קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 3K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לרב'ה גולדברג שלום וברכה!
  • הזדמנות //
    • לרב'ה גולדברג שלום וברכה!

    יוסי איחר כי אח שלו דרך לו על החולצה והוציא לו לשון בגלל שאתמול יוסי ברח לו עם האופניים. הצעתי לו חולצה אחרת אבל הוא לא אהב אותה, שאר החולצות היו רטובות. ניסיתי לשכנע אותו ללבוש את החולצה שהוא לא אוהב אבל הוא התעקש. הייתי חייבת להגיע בזמן לעבודה כי היתה לי פגישה חשובה. בינתיים יוסי העיף לאח שלו את הנעל למרפסת של השכנים. צרחתי עליו שירוץ מהר להביא אותה אבל הוא רק הוציא לי לשון, החטפתי לו סטירה והוא התחיל לבכות. ניסיתי לתת לו טופי והוא לא רצה לקחת, הוא לבש חזרה את מכנסי הפיג'מה, הוריד את הגרביים והתחבא מתחת לשמיכה. איימתי עליו שהוא לא יבוא לבר מצוה של שמוליק והוא צחק. הוא אמר שהוא יודע שהוא כן יגיע בסוף, אמרתי לו שהפעם אני באמת לא אקח אותו והוא צחק. הוא פתח את עמוד 37 בספר "על סף התהום" של הספריה. ניסיתי לקחת לו אותו מהיד אבל הוא משך אותו אליו. הספר נקרע. הבטחתי לו טיסה בשמי הארץ. הוא הסכים בסוף להתלבש בחזרה וללכת בתנאי שאני אשים לו את החולצה במיבש.

    יוסי איחר בידיעתי.

    אמא של יוסי.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: כל שם שתרצה, נחליאלי(ת), מיכל כ. ועוד 190 משתמשים193 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאלה
    מעולה. ממש מעולה. יש מישו שלא אויים בילדות על פתק כזה שישלח למורה\רב'ה? 'איך אני אכתוב שלא...
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת & שלושת השבועות
  • כותב השורות //
    • שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת & שלושת השבועות
    /י.מ.י.​


    בשלושת השבועות לא מסתפרים

    רק תולשים שערות בניסיון למצוא צימר בצפון במחיר שפוי לשני לילות ושלושה ימים ל18 נפשות מתוכם 12 ילדים בלעה"ר, ושלמען ה' לא ייקחו תוספת על כל ילד של 250 שקלים.

    צימר שיהיה קרוב גם למירון וגם לכינרת, שתהיה בו בריכה מקורה ומוסתרת, חצר גדולה, שולחן פינג פונג, מקום למנגל, ושיעבדו המזגנים, בכל המתחם! [זוכרים מה היה שנה שעברה?].

    בשלושת השבועות לא מנגנים בכלי שיר, לא שומעים מוזיקה.

    רק מוזיקה ווקאלית שחופרת וחופרת...

    בדיוק כמו אמא שמחכה לתשובות בפעם השלישית אם ברביעי בשבוע האמצעי כל האחים והאחיות פנויים ליום כיף אצל סבתא דינה, אחרי שכבר שינו את התאריך מהשבוע הראשון לשלישי כי יענקי ושאול בקמעפ עם הישיבה, ובזכות הזו"צ שנזכר לסגור צימר שלושה ימים בשבוע האחרון בלי לשאול את אימא, לא נשארה ברירה אלא להעביר את התאריך לשבוע האמצעי, כי השנה אמא אמרה – 'כולם יהיו', ובוא נראה מי יעז לדפוק את זה.

    שלושת השבועות זה לא זמן לטיולים

    זה הזמן בו מתכננים אותם, לפרטי פרטים, באיזה תחנת דלק עוצרים, באיזה נחל הילדים ישכשכו רגליים, [ודי, נמאס כבר מעין תינה, אולי השנה נלך על המג'רסה, אה, זה עולה כסף? גנבים! כאילו שהנחל שלהם.] ובאיזה הגדולים ייכנסו ומתי הם ייצאו, אפוא נתפלל מנחה מעריב, ואפוא נמנגל, ומי יתבל. [ושיהיה שם מים, חשוב!]

    בשלושת השבועות זוכרים את החורבן

    ויחד אתו זוכרים את כל הטעויות של שנה שעברה.

    ששכחנו להביא מפות שולחן לקמפינג בגשר הפקק, [נס שהיו שם מספיק אנשים כדי שיהיה ממי לעקוץ].

    וששכחנו להטעין את המצלמה בצימר וכשצעדנו במסלול ש[לא ]התאים לילדים שלנו, לא יכולנו לצלם אותם עם הפרות ברקע.

    ושהאמנו לדוד שלום שהבטיח שמצא את הנחל המשפחתי שרק הוא יודע עליו, ובפועל כשבאנו מצאנו שם הרבה בני דודים...


    בקיצור, בשלושת השבועות מתכננים את שלושת השבועות הבאים.


    ואולי בעצם כדאי לחשוב על זה מחדש,

    אם בשביל זה תיקנו לנו את שלושת השבועות...
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: דוד פ., סמילי, ידידים ועוד 58 משתמשים61 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    קטע חזק, ונכון כל כך. זה תמיד קשה לי, הדיסוננס הזה... אני בעד להשתמש בקטע הזה כדי לשכנע את מי...
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת לא פחות אוהב, מפחד.
  • שועל ספרות. //
    • הסבר לאחת הבעיות הכואבות הציבור החרדי



    היה היו זוג שכנים, חברים ממש ממש קרובים.
    הם חיו בשלום בכיף ובשלווה, מכבדים ואוהבים.
    לא רק שכנים הם היו, אלא גם עבדו באותה עבודה.
    הם עבדו כמתכנתים, בחברה הידועה בכבודה.
    אך הבדל קטן היה ביניהם, ג'ו השכן מלמעלה,
    היה בן למתכנת מכובד מאוד, משכמו ומעלה.
    בעוד ג'רי השכן הגאון מהקומה התחתונה,
    היה בן למובטל שלא ניהל את חייו נכונה.
    זה, רק גרם לג'ון להעריך את ג'רי יותר ויותר!
    מילא הוא, בן למתכנת, לרמתו של אביו חותר.
    אך ג'רי, שהוא בן למובטל שלא עובד כלל,
    הרי הוא השכיל בעצמו, ואת דרכו לבד סלל.
    אך כשלג'ון בן קטן נולד וגדל, הוא ניגש אל ג'רי,
    ואמר לו בזהירות, "שלא תבין לא נכון חברי,
    אולי תשים לב, שאת בני אינני שולח לביתך,
    אך דע שזה לא פוגם כלל וכלל באהבתי אותך!
    פשוט בני הוא קט, ואין לו שכל מפותח להבנה.
    ואם בינך יספר על אביך על איך שבחייו נהנה,
    על כל מיני דברים שהוא עשה בחיי הבטלה,
    זה יכול לגרום לו לרצות, להיות כמוהו חלילה!
    נחכה שהוא יגדל ויבין כמה חשוב זה לעבוד,
    ואז אני אשמח שיהיו חברים, זה יהיה לי לכבוד!
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: yael305, אושר המאושרת, GBSA ועוד 30 משתמשים33 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    נכון מאוד!! צריך וחייבים ללמוד גם איתם! מה שכתבתי זה שהבעיה היא אחרת וצריך לדון בה, ולא להגיד...
  • 2 3K
    • S
    שיתוף - לביקורת כפרה עליך, נשמה טובה
  • Sara led //
    • שהגעתי לעולם, עוד טרם פתחתי את פי ליבבה ראשונה, אמא שלי הביטה בי במבט אוהב ואמרה לי "אתה לא תעשן".
    לא הבנתי מה זה עישון, ידעתי מה זה לישון ועשיתי את זה מעולה.
    כשקצת גדלתי, הבנתי שבבית שלנו, עישון זה יהרג ואל יעבור.
    אמא שלי היתה אישה יחסית רגועה.
    אבל שסיגריה נכנסה לטווח, הצרחות שהיא הקימה, נתנו לנו להבין שיש סיגריה באזור.
    היום אני חושב שהיא היתה צריכה טיפול.
    אז, רק ידענו שיש לאמא איזה סוד שהיא סוחבת והוא קשור איכשהו לניקוטין או לסיגריה או למאפרה.
    כשהייתי בישיבה גדולה אדם בוגר ועצמאי, באמצע נייעס מטורף עם גישמאקר אחד, מיילך קראו לו. הוא שלף אותה, ארוכה לבנה והושיט לי.

    השתגעת? אתה לא יודע?
    שאלו אותו העיניים שלי.
    כולם יודעים שאסור לי לעמוד בד' אמותיו של מעשן.
    הוא לא ידע, כנראה.
    ואני מצאתי את עצמי ממולל אותה באצבעות ארוכות. נבוך.
    "אז מה אמרת שבן גביר פלט"? שאל והצית את הסיגריה שנחה מיוזעת בכף ידי.
    מודה שהיא כמעט נשמטה לי מהיד.
    אבל מול מיילך, הכבוד העצמי שלי לא נתן לי לסרב.
    קרבתי לפה, לקחתי שאכטה. ודווקא היה מעניין. הלב שלי דפק בקצב מטורף, לא האמנתי שעשיתי את זה.

    אחרי חודש כבר הייתי מכור סופית.

    אחרי חודשיים כבר לוויתי את ה20 שקלים הראשונים.
    לאחר שבועות נוספים, הייתי כבר בעל חוב גדול, שתפח והתעצם.
    זה היה הגיוני, בהתחשב בכך שלא עבדתי וגם לא קיבלתי דמי כיס לסיגריות.
    יום אחד, כשבאתי שוב לפרלשטיין לללוות 30 שקלים או סיגריה שתיים. הוא הסתכל עלי, התלבט רגע ואמר. "תראה דב, אתה חייב לי כבר כמעט אלף שקל" זה היה נכון, אז הסמקתי.
    "יש לי רעיון בשבילך." הוא פלט בלי לחשוב. "אני עובד כשומר על נפטרים, אומרים לידם משניות בלילה שבין הפטירה לקבורה.
    זה גם תורה, גם חסד של אמת, וגם שכרה בצידה.
    וחוץ מזה שזה בלילות, כך שלא מפסידים שום סדר, והמעסיק שלי מחפש עכשיו עוד חבר'ה."
    זה היה נשמע מצמרר ומגרה באותה מידה.
    "רגע, שאני אשב ליד נפטרים בלילה? לבד?"
    "לא, תרגיע" הוא טפח לי על השכם. "באים בזוגות, אני הולך עם פדידה"

    לא היו לי הרבה ברירות, הסכמתי.

    הלילות הראשונים היו מרטיטים, אחר כך התרגלתי.

    לילה אחד, קר במיוחד, נראה לי אפס מעלות בחוץ, אני ומושקוביץ מנסים להתחמם מהנרות שדלקו מסביב נפטר טרי, עמוס, קראו לו, מהנגריה.
    "אתמול הוא עוד דפק מסמרים, בא התקף לב ולקח אותו".
    סיפרה לנו זקנה מקומטת שהיתה אישתו עד הבוקר. לקחה כמה חפצים אישיים, וידאה שאנחנו שמרטפים טובים ובאמת לומדים משניות. והלכה לנוח עד הלוויה אצל הבן שלה.

    בשתיים בלילה, כשהרעמים כבר יישרו לנו את כל העקמומיות שבלב. על הרקע האפלולי והנשמה המתה שליידנו, מושקוביץ נעלם לשירותים.
    אני יושב כולי רועד מקור ומפחד. הצלליות של הנרות רוקדות על הקיר וליידי גופה נטולת חיים.
    צמרמורת עוברת לי בכל הגוף.
    סיגריה תרגיע אותי. אני בטוח.
    אוטומטית היד שלי נשלחת לחפיסה. מוציאה את האחרונה.
    היד ממשיכה למשש את הכיס, להוציא את המצית. אין. כלום. מסביבי נרות בשפע ובלב חושך מצרים.
    ברקים מחרידים. רעמים מתפוצצים. חושך
    אני- חייב- סיגריה!
    שולח את הסיגריה אל נר הנשמה.
    אני לא הולך לעשות את זה. זה נר כנגד נשמה.
    להדליק איתה סיגריה???
    נראה לי אני שומע רחשים. הוא בטוח מת? עמוס?
    אני חייב סיגריה כמו שלא הייתי חייב בחיים.
    לא יכול להדליק מנר נשמה.
    כן! מושיט יד רוטטת.
    בוווום
    רעם אדיר קורע את הדממה.
    היד שלי קופצת אחורה.
    אני לא מתייאש.
    נושם עמוק ושולח את הסיגריה שוב לתוך האש. הלב שלי לא שלם איתי. לא בטוח שזה מותר.
    האש נאחזת בסיגריה ואני מתנשם חזק מכין את הריאות לקבל את כל הטוב הזה.

    "אתה לא מתבייש!" זעקה חלושה של קול זקן. צרוד. מחרחר.
    "אין לך נשמה?!"

    הלב שלי נדם סופית.

    מתוך ענן מרשמלו שחור אני שומע את הקשישה מזעיקה בגרון ניחר את הצדיק השני שיזמין מד"א.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: מ. ש, hadasa feldman, אוראל סולטן ועוד 69 משתמשים72 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    אכן כן. אהבתי את זה ככה. תפסתי צחוק
  • 1K
    • L
    שיתוף - לביקורת לייב אנבוקסינג מטורף! גמרת גיימינג
  • lab //
    • מה קורה אנשים וברוכים הבאים לערוץ הסקירות ג'ואיש גיימינג גאדג'ט
    אם זו הפעם הראשונה שלכם כאן בערוץ אל תשכחו לתת בלייק וללחוץ סאבסקרייב כאן ממְש מתחת לפרצוף.

    אז היום במה בקופסא נעשה לכם סקירה על הסופר להיט המגניב הזה, שהגיע אלינו הישר מחברת עוז והדר, מסכת יבמות רוג סטריקס גיימינג פלוס.
    הגמרא מגיעה במארז מהודר הכולל מעמד לגמרא עם תאורת RGB שלל מכברים וגאד'טים שיקחו את חווית לימוד הגמרא ויעיפו אותה לרמות שלא הכרתם.
    הגמרא כוללת בתוכה טא'צ פד לשליטה נוחה בכל הפונקציות ובעיקר שליטה בתאורת הRGB.
    בגירסת האקסטרים הגמרא מגיעה עם אפשרויות חיווי תאורה פנימיות ובקר לשליטה מלאה על תאורת הלד.
    בגרסת הפרימיום תקבלו בנוסף רמקולים מובנים שיקנו לכם חווית לימוד אמיתית, ואופציה לדפדוף אוטמטי.
    הגרסה כוללת מסך מיני לד 8k שיספק לכם חווית לימוד מושלמת.
    בנוסף רוכשי הפרימיום יקבלו במתנה אפודת גיימינג שתנדנד אותם בצורה אוטומטית ותנטר את הדופק ולחץ הדם בזמן הלימוד.
    הגמרא מגיעה עם בטריית 15 מיליאמפר שתחזיק מעמד במאמץ מלא למשך 12 עד 15 שעות בסביבה שקטה ועד 20 שעות בשימוש קליל.
    בנוסף החברה מציעה שירות פרימיום שיספק לכם מלאי של קושיות ופלפולים, ככה אף פעם לא תשארו עם לשון בחוץ.
    אז אם אתם לא רוצים לפספס את הסקירה המדהימה שהכנו לכם על תינוק הגיימינג החדש עם תאורת הRGB על האף והאזניים אל תשכחו לתת בלייק והרשמו לערוץ ככה לא תפספסו שום סרטון.
    תודה שצפיתם
    אני הייתי אני ואתם הייתם אתם
    נתראה בסרטון הבא
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: דוד פ., נועה לבין (Tamar), אינספריישן ועוד 64 משתמשים67 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    ~שפרה~
    הסרטונים שלך אחד אחד!!!
  • 2K
    • י
    שיתוף - לביקורת למי תקעו השופרות
  • יאן //
    • שלושת השבועות תמיד הכבידו עליו. ימים מעצבנים כאלו, בינו לבין עצמו הודה שהם די מיותרים. אבל כמו להכעיס, כל שנה הם הגיעו. נפתחו בצום ארוך ומעיק, המשיכו לימים סמי-דיכאוניים, בהם נאלץ להיפרד מהנגן שלו, העמיקו לתשעה ימים מציקים, עם הבגדים המשומשים, והמקלחות שהיה גונב פה ושם, הרי גדול כבוד הבריות, וסוף סוף הגיע תשעה באב. הוא כמעט שמח לקראתו. סוף וקץ לכל צרותינו. בקינות היה יוצא ונכנס, קצת קורא, קצת מעיין בעלונים, קצת נרדם, בסוף גם העינוי הזה נגמר. מחצות היום, הרגיש את גאולתם של ישראל קמעא קמעא. הנה מותר כבר לשבת על כסא. לפני מנחה נהג לעשן בצנעה, וחיכה להסיר את הזקן שהחל לגרד.

    הוא כמובן שמר על ההלכות, אך השתדל שהן יורגשו כמה שפחות. הסיסמא שלו היתה: באבילות הלך אחר המיקל.

    וכך עברו החיים. היה עוד כמה פעמים בשנה שהוא חש את הניתוק הזה, בדרך כלל בשלוש רגלים, כשהגיע לקטע ומפני חטאינו גלינו מארצנו. אבל זה התערבל עם המחשבות על הטיול שיצאו אליו מיד אחרי התפילה. במחשבה שניה, לא היה מזיק לו בית המקדש בנוי. למה לא, אטרקציה לילדים. ועוד חינם. הוא רק מקווה שהבגדים החדשים שלהם לא יתלכלכו מהקורבנות. אומרים שדם לא יורד.

    השנה היתה טובה. אחרי חנוכה ליבי נהייתה ראש צוות. המשכורת גדלה בהתאם. לכבוד זה החליט לפנק את המשפחה. השנה יצאו לנופש בחו"ל. מה כדאי, וינה? אולי בודפשט? גם גיאורגיה יפה.

    ימי בין המצרים עברו עליו בזמזום עליז. מתוכנן להם שבוע חלומי בסלובקיה. סוף הדרך. היה על המלון מלא מלא המלצות בפרוג. והכשרות של הרב מאשקאוויטץ. הוא לא מכיר אותו אבל הבין שאפשר לסמוך. וחוץ מזה, אם כל כך הרבה אנשים היו שמה, בטוח שזה בסדר. אחרת הגדולים כבר היו יוצאים נגד.

    הם ישבו בגייט, כשלפתע נשמע קול חזק ומהדהד. הפטפוט העליז פסק ואת מקומו תפסה חרדה. מה זה? אחרי שניה קלט. זה שופר. מי הליצן שתוקע עכשיו? אבל הקול היה חזק. לא אנושי. ואז הוא קלט באמת.
    זה הוא, המשיח. תמיד ידע שהמשיח יבוא מתי שהוא. אבל למה דווקא עכשיו.
    הוא הפנה מבט נבוך לליבי. מה נעשה?
    היא דווקא לקחה את הענין באיזי. לא כל יום המשיח בא. נעלה לירושלים, נצטלם, נעלה לסטורי, ומחר נטוס. סלובקיה לא תברח.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: שבי רוזן, מתרגשת, ברכה כהנר ועוד 84 משתמשים87 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קוביד
    אז יש להם עוד דרך...
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת אכולי המאנצ'יז (2)
  • שיילה //
    • מאז שחדל לרדת המן בפתח ביתו, הסתובב שמואל כרובוט אחוז תזזית. עיין באובססיביות בלוחות מודעות ובפתקים מסלוטפים על רכבים ועמודי חשמל, אולי תחייך אליו איזו מודעה על עבודה מהבית ללא ידע מוקדם, מיוחדת לאברכי כולל שחפצים לעבוד רק שעה ביום, ועם משכורת של הייטק כמובן.

    ואז הוא פגש את שרוליק הנדל"ניסט, אותו הכיר מתמונות בעיתון ומתשדירים ששמע באוטובוסים מזדמנים. שרוליק שלהב אותו בפאתוס על קרקע נהדרת אי שם בארץ שאוטוטו המחיר שלה עולה, כל כך קרובה לעיר שאפשר להריח תבשילים, משהו של פעם בחיים.

    "אני מוציא לך משכנתא תיק תק, יש לי את האנשים הנכונים", כך שרוליק, "תחליט מהר שלא תבכה לי אחר כך כשתראה את פומרנץ מחתן ילדים בכבוד".

    הוא הוציא משכנתא וקנה קרקע נהדרת, הגרייס עבר והתשלומים יורדים והקרקע עדיין לא זמינה, וגם שרוליק לא. החור החודשי הגדל כבולען רצחני הכריח אותו למכור את זכותו בקרקע במחיר הפסד לתמים התורן, ולחפש אפיק פרנסה אחר.

    בארוחת הערב ישב שמואל ומצחו על הפורמייקה השרוטה, "מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני?" לחש לעצמו. הוא יודע שאשתו מאוכזבת מההתנהלות הכלכלית שלו, הוא גם יודע שהיא מאוכזבת מזה שהוא יאלץ לעזוב את הכולל, "עד כמה אדם צריך לעשות השתדלות?"

    הוא קם בפראות, משליך את כיסא הפלסטיק לאחוריו, כאילו נבהל משתיקתו שלו, טרק את דלת המקרר ברגלו ונשם עמוק בהקלת מה. הוא החליט.

    "אין כסף קל", סנט בעצמו, "אעבוד קשה ארוויח יפה ואתנהל נכון, היא תראה שיש לה על מי לסמוך, אוהו תראה".

    למחרת בדרכו לתפילת מנחה קנה שמואל מכספי מעשר - כרטיס להגרלה של 'עזר לכולם' על חצי קופה ועוד כרטיס במגבית 'קרן הבניין' של איזו חסידות, וההגרלה על מאה אלף דולר.

    לאחר תפילת שמונה עשרה בדמעות כמונה מעות, הוא י-ד-ע שהוא יזכה. בדרכו הבייתה חלף שמואל על פני עשרות מודעות ופתקי דרושים/ות מבלי להעיף בהם מבט. בשביל מה?

    לאחר שבועיים הסתבר שאדם אחר זכה בכל הטוב הזה שהיה שמור לו, אך שמואל לא נשבר, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא שומר לו את הדברים הטובים, אולי הגרלת הלוטו שבדיוק השבוע קפצה לממדים מבהילים היא הייעוד שלו?!

    הוא עשה מנוי פיס במבצע, הרי ידוע שר' ישרואל סלנטר אמר שזו השתדלות, ודאבל לוטו בודד אחד בכדי שיוכל גם לעזור למשפחה, איך אפשר לעזור עם מיליון וחצי עלובים של המנוי, בקושי לחתן שתי בנות. החיוך הרגוע לא מש משפתיו גם בשנתו, מעתה זה רק אייבישטער והמספרים.

    הוראת הקבע למפעל הפיס חזרה, אבל בכרטיס הדאבל לוטו יש זכיה של עשרה שקלים - בדיוק מחיר של כרטיס נוסף - אולי זה סימן?
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: מתרגשת, מנחם דרורי, reish ועוד 38 משתמשים41 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    אהבתי.
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת שיטוף לביקורת
  • שועל ספרות. //
    • "תעזבי את המגב, הכל טוב!"
    "הכל טוב? אתה ראית את העיניים שלה, בפעם הקודמת שהיא נכנסה?"
    "ראיתי, נו?"
    "שטן!"
    "נו באמת, איך את מדברת?"
    "לא, ממש כך! כשאתה ישבת במטבח עם אבא שלך, ודברתם אני לא יודעת על מה. אני קבלתי פה הערות על לפחות עשר דברים. למה הקירות עם כתמים? מה את לא מצליחה לשלוט עליהם? למה נחמי לא יודעת לקרוא? כנראה משהו מהמשפחה שלך, למה בעלך, ידע לקרוא בגיל ארבע!"
    "היא מחמיאה, אבל זה קצת שקר התחלתי לקרוא בגיל שמונה."
    "טוב שאמרת באמת, כי חשבתי שזה אמיתי. חכה זה לא נגמר כאן. למה אין לך ירקות בבית? את רוצה שהילדים יהיו שמנים כמ... פה היא נעצרה, אבל אני הבנתי!"
    "היא התכוונה כמוני!"
    "נו באמת! אתה רוצה את המשך הערות? למה קנית למוישי משקפיים עם מחזיק לאוזניים, מה הוא נכה? למה נחומי נראה, כאילו הוא חזר משדה קרב. לאיזה שכנים את שולחת אותו? את יודעת, הטעם שלך בבגדים לא משהו. אם את רוצה אני יכולה לתת לך מספר של חברה שלי איתה הייתי קונה את הבגדים של הילדים, גם של בעלך!"
    "חחח לדמיין את הילדים, עם בגדים כמו שהיא הלבישה אותנו. קיצער הספיק לי. אבל אני לא חושב שזה מצדיק, את זה שצבענו את הבית באלף חמש מאות שקל. שהמקרר נראה, כאילו הירקנייה פותחת פה סניף. ושעכשיו את שוטפת את הבית פעם שלישית. באמת, היא לא כזאת גרועה. באימא שלי!"
    • תודה
    • חחח
    Reactions: yael305, שיבת ציון, אושר המאושרת ועוד 35 משתמשים38 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    אכן! הבחנה יפה @הנף מקלדת! הסיבה- ביקורת כאן בקהילה שקבלתי מידי ברצינות.
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת בטרם //
  • המכחול והנפש //
    • בְּטֶרֶם //

    שְׁעוֹן הָאוֹרְלוֹגִין מַמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ
    אָדִישׁ לִתְנוּמַת חַיַּי
    תּוֹהֶה מִיהוּ זֶה שֶׁמֵּת
    אִם לָזֹאת יִקָּרֵא חַי

    בִּנְקֻדַּת הָאֹפֶק נִרְאֶה 'בֵּית הַחַיִּים' הָאֲזוֹרִי
    מַזְכִּיר אֶת קִיּוּמוֹ
    כְּמוֹ לְעַקְצְצֵנִי בָּא
    לְהַכּוֹת עַל קָדְקֹד אֵינוּתִי
    לִזְעֹק עַל בִּזְבּוּז הַזְּמַן
    עַל הַשְׁלָמַת מַר הַגּוֹרָל

    בְּטֶרֶם נִשְׁמָתִי תָּחֵל לָשִׁיר שִׁיר עֶרֶשׂ
    בְּטֶרֶם תִּסְגֹּר אֶת עֵינֶיהָ וְאֵינֶנָּה..

    @Y3030030
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אפרת תהל, M . A, אתיס ועוד 12 משתמשים15 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המכחול והנפש
    צדקת לגמרייי
  • 950
    • כ
    שיתוף - לביקורת - מי לא אוהב - בחינם?! -
  • כותב השורות //
    • בסייעתא דשמייא

    מי לא אוהב - בחינם? / י.מ.י.​


    - אם העיתון היחיד שאתם מכניסים הביתה הוא זה שמחלקים אותו בחינם.

    - אם את הקניות השבועיות אתם עורכים אך ורק במחסני כמעט חינם.

    - אם אתם מאלה שעוברים על המדפים בסופר בניסיון לתור אחר מבצעים שכוללים בתוכם את המילים – בקניית שני פריטים השלישי – חינם! ובדיעבד גדול אתם מתפשרים על - רביעי חינם.

    - אם בכל יום שישי אחה"צ אתם הראשונים להתייצב ליד בית הכנסת, לקבל בחינם את החלות הטעימות של גישמעאק.

    - אם כחרדים לא נפגעתם מי יודע מה, כששמעתם בתקשורת שקוראים לכם - אוכלי חינם, כי דווקא התחברתם לקונספט ;) .

    - אם גם אתם מעדיפים שמכשירי התיקוף באוטובוס לא יפעלו, מה שיאפשר לכם לצטט את לשון החוק כי במידה והמכשירים לא פועלים אינכם מחויבים בתשלום, ואתם יורדים מחוייכים מהאוטובוס, וממלמלים - מה יש, נסיעה בחינם!

    - אם גם אתם הצטופפתם בין העשרות שצבאו על דלתות הגלידרייה החדשה שפתחו לכם בעיר, רק בכדי לקבל כדור גלידה וניל בחינם, למרות ששבועיים קודם נשבעתם שאתם לא נוגעים בסוכר.

    - אם את ארוחת הערב בפארק אתם מזמינים רק מ- פיצה חצי חינם, ואינכם מנסים אופציות אחרות, הגם שאתם מודעים היטב להפרשי הטעמים והמחירים...

    - אם אתם מתכננים לקחת את הילדים בחופש לפינת החי העירונית רק אחרי שתוודאו מספר פעמים שהכניסה למקום תהיה בחינם.


    בקשה אחת לי אליכם –

    אם אתם אוהבים לאהוב, תאהבו!

    רק אם אפשר, תעשו את זה גם כן -

    בחינם!!!


    ימי בין המצרים ה'תשפ"ב
    ​
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: בשלנית, אחוזה בהר, תמר21 ועוד 55 משתמשים58 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף יצחק פ.
    הייתי מגדיר: "כיצד לזהות חינמיסט / אדם שיעשה הכל כדי לקבל משהו בחינם" או "תשעה טיפים לזיהוי...
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת שתיקה כהודיה
  • שועל ספרות. //
    • הוא היה בעל מושלם, עשה הכל לפי הספר. אמרו לו לקנות מתנות, אז הוא קנה מתנות.

    נכון, שהוא לא הבין למה פרצופה של אשתו לא היה נראה מאושר, כשהגיש לה אחר כבוד, תכשיט שהוא קנה מהמוכר ההוא ליד השטיבלאך (הוא אמר שזה מתנה מצוינת לאישה). מה יכול להיות יותר מזה, אפילו את השם שלה היה כתוב על התכשיט.

    וכשיום אחד, חזר מחויך כולו, ובידיו חלוק שבימי הביניים היה להיט סוף הדרך! הוא ראה עווית בפניה, אבל ממש ממש לא הבין למה. 'זה מהתרגשות' הוא חשב, היא לא הייתה רגילה לקבל מתנות כנראה.

    אבל יום אחד, כשהוא חזר הביתה, ובידיו נעלי חוה הקדמונית. היא פשוט אזרה אומץ, ואמרה לו, "בעלי היקר, אתה לא יודע איך זה מרגש אותי שאתה קונה לי מתנות, אבל הבחירה שלך היא לא ממש הדברים שהולכים היום". הוא קצת היה בהלם, דווקא נעליים חומות, עם פסים ורוד ירוק אפור, נראה לו מושלם, אבל אם היא אומרת.

    יומיים אחר כך. הם הלכו יחד ברחוב ראשי בעירם, לפתע, היא הרימה את קולה בצעקה קלה, כשהיא מצביעה על חלון של חנות ראווה, "יואו את התיק הזה קנתה חברה שלי למשרד, וואו זה ממש יקר, יפה לה". הם המשיכו בדרכם, כשהוא חורש את מזימת ההפתעה למחר.

    למחרת היום חזר לביתו, ובידיו לא אחר מאשר התיק המדובר. וכשהפעם עווית פניה לא הסתתר ממנו, הוא היה חייב לשאול בעצמו, "מה עכשיו הבעיה?" "אתה לא מבין, להודיה מהמשרד שלי! יש את אותו תיק!"

    היום היא קונה מתנות לעצמה. 'אמנם המדריך אמר, שהן אוהבות שקונים להן מתנות', חושב בעלה, 'אבל כנראה שהיא פשוט, לא מהדור הזה!'
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: yael305, בן אדם מיוחד, .B.B ועוד 59 משתמשים62 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    קצת שיתוף בתהליך, איכשהו עלה לי המשחק מילים שתיקה כהודאה-שתיקה כהודיה חיפשתי, איזה קטע אפשר...
  • 599
    • נ
    שיתוף - לביקורת ביום ההוא
  • נ. גל //
    • ביום ההוא
    יום אחד תזכה להרגיש טבעי בבית. תשב מול השולחן, ותראה אותו כפי שהוא.
    יום אחד נשב יחד, על ספה רכה, ותגלה לי את כל מה שלא גילית לי אף פעם.
    ביום הזה, השמיים לא יראו אחרת, והארץ תוותר יציבה. בדיוק כפי שהיא היום. אני אמשיך לבשל ליד הכיריים, לכבס את הבגדים, ולקחת את הילדים לגן.
    אבל הכל יהיה אחרת, כי אתה תהיה כאן, כמו שאתה. תרגיש שהבית שלך - הוא בית.
    הוילונות ינודו לנו, יחייכו את הרגעים השקטים. והשמש שתזריח - תזרח בשבילי, ותאיר את הבית שלנו באור אחר, רך.
    וכשאוכל יתבשל על הכיריים, אתה תביט אלי מחדש, והכל כבר יהיה ברור מאליו.
    יום אחד אתה תרגיש פה בבית.
    אתה הבטחת שזה יקרה, ואני עושה הכל בשביל זה.
    האדמה לא רועדת תחתיי כשאני קוראת אלייך, השמיים לא מחווירים כשאני שוכחת לרגע. החלומות נרקמים לאט, ואתה מחכה כמו שרק אתה יודע לחכות.
    יום אחד, אתה תכנס בדלת ותגיד "שלום", כאילו תמיד היית כאן.
    ואני פתאום אבין, שתמיד היית כאן. אבל היית אתה, והיה הבית. לא היינו יחד.
    ויום אחד יהיה ה' אחד.
    אתה הבטחת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: משולש ברמודה, בלימי אפל, מתרגשת ועוד 20 משתמשים23 //
    0 תגובות
  • 680
    • מ
    שיתוף - לביקורת תפילה שלי
  • מיהי //
    • בס"ד
    נכתב בהשראת הימים. אשמח לביקורת מכל סוג שהיא:)

    סתם בוקר. שקט. הבית דומם. הסידור שקיבלה ליום כלולותיה, עטוף העור הרך והבהיר, ניצב הכן על שולחן הסלון. היא מביטה בו וחושקת שיניה.
    שמה החרוט עליו קורץ אליה בזהב, וכתמי הדמע שעל דפיו ניכרים בחותם מרשים על שוליהם, ובכל זאת. היא משפילה מבט. מתיישבת בגניחה על הספה המעוכה בצדדיה, וחובקת כרית רקומה. מיובשת.
    זה לא שחסר לה על מה להתפלל, יש לה! ועוד איך! אבל הלב... היא מרגישה אותו, לא מרגישה. מאובן.
    זה היה שבוע מעצבן. עם אנשים מרגיזים. שום דבר לא הלך לה. ומה שמתחשק לה זה רק לרצות לקחת את הסידור ולשפוך שיח ודמעות לפני קונה, ולא תפילה חסרת נשמה ונשימה. אך היובש סודק כל חלקה טובה בנשמתה.
    ושאף אחד לא ינחם אותה ש-מה לעשות? קורה. ככה זה לפעמים. וזאת בסך הכל תקופה חולפת, ולא נורא, היום לא יום כיפור. ואולי זוהי בכלל ירידה לצורך עליה, ובתוך ימים ספורים הכל יבוא על מקומו בשלום.
    כי זה לא קשור. עכשיו היא רוצה להתפלל. עכשיו היא רוצה להתחבר. אך הכבלים כמו מנותקים. אפילו אנחה לא נעקרת מליבה.

    היא מתרוממת, פותחת את החלון הרחב ומשב רוח קריר דוקר את פניה. אי שם ברחוב שוקק החיים שתחתיה אצים ילדים רכים בפאות מתבדרות בין עגלות תינוקות, בדרכם לתלמודי התורה. אנשים מזוקנים פוסעים במהירות כשתחת שחיים ספרים ותיקי תפילין. המית הרחוב רוחשת באוזניה. מעקצצת.

    ההמולה הזאת מלאת חן ויופי טהור, ואת, את שייכת אליה!
    נכון שהיא מעבירה בך רטט של רגש ונוסכת כוחות? אז זהו . שלא. רק תחושת חידלון שמתפשטת לעומת הרוח השוקקת ברחוב שם, למטה.

    כולם רצים. מזמזם ניגון במוחה. אנחנו רצים, והם רצים.
    לאן את רצה? לקדש את שמו של מי שאמר והיה העולם. היא נושכת שפתיים.
    אבל... מבטה נודד לסידור הדומם. איך אני, הקטנה, יכולה לקדש את שמו? סתם אחת. מתוך מיליונים.
    הארה ניצתת במוחה. לא סתם. אחת. יחידה מתוך מיליונים!
    נשימתה נעתקת, כשההבנה מחלחלת בה
    והיא מרימה את עיניה.
    הן נתקלות באמה הרבועה, הקרועה שעל הקיר. וציור השמן שקבוע לידה, זה שציירה אי אז, ברגש לוהט. בית מקדש מזהב. אושר אין קץ. כהנים, לווים. עולים לרגל, קהל צבעוני ותוסס, כשבין האנשים השונים, אך ה-כל כך דומים, נראה עשן קורבנות המיתמר כעמוד השמיימה.
    בית של שכינה, בית של עם אחד.
    "כל תפילה מקרבת הגאולה".
    ולו... ולו חסרה לו רק עוד תפילה אחת? תפילה שלה?
    ומה אם... נשימה עמוקה מטלטלת אותה ומעבירה צמרמורת בגבה. ומה אם היום הוא ייבנה?
    ואז היא תעמוד עם תפילתה, כשדמעות טריות על לחייה, ותרגיש, ותדע; תפילתי החישה פעמי גאולה! הביאה אותה, אותו, היום!
    ליבה פועם בעוז. פורץ את מסגרו. יש לך הכח! אולי היום תחזי בבנינו!

    והיא פורשת את הסידור לפניה, ופוצה את שפתיה.
    ולא קל לה, לשמר את הלהבה. אך כשהיא בוערת, אפילו קמעה, יש בידה להגן עליה, והלהבה עוד תתלקח ותתלבה מאליה.
    אז היא נלחמת על כוונה. נאבקת במפריע. לא אומרת נואש מנפילות קטנות. מתעקשת.
    ופסוקי דזמרה, וברכות שמע, ותפילת הלחש. ומילים שנחצבות בדם ואש.
    עלינו לשבח. הוא מודה, ועיניה צורבות.
    "ביום ההוא...אחד ושמו אחד."
    נושקת לסידור.

    ופתאום,
    קול דממה דקה. ותקיעה גדולה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מנחם דרורי, ללי99, לאלה ועוד 20 משתמשים23 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    לא ממש להוריד. אולי להקליל אותם קצת. המילה כלולותיה קצת הכבידה עלי.
  • 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת אש, עשן ובלבול
  • RIVKA W //
    • ואם-
    תבער האש
    הרחק
    קוראת
    לגעת,
    לקרב

    ואם-
    תרד היא
    במזבח
    ולהבות
    יאכלו
    הקרבן

    ואם-
    ילחש לך
    הקול
    ותמשכי
    בחבלי
    הקסמים

    ואם-
    כשעדיו
    תגיעי
    והנה הוא-
    הבעל

    האם-
    תרוצי הרחק
    בורחת
    מאש
    השקר

    האם-
    על מזבחו
    הקר
    תתרפקי
    ואהבתך
    תבוא אליו
    לוחשת


    "כי מנסה ד' אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ד' אלוקיכם..."
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, רינתיה, טאבו ועוד 10 משתמשים13 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    לדעתי הארכת השורות תוסיף לשיר יותר
  • 2 3K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת חסר התפתחות
  • שועל ספרות. //
    • אני כותב את זה מלב כואב:

    נכון אני לא הבן אדם החזק שהייתם רוצים לשבת אתו לשיחה או לסתם בילוי, אבל עדיין אני חי נושם ובועט.

    נכון, נכון שהרגליים שלי לא חזקות ולכן לא נותנים לי לנסות אפילו ללכת, ובגלל זה אני על מושב גלגלים כזה, אבל למה כשמסיעים אותי ברחוב, אתם מסתכלים עליי, וחלקכם אפילו מחייכים?

    זה נכון שאין לי את כישרון הדיבור, בגלל חוסר התפתחות שכלית, אבל למה כשאני מנסה להוציא מילה והיא יוצאת לי מוזר, חלקכם מתקנים אותי, חלקכם מחייכים, וחלקכם אפילו צוחקים.

    אתם חושבים שאני חרש אבל תדעו שאני שומע. ולהגיד לידי שאני מסריח, שאי אפשר לעמוד לידי, זה מגעיל! אתם יודעים שאני לא יכול לשלוט בעצמי ואין לי אפשרות לטפל בעצמי, זה לא דבר שהייתם רוצים שאני אגיד עליכם, אם הייתם במצב שלי.

    אבל מה לעשות כך נגזר עליי לחיות,

    עד שאני אגדל ואהיה לילד.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: סלבית, yael305, .B.B ועוד 82 משתמשים85 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    לחזור לקטע הזה, ולראות את ההשקעה בהגנה עליי. כיף!
  • 919
    • א
    שיתוף - לביקורת עוה"ז, אוטובוס?!
  • אנונימי 770 //

    • הוא עלה באטיות שפופה במעלה המדרגות הקדמיות של האוטובוס, בידו האחד שקית סופר, חדשה מהניילונים, מלאה בכל טוב ובזו השנייה אחז בשמיכת פוך נוצות מפנקת. הוא כימעט מעד כטיפס את המדרגה האחרונה.​

    "סליחה, איש?" הוא פנה לאדם שישב מאחורי הנהג. "בכיס שלי יש רב-קו אתה יכול לנקב לי? תודה רבה" הוא אפילו לא חיכה לתשובה.​

    הוא צעד אט אט לאורך האוטובוס ונעצר כשהגיע לקיצו, פרס את השמיכה על חמשת המושבים, הניח בעדינות מעושה את השקית במושב הסמוך לחלון והתיישב על זה המרכזי. חמש שניות של ישיבה כאשר בתומם בתרומם ממקומו וסגר ברגזנות את ששת תריסי המזגנים הסמוכים למושבו או ליתר דיוק למושביו.​

    "למה אנשים לא יכולים להתחשב בבני אנוש חסרי ישע?!" שאל עצמו בוויליום מחריש אוזניים. "אין. האנשים של היום הם לא האנשים של הלילה.​

    הוא התיישב בחזרה, בוהה בשמשה הרחוה ממנו בכמה מטרים. "ילד" הוא קרא לזה שיושב שני ספסלים לפניו מימין. "אתה יכול להוריד את התריס? השמש מציקה לי"​

    הנוסעים באוטובוס התכנסו לתוך עצמם מובכים. מה עוד יבקש האלמוני מיתר היושבים?!​

    הוא נשכב על חמשת הספסלים, מתכרבל בשמיכתו המענגת, עצם את עיניו. "נהג" הוא הוא צעק מאחרון הספסלים בפותחו אחת מעיניו. "בעוד כמה זמן מגיעים לתחנת אבשלום/לח"י?" התהפך לצד השני.​

    "זו התחנה הנוכחית"​

    והמסר---​

    המבין יבין והטיפש ינחש.​
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: מתרגשת, מנחם דרורי, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 32 משתמשים35 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אנונימי 770
    מביעה התנצלותי, לא עברתי על זה שוב לפני ששלחתי:( יישר כח על הערות, זה חשוב לי, תודה!
  • 1K
    • כ
    שיתוף - לביקורת ה'משא' שיהפוך אתכם לתלמידים של... -לא מומלץ-
  • כותב השורות //
    • אי שם בעיר כרכמיש שעל גדות נהר פרת, אחת הערים המרכזיות בחבל פתור
    השנה היא 1275 לפנה"ס [ב' תפ"ה]

    ישיבת "מן ארם" מנתה באותה עת כמה מאות תלמידים, וזכתה לשם טוב ברחבי העולם, ורבים רבים שיחרו לפתחה.
    תלמידי הישיבה היו מגיעים ממרחקים בעיקר כדי להיות חלק במשא המרכזי השנתי שנשא ראש הישיבה המפורסם והנערץ, בתחילת תקופת הקיץ.
    המשא המרכזי המדובר היה ה'דגל' של הישיבה ומה שמשך את הציבור הענק לעשות את כל הדרך רק כדי להשתתף בו, גם מי שלא נמנה עם תלמידי הישיבה הקבועים הורשה להיכנס למשא השנתי.

    המשא התחלק לשני חלקים והתפרס על כמעט שש שעות בסך הכל.
    לא סתם יוחסה לו חשיבות רבה בעולם הישיבות, מאחר וראש הישיבה הנודע היה פותח את השערים לתורתו הייחודית בחלקו הראשון של המשא, כשהוא פורס את משנתו לחיים מלאי משמעות, הוא היה מבסס את המטרות החשובות לאדם, נותן עצות מחכימות ושובה את לב השומעים בקסמה של התורה אותה הנחיל במסירות נפש.

    המשא השאיר חותם עז בכל מי שהיה שם, חותם שליווה אותו לכל ימי חייו.

    ראש הישיבה היה צעיר לימים אך הכל ראו בו את ה'מנהיג' לו הם זקוקים, הכריזמה שנטפה מכל מילה שהוציא מפיו, מכל תנועה שלו, הפכה את דמותו לנערצת בקהל הרב שהסתופף בצילו.

    השיא היה כשראש הישיבה נכנס לאולם המרכזי בישיבה, שקט של יראת כבוד היה משתרר למראהו ההדור נכנס פנימה מהלך אל הסטנדר שניצב על הבמה, שם הוא היה נוהג לעמוד רגעים ארוכים, מתבונן בקהל היטב היטב, שומע את קריאות האהדה, ומאזין ברוב קשב למחיאות הכפיים, כעבור זמן מה היה מסמן בידו לקהל, שהשתתק ברגע לאור קריאתו.

    תלמידי היקרים! הוא פתח את משאו.

    לא באתי ללמד אתכם דברים חדשים, אתם יודעים, אינני מחדש דבר תחת השמש, רק רואה בעיניים פקוחות את מה שהמציאות מורה לי לעשות, וכך אני עושה.

    'אחלק את דברי לשלושה נקודות שעליהן העולם עומד.

    הנקודה הראשונה.

    'העולם שלנו לא נותן הזדמנות שנייה', החל הרב בהצגת משנתו.
    'בקושי הזדמנות אחת, איכותית, ראויה, אותה יש לנצל עד תום'.

    יש לכם עיניים!
    תשתמשו בהם, תראו היטב מה קורה סביבכם, שימו עין במעשי חבריכם, חפשו לעולם את הכוונה הנסתרת, אל תשעו למה שנאמר כלפי חוץ.

    כשתראו דבר מה שמראה לכם פנים טובות, היו חכמים ופקחים, מצאו את הרוע הטמון בכל דבר, כך, ורק כך תהיו בצד של הטובים...

    הנקודה השנייה..
    הרוח.

    מה אנחנו בלי הרוח, הביטו בהרים הגבוהים, היכן שהרוח מכה בעוצמה, שם היא בשיא כוחה וצלילותה.

    הרוח תפעם בכם בעוצמה, רק אם תגביהו עצמכם, הביטו בכם במראה, ושירו שבח והלל למי שאתם, למה שאתם מסוגלים לעשות, למה שהשגתם בעמל ויזע, אז תחושו ברוח הגבוהה המחייה אתכם, ומשיבה לכם את כוחכם.

    זכרו תמיד כי בלי רוח, אין לנו חיים, הגביהו עצמכם והפיחו בכם את רוח החיים.

    הנקודה השלישית...
    רגע לנפש.
    הרי כולנו בני אדם, הרוצים עוד ועוד מכל הבא ליד, זו הטבע עמו נולדנו, חשוב לדעת להשתמש בו בתבונה.

    לעולם אל תגידו די, כל אשר תרגישו כי הנכם מעוניינים בו, הפכו לייעד אשר תרדפוהו עד יומכם האחרון.

    אל תאמרו נואש, גם אם הגעתם לחצי הדרך זכרו כי עוד חציה לפניכם, ובסופה פנו לדרכים אחרות, כך תוסיפו ותוסיפו להרחיב את גבול הנפש שתפתח במרחבים העצומים שתרכשו מן החומר.

    אל לכם לומר, טוב לי במה שיש בידי, כטענת ההבל השגורה בפי ההמון הטועה - טוב ציפור אחת ביד משניים על העץ, לא ולא! העיזו בנפשכם וטפסו על העץ כי יכול תוכלו להשיג כל אשר תתאוו לו.

    בלעם עצר את דיבורו, ולגם מן הכוס המלאה יין משובח, באומרו:
    אם לזה באתם, דייכם.
    אם נכנסו הדברים ללבכם, יכולים אתם לקרות עצמכם – תלמידיי!
    והמשיך בהבל פיו את המשא שהמשיך והמשיך עד שקיעת החמה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: מוריופ, tovy, חנה אביטל ועוד 32 משתמשים35 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מאל"ף ועד תג
    מאל"ף ועד תג
    כתוב טוב מאוד, מסוג הדברים שאתה קורא פעם שנייה ולא מבין איך לא הבנת...
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת אוכלי המאנצ'ס
  • שיילה //
    • הלילה בו החליט שמואל להמית עצמו באוהלה של תורה היה בהיר מהרגיל, הכוכבים נראו בעליל, השקט ברחובות בני ברק נסך בו עליזות והתרוממות הנפש, הוא לגם לגימה רועשת מנס-קפה מוקה, מביט מבט מלא משמעות אל ארון הספרים, מדמה בו שבילים עיקולים ותחנות, חיוך מתח את לחייו, הוא יצליח.

    בעלות השחר קפץ כלביא, נטל ידיו בשמחה עילאית, לבש בגדיו בדקדוק רב בסדר המובא בהלכה, ואץ אל הדלת, מוכן להיות מעשרת הראשונים. מעבר למפתן ליד המטריות ממש על השטיחון המעוגל , בהקה בלובנה שכבת טל מסקרנת, תחתיה נח מעודן וצח, דק ככפור- מן.

    תפילת שחריתו של שמואל הייתה כעבד המתחטא לפני רבו, דמעות של שמחה והקלה הרטיבו את טליתו. כך יוכל ללמוד בהשקט, אפס כי לא יהיה עוד אביון, נוות ביתו תוכל להמשיך להיות עקרת בית ולחנך את צאצאיו ליראת שמים ותורה. מיד לאחר התפילה טמן ראשו ורובו בגמרא והשים עצמו כמדבר.

    אשתו - חווה-איטא - בת טובים היא, למדה בסמינר במגמת גננות, וחונכה להקדיש את מאווייה למטרה המקודשת ביותר והיא לתת לבן העלייה שלה את היכולת והכוח להיות משה רבנו של הדור, או לכל הפחות ניצוץ.

    בעמל רב נטלה את המן הטרי, טחנה, אפתה ובישלה ממיטב המטעמים הקיימים, אפילו קינוחים דיאטטיים אשר טעמם כצפיחית עתירת קלוריות. כך מדי יום בבוקרו, קודם יקיצת דיירי הבניין הקנאים, אספה את המן בידיים נרגשות, והשתדלה לספק את צרכי המשפחה בתבונה שניתנה רק לנשים.

    ואז הגיעו ההוצאות החריגות. אמנם לשבת ירד המן בכמות כפולה, אך התלוננו הבנים שהם זוכרים את גרעיני האבטיח והדגים של זהבה, אז לקח שמואל קצת מן המן ומכר אותו כדי לספק להם מקצת חשקם, וגם שבועון חינוכי וקופסית גאלע קריר, בכדי להרוות את זכרונו מציר הבשר.

    בבר מצווה של שרוליק כבר לקח הלוואה בכדי לשלם על התסרוקות של הבנות, בתשלומים נוחים נורא. והלוואה נוספת לשבת התעלות בצפת בשביל המשפחתיות, ועוד אחת בשביל הזוגיות, וזה בסדר כי בפריסה החודשית הוא מוכר עשרים אחוז מהמן ומכסה את ההחזרים.

    לקראת החגים התרחבה המשפחה, ואחרי הברית עם הצלם, הקייטרינג והאולם החדש של 'קהילות' - גדלו ההחזרים לעשרים וחמשה אחוזים מהמן, וזה עוד לאחר שגדלה כמות המן היומית. המינוס שנוצר מדי חודש גרם לכך שכל כמה חודשים הוא זקוק להלוואה נוספת שמגדילה את החסר החודשי, ומקצרת את הזמן עד להלוואה נוספת.

    ואז בלילה קודר וסמיך ייבב שמואל בעיניים אדומות שהוא מוכרח לצאת ולחפש עבודה, באו מים עד נפש. "אקבע עיתים לתורה", הבטיח ספק לעצמו ספק לרעייתו, "אבל כך אי אפשר להמשיך".

    בבוקר פתח את הדלת בכבדות. והשטיחון המאובק - ריק.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: sunshay, מתרגשת, מנחם דרורי ועוד 72 משתמשים75 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בובה בובה
    וואו. תודה.
  • 720
    • ש
    שיתוף - לביקורת התגלית בעתיקה
  • שלמה שקד //
    • בס"ד


    מוישי הגיע עם משפחתו לנפוש בצפת. עיר המקובלים, שבה חיו ופעלו מאורי הדורות ששמם מוזכר עד היום בסילודין. הוא חש ברוח המרוממת בעת שהתהלך באותן סמטאות בהם התהלכו גורי האר"י הקדושים, כשהם מרחשין אותיות וצירופים. הוא התרגש לפסוע על מפתנם של אותם בתי כנסיות, שבהם תלמידי הבית יוסף התפלפלו בפסקי דינים וחידושים.

    הוא הסתובב בין הבתים, עם הקירות העבים, כאלו שבסמוך לקרקעית מציץ חלון קמור – צהר – למרתף בעל היסטוריה של מאות שנים. מצד אחד הכל היה מושלם, הוא נמצא בעיר העתיקה של צפת, מקום הנופש האידיאלי לגוף ולנשמה. מגיע לו, הוא הרי עמל במשך כל זמן הקיץ על תלמודו בישיבה. מצד שני הוא מרגיש שחסרה לו האווירה של תיבת נח המגינה ומצילה. השטייגען, הגמרא בצבע בורדו אדמדם, קובץ המפרשים עם הכריכה הבלויה וגם החברותא, כל אלו נשארו מיותמים והם חסרים לו.

    זה לא נובע מהרהור חלילה אחר הצורך של וקווי ה' יחליפו כוח, אדרבה גם הוא מרגיש כמה בחור ישיבה זקוק לכך. אבל ההתנתקות הפתאומית מהשקיעות בלימוד התורה ועבודת ה', מבלבלת אותו. הוא צריך לפתע להתמודד בשמירת עיניים, מול קבוצות האנשים הנוספות שמסתובבים בסמטאות וחלקם רחוק מחיי שמירת תורה ומצוות. התפילות גם הן, מציפות בפניו אתגרים. הוא רגיל לתפילות בהיכל הישיבה בצוותא עם חמש מאות תלמידים, ראשי הישיבה והמשגיחים. כעת הוא מתפלל במנין של כמה עשרות נופשים, שחלקם כבר נמצאים ראשם ורובם בתכנון טיולים.

    הוא נוכח לדעת שיש עולם, שבו צריך להשקיע בתפילה, גם בלי עזרה של אווירה שסוחפת אותך מאליה. שהחיוב לשמור על העיניים, לא נמצא רק בספרי המוסר ובדרשות שהמשגיח נושא בוועדים, אלא גם ובמיוחד כשמבלים בפארקים וחותרים בקיאקים. מה שבעיקר לא הסתדר לו, זה סדר הלימוד שהוא קבע לעצמו להקפיד עליו בחופשה. מבחינתו, לימוד התורה זה סדר רציני כמו סדר א' או ב' בישיבה, לא סדר פרווה כמו שיש לו עכשיו בחופשה. בימים האחרונים הוא היה פותח את הגמרא, מתחיל את השורה הראשונה ולא ממש מצליח להתקדם הלאה.
    >>​
    • תודה
    Reactions: אני וביתי, אש קודש!, טאבו ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    סיפור מתוק ומלא אור יהודי. הערות קטנות: מצד אחד - ומצד שני - ובאופן כללי דיבורו של חיים ברור...
  • 545
    • אילה מונטג
    שיתוף - לביקורת טָעִינוּ. טִאְטֵאנוּ:
  • אילה מונטג //
    • "ואז נכנסו שלוש אנשים..."

    "שלושה, תמשיך!"

    "שלושה, נו נו, בקיצור, נכנסו שלושה אנשים והתחילו לריב..."

    "להתעמת אתה מתכוון?! כן?"

    "למה מת? התכוונתי דווקא לריב ואף אחד לא מת מזה, לא חשוב, ואז הִגֶּעְתִּי לשם..."

    "הִגַּעְתִּי!"

    "לאן הִגֶּעְתָּ? לא הבנתי"

    "לא, רק תיקנתי אותך, אומרים הִגַּעְתִּי ולא הִגֶּעְתִּי, זה הכל, תמשיך את הסיפור, זה מעניין"

    "הקיצר, הגעתי והיו שם כמה קופסאות והם..."

    "והן..."

    "מה אין? אולי מספיק? אתה מוכן לתת לי לדבר כמו בן אדם?"

    "אני דווקא עוזר לך לדבר כמו בן אדם"

    "יאללה יאללה, שחרר, אתה מעצבן!!"

    "מרגיז, בכל מקרה, שמחתי לעזור"

    מוקדש לכל המתקנים הדקדקנים שמנסים לעשות את העולם תיקני יותר (כן, גם את, סבתא יקרה שלי), זה בדרך כלל לא עוזר, אולי מפריע. אולי טעינו, טַאְטְאוּ בחיאת.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: Ayala M, יעלזו חסידים, אפרת תהל ועוד 42 משתמשים45 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת לשבור צלחת עם בוטנים או ווידוי אישי של מפשר הצמרת
  • הנף מקלדת //
    • היום כולם מכירים אותי בתור הבורר, המגשר, המפשר והמתווך.
    המגזין האמריקאי היוקרתי ההוא, מרח אותי על עמוד השער עם הכותרת 'יעשה שלום עלינו'.

    רוב הציבור החרדי, זוכר אותי כמובן מסתתר מאחורי הקלעים, בהשכנת השלום ההיסטורית בין בעלזא-יוקנעם לינוקא מפקיעין. כמובן שאני לא אאשר ולא אכחיש, על הקשר שהיה לי בהליך הגישור בישיבת חדרה-גדרה.

    הישראלי שטיפה מתעניין, ייזכר בי בזכות במהלך הדרמטי, זה שסיים את הסכסוך ארוך השנים בין הפועל בית שאן להפועל תל אביב.
    וכמובן, כל הבלה בלה הרגיל על הפסקת האש בין איטליה לפינלנד, והמיזוג בין תשלובת מורגן לנטפליקס.

    בקיצור ה'מושך בחוטים'. זה מחמיא בהחלט.

    אבל הייתי רוצה שכולם ידעו איך הכול התחיל. מתי בעצם הבנתי שיש לי את זה?
    הייתי בחור בגיל שמקבלים דירה. בערב מהביל למדי, מצאתי את עצמי נדחס עם כמה חברים מבושמים במיצובישי לנסר בדרך לוורט של חיימקה שפליכט. כל הדרך לא הפסקנו להשתומם, איך דווקא חיימקה שעליו המציאו את האמרה 'מי תיקח אותו לעזאזל?!', דווקא הוא עקף את כולם בסיבוב.

    בסיבוב החלטתי, שבטח זה הצ'אנס היחיד של חיימקה להתחתן. וחשוב להתפלל שגם אם יהיו מכשולים, חיימקה ייגבר עליהם.
    תפילה עושה מחצה. המכשולים כבר נערמו. פשוט הגענו קצת מוקדם מידי. וההורים, עדיין ישבו...

    החתן והכלה המלבלבים התבקשו להמשיך את הסיבוב בחוץ. מצאו את עצמם באמצע גינה מודיעין עליתית. מצד שידוכניקים על סף שברי צלחת, עומדים ומייחלים שהצדדים יתרצו.

    הצדדים התבצרו בעמדותיהם. זה מה שהיה ניכר, כשפרצנו בשירת 'ישיש עליך' אדירה לתוך הסלון הקריית ספרי.
    הצלוחיות עם הכיבוד עמדו בצד מבוישות. האבות תקעו זה בזה מבטים עוינים. שפת הגוף שלהם שידרה פוטיניות. האימהות השפילו מבט.
    כולנו קלטנו שהכול עומד להישבר חוץ מצלחת, החבר'ה תפסו רגליים לאיזה חנות פלאפל בברכפלד שסיפרו עליה נצורות.

    אני הבנתי שאם אין אני. אז פשוט אין. ועכשיו.

    ניגשתי בצעד בוטח לספה המקולפת, ביקשתי מאבא שפליכט שיזוז קצת, התיישבתי בביטחון. "תקשיבו חברים" תפסתי בעדינות בידו של אבא גרוזבוים. "אני קצת חדש כאן, ולא בטוח מהי בדיוק נקודת המחלוקת, אבל הרגע ראיתי את חיימקה והחדשה שלו בגינה, וזה נראה שמבחינתם כבר אפשר לדהור לעבר השקיעה."

    אבא גרוזבוים, התורני יותר, הזעיף לעברי גבות. אך אני המשכתי בלהט, בעודי חופן בוטנים מהצלוחית הגדושה.



    "תראו את אגוז האדמה הנפלא הזה! שני חצאים שהצליחו להתחבר לבוטן שלם. ומה הם מבקשים?" הנפתי את הבוטן למול עיני ההורים ההמומים, "רק קליפה דקה, שקצת תגן עליהם. לקליפה הזאת נקרא לצורך העניין דירה בקריית גת.

    אז אבא אחד יבין שהוא יתן קצת קליפה. והאבא השני יקלף עוד כמה דולרים מהכיס. בסוף הקליפות הולכות לפח ונשארנו רק עם בוטן טעים."

    סיימתי את הנאום, ניערתי מעלי את קליפות הבוטנים והזדקפתי. הבחנתי בדמעות מנצנצות בעיניה של אהובה גרוזבוים-מתכנתת בכירה בטבע. והבנתי באינסטיקט של זבוב קייצי, שעלי לתת להם לעכל את הדברים.




    הדלת נפתחה בסערה. החדשה והאחרונה של חיימקה, בדיוק פרצה לבית. חיימקה אחריה במבט נזוף משהו.

    "אמא את לא מאמינה" היא צווחה בהיסטריה, חוץ מהסמארטפון שיש לו, הוא גם רגיש לבוטנים..."
    הצלוחית שבידי ממני כירסמתי בטונים בפינה נפלה ונשברה.



    "אני מצטער הרב גרוזבוים" אבא ואמא שפליכט מיהרו לקום. אני אשמור את המיליון שלי לכלה שתסכים לקחת את חיימקה שלנו"



    מאז בעצם הכול התחיל. אני התחתנתי עם דבורי גרוזבוים, תיווכתי לאבא שפליכט פסיכיאטר טוב שיטפל בחיימקה השבור...

    זהו. זה הכול. אפשר רק את החמאת בוטנים שם?
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אילה מונטג, -חיה-, נפש ועוד 61 משתמשים64 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קופי 100
    כשכולם אומרים בא תן אני אומר בא קח
  • 2K
    • פרוגמטי
    שיתוף - לביקורת לא ינום ולא יישן
  • פרוגמטי //
    • ''היה טוב וטוב שהיה'' אני מפריח לחלל הרכב, שום תגובה לא נשמעת. שקט אטום ממלא את האויר.

    רק רעש של רוח שמנסה להילחם בגוף המתכת שדוהר בתוכה ועוטפת אותו מכל כיוון.

    'אין כמו להפגש עם כל המשפחה המורחבת' אני מהרהר, 'טוב שיש את חול המועד'.

    בת השנתיים חגורה בבוסטר, ישנה כבר דקות ארוכות. השעון הביולוגי שמעיר אותה בבוקר, כבר התחיל משמרת לילה.
    מעיף מבט חטוף במראה ורואה את אשתי עוצמת עיניים, כשעל פניה חיוך עייף שמתעקש להישאר ער.

    אני מגביה את הווליום, שומע את השדרן מספר סיפורי מופתים מפתים, על מאות אנשים שכבר נושעו בזכות התרומה לארגון והנה הנה, קווי הטלפון קורסים מעומס ונשארו ממש עוד כמה מקומות בודדי בודדים. ''אוף'' אני רוטן, ''ימי ההתרמה האלו יכולים להרוג...'' ומסובב בעצבים את גלגל הווליום. מהספסל האחורי אני שומע ''מהה?'' רווי שינה. ''כלום כלום'' אני אומר, ''סתם חשבתי בקול''.

    שעה וחצי של נסיעה שקטה וחלקה מתקרבת לסיומה, ה'וויז' נותן 7 דקות זמן הגעה משוער. אין שום דבר שיכול להכין אותי למה שעומד להתרחש.
    קולות מחליאים של ברזל שנמחץ בברזל ומאבד את צורתו המקורית, מעירים אותי משינה עמוקה בת שבריר שנייה. כרית אוויר שנפתחת במהירות, כאילו רוצה לומר, אני הראשונה שזיהתה שנרדמת, והנה אני פה לשירותך. זגוגיות שמתנפצות לאלפי שברים של מה שהיה פעם חלון.

    שקט נוראי שמכה לשניה ומייד לאחריו צרחות ובכיות בשלושה קולות – אשה ושתי ילדות, שהקטנה בת שלושה שבועות. לפעמים צרחות הן סימן חיים, ולמעשה אני מוצא את עצמי אומר ''תודה''. כולן בוכות, משמע כולן חיות.

    אני יוצא מהדלת הנגדית, זו שפחות מעוותת וניתנת לפתיחה ויוצא לכביש שהיה סואן ועצר מנסוע. כמו בובות של פליימוביל, רצים אלינו אנשים עם אפודות צהובות וכתומות ומדים ואורות ושואלים ''איך? איך זה קרה?''. מבולבל, אני עונה להם ''אין לי מושג, הרגע התעוררתי''. מהחיוך על פניהם אני מבין שהכל בשליטה. גופת הרכב מוטלת בצד מדממת, אבל אנחנו יצאנו ללא פגע.

    אין שום סיבה הגיונית לשינה שנפלה עליי, אבל מה שברור שמי שהרדים אותי, נשאר ער ושמר עליי מלמעלה.

    כי ''הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: הדוויג, הפצחן, אביר88 ועוד 76 משתמשים79 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קוביד
    וואו תיזהר ותהיה לי בריא
  • 448
    • מאל"ף ועד תג
    שיתוף - לביקורת "מחיר למסתכן"
  • מאל"ף ועד תג //

    • שפרה אהבה מאוד את השעה הזו. צלילי ערב נטו להם חרישית, הודפים בשקט נחוש את קרני השמש שנותרו משתרכים, נאחזים בדקות האחרונות של היום.

    שפרה לקחה את העיתון היומי, שקית קטנה של קרקרים חדשים, מהפרסומת של העיתון אמש, והתיישבה בלאות קולנית על הספה הנאנקת בדממה.

    היא החלה את הדפדוף הקבוע לעמודים הפנימיים. כבר זמן רב שרצתה להעביר הצעה אל הנהלת העיתון, שימציאו פטנט הנותן לדפדף ברגע אחד את כל המוכר והחוזר חלילה מדי שבוע. כך שבדפדוף בודד נמצא את עצמנו כבר אחרי "חנינא בני" / "קרן ההסעות" / "בסדנו" / "קופת-העיר" / "דרשו" / ועוד ככל שיספיק הזמן/הדף.

    בינתיים, עד שמישהו יאזין לפטנטיה של שפרתנו, נאלצת היא לדפדף כאחרון העם. כך שלשום, כך אתמול וכך גם היום.

    את עיניה של שפרה צדה ידיעה בעלת כותרת אדומה: "היום המועד האחרון לרישום לתוכנית מחיר למשתכן". שפרה הסיטה מעט את העיתון מטווח עיניה המיידי, הטתה מעט את משקפיה בזווית של 40 מעלות לכיוון האף וזרקה אל חלל האוויר את הידיעה מילה במילה. כשסיימה, מתנשפת, שאלה בקול לא לה את בעלה מה הוא אומר על הידיעה המרעישה?!

    משולם בעלה ישב נינוח במטבח, מלחך את עיסת הקפה השחור שנותרה בכוס. הדבר האחרון שעניין אותו כרגע, וברגעים רבים נוספים, היה להקשיב להרצאותיה הארוכות של רעייתו. 'עיתון דיגיטלי' נהג לכנות את התופעה. משולם פלט בקול ענות חלושה שלא שמע כלום ושפרה הרגילה לסיטואציה, כמו התכוננה לתשובתו זו, החזירה כבר את משקפיה למסלולם הטבעי, קירבה את העיתון לחנייתו הרגילה והקריאה את הידיעה בשנית.

    לכשסיימה, סיים גם משולם את תמצית הקפה הבוצני עד תומה. השמיע כמה קולות ליקוק אחרונים, ולקינוח עלה מבטנו רעש של 'שביעות רזון' [גרעפס' בלע"ז]. "אז את אומרת שמחר אנו מקבלים הודעה שזכינו במחיר למשתכן?! הלוא כן"?!

    שפרה שמטה באחת את העיתון והמשקפיים. "מהיכן נחתה עליך אופטימיות זו? היודע אתה כמה אנשים נרשמו לתוכנית לעומת מספר הזוכים המצומצם? מספרים שעל כל כמה אלפי נרשמים יש זוכה בודד, או נכון יותר לומר זוג בודד"!

    משולם הזדקף מעט, השתעל קלות ככל אימת שבא להנפיק מכרסו סברא למדנית ומוצקה והחל בהרצאתו:

    "ראי נא שפרה. ב"ה זכינו לחתן כבר כמה ילדים, וב"ה ובעזרתו התחייבנו על סכומים גבוהים מאוד. יש שיאמרו גבוהים מדי. ביניהם הבנקאי שלנו. ואנו בינינו יודעים כמה הם צודקים... רק אנחנו יודעים כמה מוגזמת היתה ההתחייבות האחרונה, בה הבטחנו לחתננו היקר [תרתי משמע] דירה בירושלים. אבל ב"ה, בתוך 40 שנה נראה כבר את האור בקצה המנהרה, אם היא לא תקרוס על יושביה בתוך זמן זה. וברוך השם גם עכשיו התחייבנו על דירה גדולה לביתנו היקרה [כנ"ל], וב"ה ובעזרתו נצא מכל ההתחייבויות בתוך 55 שנה [אם היא לא תקרוס וכו']. והנה מחר יודיעו מי הם הזוכים המאושרים במחיר למשתכן. בטוחני שאנו ביניהם, שהרי כל מעשינו לשם שמים הם. הרי ודאי שהקב"ה גאה בצורת החיים שלנו ובהתחייבויותנו, והוא יראה ללבב שאמנם דופק מהר בתקופה האחרונה, אבל הכל למענו ולמען הרבות נחת רוח עשינו זאת. וכשהוא רואה את השתדלותנו ואורח החיים האחראי שלנו, בוודאי ובוודאי שהוא יסובב את כל הסיבות שאנו נזכה במחיר למסתכן".

    משולם התיישב שוב נאנח. שפרה חזרה בכאב לעיתון המקומט. השקט והשלווה חזרו לבית.​
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: tovy, אפרת תהל, חנה אביטל ועוד 10 משתמשים13 //
    0 תגובות
  • 668
    • נ
    שיתוף - לביקורת מוסכמות
  • נ. גל //
    • כשדיברתי את שדיברתי,
    ושתקתי את ששתקתי
    דממו עימי כולם
    והנידו את ראשם

    אך כשאמרתי את ששתקתי
    ובעטתי את שכאבתי
    בעטו בי כולם
    והסבו ראשם

    אמרו נא אתם, אחים
    האם יש עוד ערך
    למילים?

    שיתוף לביקורת ודיון. תגובות יתקבלו בברכה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: פאזל., תכנות123, לבי ועוד 32 משתמשים35 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מריומה~
    שאלת שאלה בסוף ועניתי כביכול עליה- אם יש ערך למילים- אז אמרתי בטח צריך למצוא את אילו שיכולים...
  • 1K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת ניקוי מדפים
  • שועל ספרות. //
    • תמוז הנה בא, ומבשר הוא על אלול הקרב.
    תפסתי את ההזדמנות, לניקוי מדפי בקשות הסליחה, אשר נערמו במהלך חודשי השנה שחלפו.

    סליחה אדון ועד הבית היקר(תרתי משמע!). החלון של הבניין באמת לא נשבר באשמתי, אני במפורש אמרתי לילדיי לא לשחק בתוך הבניין, אז לא ממש הרגשתי צורך להתקשר אליך, כי אתה כתבת שמי שאשם שיתקשר! (ולמען האמת גם אתה לא היית הוגן כלפיי שלא הסכמת שעוד שנתיים אשלם את כל התשלומים החודשיים יחד) אבל בכל זאת, אולי לא הייתי צריך לקנות כדורגל במשקל עשר קילו, לילדים בני חמש ושש. ועל כך סליחתי.

    סליחה גננת מסורה. אמנם אני לא שיקרתי, גם תור למסעדה זה תור, וגם הוא קבוע מראש. אך האמת היא שהוא נקבע שתי דקות לפני שדברנו, ואם היית יודעת על מה מדובר, ודאי לא היית מקבלת את זה כל כך יפה. ועל כך סליחתי.

    סליחה חבר "אהוב". אמנם הבטחתי שאחזור אליך מיד, כי אשתי מתקשרת. לא שקרתי, היא מתקשרת אליי הרבה, וגם אם לא בשנייה זו אז בהרבה אחרות. וזה שלא חזרתי אליך, מיד לא יכולתי, כי התקשרתי לחבר אחר. וזה שאחרי זה לא חזרתי, כי זה כבר לא היה מיד כמו שהבטחתי אז לא הרגשתי שאני צריך. ועל כך סליחתי.

    סליחה שכן מסכן. מה אני אעשה, ביתי הקטנה עובדת על התמחות צביעת ילדות בגועש וילדתך הייתה אחת מיצירות הפאר שלה. אל תדאג, היא לא הפסידה כלום בשבוע שלא הייתה בגן, את השיר "אודה לך ד'" אני מוכן ללמד אותה באופן אישי. אבל על הבייביסיטר שבוע אני מאמין שזה לא יכפר. ועל כך סליחתי.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: .B.B, REBEKA997, ש.ב.א ועוד 40 משתמשים43 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ביזנסטורי - אילה
    ברור. זה היה במין הומור. אחרי הכל אני יכולה לומר אותו דבר על כל כותבי הדרמה, מתח, רציחות...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת הוּא הַא מי זה בא? ראש-הממשלה-לשעבר הבא!
  • אדם מהשורה //
    • אתם ממתינים בחלל גדול וממוזג עם עוד עשרים אנשים על כיסאות בגוון כחול עכבר, אפרסק מרקיב או חסה מתולעת, בהתאם למיתוג הבנק המאושר לו בחרתם להעביר את העמלות המנופחות שלכם. הפקידים עסוקים עכשיו עם לקוחות וירטואליים, מתעלמים מהמציאות הבועטת והעצבנית שמולם. הזמן טס בעצלתיים ואתם וכל הדמויות שמסביבכם כבר לא מרגישים כמו משפחה. אתם כמו זוג נשוי שמתקשר עם גלגולי עיניים חסרי סבלנות.

    ואז הוא נכנס!
    נכנס עם מעיל עור שחור, קסדה חבוקה בזרוע שרירית ומבט אובססיבי וקצר רוח. 'אני רק שאלה', הוא מציג את עצמו באגרסיביות ועוקף את התור.

    'נעים מאוד, אדון רק שאלה, גם אנחנו רק שאלה!' אתם מנסים להתחזות בשם בדוי למרות שכולם יודעים ומכירים שהשם האמיתי שלכם זה: 'באתי לבקש מתיחה של האוברדרפט'. אבל אתם יודעים שזה לא ילך. רק שאלה הוא לא אחד שמוותר, הוא יטריל את המערכת עד שתיכנעו.
    אז אתם נכנעים.

    זה יכול לקרות גם ביום חמישי בתור ארוך וגלותי ב'יש חסד'.
    כולם מייצבים עגלות מפוצצות בכל טוב מצרים והמדינות שמקיימות איתנו יחסים דיפלומטיים. פתאום צץ בראש התור מישהו שנראה כמו בוזגלו וטוען בתקיפות: 'אני רק לחם לבן'. אחריו נדחף לקופה אשכנזי חיוור שמתעקש שהוא רק קפה טורקי. מגדיל לעשות ישיבע-בחור עילוי מפוזר שממש מתחנן: 'אני רק ראש כרוב וזהו זה'. אני יודע שלחם לבן, קפה שחור וראש כרוב וזהו זה הם לא אנשים שמוותרים. הם יטרילו את המערכת עד שאכנע.
    אז אני נכנע.

    כנוע עד לשד עצמותי אני מהרהר באינפלציה המסחררת ותוהה עגומות איך משלמים על עגלה מפוצצת בכל טוב ארץ מצרים והמדינות שמקיימות איתנו יחסים דיפלומטיים אחרי שטלר מהבנק לא הסכים למתוח את מסגרת האוברדרפט. משם מחשבותיי משייטות לפלונטר במערכת הפוליטית שנראית כמו קובייה הונגרית מטופשת עם מבטא שלא מצליחה להתארגן על צבע אחד, כמו מאה ועשרים אופנוענים שדוהרים לכיוונים מנוגדים תוך כדי מריבה מי ישב ליד החלון. פשוט עלו לי שני דימויים ולך תדע מה יותר טוב.
    ואז - הפתרון הגרנדיוזי מכה בראשי בעוצמה של קסדה באספלט!

    במפה הפוליטית מתאפיינים שני סוגים של מועמדים לראשות... יש אחד, שניים בקושי, שבאים עם עגלה מלאה באג'נדות יומרניות שישדרגו את החיים במדינה, ימחקו לנו את האוברדרפט ויקצרו משמעותית את התורים בבנקים וברשתות השיווק. לשאר המועמדים אין חזון או תכניות מרחיקות כוכב לכת. הם לא באו בשביל משהו רציני. 'אני רק ראש ממשלה וזהו זה'...
    אבל כולנו יודעים שראשי ממשלה וזהו זה הם לא אנשים שמוותרים. הם יטרילו את המערכת עד שניכנע.

    אז בואו ניכנע.
    כבר עשינו את זה עם הנוכל-האוכל טייק אווי מרעננה. עברנו שנה מאתגרת ומאתרגת אבל שרדנו. כמו שזה נראה גם לפיד לא הולך לדעוך בתפקיד לאורך ימים. נכניס אותם לבלפור ייבנה וישתפץ במהרה בימינו, תגידו אמן, נעשה להם תמונה פוטוגנית בלשכה עם דגל גדול נוצץ, טלפון אדום מבריק וכוננית ספרים מרשימה. אחרי שבועיים נדביק להם טייטל מחמיא של 'ראש-ממשלה-לשעבר' עם אבטחה, לשכה, רכב, פנסיה לכל החיים וכל מה שצריך כדי לאתחל את המערכת ולצאת מהפלונטר הפוליטי.
    בטח יעלה הרבה פחות מחמש מערכות בחירות רצופות.

    'אז מי נשאר לנו? תעמדו בתור יפה!'
    'נו גדעון, די כבר לדחוף, תראה איך יאיר חיכה בנימוס וקיבל. בני מה אתה מתבייש? בא גם אתה. איילת אל תהיי עצובה גם לך מגיע, אביגדור בלי פרצוף חמוץ, יאללה להצטלם, אין לנו את כל היום!
    מי שלא יכול להצטלם היום ישלח תמונה עם מסך ירוק וקהילת מעצבים גרפיים כבר תשתול לו דגלון יפה, טלפון אדום, כוננית, טייטל, אבטחה, רכב, פנסיה לכל החיים וכל מה שצריך כדי לאתחל את המערכת ולצאת מהפלונטר הפוליטי'.

    אחרי זה נכתיר ראש ממשלה רציני שיוציא אותנו, בעזרת ה' כמובן, מהבוץ ובא לציון גואל.

    מכל כיוון שאני מצלם את זה, זה נראה לי כמו רעיון מעולה. רק מה? עם רעיון מעולה אי אפשר ללכת למכולת. מקסימום לחשוב עליו בתור ב'יש חסד'.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: plsql, משתמשת צעירה, חשמל ועוד 56 משתמשים59 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדם מהשורה
    תודה על המחמאות ובעיקר על הביקורת. אולי הייתי צריך לסיים בזה.
  • 1K
    • פרוגמטי
    שיתוף - לביקורת הַפַּקָּח הַקֵּרֵחַ שֶׁעָשָׂה שְׁטוּת
  • פרוגמטי //
    • היה זה עוד יום חם. נכנסתי למגרש החניה הענק ואני מבחין בפקח קירח ששבילי זיעה ניגרים ממרומי מצחו לכיוון אפו, מזין לטבלט מספרי רכב בזה אחר זה, בניסיון נואש למצוא רכב שבעליו שכחו להפעיל פנגו.

    מורת רוחו ניכרה היטב על פניו ועל שפתיו היה ניתן לקרוא שלש קללות, שהסתננו בסדר קבוע אחת לכל מכונית, בכל פעם שהסימון הירוק הופיע על המסך.

    נראה היה שגמלה החלטה בלבו לעזוב את המקום ללא כל שלל, אולי מתוך ייאוש. הוא קיפל את הכסא שלו והתחיל לצאת מהחניון בצעדים נחשלים, כשפתאום זיק ניצת בעיניו. הוא שינה את כיוון הליכתו ופנה לעבר רכב יוקרתי שחנה ברישול, על שני קווי סימון ומלמל ''או! גם אמיד, גם חצוף!''

    הוא אפילו לא בדק של מי הרכב והאם ברשותו תו המאפשר לו לחנות כך והוציא דף של דו''ח למילוי ידני. הוא מילא בעט כדורי את מספר הרכב והצמיד את הדף לשמשה הקדמית בעזרת המגב.

    כשיצא מהחניה גבו היה זקוף ללא השוואה למה שהיה חמש דקות קודם – הוא הרגיש ניצחון.

    לפתע הוא נרעד. צווחה גרונית עמוקה נשמעה מכיוון הרכב. הוא הסתובב לאט, נזהר לא להפתיע את שריריו המבוגרים והוא קלט את ח''כ איתמר בן גביר עומד סמוך לרכב המוד''ח וקורא את הדו''ח בשאגות כששפתיו מלאים בקצף. ''מי זה השמאלן הזה?? איך הוא מעיז? הוא לא יודע שאני חבר כנסת??? שיחכה איזה תביעה אני מגיש נגדו...'' הוא המשיך לצעוק ולצעוק והפקח עמד במרחק בטוח נזהר לא להכנס לשטח האש, גם לא בשביל פשוט להתנצל.

    ריחמתי עליו, על הפקח הקירח ובמוחי חלפה מחשבה 'פַּקָּח שֶׁקֵּרֵחַ הָיָה מה ראה לשטות זו...'
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מאיר משה, תלמידים, castamir ועוד 61 משתמשים64 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נודד
    טוב שהגבתי. אין לי מושג איך פספסתי את הפנינה המחרידה הזו!
  • 463
    • כ
    שיתוף - לביקורת שעת דמדומים -בין ממשלות-
  • כותב השורות //
    • בסייעתא דשמייא

    (י.מ.י)

    דמדומים
    בין השמשות
    בין ממשלת היום לממשלת הלילה...
    בין האור והחושך - יש צבע אדום! באופק
    רק הזמן יעבור, יעשה את שלו.

    דמדומים
    בין השמשות
    מלחמת הכוכבים בענני הגשם
    הרוח נושבת על פני הים השטוח
    מאיימת לשטוף את החוף בגלים.

    דימומים
    יוצאים לבחירות
    חרב איש באחיו, לא יודעת גבולות!
    בין הרע והטוב, מישהו, בסוף ינצח!
    ואלו שלא, ייצאו חבולים.

    דימומים
    בתקופת הבחירות
    מסמנים מטרות - הפעם, זה להיות או לחדול!
    בחדשות חבילות - כביסה מלוכלכלת.
    השאלה היא את מי, הם יחליטו לתלות.

    (בהצלחה לטובים בליבותיהם
    ולישרים במעשיהם.)
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אפרת תהל, מוריופ, תן סימן ועוד 9 משתמשים12 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    ifatrosh
    מקבל חיים משלו. בעיני זה סוג של קסם
  • 876
    • פרוגמטי
    שיתוף - לביקורת שבר את הפח - ונמלט!
  • פרוגמטי //
    • הוא הביט אל עבר האולם המפואר בעיניים בורקות. מחשבות הציפו את כולו והוא כמעט מעד. ברגע האחרון הוא דילג מעל המכשול שהיה מונח על הרצפה, גלון דלק ריק ומלוכלך.

    מאבטחים חמורי מבע הקיפו את האיזור , שיירות רכבי שרד שחורים חלפו בכביש המוביל למקום. הוא ידע, שיבוא יום והוא יהיה שם. במקום הנחשק, ההוא שרק אחד יכול לעמוד בראשו. אולי שניים...

    לא היה לזה סיכוי הגיוני – יש קריטריונים ברורים. היו לו כשרונות אבל מה לעשות, לא את אלה שנדרשים בשביל התפקיד ההוא.

    ויום אחד זה קרה...

    ההגיון התאדה, הקריטריונים התנדפו והערכים יצאו לחל''ת. הכל הסתדר כמו בחלומות. הוורודים שלו והשחורים שלנו. הלא יאמן קרה והוא הומלך עלינו בכח.

    לתפקיד הוא נכנס כמו טווס והתנהג כמו פיל, אבל הפעם בעולם של חרסינה. שיכור מהתרגשות וחסר ניסיון הוא ניסה את כל המתקנים. את רכבי השרד ואת כסאות עור הצבי, את אזרחי המדינה הפך למקפצה ואת המוחלשים החליט לחשל כי מה שלא מחשל מחסל. וזה לא מחשל..

    אין דבר אחד שנשאר שלם, לא נשארה לנו תקווה מלבד זו שיותר גרוע כבר לא יכול להיות.

    עד שגם הוא הרגיש את הבחילה. הבחילה של עם שאמר די, שנחנק וצעק 'איני יכול עוד'.

    ואז..

    הוא התפקח לרגע, העיף מבט לערימת הזבל שהשאיר אחריו והסתובב חזרה למצלמה, יישר את עניבתו הכחולה ואמר כבאגב ''היו שלום, אני הולך לדרכי...''




    אזהרת קריאה!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: HILALI, אילה מונטג, יצחק ג. ועוד 34 משתמשים37 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    אופס.. צודק. זה באמת התבלבל לי קצת, כי בראש זה התחיל לי כרעיון קצת שונה ואיכשהו הכעס על האיש...
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת בעקבות החדשות - האיש שהחליט לא להחליט!
  • אדם מהשורה //
    • בֶּן שָׁלוֹשׁ הִתְלַבֵּט בַּגִּנָּה עַל סֶלַע,
    נַדְנֵדָה, מַגְלֵשָׁה, אוּלַי קָרוּסֵלָה?

    בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עוֹד לֹא הֶחֱלִיט,
    לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת עָדִיף מַעֲלִית!

    בַּחֲתֻנָּה הַמֶּלְצַר נָתַן לוֹ אֶגְרוֹף:
    "נוּ תַּגִּיד כְּבָר שְׁנִיצֶל אוֹ עוֹף?!"

    כְּשֶׁכָּאֲבָה הַבֶּטֶן מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל,
    הוּא נִקְרַע בֵּין אֶדווִיל לְאָקָמוֹל.

    כְּשֶׁהַמֶּמְשָׁלָה עַל כַּרְעֵי תַּרְנְגֹלֶת,
    הוּא הִמְשִׁיךְ בְּאוֹתָהּ הַתִּרְגֹּלֶת.

    בֵּין נִיר לְנִיר פּוֹסֵחַ וּמְשׁוֹטֵט,
    פּוֹנֶה לַשְּׂמֹאל וְלַיָּמִין מְאוֹתֵת.

    וְאָז, בּוּם טְרָאח נִשְׁמָע בַּמִּשְׁכָּן,
    וְהוּא נוֹתַר קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: נפש, נועה ב, שוקולד תות 143 ועוד 69 משתמשים72 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מירער
    הוא לא החליט את מה הוא הולך לחרוש. את המישור או את 'הר המור'.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה