הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
אז איך קרה הדבר הזה?
אולי עדיף להתחיל מן ההתחלה...
לפני כמה שנים באחד מלילות חנוכה יצאו להם זוג נחמד לטיול חנוכיות.
האישה, שלמדה בצורה מקצועית כתיבה יוצרת שנים לפני כן, והרגישה שחיידק הכתיבה לא נותן לה מנוח, העלתה את הנושא במהלך הטיול. בעלה, שהחזיק מעצמו עוד מימיו כתולעת ספרים אובססיבית, כותב מעולה ומבקר ספרות משכמו ומעלה, הסכים נחרצות שצריך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז הזה.
הגיע הזמן לכתוב ספר.
על מה?
זה חייב להיות משהו חדשני, יצירתי, משהו מסעיר!!
הרהור לפה, מחשבה לשם, והאישה זורקת – אולי ספר פנטזיה!
הבעל, שחיבב פנטזיה על שלל סוגותיה עוד משחר נעוריו הנהן בהתלהבות.
הם עשו סיבוב פרסה, חזרו הביתה, הקלסר מימי החוג נשלף, כוס קפה, דף חלק ו... תקציר העלילה כבר מקבל צורה.
נכתב קטע אחד, ועוד אחד ואולי אפילו שניים ו...העסק נתקע.
מה קרה? החיים עצמם.
ילדים, עבודה, חגים וכו' וכו' מידי פעם הנושא עולה, נכתבים כמה פרקים ו... נשלחים למגרה.
ואז... יום אחד במהלך בירור יסודי באינטרנט על התקנת ספסל אחורי ברכב סטיישן, אני (כן, ניחשתם נכון!) נתקל בפורום כתיבה של פרוג.
נרשם לאתר, ממתין שלושה חודשים, מתקבל לפורום כתיבה ו...מתמכר קלות לעולם הכתיבה. (ומה עם הספסל אתם שואלים? בסוף קנינו רכב 7 מקומות. הפחידו אותנו מידי מתאונות שרשרת...)
אני משכנע את אשתי לנער את האבק מהסיפור ההוא ולהעלות את מה שכבר נכתב לפורום, הרי בלאו הכי הספר לא ממש זז.
היא משתכנעת והסיפור עולה.
קטע ועוד קטע מתפרסמים ואנשים מגיבים, ובעוצמה!!
אני מתפתה לשלוח את ידי גם כן בכתיבת קטעים בספר, למרבה הצער התגובות על מה שכתבתי חיוורות בהרבה, ואני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שעדיף להותיר את הכתיבה למוכשרת שבינינו (אל דאגה! הקטעים ההם נמחקו או שוכתבו עמוקות בגירסא הסופית).
התגובות עושות את שלהן, אשתי ממשיכה לכתוב במרץ, ואני זז באלגנטיות למשבצת המבקר/ יועץ. הספר ממשיך להיכתב, להשתכלל, לעבור כמה וכמה עריכות יסודיות, ולקבל תפניות שהופכות אותו ליצירה חדשה לגמרי.
והנה הספר הגיע אל משפט הסיום.
פקקי השמפניה נחלצים (שוופס בטעם ענבים), מוזמנת הסוויטה הנשיאותית של מלון "פור סיזנס" היוקרתי (שבת אצל ההורים) ו...הגיע הזמן לחפש הוצאה לאור.
מכיוון שסוכם עוד בשלב מוקדם שהיא הכותבת, ואני ה"אמרגן", אני משנס מותניים ומגבש רשימת אופציות להמשך. עורכים, מגזינים(כסיפור בהמשכים) הוצאות לאור פרטיות וממוסדות
אחרי כמה ימים השגנו כתובת מייל כלשהיא שקשורה ל"אור החיים", ניסחנו את הפנייה בצורה המושכת ביותר, ו...שלחנו.
אחרי פחות מחצי שעה! קיבלנו תגובה ידידותית מאוד שמזמינה אותנו לשלוח את כתב היד או פרקים מתוכו + תקציר מפורט, הם יישלחו ללקטורים מטעמם ובמקרה והספר ייבחר הם יצרו קשר.
חולפים כמה ימים ואני משכנע את אשתי שלפי מה שאני מתרשם מניקים שונים בפרוג, הסיכוי להיבחר על ידי הוצאת ספרים הראשונה ששלחנו אליה היא קטנה מאוד.
החלטנו ללכת על עריכה ואז לנסות שוב. פנינו לכמה עורכים, גיבשנו עמדה, וכמעט סגרנו עם עורכת. ברגע האחרון ניסינו את מזלנו במייל נוסף ל"אור החיים", שתהה בנימוס תוך כמה זמן בערך נקבל תשובה, כי חשבנו ללכת לעוד כיוונים וכו' וכו'.
שוב התגובה לא איחרה לבוא - "מאוד ייתכן שכן, נעדכן בימים הקרובים".
עצרנו כמובן את סגירת החוזה עם העורכת, המתנו בקוצר רוח משווע, הכולל תיזוז עצבני בסביבת המחשב, וריענון של דף המייל אחת לדקותיים, כן, גם בשעות שהתרנגול מכחכח בגרונו לקריאת השכמה, והנה ההודעה סוף סוף נוחתת.
הספר נבחר.
מתואמת שעה לשיחה טלפונית, ובה מתוודעת אשתי לראשונה עד כמה זכינו.
מסתבר שישנו פרויקט (כבר שנה שלישית) בהוצאת אור החיים בשם "פרויקט הכוכבים סופרי העתיד" במסגרתו ממיינים לקטורים מטעם ההוצאה את עשרות (האמת, על פי ראיון שמצאנו באיזשהו אתר עם הבוס - מדובר במאות! בשנה) כתבי היד שנשלחים אליהם, ובוחרים מתוכם ששה ספרים שראויים בעיניהם לתואר סופרי/סופרות העתיד ושזכאים למעטפת הנרחבת שמעניקה ההוצאה.
מבלי לדעת הגשנו את הספר להתמודד לתואר והוא אכן זכה.
עברנו כמה ימים גדושי אופוריה ולחץ לסירוגין, כשבסופם נחתם חוזה נדיב בין אשתי להו"ל, ומכאן קווינו שהדברים יתחילו להתגלגל.
אבל הבורא חפץ אחרת...
לא אלאה אתכם בפרטי העיכובים שנוצרו, חופשה של המו"ל, בחירת עורכת, חגי תשרי, ואז אסון שמחת תורה והמלחמה שבעקבותיה, חילופי עורכות עקב אי התאמה, ועוד ועוד. כל אחד מהנ"ל גרר עיכוב של שבועות!!
ושעון החול ממשיך לטפטף בעקשנות לעבר הדד ליין שנחקק בחוזה...
אבל הנה, סוף טוב הכול טוב, עם המון סייעתא דשמיא והרבה מאמץ אינטנסיבי מצד כל הנוגעים בדבר הסתיימה העריכה (עם העורכת שוודאי מוכרת לרבים מכם @ליאורהA ) העימוד המושלם(על ידי @Carrot ) והכריכה המרהיבה בביצועה של אוריה עומר, כשהגות הכריכה ופיקוחה על ידי גב' יהודית היימן.
הספר הוגש למו"ל ולנו נותר לנשום עמוק, וסוף סוף - להירגע.
בימים שנותרו המתנו בקוצר רוח עד שצו איסור הפרסום מטעם המו"ל הוסר, ושחררנו את האצבעות על המקלדת...
לכם נותר לרוץ לחנות הספרים הקרובה. (זהירות בכביש) או לחילופין, לתפוס תור בספרייה (בתקווה שהתור יגיע לפני שייצא הספר הבא ...)
אז כפי שכתבתי, לולי העידוד, הפירגון, וההערות המדייקות, סביר שהספר היה נותר להצהיב במגירת קובץ הוורד ולא היה זוכה לחזות בנועם זיו המכבש והדיו. על כך נתונה לכם תודתנו העמוקה.
בנוסף אציין שהרבה מאוד מן הידע שצברנו לוקט מן המאמרים העשירים והמחכימים שבפורום הזה (בפרט המאמר של @מ. י. פרצמן על איך מוציאים ספר. וגם של @ליאורהA על צורת העבודה מול עורכת) ומדיונים נרחבים בנושאים מגוונים, אז תודה לכל הכותבים באשר הם.
לעת עתה אני מתכוון להיעלם מן הפורום ולהניח לכם לפרגן/לבקר/ או סתם לרכל בנחת מאחורי הגב.
בעזרת ה' אני מקווה ביום מן הימים להעלות מאמר, בו אפרט את הטיפים שליקטנו לאורך המסע של הספר, מן המחשב - אליכם בערסל שבגינה.
ועד אז היו שלום!
אולי עדיף להתחיל מן ההתחלה...
לפני כמה שנים באחד מלילות חנוכה יצאו להם זוג נחמד לטיול חנוכיות.
האישה, שלמדה בצורה מקצועית כתיבה יוצרת שנים לפני כן, והרגישה שחיידק הכתיבה לא נותן לה מנוח, העלתה את הנושא במהלך הטיול. בעלה, שהחזיק מעצמו עוד מימיו כתולעת ספרים אובססיבית, כותב מעולה ומבקר ספרות משכמו ומעלה, הסכים נחרצות שצריך לעשות משהו עם הכישרון המבוזבז הזה.
הגיע הזמן לכתוב ספר.
על מה?
זה חייב להיות משהו חדשני, יצירתי, משהו מסעיר!!
הרהור לפה, מחשבה לשם, והאישה זורקת – אולי ספר פנטזיה!
הבעל, שחיבב פנטזיה על שלל סוגותיה עוד משחר נעוריו הנהן בהתלהבות.
הם עשו סיבוב פרסה, חזרו הביתה, הקלסר מימי החוג נשלף, כוס קפה, דף חלק ו... תקציר העלילה כבר מקבל צורה.
נכתב קטע אחד, ועוד אחד ואולי אפילו שניים ו...העסק נתקע.
מה קרה? החיים עצמם.
ילדים, עבודה, חגים וכו' וכו' מידי פעם הנושא עולה, נכתבים כמה פרקים ו... נשלחים למגרה.
ואז... יום אחד במהלך בירור יסודי באינטרנט על התקנת ספסל אחורי ברכב סטיישן, אני (כן, ניחשתם נכון!) נתקל בפורום כתיבה של פרוג.
נרשם לאתר, ממתין שלושה חודשים, מתקבל לפורום כתיבה ו...מתמכר קלות לעולם הכתיבה. (ומה עם הספסל אתם שואלים? בסוף קנינו רכב 7 מקומות. הפחידו אותנו מידי מתאונות שרשרת...)
אני משכנע את אשתי לנער את האבק מהסיפור ההוא ולהעלות את מה שכבר נכתב לפורום, הרי בלאו הכי הספר לא ממש זז.
היא משתכנעת והסיפור עולה.
קטע ועוד קטע מתפרסמים ואנשים מגיבים, ובעוצמה!!
אני מתפתה לשלוח את ידי גם כן בכתיבת קטעים בספר, למרבה הצער התגובות על מה שכתבתי חיוורות בהרבה, ואני נאלץ להודות ביני לבין עצמי שעדיף להותיר את הכתיבה למוכשרת שבינינו (אל דאגה! הקטעים ההם נמחקו או שוכתבו עמוקות בגירסא הסופית).
התגובות עושות את שלהן, אשתי ממשיכה לכתוב במרץ, ואני זז באלגנטיות למשבצת המבקר/ יועץ. הספר ממשיך להיכתב, להשתכלל, לעבור כמה וכמה עריכות יסודיות, ולקבל תפניות שהופכות אותו ליצירה חדשה לגמרי.
והנה הספר הגיע אל משפט הסיום.
פקקי השמפניה נחלצים (שוופס בטעם ענבים), מוזמנת הסוויטה הנשיאותית של מלון "פור סיזנס" היוקרתי (שבת אצל ההורים) ו...הגיע הזמן לחפש הוצאה לאור.
מכיוון שסוכם עוד בשלב מוקדם שהיא הכותבת, ואני ה"אמרגן", אני משנס מותניים ומגבש רשימת אופציות להמשך. עורכים, מגזינים(כסיפור בהמשכים) הוצאות לאור פרטיות וממוסדות
אחרי כמה ימים השגנו כתובת מייל כלשהיא שקשורה ל"אור החיים", ניסחנו את הפנייה בצורה המושכת ביותר, ו...שלחנו.
אחרי פחות מחצי שעה! קיבלנו תגובה ידידותית מאוד שמזמינה אותנו לשלוח את כתב היד או פרקים מתוכו + תקציר מפורט, הם יישלחו ללקטורים מטעמם ובמקרה והספר ייבחר הם יצרו קשר.
חולפים כמה ימים ואני משכנע את אשתי שלפי מה שאני מתרשם מניקים שונים בפרוג, הסיכוי להיבחר על ידי הוצאת ספרים הראשונה ששלחנו אליה היא קטנה מאוד.
החלטנו ללכת על עריכה ואז לנסות שוב. פנינו לכמה עורכים, גיבשנו עמדה, וכמעט סגרנו עם עורכת. ברגע האחרון ניסינו את מזלנו במייל נוסף ל"אור החיים", שתהה בנימוס תוך כמה זמן בערך נקבל תשובה, כי חשבנו ללכת לעוד כיוונים וכו' וכו'.
שוב התגובה לא איחרה לבוא - "מאוד ייתכן שכן, נעדכן בימים הקרובים".
עצרנו כמובן את סגירת החוזה עם העורכת, המתנו בקוצר רוח משווע, הכולל תיזוז עצבני בסביבת המחשב, וריענון של דף המייל אחת לדקותיים, כן, גם בשעות שהתרנגול מכחכח בגרונו לקריאת השכמה, והנה ההודעה סוף סוף נוחתת.
הספר נבחר.
מתואמת שעה לשיחה טלפונית, ובה מתוודעת אשתי לראשונה עד כמה זכינו.
מסתבר שישנו פרויקט (כבר שנה שלישית) בהוצאת אור החיים בשם "פרויקט הכוכבים סופרי העתיד" במסגרתו ממיינים לקטורים מטעם ההוצאה את עשרות (האמת, על פי ראיון שמצאנו באיזשהו אתר עם הבוס - מדובר במאות! בשנה) כתבי היד שנשלחים אליהם, ובוחרים מתוכם ששה ספרים שראויים בעיניהם לתואר סופרי/סופרות העתיד ושזכאים למעטפת הנרחבת שמעניקה ההוצאה.
מבלי לדעת הגשנו את הספר להתמודד לתואר והוא אכן זכה.
עברנו כמה ימים גדושי אופוריה ולחץ לסירוגין, כשבסופם נחתם חוזה נדיב בין אשתי להו"ל, ומכאן קווינו שהדברים יתחילו להתגלגל.
אבל הבורא חפץ אחרת...
לא אלאה אתכם בפרטי העיכובים שנוצרו, חופשה של המו"ל, בחירת עורכת, חגי תשרי, ואז אסון שמחת תורה והמלחמה שבעקבותיה, חילופי עורכות עקב אי התאמה, ועוד ועוד. כל אחד מהנ"ל גרר עיכוב של שבועות!!
ושעון החול ממשיך לטפטף בעקשנות לעבר הדד ליין שנחקק בחוזה...
אבל הנה, סוף טוב הכול טוב, עם המון סייעתא דשמיא והרבה מאמץ אינטנסיבי מצד כל הנוגעים בדבר הסתיימה העריכה (עם העורכת שוודאי מוכרת לרבים מכם @ליאורהA ) העימוד המושלם(על ידי @Carrot ) והכריכה המרהיבה בביצועה של אוריה עומר, כשהגות הכריכה ופיקוחה על ידי גב' יהודית היימן.
הספר הוגש למו"ל ולנו נותר לנשום עמוק, וסוף סוף - להירגע.
בימים שנותרו המתנו בקוצר רוח עד שצו איסור הפרסום מטעם המו"ל הוסר, ושחררנו את האצבעות על המקלדת...
לכם נותר לרוץ לחנות הספרים הקרובה. (זהירות בכביש) או לחילופין, לתפוס תור בספרייה (בתקווה שהתור יגיע לפני שייצא הספר הבא ...)
אז כפי שכתבתי, לולי העידוד, הפירגון, וההערות המדייקות, סביר שהספר היה נותר להצהיב במגירת קובץ הוורד ולא היה זוכה לחזות בנועם זיו המכבש והדיו. על כך נתונה לכם תודתנו העמוקה.
בנוסף אציין שהרבה מאוד מן הידע שצברנו לוקט מן המאמרים העשירים והמחכימים שבפורום הזה (בפרט המאמר של @מ. י. פרצמן על איך מוציאים ספר. וגם של @ליאורהA על צורת העבודה מול עורכת) ומדיונים נרחבים בנושאים מגוונים, אז תודה לכל הכותבים באשר הם.
לעת עתה אני מתכוון להיעלם מן הפורום ולהניח לכם לפרגן/לבקר/ או סתם לרכל בנחת מאחורי הגב.
בעזרת ה' אני מקווה ביום מן הימים להעלות מאמר, בו אפרט את הטיפים שליקטנו לאורך המסע של הספר, מן המחשב - אליכם בערסל שבגינה.
ועד אז היו שלום!
היום חברים, נציץ אל הצד השני בסיפור המגילה.
במהלך ההיסטוריה זכה המן האגגי לקיתונות של בוז. ילדים למדו לשנוא אותו, לבוז לו, להגות את שמו בצירוף כינויים שליליים במיוחד ולהשוות אליו את ההמנים שבכל דור.
גם בציורים, תמיד השתדלו לצייר אותו מרושע, חמדן ותאוותן. ועם זאת, מוזנח ומטופש.
הגיע הזמן לתקן עוול היסטורי!
ספרו לי על הצד של המן בסיפור במגילה. הכניסו להיסטוריה את מהוויו האנושיים ורצונותיו המשותפים לכל בני האדם.
אפשר להתמקד באפיזודה מעברו וילדותו.
אולי לתאר בכנות ובאומץ, את התמודדותו עם אישה דומיננטית כזרש.
בגלל פערי הדורות והעדר חומר תיעודי, מומלץ להכניס לתוך אפיון דמותו המורכבת של הצורר, מוטיבים ידועים של צוררים אחרים. עדיף מההיסטוריה הקרובה.
(אפשר אפילו איזה צוררון אישי כמו השכן שסגר לכם את החניה לטובת יחידת דיור)
סיפורים מבינה מלאכותית יתקבלו בברכה, בפורום המתאים לכך.
האתגר יינעל בג' אדר ב'. מספיק לפני פורים, שתספיקו לכתוב את הברכות המושקעות שלכם למשלוח מנות למורה לפסנתר.
לנספח לחצו כאן
במהלך ההיסטוריה זכה המן האגגי לקיתונות של בוז. ילדים למדו לשנוא אותו, לבוז לו, להגות את שמו בצירוף כינויים שליליים במיוחד ולהשוות אליו את ההמנים שבכל דור.
גם בציורים, תמיד השתדלו לצייר אותו מרושע, חמדן ותאוותן. ועם זאת, מוזנח ומטופש.
הגיע הזמן לתקן עוול היסטורי!
ספרו לי על הצד של המן בסיפור במגילה. הכניסו להיסטוריה את מהוויו האנושיים ורצונותיו המשותפים לכל בני האדם.
אפשר להתמקד באפיזודה מעברו וילדותו.
אולי לתאר בכנות ובאומץ, את התמודדותו עם אישה דומיננטית כזרש.
בגלל פערי הדורות והעדר חומר תיעודי, מומלץ להכניס לתוך אפיון דמותו המורכבת של הצורר, מוטיבים ידועים של צוררים אחרים. עדיף מההיסטוריה הקרובה.
(אפשר אפילו איזה צוררון אישי כמו השכן שסגר לכם את החניה לטובת יחידת דיור)
סיפורים מבינה מלאכותית יתקבלו בברכה, בפורום המתאים לכך.
האתגר יינעל בג' אדר ב'. מספיק לפני פורים, שתספיקו לכתוב את הברכות המושקעות שלכם למשלוח מנות למורה לפסנתר.
לנספח לחצו כאן
18 תגובות
0 תגובות
3 תגובות
0 תגובות
34 תגובות
3 תגובות
5 תגובות
0 תגובות
2 תגובות
1 תגובות
7 תגובות
עוד לפני שיצא 'פדהאל' הסתובבה הסצנה הזאת אצלי בראש, בתוך הלב הייתה לי ציפייה לפגוש משהו דומה לה בספר, כשראיתי שרק אזכור קטן הופיע על מותו של יקוואל החלטתי לכתוב אותה בעצמי.
---
הצהרה חשובה כיאה לכללי עולם הפאנפיקשיין: הדמויות אינן שלי, הן כולן שייכות למיה קינן בלבד.
---
כמו גרעין טמון עמוק באדמה, מתפתח לאט בחושך ורק קצהו מבצבץ מעל הרגבים התחוחים - סודות כך לימדה אותו אמא שלו כשהיה קטן הם כמו צמחים. שים גרעין אחד עמוק באדמה, השקה אותו במים והמתן. הוא כבר יצמח, יתפתח ויוציא עלעלים קטנים.
הסוד לעולם לא יישאר כמו שהיה כששמעת עליו לראשונה, גולמי, חזק וראשוני. הזמן שעובר בונה עליו תוספות חדשות, השלכות גדולות ותילי תילים של השערות וגם אם תתאמץ מאד עדיין יבצבץ לו מבעד לפניך לפעמים.
הרבה פעמים חשב לספר לה. בסיום סעודת שבע הברכות האחרונה שלהם כשהזכירה לראשונה את יקוואל או כשהגיעו לטירה ואונמר בעליזות שאפיינה אותה הצהירה שאין שום סיכוי בעולם שיקוואל יסכים לבוא לבקר אותם בחור הנידח הזה כשיחזור.
לא הרבה הזכירו בני משפחת המלוכה את הנסיך הנעלם, אבל הזמן שחלף מאז נישא לאונמר, לימד את אולה כי על אף שהציגו פנים אחידות ביחסם כלפי בן המשפחה המרדני, מתחת לפני השטח היו הדברים שונים.
מיכאל שלא ראה את יקוואל מאז עזב את כוזר ואונמר שטענה באוזניו מספר פעמים כי אופייה המרדני השתווה ליקוואל לעיתים, לא הסכימו עם דעתו של המלך. מילים לא נאמרו במפורש מעולם אבל בפעמים היחידות בהן הזכיר מישהו את שמו של הנסיך, יכול היה אולה לראות את מיכאל משפיל את מבטו ואת שפתיה של אונמר מתהדקות בהבעת כעס שלמד עם הזמן לזהות.
בזמנים כאלו הייתה החלטתו הראשונית שלא לספר לאף אדם על מותו של יקוואל מתחזקת מחדש. כי גם אם יתעלם מנסיבות מותו של יקוואל ולא יספר על האנשים איתם נלחם בקרב האחרון של חייו. בעובדת מותו יהיה מספיק בכדי להצית אש של ממש בין אחיו ואחיותיו וגורם לכך לא רצה להיות.
אונמר הייתה סיפור אחר. סוד כבד המרחף בין יסודותיו של הבית אותו הקימו לא היה רעיון נבון במיוחד אבל כל פעם שפתח את פיו ורצה לומר משהו, מצא סיבות חכמות ומנומקות למה כדאי יותר לשתוק.
בתחילה היה הכול חדש, העיר, הטירה והאנשים. וכמו כל זוג טרי וצעיר בשנתם הראשונה התמודדו עם הרבה מכשולים, קטנים וגדולים. לא היה זה הזמן ולא המקום המתאים לפתוח נושאים כבדים כגון אלו, תפקידו בשנה הזאת אחרי הכול היה לשמח את אשתו אשר לקח, לא להכניס לחייה מוות ושכול.
אבל הימים חלפו להם וגם החודשים, ולילה אחד, עת ישב בחדר עבודתו ממצמץ בעייפות מול רקיע זוהר ומלא כוכבים, נזכר אולה כי היום בלילה תמלא בדיוק שנה לנישואיהם. ושוב החל מצפונו מתעורר.
בארוחת הערב סיפרה לו אונמר בהתלהבות על מכתבה של רנה שהגיע באותו היום ועל הביקור שהיא מתכננת באחוזה, ובוקר יום הנישואין שלהם שהפציע למחרת בוודאי לא היה הזמן המתאים להעלות את הנושא. אבל שבוע אחר כך עת הזכירה אונמר בגעגוע את חיבתו של יקוואל לסוסים, חיבה ששיתפו גם היא ואיסתרק מאז ומתמיד, לא יכול היה יותר לשתוק.
"יקוואל—" אמר ונתקע משפיל את מבטו, המילים הסדורות אותן תכנן לספר לה במהלך השנה האחרונה מסרבות לצאת מפיו.
"יקוואל", חזרה אונמר, מנופפת במזלגה ומחכה שימשיך.
"הוא יכול שלא לחזור אף פעם, את יודעת". בזהירות הרים את עיניו לכיוונה, בוחן את פניה.
אונמר מגלגלת את גביע היין בין אצבעותיה, "הוא יחזור", היא אומרת בביטול.
"הוא—", שוב פעם נתקע, מה למען השם הוא אמור לומר לה? אחיך אינו יכול לחזור הביתה גם אם ירצה וזאת מפני שמתים מתקשים במקצת להתהלך ממקום למקום ולא רק בשל התכריכים המכבידים על צעדיהם?
ממקומה בוחנת אותו אונמר בריכוז ושניים עשר חודשים של נישואים ועוד שבוע תמים גורמים לה להזדקף במושבה.
"אתה יודע משהו", קולה שקט מאד ומבטה התכול נעוץ בעיניו.
רגע משפיל אולה את עיניו אל דוגמת התחרה שעל המפה, מתחבט מה יאמר וברגע שלאחר מכן הוא קולט שישירות כנה גם אם כואבת תהיה הבחירה הנכונה. "איני יודע אם את זוכרת" הוא פותח בשקט, "אבל לפני חגיגות מועד קביעת הנישואים נשלחתי להילחם בהתקוממות האזרחית באחוזת בנטליאן".
אונמר מהנהנת, ידיה קפוצות בחוזקה על גביע הבדולח צר הרגל.
"אחרי הקריסה הגדולה", הוא אומר, שמח לגלות שהיא מעודכנת בפרטים, "מצאנו שניים מהשודדים שחוללו את ההרס הזה, אחד מהם היה -"
"יקוואל", היא לוחשת.
"יקוואל" הוא מאשר בכבדות.
שקט שורר בטרקלין, עמוק ומחריש אוזניים, ובדממה הזאת אפשר לשמוע היטב את ציוצי הציפורים וקולות הבוקר שמגיעים אליהם מחצר הטירה.
"הוא חי?", קולה של אונמר שקט כל כך עד שהוא לא בטוח כי שמע נכון את שאלתה.
"כבר לא". הוא אומר, מכריח את מבטו להישאר נעוץ בפניה.
עיניה של אונמר גדלות וצבען התכול הופך למודגש על רקע פניה הבהירות. "מת-מת?" היא שואלת, קולה צרוד.
"הוא נפצע קשה מאד", הנוזל השקוף בזוויות עיניה של אונמר מקשה עליו להמשיך לדבר. "הפציעה הייתה חמורה מידי בשביל להזעיק עזרה. הוא מת במקום".
עיניה של אונמר נוצצות שוב, אבל לחייה יבשות עדיין. "אז קברת אותו בשקט, בלי לספר לאף אחד" היא קובעת וקולה יציב באופן מפתיע.
"הוא לבש את מדי הצבא של האביר בעל המגפיים המלוכלכים", חשוב לאולה להבהיר את האמת "איני יודע מה הוביל את הנסיך להילחם כתף אל כתף עם אויבי עמו ומשפחתו, אבל לא רציתי לחלל את זכרו ולספר למלך מה היו מעשיו האחרונים".
"אלוקים" אומרת אונמר ודמעה אחת גדולה גולשת ונושרת על לחיה.
אולה בולע גם הוא, מביט בפניה החיוורות של רעייתו. "אולי הכריחו אותו", הוא מציע, משתף אותה באחת מאין ספור התאוריות אותן הגה מאז פגש את הצעיר המרוטש שהתגלה אז כאחיה של ארוסתו. אונמר מוחה את עיניה בגב ידה ושותקת. הוא מושיט לה את המפית הרקומה שליד צלחתו ונשען קדימה.
"לפני מותו הספיק לומר לי שכוונותיו היו טובות", עיניו בוחנות את פניה, מחפשות רמז למחשבותיה, אבל אונמר רק מהדקת את שפתיה ושותקת.
"את כועסת" הוא קובע.
"לא עליך", אונמר לוגמת לבסוף מכוס היין האחוזה בידיה מאז תחילתה של השיחה. "כלומר, היית יכול לספר לי לפני, אבל אני מבינה למה לא רצית".
"הוא לא אשם" קולו של אולה עדין, "הוא לא אשם, אונמר, הוא ניסה כל שביכולתו כדי לאהוב את יקוואל ולתת לחייו משמעות".
אונמר לא עונה אבל שפתיה מתעקמות בהבעה כואבת. שקט שורר ביניהם שוב.
"הוא נכשל", היא לוחשת לבסוף ועיניה מתמלאות דמעות, "וגם אם עשה הכול כדי להשאיר את יקוואל בארמון, לעובדה שאיש לא שמר לפחות על צעדיו מאז עזב את אתיל, אחראי רק איסתרק".
אולה שותק, מכיר באמת שבמילותיה, המלך אכן פעל רבות כדי לעזור לאחיו הצעיר, אבל דעתו לאחר בריחתו של יקוואל הייתה חדה ומוחלטת ואולה עוד זוכר את הצבעתו של אביו בעניין.
הוא פותח את פיו וסוגר אותו שוב, אבל אף משפט מנחם לא עולה במוחו. המשרתת שנכנסת פנימה, מגש עם פירות אפויים בידיה מצילה אותו מן הצורך לדבר.
---
זה שיתוף ראשון שלי בקהילה, התלבטתי אם להעלות יצירה כזאת דווקא בפעם הראשונה, אבל הרצון לכתוב את הסצנה היה חזק.
אשמח לביקורת.
לקובץ PDF של הסיפור(כל הפרקים).
---
הצהרה חשובה כיאה לכללי עולם הפאנפיקשיין: הדמויות אינן שלי, הן כולן שייכות למיה קינן בלבד.
---
כמו גרעין טמון עמוק באדמה, מתפתח לאט בחושך ורק קצהו מבצבץ מעל הרגבים התחוחים - סודות כך לימדה אותו אמא שלו כשהיה קטן הם כמו צמחים. שים גרעין אחד עמוק באדמה, השקה אותו במים והמתן. הוא כבר יצמח, יתפתח ויוציא עלעלים קטנים.
הסוד לעולם לא יישאר כמו שהיה כששמעת עליו לראשונה, גולמי, חזק וראשוני. הזמן שעובר בונה עליו תוספות חדשות, השלכות גדולות ותילי תילים של השערות וגם אם תתאמץ מאד עדיין יבצבץ לו מבעד לפניך לפעמים.
הרבה פעמים חשב לספר לה. בסיום סעודת שבע הברכות האחרונה שלהם כשהזכירה לראשונה את יקוואל או כשהגיעו לטירה ואונמר בעליזות שאפיינה אותה הצהירה שאין שום סיכוי בעולם שיקוואל יסכים לבוא לבקר אותם בחור הנידח הזה כשיחזור.
לא הרבה הזכירו בני משפחת המלוכה את הנסיך הנעלם, אבל הזמן שחלף מאז נישא לאונמר, לימד את אולה כי על אף שהציגו פנים אחידות ביחסם כלפי בן המשפחה המרדני, מתחת לפני השטח היו הדברים שונים.
מיכאל שלא ראה את יקוואל מאז עזב את כוזר ואונמר שטענה באוזניו מספר פעמים כי אופייה המרדני השתווה ליקוואל לעיתים, לא הסכימו עם דעתו של המלך. מילים לא נאמרו במפורש מעולם אבל בפעמים היחידות בהן הזכיר מישהו את שמו של הנסיך, יכול היה אולה לראות את מיכאל משפיל את מבטו ואת שפתיה של אונמר מתהדקות בהבעת כעס שלמד עם הזמן לזהות.
בזמנים כאלו הייתה החלטתו הראשונית שלא לספר לאף אדם על מותו של יקוואל מתחזקת מחדש. כי גם אם יתעלם מנסיבות מותו של יקוואל ולא יספר על האנשים איתם נלחם בקרב האחרון של חייו. בעובדת מותו יהיה מספיק בכדי להצית אש של ממש בין אחיו ואחיותיו וגורם לכך לא רצה להיות.
אונמר הייתה סיפור אחר. סוד כבד המרחף בין יסודותיו של הבית אותו הקימו לא היה רעיון נבון במיוחד אבל כל פעם שפתח את פיו ורצה לומר משהו, מצא סיבות חכמות ומנומקות למה כדאי יותר לשתוק.
בתחילה היה הכול חדש, העיר, הטירה והאנשים. וכמו כל זוג טרי וצעיר בשנתם הראשונה התמודדו עם הרבה מכשולים, קטנים וגדולים. לא היה זה הזמן ולא המקום המתאים לפתוח נושאים כבדים כגון אלו, תפקידו בשנה הזאת אחרי הכול היה לשמח את אשתו אשר לקח, לא להכניס לחייה מוות ושכול.
אבל הימים חלפו להם וגם החודשים, ולילה אחד, עת ישב בחדר עבודתו ממצמץ בעייפות מול רקיע זוהר ומלא כוכבים, נזכר אולה כי היום בלילה תמלא בדיוק שנה לנישואיהם. ושוב החל מצפונו מתעורר.
בארוחת הערב סיפרה לו אונמר בהתלהבות על מכתבה של רנה שהגיע באותו היום ועל הביקור שהיא מתכננת באחוזה, ובוקר יום הנישואין שלהם שהפציע למחרת בוודאי לא היה הזמן המתאים להעלות את הנושא. אבל שבוע אחר כך עת הזכירה אונמר בגעגוע את חיבתו של יקוואל לסוסים, חיבה ששיתפו גם היא ואיסתרק מאז ומתמיד, לא יכול היה יותר לשתוק.
"יקוואל—" אמר ונתקע משפיל את מבטו, המילים הסדורות אותן תכנן לספר לה במהלך השנה האחרונה מסרבות לצאת מפיו.
"יקוואל", חזרה אונמר, מנופפת במזלגה ומחכה שימשיך.
"הוא יכול שלא לחזור אף פעם, את יודעת". בזהירות הרים את עיניו לכיוונה, בוחן את פניה.
אונמר מגלגלת את גביע היין בין אצבעותיה, "הוא יחזור", היא אומרת בביטול.
"הוא—", שוב פעם נתקע, מה למען השם הוא אמור לומר לה? אחיך אינו יכול לחזור הביתה גם אם ירצה וזאת מפני שמתים מתקשים במקצת להתהלך ממקום למקום ולא רק בשל התכריכים המכבידים על צעדיהם?
ממקומה בוחנת אותו אונמר בריכוז ושניים עשר חודשים של נישואים ועוד שבוע תמים גורמים לה להזדקף במושבה.
"אתה יודע משהו", קולה שקט מאד ומבטה התכול נעוץ בעיניו.
רגע משפיל אולה את עיניו אל דוגמת התחרה שעל המפה, מתחבט מה יאמר וברגע שלאחר מכן הוא קולט שישירות כנה גם אם כואבת תהיה הבחירה הנכונה. "איני יודע אם את זוכרת" הוא פותח בשקט, "אבל לפני חגיגות מועד קביעת הנישואים נשלחתי להילחם בהתקוממות האזרחית באחוזת בנטליאן".
אונמר מהנהנת, ידיה קפוצות בחוזקה על גביע הבדולח צר הרגל.
"אחרי הקריסה הגדולה", הוא אומר, שמח לגלות שהיא מעודכנת בפרטים, "מצאנו שניים מהשודדים שחוללו את ההרס הזה, אחד מהם היה -"
"יקוואל", היא לוחשת.
"יקוואל" הוא מאשר בכבדות.
שקט שורר בטרקלין, עמוק ומחריש אוזניים, ובדממה הזאת אפשר לשמוע היטב את ציוצי הציפורים וקולות הבוקר שמגיעים אליהם מחצר הטירה.
"הוא חי?", קולה של אונמר שקט כל כך עד שהוא לא בטוח כי שמע נכון את שאלתה.
"כבר לא". הוא אומר, מכריח את מבטו להישאר נעוץ בפניה.
עיניה של אונמר גדלות וצבען התכול הופך למודגש על רקע פניה הבהירות. "מת-מת?" היא שואלת, קולה צרוד.
"הוא נפצע קשה מאד", הנוזל השקוף בזוויות עיניה של אונמר מקשה עליו להמשיך לדבר. "הפציעה הייתה חמורה מידי בשביל להזעיק עזרה. הוא מת במקום".
עיניה של אונמר נוצצות שוב, אבל לחייה יבשות עדיין. "אז קברת אותו בשקט, בלי לספר לאף אחד" היא קובעת וקולה יציב באופן מפתיע.
"הוא לבש את מדי הצבא של האביר בעל המגפיים המלוכלכים", חשוב לאולה להבהיר את האמת "איני יודע מה הוביל את הנסיך להילחם כתף אל כתף עם אויבי עמו ומשפחתו, אבל לא רציתי לחלל את זכרו ולספר למלך מה היו מעשיו האחרונים".
"אלוקים" אומרת אונמר ודמעה אחת גדולה גולשת ונושרת על לחיה.
אולה בולע גם הוא, מביט בפניה החיוורות של רעייתו. "אולי הכריחו אותו", הוא מציע, משתף אותה באחת מאין ספור התאוריות אותן הגה מאז פגש את הצעיר המרוטש שהתגלה אז כאחיה של ארוסתו. אונמר מוחה את עיניה בגב ידה ושותקת. הוא מושיט לה את המפית הרקומה שליד צלחתו ונשען קדימה.
"לפני מותו הספיק לומר לי שכוונותיו היו טובות", עיניו בוחנות את פניה, מחפשות רמז למחשבותיה, אבל אונמר רק מהדקת את שפתיה ושותקת.
"את כועסת" הוא קובע.
"לא עליך", אונמר לוגמת לבסוף מכוס היין האחוזה בידיה מאז תחילתה של השיחה. "כלומר, היית יכול לספר לי לפני, אבל אני מבינה למה לא רצית".
"הוא לא אשם" קולו של אולה עדין, "הוא לא אשם, אונמר, הוא ניסה כל שביכולתו כדי לאהוב את יקוואל ולתת לחייו משמעות".
אונמר לא עונה אבל שפתיה מתעקמות בהבעה כואבת. שקט שורר ביניהם שוב.
"הוא נכשל", היא לוחשת לבסוף ועיניה מתמלאות דמעות, "וגם אם עשה הכול כדי להשאיר את יקוואל בארמון, לעובדה שאיש לא שמר לפחות על צעדיו מאז עזב את אתיל, אחראי רק איסתרק".
אולה שותק, מכיר באמת שבמילותיה, המלך אכן פעל רבות כדי לעזור לאחיו הצעיר, אבל דעתו לאחר בריחתו של יקוואל הייתה חדה ומוחלטת ואולה עוד זוכר את הצבעתו של אביו בעניין.
הוא פותח את פיו וסוגר אותו שוב, אבל אף משפט מנחם לא עולה במוחו. המשרתת שנכנסת פנימה, מגש עם פירות אפויים בידיה מצילה אותו מן הצורך לדבר.
---
זה שיתוף ראשון שלי בקהילה, התלבטתי אם להעלות יצירה כזאת דווקא בפעם הראשונה, אבל הרצון לכתוב את הסצנה היה חזק.
אשמח לביקורת.
לקובץ PDF של הסיפור(כל הפרקים).
721 תגובות
0 תגובות
3 תגובות
4 תגובות
4 תגובות
3 תגובות
8 תגובות
משנכנס אדר מרבים בשמחה!
עשר שעות לפני...
השעה 00:13
ר' נוחעם היה עייף אך מרוצה המאמץ היה שווה, הוא הרגיש בחוש את הטעם המתוק של הפתגם החז"לי – יגעת ומצאת תאמין!
מבחינתו, לא רק כל העולם נברא בשבילו...
גם המאמר הזה כוון בדיוק לרגע הזה שבו הוא עומד מול המראה אחרי חודש של חזרות מתישות לקראת הרגע הגדול בו הוא יפזר אל חלל העולם את החיוך האדרי שלו.
היגיעה הייתה יגיעה, אך המציאה הייתה שווה את הכל...
גם את הביזיונות של ר"ח אדר א' כשכל הבית מדרש דיבר על החיוך העקום שלו
וגם את האומץ לב שנדרש ממנו באמצע שמו"ע של השבת האחרונה אז ניסה ר' נוחעם להדביק את החיוך הרחב עליו התאמן, על הכוונה המיוחדת שלו ב'ושמח נפשנו בישועתך'...
אם תשאלו את ר' נוחעם, זה דווקא עבד יופי, ואפילו גרר אותו לחשש ריקוד בשבת, ועוד באמצע תפילת הלחש...
כעת, הוא רואה את עצמו מאיר כמו פרוז'קטור, כשעל פניו מרוח חיוך מאוזן לאוזן
מבחינתו של ר' נוחעם עם החיוך הזה הוא המציא את השמחה מחדש, שהרי לא ייתכן שהשמחה של פורים השנה תהיה כמו פורים שעבר.
ר' נוחעם עלה על יצועו, כשמאחוריו חודש של הכנה לרגע הגדול של המולד שיתרחש בעיצומו של סדר א' למחרת
הוא לא שם לב, אבל הוא נרדם כשהחיוך עליו עמל כל כך הרבה נסוך על פניו, מקדים את זמנו...
ר' נוחעם ננער, החושים החדים שלו הרגישו שמשהו לא כשורה, הוא עדיין נאמן להחלטתו לנהוג כדעות 'המקילים' להרבות בשמחה רק מהמולד של אדר ב', והוא לא ייתן לעצמו להיכשל בחיוך שלא לצורך בשעות האחרונות של אדר א'
הוא מחק את החיוך מעל פניו, ושב למנוחתו
אבל לחיוך היה תוכניות אחרות, עד מהרה הוא שב על פניו של ר' נוחעם
לא נאריך במאבק האיתנים שהתחולל במיטתו של ר' נוחעם כל אותו הלילה עד הבוקר, אז קם ר' נוחעם עייף כשם שהיה עייף טרם עלה על יצועו.
את תפילת ראש חודש הוא עוד הצליח איך שהוא לעבור, את ההלל הוא קרא כמובן בעמידה וגם כך נזקק להלכה שמתנמנם יצא דלא גרע מקריאת המגילה
לסדר א' הוא הגיע בשעה 09:15 באפיסת כוחות ממש, הוא התיישב על יד הגמרא, מרגיש שכל רגע הוא עלול לקרוס על הדפים ולשקוע בשינה, הוא נחרד, מילא לישון, אבל החיוך מה יהא עליו? הוא כבר חודש עובד עליו...
כשר' נוחעם רוצה להילחם ביצר, הוא יודע, אבל הפעם העייפות הכריעה אותו, מה גם החברותא עוד לא הגיע, אז הוא נשאר לבד, הוא הגמרא והעייפות.
שעה וקצת הוא נאבק בהצלחה ולא נרדם, אבל הקרב האחרון גמר עליו, שטיפות הפנים, ההתנדנדויות וארבע כוסות הקפה לא ממש הועילו, ראשו צנח על צידו היישר על דפי הגמרא.
אך אל דאגה, בדיוק ברגע בו הורה השעון בבית מדרש על השעה 10 ו13 דקות ו6 חלקים, נפרס חיוך ענק על פניו של ר' נוחעם הישן עמוקות, היה זה אותו חיוך בדיוק עליו עמל כל כך הרבה.
איך אמר הראש כולל כשהוא עבר ליד המחזה הספק תמוה ספק משמח – 'אצל ר' נוחעם 'דקדוק הלכה' זה בין ער בין ישן'.
'אולי כדאי להעיר אותו', התייעץ החברותא של ר' נוחעם שהגיע סוף סוף, עם ראש הכולל, 'הרי ר' נוחעם יהיה בצער גדול כשהוא יתעורר ויגלה שהוא הפסיד את ה'זמן שמחה' הראשון', הראש כולל טפח על שכמו ואמר לו 'תנוח דעתך, ר' נוחעם כבר ימצא הסבר שיניח את דעתו'...
השעה הייתה 13:00 הדפיקה של הגבאי על הבימה, העירה את ר' נוחעם, החברותא עדיין ישב לידו מסיים לעיין בדין המתנמנם בקריאת המגילה.
לקח לר' נוחעם כמה רגעים להבין מה קורה איתו, החיוך עדיין נסוך על פניו ממאן להיפרד, גלגלי מוחו החלו בניסיון למצוא תשובה הלכתית שתייישב בקלות את מה שקרה איתו בשלוש שעות האחרונות
הוא דפק על הסטנדר בעוצמה, וצעק כמו שהוא יודע לצעוק רק כשהוא מיישב קושיא של ר' עקיבא איגר -
'נכון!' הוא זעק מקירות ליבו - 'מצוות צריכות כוונה! אבל מותר לשמוח גם בלי להתכוון!!!'
הוא ניגש לשאול את הראש כולל, הוא רצה להיות רגוע
הראש כולל כבר היה מוכן...
'ודאי ודאי, זה גם מדויק בלשון' השיב לו ראש הכולל -
'הרי כתוב - משנכנס אדר מרבים בשמחה, לא כתוב מרבים בשמחה 'של מצווה', ומכאן פשוט ששמחה אין צריכה כוונה... א גוטע חודש ר' נוחעם'.
עשר שעות לפני...
השעה 00:13
ר' נוחעם היה עייף אך מרוצה המאמץ היה שווה, הוא הרגיש בחוש את הטעם המתוק של הפתגם החז"לי – יגעת ומצאת תאמין!
מבחינתו, לא רק כל העולם נברא בשבילו...
גם המאמר הזה כוון בדיוק לרגע הזה שבו הוא עומד מול המראה אחרי חודש של חזרות מתישות לקראת הרגע הגדול בו הוא יפזר אל חלל העולם את החיוך האדרי שלו.
היגיעה הייתה יגיעה, אך המציאה הייתה שווה את הכל...
גם את הביזיונות של ר"ח אדר א' כשכל הבית מדרש דיבר על החיוך העקום שלו
וגם את האומץ לב שנדרש ממנו באמצע שמו"ע של השבת האחרונה אז ניסה ר' נוחעם להדביק את החיוך הרחב עליו התאמן, על הכוונה המיוחדת שלו ב'ושמח נפשנו בישועתך'...
אם תשאלו את ר' נוחעם, זה דווקא עבד יופי, ואפילו גרר אותו לחשש ריקוד בשבת, ועוד באמצע תפילת הלחש...
כעת, הוא רואה את עצמו מאיר כמו פרוז'קטור, כשעל פניו מרוח חיוך מאוזן לאוזן
מבחינתו של ר' נוחעם עם החיוך הזה הוא המציא את השמחה מחדש, שהרי לא ייתכן שהשמחה של פורים השנה תהיה כמו פורים שעבר.
ר' נוחעם עלה על יצועו, כשמאחוריו חודש של הכנה לרגע הגדול של המולד שיתרחש בעיצומו של סדר א' למחרת
הוא לא שם לב, אבל הוא נרדם כשהחיוך עליו עמל כל כך הרבה נסוך על פניו, מקדים את זמנו...
ר' נוחעם ננער, החושים החדים שלו הרגישו שמשהו לא כשורה, הוא עדיין נאמן להחלטתו לנהוג כדעות 'המקילים' להרבות בשמחה רק מהמולד של אדר ב', והוא לא ייתן לעצמו להיכשל בחיוך שלא לצורך בשעות האחרונות של אדר א'
הוא מחק את החיוך מעל פניו, ושב למנוחתו
אבל לחיוך היה תוכניות אחרות, עד מהרה הוא שב על פניו של ר' נוחעם
לא נאריך במאבק האיתנים שהתחולל במיטתו של ר' נוחעם כל אותו הלילה עד הבוקר, אז קם ר' נוחעם עייף כשם שהיה עייף טרם עלה על יצועו.
את תפילת ראש חודש הוא עוד הצליח איך שהוא לעבור, את ההלל הוא קרא כמובן בעמידה וגם כך נזקק להלכה שמתנמנם יצא דלא גרע מקריאת המגילה
לסדר א' הוא הגיע בשעה 09:15 באפיסת כוחות ממש, הוא התיישב על יד הגמרא, מרגיש שכל רגע הוא עלול לקרוס על הדפים ולשקוע בשינה, הוא נחרד, מילא לישון, אבל החיוך מה יהא עליו? הוא כבר חודש עובד עליו...
כשר' נוחעם רוצה להילחם ביצר, הוא יודע, אבל הפעם העייפות הכריעה אותו, מה גם החברותא עוד לא הגיע, אז הוא נשאר לבד, הוא הגמרא והעייפות.
שעה וקצת הוא נאבק בהצלחה ולא נרדם, אבל הקרב האחרון גמר עליו, שטיפות הפנים, ההתנדנדויות וארבע כוסות הקפה לא ממש הועילו, ראשו צנח על צידו היישר על דפי הגמרא.
אך אל דאגה, בדיוק ברגע בו הורה השעון בבית מדרש על השעה 10 ו13 דקות ו6 חלקים, נפרס חיוך ענק על פניו של ר' נוחעם הישן עמוקות, היה זה אותו חיוך בדיוק עליו עמל כל כך הרבה.
איך אמר הראש כולל כשהוא עבר ליד המחזה הספק תמוה ספק משמח – 'אצל ר' נוחעם 'דקדוק הלכה' זה בין ער בין ישן'.
'אולי כדאי להעיר אותו', התייעץ החברותא של ר' נוחעם שהגיע סוף סוף, עם ראש הכולל, 'הרי ר' נוחעם יהיה בצער גדול כשהוא יתעורר ויגלה שהוא הפסיד את ה'זמן שמחה' הראשון', הראש כולל טפח על שכמו ואמר לו 'תנוח דעתך, ר' נוחעם כבר ימצא הסבר שיניח את דעתו'...
השעה הייתה 13:00 הדפיקה של הגבאי על הבימה, העירה את ר' נוחעם, החברותא עדיין ישב לידו מסיים לעיין בדין המתנמנם בקריאת המגילה.
לקח לר' נוחעם כמה רגעים להבין מה קורה איתו, החיוך עדיין נסוך על פניו ממאן להיפרד, גלגלי מוחו החלו בניסיון למצוא תשובה הלכתית שתייישב בקלות את מה שקרה איתו בשלוש שעות האחרונות
הוא דפק על הסטנדר בעוצמה, וצעק כמו שהוא יודע לצעוק רק כשהוא מיישב קושיא של ר' עקיבא איגר -
'נכון!' הוא זעק מקירות ליבו - 'מצוות צריכות כוונה! אבל מותר לשמוח גם בלי להתכוון!!!'
הוא ניגש לשאול את הראש כולל, הוא רצה להיות רגוע
הראש כולל כבר היה מוכן...
'ודאי ודאי, זה גם מדויק בלשון' השיב לו ראש הכולל -
'הרי כתוב - משנכנס אדר מרבים בשמחה, לא כתוב מרבים בשמחה 'של מצווה', ומכאן פשוט ששמחה אין צריכה כוונה... א גוטע חודש ר' נוחעם'.
0 תגובות
2 תגובות
3 תגובות
42 תגובות
אתה חשוב
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..
אתה בעל טוב
למרות שנכנסת לבית
בבגד רטוב...
אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה
אתה עובר
אתה מונח
גם אם שמת לשרל'ה
את המעיל של אהרל'ה
יש לך כתפיים רחבות
גם כשמדי פעם
אתה
אובד עצות
אתה תומך
למרות שבעצמך
אתה צריך סומך
אתה מסודר
למרות שהחולצה
לא פעם משתרבבת לך
מהסודר
אתה אלוף
על אף שאצבעותיך
(במקום הירקות)
עברו קילוף
אתה גיבור כארי
על אף שאתה חש
כגדי לא בריא
אתה נדיב במיוחד
למרות שבכיסך
אין ולו גרוש אחד
אתה תותח
גם אם אינך
נחשב לחתיכת
ת"ח
אתה שנון
גם אם כולם
קוראים לך
חנון..
אתה חרוץ
על אף שבפתק
היה כתוב סתם תירוץ
אתה מבריק
אפילו שרוב דבריך
הלכו לריק
אתה מוצלח
גם אם את התכשיטים
זרקת לפח
אתה פעיל
למרות שעד הערב
נשארת עם מעיל
אתה איש חינוך
למרות
שפע הפינוק
אתה יעיל ופעלתן
למרות הרביצה מידי פעם
על הספה
אתה נראה מדהים
למרות החור
במעיל
אתה אדם גאוני
למרות שהינך
רחפן כרוני
אתה נועז
למרות שנפלת
אז ואז
אתה אמיץ
למרות שלאשתך
הוצאת את המיץ
(חכה חכה..)
אתה רגוע
גם כששום דבר
אינו ידוע
אתה רצוי
גם כשמאחורי דלת נעולה
אתה מצוי
אתה רגיש
גם כשאת התריס
שכחת להגיף
אתה לארג'
גם אם את כל הממתקים
החבאת בפגאז'
אתה עוד יותר.. לארג'
גם אם ראית עני
ושמת גז
אתה ערני
גם אם אתה
במצג ישנוני..
אתה עדיין גבר
גם אם אתה
חסר בטחון כמו קבר
וחושש מכל שבר
אתה חכם
למרות שאתה לא יודע
להסתדר עם החם
ומעדיף להעמיד פני תם
זכית בשידוך משמיים
על אף שאשתך
עושה לך צרות
כפליים
(לא להיפגע מדובר על המן)
אתה בר מזל
למרות שקנית חתול בסל..
במחיר כלל לא מוזל
שלמחרת הוא עוד הוזל,
והחתול הפך לז"ל... וד"ל
ולמרות ועל אף,
ואולי דווקא בגלל,
זה מה שעושה אותך לגבר באידאל,
שלצד כל חולשה יש חוזקה
ולו תמקד את המבט
ותשאב כח מה'יש'
אז תבין כי לכך נוצרת
ולעולם לא תתייאש
(ובמילים אחרות, חבר כדאי שתשלים עם המצב ומהר...)
@הספרן נכתבגם רק בזכותך וד"ל....
למרות שאת
האשפה
הורדת שוב..
אתה בעל טוב
למרות שנכנסת לבית
בבגד רטוב...
אתה מתחשב אובר..
למרות שבספונג'ה
אתה עובר
אתה מונח
גם אם שמת לשרל'ה
את המעיל של אהרל'ה
יש לך כתפיים רחבות
גם כשמדי פעם
אתה
אובד עצות
אתה תומך
למרות שבעצמך
אתה צריך סומך
אתה מסודר
למרות שהחולצה
לא פעם משתרבבת לך
מהסודר
אתה אלוף
על אף שאצבעותיך
(במקום הירקות)
עברו קילוף
אתה גיבור כארי
על אף שאתה חש
כגדי לא בריא
אתה נדיב במיוחד
למרות שבכיסך
אין ולו גרוש אחד
אתה תותח
גם אם אינך
נחשב לחתיכת
ת"ח
אתה שנון
גם אם כולם
קוראים לך
חנון..
אתה חרוץ
על אף שבפתק
היה כתוב סתם תירוץ
אתה מבריק
אפילו שרוב דבריך
הלכו לריק
אתה מוצלח
גם אם את התכשיטים
זרקת לפח
אתה פעיל
למרות שעד הערב
נשארת עם מעיל
אתה איש חינוך
למרות
שפע הפינוק
אתה יעיל ופעלתן
למרות הרביצה מידי פעם
על הספה
אתה נראה מדהים
למרות החור
במעיל
אתה אדם גאוני
למרות שהינך
רחפן כרוני
אתה נועז
למרות שנפלת
אז ואז
אתה אמיץ
למרות שלאשתך
הוצאת את המיץ
(חכה חכה..)
אתה רגוע
גם כששום דבר
אינו ידוע
אתה רצוי
גם כשמאחורי דלת נעולה
אתה מצוי
אתה רגיש
גם כשאת התריס
שכחת להגיף
אתה לארג'
גם אם את כל הממתקים
החבאת בפגאז'
אתה עוד יותר.. לארג'
גם אם ראית עני
ושמת גז
אתה ערני
גם אם אתה
במצג ישנוני..
אתה עדיין גבר
גם אם אתה
חסר בטחון כמו קבר
וחושש מכל שבר
אתה חכם
למרות שאתה לא יודע
להסתדר עם החם
ומעדיף להעמיד פני תם
זכית בשידוך משמיים
על אף שאשתך
עושה לך צרות
כפליים
(לא להיפגע מדובר על המן)
אתה בר מזל
למרות שקנית חתול בסל..
במחיר כלל לא מוזל
שלמחרת הוא עוד הוזל,
והחתול הפך לז"ל... וד"ל
ולמרות ועל אף,
ואולי דווקא בגלל,
זה מה שעושה אותך לגבר באידאל,
שלצד כל חולשה יש חוזקה
ולו תמקד את המבט
ותשאב כח מה'יש'
אז תבין כי לכך נוצרת
ולעולם לא תתייאש
(ובמילים אחרות, חבר כדאי שתשלים עם המצב ומהר...)
@הספרן נכתב
48 תגובות
9 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, נעמה :) ועוד 77 משתמשים80 //