- הוסף לסימניות
- #261
להסתובב בבואי בשלום
נתחיל בזה שהחתן והכלה שבוע פני החתונה חא הולכים בלי ליווי (מנהג או הלכה? אולי החכמים כאן יחכימו בתשובותיהם)חתן בשבת לפני החתונה כן יש מקור?
לא כולםהחסידים מחמירים בזה![]()
שיהיה כלי מחזיק ברכהבלת"ק
לא להניח כוס הפוכה.
פרי מגדים אשל אברהם רסב "אנו נוהגים שמהפכין פניהם לצד מערב כשאומרים בואי בשלום"להסתובב בבואי בשלום
טעות, בשבת יש ענין לעשות את החלות ישרות ולא עגולות לא זוכר את הסיבההחלות העגלות ביו"ט זה כי יש לחץ על המאפייה ואין זמן לקלוע אז פשוט מגלגלים
אבל לגבי החלות של שבת באיזה צורה אתה רוצה?
סתם תמיד עניין אותי מה הסיבה לצורה של החלות אם לך לכך סיבה?
לצורות של החלות יש הרבה מקורות וענייניםות העגלות ביו"ט זה כי יש לחץ על המאפייה ואין זמן לקלוע אז פשוט מגלגלים
אבל לגבי החלות של שבת באיזה צורה אתה רוצה?
בשביל שהרכב יהיה נקייש מנהג שאצלנו במשפחה היו נוהגים-
כשהיינו נוסעים מסבתא שלי לכיוון הבית היו שופכים לנו מים על הרכב...
מישהו יודע מה המקור? ולמה עושים את זה בכלל?
מקור???????????
מה המקור??????????????סגולה לפרנסה-
בסעודת ליל שבת, מיד אחרי אכילת החלה להגיד "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" לברך ברכת העץ בקול רם שיענו אמן.
סגולה לפרנסה-
בסעודת ליל שבת, מיד אחרי אכילת החלה להגיד "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" לברך ברכת העץ בקול רם שיענו אמן
לא לא לדבר שטויות ....היו זקנים מהונגריה....אבל בפוסקים מבואר שהם קרקפתא דלא מנח תפילין בתכלית ההידור וזאת התורה לא תהא מוחלפת!!!! יש מצב שבאמצע התפילה התפילין גולש קצת אבל חלילה להגיד שרוב האדמורים בגהינום .............. בתקווה להבנה.............רוב האדמורי"ם של פעם הלכו כך, נראה לי שפעם כל עם ישראל הלך כך, אני ראיתי במו עיני זקנים מפעם לאו דווקא חסידים, הונגרים וכו' שהלכו כך,
אין פשט, איפה ראית?להתוודות בפני הצדיק - מה הפשט???
ישר כח מאוד מעניין אם יש מקור לזה אני מחפש המון זמןלא יודע אם זה המקור
אבל מעשה שהתפרסם:
סיפר תלמיד שלמד בישיבת כפר חסידים ששמע מפי בעל המעשה:
אברך שהיה נשוי כשמונה או תשע שנים ולא זכה להיפקד בזרע של קיימא נכנס בשנה אחת בערב ראש השנה להתברך מפי המשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל.
אמר לו המשגיח: מקובל שברכת כהנים בראש השנה וביום כיפור הוא זמן מסוגל לישועה. לכן אתה וכן אשתך בעזרת נשים תעמדו בזמן הברכת כהנים בידיים פתוחות לקבל את הברכה, ותכוונו הבקשה וה' יעזור.
ולתשעה חדשים נולד להם בנם הראשון.
(יברכך ה' ח"א עמ' תקצא)
הסבתות תמיד נזעקות כש:
ילד נמצא על הרצפה ומישהו מדלג עליו
אולי נחכים מעל הבמה החשובה כאן?
בשו"ת משנה הלכות חי"ג סי' קיט שנתן טעם לזה, ע"פ מ"ש בגמ' עירובין סד: שאין מעבירין על האוכלין. וכתב המאירי שהוא משום ביזוי אוכלין. ומעתה קל וחומר בן בנו של קל וחומר, ומה אם על האוכלין אין מעבירין עליהן, ואם עוברין עליהן יש בזה משום איסור ובזיון, כל שכן על תינוק שלא לעבור עליו, שיש בזה בזיון לצלם ה' המוטל בארץ, וסיים שהוא מקור נאמן למנהג העולם.לדעתי זה מנהג שטות
אין לזה שום מקור
אא"כ משהו יביא מקור
אדרבה המנהג הנכון להצביע עם האצבע ולא הזרת והוא מועיל לזיכרון. וזה ע"פ המדרש (שיר השירים ב,א) שהתינוקות הולכים לבית הספר ומראים את האזכרה באצבע אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה.המנהג להצביע עם הזרת לספר תורה מה המקור?
כמדומני שכתבו כבר. בכ"א מקור מפורש יש ע"פ הירושלמי ברכות א שאנו רוצים להידמות למלאכים שנוטלים רשות זה מזה כדי שלא יקדים האחר את חבירו וכמו שפי' יונתן בן עוזיאל פסוקים שם בישעיה וכ"ה ברש"י והמפרשים שם. וגם מזוה"ק (נח ע"א) שכתב אהדרו לדרום אהדרו לצפון אמרו קדוש וכו' וכן הוא בסידור הרש"ש כוונות קו ימין באמירת "וקרא זה" וקו שמאל באמירת "אל זה" וקו אמצעי "ואמר" (ארחות ציון ח"ג רכט)כמדומני ששאלו את ר' חיים על זה שפונים ימינה ושמאלה בנקדישך ואמר שאין מקור לזה.
מענין.
הנכון הוא כמש"כ החסד לאלפים [קכח, יז] שאין לומר שום ברכה ופסוקים באמצע ברכת הכהנים ע"פ הגמרא "וכי יש עבד שמברכים אותו ואינו מאזין" ואסור להסיח דעתו מהברכות וכ"כ כמה ראשונים היראים, אור זרוע בשם הרי"ף ועוד. ובילקוט יוסף [שלב] כתב בשפ ספר הנייר בשם רבנו יצחק שאסור לומר שום פסוק אחר כל תיבה ותיבה כי אין הקב"ה מתאווה אלא לברכת כהנים. (שם רנז)וכמדומני שמעתי פעם הרב יצחק יוסף שליט"א שחיפש מקור לכך שיש המברכים את ילדיהם בשעת ברכת הכהנים ולא מצא.
מאוד מענין - כי זה מאוד נפוץ
אתה מתכוין מברכים ממש, או מכסים אותם בטלית ?
גם שם העיר על מנהג עמי הארץ שמסיטין את פניהם לצדדין כדי שלא יסתכלו על הכהנים וזה בורות גמורה (האיסור הוא בכפות ידיהם ממש כמו בקשת ועוד והרי הם מכוסים בטלית) כי אדרבה צריכין לצדד פניהם לכהנים כדי לקבל עליהם הברכה ולא יהיו אחורי הכהנים, ועל זה אמר שם "ולא עם הארץ חסיד" וטוב שיהיו ממש כנגד הכהנים.יש כאלו שאומרים פסוקים או מברכים
אמנם ישנם שרק מכסים את פני הילדים
קודם כל יש כאן רמז כידוע ועי' כאןהמקור של הביטוי "האוכל דג ביום דג ניצול מן הדג" - אמר לי תלמיד חכם שבדק בכל המקורות גם אלו שירוצו ויביאו מהויקיפדיה וכו' הוא אמר לי שפתח במקורות ממש ואין לזה מקור!!! במילים האלו
אלא אמר זאת נחמן ביאליק....
פלא עצום!!!
יש את המנהג אחרי הבדלה לטבול את הזרת בצלחת של הגביע עם המיץ ענבים ולשים בכיס לעשירות וכולי
בזהירות אומר שמנהג זה השתרש בטעות. כי ענין עצם הלוז קשור לסעודת מלווה מלכה וכמש"כ בשבלי הלקט [סימן קל] אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו ואינו נהנה באכילה אלא במוצ"ש. והביאו הב"י ועוד. ויש לו כמה שמות וגם השם לוז (כך קראו אותו חכמי הקבלה ובמטה משה ועוד) ובזוה"ק כתב שהיא עצם הכי חזקה בגוף האדם והיחידה שנשארת גם אחרי שהגוף נרקב בקבר וממנה נשתת האדם בתחית המתים ודוקא ע"י המצוה של סעודה רביעית.מקור של הטבילה של האצבע לשים בעצם לוז וכו'
שמעתי - לא ראיתי במקור ממש.
שזה עוד מימי המהר"ם מרוטנבורג - מהראשונים.
גם המרוקאים נוהגים כך. ויפה לכם.מנהג עדת חלאב לצחוק בסיום ברכת הגפן של הבדלה
כסימן לשמחה בכל השבוע
מצא חן בעינינו ואימצנו!
זה ודאי לא מנהג מבוסס מהפוסקים אלא לסימן בעלמא מהדור/תיים האחרון/יםלרקוד עם המטאטא בחתונת הבן האחרון.
ועי' מש"כ בראש ההודעהמה שציינו שאין לזלזל בשום מנהג - לא כולל מנהג שטות כמב' בתוס' ריש ב"ב
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים