט ברגשותיה, אבל כעבור רגעים ספורים היא נשברה. עיניה מלאו דמעות.

"את לא יודעת כמה קשה היה לנו להשיג את הנר הזה", לחשה בצרידות, מעבירה אצבע תחת עינה הלחה. "המצב הדרדר כל כך. היצרנים הבודדים מערבים הכל עם הדבר היחיד שהוא חינם – מים". אגרופיה נקמצו בניסיון עקר להתגבר על רגשותיה הסוערים.

"אני..." גמגמה אנה, נסוגה בחלחלה. רוזה לא נראתה כמו אחת שתתפרק בקלות. "אני לא ידעתי. סליחה".

רוזה מחתה שוב את דמעותיה. "את לא היית אמורה לדעת. את מוגנת מאוד בתוך הטירה, נחסכת ממך ההתמודדות עם המון העם והסבל הנורא שעובר עליהם".

אנה השפילה את עיניה.

רוזה טפחה על שכמה. "ועכשיו, כדאי שתרוצי חזרה. כי הנר-טפטפת לא יספיק לך. את תאלצי לגשש את דרכך חזרה, ומוטב שלא תצטרכי לעשות זאת בחדר עבודתו של המשנה למלך. את עלולה לפגוע בחפצים, מה שלא יקרה במסדרונות. בהצלחה".

אנה נופפה לה לשלום, ורצה בכבדות במעלה השביל.

ולמרות הסבל הרב שהיה מנת חלקם של עמה, ואפילו שהפתק שבכיסה יכול היה לעשות הרבה למענם בטווח הרחוק, הוא נותר שם. היא לא יכלה להביא את עצמה לחשוף אותו.
 
יפה.
שלוש דלתות עץ מסותתות הקיפו אותה.
נדמה לי ש'מגולפות' יהיה נכון יותר.
אם היא הייתה סתם אנה מהשוק, האדמה הייתה יותר מעניינת אותם ממנה.
'מעניינת אותם יותר ממנה'. עבור מה שהיא רוצה להביע, זה נכון יותר, אני חושבת.
'המלך נפגש באופן אישי עם מפקד חיל הצללים והוציא כל איש מעליו'.
על פי סדר הדברים, וגם בשביל הזרימה של המשפט בצורה טובה יותר, 'הוציא כל איש מעליו' קודם ל'המלך נפגש וכו''.
"זה כל מה שמצאת?"

עיניה המאוכזבות של רוזה נקבו אותה בשעה שבעלה קרא את הקלף שהביאה מתחילתו ועד סופו.
איך רוזה רוצה לבנות אצל אנה אמון בעצמה בצורה כזאת? הרי המטרה שלהם מלכתחילה לא היתה המידע שיקבלו, אלא הביטחון שיבנו אצלה.

אני קצת מתקשה להבין איזו תועלת תביא להם הידיעה שראלף נפגש עם המלך באופן אישי. הרי אנשי המחתרת לא חושבים שהוא שה תמים, ומבינים היטב שצריך לטפל בו גם בלי העניין הזה.
 
'מעניינת אותם יותר ממנה'. עבור מה שהיא רוצה להביע, זה נכון יותר, אני חושבת.
שונה.
על פי סדר הדברים, וגם בשביל הזרימה של המשפט בצורה טובה יותר, 'הוציא כל איש מעליו' קודם ל'המלך נפגש וכו
יש בזה.
כששכתבתי, הרגשתי שמשהו מוזר במשפט הזה שהעתקתי מהקטע הקודם [השונה לחלוטין...] אבל התעצלתי מלשנות...
אני קצת מתקשה להבין איזו תועלת תביא להם הידיעה שראלף נפגש עם המלך באופן אישי. הרי אנשי המחתרת לא חושבים שהוא שה תמים, ומבינים היטב שצריך לטפל בו גם בלי העניין הזה.
נכון מאוד.
אבל כל מידע חשוב, ונותן משהו. כולל זה שהסופר מלשין, ועוד כמה. כל פרט מידע משלים פיסה של פאזל לאיזון - הם לא יודעים, נניח, שראלף קרוב עד כדי כך למלך. אחרי הכל, הוא בסך הכל מפקד חיל הצללים. ועוד עם רקע לא אי אי אי...
איך רוזה רוצה לבנות אצל אנה אמון בעצמה בצורה כזאת? הרי המטרה שלהם מלכתחילה לא היתה המידע שיקבלו, אלא הביטחון שיבנו אצלה.
נכון מאוד!
פשלה, שאנשים לא תמיד שמים מעצור לפה שלהם.
העולם היה הרבה יותר יפה אם הם תמיד היו מצליחים, נכון?
הבה נלמד לקח.
;)

תודה רבה על התשומת לב שהקדשת!
 
החלק השני של הפרק קצר מהרגיל...
תהנו!
פרק 9 [חלק ב]

"הוד מעלתך? אדמונד מבקש להיכנס".

ראלף נשא את ראשו בחדות, מסיט הצידה את המסמכים בהם עסק. "הכנס אותו".

רגע לאחר מכן איש נמוך קומה ועליז מבט חצה את הפתח בצעדים קופצניים, מצדיע.

"עמוד נוח", אמר ראלף כשבת צחוק קלה מרככת את תווי פניו, "שוב אתה עם הבדיחות הצבאיות האלו שלך. אתה מזמן לא תחת פיקודו של אוברסט (אל"מ) שמידט, וחיל הצללים אינו נחשב ליחידה צבאית".

אדמונד חצה את החדר, מסיט כיסא עץ מרופד ונמוך משענת. "אז אתה לא מציע לי קפה", התרווח לאחוריו, משעין את ידיו על ידיות הכיסא. "אתה לא נחמד כמו שזכרתי אותך".

בלי לומר מילה ראלף הסתובב אל הארון הנמוך שלימינו, פותח את המגירה ושולף ממנה אוגדת מסמכים.

"קרא", הורה לפקודו ושמט אותה לפניו.

בלי להתרגש נטל אדמונד את המסמכים לידיו ונשען אחורנית, עיניו מרפרפות על הכתוב. עם כל מילה נוספת הבעתו קדרה.

"אתה לא רציני!" לחש באי אמון, הפתעתו מתירה את חרצובות לשונו. "לצאת למעקב מסוכן כל כך על בסיס חשדות מופרכים של איש שלא מבין דבר וחצי דבר בענייני ריגול?? אני לא מוכן להסתכן. המשנה למלך יאכל אותי ואת ילדי עד סוף כל הדורות אם יגלה שאני משתף איתך פעולה במעקב אחריו".

ראלף נשען על הארון הנמוך, נועץ בו מבט קר. "הזהר בלשונך, אדמונד. הוד מלכותו אינו סלחני למזלזלים בכבודו".

הוא התעלם מפניו המחווירות של פקודו ושילב את ידיו על חזהו. "אתה מקבל פיקוד על המבצע. אנשיך יתפרסו סביב הבית, והמידע יגיע ישר אלי. לא דרך הצינורות המקובלים. אין לי ספק שהיינריך שריינר משחד כמה מהקרובים אלי לרגל עבורו. הסודיות הינה הכרחית".

אדמונד ישב שמוט, עיניו מתרוצצות בחוסר אונים. "יש לי ברירה אחרת?" שאל בשפל קול, יודע שלא יזכה לרחמים יתרים. ראלף הוא ראלף, ואם הוא לא עבר בדקה האחרונה שינוי קיצוני – תקוותו תושם לאַל.

"אם אתה מחבב את תאי הכלא שבמבצר הגדול, או אולי את הגרדום – תלוי כמה גרוע אציג את סירובך בפני המלך – אז כן. יש לך ברירה נוספת".

אדמונד הסיט את עיניו. מאז היותם קטנים ראלף והוא חברים טובים. יחד הם הצטרפו לצבא, ובהפרש של חודש נשלפו בפינצטה מהיחידה שלהם ונשלחו לחיל הצללים. דרגותיהם הועלו גם כן במקביל. אך ראלף היה המוכשר מביניהם, ומונה כעבור זמן קצר לראשות החיל. ובכל זאת, הם נותרו חברים.

עד שזה הגיע למשימות.

אז, היה המפקד הצעיר והמוכשר שוכח מחברותם הוותיקה, ומשתמש בכל היכולות שתפקידו העניק לו.

וכמה שהוא מרגיש עכשיו חסר אונים ורוצה לקלל את האיש על הסכנה העצומה אליה הוא לא מהסס להכניס אותו, ליבו פועם בהערצה. ראלף נאמן למולדת עד לשד עצמותיו, והמהפכה שעברה על ארצם חמש שנים קודם לכן לא גרעה מנאמנותו מאומה.

"אקח את התפקיד", אמר קצרות. "ישנן הוראות מיוחדות, או שיש לי יד חופשית?"

"אני סומך על שיקוליך, ועם זאת אבקש עדכונים דו-שבועיים. מזכיר!"

רגעים בודדים אחר כך הדלת נפתחה בתנופה, והמזכיר בעל השיער השחור והעור הלבנבן הגיח מבעדה.

"קראת לי, הוד מעלתך".

ראלף נד בראשו בנועה כמעט בלתי נראית. "עלי להיפגש עם אדמונד בימי שני וחמישי, כל אחת מהפגישות תארך רבע שעה. סדר לי את זה במערכת".
 
@חני גרשון הסיפור שלך מרתק!
אני קצת לא אוחזת מי כל דמות, ולמי הנאמנות שלה כרגע, אולי כדאי לעשות איזה מילון דמויות?
 
טוב מאוד.
אפיינת את ראלף היטב, בצורה ברורה. התגובות שלו תואמות את האישיות העומדת לי בראש. למרות שזו הדמות הכי מעורפלת, אני מרגישה שהיא הכי ברורה, לפחות עבורי.
אוברסט (אל"מ) שמידט
מעניין אותי, באיזו צורה תכתבי את ההסבר בספר?
"אז אתה לא מציע לי קפה"
הגיוני שיהיה קפה, אבל האיזכור הזה הוציא אותי מתוך העולם של הסיפור, ורק לאחר רגע של בלבול הצלחתי להכנס אליו בחזרה.
דו-שבועיים.
בימי שני וחמישי
דו שבועי משמעו פעם בשבועיים. לכן כדאי לשנות את המינוח.
סדר לי את זה במערכת".
לטעמי האישי, עדיף היה לכתוב 'לוח זמנים'. אבל זהו רק טעמי האישי.
 
אפיינת את ראלף היטב, בצורה ברורה. התגובות שלו תואמות את האישיות העומדת לי בראש. למרות שזו הדמות הכי מעורפלת, אני מרגישה שהיא הכי ברורה, לפחות עבורי.
תודה!
אבל אני חייבת להגיד, שזאת לא גאונות. כי הדמות שלו די ברוטאלית באפיון שלה. לאנה יש אופי מסוים גם, אבל הוא נבלע יותר - כי הוא סטנדרטי יחסית.
לעומת זאת, ראלף בולט בצדדים הקרים שלו, באופי המושחת... בקיצור, הקושי הוא לאפיין כמו שצריך דמויות בינוניות או רגילות. [הלוואי שהייתי עושה עבודה טובה יותר עם אנה].
מעניין אותי, באיזו צורה תכתבי את ההסבר בספר?
נראה לי משהו כמו כוכבית והסבר למטה.
הגיוני שיהיה קפה, אבל האיזכור הזה הוציא אותי מתוך העולם של הסיפור, ורק לאחר רגע של בלבול הצלחתי להכנס אליו בחזרה.
יש בזה משהו.
אתקן את זה. ממתי פעם אנשים רגילים שתו קפה???
לטעמי האישי, עדיף היה לכתוב 'לוח זמנים'. אבל זהו רק טעמי האישי.
כן, גם אני הרגשתי משהו כזה
אשנה את זה.
תודה!
 
@חני גרשון הסיפור שלך מרתק!
אני קצת לא אוחזת מי כל דמות, ולמי הנאמנות שלה כרגע, אולי כדאי לעשות איזה מילון דמויות?
תודה!
השאלה היא - אלו דמויות?
לעבור על כל דמות שנאמרה? אין בעיה.

אולף - סגן שר הצבא של אולדנבורג הישנה, כעת מפקד המחתרת בפועל. נאמן לבית הלדינברג.
הנס - חבר מחתרת באולדנבורג , נשוי לרוזה. נאמן לבית הלדינברג.
היינריך שריינר - שר לשעבר באולדנבורג הישנה, בוגד בבית הלדינברג. משנה למלך בממלכתו של זיגמונד.
זיגמונד - הבוגד מהמזרח שעלה למלוכה אחרי המהפכה בראשה עמד.
אנה - ביתו של אריך הלדינברג, נאמנה למחתרת.
אריך הלדינברג - שר הצבא לשעבר של אולדנבורג, אחיו של המלך שנרצח ובנו של המלך אלפרד הגדול.
ראלף - מפקד חיל הצללים בממלכתו של זיגמונד, בוגד בבית הלדינברג
אדמונד - קצין בחיל הצללים ובוגד בבית הלדינברג, חברו של ראלף.

לוחמי הדרום -
בלדור
טיגואן
דיין
נאמנים לבית הלדינברג.

פספסתי מישהו שעוד לא ברור?
 
תודה!
אריך הלדינברג - שר הצבא לשעבר של אולדנבורג, אחיו של המלך שנרצח ובנו של המלך אלפרד הגדול.
זה מה שלא היה ברור לי
ובעקבות זה- כל הדמויות לא הצליחו לקבל מיקום ברור.

דבר נוסף שלא הבנתי, זה מה קרה בין הלן ואנה, ומה הקשר למפקד חיל הצללים?
הוא זיהה את אנה?
 
זה מה שלא היה ברור לי
ובעקבות זה- כל הדמויות לא הצליחו לקבל מיקום ברור.
להבנתי - אריך הוא אחיו של המלך שנרצח. אביהם המשותף הוא המלך אלפרד הגדול (שכנראה מת והאח הגדול ירש את המלוכה)
 
להבנתי - אריך הוא אחיו של המלך שנרצח. אביהם המשותף הוא המלך אלפרד הגדול (שכנראה מת והאח הגדול ירש את המלוכה)
לגמרי לגמרי.
יפה מאוד.
דבר נוסף שלא הבנתי, זה מה קרה בין הלן ואנה, ומה הקשר למפקד חיל הצללים?
הוא זיהה את אנה?
איך אומרים?
סבלנות.
לאט לאט יתברר העבר שבין אנה להלן, והאם ראלף זיהה אותה או לא.
בשביל זה בדיוק יש ספר, לא?
 
פרק 10 [חלק א]

סל הכביסה היום כבד פי שניים, והמדרון חלקלק ורטוב. השמש עמדה ברום השמיים והשקיעה עוד רחוקה, אבל אנה ידעה שהסיכויים שלה לסיים בזמן את הכביסה קלושים.

ולא משנה שעברו חמש שנים מאז נמלטו מארמונם אל פרברי הבירה. הניסיון שהיא הייתה אמורה לצבור בזמן הזה לא הגיע. אמנם היא כבר לא נאלצה לשחות אחרי בגדים שנשמטו לה אל הנהר או לרדוף אחרי קוביית הסבון שהצליחה להתגלגל, אבל היא עדיין נלחמה על כל כתם, מקדישה לכל בגד יותר מידי זמן.

אנה עצרה סמוך לשפת הנהר והניחה בזהירות את הסל על פיסת קרקע גבוהה יותר ולא בוצית. כמות הבגדים הענקית הצליחה בקושי להידחק על הסלע הגדולה בה השתמשה מידי פעם, ונראתה כאילו הפרמידה שאנה בנתה בעמל עלולה לקרוס מידי רגע.

בחריקת שיניים אנה נטלה את הבגד הראשון, הלא מוכר, שטילה זרקה לסל היום בחיוך מלגלג. השמלה הייתה מקומטת, אבל רק משהייה ארוכה מידי בתוך הסל. והיא נראתה נקייה יותר מידי.

פניה של אנה קדרו. חברת החדר החדשה, המתנשאת, היא בדיוק כמו שהיא חשבה. יצורה קרה, אנטיפתית, שנהנית לגרום סבל לאחרים. אחרת אין שום הסבר לכך שרוב הבגדים שטילה העבירה לכביסה נקיים ברמת ניקיון שהיא לעולם לא תוכל להגיע אליה.

היא טבלה את השמלה במים, דאגה שהיא נרטבה כהוגן, ואז סחטה אותה והחזירה לסל הריק. הסבון היקר יחכה עבור בגדים שבאמת זקוקים לניקיון.

אחרי שעתיים הסל היה כבר מלא ברובו, ורק הבגדים שלה ושל אליס נשארו על הסלע. בידיים קמוטות משהייה במים אנה נטלה את שמלתה הבהירה של אליס, עיניה הסורקות צדות כתם אדמומי קטן בשולי הבגד.

לו היה הבגד שייך לטילה – היא הייתה מתרגזת, ולא משקיעה מאמצים רבים מידי להסיר את הכתם. אבל עבור אליס היא תעשה הכל.

היא גחנה אל המיים, מרטיבה את הבד המחוספס והשכיבה אותו על אבן בינונית. הסבון שלהן חזק דיו להסיר את כל כתם שהוא, עם יש לכובסת כוח רצון.

כשידיה נעות במהירות על פני השמלה, אנה סקרה את סביבותיה. לא היה איש בין העצים שבמדרון או על שפת הנהר. בהמהום נמוך, זהיר, היא זמזמה את אחד השירים האהובים עליה – כה יפה את ארצי. השיר שהוצא מחוץ לחוק על ידי החיה מארדום, והעונש על שירתו עלול להיות מוות בסיף.

קולה הלך והתחזק בהדרגה, אבל עם זאת נותר שקט, אינו יוצא מהמעגל שסביבה. בחיוניות שהשיר הזריק לעורקיה היא העבירה את השמלה חזרה אל הסלע הגדול, מאפשרת לסבון לשרות עד שתסיים לכבס את שאר הבגדים.

המנגינה עלתה סולם, מחליפה את הנעימה השלווה בנגיעה משתוקקת. מילותיו של במרידל ריחפו סביב הממלכה, נוגעות ולא נוגעות ביופיה האגדי. אם ישנו קסם בעולם, הוא השיר. מנגינה ממלאת, מציפה, מלאת אהבה לאולדנבורג ולמלכיה.

את זה זיגמונד לא יכל לשאת. לא את האהבה, לא את בית הלדינברג – שאף ששמה לא נהגה, ברור לכל למי השורות בשיר מכוונות.

לבטח לא לאיש חסר שם מהמזרח.

אין אחד בכל אולדנבורג, או אחד נאמן, ליתר דיוק, שאינו מתגעגע לימים בהם יכלו לשיר את ההמנון הלאומי בקול. בריש גלי.

באחוזה של המשנה למלך קל וחומר אי אפשר להשמיע המהומים המזכירים את השיר. אפילו בחדר שלה, או כשהיא שוטפת כלים עמוק אל תוך הלילה, היא לא מעיזה להעלות את המנגינה על שפתיה.

הבגדים התכבסו תחת ידיה בזריזות, רוחות קרירות של טרום ערב מתחילות לנשב. אולי הכל הולך יותר מהר כשהמחשבות שלה לא כאן, חסרות שמחה וחיוניות.

מעניין אם פרידריך ואדלהייד עדיין שרים את שיר ההמנון הלאומי. אם הם עדיין זוכרים את הימים ההם, לפני שהמלך נרצח, אבא הושלך לכלא וכל הממלכה טולטלה מהיסוד. פרידריך מן הסתם כן. הוא היה בן עשר כשהכל קרה, מספיק גדול בשביל לזכור את אולדנבורג העילית ואת אבא, מפקדו העליון של הצבא.

אדלהייד, לעומת זאת...

אנה נאנחה, סוחטת בכוח את החולצה ומשליכה אותה על הסל. היידי הייתה קטנה ממש, רק בת שש. היום היא בת אחת עשרה. היא כנראה בכלל לא זוכרת את אבא. יש לה רק דמיונות קלושים, רחוקים, שהולכים ומטשטשים ככל שהזמן חולף.

השיר המזדמזם הלך ונעשה כואב, למרות שמילותיו דווקא תיארו כעת את נפלאות האגם הצפוני. משהו עמד לה בגרון, כדורי ונוקשה, מקשה על הנשימה.

זה יותר מידי. יותר מידי בשבילה. אבא לכוד בידיו של זיגמונד ועלול להיות מוצא להורג בכל רגע. אמא, שלפי המכתבים האוויר הצפוני סייע לריאותיה להחלים, רחוקה כל כך. פרידריך ואדלהייד שגדלים בצפון הרחוק בלעדיה, הופכים מילדים לנערים. פרידריך כמעט בן חמש עשרה, ובוודאי מחפש עבודה.

דמעות מילאו את עיניה בעודה לוקחת עוד בגד, משרה אותו במים בלי לראות מה היא עושה. ממשיכה לשיר. בוכה.

"אוהבת את בית הלדינברג, הא?" קול מוכר נשמע מאחוריה.

אנה קפאה, החצאית נשמטה מידיה ונפלה אל הנהר.

הלן נעה בגמישות, תופסת בה רגע לפני שנסחפה עם הזרם. "את חייבת לי", הודיעה חגיגית והושיטה את החצאית המטפטפת לאנה, אינה שמה לב שמרטיבה בכך את שמלתה של חברתה.

אנה חטפה את החצאית בלי לשים לב אליה.

הלן שמעה אותה שרה. הלן, ביתו של המשנה למלך.

זה הסוף שלה.

לא נמאס למוות לרדוף אחריה?

אולי זה מה שנגזר על השרידים לבית הלדינברג. עכשיו היא תיאסר, וכשלא תצליח לעמוד בחקירות – אמא, פרידריך ואדלהייד יחשפו ויוצאו להורג.

הלן התיישבה על אחד האבנים שסביב והשעינה את מרפקיה על ברכיה. "אני יודעת מי את", אמרה בשקט.

אנה הרימה את מבטה בחדות, ואז השפילה אותו. "למה את מתכוונת?" כולה תקווה שהלחץ שגואה בה אינו מוצא ביטוי בקול שלה. שהיא הצליחה להפיק קול קליל וסקרן בלבד.

"את אנה הלדינברג". הלן אפילו לא היססה, מציבה עובדה. "ידעתי את זה מזמן".

אנה הרימה עיניים מבולבלות. "ידעת את זה מזמן?" איך?

הלן חייכה חיוך סתום. "כי הכרתי אותך קצת עוד מלפני המהפכה", הזכירה לה נשכחות. "ומשפטים שאמרת... והבהלה שלך מראלף".

כאב חד חלף על פניה של אנה. ראלף .

הלן נשכה את שפתיה. "סליחה", אמרה, אינה יודעת מה לומר.

אנה נשמה עמוקות, עוצמת את עיניה. ראלף... היא לא יכולה לחשוב עליו עכשיו. חייבת להישאר חדה וצלולה, ולטפל במצב הרגיש בחכמה.

רק מאיפה תשאב את החכמה. אם הייתה לה כזו, הלן לא הייתה יודעת שהיא מהבית הכי נרדף באולדנבורג.
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 10 [חלק ב]

דמות כהה נצמדה לצללים שהטילה גדר הטירה, פניה המכוסות התמזגו היטב בקיר השחרחר. רק העיניים הכחולות והחדות חרגו מהצללים.

כשהיה האיש בטוח שהשטח נקי הוא ירד מדרך המלך ועקף את גדר האבן הנמוכה שנשארה כמזכרת מהימים הטובים בהם מלך לודוויג השלישי. בצידה השני של החומה המקיפה את מבצר הכלא ממתינה לו הדלת הקטנה שהוא עצמו בנה.

מסדרונות הכלא היו מוארים בלפידים מרצדים, ובשעת ליל זו דממה עמוקה אפפה אותה. אף אחד לא ער עכשיו, למעט אלו שנחקרים במרתפים.

וכולו תקווה, שהאסיר שלו לא נלקח הערב. קרו כבר כמה פעמים שהיה עליו לרכז את כל יכולותיו על מנת לסגת בלי שישימו לב אליו. מערכת החקירות של האסיר שלו לא קבועה ולא מגיעה לשולחנו, בניגוד לזמני פטרולי השומרים.

הוא נאלץ לעשות סיבוב רחב במקצת בעקבות פטרול מתקרב, ולבסוף נעצר מול התא היחיד בכל המבצר שאין לאיש את המפתח אליו, למעט אחיינו של זיגמונד.

המלך ידע שימצאו אנשים שיעשו הכל על מנת לחלץ את שר הצבא לשעבר.

אריך ישב על דרגשו, זקוף, למרות שלא ישן כמעט 24 שעות והכוויות הטריות שעל גבו נמתחו בכאב. "שלום. המתנתי לך".

האיש נד בראשו בהתנצלות. "אני מצטער על כך".

"עלה בידך להשיג סיכום מדויק של המצב?" מוחו של אריך חד, מחשבותיו ממוקדות. בימים הוא עובר התעללות, מונעים ממנו מזון ושינה, ובלילות שהוא פוגש את אנשי המחתרת – הוא שב להיות מצביאה של אולדנבורג.

"העם לא יחזיק מעמד עוד זמן רב. הוא מתמוטט". הבעתו של לבוש השחורים אינה משתנה, קולו נשאר לקוני כאילו מוסר מידע טכני על גידולי התפוחים במדרונות רכס הרוטוויל. "הברירה היחידה שיש לו היא להיכנע לזיגמונד או להצטרף לבנדיטים מהיער. המלך נעשה רדוף מיום ליום, ומגביר את מאמציו לתפיסת חברי מחתרת. רבים נמלטים מאולדנבורג הבירה ותרים אחר מחסה בעיירות הקטנות יותר. אבל השמועות אומרות שגם מושלי חמשת המחוזות מכבידים את ידם על הדרים בשטחם".

המצב הדרדר במהירות. לפני חודש זה לא היה ככה. אגרופיו של אריך נקמצו. עמו גווע, ואין בידיו להועיל לו במאומה! לא כך הוא חונך, לשבת בחיבוק ידיים כשאנשיו נאנקים. אבל מה בידיו לעשות? אפילו לחבק את ידיו האזוקות לקיר הוא לא יכול!

האיש השפיל את עיניו. "הם לא ישרדו את החורף הבא", הוא לחש, שולח מבטים זהירים לכל עבר. "החורף האחרון היה סוער ואכזרי. אם לא נפעל במהירות, לא יהיה את מי להציל".

התאים שלאורך המסדרון היו ריקים, תודה לקל. המלך פחד שהמנהיג יצליח לייצור קשר עם אסירים נוספים וימרוד בסוהרים, רק הוא יודע כיצד. אנשי משמר הכלא מגיעים לכאן לעיתים רחוקות, וכמעט ואינם מראים את פניהם בקומה הזו. אבל עליו להתנהל בזהירות, אם הוא רוצה להמשיך ולסייע למחתרת מרום מעמדו.

אריך נשך את שפתיו. אם יאשר את הצעד, חייה של אנה יהפכו לגיהינום עלי אדמות. לא יהיה לה רגע של מנוחה, והסיכון אליו יחשוף אותה יהיה כמעט גדול מסיכויי הצלתה.

אבל תשובה נמנעת לא באה בחשבון.

האיש נתן בו מבט מצפה, אפילו הוא אינו יודע למה.

אריך נשא את עיניו, מוחק כל הבעה מהן. בעיקר את זו שמתנגדת למילים שעומדות לצאת מפיו. "אז אנה תצטרך לעבור הכשרה מהירה יותר", אמר בשלווה מעושה, כאילו כל נים ותא בגופו אינו מוחה על הסכמתו. "אחרי ניסיון ההפיכה של ארווין הנורא, לפני שלוש שנים, העם לא ייתן את אמונו באיש. מלבדה".

"ומלבדך", הוסיף האיש בלחישה מתחננת. "אנה צעירה מידי, וחלשה מידי. היא לא יכולה לעמוד בראשות המחתרת. היא לא יכולה למלוך באולדנבורג".

אריך היישיר אל האיש מבט חריף. "כך אתה אומר. ואני אומר אחרת. אתה יודע מה תפקידך בהכשרתה, דאג שלא תהיה אף תקלה במהלך המורכב הזה. אחרת אולדנבורג תשקע בתהום הנשייה, יחד עם אנשיה".

איש המחתרת השפיל את ראשו בכניעה. "אעשה כדבריך". הוא המלך עכשיו, ועליו לזכור זאת.

גם אם הוא חושב שזה הצעד הטפשי ביותר שאי פעם הוחלט עליו. המלך נואש, לא פחות מהעם.

"מצוין. למען אולדנבורג, תחזיק מעמד", אריך ספק מבקש ספק מתחנן, מבטו מצטלב עם זה של מבקרו. "עוד מעט הכל ייגמר".

האיש קד ונסוג באיטיות אל הפשפש הקטן, מתפעל כל פעם מחדש מסמכותו הבלתי מעורערת של מפקד המחתרת. כלוא, אזוק אל קיר. ועם זאת – מנהל את פגישותיו כאילו הן מתקיימות במשרדו שבארמון המלך, ואפילו צל של ספק בציותם של אנשיו אינו מערער אותו.

האסיר עקב אחריו עד שיצא מטווח ראייתו. מבקרו אינו יודע כמה הוא צודק, ועם זאת כמה רחוקים מחשבותיו מן האמת.

אנה אינה יכולה למלוך. ולא למרות אישיותה, אלא דווקא בגללה. היא לא תרצה למלוך. היא טובה מידי. כס המלוכה יקשה עליה, במקרה הטוב. במקרה הרע – הוא ישחית את רגישותה ורכותה.

ובשביל זה הוא כאן.

אלוקים עדו שהוא אינו חפץ במלוכה כדי להתגדל ולרשת כבוד ועוצמה. לפני שלוש שנים קיווה שאחד הנותרים לפליטה מהצמרת הגדועה יצליח לתפוס את ההנהגה, ובחלומותיו של היום שלאחר מכן מעולם לא ישב על כיסא הזהב. מקסימום חזר לתפקידו בהוצאת העם למלחמה והחזרתם בשלום, עטורי ניצחון.

אבל ארווין הנורא הפך את הקערה על פיה, ותוכניותיו קיבלו תפנית בת מאה ושמונים מעלות. אף אחד לא נותר מלבדו, ואם הוא לא ייקח את המושכות בידיים – העבדות לזיגמונד תימשך לנצח.

אריך ניער את ראשו, שערותיו הגדלות פרא נופלות לפניו ומעקצצות אותן. די לשקוע בהיסטוריה, הרהר בעודו מכופף את ראשו לידיו שלא יכלו לעלות מעבר לכתפיו. אצבעותיו תחבו בסרבול את קווצות השיער הנוקשות כקש מאחורי אוזנו.

עליו לכתוב איגרת לאולף. עליו אפשר לסמוך שלא יפתח אותה טרם יגיע הזמן שיקבע.

הוא יצטרך להמתין בסבלנות, עד שאולף או שליחו יבואו אליו.
 
הסקרנות והמתח אוכלים בי. זה טוב.
(רק, אם זה ראלף, הוא לא תכנן לדבר עם אריך על הדרך שבה הוא יפליל את המשנה למלך?)
כמות הבגדים הענקית הצליחה בקושי להידחק על הסלע הגדולה בה השתמשה מידי פעם, ונראתה כאילו הפרמידה שאנה בנתה בעמל עלולה לקרוס מידי רגע.
סלע - זכר. אני חושבת שצריך להבהיר קצת יותר טוב שאנה רוקנה את הסל על הסלע.
היא גחנה אל המיים, מרטיבה את הבד המחוספס והשכיבה אותו על אבן בינונית.
המשפט לא זורם כל כך. אני חושבת שאם תשני ל'הרטיבה', הוא יחליק טוב יותר.
אגב, מים.
עם יש לכובסת כוח רצון.
אם.
את הנעימה השלווה בנגיעה משתוקקת.
'בנגינה'?
התא היחיד בכל המבצר שאין לאיש את המפתח אליו, למעט אחיינו של זיגמונד.
לפי מה שהבנתי ממך, ולפי המשך הפרק, המפתח הבודד שייך לאזיקים של אריך ולא לדלת התא.
בימים הוא עובר התעללות, מונעים ממנו מזון ושינה,
בעיניי מיותר. ביום הוא ממילא לא אמור לישון, לכאורה.
הבעתו של לבוש השחורים אינה משתנה,
אנחנו לא אמורים או צריכים לדעת על כך אם הפנים שלו מכוסות, נכון?
מבקרו אינו יודע כמה הוא צודק, ועם זאת כמה רחוקים מחשבותיו מן האמת.
רחוקות.
אנה אינה יכולה למלוך. ולא למרות אישיותה, אלא דווקא בגללה.
למיטב הבנתי, דווקא בגלל האישיות החלשה וחסרת הביטחון אנשי המחתרת חששו לתת לה את התפקיד.
 
(רק, אם זה ראלף, הוא לא תכנן לדבר עם אריך על הדרך שבה הוא יפליל את המשנה למלך?)
הופה הופה, איך הגעת לראלף??
טוב, טוב שאנשים חושבים ככה. אחלה.
את האמת אגיד לך, ממש התאכזבתי לגלות בהתחלה שקראת ולא ביקרת... חיכיתי לביקורת שלך :)
אם לא שהפורום מאלץ אותי לשכתב וכך הקטעים משתפרים, לא הייתי מעלה עוד קטעים. קצת מעצבן שאני לא מקבלת ביקורת שתקדם אותי...
סלע - זכר. אני חושבת שצריך להבהיר קצת יותר טוב שאנה רוקנה את הסל על הסלע.
אופס. טעות חמורה. ברור שזה זכר. ואין בעיה, מבהירה מיד.
המשפט לא זורם כל כך. אני חושבת שאם תשני ל'הרטיבה', הוא יחליק טוב יותר.
כן, זאת אחת הנקודות שעליהן אני עובדת... שיניתי. תודה!
לפי מה שהבנתי ממך, ולפי המשך הפרק, המפתח הבודד שייך לאזיקים של אריך ולא לדלת התא.
לשניהם, כמדומני. אין חילוק. פשוט בסוף הספר דברים מתחילים להיות מעניינים דווקא בגלל העניין הזה, ומפתחות התא עצמו נמצאות רק בידי אחיינו של זיגמונד
בעיניי מיותר. ביום הוא ממילא לא אמור לישון, לכאורה.
את צודקת. הניסוח לא נכון, לא מתאים לעניין.
תיקון:
שנים שהוא עובר התעללות, מונעים ממנו מזון ושינה, גופו מתפרק וכמעט אינו מחזיק את עצמו. אבל כשהוא פוגש את אנשי המחתרת – הוא שב להיות מצביאה של אולדנבורג.

תודה על הביקורת...
הלוואי וירבו כמותך בישראל! [ובפרוג...]
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה