כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

אולי נעבור לספר מה כן היה נחמד לכן בבית ספר/תיכון
קשה לי להאמין שרק עונשים והשפלות רצו שם..
 
אני רוצה להביא כאן צד נוסף.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחת המורות שהכי קידמה אותי בחיים, היתה המורה הכי פחות מתחשבת ואנושית.
רק אחרי שנים ידעתי להסתכל אחורה ולהבחין.

הייתי תלמידה רחפנית. מעולם לא הכנתי שיעורי בית והמחברות שלי היו ריקות.
כמה שאמא שלי ניסתה לשבת איתי, להכניס אותי ללמידה, כלום לא עזר.
היו מורות טובות יותר וטובות פחות.
היו את אלו שאמא שלי קיבלה מהן טלפון פעם ביומיים והיו את אלו שניסו להתמודד איתי בלי לערב אותה. אף אחת מהן לא הצליחה להכניס אותי לסדר ולמידה.
אגב, בד"כ אמא שלי הלכה יחד עם המורות. כאב לה לראות אותיכל כך חסרת אכפתיות והלימודים באמת לא עניינו אותי.
אבל שנה אחת, כשמורה מסוימת טירטרה אותה כל השנה והאשיה אותה בכך שבגלל הבית אני מזלזלת בלימודים ולא הסכמה לשמוע שום דבר אחר - היא התפוצצה.

באחת הכיתות הגבוהות בבית הספר קיבלתי מורה אנטיפתית ממש.
השנה הזאת התחילה אצלי בבית בהתרגשות גדולה והרבה בלגן.
אמא שלי ילדה ותקופה קצרה אח"כ אחי התארס כל הבית היה על גלגלים.
אמא שלי פנתה מורה וביקשה ממנה לא להקל עלי מעט כדי שאוכל להגיש עזרה בבית ולעבור את התקופה הזאת בשלום. המורה כנראה לא ממש הקשבה ולא רק שלא התחשבה בי - היא דרשה ממני תפקוד בצורה מוגזמת, יותר ממה שהיא דרשה מבנות אחרות בכיתה. לא ויתרה על קוצו של יוד, אפילו לא על תשובה בש"ב שלא היתה מספיק "מלאה".
ההמשך היה גרוע יותר. אבא שלי חלה והיה מאושפז למשך תקופה וכל הבית התהפך.
אמא שלי חזרה שוב למורה,הניחה את העובדות על השולחן ודרשה התחשבות מינימלית.
לא היה על מה לדבר! המורה המשיכה בדרישותיה והענישה על כל צעד ושעל.
המצב היה נורא, לא רציתי ללכת לבית הספר - שם חוויתי השפלה יומיומית. המורה היתה מעמידה אותי תמיד כדוגמה לתלמידה נחשלת ועצלנית בפני כל הכיתה.

אז תשאלו, מה היה טוב בזה? איך התקדמתי משם בחיים?
התשובה היא מורכבת:
מצד אחד, לקח לי הרבה מאד זמן להחלים מהשנה הזאת, עד לא מזמן, כשהייתי נזכרת במוה הזאת או נתקלת בה ברחוב, הייתי מרגישה בחילה ורצון נואש לברוח.
אבל למשה החיים שלי כתלמידה השתנו למרי בשנה הזאת.
המורה הזאת, שלא ויתרה לי לרגע, פשוט הכריחה אותי ללמוד. המחברות שלי היו מלאות בעל כרחי והכנתי שיעורי בית, למדתי למבחנים וגם הצלחתי בהם.
בשנה הבאה זה כבר הפך למובן מאליו. למדתי היטב והמשכתי להצליח.
הטעם של ההצלחה שחוויתי נתן לי מרץ גם לשנים הבאות וגמרתי את לימודי תלמידה מצטיינת שאוהבת ללמוד!
כיום אני מסתכלת אחורה על השנה ההיא ואומרת לעצמי:
המורה הההיא היתה שליחה. אמנם לא שליחה קלה, אבל במובן כלשהו - שליחה טובה בהחלט.
 
כל הכבוד לך, החלטת לקחת את זה כמנוף להמשיך הלאה
אבל מורות כאלה יכולות לגרום לנזק ...
מכירה מישהי מקרוב :(
 
אני רוצה להביא כאן צד נוסף.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחת המורות שהכי קידמה אותי בחיים, היתה המורה הכי פחות מתחשבת ואנושית.
רק אחרי שנים ידעתי להסתכל אחורה ולהבחין.

הייתי תלמידה רחפנית. מעולם לא הכנתי שיעורי בית והמחברות שלי היו ריקות.
כמה שאמא שלי ניסתה לשבת איתי, להכניס אותי ללמידה, כלום לא עזר.
היו מורות טובות יותר וטובות פחות.
היו את אלו שאמא שלי קיבלה מהן טלפון פעם ביומיים והיו את אלו שניסו להתמודד איתי בלי לערב אותה. אף אחת מהן לא הצליחה להכניס אותי לסדר ולמידה.
אגב, בד"כ אמא שלי הלכה יחד עם המורות. כאב לה לראות אותיכל כך חסרת אכפתיות והלימודים באמת לא עניינו אותי.
אבל שנה אחת, כשמורה מסוימת טירטרה אותה כל השנה והאשיה אותה בכך שבגלל הבית אני מזלזלת בלימודים ולא הסכמה לשמוע שום דבר אחר - היא התפוצצה.

באחת הכיתות הגבוהות בבית הספר קיבלתי מורה אנטיפתית ממש.
השנה הזאת התחילה אצלי בבית בהתרגשות גדולה והרבה בלגן.
אמא שלי ילדה ותקופה קצרה אח"כ אחי התארס כל הבית היה על גלגלים.
אמא שלי פנתה מורה וביקשה ממנה לא להקל עלי מעט כדי שאוכל להגיש עזרה בבית ולעבור את התקופה הזאת בשלום. המורה כנראה לא ממש הקשבה ולא רק שלא התחשבה בי - היא דרשה ממני תפקוד בצורה מוגזמת, יותר ממה שהיא דרשה מבנות אחרות בכיתה. לא ויתרה על קוצו של יוד, אפילו לא על תשובה בש"ב שלא היתה מספיק "מלאה".
ההמשך היה גרוע יותר. אבא שלי חלה והיה מאושפז למשך תקופה וכל הבית התהפך.
אמא שלי חזרה שוב למורה,הניחה את העובדות על השולחן ודרשה התחשבות מינימלית.
לא היה על מה לדבר! המורה המשיכה בדרישותיה והענישה על כל צעד ושעל.
המצב היה נורא, לא רציתי ללכת לבית הספר - שם חוויתי השפלה יומיומית. המורה היתה מעמידה אותי תמיד כדוגמה לתלמידה נחשלת ועצלנית בפני כל הכיתה.

אז תשאלו, מה היה טוב בזה? איך התקדמתי משם בחיים?
התשובה היא מורכבת:
מצד אחד, לקח לי הרבה מאד זמן להחלים מהשנה הזאת, עד לא מזמן, כשהייתי נזכרת במוה הזאת או נתקלת בה ברחוב, הייתי מרגישה בחילה ורצון נואש לברוח.
אבל למשה החיים שלי כתלמידה השתנו למרי בשנה הזאת.
המורה הזאת, שלא ויתרה לי לרגע, פשוט הכריחה אותי ללמוד. המחברות שלי היו מלאות בעל כרחי והכנתי שיעורי בית, למדתי למבחנים וגם הצלחתי בהם.
בשנה הבאה זה כבר הפך למובן מאליו. למדתי היטב והמשכתי להצליח.
הטעם של ההצלחה שחוויתי נתן לי מרץ גם לשנים הבאות וגמרתי את לימודי תלמידה מצטיינת שאוהבת ללמוד!
כיום אני מסתכלת אחורה על השנה ההיא ואומרת לעצמי:
המורה הההיא היתה שליחה. אמנם לא שליחה קלה, אבל במובן כלשהו - שליחה טובה בהחלט.

וזה מה שמאזן אותנו בנושא
מורה טובה היא מורה מבינה ומכילה
אבל שלא מוותרת ועומדת על הדרישות שלה
הכלת יתר ולטיפות והבנות כשהם יותר מדי משאירות את התלמיד בבוץ שהוא שקוע בו..
ואפילו עוזרות לו לשקוע עוד..
אני יודעת שבעיקר אצל גברים, הרבה מאד טוענים שהמורה שעשה מהם בני אדם
הוא אותו מורה שמצד אחד אהב אותם מאד
ומצד שני לא ויתר להם והיה הכי קשוח בביצפר..
אצל מורות אולי יותר בעדינות קצת , בכולופן, התלמידות הן בנות :)
 
א. לא תמיד האמא ידעה כי הילדה פחדה לשתף. בדור הקודם ביה"ס תמיד היה צודק....
ב. ההורים שלי גם אם הם לא גיבו את המורה שאמרה את משפטים כאלו או עונשים נוראיים , הם לא התערבו
בטענה שזה יכול להזיק הרבה יותר כי המורה תתנקם וכד' (כן כן, אני לא ממציאה!!!)
ג. גם אם ההורים שלי ניסו במסגרת הביתית להזים את המשפט, אני יותר האמנתי למורה המרשעת.
ככה זה הטבע האנושי, מילה רעה חזקה בהרבה מהרבה מילים טובות....
הכל מאד עדין ורגיש בהתערבויות, כי לפעמים המורה היא מישהי מאצולת החסידות או איזו פרוטקציונרית שגם המנהלת מפחדת ממנה.
אני זוכרת את אבא שלי אומר לי כשהייתי פגועה ורמוסה עד עמקי נשמתי-
תחכי עד שהגל יעבור, אנחנו לא יכולים מולם....
חולשה? אולי. זו היתה המציאות ואני מאמינה שהיא קיימת גם בימינו עם כל הרישומים הבעיתיים
לסמינרים ומוסדות. אף אחד לא מעונין שיסמנו אותו.


אורית היקרה
מעניין אותי
מה היית את עושה אם לילדה שלך היתה כזאת מורה מרשעת. שהיתה משדרת לה- מה יצא ממך?
 
וזה מה שמאזן אותנו בנושא
מורה טובה היא מורה מבינה ומכילה
אבל שלא מוותרת ועומדת על הדרישות שלה
הכלת יתר ולטיפות והבנות כשהם יותר מדי משאירות את התלמיד בבוץ שהוא שקוע בו..
ואפילו עוזרות לו לשקוע עוד..
אני יודעת שבעיקר אצל גברים, הרבה מאד טוענים שהמורה שעשה מהם בני אדם
הוא אותו מורה שמצד אחד אהב אותם מאד
ומצד שני לא ויתר להם והיה הכי קשוח בביצפר..
אצל מורות אולי יותר בעדינות קצת , בכולופן, התלמידות הן בנות :)

צודקת. מורה אמורה להיות מבינה מכילה וגם אוהבת, ויחד עם זה לא לוותר ולפנק יותר מידי.
אין, אגב, סתירה בין השניים.
אמנם הסיפור של 'ברירת מחדל' נשמע לגמרי אחרת.
לא נשמעת ממנו הבנה, לא הכלה, לא מינימום של התחשבות, אהדה, הערכה או כבוד לאמא ו/או לילדה.
שמענו שם על השפלות ועונשים קבועים.
על משהו שגרם לשנים רבות בחילה ורצון לברוח.

מה באמת @ברירת מחדל - גרם לך להצלחה?
ממתי התחלת לחוות את הטעם הטוב של ההצלחה?
והאם זה לא 'נמחק' על-ידי העונשים וההשפלות היומיומיות?
האם היו גם שבחים? העצמה? עידוד?
הייתי שמחה להבין יותר מה קרה.
 
נערך לאחרונה ב:
צודקת. מורה אמורה להיות מבינה מכילה וגם אוהבת, ויחד עם זה לא לוותר ולפנק יותר מידי.
אין, אגב, סתירה בין השניים.
אמנם הסיפור של 'ברירת מחדל' נשמע לגמרי אחרת.
לא נשמעת ממנו הבנה, לא הכלה, לא מינימום של התחשבות, אהדה, הערכה או כבוד לאמא ו/או לילדה.
שמענו שם על השפלות ועונשים קבועים.
על משהו שגרם לשנים רבות בחילה ורצון לברוח.

מה באמת @ברירת מחדל - גרם לך להצלחה?
ממתי התחלת לחוות את הטעם הטוב של ההצלחה?
והאם זה לא 'נמחק' על-ידי העונשים וההשפלות היומיומיות?
האם היו גם שבחים? העצמה? עידוד?
הייתי שמחה להבין יותר מה קרה.
הפוטנציאל היה שם תמיד.
התסכול הגדול של המורות היה שיחסית הצלחתי במבחנים למרות שלא הקשבתי בשיעורים בכלל.
אני תולעת ספרים ואת הידע שלי שאבתי מקריאת ספרי הלימוד בחופש.
כמובן שאחרי שהתחלתי ללמוד ברצינות - קצרתי מאיות הרבה יותר בקלות.

המורה ההיא הועילה בכך שהיא הכניסה אותי ללמידה.
את הסיפוק והרגשת ההצלחה קיבלתי בשנים הבאות, כשלמדתי כבר מתוך הרגל.
פתאום התחלתי לקבל פידבק חיובי הערכה מהמורות ומהחברות וזה בעצם מה שעשה את השינוי.
אבל לולי אותה מורה, שבאכזריות ממש הורידה אותי בכח לעולם המעשה, לא הייתי מגיעה לשם.
וזה לא שלא היו לי מורות החלטיות לפני כן.
בכל השנים כמעט התמודדתי מול מורות שדרשו ממני ובצדק את מה שהן חשבו שאני מסוגלת לו - ולמעשה הן צדקו.
אבל אף אחת לא הצליחה עלי.
זה לא שהייתי מרדנית או חצופה. הייתי ילדה שקטה מהממוצע ורחפנית. הדיבורים שלהן פשוט נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשניה.
 
אני בתור אשה חזרתי לביה"ס
בקורס של עיצוב גרפי ה(ח)מורה טמטמה אותי עם הדרישות וכעסה כשלא בדיוק הגשתי בזמן / שיעורי בית וכו' מה שידעתי שכאמא לילדים אני עושה מה שביכולתי וההמשך ירחם ה'
שיעור אחד היא איימה שאם תתפוס מישהי נוגעת בעכבר כשהיא מדברת - היא תוציא אותה החוצה, למזלי תפסה אותי והוציאה אותי מהכתה
זה היה למען יראו וישמעו כי את העונש היו צריכות לקבל אלה שהתעסקו באופן קבוע בהתכתבויות וכדו' ובדיוק בשיעור ספציפי זה ישבו בשקט
לקחתי את חפצי ולא חזרתי למקום יותר, שמעתי מעוד אחת לפחות שעזבה ג"כ באמצע
ב"ה השתפשפתי והחכמתי הרבה בזכות פרוג
שכחתי לציין שהמורה לא היתה חרדית
 
הפוטנציאל היה שם תמיד.
התסכול הגדול של המורות היה שיחסית הצלחתי במבחנים למרות שלא הקשבתי בשיעורים בכלל.
אני תולעת ספרים ואת הידע שלי שאבתי מקריאת ספרי הלימוד בחופש.
כמובן שאחרי שהתחלתי ללמוד ברצינות - קצרתי מאיות הרבה יותר בקלות.

המורה ההיא הועילה בכך שהיא הכניסה אותי ללמידה.
את הסיפוק והרגשת ההצלחה קיבלתי בשנים הבאות, כשלמדתי כבר מתוך הרגל.
פתאום התחלתי לקבל פידבק חיובי הערכה מהמורות ומהחברות וזה בעצם מה שעשה את השינוי.
אבל לולי אותה מורה, שבאכזריות ממש הורידה אותי בכח לעולם המעשה, לא הייתי מגיעה לשם.
וזה לא שלא היו לי מורות החלטיות לפני כן.
בכל השנים כמעט התמודדתי מול מורות שדרשו ממני ובצדק את מה שהן חשבו שאני מסוגלת לו - ולמעשה הן צדקו.
אבל אף אחת לא הצליחה עלי.
זה לא שהייתי מרדנית או חצופה. הייתי ילדה שקטה מהממוצע ורחפנית. הדיבורים שלהן פשוט נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשניה.

כלומר חוויות הצלחה - לא היו באותה שנה.
היה רק ההרגל - שנקנה באכזריות ובכפייה מוחלטת.
בדרך כלל סוג כזה של הרגל - פורקים ברגע הראשון שיכולים...

האם ייתכן, וזו רק השערה, שגם בלי השנה הקשה הזאת - היית מתחילה להיכנס לתלם וללמוד - בגלל שגדלת? כי יש כאלה, שנכנסים לתלם בגיל גבוה יותר. מתפתחת בהם יכולת לכך.
לא רוצה להיכנס לך לחיים. רק לומר לך, שבעיניי שאלת המפתח כאן היא למה כל השנים לא נכנסת לתלם - על אף דרישת המורות. לא מרדנות, לא חוצפה. אז היה משהו אחר. כי ילדה שאין לה סיבה - אוהבת לרצות את המורות, בפרט אם זה לא קשה לה.
לכאורה, רק אם תרדי לשורש הדבר - תוכלי לדעת מה גרם אחר-כך לשינוי.
 
כלומר חוויות הצלחה - לא היו באותה שנה.
היה רק ההרגל - שנקנה באכזריות ובכפייה מוחלטת.
בדרך כלל סוג כזה של הרגל - פורקים ברגע הראשון שיכולים...

האם ייתכן, וזו רק השערה, שגם בלי השנה הקשה הזאת - היית מתחילה להיכנס לתלם וללמוד - בגלל שגדלת? כי יש כאלה, שנכנסים לתלם בגיל גבוה יותר. מתפתחת בהם יכולת לכך.
לא רוצה להיכנס לך לחיים. רק לומר לך, שבעיניי שאלת המפתח כאן היא למה כל השנים לא נכנסת לתלם - על אף דרישת המורות. לא מרדנות, לא חוצפה. אז היה משהו אחר. כי ילדה שאין לה סיבה - אוהבת לרצות את המורות, בפרט אם זה לא קשה לה.
לכאורה, רק אם תרדי לשורש הדבר - תוכלי לדעת מה גרם אחר-כך לשינוי.

התשובה ע"כ פשוטה מאד.
קשב וריכוז.
בזמני המודעות לנושא עוד היתה בחיתולים.
ידעו לומר על בת "מופרעת" שהיא "היפראקטיבית"
אבל אף אחד לא שם לב לצד השני והמרחף.

התפנית הגדולה היתה כשגיליתי הנאה בלימודים.
אין לי בעיה להתרכז בדבר שמסב לי הנאה.
אבל עד אז לא הייתי פנויה לגלות עד כמה אני אוהבת ללמוד כי מעולם לא ניסיתי את זה.
 
אני בתור אשה חזרתי לביה"ס
בקורס של עיצוב גרפי ה(ח)מורה טמטמה אותי עם הדרישות וכעסה כשלא בדיוק הגשתי בזמן / שיעורי בית וכו' מה שידעתי שכאמא לילדים אני עושה מה שביכולתי וההמשך ירחם ה'
שיעור אחד היא איימה שאם תתפוס מישהי נוגעת בעכבר כשהיא מדברת - היא תוציא אותה החוצה, למזלי תפסה אותי והוציאה אותי מהכתה
זה היה למען יראו וישמעו כי את העונש היו צריכות לקבל אלה שהתעסקו באופן קבוע בהתכתבויות וכדו' ובדיוק בשיעור ספציפי זה ישבו בשקט
לקחתי את חפצי ולא חזרתי למקום יותר, שמעתי מעוד אחת לפחות שעזבה ג"כ באמצע
ב"ה השתפשפתי והחכמתי הרבה בזכות פרוג
ולי היתה מורה שנה ג' בסמינר [אחד הגדולים בי-ם] שלא הרשתה לתלמידות בהריון לצאת לשרותים!!!!
 
ולי היתה מורה שנה ג' בסמינר [אחד הגדולים בי-ם] שלא הרשתה לתלמידות בהריון לצאת לשרותים!!!!
שאלה סקרנית:
ואם היא היתה יוצאת? המורה היתה מרביצה? קוראת למשטרה?
 
שאלה סקרנית:
ואם היא היתה יוצאת? המורה היתה מרביצה? קוראת למשטרה?
האמת שכתבתי את זה בהתחלה בהודעה הקודמת ואח"כ מחקתי כי לא זכרתי במדיוק את הסוף..
אם את מבקשת...
ההמשך היה שאחת באמת יצאה
וכשהיא חזרה היא אמרה לה להשאר בחוץ!!
[מפאת מרחק השנים אני לא זוכרת אם אחרי כמה זמן היא הכניסה אותה חזרה או לא]
 
מציאות עגומה למדי.
התהפכו היוצרות לגמרי!
זה מדהים ליראות איך כל צד רואה את עצמו בצורה מאד חזקה והוא אכן צודק.
נראה שאם כל אמא תתחיל להיות מורה רק של ביתה הכל יבוא על מקומו בשלום.
כל אחת תבין את השניה מצוין
ובא לציון גואל.

אנחנו חיים בדור שחי בטעות איומה ומנסים להמציא תרופות להישרדות
למה לא לחזור למקור והחיים יהיו יפים יותר?

אין לי ספק שכל אמא וכל מורה רוצה לחנך ורוצה שהבנות יגדלו להיות נשות חיל טובות ויעילות(ואני רוצה להתייחס כרגע רק לבנות כי בעיקר מורות ואמהות לבנות דברו כאן)
ואין לי ספק בכלל שכל אחת עושה את המקסימום של יכולתה והבנה לטובת הענין.

לא התערבתי כל כך כי איני רואה טעם לכתוב על דבר שאינו קשור ישירות לחיי..
חשבתי שמדברים על ילדות בכיתה א' ... כולן גדלו כבר:rolleyes:

יש לי בת אחת חמודה וחכמה בכיתה ח' והתלונות ששמעתי ממנה בכלל לא היו על כל המורות אלא על אחת שחושבת שהיא המורה היחידה ונותנת להן שיעורי בית מוגזמים לכל הדעות .
שאלתי אותה אם היא רוצה שאתקשר למורה, הרגשתי כמו כל אידישע מאמע לרוץ לסדר את העיוותים.
והיא אמרה- שלא תעזי. היא תסתכל בשיעור במבט של הילדה המפונקת והמתחמקת .
הבנות בכיתה לימדו אותה לקח- כשמגזימה במטלות הן מחליטות פה אחד מה לא עושים והן לא עושות!!!
כשהיא קולטת את המצב היא מרימה ידים.
היה אכפת לי מאד שזו צורת ההתנהגות כלפיה כי הבנות לומדות להיות חצופות ולא ממושמעות (אל דאגה . כבר הסברנו את הענין והגענו להחלטה לנסות להשיג מטרות בצורה מכובדת)

ועוד הוסיפה לי - ישנה בדיחה -אמא יושבת עם ביתה בכיתה א' והיא בת 35.
מסתכלת האמא ואומרת - מה רוצים מילדה בכיתה א' כשאני בגילי לא מבינה:p

מה שרציתי לאמר זה ששכחנו למה פתחו את בית הספר בכלל.

הקב"ה נתן לנו ילדים וסמכות בכדי שנוכל לחנך אותם לקבל מרות שמים ותפקידינו כהורים וכאמהות ללמד את בנותינו איך להיות עקרות בית ואמהות מוצלחות וטובות.
כיום המושג בית והקן הביתי ז"ל.

שולחים את הבנות להתחנך בבית הספר
והמורות באמת בהערכה עושות את כל המאמצים לפי ההבנה איך הן תהיינה תלמידות טובות. ואני בהחלט מצדיעה ומכירה טובה גדולה.
למרות זכרונות כאובים שלי על מורות קשות (ולא אכפת לי למה הן כך. סתם פגעו בי.
הבת שלי אומרת -אני מקשיבה כשמדברים אלי בנחת)
ומורות של ביתי שרובן הגדול היו מקסימות ועדיין(תמיד תהיה מישהי שהיא לא הכי תסתדר איתה וזה נורמלי)


וכאן אני רוצה להוסיף את דעתי האישית.
הבנות הן של האמהות שלהן.
מורות הן רק שגרירות של האמהות בעוונות הדור שלא זכינו אישית לחנכם ולאלפם בינה.
מטרת בית הספר הוא לחינוך וגדילה ולא להשכלה ולא לקניית ידע וסיפוק אישי של המורות.
ללא ההבנה הזו וההכנעה להורים שילדו את הבנות אל תתחילו בכלל לנסות לבקש שיתוף פעולה מאיתנו.
אני סומכת עליכן שתחנכו את ביתי לכבד את הוריהן.
להיות צנועה ולעבוד על מידותיה ולדעת לנצל את כוחותיה להיות אשה ואמא ראויה.
אני אמשיך לכבד אתכן מורות
ואחנך את ביתי שהסמכות בכיתה זה המורה.
אבל אשמור עליה שלא תשכח איפה העיקר בחיים. ומה קודם.
בית או לימודים. ערכים או השכלה וכו
בהצלחה לכולנו לזכור תמיד את יעודינו בחיים
(ואם נשמע בדברי כאב אז זה רק בגלל הכאב משנות ילדותי המלווה אותי עד עצם היום .וחבל שכך)

ואולי מורה יקרה של ביתי. אם את קוראת את זה . אודה לך אם תקחי ברצינות את דברי. :)
 
נערך לאחרונה ב:
התשובה ע"כ פשוטה מאד.
קשב וריכוז.
בזמני המודעות לנושא עוד היתה בחיתולים.
ידעו לומר על בת "מופרעת" שהיא "היפראקטיבית"
אבל אף אחד לא שם לב לצד השני והמרחף.

התפנית הגדולה היתה כשגיליתי הנאה בלימודים.
אין לי בעיה להתרכז בדבר שמסב לי הנאה.
אבל עד אז לא הייתי פנויה לגלות עד כמה אני אוהבת ללמוד כי מעולם לא ניסיתי את זה.

במבט של אמונה - ודאי שהמורה ההיא היתה שליחה. ואין טעויות. ד' יודע מה טוב לכל אחד מאיתנו. ויסורים - לאחר שכבר היו - הם נכס עצום.
במבט של הפקת לקחים איך לנהוג עם תלמידים - יש כאן את ההבנה לתת לתלמידים חוויות של הצלחה, וגם חוויות של הנאה מהלימוד. ביתר שאת אם יש בעיה של קשב וריכוז.
נראה לי די ברור, שאם המורה היתה מתגמלת אותך בצורה עקבית ואינטנסיבית - המטרות הללו היו מושגות, ויחד עם גורם הגיל - היית עולה על דרך המלך בצורה נעימה וטובה.
 
נערך לאחרונה ב:
במבט של אמונה - ודאי שהמורה ההיא היתה שליחה. ואין טעויות. ד' יודע מה טוב לכל אחד מאיתנו. ויסורים - לאחר שכבר היו - הם נכס עצום.
במבט של הפקת לקחים איך לנהוג עם תלמידים - יש כאן את ההבנה לתת לתלמידים חוויות של הצלחה, וגם חוויות של הנאה מהלימוד. ביתר שאת אם יש בעיה של קשב וריכוז.
נראה לי די ברור, שאם המורה היתה מתגמלת אותך בצורה עקבית ואינטנסיבית - המטרות הללו היו מושגות, ויחד עם גורם הגיל - היית עולה על דרך המלך בצורה נעימה וטובה.


אוסיף משהו כללי: אפשר על-ידי התנהגויות לא ראויות - להשיג לפעמים דברים טובים, לצד הנזקים הגדולים שנגרמים.
אבל אפשר גם לחשוב: האם אין דרך אחרת, נעימה יותר, ראויה יותר, בלתי מזיקה - שתשיג את אותן מטרות?
זהו תפקיד של הורים לשאול את עצמם את השאלה הזו, זהו תפקיד של מורים, ובעצם של כל אדם ואדם.
 
נערך לאחרונה ב:
אין כזה דבר
אם בבית הספר השדר היה מה יצא ממך...
היכן הבית שיזים את האמירה הזאת????????

חשבתי שבבית חייבים לשתף פעולה עם בית הספר, לא?
אם האמא תגיד ההפך מהמורה, תצא לה בת חוצפנית, לא?!
אז אם המורה אמרה 'מה יצא ממך' חייבים לגבות אותה...
(כמובן נכתב בציניות כואבת)


אני זוכרת שפעם אבי סיפר שכשהיה ילד אם היה בא לאביו ואומר לו שהרבי העניש אותו אבא שלו ישר היה מוציא את החגורה ומעניש אותו גם כן. כי אם הרבי העניש כנראה מגיע לו אז שיקבל גם מהאבא.
כמובן שזה גרם לילדים לא לשתף את ההורים...
מסתבר שנשארו שאריות מהדור ההוא גם בדורינו, המורה תמיד צודקת וחייבים לגבות את הממסד בכל מקרה, כי אם לא... (אין לי מושג מאיפה צץ הרעיון הזה שיצאו ילדים חצופים, בינתיים אני מכירה יותר בנות של מורות חצופות, מסתם בנות רגילות)
 
את תלמידה שלי אולי????
תבדקי עם עצמך אם קשה לך אולי את לא מתאימה להקבצה הגבוהה
בד'כ כשמכינים ש.ב ומקשיבים בשיעור לא צריך ללמוד לבוחן.
אני דווקא בין הבנות הטובות בהקבצה (ואפילו הציעו לי לעלות) ואני גם מבין המקשיבות והמשתתפות (ככה זה כשלא מסכמים- יש ראש להקשיב...) אבל כשיש שבע שיעורים ביום אין לי סיכוי לנסות לזכור מה למדו בשיעור קודם!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה