הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #121
פרק 8 [חלק ב]
את טירת שריינר הכירה אנה רק מהשנתיים האחרונות. חברותם של שר הצבא והיינריך שריינר יכלה ליצור קשר וותיק בין הבנות, אבל רעייתו של אריך לא חיבבה את האציל האנוכי ואנה הרגישה את זה. כמעט מעולם לא יצא לה לראות את הלן ואת אימה מעולם לא פגשה, למעט הצצות חטופות כשהסתובבה בטירה בשליחות פראו הנדלר.
עם הזמן אנה למדה שהלן לא דומה לאביה כלל. היא אולי לבשה את תחפושת הטווס כשהלכה בין מסדרונות הארמון, צועדת כנסיכה הדורה וגאה. אבל התחפושת התפוגגה כלא הייתה בשעה שאנה הוצמדה אליה כמשרתת אישית במקום זאת שחלתה.
אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחורי החזות שאנשים מרכיבים לעצמם במאמץ. אנה הניחה בעדינות כוס שלישית על השולחן הקטן, מוודאת שהוא לא חורג מהמיקום המדויק שלו ביחס לצלחת. עבור הלן. בארגז למרגלותיה נותרו רק כלי האכילה ומפיות משי מבריקות. היא שלפה אותן, קיפלה למשולש סימטרי והניחה לצד הצלחת המעוטרת בקווים דקיקים.
הלן, ביתו של הבוגד, אנושית וחסרת התנשאות. והבת לבית הלדינברג מסרבת לסייע למחתרת. כמה אירוני.
מאחוריה נעו בדממה זוג משרתות נוסף, מסיטות וילונות ופותחות חלונות. החדר הוצף אור, השמש מתיזה ניצוצות מכוסות הפורצלן.
פעם גם למשפחה שלה היה אולם צהריים שחלונותיו מכוונים אל הדרום. משרתים ערכו שולחן עבור שישה אנשים. אצבעותיה סדרו את המזלג השלישי על יד מקומה של הלן בשימת לב מיוחדת. הלוואי שיכלה להשאיר לה רמז, סימן, לכך שהיא זאת שערכה את מקומה.
אבק קל נחת על צלחתה של אשת המשנה למלך, ואנה נשפה עליו ברכות. עוד חמש דקות המשפחה האצילית תיכנס לאכול, האבק לא יכול לחכות עד אז?
היינריך היה משתולל, מן הסתם. אבל עד כמה ששמעה, רעייתו עדינה ונעימה. לה לא מתאים לחולל מהומה על כמה פירורי אבק שנחתו על הצלחת ברגעים הבודדים שנחו בלי שמירה.
מבט אחרון בשולחן הערוך, ואנה הרימה את הארגז ונסוגה מן החדר יחד עם שתי הבנות האחרות. הן לא אמורות להיות קיימות בכלל, לדעת בעל הבית.
השעה הייתה שעת ארוחת צהריים, ולא רק עבור המשנה למלך ומשפחתו. חדר האוכל של המשרתים היה פתוח והדיף ניחוחות שעוררו את קיבתה של אנה. היא לא אכלה דבר מאז ארוחת בוקר, קצת אחרי עלות השחר.
כשצלחת עמוסה בידה היא התיישבה על יד גרטרוד ותרה אחר אליס. עם חברתה השובבה והעליזה היא לא תצטרך לחשוב על מחתרות ודומיהן.
רק שפניה של אליס היו אפורות כשהיא התקרבה אל השולחן שלהן, כמות מזערית של אוכל על צלחתה.
"היה אתמול גל גרושים נוסף למדבר", היא קרסה על הספסל מולן, רוטב ניתז מצלחתה לכל עבר. עיניה היו מוקפות טבעת אדומה, לחה.
גרטרוד ואנה התאבנו. לא עוד פעם.
"איך את יודעת?" לגרטרוד משפחה באולדנבורג התחתית, וכל אחד יכול להיכלל בין המגורשים.
אליס השתהתה. "אמא שלי שלחה לי מכתב הבוקר".
לקחו בן משפחה שלה. אבל את מי? אנה משכה בקצה צמתה הבהירה במחשבה. אבא שלה... כבר מזמן נלקח למחצבה. מיד אחרי ניסיון המהפכה של ארווין הקצב מהיער. מי נשאר? אח שלה? אין לה אחיות גדולות, בגיל ענישה.
"גרשו חמישים ושלושה איש. ביניהם את דוד שלי ובנו הבכור".
חמישים ושלושה איש. מאולדנבורג לבדה. מה הם עשו לקבל עונש חמור כל כך, להם ולבני משפחותיהם שלא יראו אותם עוד לעולם?
בראש מטושטש היא אמרה כמה מילים צולעות בניסיון לנחם את אליס, ואחר השאירה את המושכות בידי גרטרוד ודחתה את הצלחת מעליה. היא קמה, נמלטת מהאולם הצפוף אל המסדרון השומם.
חמישים ושלושה איש. כמעט חמישים משפחות שעולמם חרב. היא שומעת את הבכיות של אליס כל לילה. כמה עוד ילדות תבכינה בליל הזה, ובכל אלו שיבואו אחריו עד שיקוץ שלטונו של העריץ?
היא נשענה על הקיר, מסיטה את שערותיה הלחות מפניה. היא בוכה?
כבר שנים לא בכתה. היו לה כל כך הרבה סיבות לבכות, אבל היא לא יכלה להרשות לעצמה להישבר. זהו. אי אפשר יותר.
היא לא יודעת אם ראלף הוא זה שיזם את האגרת כדי לחשוף אותה אחרי שהתרגיל שלו עם הלן לא הלך. אין לה מושג איך היא יכולה לסייע למחתרת עם שתי הידיים השמאליות שלה.
אבל האישה ההיא, רוזה, צדקה. אנשי אולדנבורג הם האנשים שלה. היא היחידה מבית הלדינברג בגיל להנהיג. פרידריך רק בן ארבע עשרה, יש לו עוד שנה עד שיוכל לטעון לכתר. ומתפקידו של כל נצר לבית המלוכה לדאוג לעם.
כשבטנה מתהדקת לקשר אחד סבוך תחת סרעפתה, אנה גמרה בליבה.
היא תצטרף למחתרת.
