כל האמהות חוזרות לבית הספר או זה רק אני?

[קוביית קרח]

אולי נעבור לספר מה כן היה נחמד לכן בבית ספר/תיכון
קשה לי להאמין שרק עונשים והשפלות רצו שם..

 

[ברירת מחדל]

אני רוצה להביא כאן צד נוסף.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחת המורות שהכי קידמה אותי בחיים, היתה המורה הכי פחות מתחשבת ואנושית.
רק אחרי שנים ידעתי להסתכל אחורה ולהבחין.

הייתי תלמידה רחפנית. מעולם לא הכנתי שיעורי בית והמחברות שלי היו ריקות.
כמה שאמא שלי ניסתה לשבת איתי, להכניס אותי ללמידה, כלום לא עזר.
היו מורות טובות יותר וטובות פחות.
היו את אלו שאמא שלי קיבלה מהן טלפון פעם ביומיים והיו את אלו שניסו להתמודד איתי בלי לערב אותה. אף אחת מהן לא הצליחה להכניס אותי לסדר ולמידה.
אגב, בד"כ אמא שלי הלכה יחד עם המורות. כאב לה לראות אותיכל כך חסרת אכפתיות והלימודים באמת לא עניינו אותי.
אבל שנה אחת, כשמורה מסוימת טירטרה אותה כל השנה והאשיה אותה בכך שבגלל הבית אני מזלזלת בלימודים ולא הסכמה לשמוע שום דבר אחר - היא התפוצצה.

באחת הכיתות הגבוהות בבית הספר קיבלתי מורה אנטיפתית ממש.
השנה הזאת התחילה אצלי בבית בהתרגשות גדולה והרבה בלגן.
אמא שלי ילדה ותקופה קצרה אח"כ אחי התארס כל הבית היה על גלגלים.
אמא שלי פנתה מורה וביקשה ממנה לא להקל עלי מעט כדי שאוכל להגיש עזרה בבית ולעבור את התקופה הזאת בשלום. המורה כנראה לא ממש הקשבה ולא רק שלא התחשבה בי - היא דרשה ממני תפקוד בצורה מוגזמת, יותר ממה שהיא דרשה מבנות אחרות בכיתה. לא ויתרה על קוצו של יוד, אפילו לא על תשובה בש"ב שלא היתה מספיק "מלאה".
ההמשך היה גרוע יותר. אבא שלי חלה והיה מאושפז למשך תקופה וכל הבית התהפך.
אמא שלי חזרה שוב למורה,הניחה את העובדות על השולחן ודרשה התחשבות מינימלית.
לא היה על מה לדבר! המורה המשיכה בדרישותיה והענישה על כל צעד ושעל.
המצב היה נורא, לא רציתי ללכת לבית הספר - שם חוויתי השפלה יומיומית. המורה היתה מעמידה אותי תמיד כדוגמה לתלמידה נחשלת ועצלנית בפני כל הכיתה.

אז תשאלו, מה היה טוב בזה? איך התקדמתי משם בחיים?
התשובה היא מורכבת:
מצד אחד, לקח לי הרבה מאד זמן להחלים מהשנה הזאת, עד לא מזמן, כשהייתי נזכרת במוה הזאת או נתקלת בה ברחוב, הייתי מרגישה בחילה ורצון נואש לברוח.
אבל למשה החיים שלי כתלמידה השתנו למרי בשנה הזאת.
המורה הזאת, שלא ויתרה לי לרגע, פשוט הכריחה אותי ללמוד. המחברות שלי היו מלאות בעל כרחי והכנתי שיעורי בית, למדתי למבחנים וגם הצלחתי בהם.
בשנה הבאה זה כבר הפך למובן מאליו. למדתי היטב והמשכתי להצליח.
הטעם של ההצלחה שחוויתי נתן לי מרץ גם לשנים הבאות וגמרתי את לימודי תלמידה מצטיינת שאוהבת ללמוד!
כיום אני מסתכלת אחורה על השנה ההיא ואומרת לעצמי:
המורה הההיא היתה שליחה. אמנם לא שליחה קלה, אבל במובן כלשהו - שליחה טובה בהחלט.

 

[קוביית קרח]

כל הכבוד לך, החלטת לקחת את זה כמנוף להמשיך הלאה
אבל מורות כאלה יכולות לגרום לנזק ...
מכירה מישהי מקרוב

 

[קריאייטיבית]

אני רוצה להביא כאן צד נוסף.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחת המורות שהכי קידמה אותי בחיים, היתה המורה הכי פחות מתחשבת ואנושית.
רק אחרי שנים ידעתי להסתכל אחורה ולהבחין.

הייתי תלמידה רחפנית. מעולם לא הכנתי שיעורי בית והמחברות שלי היו ריקות.
כמה שאמא שלי ניסתה לשבת איתי, להכניס אותי ללמידה, כלום לא עזר.
היו מורות טובות יותר וטובות פחות.
היו את אלו שאמא שלי קיבלה מהן טלפון פעם ביומיים והיו את אלו שניסו להתמודד איתי בלי לערב אותה. אף אחת מהן לא הצליחה להכניס אותי לסדר ולמידה.
אגב, בד"כ אמא שלי הלכה יחד עם המורות. כאב לה לראות אותיכל כך חסרת אכפתיות והלימודים באמת לא עניינו אותי.
אבל שנה אחת, כשמורה מסוימת טירטרה אותה כל השנה והאשיה אותה בכך שבגלל הבית אני מזלזלת בלימודים ולא הסכמה לשמוע שום דבר אחר - היא התפוצצה.

באחת הכיתות הגבוהות בבית הספר קיבלתי מורה אנטיפתית ממש.
השנה הזאת התחילה אצלי בבית בהתרגשות גדולה והרבה בלגן.
אמא שלי ילדה ותקופה קצרה אח"כ אחי התארס כל הבית היה על גלגלים.
אמא שלי פנתה מורה וביקשה ממנה לא להקל עלי מעט כדי שאוכל להגיש עזרה בבית ולעבור את התקופה הזאת בשלום. המורה כנראה לא ממש הקשבה ולא רק שלא התחשבה בי - היא דרשה ממני תפקוד בצורה מוגזמת, יותר ממה שהיא דרשה מבנות אחרות בכיתה. לא ויתרה על קוצו של יוד, אפילו לא על תשובה בש"ב שלא היתה מספיק "מלאה".
ההמשך היה גרוע יותר. אבא שלי חלה והיה מאושפז למשך תקופה וכל הבית התהפך.
אמא שלי חזרה שוב למורה,הניחה את העובדות על השולחן ודרשה התחשבות מינימלית.
לא היה על מה לדבר! המורה המשיכה בדרישותיה והענישה על כל צעד ושעל.
המצב היה נורא, לא רציתי ללכת לבית הספר - שם חוויתי השפלה יומיומית. המורה היתה מעמידה אותי תמיד כדוגמה לתלמידה נחשלת ועצלנית בפני כל הכיתה.

אז תשאלו, מה היה טוב בזה? איך התקדמתי משם בחיים?
התשובה היא מורכבת:
מצד אחד, לקח לי הרבה מאד זמן להחלים מהשנה הזאת, עד לא מזמן, כשהייתי נזכרת במוה הזאת או נתקלת בה ברחוב, הייתי מרגישה בחילה ורצון נואש לברוח.
אבל למשה החיים שלי כתלמידה השתנו למרי בשנה הזאת.
המורה הזאת, שלא ויתרה לי לרגע, פשוט הכריחה אותי ללמוד. המחברות שלי היו מלאות בעל כרחי והכנתי שיעורי בית, למדתי למבחנים וגם הצלחתי בהם.
בשנה הבאה זה כבר הפך למובן מאליו. למדתי היטב והמשכתי להצליח.
הטעם של ההצלחה שחוויתי נתן לי מרץ גם לשנים הבאות וגמרתי את לימודי תלמידה מצטיינת שאוהבת ללמוד!
כיום אני מסתכלת אחורה על השנה ההיא ואומרת לעצמי:
המורה הההיא היתה שליחה. אמנם לא שליחה קלה, אבל במובן כלשהו - שליחה טובה בהחלט.

וזה מה שמאזן אותנו בנושא
מורה טובה היא מורה מבינה ומכילה
אבל שלא מוותרת ועומדת על הדרישות שלה
הכלת יתר ולטיפות והבנות כשהם יותר מדי משאירות את התלמיד בבוץ שהוא שקוע בו..
ואפילו עוזרות לו לשקוע עוד..
אני יודעת שבעיקר אצל גברים, הרבה מאד טוענים שהמורה שעשה מהם בני אדם
הוא אותו מורה שמצד אחד אהב אותם מאד
ומצד שני לא ויתר להם והיה הכי קשוח בביצפר..
אצל מורות אולי יותר בעדינות קצת , בכולופן, התלמידות הן בנות

 

[קריאייטיבית]

ואתן מוזמנות להגיב למחקר הקטן שלי:
http://www.prog.co.il/threads/האם-היתה-לכן-מורה-אהובה.327971/#post-5164997

 

[כוס קקאו]

א. לא תמיד האמא ידעה כי הילדה פחדה לשתף. בדור הקודם ביה"ס תמיד היה צודק....
ב. ההורים שלי גם אם הם לא גיבו את המורה שאמרה את משפטים כאלו או עונשים נוראיים , הם לא התערבו
בטענה שזה יכול להזיק הרבה יותר כי המורה תתנקם וכד' (כן כן, אני לא ממציאה!!!)
ג. גם אם ההורים שלי ניסו במסגרת הביתית להזים את המשפט, אני יותר האמנתי למורה המרשעת.
ככה זה הטבע האנושי, מילה רעה חזקה בהרבה מהרבה מילים טובות....
הכל מאד עדין ורגיש בהתערבויות, כי לפעמים המורה היא מישהי מאצולת החסידות או איזו פרוטקציונרית שגם המנהלת מפחדת ממנה.
אני זוכרת את אבא שלי אומר לי כשהייתי פגועה ורמוסה עד עמקי נשמתי-
תחכי עד שהגל יעבור, אנחנו לא יכולים מולם....
חולשה? אולי. זו היתה המציאות ואני מאמינה שהיא קיימת גם בימינו עם כל הרישומים הבעיתיים
לסמינרים ומוסדות. אף אחד לא מעונין שיסמנו אותו.

אורית היקרה
מעניין אותי
מה היית את עושה אם לילדה שלך היתה כזאת מורה מרשעת. שהיתה משדרת לה- מה יצא ממך?

 

[מרחבית]

וזה מה שמאזן אותנו בנושא
מורה טובה היא מורה מבינה ומכילה
אבל שלא מוותרת ועומדת על הדרישות שלה
הכלת יתר ולטיפות והבנות כשהם יותר מדי משאירות את התלמיד בבוץ שהוא שקוע בו..
ואפילו עוזרות לו לשקוע עוד..
אני יודעת שבעיקר אצל גברים, הרבה מאד טוענים שהמורה שעשה מהם בני אדם
הוא אותו מורה שמצד אחד אהב אותם מאד
ומצד שני לא ויתר להם והיה הכי קשוח בביצפר..
אצל מורות אולי יותר בעדינות קצת , בכולופן, התלמידות הן בנות

צודקת. מורה אמורה להיות מבינה מכילה וגם אוהבת, ויחד עם זה לא לוותר ולפנק יותר מידי.
אין, אגב, סתירה בין השניים.
אמנם הסיפור של 'ברירת מחדל' נשמע לגמרי אחרת.
לא נשמעת ממנו הבנה, לא הכלה, לא מינימום של התחשבות, אהדה, הערכה או כבוד לאמא ו/או לילדה.
שמענו שם על השפלות ועונשים קבועים.
על משהו שגרם לשנים רבות בחילה ורצון לברוח.

מה באמת @ברירת מחדל - גרם לך להצלחה?
ממתי התחלת לחוות את הטעם הטוב של ההצלחה?
והאם זה לא 'נמחק' על-ידי העונשים וההשפלות היומיומיות?
האם היו גם שבחים? העצמה? עידוד?
הייתי שמחה להבין יותר מה קרה.

 

[ברירת מחדל]

צודקת. מורה אמורה להיות מבינה מכילה וגם אוהבת, ויחד עם זה לא לוותר ולפנק יותר מידי.
אין, אגב, סתירה בין השניים.
אמנם הסיפור של 'ברירת מחדל' נשמע לגמרי אחרת.
לא נשמעת ממנו הבנה, לא הכלה, לא מינימום של התחשבות, אהדה, הערכה או כבוד לאמא ו/או לילדה.
שמענו שם על השפלות ועונשים קבועים.
על משהו שגרם לשנים רבות בחילה ורצון לברוח.

מה באמת @ברירת מחדל - גרם לך להצלחה?
ממתי התחלת לחוות את הטעם הטוב של ההצלחה?
והאם זה לא 'נמחק' על-ידי העונשים וההשפלות היומיומיות?
האם היו גם שבחים? העצמה? עידוד?
הייתי שמחה להבין יותר מה קרה.

הפוטנציאל היה שם תמיד.
התסכול הגדול של המורות היה שיחסית הצלחתי במבחנים למרות שלא הקשבתי בשיעורים בכלל.
אני תולעת ספרים ואת הידע שלי שאבתי מקריאת ספרי הלימוד בחופש.
כמובן שאחרי שהתחלתי ללמוד ברצינות - קצרתי מאיות הרבה יותר בקלות.

המורה ההיא הועילה בכך שהיא הכניסה אותי ללמידה.
את הסיפוק והרגשת ההצלחה קיבלתי בשנים הבאות, כשלמדתי כבר מתוך הרגל.
פתאום התחלתי לקבל פידבק חיובי הערכה מהמורות ומהחברות וזה בעצם מה שעשה את השינוי.
אבל לולי אותה מורה, שבאכזריות ממש הורידה אותי בכח לעולם המעשה, לא הייתי מגיעה לשם.
וזה לא שלא היו לי מורות החלטיות לפני כן.
בכל השנים כמעט התמודדתי מול מורות שדרשו ממני ובצדק את מה שהן חשבו שאני מסוגלת לו - ולמעשה הן צדקו.
אבל אף אחת לא הצליחה עלי.
זה לא שהייתי מרדנית או חצופה. הייתי ילדה שקטה מהממוצע ורחפנית. הדיבורים שלהן פשוט נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשניה.

 

[חנון]

אני בתור אשה חזרתי לביה"ס
בקורס של עיצוב גרפי ה(ח)מורה טמטמה אותי עם הדרישות וכעסה כשלא בדיוק הגשתי בזמן / שיעורי בית וכו' מה שידעתי שכאמא לילדים אני עושה מה שביכולתי וההמשך ירחם ה'
שיעור אחד היא איימה שאם תתפוס מישהי נוגעת בעכבר כשהיא מדברת - היא תוציא אותה החוצה, למזלי תפסה אותי והוציאה אותי מהכתה
זה היה למען יראו וישמעו כי את העונש היו צריכות לקבל אלה שהתעסקו באופן קבוע בהתכתבויות וכדו' ובדיוק בשיעור ספציפי זה ישבו בשקט
לקחתי את חפצי ולא חזרתי למקום יותר, שמעתי מעוד אחת לפחות שעזבה ג"כ באמצע
ב"ה השתפשפתי והחכמתי הרבה בזכות פרוג

שכחתי לציין שהמורה לא היתה חרדית

 

[מרחבית]

הפוטנציאל היה שם תמיד.
התסכול הגדול של המורות היה שיחסית הצלחתי במבחנים למרות שלא הקשבתי בשיעורים בכלל.
אני תולעת ספרים ואת הידע שלי שאבתי מקריאת ספרי הלימוד בחופש.
כמובן שאחרי שהתחלתי ללמוד ברצינות - קצרתי מאיות הרבה יותר בקלות.

המורה ההיא הועילה בכך שהיא הכניסה אותי ללמידה.
את הסיפוק והרגשת ההצלחה קיבלתי בשנים הבאות, כשלמדתי כבר מתוך הרגל.
פתאום התחלתי לקבל פידבק חיובי הערכה מהמורות ומהחברות וזה בעצם מה שעשה את השינוי.
אבל לולי אותה מורה, שבאכזריות ממש הורידה אותי בכח לעולם המעשה, לא הייתי מגיעה לשם.
וזה לא שלא היו לי מורות החלטיות לפני כן.
בכל השנים כמעט התמודדתי מול מורות שדרשו ממני ובצדק את מה שהן חשבו שאני מסוגלת לו - ולמעשה הן צדקו.
אבל אף אחת לא הצליחה עלי.
זה לא שהייתי מרדנית או חצופה. הייתי ילדה שקטה מהממוצע ורחפנית. הדיבורים שלהן פשוט נכנסו באוזן אחת ויצאו מהשניה.

כלומר חוויות הצלחה - לא היו באותה שנה.
היה רק ההרגל - שנקנה באכזריות ובכפייה מוחלטת.
בדרך כלל סוג כזה של הרגל - פורקים ברגע הראשון שיכולים...

האם ייתכן, וזו רק השערה, שגם בלי השנה הקשה הזאת - היית מתחילה להיכנס לתלם וללמוד - בגלל שגדלת? כי יש כאלה, שנכנסים לתלם בגיל גבוה יותר. מתפתחת בהם יכולת לכך.
לא רוצה להיכנס לך לחיים. רק לומר לך, שבעיניי שאלת המפתח כאן היא למה כל השנים לא נכנסת לתלם - על אף דרישת המורות. לא מרדנות, לא חוצפה. אז היה משהו אחר. כי ילדה שאין לה סיבה - אוהבת לרצות את המורות, בפרט אם זה לא קשה לה.
לכאורה, רק אם תרדי לשורש הדבר - תוכלי לדעת מה גרם אחר-כך לשינוי.

 

[ברירת מחדל]

כלומר חוויות הצלחה - לא היו באותה שנה.
היה רק ההרגל - שנקנה באכזריות ובכפייה מוחלטת.
בדרך כלל סוג כזה של הרגל - פורקים ברגע הראשון שיכולים...

האם ייתכן, וזו רק השערה, שגם בלי השנה הקשה הזאת - היית מתחילה להיכנס לתלם וללמוד - בגלל שגדלת? כי יש כאלה, שנכנסים לתלם בגיל גבוה יותר. מתפתחת בהם יכולת לכך.
לא רוצה להיכנס לך לחיים. רק לומר לך, שבעיניי שאלת המפתח כאן היא למה כל השנים לא נכנסת לתלם - על אף דרישת המורות. לא מרדנות, לא חוצפה. אז היה משהו אחר. כי ילדה שאין לה סיבה - אוהבת לרצות את המורות, בפרט אם זה לא קשה לה.
לכאורה, רק אם תרדי לשורש הדבר - תוכלי לדעת מה גרם אחר-כך לשינוי.

התשובה ע"כ פשוטה מאד.
קשב וריכוז.
בזמני המודעות לנושא עוד היתה בחיתולים.
ידעו לומר על בת "מופרעת" שהיא "היפראקטיבית"
אבל אף אחד לא שם לב לצד השני והמרחף.

התפנית הגדולה היתה כשגיליתי הנאה בלימודים.
אין לי בעיה להתרכז בדבר שמסב לי הנאה.
אבל עד אז לא הייתי פנויה לגלות עד כמה אני אוהבת ללמוד כי מעולם לא ניסיתי את זה.

 

[אסתר כהן]

אני בתור אשה חזרתי לביה"ס
בקורס של עיצוב גרפי ה(ח)מורה טמטמה אותי עם הדרישות וכעסה כשלא בדיוק הגשתי בזמן / שיעורי בית וכו' מה שידעתי שכאמא לילדים אני עושה מה שביכולתי וההמשך ירחם ה'
שיעור אחד היא איימה שאם תתפוס מישהי נוגעת בעכבר כשהיא מדברת - היא תוציא אותה החוצה, למזלי תפסה אותי והוציאה אותי מהכתה
זה היה למען יראו וישמעו כי את העונש היו צריכות לקבל אלה שהתעסקו באופן קבוע בהתכתבויות וכדו' ובדיוק בשיעור ספציפי זה ישבו בשקט
לקחתי את חפצי ולא חזרתי למקום יותר, שמעתי מעוד אחת לפחות שעזבה ג"כ באמצע
ב"ה השתפשפתי והחכמתי הרבה בזכות פרוג

ולי היתה מורה שנה ג' בסמינר [אחד הגדולים בי-ם] שלא הרשתה לתלמידות בהריון לצאת לשרותים!!!!

 

[דסי]

ולי היתה מורה שנה ג' בסמינר [אחד הגדולים בי-ם] שלא הרשתה לתלמידות בהריון לצאת לשרותים!!!!

שאלה סקרנית:
ואם היא היתה יוצאת? המורה היתה מרביצה? קוראת למשטרה?

 

[אסתר כהן]

שאלה סקרנית:
ואם היא היתה יוצאת? המורה היתה מרביצה? קוראת למשטרה?

האמת שכתבתי את זה בהתחלה בהודעה הקודמת ואח"כ מחקתי כי לא זכרתי במדיוק את הסוף..
אם את מבקשת...
ההמשך היה שאחת באמת יצאה
וכשהיא חזרה היא אמרה לה להשאר בחוץ!!
[מפאת מרחק השנים אני לא זוכרת אם אחרי כמה זמן היא הכניסה אותה חזרה או לא]

 

[מריומה~]

מציאות עגומה למדי.
התהפכו היוצרות לגמרי!
זה מדהים ליראות איך כל צד רואה את עצמו בצורה מאד חזקה והוא אכן צודק.
נראה שאם כל אמא תתחיל להיות מורה רק של ביתה הכל יבוא על מקומו בשלום.
כל אחת תבין את השניה מצוין
ובא לציון גואל.

אנחנו חיים בדור שחי בטעות איומה ומנסים להמציא תרופות להישרדות
למה לא לחזור למקור והחיים יהיו יפים יותר?

אין לי ספק שכל אמא וכל מורה רוצה לחנך ורוצה שהבנות יגדלו להיות נשות חיל טובות ויעילות(ואני רוצה להתייחס כרגע רק לבנות כי בעיקר מורות ואמהות לבנות דברו כאן)
ואין לי ספק בכלל שכל אחת עושה את המקסימום של יכולתה והבנה לטובת הענין.

לא התערבתי כל כך כי איני רואה טעם לכתוב על דבר שאינו קשור ישירות לחיי..
חשבתי שמדברים על ילדות בכיתה א' ... כולן גדלו כבר

יש לי בת אחת חמודה וחכמה בכיתה ח' והתלונות ששמעתי ממנה בכלל לא היו על כל המורות אלא על אחת שחושבת שהיא המורה היחידה ונותנת להן שיעורי בית מוגזמים לכל הדעות .
שאלתי אותה אם היא רוצה שאתקשר למורה, הרגשתי כמו כל אידישע מאמע לרוץ לסדר את העיוותים.
והיא אמרה- שלא תעזי. היא תסתכל בשיעור במבט של הילדה המפונקת והמתחמקת .
הבנות בכיתה לימדו אותה לקח- כשמגזימה במטלות הן מחליטות פה אחד מה לא עושים והן לא עושות!!!
כשהיא קולטת את המצב היא מרימה ידים.
היה אכפת לי מאד שזו צורת ההתנהגות כלפיה כי הבנות לומדות להיות חצופות ולא ממושמעות (אל דאגה . כבר הסברנו את הענין והגענו להחלטה לנסות להשיג מטרות בצורה מכובדת)

ועוד הוסיפה לי - ישנה בדיחה -אמא יושבת עם ביתה בכיתה א' והיא בת 35.
מסתכלת האמא ואומרת - מה רוצים מילדה בכיתה א' כשאני בגילי לא מבינה

מה שרציתי לאמר זה ששכחנו למה פתחו את בית הספר בכלל.

הקב"ה נתן לנו ילדים וסמכות בכדי שנוכל לחנך אותם לקבל מרות שמים ותפקידינו כהורים וכאמהות ללמד את בנותינו איך להיות עקרות בית ואמהות מוצלחות וטובות.
כיום המושג בית והקן הביתי ז"ל.

שולחים את הבנות להתחנך בבית הספר
והמורות באמת בהערכה עושות את כל המאמצים לפי ההבנה איך הן תהיינה תלמידות טובות. ואני בהחלט מצדיעה ומכירה טובה גדולה.
למרות זכרונות כאובים שלי על מורות קשות (ולא אכפת לי למה הן כך. סתם פגעו בי.
הבת שלי אומרת -אני מקשיבה כשמדברים אלי בנחת)
ומורות של ביתי שרובן הגדול היו מקסימות ועדיין(תמיד תהיה מישהי שהיא לא הכי תסתדר איתה וזה נורמלי)


וכאן אני רוצה להוסיף את דעתי האישית.
הבנות הן של האמהות שלהן.
מורות הן רק שגרירות של האמהות בעוונות הדור שלא זכינו אישית לחנכם ולאלפם בינה.
מטרת בית הספר הוא לחינוך וגדילה ולא להשכלה ולא לקניית ידע וסיפוק אישי של המורות.
ללא ההבנה הזו וההכנעה להורים שילדו את הבנות אל תתחילו בכלל לנסות לבקש שיתוף פעולה מאיתנו.
אני סומכת עליכן שתחנכו את ביתי לכבד את הוריהן.
להיות צנועה ולעבוד על מידותיה ולדעת לנצל את כוחותיה להיות אשה ואמא ראויה.
אני אמשיך לכבד אתכן מורות
ואחנך את ביתי שהסמכות בכיתה זה המורה.
אבל אשמור עליה שלא תשכח איפה העיקר בחיים. ומה קודם.
בית או לימודים. ערכים או השכלה וכו
בהצלחה לכולנו לזכור תמיד את יעודינו בחיים
(ואם נשמע בדברי כאב אז זה רק בגלל הכאב משנות ילדותי המלווה אותי עד עצם היום .וחבל שכך)

ואולי מורה יקרה של ביתי. אם את קוראת את זה . אודה לך אם תקחי ברצינות את דברי.

 

[מרחבית]

התשובה ע"כ פשוטה מאד.
קשב וריכוז.
בזמני המודעות לנושא עוד היתה בחיתולים.
ידעו לומר על בת "מופרעת" שהיא "היפראקטיבית"
אבל אף אחד לא שם לב לצד השני והמרחף.

התפנית הגדולה היתה כשגיליתי הנאה בלימודים.
אין לי בעיה להתרכז בדבר שמסב לי הנאה.
אבל עד אז לא הייתי פנויה לגלות עד כמה אני אוהבת ללמוד כי מעולם לא ניסיתי את זה.

במבט של אמונה - ודאי שהמורה ההיא היתה שליחה. ואין טעויות. ד' יודע מה טוב לכל אחד מאיתנו. ויסורים - לאחר שכבר היו - הם נכס עצום.
במבט של הפקת לקחים איך לנהוג עם תלמידים - יש כאן את ההבנה לתת לתלמידים חוויות של הצלחה, וגם חוויות של הנאה מהלימוד. ביתר שאת אם יש בעיה של קשב וריכוז.
נראה לי די ברור, שאם המורה היתה מתגמלת אותך בצורה עקבית ואינטנסיבית - המטרות הללו היו מושגות, ויחד עם גורם הגיל - היית עולה על דרך המלך בצורה נעימה וטובה.

 

[מרחבית]

כפילות

 

[מרחבית]

במבט של אמונה - ודאי שהמורה ההיא היתה שליחה. ואין טעויות. ד' יודע מה טוב לכל אחד מאיתנו. ויסורים - לאחר שכבר היו - הם נכס עצום.
במבט של הפקת לקחים איך לנהוג עם תלמידים - יש כאן את ההבנה לתת לתלמידים חוויות של הצלחה, וגם חוויות של הנאה מהלימוד. ביתר שאת אם יש בעיה של קשב וריכוז.
נראה לי די ברור, שאם המורה היתה מתגמלת אותך בצורה עקבית ואינטנסיבית - המטרות הללו היו מושגות, ויחד עם גורם הגיל - היית עולה על דרך המלך בצורה נעימה וטובה.

אוסיף משהו כללי: אפשר על-ידי התנהגויות לא ראויות - להשיג לפעמים דברים טובים, לצד הנזקים הגדולים שנגרמים.
אבל אפשר גם לחשוב: האם אין דרך אחרת, נעימה יותר, ראויה יותר, בלתי מזיקה - שתשיג את אותן מטרות?
זהו תפקיד של הורים לשאול את עצמם את השאלה הזו, זהו תפקיד של מורים, ובעצם של כל אדם ואדם.

 

[bbr]

אין כזה דבר
אם בבית הספר השדר היה מה יצא ממך...
היכן הבית שיזים את האמירה הזאת????????

חשבתי שבבית חייבים לשתף פעולה עם בית הספר, לא?
אם האמא תגיד ההפך מהמורה, תצא לה בת חוצפנית, לא?!
אז אם המורה אמרה 'מה יצא ממך' חייבים לגבות אותה...
(כמובן נכתב בציניות כואבת)


אני זוכרת שפעם אבי סיפר שכשהיה ילד אם היה בא לאביו ואומר לו שהרבי העניש אותו אבא שלו ישר היה מוציא את החגורה ומעניש אותו גם כן. כי אם הרבי העניש כנראה מגיע לו אז שיקבל גם מהאבא.
כמובן שזה גרם לילדים לא לשתף את ההורים...
מסתבר שנשארו שאריות מהדור ההוא גם בדורינו, המורה תמיד צודקת וחייבים לגבות את הממסד בכל מקרה, כי אם לא... (אין לי מושג מאיפה צץ הרעיון הזה שיצאו ילדים חצופים, בינתיים אני מכירה יותר בנות של מורות חצופות, מסתם בנות רגילות)

 

[רותינה]

את תלמידה שלי אולי????
תבדקי עם עצמך אם קשה לך אולי את לא מתאימה להקבצה הגבוהה
בד'כ כשמכינים ש.ב ומקשיבים בשיעור לא צריך ללמוד לבוחן.

אני דווקא בין הבנות הטובות בהקבצה (ואפילו הציעו לי לעלות) ואני גם מבין המקשיבות והמשתתפות (ככה זה כשלא מסכמים- יש ראש להקשיב...) אבל כשיש שבע שיעורים ביום אין לי סיכוי לנסות לזכור מה למדו בשיעור קודם!