- הוסף לסימניות
- #201
רק כשבאות סמינריסטיות...למה? כי כל החיים אנחנו לומדים ! בכל גיל אנחנו לומדים !
מה את רוצה שילדים יעשו אם לא ילמדו ?
ישחקו? אוקיי ילמדו דרך משחק זה גם לימוד.
רק כשבאות סמינריסטיות...למה? כי כל החיים אנחנו לומדים ! בכל גיל אנחנו לומדים !
מה את רוצה שילדים יעשו אם לא ילמדו ?
ישחקו? אוקיי ילמדו דרך משחק זה גם לימוד.
אני חשה שיש כאן פספוס
אז מה ?
מה יותר מזיק?
שאני יגרום לכעס ורגשות רעים ותסכול ביני לביתי כי היא לא עונה על דרישות הממסד(כי הם לא יודעים להתאים את עצמם לאישיות שלה)
או שהממסד יסתכל בעין עקומה על ביתי.
שימי את שני הסיטואציות במאזניים.
מה פחות מזיק???????????
תמיד אנחנו בוחרים באפשרות שפחות מזיקה.
תביני אותי נכון, אני כן בעד לעזור ולהשתדל- עד שחשים קושי , עד שחשים תסכול - כאן צריך לעצור. ולא להרוס את הבת שלי.
(כי הקושי הוא איתות משמים שאני לוקחת מידי הרבה אחריות)
לאט לאט היא תקלוט ותתבגר ותתאזן..
אני לא אמא ??
מסכימה איתך בכל מה שאמרת !
זה באמת מזעזע לפעמים התנהגות של מורות כלפי רבנים בהשתלמויות
אבל שני דברים
א.אפשר להבדיל בין מורה מטופלת בקטנים שבאמת זה לא מתפקידה כעת ללמוד .היא צריכה לשבת בבית עם ילדיה אבל בשביל העלאה המשכורת נטו היא הולכת לחתום בבית המורה
זה לא כמו תלמידה שזה הזמן שלה ללמוד ויש לה כל התנאים כדי ללמוד והיא מזלזלת.זהשונה
ב.מורה שאת כל גמוליה ועבודות b.a שלה השיגה ב'מרמה' בלי להשקיע , היא כנראה היתה מאלה שגם את הציונים בבית ספר השיגה בשקר ובהעתקות ולא השקיעה.
כך ששוב אנחנו חוזרים לאותה מסקנה
תלמידה שתתחנך להשקעה ועקביות אפילו במקצוע יותר קשה ופחות מעניין ,תלמד מוסר מאד גדול לחייה העתידיים. שלא כל דבר שצריך לעשות הוא מעניין .כביסות לא מעניינות במיוחד ובכל זאת עושים כי צריך
אני לא עובדת בבית הספר של הבנות שלי ואף אחד לא מתייחס אליהן אחרתאת אמא מסוג אחר, אמא שנמצאת בתוך המערכת ורואה את כל הצדדים בצורה אחרת, מתייחסים לבנות שלך בצורה אחרת מאשר כל אמא אלמונית אחרת ומקבלים אותך בהבנה יותר מאמהות אחרות,
ואת זה אני כותבת כפי שכבר כתבתי מידיעה של אחת מתוך המערכת.
אני לא עובדת בבית הספר של הבנות שלי ואף אחד לא מתייחס אליהן אחרת
סתם קוריוז מעניין: נפל לידי פעם ספר עב כרס שלימד נושא מסוים. כאחת שאוהבת ללמוד, בפרט תחומים מסוימים, קראתי פרק אחר פרק בעניין. ואז ראיתי שכתוב שהספר מיועד לתוכנית לימודית בכתות אלא ואלה. בבת אחת יצא לי החשק להמשיך ללמוד ממנו. הייתי מופתעת מהתגובה הזו שלי.
איך החיבור של החומר ל'תכנית לימודית' - קרי לבית הספר, למבחנים, לחובת לימוד - הוציא לי את החשק.
ואגב, אהבתי בדרך כלל ללכת לבית הספר. ויש לי זיכרונות טובים.
לעומת זאת, את שיעורי הבית והלמידה למבחנים - שנאתי. הכפייה - אולי צריכים אותה לפעמים. אבל הנה - מי שדיברה על השפעה לטווח ארוך - הקוריוז שסיפרתי כאן יכול ללמד משהו.
אם המטרה שלנו להפוך את הלמידה למשהו שאוהבים אותו (ואצל בנים - זה קריטי) ולתת בסיס לאיך לומדים - אז כל החיים לפנינו ללמוד עוד ועוד - לפי הרצון הזמן והיכולת.
כמות החומר שהספיקו או לא הספיקו בשנות בית הספר, ואפילו ההשגים - הם הרבה פחות משמעותיים.
מה שמוזר כאן שאף אחת לא באמת קראה מה שכתבתיא. תמיד אפשר למצוא למה זה שונה. לטוב ולמוטב. בשורה התחתונה מורה לא יכולה לדרוש מתלמידה דברים שהיא בעצמה לא עומדת בהם. בפרט שהיא מבוגרת והילדה - עדיין ילדה.
או נאמר הפוך: לא ייתכן שמורה תתנהג אחרת ממה שהיא דורשת מתלמידותיה. ולא משנה מה 'התירוצים' לכך. גם לתלמידות יש 'תירוצים' לא פחות משכנעים, ולפעמים אפילו יותר.
שלא לדבר על רבנים ומרצות שממש פוגעים בהם. ילדות עדיין לא חוו את הצד השני. מורות - כן.
ב. כנ''ל. איך תלמידה תתחנך לכל זה ממורה שנוהגת אחרת?
אני לא נכנסת כאן לנושא של האשכול. רק הגבתי לתגובה הספציפית.
למרות שלא שאלת אותי אני יכולה לענות לך מזוית של מורה הרבה שנים בשטחסתם מעניין, איך באמת בתור אמא את רואה את הדברים? האם אכן את לוקחת את האחריות של על שיעורי הבית של ילדותייך על עצמך? האם את עושה איתן יחד כמעט הכל, וחותמת כל יום כמה חתימות? אני שואלת את זה באמת מתוך עניין. אם כן, איך זה הולך? אין לחץ? יש אווירה טובה? האם הילדות מרגישות שזו אחריות שלך או שלהן? אשמח אם תשתפי אותי!
מה שמוזר כאן שאף אחת לא באמת קראה מה שכתבתי
אם תקראי תראי שלא אמרתי מה שנראה לך
לא אמרתי שמורה מותר לזלזל ברבנים- תקראי שוב( הבנת הנקרא חשוב אה?)
לא אמרתי שלמורות מותר תירוצים
מורה היא דוגמא אישית בהכל בהתנהגות באיחורים בחיסורים .
חמורה שמזלזלת הרב בודאי לא ראויה להיות מורה
אבל לא על זה דובר פה
למרות שלא שאלת אותי אני יכולה לענות לך מזוית של מורה הרבה שנים בשטח
ובכן אני גם אמא ב'ה וכן אני חותמת לביתי כל יום
בהתחלה לא ידעתי שצריך לחתום ויום אחד היא הראתה לי את היומן וראיתי שהמורה העירה שובל שאין חתימות
כתבתי לה שמיכיוון שיש לי רק בנים לא ידעתי שיש מושג של חתימות והמורה הבינה ומאז אני חותמת כל יום כשהיא באה אלי לחתום .אני לא רודפת אחריה רק נותנת לה את התנאים להכין ש'ב. שזה אומר שולחן מסודר ארוחת צהרים שקט היא אחראית להכין ולמבחנים אני לומדת איתה אבל לאט לאט אשחרר ואלמד איתה פחות עד שאראה שהיא יודעת איך לומדים
אני גם יכולה לפעמים להרגיש שזה קצת עבר את גבול הטעם הטוב וגם אמרתי את זה קודם אך...סתם מעניין, איך באמת בתור אמא את רואה את הדברים? האם אכן את לוקחת את האחריות של על שיעורי הבית של ילדותייך על עצמך? האם את עושה איתן יחד כמעט הכל, וחותמת כל יום כמה חתימות? אני שואלת את זה באמת מתוך עניין. אם כן, איך זה הולך? אין לחץ? יש אווירה טובה? האם הילדות מרגישות שזו אחריות שלך או שלהן? אשמח אם תשתפי אותי!
אני גם יכולה לפעמים להרגיש שזה קצת עבר את גבול הטעם הטוב וגם אמרתי את זה קודם אך...
וכאן מגיע האבל אני בחיים לא יראה לבת שלי כמה זה טיפשי מצד המורה כל החתימות וכל הפרוצדורות שלפעמים מיותרות כי אני מבינה ורואה גם את הצד השני שבת שלא עושה ש.ב. בדרך כלל זה מתבטא במשהו.
או בת שאמא שלה היא נגד הממסד גם את זה לא צריך מדי הרבה זמן כדי לקלוט ולכן לדעתי הגיע הזמן לשינוי בחשיבה של קומץ האימהות שטוען שזה מוגזם כי יש המון מעלות לש.ב
ואדרבה תלמדי את הבת שלך לנסח בעצמה את ש.ב שלה, תלמדי אותה אסטרטגיות להבנת שאלות
נכון שבוע תעבדי קשה אבל אח''כ היא תלמד(זה מה שעשיתי אני) וכך תמנעי מעצמך את הצורך לשבת צמודה אליה ולעבוד ביחד איתה ולהרגיש שאת חוזרת לבית הספר.
ותסלחי לי שאני אומרת אבל מכמה חתימות ''עלובות '' שאת נדרשת לחתום לבת שלך כל יום לא נהיה כזה תסכול יש כאן משהו יותר עמוק ואולי תשבי עם עצמך ותחשבי מה בחוויה הזו של לעזור לביתך מרתיע אותך כ''כ?
מה נהיה כ''כ סיוט לחתום לה במחברת קשר ועל מבחן כזה או אחר??
למה יקית?הי, מורה בכירה. זו הסתכלות מורתית לחלוטין
ואולי האמא מעט אמפוסיבית או סוג היפר(זו רק מחמאה) ולחתום כל יום כמו יקית זה האנטיתזה שלה???
היא רוצה מאד לעזור לביתה אבל זה לא מתאים לאופי שלה??????
(כמוני...)
בבית הספר שאני מלמדת יש פעמיים בשבוע בסוף היום שיעור ש.ב וזה מה שאני מלמדת אז...תודה על תשובתך.
את מציגה שתי אפשרויות. או 'לקבל את הדין' באהבה והכנעה, וזה לא כזה נורא.
או לשדר לבנות מסרים נגד - שזה לא טוב ולא חינוכי.
השאלה אם אין דרך שלישית. הנה גם את כותבת שזה קצת עבר את גבול הטעם הטוב.
יש בתי ספר כנראה, שזה יותר מזה. שזה כבר הגיע להגזמה אמיתית, וגורם נזקים של ממש.
אני תוהה מה אפשר לייעץ לאימהות שכן נתקלות בהגזמה של ממש.
באיזו צורה הן יכולות לקבל מהצוות שיתוף פעולה מתוך כבוד הדדי.
אגב, לא יודעת אם כל אמא יכולה ללמד את בתה איסטרטגיות להבנת שאלות. הן לא מורות.
למה באמת שהמורה לא תקדיש לכך את השבוע הנדרש? ובאותו שבוע יוקדש זמן מיוחד בכיתה להכנת שיעורי בית?
בבית הספר שאני מלמדת יש פעמיים בשבוע בסוף היום שיעור ש.ב וזה מה שאני מלמדת אז...
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים